Coaching for psychomotor Empowerment Coach ME

Transcript

1 ד"ר אורלי יזדי-עוגב המרכז לקידום השליטה המוטורית ותפקודי למידה ; נייד : 04 -רח' הדקל 10 חדרה טלפקס: ; אתר: ; yazdi@macam.98.ac.il ; y_orly@netvision.net.il אלקטרוני:דואר מבוא הפרעה התפתחותית בקואורדינציה :(DCD) שכיחות ומאפייני הביצוע בקרב בנים ובנות משני בתי ספר בישראל ד"ר אורלי יזדי-עוגב וזאב אביבה פורסם בכתב העת: סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום (2006), כרך 21(1), עמודים: ד"ר אורלי יזדי-עוגב מפתחת שיטת Coaching for psychomotor Empowerment Coach ME מחברת הספרים : אני לא קלוץ!-יש לי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה DCD- (DCD Developmental Coordination Disorder הצלחה במגע-במוטוריקה גסה ועדינה - תכנית אימון להעשרת היכולות המוטוריות-תנועתיות אצל ילדים בגיל הרך ולקידום ילדים בעלי קשיים מוטוריים (DCD) yazdi@macam.ac.il בתקופת הילדות ובית הספר היסודי, מומחיות מוטורית מהוה גורם מרכזי להצלחה בביצוע 1) מיומנויות יום יום כגון שליטה בכלי מאכל 2) מיומנויות למידה כגון שליטה בכלי כתיבה ושרטוט ו- 3 ) משחקי תנועה כגון תופסת, שלוש מקלות וכו'. ריצה, קפיצה, זריקה, תפיסה ובעיטה, מהוות רק חלק מהמיומנות הבסיסיות אשר נדרשות מהילדים במסגרת הבית-ספרית. שליטה במיומנויות מוטוריות מהווה גורם חשוב בהתפתחות החברתית והריגושית של ילדים.(2005 (יזדי-עוגב, אצל רוב הילדים ההתפתחות של המיומנויות המוטוריות, מתרחשת בקלות יחסית & Gallahue 1 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

2 למרות זאת, בקרב אוכלוסיית ילדי בית הספר היסודי, קיימים תלמידים.(Ozmun, 2002) אשר מאופיינים בעיכוב התפתחותי-מוטורי ורמת הביצוע שלהם בתחום המוטורי הנה נמוכה משמעותית מזו המצופה מבני גילם. ממצאי מחקרים מצביעים על השפעות שליליות שיש לקשיים בתחום המוטורי על התפקוד היומיומי, הריגושי-חברתי, ההתנהגותי והלימודי 2003) Chon, (Chen & בגיל הילדות ואף להימשך בגיל ההתבגרות ובבגרות ) 2003 Visser, (Cousins & Smyth, 2003; Smyth & Anderson, 2000;. במשך שנים רבות, להפרעה בתחום המוטורי לא הייתה התייחסות בעלת חשיבות מדרגה ראשונה. ההתייחסות לבעיות בקואורדינציה בתקופת הילדות הייתה משנית הואיל ובתקופה זו רווחה האמונה כי בעיות מוטוריות, מלבד החמורות שבהן, נובעות מעיכוב קל בבשלות של מערכת העצבים. מכאן התפתחה עם סברה כי ההתבגרות הפערים בתחום המוטורי ילכו ויצטמצמו it').('grow out of ממצאים שהתקבלו ממספר מחקרי אורך, הפריכו אמונה זו. כי ילדים נימצא, שאובחנו כמסורבלים בתנועה בגיל שש שנים, המשיכו להתאפיין בבעיות מוטוריות וממגוון קשיים בתחום הלמידה ובתחום החברתי והריגושי בגיל 16 שנים ) Losse, Cantell, & ) וגם בגיל המבוגר (Henderson, Elliman, Hall, Knight, & Jengmans, 1991 הוכחות Smyth, 2003.(Kooistra, 2002; Cousins & להשפעות שיש לבעיות המוטוריות בטווח הארוך נמצאו במחקר של קנטל וחב' (1994 Ahonen, (Cantell, Smyth, & וכן של גאוז ובורגר Borger,1993),(Geuze & אשר ציינו כי יש להתייחס לסרבול מוטורי כאל לקות המשפיעה לכל אורך מעגל החיים. ממצאי המחקרים שפורטו לעיל תרמו במידה רבה להעלאת המודעות בהקשר לקשייהם של ילדים עם בעיות בקואורדינציה המוטורית. הידע שהצטבר סיפק "לגיטימציה" להגדרה של הפרעה נפרדת, שמתמקדת בהתפתחות וברכישה של מיומנויות מוטוריות. הפרעה זו, דורשת התייחסות מיוחדת לאטיולוגיה, לאבחנה ולהתערבות. המפנה המשמעותי בעניין זה, בא לידי ביטוי בהגדרה רשמית שהופיעה לראשונה ב 1987 במהדורה השלישית של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית,(DSM-3) אשר קבעה את המונח הפרעה התפתחותית בקואורדינציה Disorder) ;(DCD- (Developmental Coordination וכן באבחנה שנקבעה על ידי ארגון הבריאות העולמי אשר קבע את המונח 'הפרעה (WHO, 1992) 2 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

3 התפתחותית ייחודית של התפקוד המוטורי' function) developmental disorder of motor, כפי שהוא מופיע במהדורה העשירית של ספר הסיווגים הבינלאומי של מחלות (Specific אבחנות אלה, ללא ספק, תרמו למתן תוקף באופן רשמי להפרעה התפתחותית.(ICD-10) בקואורדינציה כהפרעה אשר יש להתייחס אליה בדרגת חשיבות ראשונה בכל הקשור,(DSM-4) - ב"חריגות" בהתפתחותם ובתפקודם המוטורי של ילדים. לפי ה הפרעה התפתחותית בקואורדינציה פירושו "ליקוי משמעותי בהתפתחות של הקואורדינציה המוטורית אשר (1) משפיעה על הביצוע של מטלות יומיומיות שדורשות קואורדינציה מוטורית וגורמת לביצוע נמוך באופן מובהק מהגיל ומרמת האינטליגנציה של הילד, (2) מפריעה משמעותית להישגים אקדמיים או פעילויות של חיי היום יום, (3) אינה נגרמת מממצב רפואי כללי (כמו שיתוק מוחי, המיפלגיה, או ניוון שרירי) או הפרעה התפתחותית חמורה (4) אם קיים מצב של פיגור שכלי, הקשיים המוטוריים הם נוספים לאותם הקשיים אשר בדרך כלל מאפיינים מצב זה" (1994:53.(APA, לפי הגדרה זו, רמת הביצוע המוטורי של ילדים אלה נמוכה מגבולות הנורמה המקובלת ביחס לילדים בני גילם (. בחיי היום יום הילדים מציגים קושי בביצוע מיומנויות מוטוריות, ברמה המצופה מילדים בני גילם (2002 Larkin,.(Cermak, & מדובר בילדים אשר מציגים קשיים תנועתיים משמעותיים מבלי שיאופיינו במצבים פתולוגיים ידועים של המערכת העצבית-שרירית. האבחנה ( without obvious pathological conditions ) איננה נעשית באמצעות הדמיה רפואית, אלא על ידי בדיקת רמת הביצוע של משימות מוטוריות תקניות, תוך זיהו 'סממנים נוירולוגיים רכים'. כי נימצא,,DCD בדרך כלל מתקשרת להפרעות אחרות כגון: הפרעות למידה, הפרעות Gillberg, 2003; Jongmans, ) בתקשורת, הפרעת התנהגות, והפרעת קשב והיפראקטיביות.(Smith-Engelsman, & Schoemaker, 2003; Kaplan, Wilson, Dewey et al., 1998 קבוצת הילדים בעלי DCD מאופיינת בשונות גבוהה, ולכל פרט בה ישנו פרופיל שונה מבחינת מגוון הבעיות ודרגת החומרה שלהן. מכאן, שלא ניתן לקבוע כי קיים ילד "מסורבל" טיפוסי Gubbay & Larkin, 2002; Hoare, 1994; (יזדי-עוגב, Sugden,1996b;2000 Wright &.(Cermak, 3 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

4 השכיחות של DCD בגיל בית הספר היסודי חוסר האחידות באופי ובדרגת החומרה של הבעיות המוטוריות שמאפיינת את קבוצת הילדים עם DCD וכן אוסף ההגדרות והמינוחים אשר ניתנו להפרעה זו, מקשים על תהליך הזיהוי והאבחנה. נכון להיום, לא קיים כלי אבחוני יחיד אשר יש באפשרותו לכסות את הטווח הרחב של מיומנות מוטורית, תוך בדיקת כלל המאפיינים המתארים ילדים עם.DCD חוקרים שונים עושים שימוש במגוון כלים להערכת ליקויים מוטוריים. הליך זה משפיע, בין היתר, על דיווחים Crawford, Wilson, & Dewey, 2001; Geuze, ) בלתי אחידים בנוגע לשכיחות של DCD בנוסף, Smits-Engelsman, 2001.(Jongmans, Shoemaker, & לא קיימת אחידות בנוגע לנקודות החיתוך בכלי האבחון המיושמים, לשם קביעה של לקות מוטורית בדרגה חמורה או (Piek & עקב הסיבות שפורטו לעיל, מתקבלת שונות גבוהה בדיווח ממדי השכיחות.DCD לפי ה-,DSM-4 השכיחות של ילדים עם DCD (1997,Edwards, כפי שניתן לראות בטבלה 1. בין הגילאים 5 ל 11 שנים מוערכת על ידי האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה "עד ל 6%" APA, ;1994 ) 10% אולם ברוב המקרים מדווח על תפוצה שנעה בין 5% ל.(APA, (1994:53 Gubbay, 1979; Hay, Hawes, & Faught, 2004; Henderson & Hall, 1982; Iloeje, 1987; Geuze, 1988.(Keogh, Sugden, Reynard, & Calkins, 1979; Van Dellen & לפי הור ולרקין 1991) Larkin,,(Hoare & ניתן להניח, כי אחד מבין כל עשרה ילדים עלול להציג קשיים בקואורדינציה. במחקרים נימצא כי השכיחות של 'סיכון ל- DCD ' (מצב המייצג דרגה בינונית של לקות מוטורית) מגיעה ל 12%- 1994) Tan,.(Wright, Sugden, Ng, & במחקר 9 שנערך על ידי קאו (1968,(Keogh, דווח על כך כי מכלל הנבדקים במדגם של ילדים בגיל שנים, 19% אחוזים זוהו כבעלי לקות מוטורית בדרגה חמורה ובדרגה בינונית. הכנס כאן טבלה 1 בשנים האחרונות קיימת עלייה במודעות לצרכים הייחודיים של תלמידים במערכת החינוך בעולם וכך גם בישראל. ניתן לייחס עלייה זו לשינויים בתפיסות ובגישות שהובילו לחקיקת חוק החינוך המיוחד (1988). עד כה לא נערך מחקר תיאורי שבדק את השכיחות של DCD בקרב ילדים 4 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

5 בגיל בית ספר בישראל. בדו"ח הוועדה לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד (מרגלית, 2000), צוין כי גוברת ההכרה לכך שקשיי למידה עלולים לפגום בצורה חמורה באיכות החיים בהווה, ולהשפיע על סיכויי ההתפתחות בעתיד. חברי הוועדה המליצו על בדיקה מקיפה ולאורך זמן של שכיחות התלמידים עם ליקויי למידה בישראל, ואפיון הליקויים. לדברי חברי הוועדה שחיברו את הדו"ח, בדיקה זו תסייע לפיתוח הגדרה שמבחינה בין סוגי הליקויים והצרכים הנגזרים מהם, בקבוצות הגיל השונות, ופיתוח דרכים לתכנון מענה חינוכי/טיפולי הולם. דברים אלה הנם נכונים אף לילדים אשר סובלים מליקויי למידה בתחום המוטורי ומקשיים בתחום המוטורי, ומכאן החשיבות שיש למידע שייגזר מהמחקר הנוכחי. מטרתו המרכזית של מחקר זה היא לבדוק את שכיחות התלמידים הלוקים ב- DCD ואלה שהם בסיכון ל- DCD, בקרב תלמידים מבתי ספר יסודיים אשר מייצגים את אוכלוסיית הילדים העירונית בישראל. במערכת החינוך בארץ, עדיין לא קיימת תכנית מערכתית מסודרת ומאורגנת אשר נועדה לתת מענה ייחודי לילדים אשר סובלים מ- DCD. שירותי ריפוי בעיסוק אשר ניתנים בבתי הספר הרגילים מיועדים, ברוב המקרים, לילדים אשר אצלם הבעיות מוטוריות או סרבול נלווים להפרעה מרכזית אחרת כמו הפרעות קשב ו/או ליקויי למידה. כך גם, אין סל שעות אשר אמור לתגבר את מערך שיעורי החינוך הגופני בעבור ילדים עם.DCD לאפיונים המוטוריים של ילדים עם DCD ישנן השלכות על התפקוד האקדמי, החברתי, ההתנהגותי והרגשי. להשלכות אלה השפעה ישירה על הדימוי העצמי של הילדים al.,.(cummins et ממצאי מחקר אורך עולה כי הקשיים אשר אותם חווים ילדים עם 2005) בגיל הצעיר, ממשיכים לתת את אותותיהם גם בגיל ההתבגרות והבגרות. יותר מכך, DCD כאשר DCD מצוי בשילוב עם אבחנות נוספות הוא מנבא לתפקוד פסיכו-חברתי כושל בבגרות (2005 al.,.(piek et במחקר שנערך על ידי פיק ודייק (2004 Dyce, (Piek & נימצא קשר בין DCD לבין קשיים בתחום החברתי אשר באים לידי ביטוי בהערכה עצמית נמוכה יותר ותמיכה חברתית פחותה יותר מאשר בני גילם ללא כך גם ילדים עם DCD נמנעו ממעורבות.DCD 11 במשחקים בעלי אופי פיזי. סביר להניח שהישארותם של קשיים מוטוריים גם מעבר לגיל משפיעה על דרגת החומרה של הבעיות החברתיות והרגשיות שאובחנו אצל ילדים אלה בגיל 5 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

6 צעיר יותר 1994) Kalverboer,.(Schoemaker, & יתרה מכך, ייתכן שהבעיות החברתיות מכאן, ). רצוי שתכניות איתור והרגשיות ילכו ויחריפו 1998 Berger, Rose, ) Larkin & תיושמנה בו זמנית, בכל קבוצות הגיל החל מגיל הגן וכלל כיתות בית הספר היסודי, מבלי לקבוע העדפה לקבוצת גיל אחת על פני האחרת. ההנחה העומדת בבסיסו של מחקר זה היא שמידע אודות שכיחות של,DCD עשוי לתרום להתייחסות ולהיערכות של אנשי מקצוע מתחומים שונים כמו אחיות בתחנות לאם ולילד, רופאי ילדים, רופאי משפחה, מרפאים בעיסוק, מורים לחינוך גופני ואחרים בתחום ההסברה, האיתור המוקדם וההתערבות. השערת המחקר היא כי לא יימצא הבדל משמעותי בין שכיחות DCD אחרות בעולם. בקרב תלמידים אלו לבין זו שדווחה במדינות השיטה המשתתפים התלמידים נלקחו משני בתי ספר ממלכתיים יסודיים רגילים, אשר נבחרו באופן אקראי מרשימה של בתי הספר העירוניים בישראל. עם תחילת שנת הלימודים, נשלחו מכתבים להוריהם של 1,200 תלמידים, המהווים את כלל התלמידים שלומדים ב- 30 כיתות, מ- א' ועד ה' של שני בתי הספר שהשתתפו במחקר. כיתות אלה נבחרו בהתאמה לתוקף הגילאים של מבחן TOMI אשר בו נעשה שימוש במחקר הנוכחי. במכתבים שנשלחו להורים, ניתן מידע אודות מטרת המחקר ועל הצורך בהסכמתם ליישום האבחון המוטורי. מתוך כלל המכתבים, 2.(61.25%) 735 הוחזרו טפסי הסכמה חתומים על ידי הורים ילדים הוצאו מהמדגם של המחקר עקב היותם בעלי נכות פיזית בדרגה קלה עד בינונית. ילד נוסף הוצא מהמדגם בגלל גילו המבוגר (14 שנים). מכאן, 732 תלמידים השתתפו במחקר הנוכחי. טווח הגילאים של ה תלמידים נע בין 6 שנים ועד לגיל 12 שנים ו- 6 חודשים ) גיל ממוצע =9.00, ס. תקן = 1.56). טבלה 2 מציג את התפלגות התלמידים משני בתי הספר וחלוקתם לפי קבוצת גיל. הכנס כאן טבלה 2 מן הטבלה ניתן לראות כי רוב התלמידים במחקר בגילאי אין הבדל בין שני בתי הספר בהתפלגות התלמידים לפי גיל.(p= χ (3)=7.3) 6 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

7 כלי המחקר Test of Motor ) TOMI דרגת הלקות המוטורית נבדקה במחקר הנוכחי באמצעות מבחן (1984 Henderson., (Stott, Moyes & לזיהוי ליקוי מוטורי. באמצעותו, ניתן (Impairment להעריך באיזו מידה רמת הביצוע של הנבדקים בתחום המוטורי הנה מתחת לרמת הביצוע Romanow, המצופה מבני גילם &) Dunn, Bouffard, Watkinson, Thompson, Causgrove Paton, ; Henderson, 1984; Maeland, 1992a; Wall, Reid, & במחקר הנוכחי לא נעשה שימוש במבחן (Movement Assessment) Battery for Children) M-ABC. TOMI המהווה גרסה החדשה של (Henderson & Sugden, 1992) המטרה המוצהרת TOMI של מבחן היא לזהות ולמדוד ליקויים בשליטה המוטורית אצל תלמידים בגילאי 5 שנים ועד ל- 12 שנים כשטווח זה מחולק ל 4 קבוצות גיל. המבחן כולל ארבע מערכות פריטים שונות התואמות לכל אחת מארבע קבוצות הגיל: 5 שנים - 6 לגילאי שנים ו- 11 חוד'; 7 שנים - 8 שנים ו- 11 חוד'; 9 שנים - 10 שנים ו 11 חוד'; לגילאי לגילאי ולגילאי 11 שנים ומעלה (עד לגיל 14 שנים). בקבוצות הגיל השונות, לכל שנתון קיימים נתונים נורמטיביים נפרדים. במבחן נמדדות שמונה משימות מוטוריות המאורגנות בשלושה תתי- תחומים : א. מוטוריקה עדינה; ב. שיווי משקל; ג. מיומנויות כדור. במוטוריקה עדינה נבדקה רמת הביצוע של 3 מטלות המערבות את השימוש בידיים לפי הסיווג הבא: מטלות שלשם ביצוען, ליד אחת (הדומיננטית) יש תפקיד ראשי בעוד שהיד האחרת (הלא דומיננטית) משמשת לתמיכה ולייצוב. מטלות מסוג זה דורשות תאום חזותי-מוטורי תוך שימוש ביד המועדפת, כמו לדוגמא הכנסת דיסקיות מפלסטיק לתוך חריץ של קופסה (כמו קופה). במבחן נמדד הזמן שארך עד להשלמת המשימה. 1. מטלות הדורשות תאום בין שתי הידיים, תוך ביצוע שתי תנועות נפרדות לשם שלמתן, כמו לדוגמא השחלת חרוזים. במבחן נמדד הזמן שארך עד להשלמת המשימה. מטלות הדורשות דיוק ידני. עליה במהירות הביצוע עלולה להפחית את מידת הדיוק כמו.2 לדוגמא, מהמבוך. מעקב במבוך בצורת פרח באמצעות עט. במבחן נבדק מספר שגיאות/הסטיות 7 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

8 במבחן יש התייחסות לשני סוגי מטלות של שיווי משקל: 1. שיווי משקל סטטי, יכולת המצויה.2 בבסיס משימות נייחות. במבחן נמדד משך הזמן בו הנבדק מסוגל להתאזן על רגל אחת; שיווי משקל דינאמי, יכולת המצויה בבסיס משימות ניידות כמו הליכה על קו. במבחן נבדק מספר הסטיות מהקו. במיומנויות הכדור, נדרשת יכולת המערבת את השליטה והקואורדינציה של הגפיים העליונים אך אינה בדומה לזו הנדרשת בקואורדינציה עדינה. במבחן, נבדקת לדוגמא היכולת של הנבדק לתפוס שקיות שעועית הנזרקות לעבור. במבחן נבדקות מספר התפיסות 'התקינות' מתוך 10 ניסיונות. כך גם נבדקת מיומנות כמו 'גלגול כדור למטרה', והבוחן בודק את מספר הקליעות הנכונות מתוך 10 ניסיונות. לאחר רישום הציון הגולמי, כמו לדוגמא ציון 3 במשימת 'תפיסת כדור בשתי ידיים' מתוך 10 ניסיונות לילד בגיל 9 שנים, הציון מועבר לסולם דירוגי אשר מבטא את דרגת הקושי בביצוע המשימה. במקרה זה הציון הדרוגי הוא. 2 ניתן לקבל בכל אחת משמונה המשימות ציון בטווח שבין 0 ל -,2 כאשר = 0 עבר, = 1 כישלון חלקי, או = 2 כישלון. ציון 1 מראה כי הביצוע של הילד ממוקם מתחת לאחוזון החמישה עשר, בעוד שציון 2 מראה באופן חד משמעי על לקות. ניתן לסכם את כל הציונים אשר מתקבלים בכל אחד משמונה הקטגוריות לציון כללי אחד מ 0 ועד 16. ככל שהציון גבוה יותר, הדבר מעיד על כך שהילד בעל ליקוי מוטורי חמור יותר. פירוש, , הציון הכולל נעשה כלהלן: מציין רמת מומחיות ממוצעת; מציין בעיה מוטורית מזערית; , מציין בעיה מוטורית ברמה בינונית וציון 6.0 ומעלה, מייצג בעיה מוטורית חמורה. מהנתונים שנאספו במדגם שנבדק ידי מחברי המבחן בתהליך בניית הנורמות נימצא כי כ- 85% מהילדים משיגים ציון שנע בין 0 ל מהם 55% משיגים ציון שנע מ - 0 ל- כ- 10% מהילדים השיגו ציון בין ל- נקודות. ציון של 6 ומעלה הושג על ידי 5% מהמדגם. תקפות ומהימנות המבחן: מבחן ה נבחר למחקר זה, היות ופריטי המבחן כוללים טווח רחב של כישורים TOMI הנדרשים במהלך הביצוע המוטורי של מיומנויות היום יום ומיומנויות בתחום התנועה והחינוך הגופני. בנוסף, המבחן נבחר בעקבות העובדה שהוא פותח במיוחד לשם זיהוי תלמידים בעלי ליקויים מוטוריים. כמו כן, המבחן הוא סטנדרטי וקל יחסית ליישום. בספר ההדרכה של המבחן ישנן סקירות מקיפות בנוגע לפיתוח הנורמות של המבחן. תקפות המבחן: בספר 8 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

9 ההדרכה של המבחן TOMI,(Stott et al., (1984 המחברים מספקים הוכחה לכך שלמבחן יש תוקף לזיהוי תלמידים שהם ברמת מומחיות מוטורית נמוכה מהנורמה המקובלת. בספר ההדרכה של המבחן, מחברי המבחן מצטטים מספר מחקרים אמפיריים המדווחים על הסכמה גבוהה בין הישגים במבחן ה,TOMI- לבין הערכות של מורים בנוגע לתפקוד המוטורי של אותם הנבדקים 1982) Lam,.(Henderson & Hall, 1982; מהימנות המבחן: בספר ההדרכה של ה,TOMI מפורטים בהרחבה תהליכי בדיקת המהימנות של המבחן. מחברי המבחן מדווחים על: המהימנות של מבחן ומבחן חוזר reliability) (test-retest של הציון הכולל של המבחן,.1 כפי שנתקבלה על ידי אותו הבוחן היא: המהימנות של מבחן ומבחן חוזר reliability) (test-retest של הציון הכולל של המבחן, כפי שנתקבלה על ידי בוחנים שונים: 75.. מן הראוי לציין כי מבחן TOMI עדיין לא תוקף עם אוכלוסיית ילדים מישראל, אולם כפי שצוין על ידי הנדרסון וסאגדן, כדי להתגבר על השפעות תרבותיות, במבחן זה שולבו אך ורק מטלות אשר מהוות חלק מהפעילויות המוטוריות של ילדים מתרבויות שונות & (Henderson, Movement M-ABC כך גם במחקר הנוכחי לא נעשה שימוש במבחן.Sugden,.(1992:10 Children) (Henderson & Sugden, 1992) (Assessment) Battery for המהווה גרסה חדשה למבחן.TOMI זאת, עקב הדמיון הרב שקיים בין שני מבחנים אלה מבחינת התכנים (בשניהם נבדקים אותם שלושת התחומים: מוטוריקה עדינה, שיווי משקל ומיומנויות כדור) ומבחינת ההליכים של יישום המבדקים ודרך מתן ניקוד. ההבדלים העיקריים בין שני המבחנים הללו בא לידי ביטוי בכך שה- M-ABC בנוי משני חלקים. האחד, משמש ככלי לאיתור ילדים שהם.(Movement ABC Checklist) בסיכון ל- DCD במצבים שונים של היום יום כלי זה יעיל לשם הפניה לקביעת אבחנה של DCD באמצעות אבחון מוטורי, והחלק השני שהוא המבחן המוטורי עצמו שנימצא כיעיל לקביעת אבחנה ולצורכי מחקר. כך גם ב- M-ABC, נוספו נורמות לגילאי 4 ומעלה, בעוד שב- TOMI יש נורמות לגילאי 5 ומעלה. בספרות, ניתן למצוא 9 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

10 , (Casebolt et al., 2003) מחקרים אשר עושים שימוש במבחן TOMI למרות קיומה של המהדורה המחודשת בצורת.M-ABC הליך כל אחד מהתלמידים נבחן באופן פרטני, בשעות הבוקר באולם הספורט של בית הספר. האבחונים נערכו בפיקוח החוקרת הראשית על ידי עשרה מורים בכירים מוסמכים לחינוך גופני בעלי תואר ראשון ושני בחינוך. לכל המורים וותק של חמש שנים ומעלה בהוראה. למורים נערכה סדנא שכללה הדרכה מקיפה ליישום מבחן.TOMI כל חבר צוות קיבל ערכה שכללה דפי הסבר והנחיות ליישום המבחן. זאת, על פי הנדרש בספר ההדרכה של המבחן וטפסי ניקוד השייכים לכל אחת משלוש קבוצות הגיל של המבחן. הסדנא כללה חמישה מפגשים, כשבכל מפגש ניתן הסבר מקיף בשילוב הדגמה על אופן בדיקת הפריטים של המבחן בכל קבוצת גיל, בשילוב הדגמות. עם סיום התרגול בחמשת המפגשים, נבדקה יכולת המורים להעריך את רמת הביצוע על ידי צפייה באבחון של מקרים מסוימים ודיון ברמת הביצוע של כל פריט ופריט. 80% התרגול הסתיים כאשר הייתה הסכמה של מהמורים על הציון המתאים לכל אחד מהפריטים. המשתנה התלוי שנבדק בעבודה זו: דרגת הלקות המוטורית לפי הציון הכולל שהושג במבחן TOMI ושדורג כלהלן: 1.5 0, מציין רמת מומחיות ממוצעת באוכלוסיה הכללית (ללא לקות מוטורית), 2 4.5, מציין לקות מוטורית מזערית, 5.5, 5 מציין לקות מוטורית ברמה בינונית (בסיכון ל- DCD ), וציון של 6.0 ומעלה מייצג לקות מוטורית חמורה.(DCD) ניתוח הנתונים הניתוח הסטטיסטי כלל תיאור שכיחות של לקות מוטורית בדרגה גבוהה ובדרגה בינונית (באחוזים) בקרב הבנים והבנות בקבוצות הגיל השונות. בכדי לבחון האם קיים הבדל משמעותי בין השכיחות של לקות מוטורית אצל הבנים לבין השכיחות של לקות מוטורית אצל הבנות, וכן בקבוצות הגיל השונות בוצעו מבחני הממצאים 2.χ 10 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

11 מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את השכיחות של תלמידים בגיל בית הספר היסודי בישראל הלוקים מ- DCD ובסיכון ל- DCD. מניתוח ממצאי אבחון,TOMI ניתן היה לזהות את התפלגות הנבדקים בכל אחת מדרגות הלקות המוטורית כפי שהן מוצגות באיור 1. נמצא, כי 576 מתוך 732 הנבדקים המהווים (78.7%) השיגו ציון עובר או ציון התואם ללקות המוטורית ב- (TOMI הם נכללו בקבוצה אחת המכונה 'ללא לקות'; 95 בדרגה קלה (ציון של 4.5 (12.9%) ילדים 'בסיכון ל- DCD ' ( ) ו- 61 תלמידים השיגו תוצאה של 6 נקודות או יותר 8.3% ולכן זוהו כבעלי.DCD מכאן, בקרב המדגם הישראלי קיימת תפוצה של הסובלת מ-.DCD הכנס כאן איור 1 בטבלה 3 מוצגת התפלגות הנבדקים בכל אחת משלוש דרגות הלקות המוטורית לפי מבחן,TOMI בכל אחת מארבע קבוצות הגיל שנבדקו. הכנס כאן טבלה 3 שכיחות גבוהה ביותר של,DCD נמצאה בקרב הנבדקים הצעירים ביותר בגיל 6 שנים (10.8%) ובקרב הנבדקים המבוגרים ביותר בגילאי שנים (12.6%). זאת בעוד שבגילאי הביניים, -7 8 שנים ו שנים, נמצאה שכיחות נמוכה יותר (7.2% ו- 7.51% ). השכיחות הגבוהה ביותר של סיכון ל- DCD נמצאה בקרב הנבדקים המבוגרים יותר בגילאי 9-10 שנים (15.4%) ו שנים (19.0%) בעוד שהשכיחות הנמוכה יותר נמצאה בקרב הנבדקים הצעירים בגילאי 6 שנים.(9.4%) ובגילאי 7-8 שנים לא נימצא מובהק הבדל בהתפלגות של הנבדקים בעלי (10.8%) DCD וסיכון ל- DCD בגילאים השונים.χ(2 (6) =11. 52, p= 0.074) יחד עם זאת, נבדקה השאלה האם קיים הבדל בהתפלגות הבנים לבין התפלגות הבנות ברמות השונות של לקות מוטורית לפי מבחן.TOMI בטבלה 4 מוצגת שכיחות הבנים והבנות שהשיגו ציון של 6 נקודות ומעלה במבחן (DCD) TOMI ושל אלה שהשיגו ציון שנע בין 5 ל- 6 נקודות במבחן TOMI (סיכון ל- DCD ). 11 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

12 ש ) הכנס כאן טבלה 4 בקרב קבוצת התלמידים שאובחנה עם סיכון ל- DCD, נימצא כי מספר הבנים (47), דומה לזה של הבנות (48). שיעור התלמידים עם,DCD דומה בקרב הבנים והבנות (7.8% הם בנים ו- 8.8% הן בנות) מניתוח הממצאים (מבחן 2 χ), לא נימצא הבדל בהתפלגות של.p=0.885, 2 χ (2)= הבנים והבנות אשר סובלים מ- DCD, סיכון ל- DCD וללא לקות מוטורית בכל ארבע קבוצות הגיל שנבדקו. השימוש בציון הכללי של,TOMI נתן מענה לשאלה המרכזית של המחקר אודות השכיחות של תלמידים עם.DCD אולם, ברמה המעשית לשם תכנון מערך שייתן מענה לצרכים של תלמידים.TOMI בקבוצה זו, חשוב להתייחס לפרופיל הביצועי שלהם בשלושת תתי-מבחן בקרב התלמידים בקבוצת ה- DCD, נמצאו כאלה אשר השיגו ציון גבוה ב- TOMI לקות משקף מוטורית בדרגה חמורה), אולם בתת-תחום מסוים, מצבם הוא יחסית טוב. לשם המחשת מאפיין זה, מוצגות באיור 2 התוצאות של כל אותם תלמידים שזוהו עם DCD בדרגה החמורה ביותר (השיגו ציון כולל מעל 10 נקודות ב- TOMI ), כי הם לוקים בבעיה מוטורית מאוד קשה. בקבוצה זו נכללים ארבעה בנים ו- 2 בנות. בתחום המוטוריקה העדינה, נבדקת מספר 5 השיגה ציון עובר ונבדקת מספר 6 השיגה ציון גבולי. בקרב הבנים, נבדק מספר 4 הציג ציון גבולי ויתר השלושה נכשלו. כל התלמידים בקבוצה זו נכשלו במיומנויות כדור, אך בתת-תחום זה, רמת הביצוע שלהם טובה יותר מאשר זו שבתת-התחום של שיווי משקל. DCD הכנס כאן איור 2 השונות בביצוע באה לידי ביטוי אף בקבוצת התלמידים אשר זוהו עם בדרגה פחות חמורה מזו שהוצגה לעיל ואשר השיגו ציון כולל מעל שש נקודות ב- TOMI. גם בקבוצה זו, אשר נתוניה מוצגים באיור 3, היו כאלה אשר קיבלו ציון עובר או גבולי בתת-תחום מסוים בעוד שבתתי-תחומים אחרים הציגו קשיים מוטוריים משמעותיים. הכנס כאן איור 3 12 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

13 ניתן לראות, כי נבדקת מספר 1 השיגה ציון כללי של 8 נקודות ב- TOMI, אך במיומנויות כדור מצבה גבולי; נבדק מספר 2 השיג ציון כללי של 6 נקודות, אך ציון עובר בשיווי משקל; נבדקת מספר 3 השיגה ציון כללי של 10 נקודות, אך ציון גבולי בשיווי משקל; נבדק מספר 4 ונבדקת 6.5 נקודות, אך ציון עובר במוטוריקה עדינה. מספר 5 השיגו ציון כללי של בתחום של שיווי משקל מצבו של נבדק 4 טוב יותר מזה של נבדקת 5 אך גרוע יותר במיומנויות כדור. דפוס זה מציג הטרוגניות גבוהה בקרב קבוצת התלמידים שזוהו עם.DCD דיון.DCD הדיון כולל 3 חלקים. החלק הראשון דן בשכיחות התלמידים בעלי החלק השני דן במאפייני הביצוע המוטורי של קבוצת התלמידים שזוהתה עם DCD ומפרט את ההשלכות היישומיות הנובעות מהם. החלק השלישי מתמקד בחשיבות שיש באיתור מוקדם ופיתוח תכניות התערבות עבור ילדים עם.DCD שכיחות התלמידים בעלי DCD בקרב המדגם הישראלי נימצא כי 8.3% מהתלמידים לוקים מ- DCD ועוד 12.9% מהמדגם הם תלמידים ב"סיכון ללקות ב- DCD ". מכאן, שבמסגרת הבית-ספרית הטיפוסית בישראל 21.2% מהתלמידים בין הגילאים 6 עד 12 זקוקים להתערבות מיידית. השערת המחקר הייתה כי לא יימצא הבדל משמעותי בין השכיחות של DCD במדגם עם נבדקים ישראלים לבין זו שעליה דווח במחקרים עם נבדקים ממדינות אחרות בעולם. השערה זו אוששה היות והתפוצה של Barnhart ) במדגם הנוכחי נופלת בטווח השכיחות אשר עליה דווח בספרות (5% עד 10%) DCD (et al., ;2003 Wright & Sugden, 1996a והיא גבוהה במעט מזו שנמצאה בסינגפור, שוודיה, אוסטרליה, ניגריה ונורווגיה כפי שפורט בטבלה 1. כך גם שכיחות התלמידים שהם בסיכון ל- DCD שנמצאה במחקר הנוכחי, היא בדומה לשכיחות שדווחו במחקרים אחרים. במחקר עם תלמידים מסינגפור דווח על תפוצה הגבוהה באחוז אחד מזו שנמצאה בישראל ועם נבדקים מאנגליה דווח על תפוצה הגבוהה בשלושה אחוזים מזו שנמצא במדגם ) & Rose, Henderson, - לעומת זאת, במדגם עם נבדקים מנורווגיה נמצאה תפוצה הגבוהה ב.(Henderson, 1992 מזו שנמצאה עם נבדקים ישראלים. בספרות מדווח על כך שעדיין קיימת בעייתיות 4.9% 13 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

14 בהערכת השכיחות. זאת מכיוון שעדיין לא נקבעו הליכים תקיניים ברורים להערכה ולכן חוקרים שונים עושים שימוש בכלי מדידה שונים לזיהוי.DCD כך גם נקבעות נקודות חיתוך שונות אשר מבדילות בין מצבים של 'ללא לקות' ל 'לקות מוטורית חמורה' ו/או 'לקות מוטורית בדרגה בינונית'. בנוסף, הבעייתיות אינה באה לידי ביטוי אך ורק בשאלה האם ישנה הסכמה בנוגע לגובה השכיחות, אלא בשאלה האם אותם ילדים מזוהים עם DCD כאשר נעשה שימוש עם כלי הערכה שונים. ניראה כי גם בסוגיה זו קיימת מידה רבה של חוסר אחידות ) Geuze, אשר (Jongmans, Shoemaker, & Smits-Engelsman 2001 בדרך כלל מושפעת ממטרת (Maeland, 1992a) יישום ההערכה (1997.(Wright, מאלנד הוכיחה כי ניתן היה לזהות כמעט את אותה שכיחות של נבדקים עם (5-5.6%), DCD אולם כל אחד מכלי הערכה זיהה, במידה מסוימת, קבוצה אחרת של ילדים. כך גם דווח במחקר אחר & Wilson, (Crawford, -M לבין מבחן (BOT) קיימת מידה נמוכה של התאמה בין מבחן ברונינקס, Deweyכי (2001.DCD בזיהוי נבדקים בעלי ABC במדגם הישראלי נימצא כי לא קיים הבדל בשכיחות של DCD בין המינים וכי אחוז דומה של בנים ושל בנות סובל מלקות מוטורית בדרגה חמורה ובדרגה בינונית, בכל קבוצות הגיל של Stott, Moyes, & ) המחקר. שכיחות דומה בקרב שני המינים דווחה במספר מחקרים 1992a;.(Brenner et al., 1967 ;Gubbay, 1975; Maeland, זאת, בעוד Henderson, 1984 DCD שבמחקרים באחרים דווח על כך כי בקרב קבוצת נבדקים עם מספר הבנים עולה על מספר הבנות ) Sugden, Henderson & Hall, 1982; Kadesjo & Gilberg, 1999; Keogh, Reynard, & Calkins, 1979; Maeland, 1992; Van Dellen, Vaessen, & Schoemaker, עד ליחס של ארבעה שבעה בנים לכל בת. יש הסוברים כי (1992a; Schoemaker,1990 השכיחות הגבוהה יותר של בנים שנמצאה במחקרים שונים, נובעת ממספר סיבות: א. התנהגותם של הבנים עם בעיות בקואורדינציה עלולה להיות קשה יותר להתמודדות בבית ובכיתה כן הם מאותרים ומופנים במידה רבה יותר לאבחון (1992 ;(Smyth, 14 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

15 ב. הבדלים בציפיות השונות מבנים ומבנות בתחום הפעילות הגופנית ) Hall, Henderson & ;(1982 ג. חפיפה גבוהה יותר של DCD עם הפרעות התפתחותיות אחרות שאופייניות יותר לבנים כמו.(Kadesjo & Gillberg, 1999) לדוגמא הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) בתהליך האיתור, יש להיות מודעים לאפשרות של "העדפת בנים" על פני בנות. יש להתייחס לכל קושי המזוהה אצל הבנות באותה הרצינות שמייחסים לקשיים המאותרים אצל הבנים, ללא "הצדקת" קשיי הבנות בכך שהן "נוטות יותר לשחק עם בובות" או ו/ "מעדיפות לשחק במשחקים יותר פאסיביים מאשר הבנים". בקרב קבוצת הנבדקים אשר זוהתה עם DCD במחקר הנוכחי, נמצאה אף הוכחה לכך כי מדובר בהפרעה אשר מאופיינת בהטרוגניות גבוהה. מאפיין זה בא לידי ביטוי בסוג של הבעיות המוטוריות וברמת החומרה של הקשיים המוטוריים. זאת, בהתאמה עם מחקרים אחרים Barnhart et al., 2003; Hoare, 1994; Visser, 2003; Wright, Sugden, Ng, & Tan, ) 1994). כלומר, ילדים עם DCD מציגים הבדלים ברמת הביצוע המוטורי לא רק ביחס לבני גילם ללא DCD אלא גם בינם לבין עצמם. קשה למצוא שני ילדים שאובחנו עם DCD עם פרופיל ביצועי זהה לחלוטין. יש כאלה אשר מציגים קשיים בקואורדינציה עדינה, אשר משפיעים על תפקודם בביצוע מטלות בית-ספריות (העתקה, ציור, גזירה, הדבקה וכו'). אחרים מציגים קושי בביצוע מיומנויות מוטוריות גסות כמו ריצה, קפיצה ומיומנויות כדור. מכאן, יש צורך בפיתוח תכניות התערבות ספציפיות, בהתאם לפרופיל הביצועי של כל ילד אם הפעילות נעשית באופן פרטני ואף אם היא מיושמת במסגרת של קבוצה קטנה. חשיבות האיתור ויישום התערבות בגיל הצעיר מממצאי המחקר הנוכחי, עולה כי לא קיים הבדל משמעותי בשכיחות הילדים עם DCD בין ארבע קבוצות הגיל שנבדקו. כך, גם במחקר שבדק 1443 ילדים מהולנד בטווח הגילאים של 6 שנים עד 13 שנים, נמצא כי תפוצת הילדים עם בעיות מוטוריות חמורות זהה בכל קבוצות הגיל.(Van Dellen & Geuz, 1988) והיא הוערכה ב- 6% מכלל הילדים בטווח הגילאים שנבדק באופן דומה, במחקר אורך אשר בדק ועקב אחר רמת הביצוע המוטורי של 818 ילדים נורווגים 15 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

16 בהיותם בגיל 9, 8, 7, ו 10 שנים, נמצאה יציבות בממצאי השכיחות של הילדים בעלי DCD (כ (5% במשך השנים שבהן נערך המחקר 1999) Gillberg,.(Kadesjo & בנוסף, נימצא כי 'הגיל לא עושה את שלו' כפי שחלק מאנשי המקצוע, ובמיוחד רופאים, נוטים להבטיח להורים מודאגים (2000.(Glascoe, עובדה זו הוכחה אף במספר מחקרים אשר קבעו חד משמעית כי הבעיות המוטוריות אינן חולפות עם הזמן באם לא ניתן מענה לצרכים של ילדים עם (Cantell, Smyth, & Ahonen, 1994; Geuze & Borger, 1993 DCD al., 1991.(Losse et במחקר שנערך על ידי פיק ודייק (2004 Dyce, (Piek & נימצא קשר בין DCD לבין קשיים בתחום החברתי אשר באים לידי ביטוי בהערכה עצמית נמוכה יותר ותמיכה DCD חברתית פחותה יותר מאשר בני גילם ללא.DCD כך גם ילדים עם נמנעו ממעורבות 11 במשחקים בעלי אופי פיזי. סביר להניח שהישארותם של קשיים מוטוריים גם מעבר לגיל משפיעה על דרגת החומרה של הבעיות החברתיות והרגשיות שאובחנו אצל ילדים אלה בגיל צעיר יותר 1994) Kalverboer,.(Schoemaker, & יתרה מכך, ייתכן שהבעיות החברתיות.( והרגשיות ילכו ויחריפו 1998) Berger, Rose, Larkin & מכאן, רצוי שתכניות איתור תיושמנה בו זמנית, בכל קבוצות הגיל החל מגיל הגן וכלל כיתות בית הספר היסודי, מבלי לקבוע העדפה לקבוצת גיל אחת על פני האחרת. ללא ספק, ככל שההתערבות תיושם בגיל צעיר יותר, Pless & Carlsson, ; 2005,2000 כך גם התוצאות הצפויות חיוביות יותר 1995, (יזדי-עוגב,.(2000; Schomaker & Kalverbor, 1994 לדברי וויליאמס והולמס, ברוב המקרים ילדים עם קשיים התפתחותיים אשר נחשבים ל'קלים באופן יחסי' (מינוריים), מאובחנים רק בגיל בית הספר עקב מגוון סיבות כמו הקושי בזיהוי הבעיות, התנגדות ההורים לבקש עזרה, אי רצון של ההורים והמטפלים להדביק "תווית" לילד, והן בגלל הקושי שקיים בשימוש בכלי הערכה מורכבים (2004 Holmes,.(Williams & בפיתוח של תכניות איתור, יש לתת מענה הולם לקשיים אלה של ההורים ושל אנשי המקצוע. 16 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

17 סיכום ומסקנות במחקר הנוכחי נבדקה התפוצה של DCD בקרב ילדים משני בתי ספר בישראל. מהנתונים עולה כי קיימת תפוצה גבוהה של ילדים הלוקים בבעיות מוטוריות. מאחר ובדרך כלל DCD אינה באה לידי ביטוי רק בתחום המוטורי אלא מתלוות אליה בעיות גם בתחום הרגשי, החברתי והלימודי, מערכת החינוך ומערכת הבריאות אמורות לתת מענה לצרכיהם המיוחדים. יש לשקול במידה רבה של רצינות תכנית מערכתית בקנה מידה ארצי שמטרותיה יהיו: איתור מוקדם, זיהוי ויישום תכניות התערבות לילדים אלה. לשם כך, יש לפתח וליישם מערך של איתור מוקדם בגיל הרך. זאת ניתן לעשות על ידי התמחות ייחודית של רופאי ילדים במאפיינים של DCD ובדרכים לזיהוי ההפרעה, הנחיית צוות האחיות בתחנה לאם ולילד, הדרכת הורים, כתיבת חומר הסברה והפצתו ועוד. בנוסף, מומלץ לפתח וליישם מערך של תכניות אבחון והתערבות. אמנם מערך כזה קיים בקופות החולים, אך התורים הם ארוכים ומספר הטיפולים להם זוכים ילדים עם DCD הם מועטים ביחס לנדרש כדי להביא לשינויים משמעותיים באיכות התפקוד המוטורי. מומלץ כי בכל בית ספר יוקם מערך של אבחון והתערבות תוך שיתוף פעולה בין צוות המורים לחינוך גופני ושל מרפאות בעיסוק. כיום, עדיין אין מספיק מודעות בנוגע להפרעה זו. במקרים לא מעטים היא "מוחלפת" בבעיית מוטיבציה ואי רצון להשקיע מאמץ. מכאן ברור כי אחד מהצרכים הראשוניים של הילדים עם,DCD של משפחותיהם ושל מוריהם - הוא ללמוד ולהבין את המשמעות של את,DCD הסימפטומים של ההפרעה, ההשלכות הנלוות וכן על אפשרויות ההתערבות. יש להדגיש בפני הגורמים השונים כי תכניות התערבות במסגרת בית ספרית על ידי מחנכי הכיתות וכן על ידי מורים לחינוך גופני עשויות להניב פרות (1998 Sugden,.(Wrigh & עוד ב 1975 טען גוביי כי לא חשוב מה נעשה, כל עוד משהו נעשה בכדי לעזור לילד עם סרבול מוטורי. בעוד שהצהרה זו לא נתקבלה בעין יפה בזמנו, כיום ניראה כי הכרה בקיומה של הבעיה מהווה מרכיב חשוב ומשמעותי לשם יישום תכניות התערבות. 17 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

18 רצוי כי היישום של תכניות האיתור וההתערבות תיושמנה בו זמנית בכל קבוצות הגיל של ילדי בית הספר היסודי ללא העדפת גיל ומין אחד על פני האחר. טיפול מוקדם בקשייהם המוטוריים של ילדים עם לקות מוטורית בדרגה בינונית וחמורה עשויה להפחית את ההשלכות השליליות שיש להפרעה זו בתחום הלימודי, הריגושי-חברתי ובכלל בתפקוד היומיומי. רשימת מקורות מרגלית, מלכה (יולי 2000). דו"ח הוועדה לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד. תמוז התש"ס. יזדי עוגב, א. (1995). התפתחות מוטורית תקינה מול לקויה: היבטים תיאורטיים ויישומיים. נתניה: מכון וינגייט. יזדי-עוגב, א. (2005). אני לא קלוץ! יש לי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה. חדרה: "גבריאל" הוצאה לאור..15 יזדי-עוגב, א. (2000). מודל לקידום ילדים עם קשיים מוטוריים בקהילה. דו"ח מס' אוניברסיטת בר-אילן, ביה"ס לחינוך - המכון למחקר ולחינוך קהילתי. American Psychiatric Association. (1994). Diagnosis and statistical manual of mental health disorders (4th ed. revised). Washington, DC: Author. Barnhart, R.C., Davenport, M.J., Epps, S.B.,& Nordquist, V.M. (2003). Developmetal coordination disorder. Physical Therapy, 83(8), Bouffard, M.E., Watkinson, J., Thompson, P.L., Causgrove Dunn, L.J., and Romanow, S.K.E. (1996). A test of the activity deficit hypothesis with children with movement difficulties. Adapted Physical Activity Quarterly, 13, Brenner, M.W., Gillman, S., Zangwill, O.L. & Farrell, M. (1967). Visuo-motor disability in school children. British Medical Journal, 4, Bruininks RH (1978). Bruininks-Oseretsky Test of Motor Proficiency: 18 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

19 Examiner's Manual. Circle Pines, MN: American Guidance Service. Cantell, M., & Kooistra, L. (2002). Long-term outcomes of developmental coordination disorder. In S.A. Cermak, & D. Larkin (Eds.), Developmental coordination disorder. (pp.23-38). Albany, NY: Delmar Cantell, M.H., Smyth, M.M., & Ahonen, T.P. (1994). Clumsiness in adolescence: Educational, motor and social outcomes of motor delay detected at 5 years. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

20 Casebolt, Kevin M., John Colombo& Judy Chandler (2003). Teachers' perceptions and the TOMI as predictors of visual/visual-motor skills in motorically impaired and non-impaired elementary school-aged children. The Physical Educator, 34 (8), 60. Cermak, S.A., Gubbay, S.S., & Larkin, D. (2002). What is developmental coordination disorder?. In S.A. Cermak, & D. Larkin (Eds.), Developmental coordination disorder (pp. 2-22). Canada: Delmar. Chen, H.F., & Chon, E.S. (2003). Social participation for children with Developmental Coordination Disorder: Conceptual, Evaluation and Intervention Considerations. Physical and occupational therapy in pediatrics, 23(4), Cousins, M. & Smyth, M.M. (2003). Developmental coordination impairments in adulthood. Human Movement Science, 22,(4-5), Crawford, S.G., Wilson, B.N. & Dewey, D. (2001). Identifying developmental coordination disorder: Consistency between tests. Physical & Occupational Therapy in Pediatrics. 20, Cummins, Ariane, Jan, P. Piek, & Murray J Dyck (2005). The relationship between bullying and self-worth in children with movement coordination problems. Developmental Medicine and Child Neurology. 47(7), Dewey, D. & Wilson, B.N. (2001) Developmental coordination disorder: what is it? Physical and Occupational Therapy in Pediatrics 20, Fellick, J. M., Thomson, A.P.J., Sills,J.& C.A. Hart (24001). Neurological soft signs in mainstream pupils. Archives of Disease in Childhood, 85(5), קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

21 Gallahue, D.L., & Ozmun, J.C. (2002). Understanding Motor Development; Infants, Children, Adolescents, Adults. (5 th ed.). Madison, WI: Brown and Benchmark Publishers. Geuze, R.H. & Börger, J.M.A. (1993). Children who are clumsy, five years later. Adapted Physical Activity Quarterly, 10, Geuze, R. H., Jongmans, M.J., Shoemaker, M. M. & Smits-Engelsman. (2001). Clinical and research diagnostic criteria for developmental coordination disorder: a review and discussion. Human Movement Science, 20, Gillberg, C. (2003). Deficits in attention, motor control, and perception: a brief review. Archives of Disease in childhood, 88(10), Glascoe, F.B. (2000). Detecting and addressing developmental and behavioral problems in primary care. Pediatric Nursing, 26(3), Gubbay, S.S. (1975). The clumsy child - A study of developmental apraxic and agnosic ataxia. London: Saunders. Gubbay, S.S. (1979). The clumsy child. In F.C. Rose (Ed.), Pediatric Neurology, (pp ). Cambridge, MA: Blackwell Scientific. Hay, A.H., Hawes, R., & Faught, E.B. (2004). Evaluation of a screening instrument for Developmental coordination disorder, Journal of Adolescent Health, 34, Henderson, S.E. (1984). The Henderson revision of the Test of Motor Impairment. British Journal of physical Education,15, קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

22 Henderson, S.E. & Hall, D. (1982). Concomitants of clumsiness in young school children. Developmental Medicine and Child Neurology, 24, Henderson, S.E. & Sugden, D.A.(1991). Signposts to special needs: Pupils with motor impairment. Nottingham, New Amold: National Children Burea. Henderson, S. E., & Sugden, D. A. (1992). The movement assessment battery for children. Sidcup, UK: Psychological Corp. Hoare, D. (1994). Subtypes of developmental coordination disorder. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, Hoare, D. & Larkin, D. (1991). Kinaesthetic abilities of clumsy children. Developmental Medicine and Child Neurology, 33, Holsti, Liisa, Ruth V.E. Grunau, Michael F. Whitfield (2002). Developmental coordination disorder in extremely low birth weight children at nine years. Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics,23(1), Iloeje, S.O. (1987). Developmental apraxia among Nigerian children in Enugu, Nigeria. Developmental Medicine and Child Neurology, 29(4), Jongmans J.M., Smits-Engelsman, B.C.M., & Schoemaker, M.M. (2003). Consequences of comorbidity of developmental coordination disorders and learning disabilities for severity and pattern of perceptual-motor dysfunction. Journal of Learning Disabilities, 36(6), Kadesjo, B., & Gillberg, C. ( 1999). Developmental coordination disorder in Swedish 7-year-old children. J. Am. Acad. Child Adolesc. Psychiatry, 38, Kaplan, B.J., Wilson, B.N., Dewey, D. et al. (1998). DCD may not be a discrete disorder. Human Movement Science, 17, קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

23 Keogh, J.F. (1968). Incidence and severity of awkwardness among regular school boys and educationally subnormal boys. Research Quarterly, 39, Keogh, J.F., Sugden, D.A., Reynard, C.L. & Calkins, J.A. (1979). Identification of clumsy children: comparisons and comments. Journal of Human Movement Studies, 5, Losse, A., Henderson, S.E., Elliman, D., Hall, D., Knight, E. & Jongmans, M. (1991). Clumsiness in children - do they grow out of it? A 10-year follow-up study. Developmental Medicine and Child Neurology, 33, Maeland, A.F. (1992a). Identification of children with motor coordination problems. Adapted Physical Activity Quarterly, 9, Maeland, A.F. (1992b). Handwriting and perceptual-motor skills in clumsy, dysgraphic and normal children. Perceptual and Motor Skills, 75, Orton, S.T. (1937). Reading, writing and speech problems in children. London: Champan & Hall. 23 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

24 Piek, J.P. & Edwards, K. (1997). The identification of children with developmental coordination disorder by class and physical education teachers. British Journal of Educational Psychology, 67, Piek, J.P. & Dyce, M.J. (2004). Sensory motor deficits in children with coordination disorder, attentional deficit hyperactivity disorder and autistic disorder. Human Movement Science, 23(3-4), Pless, M. & Carlsson, M. (2000). Effects of motor skill intervention on developmental coordination disorder: A meta-analysis. Adapted Physical Activity Quarterly 17, Rose, B., Larkin, D. & Berger, B.G. (1998). The importance of motor coordination for children s motivational orientation in sport. Adapted Physical Activity Quarterly, 15, Schoemaker, M.M. (1992). Physiotherapy for clumsy children: An effect evaluation study. Groningen, Stitching Kinderstudies. Schoemaker, M.M., & Kalverboer, A.F. (1994). Social and affective problems of children who are clumsy: How early do they begin? Adapted Physical Activity Quarterly, 11, Sigmundsson, H., Pedersen, A.V., Whiting, H. T., & Ingvaldsen, R. P. (1998). We can cure your child's clumsiness! A review of intervention methods. Scand. J. Rehabil. Med., 30, Skinner R.A., & Piek J.P. (2001). Psychosocial implications of poor motor coordination in children and adolescent. Human Movement Science, 20, קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

25 Smyth, T.R. (1992). Impaired motor skill (clumsiness) in otherwise normal children: A review. Child: Care, Health and Development, 18, Smyth, M.M., & Anderson, I.H. (2000). Coping with clumsiness in the school playground: Social and physical play in children with coordination impairment. British Journal of Developmental Psychology, 18, Stott, D.H., Moyes, F.A., & Henderson, S.E. (1984). Test of motor impairment. Slough, UK: National Foundation of Educational Research. Van Dellen, T. & Geuze, R.H. (1988). Motor response processing in clumsy children. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 29, Van Dellen, T., Vaessen, W., & Schoemaker, M.M. (1990). Clumsiness: Definition and selection of subjects. In A.F. Kalverboer (Ed.) Developemental biopsychology: Experimental and observational studies in children at risk (pp ). Ann Arbor: University of Michigan Press. Visser, J. (2003). DCD: A review of research on subtypes and comorbidities. Human Movement Science, 22, Wall, A.E., Reid, G., & Paton, J. (1990). The syndrome of physical awkwardness. In G. Reid (Ed.), Problems in movement control (pp ). B.V.: Elsevier Science Publ. Wilson, P.H., & McKenzie, B.E. (1998). Information processing deficits associated with developmental coordination disorder: A meta analysis of research findings. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 39(6), קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

26 Williams, J., & Holmes,C. (2004). Children of the 21 st century: slipping through the net. Contemporary Nurse: A Journal for the Australian Nursing Profession. 18(1-2), World Health Organization (1992a). International statistical classification of diseases and related health problems (10 th ed., Vol.1). Geneva, Switzerland: Author. Wright, H.C. (1997). Children with Developmental Coordination Disorder - A Review. European Journal of Physical Education, 2, Wright, H.C. & Sugden, D.A. (1996a). A two-step procedure for identification of children with developmental coordination disorder in Singapore. Developmental Medicine and Child Neurology, 38, Wright, H.G.. & Sugden, DA. (1996b) The nature of developmental coordination disorder: Inter- and intra-group differences. Adapted Physical Activity Quarterly, 13, Wright, H.C. & Sugden, D.A. (1998). A school based intervention program for children with developmental coordination disorder. European Journal of Physical Education, 3, Wright, H.C., Sugden, D.A., Ng, R. & Tan, J. (1994). Identification of children with movement problems in Singapore: Usefulness of the Movement ABC Checklist. Adapted Physical Activity Quarterly, 11, קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

27 טבלה 1: אומדני שכיחות של DCD ו'סיכון ל- DCD ' במדינות שונות בעולם מקור המחקר ומיקום סיווג דיאגנוסטי/כלי האבחון הקריטריון ל- DCD הקריטריון ל 'בסיכון ל- DCD ' אומדן 'בסיכון ל- 'DCD - אומדן DCD 1999 וודיה ש dysfunction score- בהתבסס על 11 פריטים במוטוריקה גסה ועדינה מתוך: מהדורה מעודכנת של מבחן נקודות ומעלה בהתבסס על הקריטריונים שנקבעו לכל גיל. 8.6% 29 בנים ו- 6 בנות 14 נקודות מתוך 409 נבדקים ; 18 בנים ו- 2 בנות. מתוך 360 נבדקים, 5% זוהו עם סרבול מוטורי; 13 בנים ו- 5 בנות מכלל 223 הנבדקים ;5.5% 4 בנים ו- 15 בנים.. Test of motor Impairment al., 1984 (TOMI), Stott et ציון של 6 ציון של 1.4% 5.5 ראה פירוט בסעיף כלים של ומעלה ב- ב- TOMI TOMI המאמר הנוכחי). Maeland, 1992a נורווגיה Teacher s judgment ההחלטה של מקרב 360 הערכה מחנכי כיתות - המחנכים נבדקים זוהו שאלון הכולל 13 פריטים; 6 ;5.6% המורים נתבקשו למלאו רק בנים ו- 4 בעבור ילדים אשר זוהו על בנות. ידיהם כבעלי סרבול מוטורי & Wright M-ABC- Henderson's and ניקוד המייצג ניקוד 12% 4% Sugden, Sugden's Movement את האחוזון המייצג ה- 5 ומטה ביצוע בין מכלל המדגם, 39 בנים Assessment Battery for 1996a ו- 30 בנות זוהו עם DCD האחוזון ה- 5 סינגפור Children, 1992 בשתי רמות הביצוע. ל- 15 Rose, Neuromusculr Development Battery, McCarron, 1982) Larkin, & Berger, 1997 אוסטרליה ציון שהוא נמוך מ- 85 מציין בעיה מוטורית ברמה בינונית וחמורה % 32 בנים; 36 בנות מתוך 380 נבדקים מוטורי al., (Gillberg et 1983) כל פריט מדורג כ: 0 =לקוי 1 =לקוי במידה מסוימת 0 =תקין טווח מ נקודות Test of motor proficiency (TMP), Gubbay, מטלות ובכל קב' גיל מספר מסוים של כישלונות המייצג סרבול מוטורי. 5.9% - - Neurological examination Iloeje, מתוך נבדקים. ניגריה 4.9% Kadesjo, The medical motor ציון של 15 ציון של 10- בהתבסס על 10 מטלות והציון נע בסקלה מ- 1-20, עם ממוצע של 10 נקודות. ממוחצע האינדקס הנוירו- התפתחותי = 100 ס;.ת.= 15 Test of motor proficiency (TMP), Gubbay, 1975 Gubbay, 1975 אוסטרליה בהתבסס על הקריטריונים שנקבעו לכל גיל. 6.7% מתוך 1000 נבדקים 27 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

28 טבלה 2: התפלגות הנבדקים בכל אחת מארבע קבוצות הגיל של המדגם (בשני בתי הספר) בית ספר א בית ספר ב סה "כ קבוצת גיל % n % n % n 6 שנים שנים שנים שנים סה "כ קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

29 DCD 8.3% בסיכון ל DCD- 13.0% ללא לקות 78.7% איור 1: שכיחות התלמידים משני בתי ספר בישראל שזוהו ללא לקות מוטורית, כבעלי DCD ובסיכון ל- DCD 29 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

30 טבלה 3: התפלגות הנבדקים בשלוש רמות של לקות מוטורית לפי מבחן TOMI בכל אחת מארבע קבוצות הגיל שנבדקו רמת הלקות ללא לקות * בסיכון ל- DCD עם DCD סה "כ קבוצת גיל n % n % n % n 6 שנים שנים שנים שנים סה "כ *ללא לקות-כולל אף את הנבדקים שהם עם לקות מזערית 30 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

31 טבלה 4: שכיחות הבנים והבנות שאובחנו כבעלי DCD ובסיכון ל- DCD במבחן TOMI סה "כ ללא לקות * בסיכון ל- DCD עם DCD % n % n % n % n בנים בנות סה כ" *ללא לקות-כולל אף את הנבדקים שהם עם לקות מזערית 31 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

32 ערך בתת מבחן (בן) 1 (בן) 2 (בן) (בן) (בת) 5 1 (בת) 6 שיווי משקל מיומנויות כדור מוטוריקה עדינה מין איור 2: ציוני תתי מבחנים של התלמידים שהשיגו ציון כולל מעל 10 ב- TOMI 32 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

33 10 מיומנויות כדור 9 שיווי משקל מוטוריקה עדינה (בת) 5 (בן) 4 (בת) 3 (בן) 2 (בת) איור 3: ציוני תתי מבחנים של התלמידים שהשיגו ציון כולל מעל 6 ב- TOMI 33 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME

34 34 קורס השתלמות לאבחון ולהעצמה פסיכומוטורית- COACH ME