ELIEZER PAPO Ben-Gurion University of the Neguev

Transcript

1 PEDIGREE, ERUDITION AND PIETY; INVOLVEMENT AND MOBILITY: THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA'AQOV PARDO A CASE STUDY IN THE MAKING OF TRADITIONAL SEPHARDIC ÄAKAM ELIEZER PAPO Ben-Gurion University of the Neguev BIBLID [ X (2006) 55; ] Resumen: La forja del sabio sefardí Ribi Dawid Ben Ya aqov Pardo toma como punto de partida los aspectos fundamentales que, tradicionalmente, habían ido configurando, desde un ámbito general, la formación intelectual, moral y social de la figura del rabino; otrosí, desde un punto de vista más singular, se ha señalado cómo en este sabio sefardí han confluido aspectos tan notorios como el abolengo familiar, la vasta formación intelectual y la erudita producción bibliográfica, sin soslayar su permanente disponibilidad e implicación en el seno de las distintas comunidades judías de los Balcanes. Abstract: The forge of the Sephardic Rabbi Ribi Dawid Ben Ya aqov Pardo takes as a starting point the main aspects that, traditionally, haven been shaping, from a wider approach, the scholar, moral and social background that nourished the rabbi as such. At the same time, from a much more specific point of view, well-rooted aspects as pedigree, erudition and treatises production have being clustering round this Sephardic rabbi together with a permanent involvement and disposition as regards the Jewish communities dwelling in the Balkan countries. Palabras clave: abolengo, erudición y piedad; compromiso y disponibilidad; vida de Ribi Dawid Ben Ya aqov Pardo. Forja de un sabio sefardí Key words: Pedigree, erudition and piety; involvement and disposition; life story of Ribi Dawid Ben Ya aqov Pardo. The forge of a Sephardic Rabbi. Throughout Jewish history numerous religious masters and leaders were recruited from the ranks of the common people, solely on the basis of their personal achievements, learning and piety. Still, one is left with the impression that the number of legal authorities, authors and thinkers coming from a rabbinic family background is exceedingly larger. Having in mind the breadth of the obligatory literature and all the difficulties related to accessing and mastering it, the phenomenon does not strike me MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

2 172 ELIEZER BEN PAPO as surprising. Jewish law is basically a precedent law therefore the decisions of all previous courts, arbiters and legal experts have the force of law. Consequently, they are considered legally binding and are not easily dismissible by a later court. Anyone aspiring to become a dayyan [rabbinical judge] or a poseq [arbiter of Jewish law] is expected not only to master the Sacred Scripture and the different codex of the Jewish law and practice (such as Mišna, Tosefta, Sifra, Sifre, Talmud Yerušalmi and Talmud Babli, with their classic and accepted commentaries) but also the infinite volumes of rabbinic responsa of the post-talmudic generations (including hundreds of volumes and thousands of long and elaborated legal decisions) as well as the different medieval and later codifications based on them. Obviously, mastering such a voluminous literature requires, besides the necessary intellectual skills, a tremendous amount of time, numerous books, professional guidance and some financial support. Consequently, it was much easier for the decedents of rabbinic families who were born straight into the world of learning, intellectual endeavor and legal reasoning; who have had access to expensive and rare manuscripts and who, not less significantly, could count on their family financial support to dedicate their lives to the ideal of mastering the Law and becoming its arbiters. This certainly did not mean that the doors of learning were closed to the youngsters from the lay families. It was just less likely that a boy from such a background would make a career as a rabbi, unless he was especially gifted. In such a case, the young talent would swiftly be absorbed into the rabbinic elite, first through marriage (while still a student of Rabbinics) and later by becoming a rabbi himself. Learning and erudition were the highest Jewish values at the time. People were brought up with the utmost reverence for the learning and for the learned ones. The total dedication of one s life to the study of Torah was considered the highest level of existence and of human perfection. The majority that could not dedicate their lives to learning was taught, encouraged and expected to help the few chosen to learn. Promoting the study of Torah was considered one of the most pious deeds. So great is the Talmudic reverence of learning and its contempt for the unlearned that it proscribes the Torah scholars to wed their daughters outside the consecrated circle. The acceptance of this dictum as a norm by the early rabbis and their students contributed tremendously to the evolution of the MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

3 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 173 rabbinic circle into a defined class yet one open to absorb and assimilate any gifted individual that would accept its worldview and values. 1 However, even though the rabbis in a fact created a family-based ruling class, there are very few rabbinic families that have managed to stay in the center of the stage for so long a period of time as the Pardo family. This family has provided the Sephardic world with rabbis for generations. Its sons served as judges in rabbinic courts, teachers in rabbinic academies, as recognized arbiters of Jewish law in many centers of Sephardic Diaspora such as: Thessalonica, Amsterdam, Venice, Sarajevo, Belgrade, Ragusa, 2 Spalato 3 and Jerusalem. Only Rabenu Dawid ben Ya aqob Pardo, the most prolific author to come forth from this family, served (or at least tried to obtain positions) himself in five out of the eight mentioned cities. Ribi Dawid Pardo was born in the year 5479 [1718/19], in Venice. 4 Some say 5 that the stronghold of this branch 1. For a better understanding of rabbinic Judaism and of the role by a rabbi in Jewish society at the time the following should be stated: rabbis and their students were, in essence, the only eminently Jewish aristocracy that endured as such in the first centuries upon the destruction of the Second Commonwealth. It was through Ribi Yehuda I (who was appointed by the Romans to rule the province in their name) that the members of this intellectual elite were given public responsibility and authority, becoming finally the ruling class of Roman Palestine. Intermarriage between the prominent rabbinic families contributed to the development of a defined class mentality that has clear joint interests. Interestingly, a similar arrangement would be made in Babylon, the biggest center of Jewish life (for several centuries ninety percent of the world Jewish population lived there), where Jewish secular (ethnarchs the remnants of the Davidic dynasty, who were recognized as vassal-rulers of the gentile king) and religious (rabbinic) aristocracy were given the power to rule over the Jews in the name of the king. Many times, there were tensions between the ethnarchs and the leading rabbinic figures - as their prerogatives and relations were not defined. Later, the remnants of the Davidic dynasty lost all the gentilegovernment-given authority and recognition. From that moment on, the Jewish subjects in Christian and Muslim lands were ruled solely by rabbis (who were empowered by the king and earthly rulers). This monopoly will be taken from the hands of the rabbinic class only at the dawn of modernity, when Jews are recognized as full citizens of their respective countries, and their autonomy and personal law is abolished. 2. Today Dubrovnik in Croatia. 3. Today Split in Croatia. 4. In the fashion of the time, when writing to Venice he used to add the words "Wene iya, ir moladti" [ Venice, my native city ] comp. Miktam le-dawid, section Ora Óayyim, resp Levy, M MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

4 174 ELIEZER BEN PAPO of the family was in Ragusa, and that it was from there that Ribi Ya aqov Pardo and his wife Yustina, 6 Ribi Dawid s parents, left for Venice. Indeed, Ribi Dawid completes the introduction to his commentary on Mišna, named Šošanim le-dawid, by expressing his gratitude to all those who have helped the publishing of this work, ending it with these words: And among those that deserve the blessing are also: each and every individual from the Holy Community of Ragusa, may God protect it, as they have also strengthen my hands and, amongst them, especially my brothers and friends, the merciful souls from my family and my father s house: lords, erudites and excellent people; sons of his excellency: Óa am, our honorable master Ribi Ya aqob son of honorable Ribi Abraham Pardo, may his memory be a (source of) blessing, the five brothers whose acronym is IŠ YAD. At the end of the introduction to Maśkil le-dawid, once more the author expresses his gratitude to the members of his family in Ragusa this time in an even less revealing manner: And to conclude: so much the more should blessed be my kinsmen and my loved ones IŠ YAD who are in the Holy Community of Ragusa, with all those attached to them may they all be fat and flourishing! 7 It is possible that, at the time these lines were written, their somewhat esoteric tone could have been understood as a sign of special intimacy and closeness. In any case, it is hard (if not impossible) for a modern investigator to reach some sound and tenable conclusion concerning the degree of kinship between our author and the five brothers from Ragusa. 6. Usually, very little is known about the female members of rabbinic families: mothers, spouses or daughters. However, in the introduction to his commentary on Raši's commentary on Torah, named Maśkil le-dawid, Pardo discloses to us that one of the reasons for naming the work the way he did is to be found in the fact that the numerical value of the word "maskil" (400) is approximate to the numerical value of the sentence "Ya aqob we-yustina holidu" [Ya aqob and Yustina gave (him) birth] (403). 7. Comp. Psalms 94:15. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

5 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 175 The possibilities range from brothers or half-brothers (after all their father s name is Ya aqob ben Abraham Pardo) to cousins four times removed (with a common great grandfather). Personally, I am more inclined towards the second option and would argue that the name of five brother s grandfather, Abraham, was added to their father s name, Ya aqob, in order to make a differentiation between their father: Ya aqob ben Abraham and Ribi Dawid s father: Ya aqob (whose name is always brought without a patronymic). Since it is hard to imagine two brothers having the same name (Ya aqob), one would have to assume that Ribi Dawid s father Ya aqob and Ya aqob ben Abraham were actually first cousins (probably the firstborn sons of two brothers thus both given the common grandfather s name). However, the option that the five brothers from Ragusa are the children from Ribi Ya aqob s first marriage, while Ribi Dawid is his son from a second marriage, even if less convincing, is still possible. Maybe the difference in age and the fact that Ribi Dawid was born abroad, in Venice, are enough to explain what strikes us as too formal a relationship between the alleged brothers. In any case, Ribi Ya aqob dies during Dawid s youth but, since the youngster was the offspring of so distinguished a rabbinic family (whose pedigree includes outstanding rabbinic figures such as Ribi Šemuel ben Ribi Abraham Abuhab 8 and Ribi Yosef Pardo) 9 it was made possible for him to complete his studies. Ribi Ya aqob Belilius, a member of the rabbinic court of the city of Venice and himself a renowned Talmudist, 8. Known also by the acronym MaHaRŠA, Hamburg 1610 Venice 1694, head of rabbinic academies in Verona and later in Venice, one of the most prominent opponents of the Sabbatean movement, author of Debar Šemuel (collection of response), Sefer hazikronot (collection of rituals, laws and customs, a collection of homilies and an abbreviation of Maimonides s codex of Jewish Law Mišne Tora). In his already mentioned commentary on Mišna (Berakot 8:8), discussing a legal opinion issued by Ribi Šemuel ben Ribi Abraham Abuhab, Pardo says: And, since I am a descendent of this holy man 9. He died in the year 1620, in Amsterdam. He was a rabbi in Thessalonica, and later in Venice and Amsterdam. Three of his sons, Yi aq, Abraham and Dawid were also rabbis: Abraham in Thessalonica and later in Amsterdam; Yi aq in Thessalonica - and Dawid in Amsterdam. Dawid s son Yošiy'a emigrated to Curaçao and served there as a rabbi. Dawid Pardo, the rabbi of the Portuguese community of Surinam, was probably his son. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

6 176 ELIEZER BEN PAPO opened his home and his yešiva for this young rabbinic student. 10 Major centers of learning, such as Venice, for example, were supplying the rest of the Jewish world with rabbis, judges and teachers. Many young graduates from rabbinic academies, who could not count on receiving a position in the city of their studies, would leave the academy and the city after the completion of their studies and look for positions elsewhere, many times in the cities of their origin or, at least, in the cities where they had family relations and contacts. While Moše David Gaon, himself originally from Bosnia, in his illustrious encyclopedia of Sephardic sages and intellectuals of all generations does not disclose any steps in Pardo s career prior to his arrival at Spalato; 11 Dr. Maurice Levy claims that after leaving Venice, the young talmudist has first arrived at Ragusa but, since this small community could not offer him any public position, he left for Sarajevo, spending there a few years and proceeding to Belgrade. 12 All of this happened, according to Levy, before Pardo settled in Spalato first as a teacher in the local Jewish school - and later as the rabbi of the city. After a limited success in Spalato, Pardo will make his second (equally unsuccessful) attempt to become the rabbi of the Belgrade Jewish Community. Only his second appearance in Sarajevo will bring him closer to the fulfillment of his aspirations. The Encyclopedia Judaica, on its part, 13 would also have Pardo try his luck in Sarajevo before he obtains the position of a children teacher in Spalato [ approximately in 1738 ] but it is unaware of any of Pardo s attempts related to Ragusa. The reason why Pardo had to leave Sarajevo, according to this source, is a dispute 10. In his introduction to Šošanim le-dawid, Pardo recalls the five-years long period he spent under Ribi Ya aqob Belilius tutelage: Who is able of telling all his mighty deeds, his strength and his wonderful works [according to Psalms 78:4] as from my childhood he brought me up as a father, the king has brought me into his inner chambers [according to Song of songs 1:4]. He used to show me his innovations and tell me: Pay attention to this in order to be able to do like that yourself 11. Gaon, M. D. 1938, See footnote 5 above, p Entry: Pardo, David Samuel ben Jacob ( ). The additional first name (Samuel) was adjoined by mistake. Rabbi David Samuel ben Jacob Pardo is a different person. Actually, he is Ribi Dawid Ben Ya'aqob's s grandson (through his son Jacob) and he served as a rabbi in Verona. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

7 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 177 over some inheritance. In any case, from his own collection of responsa, named Miktam le-dawid, we learn that as late as year 5500 [1739/40] he was in Spalato. In responsa num. 2, in the part Yore De a, he informs us (in a retroactively written tešuvah) of the following: Here in the city Espalatro, may The Exalted One protect it Amen!, in the year 5500 I ve seen a very strange being namely: a ram that had six horns, two miembros viriles - and it was passing water through both of them at the same time. Also, it had four testicles, in two sacks and at its back it had two holes again, using both of them. Also, it had two additional legs at its back which had the form of additional legs but they were not reaching the ground. At that moment I have said: How numerous are your deeds, oh Lord. And then I was asked, on the spot, whether it was permissible to eat the meat of such an animal and this is what I ve responded in a haphazard manner at the moment. The answer: 14 From the last words of the query one can learn that the answer was written from memory, some time after the event had happened. Also, from the words here in Espalatro one can deduce that even if the responsa was written some time after the event described in it took place it was still written in Spalato and not in some other city. Pardo's way of writing the name of the city is not haphazard either. Rather, it is the result of a premeditated and consistent position on the matter. In responsa num. 9 (unfortunately undated) in the section Even ha- Ezer, Pardo publishes his opinion concerning the proper way of writing the name of this city where I am serving in a divorce bill. 15 He starts his three-pages long answer by stating the discrepancy between the way the name of the city is written in Latin script and the way it is pronounced in spoken language. 14. What follows are two pages of elaboration over the matter which do not betray any haphazardness. The final conclusion: The ram should be slaughtered without the blessing and its insides should be checked. If it is found to have only one intestine than all other duplicated or triplicated members are considered as non-existent and the meat is kašer. 15. Divorce bills are known to be most formal official documents in Judaism. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

8 178 ELIEZER BEN PAPO It is the way of all those writing in Christian script, whether they are writing an epistle or an unofficial document, to write Spalato but, when they come to utter the name of the city orally, they add the letter reš and say Spalatro. And the sons of our own people who speak among themselves in the way of Spanish language add a syllable alef-yud (e) at the beginning of the word and say Espalatro. I have checked and this is the way that I ve found it written in all the marriage contracts and the rest of documents that were issued at this place since ancient times and in all of them it is always written with the syllable alef-yud (e) at the beginning 16 The English translation does not resemble all the peculiarities of Pardo's style. He considered the response literature as a formal art that must be acquired through practical means such as imitation, practice and repetition. For this reason he encouraged his students to write responsa on hypothetical questions. It seems that this exercise of analytic mind was quite an important part of the curriculum of rabbinic academies under his tutelage: in Spalato, Sarajevo and Jerusalem. 17 Devoted to his idea of 16. It is almost impossible to exaggerate the importance of rabbinic responsa for the enrichment of our knowledge concerning the life of different Jewish communities. While in the Christian world the court decisions are kept in the archives of the respective courts in which they were issued in the less institutionalized Jewish world, these were considered the intellectual property of the judge or the arbiter and they (or their sons and students) would collect them and publish them. Thus, decisions signed by a famous legal authority in one city were soon quoted and taken into consideration in the rest of the Jewish world, becoming res publica common wealth and common legal patrimony. Histories of Jewish communities in these parts were written (even in two cases where the author himself was a rabbi) without much attention (if at all) being paid to the immense quantity of information on the life of the community, its relations with its Christian or Muslim neighbours, its relation with the government, its role in the economic life of the city; the level of observance and erudition of its members, their number, their internal relations, their linguistic habits, the exceptional customs, etc. that can be deduced from the responsa literature, if nothing else than, at least, the one written by the local rabbis. In its second stage, this necessary (but still only desired) investigation would have to reach out to responsa literature in general looking for all the places where Sarajevo, Ragusa, Spalato, etc. were mentioned. 17. This approach seems to be an accepted norm in the Venetian rabbinic academy for in Miktam le-dawid, section Ora Óayyim, responsa num. 1, we find that immediately upon his arrival at Venice (where he came in order to supervise the printing of his first MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

9 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 179 sharpening his students minds through challenging them to reconsider their positions and to perceive the issue at hand from all different angles and perspectives - he also encouraged them to write responsa on each other s responsa. Many times in Miktam le-dawid he proudly brings the responsas written by his students or sons, passing his judgment on the offered solutions and giving the final word. More so, this is not the only place in the anthology where Pardo retroactively writes down an oral answer given to an oral question, writes an answer to a set of questions that were raised during the joint learning in the academy 18 or writes his own instructions in question-answer form. Asking rhetorical questions and elaborating upon hypothetical questions seem to be part and partial of the Italian rabbinic tradition that Pardo brought with him to the furthest borders of the Venetian Republic (Spalato) and, later, even beyond them (Sarajevo, Belgrade and Jerusalem). Studying each corpus of the classic rabbinic literature separately and on its own terms was also a respective Italian tradition. In contrast, Sephardic and Ashkenazi Jews, following the tradition established in Babylonian academies, based their studies almost exclusively on the Babylonian Talmud, studying only mišnayot 19 and beraytot 20 that were included in it (and even those only in its present Talmudic context, isolated from the original one). Consequently, most of the commentaries on extra-talmudic codexes were written by Italian rabbis. This method of contextual reading and approaching every codex on its own terms was actually a part of tradition of the academies in the Land of Israel - and it is from there that it spread all over the Roman Empire (Egypt, Syria, Greece and Italy) - not reaching, however, the work), Pardo was handed by one of the heads of Venetian rabbinic academy, Ribi Óayyim Voltera, a multi-angled question concerning the carrying and opening an umbrella on Sabbath. The question, probably handed to all the students, ends with words: may the word from signore come to decide between the two opinions and show which of them is preferable. It is interesting that Pardo chooses specifically this particular tešuvah to open his collection of responsa as if looking for a thread that will link him to the place of his spiritual birth or for a way to stamp his work with the seal of the Venetian academy. 18. Comp. Miktam le-dawid, section Ora Óayyim, responsa num. 3, concerning the question that was raised in the academy 19. The smallest literary unit of Mišna is called mišna. 20. Talmudic term applied to early rabbinic traditions that were not included in Mišna but were brought in other classic collections such as Tosefta, Sifra, Sifre etc. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

10 180 ELIEZER BEN PAPO Babylonian Jewry (and its North African and Spanish branches) which developed its own methodology. A descendent of the expelled Spaniards, raised and educated in Italian rabbinic tradition, Pardo was destined to disseminate his Italian contextual approach among his Sephardic brethren in the Orient, reviving the old Israeli tradition of learning first in Spalato, later in Belgrade and Sarajevo and finally in the Land of Israel itself. His first work, Šošanim le-dawid, as already stated, is a commentary on Mišna (later he will write commentaries on two additional corpuses of pre-talmudic rabbinic literature: Tosefta and Sifre) and it was written during his years as a teacher in Spalato. In any case, on the front page of Šošanim le-dawid 21 Pardo is already termed as the teacher of righteousness 22 of the Holy Community of Espalatro. It is difficult to ascertain exactly when Pardo was appointed by the Jews of Spalato as their rabbi. Levy, for example, claims that he was appointed in the year 1750 [5510], after Óakam Papo passed away. 23 However, in responsa num.2, in the section Ora Óayyim, written in the year 5501 [1741/42], Pardo tells how Jews of Spalato were misled to break the laws of Sabbath because of the wrong instructions given by a semi-learned person: And it is known that from early days a rabbi or a teacher of righteousness was never appointed here, except for our teacher and master Ribi Abraham Dawid Papo who himself came here by accident - and went to sleep like the way of man 24 and it was for a little before us so that we had the privilege of seeing his light. Obviously, Óakam Papo died a while before 1750, as the quoted responsa was written in the year 5501 [1741/42]. Therefore, we will have to conclude that Pardo was appointed as the community rabbi sometime before 5512 [1751/52] (the year his commentary on Mišnah was printed), independently of Óakam Papo s death. Pardo held his predecessor in 21. Venice 5512 [1751/52]. 22. A synonym for a rabbi. 23. Comp. Margaliyot, Sh. E., 5750 [1989/90] who also claims that Pardo was appointed after the death of Óakam Papo but he does not bring the year. 24. = he died. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

11 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 181 great esteem. In his introduction to Šošanim le-dawid he tells us how after his arrival at the city Espalatro which is in the province of Dalmatia, looking for a sustenance and the way to proceed with his learning, he found there A precious light the elder of law, a unique expert who is an excellent rabbi, pious and saintly, a jewel crowned with modesty - his excellency, our master and teacher Ribi Abraham Dawid Papo, may the memory of the righteous and saint be a (source of) blessing It seems that in the year 5508 [1747/48] Pardo was already serving as the appointed rabbi of the Spalato community as a formal question was send to him from Ribi Šelomo Luzzena, concerning the moral duty of the Jewish Community of Ragusa towards the Sarajevo Jewish Community. The Jews of Sarajevo relied on the Jews of Ragusa to provide them with the four species necessary for the Suko rituals, at their accepted market price, as every year. However, that year it happened that the Ragusa Jewish Community had only one single etrog 25 - and the question arose whether the Jews of Ragusa (after fulfilling the biblical commandment related to the first day of the holiday, and the rabbinic commandment during part of the rest of the days) were supposed to send the etrog to the Jews of Sarajevo (to fulfill, at least, the rabbinical commandment for the remainder of the holiday). Pardo s unequivocal position was that in such a case it is obligatory to enable other communities to partake somewhat in the commandment. 26 In subsequent years we find Pardo leading his small community, writing his responsa, starting a small circle of students 27 and dedicating himself to a new work: a clarification of Raši s commentary on Torah. 25. Citron one of the four species used during the Feast of Tabernacles. 26. Miktam le-dawid, section Ora Óayyim, resp. num There is no doubt that after the publication of his commentary on Mišna he became a well known name in the world of Rabbinics, and it seems that his fame was already enough to attract to his small community students from other cities. In addition to a Spalatian, Šabetay Ventura, we find among Pardo s students, already at this early stage, one student from Sarajevo namely, Dawid Pinto, son of the famous merchant Benyamin Pinto. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

12 182 ELIEZER BEN PAPO The completion of this work, called Maśkil le-dawid, 28 will also signify the completion of Pardo's Spalato period - and in that same year he was already courting the more numerous and more influential Belgrade community, offering its council his services. It seems that his fame become to great for him to be satisfied with the minute position of a rabbi in such a small community as Spalato. However, he did not leave his flock unattended. His student, Ribi Šabetay Ventura was raised to the position of community rabbi before Pardo s departure. 29 The master and the student kept a close relationship for the rest of their lives as is reflected in their correspondence published in Pardo s or in Ribi Abraham Penso s responsa. 30 At that time, Ribi Šelomo Śalem, who served in the Belgrade community for nine years, left for Amsterdam 31 where he was appointed 28. Published in Venice 5521 [1760/61]. 29. In the year 5534 (1773/74) Ribi Šabetay Ventura publishes in Amsterdam his book Nahar Šalom (legal innovations, disputations and explanations on the first section of Šul an Aruk - Ora Óayyim). On the front page of the book the author is described as the head of the rabbinic court and of the rabbinic academy in the Holy Community of Espalatro. In accordance with the fashion of the time, the book opens with recommendation letters written by the leading names of the rabbinic world of the time. Among ten such letters we found also those signed by the master of the author, the head of the rabbinic court and the rabbinic academy of the Holy Community of Bosnia, Dawid son of the honorable Ribi Ya aqov, may his memory be a blessing, Pardo ; by Ribi Šelomo Śalem the head of the rabbinic court and the rabbinic academy of the Holy Community of Sepharadim here in Amsterdam and by his Ashkenazi counterpart Ribi Šaul Óone as well as those signed by the dayyanim of Firenze, Hague, Rotterdam; by the heads of rabbinic academy in Venice etc. It seems that Ribi Šabetay Ventura was recognized as an arbiter of Jewish law at his time. The authors own introduction is followed by one written by his student, Ribi Abraham Yona, which ends with a poem in the honor of the author. Unfortunately, little (if anything) is known about these two Spalatian rabbis and their biographies are still waiting to be written. Neither of them is mentioned by Gaon (footnote 11 above) in his encyclopedia of Sephardic sages. 30. Ezraã mi- ar, Jerusalem , published for the first time from the Author s Autograph Manuscript by The Manfred and Anne Lehmann Foundation and Yeshivat Hevrath Ahavat Shalom. 31. Being related to Rafael Ruso, the head of the local Jewish Council (through the marriage of his daughter to Rafael Ruso s son), Śalem was sure that the community would be talked into accepting him as non-residential rabbi. This arrangement basically meant that he received a full salary for what can be described at best as honorific function since MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

13 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 183 as a head of the rabbinic academy E ha-óayyim. 32 be correct in assuming that: Ženi Lebl seems to It is probable that David Pardo s arrival was not accidental. He was convinced that he will be appointed as the chief rabbi of the community, not knowing that the hands of the community were tied by the contract with rabbi [Śalem] that resided far away. Pardo was trying to show his qualifications by giving his legal advice 33 to the city council presided by Rafael Ruso. 34 It did not take a while for Pardo to recognize that the Belgrade community could stay in its unresolved status with its non-resident rabbi 35 so he did not hesitate to accept the invitation of the Sarajevo community whose rabbinic seat was vacant since the death of Ribi Yeošu a Yiaq Machoro 36 in the year his distance made any real involvement in the daily life and problems of his flock extremely complicated, if not impossible. 32. Comp. Lebl, Ž., 2001, Comp. Miktam le-dawid, Óošen Mišpaã - responsa num. 6 and Óasde Dawid, Leghorn 1776, p Lebl (futnote 31 above), p Indeed it was only after 11 years that Belgrade community had hired a new residential rabbi, Ribi Yiśakar Abul afiya comp. Lebl (footnote 31 above, p. 69). 36. In Miktam le-dawid, section Ora Óayyim, resp. num. 4, we find a practical legal question (concerning the possibility of blessing over the phylacteries of Rabbenu Tam in case that these are the only phylacteries one has or one wants to put on or in case that these are the only phylacteries one prays with in the afternoon prayer) posted by Machoro to Pardo. The question ends with the phrase: may he show us the way to go and the practice that should be established. Obviously, Pardo s legal advice and instruction were sought even by the rabbis of communities bigger than Pardo s own. From the intimate tone of the correspondence one receives the impression that these two rabbis were personal friends and this strengthens the claim that Pardo spent some time in Sarajevo prior to Levy (see above, footnote 5, p. 121), probably according to the now missing second Pinqas [Protocol] of the Sarajevo Jewish Community. The first Pinqas was destroyed in the fire during the Prince Eugene of Savoy s siege on the city of Sarajevo. This second Pinqas, established by Óakam Yi aq evi, was bereaved from the community by the German forces in This sad fact gives even more importance to those passages quoted by Levi in his article or in his PhD thesis on Bosnian Sepharadim (see Levy, M., 1996). The later work was very popular, as can be deduced from the fact MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

14 184 ELIEZER BEN PAPO It seems that as early as the year 5524 [1763/64] Pardo was already installed in Sarajevo, serving there as the head of the rabbinic court and head of the rabbinic academy. In any case, in the introduction to his book Lamna ea le-dawid, 38 printed the next year 39 in Thessalonica, he already expresses his gratitude to: all the members of my congregation, who are my allies, amongst whom I stand to serve and assist, all of them - including the feeble amongst them, the Holy Community which is in Bosnia, may God protect it, which is called Saray 40 Interestingly, the official contract between Pardo and the community was signed only four years later, on the 1 st of Ševaã 5528 [1768], 41 as if both sides were interested in checking each other during some probational period before committing to formalize their relationship. At that time, Sarajevo, the capital of the northeast Ottoman province, was a very important location on the mercantile map with a vibrant and constantly growing Jewish community. The city had already developed all the traits of an important center of Jewish life but it still could be seen as a satellite of Thessalonica the most important center of Jewish life and learning in the Balkans, at the time conceived by many as La Republica Judia (Jewish Republic). Just like many other small Jewish Communities developed originally by Thessalonica émigrés, the Jewish Community of Sarajevo was looking up to Thessalonica for guidance and instruction. With Pardo s arrival at Jewish Sarajevo will undergo a transformation from a small community that gravitates towards a great center into an independent center of Jewish learning. From now on, the that it was published twice in German (1911 and 1996), twice in Serbo-Croatian (1969 and 1996) and once in Judeo-Spanish ( ). 38. Explanations of some difficult passages in Talmud [1764/65]. 40. Judeo-Spanish name for the city of Sarajevo. 41. Levy (see footnote 5 above) brings a facsimile (p. 121) of the contract from the Pinqas of Sarajevo Community and its translation to Serbo-Croatian (p. 125). Those interested in details of rabbinic salaries and conditions of rabbinic contracts should consult this interesting source. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

15 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 185 surrounding small communities will gravitate towards Sarajevo. They will be sending their best sons to its rabbinic academy and look up to it for the instruction and fashion. The nucleus of Pardo's yešiva was the Spalato-group: Pardo himself, his two older sons, Ribi Ya aqob and Ribi Abraham and his senior student, Ribi Dawid Pinto (who has now returned to his native city to proceed with the learning of Torah from his teacher). The new students have joined in Sarajevo such as, for example, Ribi Abraham Penso. It is possible to receive some impressions concerning the curriculum of the academy from the responsa (especially the theoretical ones) collected in Pardo s anthology or in Penso s own. 42 In the year 5532 [1771/72], eight years upon his arrival at Sarajevo, the Miktam le- Dawid anthology was printed in Thessalonica. The collection was edited and prepared for print in Sarajevo. Pardo announces the following: May You, oh Lord, have mercy on me and raise me up to build a house, a dwelling of the aged - as I have commenced to explain the words of sages, [who are] the seraphim and the ophanim, rabbis the ministering angels, who are the arms [strength] of the world and its rudiments, [brought by] the anonymous Tosefah which is by Ribi Neemyah Since zealously I ve been zealous, why should it [Tosefah] be like one who cloaks [hides], 43 rather as the young woman 44 on the throne of the Lord, 45 it should certainly step forward. Oh, Lord Master of the Universe, give me the strength to melt the brick, to bless over the accomplished in the coming years - and may, please, Israel say: Óasde Dawid faithful are they See footnote 30 above. 43. According to Song of songs 1: According to Isaiah 7: According to Exodus 17:16. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

16 186 ELIEZER BEN PAPO Pardo's most fruitful years were in Sarajevo. It was there he began to work on his masterpiece: Óasde Dawid, a commentary on Tosefa that remains unsurpassed until this day. By doing so, he fulfilled the instruction of Hillel: "In a place where there are no man strive to be a man", 46 demanding satisfaction for this long neglected codex. If there were few sages who dedicated themselves to the explanation of the Mišna even fewer (if any) dedicated themselves to the explanation of Tosefta. There were not many traditions concerning in depth learning of Tosefta on its own and if until now Pardo was going in the path of his predecessors here he was in fact creating a path that would be followed by all those who were to come. Pardo's commentary is for Tosefa what Raši is for Talmud an inescapable classic. Only four years after the public announcement of his intentions, in the year 5536 [1775/76], the Óasde Dawid on the first half of Tosefta 47 was printed in Leghorn. Óasde Dawid on the fourth section of Tosefta 48 were printed in Leghorn in the year 5550 [1789/90], almost a decade after Pardo s departure for the Holy Land. Ribi Abraham Penso, one of the most gifted Pardo s students, played a significant role in bringing this work to print. 49 The author was not privileged of seeing Óasde Dawid on the fifth 50 or the sixth 51 sections of Tosefta in print as the former were published a hundred years later in the year 5650 [1889/90], while the latter were published in three volumes during the seven years period [1969/ /77], both in Jerusalem. However, Pardo did have the privilege of seeing his offspring going in his path, sitting on the seat of judgment, teaching Torah to Israel and contributing to its literature. In the year 5544 [1783/84], his firstborn son, Ribi Ya aqob Pardo, head of the rabbinic court in Ragusa and one of the 46. Mišna, Avot 2: On first three sections (Zera'im, Mo'ed and Našim). 48. Neziqin. 49. For more on this see Lehmann s introduction to Penso s collection of response (see footnote 30 above), p Qodašim. 51. ahorot. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

17 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 187 greatest rabbis of his generation in reveled and hidden sciences 52 publishes his first work: Qehilat Ya aqob (a commentary on the Early Prophets). The introduction was written by Ribi Dawid, in his new home in Jerusalem. In Elul [August/September] 5541 [1781], the representatives of the Jewish Community of Sarajevo noted in the community Protocol that they have decided to answer favorably upon Pardo s request that community should give him a pension which would make it possible for him to ascend to the Holy Land. The committee allowed for pension of 250 groshes per year 53 (paid from the community taxes) on condition that Pardo does not accept any position in any other community, and to dedicate a part of his learning to the merit of the Jewish Community of Sarajevo. After 17 years 54 of service, at the age of 62, Ribi Dawid ben Ya'aqob Pardo left Sarajevo, leaving the seat of judgment in this city to his son Ribi Yi aq (who served as head of the rabbinic court and head of the rabbinic academy from ) 55 and to his student Ribi Abraham Penso (who followed in the footsteps of his teacher - and ascended to the Land of Israel sometime after 5561 [1800/01]). 56 Ribi Dawid s youngest son, Abraham, moved together with him to Israel and married there with Levana, the daughter of Ribi Yosef Dawid Azulay, the second greatest sage of the time. Her brother, Refael Yeš aya Azulay, was married to one of the daughters of Ribi Šelomo Śalem a fact that illustrates perfectly the phenomenon mentioned at the beginning of this research 52. Gaon, (see footnote 11 above) p Half the salary he was receiving while serving as a rabbi. 54. According to Gaon (see footnote 11 above) Pardo moved to Israel in the year 5546, after serving in Sarajevo for 14 years. Obviously the precise data as recorded in Pinqas and brought by Levy (see footnote 5 above) were unknown to him. Margaliyot (see footnote 23 above) brings accurate year of emigration to Israel but his claim that Pardo served in Sarajevo for only nine years is totally unsupported by the evidence. 55. See Kamhi, H., 1996, 274. According to Kamhi, Ribbi Yi aq Pardo died in Sarajevo and was buried on its Jewish cemetery. Gaon (see footnote 11 above), however, claims that at his old age Ribbi Yi aq Pardo went to visit his sons who were in Skoplje and that on the way from Skoplje to the Land of Israel he passed away. 56. Comp. Lehmann, (see footnote 49 above) p. 21. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

18 188 ELIEZER BEN PAPO Ribi Dawid s daughter, whose name I have not found yet in the available documents, was married to Abraham Pinto and their son, Óayyim Dawid ben Abraham Pinto, who was a rabbi Belgrade, published in the year 5578 [1817/18] his grandfather s manuscript Mizmor le-dawid - an elaboration of a complicated legal issue from the section Yore De a of Šul an Aruk. Another Pardo's important work, Sifre deve Rav - a commentary on Sifre [a tannaitic Midraš on the books of Numbers and Deuteronomy] was also printed posthumously, in the year 5559 [1798/99], in Thessalonica. It is considered to be one of the most important commentaries on this rarely elaborated codex. Pardo died in the year 5552 [1791/92], in Jerusalem. During the last decade of his life he was a head of the rabbinic academy Óesed le- Abraham in Jerusalem. 57 His sons, and the sons of his sons followed in his footsteps. Ya aqob s son Dawid Šemuel was a rabbi in Verona. Yi aq s son Abraham was a rabbi in Belgrade. Among them were prolific authors. In addition to his already mentioned commentary on the Early Prophets, Ya aqob authored ten additional works. Yi aq became famous for his To afot Reem, 58 commentary on Ribi Aay Gaon's Šeiltot. In the year four books written by his son, Ribi Abraham, were printed in Belgrade, posthumously. They were published by the author s son: Óayyim Šemuel ben Abraham Pardo. 57. Pardo's poetical and liturgical works are beyond the scope of this research. 58. Thessalonica, 5577 [1816/17]. MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

19 THE LIFE STORY OF RIBI DAWID BEN YA AQOV PARDO 189 BIBLIOGRAFÍA GAON, M. D., 1938, Oriental Jews in Eretz-Israel, Past and Present, Jerusalem, KAMHI, H., 1996, Sarajevski rabini, Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u BiH, Sarajevo. LEBL, ŽENI, 2001, Do 'konačnog rešenja' Jevreji u Beogradu , Beograd, p. 68. LEVY, M., 1925, David Pardo sarajevski haham, Jevrejski almanah, Vršac, str ,. LEVY M., 1996, Die Sephardim in Bosnien: Ein Beitrag zur Geschichte der Juden auf der Balkanhalpinsel, 2 ed., Klagenfurt, Wieser Verlag,. MARGALIYOT, SH. E., 5750 [1989/90], Tehilla le-dawid, Miktam le- Dawid, Jerusalem, (introduction to the reprinted edition). MEAH, sección Hebreo 55 (2006),

20 א ל י ע ז ר פ א פ ו לשון אתנית בעידן הלאומיות הספרדית היהודית הבוסנית בעת החדשה מאמר זה עוסק בשאלת מצבה ומעמדה של הספרדית יהודית בבוסניה והרצגובינה בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, על רקע ההקשר ההיסטורי )התמוטטותן של שתי אימפריות רב אתניות ותיקות: העות'מאנית והאוסטרו הונגרית והשינויים הפוליטיים והכלכליים שנגרמו אגב כך( והחברתי תרבותי )השתנותה מרחיקת לכת של החברה היהודית הבלקנית המסורתית בעת החדשה( הרחב. המאמר סוקר את משניותיהם הלשוניות של יוצרים ספרדים יהודים שפעלו בקהילה זו בעת החדשה, החל בחלוצי הספרות הספרדית יהודית בבוסניה והרצגובינה )דוגמת ח"ר אברהם אהרון קאפון או ח"ר שבתי ג'אאין, וכלה ביצירותיהם של פעילי "החוג הספרדי" 1 כגון לאורה פאפו )בוכוריטה( 2 או ח"ר אברהם רומאנו )בוקי(. * מאמר זה הוא עיבוד של פרק מעבודת המוסמך שלי, 'מפעלה הספרותי של לאורה פאפו בוכוריטה", רקע היסטורי וחברתי; ניתוח לשוני', אשר נכתבה בהדרכתו של פרופ' דוד מ' בוניס, באוניברסיטה העברית בירושלים. כל הטקסטים הספרדיים היהודיים והסרבו קרואטיים המצוטטים במאמר תורגמו על ידי. המובאות הסרבו קרואטיות מופיעות רק בתרגום עברי. 1 על חוג זה, חבריו, השקפתם ומפעליהם ראו פאפו א', החוג הספרדי. 2 לסיפור חייה ולביבליוגרפיה מלאה של כתביה של סופרת זו ראו: פאפו, בוכוריטה. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח

21 הספרדית היהודית בבלקן ובשארית האימפריה העות'מאנית בשלהי המאה התשע עשרה מראשית דרכם של היהודים באימפריה העות'מאנית הכירו בהם השלטונות כמיל ט, כקבוצה אתנית דתית נפרדת, והעניקו להם אוטונומיה שיפוטית ארגונית רבה. תהליך המיזוג של קבוצות המגורשים השונות )אשר בהתחלה נטו להבדלות על בסיס מוצאם האזורי בחצי האי האיברי( ושל הרומניוטים )יהודים מקומיים, בעלי שורשים עמוקים באזור ביזנטיון( נמשך לפחות מאה שנה. אך מן המאה השבע עשרה ואילך הייתה ליהודי ר ומ ליה כולל קהילות יהודיות ספרדיות באזור אסיה הקטנה, דוגמת 4 איזמיר זהות אחידה, תרבות אחידה ולשון אחידה. עם התפוררות האימפריה התחיל להיסדק גם עולמם האחיד של היהודים הספרדים. תחילה נופצה אחדותו המדינית הכלכלית, אך בתוך זמן לא רב החלה להתערער גם אחדותו הלשונית, החברתית והתרבותית. במהלך המאה התשע עשרה, משהצטמצם תחום השלטון העות'מאני, עברו רבות מהקהילות היהודיות הספרדיות שהיו בתחום האימפריה לשלטונן של מדינות לאום נוצריות חדשות. מדינות אלה נלחמו באופן מתמיד בשארית האחיזה העות'מאנית באירופה, ולעתים אף שיתפו פעולה במאבק זה )כמו 3 על חוג זה, חבריו, השקפתם ומפעליהם ראו: פאפו, החוג הספרדי. 4 הספרדית היהודית התגבשה כלשון נפרדת ומוגדרת רק באימפריה העות'מאנית, במאה השש עשרה, והייתה לשפתם המשותפת והמאחדת של היהודים הספרדים. היא התבססה על שפתם של מגורשי קסטיליה שמשורותיהם קמה העילית היהודית הכלכלית, ואחר כך גם האינטלקטואלית, החדשה ונוספו לה תרומות גדולות של שפות וניבים איבריים אחרים, כגון ארגונית, קטלנית ופורטוגלית. אף שניביה האזוריים של הספרדית היהודית משקפים נאמנה את תולדות ההגירה והתנודה של היהודים ברחבי האימפריה, ואף שבהמשך הם נחשפו להשפעות לשוניות לקסיקליות, פונולוגיות ומורפולוגיות שונות, מהשפעה של השפה הערבית בארץ ישראל ועד להשפעה של השפה הסרבית בבוסניה ובסרביה, תמיד נשתמרה אצל היהודים הספרדים אחדות לשונית. הדבר נכון במיוחד לשפה הכתובה, שרמת הסטנדרטיזציה שלה הייתה גבוהה ביותר. הספרדית היהודית הספרותית עברה, כמו כל שפה סטנדרטית, תמורות והתפתחויות, אבל הכותבים הרבנים נטו תמיד לכתוב בשפה העל ניבית השווה לכל נפש. גם הכתב העברי הנהוג בספרדית יהודית תרם לאחדות, כי ההבדלים הרווחים בין הניבים, בהיגוי התנועות ]e]/[i[ או ]o]/[u[ בהברות הבלתי מוטעמות, אינם באים לידי ביטוי בכתב זה. 10 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

22 במלחמת הבלקנים הראשונה(, או לחלופין נלחמו זו בזו, עקב המחלוקות הפנימיות בעניין חלוקת השטחים המשוחררים )כמו במלחמת הבלקנים השנייה(. גבולות מדיניים חדשים ביתרו כעת את מה שהיה במשך מאות שנים עולמם האחיד של היהודים הספרדים, וחילקו אותו לישויות חדשות; ישויות אלו רובן חששו זו מזו, כולן יחד חששו מפני שארית האימפריה העות'מאנית / תורכיה, והיא כמובן חששה מפני כולן. חלק מהגבולות החדשים בבלקן הפכו לחומות מגן מפני תרבויות עוינות. קהילות יהודיות באזור כולו צריכות היו לדאוג לאינטרסים שלהן: להתאים את עצמן לסדר החדש ולמצוא את מקומן בחברה החדשה הנבנית סביבן. רוב בני הדור החדש בקהילות היהודיות הספרדיות באזור הבלקנים, במיוחד במרכזים עירוניים גדולים, כבר לא קיבלו חינוך מסורתי אחיד בסוף המאה התשע עשרה. במדינות הלאום החדשות נזנח החינוך היהודי המסורתי בעיקר מפני שהממשל, בניסיון להלאים את המיעוטים, הטיל על כלל אזרחי המדינה חינוך חובה. חינוך החובה נועד להבטיח שכל האזרחים יקבלו חינוך פטריוטי לאומי הולם, ותוצאותיו המעשיות מבחינת הקהילות היהודיות היו ביטול האוטונומיה החינוכית שהייתה להן בעבר, 5 והכרה בצורך ברכישה מזורזת של שפת המדינה, שפת הלימוד בבתי הספר הממשלתיים. בתהליך ההתאזרחות הפנימו רבים מן היהודים רעיונות לאומיים של הרוב הסובב, 6 אך רובם ככולם 5 אגב מדיניות זו צומצמו גבולות החינוך היהודי לפרק הזמן אשר לפני לימודי חובה או לימי ראשון ולימי חג נוצריים או לאומיים. מפאת מגבלות הזמן למדו הילדים בקהילות רבות רק את יסודות הדת וכתב עברי מרובע. 6 כמה יהודים ספרדים התבלטו במאבקים הלאומיים של העמים הבלקניים הסלאוויים הנוצריים נגד השלטון העות'מאני. למשל חכם ר' ישראל בכ"ר חיים נאלץ לברוח לווינה אחרי נפילתה של בלגרד בידי 'הדהיות', אנשי צבא היניצ'רים העות'מאני, בגלל תמיכתו במורדים הסרבים. ראו: בוניס, ישראל חיים. בן אחיו, דוד בן חיים המכונה דאב'יג'ו, הציל את חייו של מנהיג ההתקוממות הסרבית השנייה )לימים נציבה של סרביה החופשית(, מילוש אוברינוביץ', ובעקבות זאת ברח גם הוא מפני התורכים לווינה. ראו: לבל, בלגרד. על בני משפחת חיים דאב'יג'ו ועל השתלבותם בעילית הסרבית ראו גם: מיכאלוביץ'. רפאל משה קמחי ) (, יליד מונסטיר )ביטולה(, היה קצין קשר של ה'ארגון המקדוני הפנימי המהפכני' ואף השתתף במבצע חטיפת המיסיונרית האנגלית, מיס סטון, כדי לעורר את דעת הקהל העולמית לתמוך במאבקם של המקדונים לעצמאות. ראו: לבל, מקדוניה, עמ' , פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 11

23 פעלו גם למען הרעיון הלאומי היהודי. 7 במקביל לתהליך הדה עות'מאניזציה וההתמערבות המזורזת בקהילות היהודיות הספרדיות בסרביה, 8 בבולגריה 9 וביוון התרחש תהליך דומה בקהילות שבשארית 7 על התעוררות הרעיון הלאומי בקרב היהודים הספרדים: ראו פאור; בוניס, אלקלעי. 8 תהליך הטמיעה הלאומית של יהודי סרביה, והסימביוזה המעניינת שנוצרה בגינו בהדרגה בין הרוב הסרבי למיעוט היהודי, הביאו לידי התבוללות מהירה של יהודי סרביה. הם החלו לנטוש את הספרדית היהודית לטובת הסרבית ונתנו לילדיהם שמות עבריים תנ"כיים )אך בהגייה הנהוגה בתרגום הסרבי של התנ"ך(, שמות כפולים )עבריים וסרביים( או שמות סרביים בלבד. אחד המטיפים לאימוץ השמות הסרביים והשפה הסרבית היה הסופר חיים בן שמואל דאב'יג'ו ) (, נכדו של דוד בן חיים המכונה דאב'יג'ו, שנזכר לעיל, הערה 6. את סיפוריו, העוסקים רובם ככולם בהווי היהודי בבלגרד, כתב בסרבית. בתחילתו של הסיפור 'נעמי' כתב בין השאר: 'אינו נחוץ שאגיד לכם כי נעמי היא יהודייה. פעם כשיתחילו לתת ליפהפיות יהודיות שמות סרביים, השם הזה יישמע נעים ומתוק יותר: ליפוסאווה' )דאב'יג'ו, עמ' 29(. בהמשך הסיפור תיאר את תפילת ערבית בבית הכנסת בערב תשעה באב. בחור אשר 'במקום להשתמש בסידור שבקושי אחד ממאה מבין' העז להביא לבית הכנסת 'ספר חילוני', תרגום סרבי של מגילת איכה, עורר את חשדם וסלידתם של ותיקי בית הכנסת שחששו מפני תמורות המודרנה. אחד מהם הפנה את תשומת לבו של חברו לספסל להתנהגות הבלתי הולמת של הצעיר, אך זה נטה להצדיק את מעשהו באמרו: 'ואנחנו שלא הבאנו שום ספר או אלה שהביאו ספרים עבריים שאינם מבינים אותם, אנחנו טובים יותר?'. על כך ענה לו חברו בבוז: 'אה, כן, אילו היה הדבר תלוי בך, היית רוצה שכל הסידורים שלנו יכללו, בצד הטקסט העברי הישן, גם תרגום סרבי'. המודרניסט ענה על כך: 'איני שולל זאת. אני רק מצטער מפני שאני רואה שזה יקרה רק בעתיד רחוק. מנהיגינו אינם חפים מדעות קדומות וגם אינם לאומיים מספיק, ומשום כך אין לאל ידם לשכנע את הנוער שלנו לאמץ את שפת הארץ כשפת אם. ומנגד אנחנו בעצמנו אין בנו די פטריוטיות כדי לאמץ, בבית ומחוצה לו, את השפה הסרבית. במקום זה אנחנו מנסים להסתדר עם פירורי שפתו של העם הנדיב מכל העמים' )דאב'יג'ו, עמ' 31 32(. רבים מן היהודים הספרדים בסרביה הוסיפו לשמות המשפחה שלהם את הסיומות הסלאוויות יץ' או אוביץ', וכך נוצרו שמות כמו לויץ', נבונוביץ', עוזרוביץ'. תהליך כזה מעולם לא התרחש בבוסניה והרצגובינה הרב לאומיות, שהקבוצה היהודית לא עמדה בהן מול קבוצת רוב הומוגנית אחת כי אם מול מספר קבוצות, שכל אחת מהן שמרה על ייחודה בהקפדה. כתוצאה מכך לא היה לחץ חיצוני על בני הקבוצה היהודית או דחף פנימי בקרבם לחבור לאחת 12 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

24 האימפריה. 10 היהודים שם ראו לנכון להקים בתי ספר מערביים מודרניים 11 שיקנו לילדיהם ידיעות ומקצועות הנחוצים לחיים בעולם המתחדש. רוב המשכילים היהודים הספרדים בתקופה זו סברו כי יתקשו להסתפק בשפה הספרדית היהודית, שפת האם של יהודי הבלקנים, כאמצעי לרכישת השכלה מערבית שכולם ראוה כצו השעה אלא אם כן יחוללו בשפה רפורמה מרחיקת לכת. 12 אחדים אף פקפקו באפשרות הקבוצות האחרות, והיהודים המשיכו להיות מוגדרים כקבוצה נפרדת שזכויותיה המלאות אינן קשורות בהיטמעות. 9 על השתלבותם של יהודי בולגריה במדינה הבולגרית החדשה ראו: נסים ואשכנזי. 10 לרשת בתי ספר של חברת 'כל ישראל חברים' היה תפקיד חשוב בהקניית השכלה מערבית וערכים מערביים ליהודי שארית האימפריה העות'מאנית. בדומה לאחיהם במדינות הלאום החדשות בבלקנים, מיהרו בוגרי בתי ספר אלה לאמץ להם תדמית אירופית: בתלבושת, במנהגים ובהשקפות. גורם נוסף אשר התגייס להפצת רעיונות מערביים בקרב האוכלוסייה היהודית הספרדית בשארית האימפריה היה העיתונות. על העיתונים הרבים והמגוונים של היהודים הספרדים בעידן זה ראו: גאון; רומרו. בתי הספר של 'אליאנס' פעלו בעיקר בחינוך הצעירים, ואילו עורכי העיתונים והכותבים בהם, שרובם ככולם היו בעלי אוריינטציה מערבית מובהקת, הציבו להם מטרה להפיץ רעיונות מערביים בקרב האוכלוסייה הבוגרת. על תרומתה של העיתונות היהודית הספרדית להתמערבותה של קהילת סלוניקי למשל ראו: בוניס, קולות, עמ' לדיון רחב בתופעה ראו: אברביה שטיין. 11 אין לתלות את התמערבותם של יהודי הבלקנים ושארית האימפריה העות'מאנית רק בגורמים חיצוניים, כגון הקמת מדינות לאום נוצריות )כמו בסרביה, ביוון ובבולגריה( או כיבוש פרובינציות עות'מאניות בידי מעצמות נוצריות )כמו בבוסניה והרצגובינה(. הרוח המהפכנית שחתרה לשחרורו של הלאום ושל הפרט, ואשר עודדה מיעוטים נוצריים להיאבק על עצמאותם, החלה נושבת גם בקרב המיעוט היהודי ספרדי באזור הבלקנים ובשארית האימפריה העות'מאנית. עליונותה הטכנולוגית, הצבאית, המנהלית והמדינית של אירופה וכוחה החדש של יהדות אירופה לאחר האמנציפציה גרמו ליהודי המזרח לתלות את עיניהם באחיהם במערב, להזדהות אתם ולאמץ את דרכיהם ואת ערכיהם. 12 הנורמטיוויזציה של השפה הסרבית שכללה התנתקות מהשפה הסל אוויאנו סרבית, אימוץ הדיאלקט הנורמטיווי ואימוץ שיטת כתיב פונטית החלה במקביל להתקוממות הלאומית והסתיימה עד אמצע המאה התשע עשרה; ראו: סטוינוביץ'. התנועה האילירית, שפעלה לשחרורם ואיחודם של הסלאווים פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 13

25 שהיהודים הספרדים ישקיעו מאמצים בנורמטיוויזציה ובמודרניזציה של שפה שבעצם אינה שפתם כי אם מזכרת הגלות והגירוש. מנגד רוב האינטלקטואלים הספרדים, כולל הציונים הנלהבים שבתוכם, הסכימו שאין לתלות את ההקניה של השכלה מערבית ליהודי הבלקנים בהצלחת ניסיון החייאת השפה העברית התחושה הרווחת הייתה שיש לפעול מהר ככל האפשר כדי לסגל את ההמונים הספרדים לרוח התקופה, לתמורותיה ולערכיה, ולהבטיח שלא יקרה להם מה שקורה לאומות 13 המאחרות לעלות על רכבת ההיסטוריה. בנסיבות אלה החלה הספרדית היהודית לסגת בתקופה זו בכל החזיתות. במדינות הלאום הבלקניות החדשות החלה לתפוס את מקומה שפת המדינה, תחילה בפיהם של ילדי בית הספר ובהמשך גם בפי ההורים. בשארית האימפריה העות'מאנית דחקה הצרפתית את שפת האם של היהודים הספרדים. היהודים הספרדים המשכילים בתורכיה ראו בצרפתית שפת תרבות וציוויליזציה מובהקת, וחלק גדול מהם סברו כי על יהודי תורכיה לאמצה כשפת התרבות שלהם. אינטלקטואלים אלה קיוו כי החינוך בשפה הצרפתית בבתי ספר היהודיים במדינה יביא לנטישה הדרגתית של הספרדית היהודית ולהחלפתה בצרפתית. בוסניה והרצגובינה בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים גם את יהודי בוסניה והרצגובינה העסיקה בתקופה זו השאלה איזו שפה ראוי ליהודים לדבר, וכן התלבטו כיצד ראוי שתישמע הספרדית היהודית המודרנית. גישתם המיוחדת של האינטלקטואלים מקרב יהדות זו הייתה פועל יוצא של ניסיונו המיוחד של חבל ארץ זה בתקופת התפוררותה של האימפריה העות'מאנית. ביולי 1878, בוועידת ברלין, אולצה האימפריה העות'מאנית להכיר בעצמאותן המלאה של סרביה ובולגריה, והוחלט כי בבוסניה והרצגובינה יוחלף הכובש הישן והעייף, אשר כבר לא הצליח להשליט סדר בין הדרומיים, הביאה לידי נורמטיוויזציה של השפה הקרואטית; ראו: מאייסן. תהליך הנורמטיוויזציה והרה לטיניזציה של השפה הרומנית הסתיים במאה התשע עשרה; ראו: דנסושיאנו. בתורכית החל התהליך של רפורמה מרחיקת לכת מאוחר יותר, בשנות השלושים של המאה העשרים; ראו: הייד. 13 על בעלי מחלוקת ראו: בוניס, מודרניזציה. 14 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

26 הקבוצות האתניות השונות בפרובינציה, בכובש חדש, חזק ומלא מרץ: האימפריה האוסטרו הונגרית. 14 המעבר מן השלטון העות'מאני לשלטון 14 ברוב אזורי הכיבוש העות'מאני באירופה הייתה תופעת ההתאסלמות ספורדית ומצומצמת, והמתאסלמים בדרך כלל המירו לא רק את דתם אלא גם את זהותם האתנית, והצטרפו לשכבת התורכים אדוני הארץ. לעומת זאת בבוסניה ובאלבניה התאסלמו המונים, ולכן בעלי קרקעות ופקידי שלטון בבוסניה היו מוסלמים מקומיים, בעלי מודעות קבוצתית ואינטרסים משותפים. קבוצה זו ראתה ברפורמות הת נ ט ימ את ובראשן בהענקת שוויון זכויות ללא מוסלמים פגיעה בקודשי האסלאם. גזרת המדים האירופיים של הס לטאן מחמוד השני משנת 1826 עוררה במיוחד את זעמו של ההמון המוסלמי בבוסניה, מפני שלבישת תלבושת זרה נראתה בעיניהם אות כניעה וקלון. אולם ביסודו של דבר התנגדותם הנחרצת לרפורמות נבעה מכך שכמעט כל משפחה מוסלמית בבוסניה והרצגובינה אחד מבניה או לפחות מקרוביה היה קשור בדרך זה או אחרת למסדר היניצ'רים ונהנה מזכויותיו. ביטול המסדר וביטול זכויות היתר של חבריו היו פגיעה ישירה באינטרסים של הקבוצה. בשורה של התקוממויות נגד השלטון המרכזי בשנים 1836, 1835, , ו 1850 ביקשו המוסלמים הבוסנים לכונן מדינה עצמאית שהמיעוט המוסלמי ימשיך לשלוט בה כמו שהיה לפני הרפורמות. את תסכולם ואת כעסם בגין הרפורמות המוסלמית בבוסניה שפכו על הר א י ה )נתיני הסלטאן( הנוצרית. הראשון אשר הצליח לכפות את רצונו של הסלטאן על האצולה המוסלמית הסוררת בבוסניה היה ע ומ ר פאשא לאטאס, קצין צבא אוסטרו הונגרי לשעבר, ממוצא סרבי אורתודוקסי, יליד אזור ליקה שבקרואטיה, סמוך לגבול הבוסני, אשר התאסלם ועשה קריירה בצבא העות'מאני החדש. הוא נשלח לבוסניה והרצגובינה בשנת 1850 לכהן בה כווזיר ולהשליט בה חוק וסדר. לשמחתה של הר א י ה הצליח וזיר זה לדכא את מרד האצולה. אמנם הכנעתה של האצולה פתחה פתח לתהליך שכבר התרחש זמן רב קודם לכן במחוזים הסמוכים. החל משנת 1860 התחילו התקוממויות נוצריות פרבוסלאוויות, בעיקר באזור הרצגובינה, הגובלת במונטנגרו החופשית. ההתקוממות שהביאה לידי התערבות בין לאומית החלה בקיץ 1875 בנ ב סיני יה, ובה התמרדו איכרים סרבים נגד המוכסים אשר לא הסכימו לוותר על מס שמינית אחרי שנת בצורת. בשנת 1876 אספו אצילים מוסלמים את שארית כוחם ויצאו לפעולות תגמול באוכלוסייה האזרחית. מאות כפרים נשרפו ואלפי איכרים נשחטו. מספרם המשוער של הפליטים הנוצרים אשר נמלטו מבוסניה לממלכה האוסטרו הונגרית )שקרואטיה הסמוכה הייתה אז חלק ממנה( או למונטנגרו וסרביה נע בין 100,000 ל 250,000 נפשות. בעקבות ההתעללות בסרבים בבוסניה הכריזו סרביה ומונטנגרו מלחמה פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 15

27 האוסטרו הונגרי היה מהיר. אמנם לראשונה בהיסטוריה שיתפו פעולה המוסלמים והסרבים בהתנגדות מזוינת לשלטון החדש שלטון כופרים בעיני המוסלמים, שלטון כובש בעיני הסרבים אך ההתנגדות דוכאה עד מהרה בידי 82,000 חיילים אוסטרים הונגרים. 15 בתוך פחות משלושה חודשים נעקרו הבוסנים, בני ארבע דתות, מח יקה של אימפריה רב אתנית ורב דתית אחת ועברו לחיקה של אימפריה רב אתנית ורב דתית אחרת. 16 כך התחילה תקופת המנדט האוסטרו הונגרי בבוסניה והרצגובינה. על האימפריה העות'מאנית, ובשנה שלאחר מכן נכנסה גם רוסיה למלחמה. העות'מאנים שוב הובסו, ובהסכם שלום שנחתם בסן סטפנו נקבע כי בוסניה והרצגובינה תישאר באימפריה אך יוחלו בה כל הרפורמות שכבר הונהגו בשאר האימפריה ומספר רפורמות נוספות. בוועידת ברלין, ביולי 1878, כבר בשלה אצל המעצמות האירופיות ההחלטה שממלכת אוסטרו הונגריה תיכנס לבוסניה והרצגובינה כדי למנוע מרחץ דמים נוסף, כדי להחזיר את עשרות אלפי הפליטים שברחו לשטחיה, וכדי להניח את דעת המוסלמים המקומיים. החלטה זו נבעה מרצונן של מעצמות העל האירופיות למנוע את השתלטותה של רוסיה על האזורים הדרום סלאוויים, הפרבוסלאוויים. 15 ראו: סקריץ', עמ' האג'י ל וי ו, אחד מראשי ההתנגדות במחוז סרייבו, נחקק גם בזיכרונם של יהודי העיר כדמות גיבור אמיץ, חסר אמצעים, הנאבק באויב חזק ממנו, דמות המעוררת הערצה והזדהות, ונמצאו לה הדים גם בכתיבתה של בוכוריטה. למשל במחזה 'איסטירקה' )'Esterka'( אומר דוד חיים אחרי שגירש מביתה של איסטירקה מחזר מטריד: 'Tu sos Sterka iža de buen padre, kamina siempre kon tu kara klara i de ninguno no te espantes ahuera del Bendičo na por esto vine a dizirte. I afilu ke es mi fečo el Dio de ke lo viežo enprezenteš, de gusto no se vende! Se algo te akapita, ja aj ken ke te mampare, no sos sola kon nona! Jo vo ser komo a tiempo de Hadži Lojo! A manos. Jo lo bato komo l'alma mi demanda, i duspues ke gjuzgen' me )סטירקה, את בתו של בן אדם מכובד, תמיד לכי לך עם פנים לבנות ואל תפחדי מאף אחד חוץ מהאל ברוך הוא זה מה שבאתי להגיד לך. ואף שזה מקצוע שלי, ייתן האל שאת החפצים הישנים תיתנו במתנה, במצב טוב, הרי לא מוכרים! אם משהו יקרה לך, יש מי שיגן עליך, את לא לבד עם הסבתא שלך! אני אהיה כמו בזמנים של האג'י לויו! בידיים ריקות. אני אכה בו כאוות נפשי ואחר כך שישפטו אותי ]בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה ב, עמ' 21 22[(. 16 רשמית הסתיימה תקופה המנדט בשנת 1908, כשביקשה אוסטריה לספח את בוסניה והרצגובינה מחשש שחילופי שלטון באימפריה העות'מאנית עלולים להניב דרישות עות'מאניות מחודשות על המחוז. 16 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

28 הניגוד הקוטבי בין האינטרסים של הקבוצות האתנו דתיות השונות מנע את היווצרותו של לאום בוסני על אתני ועל דתי. האורתודוקסים בבוסניה והרצגובינה ראו את עצמם כסרבים, הקתולים כקרואטים, והמוסלמים ראו את עצמם תחילה כתורכים ולאחר מכן כב ושנייקים. הפוליפוניה הבוסנית אפשרה גם ליהודים להמשיך לדבר בקולם עוד שנות דור. היעדר קבוצת רוב מונוליתית חש ך מיהודי סרייבו את קשיי ההסתגלות למדינת לאום. הממשלה הקיסרית והמלכותית הכירה מיד במלוא זכויותיהן האזרחיות של כל הקבוצות האתניות בבוסניה והרצגובינה. היהודים לא הופלו לעומת אזרחים אחרים בשום תחום של החיים הפרטיים או הציבוריים. כך הסתיים בתוך זמן קצר הפרק העות'מאני בתולדותיהם של יהודי בוסניה, 17 ונפתח פרק חדש: אירופי ומערבי. 18 הקשרים עם איסתנבול הלכו ודעכו, ובמקומם הלכו והתפתחו קשרים עם וינה, 19 בירת הממלכה האוסטרו הונגרית, שהייתה בה קהילה יהודית ספרדית חשובה, וקשרים עם מרכזים אירופיים אחרים. עם הכיבוש פרצה המודרניזציה לבוסניה והרצגובינה בצעדים גדולים. רפורמות מעמיקות ויסודיות שנגעו בכל תחומי החיים, מכלכלה ופוליטיקה ועד חינוך, חקלאות וארכיטקטורה, שינו את פני המדינה לבלי הכר. עשרות יזמים ותעשיינים נהרו לבוסניה והרצגובינה מרחבי הממלכה והקימו בה בתי חרושת ובתי עסק מודרניים. השלטון ייסד בסרייבו מוסדות תרבות )כגון מוזאון המדינה(, מוסדות ציבור )כגון בית חולים, מרכז מסחרי(, מוסדות מחקר )כגון המכון לחקר הבלקן( ומוסדות מנהליים )בניין העירייה( וממשלתיים מפוארים. בשנת 1895 הופעלה בעיר חשמלית הראשונה. כאמור אף בתחום החינוך התחוללה מהפכה. כבר בשנים הראשונות של השלטון ההבסבורגי נפתחו בתי ספר יסודיים מודרניים. בשנת 1879 נחנכה בסרייבו גימנסיה הראשונה, ובשנת 1904 נחנך סמינר למורים. הפקולטה הראשונה )לחקלאות( נפתחה בסרייבו רק ערב מלחמת 17 על תולדות הקהילה בתקופת השלטון התורכי ראו את מחקרו החלוצי של רבה הראשי של סרייבו, ד"ר מוריץ לוי: לוי, ספרדים; הספר ראה אור במקור בגרמנית ותורגם לספרדית יהודית ולסרבו קרואטית. 18 ראו: לוקר, תולדות; לוקר, פנקס; פינטו, אגודות. 19 ראו: בוניס, ישראל חיים. על היחשפות של היהודים הספרדים ביוגוסלוויה, בולגריה ורומניה לשפה הגרמנית, לספרותה ולתרבותה ראו: בוניס, מודרניזציה, עמ' 231. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 17

29 העולם הראשונה. לפיכך בתקופת השלטון האוסטרו הונגרי היה על תלמידים שחפצו בלימודים גבוהים לנסוע לאחד המרכזים האוניברסיטאיים של הממלכה, ורבים אכן עשו זאת. יהודי בוסניה והרצגובינה היו אחת האוכלוסיות שהיטיבו להסתגל במהירות לשינויים מדיניים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים שהביאו התנתקותה של בוסניה והרצגובינה מן המזרח וסיפוחה למערב. הם תרמו לפריחה הכללית של העיר והמדינה, ונהנו ממנה יחד עם כל שאר התושבים. בהתחשב במספרם הקטן באוכלוסייה הייתה תרומתם למודרניזציה של המדינה גדולה במיוחד. בתקופה זאת נוסדו בסרייבו אגודות יהודיות הומניטריות ותרבותיות חשובות, 20 כגון 'איל פרוגריסו' )הק דמה(, 'נואיב'ה פ'לור' )פרח חדש(, 21 'לה ביניב'ולינציה' )הרצון הטוב, 1892(, 22 'לה אומאנידאד' )האנושיות, 1894(, 23 'לה לירה' )הנבל, 1901(, ו'לה גלוריאה' )הפאר, 1903(. 24 גם העיתון היהודי הראשון בבוסניה 20 ראו: פינטו, אגודות. 21 לא ברור מתי הוקמו שתי אגודות אלה. עדות על קיומן יש בכתבות אחדות שפורסמו בסוף המאה התשע עשרה ב'בוסנישה פוסט' Post(.)Bosnische קבוצת שחקנים חובבים של אגודת 'איל פרוגריסו' צורפה ל'לה לירה', אחרי שזו נוסדה. אגודת 'נואיב'ה פ'לור' ככל הנראה הפסיקה להתקיים משנוסדה 'לה ביניב'ולינציה'. 22 'לה ביניב'ולינציה' שמה לה למטרה לעודד ולקדם את ההשכלה בקרב הספרדים וליצור דור חדש של אינטלקטואלים, מנהיגים ופעילי ציבור. לשם כך היא יסדה קרן שממנה הוענקו מלגות לתלמידים מוכשרים, במיוחד למי שחפצו ללמוד מקצועות שתהיה בהם גם תרומה ציבורית, כגון הוראה, רפואה, עיתונאות ואמנות. 'לה ביניב'ולינציה' מימנה את הלימודים של בני חסותה, בדרך כלל באחת האוניברסיטאות שפעלו בתחומי הממלכה, בווינה, בגרץ או בפראג. 'לה ביניב'ולינציה' גם יסדה ספרייה יהודית ציבורית, עודדה איסוף ומחקר של חומר פולקלוריסטי, פובליציסטיקה יהודית )הכנת ספרי לימוד וספרי מחקר בנושאים יהודיים, תרגום של ספרות יהודית מעברית, יידיש או מלשונות אירופה( ויצירה )הצגות, תצוגות וכיוצא באלה(. 23 מועדון נשים אשר עסק בארגון אירועי תרבות, בגמילות חסדים וכדומה. 24 'לה לירה' ו'לה גלוריאה' קיימו פעילות מצומצמת מזו של האגודות האחרות. 'לה לירה' הפעילה מקהלה מעורבת של נשים וגברים ששרה יצירות ליטורגיות וחילוניות, וכן פעלה במסגרתה קבוצת תאטרון חובבים. 'לה גלוריאה' עסקה במצוות הכנסת כלה, ומטרתה העיקרית הייתה להבטיח נדוניה לבחורות עניות 18 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

30 והרצגובינה הופיע רק עם הכיבוש האוסטרו הונגרי ב 28 בדצמבר 1900 יצא לאור הגיליון הראשון של 'לה אלב'וראדה' הבוסני. העורך הראשי של העיתון היה חכם ר' אברהם בן אהרון קאפון, מראשוני האינטלקטואלים 25 היהודים הספרדים בבוסניה שהייתה לו השכלה מערבית רחבה. משנותיהם הלשוניות של סופרים יהודים ספרדים בוסנים בתחילת המאה העשרים עמדותיהם של אינטלקטואלים יהודים ספרדים בבוסניה בשאלה מה היא הלשון הראויה לבני הקבוצה באזור הבלקנים, שיקפו את מעמדם של היהודים הספרדים כקבוצה אתנית דתית בחברה רב אתנית ורב דתית, מעמד שונה מהותית מזה של יהודי סרביה או בולגריה, אשר חיו כקבוצות מיעוט במדינות לאום אחידות. מ ש נ ת ו ה ל ש ו נ י ת ש ל ח כ ם ר ' א ב ר ה ם ב ן א ה ר ו ן ק א פ ו ן האינטלקטואל הראשון מקרב היהודים הספרדים בבוסניה אשר ניסח את עמדותיו בעניין הלשון היה חכם קאפון ) (, אחד מהוגי רעיון הרה קסטילייניזציה. 26 לקאפון הייתה משנה סדורה בנושא הזהות הלאומית היהודית הספרדית ובנושא זיקתה ללשונה של הקבוצה. הוא הפיץ את רעיונותיו בכל האמצעים שעמדו לרשותו: בעיתון אשר ניסה 27 לייסד בפלוישטי ואחר כך בסרייבו, בדרשותיו בבית הכנסת, בשיריו, כדי שלא תישארנה רווקות. 'לה גלוריאה' גם תמכה כספית בלימודים מקצועיים של בחורות צעירות. 25 העיתון התחיל לצאת ברושצ'וק שבבולגריה בספטמבר עורכו הראשי, קאפון, התגורר אז בפלוישטי שברומניה. זמן מה אחר הגירתו לסרייבו, בסוף המאה התשע עשרה, החליט קאפון לחזור על הניסיון ולייסד עיתון יהודי ספרדי במקום מגוריו החדש. העיתון הופיע שנה אחת בלבד ונסגר, עקב קשיים כספיים. כל הגיליונות נמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי של בוסניה והרצגובינה בסרייבו. ראו: פאפו, אלב'וראדה. 26 ראו: קינטנה, רה קסטילייניזציה; פולידו פרננדז. 27 קאלמי ברוך כתב על שיריו של קאפון ועל מטרותיהם הדידקטיות: 'המחנכים הלאומיים אצל הספרדים, כמו בכל אומות המזרח, היו אנשי דת. משום כך אין זה צירוף מקרים שגם אצלנו הראשון אשר התנסה בספרות אמנותית היה הזקן המכובד מר א' קאפון. הוא הקדיש את כל חייו למדעי היהדות וספרותה, כיהן כמורה רוח ומלמד תינוקות במרכזים רבים של המזרח הספרדי. בהגיעו פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 19

31 במחזהו העברי 'שיבת ציון', 28 במחזהו הספרדי היהודי 'איל אנגוסטיאדור' )הצורר( 29 ובמאמריו בעיתונות היהודית הבוסנית בין שתי מלחמות העולם. למשנתו זו כמה פינות יסוד: ק דמה והשכלה, שמירה מוקפדת על ערכי תורת ישראל ועל התרבות היהודית והספרות היהודית, ציונות ועשייה למען הרעיון הלאומי. קאפון היה ציוני 30 ועם זאת הוא סבר שכל עוד היהודים הספרדים אלינו, לפני כשני עשורים, הוא בלט בין שאר חכמינו במודרניות שלו, בהשכלתו היהודית העמוקה ובמידה ניכרת של חינוך מערבי אירופי. הוא היה מייסדו של העיתון "לה אלב'וראדה". מאז ומתמיד הוא עסק בשירה, ובשנת 1922 אף פרסם בשני כרכים המכונים שירים" ]Poesias[ חלק גדול של שיריו וגם את תרגומו למשלי שלמה, Salomo"."Versifikasion de los versos de ניתן לאפיין באופן כללי את שירתו של מר קאפון: ברוחה היא דתית פדגוגית ודידקטית. המוטיבים של שיריו הם תנ"כיים או שהם עוסקים במאורעות מהחיים החברתיים או התרבותיים של יהודי בוסניה. למקרא שיריו מתקבל הרושם שהם נכתבו בקלות נפלאה, בהעלם אחד, כאילו לא נכתבו ולוטשו, אלא נרשמו בצורה שבה היה מסוגל להפיקם מר קאפון מהתיבה באיזו דרשה נפלאה... מר קאפון הוא בעל מחשבה, הוא מפתח ומעמיק היטב את המוטיבים התנ"כיים, הוא בעל שגרה משקלית יוצאת מן הכלל, אבל הוא משתמש בה גם במקומות שבהם היא בלתי אפשרית ובלתי מתקבלת על הדעת מבחינה אסתטית. יש למר קאפון שירים בנושאים פרוזאיים למדי שלא ניתן לעצבם במשקל, וכשבכל זאת מנסים לעשות זאת בכוח, מידלדלת עצמת המחשבה. מר קאפון מכיר היטב את השפה הקסטיליינית המודרנית, ומן ההכרח להדגיש זאת בדיון על יצירתו, כי עובדה זו היא שאפשרה לו להעשיר את שפת האם שלו, וזה מה שנתן צביון מיוחד לדיקצייה האדיבה שלו. מנגד, דווקא מאפיין זה הוא אשר גרם לכך שחלק גדול משיריו של קאפון היו ונשארו נגישים רק למספר קטן של משכילים ספרדים. המון העם לא היה מסוגל לקרוא את שני ספרי השירים האלה או ליהנות מהם הנאה שלמה' )ברוך, כתבים, עמ' (. 28 קאפון, שיבת ציון. 29 קאפון, איל אנגוסטיאדור. המחזה נכתב לפי מוטיבים של סיפורו של מרדכי ברנדשטטר 'צורר היהודים', אשר פורסם בעברית ב'השחר'. 30 המחזה 'שיבת ציון' הוא 'תשורה לציונות לכבוד האדם המעלה, דוקטור מאכס נורדאו'. וכך כתב קאפון בפתח דבר למחזה: 'הלא מטרתי היא לעזור כפי יכולתי להתפתחות הכשרונות של הילדים, בנוגע למליצה ושיר בשפתנו העבריה, ולטעת בלבבם הרך אהבה לעמם ולדתם וחדוה להתחנך לרוח הרעיון הציוני, אשר על ידו תושע יהודא וישראל ישכון לבטח'. מרוב אהבתו 20 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

32 לא יאמצו את השפה העברית לכל הצרכים, יחד עם כל שאר היהודים, עליהם לשמר את שפתם הלאומית המיוחדת, הלוא היא ספרדית יהודית, 'כשפה חיה ומועילה'. 31 רק באמצעותה יוכלו לקיים את אחדותם ואת זהותם. אימוץ שפות זרות, לשיטתו של קאפון, בין אם מדובר בשפת המדינה ובין אם מדובר בשפות תרבות עולמיות, עלול לפגוע בייחודם הלאומי של היהודים הספרדים. שפה היא אחת מאבני הבוחן להגדרת לאום, ולפיכך ויתור על שפתם הלאומית יקרב את היהודים הספרדים צעד נוסף לקראת התבוללות. נראה כי קאפון סבר שבעולם המודרני תרבות לאומית וספרות לאומית יכולות להבטיח את שימורה של מסגרתו הלאומית של עם ישראל. לכן לא די לשמר את הספרדית היהודית כשפתם הלאומית החיה של היהודים הספרדים. עליה גם להיות מועילה, להיות מסוגלת לשמש כלי תקשורת בעולם המודרני, אמצעי לרכישת ההשכלה המערבית המיוחלת ואולי חשוב יותר: כלי ליצירה תרבותית מחודשת, אשר תחזק את המודעות הלאומית ותעורר את הגאווה הלאומית, הכול על בסיס אימוץ ערכים הומניסטיים כלליים. לשם כך על הספרדית היהודית להתנקות מהשפעות זרות ולחזור אל מקורה הרומנו איברי, בלי לוותר על ייחודה ביחס לקסטיליינית. תהליך דומה התחולל קודם לכן או במקביל בשפות בלקניות שנעשה ניסיון להשיבן אל מקורן ולנקותן מהשפעות עות'מאניות )דוגמת הסרבית והבולגרית( או סלאוויות )דוגמת הרומנית(. נוסף על כך, טען קאפון, על היהודים הספרדים להקפיד לשמר את הגייתם העתיקה המייחדת והמיוחדת. אמנם הרפורמה היסודית של השפה שהציע קאפון לא עמדה במבחן המציאות. בשנים הראשונות של המאה העשרים, משהנהיגו השלטונות האוסטרו הונגריים במדינה חינוך חובה, הצטמצם החינוך היהודי לשפה העברית עברת קאפון אפילו את שמו של נורדאו. שיר ההקדשה של המחזה בפתח החוברת כתוב בשיטת נוטריקון, והאותיות הראשונות של כל בית מצטרפות לשם 'מאכס נהר דעה'. נוסף על כך בבית השישי כתב: 'הלא ברוח דעת והשכל נגלית, אשר על כן נהר דעה אקרא שמך'. 31 נזירוביץ' ציטט מאמר של יהושע קאייון מ'יברייסקי ז'יבוט' שצוטטו בו דבריו של קאפון: 'Rekonosemos, dunke, ke todo el tiempo ke no adoptaremos el lašon akodeš, tenemos primura de pratikar noestra avla espanjola, komo una lingua biva i čoza' prove )אנחנו מכירים אם כן בכך שכל עוד לא נאמץ את לשון הקודש, יש לנו צורך להמשיך לדבר את שפתנו הספרדית, כשפה חיה ומועילה 1[ p..)]jevrejski život 94 (1926), ראו: נזירוביץ', ספרות, עמ' 480. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 21

33 המסורתי ועמו השימוש בספרדית היהודית כאמצעי חינוכי לשיעורי דת בבתי ספר כלליים וכן ל מה שקלטו הילדים בבית, במשפחה ובבית הכנסת. בהתאם לכך הצטמצם היקפו של החומר הנלמד. כל תלמידי בתי ספר הכלליים למדו ארבעה כתבים: שניים לטיניים )המודפס והרהוט ]קורסיב[( ושניים קיריליים )המודפס והרהוט(. ילדים יהודים למדו נוסף על כך, במסגרת שיעורי דת, גם שני כתבים עבריים )הכתב המרובע והכתב הרהוט האשכנזי אשר אומץ על ידי התנועה הלאומית(. הכתב הספרדי המסורתי, ובמיוחד צורתו הרהוטה, סוליטריאו, הושמטו מתכנית הלימודים. 32 קאפון המשיך להשתמש בכתב העברי הספרדי המסורתי הן כעורך העיתון 'לה אלב'וראדה' והן לאחר מכן, בכתיבת מחזהו. מ ש נ ת ו ה ל ש ו נ י ת ש ל ח כ ם ר ' ש ב ת י ב ן י ו ס ף ג ' א א י ן חכם ר' שבתי ג'אאין ) (, חכם, איש חינוך, סופר ואיש ציבור, יליד בולגריה )פ ל וונ ה(, פעל כמעט עשרים שנה בקרב יהודי בוסניה והרצגובינה. 33 בשנת 1922 הדפיס בווינה שלושה ממחזותיו: 32 מן המפורסמות הוא שמחיי השפה העברית, בבקשם לקבוע כללים ומוסכמות אשר יאחדו את כל פלגי העם, העדיפו דווקא את היגוים של דוברי הספרדית היהודית וקבעו אותו כהיגוי הנורמטיווי לשפה המתחדשת. ולעומת זאת בחרו לכתב הנורמטיווי בכתב הרהוט האשכנזי. מנהיגים ציונים ממוצא יהודי ספרדי הציעו כמובן את סוליטריאו, הכתב הרהוט הספרדי המסורתי, אך הצעתם לא התקבלה. ראו: בוניס, אלקלעי. מורי הדת בסרייבו, שרובם ככולם היו בעלי השקפות מודרניות וציונים פעילים, העדיפו להקנות לחניכיהם את הכתב הרהוט אשר התקבל כנורמטיווי בעברית המתחדשת וויתרו על כתב הסוליטריאו, אשר נדחה על ידי התנועה הלאומית. על כן כבר בתחילת המאה העשרים לא למדו רוב הילדים היהודים בסרייבו קרוא וכתוב בכתב הספרדי המסורתי, לא בגרסתו המודפסת )המכונה בפי ההמון כתב רש'י( ולא בגרסתו הרהוטה. 33 בשנת 1904 פעל בטרווניק, ששם הועסק כחזן, מורה ללשון העברית ומורה דת. אך בסוף שנת 1905 נאלץ לעזוב את הקהילה בגלל התנגדותם של זקני הקהילה לשיטותיו המודרניות והמהפכניות. אחר כך, ככל הנראה משנת 1916, היה בסרייבו בשנת 1917 הוצג מחזהו 'דבורה' בסרייבו כמה פעמים ופעל שם עד 1924, ואז עבר למונסטיר )ביטולה( לשמש כרבה הראשי. גם לפני בואו לבוסניה והרצגובינה היה ג'אאין קשור באזור אשר נכלל בסוף מלחמת העולם הראשונה בתחום יוגוסלוויה. בשנים הוא שימש כמורה ללשון העברית בבית הספר 22 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

34 ח"ר אברהם בן אהרון קאפון, מתוך ספרו איל אנגוסטיאדור פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 23

35 'יפתח', 'דבורה' ו'לה איז'ה דיל סול' )בת השמש(, בכתב הספרדי היהודי 34 המסורתי. שיטתו הלשונית של ג'אאין קרובה לזו של קאפון אך שונה ממנה. שניהם היו מגויסים לרעיון הדה עות'מאניזציה והדה אוריינטליזציה של הספרדית היהודית. בדומה לקאפון נמנע ג'אאין מלהשתמש במילים תורכיות עות'מאניות 35 או עבריות, 36 וגם הוא השתמש בנ או קסטילייניזמים רבים, אך שיטתו נחרצת וחד משמעית פחות מזו של קאפון. קאפון תמך בכל מאודו ברעיון הרה קסטילייניזציה של השפה, ואת הח סר שבה )שנוצר בעיקר עקב הימנעות מכוונת משימוש בפתרונות לשוניים ישנים המבוססים על קליטת השפעות לא רומניות, אך גם עקב תמורות הזמן( מילא תמיד, באופן שיטתי, על פי פתרונות לשוניים הנהוגים בקסטיליינית. גישתו של ג'אאין הייתה אקלקטית יותר. הוא לא הגביל את עצמו לשאילה מקסטיליינית בלבד, ואפילו העדיף לפנות לשפות רומניות שהיו קרובות לקהל קוראיו יותר מהקסטיליינית )צרפתית ואיטלקית(. לעומת הרה קסטילייניזציה, שבה דגל קאפון, אפשר לכנות את שיטתו של ג'אאין רה רומניזציה. יהודי בניש שבדרום סרביה; בהיותו שם הבין עד כמה חשובה ליהודים המקומיים ההסתגלות לסביבה הסרבית, ונהג לחתום על מכתביו בשם ג'אאינוביץ' )ראו את מכתביו מ 11 ביולי ומ 3 בספטמבר 1902, אצ"מ,,Z1/336(. Z1/337 למעשה גם אחרי שעזב את סרייבו למונסטיר המשיך ג'אאין לפעול בגבולותיה של יוגוסלוויה. על ג'אאין ועל פועלו: ראו פאפו, ג'אאין; נזירוביץ', ספרות, עמ' על שלושת המחזות פורסמו ביקורות בעיתונות היהודית המקומית. ראו למשל: לוי, מחזות. 35 אך בניגוד לקאפון, שפסל את שימוש בהן באופן שיטתי, ג'אאין, שמחזותיו חרוזים, נזקק לעתים רחוקות עקב אילוצי חריזה למילים תורכיות עות'מאניות. עד כה מצאתי במחזותיו שלוש מילים תורכיות עות'מאניות: איגלינה )'מונג'אס אינגליאנאס סין מונג'אס פינאס' ]ג'אאין, בת השמש, עמ' 17[(, דאאול )'סי דישה סינטיר אונה קאנטיקה מונוטונה די קארטינה, קון באטידאס די דאאול די לונג'ורה' ]ג'אאין, דבורה, עמ' 35[(, קירבאג' )'לה פ'יירי קון סו קירבאג'' ]שם, עמ' 52[(. 36 שניהם אמנם השתמשו במילים עבריות המציינות מושגי יסוד ביהדות, ושלא נהוג או קשה לתרגמן לשפות אחרות, למשל המילה שופר. לקאפון שיר שכותרתו 'השופר': 'El Šofar', Jevrejski.p 4.život 26,(1924) וג'אאין השתמש במילה במחזהו 'דבורה' )'די לונג'י סי סיינטין שופרות' ]ג'אאין, דבורה, עמ' 65[(. 24 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

36 הפער בין שיטותיהם של השניים גדל כשהוציא קאפון בשנת 1922 את שני כרכי ה'שירים' )Poesias( שלו בכתיב קסטילייני. אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה הקהילה היהודית הספרדית לנטוש את הכתב המסורתי, ובנסיבות אלה ועל יסוד שיטתו העקרונית של קאפון נקל להבין מדוע אימץ את הכתיב הקסטילייני. שום פתרון אחר, להוציא הכתב המסורתי, לא יכול היה לאחד את כל היהודים הספרדים. כל עוד כתבו בסרביה ספרדית יהודית פונטית בכתב קירילי, 37 בבוסניה ספרדית יהודית 37 כפי שהודפס ספרו של חיים מרדכי כהן 'ליקוטי תפילות: תפילות נבחרות', שיצא לאור בבלגרד בשנת תרפ"ז. בדברי ההקדמה לספר היטיב המחבר לתאר את חוסר השליטה של הנוער היהודי בבלגרד בזמנו בכתב ספרדי מסורתי, והמצב בסרייבו לא היה שונה בהרבה. וכך כתב: и' партидас и партидас ди мансивирија лус вемус лас орас де лас тефилот ен ел куртижу ди ел кал енбивисидус кон куанта бава ај и нон ај кистјонанду син тинер нингун провечу ди ејас. Висту ки туви унас куантас веѕис укасјон де авлар кун унус куантус боенус падрис ди еста боена и ћинтила мансивирија ки ејус дезејан аки сус ижус парти ен лас тефилот (урасјонис) ма ејус ми дизин ки пор дисплазер сус ижус лис ремаркан дизјенду, пара куалу во естар ал кал, куанду мелдар нон се ни менус ентендер ентјенду коза де луке еста ел Хазан мелданду, ала ора куанду ја нон ентјенду нада, нон пуеду тинер дингун интересу ди еја, и пор еста кавза ес ки ми салгу ди ел кал. Соври ести сужету ес ки јо ел минор енвилунтанду афирмар ди "Мезаке ларабим" (азер мирисер алус мунчус) ес ки кон ми пока савидурија ми дичиди пор азер ести ливрику јамаду "Лекуте Тефилот" "Орасјонис ескужидас"... тодас естан траидас кон строфас (стиховима) муј плазјентис и митерлу ен естампа и есту ла авла Еспањол и ла естампа срба (ћирилицом) пор ки лу пуедан онди музотрус када уна и уну мелдарлу и ентиндерлу' )ההדגשה שלי; תרגום: קבוצות גדולות של נוער אנו רואים בעת התפילה בחצר בית הכנסת עוסקים בשטויות ובהבלים שאין בהם תועלת כלשהי. כמה פעמים הייתה לי הזדמנות לדבר עם אבותיהם של בני נוער טובים והגונים אלה, והם אמרו לי כי הם רוצים שבניהם ייקחו חלק בתפילה, וגם מסרו לי כי למרבה הצער בניהם מעירים להם ואומרים: בשביל מה שאהיה בבית הכנסת כשאיני יודע לקרוא, ואף איני מבין פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 25

37 פונטית בכתב לטיני, 38 בבולגריה ספרדית יהודית לפי שיטת כתיב בולגרית, ובתורכיה ספרדית יהודית בכתב עברי מסורתי )או לפי כללי הכתיב הצרפתי(, לא יכולה הייתה הספרדית היהודית להיות שפתם הלאומית של היהודים הספרדים. חוסר הנורמה והיעדר האחידות הורידו את ערכה והפכו אותה משפה אירופית מודרנית שיכולה לשמש שפת תרבות ויצירה, לשפה שבטית שלכל היותר יכולה להישמר בה הספרות שבעל פה. איש לא חלק על השקפתו של קאפון שהכתב העברי המסורתי כבר איננו שימושי עבור רוב רובו של הנוער היהודי הספרדי בבוסניה והרצגובינה. הרוב גם הסכימו שיש להחליפו בכתב לטיני. ובאמת, אחרי פרסום מחזותיו של ג'אאין, אשר כאמור הודפסו בווינה בכתב מסורתי, דבר ממה שהחזן קורא. אם איני מבין כלום איך יהיה לי עניין כלשהו בתפילה, וזאת הסיבה לכך שאני יוצא מבית הכנסת. מפני כל זה אני הקטן, ברצותי לקיים מצוות זיכוי הרבים כפי ידיעתי המצומצמת, החלטתי לחבר ספרון זה המכונה לקוטי תפילות"... כולם בחריזה חיננית, ולהדפיסו בשפה ספרדית ובאותיות סרביות )קיריליות( כדי שיוכלו כל אחד ואחת מאתנו לקרוא בו ולהבינו ]כהן, עמ'.)]iii ii 38 חיים אברהם פאפו תיאר בהקדמתו לתרגומו למחזור לראש השנה ללדינו, אשר יצא לאור בסרייבו בשנת תרצ"א, את רמת ההבנה של טקסטים עבריים או של תרגומיהם הקלסיים ללדינו, הכתובים בכתב ספרדי מסורתי, בקרב בני הנוער בסרייבו: I' vjendo ke, no solo noestra lingua santa se esta ulvidando, ke tambien i el saver meldar en žudio espanjol (ladino), ansi, ke el livro de tefila (orasjon) es kaži sin egzažirar en mano de mučos de la žuventud (mansevez) komo una karta serada... me esforsi a azer dešar este livro de orasjon editar (estampar), malgrado mi prekura por azer espander i ensančar noestra lingua hebrea entre ejos, me tomi la premura i en kurto tiempo truši suto estampa este livro de Roš Ašana en žudio espanjol en un stilo levjano segun noestro uzo de avlar aki en Bosna (en Jugoslavija) latinos' kon karakteres )ובראותי כי לא רק לשון הקודש הולכת ומשתכחת, אלא גם ידיעת קריאה בספרדית יהודית ]לדינו[, כך שבידי רבים מבני הנוער ]הצעירים[ ספר תפילה הפך כמעט, בלי הגזמה, למכתב חתום... הכרחתי את עצמי לערוך ]להדפיס[ את הספר הזה, למרות ניסיונותי להפיץ ביניהם ולהרביץ בהם את שפתנו העברית, דרבנתי את עצמי ובזמן קצר הבאתי לדפוס את ספר התפילות לראש השנה הזה בספרדית יהודית בסגנון קל לפי דרכי הדיבור שלנו כאן בבוסניה )יוגוסלוויה( ובאותיות לטיניות ]פאפו, מחזור, עמ' 3[(. 26 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

38 חכם ר' שבתי ג'אאין בעת כהונתו במונסטיר, אוסף אליעזר פאפו פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 27

39 כל מה שפרסמו יהודי בוסניה והרצגובינה )ויהודי יוגוסלוויה בכלל( בספרדית יהודית נכתב באותיות לטיניות. 39 אולם בעניין הכתיב לא הסכימו הכול עם קאפון. רק קומץ קטן של אידאליסטים הלכו בעקבותיו ואימצו כתיב קסטילייני. הרוב אימץ את הכתיב הסרבו קרואטי הפונטי, שהיה מוכר לכל בני הקהילה. מצבה של הספרדית היהודית בבוסניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם והנה בדיוק בתקופה שבה התחיל להתפורר העולם הספרדי החד גוני אצלנו, בבוסניה, ספרדים אחדים מנסים את עצמם ביצירה אמנותית ספרותית. התופעה היא מעניינת... ניסיונות אלה אינם אלא ניסיונות אינדיווידואליים אשר בנסיבות זהות מגלים תכונות זהות, או, תכופות יותר, חסרונות זהים. באילו נושאים הם עוסקים, באיזו צורה ובאיזו שפה או ליתר דיוק, מניין יש להם שפה ]ההדגשה שלי[ על שאלות אלה וכאלה יש לענות בשורות בודדות אלה, הנכתבות ראשית כול כדי שידובר בתופעה, כקוריוז, ולאו דווקא כדי 40 לספק עליה מידע יסודי. המחלוקת הנזכרת בין קאפון לג'אאין בעניין הכתיב הראוי של הספרדית היהודית הכתובה באותיות לטיניות הייתה רלוונטית רק לאותם הסופרים 39 נוסף על יצירותיו הנזכרות של קאפון מדובר בעיקר בחומר אשר פורסם בעיתונות היהודית אך גם במספר ספרים או חוברות עצמאיות, למשל כל מהדורותיו של חיים אברהם פאפו: המחזור לראש השנה שנזכר לעיל, מחזור ליום כיפור en( Mahzor de Jom-Kipur Agada( והגדה של פסח )žudio-espaniol kon karakter (letra) latino Komplas( שלושתם משנת תרצ"א, 'קומפלאס לפורים',)de Pesah,)de Purim משנת תרצ"ב, תרגום ספרדי יהודי של סידור תפילה לימי חול ולשבת ו'חוברת התפילה הנאמרת בסטולאץ' di( Livriku )la orasjon ke se dizi a Stolac אשר תורגמה מעברית ללדינו על ידי האג'י משה חיים הלוי, ונדפסה בסרייבו תרצ"ז. אחד הפרסומים המעטים מתקופה זו שכוללים גם טקסט כתוב בכתב מסורתי הוא החוברת 'תפילה על קברות הקרובים והצדיקים, מחובר ע"י משה יעקב ק' אלטאראץ' )בלי ציון שנה(, שמופיעה בה תפילה אחת בעברית, בתרגום ללדינו בכתב מסורתי, בתרגום ללדינו באותיות לטיניות )כתיב סרבו קרואטי( ובתרגום לסרבו קרואטית. 40 ברוך, כתבים, עמ' , 28 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

40 והאינטלקטואלים שהמשיכו ליצור ולהתבטא בספרדית היהודית. אולם חלק גדול מהאינטלקטואלים היהודים הספרדים בבוסניה והרצגובינה )וביוגוסלוויה בכלל( בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כבר הרגיש שהספרדית היהודית איננה שפת תרבותו. מדובר באינטלקטואלים צעירים, רובם מלגאי 'לה ביניב'ולנציה', בעלי השכלה אירופית רחבה, שכל הווייתם האינטלקטואלית עוצבה במוסדות כלליים )תחילה בבתי ספר ממלכתיים בסרייבו עצמה ולבסוף באוניברסיטאות בערי אירופה( ובלשונות אירופיות )תחילה בסרבו קרואטית ולאחר מכן בגרמנית או בצ'כית(. לשפת א מם, ספרדית יהודית, לא היה חלק בהווייתם האינטלקטואלית. רובם ככולם בוודאי שלטו בספרדית היהודית המדוברת, אך זו לא יכלה לשמש אותם כשפת צריכת או יצירת תרבות. שלא כבמרכזים יהודיים ספרדיים אחרים )בתורכיה, בבולגריה וביוון(, שבהם תיווכו ארגונים חיצוניים בין התרבות הספרדית היהודית המסורתית לבין התרבות המערבית המודרנית, היכרותם של יהודי בוסניה את התרבות האירופית המערבית הייתה מהירה, ישירה וטוטלית. שום ארגון חיצוני )דוגמת 'אליאנס'( לא תיווך ביניהם לבין תרבות זו, ולא היה בהיכרות זו תיווך של שפה רומנית )צרפתית או איטלקית( הקרובה לספרדית היהודית. בבוסניה והרצגובינה לא התרחש תהליך פרנקיזציה של הספרדית היהודית. מבחינת חלק גדול של האינטלקטואלים היהודים הספרדים, הספרדית היהודית נדחקה הצדה לטובת הגרמנית )עד סוף מלחמת העולם הראשונה( או הסרבו קרואטית )החל מהתקופה שבין שתי מלחמות העולם(. בכל זאת עד השואה נמשכה בסרייבו יצירה ספרותית בלתי פוסקת בספרדית יהודית, בעיקר בתחום המחזה והנובלה אך גם בשירה. בתקופה זו הספרדית היהודית הייתה בנסיגה בכל תחומי החיים של יהודי בוסניה והרצגובינה. ילדים יהודים כבר למדו בבתי ספר כלליים; עיתונים יהודיים כבר יצאו בסרבו קרואטית והשימוש בספרדית יהודית הצטמצם גם בעיתונים יהודיים למספר מדורים תקופתיים או קבועים ולמאמרים ספורדיים אחדים; חלוצי החוקרים )דוגמת מוריץ לוי, 41 יצחק ישראל 42 וקאלמי ברוך (, רשימה ביבליוגרפית נבחרת של מחקריו, בעיקר בתחום ההיסטוריה, כולם בסרבו קרואטית, ראו: וידקוביץ' פטרוב, עמ' ראו לדוגמה את מאמרו על הרפואה העממית של יהודי בוסניה: ישראל. 43 לאחרונה תורגמו לאנגלית כתבים נבחרים של ברוך, ראו: ברוך, מבחר. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 29

41 משוררים וסופרים )כמו יחיאל קטן, 44 סאלאמון מוני פ'ינצי או יצחק סמוקובליה ) 45 ומבקרי ספרות )דוגמת אלי פ'ינצי וחיים אלקלעי (, 46 כולם כבר עברו לסרבו קרואטית. אפילו ראשי התנועה הספרדית כתבו בסרבו קרואטית שמואל קמחי כתב בשפה זו את מסתו 'הספרדים והתנועה הספרדית' pokret'(,)'sefardi i sefardski וישוע א' קאייון את מסתו 'הספרדים עד היום' danas'), 47 ('Sefardi do כי אלמלא כן ספק אם היו מגיעים אל לבה של האינטליגנצייה הספרדית. אולם סופרים אחדים, דוגמת לאורה פאפו, בוכוריטה 48 כתבו אך ורק בספרדית יהודית. )להוציא את שני מאמריה הראשונים, שכתבה בגרמנית(. 49 בחירתה להתבטא דווקא בספרדית יהודית, למרות שליטתה בשפות אחרות החל בשפת המדינה, סרבו קרואטית, וכלה בשפות תרבות בין לאומיות כגון צרפתית וגרמנית שבאמצעותן הייתה אמנותה מגיעה לקהלים רחבים יותר, הייתה בהחלט מודעת. אין לשכוח שבתקופה זו זכה אחד מבני הקהילה, יצחק סמוקובליה, לגד ולה בספרות הסרבו קרואטית דווקא בשל יצירותיו המתארות את עולמם הפנימי, המוצנע והסמוי מן העין של היהודים הספרדים. בוכוריטה מעולם לא פירטה את מניעיה לדבוק בשפה הגוססת, אך בהתחשב ביחסה לנוסטלגייה המתנכרת למציאות, והמבקשת להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור, ניתן להניח כי אלה לא היו רגשיים בלבד. בתקופה זו הייתה סרייבו אחד המרכזים החשובים לפעילותה של התנועה הספרדית. תנועה זו ביקשה ליצור נוסחה ספרדית של הציונות, נוסחה אשר תדבר אל לבם של 44 על קטן ועל מפעלו הספרותי ראו: קטן בן ציון. 45 לפרטים על סמוקובליה ) ( ועל יצירתו ראו: לוי, ילדים; מאסטרו. 46 לפרטים על אלקלעי ועל מפעלו ראו: מקסימוביץ'. 47 קמחי; קאייון. בשער חוברת זו, שיצאה לאור בזגרב מטעם מועדון הסטודנטים הספרדיים 'איספיראנסה', מופיעים שמותיהם של קמחי וקאייון וכותרות מסותיהם. למיטב ידיעתי לא הופיעו חוברות נוספות של כתב העת. 48 לביוביבליוגרפיה של בוכוריטה ראו: פאפו, בוכוריטה. 49 הראשון הוא 'האישה הספרדייה' Frau'(,)'Die Spanolische אשר פורסם בעיתון,Bosnische Post, 17 Dezember 1916 והוא מאמר תגובה על מאמרה של יליצה ברנדזיקובסקה בילוביץ' 'האישה הדרום סלאווית בפוליטיקה' Frau( 'Die sudslavische Politik',)in der אשר פורסם באותו העיתון שבוע קודם. והשני הוא 'זיכרונות על אודות זיקי איפ'ינדי' eine( 'Zekky Effendi,)Erinnerung' אשר פורסם באותו עיתון ב 31 בדצמבר א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

42 היהודים הספרדים; אשר תתחשב בהיסטוריה ובמנטליות שלהם, במצבם ובצורכיהם המיוחדים; אשר תעורר אותם מה'אפתיה המזרחית' לעשות את חלקם במעשה תחיית האומה. את מפעלה הספרותי והציבורי של בוכוריטה יש לראות בהקשר של פעילותה בקרב האינטלקטואלים ובני הנוער שהזדהו עם תנועה זו ועם מטרותיה. בשנת 1926 יזם 'איספיראנסה',Esperanza( התקווה(, מועדון הסטודנטים הספרדים מזגרב )רובם ככולם יוצאי בוסניה שלמדו באוניברסיטת זגרב(, כינוס של אינטלקטואלים ספרדים מכל יוגוסלוויה. יזמה זו יצאה לפועל רק בשנה הבאה. ב באוגוסט 1927 התקיימה בסרייבו הוועידה של הנוער הספרדי omladine).(konferencija Sefardske 50 לקראת הוועידה, בסוף יולי ובתחילת אוגוסט, פרסם אחד ממארגני הוועידה, אליעזר לוי )סטודנט לפילוסופיה שהיה לימים איש רוח בעל שם(, מאמר בן שלושה חלקים שכותרתו 'שאלת השפה הספרדית היהודית בוועידה' konferenciji'( jevrejsko španskog jezika na,)'pitanje ובו הביע את דעתו על חשיבותה של השפה כאבן פינה לייחודה של הקבוצה היהודית הספרדית: 50 בכתבה )לא חתומה, ככל הנראה דבר המערכת( על האירוע הדגיש הכותב בנימה ביקורתית כי כל האידאולוגים של התנועה הספרדית דיברו בסרבו קרואטית, ודבריו שופכים אור על הפער הגדול בין הרצוי למצוי בקרב האינטלקטואלים הספרדים בסרייבו: 'מר י' קאייון הרצה את הרצאת נציג הנוער' בסרבו קרואטית בהביעו צער על כך שלא הספיק לתרגמה לספרדית... במושב אחר הצהריים ראשון הנואמים הוא ד'ר בראצו פולייוקאן הנואם באריכות, גם כן בסרבו קרואטית, על האידאולוגיה של התנועה הספרדית... סטודנט לפילוסופיה, מר אליעזר לוי, מרצה על השפה. הוא מרצה בסרבו קרואטית על התפתחותה והרכבה הפילולוגי של הספרדית ומצביע על חשיבותה של שפה זו עבורנו הספרדים. הוא גם מדגיש את חשיבות הנורמטיוויזציה של הכתיב ושל התחביר... מר אברהם פינטו, סטודנט לפילוסופיה, מדבר על היסטוריה באופן כללי, ובמיוחד על הצורך שהנוער הספרדי יעסוק בהיסטוריה ספרדית. גם הוא הרצה בסרבו קרואטית. מר שמואל קמחי מרצה את הרצאת המארגן', הוא מדבר סרבו קרואטית... סוף סוף מונתה גם הוועדה לשפה הספרדית... ביום שני הרצה מר שמואל קמחי את חלקה השני של הרצאת המארגן", הפעם הוא דיבר על ארגון הנוער הספרדי... הוא עובר על המשימות שעומדות לפני הספרדים, ודורש שיתארגנו לימודי הלאדינו, עבודה בתחום הפולקלור ובתחום ההיסטוריה הספרדית ]ההדגשות שלי[' )ועידה(. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 31

43 אחת השאלות החשובות אשר תעלינה לדיון בוועידה הבאה היא שאלת השפה הספרדית היהודית. השאלה חשובה ואקטואלית, כי בעובדה שזוהי שפתה של קבוצה יהודית לא קטנה טמונות בעיות לא פתורות רבות. שפה זו, ירושה מספרד, חייתה עם הספרדים כל ימי חייהם מאז הגירוש, השתתפה בהתפתחויותיהם החברתיות והתרבותיות, ה כתה שורשים עמוקים בקרבם ונעשתה לחלק אינטגרלי של חייהם הרוחניים. בתהליך זה היא השתנתה ונדבקה כל כך לתבניתם הנפשית עד שכבר איננו מסוגלים להבין כי היא ניב של השפה המדוברת על ידי עם אחר, נוצרי קתולי. לכן אין זה פלא שהתנועה של הקבוצה הספרדית בתוך היהדות, קבוצה שמה שמבדיל אותה משאר הקבוצות ומגדיר אותה כקבוצה נפרדת הוא השפה, מדגישה במיוחד את רצונה בשימורה ובש כלולה של שפה 51 זו ]ההדגשה שלי[. אליבא דלוי התנועה הספרדית ביקשה לא רק לשמר את שפתם של היהודים הספרדים כי אם גם לשכללה ולפתחה, והאמצעי הטוב ביותר להשגת מטרות אלה הוא לדעתו פעילות ספרותית: כבר הזכרתי כי הפעילות הספרותית היא האמצעי הטוב ביותר לשמר שפה מפני שינויים מרחיקי לכת, למנוע את דלדולה ואף להעשירה. לכן אנחנו רואים שבמרכזים ספרדיים גדולים )סלוניקי, סופיה, קושטא( השפה השתמרה היטב, כי שם קיימים עיתונים וביטאונים ספרדיים יהודיים ואף מוציאים לאור המדפיסים ספרים בספרדית יהודית. אצלנו 52 כל זה לא קיים, ולכן השפה הולכת ומתדלדלת. גם בוכוריטה סברה כי הספרדית היהודית בבוסניה הולכת ונעלמת. את 'אימה ות',('Madres') 53 מאמר התגובה שלה על סיפורו של בוקי 54 'שתי לוי, השפה. 51 שם. 52 בוכוריטה, אימהות חכם ר' אברהם רומאנו המכונה בוקי נולד בסרייבו, בשנת הוא נקרא על שם סבו, חכם ר' אברהם רומאנו המכונה מירקאדו, מאחרוני חכמיה של סרייבו שנקשרה לו ההילה המסורתית של צדיק וקדוש. רומאנו הנכד היה רב קהילה בשאמאץ, בראגוזה )דוברובניק( ולבסוף במונסטיר )ביטולה(. יחד עם שאר יהודי מונסטיר, ב 11 במרס 1943 נשלח בידי הבולגרים ששיתפו פעולה עם הנאצים לאושוויץ, ומשם לא חזר. בין שתי מלחמות העולם פרסם בעיתונות היהודית בסרייבו עשרים ושמונה סיפורים קצרים, חלקם יצירות מופת של הספרות הספרדית היהודית בכלל. עקב גורלה המר של קהילת יהודי יוגוסלוויה 32 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

44 'איספיראנסה' בשנת 1927; ישוע קאייון )הראשון מצד שמאל בשורה הראשונה(, אליעזר לוי )באמצע בשורה השלישית(, אוסף אליעזר פאפו פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 33

45 שכנות בחצר' kortižo'),('dos vizinas in el 55 פתחה בשבח המדור הספרדי היהודי ובשבח ללשונו של בוקי, 'un lenguaže tan serkano de poko' mozotros ma ke ja desparese a poko a )שפה כל כך קרובה אלינו שאט אט הולכת ונעלמת(. ככל הנראה היא גם קיבלה את הבחנתו של לוי כי זהותם היהודית של בני קהילתה מושתתת על שפה זו, ועל כן היחלשותה תחליש את זהותם, והתחזקותה תחזק אותה. אולם בפרק הזמן שבין שתי מלחמות העולם כבר לא הייתה הספרדית היהודית שפתם העיקרית של בני הדור החדש בבוסניה והרצגובינה. אמנם הזקנים, ובמיוחד הזקנות שמעולם לא למדו שפה אחרת, ושאף בחייהן החברתיים, אשר התנהלו בעיקר בקרב המשפחה, לא נזקקו במיוחד לסרבו קרואטית דבקו בספרדית היהודית, אך הנכדים השתמשו בה פחות ופחות. את דורה של בוכוריטה ניתן להגדיר דור ביניים. רוב בני דור זה גדלו במשפחות שדיברו ספרדית יהודית, אך את חינוכם הפורמלי קיבלו בסרבו קרואטית. הם כבר היו דו לשוניים והזדקקותם לאחת השפות הייתה תלויה בהקשר בזהות בן השיח ובנושא שעליו מדובר. עם הוריהם, אשר לא היטיבו לדבר סרבו קרואטית, דיברו לרוב ספרדית יהודית, אך עם ילדיהם, אשר לא היטיבו לדבר ספרדית יהודית, דיברו לרוב סרבו קרואטית. כרגיל במצב של דו לשוניות, בתודעתם של בני דור הביניים התקיימה גם חלוקה נושאית בין השפות. בנושאים אישיים ובהקשרים אישיים ניתנה עדיפות לשפה אינטימית, לשפת הבית, הלוא היא הספרדית היהודית. אולם בנושאים כלליים, כגון כלכלה, מדיניות או אירועי תרבות כלליים, הועדפה שפת הכלל, סרבו קרואטית. לדור הנכדים הייתה לכל הפחות שליטה סבילה בספרדית יהודית, אבל חייהם התנהלו בעיקר בסרבו קרואטית. בינם לבין עצמם, בבית הספר, בתנועות הנוער היהודיות והכלליות ואף בחיק המשפחה )בין האחים(, הם דיברו לרוב סרבו קרואטית. חלק גדול גם לא הרגישו נוח לדבר ספרדית יהודית. היא נחשבה בעיניהם ז'רגון, שפה מעורבבת משפות שונות, בלתי מתורבתת, נחותה ומדולדלת. גם אלה שלא סלדו מהספרדית היהודית מטעמים עקרוניים העדיפו להשתמש בשפה שהיו רגילים בה יותר. כך נוצרה התופעה של דו שיחים דו לשוניים, שכל בני הדור ההוא שעודם חיים מעידים עליה. הורים פנו לילדים בספרדית יהודית, והילדים ענו בסרבו קרואטית. חלק מההורים, במיוחד המשכילים שבהם, דיברו לרוב בשואה ובגלל מעמדה הנמוך של סוגת הסיפור הקצר בקרב היהודים הספרדים יצירתו מוכרת רק לקומץ חוקרי לשון. 55 בוקי, שכנות. 34 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

46 לאורה פאפו, בוכוריטה, באדיבות הקהילה היהודית בסראייבו פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 35

47 בינם לבין עצמם סרבו קרואטית. במשפחות פטריארכליות ומסורתיות יותר נטו ההורים לשמר את הספרדית היהודית בדיבור יומיומי, אך גם הם לרוב לא התעקשו שהילדים ידברו ספרדית יהודית, ככל הנראה כי לא רצו להקשות עליהם להשתלב בחברה היוגוסלווית הכללית. תופעה זו זכתה לייצוג ספרותי בסיפור של בוקי 'הכנות',)'Aparežos'( העוסק בהבדלי דיבור בין דור ההורים לדור הילדים. 56 ההורים בסיפור, שמעון ורבקה, מדברים ספרדית יהודית חיה ותוססת. הם גם משתמשים במילים סרבו קרואטיות אחדות )או מילים בין לאומיות או גרמניות שהגיעו לספרדית היהודית בתיווכה של סרבו קרואטית ) 57 אך ברור שהם מדברים וחושבים בספרדית יהודית. 58 תחביר השפה שבפיהם הוא תחביר ספרדי יהודי אותנטי. בניגוד אליהם הבת, ב ירטה, אינה מסוגלת להוציא משפט אחד בלי צרור מילים בסרבו קרואטית. מתקבל הרושם שהיא מדברת סרבו קרואטית במילים ספרדיות יהודיות. למעשה היא חושבת בסרבו קרואטית, אך מפאת הכבוד להורים או מתוך הרגל היא מנסה לתרגם את דבריה לספרדית יהודית. לרוב אין היא מצליחה למצוא מילים מתאימות לבטא את מחשבותיה, ולכן היא שוזרת בדבריה צירופי מילים סרבו קרואטיים, אך היא מיטיבה להתאימם למערכת הדקדוקית 56 בוקי, הכנות. 57 בניגוד לבת, שהספרדית היהודית שלה משעובדת באופן מוחלט לשפתה העיקרית, הסרבו קרואטית, שאילותיה של רבקה הן ריבוניות לחלוטין. בקטע המצוטט להלן היא משתמשת במילה סרבו קרואטית אחת,,mukas אך גם שימוש זה אינו משועבד לנהוג בשפה הסרבו קרואטית. בסרבו קרואטית יש להשתמש בשם עצם זה בהקשר כזה בלשון יחיד: umrijeti od muke )למות מצער(, ואילו בפיה של רבקה הוא משמש בלשון רבים: el si va murir di mukas )הוא ימות מצערים(. השפעתה של הסרבו קרואטית על הספרדית היהודית שבפיה של רבקה מתמצה אם כן בשאילה לקסיקלית גר דא, בלי התחשבות באופן השימוש במילה בשפת המקור. 58 למשל העובדה שהבת, בירטה, משתמשת בנאומה ארבע פעמים במילה הסרבו קרואטית stupica )מלכודת( אינה מבלבלת את רבקה כלל וכלל. בתשובתה היא משתמשת בביטוי שווה ערך בספרדית יהודית: ratonera )מלכודת עכברים(. אין היא משתמשת בצרורות של מילים סרבו קרואטיות. הספרדית היהודית שבפיה מספיקה לה לבטא את כל עולמה. גם כשהיא משתמשת במילה סרבו קרואטית כלשהי, זוהי מילה שהתאזרחה בספרדית יהודית, ושמנותקת לחלוטין מהקשרה בשפת המקור. 36 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

48 של הספרדית היהודית ולהוסיף להם סיומות דקדוקיות הולמות. להלן סוף הסיפור, דו שיח בין האם לבת, המשקף היטב כיצד ראה בן התקופה את הספרדית היהודית שבפיהם של בני הדור הצעיר )הבלטתי מילים 59 וצירופי מילים השאולים מסרבו קרואטית(: Berta: Diz mama, 60 ki muestru tata 61 es bueno. Kuando god 62 li alesensjan las prilikas, 63 el ja ti da. Dainda si 59 לאפיוניה העיקריים של הספרדית היהודית הבוסנית ראו פאפו, משנה. 60 סרבו קרואטית: mama )אימא(, נקבה. 61 סרבו קרואטית: tata )אבא(, זכר. במרוצת הזמן, עם תהליך המודרניזציה, ננטשה הצורה הישנה, הטקסית והמרוחקת sinyor )אדון(, לטובת צורת החיבה הסרבו קרואטית הפשוטה. 62 סרבו קרואטית:.god משמעותה הראשונית של המילה היא: חג, שנה, יום הולדת או מידת גדילת העץ במשך שנה. ראו: סקוק, הערך.'god' כשמילה זו מתווספת למילות שאלה כמו ko )מי(, ו kad )איפה( gdje )איך(, kako מי(, )של čiji )איזה(, koji )מה(, šta )מתי(, היא מקבלת משמעות של הסיומת העברית 'שהו)א(', כמו במילים מישהו, איזשהו, איכשהו, איפשהו, מתישהו, או של התחילית 'כל', כמו במילה כלשהו או בצירופי המילים כל אימת, כל מה, כל מי. צורות אלה נפוצות מאוד בסרבו קרואטית וחסרות מאוד לדובריה כשהם מדברים ספרדית יהודית. כתוצאה מכך נוצרו בספרדית יהודית צורות כגון kuandugod )כל אימת( וצורות כגון kengod )כל מי(, lukegod )כל מה( ו ondigod )כל מקום(, הנפוצות בפי דוברי ספרדית יהודית ביוגוסלוויה לשעבר. כאן דיבורה של בירטה דווקא משקף תופעה לשונית נפוצה. 63 סרבו קרואטית: prilika )נסיבה(, נקבה. כידוע בספרדית יהודית יש שתי צורות להפיכת הצורה של יחיד/ה לרבים/ות. בשם עצם המסתיים בתנועה די בהוספת העיצור ]s[ כדי להפוך את שם העצם לרבים. בשם עצם המסתיים בעיצור כלשהו יש להקדים לעיצור ]s[ גם את התנועה ]e[, והאלומורף, הביצוע הפונטי של של המורפמה, הנהוג במקרים כאלה הוא.}es/is{ כלל זה חל בספרדית היהודית גם על מילים זרות אשר נקלטו במערכת הדקדוקית שלה. לכן המילה שלפנינו, המסתיימת בתנועה, קיבלה את האלומרף }s{ לציין רבים. שמות עצם המסתיימים בתנועה ]a[ נתפסים בספרדית יהודית כשייכים למין נקבה. בניגוד לסרבו קרואטית, שאין בה תוויות מיידעות או מסתמות, בספרדית יהודית לתוויות אלה חשיבות עליונה, וגם מילים שאולות משפות זרות כפופות להוספת התוויות בהתאם לכללים. לפיכך שם העצם שלפנינו הוגדר כנקבה, ובהתאם לכך נוספה לו תווית המתאימה לרבות:.las לפרטים על ריבוי שמות עצם בספרדית יהודית ראו: בוניס, ג'ודיזמו, עמ' פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 37

49 Rivka: Berta: tu apanjavas a el ansina, kuandu sta raspoložen, 64 ki mi de para una boa di seda kun franznas, ki si jevan agora in la zabava! 65 Di kvandu ki estu es la želja 66 mija. Deša agora. Avagar, avagar todu ja virna. Sino luke es ki ti ija dizir? A! Ti keru ver agora komo ti vas amostrar en el pasatiempu. Mira kun Silvio 67 kuantu manko di star. Prikura di pasar el tiempo, kuantu mas pudes kun otros. El si va murir di mukas. 68 Si li va a rebolver el selu, i stonses mas muču ti va kerer. Uf, 69 mama, baš 70 sos tu čudnovata. 71 Tu mus keris a mozotras sporedijar 72 istesu komo i Tolstoj. Jo 64 סרבו קרואטית: raspoložen )שמח לב, מי שנמצא במצב רוח טוב(, תואר השם. 65 סרבו קרואטית: zabava )מסיבה(, נקבה, בתוספת תווית מיידעת לנקבה: la 66 סרבו קרואטית: želja )משאלה(, נקבה. בהתאם לסיומת של שם העצם הוא נתפס בספרדית יהודית כנקבה, ולכן נוספה לו תווית מיידעת מתאימה, וגם כינוי הקניין אשר צורף לו mia( ]שלי[, נקבה( תואם את מינו. 67 מן הראוי לשים לב להבדל נוסף בין דור ההורים לדור הילדים. להורים שמות עבריים: שמעון ורבקה, אך לילדים שמות אירופיים: סילביאו ובירטה. 68 סרבו קרואטית: muka )צער(, נקבה. כאן בתוספת המורפמה }s{ לצורת רבים. 69 סרבו קרואטית: uf )מילת קריאה, המביעה אי הסכמה(. 70 סרבו קרואטית: baš )ממש(. מקורה של המילה בתורכית העות'מאנית: baş )ראש(, אך בסרבו קרואטית התרחש בה מעתק סמנטי ונוספה למילה משמעות חדשה זו. 71 סרבו קרואטית: čudnovat/a )מתמיה/ה, מעורר/ת פליאה(, תואר השם. 72 סרבו קרואטית: usporediti )להשוות(, פועל. הראשון מתוך תשעה הפעלים בקטע שלפנינו שמקורם בסרבו קרואטית. כולם שולבו במערכת הדקדוקית של הספרדית היהודית ושויכו לקבוצת הפעלים AR. לצורך השילוב בספרדית היהודית הורדה מכל אחד מהפעלים המורפמה של צורת שם הפועל הסרבו קרואטית }iti/ati/uti{ והוצמדה לשורש הפועל uspored,( }ejar{ המורפמה )doćer, zapn, hofir, vjenč, zanim, rug, shvat או לפעמים, בהתאם לנטיות פונטיות של הניב אשר תתוארנה להלן בפרק הבא במאמר, ;}ijar{ מורפמה זו משייכת את הפעלים 38 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

50 Rivka: Berta: agora sto meldandu un livru suju. Vjeras luke dizi: 'Todas las mučačas son unas stupicas. 73 Kvandu la mučača si dočereja 74 i sali a la kaj, es ki ja si zapnijo 75 la stupica. 76 Kvandu algun mansevu enpesa a hofirijarli, 77 es ki ja li migijo il kezu di adjentru di la stupica. Kvandu spoza il mansevu, estonsis ja entro in la stupica i kvandu si vjenčeja, 78 istonsis ja si sero'. Estu sta buenu. Importa vuzotras soš las ratoneras, i lus mansevus son lus ratunis. Dizmi tu a mi, stuvu kazadu esti Tolstoj? Estu jo no se. Sino solu ti se dizir, ki lus livrus sujus a mi muču mi zanimejan, 79 i sjempre jo rado 80 lus maldo. I agora čim 81 skapu di alevantar esta meza, vo azer las kamas, i ilugo vo tumar esti livru, ki לקבוצת הפעלים הראשונה. לאחר שינויים אלה הוטו הפעלים בהתאם לכללים החלים על הקבוצה, בכל הזמנים ובכל הגופים. אין כאן מקום לעמוד על שינויים פונולוגיים ומורפולוגיים נוספים שחלו בחלק מהפעלים. 73 סרבו קרואטית: stupica )מלכודת(, נקבה. בתוספת המורפמה }s{ לצורת רבים. 74 סרבו קרואטית:,dotjereti צורה וולגרית: cerati do )לגנדר(, פועל, כאן בתוספת כינוי הגוף הרפלקסיווי }si{ התפעל )להתגנדר(. בסרבו קרואטית יש הבחנה בין העיצור המכתשי הח כי [ ˇ c[. לעיצור החכי הדורסלי )האחורי( [ ć[, והבחנה זו קשה למי שאינו דובר ילידי של השפה. אמנם לעניין הטקסטים הספרדיים יהודיים אין כל משמעות להבחנה זו כי בספרדית יהודית שתי הגרפמות מתממשות כ ]ˇ c[. 75 סרבו קרואטית: zapeti )למעוד(, פועל. נראה כי הצורה המובאת בטקסט התפתחה דווקא מהצורה העממית: zapnuti 76 ראו לעיל, הערה 73, אך כאן ביחיד ובתוספת תווית מיידעת לנקבה: la 77 סרבו קרואטית: hofirati )לחזר(, פועל. מקורו בפועל הגרמני hofieren )לחזר(. 78 סרבו קרואטית: vjenčati se )להתחתן(, פועל. 79 סרבו קרואטית: zanimati )לעניין(, פועל. 80 סרבו קרואטית: rado )ברצון(, תואר הפועל. 81 סרבו קרואטית: čim )מיד, היישר(, תואר הפועל. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 39

51 Rivka: Berta: Rivka: Berta: stanoče mi kali skaparlu. Ja ti maldava gritandu, ki sjentas i tu mama, ma tu ilugu ti durmis. No keru jo sintir pur il kezu i las ratuneras. Vejis mama komo sos? Tu di todo ti rugejas. 82 Si tu savijas, ki grandi filosof, ki es esti Tolstoj! El mundu enteru lo hvaleja. 83 E, ja kali ki seja grandi filosof, abasta ki li kvadro tantu. Es dibaldis luke jo a ti avlu, kvandu tu nunka no puedis shvatijar 84 luke keri ser Tolstoj! )בירטה: תגידי, אימא, ]נכון[ שאבא שלנו הוא טוב. כל אימת שהנסיבות מאפשרות לו, הוא נותן לך. עדיין אם את היית תופסת אותו ככה כשהוא במצב רוח טוב, שייתן לי כסף גם עבור צעיף משי עם גדילים, שהיום לובשים למסיבות. כמה זמן שאני רוצה את זה. רבקה: עזבי עכשיו. לאט לאט, הכול יבוא. אלא, מה רציתי להגיד לך. אה, כן, עכשיו אני רוצה לראות איך תתנהגי בשמחה. תנסי להיות כמה שפחות זמן עם סילב יאו. תשתדלי, כמה שאת יכולה, לשהות עם אחרים. ככה תגאה קנאתו והוא יאהב אותך יותר. בירטה: אוף, אימא, את ממש מפליאה אותי. את רוצה להשוות אותנו בדיוק כמו טולסטוי. אם היית רואה מה הוא אומר: 'כל הבנות הן מלכודות. כשבת מתגנדרת ויוצאת לרחוב, המלכודת הוכנה. כשבחור מתחיל לחזר אחריה, אז היא מפוררת לו פירורי גבינה לתוך המלכודת. כשהבחור מתארס, הוא נכנס למלכודת, וכשהוא מתחתן, המלכודת נסגרה'. רבקה: זה ממש יפה. מה שחשוב זה שאתם מלכודות עכברים והם עכברים. תגידי לי את, הוא היה נשוי הטולסטוי הזה? סרבו קרואטית: rugati se )ללגלג(, פועל. 82 סרבו קרואטית: hvaliti )לשבח(, פועל. 83 מסרבו קרואטית: shvatiti )להבין(, פועל א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

52 בירטה: את זה אני לא יודעת להגיד לך. מה שאני יודעת זה שהספרים שלו מאוד מעניינים אותי, ואני תמיד קוראת בהם ברצון, וגם עכשיו ברגע שאני אסיים לפנות שולחן, אני אכין מיטות ומיד אקח את הספר, כי הלילה אני צריכה לגמור אותו. אני הייתי קוראת לך בקול רם, אימא, כדאי שגם את תשמעי, אבל את מיד נרדמת. רבקה: אני לא יכולה לשמוע על הגבינה ועל מלכודות עכברים. בירטה: את רואה אימא מה את עושה. את תמיד מלגלגת על הכול. אילו רק היית יודעת איזה פילוסוף גדול הוא טולסטוי. כל העולם משבח אותו. רבקה: בטח שהוא פילוסוף גדול, די בזה שהוא מתאים לך כל כך. בירטה: לשווא אני מדברת אתך, כשאת לעולם לא תוכלי להבין מי זה טולסטוי!( הפער בין האם לביתה אינו מתמצה בתחום השפה. רבקה אינה שותפה לעולמה הרוחני של בתה. אין היא יודעת מיהו טולסטוי, והוא גם אינו מעניין אותה )היא נרדמת כשהבת קוראת לה בקול רם(. מה שמעניין אותה הוא שבירטה תגרום לסילב יאו לבקש את ידה מהר ככל האפשר. לא רק שאין היא מוכנה נפשית להיחשף לעולם הגיגיו של טולסטוי, היא אף מחילה עליו את ערכיה ואת קני המידה שלה. ליתר דיוק, את קנה המידה הספרדי המובהק למדידת תקינותו של האדם: 'תגידי לי את, הוא היה נשוי הטולסטוי הזה?'. בסוף הסיפור בירטה מבינה כי לשווא היא מדברת א מה מוגבלת, היא לעולם לא תבין מיהו טולסטוי. דיבורה המשעשע של בירטה לא בהכרח משקף את דרכי הדיבור של בני הנוער הספרדי בסרייבו בין שתי מלחמות העולם. מדובר בקריקטורה סטירית המיטיבה לאייר את מידת היחשפותם של הצעירים לשפה הסרבו קרואטית ואת חוסר יכולתם לחשוב ולדבר בספרדית יהודית. במציאות ככל הנראה רוב הצעירים אפילו לא טרח להפוך את הסרבו קרואטית שבפיהם לספרדית יהודית. בניגוד לבירטה נהגו רובם להשיב להורים בסרבו קרואטית, גם כשאלה פנו אליהם בספרדית יהודית. תרגילים לשוניים מסוג אלה שעושה בירטה לרוב לא נעשו מול ההורים, אשר דיברו סרבו קרואטית סבירה או לכל הפחות הבינו אותה, כי אם לכל היותר מול הסבים והסבתות, שלפחות עם חלקם היה על הילדים לדבר ספרדית יהודית, כי הם עדיין לא היו בקיאים בסרבו קרואטית די הצורך לנהל שיחה. פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 41

53 הפער הלשוני בין דור הסבים לדור הנכדים בוודאי היה נהיר גם לבוכוריטה. למשל במאמר התגובה הנזכר על סיפורו של בוקי היא עצמה עברה לסרבו קרואטית כשציטטה את דבריה של הנערה החרוצה: Una persona kon eskolas instruida se adapta en todas las situasiones de la vida! Demandalde ke sea dama le va ser, si kale ke sea balabaja no se va ezgrimir. Jo konosko dos maturantas muestras. La una es ižika de un merkader bien riko lavora en kaza mas mučo ke dos mosos! Kuando le dizes porke lavora, responde: Ako mi može majka raditi, mogu i ja, neće mi šake otpasti. La eskola i el estudio los 'ladrios' la azen ezmerar la madre fregar i lavar, i tiene tiempo de ser prima eleva 'odlikašica' 85 )בת שלמדה בבית הספר, משכילה, יכולה להתאים את עצמה לכל סיטואציה בחיים! בקשו ממנה להיות גברת, היא תהיה, אם צריך שתתפקד כעקרת בית, היא לא תירתע. אני מכירה שתי בנות משלנו שעשו בגרות. אחת מהן היא ב תו של סוחר עשיר, אך בבית היא עובדת יותר מאשר שני עוזרים! כששואלים אותה למה היא עובדת, היא עונה: אם אימא שלי יכולה לעבוד, גם אני יכולה, לא תשכח ימיני. בית הספר, הלימודים וה'שטויות' גורמים לה להצטנע לעומת א מה, לשטוף ולרחוץ, ועוד יש לה זמן להיות תלמידה מצוינת.( אם כן בוכוריטה הייתה מודעת לכך שבני הדור הצעיר מדברים סרבו קרואטית, ועל כן לא נשמע אמין לייחס להם משפט בספרדית 86 יהודית. אולם ידיעה זו לא באה לידי ביטוי במחזותיה החברתיים, המתרחשים ככלל בהווה. 87 שיחתם של בני הדור הצעיר במחזות אלה 85 בוכוריטה, אימהות. 86 תמונות ההווי של בוכוריטה מתרחשות בסוף העידן העות'מאני )'הי ה היה' ser'[ ]'Avia de 'עיניים שלי' mios'[,]'ožos ו'הסבלנות שווה המון' mućo'[ )]'La pasensia vale או בתקופת הכיבוש האוסטרו הונגרי 'זמנים שעברו' pasados'(,)'tiempos לפני שהפכה הקהילה דו לשונית. 87 תת הכותרת של המחזה 'איסטירקה' היא: 'Ritrato social de actos' muestros dias en 3 )מחזה חברתי בן זמננו ב 3 מערכות(; של המחזה 'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה' 'Shuegra( 'Pedaso en tres aktos, Retrato social de :)'ni de baro buena dias' muestros )מעמד תאטרלי בשלוש מערכות, מחזה חברתי מימינו שלנו(. וגם המחזה 'אחווה',)'Hermandat'( ששערו לא נשתמר, הוא מחזה אקטואלי המתרחש בהווה. 42 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

54 אינה משקפת כלל וכלל את המציאות הלשונית בקרב יהודי סרייבו בעת שנכתבו. בוכוריטה בחרה להתעלם באופן כמעט מוחלט מדו לשוניותם של בני דורה ומדיבורם של בניהם בסרבו קרואטית. במחזות, שלא כבמאמר הנזכר, שבו ציטטה את דברי הצעירה כהווייתם, היא תרגמה את דברי הדמויות הצעירות לספרדית יהודית, אך בלי לומר זאת במפורש. במחזותיה שלושת הדורות, הסבים, הבנים והנכדים, מדברים ספרדית יהודית, כאילו המעבר הלשוני מספרדית יהודית לסרבו קרואטית מעולם לא התרחש. במציאות הרי דור הבנים דוגמת איסטירקה וויטאלי ב'איסטירקה',)'Esterka'( בנימין ורינאדו ב'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה' buena'( )'Shuegra ni de baro או אליעזר ודונה ב'אחווה' )'Hermandat'( היו כבר דו לשוניים לכל דבר, בעוד שדור הנכדים דוגמת לינדה, ריקי ומוריניקו ב'איסטירקה', בלאנקה, סימון ואבראמינו ב'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה' או אשר, רינינה והבנות העוזרות במלאכת הגיבון ב'אחווה' דיברו לרוב רק סרבו קרואטית. אך במחזות אלה כולם מדברים ספרדית יהודית על בורייה ועל טהרתה. הדמויות הזקנות אכן מדברות את שפתן האמתית, שהרי גם במציאות המשיכו הזקנים לדבר אך ורק ספרדית יהודית, אך עבור בני דור הביניים במחזותיה ובמיוחד לדמויות הצעירות היה על בוכוריטה להמציא לשון חדשה, עכשווית. אין הן מדברות כפי שדיברו בני זמנן בסרייבו אלא כפי שהיו מדברים לו היו ממשיכים לדבר ספרדית יהודית. שפתן שונה מהשפה השורשית אך המיושנת של הזקנים, שכן הן מייצגות אנשים מודרנים ולרוב משכילים. בוכוריטה ניסתה לדמיין תהליכים שהיו מתרחשים בשפה לו הייתה ממשיכה לשמש כשפתם היחידה של היהודים הספרדים. להלן דוגמה אחת מהמחזה 'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה' )הבלטתי ביטויים וניבי לשון חדשניים ועכשוויים שהם פרי המצאתה של בוכריטה(. שתי הדמויות המדברות בקטע, סימון ומירצידיס, נמנות עם הדור הצעיר: Simon: Debaldes no aj seš anjos ke mos keremos! Mercedes: Esto es mi dezgrasja. Un tiempo tenias razon, si dizias mos keremos; ma oj esta koncepsion se troko. Tu Simon a mi no me keres mas! De dia en dia veo kuanto me te pujes, komo vo perdiendo a poko poko tu amor, ke ami, ami me arinčo mi vida! Simon [burlon]: Dainda te kero, Mercedika, minudika! Jo te פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 43

55 amo, solo ke no puedes demandar de mi las manifestasiones de los primeros tiempos! Esto es natura! Todo se gasta en este mundo! El intereso ke el ombre tiene por la mužer, kon dias, mezes y anjos, toma un tono mas familiar! Esto no tiene ninguna analogia o asemežansa kon jelor o indiferensia! Entiendes keridika? Entiendes! No me amostres estos ožos tujos tan tristes! 88 )סימון: לא לשווא אנחנו אוהבים זה את זו כבר שש שנים! מירצידיס: זאת הצרה שלי. פעם, אם היית אומר שאנחנו אוהבים זה את זו, היית צודק, אבל היום הרעיון השתנה. אתה סימון כבר לא אוהב אותי! מדי יום ביומו אני רואה כמה אתה מרחיק אותי, איך אט אט אני מאבדת את אהבתך, את אהבתך שמילאה את חיי! סימון ]בבדיחות[: אני עדיין אוהב אותך, מירצידיקה קטנטונת שלי! אני אוהב אותך, אבל את לא יכולה לבקש ממני גילויי אהבה של התקופה הראשונה. זהו הטבע. הכול בעולם הזה נגמר! העניין שיש לגבר באישה לובש במרוצת הימים, החודשים והשנים צורה שגרתית יותר! אין לזה כל קשר או דמיון לקרירות או אדישות! את מבינה, יקירתי? את מבינה! אל תראי לי את עינייך העצובות האלה! כבר מבקריה הראשונים של בוכוריטה שמו לב לפער בין שפתן הטבעית של הדמויות הזקנות לשפתן המלאכותית של הדמויות הצעירות. למשל מבקר ספרות אשר חתם על ביקורתו באות L )ככל הנראה מדובר באליעזר לוי( כתב במאמר ביקורת בעקבות הצגת המחזה 'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה': סוף כל סוף גם שפתן של דמויות רבות במחזה היא רומנטית. על כל אלה מכפרת דמותה הראליסטית והמשכנעת של החמות, פ'לור. לשונה מציאותית, התנהגותה מבוססת מבחינה פסיכולוגית, מפיה 88 בוכוריטה, חותנת, עמ' א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

56 שוטף כל הזמן נחל של שפה עממית חיה, פלסטית ותוססת מתובלת בהרבה ניבים ופתגמים שלנו. גם שאר הדמויות היו משכנעות יותר 89 אילו הייתה שפתן קרובה יותר לשפתנו. בנימין פינטו כתב בעקבות הצגת המחזה 'אם חורגת די לה בשמה ' abasta') :('Madrasta el nombre le 90 'חוץ מזה, רק טיאה מירקאדה 92 ודמויות הדומות לה, 91 ורק לשונן מובנות לקהל שלנו'. 89 ל']וי[. 90 לפי תיאור העלילה והדמויות מתברר כי מדובר בהצגה על פי המחזה 'אחווה'. 91 דמויות אלה של נשים ספרדיות זקנות גולמו על ידי אחד השחקנים החובבים של 'מתתיה', שלום דניטי, אשר זכה לאהדה בלתי רגילה מצד הקהל ולביקורות מצוינות בעיתונות היהודית בת הזמן. ל']וי[ כתב במאמרו הנזכר על הופעתו בהצגה 'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה': 'יש להבליט במיוחד את משחקו של מר שלום דאניטי, אשר גילם את החמות פ'לור, המשחק תפקידים מסוג זה באמנות אמתית' )ל']וי[(. ב'היה היה' 'Avia( ser' )de הוא גילם את תפקיד האם, ובמאמר ביקורת על ההצגה פרי עטו של בנימין פינטו, עורך 'יברייסקי גלאס', נכתב בין השאר: 'גב' פאפו לא יכלה למצוא מגלמים טובים יותר לגיבוריה וגיבורותיה. מר שלום דאניטי, מר בוקי דימאייו ומר סומבול לוי מסרו לקהל חלק מעצמם' )פינטו, הי ה היה(. ב'איסטירקה' גילם דאניטי את דמותה של טיאה רופקולה. המחזה הוצג בתאטרון הלאומי של סרייבו, ובמאמר ביקורת על ההצגה כתב פינטו: 'קבוצת החובבים של מתתיה" שיחקה ברמה ראויה לשמה. הם כבר אינם חובבנים. קיבלנו רושם שהם כבר עברו את שלב החובבנות ושהמשחק הפך עבורם לשגרה. גילום דמותה הבלתי נשכח של טיאה רופקולה בידי מר שלום דאניטי מעיד על כישרונו ועל יכולותיו האמנותיות הנדירות. הוא למד את תפקידו עד לפרטים קטנים ביותר. אין תחליף למר דאניטי כשמדובר בתפקיד של זקנה ספרדייה' )פינטו, איסטירקה(. כחמש שנים לאחר מכן, בהמשך מאמר הביקורת שלו המצוטט כאן בגוף הטקסט, התייחס פינטו גם למשחקו של דאניטי וכתב עליו כדלקמן: 'אולם התאטרון הלאומי היה מלא. קהל רב מכל שכבותיה של קהילתנו הגיע כדי לראות ולשמוע את טיאה מירקאדה, או ליתר דיוק את מגלם דמותה, מר שלום דאניטי. כולנו ידענו מראש איך תיראה טיאה מירקאדה, כי מי שמגלם אותה הוא מר ש' דאניטי. לכן רק לה, ליתר דיוק: לו, חיכינו. הבחור הזה, שאין עליו עוררין, מציג בווירטואוזיות בלתי נתפסת את זקנות שכונותינו. הנשים האלה הן ממילא סימפתיות ומקוריות, אבל בידיו של מר דאניטי הן נהיות סימפתיות יותר ומקוריות יותר' )פינטו, ספרות(. לפי פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 45

57 את החלטתה המודעת של בוכוריטה להתרחק ככל האפשר במחזותיה האקטואליים משימוש בסרבו קרואטית אפשר להבין רק בהקשר הרחב של סדר יומה, מטרותיה ורחשי לבה של התנועה הספרדית. מתוך היענות לקריאתם של אליעזר לוי ושל פעילים אחרים בתנועה, שינסה בוכוריטה את מותניה לא רק להציע לספרדים צעירים ספרות משכילה בשפת אבות כי אם גם ליצור עבורם חלופה לשונית, ניב עכשווי של ספרדית יהודית, שמן הראוי היה שידברו בו. במידה מסוימת היא הצליחה. שחקניה, רובם ככולם בני נוער שהזדהו עם רעיונותיה של התנועה הספרדית, אימצו את שפתה, למדו את תפקידיהם והציגו אותם בפני אלפי אנשים. לשונה של בוכוריטה הגיעה לכל אוזן ספרדית בסרייבו לפני מלחמת העולם השנייה. קשה לשער א ילו פרות עשוי היה מפעל אידאליסטי זה להניב לטווח ארוך אילולא התרחשה השואה, אך לטווח קצר, בין שתי מלחמות העולם, שימשו הצגותיה של בוכוריטה כפה לרבים מיהודי בוסניה והרצגובינה. בוכוריטה הצליחה במידה לא מבוטלת לתת ביטוי לקהילה זו, לעברה ולהווה שלה, לפחדיה ולמאווייה, למעלותיה ולחסרונותיה ומעל הכול לערכיה. הערות המחברת ברשימות הדמויות, ב'עיניים שלי' דאניטי גילם את דמותה של גראציאה, וב'זמנים שעברו' pasados'( )'Tiempos את טיאה ז'וסטינה. 92 פינטו, ספרות. 46 א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

58 קיצורים ביבליוגרפיים Sarah Abrevaya Stein, Making Jews Modern: The Yiddish and אברביה שטיין Ladino Press in the Russian and Ottoman Empires (The Modern Jewish Experience), Indianopolis 2006 הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים אצ"מ p. 3 Lavra Papo, 'Bohoreta' 'Madres', Jevrejski život 34 (1924), בוכוריטה, אימהות p. 3 'Nemo propheta in patria', Jevrejski život 159 (1927),, בוכוריטה, אין נביא B) 'Esterka', (manuskritos A,, בוכוריטה, איסטירקה (manuskrito) 'Avia de ser', 1930, בוכוריטה, הי ה היה (manuskrito) 'La pasensia vale mućo', 1934, בוכוריטה, הסבלנות (manuskrito) 'Tiempos pasados', 1939, בוכוריטה, זמנים (manuskrito) 'La pasensia vale mućo', 1934, בוכוריטה, עיניים שלי B) 'Ožos mios', 1931 (manuskritos A,, בוכוריטה, חותנת דוד מ' בוניס, 'הרב יהודה אלקלעי ועיסוקו בלשון', זאב הרוי ואחרים בוניס, אלקלעי )עורכים(, ציון וציונות בקרב יהודי ספרד והמזרח, ירושלים תשס"ב, עמ' , לשון ג'ודיזמו: מבוא ללשונם של היהודים הספרדים באימפריה בוניס, ג'ודיזמו העות'מאנית, ירושלים תש"ס David M. Bunis, 'Yisrael Haim of Belgrade and the History בוניס, ישראל חיים of Judesmo Linguistics', Histoire Epistemologie Language 18, 1 (1996), pp , the 'Modernization and the Language Question among בוניס, מודרניזציה Judezmo Speaking Sephardim of the Ottoman Empire', Harvey E. Goldberg (ed.), Sephardi and Middle Eastern Jewries, Indianopolis 1996, pp , קולות משאלוניקי היהודית, סלוניקי תש"ס בוניס, קולות p. 4 Avram Romano, 'Buki', 'Aparežos', Jevrejski život 40 (1924), בוקי, הכנות p. 3 'Dos vizinas in el kortižo', Jevrejski život 33 (1924),, בוקי, שכנות, Izabrana djela, ed. Vojislav Maksimović, Sarajevo 1972 ברוך, כתבים eds., Selected Works on Sephardic and Other Jewish Topics, ברוך, מבחר Krinka Vidaković Petrov & Alexander Nikolić, trans. Tatjana Jovićević, Jerusalem 2005 שבתי ג'אאין, לה איז'ה דיל סול, וינה תרפ"ב ג'אאין, בת השמש, דבורה, וינה תרפ"ב ג'אאין, דבורה משה דוד גאון, העתונות בלאדינו: ביבליוגרפיה, תל אביב תשכ'ה גאון Hajim S. Davi co, Pri ce sa Jalije, Beograd 2000 דאב'יג'ו Ovid Densuşianu, Histoire de la langue roumaine, Bucarest דנסושיאנו 1997 Uriel Heyd, Language Reform in Modern Turke, Jerusalem 1954 הייד Krinka Vidaković Petrov, Kultura španskih Jevreja na וידקוביץ' פטרוב jugoslovenskom tlu2, Sarajevo 1990 p. 3 'Konferencija Sefardske omladine', Jevrejski život 174 (1927), ועידה Bosni', Isak Izrael, 'Nešto iz narodne medicine Jevreja u ישראל פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 47

59 Stanislav Vinaver (ed.), Spomenica o proslavi tridesetogodisnjice sarajevskoga kulturno potpornoga drustva 'La Benevolencija', Beograd 1924, pp Хајим Мордехај Коен, Ликуте Тефилот: Орасјонис כהן ескужидас, Белуграду [5687=1927] L., 'Shuegra ni di baru buena: Premijera igrokaza Shuegra ni ל']וי[ di baru buena od g- de Laure Papo u Narodnom pozorištu', Jevrejski glas 42 (1933), p , Ženi Lebl, Do 'kona cnog rešenja': Jevreji u Beogradu לבל, בלגרד Beograd 2001 ז'ני לבל, גאות ושבר: פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הוורדארית, לבל, מקדוניה ירושלים תשמ"ז konferenciji', jevrejsko španskog jezika na Eliezer Levi, 'Pitanje לוי, השפה Jevrejski život 165 (1927), p. 2 ; 166 (1927), pp. 1 2; 167 (1927), p. 2 מיכאל לוי, 'ילדים ופרחים', יצחק סמוקובליה, עשרה סיפורים, תרגם לוי, ילדים יעקב מאסטרו, תל אביב תשכ"ט, עמ' 7 12 Moric Levi, 'Tri drame Sabataja Đaena', Židovska svijest 162 לוי, מחזות (1992), p. 3 Moritz Levy, Die Sephardim in Bosnien: Ein Beitrag zur לוי, ספרדים Geschichte der Juden auf der Balkanhalbinsel, Klagenfurt 1996 (1911 ;(originally published Sarajevo מוריס לוי, לוס ספרדים די בוסנה, סלוניקי ; Moric Levi, Sefardi u Bosni, Beograd צבי לוקר )עורך(, פנקס הקהילות: יוגוסלוויה, ירושלים תשמ"ח לוקר, פנקס )עורך(, תולדות יהודי יוגוסלוויה, ב: יהודי קרואטיה ובוסניה לוקר, תולדות הרצגובינה בעידן החדש, קובץ מסות ומאמרים, ירושלים, תל אביב וחיפה תשנ"א Munde, Ana Pia Maissen, Wie ein Blitz schlägt es aus meinem מאייסן Bern 1998 יעקב מאסטרו, 'הקדמה', יצחק סמוקובליה, בין אביב לאביב, תרגם מאסטרו יעקב מאסטרו, ירושלים תשמ'ב, עמ' 1 6 Hajim Davi co Milica Mihailović, 'Dve stotine godina porodice מיכאלוביץ' u Beogradu', David Albahari et al. (eds.), Zbornik Jevrejskog Istorijskog Muzeja, VI, Beograd 1992, pp Alkalaja', Vojislav Maksimović, 'Književnokriti cki radovi Hajima מקסימוביץ' Hajim Alkalaj, Izabrana djela, Sarajevo 1984, pp. 9 40, 1992 Jevrejsko španjolska književnost, Sarajevo נזירוביץ', ספרות גבריאלה נסים וגבריאלה אשכנזי, היהודים הסמויים: יהודי אירופה נסים ואשכנזי המזרחית מימי הקומוניזם ועד היום, תרגם אלון אלטרס, תל אביב תשנ"ח Караџиђа, Љуб Стојановић, Живот и рад Бука Стефановића סטוינוביץ' Београд 1924 jezika, Petar Skok, Etimologijski rije cnik hrvatskoga ili srpskoga סקוק Zagreb א ל י ע ז ר פ א פ ו / ל ש ו ן א ת נ י ת ב ע י ד ן ה ל א ו מ י ו ת

60 סקריץ' Vladislav Skarić, Sarajevo i njegova okolina od najstarijih vremena do austrougarske okupacije, Sarajevo 1937 פאור José Faur, 'Early Zionist Ideals Among Sephardim in the Nineteeneth Century', Judaism 25 (1976), pp פאפו, אלב'וראדה אליעזר פאפו, 'ביבליוגרפיה מוערת של לה אלב'וראדה' )בהכנה( פאפו, בוכוריטה, 'חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, בוכוריטה, המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית יהודית', איל פריזינטי 1; מכאן 8 )תשס"ז(, עמ' פאפו, ג'אאין pp. Eliezer Papo, 'Sabitay Djaen', Aki Yerushalayim 62 (2000), פאפו, החוג הספרדי, bosniaque judéo espagnol 'Les influences slaviques sur le parlé en accord avec leurs réflexion dans les oeuvres littéraires de Cercle Sefaradi', Yod: Revue des études modernes et contemporaines hébraïques et juives (in press) פאפו, מחזור Roš Ašana, Sarajevo 1930 Hajim Papo, Mahzor de פאפו, משנה אליעזר פאפו, 'משנתה הלשונית של לאורה פאפו', פעמים )בהכנה( פולידו פרננדז sefardí, Ángel Pulido Fernández, Españoles sin patria y la raza Madrid 1905 פינטו, אגודות Avram Pinto, 'Jevrejska društva u Sarajevu', Samuel Kamhi et al. (eds.), Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u Bosnu i Hercegovinu, Sarajevo 1966, pp פינטו, איסטירקה Benjamin Pinto, 'Esterka od g de Laure Papo: predstava "Matatje" u Narodnom pozorištu', Jevrejski glas 40 (1930), p. 3 פינטו, הי ה היה, Kluba', 'Ve ce sefardskog folklora: priredba Jevrejskog Jevrejski glas, פינטו, ספרות, jevrejsko španskom' Nešta malo o literarnom stvaranju na kod nas', Jevrejski glas 41 (1935), p. 2 קאייון (1927), 1 2 Ješua Kajon, 'Sefardi do danas', Biblioteka Esperanza pp קאפון, איל אנגוסטיאדור אברהם אהרון קאפון, איל אנגוסטיאדור: אקטו טיאטראל אין טריס איסצינאס, סאראייב'ו , קאפון, שיבת ציון, שיבת ציון: או היהדות והציונות, חזיון בשתי מערכות, נוסד בקורות זמננו, בעד הנערים והנערות הלומדים עברית )עם תוי הנגינה בחוברת מיוחדת(, סרייבו תרפ"א קטן בן ציון דינה קטן בן ציון, 'יחיאל קטן: משורר מיוגוסלאביה שנספה בשואה', פעמים 8 )תשמ"א(, עמ' קינטנה, וריאציות Aldina Quintana Rodriguez, 'Diatopische Variation des Judenspanischen in den Balkanländern und in der Türkei', Judenspanisch 2; Neue Romania 19 (1997), pp קינטנה, רה קסטילייניזציה, at 'Proceso de recastellanización del Judesmo', Jewish Studies the Turn of the Twentieth Century, II, Leiden 1999, pp קמחי Samuel Kamhi, 'Sefardi i sefardski pokret', Biblioteka Esperanza 1 2 (1927), pp רומרו Elena Romero, La creación literaria en lengua sefardí, Madrid 1992 פ ע מ י ם 1, 1 3 ת ש ס " ח 49

61 ת ו י מ ו א ל ה ן ד י ע ב ת י נ ת א ן ו ש ל / ו פ א פ ר ז ע י ל א 50

62 דברי הקונגרס הבינלאומי השישי לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח לשונות יהודי ספרד והמזרח וספרויותיהם עורך: דוד מ' בוניס מוסד ביאליק ירושלים משגב ירושלים

63 עריכת הלשון: אנגלית: אבלין קטרק ספרדית: פלורינדה פ' גולדברג עברית: אברהם בן אמתי צרפתית: יהודית גרומבך ספר זה הוצא לאור בסיוע: הקרן הלאומית למדע וקרן דורה שורץ, המכון למדעי היהדות על שם מנדל, האוניברסיטה העברית בירושלים מסת"ב כל הזכויות שמורות למשגב ירושלים ולמוסד ביאליק ירושלים, תשס"ט סדר ועימוד: יהודית שטרנברג נדפס בדפוס גרפית בע"מ, ירושלים

64 תוכן העניינים 1 הקדמת העורך 21 א. לשונות היהודים: עיון סמנטי השוואתי יעל רשף התפתחויות סמנטיות שרקען טקסטואלי בלשונות היהודים 45 ב. ספרדית יהודית (ג'ודזמו, חכיתיה, לאדינו) 1. עיונים לשוניים סיריל אסלנוב המעתק [nw] [mw] < בספרדית יהודית: תיאור ופירוש 55 יעקב בן טולילה לשון ותרבות בשאלוניקי היהודית אורה (רודריג) שורצולד 2. עיונים ספרותיים והיסטוריים עליזה מיוחס ג'יניאו מיכל הלד ירון הראל רינה לוין מלמד סוגות בספרדית יהודית על פי תכונות חיצוניות ופנימיות של טקסט הדים לפולמוס הדתי עם הנוצרים בפירושו של ר' יעקב כולי לספר בראשית בחיבור מעם לועז (ת"ץ/ 1730 ) למשמעותה של יצירה דו לשונית ספרדית יהודית עברית בשלהי המאה העשרים בישראל "ליקוטי אמרים אין לאדינו" על ספרות הפולמוס של הרב רפאל קצין בואינה צרפתי: חייה ומפעלה בלאדינו שמואל רפאל אליעזר פאפו השואה בשירתה של בואינה צרפתי גרפינקל משאלוניקי הגדת הפרטיזנים: צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות הרדיפה והלוחמה וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי

65 219 ג. ערבית יהודית יצחק אבישור לשון העיתונות הערבית היהודית העיראקית והמרכיב העברי שבה אהרן ממן מאיר נזרי מדרש עשרת הדיברות במוגרבית יהודית נוסח צפרו תבנית סטרופית ייחודית בשירה הערבית יהודית במרוקו בהשפעת המלחון ד. ארמית יהודית חדשה יפה ישראלי אולגה קפליוק הספרות שבכתב בארמית החדשה של יהודי כורדיסטן הפרסית, ניב סקיז הארמית החדשה של היהודים כראי להשפעות זרות 311 ה. לשונות יהודי אתיופיה יצחק גרינפלד התחרות בין הלשונות בקרב בית ישראל 319 ו. פרסית יהודית ותג'יכית יהודית תמר גינדין המרכיב העברי בפרסית יהודית קדומה חנה טולמס גיורא פוזיילוב יסודות עבריים ארמיים בתג'יכית יהודית השווה והשונה בתרגומי ספרי קודש על ידי יהודי בוכארה בשלוש תקופות עלייה ממרכז אסיה 363 ז. לשונם של יהודי גרוזיה ראובן אנוך תרגום מסורתי של המקרא בלשון הדיבור של יהודי גרוזיה: תבסילי ח. שפה וספרות קראית דן ד"י שפירא לשונותיהם וספרויותיהם התורכיות של קרא י מזרח אירופה תקצירי המאמרים הלועזיים רשימת המשתתפים

66 הגדת הפרטיזנים: צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות הרדיפה והלוחמה * וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי אליעזר פאפו מאמר זה עוסק בהגדת הפרטיזנים, יצירה שהיא ייחודית מכמה וכמה בחינות בקורפוס הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח. 1 ראשית כל, מדובר ביצירה היחידה הנמנית עם סוגה זו אשר הוגדרה כפרודיה על ידי מחברה עצמו. 2 כמו כן היא היחידה שנכתבה כטקסט פרפורמטיבי ולא כטקסט לקריאה בלבד. אפילו מבחינת נסיבות היווצרותה הגדת הפרטיזנים היא מקרה מיוחד. מדובר בפרודיה הספרדית היהודית על ההגדה של פסח היחידה שנכתבה בתקופת השואה באירופה הכבושה בידי הגרמנים; בעיבוד אקטואלי של ההגדה של פסח, על רקע מלחמת העולם השנייה, שנכתב על ידי לוחם יהודי והוצג על ידו כמופע יחיד בפני קהל של פליטים ולוחמים יהודים באזור המשוחרר ביוגוסלביה, באביב 1944, כשיד הגרמנים עדיין נטויה וחרבו של מלאך המוות עדיין שלופה. כידוע, לא נשתמרו יצירות הומוריסטיות רבות שנכתבו בתקופת השואה, ואף עובדה זו מלמדת על ייחודהּ של הגדת הפרטיזנים. אך ייחודו אינו בא לידי מיצוי בכל הנאמר עד כה. * מאמר זה הוא עיבוד של אחד מפרקי עבודת הדוקטור שלי, הנכתבת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בהנחיית פרופ' תמר אלכסנדר, וכותרתה "והתלתה לבנך ביום ההוא פרודיות ספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח". 1 עד כה הצלחתי לאתר בספריות ציבוריות ופרטיות בארץ ובעולם ארבעים פרודיות ספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח, אך אין בלבי ספק כי עם הזמן יתגלו בספריות של הקהילות היהודיות באזור הבלקנים, בספריות ציבוריות ברחבי העולם ובאוספים פרטיים פרודיות ספרדיות יהודיות נוספות על ההגדה של פסח. לדיון נרחב בסוגה ספרותית חשובה ומעניינת זו ראו פאפו, פרודיות. 2 הכותרת המקורית המופיעה בכתב היד גורסת כדלקמן: Parodija kako su Jevreji neborci, koji su oslobodivši se koncentracionog logora na otoku Rabu, prešli VII neprijateljsku ofanzivu.po Lici, Korduni i Baniji,.1944 godine (פרודיה, איך עברו אזרחים יהודים אשר השתחררו ממחנה הריכוז באי ראבּ את "המתקפה השביעית" של האויב בליקה, קורדון ובנייה בשנת 1944). אולם היות שמדובר בכותרת ארוכה ומסורבלת, והיות שבפיהם של יהודי סרייבו הגדה זו קרויה La agada de los partizanes (בספרדית יהודית) או Partizanska agada (בסרבו קרואטית), העדפתי להשתמש בשם קצר ונפוץ זה, בתרגומו לעברית, כמובן: הגדת הפרטיזנים. רוב היוצרים הספרדים יהודים שכתבו פרודיות על ההגדה של פסח לא טרחו להגדיר את יצירותיהם מבחינה ז'נרית כלל וכלל. המעטים שנדרשו לשאלה נקטו מונחים כמו עיבודים אקטואליים (הגדת הזמן או לה הגדה דיל טיימפו) או הגדה היתולית (לה הגדה אומוריסטיקה). לדיון נרחב בנושא ראו פאפו, פרודיות. [142]

67 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 143 הגדת הפרטיזנים היא גם היצירה היחידה בקורפוס הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח המתייחסת גם לנוסחהּ העברי המקורי של ההגדה של פסח. שאר היצירות בקורפוס זה מתבססות על התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו. יתרה מזו, המופע "הגדת הפרטיזנים" התקבל בהתלהבות בקרב יהודי סרייבו, ובמרוצת הימים אף הפך להיות חלק בלתי נפרד של סדרי פסח קהילתיים בסרייבו. נראה כי להגדת הפרטיזנים היה תפקיד חשוב בתהליך ההבניה של הזיכרון הקבוצתי של יהודי בוסניה והרצגובינה ביוגוסלביה הקומוניסטית. גם תפקיד זה מייחד את הגדת הפרטיזנים מכל שאר היצירות הנמנות עם סוגה. במאמר זה אעמוד על ייחודה של הגדת הפרטיזנים להיבטיו המפורטים לעיל. עם זאת יש להדגיש, כי הצגת נושאים אקטואליים בלשונהּ ובסגנונהּ של ההגדה של פסח היא modo scribendi מוכר ומעוגן היטב במסורת הספרותית הספרדית יהודית, וכי רק על רקע מסורת ספרותית ארוכת יומין זו ניתן להבין נכונה את הגדת הפרטיזנים על מאפייניה הייחודיים. 3 א. רקע היסטורי באפריל 1941 תקפו הגרמנים את יוגוסלביה. בתוך תשעה ימים נכבשה המדינה, ושטחיה חולקו בין גרמניה, איטליה, הונגריה ובולגריה. הכוחות אשר הובסו במלחמת הבלקנים השנייה ובמלחמת העולם הראשונה פעלו עתה במשותף כדי להפשיט את סרביה מכל ניצחונותיה במלחמות אלה. בצ'קה (Bačka) וברנייה (Baranja) שבצפון סרביה סופחו להונגריה, 4 סרביה הדרומית מזרחית (כולל רפובליקת מקדוניה העכשווית, אשר הייתה אז חלק מסרביה) סופחה 7 לבולגריה, ואילו קוסובו ומטוכיה 5 שבדרום סרביה נכבשו בידי איטליה. 6 "סרביה הישנה" ומחוז בנט (Banat) נכבשו בידי הגרמנים עצמם, 8 והוקמה בהם ממשלת בובות אשר שיתפה פעולה עם הנאצים. גם מונטנגרו ודלמציה (אזור החוף של קרואטיה) נכבשו בידי האיטלקים. 3 המובאות מתוך הגדת הפרטיזנים שבסעיף זה משמשות כנקודות קישור בין הרקע ההיסטורי, שהוא נושא הסעיף, לבין היצירה. אי לכך חשבתי לנכון לא להכביד על הקורא העברי בהבאת הטקסט הספרדי יהודי המקורי או בציון חילופי הנוסח בין שני הנוסחים הקיימים של הגדת הפרטיזנים (לפרטים נוספים בעניין עדי הנוסח ראו סעיף ד להלן). רק בסעיף הנוכחי כל המובאות מופיעות רק בתרגום לעברית והן לקוחות מהנוסח הכתוב, בלי התייחסות לחילופי גרסאות שבנוסח המוקלט. (ליתר פרטים על נוסח זה ראו להלן סעיף ד.) לשם קיצור מצוינות הפסקאות מן ההגדה בסימן #. 4 כבר בינואר 1942 נרצחו שם היהודים הראשונים (1400), בפעולת נקם שארגנו פשיסטים הונגרים כדי לנקום את מותם של חבריהם אשר נהרגו בידי פרטיזנים. בשנים 1942 ו 1943 הועברו כ 4000 יהודים מאזור זה למחנות עבודה באוקראינה ובהונגריה, ורק כמה עשרות חזרו. במרס 1944 נכנסו הגרמנים לשטח הכיבוש ההונגרי, וכבר בסוף אפריל העבירו את שאר היהודים לאושוויץ. 5 אחרי כניעתה של איטליה נכנסו הגרמנים לאזור קוסובו ומטוכיה, וכעבור כמה חודשים העבירו את יהודי המחוז למחנה ברגן בלזן; מרביתם מצאו בו את מותם. 6 במרס 1943 אספו הבולגרים את כל יהודי מקדוניה ות רקה והעבירו אותם למחנה איסוף בסקופיה, משם העבירו אותם הגרמנים לטרבלינקה, ובה הם הושמדו. 7 היינו סרביה בגבולות שלפני מלחמות הבלקנים ומלחמת העולם הראשונה. 8 כבר באוגוסט 1941 העבירו הגרמנים את יהודי בנט לבלגרד, ובספטמבר התחילו לחסל את יהודי בלגרד קודם גברים (עד דצמבר) ולאחר מכן גם נשים וילדים (מינואר עד מאי 1942). את יהודי סרביה המזרחית אספו הגרמנים באוקטובר 1941 לניש,(Niš) ובפברואר 1942 רצחו את כולם.

68 אליעזר פאפו 144 חוף הים שלהן חולק לשני אזורים. אזור א' סופח לאיטליה, ובאזור ב' היה השלטון הצבאי בידי האיטלקים והאזרחי בידי האוסטשים (כך כינו עצמם הנאצים הקרואטיים). אזור א' כלל את רצועת חוף הים מספליט (Split) לנוביגרד Grad),(Novi את העיר המונטנגרית בוקה קוטורסקה Kotorska) (Boka ואת כל האיים הקרואטיים פרט לכוור,(Hvar) ברץ' (Brač) ופאג.(Pag) אזור ב' כלל את העיר מוסטר,(Mostar) בירת מחוז הרצגובינה,(Hercegovina) את שלושת האיים הנזכרים ואת שאר החוף הקרואטי. בשאר הטריטוריה הקרואטית אפשרו הגרמנים לנאצים המקומיים להקים מדינה קרואטית עצמאית (במקור: Nezavisna Država.(Hrvatska את בוסניה והרצגובינה כולה (פרט לעיר מוסטר, שבה היה השלטון הצבאי, כאמור, בידי האיטלקים) נתנו הגרמנים לקרואטיה הנאצית, כפיצוי על סיפוח חלקי דלמציה לאיטליה. כדי להוכיח את נאמנותם לסדר עולמי החדש, ולהביע את תודתם למי שהביאם לשלטון, החלו האוסטשים מיד עם הקמתה של קרואטיה העצמאית, עוד לפני שהגרמנים הספיקו לדרוש זאת מהם, במלאכת ריכוז היהודים והשמדתם. 9 בעקבות פטרוניהם הגרמנים הקימו הקרואטים מחנות השמדה. הגרוע מכולם היה המחנה יסנובץ,(Jasenovac) שבו נרצחו מאות אלפי "לא אריים": סרבים, יהודים וצוענים וקרואטים מתנגדי המשטר. 10 יסנובץ היה מחנה ההשמדה היחידי שלא נוהל בידי הגרמנים. יתרה מזו, הגרמנים אף לא פיקחו על השמדת היהודים בו, עד כדי כך סמכו על בעלי בריתם הקרואטים. כבר אז היה זה סוד גלוי שהאיטלקים אינם רוצחים יהודים הנמצאים באזור שליטתם. מדיניות היד הרכה שבה נהגו הפשיסטים האיטלקים ביהודים עוררה לא פעם מחלוקת קשה בין ברלין לרומא. 11 עניין זה נהיר היה גם ליהודי יוגוסלביה, והם ניסו לעבור בהמוניהם מאזורי סכנה מידית לאזורים של סכנה פחותה (אזור הכיבוש האיטלקי, ובשנים הראשונות של המלחמה גם אזור הכיבוש ההונגרי). 12 האוסטשים השתמשו בסמכויותיהם האזרחיות באזור ב' כדי לרצוח סרבים ויהודים, וכבר ביוני 1941 ארגנו באי פאג שני מחנות ריכוז: סלנו (Slano) ומטיינה.(Matajna) המחנות האלה פעלו רק כחודשיים, אך הזמן הספיק לאוסטשים לבצע טבח בכמה אלפי סרבים וכמה מאות יהודים. שלטונות הצבא האיטלקיים החליטו להגן על היהודים שבאזור ב' (מדובר באוכלוסייה קטנה יחסית) מפני החרב האוסטשית ולרכז אותם במחנות אשר יישמרו על ידי הצבא האיטלקי. בנובמבר 1942 רוכזו יהודי אזור ב' בארבעה מחנות: דוברובניק,(Dubrovnik) קרלייביצה,(Kraljevica) ברץ' וכוור. בהמשך נסגרו כל המחנות האלה, ובמשך כשלושה חודשים, ממאי עד יולי 1943, הועברו כל 3577 היהודים למחנה אחד 13 באי ראב,(Rab) הנמצא באזור א' אזור שליטה איטלקית מלאה. יש לציין כי לפני זה, בהזדמנויות שונות, הועברו חלק מהעצירים למחנות שונים באיטליה, בעיקר למחנה 14 פרמונטה די טרסיה Tarsia).(Feramonte di 9 על שואת יהודי יוגוסלביה ראו שלח, השואה. 10 לפרטים נוספים על מחנה השמדה זה, מפעיליו, שיטותיהם ומספר קרבנותיו ראו בולטוביץ'. 11 מן הראוי לציין גם כי הרבה פעמים סיכלו קצינים ופקידים בשטח את הוראות השלטון המרכזי בעניין שיתוף הפעולה עם הגרמנים והסגרת הפליטים היהודים. 12 למידע נוסף על שאלת הפליטים היהודים ביוגוסלביה ראו ריסטוביץ'. 13 שמו הרשמי של המחנה היה Campo di concentramento per internati civili di guerra Arbe [מחנה ריכוז לאסירי מלחמה אזרחיים ראב]. 14 לפרטים נוספים על המחנה ועל שחרורו ראו לוי, אסון.

69 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 145 בין העצירים היהודים היו כמה מחברי המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה (במקור,(Komunistička partija Jugoslavije והם פעלו למען החדרת ערכי לחימה לאוכלוסייה היהודית ולמען הצטרפותם של לוחמים יהודים לשורות הפרטיזנים. פעילויות כאלה התקיימו גם במחנות קודמים, אך בראב התאחדו פעילים קומוניסטיים רבים יחסית, וכתוצאה ממאמציהם המאוחדים נוסד במחנה "ועד המפלגה הקומוניסטית", וזה קשר קשרים עם ועד דומה אשר קם במחנה עצירים סלובנים סמוך וגם עם תא המפלגה הקומוניסטית באי עצמו. ב 8 בספטמבר 1943, ביום שנודע לעצירים על כניעתהּ של איטליה, התקוממו שני המחנות 15 ופרקו את שומריהם מנשקם. למחרת נוסד במחנה היהודי גדוד יהודי אשר מנה 244 לוחמים. מפקד הגדוד היה דויד "ד צ 'ה" קאבילייו. במחנה הסלובני נוסדו באותו יום ארבעה גדודי פרטיזנים. חמשת הגדודים אוחדו בחטיבה אשר כונתה, על שם האי, חטיבת ראבּ. ב 17 בספטמבר פורקה החטיבה החדשה. הגדודים הסלובניים נשלחו לסלובניה להצטרף לפרטיזנים שם, ואילו הגדוד היהודי פורק ולוחמיו פוזרו ליחידות שונות בתוך הדיביזיה הבּ נית השביעית divizija),(sedma banijska ככל הנראה מסיבות פוליטיות: ההנהגה הקומוניסטית של הלוחמים הפרטיזנים חששה שמא המשך קיומו של הגדוד היהודי יתפרש כהכרה קומוניסטית 16 בלאומיות יהודית ועקב כך גם בציונות. שאר העצירים המשוחררים אשר לא התנדבו לגדוד היהודי שלחו את נציגיהם לקיים פגישה עם "המטה הכללי של צבא השחרור הלאומי של קרואטיה" Narodno-) Glavni štab.(oslobodilačke vojske Hrvatske בפגישה הוחלט כי יש לפנות את משוחררי המחנה לאזור שבשליטת הפרטיזנים, בליקה,(Lika) בקורדון (Kordun) ובבנייה.(Banija) מלאכת הפינוי ארכה ימים. תחילה פונו אזרחים שלא היו להם תפקידים בארגון המחנה והחזקתו, ואחריהם גם בעלי תפקידים חיוניים. לפי מחקריו של יאשה רומאנו, 17 עזבו את ראב 211 יהודים באופן פרטי ועברו לאיטליה. חלקם המשיכו לשווייץ, חלקם לבארי שבדרום איטליה, ואחדים נתפסו בידי הגרמנים ונשלחו לאושוויץ. בסוף אוקטובר 1943 נשארו בראב 204 יהודים, בעיקר זקנים וחולים אשר לא יכלו להתפנות. במרס 1944 הגיעו לאי אנשי הגסטפו, תפסו את היהודים הנותרים (מעל 200 נפשות) והעבירו אותם לאושוויץ. בסך הכול, אליבא דרומאנו, פונו מראב 2839 יהודים. 376 מבין המפונים התנדבו ליחידות הלוחמים הפרטיזנים מיד עם הגעתם לאזור המשוחרר, ו 612 התנדבו לפעילויות עורף. בהמשך, במסגרת צו גיוס חובה שהוציא "הוועד האנטי פשיסטי לשחרור לאומי של קרואטיה" Hrvatske) (Zemaljsko antifašističko vijeće narodnog oslobođenja לגבי כל הגברים בני 35 ומטה אשר יימצאו כשירים לשירות צבאי, גויסו שלושה יהודים נוספים ליחידות קרב ו 50 ליחידות עורף. שאר הפליטים, 1798 נפשות, אשר לא יכלו להשתלב בצבא הפרטיזני כי לא היו כשירים ללחימה או לפעילויות עורף (מדובר בעיקר במבוגרים, נשים וילדים), פוזרו ברחבי קורדון ובנייה. 15 לפרטים ראו רומאנו, ראב; קמחי ולוינגר. 16 לפרטים נוספים על פרשה זו ראו לוינגר ושלח. 17 רומאנו, יהודים.

70 אליעזר פאפו 146 שדה התעופה בטופוסקו: פרטיזנים פצועים עולים על מטוס אמריקאי לוחמים ופליטים אלה, ניצולי מחנה ראב, עלילותיהם וחיי היום יום שלהם באזור המשוחרר הם הנושא של המופע "הגדת הפרטיזנים" ובד בבד גם קהל היעד שלו. המופע מספר לציבור הניצולים את ההיסטוריה הטרייה ואת האקטואליה שלהם (# 2, רישא: "זהו לחם הפרטיזנים, שאכלו היהודים בקורדון ובבנייה"), תוך הדגשת צדדיו הקומיים. שלום אלטאראץ, 18 מחברהּ של הגדת הפרטיזנים, הכיר היטב את הלך הרוחות בקרב הלוחמים והפליטים היהודים. הוא מתאר את הדרך שבה הם תפסו את מצבם: "הא לחמא עניא, איזה מצב קשיא, די אכלו אבהתנא ולנו לענה" (# 1, רישא); את פחדיהם: "כל דצריך ייתי ויפסח, מטוסים וחרדה גדולה" (שם, אמצע); את תקוותיהם: "השנה כאן ובשנה הבאה נשתה ראקי. השנה כאן, אוי, ובשנה הבאה, אינשאללה, לסרייבו נלכה" (# 2, סיפא); או "בארעא דישראל בני חורים עד כי יושיענו החבר סטלין" (# 1, סיפא); את מסעיהם בעת הנסיגה: "והיינו בטופוסקו דיינו, ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו, וממיידן לפוניקוור דיינו, ומפוניקוור לוורקפיץ' דיינו, ומוורקפיץ' למליצ'קה דיינו, וממליצ'קה לפטרובה גורה" (# 5); את חזרתם לאותם המקומות אחר שחרורם מחדש ביד הפרטיזנים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וחזרנו שוב למלישקה כי לעולם חסדו, וממלישקה שוב לוורקפיץ' כי לעולם חסדו, ומוורקפיץ' שוב לפוניקוור כי לעולם חסדו" (# 10); את התכתבותם עם נציגי בעלות הברית: "וכתבנו איגרת ארוכה, לאנגלים ולאמריקאים" (# 12, אמצע), שבה חזרו וביקשו שהאוכלוסייה האזרחית 18 בבוסניה כתבו בני משפחת אלטאראץ את שמם בכתיב מלא (בטקסטים עבריים כמו בטקסטים ספרדיים יהודיים). עם עלייתם ארצה החלו חלק מבני המשפחה לכתבו בכתיב חסר, כנהוג בישראל של ימינו. מכאן גם הבדלי הכתיב במאמר זה.

71 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 147 תוטס לדרום איטליה, הרחק משטח המלחמה: "והיות ואנחנו פרטיזנים מאוד טובים, שישלחו לנו, כדי לברוח, מטוסים רבים" (שם בהמשך) ואיך לשם כך יצרו רשימות של זקנים וחולים בעלי זכות קדימה, אך כל הפליטים רצו להיכלל בהן והחלו להמציא מחלות ותירוצים: "כי באוויר הצפוף הזה, לכולנו הראש כואב, כמו אותו אחד, המצויד, שכואבת לו הבטן, או כמו אותה הזקנה שלה האוזן כאבה. יקיצה אבינון אמר שלוי מישה לימד אותו לומר שהוא משתין כל הזמן. הם, ובניהם, ונשיהם ותלמידיהם, כי כולנו גרים בבתים רטובים, בבתים שלחות מריחים. ועוד אחד אחר שהוא בעל ייסורים, כי יש לו תוספתן ודלקת תוספתן, ואנחנו כולנו בבארי חולים" (# 13). את השלמתם ההדרגתית עם העובדה כי פינויים לאיטליה לעולם לא יתבצע כי הוא מנוגד לאינטרסים הבריטיים: "בסוף היה דיי טוב, וכבר לא היה כל כך מזוין" #),16 רישא). כל המידענים שראיינתי במסגרת מחקר זה, פליטים כלוחמים, זוכרים את ביצועו הראשון של המופע כהצלחה בלתי רגילה ומדברים עליו בשבחים. איש מהם לא נפגע מההומור העוקצני שלו, אף על פי שכל המגזרים של הקבוצה שימשו מטרות לחיצ י הסטירה של אלטאראץ. על תפקידו התרפויטי של ההומור בכלל, ובמיוחד בעתות מצוקה, נעשו מחקרים רבים. באחרונה נדרשו חוקרים רבים גם לשאלת תפקידו של ההומור בתקופת השואה. אין כאן מקום לסקירה כללית של ספרות זו, ולכן אצטט רק את דבריו המייצגים של החוקר הישראלי אדיר כהן, הטוען כי ההומור היה אחד הכלים שעזרו לנרדפים "לשמור על שפיות ולהסיח לרגע את הדעת 19 מן האימה והיסורים". הדברים נכונים גם לגבי הגדת הפרטיזנים. נראה כי במופעו סיפק אלטאראץ לקהלו מעין מראה שבה הפכו צרותיהם, מגרעותיהם ופחדיהם למבדחים ומבדרים ובשל כך כמו קיבלו ממדים אנושיים, כאלה שניתן להתמודד אתם. הקטנת הצרות באמצעות הצחוק ומתן פורקן לרגשי בוז ושנאה לאויב ולרודף הביאו את קהל שומעיה של הגדת הפרטיזנים לידי הקתרזיס המיוחל. נראה כי כבר מתחילת דרכהּ של הגדת הפרטיזנים זיהה אותה קהל היעד שלה (שהוא גם נושא עלילתה) כביטוי אותנטי לסיפורו הקולקטיבי, ואת מחברהּ כדוברם, המבטא אותם נאמנה. ב. האיש מאחורי היצירה: סיפור חייו של שלום "שאני" אלטאראץ שלום שאני אלטאראץ נולד בסרייבו בשנת 1914, במשפחה שהייתה פעילה מאוד בקהילה היהודית. 20 אביו, משה, שימש שנים רבות כמזכירה הכללי של הקהילה, עד כי שמו נקרא על שמהּ והתחילו הבריות לקרוא לו Moše de la Opština [משה של הקהילה]. דודו, יצחק, כיהן כראש החזנים הנערץ בבית הכנסת הגדול, הקרוי בפי יהודי סרייבו קהל גראנדי, מאז חנוכת בית הכנסת ב 1930 ועד הירצחו בידי האוסטשים, באוגוסט רבים מעיבודיו ולחניו 19 כהן, עמ' לחקר תולדותיהם של יהודי סרייבו מאז היווסדותה של הקהילה ועד לכיבוש האוסטרו הונגרי ראו את עבודתו החלוצית של מוריץ לוי, ספרדים 3-1, ואת הפרק העוסק בבוסניה אצל אבנטוב (עמ' ). לתולדותיה של קהילה זו בעת החדשה ראו מאסטרו, סרייבו; פינטו.

72 אליעזר פאפו 148 שלום אלטאראץ המכונה שאני, מחבר הגדת הפרטיזנים הפכו למסורת, וחותמו של יצחק אלטאראץ ניכר בליטורגייה של יהודי יוגוסלביה עד היום. מן הראוי להזכיר כי הוא התנסה גם בכתיבה ספרותית בספרדית יהודית. 21 מיצירותיו הבודדות אשר הגיעו אלינו ניתן להתרשם מגודל כישרונו. שירו Asta kuando [עד מתי], אשר פורסם ב glas Jevrejski [הקול היהודי], באפריל , מותיר רושם שנכתב בידי משורר הבטוח בעצמו ובדרכו הספרותית, בעל סגנון אישי מפותח. סביר להניח כי לא היה זה שירו היחיד של יצחק אלטאראץ. תרגומיו הספרדיים יהודיים המעטים (שלושה במספר: שני שירים, לכה דודי 23 ואכלו רעים שתו ושכרו, 24 ותרגום חופשי של חזון העצמות היבשות של יחזקאל ( 25 שפורסמו בעיתונות היהודית בבוסניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם 26 מעידים גם הם על כישרון ספרותי רב. בקיאותו של שאני אלטאראץ בטקסטים ליטורגיים בעברית ובלאדינו מצביעה על כך שבימי נערותו הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי יסודי ורחב, כיאה לבן למשפחה שהייתה כה מעורה בחיי הקהילה. בפרוץ המלחמה ברחו חלק מבני משפחת אלטאראץ לאזור הכיבוש האיטלקי, לעיר מוסטר; משם העבירו אותם שלטונות הכיבוש האיטלקיים למחנה כוור. אחד המידענים, אשר היה עצור עם אלטאראץ במחנה כוור (ולאחר מכן גם חברו לנשק בצבא הפרטיזני) מתאר את פעילותו החיונית של אלטאראץ בקרב העצירים במילים האלו: 21 לדיון קצר וראשוני בנושא ראו נזירוביץ', ספרות, עמ' והערה 52 שם. 22 השיר פורסם שנית על ידי שמואל אלעזר, אשר כללו ברומאנסירו שלו; ראו אלעזר, עמ' פורסם ב glas,jevrejski ב 29 בינואר 1932, עמ' פורסם ב život Jevrejski [החיים היהודיים], בגיליון מס' (1927), 147 עמ' 2. rebivirsen 25 Los guesos resekados pueden [עצמות יבשות כן יכולות לקום לתחייה], פורסם ב život,jevrejski בגיליון מס' (1927) לביבליוגרפיה סלקטיבית של הפריאודיקה היהודית ביוגוסלביה בעידן זה ראו וידקוביץ' פטרוב, תרבות, עמ' ; שטוליץ' ובוצ'ינה.

73 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 149 ברגעים הכי קשים במלחמת העולם השנייה, בתקופת רדיפת היהודים, באמצעות ההומור שלו הצליח שאני לעורר אצלנו מין תקווה באיזה מחר יותר טוב שעומד לבוא... אני זוכר בצורה מאוד חיה, בתקופת שהותנו בכוור... כל שבת, בליווי הנפלא של הכינור שלו, נהג שאני לשיר ולנגן לנו שיר חדש שקרא לו vrabac [דרור] מעין 27 צרור של חרוזים היתוליים על המצב במחנה. עם שאר עצירי מחנות הביניים הועבר שאני אלטאראץ למחנה ראב, ובו הוא שהה עד התקוממות העצירים ושחרור המחנה. עם כשלושת אלפים עצירים משוחררים פונה גם אלטאראץ לאזור 28 המשוחרר שבשליטת הפרטיזנים, ומיד עם הגעתו לשם התגייס לשורות הפרטיזנים. זמן קצר לאחר גיוסו עמדו מפקדיו של אלטאראץ על אופיו הכריזמטי ועל כישרונותיו האמנותיים ומינוהו לקצין חינוך, אשר היה אחראי על פעילותה של סקציית דרמה של "המטה הכללי של צבא השחרור הלאומי של קרואטיה". מאז עסק אלטאראץ בפעילויות תרבות בחזית, 29 בקרב הלוחמים או בעורף, בקרב האזרחים. במסגרת פעילותו בסקציית הדרמה פעל אלטאראץ כמנהל, במאי, מפיק, כותב ולעתים אף כשחקן של התאטרון הפרטיזני. לפי שני מידענים 30 חוברה ההגדה באביב 1944, סמוך לחג הפסח, והוצגה כעבור ימים אחדים במופע יחיד של אלטאראץ עצמו, בלחן מסורתי של ההגדה של פסח אך בליווי גיטרה. 31 מידען אחר 32 זכר בעל פה קטעים נרחבים מאחד המערכונים האחרים של אלטאראץ שהוצגו בפני הלוחמים. מערכון זה עוסק ב"משפט פומבי לכנופיה", דהיינו ב"משפט פרטיזני" לשני חיילים שבויי מלחמה, האחד איטלקי והשני גרמני. הראשון מוצג כאופורטוניסט חסר אידאולוגיה, גנב ואוכל חתולים (ובית המשפט הפרטיזני גוזר עליו גיוס חובה לצבא הפרטיזני), והשני כרשע יהיר וחדור אידאולוגיה שאינו ניתן לתיקון (ובהתאם נגזר עליו עונש מוות). מטרותיו הדידקטיות של אלטאראץ במערכון זה ברורות ומובנות. על 27 יצחק "איסו" לוי, יליד סרייבו, עציר מחנה ראבּ ולוחם פרטיזני, בריאיון מוקלט מ 3 באוקטובר שמו מופיע ברשימת 367 מתנדבים יהודים שפורסמה אצל רומאנו, ראב, עמ' 59, נספח 4. זהו טקסט הרשומה: Altarac M. Šani, metalski radnik, 29 g. Sarajevo דהיינו: אלטאראץ מ' שאני, עובד במתכת, בן 29, מסרייבו. 29 חינוך ההמונים היה ציפור נפשה של ההנהגה הקומוניסטית של התנועה הפרטיזנית, כי גרעין אידאולוגי זה ביקש לנתב התקוממות עממית נגד הכובשים הזרים ומשתפי הפעולה המקומיים לכיוון מהפכה קומוניסטית. אי לכך נועדה חשיבות עליונה להפצת השקפות עולם ורעיונות קומוניסטיים בקרב הלוחמים ובקרב ההמונים. בגלל טיבה הכפרי של אוכלוסיית היעד (אזורים משוחררים, מובלעות אשר היו בשליטת הפרטיזנים, היו תמיד אזורים כפריים וגם רוב רובם של הלוחמים הפרטיזנים היו בעלי רקע איכרי) מצד אחד, ובגלל טיבו החזותי, הממחיש, הישיר והמי די של המשחק התאטרוני מצד שני, התאטרון היה כלי חינוך חשוב במאבקה של המפלגה הקומוניסטית על דעת הקהל. התאטרון הפרטיזני נועד להרים את מורל הלוחמים, להפיח בהם אמונה בניצחון הקרוב ולהחדיר בהם ערכי לוחמה, גבורה והקרבה למען העם והמולדת ובו בזמן לעורר הערצה לגיבורים הפרטיזניים בקרב ההמונים, שנאה ובוז לכובשים הנאצים ולמשתפי הפעולה שלהם (וכן גם לממשל הטרום מלחמתי) ולהפיח אמונה בצדקה החברתי ועליונותה המוסרית של החברה אשר תיבנה על הריסות המלכות בעקבות המהפכה הקומוניסטית. לפרטים נוספים על התאטרון הפרטיזני, תפקידו ומטרותיו החינוכיות אידאולוגיות ראו רדישיץ'; פרניצ'ביץ'. 30 גב' גרציה אלטרץ, משתתפת האירועים וקרובת משפחתו של המחבר, היום תושבת ירושלים, ומר משה (מישו) אלטרץ, בנו של המחבר, היום תושב צפת. 31 גם בנוסח המוקלט כל היצירה מושרת בלחן מסורתי ובליווי גיטרה. 32 ראו הערה 27 לעיל.

74 אליעזר פאפו 150 רקע זה בולטת עוד יותר רוחה האנטי גיבורית והקרנבלית של הגדת הפרטיזנים, שעליה ידובר בהמשך. עם השחרור ב 1945 חזר אלטאראץ לסרייבו. 33 בשנת 1963 אבד לו מאור עיניו כתוצאה ממחלת עיניים, אולם לפי עדות חבריו ומכיריו לא אבדה לו רוחו הבדוחה. 34 עד מותו בטרם עת בשנת 1975 הוא המשיך ליצור מערכונים חדשים ולבצע ישנים עבור הציבור היהודי בסרייבו. ג. התקבלות המופע בקבוצה ותפקידו בהבניה המתקנת של זיכרונה הקולקטיבי אחרי מלחמת העולם השנייה חידשה הקהילה היהודית בסרייבו את פעילותהּ. רוב חברי הקהילה היו ניצולי מחנה הריכוז ראב, ועלילתהּ של הגדת הפרטיזנים היא סיפורם הקולקטיבי. אי לכך התבקש אלטאראץ בהזדמנויות שונות, ובמיוחד בסופי הסדרים הקהילתיים בליל פסח, לחזור ולבצעהּ שוב ושוב. במרוצת הימים הפכה הגדת הפרטיזנים חלק בלתי נפרד של הסדרים האלה. כדי להבין את תפקידו של המופע בסדר הפסח הקהילתי יש להקדיש מספר שורות לתופעה חברתית תרבותית מעניינת זו. מסורת הסדרים הקהילתיים החלה בסרייבו (ובמקביל גם בקהילות יהודיות מרכזיות אחרות ביוגוסלביה, כגון בלגרד, זגרב, סובוטיצה, נובי סאד) בשנות השישים של המאה הקודמת, כשקומץ משפחות ויחידים שנהגו לחגוג את החג בבתיהם החליטו לעשות סדר פסח משותף בבניין הקהילה. עם הזמן, הלך והתרחב גרעין המשתתפים, וכבר בשנות השבעים הפך סדר פסח קהילתי להיות האירוע החברתי (בעל אופי יהודי מובהק) המרכזי של השנה. שום חג יהודי אחר לא נחגג בהמוניות ובפומביות כזאת. בהכנת הסדר ובביצועו השתתפו כל מגזרי הקהילה: הצעירים, המבוגרים והזקנים; נשים וגברים. חברות "הסקצייה הנשית" 35 היו אלה שדאגו לצדדיו הגסטרונומיים והאסתטיים של החג. באשר לגברים, הזקנים שבהם דאגו לתכניו הדתיים והמסורתיים, והצעירים התמסרו לתכנים החומריים (אכסון, סידור שולחנות וכיסאות וכו'). הילדים, בני שני המינים, שאלו את ארבע הקושיות (אחרי חזרות רבות) וחיכו להזדמנות לגנוב את האפיקומן מהמגיד או, לפחות, זה מזה. הסדרים הקהילתיים נערכו באולם הגדול של הקהילה, הכולל גם במה קטנה והמשמש כאולם הצגות או הקרנות. שני קירותיו הצדדיים של אולם זה שימשו עד לפני מספר שנים כקיר זיכרון. 36 במסגרות הכבדות שהיו תלויות על קירות אלה הופיעו שורות שורות של משבצות עם 33 כמתואר בפסקה האחרונה (17) של הגדת הפרטיזנים; ראו נספח. 34 גם הנוסח המוקלט של הגדת הפרטיזנים, אשר הוקלט על ידו אחרי שהתעוור, מעיד על כך. לפרטים נוספים על נוסח זה ראו סעיף ד להלן. 35 כך קראו בתקופת השלטון הקומוניסטי למועדון הנשים של הקהילה. 36 גם אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי ביוגוסלביה בשנת 1991, ואף במשך מלחמת האזרחים הבוסנית ( ), לא הוסר קיר הזיכרון ממקומו. מספר שנים אחרי המלחמה הורדה התצוגה לצורכי צביעת האולם, ומאז לא הוחזרה למקומה. התמונות הועברו למחסן הקהילה, ומתקבל הרושם כי עתה, באווירה הרוויזיוניסטית והאנטי קומוניסטית השלטת ברוב הרפובליקות של יוגוסלביה לשעבר, מנהיגי הקהילה היהודית בסרייבו חוששים כי הבלטת יתר של "הזיכרון הקומוניסטי פרטיזני" עלולה לסמן את הקהילה היהודית כשמורת טבע האחרונה של הקומוניזם. עם זאת, "שינוי תדמית" זה לא בוצע בפעולה מוצהרת או מופגנת כי אם בצנעה, כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של זקני הקהילה. צעירי הקהילה, כך התברר

75 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 151 השמות והתמונות של יהודי סרייבו אשר לחמו בשורות הפרטיזנים או היו פעילים במחתרת הקומוניסטית ונפלו במלחמת העולם השנייה. בחלק מהמשבצות יש כוכב אדום במקום תמונה כי תמונותיהם של חלק מגיבורי המלחמה לא נשתמרו. מעל דלת האולם מופיעה, עד עצם היום הזה, כתובת עברית מעוטרת המרחפת על פני האולם כולו. במרכזה המילים עבדים היינו, הכתובות באותיות גדולות (חצי מטר לגובה). לפני המילה הראשונה, בין שתי המילים ואחרי המילה האחרונה מופיעים שלושה עיטורים: בראשון המילה פסח, בשני המילה מצה ובשלישי המילה מרור, שלושתן בכתב קטן יותר. יש להדגיש כי לא מדובר בקישוט מיוחד לחג הפסח, כי אם בעיטור קבוע הנמצא במקום מרכזי זה בכל ימות השנה. עצם הבחירה במילים אלה, שהן מוטיבים מרכזיים בהגדה של פסח, והעמדתן במקום מרכזי באולם שהוא גם אולם הנצחה לגבורתם של יהודי סרייבו במלחמת העולם השנייה מעידות על מקומו המיוחד של חג הפסח בזהות היהודית החדשה אשר נבנתה ביוגוסלביה הקומוניסטית. שני גורמים מרכזיים תרמו, לדעתי, למרכזיותו של חג הפסח בזהות היהודית היוגוסלבית החדשה: יחסו השלילי של השלטון הקומוניסטי לדת, ויחסו החיובי למיעוטים אתניים. המשטר הקומוניסטי סלד מהדת ומכל הקשור בה, גם מסיבות אידאולוגיות (כי הרי מרקס פסק שהדת היא אופיום להמונים) וגם מסיבות רא ל פוליטיות: במשטר החד מפלגתי הדת היא צורת הארגון היחידה שאינה נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית, ולכן, בעיני רבים, היא מקבלת תפקיד דומה לזה שיש לאופוזיציה פרלמנטרית בשיטות משטר אחרות; כתוצאה מכך כל שוחרי החלפת השלטון נוהרים אליה ופועלים סביבהּ. אף כי ביוגוסלביה הקומוניסטית לא אסר החוק על פרקטיקה דתית (כמו באלבניה, למשל) הלחץ הציבורי להתנער מתפיסות דתיות ומפעולות דתיות היה עז, וכתוצאה ממנו נדחקה הדת לשולי הבמה הציבורית, או, ליתר דיוק, לרשות היחיד. הממסד ציפה שכאשר הדור החדש (אשר קיבל אך ורק חינוך "נכון") יירש את הארץ תיעלם הדת סופית עם "דור המדבר". כל פרקטיקה דתית נשאה תווית של השתייכות ל"דור המדבר" ולא רבים היו מוכנים לשאת אותה ואת השלכותיה. נוסף על שליטתם הבלעדית בחינוך ניסו השלטונות הקומוניסטיים להכתיב את דעתם באמצעות כלי לחץ נוסף הפרנסה. כל מקומות העבודה (למעט עבודת האדמה, משלוחי יד זוטרים ומקצועות חופשיים בודדים) היו ממשלתיים. להרבה מקצועות (ובמיוחד לאלה המקנים כוח והשפעה, כגון התקשורת וההוראה) נדרשה "התאמה אתית ופוליטית" (קרי חברות במפלגה הקומוניסטית). גם בכל שאר המקצועות יכלו רק חברי המפלגה להגיע לתפקידים רמי מעלה. אשר לגורם השני, המשטר הקומוניסטי ביוגוסלביה התפאר בהשגת שוויון מלא בין הלאומים והמיעוטים השונים החיים במדינה. למעשה, אחת הבעיות שקעקעו את הממלכה היוגוסלבית ( ) מבפנים (עוד לפני כניסת הנאצים) הייתה השאלה הלאומית הבלתי מיושבת. אז הכירו השלטונות רשמית רק בשלושה לאומים בכל הממלכה: סרבים, קרואטים וסלובנים. מכל השאר (למשל מקדונים או מוסלמים בוסניים) נשללה זכות ההגדרה העצמית. המשטר הקומוניסטי, לעומת זאת, בנה מרקם עדין של ייצוג שוויוני בכל תחומי החיים הציבוריים. בניגוד לזהות הדתית, שהשלטונות ראו בה אנומליה ושריד של העבר שיש לפעול להעלמתו, לי משיחותיי אתם, דווקא מברכים על הסרת קיר הזיכרון. רובם סבורים כי הנצחה מסוג זה איננה מתאימה לאולם אירועים. אחדים מהם אף טענו כי היא "מקפיאה" ו"הופכת את הקהילה למוזאון השואה והגבורה".

76 אליעזר פאפו 152 את טיפוח הזהויות האתניות (במיוחד של קבוצות מיעוט שלאומיותן אינה מהווה סכנה לשלטון, וקיומן דווקא סייע לשלטון להצטייר כסובלני והומניסטי) הם ראו בעין יפה. נראה כי ראשי היהדות היוגוסלבית קיבלו והפנימו את המסר הכללי של השלטונות (וגם את הלך הרוחות בקהילה עצמה), והתחילו לטשטש את הפן הדתי של היהדות ולהדגיש את הפן הלאומי שלה. 37 מכאן ברור למה הוזנחו חגים כמו ראש השנה ויום הכיפורים, אשר נתפסו כחגים דתיים מובהקים (וצוינו בתפילות בבית הכנסת, שבהן השתתפו רק זקנים), ומדוע טופח החג שניתן היה להציגו כחג לאומי מובהק. חג השחרור הלאומי היה מתאים מאוד לאתוס היוגוסלבי הסוציאליסטי (הרי יוגוסלביה החדשה נוצרה במלחמת שחרור), ומכל שכן כשדואגים להבליט את המוטיבים ה"נכונים", דוגמת המאבק המעמדי והתקוממות העבדים/עובדים נגד מעבידיהם, שהם ציפור נפשהּ של האידאולוגיה הסוציאליסטית. גם חגים אחרים (כגון חנוכה ופורים) שניתן היה לראותם ולהציגם באספקלריה לאומית מודרנית צוינו בקהילות היהודיות ביוגוסלביה גם מחוץ לכותלי בית הכנסת ובהשתתפות כל שכבות הגיל. בפורים, בדרך כלל, הועלו הצגות תאטרון של בני הנוער הממחישות את אירועי החג, או אורגנו תחרויות תחפושות. בחנוכה, באחד משמונת לילות החג, התקיימה, בדרך כלל, הדלקת הנרות המסורתית ובעקבותיה מסיבת חנוכה עם זמרה וריקודים. מדיניות זאת אפשרה לרבים מבני הקהילה שהיו גם חברי המפלגה הקומוניסטית לראות בהשתייכותם לקהילה היהודית דבר המקביל לחברות במועדון תרבות. על ידי הבלטת ממדים אחדים והדחקת אחרים נוצרה ההבחנה הכל כך נחוצה בין הדת (הלא רצויה) לבין הפולקלור והנוסטלגיה (המותרים). בחנוכה ובפורים, בדרך כלל, לא התקיימו טקסים כלשהם בבית הכנסת (כל הפעילויות הכרוכות בחגיגת ימים אלה התקיימו באולמות הקהילה, דהיינו במרחב המזוהה כ"לאומי חילוני"), ובערב פסח רק כעשרים אחוזים ממשתתפי 38 הסדר (אשר נערך באולם הקהילה) נכחו גם בתפילת הערבית החגיגית אשר קדמה לו. העובדה כי דווקא סדרים אלה (שאינם אלא התגלמות הניסיון מצד הקהילה היהודית להתאים את עצמה לנרטיב הקומוניסטי השליט) שימשו כבמה להבניה מתקנת של הזיכרון הקולקטיבי (כשאנטי גיבוריותה המובהקת של הגדת הפרטיזנים מתחרה במידה מסוימת בדרכי הבניית הזיכרון הקולקטיבי הממסדיים ממלכתיים) אומרת דרשני. הממסד הקומוניסטי ביוגוסלביה השקיע מאמצים ומשאבים כבירים בהנצחת גבורתם של הלוחמים האנטי פשיסטיים ובהנצחת סבלם של קרבנות הפשיזם. המהפכה הקומוניסטית ביוגוסלביה הרי התרחשה על רקע המאבק האנטי פשיסטי, והאתוס הלאומי הושתת על סיפור ראשית מיתי, שלפיו העולם הישן התרסק במלחמה קטקליזמטית בין הרוע (פשיזם) לטוב (קומוניזם) שממנה קם עולם חדש, טוב וצודק. הסבל שהרוע הטיל על העולם קיבל בנרטיב זה ממדים מיתיים קוסמיים. אך כגודל הסבל גם גודל הניצחון. הניצחון הקומוניסטי הוצג גם הוא בממדים מתיים. הסבל האולטימטיבי הביא לידי הניצחון האולטימטיבי אשר הוליד, אחת ולתמיד, סדר עולמי חדש. אין ספק כי יהודי בוסניה והרצגובינה היו מעוניינים בהנצחת סבלם במלחמה. שום קבוצה אתנית/דתית אחרת בבוסניה והרצגובינה לא נרדפה בידי הנאצים והפשיסטים במידה דומה. אולם השיח המיתי שטופח על ידי הממסד היוגוסלבי הקומוניסטי התעלם מאנושיותם של הקרבנות. בהנצחה הקומוניסטית לא היה מקום לאנשים ראליים הסובלים מכינים ופרעושים, העושים בתחתונים מרוב פחד; לסתגלנים ולשתדלנים העוסקים בחילופי כספים אפילו בחזית; 37 לדיון מקיף בשאלת התמורות בזהות היהודית ביוגוסלביה הקומוניסטית ראו גורג'ייב. 38 ניתוח זה מתבסס על המידע שקיבלתי משני מידענים נוספים: מר איוון צ'רשנייש, ראש קהילת סרייבו לשעבר, ומר מירקו אלעזר, גזבר הקהילה לשעבר, כיום שניהם תושבי ירושלים.

77 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 153 למתחזים לחולים למיניהם ולכל שאר הלא גיבורים, שבסך הכול רוצים לברוח מהקטקליזמה שאליה נקלעו נגד רצונם ולחיות חיים פשוטים. הנרטיב הממסדי דאג להבליט מספר מעשים הרואיים של תעוזה, של התרסה כלפי האויב הנאצי/הפשיסטי ושל הקרבה עצמית טוטלית. כל שאר הקרבנות צוירו בצבעים חיוורים ושימשו כניצבים ברקע למעשים ההרואיים הנזכרים. ייצוג אידאולוגי זה, אשר גרע מאנושיותם של הקרבנות, פגע גם באמינותו של סיפורם. ההבלטה המוגזמת של צדם האנושי של קרבנותיה היהודים של הרדיפה הנאצית/הפשיסטית בהגדת הפרטיזנים שימשה משקל נגד להעלמת אנושיותם בנרטיב הרשמי, כמעין מעשה דה מיתולוגיזציה המעלה עור וגידים על העצמות היבשות של הנרטיב הממסדי. הדברים אינם נכונים רק לגבי סיפורם הקבוצתי של הפליטים היהודים, כי אם גם לגבי הלוחמים הפרטיזנים היהודים עצמם. גם אותם אלטאראץ מציג כאנשים של בשר ודם, הקרובים אצל עצמם ככל השאר, המפחדים ממוות והחולמים על חיי בטחה ושלווה הרחק מהחזית והלוחמה. אולם דווקא ייצוג אלטרנטיבי זה מעניק משמעות למעשי הסיכון העצמי של לוחמים אלה, אשר כבשו את יצרם ונלחמו באויב האימתני למרות פחדיהם ושיקוליהם האינדיבידואליים סובייקטיביים. גם ייצוג זה שימש משקל נגד לנרטיב הממסדי ההרואי הרשמי, אשר ביטל לא רק את אנושיותם של הקרבנות האזרחיים על ידי הצגתם כמלאכים הנרצחים בידי השטנים, אלא אף את אנושיותם של הלוחמים עצמם, אשר הוצגו תמיד כדמויות על אנושיות הנשגבות משיקולים אנושיים רגילים ומתחושותיהם של בני תמותה. על ידי הבלטת יסודות אשר הושמטו מהנרטיב הרשמי והעלמת יסודות שהובלטו בו יתר על המידה, איפשרה הגדת הפרטיזנים לניצולי מחנה ראב להתחבר לזיכרונותיהם הראליים, האנושיים והלא מיתיים, הפרטיים והלא ממסדיים, ולכן היא זכתה להתקבל בקרבם כסיפורם הקבוצתי המתקן את הנרטיב הממלכתי והמשלים אותו. עם מותו של אלטאראץ, בשנת 1975, פסק הביצוע המלא של מופע הגדת הפרטיזנים. רק קומץ זקנים, רובם ככולם בעלי עבר פרטיזני משותף, או ניצולי מחנה ראב, המשיכו לשמור אמונים ליצירה אשר ביטאה את הזיכרון הקולקטיבי שלהם. אחר קריאת ההגדה, הסעודה ושירת שירי החג נהגו זקנים אלה לזמר קטעים שלמים מהגדת הפרטיזנים. אולם מטבע הדברים, עם פטירתם של בני הדור שעדיין זוכר את המעשים המתוארים בהגדת הפרטיזנים הולך ונכחד גם מנהג היגוד הקטעים ממנה בסוף הסדרים הקהילתיים. ד. עדי הנוסח להגדת הפרטיזנים שני נוסחים מוכרים: הכתוב 39 והמוקלט 40 (שלושה דפים בפורמט 4A, מודפסים במכונת כתיבה). שני הנוסחים מאוחרים ליצירה המקורית. היות שהנוסח המוקלט 39 נוסח זה מוקדם, ככל הנראה, לנוסח המוקלט, אך לידיי הוא הגיע מספר שנים אחרי שכבר הכרתי את הנוסח המוקלט. מעשה שהיה כך היה: בהרצאה שנשאתי בסתיו 2000 בקהילת ספליט בנושא תרומתם של יהודי יוגוסלביה לשעבר לספרות הלאדינו הזכרתי, כמובן, את הגדת הפרטיזנים של שאני אלטאראץ. בתום ההרצאה ניגש אליי נשיא הקהילה דאז, מר אדוארד טאובר (יליד סרייבו, ידידו של אלטאראץ ומשתתף בחלק מהאירועים המתוארים בהגדת הפרטיזנים) ומסר לי כי נמצא ברשותו עותק כתוב של הגדת הפרטיזנים שבזמנו שלח לו, לפי בקשתו, המחבר עצמו. למחרת אף הואיל מר טאובר בטובו למסור לי עותק מצולם של הגדת הפרטיזנים, וכך הגיע לידיי גם הנוסח הכתוב של יצירה זו. 40 לראשונה נתוודעתי להגדת הפרטיזנים עוד בימי נעוריי בסרייבו. בסוף אחד הסדרים הקהילתיים אשר תוארו לעיל שמעתי קטעים נרחבים מהגדת הפרטיזנים אשר צוטטו, על פי הזיכרון, על ידי מספר זקנים.

78 אליעזר פאפו 154 נעשה לאחר התעוורותו של אלטאראץ, בשעה שכבר לא יכול היה לכתוב, 41 הדעת נותנת שהנוסח הכתוב (שגם הוא פרי ידיו של אלטאראץ עצמו) 42 הוא המוקדם בין השניים. בשני הנוסחים מופיעות 17 פסקאות, 43 אך בנוסח הכתוב מופיעה גם הכותרת הארוכה, 44 ואין לה כל מקבילה בנוסח המוקלט. בשני הנוסחים ניתן להבחין בין שתי שכבות: היצירה המקורית והתוספות המאוחרות. עם התוספות המאוחרות נמנות: 1. הפ סקה האחרונה (17), המתארת את חזרתם של הפליטים והלוחמים היהודים לסרייבו בתום מלחמת העולם השנייה, הנמצאת בשני הנוסחים; 2. הכותרת של הנוסח הכתוב; 3. הערות המחבר בסוף פסקה 1, הקיימת בשני הנוסחים, אך בשינויים קלים; 4. הערת המחבר בסוף פסקה 7 בנוסח הכתוב. יחסית לגודלו של הטקסט ולעובדה כי מדובר בשני עדי הנוסח בלבד מספר חילופי הנוסח גבוה למדי. לרוב מדובר במילים, ביטויים או משפטים הנמצאים בנוסח הכתוב ואינם נמצאים בנוסח המוקלט. אולם לעתים מופיעים בנוסח המוקלט דברים שאין להם מקבילה בנוסח הכתוב. נוסח הגדת הפרטיזנים המופיע בנספח (וכך גם הקטעים אשר יצוטטו במאמר זה) מבוסס על שני עדי הנוסח גם יחד. ההבדלים בין שני הנוסחים יצוינו כדלקמן: קטעי טקסט המופיעים רק בנוסח הכתוב יוקפו בסוגריים מזווים > >, וקטעי טקסט המופיעים רק בנוסח המוקלט יינתנו בסוגרים עגולים ) ). חילופי הנוסח הנובעים מתופעת נטרול התנועות [e] ו [ i ], ו [ o ] ו [ u ], בהברות בלתי מוטעמות והנטייה להגותן [i] ו [ u ] בהתאמה (תופעה המאפיינת את הספרדית היהודית 45 המדוברת של יהודי בוסניה) לא צוינו כלל. מן הראוי להדגיש כי חלק מחילופי הנוסח הם שיטתיים. למשל, הנוסח המוקלט הוא עדין טיבה העליז והמשוחרר של היצירה המחקה את דרכי ההגדה של פסח כבש את לבי תכף ומיד, אך מלאכת דיבוב הזקנים לא הייתה קלה, כי ברגע הנתון הייתה דעתם עסוקה בציטוט על פי זיכרון ולא הראו נכונות יתר לנדב מידע על היצירה ועל מקורה. אולם משיחות שקיימתי עם חלקם אחרי ליל הסדר התברר לי כי מדובר ביצירה היתולית בסגנון ההגדה של פסח, המתארת את קורות הפליטים והלוחמים היהודים במשך המתקפה המשותפת של כוחות גרמניים וקרואטיים על הפרטיזנים באזור המשוחרר בקורדון, ליקה ובנייה בשנת 1944, וכי מחברהּ הוא שאני אלטאראץ, בדחן ובדרן מוכר בקרב הקהילה. ניסיתי גם לשחזר את נוסח ההגדה על פי זיכרונותיהם של מנציחיה הזקנים, אך הניסיון נכשל, כי זיכרונותיהם הוכחו כפרגמנטריים ושונים זה מזה. במקביל התחלתי לבדוק שמא נשתמר בקהילה או במשפחת אלטאראץ עותק כתוב של היצירה. בספריית הקהילה לא מצאתי דבר, אך נכדו של המחבר, ליאון אלטרץ, מסר לי כי בסוף ימיו התעוור סבו ובמקום לכתוב הוא נהג להקליט את עצמו, וכי שמורה אצלם בבית קלטת עם "משהו מצחיק בלאדינו". כשהקלטת הועמדה לרשותי התברר כי היא אכן כללה את הגדת הפרטיזנים. כך התגלגל לידיי הנוסח המוקלט של הגדת הפרטיזנים. 41 לפי עדות נכדו של המחבר; ראו הערה קודמת. 42 לפי עדותו של טאובר; ראו הערה 39 לעיל. 43 מן הראוי להדגיש כי החלוקה לפסקאות היא מקורית, אך המספור שלהן חדש, והוא נוסף על יד י כדי להקל על ההתמצאות בטקסט. 44 ראו הערה 2 לעיל. 45 לפרטים נוספים על מאפייני הספרדית היהודית המדוברת בבוסניה ראו בסעיף הבא.

79 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 155 יותר באופן עקבי, ופעמים רבות מילים גסות המופיעות בנוסח הכתוב מוחלפות בו במילים מעודנות יותר. כך למשל פסקה 5, המפרטת את התחנות השונות בנסיגה הפרטיזנית מפני המתקפה הגרמנית קרואטית, מסתיימת בנוסח הכתוב במילים הסרבו קרואטיות jebeno i zaguljeno [מזוין ומסובך]; ואילו בנוסח המוקלט הוחלף שם התואר הגס jebeno [מזוין] בשם התואר המתחרז medeno [מתוק]. מן הראוי להדגיש כי מדובר בפטנט נפוץ בקרב דוברי הסרבו קרואטית. בהקשרים שאסור להשתמש בהם במילים גסות רבים מן הדוברים מחליפים את שם התואר jebeno בשם התואר,medeno כשלכול ברור מה הייתה כוונתם הראשונית. בנוסח הכתוב שם תואר זה חוזר חלילה ברישא של פסקה 16: Mi šebarah avotenu, dispues ja stuvu abastanti buenu, maz ja no stuvu tal jebenu... מי שברך אבותינו, בסוף היה די טוב, וכבר לא היה כל כך מזוין... אולם הפעם חל בו השינוי הפונולוגי הטיפוסי כל כך לספרדית היהודית המדוברת בבוסניה: התנועה [o] בהברה בלתי מוטעמת עולה ל [ u ] jebenu) במקום.(jebeno בנוסח המוקלט שוב הוחלף שם התואר הגס בשם התואר העדין יותר, אולם רק הפעם נבחר לתפקיד שם התואר studeno [קר], ושוב, בצורתו הספרדית יהודית הבוסנית.studenu להלן הטקסט "המתוקן": Mi šebarah avotenu, dispues ja stuvu todu buenu, maz ja no stuvu tal studenu i tal zaguljenu. מי שברך אבותינו, בסוף היה הכול טוב, וכבר לא היה כל כך קר וכל כך מסובך. כמו כן, בנוסח הכתוב פסקה 8 מתחילה במילים: I esti vodič dil kazal Vorkapić, jebo ga Pavelić, המדריך הזה, מהכפר וורקפיץ', שיזדיין עם פווליץ', אולם בנוסח המוקלט הוחלפה הקללה הסרבו קרואטית הגסה במילת גנאי עדינה יותר: ladron גנב, והטקסט "המתוקן" גורס כדלקמן: I esti vodič dil kazal Vorkapić, ladron di Pavelić, המדריך הזה, מהכפר וורקפיץ', גנב של פווליץ', משלוש הדוגמאות עולה הרושם, שלאלטאראץ היה קל יותר להתבטא בגסות בכתב מאשר בהקלטה עצמית, והדבר אינו מתמיה במיוחד. לא לשווא אמרו שהנייר סובל הכול. ה. לשון וכתיב הגדת הפרטיזנים לא נכתבה בספרדית יהודית ספרותית, כי אם בשפתם המדוברת של יהודי בוסניה. החוקר הראשון שהתייחס לספרדית היהודית הבוסנית היה יוליוס סובק, עוד בתחילת

80 אליעזר פאפו 156 המאה הקודמת. 46 בין שתי מלחמות העולם קמו מתוך הקהילה היהודית בבוסניה שני חוקרים שתרמו תרומה גדולה לקידום מחקר הניב: קאלמי ברוך אשר תיאר את הניב ואת מאפייניו 49 העיקריים בעבודותיו ובמאמריו השונים בגרמנית, 47 בקסטיליאנית, 48 בסרבו קרואטית ובצרפתית; 50 ושמואל רומאנו שחיבר מילון תלת לשוני ספרדית יהודית מדוברת/צרפתית/ גרמנית 51 (מילון זה פורסם רק באחרונה ). 52 כשני עשורים אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה 53 עדנה לחקר הספרדית היהודית הבוסנית. הרומניסטים ביוגוסלביה, דוגמת אנטון קובצ'ץ 56 וקרינקה וידקוביץ' פטרוב, 54 ובעולם, דוגמת אדוורד סטנקייביץ' 55 או חואן אוקטוויאו פרנס, החלו שוב לחקור היבטים שונים של הניב. במאמר הקדמה למילון של רומאנו סיכם דוד בוניס 57 את תולדות מחקר הניב והספרות שנכתבה בו. מאז פרסומו של סיכום זה קוּדם מחקר הספרדית היהודית הבוסנית במספר מאמרים: של יצחק פאפו, 58 של אלדינה קינטנה, 59 של אנדראה זינטו, 60 של בוניס 61 עצמו ושל מוחמד נזירוביץ'. 62 יצחק פאפו עסק אך בהשפעות לקסיקליות הלא רומניות על הספרדית היהודית המדוברת של בוסניה, וחיבר שני מילונים: האחד של מילים ממקור עברי, 63 והשני של מילים ממקור תורכי עות'מאני 64 המופיעות בשפתם המדוברת של יהודי סרייבו. שני המילונים מעולם לא פורסמו; כתבי היד נמצאים בידי. בשנת 1995 הופיעה חוברת ללימוד ספרדית יהודית 46 סובק, הפועל; הנ"ל, ספרדית יהודית. 47 ברוך, פונולוגיה. 48 ברוך, בוסניה (סיכום עבודת הדוקטור המוזכרת בהערה הקודמת). 49 ברוך, היהודים. 50 ברוך, היהודים מילון זה הוגש כעבודת דוקטור בחוג לשפות רומאניות של אוניברסיטת זגרב בשנת ראו רומאנו, מילון. 53 ראו קובצ'ץ. 54 וידקוביץ' פטרוב, אפשרויות. 55 ראו סטנקייביץ'. חוקר זה ניסה לסרטט בקווים כלליים את המאפיינים העיקריים של קליטת ההשפעות הבלקניות והסלאביות לתוך מערכת הדקדוק של הספרדית היהודית, אך ידיעותיו על היהודים הספרדים ומסורותיהם הלשוניות היו מוגבלות ביותר. בשל כך הוא רואה, למשל, בהגייה המסורתית של התנועה שווא נע כ e/i בקרב היהודים הספרדים "אינטרפולציה של התנועה [e]", המהווה שינוי פונולוגי במבנהו של הרכיב העברי. ככל הנראה דעתו היא שמדובר בהשפעה קסטיליאנית על המרכיב העברי (שם, עמ'.( ראו פרנס. 57 ראו הערה 52 לעיל. 58 פאפו, תורכיזמים. 59 ראו קינטנה, וריאציה; הנ"ל, גאוגרפיה. 60 זינטו (במאמר מופיע ניתוח בלשני של ארבעה טקסטים אשר פורסמו בעיתון,Jevrejski glas אשר יצא בסרייבו בין השנים 1928 ל 1941 ). 61 בוניס, סלביזמים. 62 נזירוביץ', ספרדית יהודית; הנ"ל, מאפיינים. מן הראוי להדגיש כאן כי, למרות כותרתו הכללית מדי של המאמר הראשון, הוא עוסק, בלי לציין זאת במפורש, בעיקר בפנומנולוגיה של הניב הבוסני, וכל הדוגמות המלוקטות מהספרות החדשה כדי לאייר תופעות לשוניות שונות לקוחות מיצירותיהם של יהודי בוסניה. 63 פאפו, מילים עבריות. 64 פאפו, מילים תורכיות.

81 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 157 מדוברת אשר חוברה על ידי דוד פארדו. 65 תרומתה העיקרית מצויה בחלק הדקדוקי ובתיעוד מילות הסלנג, ביטויים והיגדים יום יומיים שאינם מופיעים במילונו של רומאנו. מן הראוי להזכיר כאן גם את עבודתה של אליצה קנזוביץ' בתחום הפונטיקה והפונולוגיה של הספרדית היהודית המדוברת בסרייבו. 66 באחרונה תורגמו כתביו של קאלמי ברוך גם לאנגלית. 67 אם כן, עומדת לרשותו של המתעניין ספרות מחקרית ענפה. מבחינת מוקד ענייננו, הלא הוא הגדת הפרטיזנים, יספיק לתאר בקצרה אותן נטיות של הניב המתבטאות ביצירה: 1. הנטייה לנטרל את הבדלי הגובה בין התנועות [u],[e] ;[i],[o] ולהגותן [u] ;[i] בהתאמה 68 בהברה בלתי מוטעמת; 2. הנטייה להנמיך את התנועה [e] ל [ a ] בהברות מוטעמות ובלתי מוטעמת לפני צרור 69 עיצורים שהראשון שבהם [r]; 3. הנטייה לבטא את הסותמים הווילוניים [g] ו [ k ] כחיכיים [ g] או [ d] ו [ k ] או [ t] (הכתובים <tj>,(<gj>, <dj>, <kj>, בהתאמה, כאשר הם מקדימים את התנועות 70 הקדמיות [e] ו [ i ]; 4. הנטייה להשמיט תנועות [e-/i-] תחיליות לפני צרור עיצורים שהראשון שבהם הוא 71 ;[s] הנטייה לשמר [f] אטימולוגית. 6. היעדר שיכול העיצורים [rd] המאפיין את רוב הדיאלקטים העות'מאניים של הספרדית 73 היהודית נוכחות הפונמה [c] (כלומר "צ") בעיקר במילים ממקור סרבו קרואטי; השתקפות חצי התנועה [u] לאחר [k] או [g] כ [ v ]; השתקפות הצליל התורכי עות'מאני [ k] כ [ ʧ ] (הכתוב <č>); 10. היעדר הצלילים [γ] ו [ ð ], הנוכחים בדיאלקטים הספרדיים היהודיים המדוברים בתורכיה וביוון. 65 פארדו, לזכר. הגיליון המלחמתי מס' 6 של Bilten Jevrejske zajednice u Bosni i Hercegovini [בולטין של הקהילה היהודית בבוסניה והרצגובינה] הוקדש כולו (46 עמודים) לנושא. 66 ראו קנזוביץ'. 67 ברוך, כתבים כמו במילים esti, il, in, todu, buenu, muz ועוד בפסקה 2 ובעשרות מילים בהמשך. 69 כמו במילה #) vardi.(9 70 כמו במילים #) ridomitja,(16 #) čitjus,(13 #) digja.(9 71 כמו במילים spantu, stuvimos ו skapo #).(9 72 כמו במילים (# feču 12), (# fazimus 14, בנוסח הכתוב) ו fazjeron (שם, בנוסח המוקלט). אמנם יש לציין כי מעמדה של [f] אטימולוגית (אשר בניבים תורכיים אבדה ברוב המילים) התחיל להתערער גם בניב הבוסני, ובין שתי מלחמות העולם התחילו גם בסרייבו להשמיטהּ, אך לא באופן עקבי. הגדת הפרטיזנים משקפת היטב את המציאות חסרת העקביות הזאת. כך, למשל, בנוסח הכתוב מופיע azjeron בלי <f> אטימולוגית. כמו כן, נוסף על המילה,fazimus שבה נשתמרה ה [ f ] האטימולוגית בשני הנוסחים, מופיעה בהגדה המילה ambre שממנה היא נשרה בשני הנוסחים. 73 שוב, כמו במילה,vardi המופיעה בפסקה כמו במילים #) doktorica,(16 #) apendicitis,(10 #) gazdarica.(16 75 כמו במילים #) kvandu,(16 #) sikventa.(17 76 כמו במילה #) čuili.(7

82 אליעזר פאפו 158 בדומה לאנשי רוח יהודים ספרדיים בוסניים אחרים שכתבו עבור קהילתם בלבד, בלי יומרות כלשהן שדבריהם יגיעו גם למרכזים תרבותיים יהודיים ספרדיים אחרים הנמצאים מחוץ לתחומה של יוגוסלביה, גם אלטאראץ כתב ספרדית יהודית לפי כללי הכתיב הסרבו קרואטיים. היות שכללים אלה אינם נהירים לקורא הישראלי, אסכמם כאן בקצרה: = c צ, č או = ć צ', = đ ג', = j י, = š שין ימנית, = ž ז'. ו. מבנה בניגוד לכל שאר הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח, שהן יצירות כתובות שנועדו לקריאה בלבד, הגדת הפרטיזנים נכתבה מלכתחילה כיצירה תאטרונית, או ליתר דיוק כמופע סטנד אפ של המחבר עצמו. לטיבה הפרפורמטיבי של היצירה השפעה ישירה על המבנה שלה. לחלק גדול מהפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח אין עלילה עצמאית ברורה. לעתים קרובות מדובר בעיוותים, הסבות ועיבודים אסוציאטיביים שהסדר שלהם נגזר מהרצף העלילתי של ההגדה של פסח. גם במקרים שבהם ניתן להצביע על קו עלילתי ברור השעבוד למסגרתו של ההיפוטקסט 77 פוגע בדרך כלל ברצף העלילה. אפשר לומר בבירור כי עלילתה של הגדת הפרטיזנים היא המהודקת ביותר והדרמטית ביותר מבין כל הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח. אלטאראץ אינו משועבד לסדר הרצאת הדברים של ההיפוטקסט, כי הוא כפוף לדרישות של המדיום שהוא בחר: התאטרון. עלילתה של הגדת הפרטיזנים לא רק עצמאית ביחס להיפוטקסט, אלא היא גם דרמטית מאוד. כל שלוש פסקאות, בממוצע, מתרחש דבר חדש כלשהו, או לכל הפחות חל שינוי בזווית הראייה, והעדשה מתמקדת בקבוצה מסוימת או מתרחבת ותופסת אירוע כוללני יותר. העלילה מתפתחת באופן לינארי. פסקאות 3-1 הן המצג (אקספוזיציה) של היצירה, המוסר לנו מידע ראשוני על נושא העלילה ועל זמנה ומקומה. הפקודה "לנוע" שבסיפא של פסקה 4 היא נקודת המפנה הראשונה, כי בה כבר נרמזת הנסיגה הפרטיזנית אשר תתואר לפרטות בפסקה 5. נקודת מפנה זו היא, למעשה, ההתחלה של הסיבוך. בפסקה 6 העדשה מתמקדת בקבוצת יהודים שבמהומת המתקפה איבדה קשר עם החזית הפרטיזנית ופסקאות 9-7 מספרות את תולדותיה של אותה הקבוצה עד לחזרתה לבטחה. בפסקה 10, שהיא נקודת המפנה השנייה, העדשה שוב מתרחבת ועתה נצפית דרכה המתקפה הנגדית של הפרטיזנים, המצליחים לשחרר מחדש את המקומות שנפלו בידי הגרמנים והקרואטים כמתואר בפסקה 5. בפסקה 10 מתחילה גם התרת הסיבוך. פסקה 11, העוסקת בחזרה לשגרה באזור המשוחרר אחרי הניצחון הפרטיזני, הייתה יכולה להיות הסוף של הגדת הפרטיזנים. המתקפה הנגדית הצליחה, הצבא הפרטיזני שחרר מחדש את האזור שהיה בשליטתו לפני המתקפה הגרמנית קרואטית והחיים חוזרים לשגרתם היחסית. בפסקאות 12 ו 13 העדשה שוב מתמקדת בקבוצה היהודית, ומתוארת בהן פנייתם של הפליטים והלוחמים היהודים (כולל אלטאראץ עצמו) לבעלות הברית בבקשה לפינוי מי די מהחזית והעברה למקום בטוח בדרום איטליה. פסקה 14 מתארת את הסתגלותם של הפליטים היהודים לחיים בקרב הפרטיזנים באזור המשוחרר מחדש, אחרי שבעלות הברית התעלמו מהבקשה לפינוי מי די. שתי נקודות המפנה הנזכרות פותחות את שני צירי העלילה העוקבים של הגדת הפרטיזנים: הציר הראשון הוא המתקפה הגרמנית קרואטית והנסיגה הפרטיזנית, והציר השני הוא מתקפת הנגד 77 היפוטקסט = הטקסט המקורי שהפרודיה מתייחסת אליו (בחקר הפרודיה).

83 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 159 הפרטיזנית והנסיגה של כוחות האויב. העלילה מסתיימת בפסקה 15, ופסקה 16 היא כולה ברכת "מי שברך" על כל הנפשות הפועלות ביצירה: על בעלות הברית (למרות סירובן לפנות אזרחים יהודים מאזור המלחמה), על כל קורדון ובנייה (אף על פי שהיהודים היו מעדיפים להיחלץ כבר מהאזור המסוכן והלא נוח, הכפרי והעני הזה) ועל כל נפש יהודייה. את סופה של הגדת הפרטיזנים (פסקאות 15 ו 16 ) ניתן להגדיר כסוף "טוב דבר מה מלא כלום", הנמצא באמצע הדרך בין "הסוף המר" ל"סוף הטוב". ככלות הכול, הפליטים היהודים בקורדון ובבנייה נשארו בחיים, ולכן אי אפשר לומר כי זהו סוף מר. עם זאת הסוף הטוב והמיוחל מבחינת ניצולי מחנה ראב עצמם היה פינוי לדרום איטליה. משאלתם זו לא התממשה, והם הצטרכו להסתפק בסוף ראלי: המשך החיים המסוכנים בקרב הפרטיזנים, בחזית עד לנפילתו של הרייך השלישי. פסקה 17 (אשר, כאמור, נוספה לטקסט המקורי אחרי מלחמת העולם השנייה) היא מעין "סוף שני" של הגדת הפרטיזנים, וגם הפעם מדובר בסוף ראליסטי בנוסח "טוב דבר מה מלא כלום". האוד המוצל מאש, הפליטים והלוחמים היהודים ניצולי מחנה ראב, חוזרים לסרייבו רק כדי לגלות כי בתיהם נתפסו בידי השכנים החמדנים (המסרבים להאמין כי מזלם עד כדי כך אתרע שמכל היהודים דווקא היהודי שאת חנותו או את ביתו הם תפסו היה חייב להישאר בחיים). גם הפעם היהודים אינם מקבלים את כל מבוקשם: החזר מלא של כל הרכוש שנגזל. סופה השני של הגדת הפרטיזנים הוא, כאמור, ראליסטי ("תן מה שתיתן קיבלנו") אך גם אופטימי ללא ספק (<ושוב נלך לים ולחמי קיסלה>). מכל הנאמר עולה המסקנה כי המבנה של הגדת הפרטיזנים הוא סימטרי לחלוטין. מול שלוש פסקאות המצג (3-1) שבתחילת היצירה מופיעות שלוש פסקאות הסיום (17-15) שבסופה. פסקה 4 משמשת מעין מבוא לנקודת המפנה הראשונה, שהיא היא תחילת העלילה, ועשר הפסקאות האמצעיות (14-5) מוקדשות לפיתוח העלילה. לכל אחד משני צירי העלילה המוזכרים (המתקפה הגרמנית קרואטית והשלכותיה על היהודים, ומתקפת הנגד הפרטיזנית והשלכותיה על היהודים) מוקדשות חמש פסקאות (פסקאות 9-5 עוסקות בציר הראשון ופסקאות בשני). הסימטרייה בין שני הצירים מפליאה. שניהם נפתחים בפסקת תיאור המתקפה/מתקפת נגד (פסקאות 5 ו 10 ), ושניהם מקדישים את כל ארבע הפסקאות הנותרות להשלכותיו של האירוע על הקבוצה היהודית. ההתאמה בין פסקאות הפתיחה של שני הצירים בולטת במיוחד בנוסח המוקלט: פסקה 10 הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וחזרנו שוב למלישקה כי לעולם חסדו, וממליצ'קה לוורקפיץ' כי לעולם חסדו, ומוורקפיץ' שוב לפוניקוור כי לעולם חסדו, אצל אותה בעלת הבית הזקנה, הלואי ויתפוצץ לה הלבלב. כי לעולם חסדו וכל מה שנשאר נגנב. פסקה 5 והיינו בטופוסקו דיינו, ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו, וממיידן לפוניקוור דיינו, ומפוניקוור לוורקפיץ' דיינו, ומוורקפיץ' למליצ'קה דיינו, וממליצ'קה לפטרובה גורה מזוין ומסובך. העמדות שננטשו בהדרגתיות על ידי הפרטיזנים בפסקה 5 (טופוסקו, מיידן, פוניקוור, וורקפיץ', מליצ'קה ופטרובה גורה) שוחררו על ידם מחדש, בסדר ההפוך, כמובן, בפסקה 10 (מליצ'קה, וורקפיץ', פוניקוור). שחרורה של טופוסקו, שהייתה הראשונה שננטשה בפסקה 5, נרמז ברישא של פסקה 11 ("כל הפצועים וגם הבריאים, כולם ירדו לטופליצה לחמין"). לעומת זאת פטרובה

84 אליעזר פאפו 160 גורה (הר פטר), המוזכרת בסיפא של פסקה 5 כשלב אחרון בנסיגה הפרטיזנית, מעולם לא נפלה בידי הגרמנים והקרואטים, ולכן אין צורך להזכירה בשחרור החוזר המתואר בפסקה 10. הסימטרייה בין שני הצירים אינה באה לידי מיצויה בפסקת הפתיחה. שני הצירים ממשיכים בהתמקדות דיספרופורציונית בטריביה. כך, למשל, ארבע פסקאות ההמשך של הציר הראשון (9-6) עוסקות כולן בתעלוליה של קבוצת יהודים שהלכה לאיבוד בעת המתקפה, כשלמתקפה עצמה מוקדשת רק פסקה אחת, פסקת הפתיחה, וגם זו עוסקת אך ורק בפירוט שלבי הנסיגה הפרטיזנית ותו לא. בציר השני המצב כמעט זהה. גם בציר זה ארבע פסקאות ההמשך (14-11) עוסקות בטריביה אבל בניגוד לציר הראשון מדובר במספר נושאים טריביאליים ולא בנושא אחד בלבד: פסקה אחת (11) מוקדשת להיטהרות מכינים ולביקור בחמת טופוסקו המשוחררת מחדש, פסקה אחת (14) עוסקת במיון הפליטים היהודים לפי עיסוקיהם באזור המשוחרר מחדש, ושתי הפסקאות האמצעיות (12 ו 13 ) מתארות בהיתוליות את ניסיונותיהם של הפליטים ואפילו של הלוחמים היהודים (כולל אלטאראץ עצמו) 78 לשכנע את בעלות הברית לפנות אותם משטח מלחמה לאזור שבשליטתן בדרום איטליה. התמקדות זו בטריביה מראה בבירור כי, בניגוד למה שהיינו מצפים מקצין חינוך בצבא הפרטיזני, אלטאראץ אינו עוסק בהנצחת הניצחונות הפרטיזניים או בחינוך לגבורה ולמסירות נפש. אזכור קורות המלחמה הוא רק רקע לתיאור הקורות בתוך הקבוצה היהודית פנימה. אולם גם בהקשר היהודי הפנימי אלטאראץ אינו עוסק בהנצחת הסבל היהודי. האווירה והנימה של יצירתו הן היתוליות או, ליתר דיוק, קרנבליות. מבלי להתעכב על הגדרתו של ז'נר ספרותי זה, כי הדבר יידון בהמשך בהרחבה, 79 יש לומר כאן כי המבנה של הגדת הפרטיזנים משמש את טיבה הקרנבלי והאנטי גיבורי של היצירה. הנושאים שבהם בוחר אלטאראץ להתמקד בשני צירי העלילה שלו אינם רק טריביאליים היתוליים אלא גם אנטי גיבוריים בעליל. בציר הראשון פליט יהודי בשם חיים מחליט להתאבד כדי שלא ליפול חי בידי הנאצים הקרואטים (התאבדות מחמת פחד היא, ללא ספק, ההפך הגמור ממעשה גבורה) אך, באופן פרדוקסלי, כאשר יתבאר בהמשך, 80 אנטי גיבור זה מציל בניסיון ההתאבדות הכושל שלו את חייה של הקבוצה כולה. גם המעשה הדומיננטי בציר השני ניסוח הפנייה לבעלות הברית בבקשה לפנות מיד את היהודים משטח המלחמה הוא אנטי גיבורי באופן מובהק, כי הבקשה לא נכתבה רק בשם האזרחים, אלא גם בשם הלוחמים עצמם ("והיות שאנחנו פרטיזנים מאוד טובים, שישלחו לנו, כדי לברוח, מטוסים רבים"). המבנה של הגדת הפרטיזנים מלמד, אם כן, באופן ברור במה אלטאראץ איננו עוסק (הנצחת הגבורה הפרטיזנית או הסבל היהודי), ומיטיב להבליט את נימתה הקרנבלית והאנטי גיבורית של היצירה. הסימטרייה של ההתרכזות בטריביה ובאנטי גיבורי בשני צירי העלילה של הגדת הפרטיזנים אינה משאירה מקום לאפשרות כי מדובר בעניין מקרי. הכול מצביע על כך שמדובר במלאכת מחשבת שקולה וסדורה היטב, ואם כך נשאלת השאלה מה היא מטרתה של אנטי גיבוריות זו של הגדת הפרטיזנים. העובדה כי במופעים אחרים שלו אכן עסק אלטאראץ בהנצחת אתוס הגבורה הפרטיזני 81 רק מחזקת את השאלה: מהי מטרתה של אנטי גיבוריותה 78 ראו הרישא של פסקה 12, שלפיו אלטאראץ עצמו כלול בקבוצה הכותבת בקשה לבעלות הברית, או את הסיפא של פסקה 13, שבו הוא כלול בקבוצת חולי ה"באריטיס", כלומר אלו שהשתוקקו למצוא מקלט בבארי, עיר נמל בדרום איטליה. 79 ראו סעיף י. 4. להלן. 80 אירוע זה נסקר ונידון בהרחבה בסעיף י. 4. להלן. 81 ראו סעיף ב לעיל, הפסקה שלפני האחרונה בסעיף.

85 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 161 המובהקת של הגדת הפרטיזנים? לצחוק, כידוע, תפקיד תרפויטי, ואין ספק שיש בכוחה של הצגה היתולית של בעיות (דוגמת בעיותיהם של הפליטים היהודים) כדי להקטין אותן ולהפכן לניתנות להתמודדות. גם הצגת המשאלות הכמוסות של הלוחמים (דוגמת המשאלה לברוח מהמלחמה ולהימצא בבטחה בדרום איטליה) כדבר שבשגרה שהוא נחלת הכלל נועדה לעזור ללוחמים להשתחרר מתחושות אשם המלוות מחשבות תבוסתניות וללמדם שהאדם (ולוחם פרטיזני בכלל זה) נידון על פי מעשיו ולא על פי הרהורי לבו. אולם נראה כי מלבד מטרות תרפויטיות אלה היו לאלטאראץ (כיאה לקצין חינוך) גם מטרות חינוכיות מי דיות שניתן להסיקן מעצם מבנהו של המופע. כאמור, עלילתה של הגדת הפרטיזנים מסתיימת בפסקה 15 בהשלמה עם העובדה שהבקשה לפינוי נפלה על אוזניים ערלות והיא כבר לא תתממש לעולם. מיקומה של הפסקה ביצירה והאסטרטגיה הפואטית המיוחדת אשר ננקטה בה, דהיינו ההזדקקות לפתגם העממי הספרדי יהודי Di dija in dija se kaza mi tija (יום יום מתחתנת דודתי) כלמקור הסמכות המסורתי היחיד שיסודותיו לא קועקעו ועוותו בהגדת הפרטיזנים לפני כן, כאשר יתבאר בהמשך (בסעיף ט), מצביעם על כך כי פסקה זו היא נקודת הקתרזיס של המופע. רק על בסיס הקתרזיס הזה ניתן לכלול בברכת "מי שברך" שבפסקה 16 גם את בעלות הברית, למרות סירובן לפנות את היהודים מהחזית. מטרתה העיקרית של הגדת הפרטיזנים היא ללמד את הפליטים היהודים באזור המשוחרר בקורדון ובבנייה כי הפינוי לאיטליה הוא אשליה וכי עליהם להתפכח ממנה, להשלים עם המציאות ולהתחיל לפעול בתוכה. קשה ללמד לפליטים גבורה; אולם באמצעות מופע קרנבלי המקבל את רוחם האנטי גיבורית והצוחק ממנה, אך תמיד ברוח טובה ובגובה העיניים (שני העניינים האנטי גיבוריים המרכזיים בסיפור על הקבוצה שהלכה לאיבוד ובסיפור ההתכתבות עם בעלות הברית כתובים, כאמור, בגוף ראשון רבים), ניתן להביאם לידי השלמה עם המציאות. השלמה זו היא מטרתה העיקרית של הגדת הפרטיזנים, כאשר ניתן ללמוד ממבנהו של המופע. אולם מבנהו של המופע אינו משרת רק את מטרותיו האידאולוגיות (או, ליתר דיוק, הדידקטיות) של כותבו/מבצעו. הדרמטיות של המבנה, דהיינו ריבוי התפניות בעלילה, המשחק המתמיד בזווית הראייה של המספר (הרחבת העדשה וצמצומה) וקיצורן וענייניותן של הפסקאות נועדו לכבוש את הקהל ולהבטיח את עירנותו. העניין האחרון, קיצור לשונו של אלטאראץ, מחייב הבהרה נוספת. פסקאותיה של ההגדה של פסח עצמה הן בדרך כלל קצרות וענייניות. בהתאם גם פסקאותיהן של הפרודיות הספרדיות יהודיות השונות המבוססות על ההגדה של פסח הן קצרות וענייניות. עם זאת, ההגדה של פסח כוללת גם מספר פסקאות ארוכות יותר (דוגמת פרקי תהלים הכלולים בהלל) ופסקה אחת ארוכה במיוחד ("כמה מעלות טובות למקום עלינו"). דרכם של רוב הפרודיסטים הספרדים יהודים היא לעקוב אחר ההיפוטקסט, לקצר היכן שהוא מקצר ולהאריך היכן שהוא מאריך. חלקם מוותרים על ההלל כולו אך כמעט כולם מאריכים בדיינוס (שמה הספרדי יהודי הפופולרי של פסקת "כמה מעלות טובות למקום עלינו"). טיבה הפרפורמטיבי והלא טקסטואלי של הגדת הפרטיזנים תבע מאלטאראץ לקצר גם במקום הזה. בגופה של פסקה זו בהיפוטקסט מופיעים משפטים מורכבים, הבנויים משתי צלעות, כשהצלע השנייה של השורה הראשונה הופכת להיות הצלע הראשונה של השורה השנייה וכן הלאה. אצל אלטאראץ (המשתמש, כזכור, בפסקת הדיינוס כדי למנות את חמש התחנות של הנסיגה הפרטיזנית) מבנה מורכב זה מצטמצם למשפט פשוט אחד (דוגמת "ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו או וממיידן לפוניקוור דיינו"). גם בהגדת הפרטיזנים לכל משפט שתי צלעות (המקום שנסוגו ממנו והמקום שהגיעו אליו), כמו במקור; אך אלטאראץ אינו מקדיש לכל צלע

86 אליעזר פאפו 162 משפט פשוט ואינו מצרף את הצלעות למשפט מורכב אחד. דבריו מנוסחים בקיצור נמרץ, והעניין כולו מצטמצם למשפט פשוט אחד. דוגמה קטנה זו מדגימה היטב את קיצור לשונו של אלטאראץ. לא רק שרשימת העניינים שלו קצרה מאלו שמופיעות בהגדות המלחמה הספרדיות יהודית האחרות, אלא הוא מקצר באופן דרסטי גם בתיאור העניינים שהוא בוחר לספר. אין ספק כי גם הנטייה הזאת לקיצור הוסיפה לדרמטיות של המופע. היא לא אפשרה לקהל להסיח את דעתו מן הסיפור. כזכור, מדובר במופע יחיד, ומלבד אלטאראץ איש אינו מופיע על הבמה. במופעים קבוצתיים ריבוי הדמויות, שינויי תפאורה והתלבושת מושכים את תשומת לבו של הקהל ומעסיקים את דעתו. במופע יחיד כל הגירויים האלה אינם קיימים. על הבימה עומד פרוטגוניסט אחד ומספר עלילה אחת. הדבר כרוך בסכנת השעמום. על השחקן למשוך אליו את תשומת לבו של הקהל, לעורר את התלהבותו ולדרבן את עירנותו. אי לכך אלטאראץ אינו מספק לקהל שלו אתנחתות ארוכות. מרגע שהקהל עמד על הקשר שבין המופע להיפוטקסט אלטאראץ כבר לוקח אותו לנושא אחר. כך, מנושא לנושא, מזווית ראייה אחת לשנייה, המופע מתרחש בקצב מהיר. מסתבר איפוא כי המבנה של הגדת הפרטיזנים אינו מקדם רק את האינטרסים האידאולוגיים/דידקטיים של אלטאראץ. מדובר במבנה תאטרוני פרפורמטיבי מובהק, ואין ספק שהיה לו חלק חשוב בהצלחתו של המופע, הן בהקשרו ההיסטורי המקורי והן בחייו השניים, בסדרי הפסח הקהילתיים בסרייבו. ז. הזיקה לנוסח העברי המקורי של ההגדה של פסח מאפיין נוסף המייחד את הגדת הפרטיזנים מכל שאר הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח הוא התייחסותו של אלטאראץ לנוסח העברי 82 המקורי של ההגדה של פסח. פרודיסטים ספרדים יהודים ככלל ביססו את הפרודיות שלהם על התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו, וכמעט לא התייחסו לנוסח העברי המקורי. 83 לעומת זאת מתוך שבע עשרה פסקאותיה של הגדת הפרטיזנים ארבע (# 5 3, 1, ו 10 ) בנויות על נוסחה העברי של ההגדה של פסח, ורק שתיים (# 2 ו 4 ) בנויות על טוהר התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו. פסקה אחת (16) בנויה על היפוטקסט חיצוני להגדה של פסח, כאשר יבואר בסעיף הבא. כל 82 פסקת הפתיחה של ההגדה של פסח נאמרת בארמית, ולא בעברית, אך לא ראיתי בכך סיבה לחזור תמיד על המילה ארמית ולדבר על הנוסח הארמי עברי המקורי של ההגדה של פסח. היות שמדובר בפסקה אחת ויחידה שאיננה עברית כי אם ארמית, רק באותם המקומות שבהם אתייחס אליה ישירות יצוין לשונה הארמי. בכל שאר המקומות אדבר אך ורק על הנוסח העברי של ההגדה של פסח. 83 ב"סדר ליל של פסח כפי מנהג הכופרים יצ"ו", אשר התפרסם בעיתון לה גאטה [החתולה], גיליון 22 (סדרה שנייה), 14 ניסן [1926], 5686 שאלוניקי, מופיעה גם פרודיה על הקידוש. התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו בדרך כלל אינו כולל קטעים ליטורגיים שאינם קשורים בחג הפסח דווקא (דוגמת נוסח הקידוש). אי לכך רוב רובם של מחברי הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח דילגו על הקידוש. משהחליט מחברה של פרודיה זו לכלול ביצירתו גם אדפטציה היתולית של נוסח הקידוש, היה זה רק טבעי שיתבסס על נוסחו העברי. לפיכך אין לראות בפרודיה על הקידוש ב"הגדת הכופרים" תופעה מקבילה לפסקאות הגדת הפרטיזנים המבוססות על נוסחה העברי של ההגדה של פסח ("הא לחמא עניא", "מה נשתנה" ו"דיינו"). ועם זאת ניתן לראות בה מקבילה לפסקת "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" בתוך הגדת הפרטיזנים (המבוססת על ה"הלל", קטע ליטורגי שגם הוא אינו מתורגם ללאדינו בהגדות של פסח היהודיות ספרדיות המסורתיות), כאשר יבואר בהמשך.

87 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 163 שאר פסקאותיה של הגדת הפרטיזנים גם אם הן בנויות בעיקר על התרגום המסורתי ללאדינו תמיד הן כוללות זיקה ישירה כלשהי לנוסח העברי של ההגדה של פסח. את הימנעותם של שאר הפרודיסטים הספרדים יהודים מלבסס את יצירותיהם על הנוסח העברי של ההגדה של פסח ואת הדרכים המיוחדות לשילובו בהיפוטקסט שפיתח אלטאראץ ניתן להבין רק על רקע שקיעתה של העברית בקרב היהודים הספרדים בעת החדשה בכלל ובבוסניה והרצגובינה בפרט. ז. 1 מעמדה של העברית בקרב היהודים הספרדים בעת החדשה הפרודיה בקרב יהודי ספרד עד הגירוש ובקרב צאצאי המגורשים מאז הגירוש ועד לעת החדשה נכתבה כמעט אך ורק בעברית. 84 לעומת זאת הפרודיה המודרנית בקרב היהודים הספרדים לתת סוגותיה נכתבה בעיקר בספרדית יהודית. סוגת הפרודיות על ההגדה של פסח היא סוגה מודרנית מובהקת, והיצירות הנמנות עמה ככלל נכתבו בספרדית יהודית בסגנונו ובלשונו של התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו בלי זיקה מיוחדת (להוציא ציון דיבורים מתחילים של הפסקאות) לנוסח העברי המקורי. מדיניות זו היא תוצאה ישירה של שקיעתה של העברית בקרב היהודים הספרדים בעת הזאת. בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים לא הספיקה עוד שליטתן של השכבות היהודיות ספרדיות הרחבות בלשון הקודש כדי הבנת משחקי לשון ועיוותי משמעות המאפיינים את הסוגה. האליטה האינטלקטואלית היהודית ספרדית החדשה, המשכילית והלא רבנית, לא שלטה לרוב בלשון הקודש. המשכילים היהודים ספרדיים ככלל העדיפו להתבטא באחת משפות התרבות הבין לאומית (בצפון חצי האי הבלקני, אזור השפעה אוסטרו הונגרית מסורתי, הייתה זו הגרמנית; בדרום הבלקנים נחשבה הצרפתית לשפת תרבות בין לאומית מובהקת), בשפתהּ האתנית של הקבוצה (חלק משום אהבתם לשפה וחלק משום רצונם להשפיע על השכבות הרחבות שדיברו בעיקר ספרדית יהודית) או בשפת המקום (סרבית, בולגרית, יוונית, תורכית וכו'). בתחילת המאה העשרים אפילו התעמולה הציונית בקרב האוכלוסייה היהודית בשארית המדינה העות'מאנית התפרסמה בעיקר בעיתונות הספרדית יהודית. (הציונות הרי ביקשה להשפיע על שכבות רחבות ככל שניתן ודגלה בטיפוח המודעות הלאומית, דבר שבאזור הבלקנים נכרך באופן אוטומטי בטיפוח השפה הספרדית יהודית, שהייתה סממן יהודי אתני מובהק אשר ייחד ואיחד את הקבוצה היהודית משאר כל הקבוצות.) מספר העיתונים היהודיים שיצאו בצרפתית וזוהו עם התנועה הציונית היה קטן בהרבה ממספר העיתונים הספרדיים יהודיים שזוהו עם התנועה. 85 גם מתבוללים בעלי אוריינטציה קוסמופוליטית (שבינם לבין עצמם דיברו צרפתית) והמתבוללים בעלי אוריינטאציה עות'מאנית מקומית (שהטיפו לאימוץ השפה התורכית בקרב היהודים העות'מאניים) בזירה הציבורית התנסחו לרוב בספרדית יהודית, שפתו של העם. אפילו ההטפה נגד הספרדית היהודית (באמתלה כי מדובר בז'רגון עלוב ששם שפה אינו חל עליו ושדינו 86 לגסוס ולהיעלם) נכתבה בספרדית יהודית. 84 לדיון נרחב בנושא ראו פאפו, פרודיה. 85 במסגרת ניסיון הכשרת לבבות לרעיון הציוני בקרב הציבור העות'מאני הכללי, תמכו הציונים כספית גם בעיתונים עות'מאניים לא יהודיים שיצאו בתורכית או בצרפתית. ראו בנבסה, עמ' בוניס, מודרניזציה.

88 אליעזר פאפו 164 סיכומו של דבר, בעוד שרבים מהמשכילים היהודים ספרדיים סברו כי השפה הספרדית יהודית 87 במצבה הנתון (בלי רפורמה מרחיקת לכת) תקשה לשמש אמצעי לרכישת השכלה מערבית, ואחדים אף הטילו ספק בכך שיש ליהודים הספרדים עניין להשקיע מאמצים בנורמטיביזציה ובמודרניזציה של שפה שאיננה שפתם (כי אם מזכרת לגלות ולגירוש), רוב האינטלקטואלים היהודים ספרדיים (להוציא את מקרה בולגריה) 88 הסכימו כי, נכון לזמנם, העברית אינה יכולה לשמש שפת תרבות והשכלה ליהודים בגלות. שמותיהם של בעלי המחלוקת בעולם היהודי ספרדי, נטיותיהם המנוגדות, דעותיהם, הצעותיהם וטיעוניהם כבר סוכמו, תוארו ונותחו על 89 ידי בוניס. ז. 2 מעמדה של העברית בקרב יהודי בוסניה בעת החדשה מעמדה של העברית בקרב ההמון היהודי ספרדי בבוסניה ובהרצגובינה לא היה שונה ממעמדה בקהילות בלקניות אחרות. הדור הראשון של המשכילים שפעלו בבוסניה, דוגמת זיקי איפ'ינדי ( ) 90 או ח"ר אברהם אהרן קאפון ( ), 91 כתבו 87 מספר שפות בלקניות עברו תהליך נורמטיביזציה במאות התשע עשרה והעשרים. הראשונה הייתה השפה הסרבית. התנתקותה מהשפה הסל ביי נו סרבית, אימוץ הדיאלקט הנורמטיבי ואימוץ שיטת כתיב פונטית החלו במקביל להתקוממות הלאומית בעשור הראשון של המאה התשע עשרה והסתיימו עד אמצע המאה (לפרטים נוספים ראו סטוינוביץ'). במקביל הביאה התנועה האילירית לידי נורמטיביזציה של השפה הקרואטית (ראו מאייסן). גם תהליך הנורמטיביזציה והרה לטיניזציה של השפה הרומנית הסתיים במאה התשע עשרה (ראו דנסושיאנו). עם עצמאותה של בולגריה ב 1878 התחדשה גם השפה הבולגרית המודרנית. בשנת 1928 החל גם בשפה התורכית התהליך של רפורמה מרחיקת לכת (ראו הייד). 88 בערים השונות בבולגריה פעלו בתי ספר ציוניים שההוראה בהם התקיימה אך ורק בעברית. היה זה מקרה בודד בגלות היהודית ספרדית. 89 בוניס, מודרניזציה. 90 משה רפאלוב'יג' אטיאס, המכונה זיקי איפ'ינדי, היה מן המשכילים היהודים ספרדיים הראשונים ילידי בוסניה. הוא היה הראשון שעסק בתולדותיהם של יהודי בוסניה. בחמישה גליונות (16 21) של לה אלב'וראדה [השחר] הוא פרסם את ממצאיו הראשוניים. היה גם משורר. שמואל אלעזר פרסם חלק משיריו (ראו אלעזר). אלעזר לא מספּ ר את השירים ברומאנסירו, אך לוּ היו השירים ממוספרים היו שיריו של זיקי איפ'ינדי מקבלים את המספרים 189,188,187,186,185,184,181,180 (עמ'.( שיר מס' 182 (עמ' 168) הוא מודיפיקציה של שיר עממי נפוץ, ולכן אין למנותו ברשימת יצירותיו. ככל הנראה, גם שירים 200 ו 201 (עמ' ) על הרב משה דאנון, שהיה נערץ במיוחד על זיקי איפ'ינדי (הוא הרי האמין כי צדיק זה הופיע לו בחלום וריפא אותו מחוליו), המובאים אצל אלעזר בעילום שם, הם פרי עטו של זיקי איפ'ינדי. נזירוביץ', היסטוריה, עמ' 246, משער כי גם השיר סיאס ביינב'ינידה אי ביין איסטרינאדה [ברוך בואך ומזל טוב לך], אשר פורסם בגיליון 3 של לה אלב'וראדה, והחתום על ידי "און אמאנטי די לה לוז" [אוהב אור], הוא פרי עטו של זיקי איפ'ינדי. לרגל מותו של זיקי איפ'ינדי פרסמה לאורה פאפו ("בוכוריטה") ב Bosnische Post מתאריך 31 בדצמבר 1916 נקרולוג Effendi: Zekky Erinnerung Eine [זיקי איפ'ינדי זיכרון אחד]. כמו כן זיקי איפ'ינדי מופיע כאחת הדמויות המרכזיות ב pasados Tiempos [זמנים שעברו], אחת התמונות הפולקלוריות של לאורה פאפו ("בוכוריטה"). 91 חכם קאפון נולד ברושצ'וק שבבולגריה, והגיע לסרייבו בסוף המאה התשע עשרה. התבלט בקהילה זו כאחד מראשוני האינטלקטואלים היהודים ספרדיים בעלי השכלה מערבית רחבה. הוא היה עורכו הראשי של העיתון הנזכר לה אלב'וראדה. גם דמותו הונצחה (לצדו של זיקי איפ'ינדי) בתמונה הפולקלורית הנזכרת לעיל של לאורה פאפו ("בוכוריטה").

89 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 165 כמעט 92 רק בספרדית יהודית; הראשון ספרדית יהודית מסורתית והשני ספרדית יהודית 93 "מסופרדת". בדור ההמשך היה השימוש בספרדית יהודית הרבה פחות מובן מאליו. כך, למשל, מוריץ לוי 94 ( ), לעתיד לבוא רבה הראשי של העיר, כתב יצירות ספרותיות בספרדית יהודית, אך את המחקר שלו הוא כתב תחילה בגרמנית 95 ולאחר מכן בסרבו קרואטית. 96 קאלמי ברוך ( ) כתב את הדוקטורט הנזכר שלו בגרמנית, 97 והמשיך לכתוב ספרי מחקר במספר 92 בתור רב שנוסף על השכלתו המערבית קיבל השכלה רבנית מסורתית מסוגל היה קאפון להתבטא גם בעברית, והוא אכן ניסה את קולמוסו גם בכתיבה בלשון הקודש (הוא כתב מחזה קצר בעברית: "שיבת ציון או היהדות והציונות, חזיון בשתי מערכות, נוסד בקורות זמננו, בעד הנערים והנערות הלומדים עברית עם תוי הנגינה בחוברת מיוחדת", סרייבו ה'תרפ"א וכן מספר שירים), אך ביחס לרוחב יצירתו בספרדית יהודית, מדובר בתחום זניח וזעום. 93 לקאפון הייתה משנה סדורה בנושא שפת התרבות הראויה של היהודים הספרדים במאה העשרים, והוא הפיץ אותה בכל האמצעים שעמדו לרשותו, בעיתון אשר ערך, בדרשותיו בבית הכנסת, בשיריו, באדפטציות תאטרון (איל אנגוסטיאדור [המצורר], סרייבו 1914/5674, לפי המוטיבים של סיפור "צורר היהודים" של מ' בראנדשטעטער אשר פורסם בעברית ב"השחר") ובמאמריו בעיתונות היהודית הבוסנית בין שתי מלחמות העולם. למשנתו כמה אבני יסוד: הק דמה וההשכלה, שמירה מוקפדת על ערכי תורת ישראל, על התרבות והספרות היהודית, הציונות והעשייה למען הרעיון הלאומי. הוא סבר שכל עוד הספרדים, עם כל שאר היהודים, לא יעברו כליל לעברית, עליהם לשמר את שפתם הלאומית המיוחדת, הלא היא הספרדית היהודית, "כשפה חיה ומועילה". (ראו את מאמרו של יהושע קאייון ב Jevrejski Rekonosemos, dunke, ke todo גיליון,[1926] 94 עמ',1 שמצוטטים בו דברי קאפון האלה:,život el tiempo ke no adoptaremos el lašon akodeš, tenemos primura de pratikar noestra avla provečoza espanjola, komo una lingua biva i [אנחנו מכירים, אם כן, שכל עוד לא נאמץ את לשון הקודש, יש לנו צורך להמשיך לדבר את שפתנו הספרדית כשפה חיה ומועילה].) אליבא דקאפון רק באמצעות הספרדית היהודית יוכלו היהודים הספרדים לשמר את אחדותם ואת זהותם. אימוץ שפות זרות כלשהן, בין שמדובר בשפת המדינה ובין בשפות תרבות עולמיות, עלול לפגוע בייחודם הלאומי. אם אחת ההגדרות של הלאום היא השפה, הרי שהוויתור על שפתם הלאומית יקרב את היהודים הספרדים צעד נוסף לקראת התבוללות. קאפון סבר, ככל הנראה, שבעולם המודרני תרבות לאומית וספרות לאומית יכולות להבטיח את שימורה של מסגרתו הלאומית של עם ישראל. לכן לא די בשימור הספרדית היהודית כשפתם הלאומית "החיה" של היהודים הספרדים; עליה גם להיות "מועילה", להיות מסוגלת לשמש כלי תקשורת בעולם המודרני, כאמצעי לרכישת השכלה מערבית המיוחלת ואולי חשוב יותר: ככלי ליצירה תרבותית מחודשת אשר תחזק את המודעות הלאומית ותעורר את הגאווה הלאומית, הכול על בסיס אימוץ ערכים הומניים כלליים. לשם כך על הספרדית היהודית להתנקות מהשפעות זרות ולחזור אל מקורה האיברו רומאני, בלי ויתור על ייחודה של הספרדית היהודית ביחס לקסטיליאנית. [תהליך דומה עבר עוד לפני זה או במקביל בשפות בלקניות אחרות אשר ביקשו לחזור אל מקורן ולהתנקות מההשפעות העות'מאניות (דוגמת הסרבית והבולגרית) או הסלאביות (דוגמת הרומנית).] עם זאת, על היהודים הספרדים להקפיד לשמר את הגייתם העתיקה המייחדת והמיוחדת. 94 בשנת 1901 עיבד לוי שלוש קומדיות של מולייר: איל מאלאטו אימאז'ינאדו [החולה המדומה], בנימין איל איסקארסו [בנימין הקמצן] ולוס אימברוייוס די סקאפין [תכסיסיו של סקאפין]. לפרטים נוספים ראו לה אלב'וראדה, (22 12 מרץ = ניסן 5661), עמ' 52, טורים א' וב'. 95 עבודת הדוקטור שלו על תולדות היהודים הספרדים בבוסניה נכתבה במקור בגרמנית; ראו לוי, ספרדים 1. במרוצת הזמן היא תורגמה גם לספרדית יהודית (לוי, ספרדים 2) ולסרבו קרואטית (לוי, ספרדים 3) אך לא על ידו. 96 ראו למשל לוי, פארדו; הנ"ל, היהודים; הנ"ל, כתבי היד. 97 ראו ברוך, פונולוגיה.

90 אליעזר פאפו 166 שפות (בעיקר בסרבו קרואטית). 98 לאורה פאפו ("בוכוריטה") ( ) החלה לכתוב את המונוגרפיה שלה על האישה הספרדייה בבוסניה בגרמנית, אך אחרי הטפת מוסר מטעם ב'יטה קאייון כתבה אותה מחדש ובהרחבה בספרדית יהודית; 99 כל מפעלה הספרותי של סופרת חשובה זו כתוב אמנם בהקפדה בספרדית יהודית. גם ח"ר שבתי ג'אאין ( ), שלא 100 התנסה בכתיבה לא ספרותית, כתב בספרדית יהודית באופן אקסקלוסיבי. כבר בדור ההוא פעלו בקרב הקהילה גם סופרים יהודים ידועי שם, דוגמת יצחק סמוקובליה ( ), 101 שבחרו לכתוב רק בסרבו קרואטית. בני הדור העוקב, ילידי המאה העשרים, כתבו כמעט כולם אך ורק בסרבו קרואטית. בכל אופן, אם נכתבה הספרות בשפתם האתנית, אם בשפת תרבות בין לאומית כלשהי ואם בשפת המקום, היא לא נכתבה בעברית. ההמון היהודי בבוסניה והרצגובינה לא הכיר עברית מספיק כדי לקרוא יצירות ספרותיות בשפה זו, ולכן גם סופרים בעלי רקע רבני, 102 שהייתה להם שליטה בעברית מסורתית, מיעטו בכתיבה בשפה זו (כמו חכם קאפון) או התנזרו ממנה כליל (כמו חכם ג'אאין וד"ר לוי). סיכומו של דבר, רוב רובו של הציבור היהודי בבוסניה הכיר בעל פה קטעים חשובים מטקסטים פולחניים מרכזיים ובכללם ההגדה של פסח. אולם בדיוק כמו בשאר חצי האי הבלקני בעידן זה, רמת השליטה של בני הקהילה בשפה העברית לא הייתה מאפשרת לרובם לעמוד על משחקי מילים, מעתקי משמעות ועיוותי לשון אילו נעשו אלה בעברית. ז. 3 שילוב הרכיבים מהנוסח העברי של ההגדה של פסח למרות מגבלת אי השליטה של קהל יעדו בשפה העברית מצא שאני אלטאראץ מספר דרכים אפקיטיביות לשלב בתוך יצירתו לא רק פתיחות מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח (כשם שעשו גם פרודיסטים ספרדים יהודים אחרים) או מילים בודדות או ביטויים, כי אם גם מבנים שלמים מתוך הנוסח העברי המקורי. בסעיף זה ימוינו דרכי השילוב המקוריות שאלטאראץ פיתח. תפקידם הפואטי והקומי של הרכיבים העבריים בהגדת הפרטיזנים יידון בהמשך, בסעיף י. ז. 1.3 שילוב מקוטע ומדולג של פסקאות כל ארבע הפסקאות של הגדת הפרטיזנים המבוססות על הנוסח העברי בנויות כשירים דו לשוניים בעלי שתי צלעות (למעט הפתיחתא של הפסקה 10, שהיא כולה עברית). בשתיים הראשונות (1 ו 3 ) הצלע הראשונה היא עברית, והשנייה סרבו קרואטית; בשתיים האחרונות 98 ראו ברוך, כתבים. 99 לפרטים נוספים על עניין זה ראו פאפו, בוכוריטה. 100 גם חכם ג'אאין היה יליד בולגריה (פלוונה). איש חינוך, סופר ואיש ציבור חשוב זה פעל בקרב יהודי בוסניה והרצגובינה כמעט 20 שנה. תחילה, בשנים 1904 ו 1905, בטרווניק (הוא הועסק כחזן, מורה ללשון עברית ומורה דת, אך עקב התנגדותם של זקני הקהילה בגלל שיטותיו המודרניות והמהפכניות נאלץ לעזוב), ואחר כך שוב בין השנים בשנת 1922 יצאו לאור בווינה שלושה ממחזותיו: יפתח, דבורה ולה איז'ה דיל סול [בת השמש]. 101 לפרטים נוספים על סופר זה ועל יצירתו ראו לוי, ילדים; מאסטרו, הקדמה. 102 גם חלק מחברי האליטה האינטלקטואלית הלא רבנית, דוגמת ד"ר שמואל רומאנו ויעקב מאסטרו, שלטו היטב בעברית. יעידו על כך תרגומיהם מעברית לסרבו קרואטית. הראשון תרגם את הרומן "בלי כוכב" של יהודה בורלא, ושניהם יחד תרגמו את האנתולוגיה של ספרות עברית חדשה של מוריס משה רבינסון (ראו רומאנו, אנתולוגיה).

91 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 167 (5 ו 10 ) הצלע הראשונה היא ספרדית יהודית, והשנייה עברית. להלן פסקה 1 מתוך הגדת הפרטיזנים: Alah-manja, teškog li našeg stanja, di ahelu avatana, teško nama, <beara be-micrajim gušim se i davim,> Kol bifnim jete vejehol, teška muka teška bol. Kol dicrih jete vejifsah, avioni pusti strah. Ašata aha, uši buhas. Beara dejisrael bene horim, dok nas ne spasi drug Staljin. הא לחמא עניא, איזה מצב קשיא, די אכלו אבהתנא, ולנו לענה, <בארעא דמצרים, נחנק וטובע אני.> כל בפנים ייתי ויכול, סבל קשה וכאב גדול. כל דצריך ייתי ויפסח, מטוסים וחרדה גדולה. השתא הכא כינים, פרעושים, במתנה, בארעא דישראל בני חורים, עד כי יושיענו החבר סטלין. פסקה 103 זו היא שיר שקול ומחורז. כל שורה בנויה משתי צלעות סימטריות. הראשונה היא קטע מתוך פסקת הפתיחה הארמית של ההגדה של פסח, והשנייה מציגה אקטואליה של הלוחמים והפליטים היהודים בסרבו קרואטית. הפסקה איננה מקוטעת רק מבחינה לשונית (המעבר מלשון אחת לשנייה), כי אם גם מבחינה נרטיבית (המעבר מנושא לנושא). שתי הצלעות, הארמית והסרבו קרואטית, אינן מתחברות, לרוב, כדי יחידה תחבירית רהוטה העומדת בזכות עצמה (ואם הדבר נכון לגבי כל שורה בודדת בנפרד, אין צריך לומר שהפסקה כולה איננה מצטרפת כדי יחידה תחבירית מובנית). שברי משפטים בשתי הצלעות נמסרים במעין סטקטו,(staccato) ונראה כי זה משקף נאמנה את עולמם השבור של המחבר ושל חבריו. בדיוק כמו בפסקה שלפנינו גם בחייהם קיימות שתי צלעות שונות, מנוגדות ובלתי ניתנות לאיחוי, הדרות בכל זאת בכפיפה אחת מכוח המציאות: חייהם האזרחיים הרגילים של לפני המלחמה וחייהם כלוחמים או פליטים בכאוס של המלחמה. משפט הפתיחה של ההיפוטקסט ("הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים") מופיע בנוסח הכתוב של ההיפרטקסט 104 לסירוגין בשלוש שורות הראשונות. בכל אחת משלוש שורות אלה הצלע הארמית היא בעצם שליש של משפט הפתיחה הארמי. 105 בשורה הרביעית והחמישית של ההיפרטקסט מופיעים בתור צלע ארמית שני משפטי המשך של ההיפוטקסט (הראשון בשינויים קלים): "כל בפנים ייתי ויכול" (במקום "כל דכפין ייתי ויכול") ו"כל דצריך ייתי ויפסח". נראה בבירור כי שיקוליו של אלטאראץ במקום הזה הם בעיקר שיקולי משקל וחריזה. משפט הפתיחה של ההיפוטקסט הוא ארוך, ובשל כך הוא אולץ לחלקו לשלושה חלקים כדי לשלבו בהיפרטקסט בצורה שקולה ומתחרזת. לעומת זאת את שני משפטי ההמשך הקצרים ניתן היה לשלב בהיפרטקסט כיחידה אחת, בלי חלוקה. שלושת המשפטים הלקוחים מההיפוטקסט שראינו עד כה שולבו בהיפרטקסט בשלמותם: הראשון לסירוגין, בצלעות הארמיות של שלוש השורות הראשונות (לפחות בנוסח הכתוב), והשניים האחרים כיחידות סגורות, בצלעות הארמיות של השורה הרביעית והחמישית ואף 103 לפירוש מלווה של כל הקטעים המצוטטים ראו נספח. בגוף המאמר יידונו רק ההיבטים הרלוונטיים לדיון. 104 היפרטקסט = (בחקר הפרודיה) הטקסט ה"פרזיטי" המחולל טרנספורמציה היתולית בהיפוטקסט. 105 בנוסח המוקלט חסרה השורה השלישית ובשל כך גם השליש האחרון של משפט הפתיחה.

92 אליעזר פאפו 168 לא באחד מהם דילג אלטאראץ על מרכיב כלשהו ממרכיביהם. לא כך הוא נהג בהמשך. כידוע, בהיפוטקסט מופיעים כאן שני משפטים נוספים: "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" ו"השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין". בהיפרטקסט, אמנם מופיעות כצלעות הארמיות בשתי השורות האחרונות המילים "השתא הכא" ו"בארעא דישראל בני חורים". המילים "השתא הכא" מופיעות כרישא הן במשפט הרביעי והן במשפט החמישי של ההיפוטקסט, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות מהיכן לקח אותן אלטאראץ. אם נניח שבתחילת השורה השישית של ההיפרטקסט (הגורסת: "השתא הכא כינים, פרעושים, במתנה") הוא השתמש ברישא של המשפט הרביעי של ההיפוטקסט ("השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל"), ושבהמשך, בתחילת השורה השישית של ההיפרטקסט (הגורסת: "בארעא דישראל בני חורים, עד כי יושיענו החבר סטלין"), הוא השתמש בסיפא של המשפט החמישי בהיפוטקסט ("השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין"), יתברר שהוא דילג על הסיפא של המשפט הרביעי ועל הרישא של המשפט החמישי של ההיפוטקסט. אם נניח שבשתי השורות האחרונות של ההיפרטקסט הוא השתמש ברישא ובסיפא של המשפט החמישי של ההיפוטקסט, לא יהיה מנוס מלומר שהוא דילג כליל על השורה הרביעית של ההיפוטקסט. יתרה מזו, אפילו המשפט החמישי אינו מופיע בשלמותו כי אם בדילוגים. המילים "עבדי" ו"לשנה הבאה" אינן מופיעות כלל. גם פסקה 3 כוללת שילוב מקוטע ומדולג של קטע מתוך הנוסח העברי המקורי של ההגדה של פסח: מה נשתנה הלילה כל העסקה הזאת לא שווה, הזה מכל הלילות היטלר הוא חיית החיות, שבכל הלילות גם פווליץ' הוא אידיוט, אנו אוכלים ולנו מסמר תוקעים, והלילה הזה כולו מצה ואכלנו רק תירס דייסה Ma ništana alajla ništa to ne valja, aze mikol alelot Hitler je veliki skot, šebehol alelot i Pavelić je idiot, anu ohelim zabiše nam klin, ve-alajla aze kulo maca i stalno smo jeli žganjaca. גם בפסקה זו עיקר הקשר בין הצלע העברית ("מה נשתנה הלילה", "הזה מכל הלילות", "שבכל הלילות" או "אנו אוכלים") לצלע הסרבו קרואטית ("כל העסקה הזאת לא שווה", "היטלר הוא חיית החיות", "גם פווליץ' הוא אידיוט" או "ולנו מסמר תוקעים") נמצא במשקל ובחריזה. גם כאן אלטאראץ משלב את קטעי ההיפוטקסט באופן מקוטע ומדולג. בצלעות העבריות של שתי השורות הראשונות מובא משפט הפתיחה של הפסקה השנייה של הנוסח העברי של ההגדה של פסח ("מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"). הוא מובא באופן מקוטע: חציו הראשון בתחילת השורה הראשונה וחציו השני בתחילת השורה השנייה. אחרי זה אלטאראץ מדלג על הקושיה הראשונה מתוך ארבע הקושיות ("שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים"), ועובר מיד לקושיה השנייה ("שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה"), תוך דילוג על המילים "חמץ ומצה". בהיפוטקסט לקושיה זו שני חלקים, הראשון מתאר את מצב הדברים במשך השנה (אוכלים הכול, הן חמץ והן מצה) והשנייה את מציאות חג הפסח (אוכלים רק מצות). אצל אלטאראץ המציאות של פסח (אכילת מצה) מנוגדת למציאות של חיי הפרטיזנים (אכילת דייסת תירס במשך כל השנה כולה). בהמשך אלטאראץ מדלג על שתי הקושיות הנותרות.

93 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 169 ולסיכום, הנרטיב של שתי פסקאות אלה אינו שוטף ורציף. באמצעות שברי משפטים הן יוצרות אווירה: אווירת ההגדה של פסח מצד אחד (באמצעות הקטעים המוכרים מתוך הנוסח המקורי) ואווירת ההוויי היהודי במלחמת העולם השנייה מצד שני (באמצעות הצלעות הסרבו קרואטיות). מן הראוי להדגיש כי חוסר האחדות הלשונית וההיגיון התחבירי אינם פוגעים בתפקידן הנרטיבי של שתי פסקאות אלה, המשמשות, כאמור לעיל בסעיף 1 (עם פסקה 2 הנמצאת ביניהן), כמצג ליצירה. תפקידו של המצג למסור מידע ראשוני על העלילה נושאה, זמנה ומקומה ופסקאות אלה עושות זאת בלא ספק. יתרה מזו, נראה כי "הנרטיב השבור" שלהן נותן ביטוי הולם לשבר שבחיי המחבר ובחיי הקבוצה שהוא נמנה עמה. בבסיס פסקאות 5 ו 10 גישה שונה לחלוטין. שתי פסקאות אלה הן יחידות תחביריות אחידות ושוטפות. כאמור לעיל בסעיף 1, שתי פסקאות אלה הן שתי נקודות תפנית בעלילתה של הגדת הפרטיזנים: הנסיגה הפרטיזנית עקב המתקפה הגרמנית קרואטית (# 5) ומתקפת הנגד הפרטיזנית (# 10). תפקידם המרכזי בציר העלילה מחייב צחות ובהירות. אי לכך המרכיבים העבריים המשובצים לתוכן אינם משתלבים על בסיס ההתאמה הצלילית, כי אם לפי משמעותם. בגלל המגבלות הלשוניות אשר נידונו לעיל (חוסר השליטה של קהל היעד בשפה העברית כשפה מדוברת), 106 הוגבל שילוב הרכיבים העבריים על בסיס משמעותם במקור בעיקר לשורות פזמון חוזרות ונשנות, המוכרות והמובנות לכול. בשתי הפסקאות מדובר בשיר בעל שתי צלעות: הצלע הראשונה, הארוכה יותר, כתובה ספרדית יהודית (כשכל הטופונימים בה הם סרבו קרואטיים), והשנייה, הקצרה יותר, היא פזמון הלקוח מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח. להלן פסקה 5: I stuvimus a Topusko dajeno, I di Topusko muz fujimus al Majdan dajeno I dil Majdan muz fujimus a Ponikvar dajeno, I di Ponikvar a Vorkapić dajeno, I di Vorkapić a Malička dajeno, I di Malička a Petrova Gora <jebeno> (medeno) i zaguljeno. והיינו בטופוסקו דיינו, ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו, וממיידן לפוניקוור דיינו, ומפוניקוור לוורקפיץ' דיינו, ומוורקפיץ' למליצ'קה דיינו, וממליצ'קה לפטרובה גורה <מזוין> (מתוק) ומסובך. השימוש בפזמון העברי "דיינו" ולא בפזמון המקובל בתרגום ההגדה של פסח ללאדינו "מוס אבאסטאב'ה" או "אבאסטאב'ה אה מוס" מאפשר להניח כי הפסקה מבוססת על הנוסח העברי. אולם יש לומר כי לפחות פרודיסט ספרדי יהודי אחד לפני אלטאראץ כבר השתמש בפזמון עברי בפרודיה על הפסקה "כמה מעלות טובות למקום עלינו". המדובר הוא באליה אלגאזי, מחברה של הגדה די לוס מואג'יריס [הגדת המהגרים]. 107 אצל שני המחברים הפזמון העברי החוזר משתלב בפסקה תוך כדי אירוניזציה של משמעותו המקורית. 108 אצל אלטאראץ, הפזמון העברי מתחלף בשורה האחרונה בצמד מילים סרבו קרואטיות הדומות לו בצליל. בכל הפסקה 106 ראו שני תת הסעיפים הראשונים של הסעיף הנוכחי. 107 א' אלגאזי, הגדה די לוס מואג'יריס [הגדת הפליטים], אסטאנבול ראו סעיף י. 2. להלן.

94 אליעזר פאפו 170 כולה, למרות המעבר מלשון ללשון, ההיגיון התחבירי נשמר בהקפדה וכך גם ההיגיון הנרטיבי. הדבר נכון גם לגבי פסקה 10: Odu ladonaj ki tov ki leolam hasdo, I muz tornimos atras a <Mališka> (Vorkapić) ki leolam hasdo, I di <Mališka> (Vorkapić) atraz <a Vorkapić> (al Majdan) ki leolam hasdo, I di <Vorkapić> (Majdan) atraz a Ponikvar ki leolam hasdo, Ondi la gazdarica vieža, ki li patleji la muleža. Ki leolam hasdo ki s aruvo todu luke kido. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וחזרנו שוב ל<מלישקה> (וורקפיץ') כי לעולם חסדו, ומ<מלישקה> (וורקפיץ') שוב ל<וורקפיץ'> (מאיידאן) כי לעולם חסדו, ומ<וורקפיץ'> (מאיידאן) שוב לפוניקוור כי לעולם חסדו, אצל אותה בעלת הבית הזקנה הלוואי ויתפוצץ לה הלבלב. כי לעולם חסדו וכל מה שנשאר נגנב. גם בפסקה זו העלילה נמסרת בספרדית יהודית, הטופונימים הם סרבו קרואטיים, והפזמון עברי. הפזמון "כּ י ל עוֹל ם ח ס דּוֹ" (תהלים קיח) לקוח מה"הלל", שהוא חלק אינטגרלי של ההגדה של פסח. בשורה החמישית פזמון זה מוחלף בקללה בספרדית יהודית, הפותחת בהברה זהה: ki (ש ), ואילו בשורה השישית ובשורה האחרונה הפזמון הופך להיות הרישא של השורה. קטעים שאינם קשורים בחג הפסח דווקא (כגון הקידוש, ברכת המזון וההלל) לרוב לא תורגמו ללאדינו. כתוצאה מכך רוב הפרודיסטים הספרדים יהודים בחרו לא להתייחס אליהם. המעטים שכן התייחסו 109 התבססו על תרגומים מסורתיים ללאדינו של ספר תהלים או של סידור התפילה גם אם אלה אינם מופיעים במהדורות המקובלות והנפוצות של ההגדה של פסח עם תרגום ללאדינו. מדיניותו של אלטאראץ בנושא ההלל דומה לזו של בעל "סדר ליל של פסח כפי מנהג הכופרים יצ"ו" בנושא הקידוש. 110 שני המחברים לעתים אינם מדלגים על הקטעים העבריים הבלתי מתורגמים של ההגדה של פסח, וכשמחליטים להתייחס אליהם הם אינם מחפשים תרגומים מסורתיים ללאדינו מחוץ להגדה, אלא מתייחסים לטקסט העברי הכלול בהגדה. ז. 2.3 פתיחתות עבריות רק לפסקה אחת (12) בהגדת הפרטיזנים פתיחתא עברית. בחלק מהפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח הפתיחתות מהנוסח העברי ארמי (הא לחמא עניא, מה נשתנה וכו') מופיעות ככותרות לפסקאות הפרודיה (כולן או חלקן). אולם לכותרות אלה תפקיד של ציון מראה מקום גרדא (למען י ד ע הקורא לאיזו פסקה בהגדה של פסח מתייחסת כל פסקה בפרודיה), וכתוצאה מכך הן בדרך כלל אינן נחשבות חלק מהפסקה הפרודית עצמה. לראיה, הפרודיסטים הספרדים יהודים חוזרים על המילים המופיעות בכותרת העברית גם כשהמילים 109 דוגמת נסים סימן טוב עלי בלה הגדה די לה גיררה פור איל דיאה די פסח [הגדת המלחמה ליום הפסח], איסטנבול 1921(?). 110 ראו הערה 83 לעיל.

95 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 171 הפותחות הספרדיות יהודיות של הפסקה אינן סוטות מן הכותרת העברית כלל, 111 כל שכן 112 כשמופיעה בהן טרנספורמציה היתולית כלשהי. אצל אלטאראץ, לעומת זאת לפתיחתא העברית אין תפקיד של כותרת. היא משובצת לתוך הטקסט הספרדי יהודי עם התפקיד שהיה לה במקור: היא משמשת כפתיחתא, והטקסט ממשיך אחריה בלי להתעכב על תרגומה. לתופעה זו רק דוגמה אחת, פסקה 12, המתחילה בפתיחתא מהנוסח העברי של ההגדה של פסח, "לפיכך אנחנו חייבים", וממשיכה מיד בסיפור דברים בספרדית יהודית: Lefihah anahnu hajavim, i muz fazimus todus hahamim, veavta, i eskrivimus una grandi karta a lus Englezus i a luz Amerikanus, ki no stamuz sanus לפיכך אנחנו חייבים, ונעשינו כולנו חכמים, ואהבת, וכתבנו איגרת ארוכה, לאנגלים ולאמריקאים, שאין אנחנו בריאים ז. 3.3 הפיכת רכיבים עבריים לפתיחתות בהיפרטקסט במקום אחד בהגדת הפרטיזנים אלטאראץ הופך שורה מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח 113 לפתיחתא. מדובר בפסקה 9, הפותחת במילים "משועבדים היינו (לפרעה) במצרים": משועבדים היינו (לפרעה) במצרים, ומרוב פחד, יהודי אחד ש(נ)קרא<ו לו> חיים, <אמר> (רצה להגיד) את ברכת שהכל, (כי) רצה לשתות <לו> בקבוקון ליזול. Mešuabadim ajinu (lefaro) bemicrajim i, di spantu, un Đidjo ki si jam<a>(o) Hajim, <dišu> (ki kižu dizir) la biraha di šeakol, i <si> (ki) kiju biver una <rudumika> (ridomitja) di lizol. בנוסחה העברי של ההגדה של פסח פתיחתא זו של אלטאראץ מופיעה בפסקת "עבדים היינו לפרעה במצרים" כסיפא של המשפט "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, עדיין 111 ראו, למשל, מועדים לשמחה: און רימורסו פור לה הגדה די חג הפסח [מועדים לשמחה: געגוע להגדה של חג הפסח], שאלוניקי 1915: שם תחת הכותרת "הא לחמא ענייא" מופיעה הפסקה שמתחילה במילים איסטי פאן די לה אפ'ריאיסייון, שהן תרגום מילולי של הכותרת העברית, או "לה מאאונייה דיל ריזון" [ההגדה של איל ריזון], שהתפרסם בעיתון השאלוניקאי איל ריזון, ב 14 לניסן [1929], 5689 שבה תחת הכותרת "אלו עשר מכות" מופיעה הפסקה המתחילה במילים איסטאס דייס פ'ירידאס, שהן תרגום מילולי של הכותרת העברית. 112 ראו למשל, י' יונה, מועדים לשמחה: און רימורסו פור לה הגדה די חג הפסח [מועדים לשמחה: געגוע להגדה של חג הפסח], שאלוניקי 1915: שם תחת הכותרת "עבדים היינו לפרעה" מופיעה הפסקה שמתחילה במילים סיירב'וס פ'ואימוס אוגאנייו אה באקאליס אי מאטראפאזיס [עבדים היינו השנה לבעלי מכולות ולמוכרי ירקות] או "לה מאאונייה דיל ריזון" [ההגדה של איל ריזון], שהתפרסם בעיתון השאלוניקאי איל ריזון, ב 14 לניסן [1929], 5689 ובה תחת הכותרת "הא לחמא עניא" מופיעה הפסקה המתחילה במילים איסטה פאז די לה סיטואסייון [שלום זה של הסיטואציה]. 113 פסקה זו תנותח לעומק בסעיף י. 4. להלן.

96 אליעזר פאפו 172 אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". למרות הדמיון הרב בין הפתיחתא ("עבדים היינו לפרעה במצרים") לבין הביטוי שאלטאראץ אימץ לשמש כפתיחתא בפרודיה שלו ("משועבדים היינו לפרעה במצרים"), בהקשרם המקורי בנוסח העברי של ההגדה של פסח קיים הבדל עצום ביניהם. משפט הפתיחה הוא משפט חיווי בעבר פשוט הקובע עובדה בהיסטוריה: עבדים היינו לפרעה במצרים. לעומת זאת הביטוי "משועבדים היינו לפרעה במצרים" הוא חלק ממשפט תנאי המביע מצב היפותטי שיכול היה להתרחש בעבר. הרישא של משפט תנאי זה, "אילו לא הוציא הקב"ה הוא את אבותינו ממצרים", הוא פסוקית תנאי,(protasis) ואילו הסיפא שלו, "משועבדים היינו לפרעה במצרים", הוא החלק העיקרי של משפט התנאי המביע את תוצאות התנאי.(apodosis) מדובר בתנאי שלילי (התוצאות תתקיימנה באי מילוי התנאי) בלתי קיים (המשפט כתוב בלשון עבר, והיות ושהתנאי קוים התוצאות של אי מילויו ההיפותטי מעולם לא התרחשו). בחירתו של אלטאראץ להפוך את ה apodosis לפתיחה בפרודיה שלו יכולה להתפרש כחתרנית. מצבם של היהודים בתקופת השואה דומה למילוי התנאי השלילי: ביטול יציאת מצרים ושעבוד לפרעה החדש היטלר. בין כך ובין כך יש בבחירה זו גם משום שבירת אופק הציפייה של קהל הצופים/קוראים, שהוא מתנאיי היסוד של כל יצירה היתולית. המצופה אינו מצחיק. אלטאראץ מודע היטב לתנאי זה, ואף מדיניותו בשימוש ברכיבים מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח מוכיחה זאת. השימוש שלו ברכיבים אלה אינו טכני וצפוי, כי אם מגוון. כמו שראינו בסעיף הקודם, רק פעם אחת בכל הגדת הפרטיזנים משתמש אלטאראץ בפתיחתא מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח. גם בסעיף הנוכחי רק דוגמה אחת. בכל הגדת הפרטיזנים רק פעם אחת הופך משפט מתוך פסקה עברית של ההגדה של פסח למשפט פתיחה בפרודיה. ז. 4.3 מילים בודדות וביטויים במכלול התרבויות היהודיות האתניות המסורתיות (ותרבותם של היהודים הספרדים איננה יוצאת דופן בעניין זה) השפה העברית נתפסת כלשון הקודש, ובשל כך כלשון היוקרה 114 או כלשון התרבות והעילית 115 של הקבוצה. כתוצאה מכך עצם השימוש במילה עברית במסגרת של שפה 116 יהודית כלשהי, כתובה כמדוברת (דוגמת הערבית יהודית, הספרדית היהודית או היידיש), מקנה להקשר המשלב משנה תוקף. 117 כלל זה אינו קשור לטיבו של הטקסט המשלב. 118 גם טקסטים רציניים וגם טקסטים היתוליים מתחזקים מעצם השילוב של מרכיבים עבריים לתוכם. 114 לפי הגדרתו של חיים רבין; ראו רבין. 115 לפי הגדרתו של שלמה מורג; ראו מורג. 116 למרכיב העברי בספרדית היהודית הכתובה והמדוברת בעת החדשה ראו בוניס, לקסיקון. למרכיב העברי בספרדית היהודית המדוברת בבוסניה ובהרצגובינה ראו פאפו, מילים עבריות. גם מילונו של דוד בנבנשתי מתמקד בעיקר במילים עבריות שנקלטו בשפה המדוברת, במיוחד בניבים השאלוניקאי והירושלמי. 117 בספרדית היהודית כלל זה אינו חל על מילים עבריות שאין להן אקוויוולנט ספרדי יהודי או שהוא קיים אך הדוברים אינם מרבים להשתמש בו, כגון שמות חודשים, חגים ותפילות (שחרית, מוסף, מנחה, נעילה, ערבית), טקסים (קידוש, הבדלה וכו'), תשמישי קדושה (תפילין, מזוזה וכו') ומונחי משפט עברי (גט, חליצה). היות שמילים אלה הן חלק בלתי נפרד של אוצר המילים הספרדי יהודי היום יומי, יש לראותן כמילים נ טראליות ולא כמילים טעונות תוקף משנה. 118 לתפקידו של המרכיב העברי בפתגם העממי הספרדי יהודי, למשל, ראו אלכסנדר, מילים, עמ'

97 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי כל סוג, כמובן, בכיוון שלו. "התבלין העברי" הופך את הטקסטים הרציניים לרציניים יותר, ואילו הטקסטים ההיתוליים נתפסים בזכותו כהיתוליים יותר. 120 במקרן של הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח השימוש במילים עבריות נותן תוקף משנה לנועזותה ולחתרנותה של היצירה. בהגדת הפרטיזנים מופיעים מילה בודדת אחת ("לכלותנו"), 121 ארבעה ביטויים ("המקום עלינו", "על שום מה", "ביד חזקה ובזרוע נטויה", "בסוסים, בחמורים") ושני שמות פרטיים (רבי טרפון ורבי עקיבא) המלוקטים מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח. המעניין הוא שמכלול הרכיבים הנזכרים השייכים לקטגוריה זו מרוכזים בשתי פסקאות סמוכות, שישה בפסקה 6 ואחד בפסקה 7. להלן פסקאות 6 ו 7 בשלמותן: Vajomer Ribi Tarfon ben Akiva, i impiso la ofanziva, dija di martis di tres partis, amakon alenu, i pod svaku cijenu lehalotenu, kaljo ivar il ruksak jenu. Vajomer: Al šum ma i durmimus a la šuma. Bejad hazaka, uvizroa netuja, <jebi ga> (do đavola), kajo la luvja i muz mužimos komu luz ratoniz i komu luz majmonis, o Dio santu, muz kagimus di spantu. ויאמר רבי טרפון בן עקיבא, והחלה המתקפה, ביום שלישי משלושה כיוונים, המקום עלינו, ובכל מחיר, לכלותנו, תיק גב גדוש לסחוב היה עלינו. ויאמר: על שום מה", וישנו בשׁוּמ ה. ביד חזקה ובזרוע נטויה, איזה באסה, הגשם ירד ונרטבנו כמו עכברים וכמו קופים, אלוהים אדירים, מרוב פחד עשינו בתחתונים. 119 כדי לאייר את התופעה אביא משפט מתוך הספר דמשק אליעזר (חלק אורח חיים) של ח"ר אליעזר בן שם טוב פאפו, המצוטט אצל בוניס (לקסיקון, ערך נפטר, עמ' 343): "אפאריז'אד לוגאר פארה צדיק אונו קי נפטר" [הכינו מקום לצדיק אחד שנפטר]. אין ספק כי במקום הפועל העברי נפטר יכול היה המחבר להשתמש במקבילתו ממקור ספרדי מורירסי, אך דוברי ספרדית יהודית מרבים להשתמש בצורה העברית נפטר (לרוב בצירוף פועל העזר ממקור ספרדי סיר להיות; סיר נפטר להיות נפטר; ראו המאמר של בוניס בכרך זה), כי השימוש במילה העברית בהקשר כזה קושר את הפטירה הנדונה ליהדות ומקנה לה מעמד של מיתה בקדושה, בניגוד לסתם מיתה (מואירטי). 120 כדי לאייר את התופעה אביא את הטקסט מהעיתון איל קירבאג' [השוט], המצוטט אצל בוניס (לקסיקון, ערך חמור, עמ' 220): "לוס אטאקוס דיל אב'יניר נון אינטראן מאס אין איל ז'ורנאליזמו,... ני אין איל ציוניזמו, ני אין איל חמוריזמו מה אין איל ז'יזואיטיזמו" [את המתקפות של העיתון (השאלוניקאי) איל אב'יניר אי אפשר כבר להגדיר כעיתונאות, ציונות או חמוריות אלא כצביעות ישועית]. אין ספק שבטקסט הנדון יכול היה הסטריקן הספרדי יהודי ליצור קונסטרוקציה לשונית כמו "אזניזמו" (על בסיס המילה הספרדית אזנו = חמור) המקבילה לקונסטרוקציה הלשונית חמוריזמו (המבוססת על המילה העברית חמור) שבה הוא השתמש, אך הקונסטרוקציה המבוססת על המילה העברית הוסיפה להיתוליות של כתבתו הסטירית, ולכן הוא העדיף אותה. 121 אינני מחשיב מילים עבריות כגון מצה ומרור (שתיהן מופיעות בפסקה 9) כמובאות מתוך נוסחה העברי של ההגדה של פסח, כי מדובר במילים שהתאזרחו בספרדית היהדוית והפכו חלק בלתי נפרד של אוצר המילים שלה.

98 אליעזר פאפו 174 Vajomer ribi Goldner <ben Hananja, al otru dija amanjana di manjana, ve ribi Volner> ve ribi Jeošua, i pagimuz hiljadu kuna kilu kruva, i muz ivo un čuili, un ladron-baši, i todus di traz de el amargus komo la fiel. Besusim, behamorim, betontonim i todus kavesas di tinja partimus para (il kazal) Krstinja. <Jedino još slobodno selo.> ויאמר רבי גולדנר <בן חנניה, השכם בבוקר ביום הבא, ורבי וולנר> ורבי יהושע, ושילמנו קילו לחם אלף קוּנ ה, והדריך אותנו אחד איכר, ראש הליסטים, וכולנו אחריו כמרה ממורמרים, בסוסים, בחמורים, במטומטמים ולכולנו ראשים מגרדים, בכיוון (כפר) קרסטינייה אנחנו עוזבים. <כפר יחידי שנשאר חופשי.> העובדה כי מכלול המילים הבודדות והביטויים הלקוחים מהנוסח העברי של ההגדה של פסח נמצאים מרוכזים בשתי פסקאות סמוכות מלמדת, כי בכתיבת פסקאותיה השונות של הגדת הפרטיזנים נקט אלטאראץ שיטות שונות במודע ובמכוון. לשיטת שימושו בפסקאות שלמות מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח קראתי "שיטת הצלעות"; את השיטה הנוכחית יש לכנות "שיטת הטלאים". ראשית, הפסקה היא שעטנז של שלוש שפות (עברית, ספרדית יהודית וסרבו קרואטית), אולם דבר זה אינו ייחודי לפסקה זו. המיוחד שבה הוא מקורם ההטרוגני של מרכיביה והאופן שבו אלטאראץ מחברם ליחידה אחת. כל הפסקה בנויה טלאים טלאים, החל בשמו של "התנא" שבשמו נמסרת "המשנה", רבי טרפון בן עקיבא (הכלאת שמותיהם של שני תנאים), דרך השימוש בביטויים עבריים ("על שום מה") המתפרשים כאילו היו מילים בספרדית יהודית šuma ) a ) la או חצאי פסוקים מקראיים ("ביד חזקה ובזרוע נטויה") המלווים בקללות סרבו קרואטיות ga ) jebi או đavola,( do וכלה במשפטי קריאה ספרדיים יהודיים santu") ("O Dio או בביטויים סרבו קרואטיים נפוצים cijenu ).( i pod svaku מן הראוי להעיר כי, למרות מוצאם ההטרוגני של רכיביהן השונים, המסגרת הנרטיבית של שתי הפסקאות היא ספרדית יהודית מדוברת, והמובאות העבריות והסרבו קרואטיות משתבצות 122 לתוכה. אתייחס תחילה לפתיחות של שתי הפסקאות. המשניות והברייתות באופן כללי (ובכללן גם אלה המובאות בהגדה של פסח) משתמשות בפועל אמר בהווה (רבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר או רבי עקיבא אומר), בעבר (אמר רבי אלעזר) או בעבר מתמשך (רבן גמליאל היה אומר) אך לעולם לא בעבר מקראי (ויאמר). פסקאותיו של אלטאראץ, לעומת זאת, מתחילות במילת פתיחה מקראית, "ויאמר" ("ויאמר ה' אל..."), אך מיד עוברות ללשון חכמים. אולם גם חכמיו של אלטאראץ הם מעשה טלאים. בפסקה 6 מדובר ברבי טרפון בן עקיבא, ובפסקה 7 ברבי גולדנר בן חנניה. כידוע, שמותיהם של רבי עקיבא ורבי טרפון מופיעים בהגדה של פסח בסמיכות בסיפור מעשה חכמים: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה 122 כדי שהאנדרלמוסיה הלשונית תהיה מושלמת אלטאראץ משבץ לתוך הטקסט הספרדי יהודי הרץ גם מילים בין לאומיות (כמו ofanziva מתקפה) או גרמניות (כגון ruksak תיק גב) שהגיעו לספרדית היהודית דרך הסרבו קרואטית המדוברת בבוסניה והרצגובינה; מילה שאולה מהתורכית העות'מאנית čuili) איכר), ואף נאולוגיזם ספרדי יהודי אחד (ladron-baši) שמקורו במילה הספרדית היהודית ladron גנב, ותואר המשקף את המילה התורכית העות'מאנית başı ראשי (דהיינו הגנב הראשי או ראש הגנבים, כמו במילה חכם באשי, דהיינו הרב הראשי).

99 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 175 ורבי עקיבא ורבי טרפון..." מדובר בחמישה תנאים שפעלו בארץ ישראל בתקופה שבין חורבן בית שני למרד בר כוכבא. החכם היחיד המוזכר בפסקה זו בליווי שם אביו הוא רבי אלעזר בן עזריה. אולם אלטאראץ הופך את רבי עקיבא לאביו של רבי טרפון. גם הפתיחה של פסקה 7 בנויה על סיפור מעשה חכמים. בנוסח הכתוב שלה מופיעים שלושה חכמים: רבי גולדנר בן חנניה, רבי וולנר ורבי יהושע. 123 במסורת היהודית ספרדית התואר רבי היה מוצמד לשמו הפרטי של החכם ולא לשם משפחתו. אי לכך אין זה מן הנמנע ששמו הפרטי של החכם ילווה בשם אביו. בסוף המאה התשע עשרה החל תואר זה להיצמד גם לשמות משפחה, אך במקרה כזה איש לא היה מעלה על דעתו ללוות את שם המשפחה בשם אביו של החכם כשם שעושה 124 אלאטראץ בנוסח הכתוב: רבי גולדנר בן חנניה. גם צמד המילים "המקום עלינו" והמילה "לכלותנו", המופיעות בפסקה 6, נלקטו מתוך נוסחה העברי של ההגדה של פסח; אך אלה יידונו בהמשך, בסעיף העוסק באירוניה (י. 2) המילים "על שום מה" חוזרות ב"משנת רבן גמליאל" בהגדה של פסח בעברית שלוש פעמים ("פסח זה על שום מה", "מצה זו על שום מה" ו"מרור זה על שום מה"). אצל אלטאראץ אמנם מילים אלה מתפרשות כמילים ספרדיות יהודיות, a la šuma (ליער): Vajomer: Al šum šuma ma i durmimus a la דהיינו "ויאמר (כנראה עדיין מדובר ברבי טרפון בן עקיבא) ליער וישנו ביער". דרשת המילים העבריות "על שום מה" כמילים ספרדיות יהודיות a la šuma אינה חידושו של אלטאראץ. מדובר בהלצה ספרדית יהודית מסורתית המעוגנת אפילו 125 בסיפורי עם ספרדיים יהודיים מבולגריה. בכל אחת משתי הפסקאות הנדונות כאן מופיעה מובאה מקראית אחת הלקוחה מנוסחה העברי של ההגדה של פסח. בפסקה 6 מופיע הביטוי "ביד חזקה ובזרוע נטויה", הלקוח מתוך הפסקה: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". מדובר בפרפרזה של דברים ו 21, ו א מ רתּ ל ב נ ך ע ב ד ים ה י ינוּ ל פ רע ה בּ מ צ רי ם ו יּוֹצ יא נוּ ה' מ מּ צ רי ם בּ י ד ח ז ק ה: אלטאראץ אינו משתמש בכל הפסוק המקראי או בפרפרזה שלו בתוך ההגדה של פסח. כיאה למעשה טלאים, הוא מבודד את המילים "ביד חזקה ובזרוע נטויה" ומצרף אליהן סיומת סרבו קרואטית. גם בפסקה 7 הוא נוקט דרך דומה. צמד המילים "בסוסים בחמורים" לקוח משמות ט 3, ה נּ ה י ד ה' הוֹי ה בּ מ ק נ ך א שׁ ר בּ שּׂ ד ה בּ סּוּס ים בּ ח מ רים בּ גּ מ לּ ים בּ בּ ק ר וּב צּ אן דּ ב ר כּ ב ד מ א ד, המופיע בשלמותו בהגדה של פסח, בפסקת "ביד חזקה". בפסוק מופיעים חמישה סוגים של בעלי חיים: סוסים, חמורים, גמלים, צאן (דהיינו כבשים או עזים) ובקר (דהיינו שוורים, פרים או עגלים). אלטאראץ מביא רק את שני הסוגים הראשונים (סוסים וחמורים). את השלישי (גמלים) הוא מחליף ב [ tontonim ] tonto) פירושו טיפש בספרדית יהודית). 126 שוב מדובר בשיבוץ בתוך שיבוץ או בשיטת טלאי על טלאי. כיאה לשיטה זו המילה הספרדית היהודית tonton מקבלת סיומת עברית לרבים, -ים, ונצמדת לה מילת היחס העברית ב:. betontonim השלמותיו המנמיכות של אלטאראץ לרכיבים מקראיים אלה מתוך נוסחה העברי של ההגדה של פסח תידונה בהרחבה בהמשך, בסעיף העוסק בקרנבלסקה (י. 4). 123 בנוסח המוקלט מופיעים רק רבי גולדנר ורבי יהושע; דמותו של רבי וולנר נעלמת כליל, וכך גם שם אביו של רבי גולדנר (חנניה). 124 לדברי המידען מר מישו אלטרץ (ראו הערה 30 לעיל), גולדנר זה היה אחד ממנהיגי הפליטים היהודים באזור המשוחרר. 125 ראו הסיפור "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה" אצל מוסקונה, עמ' השוו ספרדית tonto

100 אליעזר פאפו 176 ח. זיקה למקורות עבריים נוספים ייחוד נוסף של הגדת הפרטיזנים מתבטא בעובדה, כי מחברה אינו מגביל את עצמו רק לרכיבים עבריים מתוך נוסחה המקורי של ההגדה של פסח. לעתים הוא משרבב לתוך יצירתו גם רכיבים מטקסטים עבריים אחרים. 127 לעתים מדובר במילים בודדות או בביטויים בודדים, אך יש שמדובר ביחידות טקסט שלמות. ח. 1 קטעי תפילה פסקה 16 בהגדת הפרטיזנים מבוססת על ברכת "מי שברך" ליחיד 128 הנאמרת בסוף תפילת שחרית של שבת או של יום טוב. במסורת הליטורגית היהודית ספרדית קיימים שני נוסחים 129 שונים של תפילת "מי שברך" ליחיד. הראשון, הקצר יותר, נאמר בסוף טקס "מכירת המצוות", והשני, הארוך יותר, אחרי העלייה לתורה. 130 פסקה 16 של הגדת הפרטיזנים מבוססת על הנוסח השני. מדובר בתפילה הנאמרת בעל פה ונוסחה בדרך כלל אינו מופיע בסידורים, ולכן היא אינה מוכרת למי שאינם אמונים על נוסח התפילה היהודי הספרדי. אולם בלי הכרת נוסחה והמנהגים הכרוכים בה במסורת היהודית הספרדית אין להבין את הפסקה המבוססת עליה. אי לכך אתאר תחילה את מנהגי אמירת "מי שברך" בקרב היהודים הספרדים. לפי המנהג המקובל בקבוצה, אחרי הקריאה בתורה והברכה האחרונה על העולה לתורה להעלות את זכרם של הוריו (אם אלה אינם בחיים) או של בני משפחה האחרים. לכן הוא מבקש מהחזן להגיד עליהם השכבה. בסוף ההשכבה החזן אומר "מי שברך" על העולה עצמו. הנוסח מתחיל במילים "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, הוא יברך 127 או מונחים ספרדיים יהודיים הלכתיים שבסיסם מילים עבריות, כגון la biraha di šeakol (ברכת שהכל) המופיע בפסקה בסעיף הבא נראה גם ביטוי לקוח מתוך תפילת "מי שברך" לציבור הנאמרת אחרי טקס קריאת התורה בתפילת שחרית של שבת או של יום טוב. 129 מנהג עתיק הוא בקרב היהודים הספרדים למכור את כל המצוות הכרוכות בטקס קריאת התורה בשבת ובחגים (כגון פתיחת שערים, הוצאת התורה, שימת הרימונים, גלילת הספר, הקמת הספר ועליית מפטיר) במכירה פומבית בבית הכנסת. כל המרבה לשלם זוכה במצווה. המכירה (ב'ינדיר לאס מצות) מתבצעת בספרדית יהודית. השמש מתחיל בסכום בסיסי ואומר בקול מתנגן: קיניינטוס דאן פור פתיחת שערים (ייב'אר אי טראיר ספר תורה/מיטיר לוס רימונים/גלילת ספר תורה/הקמת ספר תורה) [חמש מאות נותנים עבור פתיחת שערים (הוצאת ספר תורה/שימת הרימונים/גלילת ספר תורה/הקמת ספר תורה)]. חברי בית הכנסת, הנקראים במסורת היהודית הספרדית יחידים, מתחילים להציע סכומים גבוהים יותר. השמש חוזר על כל הצעה בקול רם. אם אין הצעות נוספות הוא חוזר פעם שנייה על ההצעה האחרונה, ובזה נמכרה מצווה זו סופית לבעל ההצעה האחרונה, הגבוהה ביותר. בתום כל מכירה ומכירה החזן מתפלל תפילת "מי שברך" קצרה על הזוכה: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה הוא יברך את השם הטוב... (כאן מפרטים את שמו ואת שם משפחתו של הזוכה) שהוא מתנדב... (כאן מפרטים את סכום הנדבה, תמיד בספרדית יהודית כדי שכולם יבינו) ל... (כאן מפרטים את המצווה שהקונה זכה בה) ברוך הוא לה'". 130 נוסף על שניים אלה קיים נוסח מיוחד שנאמר על החולה, על הבן בטקס ברית מילה ועל הבת בטקס זבד הבת.

101 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 177 את... (כאן מפרטים את תוארו 131 של העולה לתורה, את שמו ואת שם משפחתו), 132 המנדב שמן למאור למנוחת הנפש הנזכרת (או הנפשות הנזכרות) מנוחתה (או מנוחתן) תהי בגן עדן". בדרך כלל הנדבה הראשונה מיועדת לבית הכנסת, אך רבים נוהגים להוסיף מספר סכומים למטרות שונות. אם העולה לתורה רומז לחזן שברצונו לתת נדבה נוספת, החזן ממשיך ואומר: "ועוד מנדב..." (כאן העולה לתורה מפרט, בספרדית יהודית כדי שכולם יבינו, את הסכום של הנדבה ולאיזו מטרה היא מופנית: לקרנות השונות של הקהילה, לחזנים וכו' והחזן חוזר אחריו בקול רם, גם הוא בספרדית יהודית). אחרי פירוט הנדבות הנוספות החזן חוזר לעברית וחותם במילים "הקב"ה ברחמיו ירצה נדבתו ויברך מעשה ידיו וימלא כל משאלות לבו לטובה; ה' ישמרהו ויחייהו לחיי...". (לפי המנהג היהודי הספרדי אחרי הזכרת המתים יש להזכיר את החיים לחיים, ולכן בסוף ה"מי שברך" מזכירים את בני המשפחה החיים של העולה לתורה: אביו ו/או אמו ו/או אשתו ו/או בניו.) העולה לתורה מרחיב את הברכה על חכם הקהילה ועל מכלול הנוכחים, ומוסיף: "ולחיי כבוד הרב וכל הקהל הקדוש הזה". החזן מסיים ב"וכן יהי רצון ונאמר אמן", ועל זה כל הקהילה עונה "אמן". בבסיס המנהג האמונה כי מצוות הקריאה בתורה ומצוות הצדקה מזכות את המתים (כי גידלו בנים עושי מצוות) ואת החיים (העולה לתורה, בני משפחתו וציבור המתפללים אתו). תפילת "מי שברך" של אלטאראץ מוסבת על האמריקאים והאנגלים, והיא מפרטת את "נדבותיהם" לצבא הפרטיזני. Mi šebarah avotenu, dispues ja stuvu <abastanti> (todu) buenu, maz ja no stuvu tal jebenu (studenu i tal zaguljenu). U jevareh, i <pagaran> (pagaron) il ceh, luz Englezus i luz Amerikanuz ki si darun las manus. Ki mus <mandaran> (mandaron) di todu luke keris, di <strečus> (kurtus) kaputus i bien longus šinjelis. מי שברך אבותינו, בסוף היה <די> (הכל) טוב, וכבר לא היה כל כך <מזוין> (כל כך קר וכל כך מסובך). הוא יברך, ו<ישלמו> (שילמו) את כל חשבון, האנגלים והאמריקאים, שכרתו בינם ברית, <שישלחו> (ששלחו) לנו כל מה שרק תרצה, מעילים (ק)צרים ושינילים ארוכים. 131 התואר שאדם נקרא בו לתורה תלוי במעמדו ובגילו. הרב הראשי של הקהילה, למשל, יכונה "כבוד מורנו ורבנו הרב רבּ י"; רב מרבני הקהילה יכונה "כבוד רבּ י", איש זקן ייקרא "הישיש הנכבד", אדם בוגר "הגביר" או "הגביר הנעלה" (אם הוא נמנה עם מכובדי הקהילה), ואדם צעיר "הבחור" או "הבחור הנחמד". 132 בניגוד לעדות ישראל אחרות, הנוהגות להשתמש בדברים שבקדושה רק בשמו הפרטי ובשם אביו של האדם, אצל היהודים הספרדים אדם נקרא לתורה בשמו הפרטי ובשם משפחתו, בלא הזכרת שם אביו (ראו למשל דוברינסקי, אוצר, עמ' 197), וכך גם נזכר שמו בתפילת "מי שברך".

102 אליעזר פאפו Ulhaje a luz grandis di Toplica, ulhaje a <doktor Jakovica> (doktorica) ki komu delegatis abularun i maz no si tornarun. Od menadev: sinkuenta paris di šuhis (čitjus) para pačas di gajos, i nuvišantus i sikventa paris di šuhis grandis para pačas di kavajus. Ulhaje a tiju Čuču ke mus mando (di) todu (a) mu<n>ču. Od menadev: a kada unu una buena deka i un poku di apoteka. La deka (stuvu) buena, grandi i fina i por esto <ja vino> (se fue) presto al pazar a Glina. <Ulhaje kol Kordun i Banija i toda la đudirija.> 178 ולחיי הגדולים שבטופליצה, ולחיי <הרופא יעקוביצה> (הרופאה), כי איך שהנציגים טסו הם כבר לא חזרו. עוד מנדב: חמישים זוגות של נעליים (קטנות) לרגלי תרנגולים ותשע מאות וחמישים זוגות נעליים גדולות לפרסות סוסים. ולחיי הדוד צ'וצ'ו ששלח לנו הרבה מן הכול. עוד מנדב שמיכה טובה לכל אחד וקצת בית מרקחת. השמיכה הייתה טובה, גדולה ודקה וכתוצאה מכך <הגיעה> (הלכה) מהר לשוק של גלינה. <ולחיי כל קורדון ובנייה וכל נפש יהודייה.> גם כאן אלטאראץ שובר את אופק הציפיות של קהלו. במקום לפרט תחילה את מכלול הנדבות (כשם שעושים בבתי הכנסת היהודיים הספרדיים בעת אמירת "מי שברך") ורק לאחר מכן לעבור להזכרת שמותיהם של קרוביו החיים של המנדב אלטאראץ מחלק את תפילת "מי שברך" שלו לשלוש יחידות. כל יחידה מתחילה בפירוט חלק מהנדבות של בעלות הברית, ומסתיימת בברכת "לחיי" לאנשים שונים. במקום המילה מנדב המופיעה בתפילת "מי שברך" המסורתית לפני פירוט הנדבה הראשונה מופיע בפרודיה של אלטאראץ הפועל mandar לשלוח (כי "נדבותיהן" של בעלות הברית נשלחו לפרטיזנים במטוסים); אך שתי היחידות האחרונות מתחילות במילים העבריות עוד מנדב כמו שנהוג בתפילת "מי שברך" המסורתית. הפעם ערבוביית הלשונות איננה מקורית של אלטאראץ. גם בתפילת "מי שברך" המסורתית, כאמור, סכומי הנדבה ומטרותיה נאמרים בספרדית יהודית. אם כן, הנוסח של אלטאראץ, שבו המילים העבריות עוד מנדב מלוות בפירוט הנדבה i) sinkuenta paris di šuhis čitjus para pačas di gajos, i nuvišantus kavajus,(sikventa paris di šuhis grandis para pačas di דווקא מזכיר מאוד את התפילה המסורתית המסתיימת גם היא בפירוט הסכום. למשל, "עוד מנדב סינקואינטה דינאריס פור 'ביקור חולים' אי נוב'יסיינטוס אי סינקואינטה דינאריס פור 'עזרת יתומים'" [עוד מנדב חמישים דינרים ל"ביקור חולים" ותשע מאות וחמישים דינרים ל"עזרת יתומים"].

103 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 179 כאמור, כל אחת משלוש היחידות מסתיימת בברכת "לחיי". הברכה הראשונה מוסבת על המנהיגים היהודים ("ולחיי הגדולים שבטופליצה"), השנייה מוקדשת לדוד צ'וצ'ו, 133 השלישית מוסבת על האזור המשוחרר כולו ("ולחיי כל קורדון ובנייה") ועל כל עם ישראל ("ועל כל נפש יהודייה"). ח. 2 מילים בודדות או ביטויים מלשון התפילה בהגדת הפרטיזנים ארבעה רכיבים השייכים לקטגוריה זו. שלושה הראשונים (הפעלים "ויאמר", "ואהבת" והביטוי "לפני אלוהיי תטהרו") הם לשונות מקראיים מובהקים, והרביעי ("הם, ובניהם, ונשיהם ותלמידיהם") לקוח מתפילת "מי שברך". עם זאת לא ראיתי לנכון לחלק בין לשון המקרא ללשון תפילה ולייחד להם סעיפים עצמאיים, כי אין ספק שהציבור היהודי הבוסני הרחב הכיר בתקופה זו גם את הצורות המקראיות בראש ובראשונה דרך התפילה. ולראיה, אין בהגדת הפרטיזנים שום מילה עברית מקראית שאיננה שכיחה גם בקטעי תפילה. למשל, הרכיב הראשון, ויאמר, הוא צורת עבר מקראית של הפועל אמר בנסתר, המוכרת לציבור הרחב, קודם כול, משום היותה מילת פתיחה של פרשת ציצית (במדבר טו 38-37: ו יּ אמ ר ה' א ל מ שׁ ה לּ אמ ר: דּ בּ ר א ל בּ נ י י שׂ רא ל ו א מ רתּ א ל ה ם ו ע שׂוּ ל ה ם צ יצ ת ע ל כּ נ פ י ב ג ד יה ם 134 ל ד רת ם...), הכלולה בקריאת שמע, הנאמרת, כידוע, פעמיים בכל יום, בערבית ובשחרית. צורת פועל זו מופיעה בהגדת הפרטיזנים שלוש פעמים: פעמיים בפסקה 6 ופעם אחת בפסקה 7. שתי הפסקאות כבר הובאו לעיל (בסעיף ז. 4) 3. ולא אחזור לצטטן כאן. צורת הפועל ואהבת מופיעה בהגדת הפרטיזנים רק פעם אחת, בפסקה 12. גם הפעם מדובר בצורה מקראית הכלולה בקריאת שמע. מדובר במילת הפתיחה של הפסוק השני של פרשת שמע: ו א ה ב תּ א ת ה' א לה י ך בּ כ ל ל ב ב ך וּב כ ל נ פ שׁ ך וּב כ ל מ א ד ך (דברים ו 5). Lefihah anahnu hajavim, i muz fazimus todus hahamim, veavta, i eskrivimus una grandi karta a lus Englezus i a luz Amerikanus, ki no stamuz sanus ki toduz estamus malatus, nježnus komu luz gatus, i paramordi <ki> semus muj buenus <Partizanus> (Partizanis) ki muz mandin (para fujir) munčus <ajroplanus> (aeroplanis). לפיכך אנחנו חייבים, ונעשינו כולנו חכמים, ואהבת" וכתבנו איגרת ארוכה, לאנגלים ולאמריקאים, שאין אנחנו בריאים, אלא כולנו חולים ועדינים כחתולים, והיות שאנחנו פרטיזנים מאוד טובים, שישלחו לנו, כדי לברוח, מטוסים רבים. 133 בעניין זהותו של דוד צ'וצ'ו זה נחלקו דעותיהם של המידענים. לדברי הגב' גרציה אלטרץ (ראו הערה 30 לעיל) הכוונה היא לראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל. אולם אליבא דמר איסו לוי (ראו הערה 27 לעיל) מדובר בתרגום היתולי של המונח הידועה.Uncle Sam 134 צורת פועל זו מופיעה כפתיחה בקטעי תפילה נוספים, כגון פרשת קרבן התמיד או פרשת הקטורת, הנאמרות בתחילת תפילת שחרית ובתחילת תפילת מנחה.

104 אליעזר פאפו 180 גם רכיב זה לא בכדי נבחר. אלטאראץ היה סמוך ובטוח שקהלו יזהה את המילה ואהבת כ"קפיצה" לקריאת שמע, קפיצה שלא רק שאינה מתחייבת מן הטקסט ואינה מוסיפה כלום לרצף הנרטיבי, אלא ככל הנראה דווקא נועדה לשבור רצף זה ולגרום הפתעה ופליאה. גם הרכיב השלישי קשור לתפילה. הפעם מדובר בתפילת יום הכיפורים. בפסקה 8 אלטאראץ משבץ (שוב בלי כל קשר להקשר) את הביטוי "לפני אלוהיי תטהרו". הכוונה היא, כמובן, לסיפא של הפסוק כּ י ב יּוֹם ה זּ ה י כ פּ ר ע ל יכ ם ל ט ה ר א ת כ ם מ כּ ל ח טּ את יכ ם ל פ נ י ה' תּ ט ה רוּ (ויקרא טז 30), השזור כחוט התווך בנוסח תפילת יום הכיפורים. אין לשכוח כי הגדת הפרטיזנים נכתבה בתנאי מלחמה. לאלטאראץ לא היה נוסח ההגדה עם התרגום ללאדינו או מחזור ליום הכיפורים. בנסיבות אלה אין פלא שבמקום אחד התגנבה לו גם טעות (אך ייתכן גם כי שוב מדובר בעיוות מכוון) כגון החלפת השם ה' בשם אלוה. גם במקרה זה, בגלל נפוצותו של הפסוק בתפילת יום הכיפורים (תפילה שכולם הכירוה, שהרי בסרייבו בין שתי מלחמות העולם, בדומה לישראל של ימינו, רוב היהודים בילו לפחות חלק של היום בבית הכנסת, בלי כל קשר להשקפת עולמם ולשאלת יחסם לדת ולמסורת במשך ימי השנה) לא היה ספק לאלטאראץ כי קהלו יזהה את הפסוק ויעמוד על מקורו. הרכיב הרביעי והאחרון ששייך לסעיף זה אינו לשון מקרא שכיח בלשון תפילה ככל השאר, כי אם לשון תפילה טהור. מדובר בשורה שלמה מתוך ברכת "מי שברך" עבור ציבור המתפללים, המופיעה בפסקה 13. לפי המנהג הרווח, בשבתות ובחגים, אחרי קריאת התורה ולפני "אשרי יושבי", החזן מבקש רחמים על ציבור המתפללים באמצעות ברכת "מי שברך" המתחילה במילים: מי שברך אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב, ומשה ואהרן, ודוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את הקהל הקדוש הזה, גדולים וקטנים, הם ובניהם ונשיהם ותלמידיהם וכל אשר להם... את המילים המופיעות בסיפא של המובאה שיבץ אלטאראץ לתוך הפסקה העוסקת בפירוט הפליטים שביקשו שיעבירו אותם לדרום איטליה בשל מצבם הבריאותי "הקשה": <Ki in esta hava spesa mus gueli munču la kavesa.> Al akel de la Haripa ki li gueli la tripa, a una vieža, ki li gueli la ureža, Jakica Abinun dišu, ki li dišu Levi Miša, ki digja ki si piša. Em, uvneem, unšeem, vetalmideem, ki muramus en kazas mužadas <in kazas kon> (i aj) guezmu di mem, otru ki muču mal jeva, ki tieni slijepa crijeva, <כי באוויר הצפוף הזה, לכולנו הראש כואב,> כמו אותו אחד, המצויד, שכואבת לו הבטן, או כמו אותה הזקנה שלה האוזן כאבה. יקיצה אבינון אמר שלוי מישה לימד אותו לומר שהוא משתין כל הזמן. הם, ובניהם, ונשיהם ותלמידיהם, כי כולנו גרים בבתים רטובים, <בבתים> שלחות מריחים. ועוד אחד אחר שהוא בעל ייסורים כי יש לו תוספתן

105 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 181 apendicitis i muzotrus todus mal di Baritis ודלקת תוספתן ואנחנו כולנו בבאריטיס. מתקבל הרושם כי שלושת הרכיבים האחרונים נועדו בראש ובראשונה לשבור את אופק הציפיות של קהל השומעים. עד כה הם כבר התרגלו לצפות לפסוקים מקראיים המצוטטים בתוך ההגדה של פסח עצמה. אולם הופעת רכיבים עבריים אחרים מפתיעה אותם, וגורם ההפתעה הוא יסוד חשוב בכל יצירה הומוריסטית. מן המפורסמות הוא, כי המצופה אינו מצחיק. לסיכום, בין שמדובר בלשונות מקראיים השכיחים בתפילה ובין שמדובר בקטעי תפילה מקוריים, מכלול הרכיבים העבריים הבלתי תלויים בנוסח ההגדה של פסח המקורי המופיעים בהגדת הפרטיזנים נלקחו מלשון התפילה דווקא. הסיבה לכך פשוטה. למרות שליטתם הפסיבית של יהודי בוסניה והרצגובינה בשפה העברית, קטעי התפילה הנפוצים ביותר היו נוכחים בתודעתם של הלוחמים והפליטים היהודים. עובדה זו אפשרה לאלטאראץ להשתמש ברכיבים אלה המוכרים לקהלו לצרכים קומיים שונים, בדיוק כשם שעשה עם הרכיבים העבריים הלקוחים מהנוסח המקורי של ההגדה של פסח. ט. זיקה למקורות עממיים במקביל לזיקה לנוסח המקורי של ההגדה של פסח ולמקורות עבריים נוספים יש להגדת הפרטיזנים זיקה גם לספרות שבעל פה. ביצירתו הקצרה שילב אלטאראץ שלושה פתגמים, אחד סרבו קרואטי ושניים ספרדיים יהודיים. בדומה למילים בודדות וביטויים הלקוחים מהנוסח העברי המקורי של ההגדה של פסח, המופיעים בהגדת הפרטיזנים במרוכז, בשתי פסקאות סמוכות (6 ו 7 ), 135 גם היסודות העממיים מופיעים במרוכז בשתי פסקאות סמוכות (14 ו 15 ), ויש בעובדה זו כדי ללמד כי מדובר במלאכת מחשבת, קרי במדיניות מודעת ושקולה, ולא בעניין שרירותי. אולם בניגוד לרכיבים הלקוחים מהנוסח העברי המקורי של ההגדה של פסח או לרכיבים הלקוחים מטקסטים עבריים ליטורגיים אחרים שעוותו בהגדת הפרטיזנים בכל צורה העולה על הדעת, הפתגמים לא עוותו ביצירה זו בשום מקום. בשתי הפסקאות הנידונות הם מצוטטים כהווייתם, בלי עיוותים או, לכל הפחות, בלי עיוותים היתוליים. הפתגם הסרבו קרואטי 136 Crk o ko radio, crk o ko ne radio [גווע מי שעבד וגווע מי שלא עבד] מופיע בסיפא של פסקה 14: Lus di C son crko ko radio, crko ko ne radio, kulus di palus muj neutralus. אלה של ג' הם: גווע מי שעבד, גווע מי שלא עבד, פלונים אלמונים מאוד נ יטרליים. לפתגם זה מקבילה עדינה יותר: Umro ko radio umro ko ne radio [מת מי שעבד, מת מי 135 ראו סעיף ז. 4.3 לעיל. 136 הגרש מצביע על השמטת התנועה [а] בסיומת הטיה הטיפוסית לנסתר בעבר, כנהוג בשפה המדוברת. הצורה התקנית של הפועל crknuti או crći [לגווע] בעבר היא.crkao

106 אליעזר פאפו 182 שלא עבד]. בין כך ובין כך פתגם זה נאמר על אנשים פסיביים שאינם נוקפים אצבע כדי לשנות את מצבם. הפתגם מסכם, כביכול, את השקפת עולמם המזלזלת ביתרון המאמץ כי הרי אם אדם עובד ואם לאו סופו למות. אם כן, מה היתרון של המתאמץ והמשתדל? אלטאראץ שומר על משמעותו המקורית של הפתגם. גם בהגדת הפרטיזנים הוא נאמר על אנשים חיוורים (חסרי צבע ועמדה) ופסיביים (חסרי יזמה ומעש), שאלטאראץ מתאר אותם כ muj kulus di palus,neutralus דהיינו "פלונים אלמונים ניטרליים מאוד". שני הפתגמים הספרדיים יהודיים מופיעים ברצף בפסקה 15: I ditras esta lokuria toda la Đudiria dil Kordun i la Banija ki kiria irsi <Vis> (via) a la Italia 137 se li inkašo buena čivija. 138 Luke il viežu kirija intri <lus> shuenjus li vinija. Di dija in dija se kaza<ra> mi tija. ואחרי כל השיגעון הזה, כל היהדות של בנייה וקורדון שרצתה לצאת <לאי וויס> (לדרך) לאיטליה, אכלה אותה בגדול, מה שהזקן רצה אצלו בחלום בא, <עוד יום יומיים> (יום יום) <תתחתן> (מתחתנת) דודתי. הפתגם הראשון, Luke il viežu kirija intri <lus> shuenjus li vinija [מה שהזקן רצה אצלו בחלום בא], מוכר מהמסורת היהודית הספרדית הבוסנית במספר גרסאות שונות, אך בכולן נושא הפתגם הוא זק נה ולא זקן, כמו אצל אלטאראץ. כך, למשל, באוסף של החכם דניאל דאנון ( ) מופיעה הגרסה Lo que la vieja quería, entre esfuenios le venía [מה שהזקנה רצתה, בין החלומות אצלה בא]. 139 הגרסה שנרשמה בידי החוקר אברהם פינטו קרובה מאוד לזו של דאנון: Lo que la vieja quería, en los suenios le venía [מה שהזקנה רצתה, בחלומות אצלה בא]. 140 סביר להניח כי גם אוסף הפתגמים של משה דוד גאון, יליד טרווניק שבבוסניה והרצגובינה, משקף בעיקר את המסורת הבוסנית. אצל גאון הפתגם מופיע בגרסה לוקי לה ב'ייז'ה קיריאה אינטרי איספ'ואינייוס לו ב'יאה [מה שהזקנה רצתה, בין החלומות היא ראתה]. 141 מתברר איפוא שבכל הגרסאות הבוסניות, למרות ההבדלים ביניהן, נושא הפתגם הוא תמיד זק נה ולא זקן, כמו בגרסה שבהגדת הפרטיזנים. כמו כן, גם במסורות 137 כאן אלטאראץ מתייחס להצעת הוועדה לפינוי וטיפול ביהודים שבעלות הברית יפנו לגרמנים דרך הצלב האדום כדי שיאפשרו את מעבר הפליטים דרך הטריטוריה הכבושה לחוף, ומשם לאי וויס שהיה בשליטה פרטיזנית. ליתר פרטים ראו שלח, הקשר, עמ' סרבו קרואטית,čivija מתורכית עות'מאנית çivi מסמר. 139 האוסף של דאנון התפרסם בהמשכים בעיתון היהודי הבוסני,Јevrejski glas בגיליונות 28 27, ו 29 בשנת 1929 ובגיליונות 20 19, ו 21 בשנת הפתגמים מאוסף דאנון נכללו גם בקובץ "פתגמים ומימרות של היהודים הספרדיים בבוסניה והרצגובינה", שנערך בידי ז'אמילה קולונומוס; ראו קולונומוס, פתגם 649, עמ' האוסף של פינטו מעולם לא התפרסם כקובץ עצמאי. גם הפתגמים מאוסף פינטו נכללו בקובץ הנזכר בהערה הקודמת; ראו קולונומוס, פתגם 648, עמ' ראו גאון, עמ' 41.

107 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 183 הספרדיות היהודיות הלא בוסניות נושא הפתגם הוא זקנה. 142 יתרה מזו, לפתגם זה מקבילה סרבו קרואטית: Babi se snilo što joj bilo milo [זקנה חלמה מה שהיא רצתה] וגם בה נושא הפתגם הוא זקנה ולא זקן. מכל הנאמר ניתן להסיק כי שינוי המגדר של נושא הפתגם במקרה זה אינו פועל יוצא של מסורת שונה, כי אם תולדה של שליחת יד מכוונת של המחבר, כאשר יתברר בהמשך. אליבא דאריה אלקלעי פתגם זה "נאמר על אכזבות בחיי אדם וכן על תשוקות ורצונות שלא נתגשמו"; 143 ואכן גם אלטאראץ משתמש בו כדי להביע את אכזבתם של יהודי האזור המשוחרר מבעלות הברית המסרבות לפנות אזרחים יהודים מהחזית ולהטיסם לאזור בטוח בדרום איטליה ("כל היהדות של בנייה וקורדון שרצתה לצאת... לאיטליה אכלה אותה בגדול"). אולם למרות האכזבה המתמדת בעת כתיבתה של הגדת הפרטיזנים, עדיין רצו רבים מן הפליטים היהודים להאמין שביום מן הימים אכן יפנו אותם בעלות הברית לאיטליה. אלטאראץ ראה באמונה זו השליה מסוכנת המשתקת את האנרגיות החיוניות של הקבוצה. פסקה זו, כזכור (לעיל סעיף ו), נועדה להביא לידי הקתרזיס המיוחל בקרב צופיו של מופע הגדת הפרטיזנים, דהיינו לידי התפכחות מאשליית הפינוי, לידי השלמה עם המציאות וכתוצאה מכך גם לידי השקעת האנרגיות החיוניות בפתרון הבעיות האמתיות. גם בחירתו של אלטאראץ לקרוא לפליטים היהודים באזור המשוחרר בשם "יהדות של בנייה וקורדון" מאשרת מגמה זו. אין מדובר כאן בפליטת קולמוס גרדא, כי אם במלאכת מחשבת. אזור קורדון ובנייה הרי היה אזור כפרי ועני, ולפני מלחמת העולם השנייה לא היו שם יהודים כלל. ניצולי מחנה ראב ששהו באזור מכורח הנסיבות היו רחוקים מלראות את עצמם כיהודי קורדון ובנייה. בעת כתיבתה של הגדת הפרטיזנים איש לא ידע בבירור מתי תסתיים המלחמה ועד מתי יצטרכו היהודים להמשיך להתגורר באזור המשוחרר. החלטתו של אלטאראץ לקרוא לפליטים היהודים על שם מקום הימצאותם נועדה גם היא להרגילם לרעיון, שלא בקרוב הם יפונו מן המקום. הפתגם השני המשובץ לפסקה 15 מופיע בשני נוסחיה של הגדת הפרטיזנים בשתי גרסאות שונות. בנוסח הכתוב הנשוא מופיע בצורת עתיד, Di dija in dija si kazara mi tija [עוד יום יומיים תתחתן דודתי], ואילו בנוסח המוקלט הוא מופיע בצורת הווה: Di dija in dija si kaza mi tija [יום יום מתחתנת דודתי]. על פי אנריקה ספורטה אי ביחה, אשר רשם גרסה נוספת: De día en día, caza mi tía [יום יום מתחתנת דודתי], גם פתגם זה נאמר על רצונות שנדחים 144 ממועד למועד, אך לעולם אינם מתגשמים. אם כן, שני הפתגמים הספרדיים היהודיים המופיעים בפסקה 15 נועדו ללמד את קהל צופיו של מופע הגדת הפרטיזנים, כי האמונה בפינוי הקרוב לאיטליה היא אשליה. נראה כי גם את שינוי המגדר (זקן במקום זקנה) של נושא הפתגם הספרדי היהודי הראשון המצוטט בפסקה זו יש להבין באור זה. ככל הנראה חשש אלטאראץ, שעצם העובדה ששני הפתגמים המשמשים בקרב העדה להבעת אי אמון בהתגשמותו של דבר מה מוסבים על נשים (אחד על זקנה והשני 142 ראו, למשל, אלקלעי, אמרות, עמ' :204 via Loke la vyeja kyeria, en su esfuenyo se lo [מה שרצתה הישישה, בחלומה ראתה]. לעניין הבחירה הרווחת בקרב אספני הפתגמים הספרדיים היהודיים ובקרב עורכי הקבצים השונים להגביל את עצמם לאזור גאוגרפי מסוים (לעיר, פרובינציה או מדינה) ראו אלכסנדר, מקורות, עמ' שם, שם. 144 ראו ספורטה אי ביחה, עמ' 107. בניגוד לגרסת ספורטה אי ביחה, בשתי הגרסאות המופיעות בשני הנוסחים של הגדת הפרטיזנים הפועל kazar [לחתן] מופיע בצורה רפלקסיבית: kazarse [להתחתן].

108 אליעזר פאפו 184 על רווקה) עלולה להטעות את הקהל ולגרום לו לחשוב, שאלטאראץ תולה את האמונה בפינוי הקרוב לאיטליה דווקא בנשים. ככל שניתן להסיק מהתכתבות מאומצת בין הנהגת הפליטים היהודים לבעלות הברית, אמונה זו הייתה נפוצה הרבה יותר בקרב הגברים מאשר בקרב הנשים. הסבת הפתגם הראשון על גבר נועדה, לדעתי, להקיף את הפליטים היהודים בני שני המינים ולהבהיר כי אלטאראץ אינו מאשים דווקא את נשות הקבוצה באמונת שווא בפינוי לאיטליה, אלא הוא לועג לכל מי שמחזיק באשליה זו, לגבר כלאישה. חוקרי הפתגם ושוחריו לא יתפלאו לנוכח העובדה כי דווקא בפסקה "הרצינית" של הגדת הפרטיזנים, בפסקה שהיא מוסר ההשכל של היצירה כולה, אלטאראץ מזדקק לסוגה זו. אליבא דתמר אלכסנדר, החוקרת המובילה בתחום חקר הפתגם הספרדי היהודי, "מאחורי הפתגם עומדת סמכותו של הקולקטיב ולא רק סמכותו האישית של הדובר". 145 הפתגם מסכם את ניסיון העבר של הקבוצה לדורותיה. אי לכך נימתו היא פסקנית, נחרצת וחד משמעית. מכוח ניסיון הדורות ומכוח המסורת הפתגם מוצג כאמת אבסולוטית שאין עליה עוררין ושאין מהרהרים אחריה. נראה כי בעיני אלטאראץ סמכות זו, סמכות הפתגם, היא הסמכות המסורתית היחידה שעדיין יכולה להשפיע על קהל יעדו. יהדות בוסניה והרצגובינה עברה תהליך של חילון מקיף עוד לפני מלחמת העולם השנייה, והשואה רק העמיקה את משבר האמונה. טקסטים יהודיים מסורתיים לא היו עוד מקור סמכות בעיני רוב רובם של בני הקהילה. 146 יתר על כן, גם אם לפסוקי התורה או לטקסטים עבריים דתיים כלשהם עדיין הייתה הילה של סמכות בעיני הקבוצה, ספק אם אלטאראץ יכול היה להזדקק לטקסטים אלה ולסמכותיותם בנימה רצינית אחרי כל העיוותים ההיתוליים שהוא ביצע כמאוות נפשו ברכיבים אלה לאורך הגדת הפרטיזנים. הפתגמים, לעומת זאת לא עברו שום טרנספורמציה היתולית בשום מקום בהגדת הפרטיזנים. ניתן לטעון, כמובן, כי אלטאראץ אינו נמנע מלבצע עיוותים היתוליים בפתגמים המצוטטים בהגדתו משום שהוא מעוניין להשאיר לו לפחות מקור סמכות מסורתי אחד שבשמו ומכוחו ניתן יהיה להשפיע על הקהל, או משום יחסו הנפשי של קהל יעדו לסוגה זו. שלושת הפתגמים שאלטאראץ בחר הם הרי היתוליים, פוגעים ולעגניים כשלעצמם, ולכן אין כל צורך לבצע בהם טרנספורמציה היתולית. טענה זו, משכנעת ככל שתהיה, גם אם יש בה כדי להציע הסבר המניח את הדעת לשאלת היעדר העיוותים ההיתוליים בפתגמים המצוטטים בהגדת הפרטיזנים, הרי אין בה כדי לגרוע מהעובדה שברגע שאלטאראץ ביקש לעצב את דעת הקהל שלו הוא לא הזדקק לפסוקי מקרא, לקטעי תפילה או לטקסטים סמכותיים אחרים כלשהם, אלא לפתגמים דווקא. דבר זה מלמד על תפקידם המיוחד של הפתגמים באסטרטגיה הפואטית של אלטאראץ ביצירה זו. לדעתי אסטרטגיה זו פוסלת מלכתחילה כל אפשרות של עיוות הפתגם, כי הדבר היה הורס את מקור הסמכות המסורתי האחרון שעליו עדיין יכול אלטאראץ להתבסס. החוקרת דבורה זילברשטיין טוענת, שהפתגם הוא תבנית לשונית שהפונקציה השיחתית המרכזית שלה היא מניפולציה של הנמען. הפתגם הוא "מכשיר לתמרון הנמען לטובת עמדתו של המוען". 147 הימצאות הפתגמים דווקא בפסקת הסיום של המופע המקורי (פסקה 16, שלאחר מכן היא כולה תפילת "מי שברך" על מכלול הנפשות הפועלות בהגדת הפרטיזנים, בעוד פסקה 145 אלכסנדר, מילים, עמ' להשוואה בין פתגם לציטטה מטקסטים קנוניים וליצירת הבחנות ברורות בין שתי פרקטיקות תרבותיות אלה ראו אלכסנדר ובן טולילה, עמ' 92; וראו את מאמרה של אלכסנדר בכרך זה. 147 זילברשטיין, עמ' 181.

109 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי נוספה רק אחרי מלחמת העולם השנייה) מתאימה לאחד התפקידים הנפוצים של הפתגם בתרבות היהודית ספרדית. עד עצם היום הזה בשיחה חיה בין יהודים ספרדים כשאחד הצדדים מבקש לקטוע את הדיון ולהעמיד את הצד השני מול עובדה מוגמרת הוא מגייס לשם כך פתגם מסורתי כלשהו המציג את עמדתו כאמת מוחלטת, המאושרת על ידי הקבוצה כולה או, לאמתו של דבר, על ידי כל דורותיה של הקבוצה. קשה להתווכח עם אמת כזאת, והדרך היחידה כמעט לסתור פתגם ולנפץ את תחושת הפסקנות והחלטיות שהוא יוצר היא להשיב בפתגם נגדי. נהגים תרבותיים אלה היו מוכרים לאלטאראץ היטב, ונראה כי הביאם בחשבון בעת שכתב את הגדת הפרטיזנים. המניפולציה שאליבא דזילברשטיין הפתגם מבקש לחולל בהקשרה של הגדת הפרטיזנים היא בראש ובראשונה מניפולציה רגשית. בחברה כמו החברה היהודית ספרדית, אשר במשך דורות רבים קידשה את הפתגם כאמצעי חינוכי מובהק, מסתפח עם הזמן לפתגמים גם מטען רגשי שבכוחו להפעיל מכניזמים תודעתיים ולעורר תגובות רגשיות עוד לפני שהנושא נשקל באופן רציונלי. בדיוק כשם שבכוחו של הפתגם להעליב, לשתק או להרגיז, כך בכוחו לעורר תחושות הזדהות או סלידה. זהו גם מבוקשו של אלטאראץ, החפץ לעורר בקרב קהל צופיו רגשי סלידה וריחוק מאמונת הפינוי לאיטליה על ידי הגחכתה באמצעות פתגמים לגלגנים ולעגניים המשווים בין האוחזים באמונה זו לזקן שכל כוחו טוב לו בחלום ולרווקה זקנה המצהירה כל יום מחדש שהיום זה סופי, היום היא מתחתנת. גיחוך וצחוק אינם טובים לאמונות באשר הן, ויש להניח כי גם האמונה בפינוי לאיטליה לא החזיקה מעמד מול ההומור פוקח העיניים של אלטאראץ. י. טכניקות הומוריסטיות בספרות ההומוריסטית קיימת אנלוגיה עקבית בין הסוגות הנמנות עם ספרות זו לטכניקות הנהוגות בה. שמותיהן של סוגות הומוריסטיות מסוימות, כגון פרודיה, 148 חיקוי היתולי של הסגנון הגיבורי heroic),(mock קרנבלסקה (carnivalesque) וכו', הם במקביל גם שמותיהן של טכניקות הנהוגות בספרות ההומוריסטית; והדבר עלול לבלבל את הקורא שאינו מתמחה בתחום. ביצירות הומוריסטיות משתמשים לרוב במגוון של טכניקות הומוריסטיות. שיוך היצירה לסוגה הומוריסטית כלשהי נעשה על בסיס הטכניקה הבולטת או הדומיננטית בה. המאפיין העיקרי של קורפוס הפרודיות הספרדיות היהודיות על ההגדה של פסח הוא היפוטקסט משותף, ההגדה של פסח, שעליו מתבססות כל היצירות השייכות לקורפוס. אי לכך הוגדר הקורפוס כשייך לסוגת הפרודיה וכתוצאה מכך, בהקשרן של הפרודיות הספרדיות היהודיות על ההגדה של פסח, המונחים בורלסקה, קרנבלסקה וכו' יופיעו רק כשמות של טכניקות הומוריסטיות שבאמצעותן עוצבו פסקאות מסוימות בפרודיות מסוימות. י. 1 חיקוי היתולי של הסגנון הגיבורי (בורלסקה גבוהה) טכניקת החיקוי ההיתולי של הסגנון הגיבורי מאופיינת בפער בין הסגנון הגבוה לנושא הנמוך (סיפור נושאים טריביאליים בלשון אפית). 149 היות שהסגנון הגבוה מגביה גם את הנושא 148 לדיון בטיבה של פרודיה בעברית ראו בן פורת. 149 לדיון תאורטי באפייוניה של טכניקה/סוגה הומוריסטית זו ראו דוידזון, עמ' ;xiv הייט, עמ' 83-80, ; ג'מפ, עמ' 51-37; דנטית, עמ'

110 אליעזר פאפו 186 הנמוך חלק מהחוקרים מעדיפים לקרוא לטכניקה/סוגה זו בורלסקה גבוהה. ההגדה של פסח היא טקסט גבוה (גיבורי) לכל דבר. מדובר הרי בטקסט ריטואלי קנוני המוסר גרסה מוסמכת של סיפור יציאת מצרים, שהוא הסיפור המכונן של עם ישראל. יציאת מצרים התרחשה בזמן המיתי, הגיבורי, בתקופה שאלוהים בכבודו ובעצמו הנהיג את עמו, ובאותות ומופתים (דוגמת הורדת המן, הענן ועמוד האש) היו דבר שבשגרה. ביחס לזמן הגיבורי ולאירועים שהתרחשו במסגרתו הזמן הקונקרטי, הראלי, לעולם ייראה טריביאלי. סיפור הדברים היום יומיים בסגנון ובלשון השמורים לדברים מכוננים כשלעצמם (בלא ערבוב של אלמנטים או טכניקות קומיות אחרות) נתפס כהיתולי ומצחיק. רעיון סיפור האקטואליה הטריביאלית של הלוחמים והפליטים היהודים באזור המשוחרר בלשונה ובסגנונה של ההגדה של פסח בעברית או בתרגומה המסורתי ללאדינו הוא חוט השני השזור בכל הגדת הפרטיזנים כולה. אולם דרכו של אלטאראץ היא להשתמש במספר טכניקות שונות כמעט בכל פסקה ביצירתו, ולכן קשה לבודד פסקאות שלמות שנכתבו בעיקר בטכניקת החיקוי ההיתולי של הסגנון הגיבורי. עם זאת, לפחות שתי פסקאות (2 ו 10 ) מצטיירות כשייכות לקטגוריה זו באופן מובהק. פסקה 2 מבוססת על התרגום המסורתי ללאדינו של "הא לחמא עניא", פסקת הפתיחה של ההגדה של פסח אך הסיפא המקורי מוחלף בכל שורה במילים הקשורות לאקטואליה של היהודים באזור המשוחרר: זהו לחם הפרטיזנים, שאכלו היהודים בקורדון ובבנייה. כל מי שרעב טוב היה לו אילו מת. כל מי שיש לו צורך שיישן בחוץ. השנה כאן ובשנה הבאה נשתה ראקי. השנה כאן, אוי, ובשנה הבאה <אינשאללה> לסרייבו נלכה. Esti pan di(l) partizan, ki kumjo la đudirija in il Kordun i in la Banija. Todu il ki tijeni ambre buenu era ki si muera. Todu il ki tijeni di minister ki durma pur ahuera. Esti anjo aki i el anjo vinien<te> biviremos raki. Esti anjo aki, guaj i el anjo vinien<te, išala,> muz iremos a Saraj. על ידי החלפה מתוחכמת זו אלטאראץ מצליח גם לשמר את האווירה של התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו וגם להסב את הפסקה על חיי היהודים באזור המשוחרר בשלהי מלחמת העולם השנייה או, במילים אחרות, לספר את סיפורם האקטואלי בלשונו ובסגנונו המקודש של התרגום המסורתי של ההגדה של פסח ללאדינו. כל אקטואליזציה כזו דינה כטריביאליזציה או כבנליזציה, כי מושגים ואירועים מיתיים מוחלפים בה במושגים ואירועים מהעולם הראלי. לעומת הראשונים, האחרונים (חשובים ככל שיהיו) תמיד ייתפסו כטריביאליים ובנליים. כך, למשל, בפסקה שלפנינו, מצרים המיתית הופכת לאזור המשוחרר ביוגוסלביה ("שאכלו היהודים בקורדון ובבנייה" במקום "די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים"); סמל הסמלים של החג, המצה (או כלשונה של ההגדה לחמא עניא, לחם עוני), הופך להיות "לחם הפרטיזנים"; ואילו חתימתה של הפסקה, המביעה תקווה אסכטולוגית של כל הדורות (ה שּׁ תּ א ה כ א ל שׁ נ ה ה בּ א ה בּ א רע א ד י שׂ רא ל; ה שּׁ תּ א ע ב ד י ל שׁ נ ה ה בּ א ה בּ א רע א ד י ש רא ל בּ נ י חוֹ רין), הופכת להבעת תקווה לסוף טוב בנלי: שתיית ערק בסרייבו אחרי המלחמה ("השנה כאן ובשנה הבאה נשתה ראקי; השנה כאן, אוי, ובשנה הבאה, אינשאללה, לסרייבו נלכה"). אולם בפסקה זו

111 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 187 נוסף על אלמנטים של חיקוי היתולי של הסגנון הגיבורי מופיעים אלמנטים קרנבלסקיים. כך, למשל, ההזמנה הפומפזית של ההגדה של פסח לכל מי שרוצה (כּ ל דּ כ פ ין) לבוא ולאכול (י ית י ו י כוֹל) הופכת בהגדת הפרטיזנים לקביעה הומוריסטית שלפיה "כל מי שרעב טוב היה לו אילו מת". מדובר שוב בערבוביה של לשון גבוהה (תרגום ההגדה של פסח ללאדינו) ונושא נמוך (קללה מעודנת). כמו כן, למילים כל מי שצריך (כּ ל דּ צ רי ך), המכוונות בהגדה של פסח לכל אדם המרגיש צורך לחגוג את חג הפסח, 150 אלטאראץ מציע פרשנות קרנבלסקית. המילה "צורך" מתפרשת כאילו היה מדובר בצורך בהפרשות מן הגוף. "כל מי שיש לו צורך שיישן בחוץ", כדי שלא להפריע לכלל. עיסוק בפלג הגוף התחתון ובפונקציות השונות שלו היא מיסודי היסודות של הקרנבלסקה, כאשר יתבאר בהמשך בסעיף העוסק בטכניקה הומוריסטית זו (י. 4). גם פסקה 10, המספרת על המתקפה הנגדית של הפרטיזנים ועל כיבושן המחודש של כל העמדות שהפסידו במתקפה הגרמנית קרואטית (ראו פסקאות 5 ו 6 בנספח) בסגנון מזמור קיח בתהלים, המופיע כאמור גם בהגדה של פסח, היא דוגמה מובהקת לחיקוי היתולי של הסגנון 151 הגיבורי: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וחזרנו שוב ל<מלישקה> (וורקפיץ') כי לעולם חסדו, ומ<מלישקה> (וורקפיץ') שוב ל<וורקפיץ'> (מאיידאן) כי לעולם חסדו, ומ<וורקפיץ'> (מאיידאן) שוב לפוניקוור כי לעולם חסדו, אצל אותה בעלת הבית הזקנה הלוואי יתפוצץ לה הלבלב. כי לעולם חסדו וכל מה שנשאר נגנב. Odu ladonaj ki tov ki leolam hasdo, I muz tornimos atras a <Mališka> (Vorkapić) ki leolam hasdo, I di <Mališka> (Vorkapić) atraz < a Vorkapić> (al Majdan) ki leolam hasdo, I di <Vorkapić> (Majdan) atraz a Ponikvar ki leolam hasdo, Ondi la gazdarica vieža, ki li patleji la muleža. Ki leolam hasdo ki s aruvo todu luke kido. י. 2 אירוניה אירוניה היא צורת מבע המתאפיינת בפער בין הנאמר למכוון. 152 בהגדת הפרטיזנים טכניקה זו בולטת במיוחד בפסקה 5, שבה אלטאראץ משתמש במבנה של פסקת "כמה מעלות טובות למקום עלינו" כדי לתאר את נסיגת הצבא הפרטיזני והאזרחים היהודים בעת המתקפה הגרמנית קרואטית: 150 בהגדות העבריות שלפנינו מופיעות רק המילים "כל דצריך ייתי ויפסח", אולם בנוסח ההגדה המובא בסוף הלכות חמץ ומצה במשנה תורה של הרמב"ם כתוב במפורש: "כל דצריך לפסח ייתי ויפסח". 151 פסקה זו כבר צוטטה בשלמותה בסעיף ז. 1.3, אך למען נוחותו של הקורא הבאתיה גם פה. 152 לדיון נרחב באירוניה ראו הטצ'ן, אירוניה.

112 אליעזר פאפו I stuvimus a Topusko dajeno, I di Topusko muz fujimus al Majdan dajeno I dil Majdan muz fujimus a Ponikvar dajeno, I di Ponikvar a Vorkapić dajeno, I di Vorkapić a Malička dajeno, I di Malička a Petrova Gora <jebeno> (medeno) i zaguljeno. 188 והיינו בטופוסקו דיינו, ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו, וממיידן לפוניקוור דיינו, ומפוניקוור לוורקפיץ' דיינו, ומוורקפיץ' למליצ'קה דיינו, וממליצ'קה לפטרובה גורה <מזוין> (מתוק) ומסובך. בהקשרה המקורי בהגדה של פסח הפסקה "כמה מעלות טובות" עוסקת במעשי החסד הבלתי פוסקים של האל כלפי יוצאי מצרים. כל שורה פותחת במילה "אילו" ומסתיימת בפזמון "דיינו". ההיגיון של המבנה ברור: לוּ גמל לנו הקב"ה רק את הטובה הראשונה ולא הרחיק לכת וצירף לה את השנייה, היה לנו מספיק; אילו עשה רק את השנייה ולא הוסיף עליה את השלישית, היה לנו מספיק. בהגדת הפרטיזנים 153 השימוש במבנה ובפזמון אירוני בעליל. במקום תיאור חסדיו המתגברים של הקב"ה הגדת הפרטיזנים מתארת כאן את נסיגתם ההדרגתית של הכוחות הפרטיזנים (המלווים באלפי אזרחים יהודים המפחדים ליפול בידי הגרמנים והקרואטים), תחילה לעיירה טופוסקו וממנה למיידן, משם לפוניקוור, וורקפיץ' ומליצ'קה ובסוף להר פטר הבלתי נגיש. המהלך מתואר באמצאות המבנה המזוהה עם הצלתם והצלחתם ההדרגתית של ישראל אך הכוונה היא הפוכה: אילו נסוגונו לטופוסקו היה לנו מספיק בכך אך היינו חייבים לסגת גם למיידן; אילו נסוגונו למיידן היה לנו מספיק בכך אך נסוגונו עד לפוניקוור. מיד בהמשך, ברישא של פסקה 6, אלטאראץ מזדקק שוב לפסקת "כמה מעלות טובות" מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח. הפעם מדובר במילים "המקום עלינו", הלקוחות מהפתיחה של הפסקה בנוסח העברי המקורי. גם כאן מדובר בשימוש אירוני בעליל: Vajomer Ribi Tarfon ben Akiva, i impiso la ofanziva, dija di martis di tres partis, amakon alenu, i pod svaku c(ij)enu lehalotenu, kaljo ivar il ruksak jenu. ויאמר רבי טרפון בן עקיבא, והחלה המתקפה, ביום שלישי משלושה כיוונים, המקום עלינו, ובכל מחיר, לכלותנו, תיק גב גדוש לסחוב היה עלינו. בהקשרן החדש המילים המקום עלינו אינן מורות עוד על הטובות שעשה הקב"ה לישראל בעת יציאת מצרים, אלא מייחסות את המתקפה הגרמנית קרואטית על הפרטיזנים לגורם האלוהי: המקום הביא עלינו את המתקפה. גם למילה לכלותנו שבסוף משפט הפתיחה נימה אירונית. מדובר במילת מפתח המופיעה באחת הפסקאות הדרמטיות של ההגדה של פסח: "היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם". משמע, בכל דור ודור יקומו לעם ישראל אויבים המבקשים לכלותו, אך מכל מלחמות הקיום האלה הוא תמיד י צא כמנצח בזכות הידבקותו בהקב"ה. 153 ולא רק בהגדת הפרטיזנים; ראו סעיף ז. 1.1 לעיל.

113 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 189 למרות זאת בהגדת הפרטיזנים הפועל לכלותנו מתייחס, ככל הנראה, להקב"ה, הרוצה לכלות את היהודים בכל מחיר. י. 3 הקטנה (diminution) טכניקה הומוריסטית (ליתר דיוק סטירית) זו, המבוססת על רעיון הקטנת גודלו של דבר מה כדי לגרום לו להיראות מגוחך, שימשה את אלטאראץ בתיאור "הנדבה" של בעלות הברית לפרטיזנים היוגוסלבים, בתפילת "מי שברך" המיוחדת שחיבר עבורם (פסקה 16): sinkuenta paris di šuhis (čitjus) para pačas di gajos, i nuvišantus i sikventa paris di šuhis grandis para pačas di kavajus. חמישים זוגות של נעליים (קטנות) לרגלי תרנגולים ותשע מאות וחמישים זוגות נעלים גדולות לפרסות סוסים. י. 4 קרנבלסקה (צחוק קרנבלי וראליזם גרוטסקי) קרנבלסקה היא מגמה ספרותית השואבת השראה מתרבות הקרנבל העממית הימי ביניימית, מעין רוח הקרנבל בתלבושת ספרותית. המונח נקבע במערב, אך יסודו בכתביו של חוקר ומבקר ספרות רוסי, מיכאיל באחטין, אשר זיהה יסודות עממיים קרנבליים בכתיבתם של ראבלה, סרוונטס וסופרי רנסנס אחרים. 154 פרסום כתביו של באחטין במערב הביא לידי מהפך תפיסות ומושגים וטביעת מונחים ספרותיים חדשים. אליבא דבאחטין, התרבות הקרנבלית (וכתוצא מכך גם הנטייה הספרותית השואבת השראה ממנה) מבוססת על שני עקרונות מרכזיים: עקרון הצחוק הכל חובק (שבאחטין מכנה אותו הצחוק הקרנבלי) ועקרון החיים החומרי גופני (העומד בתשתית התפיסה האסתטית העממית קרנבלית שבאחטין מגדירה כראליזם גרוטסקי). לגבי הצחוק הקרנבלי אומר באחטין: אקדים מספר מילות מבוא על טיבו המורכב של הצחוק הקרנבלי. לפני הכול צחוק זה הוא צחוק חגיגי. אי לכך אין הוא תגובה אינדיבידואלית על תופעה מצחיקה בודדה זו או אחרת. הצחוק הקרנבלי הוא בראש ובראשונה כללי (וכלליות זו, כאשר כבר אמרו, קשורה לעצם טיבו של הקרנבל): כולם צוחקים, זהו צחוק לעולם. שנית, הוא אוניברסלי: הוא מכוון לכול ולכולם (ובכללם גם לחוגגי הקרנבל עצמם); כל העולם מוצג כמצחיק ונתפס ומושג מהיבטו הקומי, ביחסיותו המשמחת. שלישית, צחוק זה הוא אמביוולנטי: הוא מאושר ושמח לאיד אך בד בבד הוא גם לעגני ולגלגני; הוא שולל ומאשר, ממית ומחיה. כך הוא הצחוק הקרנבלי. נשים לב לתכונה חשובה זו של הצחוק העממי חגיגי: הוא מכוון אפילו לצוחקים עצמם. העם אינו מוציא את עצמו מהעולם הכל חובק. גם הוא בלתי שלם, גם הוא מת, נולד וקם לתחייה. באלה נמצא השוני המהותי בין הצחוק העממי חגיגי לצחוק הסטירי של העידן המודרני. הסטיריקן הטהור, המכיר רק את הצחוק השולל, שׂם את עצמו מחוץ לתופעה שעליה הוא צוחק, מנגיד את עצמו אליה ובזה נהרסת כוליותו של היבטו הקומי של העולם, והמצחיק 154 באחטין.

114 אליעזר פאפו 190 הופך לתופעה נפרדת. הצחוק העממי האמביוולנטי מבטא את נקודת ההבשלה של כל 155 העולם כולו, כולל הצוחק עצמו. גם רוחה של הגדת הפרטיזנים היא רוח קרנבלית. מחברהּ אינו חותר תחת מיתוסים אחדים כדי להעמיד תחתיהם מיתוסים אחרים. הוא צוחק מהכול ולכול: מהקבוצה שאליה הוא שייך על רכיביה (הלוחמים, הפליטים ומנהיגיהם), מאויביה (הגרמנים והאוסטשים הקרואטים), ואף מתומכיה ועוזריה (בעלות הברית). לרוב הגדת הפרטיזנים נמסרת בגוף ראשון 156 דהיינו אלטאראץ עצמו כלול במעשים ההיתוליים המתוארים בה. בדיוק כשם שבפסקה 6 הוא כלל את עצמו בקבוצה "שעשתה בתחתונים" בעת המתקפה, כך הוא כולל את עצמו בתיאור קבוצת ה"חכמים" המתכתבת עם בעלות הברית בניסיון לעורר את רחמיהם ולשכנע אותם להעביר את היהודים לאזור הבטוח בדרום איטליה, הנמצא בשליטתם (פסקה 12): Lefihah anahnu hajavim, i muz fazimus todus hahamim, veavta, i eskrivimus una grandi karta a lus Englezus i a luz Amerikanus, ki no stamuz sanus ki toduz estamus malatus, nježnus komu luz gatus, i paramordi <ki> semus muj buenus <Partizanus> (Partizanis) ki muz mandin (para fujir) munčus <ajroplanus> (aeroplanis). לפיכך אנחנו חייבים, ונעשינו כולנו חכמים, ואהבת", וכתבנו איגרת ארוכה, לאנגלים ולאמריקאים, שאין אנחנו בריאים, אלא כולנו חולים ועדינים כחתולים, והיות שאנחנו פרטיזנים מאוד טובים, שישלחו לנו, כדי לברוח, מטוסים רבים. בסיפא של הפסקה אלטאראץ כלול גם בקבוצה המתוארת כ"פרטיזנים מאוד טובים", המבקשים "כדי לברוח מטוסים רבים". הוא נמצא גם ברשימת בעלי זכות קדימה לפינוי המתוארת בפסקה העוקבת (# 13), הכוללת אנשים שחלו במחלות "רציניות", החל בכאב ראש הנובע מצפיפות האוויר באזור ההרים 157 (רמז למוצאם האורבני של היהודים ולמפונקות שלהם), 158 דרך כאבי בטן וכאבי אוזן וכלה בחוסר שליטה בהפרשות, כשהמחלה האמתית של כולם היא "באריטיס" 155 באחטין, עמ' 11 (התרגום שלי). 156 למעט פסקה 11 (שבה אלטאראץ נוקט גוף שלישי רבים, אך אין לייחס לעובדה זו חשיבות יתר, כי לא נראה שהיא נועדה ליצור ריחוק מכוון) ופסקה 14, העוסקת בסוגי הפליטים (שגם בה לא ברור אם הצורה הבלתי אישית נבחרה בכוונה כדי להוציא את אלטאראץ, בתור לוחם פרטיזני, מכלל הפליטים העסקנים). 157 כך בהגדת הפרטיזנים. במציאות אמנם האוויר באזור ההרים הוא דליל יותר. 158 נראה כי גם השורה "כי כולנו גרים בבתים רטובים, <בבתים> שלחות מריחים" חותרת לתכונתם זו של היהודים, שגם בנסיבות אלה (ניצלו בנס אך הסכנה עדיין מרחפת על פניהם) לא מפסיקים להתלונן על תנאי החיים הקשים באזור הכפרי.

115 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 191 (מחלה על שם העיר בארי בדרום איטליה באזור השליטה האמריקאית). אולם ההתכתבות עם בעלות הברית לא הניבה פרות מיוחלים, והפליטים נאלצו להסתגל לחיים בעורפו של הצבא הפרטיזני. את הפליטים אלטאראץ מחלק, כמיטב המסורת התלמודית, לשלושה סוגים שהם ארבעה: I ditras de estas lokurias si (f)azierun tres kategorias <i estas son>: La di A, la di B, la di C i una di mas la di Murabe. La di A son luz atletas, luz bravuz para luz lavorus, (luz ki trokan orus). estus son la đenti fina ki kuando lus jaman <a la fronta> (al feču) si fujin a Kladuša i a Glina. Luz di B son luz bedakis ki toman (retur) proputnica para la Čemernica. Lus di C son crk o ko radio crk o ko ne radio, kulus di palus muj neutralus. ואחרי השיגעונות האלה נחלקו לשלושה סוגים <ואלו הם:> סוג אלף, סוג בית, סוג גימל ואחד נוסף: סוג זין. אלה של אלף הם האתלטים, אנשים בעבודה נחושים (העוסקים בהחלפת כספים), הם אותם אנשים הנחמדים, שכש<לחזית> (לעבודה) הם נקראים הם לקלדושה ולגלינה בורחים. אלה של בית הם הבורים, ש(הלוך ושוב) אישור לוקחים, כשלצ'מרניצה הם הולכים. אלה של ג' הם: גווע מי שעבד וגווע מי שלא עבד", פלונים אלמונים מאוד נ יטרליים. אלטאראץ צוחק מכל אחת מקבוצות אלה. מהמשתמטים מהצבא המנסים להסתדר באמצעות המסחר "אנשים בעבודה נחושים (העוסקים בהחלפת כספים), הם אותם אנשים הנחמדים, שכשלחזית הם נקראים הם לקלדושה ולגלינה בורחים"; מהעצלים חסרי הטעם והריח (או, כלשונו של אלטאראץ, "פלונים אלמונים נ יטרליים מאוד"), שהמוטו שלהם היה "גווע מי שעבד וגווע מי שלא עבד" (דהיינו אין תועלת מעבודה ואין יתרון לעובד). 159 גם מנהיגי היהודים הפכו למושא חציו הסטיריים של אלטאראץ. לפי דבריו מנהיגים אלה, שכביכול דאגו את דאגת הכלל, מרגע שמצאו את עצמם בדרום איטליה כנציגים של האוכלוסייה האזרחית היהודית מול המתאמים מטעם בעלות הברית לא העלו עוד על דעתם לחזור לשטח המלחמה, והפקירו את צאן מרעיתם לגורלם (# 16, אמצע): Ulhaje a luz grandis di Toplica, ulhaje a <doktor Jakovica> (doktorica) ki komu delegatis abularun i maz no si tornarun. לחיי הגדולים שבטופליצה, ולחיי <הרופא יעקוביצה> (הרופאה), כי איך שהנציגים טסו הם כבר לא חזרו. 159 זהותה של הקבוצה השנייה מתוך השלוש איננה ברורה. לדיון בנושא ראו פירוש מלווה בגוף ההגדה, בנספח.

116 אליעזר פאפו 192 כמובן גם אויבי הקבוצה, היטלר ומקבילו הקרואטי אנטה פווליץ' Pavelić),(Ante הם מושא לעגו של אלטאראץ, אך למרבה הפלא אין הוא מרבה לעסוק בהם. הם מוזכרים ברישא של פסקה 3, בקביעה כי הראשון הוא חיית החיות והשני הוא אידיוט ותו לא. אין בהגדת הפרטיזנים אף צל של אידאליזציה של צד כלשהו. אי לכך גם עוזרי הקבוצה ותומכיה הופכים למושא הלצה. תמיכתם בפרטיזנים מתוארת בפסקה 12 במילים אלו: "ש<י>שלחו לנו כל מה רק תרצה, מעילים (ק)צרים ושינילים ארוכים". מתברר כי בעלות הברית שלחו לפרטיזנים היוגוסלבים רק מהעודפים של הצבאות שלהם. מכאן שלפרטיזנים הגיעו רק מעילים בעלי מספרים גבוהים או נמוכים ביותר. כך היה גם מצב הנעליים שנשלחו על ידי בעלות הברית: "עוד מנדב: חמישים זוגות של נעלים (קטנות) לרגלי תרנגולים, ותשע מאות וחמישים זוגות נעלים גדולות, לפרסות סוסים". רנדולף צ'רצ'יל, בנו של ראש ממשלת בריטניה ונציגו במפקדת הפרטיזנית בטופוסקו, בחברת מפקדי הפרטיזנים היסוד השני של התרבות הקרנבלית (ובשל כך גם של הקרנבלסקה או הכתיבה הקרנבלית) הוא עקרון החיים החומרי גופני, דהיינו עיסוק בגוף ובפונקציות שלו (אכילה, שתייה, הפרשה וחיי מין). תפיסה אסתטית עממית קרנבלית זו כונתה על ידי באחטין כראליזם גרוטסקי. אחד ממאפייניו העיקריים של הראליזם הגרוטסקי הוא הנמכה או הפחתה או, כדברי באחטין, "העברה של כל דבר מורם, רוחני ואידאלי וגרירתו למישור החומרי גופני, למישור האדמה 160 והגוף באחדותם הבלתי ניתנת להפרדה". הנמכה מסוג זה בולטת בכמה וכמה פסקאות של הגדת הפרטיזנים. כבר בפסקת הפתיחה (# 1) אנו עדים לערבוביה של קודש (קטעים מהנוסח הארמי המקודש) וחול (משפטים פרגמנטריים בסרבו קרואטית על חיי הלוחמים והפליטים היהודים באזור המשוחרר). הבחירה בסרבו קרואטית דווקא, ולא, למשל, בלאדינו (שלמרות היותה שפת חול איננה נתפסת כזרה 160 באחטין, עמ' 17 (התרגום שלי).

117 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 193 לחלוטין לריטואל היהודי כי טקסטים ליטורגיים אחדים אכן תורגמו לשפה זו) מבליטה את ההנגדה על הציר קודש/חול ביתר שאת. סרבו קרואטית נתפסה על ידי קהלו של אלטאראץ כשפת חול מובהקת, כי עד למלחמת העולם השנייה לא היה נהוג לתרגם שום ריטואל יהודי לשפה זו. מן הראוי להדגיש כי אין מדובר כאן בהצלבה גרדא של לשון גבוהה (ארמית או עברית) ולשון נמוכה (סרבו קרואטית), או אפילו, של נושא גבוה (אירוע מיתי כמו יציאת מצרים) ונושא נמוך (חיים אקטואליים). בתוך הנושא הנמוך (אקטואליה טריביאלית) עצמו, הנמסר בשפה הנמוכה (סרבו קרואטית), יש הנמכה נוספת הבאה לידי ביטוי בבחירה בלשון הרחוב ובהזכרת נושאים פעוטים או מגוחכים. הנטייה מתפתחת בהדרגה. בפסקה הראשונה, כפי שראינו (לעיל סעיף ז. 1), 3. מדובר רק בחרקים buhas ) Ašata aha, uši "השתא הכא כינים, פרעושים, במתנה") אך בפסקה 3 בצלעות הסרבו קרואטיות מופיעות גם מילות גידוף כמו skot (חיה) ו idiot (אידיוט) והביטוי הוולגרי klin zabiti (לתקוע 161 מסמר), שהוא בעל קונוטציות מיניות ברורות: Ma ništana alajla ništa to ne valja, aze mikol alelot Hitler je veliki skot, šebehol alelot i Pavelić je idiot, anu ohelim zabiše nam klin, ve-alajla aze kulo maca i stalno smo jeli žganjaca. מה נשתנה הלילה כל העסקה הזאת לא שווה, הזה מכל הלילות היטלר הוא חיית החיות, שבכל הלילות גם פווליץ' הוא אידיוט, אנו אוכלים ולנו מסמר תוקעים, והלילה הזה כולו מצה ואכלנו רק תירס דייסה. אין ספק שעצם העמדת מילים כמו "חיה" ו"אידיוט" או ביטויים כמו "לתקוע מסמר" ליד מילותיו המקודשות של הנוסח העברי של ההגדה של פסח מורידה את האחרונות ממעמדן הגבוה. הדבר בולט עוד יותר בפסקאות 6 ו 7, שבהן אלטאראץ מערבב שתי לשונות גבוהות: לשון המקרא ("ויאמר" שבשתי הפתיחתות) ולשונה של ההגדה של פסח על רבדיה המקראיים ("ביד חזקה ובזרוע נטויה" ו"בסוסים בחמורים") והעצמאיים ("המקום עלינו", "לכלותנו" 162 ו"על שום מה") בשתי לשונות נמוכות, ספרדית יהודית וסרבו קרואטית: Vajomer Ribi Tarfon ben Akiva, i impiso la ofanziva, dija di martis di tres partis, amakon alenu, i pod svaku cijenu lehalotenu, kaljo ivar il ruksak jenu. ויאמר רבי טרפון בן עקיבא, והחלה המתקפה, ביום שלישי משלושה כיוונים, המקום עלינו, ובכל מחיר, לכלותנו, תיק גב גדוש לסחוב היה עלינו. 161 פסקה זו כבר צוטטה בשלמותה בסעיף ז אך למען נוחותו של הקורא היא מובאת גם כאן. 162 פסקאות אלה כבר צוטטו בשלמותן בסעיף ז לעיל אך למען נוחותו של הקורא, הובאו גם כאן.

118 אליעזר פאפו Vajomer: Al šum ma i durmimus a la šuma. Bejad hazaka, uvizroa netuja, <jebi ga> (do đavola), kajo la luvja i muz mužimos komu luz ratoniz i komu luz majmonis, o Dio santu, muz kagimus di spantu. 194 ויאמר: על שום מה", וישנו בשׁוּמה. ביד חזקה ובזרוע נטויה, איזה באסה, הגשם ירד ונרטבנו כמו עכברים וכמו קופים, אלוהים אדירים, מרוב פחד עשינו בתחתונים. Vajomer ribi Goldner <ben Hananja, al otru dija amanjana di manjana, ve ribi Volner> ve ribi Jeošua, i pagimuz hiljadu kuna kilu kruva, i muz ivo un čuili, un ladron-baši, i todus di traz de el amargus komo la fiel. Besusim, behamorim, betontonim i todus kavesas di tinja partimus para (il kazal) Krstinja. <Jedino još slobodno selo.> ויאמר רבי גולדנר <בן חנניה, השכם בבוקר ביום הבא, ורבי וולנר> ורבי יהושע, ושילמנו קילו לחם אלף קוּנ ה, והדריך אותנו אחד איכר, ראש הליסטים, וכולנו אחריו כמרה ממורמרים, בסוסים, בחמורים, במטומטמים ולכולנו ראשים מגרדים, בכיוון (כפר) קרסטינייה אנחנו עוזבים. <הכפר היחידי שנשאר חופשי.> ההנמכה של הרישא העברי המקודש באמצעות הסיפא הסרבו קרואטי או הספרדי יהודי הנמוך בולטת כאן עוד יותר, כי אין מדובר בפרגמנטים מתוך נוסחה העברי של ההגדה של פסח בלבד, אלא בפסוקים מהתורה המצוטטים בהגדה. אין צריך לומר שלפסוקי התורה מעמד גבוה יותר בתרבות היהודית המסורתית מאשר לדברי הגדה של פסח. נכונותו של אלטאראץ להנמיך גם את אלה נועזת במיוחד. בפסקה 6 מופיע הביטוי "ביד חזקה ובזרוע נטויה", אשר, כאמור (לעיל סעיף ז. 4), 3. נלקח מפסקת "עבדים היינו" מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח. במקור פסקה זו גורסת כדלקמן: "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". בבסיס האמרה פסוק מספר דברים: ו א מ רתּ ל ב נ ך ע ב ד ים ה י ינוּ ל פ רע ה בּ מ צ רי ם ו יּוֹצ יא נוּ ה' מ מּ צ רי ם בּ י ד ח ז ק ה (ו 21). אלטאראץ משתמש במילות המפתח "ביד חזקה ובזרוע נטויה" מתוך הנוסח העברי של ההגדה של פסח ומצרף אליהן גידוף מתחרז בסרבו קרואטית, המופיע לפנינו בשתי גרסאות. מטבע הדברים הנוסח הכתוב הוא גם משוחרר יותר (לפי העיקרון "הנייר סובל הכול"), ולכן גם הגידוף המשלים את הפסוק בנוסח זה עליז יותר. מדובר בגידוף נפוץ מאוד בשפה הסרבו קרואטית שאין לו מקבילה עברית מדויקת. 163 בנוסח המוקלט והמבוקר יותר אלטאראץ הסתפק בגידוף מעודן יותר: dođavola (לעזאזל). כמו כן, בנוסחה העברי של ההגדה של פסח, בפסקת "ביד חזקה", מצוטט שמות ט 3 בשלמותו: ה נּ ה י ד ה' הוֹי ה בּ מ ק נ ך א שׁ ר בּ שּׂ ד ה בּ סּוּס ים בּ ח מ רים בּ גּ מ לּ ים בּ בּ ק ר וּב צּ אן דּ ב ר כּ ב ד מ א ד. בפסקה 7 אלטאראץ מסכם את הפסוק הזה ל"בסוסים, בחמורים", ומשלים אותו במילת 164 הגידוף הספרדית היהודית,tonton דהיינו טיפש. 163 המקבילה האנגלית היא.fuck it 164 ראו גם סעיף ז לעיל.

119 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 195 אין ספק כי השלמת פסוקים מקראיים על ידי קללות סרבו קרואטיות או מילות גידוף ספרדיות יהודיות דינה כהורדה או הנמכה, ובעקבות זאת יש להחליט: האם מדובר בהורדה המכוונת נגד ההיפוטקסט, המכוּנ ה בורלסקה נמוכה או travesty (חיקוי לעגני), או שמא מדובר בהורדה קרנבלית, כהגדרתו של באחטין? ההכרעה בין שתי האפשרויות איננה קשה במיוחד. לו עסק אלטאראץ ביציאת מצרים עצמה, בסגנון עממי שמנמיך נושא גבוה, הייתה זו בלא כל ספק בורלסקה נמוכה. אולם ברגע שנושא היצירה הוסב מיציאת מצרים על תולדות קבוצתו של אלטאראץ כבר אין לומר, שההורדות של ההיפוטקסט המבוצעות בה מכוונות כלפי ההיפוטקסט עצמו או הנושא שלו דווקא. הבנה זו רק מתחזקת לאור העובדה שאלטאראץ צוחק מן הכול. המילה "הכול" כוללת גם את קודשי האומה, אך אין לאלטאראץ אינטרס מיוחד לחלל דווקא אותם. הוא בסך הכול משתמש גם בהם בהקשרים שמעבירים אותם, כדבריו המצוטטים של באחטין, "למישור החומרי גופני, למישור האדמה והגוף". הסיפא של הפסקה 6 הוא דוגמה נוספת להנמכה מסוג זה: O Dio santu, muz kagimus di spantu. אלוהים אדירים, מרוב פחד, עשינו בתחתונים. המשפט שהתחיל בנימה רוחנית (הפנייה לאל הקדוש) מסתיים במה שבאחטין, בעקבות ויקטור 165 איגו, מכנה "פואטיקת המ עיים". רוח הקרנבל בולטת במיוחד בפסקאות 9-7. פסקה 7 כבר הובאה בסעיף זה בשלימותה. להלן פסקאות 8 ו 9 : I esti vodič dil kazal Vorkapić, <jebo ga> (ladron di) Pavelić, lifne E-loaj titaaru, muz arikavdo todu karu, zihronu livraha, ičimus mučas kozas a la giniza, di mu<n>ča kamiza, di mu<n>ča braga, otišlo je sve to do vraga, finki alkavu <no> mu la <inkašo> (inkaša): Eto ustaša!. המדריך הזה, מהכפר וורקפיץ', <שיזדיין עם> (גנב של) פווליץ', לפני אלוהיי תטהרו, על הכול ביוקר גבה מאתנו, זיכרונו לברכה, לגניזה זרקנו המון דברים, הרבה חולצות והמון תחתונים, כולם לעזאזל נשלחים, עד שבסוף <לא הכניס> (הוא מכניס) לנו: האוסטשים באים". 165 ראו באחטין, עמ' 16.

120 אליעזר פאפו 196 Mešuabadim ajinu (lefaro) bemicrajim i, di spantu, un Đidjo ki si jam<a>(o) Hajim, <dišu> (ki kižu dizir) la biraha di šeakol, i <si> (ki) kižu biver una <rudumika> (ridomitja) di lizol, (i muzutros todus, ki non fujimuz pokus, komu a luz lokus,) ičimus toda la ropa, i saltimos al jarak hopa-hopa i in il kampo vardi, stuvimus fin la tardi, i kumimos maca i maror fin ki todu no si skapo a la muestra favor. משועבדים היינו (לפרעה) במצרים ומרוב פחד, יהודי אחד ש(נ)קרא<ו לו> חיים, <אמר> (שרצה להגיד) את ברכת שהכל, (כי) רצה לשתות <לו> בקבוקון ליזול, (ואנו כולנו, ולא מעט היינו, כמו משוגעים) זרקנו את כל החפצים, והופ, הופ לתעלה קופצים, ובשדה ירוק היינו עד הערב, ואכלנו מצה ומרור עד שהכל נגמר לטובתנו. טיבן האנדו אקליסי (הפונה לקבוצה מוגדרת, בעלת זיכרון משותף ואסוציאציות משותפות) 166 של הפסקאות הופך אותן לאזוטריות וקשות לפענוח. לפי הסברהּ של הגב' גרציה אלטרץ, אותה קבוצת יהודים אשר איבדה מגע עם הצבא הפרטיזני שוכרת עתה את שירותיו של איכר מקומי (# 7, אמצע: "והדריך אותנו אחד איכר, ראש הליסטים") כדי להעבירם בבטחה עד לנקודת האחיזה הפרטיזנית האחרונה (שם, סיפא: "בכיוון (כפר) קרסטינייה אנחנו עוזבים. <הכפר היחידי שנשאר חופשי.>"). אולם עקב מוצאו הקרואטי של האיכר הם חושדים בו שמא הוא משתף פעולה עם האוסטשים (מכאן גם הקללה הקושרת בינו לבין מנהיגה של קרואטיה הנאצית, אנטה פווליץ' בנוסח הכתוב, או הקביעה כי הוא גנב של פווליץ' בנוסח המוקלט). גינוי "המדריך" לגרסאותיו מלווה בפסוק המקראי "לפני ה' תטהרו", המצוטט בעיוותים קלים, כמו שכבר נאמר (לעיל סעיף ז. 2). החשש של היהודים מפני "המדריך" הוכח לבסוף כמוצדק. נוסף על שכר הטרחה המופרז שגבה מהם מראש ("על הכול ביוקר גבה מאתנו") הוא רצה להשתלט על חפציהם האישיים. לשם כך הוא הדריך אותם בדרך לא דרך, כדי לגרום להם להיפטר מהחפצים המכבידים על הטיפוס הכול, כמובן, על מנת לחזור לאחר מכן ולאסוף אותם ("לגניזה זרקנו המון דברים, הרבה חולצות והמון תחתונים, כולם לעזאזל נשלחים"). לאחר שגרם להם להשליך את חפציהם לא נותר לו אלא להיפטר מנוכחותם של היהודים עצמם, וזאת הוא ביקש להשיג על ידי זריעת פניקה בשורותיהם בהכריזו כי האוסטשים באים ("עד שבסוף לא הכניס לנו: 'האוסטשים באים'"). למשמע האיום יהודי אחד מחליט להתאבד ובלבד שלא ליפול חי בידי הנאצים הקרואטיים. לשם כך הוא מוציא בקבוקון ליזול שאשתו תפרה בכנף מעילו לעת כזאת, עוד בתחילת המלחמה. אולם הטלטלות שעברו על הבקבוקון מאז גרמו כנראה לחומר רעיל זה להתנדף, ובמקום לגרום למוות הוא הביא את גיבור המעשה המסכן לידי שלשול. העניין לווה בתופעות לוואי קוליות שהפליטים הנבהלים חשבו אותן ליריות של רובי סער אוסטשיים. הקבוצה התפזרה לכל הכיוונים. ייתכן כי דווקא קומדיית טעויות זו הצילה את חייהם. הרי קל יותר לאתר קבוצת אנשים המסתובבים ביער בצוהרי יום מאשר אנשים בודדים המסתתרים בשיחים עד בוא הערב. ראוי לשים לב גם לתיאור המנמיך של הגניזה אצל אלטאראץ. הגניזה, כידוע, נועדה לתשמישי קדושה ולא לתחתונים. חפצים 166 ראו הערה 30 לעיל.

121 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 197 טעוני גניזה נטמנים בתוך הגניזה ולא נזרקים לתוכה. כמו כן הגניזה באה להבטיח את שמירתם, ולא את השחתתם בידיים או שליחתם לעזאזל. בשתי פסקאות אלה הנרטיב ההיפוטקסטואלי על התגייסותו של הקב"ה להצלתם של ישראל ("והוציאנו ה' אלהינו משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ואילו...") מוחלף בסיפור טריביאלי/בנלי של נדודי קבוצת פליטים חסרי אוריינטציה. יתרה מזו, גם הנרטיב הפרטיזני המקובל, הדוגל בגלוריפיקציה של הלוחם הפרטיזני, או לחלופין בוויקטימיזציה של הקרבן (תיאור ראליסטי של סבל קורבנות הפשיזם), שהיינו מצפים לקבלו מידי קצין חינוך פרטיזני, מוחלף כאן בנרטיב ראליסטי גרוטסקי מובהק. "פואטיקת המעיים", "הביולוגיזם" (דהיינו העיסוק בפלג הגוף התחתון ובפונקציות השונות שלו) הם כאמור המאפיינים של הצחוק העממי, הקרנבלי, ואחד היסודות של הכתיבה הראליסטית גרוטסקית. העיסוק בהפרשות הגוף מופיע בקטעים נוספים בהגדת הפרטיזנים, וכבר ראינו את הפרטיזנים העושים בתחתונים (# 6, סיפא) ואנשים חולים שכל הזמן משתינים (# 13) אך הפסקה שלפנינו היא הדוגמה הטובה ביותר לטכניקת ההנמכה הגרוטסקית ראליסטית. בפסקה זו דווקא אזלת ידו של יהודי מפוחד שמנסה להתאבד (כמובן בלי לשכוח למלמל את ברכת "שהכל" לפני שתיית החומר הנחשב בעיניו רעל), אך מצליח להיכשל אפילו במשימה פשוטה זו, מצילה באופן פרדוקסלי את חייה של כל הקבוצה. להצגת רדיפת היהודים בדימויים סנצ'ו פנסיים מסוג זה תפקיד תרפויטי מובהק. במחקרו הנזכר, בפרק על הבדיחות אשר סופרו על ידי אסירי מחנות הריכוז, מבליט כהן תבניות מסוימות שחוזרות, נשנות ונשלשות בסוגה, כגון "דגש על תושייתם, עורמתם וכוחם של היהודים להסתדר; הכללתם של היטלר והנאצים במכלול של שונאי ישראל 'האנטיוכוסים', ה'המנים', ה'חמלניצקים' והארים שכולם הוכו והושמדו; בוז עמוק לאנשי החולצות החומות ולשאר פורעים". 167 ראינו כי תבניות אלה קיימות גם בהגדת הפרטיזנים. הדגשת סתגלנותם של היהודים (# 14, למשל), קומית (ואף לעגנית) ככל שתהיה, משמשת גם מעין הכרזה שהיהודים ישרדו בכל מצב. פסקאות 3 ו 8 בזות להיטלר ולפווליץ'. למרות העובדה שהגדת הפרטיזנים מעולם לא זיהתה במפורש את היטלר עם פרעה (הפתיחה ההגדית "משועבדים היינו לפרעה במצרים" [# 9, רישא] מופיעה בהגדת הפרטיזנים בלא שינוי, ואינה מוסבת, למשל, על היטלר) ההקשר כולו מצביע על כך שהפירר הגרמני הוא הפרעה החדש. תפקידו של משה נועד, כמובן, לסטלין (# 1, סיפא). קשר בלתי מוצהר (אך ברור ומובן מאליו) זה בין היטלר לפרעה גם רומז לעניין סופו של המאבק הנוכחי. מה פרעה הובאס על ידי ה' אלהי ישראל כך יובאס גם היטלר. קשירת הסיפור הנוכחי לסיפור סוף טוב מובהק כמו סיפור יציאת מצרים נועד להפיח תקווה בלב השומעים. בדומה לפרעה היהיר ושיכור הכוח אשר, נגד כל הגיון, הובס על ידי עבדים מרודים כך גם כפילו העכשווי, היטלר, יטבע בים ההיסטוריה בעוד שהיהודים, בדומה לאבות אבותיהם, ישרדו ואף ידאגו לספר בגנותו עדי עד. אלמנטים אלה נועדו, לדעתו של כהן, ליצור "התחסנות בפני אימת המציאות באנטי טוקסין של צחוק שבו מוחשת כבר הזוועה של המציאות אך בצורה מוקטנת, נלעגת ומאפשרת שליטה למספרה של הבדיחה, 168 ליוצרו של ההומור". 167 כהן, עמ' כהן, עמ' 232.

122 אליעזר פאפו 198 יא. סיכום למרות היקפהּ הצנוע יחסית הגדת הפרטיזנים היא יצירה חשובה, הן משום ייחודה בקורפוס הפרודיות הספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח והן משום התפקידים החיוניים שמופע זה גילם בעת העלאתו הראשונה, בתאטרון הפרטיזני, בשלהי מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן ביוגוסלביה הקומוניסטית. ייחודהּ של הגדת הפרטיזנים בקורפוס הפרודיות הספרדיות היהודיות על ההגדה של פסח נובע קודם כול מטיבה התאטרלי, לעומת טיבן הטקסטואלי המובהק של כל שאר היצירות הנמנות עם קורפוס זה. במקביל, השיטות המקוריות שפיתח אלטאראץ כדי לשלב קטעים מתוך הנוסח העברי המקורי של ההגדה של פסח וכן מטקסטים עבריים ליטורגיים אחרים (למרות העובדה כי לקהלו לא הייתה שליטה אקטיבית בשפה העברית) תורמות גם הן לייחודה של יצירה זו בקורפוס הפרודיות הספרדיות היהודיות על ההגדה של פסח. בכל שאר היצירות השייכות לסוגה זו, המוכרות כיום, יועד למרכיב העברי התפקיד של מראה מקום; כותרת או הפניה שיוצרת זיקה להיפוטקסט, ותו לא. רק בהגדת הפרטיזנים מרכיב זה מגלם תפקיד חשוב באסטרטגיה הפואטית של המחבר ותפקיד מרכזי בעיצובו הקומי של הטקסט. ראינו כי בתקופות שונות היו למופע הגדת הפרטיזנים תפקידים שונים. ניתן לומר כי התפקידים שנועדו לו בעת העלאתו הראשונה, מול קהל מעורב של לוחמים ופליטים יהודים באזור המשוחרר בקורדון ובבנייה, היו מכוונים. התפקיד שמופע זה גילם בהמשך, בהבניית הזיכרון הקולקטיבי של קבוצה זו ביוגוסלביה הקומוניסטית, הוא תולדה של גורמים תודעתיים ותרבותיים שאלטאראץ לא יכול היה להעלותם על דעתו בעת כתיבת המופע. באשר לתפקידיו של המופע בהקשרו המקורי, הגדת הפרטיזנים כוונה ליהודים (תערובת השפות שבה היא כתובה הרחיקה את הלוחמים הלא יהודים ואת התושבים המקומיים, או לכל הפחות מנעה את הבנתם) ניצולי מחנה ראב. מדובר בקבוצה הומוגנית למדי, בעלת רקע אתני, דתי, תרבותי ועירוני משותף, שסכנת החיים אשר ריחפה עליה בתקופת השואה רק חיזקה את תחושת שותפות הגורל. מכורח הנסיבות נוצרו בקבוצה זו באזור המשוחרר שתי תת קבוצות: הלוחמים והפליטים. כל אחת מהן התמודדה עם בעיות מסוג אחר. הגדת הפרטיזנים פונה לשתי הקבוצות גם יחד ומתייחסת הן לבעיות המשותפות לשתיהן והן לבעיות האופייניות רק לאחת מהן. באמצעות הדגשת צדן הקומי גימדה הגדת הפרטיזנים את תסכוליהם של הלוחמים (הנתונים למלחמה תמידית עם האויב האימתני) ואת צרותיהם ופחדיהם של הפליטים (הנמצאים במקלט רעוע בשטח שהוא אמנם משוחרר אך הוא גם חזית תמידית), ובשל כך הפכה אותם לאנושיים יותר ולניתנים להתמודדות. הלגלוג והלעג להיטלר הקנו לו ממדים אנושיים ראליים והפכו אותו מאויב מיתי אימתני לאויב בשר ודם שניתן לנצחו. אין ספק כי הדבר חיזק את רוחם של הלוחמים היהודים. אולם כשמדובר בציבור הלוחמים יש להגדת הפרטיזנים תפקיד תרפויטי נוסף. במקום לחנך לגבורה ולמעשים הרואיים, כמצופה מקצין חינוך פרטיזני, אלטאראץ בוחר לתת ביטוי למשאלה הכמוסה ביותר העולה מדי פעם בלבו של כל לוחם מצוי: לברוח מהמלחמה ולהציל את נפשו. משאלות מסוג זה נחשבות לגיטימיות כשמדובר בפליטים, באזרחים אך נתפסות כתבוסתניות כשהן מיוחסות ללוחמים, האמורים להיות עשויים לבלי חת ולהימצא מעבר להרהורי לב של בני אדם מן היישוב. הדיבור בגילוי לב על הרהורים מסוג זה, על בימת התאטרון הפרטיזני, באמצע מלחמה, וההתלהבות שהקהל קיבל בה את המופע והצחוק הספונטני, הכובש, והמשחרר שלו

123 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 199 עזרו לרבים מן הלוחמים להשתחרר מתחושות אשם המלוות, בדרך כלל מחשבות דפיטיסטיות. הצחוק של שאר הלוחמים לימד כל לוחם שעוד היה ספק בלבו, כי העובדה שמפעם לפעם הוא רואה את עצמו בעיני רוחו באיטליה, הרחק מהמלחמה, אינה גורעת מאומה מהיותו לוחם טוב. אם כולם צוחקים הרי שכולם יודעים במה המדובר ואם כך אזי הרהורים אלה אינם פגם בנפשו של לוחם, כי אם דבר שכל אחד ואחד מתמודד אתו. נראה כי, ברוח הפתגם הספרדי היהודי הנפוץ מאל די מונג'וס מידייו מאל [צרת רבים חצי צרה], לוחמים יהודים אלה התנחמו בעובדה שהרהוריהם הם נחלת הכלל. באשר לפליטים, אלטאראץ היה מאלה שהשכילו להבין כי סירובם של הבריטים לפנות אזרחים יהודים משטח מלחמה הוא תולדה של משנה פוליטית סדורה אשר לא תשתנה בנקל. אי לכך הוא ראה בעיסוקם המתמיד של הפליטים בניסיונות שווא לשכנע את בעלות הברית לפנותם איבוד זמן ואשליה המונעת מהם להשקיע את כוחותיהם בעניינים מעשיים מציאותיים. מטרת העל של הגדת הפרטיזנים, לגבי ציבור זה, הייתה להביא לידי התפכחות מאשליה זו ולידי השלמה עם המציאות. בתור מחנך טוב אלטאראץ אינו מלמד את קהל היעד שלו מלמעלה, בהתנשאות, אלא נוקט שיטה אופקית. בעלילתה של הגדת הפרטיזנים הוא מצרף את עצמו לקבוצה, משתתף כביכול בפעילויות ההצלה שלה (כזכור, הוא נמנה עם קבוצת "חכמים" ומתכתב עם בעלות הברית בשם הקבוצה), ובסוף מתאכזב בשם הקבוצה וקורא תיגר על תכנית הפינוי כתקוות שווא. הוא מגחיך אותה באמצעות פתגמים לגלגניים במיוחד כדי ליצור בקרב ציבור הפליטים סלידה וניכור מתכנית זו והשלמה עם המציאות קרי: חיים בקרב הפרטיזנים לזמן בלתי מוגבל. הנימה האנטי גיבורית של המופע גם היא חלק של נסיונו של אלטאראץ לדבר על לב הפליטים. הצלחתו של המופע בקרב ציבור זה, כמו בקרב הלוחמים היהודים, מלמדת כי אלטאראץ לא נכשל במשימתו. במרוצת הזמן, יותר משני עשורים אחרי הצגתו הראשונה, התקבל מופע הגדת הפרטיזנים בקרב ניצולי מחנה ראב, הלוחמים והאזרחים, כסיפור המ בנה את זיכרונם הקולקטיבי, ואף נעשה חלק אינטגרלי של סדרי פסח הקהילתיים בסרייבו, בתקופה שרוב בני דור הבנים בקהילה זו היו קשורים ישירות למאורעות המסופרים במופע. כך יצא שחג הפסח, הקרוי גם זמן חירותנו, קיבל בעיני הקהילה היהודית בבוסניה משמעות נוספת, מקומית ואקטואלית. להגדה של פסח, סיפור ראשיתה של האומה הישראלית, הוצמדה הגדת הפרטיזנים (המבוססת עליה), שהיא סיפור הראשית החדשה או סיפור הצלה של יהדות בוסניה. חשוב להדגיש כי אין מדובר בסיפור העומד בזכות עצמו, כי אם בסיפור תלוי המשלים את הנרטיב הממלכתי של הממסד היוגוסלבי הקומוניסטי; סיפור מתקן שמשחזר את השמטותיו של הנרטיב השליט ומשמיט את מרכיביו המיתיים. אין לראות בהגדת הפרטיזנים סיפור אלטרנטיבי המבקש להחליף את הנרטיב הממסדי. איפכא מסתברא, הגדת הפרטיזנים משלימה את הנרטיב הזה על ידי האנשתו, על ידי קשירתו לחיים אמתיים ולאנשים ראליים, עשויים בשר ודם, בעלי מוטיבים מציאותיים ותכונות אנושיות. דרכו של הנרטיב הממלכתי להתמקד בתכנים המעניינים אותו ולהשמיט את כל השאר. הגדת הפרטיזנים עושה את ההפך. היא מתמקדת בכל מה שאינו ראוי להיכנס לנרטיב הכללי. היא בונה את סיפור המאורעות על ידי צירוף פרגמנטים שוליים. רק על רקע הנרטיב הממלכתי הממוסד הופך העיוות של הגדת הפרטיזנים לפעולה של מיקוד. בלעדיו הייתה הגדת הפרטיזנים סילוף מגוחך של הלוחמה הפרטיזנית ושל הצלת היהודים באזור המשוחרר בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה, וקשה להאמין שהלוחמים והניצולים עצמם היו מזדהים אתה ומאמצים אותה. רק בדיאלוג בין שני הנרטיבים האלה, המיתי ממסדי והקרנבלי עממי, משתחזרת ההיסטוריה האמתית, כהגדרתו של ולטר בנימין,

124 אליעזר פאפו 200 היסטוריה שאין בה הבחנה בין אירועים גדולים לאירועים קטנים, היסטוריה ש"שום דבר 169 שאירע אי פעם אינו אובד" לה. 170 נספח: הגדת הפרטיזנים <Parodija kako su Jevreji neborci, koji su oslobodivši se koncentracionog logora na otoku Rabu, prešli VII neprijateljsku ofanzivu po Lici, Korduni i Baniji, godine.> Alah-manja, teškog li našeg stanja, di ahelu avatana, teško nama, <beara be-micrajim gušim se i davim,> Kol bifnim 171 jete vejehol, teška muka teška bol. Kol dicrih jete vejifsah, avioni pusti strah. Ašata aha, uši buhas. Beara dejisrael bene horim dok nas ne spasi drug Staljin. <Jer je isti god. bio u modi.> (Tada je još Staljin bio u formi.) 172 <פרודיה, איך עברו אזרחים יהודים אשר השתחררו ממחנה הריכוז באי ראבּ את המתקפה השביעית של האויב בליקה, בקורדון ובבנייה בשנת 1944.> הא לחמא עניא, איזה מצב קשיא, די אכלו אבהתנא, ולנו לענה, <בארעא דמצרים, נחנק וטובע אני.> כל בפנים ייתי ויכול, סבל קשה וכאב גדול. כל דצריך ייתי ויפסח, מטוסים וחרדה גדולה. השתא הכא כינים, פרעושים, במתנה, בארעא דישראל בני חורים עד כי יושיענו החבר סטלין. <כי בשנת 1944 האיש עדיין היה באפנה.> (אז סטלין עדיין היה בכושר.) 169 ראו בנימין, פרק "על מושג ההיסטוריה", עמ' כדי להקל על הקורא כתבתי את המילים הסרבו קרואטיות המופיעות בהגדת הפרטיזנים בכתב נטוי, אף שבמקור הן מופיעות בכתב רגיל. למילים הסרבו קרואטיות הבודדות השזורות בטקסט התייחסתי כאל מילים שאולות, ולכן פירשתי אותן בהערות שוליים (אם כי פירושן מופיע גם בתרגום העברי המלווה כל פסקה ופסקה). בכל מקום שבו הושחלו לטקסט משפטים שלמים בסרבו קרואטית (כמו, למשל, בפסקאות 1 ו 3, שכל שורה בהן מתחלקת לשתי צלעות, הראשונה כתובה עברית והשנייה סרבו קרואטית) ויתרתי על הסברת המילים הסרבו קרואטיות בהערות שוליים. את פירושן ימצא הקורא בתרגום המלווה. 171 בהתייחס לנסיבות היווצרותה של הגדת הפרטיזנים סביר להניח כי בעת כתיבתהּ לא עמד לרשותו של אלטאראץ עותק מודפס של ההגדה של פסח. אי לכך נעשתה כל עבודתו על פי הזיכרון. יש בכך גם כדי להסביר את חוסר היצמדותו לסדר ההגדה הרגיל. פסקת "דיינו" מופיעה בהגדת הפרטיזנים כבר בהתחלה (# 5), ואילו פסקת "משועבדים היינו לפרעה במצרים", הבאה לפניה בסדר ההגדה הרגיל, מופיעה באמצע הנוסח (# 9). כתוצאה מכל הנאמר קשה להכריע אם בפסקה שלפנינו אלטאראץ מנסה לשחזר לפי זיכרונו את המילה הארמית דכפין, או שמא מלכתחילה הוא התכוון לכתוב בפנים (ואז אין זה אלא עוד עיוות היתולי שלו). 172 כאמור, הגדת הפרטיזנים נכתבה באביב 1944, אך שני הנוסחים העומדים לרשותנו, הכתוב והמוקלט,

125 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 201 זהו לחם הפרטיזנים, שאכלו היהודים בקורדון ובבנייה. כל מי שרעב טוב היה לו אילו מת. כל מי שיש לו צורך שיישן בחוץ. השנה כאן ובשנה הבאה נשתה ראקי. השנה כאן, אוי, ובשנה הבאה <אינשאללה> לסרייבו נלכה. 2 Esti pan di(l) partizan, ki kumjo la đudirija in il Kordun i in la Banija. Todu il ki tijeni ambre buenu era ki si muera. Todu il ki tijeni di minister ki durma pur ahuera. Esti anjo aki i el anjo vinien<te> biviremos raki. 173 Esti anjo aki, guaj i el anjo vinien<te, išala,> 174 muz iremos a Saraj Ma ništana alajla ništa to ne valja, aze mikol alelot Hitler je veliki skot, šebehol alelot i Pavelić je idiot, anu ohelim zabiše nam klin, vealajla aze kulo maca i stalno smo jeli žganjaca. מה נשתנה הלילה כל העסקה הזאת לא שווה, הזה מכל הלילות היטלר הוא חיית החיות, שבכל הלילות גם פווליץ' הוא אידיוט, אנו אוכלים ולנו מסמר תוקעים, והלילה הזה כולו מצה ואכלנו רק תירס דייסה. נוסחים מאוחרים הם, ושניהם נרשמו שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. בין השאר מעידה על כך הערת הסבר זאת שנוספה אי מתי אחרי היפרדותהּ של יוגוסלביה מהגוש המזרחי. כידוע, בשנת 1948 לא הסכים מנהיגהּ הקומוניסטי של יוגוסלביה, טיטו, לתכתיביו של סטלין. בשל שיקולים בין לאומיים נאלץ האחרון לוותר על התערבות צבאית, אך הטיל על יריבו היוגוסלבי חרם מוחלט שבו השתתפו כל מדינות הגוש המזרחי. בחשדו מהפיכה אפשרית, לפי הזמנה מהקרמלין, טיפל טיטו ביד קשה בחסידי סטלין ביוגוסלביה. רבים מוותיקי המפלגה הקומוניסטית נשלחו לעבודת כפייה בגולי אוטוק otok) (Goli לשם חינוך מחדש. בשנים הראשונות של הסכסוך עוררה כל התייחסות חיובית לסטלין את חשדם של השלטונות. מכאן גם הצנזורה העצמית שאלטאראץ נוקט. הוא בוחר שלא להשמיט את השורה המתייחסת לסטלין אלא לנטרל אותה, באמצעות הערת הסבר אשר תעמיד אותו בפרספקטיבה היסטורית נכונה. 173 תורכית עות'מאנית rakı סוג של משקה חריף, עראק. 174 תורכית עות'מאנית inşallah אם ירצה האל. 175 כך שמהּ של העיר סרייבו בפי דוברי לאדינו, לפי שמהּ התורכי העות'מאני של העיר.Saray Bosna

126 אליעזר פאפו Raban Gamliel era dizjen<do>: Todu (ken) ke no dize tres kozas estas in tjempo di gera no sali di su ovligo 176 i estas <son> (ejas): 177 Sal, Mi(ni)čičas 178 i Po-kreeet. 179 רבן גמליאל היה אומר: "כל (מי) שלא אומר שלושה דברים אלו, בזמן המלחמה, לא יצא ידי חובתו ואלו הן: מלח, <גפרורים>, (תחמושת) ו'לנוע' 5 I stuvimus a Topusko dajeno, I di Topusko muz fujimus al Majdan dajeno, I dil Majdan muz fujimus a Ponikvar dajeno, I di Ponikvar a Vorkapić dajeno, I di Vorkapić a Malička dajeno, I di Malička a Petrova Gora <jebeno> (medeno) 180 i zaguljeno. 181 והיינו בטופוסקו דיינו, ומטופוסקו הלכנו למיידן דיינו, וממיידן לפוניקוור דיינו, ומפוניקוור לוורקפיץ' דיינו, ומוורקפיץ' למליצ'קה דיינו, וממליצ'קה לפטרובה גורה <מזוין> (מתוק) ומסובך. 176 כמאמר רבן גמליאל בהגדה "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור". בנוסח הרגיל המאמר נמצא באמצע ההגדה, והוא פותח שורת הסברים על שלושה מושגי יסוד: פסח מצא ומרור. אמנם דווקא מפני שכל מי שלא אמר "שלושה דברים אלו" בחג הפסח לא יצא ידי חובתו, נהוג אצל הספרדים לחזור על המאמר פעמיים במשך הסדר: פעם ראשונה בתחילת ההגדה, אחרי הקידוש וקריאת שתי הפסקאות הראשונות ("הא לחמא עניא" ו"מה נשתנה"), כשכולם עדיין ערים ונמצאים סביב השולחן, ופעם שנייה במקומו הקבוע. נוסחהּ של הגדת הפרטיזנים משקף מנהג זה. 177 ברשימת הדברים המרכזיים בעת המלחמה אלטאראץ כולל מלח, גפרורים (כך בנוסח הכתוב) או תחמושת (כך בנוסח המוקלט) ופקודה צבאית, "לנוע". חשיבותם של שלושת המצרכים הראשונים מובנת מאליה. מדובר כאן בלוחמה פרטיזנית. בעת עזיבת הכפר ונסיגה להרים ויערות המלח הוא מצרך חשוב ביותר, כי באמצעותו ניתן להפוך אוכל הנמצא בטבע לאכיל. ואילו גפרורים נחוצים להדלקת אש והכנת אוכל בשדה. כמו כן, בלי תחמושת ההתנגדות המזוינת איננה אפשרית. לעומת שלושת הדברים הראשונים הזכורים לטובה הפקודה הצבאית "לנוע" זכורה לשמצה, כי פירושה שבירת השגרה והשלווה (ככל שאלה קיימות בתנאי מלחמה) ותחילת מסע (בדרך כלל ארוך, בדרך לא דרך, וכרוך בסחיבה מעייפת). 178 מסרבו קרואטית municija תחמושת. 179 סרבו קרואטית pokret פקודה צבאית: "לנוע". בפקודה זאת החלה, מן הסתם, נסיגת הצבא הפרטיזני מפני כוחות האויב שעליה מסופר בחמש הפסקאות העוקבות (9-5). פליטים יהודים נסוגו עם הפרטיזנים כדי שלא ליפול לידי הגרמנים או האוסטשים הקרואטיים. פסקה 5 מתארת את מסלול הנסיגה. 180 סרבו קרואטית jebeno מזוין. בנוסח המוקלט מופיעה במקום זה המילה הסרבו קרואטית medeno מתוק. גם בהמשך הנוסח המוקלט תמיד עדין יותר. רוב המילים הגסות המופיעות בנוסח הכתוב הוחלפו בנוסח המוקלט במילים רכות יותר. ככל הנראה חשש מחברנו להקליט את הנוסח הגס בקולו הוא. 181 סרבו קרואטית zaguljeno מסובך, קשה.

127 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי Vajomer Ribi Tarfon ben Akiva, i impiso la ofanziva, 182 dija di martis di tres partis, amakon alenu, 183 i pod svaku c(ij)enu 184 lehalotenu, 185 kaljo ivar il ruksak 186 jenu. Vajomer: Al šum ma i durmimus a la šuma. 187 Bejad hazaka, uvizroa netuja, <jebi ga> 188 (do đavola), 189 kajo la luvja i muz mužimos komu luz ratoniz i komu luz majmonis, o Dio santu, muz kagimus di spantu. 190 ויאמר רבי טרפון בן עקיבא, והחלה המתקפה, ביום שלישי משלושה כיוונים, המקום עלינו, ובכל מחיר, לכלותנו, תיק גב גדוש לסחוב היה עלינו. ויאמר על שום מה וישנו בשׁוּמ ה. ביד חזקה ובזרוע נטויה, איזה באסה, הגשם ירד ונרטבנו כמו עכברים וכמו קופים, אלוהים אדירים, מרוב פחד עשינו בתחתונים. 182 סרבו קרואטית ofanziva מתקפה. 183 רומז לפסקה ההגדית "כמה מעלות טובות למקום עלינו". המילה makon משקפת את הנטייה הקיימת אצל דוברי ספרדית יהודית להפוך מ"ם סופית לנו"ן. 184 סרבו קרואטית po svaku cijenu בכל מחיר; אפשר לשמעו גם בספרדית יהודית מדוברת בבוסניה. 185 רומז לפסקה "היא שעמדה לאבותינו" בהגדה של פסח. 186 סרבו קרואטית ruksak תיק גב. 187 סרבו קרואטית šuma יער. ראו את הסיפור "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה" אצל מוסקונה, עמ' בכוונה השארתי את המילה הסרבו קרואטית גם בתרגום לעברית, כי מדובר במשחק מילים המבוסס על קרבת הצליל בין הביטוי העברי שום מה לבין המילה הסרבו קרואטית.šuma 188 סרבו קרואטית,jebi ga קללה שכיחה ביותר שאין לה מקבילה עברית. המקבילה האנגלית היא fuck.it 189 סרבו קרואטית do đavola לעזאזל. 190 רכיביה ההטרוגניים של פסקה זו נותחו לעיל בסעיף ז. 4.3, והטכניקה ההיתולית שאלטאראץ נזקק לה בעיצובה נותחה בסעיף י לעיל.

128 אליעזר פאפו Vajomer ribi Goldner 191 <ben Hananja, al otru dija amanjana di manjana, ve ribi Volner> ve ribi Jeošua, i pagimuz hiljadu kuna kilu kruva, 192 i muz ivo un čuili, 193 un ladron-baši, 194 i todus di traz de el amargus komo la fiel. Besusim, behamorim, betontonim 195 i todus kavesas di tinja partimus para (il kazal) Krstinja. <Jedino još slobodno selo.> 196 ויאמר רבי גולדנר <בן חנניה, השכם בבוקר ביום הבא, ורבי וולנר> ורבי יהושע, ושילמנו קילו לחם אלף קוּנ ה, והדריך אותנו אחד איכר, ראש הליסטים, וכולנו אחריו כמרה ממורמרים, בסוסים, בחמורים, במטומטמים ולכולנו ראשים מגרדים, בכיוון (כפר) קרסטינייה אנחנו עוזבים. <כפר יחידי שנשאר חופשי>. 191 לפי דברי המידען מר משה (מישו) אלטרץ (ראו הערה 30 לעיל) גולדנר זה היה פונקציונר הוועד לפינוי וטיפול ביהודים. 192 שרבוב משפט שלם בסרבו קרואטית. פירושו נמצא בתרגום המלווה. קרואטית kuna יחידת הכסף שהייתה נהוגה בקרואטיה האוסטשית. 193 מתורכית עות'מאנית köylü איכר. 194 מחידושי הלשון של אלטאראץ, מקורו בשתי שפות: ספרדית יהודית: ladron גנב, ליסטים + תורכית עות'מאנית başı ראשי. ladronbaši ראש הגנבים, ראש הליסטים. 195 שיבוץ בתוך שיבוץ. תחילה שיבץ אלטאראץ מובאה עברית לתוך הטקסט הספרדי יהודי. הפסוק בספר שמות (ט 3), המצוטט גם בהגדה של פסח, גורס כדלקמן: "הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן דבר כבד מאוד". אלטאראץ הפסיק את מלאכת השיבוץ באמצע, ואף החליף את המילה המקורית גמלים במילה מהסלנג הספרדי היהודי,tonton שפירושהּ טיפש (בתוספת מילת יחס וסיומת לרבים עברית). כך הוא משבץ מילה ספרדית יהודית לתוך מובאה עברית המשובצת לתוך טקסט ספרדי יהודי. 196 כאמור, הערות הסבר אינן שכיחות אצל אלטאראץ. בכל ההגדה נמצאות רק שלוש: זאת החותמת את פסקתנו, הערת מבוא, וההערה על סטלין. שלושתן כתובות סרבו קרואטית ושלושתן נוספו לגוף היצירה בתקופה מאוחרת. פירוש ההערה נמצא בתרגום המלווה.

129 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 205 המדריך הזה, מהכפר וורקפיץ', <שיזדיין עם> (גנב של) פווליץ', לפני אלוהיי תטהרו, על הכול ביוקר גבה מאתנו, זיכרונו לברכה, לגניזה זרקנו המון דברים, הרבה חולצות והמון תחתונים, כולם לעזאזל נשלחים, עד שבסוף <לא הכניס> (הוא מכניס) לנו: האוסטשים באים". I esti vodič 197 dil kazal Vorkapić, <jebo ga> (ladron di) Pavelić, 198 lifne E-loaj titaaru, muz arikavdo todu karu, zihronu livraha, ičimus mučas kozas a la giniza, di mu<n>ča kamiza, di mu<n>ča braga, otišlo je sve to do vraga, 199 finki alkavu <no> mu la <inkašo> (inkaša): Eto ustaša!. 8 9 Mešuabadim ajinu (lefaro) bemicrajim i, di spantu, un Đidjo ki si jam<a>(o) Hajim, <dišu> (ki kižu dizir) la biraha di šeakol, i <si> (ki) kižu biver una <rudumika> (ridomitja) di lizol, (i muzutros todus, ki non fujimuz pokus, komu a luz lokus,) ičimus toda la ropa, i saltimos al jarak 200 hopa-hopa 201 i in il kampo vardi, 202 stuvimus fin la tardi, i kumimos maca i maror 203 fin ki todu no si skapo a la muestra favor. 204 משועבדים היינו (לפרעה) במצרים ומרוב פחד, יהודי אחד ש(נ)קרא<ו לו> חיים, <אמר> (שרצה להגיד) את ברכת שהכל, (כי) רצה לשתות <לו> בקבוקון ליזול, (ואנו כולנו, ולא מעט היינו, כמו משוגעים) זרקנו את כל החפצים, והופ, הופ לתעלה קופצים, ובשדה ירוק היינו עד הערב, ואכלנו מצה ומרור, עד שהכל נגמר לטובתנו. 197 סרבו קרואטית vodič מדריך. 198 בנוסח המוקלט כתוב ladron di Pavelić גנב של פווליץ'. עוד דוגמה לריכוך הנוסח המוקלט ביחס לכתוב. 199 לפירוש ראו תרגום מלווה. 200 סרבו קרואטית jarak תעלה. 201 סרבו קרואטית hopa הופ, אונומטופאה של קפיצה. 202 כאמור לעיל, בספרדית היהודית המדוברת בבוסניה קיימת נטייה חזקה להנמיך את התנועה [e] ל [ a ] לפני צרור עיצורים שהראשון שבהם [r]. 203 לפי מספר מידענים הכוונה לצנים ולעשבים אכילים. 204 כאמור, אלטאראץ כתב את הגדתו זמן קצר אחר התרחשות האירועים שהוא מבקש לתארם. קהל היעד שלו הם גיבורי סיפורו שהשתתפו במאורעות המתוארים בדיוק כמוהו. אולם לקורא החיצוני רבים מחרוזיו של אלטאראץ נראים סתומים לגמרי. המחבר משתמש בביטויי סלנג, בכינויים, ברמזים דקים הרומזים על אנשים או מאורעות הנהירים ומובנים למשתתפי האירועים אבל לא בהכרח גם לקורא

130 אליעזר פאפו 206 הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וחזרנו שוב ל<מלישקה> (וורקפיץ') כי לעולם חסדו, ומ<מלישקה> (וורקפיץ') שוב ל<וורקפיץ'> (מאיידאן) כי לעולם חסדו, ומ<וורקפיץ'> (מאיידאן) שוב לפוניקוור כי לעולם חסדו, אצל אותה בעלת הבית הזקנה הלוואי יתפוצץ לה הלבלב. כי לעולם חסדו וכל מה שנשאר נגנב. 10 Odu ladonaj ki tov ki leolam hasdo, I muz tornimos atras a <Mališka> (Vorkapić) ki leolam hasdo, I di <Mališka> (Vorkapić) atraz < a Vorkapić> (al Majdan) ki leolam hasdo, I di <Vorkapić> (Majdan) atraz a Ponikvar ki leolam hasdo, Ondi la gazdarica 205 vieža, ki li patleji 206 la muleža. Ki leolam hasdo ki s aruvo todu luke kido. 11 I ken tuvu danju, i ken no tuvu danju, todus abašarun a Toplica al banju, (a lavarsi, a limpiarsi, di pulgas ki no ajga mas,) di činčas <maz> ki no ti inčas, i di piožos kon grandes ožos. 207 גם הפצועים וגם הבריאים, כולם ירדו לטופליצה לחמין, (להתרחץ ולהתנקות, מפרעושים, יימח שמם) מפשפשים שלא <תוסיף> לידע אותם, ומכינים בעלות עיניים גדולות. שאינו מבאי סודם. את רוב הדמויות והמאורעות ניתן לזהות בעזרת ספרי היסטוריה המסכמים את פרשת הצלתה של שארית יהדות יוגוסלביה, אך ביצירות מסוג זה נמצאות גם פסקאות, כמו פסקאות 8 ו 9, ששום תורה שבכתב אינה יכולה לפרשן אם אין בצדה תורה שבעל פה. כאמור, במחקר זה קיימתי מספר ראיונות עם משתתפי האירועים או עם קרוביו וחבריו של המחבר. פסקאות אלו, אשר העסיקוני זמן רב, נפתרו באחת על ידי אחת המידעניות, גב' גרציה אלטרץ (ראו הערה 30 לעיל). הפירוש המופיע בהמשך, בסעיף ח, מבוסס על הסברהּ. 205 סרבו קרואטית gazdarica בעלת הבית. 206 מתורכית עות'מאנית patlamak להתפוצץ, להתפגר. 207 כאמור, אחרי שהפרטיזנים שחררו מחדש את העיירה טופליצה עטו כל היהודים על חמי טופליצה כדי להתנקות מכינים ומפשפשים. אלטאראץ צוחק כאן ככל הנראה על עדינותם ורכותם של הפליטים היהודים בעלי רקע עירוני.

131 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי Lefihah anahnu hajavim, i muz fazimus todus hahamim, veavta, 208 i eskrivimus una grandi karta a lus Englezus i a luz Amerikanus, ki no stamuz sanus ki toduz estamus malatus, nježnus 209 komu luz gatus, i paramordi <ki> semus muj buenus <Partizanus> (Partizanis) ki muz mandin (para fujir) munčus <ajroplanus> (aeroplanis). לפיכך אנחנו חייבים, ונעשינו כולנו חכמים, ואהבת", וכתבנו איגרת ארוכה, לאנגלים ולאמריקאים, שאין אנחנו בריאים, אלא כולנו חולים, עדינים כחתולים, והיות שאנחנו פרטיזנים מאוד טובים, שישלחו לנו, בכדי לברוח, מטוסים רבים. 13 <Ki in esta hava 210 spesa mus gueli munču la kavesa.> Al akel de la Haripa 211 ki li gueli la tripa, a una vieža, ki li gueli la ureža, Jakica 212 Abinun dišu, ki li dišu Levi Miša, ki digja 213 ki si piša. Em, uvneem, unšeem, vetalmideem, <כי באוויר הצפוף הזה, לכולנו הראש כואב,> כמו אותו אחד, המצויד", שכואבת לו הבטן, או כמו אותה הזקנה שלה האוזן כאבה. יקיצה אבינון אמר שלוי מישה לימד אותו לומר שהוא משתין כל הזמן. הם, ובניהם, ונשיהם ותלמידיהם, 208 המילה ראשונה של הפסוק השני של פרשיית שמע ישראל, "ו א ה ב תּ א ת ה' א לה י ך בּ כ ל ל ב ב ך וּב כ ל נ פ שׁ ך וּב כ ל מ א ד ך", ששורבבה לנוסח הגדת הפרטיזנים כתבלין עברי המוכר היטב לכלל השומעים אשר נועד להצחיק בעצם הופעתו במקום לא לו. 209 מסרבו קרואטית nježan עדין + הסיומת הספרדית היהודית o- לשם עצם ממין זכר, בתוספת סיומת הריבוי s-. על דרכי קליטת מילים סלביות בספרדית יהודית היוגוסלבית ראו בוניס, סלביזמים. 210 תורכית עות'מאנית hava אוויר. 211 לפי דברי המידענית גרציה אלטרץ (ראו הערה 30 לעיל) מדובר בכינויו האישי של אדם ששמו הפרטי היה צבי (לא זכרה פרטים נוספים על האיש) או על משמעות כינויו ואיך "זכה" לו. לפי מידענים אחרים המילה haripa מקורהּ בסלנג ספרדי יהודי הבוסני, והוראתהּ איבר מין זכרי. במילון הסלנג הספרדי יהודי הבוסני של דוד פארדו (ראו פארדו, לזכר) מופיעה מילה דומה,,hurba ומשמעותה זהה. ייתכן ששני הכינויים קשורים למילה העברית חרפה. 212 כינוי הנגזר מהשם הפרטי יעקב. 213 כאמור לעיל, בספרדית היהודית המדוברת בבוסניה קיימת נטייה חזקה לבטא את הסותם הווילוני [g] לפני התנועה [i] כחיכי ['g].

132 אליעזר פאפו ki muramus en kazas mužadas <in kazas kon> (i aj) guezmu di mem, 214 otru ki muču mal jeva, ki tieni slijepa crijeva, 215 apendicitis 216 i muzotrus todus mal di Baritis כי כולנו גרים בבתים רטובים, <בבתים> שלחות מריחים. ועוד אחד אחר שהוא בעל ייסורים כי יש לו תוספתן ודלקת תוספתן 217 ואנחנו כולנו בבאריטיס חולים. 14 <La ripuesta vinu smjesta:> 218 I ditras de estas lokurias si (f)azierun tres kategorias <i estas son>: 219 La di A, la di B, la di C i una di mas la di Murabe. 220 La di A son luz atletas, luz bravuz para luz lavorus, (luz ki trokan orus). estus son la đenti fina ki kuando lus jaman <a la fronta> (al feču) si fujin a Kladuša i a Glina. Luz di B son luz bedakis 221 ki toman (retur) 222 proputnica 223 para la Čemernica. 224 <התשובה תכף ומיד באה> ואחרי השיגעונות האלה נחלקו לשלושה סוגים <ואלו הם:> סוג אלף, סוג בית, סוג גימל ואחד נוסף סוג זין. אלה של אלף הם האתלטים, אנשים בעבודה נחושים (העוסקים בהחלפת כספים), הם אותם אנשים הנחמדים, שכש<לחזית> (לעבודה) הם נקראים הם לקלדושה ולגלינה בורחים. אלה של בית הם הבורים, ש(הלוך ושוב) אישור לוקחים, כשלצ'מרניצה הם הולכים. 214 סרבו קרואטית,mem מתורכית עות'מאנית nem לחות, רטיבות. 215 סרבו קרואטית slijepo crijevo תוספתן, בקלקול קל ומכוון שנועד להצחיק בהיותו מאייר את דרך דיבורם של היהודים, שחלקם (במיוחד הזקנים) עדיין לא שלטו ביחסות הסרבו קרואטיות. 216 מסרבו קרואטית apendicit דלקת תוספתן. מונח רפואי שמקורו בלטינית. 217 מחידושי הלשון של אלטאראץ (אם כי ייתכן שמדובר בבדיחה נפוצה בין הפליטים היהודים באזור החופשי), ושמהּ נגזר משמהּ של עיר הנמל האיטלקית בארי. באריטיס געגועים לבארי, או, ליתר דיוק, געגועים למקום בטוח, הרחק מהמלחמה. 218 סרבו קרואטית smjesta מיד. 219 הפסקה מדברת על שלושה סוגי פליטים שהם ארבעה. הסתגלנים שמסתדרים בכל מצב, הפתאים שעדיין מאמינים בפינוי לאיטליה, האדישים, וכל השאר, שקיבלו "אצבע משולשת". 220 ביטוי מהסלנג הספרדי היהודי של סרייבו, שמשמעו אבר מין זכרי. 221 סרבו קרואטית bedak טיפש, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית לרבים.-es/-is 222 סרבו קרואטית,retur מהצרפתית retour הלוך ושוב. 223 סרבו קרואטית proputnica אישור נסיעה, תעודת נסיעה. 224 מתחילת יוני 1944 פעל בצ'מרניצה שליד טופוסקו שדה תעופה צבאי, ורכבת אווירית התנהלה בינו לבין העיר בארי שבדרום איטליה. מדי לילה נחתו במקום מטוסי בעלות הברית עמוסי ציוד ואספקה, והטיסו ממנו פצועים פרטיזנים לטיפול בדרום איטליה או אזרחים המתפנים משטח לוחמה. כדי להגיע

133 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 209 Lus di C son crko ko radio, crko ko ne radio, 225 kulus di palus muj neutralus. אלה של ג' הם: גווע מי שעבד, גווע מי שלא עבד", פלונים אלמונים מאוד נ יטרליים. 15 I ditras esta lokuria toda la Đudiria dil Kordun i la Banija ki kiria irsi <Vis> (via) a la Italia 226 se li inkašo buena čivija. 227 Luke il viežu kirija intri <lus> shuenjus li vinija. Di dija in dija se kaza<ra> mi tija. ואחרי כל השיגעון הזה, כל היהדות של בנייה וקורדון שרצתה לצאת <לאי וויס> (לדרך) לאיטליה, אכלה אותה בגדול, מה שהזקן רצה אצלו בחלום בא, <עוד יום יומיים> (יום יום) <תתחתן> (מתחתנת) דודתי. 16 Mi šebarah avotenu, dispues ja stuvu <abastanti> (todu) buenu, maz ja no stuvu tal jebenu (studenu i tal zaguljenu). 228 U jevareh, i <pagaran> (pagaron) il ceh, 229 מי שברך אבותינו, בסוף היה <די> (הכל) טוב, וכבר לא היה כל כך <מזוין> (כל כך קר וכל כך מסובך). הוא יברך, ו<י>ש(י)למו את כל החשבון, לאזור שדה התעופה נזקקו לאישור מיוחד מטעם הממשל הפרטיזני. אלטאראץ צוחק כאן על תמימותם של הפליטים היהודים שהאמינו כי בעלות הברית באמת יפנו אותם לאיטליה. בנוסח המוקלט הוא אך קורא לאישור זה "אישור הלוך ושוב", כי סופם של המחזיקים בו לחזור חלילה. הרי גם אותם 100 אנשים בעלי זכות קדימה שנכנסו לרשימה הוחזרו בסופו של דבר משדה התעופה, ובמקומם פונו לאיטליה מאזור המלחמה תלמידי בית הספר התיכון האזורי. האנגלים לא היו זקוקים לתוספת דורשי עלייה פוטנציאליים. לפרטים נוספים על מטוסים שחזרו לאיטליה ריקים והשאירו אזרחים יהודים באזור שגרמנים או אוסטשים יכלו לכבשו כל רגע ראו שלח, הקשר, פרק 11 "אין מקום במטוסים". אולם הטקסט הוא אזוטרי, וניתן להבינו גם כאילו אלטאראץ (נאמן לרטוריקה האנטי גיבורית שלו) צוחק כאן דווקא על אותם הלוחמים היהודים האידאליסטים שהייתה להם האפשרות להגיע לשדה התעופה בצ'מרניצה, אך במקום לנצלה הם חזרו לעמדתם בצבא הפרטיזני; אך פירוש זה נראה לי סביר פחות. 225 פתגם סרבו קרואטי נפוץ המזלזל ביתרון העבודה. 226 ראו לעיל הערה סרבו קרואטית,čivija מתורכית עות'מאנית çivi מסמר. 228 סרבו קרואטית jebeno מזוין, מחורבן. בנוסח המוקלט במקום זה ביתר עדינות: studenu i tal zaguljenu כל כך קר וכל כך מסובך. 229 סרבו קרואטית ceh חשבון כולל.

134 אליעזר פאפו 210 luz Englezus i luz Amerikanuz ki si darun las manus. Ki mus <mandaran> (mandaron) di todu luke keris di <strečus> (kurtus) kaputus 230 i bien longus šinjelis. 231 Ulhaje a luz grandis di Toplica, ulhaje a <doktor Jakovica> (doktorica) ki komu delegatis 232 abularun i maz no si tornarun. 233 Od menadev: sinkuenta paris di šuhis 234 (čitjus) 235 para pačas 236 di gajos, i nuvišantus i sikventa paris di šuhis grandis para pačas di kavajus. Ulhaje a tiju Čuču 237 ke mus mando (di) todu (a) mu<n>ču. 238 Od menadev: a kada unu una buena deka 239 i un poku di apoteka. 240 האנגלים והאמריקאים שכרתו בינם ברית, ש<י>שלחו לנו כל מה שרק תרצה, מעילים (ק)צרים ושינילים ארוכים. ולחיי הגדולים שבטופליצה, ולחיי <הרופא יעקוביצה> (הרופאה), כי איך שהנציגים טסו הם כבר לא חזרו. עוד מנדב: חמישים זוגות של נעליים (קטנות) לרגלי תרנגולים ותשע מאות וחמישים זוגות נעליים גדולות לפרסות סוסים. ולחיי הדוד צ'וצ'ו ששלח לנו הרבה מן הכול. עוד מנדב שמיכה טובה לכל אחד וקצת בית מרקחת. 230 סרבו קרואטית kaput מעיל, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית -o/-u לשם עצם ממין זכר, וסיומת הריבוי s סרבו קרואטית šinjel מעיל צבאי. 232 מסרבו קרואטית (מילה בין לאומית): delegat נציג, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית לרבים:.-es/-is 233 כאן אלטאראץ מתייחס בסרקסטיות מסוימת לנציגי הפליטים שהוטסו לאיטליה כדי לנהל משא ומתן על פינוי השאר, אך כמובן לא חזרו לשטח המלחמה בתום המשימה. הפרשה מוזכרת גם אצל שלח, הקשר, עמ' מגרמנית Schuhe נעליים, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית לרבים s כאמור לעיל, בספרדית היהודית המדוברת בבוסניה קיימת נטייה חזקה לבטא את הסותם הווילוני [k] המקדים את התנועה [i] כחיכי ['k]. 236 תורכית עות'מאנית paça רגל, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית לרבים. 237 על הדוד צ'וצ'ו ראו לעיל הערה בנוסח המוקלט.muču 239 סרבו קרואטית deka שמיכה. 240 סרבו קרואטית apoteka בית מרקחת.

135 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 211 La deka (stuvu) buena, grandi i fina i por esto <ja vino> (se fue) presto al pazar 241 a Glina. <Ulhaje kol Kordun i Banija i toda la đudirija.> השמיכה הייתה טובה, גדולה ודקה וכתוצאה מכך <הגיעה> (הלכה) מהר לשוק של גלינה. <ולחיי כל קורדון ובנייה וכל נפש יהודייה.> סוף דבר חזרנו <לבית> (לסאראיי), עם <השכנות> (השכנים) רבנו, (כשהביתה הגענו,) לבתי משפט רצנו ו<קצת חפצים> תן מה שתיתן" קיבלנו, אמן, כן יהי רצון! אמן ואמן, סלה! (לחיי הזונה השמנה!) <ושוב נלך לים ולחמי קיסלה.> >אמן ואמן!> 17 I al kavu, a <kaza> (Saraj) muz turnimuz, kon <las vizinas> (lus vizinus) pilijimus, (kvandu in kaza vinimus.) Pur lus sudis 242 korimos i <algo di ropa> daj šta daš 243 ja ganimos Amen, ken jei racon, Amen veamen sela! (Ki muz biva la kurva dabela.) 244 <i otravez vamos ir a la mar i a la Kisela.> 245 <Amen veamen!> 241 סרבו קרואטית pazar שוק, מתורכית עות'מאנית.pazar 242 מסרבו קרואטית sud בית משפט, בתוספת הסיומת הספרדית היהודית לרבים.-es/-is 243 לפירוש ראו תרגום מלווה. 244 סרבו קרואטית kurva debela זונה שמנה. שוב בקלקול קל ומכוון המשקף איך היהודים דיברו סרבו קרואטית באותה תקופה. 245 עיירת נופש ליד סרייבו.Kiseljak בפי יהודי בוסניה היא נקראת.Kisela בסרבו קרואטית שמהּ של העיירה ממין זכר, ובספרדית יהודית נקבה.

136 אליעזר פאפו 212 קיצורים ביבליוגרפיים אבנטוב אלכסנדר, מילים אלכסנדר, מקורות אלכסנדר ובן טולילה אלעזר אלקלעי באחטין בולטוביץ' בוניס, לקסיקון בוניס, מודרניזציה י' אבנטוב, תולדות יהודי יוגוסלביה, כרך ראשון: מימי קדם עד סוף המאה הי ט, בעריכת צ' רותם, תל אביב תשל א ת' אלכסנדר, מילים משביעות מלחם: לחקר הפתגם הספרדי יהודי, ירושלים ובאר שבע תשס ד, "הפתגם היהודי ספרדי: מקורות ומחקרים, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כב (תשס ג), עמ' ת' אלכסנדר וי' בן טולילה, מן הכתב אל הפה: גלגולה של ספרות קאנונית בפתגמים, פעמים 93 (תשס ג), עמ' S. Elazar, El romancero judeo-español, Sarajevo 1987 א' אלקלעי, אמרות ופתגמים של יהודי ספרד, ירושלים תשמ ד М. М. Бахтин, Творчество Франсуа Рабле и народная культура средневековья и «Ренессанса», Москва 1965 R. Bulatović, Koncentracioni logor Jasenovac s posebnim osvrtom na Donju Gradinu: istorijsko-sociološka i antropološka studija, Sarajevo 1990 D. M. Bunis, A Lexicon of the Hebrew and Aramaic Elements in Modern Judezmo, Jerusalem 1993 D. M. Bunis, Modernization and the Language Question among Judezmo- Speaking Sephardim of the Ottoman Empire, Sephardi and Middle Eastern Jewries, ed. H. E. Goldberg, Indianopolis 1996, pp D. M. Bunis, On the Incorporation of Slavisms in the Grammatical System of Yugoslavian Judezmo, Jews and Slavs 9 [=Festschrift Professor Jacob Allerhand], ed. W. Moskovich, Jerusalem & Vienna 2001, pp בוניס, סלביזמים בנבנשתי בנבסה בנימין בן פורת ברוך, בוסניה ברוך, היהודים ברוך, היהודים 2 ד' בנבנשתי, מלים עבריות בספרדית יהודית, ירושלים תשמ ה א' בנבסה, היהדות העות'מאנית בין התמערבות לציונות , ירושלים תשנ ז ו' בנימין, הרהורים, תרגום לעברית ד' זינגר, [תל אביב] 1996 ז' בן פורת, בין טקסטואליות, הספרות (1985), 34 עמ' K. Baruh, El judeo-español de Bosnia, Revista de Filología Española (תרגום לספרדית של ברוך, פונולוגיה) pp.,(1930) 17 K. Baruh, Jevreji na Balkanu i njihov jezik, Knjiga o Balkanu, vol. 1, Belgrade 1936, pp K. Baruh, Les juifs balkaniques et leur langue, Revue Internationale תרגום לצרפתית של ברוך,) pp. des Études Balkaniques 2 (1935), (היהודים

137 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 213 K. Baruh, Izabrana djela Kalmija Baruha, priredio V. Maksimović, Sarajevo 1972 K. Baruh, Selected Works on Sephardic and Other Jewish Topics, ed. K. Vidaković Petrov, A. Nikolić et al., Jerusalem 2005 K. Baruh, Der Lautstand des Judenspanischen in Bosnien, Ph.D. diss., University of Vienna 1923 ברוך, כתבים ברוך, כתבים 2 ברוך, פונולוגיה גאון גורג'ייב ג'מפ מ ד גאון, בשמים מספרד, בעריכת י' גאון ועם פתח דבר מאת נ' יושע, ירושלים 1989 P. B. Gordiejew, Voices of Yugoslav Jewry, Albany 1999 J. D. Jump, Burlesque, London 1972 H. C. Dobrinsky, A Treasury of Sephardic Laws and Customs, New York 1988 I. Davidson, Parody in Jewish Literature, New York 1907 S. Dentith, Parody, London & New York 2000 O. Densuşianu, Histoire de la langue roumaine, Bucarest 1997 L. Hutcheon, Irony s Edge, London & New York 1995 L. Hutcheon, A Theory of Parody: The Teachings of Twentieth Century Art Forms, London 1985 U. Heyd, Language Reform in Modern Turkey, Jerusalem 1954 G. Highet, The Anatomy of Satire, Princeton, NJ 1962 K. Vidaković (Petrov), Mogućnosti proučavanja jezičko-književnog nasleđa španskih Jevreja na našem tlu, Forum: Časopis Odjela za suvremenu književnost Jugoslavenske Akademije Znanosti i Umjetnosti 7/8, 1976 K. Vidaković (Petrov), Kultura španskih Jevreja na jugoslovenskom tlu, Sarajevo דוברינסקי דוידזון דנטית דנסושיאנו הטצ'ן, אירוניה הטצ'ן, תורת הפרודיה הייד הייט וידקוביץ' פטרוב, אפשרויות וידקוביץ' פטרוב, תרבות זילברשטיין זינטו כהן לוי, אסון לוי, היהודים ד' זילברשטיין, הפתגם בשיח: דיון בפונקציה פרגמטית, בלשנות עברית (תש ן), עמ' A. Zinato, Documenti in giudeo-spagnolo dalla rivista Jevrejski glas (Sarajevo), Annali di Ca foscari (Rivista della facoltà di lingue e literature straniere dell università di Venezia, offprint 37 (1998), pp. 1 2 א' כהן, חיים בצחוק: הומור תראפיה, הלכה למעשה, תל אביב 1994 D.-D. Levi, Godine katastrofe , Spomenica SJOJ-a , Beograd 1969, pp M. Levi, Naši sa Juga Jevreji u Skoplju, Omanut mjesečnik jevrejske kulture, godina IV, broj (mart-april 1940), str

138 אליעזר פאפו 214 לוי, ילדים לוי, כתבי היד לוי, ספרדים לוי, ספרדים 2 לוי, ספרדים 3 לוי, פארדו לוינגר ושלח מאייסן מאסטרו, הקדמה מאסטרו, סרייבו מוסקונה מורג מ' לוי, ילדים ופרחים (מאמר הקדמה), ב' סמוקובליה, עשרה סיפורים, תל אביב תשכ ט, עמ' 12-7 M. Levi, Jevrejski rukopisi u sarajevskom muzeju, Omanut mjesečnik jevrejske kulture, godina IV, broj. 3 4 (mart april 1940), str M. Levy, Die Sephardim in Bosnien: Ein Beitrag zur Geschichte der Juden auf der Balkanhalbinsel, Klagenfurt מ' לוי, לוס ספרדים די בוסנה פור ד"ר גראן רבינו די סאראייב'ו, לה אקסייון, שאלוניקי 1932 M. Levi, Sefardi u Bosni, Beograd 1969 M. Levy, David Pardo sarajevski haham, Jevrejski almanah, Vršac 1925, str י' לוינגר ומ' שלח, יהודים בשורות הפרטיזאנים, בתוך שלח, השואה, עמ' A. P. Maissen, Wie ein Blitz schlägt es aus meinem Munde, Bern 1998 י' מאסטרו, הקדמה, בתוך ב' סמוקובליה, בין אביב לאביב, ירושלים 1982, עמ' 6-1, "קהילת סרייבו בין שתי מלחמות העולם, תולדות יהודי יוגוסלוויה, כרך שני: יהודי קרואטיה ובוסניה הרצגובינה בעידן החדש, בעריכת צ' לוקר, ירושלים, תל אביב וחיפה תשנ א, עמ' י' מוסקונה, סיפורי ספרד: סיפורי עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד, תל אביב תשמ ה ש' מורג, העברית העילית כלשון של תרבות: תהליכי גיבוש ומסירה בימי הביניים בארצות הים התיכון, פעמים (1985), 18 עמ' 22-9 נזירוביץ', היסטוריה M. Nezirović, Historija bosanskih Jevreja Moše (Rafaela) Atijasa Zeki efendije, Prilozi 29 (2000), pp M. Nezirović, Algunos rasgos fonéticos del español anteclásico en el habla judeo-española de Bosnia, Actas del I Congreso Internacional de Historia de la Lengua Española, ed. M. Ariza, A. Salvador & A. Viudas, Cáceres 30 de marzo 4 de abril de 1987, pp M. Nezirović, Judenspanisch, Wieser Enzyklopädie des europäischen Ostens Lexicon der Sprachen des europäischen Ostens, Klagenfurt 2002, pp M. Nezirović, Jevrejsko-španjolska književnost, Sarajevo 1992 J. Subak, Das Verbum im Judenspanischen, Bautsteine zur rom. Phil., Festgabe für A. Mussafia, Halle 1905, pp J. Subak, Zum Judenspanischen, Zeitschrift für romanische Philologie 30 (1905), pp נזירוביץ', מאפיינים נזירוביץ', ספרדית יהודית נזירוביץ', ספרות סובק, הפועל סובק, ספרדית יהודית

139 צחוק קרנבלי כדרך התמודדות עם טראומות וכאמצעי להבניית הזיכרון הקבוצתי 215 Љ. Стојановић, Живот и рад Бука Стефановића Караџиђа, Београд 1924 E. Stankiewicz, Balkan and Slavic Elements in the Judeo-Spanish of Yugoslavia, For Max Weinreich on his Seventieth Birthday, The Hague 1964, pp E. Saporta y Beja, Refranero sefardí, Madrid & Barcelona 1957 סטוינוביץ' סטנקייביץ' ספורטה אי ביחה פאפו, בוכוריטה פאפו, מילים עבריות פאפו, מילים תורכיות פאפו, פרודיה פאפו, פרודיות א' פאפו, חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו בוכוריטה: המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית יהודית, איל פריזינטי א / מכאן ח (2007), עמ' I. Papo, Hebraizmi u govoru sarajevskih Sefarada / Hebraisms in the Vernacular of the Sephardim in Sarajevo, Sarajevo 1981 (ms.) I. Papo, Turcizmi u govornom jevrejsko-španjolskom jeziku sarajevskih Sefarda, Sarajevo 1981 (ms.) פאפו, תורכיזמים פארדו, לזכר א' פאפו, סוגת הפרודיה בקרב היהודים הספרדים בראייה פנורמית (בהכנה), "פרודיות ספרדיות יהודיות על ההגדה של פסח, סוגה שמעולם לא נחקרה (בהכנה) I. Papo, Turcizmi u jevrejsko-španjolskom Sefarada Bosne i Hercegovine, in Sefarad 92, Sarajevo 1995, pp D. Pardo, In memoriam za svakodnevni govorni bosanski Đudeoespanjol, Bilten Jevrejske zajednice u BiH 6 (1995) A. Pinto, Jevreji Sarajeva i BiH, Sarajevo 1987 M. Franičević et al. (eds.), Dani hvarskog kazališta: hrvatska dramska književnost i kazalište od predratnih revolucionarnih previranja do 1955, Split 1983 J. O. Prenz, Vicisitudes del judeo-español de Bosnia, Románica I (La Plata 1968), pp A. Kovačec, Les séphardim en Yougoslavie et leur langue (d aprés quelques publications yougoslaves), Studia romanica et anglica zagrebiensia (1968), pp פינטו פרניצ'ביץ' פרנס קובצ'ץ קולונומוס קינטנה, גאוגרפיה קינטנה, וריאציה ז' קולונומוס (עורכת): פתגמים ומימרות של היהודים הספרדים בבוסניה והרצגובינה, בלגרד תשל ו A. Quintana(-Rodríguez), Geografía lingüística del judeoespañol: Estudio sincrónico y diacrónico, Bern et al A. Quintana(-Rodríguez), Diatopische Variation des Judenspanischen in den Balkan ländern und in der Türkei, Judenspanisch 2 [=Neue Romania 19] (1997), pp A. Kamhi & M. Levinger, Pokret otpora među Jevrejima Bosne i Hercegovine interniranim na Lopudu i Rabu, Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u BiH, Sarajevo 1966, pp קמחי ולוינגר

140 אליעזר פאפו A. Knezović, Fonetika i fonologija židovsko-španjolskog govora u Sarajevu, M.A. thesis, Univerzitet u Zagrebu 1986 H. Rabin, What Constitutes a Jewish Language? International Journal of the Sociology of Language 30 (1981), pp Đ. Radišić, Partizansko pozorište, Split 1984 S. Romano, Antologija novohebrejske knjizevnosti (napisao M. Rabinson, saradivao N. Bistricki; preveli J. Maestro i S. Romano), Zagreb 1933 J. Romano, Jevreji Jugoslavije , žrtve genocida i učesnici NOR, Savez jevrejskih opština Jugoslavije, Beograd 1980 S. Romano, Dictionnaire judéo-espagnol parlé français allemand, avec une introduction sur la phonétique et sur la formation des mots dans le judéo-espagnol, Ph.D. diss., Univerzitet u Zagrebu 1933 (issued by Misgav Yerushalayim, Jerusalem 1995, with an introduction by D. M. Bunis and notes on the author by Z. Loker) J. Romano, Jevreji u logoru na Rabu i njihovo uključivanje u narodnooslobodilački rat, Zbornik Jevrejskog istorijskog muzeja 7 (1973), pp М. Ристовић, У потрази за уточиштем: Југословенски Јевреји у бекству од холокауста , Београд 1998 A. Štulić & I. Vučina, Komentarisana bibliografija literature i periodike na jevrejsko-španskom i o jevrejsko-španskom, M.A. thesis, Univerzitet u Beogradu 1999 מ' שלח, הקשר היוגוסלבי, תל אביב תשנ ד (עורך), תולדות השואה: יוגוסלביה, ירושלים תש ן 216 קנזוביץ' רבין רדישיץ' רומאנו, אנתולוגיה רומאנו, יהודים רומאנו, מילון רומאנו, ראב ריסטוביץ' שטוליץ' ובוצ'ינה שלח, הקשר שלח, השואה

141

142 תוכן העניינים פתח דבר תמר אלכסנדר ויעקב בן טולילה מאמרים אלי שי 7 קללת האהבה הקנסיונרו של החטאים ואסון הסירנות: קריאה חדשה במר מאני לאברהם ב. יהושע בתיה שמעוני זהות במבחן יהודה בורלא בין הוויי ספרדי להוויה ציונית אליעזר פאפו חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית יהודית מיכל הלד בין הנהר לים ניתוח תרבותי ספרותי רב רובדי של שיר חתונה יהודי ספרדי מהאי רודוס תמר אלכסנדר קומו פואידי סיר? החידה הספרדית יהודית אורה (רודריג) שורצולד חקר הספרדית יהודית במזרח יעקב בן טולילה חקר הספרדית יהודית של צפון אפריקה (חכיתיה) אברהם גרוס משיחיות יהודית, נוצרית ואנוסית באיבריה בדור הגירוש ואחריו אווירה משותפת ויחסים סימביוטיים ירון בן נאה חייהן של נשים יהודיות בירושלים העות'מאנית במאה הי"ט עליזה מיוחס ג'יניאו סנגורם של ישראל: הסנטור הספרדי אנחל פולידו פרנאנדס ( ) והפזורה הספרדית גילה הדר נישואים כאסטרטגיה של קיום והישרדות בקהילת שאלוניקי בתקופת מלחמת העולם השנייה: המשכיות ותמורה פנורמה פלומה דיאז מאס הספרות הספרדית יהודית

143 הקדמה מאת תמר אלכסנדר עמדה וינפרד בוסה טרנסליטרציה, טרנסקריפציה ואדפטציה של טקסטים בלאדינו הכתובים בכתב עברי הקדמה מאת יעקב בן טולילה קורות וביקורות מרדכי ארבל תרבות הלאדינו בווינה שמואל רפאל אלנה רומרו, נפלאות ספר בן סירא בספרדית יהודית (לאדינו) רשימת משתתפים הנחיות למחברים Abstracts List of Participants

144 לאורה פאפו - "בוכוריטה"

145 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית 1. כל המובאות מטקסטים סרבו קרואטיים או קסטיליאניים תופענה במאמר זה בתרגום לעברית בלבד. לעומת זאת טקסטים ספרדיים-יהודיים יצוטטו לרוב בגוף הטקסט כהווייתם במקור ויתורגמו לעברית בהערות השוליים. K. Baruh, Nekoliko Pojava Izabrana.1 lijepe književnosti kod bosanskih Sefarda, V. Maksimović (priredio), Izabrana djela Kalmija Baruha, Sarajevo 1972, pp הרומנסירו של לאורה פאפו מופיע בעיזבון בשתי גרסאות. גרסה בתרא, המהודרת, כוללת עשר רומנסות; גרסה קמא כוללת רישומים ראשוניים של שבע מתוך עשר הרומנסות שבגרסה בתרא, ובצדם שש רומנסות אחרות. 3. על מאמרו של ברוך, שבו נחקרו שבע רומנסות שרשמה לאורה פאפו, ראו סעיף ד' להלן, ולמראה המקום ראו הערה 53 להלן. S. Elazar, El romancero judeo-.4.español, Sarajevo 1987 ברומנסירו שלו כלל אלעזר קבצים של כמה רושמי רומנסות, שירים וקובצי שירים שכתבו משוררים יהודים ספרדים בבוסניה. בתוך הרומנסירו השירים אינם מופיעים לפי הקבצים שמהם הם נלקחו אלא הם מסודרים לפי נושאים. עם זאת בהערות השוליים ובהערות הסופיות אפשר לעמוד על מקורו של כל שיר וגם לשחזר את תכולתם של הקבצים. הרומנסירו של לאורה פאפו (גרסה בתרא) נכלל כולו בתוך הרומנסירו של אלעזר, ובצדו גם שישה שירים שהיא כתבה בעצמה: El namorado Madres 180 שיר,(194 i (עמ' la muerte (עמ' 180 שיר kantar,(195 Prekura de (עמ' 181 שיר,(196 Violetas (עמ' 182 שיר,(197 como Alavasiones a la ruda Hadras 253 שיר 253) ו de milisina (עמ',Pesah המלווה מערכון שלה שנושא את אותו השם (עמ' 210 שיר 215). M. Nezirović, El cancionero de los.5 romances judeo-españoles de Sarajevo de Laura Papo-Bohoreta, Linguistica, 26 (1986), pp אליעזר פאפו חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית כדי להבין את מהות מפעלה הספרותי של לאורה פאפו יש לרשום קווים לדמותה. בהשכלתה היא יוצאת דופן בקרב הנשים הספרדיות אצלנו. עם זאת צניעותה מעניקה תחושת מידה לכל מה שהיא כותבת. בכלל אינני יודע אם יישר בעיניה שאני מציג אותה בגלריית הסופרים שלנו. לא ידוע לי אם היא פרסמה דבר מלבד שניים שלושה דיוקנות יפים. אך גם מהם בלבד אפשר ללמוד על כישרון הציור שלה, על טעמה המפותח ועל לבה האדיב; נראה שכל אלה הם תכונות נשיות. צניעותה ה כתיבה את צורתן של יצירותיה, את הנושאים שלהן, והחשוב מכול את לשונן. היא מכירה גם קסטיליאנית, ובהיותה תלמידת כי"ח מיטיבה לדבר צרפתית, אך ביצירותיה היא לא שואבת ממקורות אלו; את שפת הכתיבה שלה היא מביאה מביתה. בכלל, השומר האמין ביותר של שפת אם אצלנו הוא הנשים. קיים בלשונה של לאורה פאפו ובשיח שלה הדר מסוים, אינטימי. גברת פאפו היא משלנו גם בתפיסתה את מפעלה הספרותי, ובמיוחד בסגנונה. (קאלמי ברוך) 1 תמונה עדכנית של מצב המחקר מפעלה הספרותי של לאורה פאפו "בוכוריטה" ( ) ענף ורחב היקף מלבד מחזות היא כתבה שירים, סיפורים קצרים, נובלות ומסות, כולם בספרדית-יהודית; כן היא תרגמה ספרות ואספה יצירות מהפולקלור הספרדי-יהודי. הרומנסירו של לאורה פאפו 2 פורסם בחלקו בידי קאלמי ברוך 3 ובידי שמואל אלעזר, 4 ומוחמד נזירוביץ' פרסמו בשלמותו. 5 רבים משיריה, מסיפוריה ומהנובלות שלה פורסמו בעיתונות היהודית הבוסנית בין שתי מלחמות העולם; ובאחרונה פרסם נזירוביץ' פקסימיליה של שתי הגרסאות של המסה La mužer sefaradi de Bosna (האישה הספרדייה 6 מבוסניה) בתוספת תרגום לבוסנית. עיקר מפעלה הספרותי של לאורה פאפו הוא יצירות התאטרון שלה, אך למרבה הצער שום מחזה או תמונת הוויי שלה מעולם לא פורסמו. 62

146 ראוי להדגיש כי הם גם לא נכתבו כדי להתפרסם בספר אלא כדי להיות מוצגים על בימה. כל מחזותיה וכל תמונות ההוויי שלה הוצגו סמוך לכתיבתם על ידי קבוצת שחקנים חובבנים של "מתתיה", איגוד הנוער היהודי העובד. אחרי שואת יהודי יוגוסלביה מסרה משפחתה של לאורה פאפו את האוטוגרפים שלה לארכיון ההיסטורי של העיר סרייבו. 7 מאז עיזבונה הספרותי נמצא בארכיון זה בקופסת קרטון שמספרה- O-BP 168. קורפוס זה מעולם לא שימש נושא למחקר ספרותי שיטתי וממוקד. חוקרים יוגוסלבים, והם היחידים שהכירו את כתבי היד מקרוב, עסקו בעיקר בהעלאת קווים כלליים לדמותה של לאורה פאפו, ואגב כך הזכירו ולעתים אף תיארו חלק מיצירותיה. אמנם בתחום הביבליוגרפיה נעשו 8 מאמצים ממוקדים יותר רישום זה התחיל בתיאורו של אשרף צ'מפרה לעיזבון, והמשיכו בו ריקיצה עובדיה, 9 קרינקה וידקוביץ'-פטרוב 10 ומוחמד 11 נזירוביץ'. מחקרו של נזירוביץ' קידם בצעד נוסף את השלמתה של רשימת יצירותיה של לאורה פאפו. 12 עם זאת הוא ייחס לה מחזה בשם Los aparežos de Hanuka (ההכנות לחנוכה), שאינו מופיע בעיזבון ואינו מוזכר אצל צ'מפרה או עובדיה. במקרה זה נזירוביץ' לא ציין את מקורותיו, 13 אך ככל הנראה הוא התבסס על מודעה של "מתתיה" על אודות מסיבת חנוכה הקרובה, שם נאמר שתוצג בה גם "אופרטה במערכה אחת בשפה ספרדית" בשם Hanuka. 14 Los aparežos de המודעה אינה נוקבת בשם מחברו של האופרטה, ונזירוביץ' ככל הנראה החיל את הכלל "כל דפריש מרובא פריש" והחליט לתלות גם אופרטה זו במי שכתבה את רוב האופרטות ומחזות הזמר הספרדיים-יהודיים אשר הוצגו בסרייבו בין שתי מלחמות העולם, הלוא היא לאורה פאפו. ברם בארכיון ההיסטורי של "התאחדות עולי יוגוסלביה" על שם ד"ר יקיר אבנטוב נמצא (בתיק 418-C) כתב יד של תמונת הוויי בשם Los aparežos (ההכנות), והוא מיוחס ל"בוקי" דימאייו. 15 דימאייו היה נשיאה השלישי של "מתתיה" 16 ואחד השחקנים בקבוצת התאטרון שלה; הוא שיחק גם בהצגות על פי מחזותיה של לאורה פאפו וגילם אחדות מדמויותיה; 17 אולם האיש מעולם לא נודע בתור מחזאי או סופר. ייחוס היצירה לדימאייו אינו קיים במקור, זוהי תוספת שהאוצ ר כתב בעברית. אחר עיון התברר לי כי תמונת הוויי זו אינה אלא עיבוד 18 תאטרוני של סיפור באותו השם אשר פורסם בשם הספרותי "בוקי" 20 אולם מדובר ב"בוקי" אחר, 19 הלוא הוא אברהם רומאנו "בוקי". החוקרת הלא יוגוסלבית הראשונה שהתייחסה למחזותיה של לאורה פאפו היא אלנה רומרו. 21 אולם רומרו לא הכירה את העיזבון היכרות ישירה, ובעבודתה היא הסתמכה על תרגומה של קרינקה וידקוביץ'- פטרוב 22 למאמריהם של צ'מפרה 23 ושל עובדיה. 24 מאז התפרסם מחקרה של רומרו התחיל שמה של לאורה פאפו לחלחל לתודעתם של העוסקים בתרבותם של היהודים הספרדים. שמה ושמות מחזותיה הועתקו מרשימה אליעזר פאפו idem (edicija rukopisa i prevod),.6 Laura Papo Bohoreta: Sefardska žena u Bosni, Sarajevo ראו נזירוביץ', קנסיונרו (הערה 5 לעיל), עמ' 117: "גברת גורדנה קוייץ', סופרת בעצמה ובתה של התורמת הראשונה גברת בלאנקה פאפו קוייץ', הרימה בעזרת גברת ריקיצה עובדיה תרומה נוספת לארכיון העיר סרייבו, הכוללת שתי מחברות כתובות בכתב יד של לאורה פאפו בוכוריטה". E. Čampara, Prilog bibliografiji.8 književnog rada Laure Papo /.Bohoreta רשימת המצאי של צ'מפרה משמשת עד היום קטלוג יחיד לעיזבון; היא נערכה ב 10 בינואר 1963, ויש בה 16 עמודים בפורמט A4 מודפסים במכונת כתיבה, ובהם: (א) מבוא קצר; (ב) רשימת השירים הנמצאים בעיזבון (בתוספת תיאור וסיכום), חמש כותרות Huanita,) Violetas, Al occasion ו del Madres, Dotas ;(jubileo de combate lavoro i succeso (ג) תיאור הרומנסירו של לאורה פאפו (גרסה בתרא); (ד) רשימת השירים שתרגמה, שלוש כותרות el) Davičon La ו molinera hamal, Flor amurčada i); la karvonera (ה) תיאור הסיפור rozas, Dulse de העתק צילום מהעיתון; (ו) רשימת המחזות וסיכומם בתוספת הערות על תאריכי ההצגה ומובאות ממאמרי ביקורת מהעיתונות של התקופה, חמש כותרות Esterka,) Avia de ser, Ožos mios, Shuegra ni La pasensia ו vale de baro buena ;(mučo (ז) רשימת מסות, שתי כותרות ו Hecho La mužer sefardi de Bosna).(hechizo חלק מהחומר שהיום נמצא בעיזבון לא פורט ברשימה; ככל הנראה מדובר בפריטים שהגיעו לארכיון אחרי שכבר חיבר צ'מפרה את רשימתו. בתארו את הסיפור rozas" "Dulse de הסיק צ'מפרה בעצמו מדבריו של קאלמי ברוך כי "לאורה פאפו כתבה סיפורים נוספים אלא שלנו לא הייתה הזדמנות לקרוא אותם ולעמוד על טיבם" (שם, עמ' 5). 63

147 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית היום נמצאים בעיזבון אוטוגרפים של רישום פולקלורי אחד de) Despues Tija) ושל שלושה דיוקנות (las hadras Rahelona de Sason, Tija Merkada de La paparoza de ו tio,jahilo Finci (Kako Monteira שלא פורטו ברשימתו של צ'מפרה. העיזבון היום כולל גם שני מחזות שאינם מופיעים ברשימתו של צ'מפרה: Hermandat ו Tiempos Hermandat ייתכן שהמחזה.pasados היה לפני צ'מפרה והוא החליט שלא לתעדו מפני שמדובר בכתב יד לא שלם המתחיל רק בעמוד 10. צ'מפרה גם לא ראה שהמחזה Avia de ser מופיע בעיזבון בשתי גרסאות; ואת המחזה Renado mi,nuera grande שהוא גרסה קמא של המחזה,Shuegra ni de baro buena הוא כינה "רעיון", ומכינוי זה מתקבל הרושם כי מדובר בדפים בודדים ולא בגרסה של המחזה. כעבור כמה שנים חזר צ'מפרה וערך את רשימתו מחדש: Laura Papo Bohoreta, Jevrejski almanah, , Beograd 1967, pp. במאמרו זה בחר צ'מפרה להשמיט כל מידע על המחזה Renado mi nuera grande R. Ovadija, Laura Papo.9 Bohoreta, Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u Bosnu i Hercegovinu, pp..sarajevo 1966, עובדיה השלימה חלק מהפרטים הביבליוגרפיים החסרים אצל צ'מפרה, לפחות בכל הנוגע לאוטוגרפים השמורים בארכיון היום. רישום פולקלורי ושניים משלושת הסיפורים החסרים אצל צ'מפרה מופיעים אצל עובדיה (הסיפור Rahelona" Tia "de Sason חסר גם אצלה). כמו כן תמונת ההוויי,Tiempos pasados החסרה אצל צ'מפרה, מופיעה אצל עובדיה אך בלי שום הערה על תוכנה. ייתכן שאת התמונה הביאה לארכיון עובדיה עצמה עם שתי המחברות שעליהן העיד נזירוביץ'. ראו נזירוביץ', האישה הספרדייה (הערה 6 לעיל). מן הראוי להזכיר כי עובדיה התייחסה למחזות Shuegra ו ni Renado mi nuera grande לרשימה ועברו ממאמר למאמר מבלי שאיש מחוץ לגבולות יוגוסלביה ראה את הכתבים. במקום אחר כבר עסקתי במדיניותה הלשונית של לאורה פאפו ובהכרעותיה (המוצהרות והבלתי מוצהרות) בעניין "שאלות הזמן" (שאלת הכתב, שאלת הכתיב ושאלת מקורות ההשראה והשאילה הלגיטימיים לכונן ניב חדשני ועכשווי של הספרדית-יהודית). 25 במאמר הנוכחי אנסה לשחזר את הביוגרפיה הרוחנית והיצירתית של לאורה פאפו "בוכוריטה" על פי 26 כתביה ופרסומיה ולהשלים את מלאכת הרישום הביבליוגרפי שלהם. א. ספרדי אובד אבי וירד לתוגרמה: תקופת ההתבגרות לאורה נולדה בסרייבו ב 15 במרץ 1891, בת בכורה ליהודה ליאון (המכונה דו דו ) ולאסתר (אסתר די דודו) לוי. מנהג רווח באותם הימים היה שלבן הבכור קראו בו קי 27 ולבת הבכורה בו קה, 28 ובהתאם לאותו מנהג נקראה לאורה בפי קרוביה בו קה או בו קיצה; השם הספרותי שלה, "בוכוריטה", נגזר גם הוא מכינויה זה. אחרי לאורה נולדו במשפחה עוד שישה ילדים: יצחק (המכונה אתלט), נינה, קלארה, בלאנקה, רבקה (ריקיצה) ואליאס. אבי המשפחה, ליאון, היה סוחר קשה יום, והמשפחה התקיימה בדוחק רב. בשנת 1900, כשלאורה הייתה בת תשע, עברה המשפחה כולה לאיסתנבול שם היו לאב קשרי עסקים ומשפחה. אולם לפי המסופר אצל גורדנה קוייץ' 29 גם באיסתנבול לא עלו עסקיו של ליאון יפה וגם שם חייתה המשפחה בדוחק. בשנת 1908 חזרה כל המשפחה לסרייבו. נראה כי ההחלטה לחזור לא נבעה רק משיקולים כלכליים. סביר להניח כי גם האווירה המהפכנית אשר שלטה באימפריה הגוססת בעת ההיא וחוסר הביטחון והאי-ודאות אשר ליוו אותה תרמו את חלקם. בעת שהותה שמונה שנים באיסתנבול למדה לאורה בבית הספר של כי"ח (אליאנס). אצל נזירוביץ', 30 ובעקבותיו גם אצל פרידרג פלווסטרה, 31 מופיע פרט ביוגרפי נוסף ולפיו שמה המקורי של לאורה היה לו נה. אם הדבר נכון יש להניח כי שינוי השם התחולל דווקא באיסתנבול באווירתו ה"מצורפתת" של בית הספר של כי"ח ש ם כמו לונה היה עשוי לעורר קשיים בהשתלבות בחברה, כל שכן כשמדובר במהגרת מבוסניה (שבעיני התלמידות האיסתנבוליות הייתה פרובינציה נידחת). אם כן, הצורך להמיר את השם המיושן בשם מודרני, מתקדם ומערבי, תוך כדי שמירה על צליל דומה, אולי קשור בתהליך המזורז של ההתמערבות שאפיינו את החברה היהודית באיסתנבול בתחילת המאה הקודמת. על כל פנים, בתחילת דרכה באיסתנבול היהודית הוצבו מול המהגרת הבוסנית הצעירה דרישות הסתגלות קשות עוד יותר היה עליה לרכוש מהר ככל האפשר שפה זרה (הלימודים בבתי הספר של כי"ח התנהלו בצרפתית, ובלי השליטה בשפה אי-אפשר היה להשתלב בלימודים), ואם היא לא רצתה להתבלט כשונה וזרה היה עליה גם לשנות את אופן דיבורה אפילו בספרדית-יהודית 64

148 ולהתאימו לכללי הניב האיסתנבולי, השונה כל כך מהניב המדובר בעיר מולדתה. היחשפות זו בתקופת הנעורים לשפה חדשה ולניב שונה של שפת אמה חידדה את אוזנה של לאורה הצעירה ויצרה אצלה מודעות גבוהה לגוונים בשפה ורגישות מיוחדת להבדלים הבין-ניביים. עניין זה ישתקף גם במפעלה הספרותי במיוחד במחזותיה, בעיסוק חוזר בחריגים ניביים או לשוניים שבאמצעותו מתחדדת ההבחנה בין הניבים, האזוריים 32 או המעמדיים. 33 מדי פעם בפעם מופיעים במחזותיה גם חריגים לשוניים מוחלטים המדברים שפה שבורה ומהופכת, כמו הצוענייה המדברת ספרדית-יהודית מקרטעת 34 או הזקנה היהודייה שאינה מסוגלת להוציא חצי משפט בסרבו קרואטית מבלי שתיפולנה בו שתיים שלוש 35 טעויות. ב. לאב עצלן בנות חרוצות: חייה הבוגרים של לאורה פאפו גם החזרה לסרייבו לא תרמה הרבה לשיפור מצבה הכלכלי של המשפחה. 36 עסקיו של האב שוב לא עלו יפה, והמשפחה חייתה בצמצום ובדוחק. כיאה למעמדה של בכורה, לאורה התגייסה ראשונה להקל על המצוקה הכלכלית היא לימדה צרפתית, גרמנית, לטינית, וגם פסנתר בשיעורים פרטיים, אך למרות מאמציה לא הצטבר סכום שא פשר לממן את לימודיהם של כל הילדים הקטנים; ובהתאם לערכים הפטריארכליים של הזמן בחרה המשפחה להשקיע ביצחק, רק מפני היותו בן זכר, אף שהוא התעצל בלימודים ולא גילה כישרונות מיוחדים. ואילו שתי האחיות הקטנות, בלאנקי וריקי, כישרוניות ושאפתניות, הושארו בבית. 37 לאחר זמן לא רב גם שאר ה"לוויות" 38 הבינו כי גורלן מסור לידיהן וכי איש מלבדן לא יחלצן ממצבן. במאי 1911 פתחה נינה, בהיותה בקושי בת 18, סלון כובעים לגברות בשם Parisienne La (הפריזאית). 39 מעתה נינה וקלארה (אשר עבדה אצלה בסלון) תהיינה המפרנסות העיקריות של המשפחה. כשלוש שנים לאחר פתיחת הסלון פרצה מלחמת העולם הראשונה. יצחק גויס לצבא האוסטרו הונגרי ונשלח לחזית. ברם, דווקא בתקופת המלחמה החל הסלון של נינה להצליח, ובסתיו 1915 החליטה המשפחה לשלוח את בלאנקי בת ה 12 לבית הספר. למרבה הצער חלומה של בלאנקה יימשך כשנה בלבד. בסוף כיתה א' תחליט נינה להפסיק את לימודיה ולהעסיקה בחנות הטבק אשר פתחה נוסף על הסלון. התנגדותה הנחרצת של לאורה לא הועילה, ובלאנקי עזבה את בית הספר. לקראת סוף השנה, אולי דווקא כדי לעודד את רוחה הנפולה של בלאנקי, גייסה ריקי, הקטנה שבאחיות (אשר לימים תהיה הפרימה בלרינה של התאטרון היוגוסלבי אך אז הייתה בת שמונה בלבד) את כל המשפחה וארגנה מופע מחול קטן ומשפחתי לכבוד יום הולדתה ה 13 של בלאנקי. לפי קוייץ' הצליחה ריקי לגייס את בוקה לכתוב כמה שירים לרגל האירוע, את נינה לעצב תלבושות, את קלארי לנגן בפסנתר, את חברותיה לשחק בתפקידי משנה והיא בעצמה שיחקה בהצגה בתפקיד הפיה הטובה. סיפור על אודות המופע המשפחתי de baro buena כאל שני מחזות שונים אף שמדובר בגרסאות של אותו המחזה. K. Vidaković-Petrov, Kultura.10 španskih Jevreja na jugoslovenskom.tlu, Sarajevo 1986 בסוף הספר מופיעה ביבליוגרפיה של המדורים והמוספים הספרותיים בכתבי עת יהודיים ביוגוסלביה בין שתי מלחמות העולם. רשימה זו אינה מתחייבת להציג את מכלול הכתבות אשר פורסמו בעיתונות זו, ובכל זאת רוב כתבותיה של לאורה פאפו "בוכוריטה" אכן מופיעות בה. לא נכללו דיוקן אחד "Una manjana de Sukot onde senjor) "Ajde) אנקדוטה אחת,(Cappon" peši!" (a mirar ושלושה מאמרים "Parfumes y melodias", "Vakansas) "Nemo propheta ו in vengansas" "Por esto) כמו כן דיוקן אחר.(patria" murir" (akea vieža no se kižo יוחס בטעות לאחד א' פינטו. אשר לקורפוס המחזות, וידקוביץ'-פטרוב הכירה את האוטוגרפים מקרוב; ניכרת אצלה הנטייה להשלים את מלאכת הרישום והתיאור שהחלו בה צ'מפרה ועובדיה. כך למשל היא בחרה לתאר דווקא את התמונה,Tiempos pasados אשר כאמור אינה מופיעה אצל צ'מפרה כלל ואצל עובדיה רק הוזכרה בשם בלא פירוט כלשהו (עמ' 107). כמו כן היא ציטטה (עמ' ) בהרחבה את ביקורתו של בנימין פינטו על אודות הצגת הבכורה של המחזה La madrasta el nombre le.abasta לפי סיכום העלילה שבביקורת אפשר להסיק כי מדובר בגרסה אחרת או אולי רק בשינוי שם של המחזה,Hermandat שלא הוזכר אצל צ'מפרה ולא אצל עובדיה. M. Nezirović, Jevrejsko-.11 španjolska književnost, Sarajevo הדיוקן, האנקדוטה ושלושת המאמרים שהושמטו מרשימתה של וידקוביץ'-פטרוב מופיעים אצלו לפרטיהם. כמו כן הוא עמד על הייחוס המוטעה של הדיוקן "Por esto akea אליעזר פאפו 65

149 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית עבר מפה לאוזן בסרייבו הקטנה, וה"לוויות" היצירתיות החלו עושות להן שם. זוהי עדות ראשונה לעיסוקה של לאורה בשירה. גם השיר Violetas (סיגליות), שיר געגועים לשלום, נכתב ככל הנראה בשנת כאמור, בתקופה זו שירת יצחק, אחיה של לאורה, בצבא "הקיסר הממלכתי". גם בחיר לבה, דניאל פאפו, גויס לצבא הכיבוש 40 בשיר הסיגליות קובלות על היעדרם הממושך, בן השלוש שנים, של הסטודנטים ועל כך שמפני היותם מגויסים הם כבר אינם באים לקטוף אותן. השיר מסתיים בהבעת תקווה שהשלום אינו רחוק: No mos dešeš asoladas, Muestras flores amorćar, Alas proksimas anjadas, Vos aspiramos kon la pas.41 מאוחר יותר באותה שנה, שנת 1916, אירעו במשפחת לוי שתי שמחות תחילה השתחררו שני החיילים, יצחק ודניאל; ובאביב התחתנו דניאל ולאורה. בהינשאה לדניאל פאפו הייתה לאורה בת 25. התמונה בתחילת המאמר צולמה ככל הנראה זמן קצר לאחר החתונה. בתמונה לאורה חובשת טוקאדו מסורתי, כיסוי ראש של אישה ספרדייה נשואה. היא הייתה אחרונה מבנות משפחתה לחבוש את הכובע המסורתי. נינה, קלארה ובלאנקה תתחתנה עם נוצרים ולא תזדקקנה לסמלי מעמד חברתיים יהודיים מסורתיים, ואילו ריקי מעולם לא נישאה. כעבור שנים מספר גם לאורה תסיר את הטוקאדו. ג. אשת חיל מי ימצא: הצעדים הראשונים על הבימה הציבורית והמלחמה על כבודה של האישה הספרדייה בשנה ההיא, 1916, בעיצומה של המלחמה, עושה לאורה פאפו גם את צעדיה הראשונים על הבימה הציבורית. סרייבו עדיין הייתה נתונה לכיבוש האוסטרו הונגרי, וגם בזמן המלחמה המשיך להופיע העיתון Bosnische Post (הדואר הבוסני) מקומון יומי בגרמנית. בגיליון 281 של העיתון פורסם מאמרה של יליצה ברנדזיקובסקה בילוביץ, sudslavische Die Frau in der Politik (האישה הדרום-סלבית בפוליטיקה). 42 במאמר גם פסקה הנוגעת לאישה היהודייה הספרדייה בבוסניה. הכותבת ראתה באישה הספרדייה עצמה את האשם העיקרי בשעבודה שלה. לדבריה הנשים הספרדיות הן הן השומר האחרון, המסור והנאמן, של הערכים הפטריארכליים. המאמר עורר את חמתה של לאורה פאפו הצעירה, והיא מתגייסת להגן על כבודה הנרמס של האישה הספרדייה ולנסח לה כתב הגנה. כעבור שבוע מתפרסם באותו העיתון מאמר תגובה מטעמה תחת הכותרת Frau Die Spanolische (האישה הספרדייה). 43 בהכינה את הכתבה בגרמנית נעזרה פאפו בד"ר קרל פאטש Patsch),(Karl אז מנהל מוזאון המדינה. במרוצת הימים יפציר בה ד"ר ב'יטה קאייון, אחד מהוגיה murir".vieža no se kižo ראו שם, עמ' 589 הערה 45. אמנם יש לציין כי הרישום הפולקלורי Pesah","Salida המופיע אצל וידקוביץ'-פטרוב, הושמט אצל נזירוביץ'. 13. ראו שם, עמ' 552: "יצירתה הבאה, אשר נוצרה בדיוק באותה התקופה, היא Los (ההכנות aparežos de hanuka לחנוכה), מחזמר קומי במערכה אחת". Jevrejski glas, 49, , p כתב היד כתוב על גבי גיליונות פוליו בפורמט 28.5:23 ס"מ ויש בו 11 עמודי טקסט, כולל השער, הכתובים ספרדית-יהודית, בכתב ברור וקריא בכתיב סרבו קרואטי. בשער מופיעה רק הכותרת, אך בעמוד 3 נוספה לה גם תת-כותרת: / akto akapito aktuel en un antes de Hanuka (אירוע אמתי במערכה אחת, לפני חנוכה). 16. ראו: יעקב מאסטרו, "קהילת סרייבו בין שתי מלחמות העולם", תולדות יהודי יוגוסלוויה, ב: יהודי קרואטיה ובוסניה- הרצגובינה בעידן החדש, קובץ מסות ומאמרים, צבי לוקר (עורך), ירושלים, תל אביב וחיפה תשנ"א, עמ' 264, 281; יעקב מאסטרו, פנקס הקהילות: יוגוסלוויה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 221, ערך סאראייבו. 17. כך למשל הוא גילם את בנימין קאמפיאס ב baro Shuegra ni de buena (למאמר ביקורת על ההצגה ראו Shuegra ni di baru buena, Jevrejski ;(glas, את דוד אברהם ב Ožos mios (לפי הערת המחברת ברשימת הדמויות בגרסה הראשונה של כתב היד; ואת אחת הדמויות הגבריות ב Esterka (כך נמצאנו למדים ממאמר ביקורת של בנימין פינטו על הצגת המחזה בתאטרון הלאומי של סרייבו, אשר פורסם ב glas, ,Jevrejski בלא פירוט תפקידו של דימאייו). Buki, Los aparežos, Jevrejski.18 život, 33, בעיית זהותו של "בוקי" שחתם שם חיבה זה ב 28 סיפורים וכתבות ב Jevrejski život וב glas Jevrejski נפתרה 66

150 44 ומנהיגיה של "התנועה הספרדית", לתרגם את עבודתה לספרדית-יהודית. רק בשנת 1931 היא תכתוב מונוגרפיה La mužer sefardi de Bosna (האישה הספרדייה מבוסניה), על בסיס אותו המאמר בגרמנית. 45 בהקדמה היא מתייחסת גם לוויכוח שלה מעל דפי ה Post :Bosnische Por rodeos del destino me esto okupando de este tema אליעזר פאפו kual jo trati el envierno de 1917, kuando, al okazion de una huerti polemika kon la senjora Bernazikovska, ke tuvo el koraže de entinjer alas sefardis en un artiklo suyo Die Spaniolin in Bosnien. Estonses le di kontra, kon buenos argumentos le demostri loke es la mužer muestra, y este momento hue el empesižo de este livriko, el kual estonses lo eskrivi en aleman, nemcesko46 guijada por el director del museum de akeos tiempos, el Sr. Dr. Patsch, el ke ojen dia okupa la sija de arheologija en la Universita de Vienna. 47 כעבור פחות משבועיים, ב 31 בדצמבר 1916, מתפרסמת עוד כתבה של לאורה פאפו ב Post.Bosnische הפעם מאמר זיכרון המוקדש לזיקי- 48 איפ'ינדי. ד. במקום שאין אישה...: איסוף הרומנסות ועבודת שדה בינואר 1917 פונה לאורה פאפו לפרויקט חדש: איסוף רומנסות ספרדיות מפי מידעניות. היא מראיינת לפחות ארבע מידעניות 49 ורושמת מפיהן רומנסות. עשר מתוכן תיכללנה בגרסה הסופית של הרומנסירו שלה. הרומנסירו כתוב בכתיב קסטיליאני (אמנם עם סטיות רבות) בעוד מפרט שמותיהן של המידעניות, גילן, מקצוען ומקום מגוריהן כתוב בגרמנית. שני פרטים אלו מלמדים כי הקובץ לא נועד לציבור היהודי כי אם לציבור חיצוני. יתרה מזו, אילו היה אוסף הרומנסות של לאורה פאפו מכוון לחברה הכללית בבוסניה והרצגובינה, סביר להניח כי המחברת הייתה בוחרת להשתמש בלשון הסרבו קרואטית, שפה שבה היא שלטה יותר מבגרמנית. מהעדפת השפה הגרמנית, שפת תרבות ומחקר מובהקת, ניתן להסיק כי הקובץ נועד קודם כול לציבור החוקרים או אנשי הרוח וכי אותם ביקשה פאפו לעניין במורשת שבעל פה של יהודי בוסניה והרצגובינה. 51 מן הראוי לציין כאן כי דרכם של חובבנים בליקוט ילקוטי רומנסות לכלול גם שירים שאינם עונים להגדרת הרומנסה. אמנם 16 השירים שאספה לאורה פאפו הם כולם רומנסות ספרדיות טהורות והדבר מעיד על הבחנתה החדה. עם זאת היא לא סברה כי יש בידה כלים לנתח אותן או אפילו להביאן לידיעתה של קהילת החוקרים הבין-לאומית. לפיכך כשקם מתוך הקהילה חוקר עם כלים מדעיים לטיפול ברומנסות היא ממהרת להעמיד לרשותו גם את הרומנסירו שלה. קאלמי ברוך פרסם שבע רומנסות מתוך האוסף בספרו של נזירוביץ', הספרות (הערה 11 לעיל), עמ' 576, על פי מאמרו של קאלמי ברוך, K. Baruh, El judeo-español de Bosnia, Revista de filología española, pp. (1930),,17 בן זמנו ובן מקומו של "בוקי". במאמרו זה הביא ברוך את הסיפור Hanuča" "Saruča i של "בוקי" בשלמותו, ובפשטות העיד כי מדובר ביצירתו של "מר בוקי רומאנו". על בסיס מידע זה דחה נזירוביץ', בצדק, את השערתה של וידקוביץ'-פטרוב כי האיש מאחורי הכינוי הוא מ' פ'ינצי, והוא גם תיקן את טעותו של אברהם פינטו BiH,) A. Pinto, Jevreji Sarajeva i p. 123,(Sarajevo 1987, אשר ייחס חלק מסיפוריו של אברהם רומאנו "בוקי" לאברהם פ'ינצי "בוקי". 20. בארכיון ההיסטורי של התאחדות עולי יוגוסלביה נמצא כתב יד אחר המיוחס ל"בוקי" דימאייו. גם ייחוס זה בטעות יסודו. מדובר במחזה Noče,de Hamišoše שהוא עיבוד תאטרוני של הסיפור "Hamišoše" של "בוקי" רומאנו, שפורסם ב, 93 život, Jevrejski.p 1,1926. ח"ר אברהם רומאנו, המכונה "בוקי", נולד בסרייבו בשנת הוא נקרא כך על שם סבו ח"ר אברהם רומאנו, המכונה מירקאדו, מאחרוני חכמיה של סרייבו, שזכה ליהנות מההילה המסורתית של צדיק וקדוש. אברהם רומאנו הנכד היה רב קהילה בשמץ, בדוברובניק (בספרדית-יהודית: ראגוזה) ובביטולה (בספרדית-יהודית: מונאסטיר.( עם שאר יהודי ביטולה הוא נשלח ב 11 במרץ 1943 בידי משתפי פעולה בולגרים לאושוויץ, וממנה לא חזר. בין שתי מלחמות העולם הוא פרסם בעיתונות היהודית בסרייבו 28 סיפורים קצרים, חלקם יצירות מופת של הספרות הספרדית-יהודית בכלל. מפני גורלה המר של קהילת יהודי יוגוסלביה בשואה ומפני מעמדה הלא רם של סוגת הסיפור הקצר בקרב היהודים הספרדים יצירתו אינה מוכרת אלא לקומץ חוקרי לשון. E. Romero, El teatro de los.21 sefardíes orientales, Madrid

151 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית שלה 52 במאמרו Jevreja Španske romanse bosanskih (רומנסות ספרדיות של יהודי בוסניה). 53 בתחילת מאמרו וגם בסופו הוא מציין את מקורן של חלק מהרומנסות המופיעות במאמר במילים אלו: לפני שנתחיל לדבר על הנושא ברצוננו להדגיש כי החומר הועמד לרשותנו בנדיבותה של גברת לאורה פאפו, פעילת ציבור ידועה וכנראה גם אחת מגדולי המומחים למורשת ספרדית 54 שבעל פה בבוסניה. --- לסיום צריך להזכיר כי אין מדובר כאן במחקר יסודי. כדי להשיג זאת היינו זקוקים לעבודת שטח מקדימה יסודית, בקרב המידעניות. אני כאמור לא עשיתי עבודה גדולה זאת, אלא השתמשתי בחומר שהיה אצלי וגם בחומר שהעמידה לרשותי הגברת לאורה פאפו. אני מודה לה על נדיבותה גם בהזדמנות 55 זו. ראוי להזכיר גם כי חלק מהרומנסות אשר נאספו בתקופה זו תשובצנה במחזותיה של לאורה פאפו ובתמונות ההוויי שלה בתקופה מאוחרת יותר. לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה נולד לזוג פאפו בנם הבכור, והוא נקרא על שם סבו, אבי אמו, ליאון. כעבור שנה נולד למשפחה עוד בן, בר-כוכבא, אך הכול קראו לו קוקי. ה. אין נביא בעירו: צעדים ראשונים בתאטרון בשנת 1919 שוב מתנסה לאורה פאפו בתחום היצירה התאטרונית. גם הפעם תחילתו של העניין הייתה בקרב במשפחה, אך הפעם ההצגה הוצגה על בימה ציבורית. כנראה לאחיות לוי עדיין לא הייתה דיי תעוזה להופיע על בימה ציבורית בסרייבו, מרכז תרבותי גדול שמבקריהם של אירועי התרבות בו, אניני טעם ותובענים, הטילו אימה על היוצרים בספרדית- יהודית. אי לכך תחילה הן בדקו את ערך יצירתן מול קהל אוהד יותר וביקורתי פחות בבימה ציבורית צנועה ב nacionalno "Židovsko društvo" (האגודה היהודית הלאומית) בעיירה ויסוקו ליד סרייבו. באמצע אפריל 1919, בערב תאטרון שהוצגה בו תמונתו של שבתי ג'אאין Lijepa Las hadras היפה), הוצג, בשירה ובריקודים, גם המערכון (השיר pjesma de Pesah (ההכנות לפסח). לאורה כתבה את המערכון וביימה אותו, ריקי רקדה, ובלאנקה ליוותה אותה בשירה ובנגינה בפסנתר. 56 ריקי וכישרונה הנפלא הם שמשכו את לב הקהל, ובזכותה המערכון עשה לו שם בוויסוקו. השמועות הגיעו מיד גם לסרייבו, ובעקבותיהן פנתה "לה ביניב'ולנציה" 57 אל ריקי בבקשה להכין מערכון חדש כדי להציגו בערב התרמה של הארגון. שוב הוטלה מלאכת הכתיבה על לאורה; בלאנקי ביצעה את השירים; וריקי.22 שם, ערך :620 baro Shuegra ni de,buena הודתה רומרו לווידקוביץ'- פטרוב על שתרגמה למענה את מאמרו של צ'מפרה מסרבו קרואטית לספרדית. 23. ראו שם, ערך 250: Esterka הערה 290, המתייחסת למקור המידע: "צ'מפרה, בוכוריטה, עמ' 138, בכיבוד צורת הכתיב שלו ובתוספת הטעמה על ידינו. כל המידע שנסקור בהמשך לקוח מהמאמר הזה". אם כן המידע של רומרו מבוסס על מאמרו של צ'מפרה, בוכוריטה (הערה 8 לעיל). 24. רומרו הכירה גם את מאמרה של עובדיה ואף הזדקקה ליישב סתירות בינו ובין מאמרו של צ'מפרה. כאמור, במאמרו של צ'מפרה, בוכוריטה (שם), המחזה Renado mi nuera grande לא הוזכר כלל. יתרה מזו, בסיכומו של המחזה Shuegra ni de baro buena תרגם צ'מפרה את שמה הספרדי-יהודי של הכלה,Renata לשם סרבו קרואטי Renado וכך הוא טשטש עוד יותר את הזיקה בין שתי הגרסאות. כשמצרפים לנאמר לעיל גם שעובדיה הציגה את שתי הגרסאות האלה כשני מחזות נפרדים מצטיירת תמונה מעורפלת ומבלבלת ביותר. אולם רומרו התמודדה בהצלחה עם הקושיה גם בלי להכיר את החומר מקרוב. בספרה התאטרון (הערה 21 לעיל), בערך 620:,Shuegra ni de baro buena היא הסיקה כי "יש נקודות מגע" בין המחזה הנדון לבין מחזה אחר של לאורה פאפו אשר לא נכלל במחקרו של צ'מפרה אבל מוזכר אצל עובדיה: "כותרתו גורמת לנו להניח כי מדובר בעלילה שעולים בה חיכוכים בין כלה לחמותה, יש גם חפיפה בשם של אחת הדמויות (רינאדו / רינאטה), גם ר' [ריקיצה] עובדיה מסרה כי המחזה נכתב ב 1933 בספרדית-יהודית באותיות לטיניות, כמו כל כתביה [של לאורה פאפו], שהוא הוקדש לשחקן שלום דאניטי ושהוא הוצג בסרייבו ב 1933 ". ועדיין בהיעדר ראיות מוצקות העדיפה רומרו להיזהר מהכרעה חד-משמעית, והיא השאירה את השאלה פתוחה: "ובכל 68

152 רקדה. אולם "בוכוריטה" עדיין לא אוזרת אומץ לחשוב על יצירה עצמאית בלתי תלויה היא בוחרת להסתמך על שיר צרפתי ידוע. כך נוצר המערכון La molinera i la karvonera (הטוחנת ומוכרת הפחם). ב 1 בדצמבר 1919, ביום חג יוגוסלבי לאומי, נפטר יהודה ליאון לוי והותיר אחריו אישה, שלוש בנות רווקות בלא נדוניה ושני בנים בלא מקצוע. מעתה נינה וקלארי תפרנסנה את אמן, את אחיהן ואת אחיותיהן. במרוצת הימים הן אפילו תחסוכנה מספיק כסף כדי לשלוח את האח הגדול יצחק ללימודים בווינה. תקופה זו לא האירה פנים למשפחה. זמן מה לאחר לידתו של קוקי לקה בעלה של לאורה, דניאל, בנפשו והועבר לסנטוריום, בו הוא יישאר עד סוף ימיו. מעתה, עול פרנסת משפחתה הקטנה של לאורה יוטל עליה. ו. צאינה בנות ציון: התגייסות חברתית ותמיכה ביציאת הבנות ללימודים ולעבודה ערנותה ואחריותה הציבורית לא אפשרו ללאורה לשקוע בבעיותיה האישיות ולהתעלם מהנושא הקרוב אל לבה הכשרת האישה (או הנערה) הספרדייה לחיי יצירה בעידן המודרני. בשנת 1924 היא חוזרת לזירה הציבורית במלוא המרץ בעקבות סיפורו של "בוקי" רומאנו, Dos vizinas in el kortižo (שתי שכנות בחצר). 58 כנהוג בסיפוריו של "בוקי" (ובהתאם לאווירה הכללית של המדור שהם פורסמו בו), גם בסיפורו זה נושבת רוח נוסטלגיה. בחום ובחיבה כובשת צייר "בוקי" בביטחון עצמי של אמן-על שתי שכנות יהודיות ספרדיות טיפוסיות של פעם, לאה ובוכוריטה. הוא לא נזקק לתיאורים מיותרים; שפתן החיה והתוססת של הדמויות הספיקה לו כדי לעצב דמויות משכנעות וכמעט חיות. מבלי להטיף לעמדותיהן או לדעותיהן הקדומות יצר "בוקי" שתי דמויות ייצוגיות ואמינות המשוחחות על הא ועל דא אך בעיקר על מה שאפשר לכנות "מכת חינוך לבנות" ועל השלכותיה המרחיקות לכת וה"מצמררות". לאה מספרת לבוכוריטה על אירוסיה של אירנה, בתה הקטנה של אחותה מאזאלטה. כמצופה בוכוריטה מיד שואלת מה עם לאורה, האחות הגדולה (כי בחברה היהודית-ספרדית המסורתית נהוג היה להשיא בנות לפי סדר לידתן). לאה עונה שהיא מסופקת אם לאורה תתחתן אי פעם. בוכוריטה מקשה: paresi! Pur luke? Abastanti hinoza (למה? היא דווקא דיי חיננית!), ועל כך לאה עונה בכתב אישום ארוך נגד בתי הספר שמקלקלים את הבנות: Ah kirida vizina. Ni eja no savi kvantu mal si jeva kun estas fitižas? In dimas in esti tjenpu. Si no las das a las eškolas, es ki son tontas. No savin salir entri đenti. Si las das a las školas, ti si fazin muj finas, muj seheludas no si dešan una זאת, אין בידינו כעת לדייק ולקבוע אם מדובר ביצירות שונות או בשתי כותרות של יצירה אחת". 25. ראו את מאמרי: "בין הרצוי למצוי: משנתה הלשונית של לאורה פאפו "בוכוריטה"", פעמים (בהכנה). 26. ראו נספח א': רשימה מעודכנת של פרסומיה וכתביה של לאורה פאפו "בוכוריטה". הרשימה מחולקת לחמש קטגוריות: שירה, פרוזה, דרמה, כתיבה ביקורתית ופולקלור. 27. פעמים רבות חצו שמות חיבה אלו את גבולות המשפחה והיו לשמו המזהה של האדם. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו אינטלקטואלים יהודים בסרייבו שנודעו בציבור בראש ובראשונה בכינויים זה: אברהם רומאנו "בוקי", דימאייו "בוקי", אברהם פ'ינצי "בוקי" וכו'. 28. או בו ק יצ ה בתוספת סיומת הקטנה- חיבה סרבו קרואטית..29 גורדנה קוייץ' Kujić),(Gordana סופרת יוגוסלבית ידועה, היא בתה של בלאנקה לוי-קוייץ', אחת האחיות של לאורה, וכמה מיצירותיה עוסקות בחייה של משפחתה. הרומן שלה Miris kiše na Balkanu (ריח הגשם בבלקנים) עוסק במשפחה בין שתי מלחמות העולם, ובוקה מופיעה בו פעמים רבות. כתיבתה של קוייץ' נאמנה למציאות, וסיפור הדברים שלה נתמך בכל מה שעולה מפרסומיה וממכתביה של לאורה. 30. ראו נזירוביץ', הספרות (הערה 11 לעיל), עמ' 503 (בלא הפניה כלשהי למקור הידיעה). П. Палавестра, Jеврејски писци.31 у српској књижевности, Београд 1998, стр לדוגמה דודה שרינה ה"איזמירליאה" (יוצאת איזמיר) במחזה La pasensia,vale mučo הדוברת במשך כל המחזה ספרדית-יהודית שונה במעט מזו של שאר הדמויות. בהעמדת שני הלהגים זה מול זה הבליטה "בוכוריטה" את מאפייני הלהג של יהודי סרייבו, שכן אחת המטרות של מחזותיה הייתה אליעזר פאפו 69

153 palavra avlar. Di mučus romanis, di muču korzu, di muču šekišijar, luke diras? I koandu lis falvas algu, a lus ožus ti saltan: Ja paso akel tjenpu ki lus padris spozavan a las ižas. Agora es otru tjenpu. I komu ki es otru tjenpu. Ja stamus mirandu pur tropu, luke sta akapitandu. Akeja si 'ntosega, paramordi ki la dešo il mansevu. Akeja otra - lonđi seja - fazi la kara preta di la famija. I pur luke es todu estu? Todu paramordi las pustas finezas. Toman akejus romanis, si pardin maldandu, jo se fin ki oras di noči. I luke li paresi kirida vizina, algu di boenu si anbeza di ejus? Krejasi, solu diskaralikis i vrigoensarijas. Ah mi kunjadu agora, si trava pur vezis i nubetis las orežas, ki la do a la Laura a las eškolas. Ama luke keri? Anbizava muj boenu. Di todu tenija 'unu'. Inpisarun todus a mi kunjadu: Es pikadu, es pikadu, ki la kiti, i ansina skapo esta kola - komu es ki si jama 'kademja'. I agora va a la banka. Toma mi paresi, mil i kinjentus dinaris al mez. Nada, kirida vizina. Kada manjana s alevanta, si penja, si visti, s' akomoda i si va. Ala medju dija vjeni, komi i si va. A la noči koandu sali dil lavoru, es dar dos tres arodijadas pur il korzu. I si li paresi si va i al kino. Dispues vieni jo se aki oras di noči, komi, i es ilugu tomar il ladriju 59 in la manu. Si kreji ki esta mučača, no si li va la manu, d' aka aja, a lavorar algu? Kvantas vezis ki li dizi mi Mazalta: Tristi di mi no seja, luke pensas tu no se. Amanjana ki ti kazis, ni una kumida no vas savez azer a esti maridal. Mira a la Erna kvantus fečus fazi? Ken sta jivandu la kaza mas ki eja. Di la manjana s'alevanta, dizbarasa, frega, alinpja todu ki da un gustu di ver. Dispoes s'asenta ala ma ina, kuzi, lavra, pigleja, arimenda, luke diras. Eja nada. Savi luke l' arispondi? Jo kvandumi vo kazar jo di ja banka no mi vo salir. El maridu a su lavoru, jo a mi lavoru. I al hotel vamus komer. La madri l' amarga, si zgrimi di sintir. I diga l' arogu es estu vida? 60 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית לשמר את השפה..33 לדוגמה La ingleza (האנגלייה) במחזה Esterka מנסה להידבר עם אסתרקה ועם הסבתא בקסטיליאנית. אסתרקה מבינה אותה בעזרת מילים מערביות ובין-לאומיות שהיא מכירה, אבל הסבתא, שדוברת ספרדית-יהודית וקצת סרבית ותו לא, אינה מצליחה להבין אותה כלל..34 במחזה Shuegra ni de baro buena מופיעה צוענייה שלמדה קצת ספרדית- יהודית כדי "לקרוא עתידות" ליהודיות זקנות המתנשפות בקיסילה (אתר נופש בקרבת סרייבו) שהסרבו קרואטית שלהן לא הספיקה אפילו לשיחה בסיסית מעין זו. יש כאן עדות מעניינת לניהול שיחה בספרדית-יהודית אצל בני העדות..35 במחזה Madrasta el nombre le Hermandat היד נמצא (בכתב abasta במקום. etc ( Madrasta ה פגישה לאורה פאפו בין שני איכרים סרבים לבין דודה מירקדה, ובאמצעות הדו שיח ביניהם היא תיעדה ותיארה את מידת השליטה (או, ליתר דיוק, חוסר השליטה) של הדור הישן בשפת המקום. לפי העדויות בעיתונות היהודית של אותה התקופה דיאלוגים מסוג זה הצחיקו את הקהל והיו מהגורמים החשובים לפופולריות של מחזותיה..36 בשיר Al occasion del jubileo de combate lavoro i succeso (לרגל חגיגת המאבק, העבודה וההצלה), אשר נכתב בתקופת המשבר שקדם למלחמת העולם השנייה, תיארה "בוכוריטה" את מצב המשפחה בעת המשבר שקדם למלחמת העולם הראשונה: "I estonces hue pelear por la vida / El pan de suyo no vinia a la boca / Sudar calio por la comida / El mundo mucho no se troka. // I Dudo con su regimento / Se desbolvia con mucha pena / Cada dia, algun amargo momento, / Se deskoražava la casa llena. // Yena la casa de criaturas / I no vacia de risas y cantes / Ma ricas huemos de tiernura / De biervos dulses calmantes" y (גם אז היה צורך להיאבק כבר בגיליון הבא של Jevrejski život מגיבה לאורה פאפו במאמר שכותרתו Madres (אימהות). 61 זוהי פעם ראשונה שהיא מפרסמת 70

154 דבר מה בספרדית-יהודית, ולמיטב ידיעתי זוהי גם הפעם הראשונה שבה היא חותמת בשם ספרותי "בוכוריטה". אין לפסול את האפשרות שהיא החליטה לחתום בשם זה משום שלאחת הדמויות של "בוקי" קראו בוכוריטה. כאמור, לאורה עצמה הייתה בת בכורה ובביתה קראו לה בוקה (לעיל הערות 27 ו 28 ). ייתכן כי השימוש בשמה של אחת הדמויות נועד גם ליצור רושם שלאורה פאפו כותבת בשמה של הדמות, בשם האישה הספרדייה של פעם ש"בוקי" שם בפיה דברים שאין ראוי לייחס לה. בין כך ובין כך, מאז הפולמוס השם הספרותי "בוכוריטה" יזוהה אתה כל חייה. את מאמר התגובה שלה פותחת "בוכוריטה" בדברי שבח על "הפיליטונים היפים בספרדית המופיעים ב život "Jevrejski ועל "נימתו העממית [של "בוקי"] ושפתו הכל כך קרובה אלינו", אך מהר מאוד היא עוברת לביקורת על העמדות המיושנות והשמרניות בסיפור. דבריה במאמר שופכים אור על משנתה הסדורה בעניינים חברתיים אשר תשמש אור לרגליה בכל מפעלה הספרותי על כן ראוי לצטטם בהרחבה: Este Buki esta muy muj jerado, esta pekando sin kerer. --- Sigun nuestro Buki, y el enflujo danjozo ke la eskola eksersa en la muchachika djudia kali pregonar al Kal, ke tornemos todos alo viežo, ke tornemos en kaza asentadas en los minderis lavrar, dezbarasar, fregar, lavar, šaguar kovri i batir biskutela. Alora no premia nada mas. Este paso retrogrado para atras resolvia problemas que savios sociologes non pueden resolver. Ke se vea ke Buki es Buki, i non es Bohora, porke si non era ansina, el savia muj bien, ke el ečo de kaza ke tanto huerte lo deskrive lo save azer la mas primitiva, i la mas ečada a la buena parte, i l'estudio, el saver, las siensias kale ser meresedera, kale sudar i gastar los nervos i la mansevez para los adoperar. 62 "בוקי" כאמור לא ייחס לנשים הספרדיות בסיפורו עמדות שלא רווחו בקרבן; לכן סביר להניח כי הוא נדהם מביקורתה הנוקבת של "בוכוריטה". הרי הסיפור שלו לא דגל בקידוש העבר ולא הטיף למאיסה במודרנה. ככלות הכול הוא נתן בימה לשתי דמויות, טיפוסיות למדיי, להשמיע את טענותיהן השמרניות והמיושנות. נכון גם שמשורותיו ניכרת חיבה נוסטלגית לדמויות אלו, אך מכאן ועד לאימוץ עמדתן או להטפה לאימוץ עמדתן הדרך ארוכה מאוד. ואולם הדבר נגע בציפור נפשה של "בוכוריטה", שכן היא הכירה מקרוב את הכורח הדוחק באישה המודרנית לצאת לשוק הפרנסה. הודות ללימודיה "בוכוריטה" הייתה מסוגלת לפרנס את ילדיה הקטנים גם לאחר מחלתו של בעלה אך אילו מקרה דומה כדי לחיות / הלחם לפה מעצמו לא קפץ / להזיע היה צריך בשביל האוכל / העולם אינו משתנה הרבה. // ודודו עם החייל שלו / הסתדרו בקושי גדול / כל יום איזה רגע מצער / את הבית כולו היה מדכא. // הבית גדוש ילדים / וגם לא ריק מצחוק או משיר / עשירות היינו בשלווה / במילים מתוקות ומרגיעות). 37 עיקר עלילתו של המחזה Shuegra ni de baro buena מבוסס על פרט ביוגרפי זה. 38. כלשון הבית החותם בשיר הנזכר: "Te auguramos las Levias / que muchos alcanses" años mos (מאחלות לך אנו הלוויות / שתזכי לשנים רבות). וככל הנראה מדובר בהלצה פנים-משפחתית ידועה. 39. את שמו הצרפתי של הסלון אפשר לייחס לרוח הצרפתית שהמשפחה כולה ספגה באיסתנבול ולאו דווקא להשפעתה של לאורה. 40. על שירותו הצבאי של בעלה בשנים הראשונות למלחמה נמצאנו למדים מטיוטה של מכתב בקשה של לאורה פאפו למשרד המלחמה הממלכתי של הקיסר. הגרסה הראשונית נשתמרה במחברת הרישומים (עמ' 24 26) הכוללת את גרסה קמא של הרומנסירו. במכתב ביקשה לאורה פאפו פיצויים בעבור בעלה דניאל, בגין מחלה בלתי ניתנת לריפוי שחלה בה כשהיה שבוי מלחמה באיטליה בשנים "אל תשאירו אותנו לבד / את פרחינו להתייבש / בשנה הבאה עלינו / נחכה שתבואו עם השלום". J. Bernadzikowska Belović, Die.42 sudslavische Frau in der Politik, Bosnische Post Bosnische Post, , p על האיש ועל מפעלו ראו.A Kajon Pinto, Dr. Vita בתוך הספר etc. Spomenica (הערה 9 לעיל), עמ' על הצעתו היא כותבת בהקדמה (בעמ' :(1 tresladando "Esto en mi madre lengua esta čika ovra, kuala inisiativa me hue dada por el Sr. אליעזר פאפו 71

155 היה מתרחש באותה העת ש"בוקי" מצייר אותה בצבעים ורודים כל כך, אישה במצב דומה וילדיה היו נדונים לעניות מרודה: Buen tiempo ke estavamos enseradas, onde avia mučačas viežas? Ansina avla una vizina ala otra! He mi Buki, un tiempo kuando una mužer de merkader enđojada de perlas de tabakas i de mašalas kedava bivda kon 5 6 kriaturas, le tokava mi Buki de la noče a la minjana jerse por las kuzinas i basinas del mundo. Oj grasjas al Dio non es ansina, los pustos ladrios, la salvan de tragedia semežante. Se emplea ake povera, se eča a la merkansija, gana su pan, lo importante es ke keda en elemento! --- El es seražero (šloser), ea es kuzindera i lavorando todos dos akomodan l'egsistensia, i non sufren. Non savez Buki ke oj non abasta un ganador. La vida es kara i muj apenada! 63 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית ז. כאן נולדתי: הלוקל פטריוטיזם של "בוכוריטה" אחרי הפולמוס עם "בוקי" שמה של "בוכוריטה" מתחיל להופיע בעיתונות היהודית בסרייבו בתדירות גבוהה. כבר בגיליון הבא של "Morena" היא מתחילה לפרסם את הנובלה שלה, Jevrejski život (שחרחורת). 64 שמונת פרקי הנובלה לא הופיעו ברצף כי אם בדילוגים ארבעת הפרקים הראשונים הופיעו בכל שלושה שבועות, 65 שני הפרקים הבאים אחריהם בהפרש של שבועיים, 66 הפרק השביעי שוב בהפרש של שלושה שבועות, 67 והפרק השמיני והאחרון פורסם לאחר שבוע אחד בלבד. 68 קשה לדעת, אך ייתכן מאוד שאת הפרשי הזמן בין הפרקים יש לתלות ב"בוכוריטה" עצמה, שכן בעת הזו היא עדיין חסרת ניסיון בכתיבה. בתקופת בשלותה יספיק פרק זמן כזה לכתיבת תמונת הוויי שלמה. עם הזמן ישתנה סגנונה, ובהמשך חייה את רוב זמנה היא תקדיש לסוגה אחרת, הדרמה. על כל פנים אפשר לומר כי כבר מצעדה הספרותי העצמאי הראשון ניכרת דרכה המיוחדת כתיבתה היא כתיבה נשית מובהקת. כבר בנובלה הראשונה שלה היא מפגינה יכולת מדהימה ליצור דמויות נשים עגולות, משכנעות, חיות ועם עולם פנימי עשיר. היא קשובה לרגשותיהן, מודעת למאפיינים שלהן ומצליחה להעביר את מסרן לקורא. בצדן של הדמויות העגולות והמשכנעות של מוריניקה ושל אמה מצטיירות הדמויות הגבריות, ראובן ואביה של מוריניקה, דמויות שטוחות ודו ממדיות. לעתים מתקבל הרושם שהם מופיעים בסיפור רק כרקע לעולמה הפנימי של מוריניקה, מעין גירויים חיצוניים שבעקבותיהם אפשר לרדת אל עומקי נפשה של הדמות הנשית הראשית. Dr. Vita Kayon ke desea ke se avle i se eskriva sofre el folklor sefardi en lingua espanjola, muestro idiom, komo lugares" lo avlamos en muestros (אני מתרגמת לשפת האם שלי את היצירה הקטנה הזאת, ביזמתו של מר ד"ר ב'יטה קאייון, אשר רוצה שידובר וייכתב על אודות הפולקלור הספרדי בשפה ספרדית, בלשון שלנו, בדרך שאנחנו מדברים במקומותינו). 45. את גרסה קמא היא כתבה בחמישה ימים בלבד 3 7 ביולי כתיבת גרסה בתרא ועריכתה ארכו זמן רב יותר מחורף 1931 עד לתשעה באב תרצ"ב 11) באוגוסט.( לפי שיטת המשכילים הספרדים גם לאורה פאפו הצמידה לעתים שתי מילים עם אותה משמעות, אחת "הגבוהה", שמבקשים להקנותה להמוני העם, והשנייה "הנמוכה" המוכרת לכול, שבאמצעותה מבינים את הראשונה. כך גם כאן, תחילה היא השתמשה במילה הראויה, הספרותית, aleman גרמני, אך מיד הוסיפה את הסלביזם העממי:.nemcesko 47. "הודות לתהפוכות הגורל אני עוסקת בנושא שכבר טיפלתי בו בחורף 1917, לרגל ויכוח חריף עם גברת ברנדזיקובסקה, שהייתה לה התעוזה לתקוף נשים ספרדיות במאמרה 'הספרדייה בבוסניה'. התנגדתי אז לדבריה ובמיטב טיעונים הראיתי לה מיהי האישה שלנו והרגע ההוא הוא התחלתו של הספר הקטן הזה, שאז כתבתיו בגרמנית בהנחייתו של מנהל המוזאון באותם הימים, מר ד"ר פאטש, אשר היום יושב בקתדרה לארכאולוגיה באוניברסיטת וינה". Z e k k y E f f e n d i e i n e.4 8 Erinnerung, Bosnische Post, בשתיים מ 16 הרומנסות לא נמסרו פרטים על אודות המידענית. 50. לפי התאריכים המופיעים בכתב היד, בתחילתו ובסופו (אחרי רומנסה 9), גרסה זו נערכה במשך שלושה ימים 72

156 אין צריך לומר שמוריניקה, כיאה לדמות נשית חיובית טיפוסית של "בוכוריטה", איננה ילדה מפונקת ושברירית היא בחורה, ולאחר מכן אישה, רגישה אך מודעת לעצמה ולוחמנית. באחד הפרקים של הנובלה מסופר על התקופה שבה ראובן ומוריניקה עדיין היו סטודנטים בגרמניה. כידוע, באותן השנים כבר ביקשו האנטישמים שיופעל נגד הסטודנטים היהודים נומירוס קלאוסוס. בוקר אחד ראתה מוריניקה קבוצת סטודנטים, חברי התנועה האנטישמית, מדביקים כרזות. בלא חת היא ניגשת לקרוא אותן. ראובן מזהיר אותה שלא תתקרב אליהם עד שיגיעו סטודנטים יהודים אחרים: bivas! No seas kurioza, asi muestros. 69 Espera ke vengan los אך מוריניקה איננה יראה מפני איש, היא ניגשת אל עבר הכרזות ואומרת לראובן: los Mira les rotas!. 70 plakates, Reuben! Aki va aver kavesas כשראובן, אשר כנראה לא הבין שמוריניקה מתכוונת לראשיהם של האנטישמים, מנסה להרגיעה במילים: 71 estas ; No te espantes, Morenika, kon mi היא עונה לו בנחרצות: veremos! Ken se espanta? Ke vengan, De baldes no nasi jo en Bosna! Batir lo vo komo la lana. 72 בסוף דבריה אלה של מוריניקה, המספרת, במידה לא קטנה של הזדהות וגאווה לוקל פטריוטית, ממשיכה ומסכמת: muestra I ja trija bošnakita. Hartonear kere. 73 אהבה עמוקה זו של "בוכוריטה" לעיר מולדתה, החיבה וההערצה למרקם העדין בין המערב למזרח אשר התהווה בה (עניין אשר יעלה בכתביה שוב ושוב) מוצאות להן ביטוי יפה כבר ביצירת הספרות הראשונה. ראובן מתלונן באוזניה של מוריניקה על קשיי פרדה מסרייבו: Eh! Mi Morena, ami me peza de dešar mi sevdad de nasimiento. Espartir es un poko murir! 74 אליעזר פאפו בינואר על שאיפותיה אלו מעיד גם מכתב שכתבה בפריז ב 25 באוגוסט 1928 לאחד המרצים שלה. המכתב שמור בעיזבונה. בנספח למכתב נמצאת הרומנסה (או בלשונה שלה, romance espagnole de moyen âge רומנסה ספרדית מימי הביניים).Amadi להלן מה שנראה כגרסה ראשונית של מכתב (תעיד על כך גם ההתלבטות הבלתי פתורה בהפניה שבראש המכתב): Mi muy Señor mio! Deseo comunicar a Usted este facto, que onde nosotros se cantan romanses de la idat media. A unos de sus colegas tengo de remeter mi chico romancero que recoge en mis dias jobenes, porque onde nosotros duermen estos tresoros de foklor. Se muy bien, que en Francia uno tiene senso entendimiento para todo loque es hermoso. Si a Usted le pueden gustar estos cantares anticos, volvere a mi casa le enviara a Usted mis romances. Agradesca Usted saludos respectuosos de Papo su (אדוני alumna Laura הנכבד! ברצוני לציין לפניך כי אצלנו שרים רומנסות מתקופת ימי הביניים. אני צריכה להגיש לאחד מעמיתיך את הרומנסירו הקטן שלי, אותו קיבצתי בימי נעוריי כי אוצרות הפולקלור האלה רדומים אצלנו. אני יודעת היטב שבצרפת יש חוש, הבנה, לכל דבר יפה. אם שירים עתיקים אלו ימצאו חן בעיניך כשאחזור לביתי אשלח לך את הרומנסירו שלי. דרישת שלום מלאת כבוד מתלמידתך לאורה פאפו). Don Vergile, Morenica (Las tres.52 hermanicas), Labrando estaba la reina, Don Beso, Moricos los mis Moricos, Pasear se ia Silvana, Morena me llaman 53. המאמר פורסם תחילה בספר Godišnjak La Benevolencije i והיא עונה לו בהצהרת אהבה לעיר: Ves, en esto tienes razon! Oj la manjana, kaminando por las kaležas turkas, miri todo kon otros ožos! Deskuvri ermozuras ke fin oj apenas las sospići. Orientie, Oriente kuanto sos ermozo! Vites las kajes de pijedregales redondos? Vites akeja kjetud de sus kazas? Otro mundo! Lindo muestro Saraj! En el centro tramvajes, autos, un poko mas longje el Levante kon sus ermozuras enkantanderas, sus mahales kjetas! Todo esto kale un aženo ke mos aklare la vista para verlo, para admiraldo! 75 בתקופה זו מתחילה "בוכוריטה" גם להרצות במוסדות יהודים במגוון 73

157 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית נושאים. בדצמבר 1924 דיווח העיתון Narodna židovska svijest על הרצאתה ב Dom Jevrejski (בית יהודי) בעניין גמילות חסדים והילדים. 76 ההרצאה התקיימה בסרבו קרואטית. בדצמבר 1927 דיווח העיתון על הרצאה אחרת שלה, 77 שנתקיימה ב Dom Glorijin (בית גלוריה), בעניין מקורה של הרומנסה. בשנת 1925 מתחילה "בוכוריטה" לפרסם באותו העיתון גם את שיריה הספרדיים-יהודיים. 78 הלוקל פטריוטיזם שלה מניע אותה ליזום תרגום של שירה סרבו קרואטית לספרדית-יהודית, ובשנת 1927 היא מפרסמת את תרגומה הספרדי-יהודי לשיר Lem Edim (שם פרטי תורכי), פרי 79 עטו של אחד מגדולי המשוררים הסרבים יובן יובנוביץ' "זמאיי". בצד השיר פורסם גם מאמרה של "בוכוריטה", in Nemo propheta patria (אין נביא בארצו), ובו ביטוי מרגש לתהייתה על נטייתם של יהודי בוסניה להתרפס מול כל דבר המובא מהמערב ועל חוסר נכונותם להתפעל מיצירות מקומיות: Kuanto mos enflama un poema del Ingles Byron, del Lovelace, y mos parese ke si ay algo de ermozo en el mundo puede azerlo solo onde los aženos, i porke un J. Jovanović Zmaj o un Šantić el Mostarli no pudian azer admirar mas ke el aženo. Esto es facil de responder son de aki, de nuestra tjera, de onde bivimos, y ninguno en su lugar es navi, i nemo propheta en patria. Azia algun danjo, si prekuravamos de dar a konoser al mundo civilizado algunos de estos valorozos poetas? 80 לאחר שהזמינה את בני קהילתה לפעול למען הוצאת שמותיהם של הסופרים הסרבו קרואטים אל העולם הגדול היא מצטטת את דבריו של ברנדס, שהיהודים תמיד הפיצו את ערכיהן של מדינות אשר התנכלו להם. היא ממשיכה ומבטיחה כי המקרה של יהודי בוסניה בוודאי היה שונה: שכניהם, בני דתות אחרות, היו יודעים להעריך נכונה את הפטריוטיות של היהודים: El žudio fue siempre el ke jevo, i dio a konoser al mundo, valores de paises onde lo maltrataron (Brandes). Si mozotros lo aziamos, avia ken ke lo agradeska. No espartiamos la suerte del Brandes. La narodna pjesma, el kante nacional del Slavo tiene una ermozura deskonosida en otras poesias del mundo. Sus versos son težedos del amor de madre de akea kerensia de madre Potpore, Sarajevo 5694, pp , ואחר כך שוב בכתבים נבחרים (הערה 1 לעיל), עמ' מפני חשיבותו המאמר תורגם לאנגלית. ראו K. Baruch, Spanish Ballads of the Bosnian Jews, Judeo-Spanish Ballads from Bosnia, S.G. Armistead and J.H. Silverman (eds.), Philadelphia 1971, pp כתבים נבחרים (שם), עמ' שם, עמ' על סקירת האירוע ראו Židovska svijest, "לה ביניב'ולנציה", עמותה לקידום התרבות וההשכלה, נוסדה בשנת 1902 והיא שמה לה למטרה ליצור דור חדש של אינטלקטואלים, מנהיגים ופעילי ציבור. לשם כך היא יסדה קרן שממנה הוענקו מלגות לתלמידים מוכשרים, ובמיוחד לאלה החפצים ללמוד מקצועות שתהיה בהם גם תרומה ציבורית, כגון הוראה, רפואה, עיתונות, אמנות וכו'. העמותה כיסתה את מכלול הוצאות הלימודים של בני חסותה, בדרך כלל באחת האוניברסיטאות הפועלות בתחומי הממלכה בווינה, בגרץ או בפראג. כמו כן "לה ביניב'ולנציה" יסדה ספרייה יהודית ציבורית, עודדה איסוף ומחקר של חומר פולקלוריסטי, פובליציסטיקה יהודית (הכנת ספרי לימוד וספרי מחקר בנושאים יהודיים, תרגום של ספרות יהודית מעברית, מיידיש ומלשונות אירופה) ויצירה (הצגות, תצוגות וכיוצא באלה). Jevrejski život, 33, 1924, p בסלנג הספרדי-יהודי הבוסני למילה,ladriju שהוראתה הראשונית היא לב נה, משמעות נוספת טמטום, שטויות. 60. "אח שכנתי היקרה. האינך יודעת כמה צער יש עם הבנות הקלוקלות האלה? ובמיוחד בזמן הזה. אם אינך שולחת אותן לבתי ספר הן יוצאות מטומטמות. לא יודעות להופיע בחברה. אם את שולחת אותן לבתי ספר הן נעשות מאוד עדינות, מאוד חכמות. אי-אפשר להגיד להן אף מילה אחת. 74

158 אליעזר פאפו del puevlo al kual la kultura no le alkanso azer danjo, i mučas ermozuras sin presio. Por oras vamos a dar a nuestros lektores el traslado de Lem Edim i de Šantić un čiko poema. Si va aver intereso mas tarde vamos publicar i algunos kantes heroikos, los kualos sonsonetes y melopeas akompanjan kon melankolikos los tanjedores de la gusla. Se va prekurar ke la lengua sea klara, ke se pueda entender un poko mas lonđe de Bosanski Brod. 81 ההערה האירונית שחותמת את המאמר מעניינת אפשר להסיק ממנה כי "בוכוריטה" עצמה החזיקה בדעה קדומה על אודות עליונותו של המערב, הדעה שהיא ייחסה לבני קהילתה. העיר בוסנסקי ברוד נמצאת בצפון מערב בוסניה בגבול עם קרואטיה. אם תרגומי השירה הסלבית הלאומית של "בוכוריטה" לא נועדו לקהל המקומי בלבד אלא גם לקהל שמעבר לבוסנסקי ברוד, הרי גם עיניה של "בוכוריטה" מופנות אל המערב, ל civilizado, mundo ל"עולם המתורבת" לדבריה לעולם זה יש להכיר את התרבות הסלבית ואת ערכיה, ולא דווקא למזרח הדובר ספרדית-יהודית. בתקופה זו בצדו של הלוקל פטריוטיזם נושבת בפרסומיה של "בוכוריטה" רוח ציונית. כך, למשל, הנובלה Morenika מסתיימת בעלייתן של הדמויות הראשיות לארץ ישראל. בהמשך, באפריל 1927, מתרגמת "בוכוריטה" מגרמנית לספרדית-יהודית את מאמרה הפמיניסטי-ציוני של ד"ר נדיה שטיין Stein) (Nadia ומפרסמת אותו בעיתון הציוני Narodna židovska 82 svijest תחת הכותרת "החלוצה". ח. אי-אפשר לעצור את הזמן: גישתה האמביוולנטית של "בוכוריטה" לאמנסיפציית הנשים מטרתה הברורה של "בוכוריטה" בתרגום מאמרה הפמיניסטי-ציוני של שטיין היא פרסום הרעיונות הטמונים בו והפצתם, והדבר מלמד על הזדהותה של המתרגמת עם רוחו של המאמר. עם זאת עמדתה בעניין פמיניזם ושאלת שחרור האישה מורכבת יותר. ממאמרה הראשון בעיתונות היהודית ועד למחזותיה החברתיים בתקופת יצירתה הבשלה היא המשיכה לעודד נשים לצאת לעבודה ולרכוש מקצועות אשר יאפשרו להן לתרום לפרנסת המשפחה; אף על פי כן היא לא ראתה בדברים אלו ערך בפני עצמם. מבחינתה היה זה צו השעה ותו לא. "בוכוריטה", אשר תקפה בחריפות את "בוקי" על מה שהיא זיהתה בכתיבתו כ"צעד אחורה אל העבר", בעצמה לא הייתה בטוחה כלל וכלל כי האישה המודרנית שמחה, מרוב רומנים, מרוב טיילת, מרוב פלירט מה אגיד לך. וכשאת אומרת להן משהו הן מתנפלות עלייך ואומרות: 'עברו כבר אותם הימים שבהם אבות היו משיאים את הבנות, אלו זמנים אחרים'. ואילו זמנים אחרים אלו. למרבה הצער אנחנו רואות מה קורה אחת הרעילה את עצמה כי החבר עזב אותה. האחרת, שלא נדע, מביישת את המשפחה. ולמה? הכול בגלל העידונים הארורים הן לוקחות את הרומנים ההם, הולכות לאיבוד מרוב קריאה, לכי תדעי עד איזו שעה בלילה. ומה נראה לך, שכנתי היקרה, שמשהו טוב אפשר ללמוד מהם? האמיני לי, רק עזות פנים ובושות. ויי, גיסי עכשיו ממש מושך לעצמו אוזניים על זה ששלח את לאורה לבית הספר. אבל מה הוא רוצה? היא למדה טוב מאוד. בכל המקצועות היא קיבלה 'אחד' [=הציון הגבוה א"פ]. כולם התחילו להגיד לגיסי 'חבל, חבל להוציא אותה'. וככה היא סיימה את בית הספר הזה, איך קוראים לו 'קדמיה'. ועכשיו היא עובדת בבנק. היא מקבלת, נראה לי, 1,500 דינר בחודש. כלום, שכנתי היקרה. כל בוקר היא קמה לה, מסתרקת, מתלבשת, מתגנדרת והולכת לה. בצהריים היא באה, אוכלת והולכת. בערב אחרי העבודה היא יוצאת לשניים שלושה סיבובים בטיילת. אם נראה לה היא הולכת גם לקולנוע. אחר כך היא באה, לכי תדעי באיזו שעה של הלילה, אוכלת וישר 'טמטום' לידיים. את מאמינה שהבחורה הזאת לא מזיזה את היד מפה לשם כדי לעשות משהו. כמה פעמים כבר אמרה לה אחותי מאזאלטה: 'אוי ואבוי לי, אני לא יודעת מה את חושבת לעצמך, מחר כשתתחתני מאכל אחד לא תדעי להכין לבעלך. תסתכלי על אירנה, כמה עבודות יש לה, מי מחזיקה את הבית אם לא היא? מהבוקר היא מסדרת, מצחצחת, מנקה הכול, תענוג להסתכל. אחר כך היא יושבת ליד המכונה, תופרת, רוקמת, מגהצת, מטליאה, מה אני אגיד לך'. וזאת כלום. את יודעת מה היא עונה לה? 'אני כשאתחתן לא אעזוב את הבנק. בעלי 75

159 שלמה או שלווה יותר מהנשים בדורות קודמים. במסה על אודות האישה 83 הספרדייה מבוסניה היא כותבת: El resultado de todo ke aki se anoto es el sigiente: ke aunke la mujer de un tiempo mucho mas lazdro en su kaza i para su famiya, tuvo mas alegria i mas paz en su korason ke la mujer moderna kon todo el konfor i los kolaylikes ke le trusho el dor de oy! Moralmente ea esta manko sastifecha ke la de un tiempo i esto es de entender siendo akea, la antika aksepto la vida komo hue, i oy demandamos de ea (de la vida) mucho mas de lo ke ea mos puede dar. 84 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית לעבודה ואני לעבודה שלי. נאכל בבית מלון'. אמא המסכנה, צמרמורת אוחזת בה כשהיא שומעת דברים כאלה. תגידי, בבקשה, זה נקרא חיים, זה?" Jevrejski život, 34, 1924, p "בוקי זה טועה טעות חמורה, הוא חוטא מבלי לדעת --- לפי בוקי שלנו מפני השפעתו הרעה של בית הספר על הבת היהודייה צריך היה שנתפלל בבית הכנסת, שנחזור בכול לדרכים ישנות לחזור לשבת בבית, על כריות: לרקום, לסדר, לצחצח, לרחוץ, לנקות כלי נחושת ולהכין עוגות. שום דבר אחר לא היינו צריכים. הצעד אחורה אל העבר היה פותר בעיות שגדולי הסוציולוגים אינם מצליחים לפתור. שיהיה ברור, בוקי הוא בוקי ולא בכורה שאם לא כן הוא היה יודע שעסקי הבית, שלפי תיאוריו קשים כל כך, האישה הפרימיטיבית והמטומטמת ביותר מסוגלת לעשותם; ואילו בשביל לימודים, בשביל ידע, בשביל מדעים צריך לטרוח, צריך להזיע ולהשקיע עצבים ובחרות". 63. "בימים הטובים ההם שהיינו סגורות בבית, איפה שמענו אז על רווקות זקנות? מילים כאלה אומרת שכנה לרעותה! ויי, בוקי שלי, בימים ההם כשאשת סוחר מהודרת במרגליות, בשרשרות ובשאר תכשיטים נשארה אלמנה עם חמישה שישה ילדים, מהבוקר עד הלילה, בוקי יקירי, היא הייתה חייבת לנדוד במטבחים ובין הסירים בבתים של זרים. היום, תודה לאל, זה כבר לא כך. ה'טמטומים' הארורים מצילים אותה מטרגדיה כזו. היא יוצאת לעבודה, למסחר, מרוויחה את לחמה, והחשוב ביותר היא נשארת במעמדה המכובד! --- הוא מסגר, היא תופרת. והואיל ושניהם עובדים הם מבטיחים את קיומם בלי לסבול. האינך יודע בוקי שהיום לא מספיק מפרנס אחד בבית. החיים נעשו יקרים וקשים!" Jevrejski život, 35, 1924, p שם,.44,41,38,35.66 שם,.48,46.67 שם,.51 כזכור, תחילתה של מסה זו היא בפולמוס עם יליצה ברנדזיקובסקה בילוביץ', אשר האשימה את האישה הספרדייה שאיננה מסוגלת להשתחרר מכבלי העבר. הפולמוס התרחש כשבע שנים לפני הפולמוס עם "בוקי", ואילו הניסוח המצוטט כאן לקוח מגרסתה הספרדית-יהודית של המסה, משנת בדיוק כמו אז, ב 1917, כשבמאמרה בגרמנית היא שינסה את מותניה ויצאה להגן על היופי שבמסורתה של האישה הספרדייה, על חכמת החיים הטמונה באורח החיים המסורתי, על ההומניות, היושר וההסתפקות במועט, כך גם כעבור 14 שנה. מכאן נראה שגישתה דומה לגישתו של "בוקי". אם כן, למה גם לקראתו היא יצאה למלחמה? למה היא כינתה את התמונה האידילית של העבר המצטיירת מדבריהן של דמויותיו של "בוקי" כ"צעד אחורה אל העבר"? התשובה טמונה, לדעתי, 85 בשורות הבאות: Materialmente oy estamos mejor! No estamos atravadas de mucha famiya! Pero si atorgamos la verdat no hue mejor akel tiempo? No porke tiene el nimbo el kolor ermozo de lo pasado, sino porke hue de punto de vista moral mucho mejor. 86 אליבא ד"בוכוריטה" בדיוק כמו שיציאת נשים לעבודה אינה ערך בפני עצמו, כך גם אין כל ערך בהנצחת דרכי חיים שאבד עליהן הכלח. ההכרעה האמתית היא בעל זמני: במוסר, בערכים ובפסיכולוגיה. לכן לדעתה היטיבה לעשות האישה הספרדייה כשלא הסתגרה מפני המודרנה אך גם לא התנתקה מעברה. הסתגלותה ההדרגתית אפשרה לה להתאים את ערכיה הישנים למצב החדש. לכן גם אליבא ד"בוכוריטה" טועה "בוקי" הדמויות בסיפורו ממשיכות להיות נאמנות לצורות שעבר זמנן ובכך הן בוגדות במה ש"בוכוריטה" רואה כתורתה של האישה הספרדייה: נאמנות לתוכן וגמישות בענייני הצורה. 76

160 אליעזר פאפו.68 שם, "אל תהיי סקרנית, בחייך! חכי עד שיבואו החבר'ה שלנו". 70. "קרא את הפלקטים שלהם ראובן! ראשים יישברו פה!" 71. "אל תפחדי, מוריניקה, את אתי". 72. "מי מפחד? שיבואו, נראה אותם! לא לשווא נולדתי בבוסניה! אני אכה בהם כמו שמכים צמר". 73. "וכבר מתכוננת הבוסנית הקטנה שלנו. רוצה להיאבק". 74. "אה, מורינה שלי! אני, קשה לי לעזוב את עיר מולדתי. הפרדה היא מיתה קטנה". 75. "ראה, כאן אתה צודק! היום בבוקר כשעברתי ברחובות המוסלמים הסתכלתי על הכול בעיניים אחרות! גיליתי יופי שעד היום בקושי חשדתי בקיומו! מזרח מזרח אתה כה יפה! האם ראית את הרחובות העשויים אבנים עגולות? האם ראית את השקט בבתיהם? עולם אחר! סרייבו היפה שלנו! במרכזה חשמליות, במרחק קטן ממנו המזרח עם יופיו המקסים ושכונותיו השקטות. נדרש איש זר שיבהיר לנו את הראות כדי שנוכל לראות את כל זה, כדי שנעריץ את כל זה!" Dobročinstvo i naša djeca,.76 Narodna židovska svijest, 37 38, 1924 Donde mos viene la romansa,.77 ibid, 182, , p תחילה פורסם השיר Ožikos de guerko (אמנון ותמר), שם, 61, ולאחר מכן גם השיר A mi nona, Sunha Liačon Salom (לסבתי שונחה [=שמחה] ליאג'ון [=אליהו] שלום), שם, 75. Jevrejski život, 159, p "כמה מלהיב אותנו שיר משיריו של ביירון האנגלי, או של לובלייס; ונראה לנו שאם יש משהו יפה בעולם הוא יכול להיווצר בנכר בלבד. מדוע י' יובנוביץ' זמאיי או שנטיץ' איש מוסטר לא יעוררו בנו הערצה יותר מהזרים? קל לענות על השאלה מפני שהם מכאן, מארצנו, מהמקום שאנחנו חיים בו, את התפעלותה מיכולת ההסתגלות של האישה הספרדייה הביעה "בוכוריטה" במילים אלה: Estudiemos una mužer ke ya paso los sesenta! Mientres su ćikez ea bivio en un ambiente turko, en el mas puro Oriente. Vino ala mučačez le vino el Austriako, elemento evropeo ke le abolto entera la vida i su modo de entenderla! I komo no? De harenka, kalio si kižo o no ke se adapte a los uzos ke trušo el konkistador muevo, el renado muevo. Por esteso lo izo i la mužer serba. Vino a los anjos de ser nona, delivro el Serbo la Bosna, i ea, la čika jahudinka de šalvariko duspues feređe, i mas tarde el čapeo, se adapto a todos los režimes kon la elasticidat de su rasa! En medio siglo (50 anjos) vido trokarse tres reinados, tres rasas, oriental, germana i slava! Y ea supo siempre jir kon el tiempo! No se kere maestria para esto? 87 ההסתגלות למודרנה, אם כן, איננה בהכרח ניתוק מהעבר ההפך הוא הנכון. אליבא ד"בוכוריטה" המסורת היהודית-ספרדית מחייבת הליכה עם הזמן. אם כן המודל לאימוץ המודרניות שהיא מציעה לבני קהילתה (ובמיוחד לבנות קהילתה) אינו בא ממקום של נתק או שבר; הוא המשך טבעי של המסורת הנושנה. יתרה מזו, צעידה נוסטלגית כלפי העבר איננה רק מעשה אנטי-חברתי היא גם מנוגדת למסורת. מעתה ל"בוכוריטה" שתי משימות עיקריות: תיקון החברה ותיעוד העבר. לשם הראשונה היא כותבת את המערכון העצמאי הראשון שלה Dotas (הנדוניות), המאיץ בבנות לקחת את גורלן לידיהן, ומרצה בנושאים חברתיים. לשם מטרתה השנייה היא מתחילה לפרסם דיוקנות של אנשים מן השורה, זקנים וזקנות של פעם, 88 "טיפוסים ישנים" אשר לדעתה גילמו את דרך החיים היהודית-ספרדית, את ערכיה ואת השקפותיה של החברה היהודית- ספרדית המסורתית, את האנקדוטות 89 ואת הרישומים הפולקלוריים שלה על המנהגים 90 והמשחקים 91 שהולכים ונעלמים. ט. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח: תקופת היצירה הבשלה צ'מפרה, המתבסס על עדויותיהן של בלאנקה ושל חברה משותפת לה ול"בוכוריטה", מוסר 92 כי זמן מה לאחר שחזרה המשפחה לסרייבו סיימה לאורה בהצלחה Cours de vacances (קורס קיץ) של כי"ח וקיבלה Diplôme supérieur d'études Françaises (תעודה עליונה ללימודים צרפתיים), המסמיכה ללמד לשון צרפתית וספרות צרפתית. הוא לא 77

161 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית ואף אחד אינו יכול להיות נביא בארצו, 'אין נביא בעירו'. האם היה מזיק אילו ניסינו להכיר לעולם המתורבת מישהו מהמשוררים הגדולים האלה?" 81. "תמיד הביא היהודי לידיעת העולם את ערכיהן של המדינות אשר התנכלו לו (ברנדס). אילו היינו אנחנו עושים כדבר הזה היה מי שיודה לנו. לא היה נגזר עלינו הגורל הנזכר אצל ברנדס. ב pjesma,narodna בשיר הלאומי הסלבי יש יופי מיוחד שאיננו מוכר בשירות לאומיות אחרות בעולם. משולבת בו אהבת האם, אותה חיבת האם של העם שהתרבות לא הצליחה להזיק לו. לעת עתה ניתן לקוראינו תרגום של השיר 'לם אדים' ושיר אחד קטן של שנטיץ'. אם הקהל יגלה עניין בהם נפרסם בהמשך גם שירי גיבורים שביצועם המונוטוני מלווה בניגונים מלנכוליים של כינור; נשתדל שהשפה תהיה ברורה, כדי שיוכלו להבינה גם מחוץ לבוסנסקי ברוד". La haluca, Narodna židovska.82 svijest, , 1927, pp Bosna, Laגרסה mužer Sefardi de בתרא, עמ' "התוצאה של כל מה שנאמר כאן היא שאף שהאישה של פעם עבדה הרבה יותר קשה בביתה ובעבור משפחתה, היו לה שמחה ושלווה בלב יותר משיש לאישה המודרנית עם כל הנוחויות וההקלות שהופיעו בדור זה. מבחינה מורלית, היא פחות מרוצה מהאישה של פעם, וזה מובן, כי האישה ההיא, הוותיקה, הייתה מקבלת את החיים כמו שהם, והיום אנחנו דורשים מהם [מהחיים] הרבה יותר ממה שהם יכולים לתת"..85 Bosna,La mužer Sefardi de גרסה בתרא, עמ' "מבחינה חומרית מצבנו היום טוב יותר! אין לנו מעמסה של משפחות גדולות! אבל אם מבקשים את האמת האם לא היה טוב יותר בזמן ההוא? לא מפני ההילה שיש לו --- אלא מפני שמבחינה מורלית היה אז טוב בהרבה"..87 Bosna,La mužer sefardi de גרסה בתרא, עמ' 13: "נתרכז באישה שעברה בנות משפחת לוי, קלארי, לאורה ונינה (עומדות) בלאנקי וריקי (יושבות) בכניסה לבית הוריהן מציג תאריכים מדויקים, אך מוסיף כי עם חזרתה מפריז החלו לקרוא לה במשפחה La Franceza (הצרפתייה). 93 נזירוביץ' מתבסס על מכתבה הנזכר למרצה שלה, 94 אשר נכתב בפריז באוגוסט 1928, ובצדק מסיק כי 95 הוא נכתב בעת שהותה בצרפת לרגל לימודיה. שהותה בפריז והיחשפותה לחיי התרבות הסוחפים שם היטיבו עם "בוכוריטה" התנתקות קצרה זו ממשפחתה, מקהילתה ומעירה העניקה לה כנראה נקודת מבט חדשה על מפעלה, הציבורי והספרותי, ועל תרומתו. היא חוזרת מפריז מודעת לעצמה ובטוחה בסגולותיה ובכישרונותיה הספרותיים. גם ההכרה וההוקרה שזכתה להן בקהילה היהודית, ומעמדה החדש בתורת "אשת ציבור" ידועה, 96 תרמו לחיזוק ביטחונה הספרותי. 78

162 את תחילתו של עידן יצירתה הבשלה של לאורה אפשר למקם בשנים אלו. עתה, למרות הביקורת הקטלנית של האינטליגנציה היהודית-ספרדית שהייתה מנת חלקם של אחדים לפניה ולמרות קביעתו הנחרצת של ברוך כי החברה היהודית-ספרדית איננה מפותחת דייה כדי להוליד יצירה קולקטיבית בסדר גודל של דרמה 97 "בוכוריטה" פונה לסוגה תובענית זו בבטחה של יוצרת ריבונית המודעת ליכולותיה. מי שפעם נטתה להסתמך על אחרים אפילו בכתיבת מערכונים קצרצרים מתחילה את כתיבתה הדרמטורגית במחזה חברתי רב היקף בן שלוש מערכות. כתיבת Esterka (אסתרקה) התחילה ב 16 בדצמבר 1929 והסתיימה ב 12 ביולי גם את תמונת ההוויי הראשונה שלה, Avia de ser (היה היה), כותבת "בוכוריטה" בתקופה זו, במקביל למחזה.Esterka תהליך הכתיבה של תמונת הוויי זו נמשך קצת יותר משבוע בין ה 18 ל 26 בפברואר ב 13 שנות כתיבתה הבשלה (משנת 1929 עד למותה המוקדם ב 1942 ) כתבה "בוכוריטה" שבע דרמות, מתוכן שלושה מחזות חברתיים Esterka,) Hermandat / Madrasta ו el Shuegra ni de baro buena,(nombre le abasta מחזה הוויי mios) (Ožos ושלוש תמונות הוויי.(Tiempos ו pasados Avia de ser, La pasensia vale mučo) מה שבולט לעין ביצירתה התאטרונית הוא האיזון המפליא בין העיסוק בהוויי לבין העיסוק במבע חברתי. כאילו מדובר בהחלטה מודעת ועקרונית, כמחצית זמנה היא מקדישה להנצחת ההוויי היהודי-ספרדי המסורתי וכמחצית ל"תיקון החברה". מבחינה זו קיים במפעלה הספרותי של "בוכוריטה" גם איזון פנימי. תמונות ההוויי ומחזה ההוויי שלה טעונים מסרים חברתיים באותה מידה שמחזותיה החברתיים גדושים יסודות פולקלוריים. 98 למשל, "בוכוריטה" משתמשת במוזיקה מההוויי היהודי-ספרדי גם במחזותיה החברתיים ולא רק בתמונות ההוויי שלה, 99 בהן השימוש מובן מאליו ואפילו מתבקש. מדובר בעיקר ברומנסות, 100 אך לעתים מופיעות במחזות (בהקשר של חגים או טקסים יהודיים) גם הקומפלאס (או לפחות פרודיות עליהן) 101 ושירי עם אחרים. אמנם גם מבחינה מוזיקלית מחזות אלו רחוקים מלהיות גנזך פולקלורי גרדא. "בוכוריטה" איננה אוצרת המגישה את חומריה באמצעות הצגה תאטרלית; תפקידה בעיצובן המוזיקלי של ההצגות על פי מחזותיה רחב, פעיל ויצירתי הרבה יותר: היא מחברת בתים חדשים לשירים ישנים, 102 היא כותבת שירים שהולמים את העלילה ומלבישה אותם במנגינות ישנות (יהודיות- ספרדיות, 103 או צרפתיות ), 104 או מלחינה להם מנגינות חדשות. במקומות מסוימים נוצר הרושם שהשיר הוא יחידה מוכנה שלא נוצרה בעקבות המחזה אלא רק שובצה בתוכו. 105 למרבה הצער לחניה לא נשתמרו. י. סוף דבר הכול נשמר: אפילוג נראה כי בקבוצת השחקנים החובבנים של "מתתיה" מצאה "בוכוריטה" גיל 60! בילדותה היא חייתה באווירה תורכית, במזרח ממשי, במלוא מובן המילה. כשהגיעה לבחרותה בא [הכובש] האוסטרי וההשפעה האירופית ששינו לה את כל החיים ואפילו את תפיסת החיים. האישה של פעם, כל כבודה בת מלך פנימה, הייתה חייבת להסתגל למנהגים שהביא הכובש החדש, הממלכה החדשה. את אותו הדבר עשתה גם האישה הסרבית. כשהגיעה העת שתהיה סבתא, הסרבים שחררו את בוסניה והיא, היהודייה הקטנה, מהשרוול, דרך הפ'יריג'י, עד לכובע שהגיע מאוחר יותר, הסתגלה לכל המשטרים עם גמישותו של גזעה! בחצי מאה (50 שנה) היא ראתה שלוש מלכויות מתחלפות, שלושה גזעים שונים: המזרחי, הגרמני והסלבי! והיא ידעה תמיד ללכת עם הזמן! לא צריך מיומנות מיוחדת בשביל זה?" 88. לרשימה מפורטת ראו נספח א'. באחד הדיוקנות אשר פורסם תחת הכותרת no" Por esto akea vieža "se kižo murir (לכן לא רצתה הזקנה למות), ב. p Jevrejski glas, 30, 1929,,10 היא כתבה: de" Tipos de viežas un tiempo son raros. Por la ley de la natura kale ke dispareskan. Me esforzo para enfikar en la memoria algun retrato de estas "mužeres de un tiempo (דמויות הזקנות של פעם היום נדירות. לפי חוקי הטבע סופן להיעלם. אני מתאמצת לשמר בזיכרון את דימוין של נשים אלו של פעם). 89. לרשימה מפורטת ראו נספח א'..90 לדוגמה Jevrejski Salida Pesah,.život,, בעיזבון שמור גם האוטוגרף (שני עמודי מחברת חשבון בודדים, בפורמט 32:20.5 ס"מ) של כתבה בשם Duspues de las hadras (אחרי ההכנות לפסח), אשר מעולם לא פורסמה..91 לדוגמה ke Uno de los đugos se estan desparesiendo, Jevrejski život, 124, 1926, p צ'מפרה, בוכוריטה (ראו סוף הערה אליעזר פאפו 79

163 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית כלי הולם לשתי מטרותיה למבע החברתי ולהנצחת הערכים היהודיים- ספרדיים המסורתיים. סביר להניח כי אלמלא הפלישה הגרמנית ואלמלא סיפוח בוסניה והרצגובינה לקרואטיה העצמאית (אשר תיזכר בתולדות האנושות כמדינת הלוויין היחידה של הרייך השלישי אשר זכתה לאמונו המלא של היטלר עד כי השמדת היהודים באזורים אשר סופחו לשטחה הופקדה בידי ממשלתה) שיתוף הפעולה בין "בוכוריטה" לשחקני "מתתיה" היה מניב פ רות נוספים. מחוללי "הסדר החדש" הגרמנים וקלגסיהם הקרואטים והמוסלמים מחקו כלא היה את המיקרוקוסמוס של "בוכוריטה": בניה, קוקי וליאון, נלקחו למחנה הריכוז יסנובץ (Jasenovac) כבר באחת הפשיטות האוסטשיות הראשונות, אך הם לא הגיעו למחנה כי נרצחו בדרך; אחותה בלאנקי ברחה לסרביה עם בעלה הסרבי; ריקי, אשר התגוררה בבלגרד כבר זמן רב, הסתתרה בכפר סרבי נידח בפנים המדינה, שם הגרמנים לא חיפשו יהודים; קלארי ויצחק התגוררו בזגרב, אך עם תחילת הרדיפות ברחה קלארי עם ילדיה לאיטליה, ואילו יצחק ואשתו זדנקה חזרו לבוסניה והסתתרו בכפר נידח בזהות בדויה; אליאס כבר קודם עלה לארץ ישראל. כך, מכל המשפחה הגדולה נשארו בסרייבו רק "בוכוריטה" ונינה. בזכות נישואיה של נינה לבעלה ה"ארי" הגל הראשון של רדיפות היהודים לא נגע אליה. "בוכוריטה" עם בניה: ליאון משמאלה ובר-כוכבא מימינה 8 לעיל), עמ' כך למשל בשיר Al occasion del,jubileo de combate, lavoro i succeso גרסה בתרא ( ), שכתבה "בוכוריטה" לכבוד אחותה נינה במלאת 25 שנה לסלון הכובעים לגברות שלה. הכינוי מופיע בשני מקומות, בפעם הראשונה בבית השביעי: Cuando a las doze dava el tiro / Mama ya skapava su žiro / Nina, Clari, Kaki, Blanki, Riki / todos a la meza i su iža grande, La Franceza (כשהשעון סימן צהריים / הייתה אימא מסיימת את סידוריה / נינה, קלארי, קאקי, בלאנקי, ריקי, כולם לשולחן וגם בתה הגדולה, הצרפתייה). וכן בחתימה: grande, Tu ermana Franceza Bohoreta (אחותך הגדולה, בוכוריטה הצרפתייה). 94. ראו הערה 51 לעיל. 95. נזירוביץ', קנסיונרו (הערה 5 לעיל), עמ' "בשבוע שעבר הועלתה ב'לה גלורייה' ההצגה Lasשל hadras de Pesah אשת הציבור החרוצה והבלתי לאה שלנו, גברת לאורה פאפו. טיאה בוכוריטה אינה מסתפקת בכתיבת המחזה בלבד, היא גם מביימת אותו ומלווה את השירה בפסנתר". ראו Narodna židovska svijest, , p במאמר ביקורת על המחזה Esperansaשל ב' פ'ינצי, אשר פורסם ב 4 p. :Jevrejski život, 82, 1925, "אם כן, דרמה היא הסוגה החברתית ביותר מכל סוגותיה של השירה. אשר להופעתה בתולדות הספרות אני חוזר על מה שכבר אמרתי. שיר לירי יכול להיווצר על ידי יחיד רגיש ואילו הדרמה אינה נוצרת על ידי מחבר, החברה יוצרת אותה. המחזאי הוא רק פרשן מחונן וכישרוני של אותה החברה. אנחנו, היהודים הספרדים, אין לנו חברה עם גוונים מוגדרים דיים להיווצרות מתחים דרמטיים. שפתנו היא תמונה אמינה של הפרמיטיביות שלנו". 98. בסצנת הסיום של Esterka (כתב מכונה, מערכה שלישית, עמ' 24 25) 80

164 בתקופה זו "בוכוריטה" חלתה. פשיטות לבתי היהודים ומשלוחים למחנות הריכוז נמשכו, ונינה, כדי להציל את אחותה החולה מידי האוסטאשים (הנאצים הקרואטים) ולסייע לה במצב בריאותה הירוד, מצאה דרך לאשפזה בבית חולים של נזירות קתוליות. הנזירות ידעו על מוצאה היהודי, אך הסכנות הכרוכות במתן מחסה ליהודים לא הרתיעו אותן. "בוכוריטה" אושפזה במחלקה לחולים סופניים. תחילה תלתה נינה את הדבר בזהירותן של הנזירות, אך מדי יום ביומו הידרדר מצבה של החולה. נינה ידעה על גורלם המר של ליאון וקוקי אך המשיכה להביא ל"בוכוריטה" בשורות טובות מפיהם. ב 12 ביוני 1942, בשנה השנייה לכיבוש הקרואטי, נפטרה לאורה פאפו "בוכוריטה" לבית לוי בהיותה בת לווייתה הייתה הלוויה היהודית האחרונה בסרייבו הכבושה עד השחרור ב מלבד הקברנים, האדם היחיד שנכח בלוויה הייתה אחותה נינה. דמותה של "בוכוריטה" וסיפור חייה שימשו מקור השראה ליצירה ספרותית גם אחרי השואה. מלבד כתביה הנזכרים של קוייץ' יש להזכיר בהקשר זה גם את הרדיו דרמה Bohoreta i njeni (בוכוריטה ומשפחתה) של ריקיצה עובדיה, אשר שודרה ברדיו סרייבו בשנת נספח א': רשימה של פרסומיה וכתביה של לאורה פאפו "בוכוריטה" א. שירה א.א. שירי לאורה פאפו "בוכוריטה" Jevrejski ותמר) פורסם ב, život (אמנון Ožikos de guerko.1.p 3,1925,61. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות..2 Salom A mi nona, Sunha Liačon (לסבתי, שונחה [=שמחה] ליאג'ון [=אליהו] שלום) פורסם ב. p Jevrejski život,,75, בכתיב סרבו קרואטי. 3 א. Al occasion del jubileo de combate lavoro i succeso (לרגל חגיגת המאבק, העבודה וההצלה), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה קמא, 11 במרץ בכתיב סרבו קרואטי. 3 ב. Al occasion del jubileo de combate lavoro i succeso (לרגל חגיגת המאבק, העבודה וההצלה), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה בתרא, 12 במרץ בכתיב קסטיליאני עם סטיות רבות. 4. muerte El namorado i la (האהוב והמוות) פורסם על ידי אלעזר, 107 עמ' 180. בכתיב סרבו קרואטי קסטיליאני מעורב. 5. Madres (אימהות) פורסם על ידי אלעזר, עמ' 180, תשעה בתים בני ארבע שורות. האוטוגרף שמור בעיזבון, וגם עותק מודפס במכונת כתיבה, דף A4 בודד. שניהם בכתיב סרבו קרואטי. בסעודת "הסוף הטוב", שנהפכה לסעודת אירוסים, הנוכחים מחליפים ברינדיס (איחולים בעת הרמת הכוסית), כמיטב המסורת היהודית-ספרדית של פעם. בימי "בוכוריטה" מנהג זה כבר הלך ונעלם, והיא ניסתה לתעדו ולהנציחו על ידי הרחבת תיאורו. הואיל ויצירות התאטרון של "בוכוריטה" מעולם לא פורסמו, וההפניה לכתבי יד השמורים בארכיון העיר בסרייבו איננה מועילה לציבור הקוראים הישראלים, מצאתי לנכון להביא את הקטע בשלמותו והוא מופיע בנספח ב' למאמר. 99. במחזה Esterkaמופיעות ארבע רומנסות: Segadores (הקוצרים) (כתב מכונה, מערכה ראשונה, עמ' 12), Tres ermanikas (שלוש אחיות קטנות) (כתב מכונה, מערכה ראשונה, עמ' 13), Arvolera (אילן) (כתב מכונה, מערכה שלישית, עמ' 24) ו njinja Blanka (הנערה הלבנה) (מערכה שלישית, עמ' 27). שתי הרומנסות הראשונות הן מהרומנסירו של "בוכוריטה" עצמה, Tres ermanikas הובאה במכתבה למרצה הצרפתי, אלא ששם היא כונתה Amadil ואילו במקומות האחרים שמה Amadi 100. כך למשל המחזה La pasensia valeמתחיל mučo בטקס ההבדלה אשר מסתיים בקומפלה הידועה: O Dio grande kon su gracia (האל הגדול בחסדיו). על השיר, רקעו, תולדותיו ומשמעותו ראו E. Romero, Coplas sefardíes, Cordoba 1991, p אזכיר כאן את השיר המופיע במחזה Shuegra (כתב ni de baro buena יד, עמ' 42), שהוא פרודיה צורנית על הקומפלה הידועה של פורים (אימפיסאר קירו קונטאר אונה גראנדי איסטוריאה). היות שכאמור אין שום תועלת בהפניה לכתבי יד השמורים בארכיון העיר בסרייבו אביא להלן את השיר בשלמותו, בלי לתרגמו לעברית: "Empesar kero a kontar una longa storia / Mučo vos keria avlar, se kanso la memoria / Entero el enverano estamos en esta prizion / De flirtes manka el okazion / Komo ke no אליעזר פאפו 81

165 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית 6. kantar Prekura de (נסה לשיר) פורסם על ידי אלעזר, עמ' 181. בכתיב סרבו קרואטי. 7. Violetas (סיגליות) פורסם על ידי אלעזר, עמ' 182. בכתיב סרבו 108 קרואטי. המבנה של השיר אינו ברור..8 milisina Alavasiones a la ruda como (שבחי הפיגם כתרופה) 109 פורסם על ידי אלעזר, עמ' 253. בכתיב סרבו קרואטי. 9. Huanita (חואניטה), עמוד A4 בודד כתוב במכונת כתיבה, בלא תאריך, שמונה בתים בני ארבע שורות. בכתיב סרבו קרואטי. א.ב. תרגומי שירה Jovan) אדים), שירו של יובן יובנוביץ' זמאיי (לם Lem Edim 1. בתרגומה של "בוכוריטה", פורסם ב Jevrejski (Jovanović Zmaj p. 3.život, 159, 1927, בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. 2. amurćada Flor (הפרח המיובש), שירו של המשורר הסלובני גוסטב קרקלץ Krklec) (Gustav בתרגומה של "בוכוריטה", אוטוגרף השמור בעיזבון, עמוד בודד. בצד השיר מופיע התאריך 10 בדצמבר בכתיב סרבו קרואטי. א.ג. אוספי רומנסות 1 א. הרומנסירו של לאורה פאפו "בוכוריטה", גרסה קמא. האוטוגרף נמצא בעיזבון; הוא ממלא 62 עמודים במחברת בעלת פורמט של 25:21 ס"מ. ספרדית-יהודית, בכתיב קסטיליאני עם סטיות רבות, וגרמנית. מחברת זו כוללת בין השאר רישום ראשוני של 13 רומנסות מפי ארבע מידעניות. שבע מתוכן 110 נכללו בגרסתו הסופית של הרומנסירו של 112 לאורה פאפו ופורסמו בהזדמנויות שונות. 111 שש רומנסות אחרות פורסמו על ידי נזירוביץ' ב ליד חלק מהרומנסות גם הערות על אודות המידעניות 113 ותאריך הרישום. 114 ברומנסות אחרות נוספו 115 הערות בצד, במה שנראה כהערות עריכה ראשונית. 1 ב. הרומנסירו, גרסה סופית הכוללת רק עשר רומנסות. 116 כאמור, שבע רומנסות מהרומנסירו פרסם כבר ברוך בשנת את הרומנסירו השלם פרסם נזירוביץ' ב ב 1987 גם אלעזר פרסם את מכלול הרומנסות המופיעות ברומנסירו של לאורה פאפו "בוכוריטה" אך 117 בפיזור ולא בקובץ. 2. מכתב מ 1928, עמוד ונספח (ובסך הכול שלושה עמודים), ובו הרומנסה.Amadi את המכתב (בלא הנספח) פרסם נזירוביץ' ב האוטוגרף שמור בעיזבון והוא נושא את התאריך 25 באוגוסט המכתב נכתב בפריז והוא כתוב קסטיליאנית. trisalgas y loka ki no salgas // Dia y noče es avlar, por lečes y kuažo / Si te keres parfumar, es komer pan i ažo / Mi Tija Merkada mos se save araviar /De ves en kuando bien gritar / Ah Tija Merkada, esto no mos agrada" 102. כמו למשל בשיר הידוע Pašariko,tu te jamas המופיע ב Esterka (כתב מכונה, מערכה שנייה, עמ' 20). הסבתא שרה את הבית הראשון בלי שינויים, ועליו אסתרקה עונה בשיר משלה, שיר געגועים לבנה שבבית החולים, והשיר החדש מתאים במשקל ובמנגינה לשיר הישן. להלן המילים: "Moreniko de tu mama / Kuando te vas a sanar / Penso en ti, me kemo en flama / Kuando te abrasar".vo ראוי לציין כי שיר זה מופיע שוב במחזה Avia (בשתי de ser הגרסאות בעמ' 21) בשלמותו בלא שינויים אחד מהם הוא ככל הנראה השיר שחותם את המחזה La pasensia vale mučo: "Madre mia, loke mos pario / Muču la keremos, mo las guarde el Dio! // Madre mia loke se aravio / Si unos kuantos đaros se le arompio // Si đarikos lindos no le kedara / Padre en la plasa "se los merkara 104. השימוש בניגונים צרפתיים נפוץ במיוחד במחזה Hermandat בו יש שלושה שירים שבצדם הפניה לשירים בצרפתית. בסוף השיר Montañas de mi (ההרים vida של חיי) מופיעה בכתב יד, עמ' 64 65, הפניה לשיר צרפתי בשם Montagnes (הרים Pyrinees פירינאיים); בצד השיר Monatanjas verdes del deredor (הרים ירוקים שמסביב) מופיעה בעמ' 61 הערה: "Je Suisse" t'aime tojours chant (אוהב אותך תמיד שיר שווייצרי); ובסוף השיר Si konesias mis dolores (אילו היית מכיר את צרותיי) מופיעה בעמ' 68 הפניה לשיר צרפתי Brisée dans tes bras (שבורה בזרועותיך) אחד מהשירים הוא, לדעתי, השיר על העיר דוברובניק (בספרדית-יהודית: 82

166 ב. פרוזה ב.א. נובלות סיפור בהמשכים, פורסם ב Jevrejski (שחרחורת) "Morena" 1. život בשמונה פרקים: (א) בגיליון 1924, 35, עמ' 2; (ב) בגיליון 38,,1924 עמ' ;3 (ג) בגיליון,1925,41 עמ' ;3 (ד) בגיליון,1925,44 עמ' 5; (ה) בגיליון 1925, 46, עמ' 3; (ו) בגיליון 1925, 48, עמ' 3; (ז) בגיליון 1925, 51, עמ' 3; (ח) בגיליון 1925, 52, עמ' 3. בכתיב סרבו קרואטי, עם השפעות קסטיליאניות זעירות..2 "Linda" (לינדה) פורסם ב 4 p..jevrejski glas, 19, 1928, תת- כותרת: Rikordo de Oriente (זיכרון מהמזרח). בכתיב סרבו קרואטי, עם השפעות קסטיליאניות זעירות. Jevrejski glas, ורדים), פורסם ב, 31 (ריבת "Dulse de rozas" pp..1932, בכתיב סרבו קרואטי. ב.ב. דיוקנות.1 Erinnerung" "Zekky Effendi eine (זיכרונות על אודות זיקי- איפ'ינדי) פורסם ב Post, Bosnische.2 murir" "Por esto akea vieža no se kižo (לכן לא רצתה הזקנה למות) פורסם ב 9 10 pp..jevrejski glas, 30, 1929, בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות..3 Cappon" "Una manjana de Sukot onde senjor (בוקר אחד בחג הסוכות אצל מר קאפון), זיכרונות אישיים על החכם אברהם אהרון קאפון במלאת שנתיים למותו, פורסם ב, 1931 glas,,47 Jevrejski.p. 6 בכתיב סרבו קרואטי. 4. Sason" "Tia Rahelona de (דודה רחלונה די ששון), פורסם ב 119 p. 6.Jevrejski glas, 22, 1932, בכתיב סרבו קרואטי..5 Monteira" "La paparoza de tijo Kako (הגרניום של הדוד קקו מונטיירה), פורסם ב 8.p.Jevrejski glas,,25,1936 בכתיב 120 סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות..6 Finci" "Tija Merkada de Jahilo (דודה מירקאדה, אשתו של יחיאלו פ'ינצי), פורסם ב 16 p. ;Jevrejski glas, 14 15, 1936, התת-כותרת 121 In memoriam (לזכר). בכתיב סרבו קרואטי..7 burlas" "Alberto Salom y sus (אלבירטו שלום והבדיחות שלו), פורסם ב 8.p.Jevrejski glas,,31,1936 בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. ראגוזה), עיר בחוף הים האדריאטי. השיר מופיע ב Esterka (כתב מכונה, מערכה שלישית, עמ' 4): "Kuanto te kero, Raguza amada / De montes verdes arodeada / Kuanto admiro tu mar ermozo / Raguza, adio, lugar kerido / Nunka te ulvido // Tus altas paredes te mamparararon / Kuando puevlos por ti pelearon / Lugar kerido, mučo te kero / Mučo te kero, lugar kerido / Nunka te ulvido // Baten las olas, serka de Gravoza / Onde se entra en Raguza ermoza / Povero de akel ke no te vido / Raguza, adio, lugar kerido / Nunka te ulvido" 106. במאמרו של נזירוביץ', קנסיונרו (הערה 5 לעיל), עמ' 116, הוא כותב כי "בוכוריטה נפטרה באורח טרגי בשנת 1941 בעיר מולדתה עקב רדיפות הנאצים", ואילו אלעזר (שם, עמ' 378) כותב כי היא "נרצחה במחנה ריכוז בשנת 1942". הפרטים כאן הנוגעים לימיה האחרונים מבוססים על דבריה של גורדנה קוייץ', אחייניתה, ברומן שכתבה על תולדות המשפחה (ראו הערה 29 לעיל). מן הראוי להזכיר כי גם הרומן האחרון של קוייץ' Bajka o Benjaminu Baruhu (אגדתו של בנימין ברוך), אשר ראה אור בבלגרד בשנת 2002, הוסב על דמותה של "בוכוריטה", אך אין בו מידע חדש השופך אור על חיי המשפחה בדורות האחרונים. תפקידה של "בוכוריטה" בעלילה דמיוני לחלוטין: בעת אשפוזה בבית החולים היא כותבת את הרומן (שהוא סיפור תולדות המשפחה) מפני חששה שעקב מחלתה כבר לא תזכה לראות את בניה, ולכן היא מבקשת להשאיר להם אגדה משפחתית, מעין צוואה רוחנית אלעזר הגדיר את השיר פרי עטה של לאורה פאפו. ייתכן שמדובר בשיר שהיא כתבה לפי מוטיבים של שיר עממי, אך ייתכן גם שמדובר בשיר עממי שהיא רק רשמה בעיזבון נמצא דף בודד בפורמט A4, ובו עותק של השיר מודפס במכונת אליעזר פאפו ב.ג. אנקדוטות Jevrejski život, כבוד) פורסם ב, 159 (מתן "Pasa para ariva".1 p , בכתיב סרבו קרואטי. 83

167 לבדוק את הדגים) פורסם ב Jevrejski (בוא ""!Ajde a mirar peši 2. p. 6.glas, 18, 1936, בכתיב סרבו קרואטי. חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית כתיבה. בכתיב סרבו קרואטי אלעזר הגדיר את השיר פרי עטה של לאורה פאפו. ייתכן שמדובר בעיבוד שלה לקומפלה לט"ו בשבט ידועה, אך ייתכן גם כי זוהי גרסה לא מוכרת של הקומפלה וש"בוכוריטה" רק רשמה אותה. Lavrando estava la reyna, Silvana,.110 Morenica (Las tres hermanicas), Mauricos los mis Mauricos, Segadores, La doncella de Marsilla, Carcelero 111. ראו בהמשך, סעיף א.ג. 1 ב. La hermosica, Paseando se.112 Rondale, El raptor pordiosero, Calbagata de Peranzueles, Don Bueso y su hermana, Hermanas reina y cautiva 113. כך למשל בעמ' 2 נמצאת הרומנסה Segadores (קוצרים) בלא כותרת ומתחתיה שמה המלא של המידענית,,Gjoja Levi Teodorus בתוספת הערה מאוחרת, geschreiben schön (הועתק היטב) כך למשל בעמ' 3, ליד הכותרת Leilaמופיע התאריך 17 בינואר 1917, אך הרומנסה עצמה לא נרשמה שם כי אם בעמוד כך למשל בעמ' 1 ליד הרומנסה Paesear (סילב'אנה ia Silvana הייתה יוצאת לטייל) שמה הפרטי של המידענית כתוב באלכסון בעט אחר, ולידו הערה בגרמנית, schön geschreiben (הועתק היטב). Lavrando estava la reyna, Don.116 Virgile, Silvana, Morenica (Las tres hermanicas), Don Beso, Mauricos los mis Mauricos, Morena me yaman, Segadores, La doncella de Marsilla, Carcelero 117 האוטוגרף נמצא בעיזבון. גיליון, 16 עמודים בפורמט 24.5:19 ס"מ, כתובים בכתיב קסטיליאני, עם סטיות רבות. לפי ההערות בכתב יד הרומנסירו נערך בתאריכים בינואר בהתחלה כלל הרומנסירו רק תשע רומנסות, אך בסוף נוספה גם הרומנסה.Carcelero כל הפרטים החסרים בגרסת העבודה ג. דרמה ג.א. מחזות חברתיים 1. Esterka (אסתרקה), אוטגרף השמור בעיזבון, 131 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. בעמוד הראשון רשימת האביזרים למערכה הראשונה. שער המחזה מופיע רק בעמוד השני. למערכה הראשונה, שבעקבותיהם, אין שער נפרד, והיא כוללת 39 עמודי טקסט; למערכה השנייה 41 עמודים (עמוד השער, 38 עמודי טקסט ושני עמודים של רשימת האביזרים); ולשלישית (47 49 עמודי טקסט בלא שער ושני עמודים לרשימת האביזרים). בשער הכללי מתחת לכותרת הראשית יש תת-כותרת, Ritrato social de muestros dias en 3 actos (מחזה חברתי בן זמננו בשלוש מערכות). תת-כותרת זו אינה חוזרת בעמודים הראשונים של אף אחת מהמערכות. יתרה מזאת, בעמוד הראשון של המערכה השנייה מופיעה תת-כותרת אחרת, Kantes, romanses, melodias de Oriente (שירים, רומנסות וניגונים מהמזרח). בשער הכללי מופיע התאריך 24 ביולי כתיבתה של המערכה הראשונה הסתיימה ב 16 בדצמבר 1929, של השנייה ב 29 בדצמבר 1929, ושל השלישית ב 12 ביולי העמוד הראשון של שלוש המערכות נפתח בשרטוט הסצנה ובהערות המחזאית. רשימת הדמויות מופיעה בשער הכללי בלבד. ההקדשה, גם היא בשער: "Penserios dedicados a mi muy querida madre, mi mamile, que la nombravan Esterka cuando era joben, su hija grande Bohoreta" (הגיונות מוקדשים לאמי היקרה מאוד, לאימאלה שלי, שכשהייתה 122 צעירה קראו לה אסתרקה, מבתה הבכורה בוכוריטה). 2 א. Renado mi nuera grande (רינאדו כלתי הגדולה), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה קמא של המחזה buena, 80 Shuegra ni de baro עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. למחזה יש שער כללי, הקדמה (שלושה עמודים) ושלוש מערכות. המערכה הראשונה 24 עמודים; השנייה 24; והשלישית 28 עמודים. בשער הכללי הכותרת היא שם המחזה כמצוין לעיל. בתחילת המערכה השנייה והשלישית שם המחזה מופיע בשינוי קל:.Reinado mi nuera la grande בשער הכללי ובתחילת המערכה השנייה מופיעה גם תת-כותרת, estampa de muestros dias (תמונה מימינו אנו). בשער הכללי התאריך 12 בספטמבר כתיבת המערכה הראשונה הסתיימה ב 19 בספטמבר 1932; כתיבת המערכה השלישית החלה ב 4 ביוני 1933 והסתיימה ב 22 ביוני.1933 ההקדשה: "Dedicado al bravo y joben artista Šalom, el que sabe hacer reir y llorar al publico sefardi de Saraj 84

168 quere" que mucho lo (מוקדש לשחקן מעולה וצעיר, שלום, אשר יודע להצחיק את הקהל הספרדי בסרייבו ולגרום לו לבכות, קהל שאוהב אותו מאוד). 2 ב. Shuegra ni de baro buena (חמות אף אם מחרס מעוצבה אינה טובה), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה בתרא (כאמור, לגרסה קמא יש שם שונה), 90 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. למחזה שלוש מערכות. לשום מערכה אין שער נפרד. כתב היד נפתח בשער כללי ומסתיים ברשימת האביזרים הנחוצים להצגה כולה. למערכה הראשונה 32 עמודים; לשנייה 29; ולשלישית 27. בשער הכללי מופיעים שני תאריכים תאריך תחילת הכתיבה, 12 בספטמבר 1932, ותאריך סיום הכתיבה, 21 ביוני ואילו בסוף המערכה השלישית מופיע תאריך סיום אחר, 7 ביולי גם בסוף המערכה השנייה מופיע תאריך מאוחר לתאריך הסיום המצוין בשער, 3 ביולי לתאריך זה נוספו גם שתי מילים בסוגריים home ""at (בבית). 123 בשער הכללי מופיעות תת-כותרת, Pedaso en tres aktos, retrato social de muestros dias (מעמד תאטרלי בשלוש מערכות, מחזה חברתי מימינו אנו), והקדשה, Daniti" "Dedicado a Šalom (מוקדש לשלום דאניטי). 3. Hermandat (אחווה), אוטוגרף השמור בעיזבון, 69 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. כתב יד חסר הוא מתחיל בעמוד 10. לכתב היד עימוד מקורי אחיד (אין עימוד נפרד לכל מערכה) המסתיים בעמ' 76. שני העמודים האחרונים לא מוספרו, 124 וגם העמוד עם רישום הבימה הפותח את המערכה השנייה. נוסף על כך העימוד מוטעה יש שני עמודי 39 ושני עמודי למחזה שלוש מערכות: הראשונה 27 עמודים (התשעה הראשונים חסרים); השנייה 24 (ציור הבימה ו 23 עמודי טקסט); והשלישית 26. בראש עמוד 11 מופיע התאריך 14 בנובמבר 1935; בסוף המערכה השנייה מופיע התאריך 31 ביולי 1935; בסוף המערכה השנייה 4 באוגוסט 1935; ובסוף המערכה השלישית 7 באוגוסט.1935 ג.ב. מחזות הוויי 1 א. Ožos mios (עיניים שלי), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה קמא, 68 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. למחזה שלוש מערכות. בכתב היד המערכה השנייה חסרה; הוא פותח בסיכום המערכה הראשונה (שני עמודים) ועובר למערכה עצמה. למערכה הראשונה 32 עמודים ולשלישית 33. לאף אחת מהמערכות אין שער. בראשית הסיכום ליד הכותרת מופיעה גם תת-כותרת Onde estan akeos dias (היכן הימים ההם). תת-כותרת זו אינה חוזרת בפתיחות של המערכות. בתחילת עמוד 1 מופיע התאריך 7 ביולי 1931, ובתחתית עמוד 68 התאריך 17 באוגוסט בעמוד הפותח של המערכה הראשונה (עמ' 3) מופיעים כותרת המחזה בתוספת תת-כותרת, Pedaso de folklor הושלמו בגרסה זו. בסוף כל רומנסה מופיע שמה המלא, גילה, ולעתים אף מקום מגוריה, של המידענית במחברת הרישומים נמצאת בעמ' טיוטה של המאמר בכתב ידה של המחברת, וכותרתה Zekky-effendi Rafaelović eine Skizze fon Laura Papo Bohoreta (זיקי-איפ'ינדי רפאלוב'יץ' שרטוט לדיוקנו מאת לאורה פאפו בוכוריטה). תאריך הכתיבה 21 בדצמבר האוטוגרף, ארבעה עמודים בודדים, פורמט 34:21 ס"מ, נמצא בעיזבון. בראש העמוד הראשון התאריך 22 במאי בעיזבון יש גם עותק מודפס במכונת כתיבה, שני עמודים בפורמט A4. בשני המקורות הכתיב סרבו קרואטי האוטוגרף, שלושה עמודים בודדים, פורמט 34:21 ס"מ, נמצא בעיזבון. בראש העמוד הראשון התאריך 3 במאי 1936, בסוף הטקסט מצוין התאריך 10 במאי הכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות האוטוגרף, שני עמודים בודדים ממחברת חשבון, פורמט 32:20.5 ס"מ, נמצא בעיזבון. בראש העמוד הראשון התאריך 29 במרץ הכתיב סרבו קרואטי מן הראוי להזכיר כי מחזה זה נמצא בעיזבון גם בעותק כתוב במכונת כתיבה עם תיקונים לטעויות הדפסה בכתב ידה של המחברת. בקובץ 84 עמודים בפורמט A4. בתחילת הקובץ רשימת האביזרים למערכה הראשונה. השער הכללי למחזה מופיע בעמוד השני. למערכה הראשונה שבעקבותיהם אין שער נפרד, ויש בה 24 עמודי טקסט. שתי המערכות האחרות נפתחות ברשימות האביזרים. למערכה השנייה 26 עמודים; ולשלישית 30 עמודי טקסט. התת-כותרת, ההקדשה והתאריכים אשר בשער הכללי ובסוף כל מערכה זהים לאלה המופיעים בכתב היד. התת-כותרת המשנית המופיעה בכתב היד בפתיחת המערכה הראשונה אינה נמצאת בקובץ זה גם בסוף גרסה בתרא של המחזה אליעזר פאפו 85

169 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית Ožos mios נמצאה הערה אישית באנגלית: snows" "It (יורד גשם)..124 בראשון נמצאת Romance du moyen âge (רומנסה מימי ביניים, בצרפתית) המתחילה במילים: Sur " sauvage",son coursier, fier et שיחסה למחזה אינו ברור (בסוף הרומנסה מופיע גם התאריך 9 באפריל 1935); ובשני רשימת האביזרים לכל מערכה בנפרד העימוד המופיע בקורפוס איננו מקורי הוא מאוחר לכתיבת היצירות, וככל הנראה צ'מפרה אחראי לו. בכל זאת בחרתי להיצמד אליו (כדי למנוע בלבול), בתיקונים קלים: העמוד הלא ממוספר העוקב את עמ' 39 סימנתיו כ 39 ב וכן עשיתי בעמוד לא ממוספר העוקב את 57. לשני העמודים האחרונים ניתנו המספרים 77 ו 78 ; והעמוד שבו ציור הבימה סומן באופן שהזכרתי כ 27 ב בתת-כותרת של המערכה השנייה הושמטו המילים teatro","de ובתת- כותרת של המערכה השלישית הושמטו המילים Bosna"."de sefardi en tres aktos (הצגה של ההוויי הספרדי בשלוש מערכות), שרטוט הסצנה עם הערות ורשימת הדמויות (11 במספר) ליד תשע מהדמויות מופיעים גם שמות השחקנים אשר יגלמו את הדמויות, וליד שני השמות האחרים מופיעות הערות אופי, "fečindoza" (חרוצה) ו " avagaroza " (אטית). בעמוד 64 רשימת האביזרים הנחוצים להצגה. 1 ב. Ožos mios (עיניים שלי), אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה בתרא, 107 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. למחזה שלוש מערכות. לשתי המערכות הראשונות אין עמוד שער; למערכה השלישית יש. למערכה הראשונה 34 עמודים; לשנייה 39; ולשלישית 40. העמוד הראשון של כתב היד אינו נושא תאריך כלשהו, ואילו בסוף המחזה מצוין התאריך 14 בספטמבר בעמוד הראשון של כל מערכה ומערכה מופיעה תת-כותרת, Pedaso de teatro de folklor sefardi en Bosna en tres aktos (מעמד תאטרלי מפולקלור ספרדי בבוסניה בשלוש מערכות). 126 בסוף כל מערכה רשימת האביזרים הנחוצים להצגה. ההקדשה, nonas" "Dedicados penserios y membransas a muestras (מחשבות וזיכרונות מוקדשים לסבתות שלנו). ג.ג. תמונות הוויי 1 א. Avia de ser (היה היה), כתב יד, אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה קמא, 14 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. לכתב היד אין שער כותרת ושתי תת-כותרות נמצאות בראש העמוד הראשון. התת-כותרת הראשונה היא Evocacion (העלאת הזיכרון), והשנייה Stampa, scena de la vida de un tiempo (תמונה, סצנה מהחיים של פעם). בתחילת עמ' 1 מופיע התאריך 18 בפברואר 1930, ובתחתית עמ' 14 התאריך 23 בפברואר גרסה קמא הסתיימה בעמ' 12, ובתחתיתו כתוב "סוף, , בוכוריטה". שני העמודים האחרונים נוספו בהמשך. בעמ' 1 גם תיאור הבימה ורשימת הדמויות (שלוש במספר). ליד כל דמות פורט גילה, וליד שמותיהן של שתי דמויות מופיעים גם שמותיהם של השחקנים אשר יגלמו אותן. 1 ב. Avia de ser (היה היה), כתב יד, אוטוגרף השמור בעיזבון, גרסה בתרא, 22 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. לכתב היד אין שער; הכותרת והתת-כותרת נמצאות בראש העמוד הראשון. התת-כותרת היא Escena de la vida de un tiempo kon romansas en 1 akto (סצנה מחיי העבר עם רומנסות במערכה אחת). בתחילת העמוד הראשון מופיע התאריך 18 בפברואר 1930, ובתחתית העמוד האחרון 26 בפברואר בעמוד הראשון יש גם תיאור הבימה ורשימת הדמויות (שלוש במספר). בסוף המחזה נוספה סצנה אשר לא תוכננה מראש, ובה מככבות שתי דמויות (אבא ומר ליאג'ו) שלא פורטו ברשימת הדמויות המקורית. 2. mučo La pasensia vale (הסבלנות יקרה), כתב יד, אוטוגרף השמור 86

170 בעיזבון, 20 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. לכתב היד אין שער; בתחילת העמוד הראשון הכותרת ומתחתיה התת-כותרת Estampa del folklor del tiempo del turko en un akto (תמונת הוויי מתקופת השלטון התורכי במערכה אחת). מתחת לתת-כותרת ציור הסצנה, רשימת הדמויות והתאריך, 7 באפריל בעמוד האחרון נמצאת רשימת האביזרים הנחוצים להצגה ותאריך הסיום של כתיבת 127 המחזה, 10 באפריל pasados Tiempos (זמנים שעברו), כתב יד, אוטוגרף השמור בעיזבון, 25 עמודי מחברת בפורמט 34:21 ס"מ. לכתב היד אין שער. בעמוד הראשון כותרת ותת-כותרת פשוטות, Estampa, Un akto (תמונה, מערכה אחת), והתאריך 14 בנובמבר מתחתיהן רישום הבימה ותיאורה. בעמוד הבא רשימת הדמויות ופירוט של שמות השחקנים אשר יגלמו אותן. בעמוד האחרון התאריך 19 בנובמבר ג.ד. מערכונים: 1. Pesah Hadras de (הכנות לפסח), האוטגרף נמצא בעיזבון. שני דפים בודדים בפורמט 32:20 ס"מ, בלא כותרת. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. פורסם גם ב, život Jevrejski 129,151, ולאחר מכן גם אצל אלעזר..2 karvonera La molinera y la (הטוחנת ומוכרת הפחם). בעיזבון נמצא אוטוגרף הנושא תאריך 28 בנובמבר 1935 ובו השיר / המערכון מלווה בתת-כותרת Kantika francesa adaptada en espanjol por Laura Papo Bohoreta (שיר צרפתי מותאם לספרדית על ידי לאורה פאפו בוכוריטה). ככל הנראה מדובר בגרסה מאוחרת, שכן לפי עדותה של קוייץ' 130 השיר תורגם בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם הראשונה, לפי הזמנתה של "לה ביניב'ולנציה" בתורת בסיס למערכון 131 אשר הוצג סמוך לכתיבתו. 3. Dotas (הנדוניות), 132 כתב מכונה, חמישה עמודים, פורמט 34:21 ס"מ כתובים במכונת כתיבה, הכתיב סרבו קרואטי; בסוף היצירה ליד החתימה מופיע התאריך 12 בינואר Motivos de הסבל), התת-כותרת (דאב'יג'ון Davičon el hamal.4 un poema de Heine (לפי מוטיבים של שיר של היינה). אוטוגרף, שני עמודים, פורמט 20:16 ס"מ. בכתיב סרבו קרואטי, בלא תאריך תמונת הוויי זו אינה אלא תמציתה של עלילת המחזה.Ožos mios הואיל ונעשו על פיה הצגות עצמאיות וגם משום המרחק הרב בין שתי היצירות ראוי לראות בתמונה זו יצירה נפרדת ולא גרסה שנייה של המחזה הראשון בתוספת הערת המערכת: "Una kantika, tomada de la ovra adras de Pesah de la onorada senora Laura, đugada kon grande sukceso las otras semanas en el Glorijin Dom i en el Union. La musika es la del kante populare italiano Spazzacamino " (שיר הלקוח מהיצירה "הכנות לפסח" של הגברת הנכבדה לאורה, אשר הוצגה לפני שבוע בהצלחה רבה בבית גלוריה ובאוניון. המוזיקה היא של שיר איטלקי פופולרי.("Spazzacamino" 129. אלעזר (הערה 4 לעיל), עמ' 210 שיר ריח הגשם (הערה 29 לעיל), עמ' משום כך נקבע מקומו ברשימת המערכונים ולא ברשימת השירים צ'מפרה הגדיר את היצירה שיר, אך למעשה מדובר במערכון אשר נכתב בעבור "לה גלורייה" והוצג במסיבתה. אליעזר פאפו ד. כתיבה ביקורתית ד.א. מסות 1. hechizo Hecho (נפלאות העבודה), אוטוגרף השמור בעיזבון, גיליון, 32 עמודים (כולל עמוד השער) בפורמט 34:21 ס"מ. בכתיב סרבו קרואטי קסטיליאני מעורב. בעמוד השער התאריך 23 בנובמבר בעמוד 31 מופיע התאריך 25 ביוני

171 חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית א. La mužer sefardi de Bosna (האישה הספרדייה מבוסניה), גרסה קמא, אוטוגרף השמור בעיזבון, מחברת 20:17 ס"מ, 69 עמודים כתובים (אין שער או תוכן עניינים). בכתיב קסטיליאני סרבו קרואטי מעורב. בעמוד הראשון התאריך 3 ביולי 1931, בעמוד האחרון התאריך 7 ביולי נזירוביץ' פרסמה פקסימיליה של כתב היד. 2 ב. La (האישה mužer sefardi de Bosna הספרדייה מבוסניה), גרסה בתרא. אוטוגרף השמור בעיזבון, 97 עמודי מחברת בפורמט 33.5:21.5 ס"מ, כולל עמוד השער ותוכן העניינים בסוף הגיליון. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. בעמוד השער הקדשה, "A la 'Benevolencia', valerosa amiga del progreso Laura (Bohoreta)" Papo (ל"ביניב'ולנציה", אוהבת הקדמה האמתית לאורה פאפו [בוכוריטה]). בעמוד הראשון מצוין התאריך 18 בדצמבר בעמוד 95 החתימה Bohoreta ובצדה התאריך תשעה באב תרצ"ב, 11 באוגוסט נזירוביץ' פרסמה פקסימיליה של כתב היד בתוספת תרגום בוסני. ד.ב. מאמרים בעיתונות Frau" "Die Spanolische (האישה הספרדייה), נכתב בגרמנית, פורסם ב 8 p.,bosnische Post, 287, , והוא מאמר תגובה למאמר Politik" "Die sudslavische Frau in der (האישה הדרום-סלבית בפוליטיקה) של יליצה ברנדזיקובסקה בילוביץ' אשר פורסם שבוע קודם באותו העיתון.,Jevrejski život, 34, 1924, p. פורסם ב 3 (אימהות) "Madres".2 והוא מאמר תגובה לסיפור kortižo" "Dos vizinas in el (שתי שכנות בחצר) של אברהם רומאנו "בוקי", אשר פורסם בגיליון הקודם של אותו העיתון. בכתיב סרבו קרואטי. 3. melodias" "Parfumes y (ריחות וניגונים), מאמר על אודות קונצרט היובל של "לה לירה", פורסם ב 3.p.Jevrejski život,,151,1927 בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. 4. vengansas" "Vakansas (חופש נקמה), מאמר על קבוצות נוער המארגנות טיולים בחופש הגדול, פורסם ב, 155 život, Jevrejski 3 2 pp.,1927. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. 5. patria" "Nemo propheta in (אין נביא בארצו), מאמר מבוא לתרגומי שירה סרבו קרואטית של בוכוריטה, פורסם ב, život Jevrejski.p 3,1927,159. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות במחברת הרישומים נמצא בעמ' רישום ראשוני (בגרמנית) למסה אנתרופולוגית-חברתית זו אשר נכתבה בספרדית-יהודית. כותרתו של הרישום הוא Die Jüdische Frau (האישה היהודייה), וחלק גדול מהנושאים המפורטים בה נדונו במסה בגרסתה הסופית כאמור, בשנות התשעים נוספה לעיזבון גם מחברת רישומים, אוטוגרף, ובה (עמ' 11 21) גרסת עבודה של המאמר. ד.ג. תרגומי מאמרים haluca" "La (החלוצה), מאמרה של ד"ר נדיה שטיין מתורגם מגרמנית, 88

172 אליעזר פאפו פורסם ב 1 2 pp..narodna židovska svijest, , 1927, בכתיב סרבו קרואטי. ה. פולקלור ה.א. מנהגי חגים Jevrejski הפסח) פורסם ב 1925 život, 57, (בצאת "Salida Pesah".1.p. 4 בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. 2. hadras Duspues de las (אחרי ההכנות לפסח), כתב יד, אוטוגרף, שני עמודים בודדים ממחברת חשבון, בפורמט 32:20.5 ס"מ. בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. ה.ב. משחקים desparesiendo" "Uno de los đugos ke se estan (אחד המשחקים שהולכים ונעלמים), פורסם ב 3.p.Jevrejski život,,124,1926 בכתיב סרבו קרואטי עם השפעות קסטיליאניות זעירות. נספח ב': ברינדיס (איחולים בעת הרמת הכוסית) מתוך המחזה 135 Esterka (אסתרקה) 135. כתב מכונה, מערכה שלישית, עמ' Todos: Los brindis. Vitali: Ken akomete en devda se mete. Nona: A sentir loke mos vas topar! A tus mansevezes eras maestro de los brindis. T. Haimo: Dešame toser dos tres vezes. [tose] He, ansina, naldo. Pesah mos se aserka. Biva la kompania i la balabaja Esterka! I me lo bevo. Todos: Bravo tijo Haimo, ajdi, otro brindi. T. Haimo: Aver loke saven los medikos. Brindi di doktor no sinti en mis vidas. El doktor: No fujo. El brindi es uzo ke se kante. Mi boz de pandero no vos espante. Me lo bevo. 89

173 Linda: [aparte] Vero brindi de intelektual. Šavdo, šavdo gusta un grano de sal senjor doktor? El doktor: [el doktor i Linda, aparte] Ja veras Linda un poko [duspues luke el doktor gusta. [Linda mostra ke no entiende Todos: Agora le toka la taf a nona. Nona: Para kantar poko apresto. Tomame en un punjado ečame al sesto. Me lo bevo. Todos: No, no, kontra opozicion! Algo vero! No keremos brindis mintirozos! Nona: Avia de ser una vieža biveža. Kero ke vos konte una konseža. Me lo bevo. Ja se izo tarde, jir mos kali. Biva la kompania i mi njeto Vitali! Me lo bevi. Todos: Otrooo, otro. Nona: Para estar alegre, no kale ser riko. Me bive mi biznjeto el Moreniko. Aah, me lo bevo. חייה ומפעלה הספרותי של לאורה פאפו, "בוכוריטה", המחזאית הראשונה שכתבה בספרדית-יהודית T. Haimo: Beata ken goza, goza de paz i amor. Novio veamos al senjor doktor! Ah, me lo bevo. Vitali: Jo le konsežo ke los trenta no pase. Ke se kaze no trespase! Ah, me lo bevo. 90

174 Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) brill.com/jjtp From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert: The Karakaş Sabbatian Oikotype of a Medieval Romance Eliezer Papo Ben-Gurion University of the Negev papoe@bgu.ac.il Abstract Eschatological expectations and messianic hopes aroused by the expulsion of Jews from Spain climaxed in the seventeenth century with the appearance of Sabbatai Tzevi. In 1666, Sultan Mehmed IV, eager to halt the uproar without creating a martyr, offered Tzevi a choice between conversion to Islam and death. Tzevi chose life. Although many Jews were devastated by his apostasy, a nucleus of Sabbatai s most ardent followers preferred to interpret it as the ultimate tiqqun. This article presents one of the most intriguing Sabbatian literary accounts of their Messiah s apostasy, the internal Sabbatian version of the romansa Tarquin and Lucretia. Keywords apostasy conversion to Islam Karakaş Sabbatians Ladino/Judeo-Spanish oral literature Ottoman Jewry Sabbatai Tzevi Sabbatianism Sephardic romancero This article presents and discusses one of the five Sabbatian sacred romansas,1 Tarquin and Lucretia, analyzing the uniqueness of the Sabbatian 1 Samuel G. Armistead, the most prolific scholar of Sephardic romansero in the previous generation, defines the Judeo-Spanish romansa thus: Judeo-Spanish romansas (Spanish romances) are narrative ballads characteristically embodying 16-syllable, usually monorhymed verses, divided into two octosyllabic hemistichs, with assonant rhyme in each second hemistich. The eight-syllable assonant ballad verse ultimately derives from the anisosyllabic assonant verse of the medieval Spanish epic, and a certain number of Judeo-Spanish ballads, together koninklijke brill nv, leiden, 2016 doi / X JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 31 1/8/2016 4:01:31 PM

175 32 Papo oikotype2 of this ballad and its theological significance as an apology for Sabbatai Tzevi s conversion to Islam, a traumatic and defining act for which the first generation of Sabbatians needed to give an account first to themselves, later to the family members who were not ready to follow the Messiah in his Sacred Apostasy, and, in the end, to the Jewish community at large, to which they still belonged. The singularity of this particular text can only be fully appreciated after the peculiar phenomenon of Sabbatian liturgical poetry and its sacred romansas has been elucidated. The first sections of this article review the origins of the Sabbatian movement and introduce its scarce but fascinating corpus of liturgical texts. The remainder of the article provides a detailed discussion of the unique features that distinguish the Sabbatian oikotype of Tarquin and Lucretia from other versions and demonstrates how the plot of the romansa was radically altered so that its heroine might serve as a representation of Sabbatai Tzevi himself. Historical Background The effect that the expulsion of Jews from Spain in 1492 had on the mind and heart of contemporary world Jewry can hardly be exaggerated. The variety of responses to this event produced by the dispersed Sephardic Jews and their brethren in other communities can only be compared to the range of Jewish responses to the Holocaust in our own time. The rise of eschatological expectations and messianic anticipation was only one of many reactions to the with some ballads from other Hispanic regions, can be shown to be genetically derived, through direct oral tradition, from medieval Spanish heroic poetry. Samuel G. Armistead, Oral Literature of the Sephardic Jews, online at Folk Literature of the Sephardic Jews, (accessed November 8, 2015). 2 Oikotype (also oicotype ) is a technical term introduced into the study of folklore by Carl Wilhelm von Sydow ( ) to refer to regional variations, that is, to folktales or songs that developed their own distinctive forms and histories because of local cultural conditions. In the science of botany oicotype is a term used to denote a hereditary plant variety adapted to a certain milieu (seashore, mountain-land, etc.) through natural selection amongst hereditarily dissimilar entities of the same species. When then in the field of traditions a widely spread tradition, such as a tale or a legend [i.e. sagn], forms special types through isolation inside and suitability for certain culture districts, the term oicotype can also be used in the science of ethnology and folklore. One can distinguish between oicotypes of a higher or a lower order: (national, provincial, parochial, etc.). Carl Wilhelm von Sydow, Selected Papers on Folklore (Copenhagen: Rosenkilde and Bagger, 1948), 243. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 32 1/8/2016 4:01:31 PM

176 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 33 trauma. These hopes ran high throughout the century following the Spanish expulsion, reaching their peak in the second half of the seventeenth century with the appearance of Sabbatai Tzevi ( ).3 Thus, they coincided with Christian millenarianism, which also professed an imminent messianic kingdom. For many Christians the millennial scenario included also the redemption of the Jews and their restoration in the Land of Israel as a sovereign political entity. Christian authors expected these events to occur in As a result, the larger Christian public became highly attentive to news from the Ottoman Empire, which in those times included the once and future fatherland of the Jews. This wave of international attention resulting from the millenarian expectations of Christians, which paralleled those of the Jews, is probably one of the reasons why Ottoman authorities chose to handle Tzevi with such delicacy. However, the very fact that he was not immediately penalized for his political pretensions only proved to the Jewish masses that Sabbatai enjoyed special divine support. At the peak of his messianic career, in the year 1666, multitudes of Jews all over the world invested their hopes in Sabbatai Tzevi. Sultan Mehmed IV, eager to put an end to Tzevi s messianic uproar without creating a martyr, offered him a choice between conversion to Islam and death. To the consternation of the Jewish world, the Messiah chose life. Many Jews were devastated by Tzevi s apostasy. Waking from the messianic dream was harsh and hard, but soon enough the overwhelming majority of Jews found their way back to the secure waters of rabbinic Judaism. However, a nucleus of Sabbatai s most ardent believers, especially the people whose role in the proclaimed messianic redemption was too great to permit them to quietly return to their previous lives, as well as some of the hard-core believers among the common people, preferred to interpret Sabbatai s apostasy as the ultimate miṣwah ha-ba ʾah ba-ʿaverah (a pious deed committed through a sin), a typical Sabbatian adaptation of the Lurianic tiqqun (ritual repair of one s soul or of cosmic damage). Nothing was as it appeared on the surface, these people claimed. Rather than sincerely converting to Islam, Sabbatai Tzevi was plotting to bring the Muslims to the true faith. As for Sabbatai himself, his manic-depressive swings followed a strange pattern: in his periods of depression he would return to Jewish 3 For a thorough biography of the man and a history of his movement, see Gershom Scholem, Sabbatai Ṣevi: The Mystical Messiah, , Bollingen Series 18 (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1973). 4 Ibid., Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 33 1/8/2016 4:01:31 PM

177 34 Papo rituals, but during his moments of illumination he would implore his followers to convert to Islam.5 Seven years after his conversion, in 1673, the Ottoman authorities recognized that Sabbatai had not consolidated his identity as a convert to Islam and decided to expel him to Ulcinj, one of the rare Ottoman cities with no Jewish community, in order to deter contact between him and his followers and to keep him under constant surveillance. In 1676 Sabbatai Tzevi died. Seven years after his death, the tensions between the most ardent nucleus of Sabbatai s believers (his pupils, his wife, and her family) and the rest of the Jewish community in Thessaloniki reached their culmination. Pressed by the rabbinic authorities to return to the fold for good or leave forever, three hundred Sabbatian families decided to follow in the footsteps of their Messiah and to convert, although only outwardly, to Islam, while practicing Sabbatian messianic Judaism in secret. Breaking with rabbinic Judaism, however, was only the first in a series of separations. By the end of this process of internal division, the community of believers was definitively split into three separate communities, each with its own institutions, theology, and ideology.6 The borders between the three Sabbatian communities were no more penetrable than the borders between the Sabbatians and rabbinic Jews. The first group crystallized around Sabbatai s brother-in-law, Yakub Çelebi (Yaʿaqov Kerido), claiming that he had received Sabbatai s soul and was thus the living Messiah. For obvious reasons this group is usually referred to as the Yakubis. Soon enough, a rival group advanced its own candidate for the Messiah s reincarnation: Osman-Baba (whose Hebrew name was Barukhya Ruso).7 This group is usually designated by the name 5 See Israel Ḥazzan s testimony: And that is why Rabbi Nathan warned us to keep away from AMIRAH [i.e., Sabbatai] as much as possible during his illuminations, for at such moments he wants all present to embrace the religion of Ishmael. Scholem, Sabbatai Ṣevi, For more information on the background of the split and the patterns of autonomous selforganization within each of the three groups, see Paul Benjamin, And the Spirit of Sabbatai Zevi Moved Upon the Waters: Modes of Authority and the Development of the Donme Sects (B.A. thesis, Haverford College, 2012). 7 For more on Barukhya Ruso, see Gershom Scholem, Barukhya, the Head of the Sabbatians in Salonica [Hebrew], in Scholem, Studies and Texts Concerning the History of Sabbatianism and Its Metamorphoses [Hebrew] (Jerusalem: Mosad Bialik, 1982), ; Yitzhak Molho, On the Figure and Identity of Barukhya Ruso, aka Osman-Baba [Hebrew], Maḥberet 2 (1952/53): 86, Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 34 1/8/2016 4:01:31 PM

178 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 35 Karakaş.8 However, after the death of Osman-Baba some of his followers questioned whether he had truly been Sabbatai s reincarnation. One of them, by the name of Ibrahim-Agha, proposed exhuming Osman-Baba s corpse in order to establish the truth of the matter.9 According to the spiritual expectations of the group, the Messiah s body would not decompose. The decay of Osman-Baba s corpse was definitive proof for many that the claims of reincarnation were futile. Thus, in 1720, a new subsect that did not accept Osman- Baba s messiahship (or, for that matter, his divinity, which in Sabbatianism comes naturally with messiahship) was created. This subsect is usually referred to as the Kapandjis. The Understudied World of Sabbatian Liturgy The secret ritual life of the Ottoman Sabbatians is an unknown and understudied subject due to the paucity of written sources. However, even the meager sources that do exist have not been made available to the scholarly community in their integrity. In 1942 Gershom Scholem published a Sabbatian prayer book produced in Kapandji circles.10 Their liturgy, to the extent that this short siddur represents it, seems to have strong Hebrew foundations. They used to write Hebrew in a radically Judeo-Spanish way: semi-phonetically, in Hebrew script, representing every single phoneme graphically, including the vowels.11 Nevertheless, it was Hebrew and not Judeo-Spanish that the Sabbatians used in their liturgy. 8 For the names of each group, their meanings, and their multiple substitutes, see Cengiz Sisman, The History of Naming Ottoman/Turkish Sabbatians, in Studies on Istanbul and Beyond, ed. Robert G. Ousterhout (Philadelphia: University of Pennsylvania Museum of Archaeology and Anthropology, 2007), Cengiz Sisman, A Jewish Messiah in the Ottoman Court: Sabbatai Sevi and the Establishment of a Judeo-Islamic Community ( ) (PhD diss., Harvard University, 2004), Gershom Scholem, Order of Prayers of the Dönmeh in Izmir [Hebrew], Qiryat Sefer 18 (1940/41): ; 19 (1941/42): Republished in Scholem, Studies and Texts, For a more harmonistic interpretation of the liturgical materials in this prayer book, see Michael D. Mayersohn, The Sabbatian Siddur: Liturgy of a Messianic Movement (ordination thesis, Hebrew Union College Jewish Institute of Religion, 1979). 11 This is how all Sephardic Jews used to write Judeo-Spanish before Westernization, when many switched to Latin script, using different national orthographies. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 35 1/8/2016 4:01:32 PM

179 36 Papo At least five additional manuscripts of Sabbatian liturgical poetry are known today. Four of them were acquired by the late president Izhak Ben-Zvi and are presently kept in Jerusalem, in the institute that bears his name. Only one of them, BZ 2270 (containing 239 hymns), has been published in full. Moshe Attias edited the manuscript,12 Izhak Ben-Zvi added an introduction,13 and Gershom Scholem added his own annotations to those of Ben-Zvi and Attias. One additional manuscript, BZ 2271 (105 hymns), was prepared for print by Attias, but is still waiting to be published. Both manuscripts were produced in the second half of the eighteenth century.14 The remaining three manuscripts, BZ 2272 (161 hymns), BZ 2273 (306 hymns), and Harvard 80 (680 hymns) are presently being readied for publication by Avner Perez. Paul Fenton wrote a pioneering study of the Harvard manuscript, dating it to the 1750s.15 Some hymns appear in more than one manuscript.16 Yet despite these repetitions, the corpus of Sabbatian liturgical poetry known today amounts to much more than a thousand titles. Unlike the prayer book that originated in the Kapandji circles, the other five manuscripts of Sabbatian liturgical poetry are much less dependent on traditional Jewish liturgy, which was customarily conducted in Hebrew. This suggests that the other five manuscripts were produced by one of the two rival subsects, each of which probably developed its own liturgical norms and standards. Given the content of the five manuscripts, it is most likely that all of them were produced in Karakaş circles: a large number of hymns authored 12 Moshe Attias, Shirot ve-tishbaḥot shel ha-shabbeta ʾim, transcribed by Moshe Attias, introduced by Izhak Ben-Zvi, annotated by Gershom Scholem (Tel Aviv: Dvir, 1947). 13 Izhak Ben-Zvi, The Sabbatian Sect in Salonica and Shirot ve-tishbaḥot manuscript [Hebrew], in Attias, Shirot ve-tishbaḥot, According to Ben-Zvi both manuscripts were written sometime between 1760 and The Sabbatian Sect, 12. According to Attias, the manuscripts were produced more than one hundred years after Sabbatai s conversion to Islam and almost one hundred years after the conversion of three hundred Thessalonikian Jewish families, who decided to follow their Messiah in his Descent to Islam. The Manuscript, the Nature of the Songs, and Their Language [Hebrew], in Attias, Shirot ve-tishbaḥot, See Paul B. Fenton, A New Collection of Sabbatian Hymns, in The Sabbatian Movement and Its Aftermath: Messianism, Sabbatianism, and Frankism, ed. Rachel Elior (Jerusalem: Institute of Jewish Studies, 2001), Fenton identified in Harvard 80 at least thirty-three hymns already known from BZ 2270 and twenty-five additional hymns already known from BZ See Fenton, A New Collection of Sabbatian Hymns, 332. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 36 1/8/2016 4:01:32 PM

180 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 37 by a famous Karakaş leader and reformer, R. Yehuda Lewi Ṭova, 17 are distributed across all five manuscripts, and at least one manuscript (Harvard 80) contains a hymn (396) attributed to Osman-Baba, believed by the Karakaş subsect to be Sabbatai s reincarnation. A Kapandji source certainly would not have included Osman-Baba s hymn, as the first members of this subsect split from the Karakaş precisely because they were convinced that Osman-Baba was a fraud. On the other hand, a manuscript containing Osman-Baba s hymn cannot be ascribed to the Yakubi subsect either, as the Yakubis believed that Yakub Çelebi and not Osman-Baba was Sabbatai s reincarnation. Why would Yakubis have included in their liturgical poetry a hymn written by the leader of a rival subsect? By the second half of the eighteenth century, when these manuscripts were produced, Osman-Baba was already an established marker of Karakaş identity, and it is highly unlikely that his name would have appeared in a manuscript used by either of the other two subsects. Consequently, the manuscript containing his hymn probably represents the Karakaş tradition. However, when discussing the identity of the Osman-Baba mentioned in the manuscript, Fenton is careful not to be too resolute: It is possible that it is Berakhya Ruso (died in 1720), whose Muslim name was Osman-Baba. He was a leader of the Karakaşlar group, which left the Izmirler group, and the author of our anthology might well belong to this course. 18 To my mind, however, Osman-Baba was too central a figure in Karakaş theology for his hymn to be included in the liturgical poetry of either of the other two subsects. Because of the emblematic status of the name Osman-Baba, the assumption that there could have existed an ordinary Kapandji or Yakubi who just happened to bear the same name, Osman, and the same honorific title, baba (father, spiritual leader), strikes me as quite improbable, if not impossible.19 After all, Osman- Baba is the first person of the Karakaş Trinity, the one that represents the 17 On Yehuda Ṭova, see Moshe Attias, Piyyuṭ and Prayer for Simḥat Tora by a Sabbatian Poet R. Yehuda Lewi Ṭova [Hebrew], Sefunot 1 (1956/57): ; Yitzhak Molho and Rivka Shatz, eds., Commentary on Lekh lekha by Yehuda Lewi Ṭova [Hebrew], Sefunot 3 4 (1958/ /60): Fenton, A New Collection of Sabbatian Hymns, It should be noted that spiritual leaders of the Bektaşi Order, headquartered in Albania, use the honorific baba for all their spiritual leaders/teachers. For an extensive study of this order, see John K. Birge, The Bektashi Order of Dervishes (Hartford, CT: Hartford Seminary Press; London: Luzac, 1937). Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 37 1/8/2016 4:01:32 PM

181 38 Papo masculine aspect of the Divinity, while Sabbatai Tzevi himself is the second person of the Trinity, the feminine aspect of the Divinity.20 Out of 680 hymns in the Harvard 80 manuscript, only three are written in Turkish. The situation is not different in other manuscripts. For example, in BZ 2270, out of 239 hymns, only seven are written mostly or entirely in Turkish, and in BZ 2271 only one of the 105 hymns is written in Turkish, while three additional hymns contain entire stanzas in Turkish. The number of Hebrew piyyuṭim is a bit larger, but not impressive.21 During an interview with a Karakaṣ Jew from Istanbul, conducted in July 2014, I learned that even when traditional Jewish liturgical texts, such as the Song of Songs, are used by the Karakaş during a wedding or their deathbed ritual, they are ritually performed in Judeo-Spanish. Already in the year 1932, an anonymous contributor to the Jewish Daily attested hearing from Sabbatian ḥakhamim in Thessaloniki that they regarded Judeo-Spanish as sacred, because it was the language of Sabbatai Tzevi Interview with a Karakaṣ Jew from Istanbul, July This is reminiscent of those Shiʿite groups, like the Nuṣayris, in whose theology ʿAli takes precedence over Muḥammad. ʿAli is believed by this group to be God in the flesh: it was he, ʿAli, who created Muḥammad from his spirit, while Muḥammad created Salman. These three, then, form a Trinity in which ʿAli is described as the maʿani (meaning), Muḥammad the ism (name), and Salman the bab (door). For more information about the group, see Meir M. Bar-Asher and Aryeh Kofsky, The Nuṣayrī-ʿalawī Religion: An Enquiry into Its Theology and Liturgy, Jerusalem Studies in Religion and Culture 1 (Leiden: Brill, 2002). The connection between the Sabbatians and the heterodox Ottoman ṣufi orders of known ʿAlewite Shiʿite provenance, such as Bektaşis, has long been acknowledged by researchers, but the subject has not been explored in thorough monographic studies. According to Scholem, The Sabbatians were outwardly Muslims, but inwardly were seeking an esoteric and, in a way, concrete Judaism, the precise nature of which was not clear to them. Their double-faced existence brought them close to certain dervish orders, like the Bektashi, whose Muslim orthodoxy and loyalty had similarly been suspected through their history. Sabbatai Ṣevi, 836. It seems that much of the attraction between the two groups can be attributed to the fact that the Bektaşis had close ties with the Janissary corps, the elite infantry corps of the Ottoman Army, and therefore also became mainly associated with Anatolian and Balkan Muslims who had converted from Christian Orthodoxy. Fenton points out that the Bektaşis also believe in a trinity that consists of Allah, Muḥammad, and ʿAli. A New Collection of Sabbatian Hymns, 343n43. For a connection between Sabbatai Tzevi himself and a Ḥalweti-order sheykh, see Paul B. Fenton, Shabbetay Sebi and His Muslim Contemporary Muhammad Niyâzî, Approaches to Judaism in Medieval Times 3 (1988): Fenton, A New Collection of Sabbatian Hymns, Quoted in Cengiz Sisman, Konvenyamos kon vedrad: Language of Daily Lives, Communal Regulations and Liturgies of the Ottoman and Turkish Sabbateans (Dönmes), in Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 38 1/8/2016 4:01:32 PM

182 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 39 In Sabbatian culture, Judeo-Spanish moved from the mundane sphere to that of the sacred, becoming the liturgical language par excellence of the group. Sabbatian Sacred romansero The first Judeo-Spanish romansa23 sanctified among the Sabbatians was Meliselda, 24 introduced into the liturgy by no less than the Sabbatian Messiah himself.25 Consequently, his most ardent followers those who followed him Judeo-Spanish in the Time of Clamoring Nationalisms, ed. Mahir Şaul (Istanbul: Libra Kitap, 2013), Throughout the article, all Judeo-Spanish words appearing in the analysis, or in my own transliterations of Judeo-Spanish texts written originally in Hebrew script, will be written semi-phonetically, following the norm established in recent years by the Israeli National Authority for Ladino and Its Culture and accepted by the overwhelming majority of Sephardic institutions in the world, as well as by most of the research community. In all quoted Judeo-Spanish texts that were previously transcribed in Latin script, the original orthography of the author will be retained. This policy results in a certain inconsistency, especially in the presentation of pseudo-historic medieval personalities such as Meliselda, Tarquin, and Lucretia. In order to avoid unnecessary confusion, I have adopted the following rules: In my own text, I will use the accepted English names. In Ladino texts transcribed by me, these names will be rendered according to the present-day Ladino norm (i.e., Melizelda, Tarkino, Lukresia), while in texts transcribed by Attias and other researchers of romansas, they will be rendered according to the Spanish norm preferred by them (i.e., Meliselda, Tarquino, Lucrecia). 24 On Meliselda in general, see Samuel G. Armistead, Melisenda and the Chansons de Gestes, La Coróníca, 27, no. 1 (1998): On the Sabbatian oikotype of Meliselda, see Gad Nassi, Meliselda The Sabbatian Metamorphosis of a Medieval Romance, Los Muestros 48 (2002): For the theme of Meliselda in Hebrew literature and theater, see Samuel Verses, Meliselda Coming Up from the Bath, Peʿamim 88 (2000/01): See Thomas Coenen, Ydele verwachtinge der Joden getoont in den Pesoon van Sabethai Zevi, haren laesten vrmeynden Messias (Amsterdam, 1669), 56. This contemporary of Sabbatai Tzevi, an Evangelical preacher who served the Dutch merchant community in Izmir and followed closely the new Jewish Messiah and his movement, mostly in order to belittle Jewish messianic expectations (on account of their rediculness) and to advance his own Protestant Christian agenda, describes Sabbatai s 1666 self-appointment in the following manner (my translation): From here he went to the Ark in which the scroll of the Torah is kept, he lifted it (the scroll) in his arms and sang a Spanish song, which I shall relate here, to the extent that I shall be able to capture its meaning and understand its words. To the mountain ascending, to the river while descending, / Over there Meliselda I met, the daughter of the Emperor. / She was coming from the bath, where she purified herself, / Her Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 39 1/8/2016 4:01:32 PM

183 40 Papo in his external conversion to Islam,26 and their descendants27 ascribed a sacred character to that romansa. However, it seems that this radically creative and creatively radical community was not satisfied merely to perpetuate the performance of the Messiah s own creative interpretations. Rather, they actively followed his example by consecrating at least four more traditional Judeo-Spanish romansas, such as Tarquin and Lucretia, 28 Delgadina, 29 and San Juanada ( Saint John s Day, also known as Armavan gera los Moros [Moors have started a battle]).30 The later Sabbatians were more radical in their approach than their Messiah himself. While Sabbatai consecrated Meliselda only by reinterpreting the traditional song, without introducing any changes in the text, the later Sabbatians were more liberal. They not only altered the accepted meaning of a given text, but often revised the text itself in order to make it a more fitting vehicle for their theological messages. Thus unique Sabbatian oikotypes of at least three additional romansas were created. As a matter of fact, even the later Sabbatian Meliselda, attested in two manuscripts from the second half of the eighteenth century, is different from the version sung by Sabbatai himself.31 face shining like a sword, her brows like a steely arch, / Her lips to corals were similar and her flesh to milk alike. 26 For an overview of Ottoman Sephardic history, see Esther Benbassa and Aaron Rodrigue, The Jews of the Balkans (Oxford: Blackwell, 1995). For a recent and extensive study of Sabbatai s conversion in the context of the conversion of the Sultan and his own mother to the kadizadeli, an Islamic pietistic movement, and their endeavor to Islamize their territory, their non-muslim subjects, and even the traditional Muslim majority, see Marc David Baer, Honored by the Glory of Islam: Conversion and Conquest in Ottoman Europe (New York: Oxford University Press, 2008). 27 For the history of the group from its beginnings until the middle of the twentieth century, see Marc David Baer, The Dönme: Jewish Converts, Muslim Revolutionaries, and Secular Turks (Stanford: Stanford University Press, 2010). For the image of the group in presentday Turkish culture, politics, and narrative, see Rifat N. Bali, A Scapegoat for All Seasons: The Dönmes or Crypto-Jews of Turkey, trans. Paul Bessemer (Istanbul: Isis Press, 2008). 28 First published and discussed in Moshe Attias, The Romance Tarquinos y Lucrecia in a Sabbatian Manuscript [Hebrew], Sheveṭ ve-ʿam 3 (1958/59): First published and discussed by Attias; see The Romance Tarquinos y Lucrecia. 30 First published and discussed in Avner Perez, Agua, fuego i amor: Gazeles i kantes mistikos de los Sabetaistas (Maʿale ʾAdumim: Instituto Maale Adumim, 2006). 31 The Sabbatian oikotype of Meliselda was first published in Moshe Attias, Romancero sefaradi: Romanzas y cantes populares en judeo-español (Recogidos de la boca del pueblo y en parte copiados de manuscritos, traducidos al hebreo, con una introducción, anotaciones y un glosario) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, Hebrew University, 1956), 83, hymn 13ª. Attias Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 40 1/8/2016 4:01:32 PM

184 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 41 The most interesting Sabbatian innovation in the field of romansa, however, is the production of an independent Sabbatian sacred romansa, Ḥakhamim van airando (Rabbis go infuriated),32 which follows the formal demands of the genre but is not based on any previously extant romansa. This romansa was not consecrated by reinterpretation and liturgical usage (like Meliselda ) or by oikotypization and liturgical usage (like the later three Sabbatian sacred romansas). Rather, it was created for liturgical purposes and thus was sacred from the beginning. Other Sephardic Jews have also created some new romansas in the Balkans, but unlike the Sabbatian romansa Ḥakhamim van airando, none of them were considered sacred. It must be underlined that no traditional Sephardic romansa made its way into Karakaş liturgical poetry without first being impregnated with new theological meaning. Certainly one of the main challenges of Sabbatian theology, at least for the first generation or two of ma ʾaminim (believers) who followed in Sabbatai s footsteps and converted to Islam outwardly, was the question of why the God of Israel should want his Messiah to convert to another faith. From the theology of the group, it is clear that Sabbatai s conversion was seen by its members as the real test of faith. Only true believers could afford to follow the Messiah all the way. The sensitive and crucial issue of theological apologetics for Sabbatai s conversion usually does not arise in Sabbatian liturgical poetry. Fascinatingly, on one of the very few occasions when Sabbatai s conversion was addressed in Karakaş liturgy, the topic was broached by adapting the traditional romansa Tarquin and Lucretia to Sabbatian sacred history. The Pan-Sephardic Plot of the romansa and the Karakaş Oikotype Lucretia, of whom Sephardic folk together with other speakers of other Romance languages continued to sing until very recently, is a semi-legendary figure from the history of the Roman Republic. According to the story, told mainly by two first-century CE historians, the Roman Livy and the Greek Dionysius of Halicarnassus (who lived in Rome at the time of the mentions Meliselda in his Cancionero also; see Moshe Attias, Cancionero judeo-español: Canciones populares en judeo-español traducidas al hebreo con introduccion y notas (Jerusalem: Centro de Estudios sobre el judaismo de Salonica en Tel-Aviv, 1972), First recognized as a romansa by Attias. Romancero sefaradi, 177, hymn 76. Paul Fenton republished Ḥakhamim van airando, categorizing it as a historical song rather than a romansa. See Fenton, A New Collection of Sabbatian Hymns, 344. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 41 1/8/2016 4:01:32 PM

185 42 Papo emperor Augustus), Lucretia s rape by the son of the Etruscan king and her consequent suicide were the immediate cause of the revolution that overthrew the monarchy and established the Roman Republic. The incident kindled the flames of dissatisfaction over the tyrannical methods of the last king of Rome, Lucius Tarquinius Superbus. As a result, the prominent families of Rome instituted a republic, drove the extensive Tarquin family from the city, and successfully defended the republic against attempted Etruscan and Latin interventions.33 The rape of Lucretia was a popular theme in European art and literature and found its way into folk culture, where her story is usually told in the form of a romance or ballad. Following the 1492 expulsion of the Jews from Spain, this romance found its way to the Ottoman Empire and even to the New World. Most of the Ottoman and Moroccan Sephardic versions tell the same story (as can be seen from the versions compared later in this article): Tarquin threatens Lucretia that if she does not submit to his sexual passion, not only will he kill her, he will also destroy her honor by killing in addition a black slave, claiming that he caught the two in flagrante and punished both of them in order to protect the honor of his vassal, Lucretia s husband. Tarquin s offer implies that honor is an external category: the truth of the matter does not count; what is important is what people think. Consequently, if Lucretia submits to the king s desire and thereby betrays her husband, she can still be considered an honorable woman, since no one need know the truth. At the same time, if she protects her chastity she will be dishonored, despite the fact that she acted virtuously. Lucretia answers from the sovereign position of individual morality, in which honor is not an external but an internal category. She refuses the king s offer, preferring to die as an honorable woman instead of living in shame. It is on precisely this point that the Sabbatian oikotype, in which Lucretia appears under the name Don Krensia, begs to differ. 33 For the classical sources, see Dionysius of Halicarnassus, Roman Antiquities IV, ed. William Thayer and trans. Earnest Cary, Loeb Classical Library (Cambridge, MA: Harvard University Press; Chicago: University of Chicago Press, 2007), 64 85; Titus Livius (Livy), The History of Rome, Book I, trans. Canon Roberts, Everyman s Library (London: J. M. Dent, 1912), For a modern scholarly discussion of the classical sources, see Timothy J. Cornell, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c BC), Routledge History of the Ancient World (London: Routledge, 1995), Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 42 1/8/2016 4:01:32 PM

186 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 43 Tarkino i Lukresia, the Sabbatian oikotype Akel rey de los Romanos Ke Tarkino se yamava Namorose de Don Kre[e]nsia La novle kasta romana I para dormir kon eya Grande traision armara Izolese? ombre de kamino Por la puerta pasara Don Krensia ke lo vido Komo rey lo apozentara Izole gaina en sena Kama de oro en ke se echara Al fin de media noche Tarkino se despertara Fuese para la kama Onde Don Krensia esta echada Pozole punyal en pecho Por ver si arrekordara Desperto despavoresida Kon una pavor muy grande Ke bushkash, el rey Tarkino Tales oras en mi kama? Los tus amores, Don Krensia Me azen penar el alma. Si tu me los atorgarash, Serash reina enkoronada. I si no me los atorgarash, Kortare kon la mi espada. Kortare a ti Don Krensia, I a un negro de tu kaza. Echara fama por Roma, Fuistes mujer desfamada. Tarquin and Lucretia, the Sabbatian oikotype That king of the Romans who was named Tarquin fell in love with Don Krensia, the noble chaste [Roman woman], and in order to sleep with her he planned a great treachery He made himself appear as a traveler And he passed by her door. When Don Krensia saw him, She lodged him as befits a king. She prepared him a chicken for dinner And a golden bed to sleep in. At the midnight hour, Tarquin [then] arose And went to the room Where Don Krensia was sleeping. He put a dagger to her breast To see whether she would remember [him]. She woke with disapproval, With a very great fear. What are you looking for, King Tarquin At this hour, in my bed? My love for you, Don Krensia, Makes my soul suffer. If you will accept it, You shall be a crowned queen. But if you will not accept it, I shall cut you with my sword. I shall cut you, Don Krensia, As well as a black [slave] from your house. [Then] I will spread a rumor in Rome, That you were a woman of ill reputation. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 43 1/8/2016 4:01:32 PM

187 44 Papo Table (cont.) Tarkino i Lukresia, the Sabbatian oikotype Don Krensia deske lo sintiera, Luego se los atorgara. Mas kiero bivir kon onra, I no morir desfamada. Echaronse en una kama, Dos puerpos i una alma. Luego amanesio la alva, Alva klara i espechada. Tarquin and Lucretia, the Sabbatian oikotype Don Krensia, when she heard him, Immediately she accepted [his love]. I prefer to live with honor, than to die in ill reputation. They went to a single bed, Two bodies and one spirit. Soon afterwards the dawn rose, A clear and disgusting dawn. Unlike the heroine of all the other Sephardic versions, the Sabbatian Lucretia, Don Krensia (the meaning of whose name will be explained shortly), acts as if she accepts the king s worldview, according to which honor depends on what others think of you and not what you know of yourself. Convinced by the king that it is better to live with honor, than to die in ill reputation, Don Krensia accepts his offer to share a bed with him ( they went to a single bed ). Even more notably, Don Krensia seems to be acting out of some newly acquired inner conviction ( two bodies and one spirit ). Thus the uniting of the two does not happen only on the physical level, but also on the spiritual one. The fact that their wills met in the bed, as Don Krensia became convinced of the need to act in accordance with king s demand, does not, however, totally eliminate the disgust that accompanies an act of submission, even when one consents to submit. Consequently, the dawn that rose on the two is described as a disgusting one. Yet it is not only disgusting, it is also clear. Most people can probably easily identify with the aspect of disgust in the description of the following day, but the aspect of clarity might pose a much greater challenge. One does not expect a rape victim (and according to most legal standards, the coercive nature of Tarquin s act certainly constitutes rape) to describe the following day as a day of clarity. For the Sabbatians who submitted to conversion, however, ambivalence toward that choice arose on a daily basis. Moshe Attias, who was the first to publish the Sabbatian oikotype of Tarquin and Lucretia, 34 did not present the Sabbatian text without making 34 Attias, The Romance Tarquinos y Lucrecia. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 44 1/8/2016 4:01:32 PM

188 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 45 some far-reaching interventions. Knowing that this romansa speaks about Tarquin and Lucretia, Attias dismissed the name Don Krensia, repeated in the Sabbatian oikotype no less than six times, simply replacing it with the name Lucretia. Due to this intervention, the peculiarity of the Sabbatian oikotype was lost upon all those who did not have access to the manuscript itself. It seems that Attias himself was not aware of the theological significance of the altered name, or indeed of the rest of the text of this particular romansa (or, for that matter, of any of the five consecrated romansas) in the eyes of believers. This is strongly implied in his explanation of the inclusion of this and other romansas in Sabbatian liturgical poetry: Even more importantly, I have found three additional lyric songs, among them a beautiful new and integral version of the known romansa, Tarquin and Lucretia. Its inclusion in an anthology of religious poems is a clear proof that this song also, like many others of its kind, was cherished by the Messiah and sung by him and later, passed down through the generations, it was sanctified, and the believers sang it with a sentiment of holiness.35 In other words, in the eyes of the Sabbatians these songs were sanctified by the mere fact that Sabbatai had cherished them, and out of reverence for him they were sung by his later followers with a sentiment of holiness. The songs were assumed to be secular, and thus theologically neutral. Their holiness was not intrinsic, but ascribed. They were regarded as holy because a holy person used to like them and sing them. They were incorporated into the liturgy of the group as a result of its concept of imitatio Christi (imitation of the Messiah), and not because of their content. The first to pay attention to the harmony between the ending of the Sabbatian oikotype of Tarquin and Lucretia and the founding event of Sabbatian sacred history, Sabbatai s conversion to Islam, was Avner Perez, who elaborated the hermaphroditic nature of the Sabbatian Lucretia in these words: The name of the heroine of the romance was changed from Lucretia to Krensia.... The name Krensia could be interpreted as Kreensia Faith. Special attention should be paid to the fact that throughout the romance, the heroine is called Don Kreensia ; in other words, a female character receives the masculine title of Don instead of the feminine Dona. This is not a lapsus calami. Five times the heroine is mentioned in the 35 Ibid., 97. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 45 1/8/2016 4:01:32 PM

189 46 Papo romance, and all five times her name is preceded by the masculine title Don. The expression Don Krensia should consequently be interpreted as Don Kreensia : Master of the Faith, an appellation that fits Sabbatai Tzevi himself.36 Perez s reading of the names in the Sabbatian oikotype of the romansa is indisputable, as can be deduced from photographs of the original manuscript (Fig. 1). When comparing the opening stanza of this romansa in different versions of this song, one is amazed to see that in three of the five Sephardic, Ottoman, non-sabbatian variants (I V), Lucretia s name has been lost. In versions I and II she becomes simply a reina (queen), while in variant V she appears as an unnamed female character. Namewise, the most interesting is variant IV, collected in New York from a Thessalonikian emigrant, in which the name of the female protagonist is Ducquerensia (which in modern Judeo-Spanish would be written as Dukerensia). If the hypotext, the original romansa from which the Sabbatian (also Thessalonikian) hypertext developed, already contained the name Ducquerensia/Dukerensia, the path from that name to Sabbatian Don Krensia (which would be transliterated into Spanish as Don Qre[e]ncia) was a short one. (a) 36 Perez, Agua, fuego i amor, 13. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 46 1/8/2016 4:01:32 PM

190 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 47 (b) FIGURE 1 The Sabbatian romansa of Tarquin and Lucretia. Ms. Ben-Zvi 2272, hymn 158; (a) fol. 76b; (b) fol. 77a; (c) fol. 77b. Photographs courtesy of the Ben-Zvi Institute; reproduced with permission. (c) Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 47 1/8/2016 4:01:33 PM

191 48 Papo Version I Marmara, Version II Turkey, Version III Thessaloniki, ca Version IV Thessaloniki / New York, 1922/2340 O qué rey de las romansas, que Tarquino se llamava, se hizo un hombre de camino, por la su puerta pasaba. Y la reina que lo vía como rey lo aposentava... Aquel rey de laz romansas, que Tarquino se yamava, se hizo hombre de camino; por la su puerta pasava. Y la reina lo vido, como rey lo apozentava... Aquel rey de los romanos, que Tarquinos se llamaba, se enamoró de Lucreza, la noblesa de romana... Aquel rey de los romanzos, que Tarquino que se yamaba, vistióse hombre de camino, por la puerta le pasa. Ducquerencia, que lo vido, gran plazer tomó su alma Recited by Chera Eskenazi (age 63), collected in Seattle by Emma Adatto in Collection: Adatto, E.; tape: record 8, tape 2b (= Weiss I.A.5). Published online by Suzanne Petersen, Pan-Hispanic Ballad Project, text transcribed by John Zemke from Emma Adatto s thesis (1935), 35, no David Romey, A Study of Spanish Tradition in Isolation as Found in the Romances, Refranes, and Storied Folklore of the Seattle Sephardic Community (PhD dissertation, University of Washington, 1950), Collected by Carlos Coello y Pacheco before 1885, published by Marcelino Menéndez Pelayo, Apéndices y suplemento a la Primavera y flor de romances de Wolf e Hofmann, Edición Nacional de las Obras completas de Menéndez Pelayo, vol. 25, 2nd ed. (Santander: CSIC, 1945). 40 Samuel G. Armistead and Joseph H. Silverman, eds., Judeo-Spanish Ballads from New York: Collected by Maír José Bernardete (Berkeley: University of California Press, 1981), 37. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 48 1/8/2016 4:01:33 PM

192 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 49 Version V Thessaloniki, ca Version VI Tangier, Version VII Caldas da Rainha, Portugal, ca Version VIII Vinhais s. l. (Trás-os-Montes) Portugal, ca Aquel rey de las romanzas que Tarquino se llamava, hizo sombra de camino; por la su puerta pasava. Este rey de los romanos, que Atarquino se llamaba, namoróse de Lucrecia, Lucrecia está apalabrada. Indo o rei Traquilha à caça anoiteceu-lhe na caçada. Estando Grameneza à porta, logo ficou assustada... El rei de los romanos, rei Tarquino se chamava. Para dormir com Lucrécia, grande traição le armava Collected by Baruch Uziel, The Foklore of Sephardic Jews [Hebrew], Reshumôth 5 (1927): Reedited in Arcadio de Larrea Palacín, El cancionero de Baruch Uziel, Vox Romaica 18 (1959): , no Recited by Henriette Benchimol (age 60), collected in Bat Yam, Israel, by Susana Weich-Shahak in Published in Susana Weich-Shahak (in collaboration with Paloma Díaz-Mas), Romancero sefardí de Marruecos (Madrid: Alpuerto, 1997), Zófimo Consiglieri Pedroso, O rei Traquilha, Revista Lusitana 3 (1895): Reedited in Contribuições para uma mitologia popular portuguesa e outros escritos etnográficos (Lisbon: Publicações Dom Quixote, 1988), Folclore do concelho de Vinhais, vol. 1 (Coimbra: Imprensa da Universidade, 1928), Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 49 1/8/2016 4:01:33 PM

193 50 Papo Perez s suggestion to read Don Krensia as Don Kr[e]ensia (literally, Master of the Faith ) strikes me as very convincing. After all, according to Karakaş theology, not only is Sabbatai Tzevi the Master of the Faith; every messianic king holds that office, as can be deduced from hymn 15 in the Sabbatian Shirot we-tishbaḥot shel ha-shabbeta ʾim published by Attias, which reads: Dawid ben Yishay Shekhina / el es Patron de ʾEmuna (David, son Jesse, Shekhinah / he is the Master of the Faith).45 First of all, in and of itself the name Krensia does not mean anything. The addition of an additional <e>, however, yielding Kr[e]ensia, imbues it with a deep theological meaning that explains other Sabbatian departures from the hypotext as well. Besides, and more importantly, there is a quite undeniable congeniality between the proposed emendation of the name of the female protagonist of the Sabbatian variant and the larger context of the unusual Sabbatian variant of this traditional romansa. The differences between the Sabbatian oikotype and other Sephardic (Ottoman or Moroccan) or Iberian (Spanish or Portuguese) variants are not limited to the alteration of the female s protagonist s name. A comparison of the conclusion of the song in eight different versions, six of which are Sephardic (I V, Ottoman; VI, Moroccan) and two are Iberian Christian (VII VIII), demonstrates the uniqueness of the Sabbatian oikotype. While the female protagonist of all the Sephardic and Iberian versions prefers to die with honor than to live in ill reputation, the Sabbatian Lucretia, Don Kre[e]nsia, the Master of the Faith, prefers to live with honor, than to die in ill reputation. Perez was the first to recognize the obvious connection between the dramatic switch in the denouement of the Sabbatian sacred song and the turning point of Sabbatian sacred history: If we accept this reading, then the entire romance may be read as a powerful metaphor of the conversion incident. Sabbatai Tzevi, similarly to Lukresia of the noble class, was required to choose between two alternatives: to die as a faithful person who holds to his beliefs and ways, thus sanctifying his name in the eyes of his followers and transforming into the Messiah son of Joseph, who is to prepare the way for the Davidic Messiah or to submit to the will of the Sultan, embrace Islamic faith, and thus lose his honor and integrity. Sabbatai Tzevi s choice, in reality, just like that of the heroine of the romansa in the Sabbatian variant, was to submit to the will of the Sultan (in the romansa, the king Tarquin). Paradoxically, his act was not understood by his faithful followers as a crisis or a shameful betrayal, but rather as a mighty accomplishment Attias, Shirot ve-tishbaḥot, Perez, Agua, fuego i amor, 13. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 50 1/8/2016 4:01:33 PM

194 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 51 Version I Version II Version III Version IV Marmara, Turkey, Thessaloniki, ca Thessaloniki / New York, 1922/2350 Más quero murir con honra y no bivir dezfamada, que no digan la mi gente de un malo fui enamorada. Estas palavras diciendo, la romansa se acavava. Más quiero morir de espada y non bivir desfamada, que lo digan la mi gente, de un Cristo fui matada. Más vale morir con honra, que non vevir desfamada. Desvainó la su espada, en su vientre la afincara. Más vale murir con honra y non vivir desfamada. English translation English translation English translation English translation I prefer to die with honor, Than to live in ill reputation, Lest my people say I was in love with a bad man. In saying these words The romance came to its end I prefer to die by a sword, Than to live in ill reputation, Lest my people say I was killed by a Christian. It is better to die with honor, Than to live in ill reputation. He drew his sword And through her belly he pierced her. It is better to die with honor, Than to live in ill reputation. 47 See n. 37 above. 48 See n. 38 above. 49 See n. 39 above. 50 See n. 40 above. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 51 1/8/2016 4:01:33 PM

195 52 Papo Table (cont.) Version V Version VI Version VII Version VIII Thessaloniki, ca Tangier, Caldas da Rainha, Portugal, ca. Vinhais s. l. (Trás-os-Montes) Portugal, c Más quiero murir con honra y non bivir dizfamada, que non digan la mi gente de un criseio fue amada. Tanto fue la batalla que ella de sí se matava. Estas palavras diziendo, la romansa se acavava Que me mates, que me dejes, a mí no se me da nada, más vale morir honrada que no reina y deshonrada. Tomara tinta y papel, presto escribió una carta: Sepáis, mi querido dueño, querido dueño en el alma que ese perro de Atarquino mancharte quiere tu cama. Sim, humilda-te aqui a mim, senão morres degolada! Pois mais vale a morte com honra do que a vida malfadada. Isto sirva de exemplo a toda a mulher casada. É mais certo teres, ó Tarquino, eu morrer na tua espada, do que viver toda a vida c` o meu marido injuriada. Quem me dera papel e tinta e pena para escrever. O que eu havia de pôr, algumas palavras te vou dizer: anda, anda, ó meu marido, anda, vem-me valer. Cala, cala, ó Lucrécia, já não é preciso mais; teu marido era eu, vejo já que me eras leal. 51 See n. 41 above. 52 See n. 42 above. 53 See n. 43 above. 54 See n. 44 above. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 52 1/8/2016 4:01:33 PM

196 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 53 English translation English translation English translation English translation I prefer to die by a sword, Than to live in ill reputation, Lest my people say I was killed by a Christian. So big was the fight That she ended up killing herself. In saying these words The romance came to its end. If you kill me, if you leave me, It is all nothing to me. It is better to die honored Than as a dishonored queen. She took ink and paper, Quickly she wrote a letter: Know, my dear Master, Dear Master of my soul, That this dog of Atarquin Wants to stain your bed. Submit yourself now to me, If not you ll die beheaded! Death with honor is better Than (to live) an unfortunate life. This will serve as example To any married woman. Have it for sure, O Tarquin, I ll die of your sword, Rather than live my whole life Defamed with my husband. Who ll give me ink and paper And a pen in order to write? Oh, what should I put? Some words I ll tell you: Come, come, O my husband, Come, arrive and save me! Enough, enough, O Lucretia, No need for that any more. It was me, your husband. I see you were loyal to me. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 53 1/8/2016 4:01:33 PM

197 54 Papo True to his closing words in this passage, Perez translates the last words of the Sabbatian oikotype in a way that quite diminishes its intended ambivalence. Thus, the lines Luego amanesio la alva / Alva klara i espechada (Soon afterwards the dawn rose / A clear and disgusting dawn) become, in his Hebrew translation, Shaḥar yom ḥadash hiftziaʿ / Ve-ʾoro bahir doqer huʾ (The dawn of the new day broke / And its light was clear and pricking). In the original Judeo-Spanish text, however, the dawn of the next day was not marked exclusively by intrusive and consequently annoying aspects. Rather, the new dawn that broke on Sabbatai and the Sultan, in the aftermath of Sabbatai s conversion, was just as clear (for there was a clear metaphysical need for Messiah s apparent conversion) as it was disgusting (regardless of the metaphysical need, the act of the conversion itself was abominable). The use of a married woman s adulterous affairs as a metaphor for the practice of foreign cults is as old as the Hebrew Bible. One of the best examples of the theme is to be found in Jeremiah 3:1 9 (NJPS translation): [The word of the Lord came to me] as follows: If a man divorces his wife, and she leaves him and marries another man, can he ever go back to her? Would not such a land be defiled? Now you have whored with many lovers: can you return to Me? says the Lord. Look up to the bare heights, and see: Where have they not lain with you? You waited for them on the roadside Like a bandit in the wilderness. And you defiled the land With your whoring and your debauchery. And when showers were withheld And the late rains did not come, You had the brazenness of a street woman, You refused to be ashamed. Just now you called to Me, Father! You are the Companion of my youth. Does one hate for all time? Does one rage forever? That is how you spoke; You did wrong, and had your way. The Lord said to me in the days of King Josiah: Have you seen what Rebel Israel did, going to every high mountain and under every leafy tree, and whoring there? I thought: After she has done all these things, she will come back to Me. But she did not come back; and her sister, Faithless Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 54 1/8/2016 4:01:33 PM

198 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 55 Judah, saw it. I noted: Because Rebel Israel had committed adultery, I cast her off and handed her a bill of divorce; yet her sister, Faithless Judah, was not afraid she too went and whored. Indeed, the land was defiled by her casual immorality, as she committed adultery with stone and with wood. In the internal Sabbatian discourse, the metaphor of a noble woman had messianic connotations from the movement s very beginnings. It was at the peak of his self-declared messiahship that Sabbatai used another traditional Judeo- Spanish romansa, Meliselda, in order to hint at his identity as God s bride. Sabbatai s daring suggestion was further developed by one of his apostles, Avraham Yakhini, who wrote an entire piyyuṭ about Meliṣ-El-Da (this advocate of God), i.e., Sabbatai Tzevi, who is at the same time the promised Messiah and the Divine Bride.55 The name Meliṣ-El-Da is obviously modeled after Meliselda s, and this Hebrew piyyuṭ was chanted by the AMIRAH56 himself and his inner circle, to the traditional tune of Meliselda, on Sabbaths. Given that in Kabbalah the Sabbath was interpreted as a drama of the reunion of the Shekhinah, the Sabbath bride, with her divine groom,57 the early Sabbatian theology becomes even more transparent. Just as in many similar situations, what the revolutionary generation could only hint at (because it was so radical, new and daring) became a commonplace after the revolution. Thus, in quite a few Karakaş sacred poems Sabbatai is straightforwardly referred to as the Shekhinah, the female aspect of God, without any need for occultation, or for hints or allusions. For example, the opening line of the Sabbatian romansa Ḥakhamim van airando reads: Ḥakhamim van airando Detras del muestro Goʾel Malkenu Ke la Šekhina es el. Rabbis go infuriated After our Redeemer Our King Who is the Shekhinah Eliezer Papo, Meliselda and Its Symbolism for Sabbatai Ṣevi, His Inner Circle and His Later Followers, Kabbalah Journal for the Study of Jewish Mystical Texts (forthcoming). 56 A Hebrew acronym for the phrase Adonenu Malkenu Yarum Hodo (Our Lord and King, may his Majesty be exalted), one of the most common titles of Sabbatai Tzevi among his believers. 57 David S. Ariel, The Mystic Quest: An Introduction to Jewish Mysticism (Northvale, NJ: Jason Aronson, 1988). 58 See n. 32 above. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 55 1/8/2016 4:01:33 PM

199 56 Papo Similarly, hymn 13 in Shirot we-tishbaḥot shel ha-šabbeta ʾim states: Šekhina de-aṣilut, en safeq, ata, AMIRA (the Shekhinah of the aṣilut, without a doubt, is you, AMIRA),59 while in hymn 61, imitating the wording of Song of Songs 4:7, this concept is referred to as AMIRA S secret : Toda tu ermoza mi kompaniera / de kavesa asta pies sin mankura / ahava es Šekhina ke es sod AMIRA (Thou art all fair, my love / from the head to the foot there is no spot in thee / the love is Shekhinah, which is the secret of AMIRA).60 Actually, according to hymn 26, the belief that Sabbatai Tzevi is the Shekhinah is seen as the cornerstone of the Sabbatian faith: Zikhri, dize mi ʾemuna / Melekh Mašiaḥ Hu Šekhina / arelumbro Parsemona / Onra Alta en el moro (Remember, he says, my faith / Messiah the King is the Shekhinah / Parsemona has shone / a High Honor lived in Him).61 Interestingly, in Sabbatian liturgical poetry, the Messiah is also referred to in the guise of other female figures, such as Maṭroniṭa (Matron) and palomba (dove): Goʾel mehemanuta / šehu Maṭroniṭa / es palomba santa / kon su Patron ata (the faithful Redeemer / who is Matron / he is the holy dove / with its Master joined).62 The dove metaphor, obviously, refers back to the bride of the Song of Songs, who is called a dove several times. Compare, for example, 6:9: Only one is my dove, My perfect one, The only one of her mother, The delight of her who bore her. Maidens see and acclaim her; Queens and concubines, and praise her. When underlining the ambiguity of the last verse of the Karakaş oikotype of Tarquin and Lucretia Luego amanesio la alva / Alva klara i espechada (Soon afterwards the dawn rose / A clear and disgusting dawn) I am not implying that the believers were reproaching their Messiah, describing the aftermath of his conversion as clear and disgusting at the same time. After all, they believed in him enough to follow him in his Sacred Apostasy. Rather, it seems that they were imagining what he must have felt, and who in the 59 Attias, Shirot ve-tishbaḥot, Ibid., Ibid., 49. In a note on the same page, Scholem adds that Parsemona is Sabbatai s mystical name. 62 Ibid., 81, hymn 62. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 56 1/8/2016 4:01:33 PM

200 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 57 entire world would have known what Sabbatai must have felt after his Sacred Apostasy better than those who had followed him and felt exactly the same thing? Thus, it is actually the case that through singing about its Messiah, the community actually sang about itself. While the Karakaş oikotype of Tarquin and Lucretia might reveal something about Sabbatai s genuine feelings in the wake of his conversion, it speaks volumes about the ambiguity with which the Karakaş Sabbatians viewed their own mimicry of true Muslims. Their life seems to have embraced both aspects of Sabbatai s Sacred Apostasy on a daily basis: the atoning or clearing aspect (as it is hard to imagine a greater sacrifice by any human group than the renunciation of its true identity) as well as the aspect of disgust (aroused by a life of constant mimicry in the service of an all-embracing conspiracy). It should be noted that the case of the Sabbatians is not entirely comparable to the life of Iberian Conversos. The later, in the overwhelming majority of cases, had conversion imposed on them or on their ancestors from without. Many Conversos were struggling to fulfill as much as possible of their inner identity, at the price of endangering their lives and property. Unlike the Conversos, or for that matter, unlike their Messiah himself, the Sabbatians were not compelled to convert from without. Their conversion came from within. When forced to choose between giving up on the messianic dream (by regarding Sabbatai s conversion as its shameful end) or continuing it (by ascribing meaning to Messiah s conversion and undertaking the ultimate act of faith, namely following Sabbatai in his Sacred Apostasy), the Sabbatians opted for the later. Decades passed, and what was meant to be a temporary apostasy became a new identity. The most spiritual and mystical of all Sabbatian subsects, the Karakaş, spent their lives balancing the metaphysical benefits of their act of faith (the atonement) against its mundane repercussions (the not-so-pleasant life of mimicry and conspiracy). The early Sabbatian hints at Sabbatai s identity as Meliselda became in later Karakaş liturgical poetry a commonplace and a matter of fact. It is exactly for this reason that Meliselda became a sacred song and was included in Karakaş liturgy. In the framework of this poetic tradition, it was quite logical that the founding event in the group s history, Sabbatai s conversion to Islam, should be represented by a traditional romansa. The text was adjusted to better fit the historical circumstances at hand but it is exactly because of these interventions in the wording of the poem and its meaning that the traditional Sephardic romansa of Tarquin and Lucretia could be absorbed into Sabbatian liturgical poetry. Without them, it would have remained a mundane song, devoid of any theological significance. One last question needs to be answered: What was it about the original versions of this romansa that made it such a fitting vehicle for conveying Sabbatian Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 57 1/8/2016 4:01:33 PM

201 58 Papo apologetics concerning the Conversion, a sensitive issue never touched on elsewhere in Karakaş liturgical poetry? Why Tarquin and No Other Violent King, Why Lucretia and No Other Compliant Lady? The adultery or chastity of queens, princesses, and other noble ladies is one of the most frequently exploited themes in the romansero. Any romansa featuring an adulterous noblewoman could have been used to convey the founding sacred drama of the Sabbatian movement. Conversely, given that the unknown Karakaş adapter of Tarquin and Lucretia succeeded in taking a romansa about a faithful wife and converting it into a song about adultery, any Sephardic romansa speaking of a faithful wife could likewise have been adapted. I would like to argue that internal textual factors determined the choice of this particular romansa, namely Tarquin s own name, as well as the name of the people that he ruled. The opening verse of the romansa calls him Akel rey de los Romanos, ke Tarkino se yamava (That king of the Romans who was named Tarquin). The original name of the Eastern Roman Empire, on whose ruins the Ottoman Empire was instituted, was actually Βασιλεία Ῥωμαίων (Vasileia Rhōmaiōn, Roman Empire) or Ῥωμανία (Romania). Its citizens were known as Ῥωμαίων (Romans). This is exactly why the Jews who inhabited this part of the world prior to the arrival of the Sephardic Jews are to this day referred to as Romaniotes. Before the Ottoman conquest, the Turks called the Eastern Roman Empire Rumelia or Rumeli, and its inhabitants Rum (sg.) or Rumlar (pl.). Following the Ottoman conquest of Anatolia and later of Constantinople, the name Rumeli/a was applied to the southern Balkan regions of the Ottoman Empire, which remained primarily Christian. Rumelia s Christian inhabitants continued to refer to themselves, as did their Muslim conquerors, as Rum/ lar deep into the final years of the Ottoman Empire. Obviously, the Judeo- Spanish equivalent of the ethnonym Rum/lar is Romano/s. When one adds to this the fact that the Judeo-Spanish equivalent of Tarquin s name, Tarkino, is quite reminiscent of the Judeo-Spanish ethnonym for Turks Turko/Turkino (the Turk) the allegorical potential of this romance as a way to speak about the Turk (Tarkino), the king of Rhōmaiōn, becomes apparent. Those who converted Lucretia into Don Kre[e]ensia, Master of the Faith Sabbatai Tzevi did so because Tarqin, rey de los Romanos, could easily be seen as a straightforward allusion to the Turkish Sultan. I think it is less likely that some innate quality of Lucretia s name invited her conversion into Don Kr[e]ensia. After all, the believers who were able to construct the Hebrew/Aramaic name Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 58 1/8/2016 4:01:33 PM

202 From Lucretia to Don Kr[e]ensia, or, Sorry, I Just Had to Convert 59 Meliṣ-El-Da on the model of the Roman name Meliselda could have linked any female name to Sabbatai s own. The simultaneous occurrence of all three names in a single romansa the king s name, the name of his subjects, and the noblewoman s name creates a beautiful, consciously and subconsciously immediately recognizable parallel with the Turk, the king of Rum, and his consenting female partner: Don Kre[e]nsia, i.e., Sabbatai Tzevi. There is a slight possibility that the creators of the Sabbatian adaptation of the romansa were aware of the revolutionary character of the original legend of Lucretia, which explained how the kingdom was dissolved and Roman Republic established but, in light of the weak knowledge of classical history among the common Ottoman Sephardic people at that time, this conjecture becomes highly improbable. Interestingly, in four (out of five) Ottoman Sephardic (non-sabbatian) versions (I, II, IV, and V above) the ethnonym Romanos (Romans) was replaced by romansas/romanzas (romances).63 In fact, so prevalent was this corruption of the ethnonym among the Ottoman Sephardim that Edwin Seroussi and Rivka Havassy in their Incipitario sefardí assumed that romansas is the original wording of the song, while Romanos is a later deformation, recorded in the area of Thessaloniki and the Bosphorus. Thus, in later non-sabbatian Ottoman Sephardic tradition, in which the romansa was never connected to anything local, the highly irrelevant ancient Romans are replaced with highly resonant romansas.64 At the same time, the Sabbatians, for whom the relation between the Romans and the Rumlar was essential, preserved the original ethnonym, at least until the second half of the eighteenth century. If at the beginning of this investigation I was asking myself why there are no other Sabbatian sacred songs that speak about Sabbatai Tzevi s Sacred Apostasy, the founding event of Sabbatian identity, now, after becoming so intimately acquainted with this singular example of such a song, I cannot help but remember a Judeo-Spanish proverb that says, Mejor solo, ke mal akompanyado (It is better to go alone, than in bad company). It is unlikely that there are many other songs that could compete with this radical and creative adaptation of a traditional Judeo-Spanish romansa. 63 Edwin Seroussi and Rivka Havassy, Incipitario sefardi : El cancionero judeoespañol en fuentes hebreas: Siglos XV XIX (Madrid: Consejo Superior de Investigaciones Cienti ficas, 2009), Interestingly, one of two versions from Portugal does not specify at all the people or place over which Tarquino ruled. Journal of Jewish Thought & Philosophy 24 (2016) JJTP_024_01_F4_31-59-Papo.indd 59 1/8/2016 4:01:33 PM

203 SEFARAD AN DER DONAU From Neutral Usage to Caricature: German Influences on Bosnian Judeo-Spanish, as Reflected in the Writings of the Sephardic Circle Eliezer Papo (Beer Sheva) The peculiar Bosnian dialect of Judeo-Spanish (later in the Text BJS) has attracted the attention of researchers as late as the beginning of the previous century, when Julius Subak (1906) published his article Zum Judenspanischen in the Zeitschrift für Romanische Philologie. Ever since, its different aspects have been documented, analyzed and treated by a variety of scholars. The first two researchers after Subak came from the ranks of the Bosnian Sephardic community itself, in the interwar period. Kalmi Baruh described its main phonological and morphological characteristics, in his studies in German (1923), Spanish (1930), 1 French (1935) 2 and Serbo-Croatian (1936). 3 And Samuel Romano s trilingual, BJS/French/German, dictionary Dictionnaire judéo-espagnol parlé français allemand, avec une introduction sur la phonétique et sur la formation des mots dans le judéo-espagnol (a PhD dissertation presented to the University of Zagreb in 1933 and not published until 1995 in Jerusalem) represents a first step in the lexical documentation of the dialect. Only two decades after the German-backed Croatian occupation of Bosnia and Herzegovina and the Holocaust that it brought about, Baruh s and Romano s work was resumed by Edward Stankiewicz (1964), August Kovačec (1968), Juan Octavio Prenz (1968), and Krinka Vidaković-Petrov (1976). In his introductory article to Romano s Dictionary, David Bunis (1995) had already summed all the contributions to the research of Bosnian dialect until that time. Since then, documentation, description and analysis of this dialect were furthered by Isak Papo (1981a, 1981b and 1995), 4 Alica Knezović (1986), Aldina Quintana (1997 and 1999), Andrea Zinato (1998), Muhamed Nezirović (1988 and 1 Spanish translation of Baruh (1923). 2 French translation of Baruh (1936). 3 Baruh s Selected works have been published in English, in 2005 and 2007 (the latter being an enlarged version of the 2005 edition). See Baruh (2005), (2007). 4 In his research, Isak Papo dealt primarily with non-romanic influences on BJS, producing two dictionaries, one of the Hebrew words in BJS (Papo 1981a) and another of Ottoman loans in this dialect (Papo 1981b). Neither of these two manuscripts was ever published

204 SEFARAD AN DER DONAU 2002), 5 David Pardo (1995), 6 David Bunis himself (2001) and my own research (Papo 2008, 2009a and 2009b). I have already also dealt with Slavic (see Papo 2006/07 and Papo 2007a) or Serbo-Croatian (see Papo 2007b) influences, as these are reflected and represented in the writings of the Sephardic Circle. 7 The present research concentrates on German linguistic influences on the language of the authors of the Sephardic Circle (usage of German words in the narrative or instructive [i.e. didascalia] passages) or the language of their characters (linguistic representation), as well as on the role of this stratum in their linguistic policy and poetic strategy. In order to understand the phenomena, its reasons and dimensions, a quick look into the history of Bosnia and Herzegovina at the end of the 20 th century is in order. Unlike in Serbia or Montenegro, in multi-ethnic Bosnia and Herzegovina, the gradual end of Ottoman rule did not mean the creation of an independent state. In order to establish and secure order in a country torn apart by the civil war between its Muslim rulers and their Serbian-Orthodox subjects, European superpowers of the time gave the Austro-Hungarian Empire the mandate to rule the country in the name of the Sultan. Austrian plans, however, were slightly different from the beginning, but it was only in 1908 that they could act on them openly. Taking advantage of the turmoil caused by the revolution in Istanbul, the Habsburgs proclaimed the annexation of the country. This brutal violation of the agreement reached at the Congress of Berlin prepared the ground for World War I with its millions of victims, only six years after the Austro-Hungarian proclamation of the annexation of Bosnia. With the Berlin Congress in 1878, the status of Bosnia and Herzegovina changed dramatically. From the most northern province of the disintegrating Ottoman Empire, it became the most southern province of the Austro-Hungarian Empire. Thus, all Bosnians were transferred from one civilization to another, without even leaving their homes. In order to pave the way for the future annexation, the Austrians, immediately upon their entry into Bosnia, started industrializing the country and Westernizing the landscape. The introduction of Austro-Hungarian architecture, the massive migration of the Muslim population to Turkey and the parallel immigration of the Austrian occupational apparatus into the country redesigned the social milieus as well. During the process, the local population itself (especially the urban elite) 5 It should be noted that in spite of its general title, the article concentrates primarily on BJS, mostly on its phonological peculiarities, and all the examples were collected from the writings of Bosnian Sephardic authors. 6 In 1995, the Glasnik Jevrejske Zajednice Bosne i Hercegovine (Herald of the Jewish Community of Bosnia and Herzegovina) dedicated its entire issue to the booklet for learning spoken BJS, prepared by D. Pardo. The main contribution of this booklet lies in its grammatical section, as well as in the documentation of the slang words, which were not included in Romano s dictionary. 7 For the ideology of the movement, see the manifestos written by its members: Kajon (1927) and Kamhi (1927). For more information on the subject, see Loker (1995), Papo (2006/07; 2007a and 2007b)

205 SEFARAD AN DER DONAU underwent overwhelming transformations in clothes as well as in the culinary and the entertainment culture, etc. Bosnian Jews, 8 being exclusively an urban population, 9 managed to adapt quite quickly to the new order. Obviously, they had learned to prefer the enlightened absolutism of the Habsburgs to the destabilized and decentralized Ottoman rule in Bosnia, whose last decades were marked by the total despotism of the local Muslim elite. Just like the rest of the country, the Jewish Community started acquiring a Western profile. New cultural and humanitarian societies (like El Progreso, Nueva Flor, La Benevolencija [1892], Humanidad [1894], La Lira [1901] and Glorija [1903]) were created; 10 the first Judeo-Spanish newspaper (La Alborada [1900]) was started, 11 etc. In this period, the entire autochthonous population of the country Bosnian Serbs, Muslims, Croats and Jews were exposed on a daily basis to thousands of new Western inventions, concepts and institutions; which, most of the time, were mediated by the German language. For the overwhelming majority of these objects and concepts, there were no SCB or Judeo-Spanish names. As far as the linguistic innovations in the administrative field were concerned, the Austro-Hungarian authorities used the Croatian, Slavonian and Dalmatian experience (as countries which make up present-day Croatia were part of the Austro-Hungarian Empire for quite some time. However, just like in Croatia, in Bosnia and Herzegovina, many words were also adopted straight from the German language of the ruling administration and the new immigrant industrial elite. Thus, both languages spoken in Bosnia and Herzegovina SCB (spoken by Bosnian Muslims and Orthodox and Catholic Christians) and BJS 12 started to gradually adopt hundreds of German terms related to different realms of daily life, such as new institutions and professions, new Western-like furniture and clothes, new dishes and kitchen utensils, etc. With time, many of these became an inseparable part of both languages, SCB and BJS. However, by the end of the 19 th century, a gradual process of language shift within the Bosnian Sephardic Community had commenced. This process was intensified during the first decades of the 20 th century, especially during the Kingdom of Yugoslavia, and was completed with the annihilation of Bosnian Jewry during the Croatian occupation of the country in WW II, and with the postwar assimilation of the Holocaust survivors and their offspring. 13 With the 8 For the history of the Bosnian Jews prior to the Austrian occupation, see Levy (1996a). The book was also translated into Serbian/Croatian/Bosnian (hereafter: SCB), see Levy (1996b). For the history of Bosnian Jews between the two world wars, see Pinto (1987). 9 For the history of Sarajevo from ancient times until the Austro-Hungarian occupation, see Skarić (1937). 10 On different Jewish societies in Sarajevo, see Pinto (1966). 11 For more information on the newspaper and its founder Ham Ribi Abraham Aharon Cappon, see my forthcoming bibliography of La Alborada (in Hebrew). 12 In 1878 it was the first language of all Bosnian Jews and the only language of the majority of them. 13 See Vučina Simović (2010)

206 SEFARAD AN DER DONAU change of rulership in 1878, Bosnian Sephardim lost the bonds of unity with their Sephardic brethren on the Balkans, having ever since to rely more and more on their relations with other ethno-religious communities of Bosnia. It is from this deepened contact with their neighbors and from the constant need for new linguistic solutions (brought about by the ever-changing reality) that SCB influences (once so superficial) entered all the spheres of the language of Bosnian Sephardim: its lexicon, morphology, phonology and syntax. In the interwar period, SCB evolved gradually from external to internal influence, becoming the language of the younger generations of Bosnian Jews, it ceased to be a mere language of the neighbors and became a language spoken fluently by Bosnian Jews as well. Such a quick adoption of SCB by Jewish children was brought about primarily by the establishment of obligatory state-run elementary education in This meant not only the end of 400 years of Jewish educational autonomy in Bosnia (from this point on, traditional Jewish education was confined to classes on religion in public schools or to the synagogue), but also spelled the end of the exclusivity of Judeo- Spanish in the Bosnian Jewish microcosm. That was because the teaching language at the public schools established by the Austro-Hungarian administration was SCB, i.e. the language of the country. 14 The first generations of Jews educated in public schools went to them monolingual, but graduated from them fairly bilingual. Many of them retained peculiar Jewish problems with SCB (such as obstacles with noun declensions or with accents) throughout their lives, which stigmatized them as non-native speakers. However, for most of them, SCB became the sole language of their reading (and even writing) culture, while Judeo-Spanish was reduced to the language of intimacy spoken only at home or in the Jewish milieus. When members of these generations became parents themselves, many of them choose to raise their children in SCB, in order to prepare them for the public school, and to avoid the problems with accent referred to. Having in mind this process of the ever-growing SCB influence on BJS, one has to ask to what extent German influences on BJS were direct, and to what degree they should be seen as part of the ongoing SCB attack on BJS, where, together with hundreds of other SCB words, the Germanisms already adopted by this language had entered BJS. Many a time, BJS Germanisms disclose an already Slavicized form or the same semantic shift typical of SCB. It should be said that BJS did not die without putting up some fight. In the interwar period, when the process of language shift reached a peak, a group of idealistic Bosnian Sephardic intellectuals tried to prevent the oblivion of Judeo- Spanish language and culture, primarily by perpetuating it through literary means, but also by offering a linguistic alternative to younger generations: a modern Judeo-Spanish (JS), capable of conveying anything a Bosnian Jew would want to say. Leading Bosnian Sephardic intellectuals (such as Ḥam Ribi Avram Romano, 14 See Bogićević (1965), Peco (1971) and Papić (1972)

207 SEFARAD AN DER DONAU Dr Samuel Romano, 15 Laura Papo Bohoreta, 16 Benjamin Pinto, 17 Moni Finci, 18 Dr Joshua Izrael 19 and others) wrote dozens of plays, novels and short stories in Judeo-Spanish. Some of these authors (e.g. Avram Romano and Benjamin Pinto) were dialectal writers par excellence. Others (like Laura Papo Bohoreta ) tried to recreate a modern supra-dialectal literary JS which could easily be understood by all the Sephardim of the ex-ottoman lands. In both cases, however, their writings disclose certain Germanic linguistic influences, some of which were adopted into Judeo-Spanish straight from German (for example, by Bosnian Sephardic students who graduated from Vienna University or by the Bosnian Sephardic elite, who was in direct contact with the Austrian Habsburg administrative apparatus and its dominant language), while others came to Judeo-Spanish via SCB, to which they had been naturalized before. I. Neutral Usage of the German Stratum in BJS It should be emphasized that unlike SCB influences on BJS, which encompass all linguistic levels, German influences are limited almost exclusively to the lexicon and to a few scarce examples of morpho-syntactical influences that I was able to attest in the JS writings of the members of the Sephardic Circle. A. Phono-Morphological Influences? The tendency of BJS speakers in the first half of the last century to pronounce certain internationalisms identified with the high culture with Germano-Slavic phonemes /z/ and /ts/, alongside with traditional JS variants of these words, which are always realized with /s/, should be seen primarily as a German lexical influence on BJS, mediated by SCB, rather than a phono-morphological German influence on BJS. First of all, because these international high culturisms, which from the Austrian Habsburg occupation until the Liberation were pronounced with Germano-Slavic /z/ and /ts/ have never replaced the Romance equivalents in JS. The second was because in the meanwhile, in the post-holocaust period, they have totally ceased to be used; mostly due to the tendency of the few Bosnian Sephardim who still speak JS to emulate a general Sephardic or even standard Spanish façon de parler, rather than a Slavo-Germanic intellectual one. The following examples, however, belong to the period before WW II; when, as stated, many Bosnian Sephardic intellectuals opted for the Germano-Slavic variant of international high culturisms : 15 For the short biography of Dr Samuel Romano, see Loker (1995) as well as Nezirović (1992: ). 16 For Bohoreta s bio-bibliography, see Papo (2007c; 2009b and 2010). 17 For Pinto s bio-bibliography, see Nezirović (1992: ). 18 For Finci s short bio-bibliography, see Nezirović (1992: ). 19 For Izrael s short bio-bibliography, see Nezirović (1992: )

208 SEFARAD AN DER DONAU En los tijempos pasados, kuando el sentimjento religiozo era mas rezjo, i la luz de la civilizacijon no era konosida en la Bosna, los žudijos tambjen estavan lešos de asemežarse kon los žudios del mundo aklarado [ ] Es muj rezonavle ke todos den las bozes por los ke tienen la buena intencjon i ke puden fraguar un grande i ermozo templo, para ke todos tengan la buena gana de ir a azer las orasiones, sintjendo los ermozas kantos de loz hazanim i de un plaziente koro ceremonial ke deve alegrar al Dio i ni la žente i azer onor al nombre de Israel. ( Jehudi , the italics are mine). B. Morpho-Syntactical Influences Some of the members of the Sephardic Circle, especially those amongst them (like Laura Papo Bohoreta ) who were trying to offer to the Bosnian Sephardic youth a valuable JS alternative to total shift to SCB, had to create many neologisms in order to satisfy the need for new words. Most of Bohoreta s neologisms were calques from SCB, but one of them is an obvious calque of a German expression: La escena reprezenta una kaza de stada (Wohnzimmer) los detenedores (Ständer) kon taponikos blankos y ermozos, saksis de mimoza (Papo 1930, III: 1). The neologism kaza de stada, meaning a living room, is an obvious attempt to calque into BJS the German noun Wohnzimmer (as indicated in the gloss). The generation of Sephardic intellectuals schooled in Vienna would also sometimes introduce expressions into their native BJS typical for enlightenment rhetoric, such as luz de la civilizacijon, meaning Light of Civilisation (German Aufklärung Hebrew Haskala), as in the following example: En los tijempos pasados, kuando el sentimjento religiozo era mas rezjo, i la luz de la civilizacijon no era konosida en la Bosna, los žudijos tambjen estavan lešos de asemežarse kon los žudios del mundo aklarado [ ] ( Jehudi 1924). The expression luz de la civilizacijon seems to be a calque translation of SCB svjetlo civilizacije, which itself seems to be calqued after the German expression Licht der Zivilisation. C. Lexical Influences c. 1. Nouns c. 1. a. Nouns Ending in /ə/ The SCB mediation in BJS adoption of German words is most obvious in the case of German feminine nouns ending with the vowel /ə/. During their adaptation into the grammatical system of SCB, the final vowel [ə] of these nouns is changed for 20 I have not been successful in identifying the intellectual concealed behind this pseudonym, whose meaning is simply a Jew

209 SEFARAD AN DER DONAU /a/, the final vowel typical for feminine nouns in SCB. One of the general rules for the lexical influences of SC on Bosnian spoken JS is that SCB nouns ending in the vowel /a/ are recognized as feminine and, consequently, the definite or indefinite article for feminine is added to them, according to their place in the sentence. The same is true for the SCB nouns of German origin which were adopted into the grammatical system of BJS by SCB mediation. This can be attested in the following examples, where nouns such as kriza crisis (from German [die] Krise, via SCB kriza) or mašina train (from German [die] Maschine, via SCB mašina) are recognized as feminine nouns: No si ke guerko mi jeva in la kaza di lus fižus, aver, didju, no staran bjen kuvižadus, i mi fagu no diras, intera in una alguža, a no dispartaldus, kvandu aji, la avlatina di ejus: ki la Kriza estu, ki la Kriza akeju... No sari, mi Suluča, ožu, la noći intera, pinsandu ken sira esta pusta Kriza, ki tantu mal fazi. Didjamus, ki dibašu di esti sjelu tan mavi i irmozu, aj binadam, ansina kruel, no diču in tus karas, komu esta Kriza? (M. M. P ). Sjentes, tu, Rikica, la akompanjas a tija Bonača fin il banof i li merkas karta fin Visoka, la asentas en la mašina i tornas (Altarac 1931). Mus asintimus al bircauz dilantri dondi keda la mašina, i jo mi jami un đaru, di piva ( Josefiko 1932). c. 1. b. Nouns Ending in Consonants German nouns ending in consonants are usually recognized as masculine, regardless of the gender of the word in the original language. Sometimes, this BJS recognition even of feminine German words ending in consonants as masculine nouns, manifests direct BJS borrowings from German, as in the example: Ansina kaminando, avlando i kontando las novitades ja se aserkaron asta el trafik... ( Jakoviko 1940b). This is because in SCB, a morpheme {-a} is added (trafika) to this German noun, to assure its recognition as feminine noun. 22 However, sometimes texts produced by the Sephardic Circle attest the existence of parallel variants of the same German noun ending with a consonant: The Slavicized form mediated by SCB and an independent BJS form, borrowed directly from German. This is the case with the German feminine noun Station train station, which is attested in these texts in two forms: štacija (as in the example Mirava pur la vintana: la štacija jena a bulukis di gjenti kurjendu paraka i paraja kun lus kuferis i bogus in las manus para alkansar lugar. M. M. P. 1938) and štacijon (as in the example Kuandu ja sali, a ken ti topu a la štacijon, ajdi jo ja mi ija turnar, a Buhureta, ki es ala mija suvrina. Josefiko 1932). 21 We still do not know for whose name these initials stand. 22 In both languages, BJS and SCB, the noun has the same meaning as in Viennese German: tobacconist and newspaper shop

210 SEFARAD AN DER DONAU From the point of view of the existence of the two variants in the BJS, most interesting is the following example in which both forms are used subsequently, by the same literary character: No uvo tanta đenti a la štacijon kvando si hueron lus ađis a Jerušalajim. Jo ki salgo a la kaj, a ken topo a la puarta de la štacija, a tu ermano ( Lević 1931). It should be noted that in the first example, the form štacija shows up in the narrative part of the short story ( la štacija jena a bulukis di gjenti kurjendu paraka i paraja ), thus reflecting the author s own language; while in the second example, the form štacijon appears in the middle of a replique ascribed by the author to one of his characters ( Kuandu ja sali, a ken ti topu a la štacijon ). In the third example, both forms show up in a replique by a literary character ( No uvo tanta đenti a la štacijon a ken topo a la puarta de la štacija ). This small example illustrates well the fact that when it comes to German lexical borrowings generally there does not seem to be a substantial difference between Sephardic authors themselves (language of narration) and their literary characters (linguistic representation). In both registers the same type of Germanisms, attesting thus the more frequent usage of this lexical stratum, the neutral one, which most of the time is devoid of any special poetical function. If even feminine German nouns ending in a consonant are recognized in BJS as masculine, how much more so those German consonant-ending nouns which are masculine in German itself; as in the examples: pinzel brush (from German [der] Pinsel brush [there is also pincel (<Cat. pinzell in Mod. Sp.]) 23 or stimung atmosphere (from German [die] Stimmung, via SCB štimung). 24 Once German nouns ending with consonants are recognized (adapted) as masculine nouns, their BJS plural form is made regularly by addition of the suffix -is (rarely pronounced in BJS as -es), as in the examples keksis cookies (from Austrian German das Keks [German der Keks], via SCB keks), 25 kuferis suitcases (from German [der] Koffer, via SCB kufer/kofer) 26 or plakatis placards (from German [das] Plakat, via SCB plakat). 27 That many of the German influences on BJS were mediated by SCB can be attested not only from the fact that numerous German words were incorporated into BJS in their already Slavicized form (as has been shown in the examples kriza and mašina, and will be shown further in cigla), but also from the fact that they almost always have the same meaning as in SCB, even when the latter is slightly different from the meaning in the original language. 23 Eja mezma tomava el pinzel, se aremangava las manos i enkalava ( Jakoviko 1940a). 24 Vitali la mira raviozo i el stimung se va jelar, Esterka abolta todo (Papo 1930, III: 15). 25 Non paso nada, nalda trajedno el čaj kon keksis ( Jakoviku 1936b). 26 Mirava pur la vintana: la štacija jena a bulukis di gjenti kurjendu paraka i paraja kun lus kuferis i bogus in las manus para alkansar lugar (M. M. P. 1938). 27 Melda les los plakates, Reuben! Aki va aver kavesas rotas! (Papo 1924b)

211 SEFARAD AN DER DONAU Thus, for example, German makes a difference between [die] Zigarre (cigar) and [die] Zigarette (cigarette). In BJS, however, just like in Bosnian and Herzegovinian SCB, the word cigara is used with the meaning of cigarette (while for cigarette both languages use the word kuba): Sjende la lumbre, si aze un kave preto para razbijar el mamurluk si asenta a lado de la soba ala turka i afumando la cigara va pensando todo loke tjeni de gizar para Šabat ( Jakoviku 1936a). An even more blatant example is the one of the German word [der] Schwabe Swabian, inhabitant of Swabia, which in SCB and in BJS has acquired the meaning of a pejorative term for speakers of German (Austrians and Germans): Vadaj, mi fižu, li dizija, la boz tjenis di švabu, no paresi ki ti nasitis ala Bilava. El sintija kun la boka avjarta i si kidava kajadu, pinsandu komu sea la boz di lus švabus (M. M. P. 1932b). It should be noted that the transformation Schwabe Švabo already occurred during the incorporation of the noun into the grammatical system of SCB, thus the BJS form Švabu is a result of the phonological tendency peculiar to BJS, the one of closing of the non-accented vowel [o] into [u]. In BJS, the term švabođiđo is used as a pejorative name for Ashkenazi Jews, as will be shown later in the passage on adjectives. Usually, the diminutive form of masculine nouns, whether borrowed or of Iberian origin, is created by adding the suffix -iko/ikjo to the original noun. However, the only diminutive form of a masculine noun of German origin that I have found until today in the JS writings of the Sephardic Circle deviates from this rule: Sakude kon un klofiko čiko se akompanja (Papo 1930, II: 1). This diminutive form, klofiko stick used to beat carpet developed from German [der] (Teppich)klopfer, via SCB klofer, but if it was to follow the general rule of adoption of foreign nouns, it should read kloferiko (comp. SCB klofer/kloferčić). Sometimes, in the process of phonological assimilation, Germanisms incorporated into the grammatical system of BJS undergo certain modifications: as, for example, with the noun športi sport (from German [der] Sport, via SCB šport/sport), whose atypical ending -ort, under the influence of BSJ words muarti, huarti etc., was gradually transformed unto more usual orti: športi: Ke guerko mos manda a sufrir por športi (Papo 1930, III: 11). Many of the German nouns adopted by BJS are merely names of the facilities or institutions which came to Bosnia and Herzegovina with the Austro- Hungarian occupation, together with their names, as in the cases of bircauz pub (from German [das] Wirtshaus, via SCB bircauz) 28, banof train station (from German [der] Bahnhof, via < SCB banovo), 29 kino cinema (from German [das] 28 Mus asintimus al bircauz dilantri dondi keda la mašina, i jo mi jami un đaru, di piva ( Josefiko 1932). 29 Sjentes, tu, Rikica, la akompanjas a tija Bonača fin il banof i li merkas karta fin Visoka, la asentas en la mašina i tornas (Altarac 1931)

212 SEFARAD AN DER DONAU Kino, via SCB kino) 30 or markale central covered market in Sarajevo (from German [die] Markthalle, via SCB markale). 31 Others had to do with modern professions, such as automehaniker automechanic, garage mechanic (from German [der] Automechaniker, via SCB automehaničar), mehanica mechanics (from German [die] Mechanik, via SCB mehanika), manufaktura manufacture (from German [die] Manufaktur, via SCB manufaktura) 32 or maler painter (from German [der] Maler, via SCB maler/moler), as in the following example: No vejas, ja aj dos semanas ke enpesi i saves komo es, akejas fitižas mijas dieron i tomaron keren enkalar las kazas, i esto no enkalar komo si enkala, sino jamaron a el pusto «maler» i beli si es maler i ja traje en kaza maler. Ni onde mi madre, buen mundo ke mi tenga, no avia este maler. Eja mezma tomava el pinzel, se aremangava las manos i enkalava ( Jakoviko 1940a). Here Jakoviko puts into the mouth of an older Sephardic lady a nice play on words based on two loan-words borrowed by BJS from two different languages: German Maler (painter) and French malheur (bad luck), both realised in BJS as maler. The message is obvious, according to this Sephardic lady s Weltanschauung, the professional painter himself is bad luck. Houses should be painted by the mater familias, as in the days of old. Another typical group of borrowed terms had to do with names of clothes that came to Bosnia with the occupation, such as: trenčkot trench coat (from German [der] Trenchcoat (Papo 1930, II: requizit ) or Erbeitskeittel/Arbeitskeittel overall, smock (from German [der] Arbeitskittel). 33 Sometimes German words are given in parenthesis, in order to facilitate the understanding of the Modern Spanish noun, introduced by the author to BJS, but unknown to the general Bosnian Sephardic public, as in the example: La escena mostra el taler /Werkstell/ de Esterka (Papo 1930, II: 1), where the German noun [die] Werkstelle workshop, atelier is used to explain the Modern Spanish taler; or in the example: El es seražero (šloser), ea es kuzindera i lavorando todos dos akomodan l egsistensia, i non sufren (Papo 1924a), where the German noun [der] Schlosser locksmith is brought to explain the Modern Spanish cerrajero. Many a time, German nouns ending with a consonant are incorporated into BJS by mediation of SCB, as can be attested from the fact that their forms were already adapted to SCB, by addition of the morpheme {a}, as in in the following example, where the German masculine noun [der] Ziegel brick is incorporated 30 Oj kuandu aj kinos i iškolas es huarti, muj huarti es kun ejas! ( Jehi 1934). 31 Dija di mjerkulis diši para ariminjadar las kalsas i la mudadura, i la minjana kuandu stuvi al markale, dišu, ja jamare a eja, ki mi ajudi ( Josefiko 1932). 32 De automehaniker a manufaktura. De mehanica a ropas! (Papo 1930, I: 19). 33 Erbeitskeittel para Vitali (Papo 1930, III: requizit ); Se va Vitali vistido de Arbeitskeittel (Papo 1930, III: 5)

213 SEFARAD AN DER DONAU into BJS as a feminine noun, just like in SCB: Kun un trapu inbružada la cigla ki stava insima di la soba i asintandosi si li mitija dibašu di lus pjes ki ja si li vijan intizadu dil friju. Esta cigla no li manka nunka di insima di la soba a tija Vinuča, di salida Sukot fin las hadras di Pesah (M. M. P. 1937). Interestingly, sometimes German words serve even as a source of inspiration for Sephardic authors, when they are coining new BJS words; as for example in the phrase: La escena reprezenta una kaza de stada (Wohnzimmer) los detenedores (Ständer) kon taponikos blankos y ermozos, saksis de mimoza (Papo 1930, III: 1), where Bohoreta coins a new word: detenedores stand, on the basis of the German noun [der] Ständer, of the same meaning. c. 2. Adjectives Until now, I have found in the JS writings of the Sephardic Circle only one single adjective that originated in the German language. It is a German noun [der] Schwabe Swabian, inhabitant of Swabia, which (as already stated) in SCB and in BJS has acquired the meaning of a pejorative name for speakers of German (Austrians and Germans). When followed by a JS noun gjidio/gjudio/a, it serves in BJS as an adjective, denoting German(-speaking), i.e. Ashkenazi Jews: c. 3. Verbs Elem, luke li sto kuntandu, mi tija, si afara tija Đintil pur il besu, in esta Saratica, li dimandava la alma, bjen di su madri, šabat kumer kašer i ija onde un švabu-gjidio i in kurtu diču, ja savi, ki a mi no mi agrada muču kuntar, afilu, ki mi jaman la avlastona keri tumar ala fiža di esti švabu. I esti, ki es il švabu, luke li dire, vinu a ver komu, sta la koza ( Josefiko 1931). Gjusto serka Hanuka se kazo un suvrino de tija Bulisa kon una švaba gjudija, ma sjendo ke tija Bulisa stuvo malata, este karar, ke non se pudo manjar ni por la kama, asta ke non vino tija Rufkula i la masirijo i por esta razon non fue tija Bulisa ala beraha del suvrino ( Jakoviku 1936b). As far as verbs of German origin attested in the writings of the members of the Sephardic Circle are concerned, they are far fewer than the nouns. However, all the existent examples were absorbed into the grammatical system of JS by attributing them to the conjugation I (-AR). In all the cases, the same rules were applied: the German infinitive morpheme -EN is replaced in JS by the infinitive morpheme-ear (phenomenon also common in Castilian). Due to the peculiar phonological characteristics of Bosnian JS, in this dialect this morpheme is usually pronounced as -IAR/IYAR. The addition of the JS morpheme attributes the verbs in this case to the conjugation I. From now on, they are conjugated through all the tenses and persons as all the verbs belonging to this group, as can be seen from the verb hofirijar to court someone (from German hofieren, via SCB hofirati), which appears in the infinitive form in one of the stories of Ḥam Ribi Avram Romano -305-

214 SEFARAD AN DER DONAU Buki : 34 Kvandu algun mansevu enpesa a hofirijarli, es ki ja li migijo il kezu di adjentru di la stupica. Kvandu spoza il mansevu, estonsis ja entro in la stupica i kvandu si vjenčeja, istonsis ja si sero. 35 In another story, the verb masirijar to give someone a massage (from German massieren, via SCB masirati) appears in perfect tense, in third person singular: Gjusto serka Hanuka se kazo un suvrino de tija Bulisa kon una švaba gjudija, ma sjendo ke tija Bulisa stuvo malata, este karar, ke non se pudo manjar ni por la kama, asta ke non vino tija Rufkula i la masirijo i por esta razon non fue tija Bulisa ala beraha del suvrino ( Jakoviku 1936b). c. 4. Adverbs As far as adverbs are concerned, just as in the case of the adjectives, up until now I have not found a single case of the usage of German-originated adverbs in JS writings of the Sephardic Circle: not in the language of the authors nor in the language ascribed by them to their characters. II. Poetic Function of the German Stratum in BJS Until now we have dealt exclusively with the neutral usage of the German stratum in BJS, in which there does not seem to be much of a difference between the register of the authors themselves and the register of their characters. However, in a few cases this stratum is used for comic purposes, as a demarcation line between Sephardim and Ashkenazim on the hand, or between modern and younger Sephardim and their traditional elders on the other. Thus, writing about Tia Bulisa s visit to her mueva suvrina di Vjena or, in other words to her new Viennese niece or, more accurately, to her nephew s Ashkenazi wife, Jakoviku describes their meeting in these words: O, gistehand [German Küss die Hand] tante Bulisa. Tija Bulsa ni ečo tino luke le dišo la suvrina le aresponde: Dičoza i alegre ke mi tures. La suvrina non avlava en španjol, sjendo es švaba gjudija i le era a tija Bulisa un poko fuerte para entender la ( Jakoviku 1936a). Soon enough, both of them, the aunt and the niece, have to switch to SCB, as Tia Bulisa does not understand any German. In Josefiko s story Tardi di vjarnis, another Sephardic older lady asks tija Rufkula how Ashkenazim can live without JS: Ama mi tija Rufkule, komu estus švabus bivin in kaza sin avlar in gjidjo. Na, ki kera dimandar di la vizina il rajador, komu va dizir? ( Josefiko 1931) For Romano s bio-bibliography, see Nezirović (1992: ). 35 Romano, Avram Buki (1924). As I will show later, this same verb is used again in another story, written by another author from the same Circle, but this time with a special poetic function: creation of distinction between two generational lects: the language of the parents and of the children. 36 According to Nezirović (1992: 617), this might be a pseudonym used by Dr Isak Izrael

215 SEFARAD AN DER DONAU As stated previously, when used as poetic strategy by the writers of the Sephardic Circle, the Germanisms are not used only for demarcation between the Sephardim and the Ashkenazim, but also between different generations amongst the Sephardim themselves. Thus in Jehi s story Kun il amargu, a young Sephardic girl has a problem in explaining to her old-fashioned daddy what hofirijar to court someone means, as in his world there was no such a thing as courting, and he is quite suspicious that the word might mean something much more physical: A mi ja mi hofireja unu! kita eja di boka. Luke dišitis? grita il padri, luke dišitis, avla mas klaru, no t intjendu! Ja mi hofireja unu! Ho- fi- re- ja! torna il padri ditras d eja. Avla, luke es estu ho-fi-re-ja? va gritandu i va atravandu la palavra. Eja ja si mitjo a jorar: No se komu se dizi, ja... ja... ja mi beza Ejus no m intjendin, no mi bizo sino e mi beza, mi keri jen si zaljubijo di mi! ( Jehi 1934). Sometimes however, the German stratum is used by the writers/members of the Sephardic Circle in order to create caricatural personalities, young Sephardic snobs and wannabes, whose exposition to the Austrian German language and Viennese culture brought them to despise and hold in contempt anything related to their native Sarajevo, Bosnia and especially to its peculiar Sephardic traditions. One such a comic and disgusting personality is that of Silvio in Jeshua M. Israel s theater play La vižita de tija Sunhula: 37 a young Sephardic student, returnee from Vienna, who never learned proper German (as we will learn from the German stratum used in his JS), but who is already unable to express his noble and refined thoughts and feelings in his native JS, without mixing dozens of German words. Since in his eyes only Austrian Habsburg culture is really worthy of that name, he feels that there is nothing in Sarajevo: 38 Kali ki sepas tu, ki en esti Saraj non aj nada, non aj ni un tiatro, ni un rodlba (German Rodelbahn), ni una opera. Ah, madre mija, si vijas ausfirera (German aufführen) una opera di Pucini, di Vagner, vjeras luke es seneri i produkcijon, aki non aj nada mas ki unterhaltung del [sic] Union, de la Gloria, de la Matatja, i estu un [sic] vez al anjo. Ken si esta produciren? Salomiko Daniti, ki lo jaman el Baron, kon Donči i la Lenka, i estan forspieln (German vorspielen) und so vietar 37 For more information about the play and its author, see Nezirović (1992: ). 38 Until recently, we have only known about this play through the Bosnian Sephardic press and the critical reviews that were published in it. A few years ago, I discovered in the Archive Yakir Even-Tov that at least one role from the original manuscript of the play has been preserved: the role of Silvio

216 SEFARAD AN DER DONAU (German weiter). Jo non puedu estar begreifen, komu estaš ainbringen en tjenpo es estas dumhajten (German Dummheiten). 39 This quite repulsing snob is even Germanizing the names of local foods, such as ćevapi (in BJS chevapis) as if unable to pronounce their original Balkan names: No ja, tingjer čivapin, kastanjas, pasas, pastel, ćuftikas. Estu non estan fresen ni lus kavajos di Vjena, otro ki lus menšen. 40 Conclusion The writings of the members of the Sephardic Circle show certain interferences of Austrian German in BJS. Some of these German influences are exclusive for BJS, and were introduced straight into this language by the first generation of Sephardic students who were sent to Vienna. However, most of the German stratum is shared by BJS and SCB, and when taking into consideration the Slavicized forms of many BJS Germanisms, one must come to conclusion that many of the latter have entered BJS through the mediation of SCB. Having in mind the quite short period of time (but a few decades) that BJS was under heavy Austrian German influence, it is only normal that most of these influences belong to the level of lexicon, and very few to the syntax, while there are no attested long-term direct Germanic influences on the phonology and morphology of BJS. It should be noted that most of the German lexemes incorporated into the grammatical system of BJS are nouns, with very few cases of adaptation of verbs and adjectives, and no examples of adoption of German adverbs at all. While in the interwar period many of the younger Bosnian Sephardim spoke JS but thought in SCB, there was never a critical mass of Bosnian Sephardic intellectuals who spoke BJS but thought in Austrian German. Consequently, the latter s influences on BJS are not deep and all-embracing like the SCB influences on BJS. References Altarac, Miko. (1931) Las enbonoras de tija Bonača. Jevrejski glas V, 46 (185): 6. Baruh, Kalmi. (1923) Der Lautstand des Judenspanischen in Bosnien. Unpublished Doctoral Dissertation: University of Vienna.. (1930) El judeo-español de Bosnia. Revista de la Filología Española 17: (1935) Les Juifs Balkaniques et leur langue. Revue Internationale des Études Balkaniques 2: (1936) Јевреји на Балкану и њихов језик. Књига о Балкану I. Београд, стр Israel (c. 1928: 1). 40 Ibid

217 SEFARAD AN DER DONAU. (2005) Selected Works on Sephardic and Other Jewish Topics. Ed. by Krinka Vidaković-Petrov, Alexander Nikolić et al. Jerusalem: Moshe David Gaon Center for Ladino Culture and Shefer Publishers. [Second, extended and corrected edition, 2007]. Bogićević, Vojislav. (1965) Istorija razvitka osnovnih škola u Bosni i Hercegovini u doba turske i austrougarske uprave ( ). Sarajevo: Zavod za izdavanje udžbenika. Bunis, David M. (1995) Foreword (pp. v-x). In Samuel Romano (ed.). Dictionary of Spoken Judeo-Spanish/French/German: with an Introduction on Phonetics and Word Formation. Jerusalem: Misgav Yerushalayim.. (2001) On the Incorporation of Slavisms in the Grammatical System of Yugoslavian Judezmo. Jews and Slavs 9: [Festschrift Professor Jacob Allerhand, ed. by Wolf Moskovich]. Israel, Jeshua M. (c. 1928) La vižita de tija Sunhula. Rolo de Silvio. A part of an unpublished theater play. Jakoviko. (1940a) Para noće de Pesah: Las hadras. Jevrejski glas XIII, ( ): 10.. (1940b) A Tija Lia la kazamintera no le kamina el ečo. Jevrejski glas XIII, 23 (626): 7. Jakoviku. (1936a) El peše de tija Buhureta. Jevrejski glas IX, 5 (409): 4.. (1936b) Tija Bulisa onde la suvrina. Jevrejski glas X, 6 (410): 6. Jehi. (1934) Para noče de Šabat: Kun il amargu. Jevrejski glas VII, 7 (311): 6. Jehudi. (1924) Un dialogo interesante. Jevrejski život I, 37: 2. Josefiko. (1931) Tardi di vjarnis. Jevrejski glas V, 45 (184): 7.. (1932) Fazjendu un banju di Liđa. Jevrejski glas VI, 10 (201): 6. Kajon, Ješua A. (1927) Sefardi do danas (pp ). In Biblioteka Esperanza. Zagreb: Esperanza. Kamhi, Samuel. (1927) Sefardi i sefardski pokret (pp. 3-18). In Biblioteka Esperanza. Zagreb: Esperanza. Knezović, Alica. (1986) Fonetika i fonologija židovsko-španjolskog govora u Sarajevu. MA thesis: University of Zagreb. Kovačec, August. (1968) Les séphardim en Yougoslavie et leur langue (d apres quelques publications yougoslaves). Studia romanica et anglica zagrebiensia XXV-XXVI: Levi, Moric. (1969) Sefardi u Bosni: Prilog istoriji Jevreja na Balkanskom poluostrvu. Beograd: Savez Jevrejskih Opština Jugoslavije [Serbo-Croatian translation of Moritz Levy. (1911) Die Sephardim in Bosnien]. Lević. (1931) Para noče de šabat: Lu de Saraj no aj in sieti partis del mundo. Jevrejski glas V, 51 (190): 7. Levy, Moritz. (1996a) Die Sephardim in Bosnien: Ein Beitrag zur Geschichte der Juden auf der Balkanhalbinsel. Klagenfurt: Wieser Verlag [reprint of the original edition of 1911].. (1996b) Sefardi u Bosni: Prilog historiji Jevreja na Balkanskom poluotoku. Sarajevo: Bosanska biblioteka. [Bosnian translation of Moritz Levy. (1911) Die Sephardim in Bosnien]

218 SEFARAD AN DER DONAU Loker, Cvi. (1995) On the Author, the Late Dr. Samuel Romano (p. iv). In Samuel Romano (ed.) Dictionary of Spoken Judeo-Spanish/French/German: with an Introduction on Phonetics and Word Formation. Jerusalem: Misgav Yerushalayim.. (1997) Sarajevski spor i sefardski pokret u Jugoslaviji. Zbornik Jevrejskog istorijskog muzeja 7: M. M. P. (1932a) Pur no ir tonta al otru mundu. Jevrejski glas VI, 7 (198): 7.. (1932b) Ki bjen ki mi lavi. Jevrejski glas VI, 13 (204): 7.. (1937) Ken es ombri ken mužer? Jevrejski glas X, 6 (461): 7.. (1938) Tija Strulača en la mar. Jevrejski glas X, 45 (499): 8. Nezirović, Muhamed. (1988) Algunos rasgos fonéticos del español anteclásico en el habla judeo-española de Bosnia (pp ). Cáceres. In Manuel Ariza, Antonio Salvador & Antonio Viudas (eds.). Actas del I congreso internacional de historia de la lengua Española. Madrid: Arco Libros.. (1992) Jevrejsko-španjolska književnost. Sarajevo: Svjetlost.. (2002) Judenspanisch (pp ). In Miloš Okuka (ed.). Wieser Enzyklopädie des europäischen Ostens. Band 10: Lexikon der Sprachen des europäischen Ostens. Klagenfurt: Wieser. Papić, Mitar. (1972) Školstvo u Bosni i Hercegovini za vrijeme austrougarske okupacije Sarajevo: Veselin Masleša. Papo, Eliezer. (2006/07) Les influences slaves sur le judéo-espagnol de Bosnie dans la littérature du Cercle séfarade. Yod Revue des études modernes et contemporaines hébraïques et juives 11/12: (2007a) Slavic Influences on Bosnian Judeo-Spanish, As Reflected in the Literature of the Sephardic Circle (pp ). In Pedro M. Piñero Ramirez (ed.). La memoria de Sefarad: Historia y cultura de los sefardíes. Sevilla: Fundación Sevilla Nodo y Fundación Machado.. (2007b) Serbo-Croatian Influences on Bosnian Spoken Judeo-Spanish, As Reflected in the Literary Works of the Members of the Sephardic Circle. European Journal of Jewish Studies I, 2: (2007c) The Life Story and the Literary Opus of Laura Papo Bohoreta, the First Female Dramatist Who Wrote in Judeo-Spanish [in Hebrew]. El Presente Studies in Sephardic Culture 1 / Mikan Journal for Jewish and Israeli Literature and Culture Studies 8: (2008) Ethnic Language in an Age of Nationalism: Bosnian Judeo-Spanish in Modern Times [in Hebrew]. Pe amim 113: (2009a) The Partisan Haggadah: Carnival Laughter as a Way of Coping with Traumas Caused by Persecution and Combat and as a Medium for Construction of Collective Identity (pp ) [in Hebrew]. In David M. Bunis (ed.). Languages and Literatures of Sephardic and Oriental Jews. Jerusalem: Misgav Yerushalayim & Bialik Institute.. (2009b) The Linguistic Thought of Laura Papo Bohoreta [in Hebrew]. Pe amim 118: (2010) Entre la modernidad y la tradición, el feminismo y la patriarquia: Vida y obra de Laura Papo Bohoreta, primera dramaturga en lengua judeo-española. Neue -310-

219 SEFARAD AN DER DONAU Romania 40 / Judenspanisch XIII: Papo, Isak. (1981a) Hebraizmi u govoru sarajevskih Sefarada / Hebraisms in the Vernacular of the Sephardim in Sarajevo. Sarajevo (MS).. (1981b) Turcizmi u govornom jevrejsko-španjolskom jeziku sarajevskih Sefarda. Sarajevo (MS).. (1995) Turcizmi u jevrejsko-španjolskom Sefarada Bosne i Hercegovine (pp ). In Muhamed Nezirović, Boris Nilević & Muhsin Rizvić (eds.). Sefarad 92. Sarajevo: Institut za istoriju Sarajevo i Jevrejska zajednica Bosne i Hercegovine. Papo, Laura Bohoreta. (1924a) Madres. Jevrejski život 35: 3.. (1924b) Morena. Jevrejski život 38: 2.. (1930) Esterka: Ritrato social de nuestros dias (MS). Pardo, David. (1995) In memoriam za svakodnevni govorni judeo-espanjol. Glasnik Jevrejske Zajednice Bosne i Hercegovine 9: Peco, Esad. (1971) Osnovno školstvo u Hercegovini za vrijeme austrougarske vlasti Sarajevo: Zavod za izdavanje udžbenika. Pinto, Avram. (1966) Jevrejska društva u Sarajevu (pp ). In Samuel Kamhi (ed.). Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u Bosnu i Hercegovinu. Sarajevo: Odbor za proslavu 400-godišnjice od dolaska Jevreja u BiH.. (1987) Jevreji Sarajeva i BiH. Sarajevo: Veselin Masleša. Prenz, Juan Octavio. (1968) Vicisitudes del judeo-español de Bosnia. Románica I: Quintana, Aldina. (1997) Diatopische Variation des Judenspanischen in den Balkanländern und in der Türkei. Neue Romania 19 / Judenspanisch II: (1999) Proceso de recastellanización del Judesmo ( ). In Judit Targarona Borrás & Angel Sáenz-Badillos (eds.). Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century. Vol. II. Leiden: Brill. Romano, Avram Buki. (1924) Aparežos. Jevrejski život 40: 4. Romano, Samuel (ed.). (1995 [1933]) Dictionary of Spoken Judeo- Spanish/French/German: with an Introduction on Phonetics and Word Formation. Jerusalem: Misgav Yerushalayim. Skarić, Vladislav. (1937) Sarajevo i njegova okolina od najstarijih vremena do austrougarske okupacije. Sarajevo: Opština grada Sarajeva. Stankiewicz, Edward. (1964) Balkan and Slavic Elements in the Judeo-Spanish of Yugoslavia (pp ). In L. S. Dawidowicz (ed.). For Max Weinreich on His Seventieth Birthday: Studies in Jewish Language, Literature and Society. The Hague: de Gruyter. Subak, Julius. (1906) Zum Judenspanischen. Zeitschrift für Romanische Philologie 30: Vidaković-Petrov, Krinka. (1976) Mogućnosti proučavanja jezičko-književnog nasleđa španskih Jevreja na našem tlu. Forum: Časopis Odjela za suvremenu književnost Jugoslavenske Akademije Znanosti i Umjetnosti XV, 32 (7-8): Vučina Simović, Ivana. (2010) Stavovi govornika prema jevrejsko-španskom jeziku: u prilog stvaranju tipologije održavanja/zamene jezika. PhD thesis: University of Belgrade. Zinato, Andrea. (1998) Documenti in giudeo-spagnolo dalla rivista «Jevrejski glas» -311-

220 SEFARAD AN DER DONAU (Sarajevo). Annali di Ca foscari. Rivista della facoltà di lingue e letterature straniere dell università di Venezia XXXVII, 1-2:

221 SEFARAD AN DER DONAU -313-

222 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl z`n et`t xfril`e xcpqkl` xnz zeieaxzd lka zib`nd daiygd ly ceqid zepexwrn cg` `id dlin ly dgeka dpen`d xevil s` dgekae ± ze`ivna zlret `id,daiydl oi` dxn`py dlin.zexecd lkae jk.ef dpen` lr miqqean zicxtqdîzicedid dxaga xeaicd ibdpnn miax 1.ze`ivn d`na xqend ilra ilecbne eaiixq inkg ilecbn,et`t wgvi oa xfril` axd lynl mc` gzti l`' :dl` milina 'miciqg eflri' extqa ezirxn o`v z` xidfd,dxyr ryzd,dnecke "xnen" e` "ieb" exagl mc` `xwi l`e,miiztyl dzexk zixa ik,ohyl eit z` ef zeaxza xikfdl oi`,dqitz dze` it lr 2.'erxfa e` ea miiwzi melye qg ot,miitelg zenya ynzydl yi ok lre,mzrted icil `iaz mzxkfd mvr ik,mnya micyd mi`xwp mizrl,efn dxzi.'qexhefen ic qixe'fin qel'e (dhnly dl`) 'ey`a ic qel' :oebk ly dgeka yi m` ± (lef mgl) 'eh`x`a o`t' zicxtqdîzicedid dveawd ipa ita micyd,mzrteda mivex oi`y micy xikfdln rpnidl jixvy cala ef `l if` ze`ivn xevil dlin.dlw dqpxte lef oefn epiid,ezrteda mivex lekdy xaca mny z` silgdl ozipy `l` okl.ze`ivnd lr ritydl zeleki od s` ik,zellwa mb xdfidl jixvy eil`n oaen midel`) 'ih`n ih ep iw eiic li`' :lynl,dllwd lehia ick jez millwn zeax minrt dieeg xetiq elit`.(eze` gwii `l midel`) 'ineh el ep iw eiic li`' :e`,(jze` bexdi `l,'ohyl dt geztl' oi` ik,myl o`kne,iyilyl oey`x sebn xaren zilily ziyi` 'nr,e"nyz milyexi, 6 zerce zepen` iwxt :l"fg,jaxe` `"` :e`x zicedid zeaxza `yepa oeicl Y. Trachtenberg, Jewish Magic and Superstition, Philadelphia 2004, pp ; ;114±103 J. Z. Lauterbach, The Belief in the Power of the Word, Hebrew Union College Annual, I.J. Levy and R. Levy :e`x icxtqdîicedid xywda dlin ly dgek lr.14 (1939), pp Zumwalt, Ritual Medical Lore of Sephardic Women: Sweetening the Spirits, Healing the Sick, Urbana and Chicago 2002, pp dpey`xd dxecdnd) cix 'nr,h"nyz milyexi,zevre xqen xtq :miciqg eflri,et`t wgvi oa xfril` axwa il`ci` xeaic ly dqitzl.(xagnd ly ezen xg`l,b"nxz milyexia xe` dz`x xtqd ly,c"nyz milyexi,urei `lt,et`t wgvi oa xfril` axd ly extqa 'xeaic' jxrd e`x micxtqd mipaxd.(c"twz `hyew :dpey`x dxecdn) elw±ciw 'nr 1 2 [(f"qyz±e"qyz) dk±ck,icedi xelwleta milyexi ixwgn]

223 2] et`t xfril`e xcpqkl` xnz 'dii` diili` / li`' milind sexiva eeli (dleg iziid) 'epif`g d'a`hqi`' milind dnbecl zelgn zxkfd.reci `l mewnle reci `l mc`l drxd z` zexiarnd,(my `idd / `edd) wegx) 'qexhefen ic i'bpel' :oebk,dwgxd iiehiaa llk jxca deeln mirx zerxe`n e` 'dxe` dl`n dl dbiie` fen oep iw' e` (icedi zian wegx) 'eiici'b ic df`w ic qeyil',(epz`n micxtqdîmicedid ebdp dycgd zrd ziy`xl cr z`f znerl.(drx dry rnyz `ly) dgeka ik,oezp rbxa mc`d ly iyi`d eavnle zepncfdl zeni`znd zekxaa zeaxdl iw d`i'aep / e`i'aep'a jxal ebdp miweexd z` dnbecl.ze`ivnd lr ritydl dkxad ly jze`xl dkfpy) 'd`i'a ih iw dc`'fi't`'a d`eypd z`,(dlk /ozg jze`xl dkfpy) 'd`i'a ih mlyi midel`) 'epi`ea oew ib`t el ih iw eiic li`' :mixne` eid daeh miyerle,(mipal m` oi`' ik,xzetd xne`y dlinl dpeilr zeaiyg yi zenelg oexzta mb.(aeha jxky.jtdle ± melgd ly ilily yeninl liaei ilily oexzt 3.'epexzt xg` `l` jled melgd miyp` dyely eay qwh,melg zahd iexwd ilelin qwh mikixvn cgeina mirx zenelg milind zxin` mvr.(zi`x aeh melg) 'zifg `ah `nlg' minrt yely mlegl mixne` miqqeand ietix iqwhl dliawn df qwha ze`xl xyt`.aehl rx melg jetdl dgeka yi.lln lr qihp`wixt lr miqqeand miicxtqîmiicedi ietix iqwha weqrl miywan ep` df xn`na mdipia qgid mle`,miyrne milinn akxen qwh lk 5.ietix iygl lr xnelk 4,(prikantis) cvd lr myen ybcd,ietix iqwh enk,miiyi` miqwha llk jxca.qwhe qwh lka dpey mihqwha cwnzp ep` 6.izefgd cvd xzei ybcen miixeaiv miqwha z`f znerl.ilelind `le agxp cerizl `l dzkf `ly,eaiixq zlidw ly zxeqna ietix iqwha eyniyy.zixwgn al zneyzl mixgeq ici lr xwira,cxtq yexib xg`l zecg` mipy zeedzdl dlgd ef dlidw znev dyniyy,ef daeyg xgqn zcewpa rwzydl eligzd h` h`y,iwipelqn miccep zxecdn) '`zz` `cg gi' d"c,`,dax dki` ;fp±dp zekxa,ilaa ;(b"r dp) e,c ipy xyrn,inlyexi,zenelg oexzt,l"pd ;e"rx iwipelq,oinlg xytn xtq,ilenl` 'y :e`x oke ;(55±51 'nr,xaea 'n zkixra,mlyd zenelg oexzt xtq,[jxer] l`wa 'n :zipy eqtcp mdipy) f"vy mcxhqn`.(d"kyz milyexi,l`wa gpend mday miaip yi mle`.prikantes diibdd mb zniiw ik m`,eaiixqa dvetpd diibdd idef.prekante dbdp zcrezn `id.miipiad inine dwizrd zrd idlyn xak zniiw swid zagx zicedi ygl zextq.(qetca) mecwd seyikd zxez,ixxd 'i :e`x drtezd xwgl.miax dkxcd iazkae miib`n mivtga zelebq ixtq :qxhn 'g :dnbecl e`x ;dycgd zrd ly zelebqd ixtqa evaey ef zextqn miwlg ziy`xa dtexi`a xe`l e`vi xy` mipey`xd mixtqd it lr zexewne mipkz :zixara ze`etxe ly dcegii mvrzn ef zixab zizxeqn ygl zextq rwx lr `weec.f"pyz milyexi,18îd d`nd.miicxtqdîmiicedid qihp`wixtd zbeq S. T. Tambiah, The Magical Power of Words, Man, 3 (1968), pp [304]

224 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [3 lnp ixrle zixbpedîexhqe`d dklnnl zip`n'zerd dixtni`d oia xgqn iteligl mikxc dixtni`d ly miipexird mifkxnd x`y enk,eaiixq.wipaexaece hiltq zeaeyg diiqelke`a xaecn aexl) miinewnd minlqend.zipz` ax xir dziid,zip`n'zerd cera ± ldpnae dnigla xwira ewqr (ip`n'zerd yeaikd zeawra dnlq`zdy ziee`lq dtewza.mih`exwd icia mb jkn dzegt dcinae,micedide miaxqd icia fkxzd xgqndy dnc` icaer,miipexird mifkxnl uegn exxebzd xy`,mih`exwde miaxqd aex eid ef cala eaiixqa dligz,zelecbd mixra wx xxebzd icedid herind mle`.dk`ln ilra e` diiyrzd zgixte (1918±1878) ixbpedîexhqe`d yeaikd mr.wipaxha mb okn xg`le miqgid.dpiaebvxde dipqea ixr x`ya mb rwzydl micedid eligzd,eizeawra d`ay mizrle mipiwz eid zeixvepd zecrd izye mihleyd minlqend oial icedid herind oia cr 8.l`xyia m`e xirl eaiixq dktd ecx`t awri oa cec axd ly e`ea mr 7.miiaal s` z` ekinqdy miheyt minkg icinlz dl` eid aexle,uegan dipax eqieb zrd dze`l didy,df mkg rwzydyn mle`.miaeyg miizkld mifkxna xecd ilecb zwiqtl mz`xed dvwn dlidwd ly dcnrn dpzyd xira,dxyr dpenyd d`nd ly xecd ilecbn cg` cqiiy daiyide,icxtqdîicedid mlerd iagxn ecx`t axl epted zeizkld zel`y.dvwl eaiixq dziid d`eyd ztewzl cr.xef`d lka d`xed ixen eyniy xy` mipax dkinqd 9.mipwlad xef`a zeaeygd zeicxtqdîzeicedid zelidwd zg` mzennewzd z` oiivn df bg.ii`x`q ic mixet dpeknd,eaiixq icedi ly cgeind mbg mb jk lr cirn dlidwd ibidpn lr mc zlilr lilrd xy` ipqead xifeed cbp eaiixqa zinlqend dlidwd iy`x ly E. Papo: La :lynl e`x,miizextq micdl mb dkf df rexi`.mitqk dpnn hegql oeiqipa zicedid megila de Saray, Yerushalayim 1999 oebk :zi`pz zextq lr miyexit azk,s"cx zeaiz iy`xa zipax zextqa xkend,ecx`t cec 'x lr yexit,cecl mipyey ;(1798/9) h"pwz iwipelq,mixace xacna ixtq lr yexit,ax iac ixtq jyna mikxk mikxk mqxtzd xy` `ztqezd lr yexit,cec icqg ;(1751/2) a"iwz divpe,dpynd epxeail,oiwifp lr cec icqg ;(1775/6) e"lwz epxeail,miype cren,mirxf lr cec icqg :dpy 200 milyexi,zexdh lr cec icqg ;(1889/90) o"xz milyexi,miycew lr cec icqg,(1789/90) o"wz,cecl likyn :dxezd lr i"yx ly eyexit z` x`ia s"cx ok enk.(1976/7±1969/70) f"lyz±l"yz xtq.(1764/5) 5525 iwipelq,cecl gvpnl :cenlza miyw zenewn xtqne,(1760/1) `"kwz divpe mkg ly eiig xetiq lr.(1771/2) a"lwz divpe,mikxk ipya mqxtzd,cecl mzkn,ely z"eyd E. Papo, Pedigree, Erudition, and Piety; Involvemen and Mobility: The Life Story :e`x df of Rib; David ben Ya²aqov Pardo A Case stnofy in the Making of Traditional Sephasdic Hakim, Miscelánea de Estudíos Árabesy Hebraicos (Seceíon de Hebreo), 55 (2006), pp M. Levy, :e`x ixbpedîexhqe`d yeaikl cr dlidwd dcqepy f`n eaiixq icedi ly mdizeclez lr Die Sephardim in Bosnien: Ein Beitrag zur Geschichte der Juden auf der Balkanhalbinsel, x"c xet dpqea ic micxtq qel,iel 'n :epic`ll mbxez xtqd ;Klagenfurt 1996 (Sarajevo 1911) ixbpedîexhqe`d yeaikdn,jyndd ztewz lr.1932 iwipelq,oeiiqw` dl,e'aii`x`q ic epiax o`xb [305]

225 4] et`t xfril`e xcpqkl` xnz xwgnd ivelgn,oe`b cec dyn did ef zizlidw zxeqnn ietix iygll qgiizdy oey`xd miivelgd eixn`ne.dpiaebvxde dipqeaay wipaxh cili envra,ux`a icxtqdîicedid zinnr d`etx iqwh lr llekd mxtq lr dceard zxbqna.dagxda oldl ehhevi `yepa miprcin xtqn mb hleenefîiel ixnfexe iel wifii` epii`x,zeicxtqîzeicedi miyp ly 10.ok iptl mqxet `l xy` dipqean ihp`wixt mey mxtqa `aed `l j`,dvipfne eaiixqn itn cg` ihp`wixt riten miicediîmiicxtq micli ixiy lr wgyîjiie dpyey ly dxtqa oilneb iqgi lr,aexhtî'uiaewciee dwpixw ly aeygd dxn`nn cal 11.eaiixq cili orcin zepky zeipz` zeveaw ly xelwletd oial mipwlad xef`a icxtqdîicedid xelwletd oia zicxtqdîzicedid dveawd ly xelwletd oia oilneb iqgi lr cgein ybc zniy jez) gezipa miwqerd miieeykr mixwgn oi` 12,(ziee`lqd dzaiaq oial xaryl dieelqebeia dixtni`d iayei micxtqdîmicedid axwa.dpiaebvxde dipqean qihp`wixtd qihp`wixtd zbeq lr z`f znerl zeizlidw zexeqna mda eyniyy qihp`wixtde ietix iqwh lr mb enk,llka zip`n'zerd xikfdl ie`xd on.miixe`iz maex j` miixwgn mwlg,mixn`n enqxtzp xak zexg` dixtni`d icedi ly zeinnr zepen` lr oep`c mdxa` ly ivelgd exn`n z` dligz,xzei miycg mixwgn oke 13 ;dxyr ryzd d`nd seqa xak xe` d`x xy`,zip`n'zerd iagxa rveay itk 14,(indulku) ewlecpi`d qwha cwnznd i`ht l`tx ly exn`n oebk zlidw',exhq`n 'i :oke ;A. Pinto, Jevreji Sarajeva i BiH, Sarajevo 1987 :e`x,d`eyd cr dih`exw icedi :a,dieelqebei icedi zeclez,(jxer) xwel 'v,'mlerd zengln izy oia eaiixq,264 'nr,`"pyz dtige aia` lz,milyexi mixn`ne zeqn uaew,ycgd ocira dpiaebvxdîdipqeae.281 wxtde,qihp`wixtd `yepl elek ycwen xtqa ipinyd wxtd.(1 dxrd lirl) hleenefîiele iel 70 ly dniyxn dniyx.ea mixeywd qihp`wixtae (zexbzqd) dxec`x`qd qwha wqer iriyzd miipy,dipqea icili md mipii`exnd jezn dyely wx mle`.210±207 'nr,my :e`x mipii`exn exhqi``n 'i ly (jze` wwl`) Te lambo ygld my `aed 5 wxta 14 dxrda.dvipfn zg`e eaiixqn.qecexn zxeqnl dliawnk,(jynda xaeci eizece`y) S. Weich-Shahak, Repertorio tradicional infantil sefardí retahilas, juegos, canciones y romances de tradición oral, Madrid 2001 K. Vidaković-Petrov, Spanish Folklore and the Balkan Cultural Environment, T. Alexander et al. (eds.), History and Creativity in The Sephardi and Oriental Jewish Communities, Jerusalem 1994, pp A. Danon, Les superstitions des juifs ottomans, Mélusine, 8 ( ), pp ; idem, Les superstitions des juifs ottomans, Actes de l Onzième Congrès International des Orientalistes, Paris 1899, pp dbdp gpend mixg` miaipa.induluku :zitelg dxev mb zniiw j`,eaiixqa gpend dbdp aexl jk.endulko e` indulko [306]

226 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [5 iel ly lirl xkfpd mxtq 15.(mumya) `iinen dpeknd dtexzae,zip`n'zerd dixtni`d zyxen lr cgein ybc ea myed ik m`) illk ote`a micxtqdîmicedia wqer hleenefîiele zepen` lr d`pîoa oexi ly hxetnde siwnd exn`n mqxet dpexg`l.(qecex i`vei micedid extqa wxt yicwd eklen l`kin 16.zip`n'zerd dixtni`d icedi axwa zeib`n zelerte xwegd 17.ef zecdi axwa zebedpd zeib`n zewihwxtl iwipelq icedi ly mdibdpn lr wqry,oehqxiit oieeln `ed zg` zizlidw zyxena ietix iqwh `yepa cwnzdy oey`xd 18.lh`iqa miicxtqd micedid axwa ietix iqwha dpiaebvxde dipqea icedi ly zizlidwd zxeqnd on mipey mihqwh 19 epxzi` dk cr epknzqd.qihp`wixtd gqep z` mi`iande,qihp`wixt lr miqqeand miqwh mix`znd 19 'xfril` wync' xtq,ecx`t awri oa cec axd ly 'ax iac ixtq' :zexewn dray lr 20 wgvi x"c `texd ly ezniyx,et`t aehîmy oa xfril` axd z`n 'izia wyn' xtqe zeteb icixyl dpeekde,mumya miaipd lka dbdp,dwizrd mixvn ly zeinena exewny,df gpen R. Patai, Indulco and Mumia, :e`xe.ietix gek dl` micixyl eqgii zizxeqn dxaga.exnzypy Journal of American Folklore, 77 (1964), pp. 3 11,minrt,'zip`n'zerd dixtni`d icedi axwa zeibn zelerte zepen` :dqepne weca ygl',d`pîoa 'i.111±89 'nr,(q"yz) 85 M. Molho, Usos y costumbres de los sefardíes de Salónica, Madrid & Barcelona 1950, pp M. Firestone, Sephardic Folk-Curing in Seattle, Journal of American Folklore, 75 (1926), pp xn`na ixtqd lr s"cxd yexitn ze`aend.(8 dxrd lirl) mixace xacna ixtq lr xkfpd eyexit l`we Ÿ xag xage' Ÿ weqta wqer yxcnd arw dwqta.o"yz milyexi,dycg dxecdnn zegewl df cg` ± xag xaeg' :onwlck weqtd z`xed z` yxtne,(11 gi 'ac) 'miznd z` yxce Ÿ iprcie Ÿ ae` df,xaeg edfi`' :m"anxd ly ezwiqta mix`azn yxcnd ixac.'axwrd xaeg cg`e ygpd xaeg,oiliren mixacd oze`y ezelkqa ezrc lr dlrne,oipr odl oi`e mr oeyl opi`y mixaca xacny epi` yi`d lr jke jk xne`de.wifn epi` axwrd lr e` ygpd lr jke jk xne`dy mixne` ody cr itl,gt`w zxecdna ai dkld] i,`i miebd zewege dxf dcear zekld,dxez dpyn) 'odn wefip,`"r dq oixcdpq,ilaaa dibeql ecx`t axd wwfp yxcnd ixac z` ex`aa.([miipniz ci iazk.'xagl xhwnd' ly eyper `yepa iia`l `ax oia zwelgna xaecn.i"yx it lr Dyxite Dnkiq `ede.micy oinfdl ick seyik dyrnk zxehw dlrny in `ed 'xagl xhwnd' i"yx ly eyexit itl icp`xb ewlecpi` dpeknd,micyd oenif qwh z` dcilqae ddinza ecx`t axd x`iz eixac jynda.jynda gzepie hhevi xe`izd.dipqea icedi axwa bedp did dfy itk (lecb wezin) ;(1860/1) `"kxz cxbla,miig gxe` wlg :xfril` wync :miwlg dyely 'xfril` wync' xtql,drc dxei ic ipy wlg :xfril` wync ;(1864/5) d"kxz cxbla,drc dxei wlg :xfril` wync zxeva miaezk mzyelye,zicediîzicxtqa eazkp miwlgd zyely.(1883/4) c"nxz milyexi zebedpd zeevna wqer oey`xd wlgd.iziaîsl` xcqa,mikxra zexceqn zekldd epiidc,oelin y`x,gqt) miaeh minia e` ('eke oefnd zkxa,oipdp zekxa,dlitz,oilitz,zilh :oebk) mei lka ipyd wlgd.(a`a dryz) zeiprzae (dkepge mixet) dgny inia,mixetikd meiae (zekeq,dpyd iyilyd wlgd.dgtyn zxdhe zeripv,zela` ipica,(dieel,ctqd,dvigx) zn ly eipiipra wqer [307]

227 6] et`t xfril`e xcpqkl` xnz xfeg,('eke milk zliah,dgiln,dtxh,alga xya,zeaexrz,miieb ileyia) zexyk ipiipra wqer elit`e ziaix ipiipra mb rbepe ('eke dcip zliah,mi`eyip myl dliah) dgtyn zxdh ipiipra oce iw ewlecpi`'d z` xagnd x`iz 'seyik' jxra.cg` sirq wx ycwed oexg`d `yepl.seyik ipiipra dagxda hhevi xe`izd.(micyd xear miypd zeyery wezind) 'micy qel dx`t qixi'fen q`l oif` zay zekld uaew `ed,(1871/2) a"lxz eaiixq,izia wyn et`t axd ly extq.jynda gzepie dl ic ehp`tqi`d qwh xe`iz riten,bk sirq,'dleg' jxra.iziaîsl` xcqa,mikxra zexceqn xeaiva dxezd z`ixw ini,mireaw minia rvazn df qwh.(yacd [zervn`a] cgt[a letih]) liin zaya drval xzeny d`etxa xaecn m` dl`yl yxcp xagnd okle,(zaye iying mei,ipy mei) f"y 'iq r"y) zay oi` xzen qi` dp`niq oi` xzen qi` iwel micy qel ic x`cp`nic dx`t' :e`l m` r"y) dqi'a`w dl oi` i` qe'fe` qel oi` qihp`wixt zay oi` x`hp`wixt` ic xzen qi` iqp` i`.(g"iq ic ehp`tqi` li` xif` ic bdpn exhqi`en qi` iqp` i`.(d"p 'iq jexa xa m"xdn z"eye f"pq `"y 'iq xzeny dn,micyd on le`yl) '...gqep eq ixi'aixwqi` efe'bi'aext iien qi` ecpiiq i`,zay oi` liin dl xear zaya ygll xzen,ok enk.[gi,fy miig gxe`,jexr ogley e`x] zaya xzen leg meia 'iq,jexa xa m"xdn z"ey mbe ;fk,`y miig gxe`,jexr ogley e`x] y`x ia`k e` miipir zelgn dliren d`etxa xaecny xg`ne,zaya yacd zervn`a cgta letih zeyrl epbdpn mb jke.[dp zeize`a eaiixqa qtcedy oey`xd xtqd edf ik o`k xikfdl ie`xd on.(...dgqep z` aezk` ce`n xkfed `ly hxt oiivl ie`xd on oke.'`"ri ii`x`y dt dycg qetca' :aezk xtqd xrya.zeixar oa xfril` axd ly izkldd elrtn xwgna `l mbe eaiixq zlidw ly dizeclez xwgna dk cr zeixar zeize` biyd zip`n'zerd dipqea ly ifegnd qetcd zia ik dcaerd z` :et`t aehîmy (ldpnd weg) dn`pn`fipd ze`xed itl.df mkg ly ezekfl `weec sewfl yi miicedi mixtq qitcde qetc zia mfegn zxiaa cqiil eaieg zip`n'zerd dixtni`d iagxa miifegn mihily,1865 zpyn o`n'zer sixy l`teh,f`c ipqead xifeed.da zebedpd zeize`ae zinewn oeyla oezir qitci xy` mya xifeel dpt axd.eaiixqa oey`xd qetcd zia gztp 1866 lixt`ae,wegd z` myii,`y`t zepdil elkei micedid mby ick,zeixar zeize` mb biyi ycgd qetcd ziay dywaa eaiixq icedi lr,(1872) 10±8,dpii'a ic e`ixew li`a mikynda mqxety zxewia xn`nn epl rcep df hxt.epnn et`t axd gzn eay,(mipezir) q`hif`b jxrd `ed `eld,'izia wyn' xtqd ly oey`xd qxhpewd epxi'aeb li` iw dxeb`' :dazka azkp jke.dtewzd za zicedidîzicxtqd zepezird cbp dyw zxewia eq ic qel qeceh oihp`lic` iq iw qeiiqi'tixw`q ecpii`xh dhqi` o`hleq li` c`hqi``n eq ic ehl` iwxet,q`xhe` i` dwxeh d`ebpil oi` q`iiix`tn`hqi` dbii` iw "hii`li'a" dc`w oi` elbix,ec`hqi` oipiih iw qeiip` 2 oeq dpqea ii`x`q oi` oiian`h.oi`ifili'ai'v iq iw xet dhif`b eq oeiiq`p dc`w dbpih oi` d'a`teh iq ep dnfice'b dxhil.dwqiaxiq i` dwxeh dhif`b i`` iqix`t` i` d`iix`tn`hqi` i`` ic xec`pxiaeb l` l`efx` oe` qifin 6 q`xh` eiic xfril` d'beg ihqi` i` d`iix`tn`hqi` dhqi` eii'aixwqi` xec`pxi'aeb li` xeviwa.q`nfice'b q`xhil oiian`h dbii`xh iq iw,daih`bex eq oi` ecpiific daixwn o`hleqd ezlrn ced ly zabypd ezlynny eiykr) '...oex`'aix` q`xhil q`l i` o`hqew d` xy` qetcd zia `vnii fegn lkay zxcqne dpicnd igxf` lelkn z` mcwl ick milecb zepaxw eaiixqa mb ± dzaxzl ick oezir dne` lkl didiy ick,zexg` zetyae zikxeza mixac qitci eid `l zeixar zeize` j` ± ziaxqae zikxeza oezir my ritene qetcd zia lret miizpy xak da ywiae fegnd aivpl dywa,miyceg dyiy iptl,yibd fld xfril` d'bege ± dfd qetcd ziaa lre yi`d lr.(...eribd zeize`de ± leapzqi`l azk aivpd,xeviwa.zeixar zeize` dp`aezy oa xfril` 'xl xfril` wync 'qa dlik` ibdpne milk`n igpen',qipea n"c :e`x izkldd elrtn ixwgn,'oey`x wlg,oeyle xelwlet ipiiprl xewnk enfce'ba zipaxd zextqd :et`t aehîmy.195±151 'nr,(c"nyz) e±d,icedi xelwleta milyexi [308]

228 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [7 zepen`' lr exhqi``n awri ly exn`n 21,dipqea icedi ly zinnrd d`etxd lr l`xyi ly xkfpd dxtqe 23,xfrl` l`eny ly 'exqpnex'd 22,micxtqdÎmicedid axwa 'zelth 24.wgyÎjiie zeixehqid owlge zeizveawîmipt owlg,zeaiq xtqnn raep eaiixqn mihqwhd herin zeqitzn zelikynd zeakyd zrizx ;miib`n miqwhl ipaxd cqnnd zecbpzd :zeillk dlelr hqwhd zvtd :miixwir miripn ipyn,ze`txnd cvn rcin zxzqd ;zeilpeivx i` dlidwd zcnyd ;irevwnd letepena rbtzy zexgz xevil oke ib`nd egek z` lhal.d`eyd ztewza axd ly zybxpd `zgiztdn cenll ozip df beqn miqwhl dipqea inkg ly mqgi lr xy` meid onl ik,ixrv ricedl it jeyg` `l,didiy ji`' :ewlecpi`d xe`izl ecx`t lr iyp jpd icarwc mei lka miyrn lr `lte `ltd iz`ltp l`rnyi zevx`a iz`a zepen`l dipqean micxtqdîmicedid mil`ehwlhpi`d ly mqgi z` 25.'milegd 'eiecie' ahid mibcn zicxtqdîzicedid dveawd axwa zebedp eidy zeib`n zewihwxtle Ӏ. Ӏ,, S. Vinaver (ed.), Spomenica o proslavi tridesetogodišnjice sarajevskoga kulturno-potpornoga društva 'La enyxp mdn dray,qihp`wixt dpeny ef dniyxa.benevolencija', Beograd 1924, pp ,(yacd [zervn`a] cgt [a letih]) espanto de la mielîd,cg`e,dcy zeceara d`xpd lkk.et`t aehîmy oa xfril` axd ly 'izia wyn' xtqn wzred J. Maestro, Praznovjerje kod sefardskih Jevreja, Godišnjak ( La Benevolencije i `iad zeinnrd zepen`d xe`iz zxbqna. Potpore ), Sarajevo and Beograd 1933, pp zra m` lk cia rveand rxd oir cbp heytd ygld ly l`xyi myxy efn hrn dpey dqxb xagnd.(mina zxter zkzd) qep`ii'ail dpeknd qwhd z` deelnd ygld z` mb `iad jyndae,jxevd.ezlidw zxeqn lr xwira jnzqd xagnd j`,zillk zxzek xn`nl yie,dxexa dppi` xfrl` ly ezhiy.s. Elazar, El romancero judeo-español, Sarajevo 1987 ly mzxiy z` m` ik zeqpnex wx `l myx xfrl`.zerhdl ick ef daeyg dibelezp` ly dnya.daezkd dxiya dlke dt lray dxiya lgd,dizebeql dpiaebvxde dipqeaa micxtqdîmicedid Îmicxtq mixxeyn ly mzxiy,zicediîzicxtqa dxiy,zewizr zeicxtq zeqpnex :mixry 12 xtql miizc miaihen mday mixiy,l`xyi ux`l diilr ixiy,bg ixiy,zay ceakl,dipqean micedi,xyrîcg`d xrya.i`etx xelwlete miteyik,zepiw,milegi` ixiy,miiheixht mixiy,miik"pz e` uixen itn) envr xfrl` myx mdn cg` wx.qihp`wixt dxyr mi`aen,(miteyik) Sortilegios [dcec] d`ih itn dyely) miprcin ipy itn,xfrl` dxy,ezeg` icia enyxp drax` ;(eiilia`w ezxryd itl 1720 zpyn,wizr ci azkn wzred cg`,(ep`nex mgpn axd itn cg`e et`t dc`wxin.xewn oeiva (21 dxrd lirl) l`xyi ly zxkfpd ezniyxn ewzred drax`e,xfrl` ly itn myxpy,(xer zgixt) usagreîd cbp ygl riten my 106 'nra.(11 dxrd lirl) wgyîjiie d`xpy enk,miixrfn md l`xyi myxy gqepd oial df gqep oia milcadd.eaiixq cili orcin.jynda.arw mihtey,ety 'nr,(8 dxrd lirl) ax iac ixtq [309]

229 8] et`t xfril`e xcpqkl` xnz 26,'zepeer ielibe zepexkif' :zxzekîzz siqed 'ewlecpi`d zeaevxg' exn`nl.oe`b ly ezexirv iniay meyn ihxt oeer edf.'ixeaiv mbe ihxt' `ed dceezd eilry oeerde xkfpd `yepd mr rbna i`ea f`n' :ecigtdle eilr ritydl df beqn zepen`l oe`b xyt` dxvnd,drx gex efi` ly dzyxa izecevp eli`k ip` yg,epnn srzqnd lke lirl 27.'dizezigyn hlnidle invr zeyxa cenrl ipeiqipe ivtg s` lr,sxd oi`a icrv beqn zewihwxtae zepen`a wifgd icxtqdîicedid xeaivdy meyn,ixeaiv oeer mb `ede miaxe` "md" ik,xdfidl ilr dpt` xy` lka ik,ipecnil,xrp ipcera' :oze` givpde df let` ot,meie dlil zebdl izlcg `l,mirx mixwnl xzeia yibx izeidae,inrtl 28.'mzyxl zepen`d z` xwia `ed.zihbelet` mb j` zizxewia `id oe`b ly eixac znip 'lad zepen`' oze` dpike micxtqdîmicedid axwa zevetp eidy zeib`nd zewihwxtde ireze jxc irez' md oda mifge`d ezrcle,'daeh dwlg lk lwlwle lagl ewqt mxh'y reah' df rbp j` ± rbp eixacl od dl` zewihwxte zepen`.'dlvd ober oda mi`exd,aal lk',efn dxzi.micxtqdîmicedil cgein epi`e,`ed xy`a 'dzenz oa lk ly ezxkda z` liaed cgtd' j`,'mdd miiebd zearezk dyn zxeza epek' dl`d 'miililyd miielibd mi`tex ly mgeka did `ly oeeike,lzlztd mkldna mliykd,jxc `l edeza mlek ly exeviw.'mdilk i`yepe jyeg iayei itn diiyeze dvr mikeapd eywa,ryi yigdl `l` opi`e zieeihnxepd zecdil zecbepn dl` zewihwxte zepen`,oe`bc `ail`,xacd Îzicedid zinnrd d`etxd `yepl yxcp oe`b.zicedi `ld daiaqd ly drtyd ixt :zwdaen zihbelet` dnip eixaca zxkip aeye,sqep mewna zicxtqd mc`d z` d`iad,ez`lgn xdhdle ezefgn wgxzdl,rxdn xxgzydl dti`yd ytgle,oz`neha wacdl,zelth zepen`a fg`idl,zrcde dlkydd xqg,heytd mb ik dcaerd.mdiyrn jygna zeyerd,zerzn zegex zxew lva zeqge dpbd zexixyl mnvr z` ecinrde,rla iyp` zyxa ekynp 'd xacl micxge mi`xi zecr ipa axwa elld zepen`d zrtyd dzid dax dn gikedle cirdl dieyr,mal minqw ibeq lka e`x mdl xvae,dnxbeze axr zelba erwy miyn ilay,gxfnd lirl mixkfpd mibega dl` lad ibdpn ly mgek meid cer.jaqd on `ven miygle miaxwzn mda mipin`ndy lkk,zrxkn dcina mkxr zgt ik m`,mevre ax 29.zeaxzd inr l` miklede.34±29 'nr,(h"iyz) d,mr rci,'"ewlecpi`"d zeaevxg',oe`b c"n.29 'nr,my.jynda,my.107±104 'nr,(e"yz) `,zecr,'ewlecpi`a mifpky`e micxtq zngln',oe`b c"n [310]

230 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [9 dze`a eclq,dlikynde zipaxd,zeicxtqdîzeicedid zehil`d izyy `et` xazqn lkl ik m`,dcrd axwa zevetp eidy zenieqn zeib`n zewihwxtne zepen`n dcin zewegne dxf dcearn yyg ± miizkld milewiyn ecbpzd mipaxd :zexg` zeaiq eid dhil` xyid lkyd z` zexzeq dl` zewihwxte zepen` ik exaqy iptn ± milikynde,miiebd.zencwzne zezaxezn zene` ipta dne`d ly dgix z` zeyi`ane lr oe`b ly eixaca dxiyi zecr yi onvr ze`txnd cvn rcin zxzqd `yepl mb zeinnr ze`txn aaecl,dpiaebvxde dipqeaa ezexga ztewza,milyekd eizepeiqip dtewza izipt xy` lka' :oaxwa zebedpd zei`etxd zewihwxtd lr rcin odn zelcle milrdl diihpa xar lkn izybxd,izltyede izlwzp dnelrzd zpadl oeeka `idd z` egc dzece` mihxt izl`y xy`ae,dl wifn xpd xe`y,dkqnd znwx z` oeekzna 30.'brl wegva drepvd izywa z`e,ywa ixac 31 daiqd j`,zicxtqîzicedi dlidw lkl zepekp lirl epipny zepey`xd zeaiqd yely zexaec zelidwd izy ± dpyid dixblea zecdi lre dikxez zecdi lr dlg dppi` ziriaxd dpiaebvxde dipqea icedi ly feg` 90 hrnk z`f znerl.d`eydn elvipy zecigid epicld xcpqkl` ekxry xwgnd it lr.mih`exwd miv`pd icia diipyd mlerd znglna ecnyed 10,500Îk) micedi 14,500Îk dpiaebvxde dipqeaa eig 1941 zpy cr,et`t awrie 'uii`hq 32.ih`exwd yeaikd z` ecxy mkezn 1,600 wx.(dnvr eaiixqa ly ci iazk ipy mb epwca dipqean miicedidîmiicxtqd qihp`wixtd xg` yetiga qihp`wixt mda `vnpy deewza,eaiixqa zicedid dlidwa mixenyd d`etx ixtq ipy.105 'nr,my d`pîoa :e`x mixg` miicxtqîmiicedi mifkxna zeib`n zewihwxte zepen`l mipaxd zecbpzd lr.108±103 'nr,(16 dxrd lirl) A. Stajić & J. Papo, Ubistva i drugi zlošini izvrčeni nad Jevrejima u BiH u toku neprijateljske okupacije, S. Kamhi et al. (eds.), Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja dpiaebvxde dipqeae eaiixq icedie) dieelqebei icedi z`ey lr.u BiH, Sarajevo 1966, pp eaiixq icedi z`ey lr.o"yz milyexi,dialqebei :d`eyd zeclez,(jxer) gly 'n :e`x (mllka Z. Levental (ed.), Zločini fašističkih okupatora i njihovih :e`x dpiaebvxde dipqea x`ye micedid ipend zgixa lr ;pomagača protiv Jevreja u Jugoslaviji, Beograd 1952, pp :e`x mzlvd lre iwlhi`d yeaikd xef`l,miyhqe`d,miih`exwd miv`pd icia dyeakd eaiixqn. nomp u mo u me : y u ju y x k cma zepgna micedid mihiltd axwa zecbpzdd zrepz zepbx`zd lr , 1998 A. Kamhi and M. Levinger, Pokret otpora među Jevrejima Bosne :e`x miiwlhi`d fekixd cecbd znwd lre.261±255 'nr,(my) ignw,i Hercegovine interniranim na Lopudu i Rabu J. Romano, Jevreji u logoru na Rabu :e`x ipfihxtd `avl eixag sexiv ick jez ewexite icedid i njihovo uključivanje u narodnooslobodilački rat, Zbornik Jevrejskog istorijskog muzeja, 7 (1973), pp [311]

231 10] et`t xfril`e xcpqkl` xnz cg`a s`.miixab d`etx ixtqa miyp ly ze`etx ytgl oi` ik xxazd mle` 33.mitqep.zicediÎzicxtqa cg` ihp`wixt ele ep`vn `l cid iazk ipyn zeinnr ze`etx ly zebeq yely oia dpgad dler epzeyxl ecnry zexewnd lelknn migqep md miyglde qihp`wixtd.zelebqe 34 miygl,qihp`wixt :zeicxtqîzeicedi cebidd zty `ed zebeqd izy oia hlead lcadde,ietix iqwha eyniyy mireaw miilelin epiidc,dveawd ly zxaecnd dpeyla cinz exn`p qihp`wixtd.z/rvand ly epine zixara xnelk,dveawd ly l`ehixd zepeyla exn`p miygldy cera,zicediîzicxtqa.mixab cinz hrnk ± miygld z`e,miyp cinz hrnk ervia qihp`wixtd z` ;zinx`a e` znerl.(xkf oeyla) exihp`wixt gpend z` ep`vn `l zicediîzicxtq aezkd hqwh meya miknqna od zextqa od crezn (dawp oeyl) dxihp`wixt gpend z`f,mitc 63 xg`d cid azkae ;n"q lceba,miccv ipyn miaezk,mitc 20 cg` ci azka meyixd itl j`,xryd cenr xqg cid iazk ipya.n"q lceba,miccv ipyn miaezk mitcd 20 oa cid azk ik xxazn eaiixqa zicedid dlidwd ly diixtqd belhwa mdly ixhpeepi`d xaecn.et`t mdxa` (cec) e`ih gwexd icia ± mitcd 63 oa cid azke,et`t cec gwexd icia azkp zngln ixg`.mipy 300 jyna eaiixq xird ly dala zgwxn zia dwifgdy dreci migwex zgtyna azk.xira icedid oe`fena zbven `id meide,eaiixq xird oe`fenl zepgd dxared diipyd mlerd et`t mdxa`l qgeind cid azke ;aexiwa,(1819/20) s"wz zpyl jx`ezn et`t cecl qgeind cid,miheitd cva,mi`vnp et`t cecl qgeind cid azka.aexiwa,(1839/40) x"z zpyl jx`ezn zexyr,zeqpnexde (miinnr leg ixiy) qipeiqp`wd,(miibxehilîdx`t mixiy) q`ltnewd,zelitzd ipekzne ze`etx,zelebq ze`n llek et`t mdxa`l qgeind cid azk.zeinnr zetexzl mipekzn cid azk ly jex`izd.cg` ihp`wixt `l j` ± miinnr mixetiqe zernw xtqn mcvae,zetexz d`i'a` 5600 ic eiip` li` i`e't ecp`ew' :57 'nra meyix lr d`xpd lkk qqean et`t cecl qgeind oi` oexiihin iqi` qil`iipiq q`hxiiq oexii'a i` dle`b ic eiip` qi` d`ii iw ecpen li` xet fea ecil`q zewcv i` zelitz oexiifi` i` ihpi'b ic ehpiin`iip`t` oew micenil i` miyexc oexiifi` i` minkg qel ehen ecx`hic iq iwxet qehixwiq qeq i'a`q z"id li` ehxiiq i` d"dera qeniqixin ep ecehpew i` zeiprz i` zpy dziidyk) '...epizeper xific il`w i` qexhefen ic eci'ale` iq ep ehxiiq i` 'eke oiviwd lk elk i` lertl minkgd eligzde,micg` mizten e`xe,dle`bd zpy idefy mlerd lka lewd `vi,5600 lka j` ± zeiprze zewcve zelitz eyr mbe,mrd ipend zegkepa micenil jexrle zeyxc yexcle [dle`bd] ddndnzd dnl eceq z` rcei geha jxazi [my]'de.miaxd epizepera,epikf `l dl`.(...epizeper :xnel yi `l` epze` gky `ly gehae,'eke oiviwd lk elke zizlidw zxeqna ep`vny cigid ixard ygld.eaiixq icedi axwa cgeina dvetp dziid `l ef dbeq `ed mb j`,(xn`nd seqa gtqp e`x) 'dlitz zia' et`t wgvi oa xfril` axd ly extqa riten ef ici lr,j"xz cxblaa xe`l d`vi 'dlitz zia' xtq ly dpey`xd dxecdnd.milyexin eicil ribd,eizeigpde xagnd ly xqen ixace,dnly dziid `l ef dxecdn.et`t mgpn axd,xagnd ly epa yitqiie l`igi axd `ived g"kyz zpya.epic`ll mebxza da e`aed,zixara eazkp xewna xy` da enbxez epic`la mirhwde,dpey`xd dxecdnd it lr,xtqd ly zycegn dxecdn milyexia sxbehe`d itl,xtqd ly dnly dxecdn 'urei `lt' oxwd d`ived b"nyz zpya.zixarl dxfga riten oecpd ygld.xagnd ly epeylk,zixara zeigpdde xqen ixac e`aed dae,xagnd ly.atw±frw 'nra ef dxecdna [312]

232 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [11 exinex lic dn`iixin d`ih dpeknd,oeii`g mixn :1 xei` zlra dxihp`wixte zcliin.(oixnfexd ly mixn dcec) ieqik dy`xl.dxyr ryzd d`nd idly,eaiixq,my zepnl`l ipiite`d y`x,8,7,3,1) eply qetxewa milelkd qihp`wixt dray myx xy`,l`xyi.miixehqid zyngy cera,m` lk xnel dleki (3,1) mipey`xd miipyd z` ik cird 35,(13,12,11 cala ef `l xnelk.xacl zignen `idy `zaq mikixvn (13,12,11,8,7) mixzepd.ze`txnd ly olib it lr dpgad dziidy `l`,miypl zlaben dziid ef ietix zxevy eaiixqn zeizxeqnd zeicxtqdîzeicedid ze`txnd zece` lr ep`vny rcind lk zn`ae 36.dpnl` zeaexw mizrl,dpwf e` zxbean dyi` dziid zirevwn dxihp`wixt ik riavn mihaid ipy.zeyi` iigne meineid iign zyxet dziid (dpnl` cgeinae) dyi` dzpwf zrl zepnl`d zepwfd odl dneca.zexg` zeieaxza mixifp ly dfl dnec cnrn dl ewiprd dl` zelrak ozlidw ipira eqtzp zlefd ietixl odiig z` eyicwd xy` zeicxtqdîzeicedid sqepe,miclile lral,zial odizeaeg ielina zeweqr eid zexirv miyp.micgein zegek miyp` iza oia aaezqdl dxirv dyi` dlki `l,zeizveawd zenxepl m`zda,jk lr qwha yexck ltehnd dlegd mr dcal xbzqdl `l dnke dnk zg` lre,dgtynl uegn dxxgzyd xy`k,zepnl`e dpwf zrl wx.jynda oecii xy`,(serradura) dxec`xiqd 37.dlyn zi`nvr zepnein dl yekxl dlki,dlraa okn xg`le dia`a dzelzn dyi`d.(21 dxrd lirl) l`xyi miyp ly odiigl apy`,(zkxer) oenvr 'i,'icedi hqwhpewa miyp ly zeipgex',cxqîx`hq 'q.257±245 'nr,d"pyz milyexi,zeicedi zexaga 'n,l`ix` i"c,'zicedid zeaxzae zca,oeyla miyp :miipir dl oi`y dti dnlr',xe`il` 'x,1999 aia` lz,epini cre j"pzdn,zecdia dy`d?dy` ipyry jexa,(mikxer) xefn 'ie uiaeail.56±37 'nr [313]

233 12] et`t xfril`e xcpqkl` xnz ly dpg dcec) dcex dl ic dpg d`ih dpeknd,eqex dpg :2 xei`.my zlra dxihp`wixt,(mbird ipiite`d y`x ieqik dy`xl.dxyr ryzd d`nd idly,eaiixq zepnl`l zirevwn dxihp`wixt ly ditn enyxp (9,8,4) eply qetxewa qihp`wixt dyely dwicin dl dpeknd,et`t dc`wxin (dcec) d`ih `id `eld,l`xyi lv` xkfend beqdn ly ozeknqa eced eaiixq ipax s` ik d`xp.(mely zgtyn ly d`texd) qinel`q ic ehp`tqi`d qwh xe`iz seqa lynl jk.dlilyle aeigl,d`etxd megza dl` zepwf miyp,zixara mrtd,et`t aehîmy oa xfril` axd xfg 38 (espantu di la miel) liin dl ic itn mb laiwy rcin lr jnzqd eixac wefigle,gken dgeky dtexza xaecn ik rawe l"fpd lkk oyep oyi i"kn iz`vn jke zepwfe mipwf itn izrny jk' :ezlidwa zepwf eaxd `l recik 39.'mi`leg dnkl [dqepne weca] n"eca `edye ze`a ze` [lirl xkfpd] megzay `l`,jnqen rcin xewnk,zepwf e` zexirv,miyp hhvl zrd dze`a mipaxd 40 yyg oda oi` okle) zelirenk egkedy ietix ikxc oia dpgadd megzae zaya ietixd mlerd zene` ly zeizc zepen`n zeraepd el` znerl ( 41 'ixen`d ikxc' meyn dxarl zinnrd d`etxd megzae,mignen zrc lr zipaxd dkldd dknzqd 42,(oxq`l yi okle) iaeig xywda ik yibcdl ie`xd on.ceaka xkfed onye zknqen miyp ly ozrc daygp mibed mixg` miaipa.espantu dlina ziligz zrepz zhnyda mizrl,eaiixqa gpend dbdp jk dpeekd mle`,'yac ly cgt' gpend ly ernyn ilelin mebxza.espanto de la miel qwhd my z`.yacd zervn`a cgta letihl.sirqd seqa,bk sirq,'dleg' jxrd,(20 dxrd lirl) izia wyn.fk±dk,`y miig gxe`,jexr ogley mpi` mb j` dxf dcear meyn mda oi`y mlerd zene` ly mibdpn oiivn 'ixen`d ikxc' gpend mzpen` megzl mikiiy md `l`,zrcd lr milawznd miilpeivx mixac epiid,'miiebd znkg' miaygp 'ny) 'mdiyrnk dyrz `le' meyn e` (3 gi 'ie) 'eklz `l mdizwgae' Ÿ ª meyn `ed mxeqi`.zizcd.a"iyz±e"yz 'nr,1956 milyexi,f,zicenlz dictelwivp`,'ixen`d ikxc' jxrd :e`xe.(24 bk.oy drc dxei,my ;`,gny ;a,dxz ;fk,`y miig gxe`,jexr ogley :dnbecl e`x [314]

234 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [13.onyl mcwed elit` mnye,rcin xewnk mipwf mb zepwfl etxev,dliren dtexz ly drtezd z` et`t aehîmy oa xfril` axd dlz ewlecpi`d qwh ly ilily xywda mle` 'qixi'fen ic qic`cipf`' :milina drtezd z` dpik `ed,efn dxzi.icrla ote`a miypa drtezd qegiia icp`xb ewlecpi`d xe`iz z` ligzd ecx`t axd mb.(miyp ly xfng iyrn) milegd lr iyp jpd icarwc mei lka miyrn lr `lte `ltd iz`ltp' :epeyl dfe,miypl.'[milegd xear miyp o`k zeyery] zelirtl miypd zelirt oia dpgadd z` envr l`xyi x"c yibcd ezniyx jynda mipax mb,dl` zezaq ly zicrlad ozlgp dpi` rxd oir z`etx' :df xywda mixabd lr qqean epi` qwhd f` j` ± df xaca mipian miny i`xi minkg icinlz e` mipwf 43.'mildzn cgeina,ycew iazkn zelitze miweqt z`ixw lr m` ik ± odylk ze`gqep dxen,eiilia`w dnly,xab rviay ihp`wixt ly epicia zniiwd dcigid zecrd ok`e driten meiqa wxe,zc dxenl d`ik,d"awl dpigz ly oepbqa aezkd ihp`wixt dbivn 44,zc (16,14) eply qetxewa mitqep qihp`wixt ipy.(15) izxeqn ihp`wixtl zipiite`d dxey eiilia`w dyn) miprcind erny inn dl`yl idylk zeqgiizd `ll j` ± mixab itn enyxp llkd itl.(wgyîjiiee xfrl` dxy) zepii`xnl exqny migqepd z` (ep`nex mgpn axde dl` z` mb ik gipdl ozip,(aexd on yxet yxetd lk) 'yixt `aexn yixtc lk' icenlzd ernyy mixab itn enyxpy qihp`wixta xaecn epiidc,mdizezaq e` mdizedni` exn` ly minelvz miriten 45 xfrl` ly 'exqpnex'a ik oiivp ef dgpd wefigl.miyp itn mze` 46 dl` zepenz mb ± izxeqn gwex ly cg` melvze eaiixqn q`xihp`wixt miyp izy.zizxeqn zixcbn miciwtz zwelg zetwyn dveaw,miypl zipiite`d zeicxtqdîzeicedid zeinnrd ze`etxd zbeql ok m` :icediîicxtq my yi,zicediîzicxtq epiidc,meineid zty `id dcigid dztyy jepig dlaiwy diiqelke` zaky,mixabl zeipiite`d,zexg`d zebeqd izyl.qihp`wixt z`.zelebqe 47 miygl :miixar zeny yi,miipepw miixar mihqwh dxikdye,ixar dbeq,miyglle qihp`wixtl cebipa.miyp `le mixab mirvan,miygld enk,zelebqd hehiv lr zeqqean llk jxca zelebqd mle`.zeilelin ze`gqep gxkda zllek dpi` ef.(21 dxrd lirl) l`xyi el mismo proceso lo empleaba el Sr. :xfrl` xird jk.eiilia`w uixen orcind ly eia` `ed mb ynzyd df jldna) Salomon Kabiljo, el año profesor de religión del autor 'nr,[23 dxrd lirl] xfrl` ;xagnd ly zc dxen did 1913±1912 zpyay eiilia`w dnly xn.( ,350 'nr,my.356 'nr,my xn`nl gtqpa e`x ixab ygll dnbec.`pc zncwn zicedid zib`nd zxeqna ahid zpbern ef dbeq.df [315]

235 14] et`t xfril`e xcpqkl` xnz,ycewd oeyla ehly `ly,miypd z` xicdl ick jka did ic.zixara j"pz iweqt `edy zenk miicediîmiicxtq mihqwha riten zelebq ixard myd.zelebq revian.micxtqdîmicedid lv` bedpk,rp `eey ziibd lr dctwda,miiepiy `ll,zixara miyp ly zicrla hrnkd ozlgp eid eyniy mday miqwhde qihp`wixtd ik dcaerd 48.dfd xywdae ef dxaga dyi`d ly dciwtze dnewn zl`y z` dlrn zeicxtqîzeicedi zlirte zil`ehwlhpi` 49,dhixekea et`t dxe`l ly diazk ce`n miaeyg df oiiprl dhixekea ly izextqd dlrtn aex 50.mlerd zengln izy oia ef dlidwa zifkxn xeaiv zepezira dnqxty 'ze`pweic'd lynl.dipqeaa zeicxtqdîzeicedid miypa wqer 51.zencew zetewzn zepwf miyp epiidc,'mipyi miqetih' givpdl ecrep eaiixqa zicedid mb j`,xard ze`ivn z` zeigdl dhixekea dzqip dnad lr dzlrdy ieed zepenza,izgtynîmiptd,iziad ieedd z` dpn`p dxiive zeiyp zeienca xwira dfkxzd o`k wlge miizxagd dizefgn.ip`n'zerd oehlyd ztewza dipqea ly icxtqdîicedid bdpn lehial wa`nd oebk,zexexa zeizxagîzeiyp zecnr mizxyn dipekxrnn La mužer dqnd `ed df oiipra diazkay aeygd.ziyp dcear lr xebpq e` dipecpd lr oey`xd ibeletexzp`d xwgnd edf 54.(zipqead diicxtqd dyi`d) sefardi de Bosna :e`x innrd xetiqa mitwzyn mdy itk zizxeqnd zicxtqdîzicedid dxaga dyi`e xab iqgi lr 'nr,q"yz ray x`ae milyexi,cxtq icedi ly innrd xetiqd :ivge aed` dyrn,xcpqkl` 'z zeriayn milin,xcpqkl` 'z :e`x icedidîicxtqd mbzta mitwzyn mdy itk dl` miqgi lr.77±59.92±83 'nr,c"qyz ray x`ae milyexi,icediîicxtqd mbztd xwgl :mgln dlrtne diig',et`t '` :e`x dineqxte diazk ly zipkcr dniyxle dhixekea ly diig xetiql azk :o`kn,'zicediîzicxtqa dazky dpey`xd zi`fgnd,dhixekea ± et`t dxe`l ly izextqd,cxtq icedi zeaxza mixwgn :ihpifixt li`) g,zil`xyide zicedid zeaxzde zextqd xwgl zr.90±61 'nr,(2007) (` :e`x 'dhixekea' et`t dxe`l ly dzcnrle ef dtewza eaiixq icedi axwa zeibele`ci` zewelgnl minrt,'izxagde ixehqidd dxywda,dhixekea,et`t dxe`l ly zipeyld dzpyn',et`t '`.(qetca) dzvx `l,okl) Por esto akea vieža no se kižo murir ezxzeky,'ze`pweic'd cg`a dixac jk Tipos de viežas de un tiempo son raros. Por la ley de la natura kale ke :(dpwfd dze` zenl dispareskan. Me esforzo para enfikar en la memoria algun retrato de estas mužeres de un zvn`zn ip`.mlridl mteq rahd iweg itl.meid mixicp md mrt ly zepwf ly miqetihd) tiempo.(jevrejski glas, 30 [1929], p. 10 ;mrt ly dl` miyp ly oienic z` oexkifa xnyl ick mixeny,daizk zpekna miaezk,n"q lceba,micenr 5,(dipecpd) Dotas oekxrna lynl.1927 x`epia 12 jix`zd riten hqwhd seqa.eaiixq xird oeikx`a hnxeta zxagn icenr 131,eaiixq xird oeikx`a xeny sxbehe`d, Esterka dfgna lynl.1930 ileil 1929 ilei oia azkp dfgnd.n"q dqxbd z` zipqeal mbxze df dqn ly ze`qxbd izy ly diliniqwt 'uiaexifp mqxt dpexg`l L. B. Papo, Sefardska žena u Bosni, edicija rukopisa i prevod M. Nezirović, Sarajevo :diipyd [316]

236 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [15 x`yn enk,ef dqnn 55.zwdaen ziyp han zcewpn xdvenae rcena azkp `ede,df `yep,zipqead diicxtqdîdiicedid dyi`d ly dpenz zxiihvn,dhixekea ly diazk jeza 56,zip`n'zerd dixtni`d zevx` x`ya zeicxtqîzeicedi miypl dneca,dziigy mdini aex z` elia (dlrne yy lib) jepigl eribdy mipad.miype micli ztwen,dzia exfg milecbd mipade dgtynd zea`y cera 57,izxeqnd xtqd ziaa xnelk,x`clina eid,mze`ixal zeixg`d llek,miclia letihde ziad getih 58.meid seqa wx mzcearn zeinnr zetexz egivpd dl` miypy `et` dnz oi`.dyi`d ly zicrlad dzeixg`a axwa zelaewn eidy zewihwxte zepen` ly dhilw ick jez,cxtqn odizeni` e`iady qihp`wixtd aexy myexd lawzn eaiixqn mihqwhd lelknn.zeinewn zeiyp zeveaw iqwh wx ik d`xp.(zeclei e` oeixida miyp) zeribt miypa e` miclia letihl ecrep.mixiba mixab xear mb eyrp ewlecpi`de liin dl ic ehp`tqi`d Si todos los autores ke se eskrivieron por tema a la :dqnl dncwda dixac z` lynl e`x mužer, su alma, su ideologija, sus vistas, su evolucion, si eos savian, kuanto jerados estan en mučos puntos i si uno de eos, rekožia estos livros ke tratan todo loke apartiene al ser de la mužer, los amontonavan uno enriva del otro, alkansava este monton la altura de la Begova đamija la mas alta meskita de Saraj. Ken kere vinir a saver algo de sierto sovre las ižas de Hava, ke melde ovras i livros eskritos por manos de mužeres! Ea a si, se konese muy bien. Ken tiene intereso ke melde El Alma de la mujer por Gina Lombroso, i vera ke no me jero! Guaj ke la mužer tiene una makula! Ea no es bastante sinsera no avla lo ke pensa en kurto es falsika! Si ea avlava la vertad su analiza seria mućo mas mas gjusta,dly ytpd,dyi`d `yep lr eazky mixagnd lk eli`) ke la del psiholog el mas valido zecewpa mireh mdy dnk cr mircei wx eid,dly zegztzdd,dly hand zcewp,dly dibele`ci`d mze` my dide,dyi`d ly dzedna miwqerd mixtqd lk z` sqe` did mdn edyin eli`e,zeax xzeia deabd cbqnd,iia sxqeg if`bd cbqn ly edaeb z` biyn did xvep didy xdd,df lr df!miyp icia eazkpy mixtqa `xwiy deg ly dizepa lr edyn zrcl dvex zn`ay in.dlek eaiixqa efexanel dpi'b ly dxtq z` `xwiy,`yepa oiiprzny in.ahid dnvr z` dxikn,dyi`d,`id witqn dppi` `id!men zlra `id dnvr dyi`dy lag j`.dreh ippi`y d`xie dyi` ly dytp did,zn`d z` zxne` dziid eli`.dreav `id :xeviwa ± zayeg `idy dn z` zxne` dpi`,dpk,[eaiixqa ipexird oeikx`a] ci azk ;mibelekiqtd lecb ly dfn xzei daxd wiecn dly gezipd.(4 'nr zepwza ezlabde iyp xcbin',d`pîoa 'i :e`x zip`n'zerd dixtni`a diicedid dyi`d cnrn lr.149±127 'nr,(e"qyz) 106±105,minrt,'zip`n'zerd dixtni`d icedi ly xqen ipiipra xapie,j. Maestro, Naš stari meldar :e`x eaiixq ly x`clina dxiee`de d`xedd ikxc xe`izl.106±103 'nr,(21 dxrd lirl) bidpd xy` jexa) 'iyx`'b l` ecix`n i` iaex l` qe'fi't,efe` iw e'bicpia' iypd icedidîicxtqd mbztd.dveawa bedp didy miigd gxe` z` ahid `han,(weya lrae,xtqd ziaa micli [bdpnd z`],q"yz iwipelqe milyexi,zicedid iwipel`yn zelew,qipea n"c :e`x mbztd ly xywdl.464 'nr [317]

237 16] et`t xfril`e xcpqkl` xnz.sykl ± (prekantar e` prikantar) xhp`wixt lretd mya eceqi ihp`wixt gpend.miqwdl e` sykl ez`xedy,encantar :dnec lret my miiw zipxcen zipiilihqwa mivetpd,qihp`wixtd.seyik dlirtny zib`n dgqep epiidc,seyik `ed ok m` ihp`wixt mipiit`n ilra,xac lkl miizextq mihqwh md,zeicxtqdîzeicedid miypd axwa.zicxtqdîzicedid zinnrd zextqa zi`nvre zcxtp dbeqk mze` micinrnd,mixexa,xiyl epiidc,x`hp`w icedidîicxtqd lretd my cner x`hp`wixt lretd my qiqaa on okl.mifxegne milewy mihqwhk qihp`wixtd ly izextqd miite` lr `ed mb cirnd enlrzd mincew mibeeiq.miil`ehqwh milewiy oeayga e`aei iniptd mbeeiqay ie`xd ezniyx lynl.mixg` mipeixhixw lr eqqazde,miqwha eyniyy mihqwhdn oihelgl inkgn] x"egn cg` ici lr efkex mwlga' eixacky,ietix iqwh 13 zllek oe`b ly icedidîicxtqd oezira 'jxerd l` zxbi`'k enqxete,'izax dpicp`hyew [ipaxe ewlecpi`) ietix iprnp :oebk,mipey mipeixhixw itl dyrp beeiqd 59.l`peiiq`p ileapzqi`d,`iinen ly,zeygel milgb mr ewlecpi`) ietix irvn`,(rebp xea e` rebp zia xedihl lkid ly,dfefnd ly ewlecpi`) ietixd mewn,(dvia ly,minq zxehw ly,dty` ly ietixd zxhne (zay lil ly ewlecpi`) ietix onf,(miigd zia ly,`zeqn ia ly,ycewd dyrnly xzi ztitg ± dz`veze,icn zhxetn ef dwelg.(dnvre oeghia ly ewlecpi`) oehqxiit.dxhne onf,mewn,ietix irvn` llek qwh lk oky,zepgadd z` zlhan df mbc itl.dzxnege dribtd zbxc `ed rivdy oeixhixwd 60.zxg` beeiq zrvd dlrd 61 :ietix ikxc yelye,zexeng zelgne cgt itwzd,rxd oir :dribt zebxc yely yi lr zqqean dpi` ef dwelg mb.(xbq) cerraduraîe (cgt) espantu,(ygl) aprecantar dpeknd ietixd qwhy dcaerdn zenlrzd da yi,efn dxzi.miqwha miynynd mihqwhd 62 ietix jxc oia dpgadd z` lhal ick ea yiy xac) ihp`wixt lr qqean ehp`tqi` xy`a ietix iqwhl llek myk riten ewlecpi` myd ef dniyxa.32±30 'nr,(26 dxrd lirl) oe`b.(17 dxrd lirl) eklen :e`x,ewlecpi` mya `ed xy`a ietix qwh lkl `xw eklen mb ik d`xp.md ietix qwh lr wx lg ewlecpi` mye,micxtp zeny mipeyd ietix iqwhl zipaxd zextqa mle`.(1867 xanvca 4) `p ;376 'nr,(1867 xanhtqa 8) fn,`,l`peiiq`p :e`xe.mieqn.(18 dxrd lirl) oehqxiit drax` lynl jk.xer zelgna letiha mb qihp`wixta eynzyd ik xxazn eaiixqn mihqwhd itl qtxd) kulevrica:xer zelgna letihl ecrep l`xyi ly ezniyxa miritend qihp`wixtd zray jezn xef`a zeqxen zgixt) úzagre,(ztli) śpindža,(zwaly,deab megn d`vezk miiztya ritend s`e ± (dpyey) rosipilaîe (zepey`xd miipiyd zriwa z` llk jxca deelnd miipfe`l aexwe miptd.dlgnd zaiqk rxd oir ly xekf` oi` mdn cg`a exn`na.lh`iiqa rveay itk ehp`tqi`d qwh z` deelnd ihp`wixtd gqep z` `iad envr oehqxiit ih i` ehp`wixt` ih' milind z` mb llk `ed m` zrcl oi`y jk,ezenlya riten epi` gqepd eaiixqa enyxpy df ihp`wixt ly migqepd cg`a zeritend,(ygld z` xiz`e jl ygl`) 'ehp`wqic axwa qtzp qwhd z` deelnd gqepd ik wtq zexizen opi` hrnk dl` milin ;(6 dnbec oldl e`x) [318]

238 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [17 xxazn eaiixqn mihqwhd it lr ok enk 63.ewlecpi`d qwh mb jke (diipyl dpey`xd dn) rxd oir ici lr mb mxbidl miieyr mda lthn ehp`tqi`d qwhy cgt itwzdy iele i`ht znbec,mixg` mixweg 64.(zepey`xd dribtd zebxc izy oia dpgad lhany 65 beq oia zaaxrn ef dwelg j`,ewlecpi`e ehp`tqi`,rxd oir oia epigad,hleenefîiele.letihd irvn`l dribtd ly dciwtze dnewn it lr qihp`wixtd z` beeqnd mbc o`k rivdl eppevxa zeixebhw izya oigadl ozip df oeixhixw itl.(zirevwnd d`txnd) dxihp`wixtd mipeilr zegekl dpet d`txnd (a) ;dcale dnvr zegeka zlret d`txnd (`) :zeiceqi.reiq zywaa dpey`xd dixebhwd ly dwelgîzzd.dpyn zeixebhw izyl zwlgp dixebhw lk ote` lre zpiinecn ze`ivna dlertl dlibx ze`ivna dlert oia dpgadd lr zqqean xiyi ote`ae dlibx ze`ivna dlgnd mr zznrzn d`txnd (1`) :d`txnd ly dzelirt zervn`a,siwr ote`ae zpiinecn ze`ivna dlgnd mr zznrzn d`txnd (2`) ;(14,9±1).(13±10) rah zrtezl e` drx digl dziincd d`txnd (1a) :reiqd zywa ornp lr zqqean diipyd dixebhwd ly dwelgîzzd d`txnd (2a) ;(16,15) d"awl dpet `ide dyecwd zegek reiqa dlgnd mr zznrzn.(17) micyl dpete d`neh zegek reiqa dlgnd mr zznrzn :ietix iqwh ly mibeq ipy yi,dlibx ze`ivna xiyi zenir,1` dpynd ziixebhwa mpi`y xg`n.llkd zlgp md miheytd miqwhd.miirevwn miqwhe miheyt miqwh mewn lka mze` rval dleki dyi` lk,micgein miirevwn mixeyik zlrtd mikixvn zeixebhw x`yl mikiiyd miqwh.rxd oir ly zelw zeribta xaecn llk jxca.oezp.zeignen ze`txn icia wx mirveane miiceq md dpynd eze`a dnbecl.dveawl dveawn repl ozipe micg mpi` dpynd zeixebhw oia zeleabd ly dxwna lynl enk,zepey zeixebhwl mikiiyd miilelin migqep ynyl elki qwh aehîmy oa xfril` axd lv` `aend gqepa.liin dl ic ehp`tqi`d qwha yniyy ihp`wixt eaiixqa myxpy ehp`tqi`d qwh z` deelnd ihp`wixt ly xg` gqep.wdaen ihp`wixtk dcrd dpi`y zxzek el ozp xfrl` j`,miib`n migpen ea oi`e d"awl dpigz `ed (15 dnbec oldl e`x) reaw ilelin gqepy xxazn aeyy jk,prikanti para espantu di la miel :mipt ipyl zrnzyn.ihp`wixtk zicedidîzicxtqd dveawa qtzp ietix qwh deelnd.17 dnbec oldl e`x ih' :milind z` mb llek (6 dnbec oldl) et`t aehîmy oa xfril` axd lv` riteny ihp`wixtd :ygld xiz`,jl ygl`) 'dxehpii`w xet rxd oir xet ehpii'a xet ixii` xet ehp`wqic ih ehp`wixt` zeribt ly mixwna rvea ehp`tqi`d qwhy wtq oi`.(rxd oir xear,zfgitp xeare gex xear.rxd oir ici lr dnxbp `l dribtdy xne` df oi` j` ± xzei zexeng.(1 dxrd lirl) hleenef iele iel ;(15 dxrd lirl) i`ht [319]

239 18] et`t xfril`e xcpqkl` xnz itn xfrl` myxy gqepdy cera,llk xkfen epi` d"awd ly eny (6 oldl e`x) et`t migqepd ipy oia oeincd.d"awl dpigz elek `ed (15 oldl e`x) eiilia`w uixen orcind dpixhneq exhnq' milinae (ehp`tqi`d qwha mixn`p mdipy) cebidd zeaiqpa wx `ed ly gqepd z` zenzege et`t aehîmy oa xfril` axd ly gqepd z` zegzetd 'dpeah.eiilia`w meyn,oeekn zepaend xqeg ik okzii.miihnbip` md mihqwhdn wlg ik yibcdl yi.dpynd zeixebhw rax`l ze`nbec oldl.mihqwhd ly ib`nd mgek z` xiabn `edy,lbrd z` zwwln dxtd,wxql ick,uegxl ick.wlql ick rxd oir z` La vaca lambe la vitelica, por lavar, por penar, por quitar el ojo mal. :1 dnbec zepnein dkixvn dpi` ezxin`y heyt ihp`wixta xaecn 66.l`xyi myx df ihp`wixt yely zwxei mrt lkae l`nyl oinin clid ipt z` zwwln m`d.zcgein zirevwn lrak ddefnd,dxtd ly zineinei ziqiqa dlert dwgn `id wewild zervn`a.zewixi,rbtpd ly sebd ilfep z` zyaiin `ide,d`pwn llk jxca zraep rxd oir 67.idni` miig mc`e,miwnhvn zexrd,zextd ipihra yaiizn algd) gnv e` dig,mc` `ed m` oia dyexity,dwixi `id rxd oirn dpbdd zewipkhn zg` ok lr.(rxfe wex,mc ca`n dpecpd dnbeca.seba milfep yi ik,dgilvn dpi` rxd oir zlerty dgkede dqxzd 68.wewil ode dwixi od,dletk `id seba milfepd meiw zgked :dnvr eaiixq zxeqna,liawn gqep df ihp`wixtl,jze` zwwln ip`,jze` zwwln ip`,ohwd Dlbr z` xwad za zwwlny enk wwll liaya jze` zwwln ippi`,rxd oire el`n e'fe` wlql ick `l`.mid iwnrl mglyle :2 dnbec Te lambo, te lambo, Komo lambe el bezero a su biserik o; No te lampo por lamber, Otro ke por kitar el ožo malo i ajin raa, I mandar a las profondinas de la mar..56 'nr,(21 dxrd lirl) l`xyi dlxcpiq xetiq ly miax migqepa dnbecl.zeinnr zeiyrna uetp aihen `ed zedni` mr dxtd iedif 'nr,(48 dxrd lirl) ivge aed`,xcpqkl` :e`x.zi`lt dxt zervn`a dzal zxfer dznd m`d.311±282 A. Dundes, The Evil Eye: A Folklore Casebook, New York 1981 :e`x `yepa agx oeicl [320]

240 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [19 zenca o`k ztlgen,lirl `aend gqepdn,dxtd ly dzenc 69.exhqi``n myx df gqep zizia dnda,zidni` dpenz dze`a xaecn.zernyn lk df iepiyl oi` j`,dlbrd ip`' :yxetna gqepne xzei ybcen iewigd oiipr zigkepd dnbeca.dly cleel zb`ecd zxhna `ed ixwird ipeyd.'dly ohwd Dlbr z` zwwln xwa zay enk jze` zwwln rxd oir z`,wxql ick,uegxl ick' :zyleyn `id dxhnd zncewd dnbeca.dlertd zlhazn dvigxk wewil ly zi`fextd dxhnd zigkepd dnbecay cera,'wlql ick dligz,miinrt hqwha xkfen df rbt.rxd oir weliq :zib`nd dxhnd wx zx`ype zexicp opi` df beqn zeipeylîec zeibelehe`h.zixara xg`e (ožo malo) zicediîzicxtqa Îzicxtq) zg` dtya dligz mixn`p iehiad e` dlind llk jxca 70.zicediÎzicxtqa Îzicxtq) zxg` dtyl minbxezn jk xg`e,(zip`n'zerîzikxez e` zixar,zicedi 71 wlgd z` dpirhn byend e` iehiad zltkd.(zip`n'zerîzikxez e` zixar,zicedi 72.miixard miipepwd mihqwha ea yeniyd ixywd ly xzi zernyna ixard dyrnl mixaer dlired `l ihp`wixtd zxin` m`,l`xyi x"c ly exe`iz it lr 73 xg`le,ltehnd gvn lr minrt yely migxen,min liknd ilka gln miqinn.sqep mney mewnl mind z` zktey m`d meiql.ilkd eze`l minrt yely wxei ltehnd okn :zxne`e mlrii rxd lk.mid iwnra Todo el mal se vayga a las profondinas de la mar. :3 dnbec okle 74,(ixabd rxfd z` lnqn) ziyep` zixab zeigl lnqk zeax zeieaxza qtzp glnd.113 'nr,(22 dxrd lirl) exhqi``n zihxtd eziixtqa xenyd) ci azka exeaig e`x,iehiad z` mivrdl ecrep od et`t wgvi ly ezrcl I. Papo, Hebraizmi u govoru sarajevskih Sefarada / Hebraisms in the :(et`t xfril` ly Vernacular of the Sephardim in Sarajevo, Sarajevo 1981, p. 14 zicediîzicxtqa ipr = i'aext) 'ipr i'aext' :ineineid xeaica zevetp ze`nbec izy z`ada wtzqp zelwa = ep`ii'ail + zip`n'zerîzikxeza zelwa = kolay) 'ep`ii'ail i` ii`lew' ;(zixara ipr +.(zicediîzicxtqa,xcpqkl` :epic`la xeae dcleg xetiqa 'e'fi` xinixt li`,xeka li`' ltkend byend gezip dnbecl e`x.68 'nr,(48 dxrd lirl) ivge aed`.(21 dxrd lirl) l`xyi I. Löw, Das Salz, S. W. Baron and A. Marx :e`x miiqlwd epizexewna ezeilnq lre glnd lr lr.(eds.), Jewish Studies in Memory of George A. Kohut, New York 1955, pp B. Kohlbach, Das Salz, A. Scheiber (ed.), Jubilee :e`x icedid xelwleta glnd ly ezeilnq Volume in Honour of Bernard Heller, Budapest 1941, pp [321]

241 20] et`t xfril`e xcpqkl` xnz zeki` ietixd inl dwiprn mina glnd zqnd 75.miwifne micy rizxnd xnegk lret `ed.wexe min,gln :zyleyn dnvra zcwtzn zib`nd dlertd jke,migeln mi in ly dkeay cli ly dxwna ynynd,(rxd oir cbp ihp`wixt) el`n e'fe` xet ihp`wixt mb,my zlrae dreci dxihp`wixt,dc`wxin d`ih itn xfrl` dxy dnyx xy`e 76,dlila ivg liknd ilk migwel' :mina gln zqinz yeniy lr qqean 77,xfrl` l`eny mqxte dligz.[mbir] dcex ly mitpr dyelye mgl zvw,gln zvw ekezl miqinn,min xhil 78 :'mixne` minl glnd ztqed zra,okn xg`le ± dcexe mgl miny,mina df gln qnpy enk,df seba rxd oir qniz jk,dl jlz mid iwnrl.df sebl xefgz `le :4 dnbec Komu si disfazi esta sal en la agua, ansinasidisfagaeložumaluinestikuerpu, a las profundinas de la mar ki si vaiga, i ki no si torni mas in esti kuerpu. miaihxne (ltehnd ly) eici z`e eipt z` dl` mina mivgex' ihp`wixtd zxin` xg`l miktey,dpibd ly dpita ilkd z` mipwexn jk xg`.eilbx z`e eici z`,exai` z` mda yi o`k 79.'axrd cr e` xweaa zxgnl cr mewl xeq`e ± ilkd z` miktede mind z`.rxd oir z` qindl dpevxa ik gln dqinn d`txnd 80.(iiewig) ihte`ned ciwtz glnl,zeixabl wdaen lnq xen`k `edy,cala glna yeniy dyrp zncewd dnbecay cera wdaen lnq `ed mgld.dcexe mgl,gln :miaikxn dyely miriten epiptly dnbeca E. Jones, Psychoanalysis and Folklore, ;127±121 'nr,1992 deewz gzt,zelth zepen`,ebe 'h mekiql.a. Dundes (ed.) The Study of Folklore, Inglewood Cliffs, N.J. 1965, pp xtq lr frel mrn :e`x micyl rbepa zicedidîzicxtqd dveawa egeexy zepen` ly izivnz.27 ` ziy`xa daxn clid xy`k) Kuandu jora muchu la krijatura de nochi :`id ihp`wixtd ly zxzekîzzd.(dlila zekal.249 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` Si toma un atuendu kun 1/2 l de agua, si meti un poku di sal i un poku di pan, trez ramas di ruda. (Prima se meti el pan i la ruda) i polvoriandu la sal in el agua si dizi Dispues di esta agua si lava la kara i las manus, i si moža il eirvu [= niervu?], las manus i lus pies. Puez il atuendu si vazja en un kanton di la guarta, si vazja la gua i si aboka il atuendu, i no si alivanta fin la manjana o oras di tardi,dneca zwqerd,zihte`ned dib`n :zeixebhw izy it lr zib`nd dlertd z` oegal rivd xfiixt lynl :iewigd oexwr it lr zlret zihte`ned dib`n.daxwae rbna zwqerd,zihztniq dib`ne zeidl xefgi cgi didy dny oexwird it lr zlret zihztniq dib`ne.min miktey myb cixedl ick J. G. :e`x.milrad lr ritydl mileki,my zrici e` cba,oxetiv oebk,sebn wlg okl,cgia Frazer, The Golden Bough, New York [322]

242 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [21 sk z` dxikfn dilr zxevy iptn,miwifnne rxd oirn obn gnv `id dcexd 81.zeiypl dpbd zlebq yng xtqnl zeinnrd zepen`d zkxrna recik.dizerav` yng lr cid dcaerd mb dcirn zicxtqdîzicedid zinnrd d`etxa dcexd ly dzeifkxn lr.(dqn`g) q`xihp`wixtd zg` ly ± irevwnd dny ile` e` ± ixeaivd diepik xfbp df gnv myny dpg d`ih dpeknd,eqex dpg,dxyr ryzd d`nd idlya eaiixqa elrty zenqxetnd miixabd zeceqid oia zalyn df ietix qwha zib`nd dlertd jk m` 82.dcex dl ic.gnevd mler oial iyep`d mlerd on miiypde dneca,zeirevwn ze`txn.zirevwn d`txnl m`d dzpt dgilvd `l ef dlert mb m` dpeknd qwh zervn`a dyrp xacd.dpga` zriawa zeax minrt eligzd,mi`texl.ietix okn xg`le oega` :mialy ipy llek df qwh.(milw) qep`ii'ail eaiixq icedi axwa.dievx zlrez epnn wtezy ick ylyidl jixv qep`iiaild qwh,ietixd iqwhn miax enk.driwyd iptl axra e`,icn dwfg ynydy iptl,xweaa `ed qwhd meiwl ulnend onfd i`gqep xtqn `ed zinnrd zeaxza yely xtqnd recik) zxter zekizg yely migwel dqinzd z`.y` lrn miwifgny ska,ef xg` ef,oze` miqinne,( 83 zeib`n zeleki lra zxterd mind mr rbna.mixw min mr dxrw jezl,ltehnd ly ey`x lrn,mitihn xewn z` zraew d`txnd,dqinzd zetih zxev itl.gevit zelew rinyne dywzn ziyilyd mrtae,ltehnd ly eal lrn zxterd zqinz z` mitihn diipyd mrta.rbtd,mec` caa zxterd z` mitihn eilrny sebd wlg z` miqkn mrt lka.eilbx lrn d`txnde mina gln miqinn :ietixd aly ligzn dzr.miwifnd z` rizxnd rav `edy :`ad ihp`wixtd z` zxne`e ltehnd ly eilbxe eici,eipt,egvn z` zvgex,miptd z` jl zvgex ip`,drxd lk z` jl d`iven,uegxl liaya jze` zvgex ippi`.drxd oire el`n e'fe` z` wlql m` ik :5 dnbec La kara te lavo, Todo el mal te sako, No te lavo por lavar Otro por kitar el ožo malo i ajin raa. 84.exhqi``n myx df gqep mb lelkna lthl jxc mb dziid,mi`texl cebipa,zeicediîzeicxtq zeinnr ze`txnl miniiw jk myl.letihd mxh ltehnd ly dpga` reawl ila minxebd e` minehtniqd,liin dl ic ehp`tqi`d qwh z` deelnd ihp`wixtd oebk,cgeina mikaeqn qihp`wixt.cnw±nw 'nr,h"iyz aia` lz,dyi` ilnq,hk`p 'i,'mgl' jxrd.2 xei` lirl e`x.141±129 'nr,(75 dxrd lirl) qcp`c,a. Olrik, Epic Laws of Folk Narrative.113 'nr,(22 dxrd lirl) exhqi``n [323]

243 22] et`t xfril`e xcpqkl` xnz x`qitpi` il`w',axd ly exe`iz itl 85.et`t aehîmy oa xfril` axd icia myxp xy`e 'if` el iw li` dxic :d`ic eiicin ic qihp` `wec i` qipel i` zay i` qi'ai`e'b ic d`ic ic iptl `weece,ipy meiae zaya jiyndle iying meia [yaca letihd z`] ligzdl yi) ziaa dlitzd zra ycewd oex`n dxezd ixtq z` mi`iven mday minid el`.miixdvd :(xne` [letihd z`] dyery in.zqpkd ;wzne dpeah dpixhneq exhnq ;ser,ser,ser :ygld xiz`,jl ygl`,zfgitp xeare gex xear,ileg xeare meg xear,rxd oir xear,weziy xeare xay xear seb ly drx lk xear ± eze` gw` o`kn.eze` wexf` mid iwnrle.ser,ser,ser :6 dnbec iqlec i` dpeah dpixhneq exhnq ser ser ser ehp`wqic ih ehp`wixt` ih ehpii'a xet ixii` xet dxepif`g xet dxehpii`w xet rxd oir xet ehpiin`cla xet ehpiin`hp`x'aiw xet etxi`ew lic l`n ic ecen eceh xet ehiw el iw` ic e'bi` el x`n dl ic q`picpe'tixt q`l d`.ser ser ser xywdl dfd ihp`wixtd z` dqipkn letihd inik xeaiva dxezd z`ixw ini zxiga mvr dcbp) rxd oir :dlgnd ly miixyt` minxeb ipy cbp oeekn ihp`wixtd.dyecw ly dcbp) oier mxeb cvn dlega zib`n dribte (jl ygl` ± ehp`wixt` ih milind zepeekn ihp`wixtd caa ca.(seyikd z` e` ygld z` xiz` ± ehp`wqic ih milind zepeekn.seb ly drx lke weziy,xay,ileg,meg,zegitp,gex :minehtniq lelkna mb lthn,minehtniqd zniyxa df ihp`wixta riten (rxd oir) dlgnd ly minxebd ipyn cg` xfril` axd.d`ad dnbecak,minehtniql minxeb oia dpgad qihp`wixta yi aexl j` :el` milina letihd xe`iz z` jiynd et`t aehîmy oa dx`neh elxific ic dt`wqi` iw fi'a dc`w oi` i` qifi'a 3 d`ic dc`w oi` dxic iqp` x`c`l`t eq oi` dx`hpe` il i` dn` dn`iiq iw ecic li` oew liin ic q`c`cic 3 dhp`bx`b dl ic dwi`e't dl oi` i` d'fixe` dl ic q`xhic i` ihpix't eq oi` qi`etqic i` dcxiihqi` dl oi` i` d'bixic ep`n dl ic dhp`lt dl oi` oeq`xew lic dwea dl oi` dx`iitpil` il iqecp`hxitqic oi` epif`g li` ewet oe` dxinxec i` :qiit qel oi` iqp`...liin dl.108±107 'nr,'dleg' jxr,(20 dxrd lirl) izia wyn 85 [324]

244 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [23 ly zerav` yely gwii dxin`d ixg` mrt lke ± minrt yely df gqep xn`i mei lka) zgzny rwya,ofe`d ixeg`n,egvn lr,dlegd ly ekga gxnie,dn` z`xwpd rav`a,yac oyii okn xg`l.miilbxa mb jke ± zipnide zil`nyd cid ska,ald zgzta,zxbxbl 86.(...yacd z` el ewpi xxerziyke ± dlegd hrn zcgein zeaiyg zrcep ryz xtqnl.minrt ryz qwhd lr xefgl yi df xe`iz it lr wefpd mc` ze`txl dvexy ine' :azk et`t wgvi oa xfril` axd.micy yexib iqwha mewna' oky,feb`d url ryz xtqn z` xyw `ed 87.'minrt ryz ygld xn`i cyd on cgi mixagzn micye ± eilr miiexy oiwifny itl,oilr dryz yi miielz mifeb`dy 88.'dryz dryz ztewza xak.yaca letih qwha xaecn ik xn`p ihp`wixtd ly dpey`xd dxeya zelebq,miig lra meya rbet epi`ye,mc` icia xvep `ly,df xvenl eqgii cenlzd ly dzewizn,aeigl od.dyi`l lnq `ed yacd zicedid zeaxza 89.zecgein ietix deey xtqna zeler 'yac' zeize` diixhniba.dztnd dyi`d,dlilyl od,dyi`d ze`txnd eizelebq lr dcirn wx `l cgta letihl yaca dxigad jkitl.'dy`' zeize`l.iyp mler xen`k `edy,miicedidîmiicxtqd qihp`wixtd mlerl m`eza zbx`p `l` zenkl xy`a zewiecn ze`xed zexqnp.yaca dgixn ly dlert zieelp hqwhd zxin`l zenewn eli`ae (dn`d,zifkxnd rav`d) gexnl rav` efi`a,(zerav` yely) yacd ib`nd qwhl xeyiwd.(miilbxde miicid zetk,ald,oexbd,ofe`d,gvnd,dtd) seba.meiqde dgiztd zexeya xbqenn dgizta,ieeiv oeyla minrt yely zxfegd,'ser' zixard dlind zaleyn df gqepa dpwn 90,dveawd ly zilird oeyle ycewd oeyl,zixar dlina yeniyd mvr.meiqae divhepew mb 'ser' dlinl yi,wlzqd,dheytd dz`xed caln.swez dpyn dgqepl zernyn yi zicxtqdîzicedid zxeqna ok enk.yexibe dgxad z`ixw ly zi`tehnepe` "s"d ze`y itl' :azk et`t wgvi oa xfril` axd.dlind seqa `"t dntxenl zcgein `vnz `l jkitl ± syx,sbp,svw,svy,srf,s` :oebk,dlag ik`ln ly mya dievn.'ipelt mei sqen z`' :xnel jixv dz` jgxk lry,sqen zlitzn cal,dlitz meya s `ly "epvilgde dvx" gqepa xdfdl yi okle.df mrhn oefnd zkxaa s ze` yi `l oke].my.`qy 'nr,(2 dxrd lirl) miciqg eflri.my dxez ixac elit`e ;a"r bt `nei,my :miipir xi`ne ;a"r dn zekxa,ilaa :`txn yacd lynl.a,` dax mixiyd xiy :yacl mileyn,(a"pyz) d,mine mcwn,'miillk mihaid xtqn :micedid zepeyla zeixard milnd',bxen 'y.114±101 'nr [325]

245 24] et`t xfril`e xcpqkl` xnz oi`y mewna xnelk 91.'["epizye eplk`y mbe" `l` "epizye eplk`y it lr s`e" xnel mewna mle`.ziteq `"t zellekd milin ziibd zervn`a mpinfdl oi` miwifn mi`vnp z` zpiit`nd ze`a zegtd lkl e`) mnya miedif mvr,ea mi`vnp xak miwifndy 92.mdilr dhilye ib`n gek mi`txnl wiprn (mdizeny lelkna lthl zinnrd d`txnd ly dzleki z` z`y xzia dnibcn d`ad dnbecd enk,ef dnbeca.cg` ihp`wixt zervn`a minehtniqd lelknae (mdizexewne) minxebd rxd oir) ojo malo y ograma :miipy md dlgnl miixyt`d minxebd,zncewd dnbeca mle`.mhxtne rxd oir ly miixyt`d dizexewn lr mb cner ihp`wixtde,(seyike xg` cvn minehtniql cg` cvn mdizexewne dlgnd inxeb oia dpgadd epiptly dnbeca.xzei dxexae dcg,drbt eay rxd oir,dpky eay drxd `id,d`eypk yely,dlezak yely dyexbk yely,dpnl`k yely.miigd xrya zexaery ink minrt yelye,mi`a mixeng,mixaer mixeng :miprhnd lk mdilr qinr` seyikd lye rxd oir ly mid iwnra enlrii mlek :ygld z` xiz`,jl ygl`,zfgitp xeare gex xear,ileg xeare meg xear,weziy xeare xay xear drx lk xear.dpyi df sebay mlriz drxd lk.mid iwnra :7 dnbec Que ojo malo que tenia, que es un mal que le venia. Tres de scossa, tres de sposa, tres de bivda, tres de quita, y tres que passan por la puerta de la vida. Asnicos passan y asnicos vienen, les encargo toda carga: de ojo malo, y ograma, y se vaygan a la profondina de la mar. Ti aprecanto i ti discanto: por aire por viento, por callentura, por hazinura, por quevrantamiento, por baldamiento, por todo modo de mal, que hay en este cuerpo. Todo el mal se vayga a la profondina de la mar..`qy 'nr,(2 dxrd lirl) miciqg eflri weaic ixetiq,l`bip 'b :e`x.ewlql xyt`n enya weaicd iedif wx zicedid zeaxza dnbecl Îltnex' xetiqd z` e`x zeine`lîoia zeiyrna drtezd znbcdl.b"nyz milyexi,l`xyi zextqa.179±177 'nr,d"pyz aia`îlz,`lnd sqe`d :zeiyrn,mixb mig`d,'oiwvlihy [326]

246 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [25 izya.zexey 15 mipend,miwlg dyelyn akxen hqwhd 93.l`xyi myx df ihp`wixt rxd oir'.rxd oir zribt :df dxwna.dpga`d z` zlthnd zraew zepey`xd zexeyd xwira eid qihp`wixtd zervn`a miltehnd xen`k.'dpky eay drxd `id ± drbt eay zeribtd zeveawd odye,eicgi opnf z` eliay zeveaw izy,miype (mipind ipy ipa) micli zlra dyi`d ly dzedfy xg`n mle`.ddeab dribt zleki mb miypl z`f mr.xzeia ly iyi`d cnrnl zexeywd zeiexyt`d lk z` zhxtn d`txnd,dxexa dpi` rxd oir yely,d`eypk yely,dlezak yely' :yely ibeletihd xtqna yeniy jez,miyp ly diaeaxra xn`pd jex` ixab ygla dliawn dl` zexeyl.'dyexbk yelye dpnl`k oir,dlerac oir,dlezac oir' :et`t wgvi oa xfril` axd myx xy`e,zinx`e zixar iyp cnrn `iane drixid z` aigxn ixabd gqepd 94.'dyexbc oir,d`eypc oir,dpnl`c,xab rvany qwha xaecny xg`n.dyexb e` dpnl`,d`eyp dpi`y dlera dyi` :sqep zenc `ed rbetd mxebdy zexyt`d zniiw,xkf oinn `ed ltehnd mby gipdl xiaqe `pir' :zeiyp zeienc cvl zeixab zeienc mirbetd zniyxa yi ixabd ygla okl.zixab oir,dzaexwe dyi`c oir,dzae dyi`c oir,ezy`e yi`c oir,`awepc `pir,`xekcc zrcen) dlert `id rxd oir mizrl ik d`xp.'dpwfc oir,owfc oir,dxegac oir,xegac wx `le (dzaexwe dyi` e` dzae dyi`,ezy`e yi` :oebk) zeiteziy zeieyi ly (`l e`.miil`ecieeicpi` minxeb ly xaecn ik okzii j`,dkxev lk epl dxidp dpi`,'miigd xrya zexaer' :d`ad dxeyd ipyd wlga.xefgle miigd xry z` xearl zelekiy in ode,onya oxikfdl oi`y zecwa.dzlekia ax oeghia dpibtnd,d`txnd ly dzlertk x`ezny,oexztd `a ihp`wixtd ly ly gepind it lr) zeaxz `lae aeyii `la mipkeyd miwifnde rxd oir,micyd cbpk aeyii iig zelnqnd,zeineinei wyn zeig d`txnd dwirfn,( 95 qe`xhyîiel celw mlek lr dqinrn d`txnde ± mixaere mi`a md,zexiiya miribn mixengd.miiyep` wx dpenzl qpkpd,dlgnl itelg mxebk) seyikde rxd oir ly milecbd miprhnd z` miilegd ibeq z` dnlqdd jxc lr zhxtn d`txnd oexg`de iyilyd wlga.(df rbxa dlilkn `id oeghia xzile,weziye xay,meg,zegitp :enxb seyikd e` rxd oiry lk' :elek ihp`wixtd ly meiqd zxey.'dpyi df sebay drxd lk' cbp glvz dzlerty mlek',ipyd wlgd ly meiqd zxey lr wiecna hrnk zxfeg,'mid iwnra mlriz drxd eil`y mewnd md mid iwnr.qihp`wixta ce`n dgiky ef dxey.'mid iwnra enlrii ihe`kd idel`îihp`d gekd `ed ixard qezina mid.micyd z`e zerxd z` migley.57 'nr,(21 dxrd lirl) l`xyi.df xn`nl gtqpa riten ygld ly `lnd gqepd.atw±frw 'nr,(34 dxrd lirl) dlitz zia C. Levi-Strauss, Structural Anthropology, New York 1967, pp [327]

247 26] et`t xfril`e xcpqkl` xnz miwifnde micyd,mil liawna 96.gvp zeleab el my xy`,l`a cxnzdl `eeyl dqpnd iwnra mze` mb mi`lek ok lre,idel`d xcql cebipd z`,`xg` `xhqd z` mibviin mglyl yi okle,mzaxwne mc` ipan miwifnde micyd z` wigxdl ecrep qihp`wixtd.mid qihp`wixta driten mizrl j`,mil miglyp md aexl.ea zkxec dpi` mc` lbxy mewnl ihp`wixta enk,mc` ipan miwegx mleky zenewn,dl` mixevil miie`x zenewn zniyx.seyike cgta letihl crepy,`ad,rxd oire cgt lk,drx ly dxev lk,xpiqa zgwel ip`,mil zwxefe,xdl,xacnl,mney mewn,zayein `l dnc`,`xew `l ieeky eay mewn,dtr dpi` xetiv.gaep epi` alke,mgw` jnn.mgly` lf`frl.q`hnhq`,q`pixn,q`pnyw :8 dnbec Todu spantu i ainara, Kvalkel modu di mal, La tomu in un vental, Lu eču a la mar, Al monti, Al dizjartu, Lugar dizoladu, Tjera no povlada, Ondi ni gaju kanta, Pašaru no bola, Paru no majuja. Di ti lu kitu, A Azazel lu eču. Kešamnas Merinas Astematas. itn,1935 zpya,xfrl` dxy,ezeg` icia myxp `ed 97.xfrl` mqxt df ihp`wixt yelya zniizqn dpexg`d dxeyd.et`t dc`wxin d`ih,dreci (d`txn) dxihp`wixt Kešamnas Merinas :mililvd zervn`a wx ziyrp ozlerty,zernyn zexqg milin exhnq' :6 dnbec zgiztl eeyd) miib`n miqwhl ipiite` `ed s` df irvn`.astematas xnelk.(dnizgd zxeya my j`,15 dnbeca mb riten df milin sexiv ;'dpeah dpixhneq `weec.zernyn zexqg milin miaikxnd mililvl s` `l` ib`n gek yi milinl wx `l zevltn z` bxd,milbd z` glv `ed mle`.l`d ici iyrn z` sivdl medzd in enii` d`ixad zra aivd eaiaqe,mid ob` jezl wvi exzepy mind z`e,medzd in z` yaii,oziieele oipz,adx mid ob znx,l`x` 'n mbxz,miixar miqezin,i`ht 'xe qaiixb 'x :e`x.gvp zeleabk leg zerab.29±17 'nr,f"kyz.my 345 'nra dxrd mb e`x ;247 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` [328]

248 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [27 z` miwfgn md,qwhd lye hqwhd ly oixezqnl minxez dpadd i`e zernynd xqeg dciwtz.ezpadl xarne ezqitzl xarny zegek eilr milrten ik ornpd ly myexd ilphq.ef diivwpet zxaey miygld zty.dpade zxeywz xevil `ed dty ly libxd zernyp milind :miib`n miygl reviaa miixyt` miavn dyely ly mbc rivd diianh eid od zernyp eid ele,dyigla zexn`p milind ;(dkipg iqwha lynl enk) zepaene zbeqa 98.zepaen opi` j` zernyp milind ;(miib`n ietix iqwha lynl enk) zepaen.mipexg`d miavn ipy miniiwzn qihp`wixtd.xzei cer dpenzd z` xidan,'zelgn ibeq lka' letihl crepy,`ad ihp`wixtd micy ly mnlerl mc` ipa ly mnler oia,zenlerd ipy oia leab `ed mid ik xxazn.mil xarn z`vnp micyd ux`.zegexe,drxd jl ikl myl,mil xarn zlebpxz `le,`xew epi` lebpxz eay mewna,df ziaa iakrzz l`.df mewna e`,jwxf` mid ilbl,`xew lebpxzd oi` eay mewna,mireb mpi` dxte xeye.mil xarn drxd jl ikl :9 dnbec Aja vajas mal, De la parte de la mar, Donde non canta gallo ni gallina, Ke no pares en esta kaza, Ni en este logar. A los endos de la mar te echare, Donde ni gallo canta, Ni buey ni vaca brama, Fuye mall, allende el mar. l`eny eze` mqxte,et`t dc`wxin itn,1930 zpya,xfrl` dxy dnyx df ihp`wixt zwxefe dici ena drxd cbp zlret ald zvin` dxihp`wixtd ef dnbeca mb 99.xfrl`.mc` ipa aeyii mr zedefnd wyn zeig ea oi`y mewnl,mil xarn dze`,oztnl dligz ;izbxcd m` ik xiyi epi` mid iwnrl miwifnde micyd yexib mizrl ly d`ad dnbeca jk.mid iwnrl myn wxe,aegxl dbxcndne,dbxcnl oztndne.dpyey zxeva dritend xer zlgn epiidc,(dpyey) rozipilaîa letihl ihp`wixtd xeabl xyt` i`y xazqn.d`txnd ly dgek z` mivrn yexibd ly izbxcdd xe`izd lecb d`txnd ly dpegvip ok lre.cgeina miwfg zegeka xaecn ik,drxd lr zelwa.xzei.(6 dxrd lirl) diianh.my 345 'nra dxrd mb e`x ;247 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` [329]

249 28] et`t xfril`e xcpqkl` xnz,`ed jexa yecwd l`d mya,xcpqkl` jlnd myae,lrp wexiy,yal wexi,akx wexi qeq lre,onif zerxd lk z`,gky dpyeyd z`,oigyd dllba,zrxvd dllba,izgwl o`kn rxd lk,izwxf oztnl,dbxcnl oztndn,aegxl dbxcndn.mid iwnrl aegxdn :10 dnbec Conelnombre deldioelsantobendicho, que de rey Alejandra, que de verde calzava, de verde vestia, de verde cavallo servia, todos los males conbido, de la rosipila se olvido, por ser sarnoso, por ser lamproso, todo el mal de aqui lo quito al pokun lo echo, del pokun a la piedra de la piedra a la calle, de la calle a las profondias de la mar. dilr zkneqe zgthn ltehnd y`x lr dgipn d`txnd 100.l`xyi myx df ihp`wixt mb mya' milina gztp ihp`wixtd.lirl `aend ihp`wixtd z` zygel jk ick jeze,dci z`.'izgwl o`kn rxd lk' :dnvr zegeka zlret d`txnd jynda j`,'`ed jexa yecwd l`d j`,(egeka mb ile`) enya zlret `idy dfixkn `l`,reiq zywaa d"awl dpet `id oi` enya d`txnd z`xew d"awd ly enyl zekinqa.ietix zllegnde zlretd `id oiicr wx `l,zinnra enk zipepwd efa,zicedid zextqa aygp xcpqkl`.xcpqkl` jlnd ly xzeia zexfen zertez d`x mlerd iagxa eicecpay ine lecb mkg mb `l` lecb yaek iptn obn rav aygpy,wexi rava xcpqkl` xehr df ihp`wixta 101.miib`n zegek ykxe,wexi xcpqkl` ly eyeal 102.zin`lq`d zeaxza zcgein zeaiyg el zrcepye,miwifnd eicgi onfl el mixyt`nd miirahîlr zegek xcpqkl`l.wexi eqeq elit`e zewexi eilrp diititid' diiyrna diit dze` enk mle`.odn zeyep`d z` xxgyl ick zerxd lk z` izyl znxeb mb xer zlgn xeza dwfid calny,dpyeyd z` oinfdl gky `ed,'zncxpd jlnd ly ezgky z` zpwzne d`txnd zaxrzn o`k.zrxve oigy :xzeia zeyw zelgn dceaka ce`n zxdfp `id.dlegd ly eteb z` aefrl dpyeyd z` dztn `id ± xcpqkl` oeiva,249 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` lv` mb riten `ed.60 'nr,(21 dxrd lirl) l`xyi 100.(xfrl` lv` 345 'nra dxrd mb e`x) l`xyi ly ezniyxn gwlp gqepdy dcaerd W. van Bekkum, A Hebrew Alexander Romance according to MS London :dnbecl e`x 101 Jews College no. 145, Leuven ±27 'nr,(a"pyz) 11,minrt,'dycgd zra ziaxbnd zephiykza miib`n zeceqi',xrpy 't :e`x 102 [330]

250 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [29 yibcdl zb`ec `id okl.dlegl wifdl lelr xacd ik,dfibxdl dvex dpi`e dpyeyd ly exera dzegkep jk m`.dpinfdl gky heyt jlnd ± zpeekn dpi` dpyeyd ly dzexcridy d`txnd.zxzein,xzei daxd oiiprn,xg` mewna zeidl dxen` `idy onfa,dlegd ly xyt`e,ige hxetn yexibd xe`iz.mid iwnrl dlegd ly ezian zeizbxcda dze` dxiarn iwnrl cre aegxl,dbxcnl,oztnl ziadn dvegd ztgcpd drxd ly dkxc xg` aewrl.icnl dkex` myl drxd ly dkxc,mi ly etegl zpkey dpi` eaiixqy oeeikn.mid zlret day,dpey`xd dpynd ziixebhwl zekiiy dk cr e`aedy ze`nbecd lk `l,dliawn ze`ivn l` drxd z` dpnn zyxbne dlibx zineinei ze`ivna d`txnd [331].ziyep` `le zizeaxz,qihp`wixtd ly diipyd dveawa xzei hlea iyep` `l agxnk zeaxz `ld agxn ygp oebk) zerx zeig len da zlrete zpiinecn ze`ivn l` rqnl z`vei d`txnd mday dznglne dxihp`wixtd ly oiinecnd drqn.(y`a dler xd) rah zertez len e` (d`iale ecrezy ietix myl miihqip`nw wa`n zerqn znieqn dcina mixikfn mirxd zegeka ekynde ihhqw` qpxha ezligzy,xzeia okeqn rqn edf 103.ibeletexzp`d xwgna 104.ef zeccenzdn melya xefgi o`nyd m` xexa cinz `le,rxd zegek mr zeccenzda lr oen` o`nyd denke,ietix `id o`nyd ly zixwird ezxhn,dxihp`wixtl dneca lkl qiqad `ed,oeq` e` dtbn,dlgn llek,dipenxd xcrid ± mlera dipenxdd zxiny mixnyne ezervn`a milret,rahl mixeyw mnvr mi`ex o`nyd ode dxihp`wixtd od.rx 105 dnyxy cg`e (13±11) l`xyi myxy qihp`wixt dyely zllekd,ef dveaw.eze` qwh.'[...] izybt [...] izkld jxca' reaw dgizt gqepa zpiit`zn 106,(14) wgyîjiie,xzei miheytd miqwhd m` wx el ewwfpe,ietixd jildza mcwzn alya rvean df beqn z`vei df qwha.erval elki zeqepne zeirevwn ze`txn wx ok`e.elykp,lirl ex`ezy dnigl zepekz zlra dxeaibk my zlrete,zpiinecn ze`ivn,zxg` ze`ivn l` d`txnd cebipa,zpiinecn ze`ivna ele ixab ciwtz `lnl dyi`l exyt` el` miqwh.zeixab dlki qihp`wixtd zervn`a `weec xnelk.dlibxd ze`ivna izxeqnd dciwtzl hlgen.dlew z` rinydl dyi`d 'p ;M. Eliade, Shamanism: Archaic Techniques of Ecstasy, Tennessee 1964 :dnbecl e`x 103,1998 l`xyi,dwixn` fkxne mexca seyike dib`n,mfip`ny :dni` ixrye deewz ixry,cbn.31±23 'nr cgeina,(23 dxrd lirl) xfrl` lv` mb miriten qihp`wixtd zyely.57 'nr,(21 dxrd lirl) l`xyi 104.xewnd oeiva,250 'nr.106 'nr,(11 dxrd lirl) wgyîjiie 105 D. Frankfurter, Narrating Power: The Theory and Practice of the Magical Historiola in 106 Ritual Spells, M. Mayer and P. Mirecki (eds.), Ancient Magic and Ritual Power (Religions in the Graeco-Roman World, 129), Leiden 1995, pp

251 30] et`t xfril`e xcpqkl` xnz xetiq.ohw xetiq oirn ygla llkp,zexg`d miygld zeveawak `ly,ef dveawa,mixvn,laaa oebk,zepey zeib`n zeiextqa dvetp dziidy,dleixehqidd z` xikfn df xveid qezinîipin `ed dleixehqida xetiqd epkez zpigan.zixvepd zeaxza s`e oeei.ygld rvazn day,zieeykrd ziyep`d ze`ivnl xard on zizind ze`ivnd oia xyw epiid,ygld rvean mday mi`pzl dneyiie div`ehiq xe`iz,zeienc llek dfk xetiq lk oegvip mb `ed (digd lr zexabzd) izind cnna oegvipd.oeq` e` dlgn,ixayn avn,inicwz xetiq oirk cwtzn qezind xekf`.(dnecke dlgnd lr zexabzd) iyep`d cnna oia oigad xhxetwpxt cec.ygla x`eznd igkepd wa`nd zglvdl daexrk ynyn okle ygl jeza zaleynd dleixehqid oial dlilrd xetiq zekfa wx zlrety dleixehqid Clausal) i`pz zleixehqid `xew `ed ef oirn dleixehqidl.el zcareyne deevn 107.(historiolae,izkld jxca.izybt eilbx lr ygp,izqtz eze` miici ila,izhgy eze` oikq ila,izrla eze` jg ilae.ilcbz jke ikfz jk ± izxaic zn`y enk :11 dnbec Andando por un caminico, escontri un culebro bivo con su pie. Achapilo sin mano, degollilo sin cuchio, englotilo sin paladar, ansi mere y cresca cuanto disse verdad. lr ritend qtxda epiidc,(ohw ygp :zilelin) kulevricaîa letihl crep df ihp`wixt zygel jk ick jeze oikq qtxdd lrn dxiarn d`txnd.deab megn d`vezk miiztyd jldny ygp zybet `id df gqepa zx`eznd zpiinecnd ze`ivna.ihp`wixtd gqep z` qezina obern ipencwd ygpl xeyiwd.ocr obn yexibd iptl oencwd ygpd enk,eilbx lr xkfend ygpd gvepi jk ± izind xetiqa gvep oencwd ygpdy itk 108.mecwd ixard yenink o`k zcwtzne dlgnd my z` zn`ez ygpa dxigad.dlgn lnqnd,ygla `ly dyi` zlret o`k eli`e ± deg z` dzity in `ed ygpd.ixethnd myd ly ipeinc lr" d"awd el xn`y drya,"jlz jpegb lr"' :lynl e`x.ziyxcnd zextqa dvetp ef dcb` ziy`xa) 'eteq cre mlerd seqn jled elew dide eilbxe eici evvwe zxyd ik`ln ecxi,"jlz jpegb.([186 'nr,wal`±xece`iz zxecdn] d,k dax meid) xihqpena dnyxpy blyd lr dciga lynl,zeicxtqîzeicedi zeciga mb riten df aihen Un pašaru sin ales abulo, in un arvul sin rames apuzo, vieni un ombri :(dipecwna,lehia `ll cg` `a,mitpr `ll ur lr dgp,miitpk `ll,zg` xetiv) sin pies, sin manus lu tumo Îzicxtqd dcigd :xiq ici`et enew',xcpqkl` 'z :d`x dcigd gezipl.(dlhp miici `ll,miilbx li`) g,zil`xyide zicedid zeaxzde zextqd xwgl zr azk :o`kn ;1,ihpifixt li`,'zicedi.148±123 'nr,(2007) (`,cxtq icedi zeaxza mixwgn :ihpifixt [332]

252 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [31 d`txnd ly dnigld zegek.ygpd z` zlqgn elit` `l`,dyleg jezn dztzn dpi`y wx xe`iza 109.jg `lle oikq `ll,miici `ll ygpd mr zccenzn `id :miirahîlr zegek md,izqtz :zenil` mi`hand milrt dyely df xg` dfa miriten ygpd lr zexabzdd rxd zwgxd zervn`a zlret dxihp`wixtd zncewd miygld zveawa.izrla,izhgy,drx ly dxev lk,rxd oire cgt lk' :8 dnbeca lynl enk) iyep`d agxnd one dpnn,('[...] zayein `l dnc`,mney mewn,xacnl,xdl,mil zwxefe,xpiqa zgwel ip` z` zrlea d`txnd.dznptde drxd zlkd ly,dketd dlert zx`ezn df ygla eli`e dlkd :el` zeketd mikxc izya lertl leki o`nyd s`.drxd z` zlqgn jkae ygpd lret `edy e` ;dzervn`a lrete dze` likn,ea qpkidl dxf zeyil xyt`n `ed.rqne.ietixd zlert z` rval ick xg` cnnl e` xg` mlerl rqnl `vei ± dketd jxca zyp`end dlgnd l` dpet `id ygpa wa`nd z` oegvipa zniiqn z`txndy xg`l xetiqa ieeivd aeliy.'ilcbz jke ikfz jk ± izxaic zn`y enk' :dl zxne`e ieeiv oeyla.xhxetwpxt ly ezpgad it lr i`pzd zleixehqidl liawn ygld zizyzay izind zipiite` ef dibelp`.zertezd izy oia dibelp` xvei '[...] jk [...] y enk' ieeivd gqep.(similia similibus) minfcd zervn`a minfcd z`' dpeknd zipaz,dleixehqidd zipazl z` zktdnd,driztn dxey `id,df izextq hqwha dcewtz zpigan,ef dibelp` ze`ivnd l` dbltdd zexnl xnelk.zil`xd ze`ivnd l` ornpd z` dxifgne zernynd.zieeihnxepd zn`d `le dnecn ze`ivn idef ik xcga migkepl xexa,zxg`d mipekn qihp`wixtd myy 110,xaryl dieelqebeia zixvepd dxaga riten liawn gqep :( ac a) dnqa,dcya zkled rxd oir,drex cg` dze` d`x,ux `ed miilbx ila,qtz dze` miici ila,hgy dze` oikq ila,obih dze` y` ila.lk` dze` dt ilae Usov presov pres polje, Vide ga ovčar bez oči, Potrča bez noge, U'vati ga bez ruke, Zakla ga bez nož, Ispeče ga bez oganj, Izede ga bez usta. oilneb iqgi lr,aexhtî'uiaewcie dwpixw zprehy itk,cirn mihqwhd oia axd oeincd hqwhd mle`.ixelwletd uexra `weec mzaiaql micedid oia eniiwzdy miizeaxzîoia Lj. :xewnd oeiva,289 'nr,(12 dxrd lirl) aexhtî'uiaewcie ly xkfpd dxn`na riten ygld 109 Radenković, Urok ide uz polje: narodna bajanja, Niš 1993, p. 70 C. Lévi-Strauss, The Raw and the Cooked, New York and Evanston [333]

253 32] et`t xfril`e xcpqkl` xnz hqwha xeaibd,efn dxzi.oey`x seba xteqn epi`,icedid hqwhd enk `ly,iaxqd d`xp j`,iyp revwnk qtzp df ietix beq ziaxqd zeaxza mb mpn`,xab `ed iaxqd elit`,dveawd zeype ± mixabd ly mzlgpk mil` wa`n qtzp ixvepdîiaxqd xywda ik elit`,cere z`f.zeiaiqxb`a dlgna lthzy zixab zencl ewwfp,zpiinecn ze`ivna zrlea d`txnd icedid hqwhay cera (zeaxz lnqn lyeand) rxd oir z` obhn drexd 111.(ipey`x rah lnqn `pd) igd ygpd z` :ztli zixara diexwd xer zlgn,spindžaîa letihl crep ef dveawn ipyd ihp`wixtd,izkld jxca,izybt d`ial,dndp,db`y.dgwl dlgnd :12 dnbec Andando por un caminico, escontri una leona, que gritava y bramava y la spindža se llevava..lirl `aend ihp`wixtd z` zygele rbpd lrn oeghia zkiq e` oikq dxiarn d`txnd d`txnd ly dzenc aevir.meiqa lehia zxey oi` df ihp`wixta,zncewd dnbecak `ly dix`d.da znglp `id oi` j`,dcigtne zipzni` dig zybet mpn` `id.zegt iptwez z` m`ez df yeniy.d`iala,dawpa xaecn o`k ihp`wixta j`,zeigd jlnl aygp,aehd dpevxn drxd z` zgwel d`iald.mzxin` lye qihp`wixtd ly iypd xywdd dpen`l dxeyw oeghia zkiq e` oikqd zxard.d`txnd cvn dxiyi zeaxrzd `ll,dcikle dxibq zpnqn oeghia zkiq.micyde miwifnd z` drizxn zkzn ik zinnrd 112.zeptweze dtiwz zpnqn oikq eli`e zirahîlrd zeyid z` zybet d`txnd,ef dveawn miygld x`ya enk,df ygla zieeza `le (un) znzqn zieeza deeln hqwha (caminico) 'jxc' dlind.zxcben `l jxca znerl jxca dxigad.xg` mler ly agxnae xg` onf cnna z`vnp ef jxc.zrciin,jxcd xnelk.xg`l cg` cnnn e` zxg`l zg` dcewpn xarnd z` dyibcn xg` mewn 113.zeaexn zepkqa jexkd irq megz `id,xpxh xehwie ly migpend it lr zeritend zeqxena epiidc,úzagreîa letihl crep ef dveawn iyilyd ihp`wixtd :zepey`xd miipiyd zriwal i`eel zrtezk miipfe`l jenqae miptd xef`a cxtq icedi lv` ;miwifn gixadl ick wepizd zixkl zgzn oikq gipdl bedp ewexn icedi lv` :eeyd minzk ;mda yeniyn micyd z` rizxdl ick oex`a miltewnd mipicqa oegha zkiq rewzl bedp.mda eynzyd micydy jk lr micirn mipicqd lr miaedv V. Turner, Dramas, Fields and Metaphors: Symbolic Action in Human Society, London 'nr,(11 dxrd lirl) wgyîjiie [334]

254 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [33,izkld jxca,izybt oae a` :eia` z` oad l`y '?xdl zgzn xrea dn,ia`' '!ixb`qe`' :epal a`d xn` :eia` z` oad l`y '?ezeakl ozip dna' :epal a`d dpr.'!aegxd xtra,unega,glna' :13 dnbec Caminado por caminico, escontri un padre Y un ijo. Le demanda el ijo al padre: Mi padre, loque arde su(to) el monte? Le dice el padre al ijo: Uzagre! Demanda el ijo al padre: Con loque se atabafa? Responde el padre: Con sal y vinagre y tiera de la calle!..daiywn mb `id o`k mle`,zppeazn dcrk zlret d`txnd,zncewa enk,ef dnbeca y` ± rah zrteza opeazn oad.zeirahîlr zeienc d`xpk mdy,epae a`a zybet `id rahd mlerl zekiiy opi`e zeriztn a`d zeaeyz.drtezl xaqd eia`n ywane ± zxrea d`txnd.da lthl ozip cvike dlgn `id y`d ik xiaqn a`d.zel`yd egwlp epnny letihd jxc z`e (úzagre) dlgnd ly dpga`d z` dkezn zcnele mdipia dgiyl daiywn d`txnd.eil`n oaen y`a xrea xdl dqxend ienic.('aegxd xtra,unega,glna') da dl xqnpy rcinn raep ib`nd mgeky,miineinei miixneg mirvn`a dlgna zlthn 114 :df.xg` mlern zeiencn ihp`wixt ly hrn dpey gqep dnyx wgyîjiie,izkld jxca,izybt oae a` :eze` izl`y?o`k yi dn.ixb`qe` :il exn`?eze` miakn dna,unega,glna.aegxd xtra :14 dnbec Pasí por un caminico, y vide un padre y un hijo, y le dimandé: Lo que tienes aquí? y me dijeron: Uzagre. Y con lo que se amata? Con sal y vinagre y tierra de la calle. hqwhde 15 dnbec oldl e`x) xfrl` ly orcind,eiilia`w uixen `ed df eiilia`w dyn ik okzii.dyn `id uixen myd ly zixard dliawnd,zipqead zicxtqdîzicedid zxeqnd itl ik,(my wgvi,dynl ('eke daezka zecr,dxeza d`ixw) miizc miqwha mikted hxial`e xeciqi`,uixen.mdxa`e [335] 114

255 34] et`t xfril`e xcpqkl` xnz d`txnd,df gqepa.eaiixq cilie miizrab ayez 115,eiilia`w dyn ly eitn myxp df gqep jxc lre dlgnd aih lr mze` zl`eye oade a`d mr dgiyd z` znfei `id.xzei dlirt d`txnd,zeienc izy wx zecwtzn mday,ef dveawa miygld x`yak `ly.dietix :ziyep` dxev zelra,zetqep zeienc zetzzyn el` migqepd ipya,zirahîlr dige zizextq dpigan eze` jted ygla bel`icd hehiv.bel`ic mdipia mildpnd oae a`.`hef oexh`z zpvql ixehifieewpi`d oicd zia ly milewehexta dritend,ziptqid dliawn df ihp`wixtl jilda dliltn di`xk yniy lewehexta hhevn ihp`wixtd 116.dycgd dilihqw ly.seyik iyrna dny`edy dyi` cbp ihtyn,did dcya dxb` jlnd,`ian did dgex` dc`eb` ezal :dia` dl xn`,mixrea miwnrde mixdd,zxrea dpi`e y` ef oi` :zad dzpre,zxbeg zwalye qtxd edf.ixfk` mege zeqxen?edakp dna,gln `ll onya,g`d xt`a.`h`ehn zia ly xtrae,on`d,on`d,on`d.dyecwd mixn,dlezaa El rey Egre en el campo estaba, A Agueda su fija la marienda le llevaba, E le dixo padre: los montes e los valles arden, E dixo la fija: no es fuego ni arde, Mas es colebro e colebrilla, E usagre e fuego salvaje. Con que lo mataremos? Con el unto sin sal, E con la ceniza del hogar, E con el polvo de la casa barrida. Fía, fía, fía, En la Virgen, Santa María. ila,epal a` oia,inipt my bel`icd.13 dnbecay gqepl xzei dnec iptqidd gqepd mle`.dc`eb` ezial dxb` jlnd oia ldpzn bel`icd o`k mbe,d`txnd ly dzeaxrzd (14) ipyde,oad zl`ya (13) oey`xd :dl`ya migzet miicedidîmiicxtqd migqepd ipy jetid yi ixvepdîiptqidd gqepa z`f znerl.a`d zaeyza mikynpe,d`txnd zl`ya Me lo recitó el Sr. :my xfrl` ly ezxrd oeyl efe.248,247 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` 115 Moric Kabiljo de Jerusalén, que vivió anteriormente en Buenos Aires y en Derventa, hijo uixen xn il mlwcy enk) de mi profesor de la doctrina Salomón Kabiljo, por los años 1960 xn,ily zc dxen ly epa,dhpeexcae qxii` qep`eaa mcew xxebzd xy`,milyexin eiilia`w.(eiilia`w dnly C. Estopañán Sebastián, Los procesos de hechicerías en la Inquisición de Castilla la Nueva: 116 Tribunales de Toledo y Cuenca, Madrid 1942, p. 90 [336]

256 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [35 z` dcinrn zad eli`e,'mixrea miwnrde mixdd' ik a`d zxdvda dgizt :miciwtz qtxd edf,zxrea dpi`e y` ef oi`' :zizn`d ze`ivnd z` el dlbne ezerh lr dia` dritend dl`yd dze` z` l`ey a`d jynda.'ixfk` mege zeqxen,zxbeg zwalye.'?edakp dna' :epiidc,d`txnd e` oad ly diipyd dl`yk miicedidîmiicxtqd migqepa migqepa mirvend dl`n zvw mipey ixvepdîiptqidd gqepa mirvend ietix irvn` gqepae,unegde glnd mirven miicedidîmiicxtqd migqepa :miicedidîmiicxtqd,aegxd xtr rven miicedidîmiicxtqd migqepa ;gln ila ony rven ixvepdîiptqidd irvn` md unegde glnd.`h`ehn zia ly xtre g`d xt` ± ixvepdîiptqidd gqepae lcadd mle`.cgeyk miwifnl ozipd qeit irvn` `ed onyd eli`e,miwifnd cbpk dtwzd :iptqidd gqepd ly zwdaend zixvepd dnizgd wtq `ll `ed migqepd oia xzeia dhead.'dyecwd mixn,dlezaa,on`d,on`d,on`d' jka dcegii,d`neh e` dyecw zegekl diipt,lirl eprvdy mbca diipyd dixebhwd e` (1a) d"awd :mipeilr zegek ly reiql zwwfp `l` dcal zlret dppi` d`txndy.(2a) micyd oeica x`ez xy`,liin dl ic ehp`tqi` iexwd qwhl miqgiizn oldly qihp`wixtd ipy xekf` oi`,et`t aehîmy oa xfril` axd myx xy`,6 dnbecay ihp`wixta.6 dnbec lr riten 16 dnbeca.d"awl dpigz elek (15) oldlc ihp`wixtdy cera,midel` ly edylk llkp `l mydy mecw gqepa 'd my ztqede ueaiyd zrtez z` ahid mibcny ihp`wixt.ea,df dlegl cgt cbp yaca letih dyr` (dlegd ly eny z` mixikfn),`txzi ornl,`ed jexa yecwd ly geka ezcear,miyecwd eiwicv zekfae,jxazi myd iptl lltz`,dnly d`etx dfd dlegd z` `txiy.dpeaq epexhn iq :15 dnbec Jo ago el espantu de la miel a ditu hazinu, (si li menta el nombre), Para ki si sani, LaavodatokonfuersadeAkadoš-Baruh-U, I por sehud de sus Cadikim los santos, Jo rogo delantre del Šem-Etbarah, Ke lo milisini al ditu hasinu refua šelema, Si matrono sabuna. xe`iz llek meyixd ihp`wixtd gqep caln 117.eiilia`w uixen itn,xfrl` myx df gqep gqepd j` (6 dnbec lirl) et`t aehîmy oa xfril` axd ly dfl dnec xe`izd.qwhd ly glyiy l`l dlibx dpigz elekk eaex ik,izkldd qefpqpewl d`xpk m`zede caer ilelind [337].249 'nr,(23 dxrd lirl) xfrl` 117

257 36] et`t xfril`e xcpqkl` xnz z` zegzetd,'dpeaq epexhn iq' milina wx `ed migqepd ipy oia oeincd xen`k.d`etx.eiilia`w ly df z` zenzege et`t aehîmy oa xfril` axd ly gqepd :d`ad dnbeca `vnp libx ihp`wixtl d"awl diipt oia axrnd miipia gqep,`ed jexa l`d mya cid z` miy` ip`.d`etx miyi `ed jexa yecwde,`ea` ef oikqa,mgl da mikzegy enk,jxev ea yiy xac lke,drx ly mibeq dryz jezg`,miileg ly mibeq dryz,mixaye miweziy ly mibeq dryz m`ive` ip` df sebn!on`,mwxf` mid iwnrle :16 dnbec En nombri de el Bindičo, Jo metu la mano i el Bindiču ki meta la milizina. Vengu kon esti kučiju, Komu si parti el pan, I todu loke si azi di minister, Kortu nuevi modus di malis, Nuevi modus di hazinuras, Nuevi modus di baldamientus i kivrantamjentus, Di esti kuerpu la kitu Ialasprofondinas delamarlueču,amen! 118.xfrl` l`eny mqxte,1946 zpya,ep`nex mgpn axd itn,xfrl` dxy dnyx df gqep zelirt xe`iza jynp j`,'`ed jexa l`d mya' :l`l zizxby diipta gzet ihp`wixtd z` seqal jilydl ick,oikqa drxd ly mibeq dryz zkzegd,d`txnd ly ziptwez llek `ed oky,yleynd ib`nd xtqnd lr xney ryz xtqnd.mid iwnrl zerxd lk.6 dnbeca oeica lirl epcnr xak zirahîlrd ezernyn lre,zeiyily yely oi` ik ahid minibcn (16,15,6) ehp`tqi`d qwha miynynd qihp`wixtd zyely cg` qwha xen`k.ea d`txnd ly dciwtzle ihp`wixtd beql qwhd beq oia igxkd xyw qwha lynl jk.zepey zeixebhwîzzle zeixebhwl mikiiyd qihp`wixta ynzydl ozip ihp`wixta,(15) d"awl dpigz elek `edy ihp`wixta xen`k ynzydl ozip ehp`tqi`d dziiyr oiae d"awl dpigz oia aaxrnd ihp`wixta e` (6) d`txnd ici dyrn elek `edy.(16) d`txnd ly ipeviw qwhl ze`txnd ewwfp,xfr `l xg` qwh mey xy`k,ce`n mixeng miavna jexkd,ewlecpi`d qwh `ed `eld,mipax ly zexec ly mnrf zng z` xxery,xzeia dyrp eay ziad jezn dyecway xac lk ly zpeekn dnlrdae micyl dxiyi diipta :ecx`t axd ly eyexita `aedy itk qwhd xe`iz oldl.qwhd.arw mihtey,ety 'nr,(8 dxrd lirl) ax iac ixtq 118 [338]

258 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [37 zexbeqy,milegd lr iyp jpd icarwc mei lka miyrn lr `lte `ltd iz`ltp mixtqd lk oixiqne,dwizn ipine xehiw ipin my zeqipkne ziad jeza onvr z` zekteye miayr oixihwne myl qpkil zeixad lbx mirpene zefefnd elit`e eze` oixewe oicyd e` cyd xagl miygl ipin mzd icare ziad zepita yacd 119.[lecb wezin] icp`xb ewlecpi` li` miyrn el`y cird ecx`t axd,zeaexn zepkd yxecd akxene jaeqn qwha xaecny s` d`txnd :ztqep dxngd llek ecx`t x`izy 'lecbd wezin'd.mei lka miyrpd mixicz jexk qwhd mizrl.qpkidl zeyx oi` mc` meyle dlegd mr dcal ziaa dnvr z`lek.mdil` mb zerha ribi miwifnd milihny (dxaneq) lvd ot mipkyd zwgxda elit` lecbd ewlecpi`d wx d`xpd lkk.(zexbzqd) dxec`xiq zicediîzicxtqa iexw df jildz x`y.(ziad gztn dfefnd zxiwr ick cr) dyecw ixac ly zpeekn dnlrda jexk.ziad zepit lka yac sehthe miayr zxhwd :ohwd ewlecpi`l midf qwhd ly miaikxnd in ztlfd,zelebpxz zhigy :miaikxn dnk etqep 'xfril` wync' xtqa qwhd xe`iza :micyd ceakl zexp zwlcde mivia zxiay,gln,micyl zeyer miypdy ewelecpi` mxear zehgeyy,dlegd ornl mine yac mdl zeththne zelebpxz micyl mivia zexaeye,gln mr 'oaxwl mkl didi df' :mdl zexne`e mre zexp mr ogley mdl zekxere y`x zepikxne dipinl zxehw mixikfn mpi`e micyl jxa zerxeke zeyery dl` `l,jxazi 'd my z` miqpne,milegd `le ± ewelecpi` `txzz ornl micyd ipira og `evnl iyrna `veike dlegd ly ezlgn.miypd zeyery dl` xfng l` qixi'fen q`l oif` iw ewelecpi` o`iiebic qil i` micy qel dx`t epif`g d`eb` i` liin o`ltpih qil i` q`pi`b dx`t qe'ai`eb oihx`t qil i` l`q oew d`iiq iw ehqi` oific qil i` micy qel o`picxe` qil i` oaxw xet qexhefe'a` ic qecen i` q`licp`w oew dfin iq i` o`'axewpi` iq i` q`iiqitqi` o`hpinpi` oep i` micy qel` o`iilicex` li` oif` iw q`l oep z"iy lic ixanep li` iq i` qepif`g qel ep i` ewelecpi` li` oipifilin iw micy qel` o`iiq`xb` ic ihp`'finiq i` qepif`g qel ic l`n 120.oif` iw qixi'fen ic qic`cipf`.eh 'nr,(20 dxrd lirl) xfril` wync 119 sqei xetiq :dnbecl e`x.zpeekn dieegzyd ef oi` m` elit` ax gek el dpwn cyd ipta dieegzyd ±170 'nr,(a"lyz) d,zyx`,'dpiix dlic sqei iaxn `xep dyrn',edipa 'n :dpiix dl ic [339]

259 38] et`t xfril`e xcpqkl` xnz qwhd jyna xikfdl xeq` oiicr,ziadn dfefnd z` mixiqn oi` ohwd ewlecpi`ay s`.d"awl zeptl e` miyecw zeny enk,mixg`d miqwhd zxhny cera.miqwhd x`y lkn dketd dxeva lret df qwh aiaq dpbd jxrn xevile miwifne micy wigxdl,mdipinl liin dl ic ehp`tqi` dnbecl mi`vnp xaky micyl zepet e`,ziad l` micyd z` zepnfn ze`txnd df qwha,dlegd zhigy) oaxw mdl zeaixwn,mdilr miaed`d dwizn ixaca mze` zeqiitn od.ziaa zerxeke,zexpe minya dwizn ixac mr ogley mdiptl zekxer,(mivia zxiaye zelebpxz okeqn qwha xaecn ik oiivl xzenl.dpigz ixaca mdil` zepete mdiptl 121 zeegzyne milelre mdizeaebza miietv izla md micyd oky,zepneine ax oeghia yxecd,xzeia.ze`txnl e` dlegl wifdl daxd dywepe zipxyt dziid et`t aehîmy oa xfril` axd ly ezyiby oiivl yi xizd j`,micyd zcear z` leke lekn lly oaenk `ed.miwqetd x`y ly efn zegt `iinen sehth elit` xizde,micyl daxwde zxehw llek `ed oi` m` qwhd meiw z` :dlegd z` `txiy d"awl dpigza mieeln md cer lk,xkeqe e` dhigy zeyer opi` m` la` ogley zekxer opi`e,idylk dxhwd zexftne xkeqe `iinen zegwel `l` ± dlegd ltp eay mewna e` ziaa mze` jxazi 'd l` milltzne cgtp eaye z` `txiy,mileg `tex `ed `edy.xzen df ± eilegn dlegd ehpiin`iiebic oebpip oif` oep iq exitpi` dpebpip o`picxe` ip eiix`ne`q oebpip i` xwev i` `iinen o`neh iw e'al`q dfin xet i` df`w oi` xet oifx`tqi` el i` iq iw i` eii`w iq iw x`bel li` li` z"iy l` dlitz oif` i` ehp`tqi` l` ipifilin el iw qepif`g o`pifilin.xzen qi` ehqi` dxepif`g eq ic epif`g icixya xaecn xen`k.ipxcenîmexhd mlerd ly d`etxd ixnegay dxfend `id ef `iinen minieqn miqwhl.yezkle oeghl yi (ci e` lbx) zyaeind mvrd z`.exnzydy zeteb ef dwa` ly zei`etxd dizelebqa dpen`d.minyae ztep mb `iinen zwa`a axrl yi dtexi`ae mipwlaa,oekizd gxfna da ewifgd ± zexage zeieaxz dzvge zlaewn dziid 122.cg`k migqep ilqwecxt ote`a.iceq hqwh llk jxca aygp miqwha ynynd ilelind gqepd xeq`y xack,ilily xywda oaenk e`aed day,dkldd zextqa `weec exnyp el`k W. R. Dawson, The :jeza Mummy as a Drug wxtd e`x ef dtexz ly dizeclez mekiql 121 Bridle of Pegasus: Studies in Magic, Mythology, and Folklore, London 1930, pp 'nr,(16 dxrd lirl) d`pîoa :eeyd 122 [340]

260 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [39 myl diqpk' xtqa `vnp micyl dpigzd ly micigid migqepd cg` lynl 123.ezeyrl `weec zixara xaeg xtqd.(dxyr ryzd d`nd seq) ztvn oedzq dypn axd ly 'miny ezxiwrl lertl mxxerle ewlecpi` iexwd rbtl xecd inkg ly mal zneyz z` zeptdl ick :azekd ixaqd ea mialeyne,micyl diiptd gqep edf.l`xyi dpgnn :17 dnbec,eply mipec` mz` mkn dywaa `p`,dlegd mkcar ytp lr epegze engxze eqegzy,ezny` exiarze zipelt mkzn` 'o[a] [ipel]'t,ez`hg lr el eglqze el elgnz mkl rxde `hg m`e,eze`ixae egeke eytp el epzze (mxq`n exizze,mpha ixt mdl eaiyze mngx z` egztz :zexwrle) (mdizepae mdipa zeytp mdl eigz :zelkynle) mkkige mkit z` ea wznl mkl df yac `di mkp`ve mkxwa lk`nl mixeryd e` mihige zerxe melyde deeg`e dad`d meiwl glnde minde mkipiae epipia mler gln zixak :zxne`e mdiptl miviad z` zxaey jk xg` ytp zgz ytp oaxw df mkl `d ytpk hgyp gext` lcbl zcner `idy dviad ik) (gexe dig ytp ea yiy xacl aygz eipeirxe dlegd df ytp z` epl eaiyz ornl eipae eicli ytp e` ezrc z` e` eipir xe`n z` e` 124.eipiipre yweand xac itl `veike mipekn md :zelibx zepigza d"awd ly ecnrnl liawn ef dpigza micyd ly mcnrn mirxek,zepaxw mdl miaixwn,mditlk mi`hgd lr dgilq mdn miywan,mipec`.dtvxd z` miwypn elit`e mdl mieegzyne dpeknd,mler zixa miiwl ecrep (glne min,dxery,dhig,yac) zervend zegpnd y`ap epi`e awxp epi` glndy meyn,zigvp zixa zaygp glnd zixa.gln zixa o`k.a 'nr,c"lxz milyexi,miny myl diqpk,oedzq 'n ak 'ny xtqn dyrz `l deevnl `id dpeekd 124 [341]

261 40] et`t xfril`e xcpqkl` xnz zeyben zegpnd lk ok lre,eidel`l l`xyi mr oia zzxkpd zixad ef.(19 gi 'na).(13 a 'ie) 'gln aixwz jpaxw lk lr,jzgpn lrn jidl` zixa gln ziayz `le' :glna l`xyi oia laewnd gepinde,ziad on `et` miwleqn d"awl xywde dyecwd ipnnq.micyd l` xaren eidel`l qelip`c 'w ly exeiv.zay xp dwilcn dipqean diicxtqîdiicedi dyi` :3 xei`,miyp ici lr wx jxrp df qwh ik micirn mihhevnd miipaxd zexewnd zyely z` mitwyn llka miizxeqn miicedi zexewn.dawp oeyla ex`zl ecitwd mzyelye zizxeqnd dxaga.mdl xf mipind oia oeieeyd oeirxe,zixab dii`x zieefn ze`ivnd od.oicd ziane yxcnd zian,daiyid on exced od.zcqennd zcd iign miypd ewgcp zqpkd ziaa onewne,zixeaive zihetiy,zizkld dpedk lkl zexeq`e zecrl zeleqt eid megzk zeaxzd oia dxexa dpgad dziid zizxeqnd zicedid dqitza.icnl iley did zeyx oia dwelgl daexw ef dwelg.miypl aexwd megzk rahd oiae mixabl cgein mixabd on xzei zeaexwk eqtzp miypd ok enk.zial dxagd oia,cigid zeyxl miaxd mb j`,oziieed zednn `idy,dcipd z`neh meyn dpey`xae y`xa ± ipencd mlerl l`xyi oa dypn axd azk lynl jk.ygpl dzztzpy,deg ly oencwd `hgd meyn :'miig znyp' extqa [342]

262 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [41 dxyr ryzd d`nd idly.dipqean zeicxtqîzeicedi miyp :4 xei` xzei miypa oievn miteykdy iptn sykn xn` `le 125 'digz `l dtykn' xn`e dyi`dy ± eil` d`xie 'xt,xdefa aezk oke.odilr xy` d`nehd zngn dfe [xn]'` xn`p mye.dzxdh inian miteyka xzei glvz dzcip inia ztyknd dib`n ilk lk] `iiypa `l` egkzyd `l oinqewe oiyxg ipif lk i`n` [ia]'x lr ygp `z`cn `ptile` ikd [di]'l [xn]'`.[miypa `l` miievn mpi` minqwe [dndef da lihd deg lr ygpd `ayn :epcnl jk :el xn`] `ndef da lihd deg [343] 126.mrlaa `le lihd da dxagd lry dpkq,dpkq ly dlhv` dl siqed ipencd mlerle rahl dyi`d xeyiw zqtzpd,dyi`d.dnr ccenzdl (dillk z` miaizkne da mihleyd mixabd lr epiidc) zepeaix dpnn ellyp 127.rahl dneca,zeiae seli` dperh,rahd on cxtp izla wlgk z` `lnn dligz.zaxznd mxebd ly ezeqetexhet`l dxqnp `ide,inepehe` cnrne mildepn mdipiipry miyp`d x`y enk.dlra okn xg`le ± dia` qetexhet`d ciwtz zeyxn miypd exced ('eke mytpa mixrxern miyp`,mipihw minezi) miqetexhet`d icia miib`n ietix iqwh zkixra.oexzil oexqigd z` jetdl elikyd owlg mle`.miaxd.gp 'nr,bk wxt,iyily xn`n,`"ixz oihhrhy,miig znyp,l`xyiîoa 'n 'nr,(37 dxrd lirl) xe`il` 126 S. Sered-Starr, Women as Ritual Experts: The Religious Lives of Elderly Women in 127 Jerusalem, Oxford 1992

263 42] et`t xfril`e xcpqkl` xnz e` cigid lr d`ad dxv zra.ea xcbzdl odlyn mewn odl e`vn od rahl mixeywd miqwhe zelitz,zeiprz zervn`a dlirt dxeva miccenzn mixabd dlidwd lr miib`nd miqwhd eli`e.xteya driwze dxez ixtq z`ved oebk,zqpkd ziaa mikxrpd odixiwi lre onvr lr obdl,dlirt dxeva drxd mr ccenzdl miypl mb mixyt`n [344].iyrn ote`a cqnnd on miypd ilbx z` xicd icedid ixabd mlerd,ipeeikîec did df dwigc jildz miypd cbpne ;micya mixeywd miqwhde zeinnrd zepen`d mler l` oze` wgce,izcd mdil`y miileyd ixef`n `weec dlidwd lre dgtynd lr drtyde gek zecnr witdl erci.ewgcp lkl zizextq dbeq md miicxtqîmiicedi ietix iqwh mieelnd qihp`wixtd,mekiql mireaw migqep el`.df beqn mihqwh ly izeaxzîizextq gezip eprvd df xn`na.xac zeaxza zeliawn mb mdl yie,zeicxtqdîzeicedid zelidwd lka mivetpd mictwene zinlqend,zip`n'zerd zeaxzae (dveawd ipa ly m`ven ux`) zixvepd zixai`d (eaiixq) cg` xef`l dlabdd.(dveawd ipa ly mixebnd zaiaq dziidy) zg`k zixvepde ieyrd,illk jxr lra mbc rivdle zepeyd zebeqdîzz oia xexiaa oigadl epl dxyt` miypd ly ozeaxze llka zicxtqdîzicedid zinnrd zeaxzd xwgnl ilk ynyl xwgny lkk.qihp`wixtd z` erviae exviy dl` od aexl oky,hxta zeicxtqdîzeicedid e` minieqn mixef`a cwnzdl mewn yi,srzqne agxzn,winrn cxtq icedi zeaxz Îzicedid dveawd jeza dpyn zeveaw oia dnecde dpeyd lr cenrl ick zenieqn zelidwa.cgein hwl`ic elit`e dlyn zeaxz ipiit`n dpyn zveaw lkl.llka zicxtqd zrvand d`txnd dyi`d ly dciwtze dcnrn it lr qihp`wixtd z` beeql epxga migqepd (dlek dpiaebvxde dipqeae) eaiixq icedi ly mzxeqnn epilrdy mbcna.qwhd z` 13) dlibx ze`ivna d`txnd zcwtzn mday,ziqgi miheytd el` md xzeia migikyd dl dwiprne d`txnd ly dzenc z` dnivrnd zpiinecn ze`ivna zelirtd.(mihqwh mkezn miipy,l`d ly mixekf` dyely wx ep`vn.(mihqwh 4) dxicp miirahîlr zegek dpigzk gqepnd ihp`wixta cg`d :mixab itn enyxpy qihp`wixtd dyely jezn miipya (16) ep`nex mgpn axd ly eitn myxp xy` ihp`wixt ly dgizta xg`de (15) dlitze.dwihwxtd z` xiible cdiil orcind ly oeiqipa dgizta eveaiy z` zelzl yi ik okziie ± mya' milina gzetd,(10) l`d ly cg` xekf` wx ep`vn miyp itn enyxpy qihp`wixta xekf`a cin jynp j` ± (Con el nombre del Dio el Santo Bendicho) '`ed jexa l`d dib`ne zc ly ef diaeaxr.(que de rey Alejandra) xcpqkl` jlnd ly zib`nd ezenc.dhrnd oeyla,ziqwecezxe` `ll l`d ly enyl z`fd zccead zewwcfdd z` mb zkted.micqenn miicedi zexewnl zeqgiizd mey qihp`wixta oi` dl` zeccea ze`nbec caln spra ldpzde miypd ly onler did ietixd iqwh mler ik epzpwqn z` wfgn df xac

264 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [43 diipt llekd,ewlecpi` ly ipeviwd qwhd ok`e.zcqennd zcd iig ly wgcpde ileyd.miypd ly icrlad onlerk x`ezn,micyl liawnd miqwhe mibyen mler zexveeidl d`iad zcqennd zcd iign miypd zwigc,zixabd zxeqnd ly dlva miypd iqwh eniiwzd mizrl.zieeihnxepd zixabd zxeqnl dxaga dyi`d ly rpvende ileyd dciwtzl cebipa.dnr xiyi zenira ± mrt `le jetid exyt` ietixd iqwh.ifkxn ciwtz dyi`l did ib`nd mlera,zizxeqnd eihxta d`iwa `id,qwhd z` zldpn `id,zifkxnd dxeaibd `id dyi`d ± miciwtz hqwhd seba od z`hazn dyi`d zeifkxn.dreyil miipir mi`yep dil`e,miiceqd igqep lye miqwhd ly mzeiceql.rvea eay izxagd xywda od ihp`wixtd ly efg`y inl gek dzpwd df beqn ixhef` rcina dhily.dax zeaiyg qihp`wixtd.ea ok lr.oinei zwizre dxyk zicedi zxeqnk ze`txnd ipira eqtzp el` ietix iqwh dlidwd ipira ode onvr ipira od,zfwicv ly cnrn odl dwiprd df megza ozeignen ly zewihwxtdn wlgl ecbpzd mizrle ± ocnrna eced mipaxd mb mizrl.zizxeqnd dxrxr `le miqwhd lehial d`iad `l ef zecbpzd ik m`,miizkld minrhn,ze`txnd mihqwhdn dlerd dpenzl cebipa.zizxeqnd zicedid dxaga ze`txnd ly ocnrn z` icia mb zxge`nd dtewzae mipaxd icia dligz) zeixabd zehil`d icia eazkp xy` lre,ycew ikxcn diihq e` 'zeltz zepen`' odiyrna e`x `l el` miyp,(milikynd.exikdy dcigid zecdid ef dziid ozpigan.'zexfng iyrn' mda e`x `ly dnke dnk zg` igxfn `venn zepwf miyp zece` lr dxwgna cxq ofeq zxwegd dribd zenec zepwqnl,cxq ly ogand dxwna enk,eaiixqn zeicxtqdîzeicedid ze`txnd ipira.milyexia `id zizc dyi`.zlefd mr aihidl jxck,iyi`îoiad megza zcwnznk zcd dqtzp zxinya epiipry,xabl cebipa,exagl mc` oiay miqgia ixqen ote`a zbdpznd dyi` zkxrn dze` ilqwecxt ote`a.zeiyi` miqgi zekxrn zxiay oeayg lr mb,miwegd mini`znd mikxre zeqitz yabl odl dxyt`,jenp cnrn miypl drawy zizeaxz,mipind oia dcxtd zaiignd zizxeqnd dqitzd ly `vei lret `id ef ze`ivn.odizeieegl.zepey zeizeqgiizde zeizebdpzd zenxep miype mixab ipta daivnde zixvepk zicedid,zeizxeqnd zexagd lelkn z` oiit`n miyp ly df cnrn,miyp zeeg` zxivil d`iad,zcd iceniln miyp ly ztzeynd ozwigc.zinlqenke miqwhl.miqwhde zeinnrd zepen`d megza cgeina,gezt izxeywz uexr lr zzzyend,ziaxr,zinx`/zixar :dveawd ly ycewd oeyl) dxexa zizcîzipz` zedf miixabd aexl md miiypd miqwhd.(dveawd ly miyecwl diipt ;ziziiqpkîziee`lq e` zipihl jkn d`vezke xzei miilqxeeipe`l mze` jtdy dn,miicegii miizc mipnnq ilehp icedi qwhl wwcfi ixvep e` inlqeny zrcd lr zelrdl dyw.xzei zelwa miciipzn [345]

265 44] et`t xfril`e xcpqkl` xnz oirn idef.dveawl dveawn zelwa exar miiypd ietixd iqwh z`f znerl.(jtdle) izc.miizeaxzîoiae miizcîoia zeleab dvegd ziyi`îziyp zc gtqp et`t wgvi oa xfril` axl 'dlitz zia' xtqn ygl zvw wizrdl izl`ed `p dpd,l`xyil miaeh micqg lneb zeidl iytp dtqkpy xg`n xirn wwefn xzei icil `a rxd oirl ygld hxtae,`"ixdn ixtqa iz`vn xy` zelebq iyicw opax metn mixen` miqepne miweca md dl`d zelebqde `"aaez milyexi ycewd :mx`z dke mipeilr epilr dppek epici dyrne,epilr epidl` 'd mrp idie,gilvpe dyrp l`xyi idl` 'd mya,`aedv `pir,`nek` `pir,`yia `pir oin lk,mkilr ip` riayn.edppek epici dyrne,dxyi `pir,dxv `pir,dagx `pir,dxvw `pir,dkx` `pir,`wexi `pir,`zlkz `pir `pir,zhan `pir,d`ex `pir,zhlea `pir,zrwey `pir,dlebr `pir,dnewr `pir,dzae dy`c oir,ezy`e y`c oir,`awepc `pir,`xekcc `pir,za`ey `pir,zrwea oir,dlezac oir,dpwfc oir,owfc oir,dxegac oir,xegac oir,dzaexwe dy`c oir dz`xy,mlera yiy `yia `pir on lk.dyexbc oir,d`eypc oir,dpnl`c oir,dlerac `pray`e `pxfb.[hipelt oa ipelt] ilre [zipelt oa ipelt] lr rxd oira dxace dhiade eb xeg `idc `pir,`xeg `pir,`cg `pir,`yicw `pir,d`lr `pir `idda oedlek lr,`xicz `zegby`c `pir,`giwt `pir,`pini dlekc `pir,ixeg lk lilkc `pir,xeg dilr zilc `pir,ingx eb ingx idi`c `pir,ingx lk lilkc `pir,ingx `lekc `pir on oitk eb oxnh`e oitkz` oiyia oipir lkc `pir,jinc` `le mi`p `lc `pir,ipipab 'l`xyi xney oyii `le mepi `l dpd' :aizkck,oinlrl l`xyil xihpc `pir,idencw `pir on lk,oekilr `pray`e `pxfb d`lr `pir `idda.'ei`xi l` 'd oir dpd' :aizke lrne [zipelt oa ipelt] lrn oewxrze oecrze oewgxze exeqzy,oiyia oirxn lke `yia oa ipelt] ia `le [zipelt oa ipelt] a helyl gk mkl didi `le.[zipelt oa ipelt] meya `le epixa`n xa` meya `l,melga `le uiwda `l,dlila `le meia `l.[zipelt [zipelt oa ipelt] ip`e [zipelt oa ipelt] didie.on`,mler cre meidn,epicibn cib oirxn lkne `yia `pir oin lkn l`xyi idl` 'd gka mihlnpe micxtpe mixevpe mixeny hlt ipaaeqz dlq ± dlq ipaaeqz hlt ipx ipxvz xvn il xzq dz`' :aizkck,oiyia [346]

266 eaiixqn miyp itn miicediîmiicxtq ietix iygl :dlin ly dgekl [45 delk`ie lgp iaxr dexwi m` zdwi feaze a`l brlz oir.'dz` xzq il xvn ipxvz ipx mrp idie'.'oir brlz a`l feaze zdwil m` dexwi iaxr lgp delk`ie ipa xyp ± xyp ipa.edppek epici dyrne epilr dppek epici dyrne epilr epidl` 'd...xzqa ayi mik`ln ipy mde [j"lk j"dei] 'jikxc lka jxnyl jl devi eik`ln ik' zeaiz iteqa oekie.l`nyn cge oinin cg`,mc`d z` mixneyd...mixdd l` ipir `y` zelrnl xiy,l`xyi ipa z` ekxaz dk :xn`l eipa l`e oxd` l` xac :xn`l dyn l` 'd xacie...iny z` enye...jkxai :mdl xen`,dlegd lr eci sipi 'eke 'oewgxze exeqzy' exn`ae.mipnf 'ba minrt 'h dfd ygld dyrie 128.eny jxazi 'd zxfra lireie.atw±frw 'nr,(34 dxrd lirl) dlitz zia 128 [347]

267

268 SERBO-CROATIAN INFLUENCES ON SPOKEN BOSNIAN JUDEO-SPANISH Eliezer Papo Abstract The sweeping and far-reaching political, economical and demographical changes in Bosnia and Herzegovina at the end of 19th, beginning of the 20th century affected profoundly the linguistic situation of the country s Jewish, overwhelmingly Sephardic, minority. Having lost the unity with their brethren on Balkans, the Bosnian Jews had to rely more and more on their relations with other Bosnian ethno-religious communities. It is from this deepened contact with their Serbian, Muslim and Croatian neighbors on one side and from the constant need for new linguistic solutions, brought about by the ever changing reality, that Serbo-Croatian influences (once so superficial) started entering all the spheres of Bosnian Judeo-Spanish, its lexicon, morphology, phonology, syntax, and even grammar. The author analyzes those influences as they are, consciously or unconsciously, reflected in the literature produced by the members of the Sephardic Circle the Sarajevo-based group of young and idealistic Sephardic intellectuals who tried to fight and prevent the oblivion of Judeo-Spanish language and culture. 1. Introduction In the XIX century, the Balkan Peninsula was affected by changes both profound and broad. The Serbs, the Montenegrins, the Bulgarians, and the Greeks achieved their independence, creating nation-states and bringing about the renaissance of their languages and cultures. At the same time, those ex-ottoman peoples, like Sephardic Jews, who did not manage to acquire sovereignty over some piece of the ex-ottoman territory, were reduced to insignificant minorities in the new national states throughout the Balkans. In the multi-ethnic Bosnia and Herzegovina, the gradual end of Ottoman rule did not mean creation of an independent state. In order to establish and secure order in the country torn apart by the civil war between the Muslim rulers and the Serbian-Orthodox (or Croat-Catholic) subjects, the superpowers of the time gave the Austro-Hungarian Empire the mandate to rule the country in the Koninklijke Brill NV, Leiden, 2008 EJJS 1.2

269 344 eliezer papo name of the Sultan. Austrian plans, however, were slightly different from the beginning, but it was only in 1906 that they could act on them openly. The Habsburgs had used the turmoil of the revolution in Istanbul to proclaim the annexation of the country, a move which led, eight years later, to WW I. In any case, with the Berlin Congress (1878) the status of Bosnia and Herzegovina changed, from being the most northern province of the Ottoman Empire it became the most southern province of the Austro-Hungarian Empire. The Bosnians were transferred from one civilization to another, without even leaving their homes. In order to pave the way for the future annexation, immediately with their entrance into Bosnia, the Austrians started with the industrialization of the country and the Occidentalization of the landscape. The introduction of Austro-Hungarian architecture, the massive migration of the Muslim population to Turkey and the parallel immigration of the Austrian occupational apparatus redesigned the social milieus. The local population itself underwent overwhelming transformations (change of clothes, of the entertainment culture and even of the linguistic habits). Bosnian Jews, 1 being exclusively an urban population, managed to adapt very quickly to the new order. Obviously, they had learned to prefer the enlightened absolutism of the Habsburgs to the destabilized and decentralized Ottoman rule in Bosnia, whose last decades were marked by the total despotism of the local Muslim elite. Just like the rest of the country, the Jewish Community started acquiring a Western profile. New cultural and humanitarian societies (like El Progreso, Nueva flor, La Benevolencija [1892], Humanidad [1894], La Lira [1901] and Glorija [1903]) were created; 2 the first Judeo-Spanish newspaper (La Alborada [1900]) was started, and so on. 1 For the history of the Bosnian Jews prior to the Austrian occupation, see Moritz Levy, Die Sephardim in Bosnien, Ein Beitrag zur Geschichte der Juden auf der Balkanhalbinsel (Nachdruck der Ausgabe von 1911) (Klagenfurt: Wieser Verlag, 1996). The book was also translated into Serbo-Croatian: Sefardi u Bosni (Sarajevo: bosanska biblioteka, 1996). For the history of Bosnian Jews between the two world wars, see: Avram Pinto, Jevreji Sarajeva i BiH (Sarajevo: Veselin Maslesa, 1987). 2 On different Jewish societies in Sarajevo, see Avram Pinto, Jevrejska drustva u Sarajevu, Spomenica 400 godina od dolaska Jevreja u Bosnu i Hercegovinu (Sarajevo: Odbor za proslavu 400-godisnjce dolaska Jevreja u Bosnu i Hercegovinu, 1966),

270 serbo-croatian influences 345 1b. Linguistic Situation of Bosnian Jews at the Beginning of 20th Century Having lost the unity with their Sephardic brethren on the Balkans, the Bosnian Jews had to rely more and more on their relations with other ethno-religious communities of Bosnia. It is from this deepened contact with their neighbors and from the constant need for new linguistic solutions (brought about by the ever changing reality) that Serbo-Croatian (=SC) influences (once so superficial) entered all the spheres of the language of Bosnian Sephardim: its lexicon, morphology, phonology, syntax, and even grammar. In the next stage SC evolved gradually from an external to an internal influence as, becoming the language of the new generations, it ceased to be only the language of the neighbors. The acquisition of SC by Jewish children was due to the establishment of the obligatory state-run elementary education. This meant not only the end of the 400 years of Jewish educational autonomy in Bosnia (from now on, the traditional Jewish education was confined to the religion classes in public schools or to the synagogue) but also the end of the exclusivity of Judeo-Spanish in the Bosnian Jewish microcosm, as the teaching language at the public schools was SC, i.e. the language of the country. The first generation of Jews educated in public schools was monolingual before they were sent to school, but were fairly bilingual after graduation. Many of them kept peculiar Jewish problems with SC (such as obstacles with noun declinations or with accent) throughout their lives, which stigmatized them as non-native speakers. More importantly, for many people of this generation, SC became the sole language of their reading (and even writing) culture, while Judeo-Spanish (=JS) was reduced to the language of intimacy spoken only at home or in the Jewish milieus. When this generation became parents, they chose to speak SC with their children in order to prepare their children for the public school, and to avoid accent problems. Thus, in the interwar period, during the Kingdom of Serbs Croats and Slovenians which later became the Kingdom of Yugoslavia, a new generation of Bosnian Jews emerged who felt more at home in SC then in JS. However, having monolingual grandparents (with special accent on grandmothers) all of them still understood it perfectly well but many had a fairly limited vocabulary. The passage

271 346 eliezer papo from the story Apare os ( Preparations ), written by Ribi Avram Romano Buki 3 published in Jevrejski ivot in 1924 illustrates the phenomenon very well: 4 Berta: Diz, 5 ki muestru tata 6 es bueno. Kuando god 7 li alesensjan las prilikas, 8 el ja ti da. Dainda si tu apanjavas a el ansina, kuandu sta raspolo en, 9 ki mi de para una boa di seda kun franznas, ki si jevan agora in la zabava! 10 Di kvandu ki estu es la elja 11 mija. Rivka: Desa agora. Avagar, avagar todu ja virna. Sino luke es ki ti ija dizir? A! Ti keru ver agora komo ti vas amostrar en el pasatiempu. Mira kun Silvio 12 kuantu manko di star. Prikura di pasar el tiempo, kuantu mas pudes kun otros. El si va murir di mukas. 13 Si li va a rebolver el selu, i stonses mas mucu ti va kerer. Berta: Uf, 14 mama, bas 15 sos tu cudnovata. 16 Tu mus keris a mozotras sporedijar 17 istesu komo i Tolstoj. Jo agora sto meldandu un livru suju. Vjeras luke dizi: Todas las mucacas son unas stupi- 3 For Romano s biobibliography, see Muhamed NeziroviÆ: Jevrejsko-spanjolska knji evnost (Sarajevo: Institut za knji evnost, 1992), Num. 40, p SC: mama (n. f.) mother. The principles of absorption of SC nouns in JS are elaborated in the paragraph 6. a. 6 SC: tata (n. m.) father. 7 SC: god. According to Etimologijski rijecnik hrvatskoga ili srpskoga jezika (Etymological dictionary of Croatian or Serbian language) by Peter Skok (Zagreb: JAZU, 1971), the meaning of the word is holiday, year, birthday or the measure of the yearly growth of a tree. When added to interrogatives such as ko who, sta what, koji which, ciji whose, kako how, gdje where, andkad when it receives the meaning of the English suffix ever, like in the words whoever, whatever, whichever, however, wherever or whenever. These forms inspired the following JS hybrid calques: kuandugod ( whenever ), kengod ( whoever ), lukegod ( whatever ) or ondigod ( wherever ). 8 From SC: prilika (n. f.) occasion + [s], JS morpheme for creation of plural for nouns ending with a consonant. 9 SC: raspolo en (adj.) full of joy. The principles of absorption of SC adjectives in JS are elaborated in the paragraph 6b. 10 SC: zabava (n. f.) party. 11 SC: elja (n. f.) desire. 12 There is even a onomastic gap between the two generations. While the parents, Simon and Rivka, have Hebrew names the children bear European names: Berta and Silvio. 13 From SC: muka (n. f.) suffering + [s], JS morpheme for creation of plural for nouns ending with a consonant. 14 SC: uf interjection that implies disagreement. 15 SC:bas real or really (internal SC linguistic shift from the original Ottoman Turkish meaning of the word ba{ which in the original language means head ). 16 SC: cudnovat/a (adj.) amazing. 17 From SC usporediti (v.) compare. The principles of absorption of SC verbs in JS are elaborated in the paragraph 6. c.

272 Rivka: Berta: Rivka: Berta: Rivka: Berta: serbo-croatian influences 347 cas. 18 Kvandu la mucaca si docereja 19 i sali a la kaj, es ki ja si zapnijo 20 la stupica. Kvandu algun mansevu enpesa a hofirijarli, 21 es ki ja li migijo il kezu di adjentru di la stupica. Kvandu spoza il mansevu, estonsis ja entro in la stupica i kvandu si vjenceja, 22 istonsis ja si sero. Estu sta buenu. Importa vuoztras sos las ratoneras, i lus mansevus son lus ratunis. Dizmi tu a mi, stuvu kazadu esti Tolstoj? Estu jo no se. Sino solu ti se dizir, ki lus livrus sujus a mi mucu mi zanimejan, 23 i sjempre jo rado 24 lus maldo. I agora cim 25 skapu di alevantar esta meza, vo azer las kamas, i ilugo vo tumar esti livru, ki stanoce mi kali skaparlu. Ja ti maldava gritandu, ki sjentas i tu mama, ma tu ilugu ti durmis. No keru jo sintir pur il kezu i las ratuneras. Vejis mama komo sos? Tu di todo ti rugejas. 26 Si tu savijas, ki grandi filosof, ki es esti Tolstoj! El mundu enteru lo hvaleja. 27 E, ja kali ki seja grandi filosof, abasta ki li kvadro tantu. Es dibaldis luke jo a ti avlu, kvandu tu nunka no puedis shvatijar 28 luke keri ser Tolstoj! Romano is making an exaggerated portrait of a mother/daughter conversation in a Bosnian Jewish home at the time. The linguistic framework is that of Judeo-Spanish but the daughter is unable to speak JS without strong SC lexical interference. It is obvious that she is more used to speak SC and therefore the SC words come first to her mind. However, her sentence is syntactically and grammatically, without a doubt, still a JS sentence. The Slavic influences are almost only lexical and are automatically and irreproachably Judeo-Spanolized and absorbed into the grammatical system of JS. In spite of its character as a caricature, the passage is very realistic. It represents the differences between the generations very well. Out of 27 SC words, only 1 is used by the mother, while 26 were used by the daughter (one of them: stupica mousetrap 4 times). The 18 From SC: stupica (n. f.) mousetrap + [s], JS morpheme for creation of plural for nouns ending with a consonant. 19 From SC: dotjerati se, vulgar form: doæerati se (v.) dress up. 20 From SC: zapeti (v.) stretch. 21 From SC: hofirati (v.) court (loan from German hofieren court ). 22 From SC vjencati se (v.) marry. 23 From SC: zanimati (v.) interest. 24 SC: rado (adv.) willingly, gladly. The principles of absorption of SC adverbs in JS are elaborated in the paragraph 6d. 25 SC: cim (adv.) just as soon as. 26 SC: rugati se (v.) mock, jest. 27 SC: hvaliti (v.) praise, laud. 28 SC: shvatiti (v.) understand.

273 348 eliezer papo mother s only Slavism: murir di mukas ( to die of sufferings ) shows in a context of a calque translation of a SC expression: umrijeti od muke. These loans were typical for the traditional Bosnian JS. Many SC expressions were completely or partially translated to JS and became part of its lexical fond. The problem with the new generation was that they did not fall back on SC for useful expressions which did not exist in JS, but, rather for dozens of simple everyday words such as mama ( mother ), ( father ), raspolo en ( full of joy ), elja ( desire ) etc. 29 The passage mentioned above shows us very clearly that the daughter is versed in all rules of JS and understands it perfectly well. Personally, however, she feels more at home in SC. It is her primary language and it dictates her thoughts and lexicon. With the mother the situation is quite the opposite. She understands her daughter s SC loans, but she does not have a need for them. Naturally she replaces her daughter s SC stupica ( mousetrap ) for JS ratonera. 1c. The Bosnian Sephardic Answer to the Linguistic Challenge of the Time Romano was a member of the Sephardic Circle, the Sarajevo-based group of intellectuals who tried to fight and prevent the oblivion of Judeo-Spanish language and culture primarily by perpetuating it through literary means. In the interwar period, Sarajevo was a wellknown stronghold of the Sephardic Movement, whose main aim was to offer a Sephardic alternative to the Ashkenazo-centric Zionism. 30 The activities of the Sephardic Circle are tightly related to the ideology of this movement. 31 As a part of their attempt to create modern western literature in JS, or, at least, to perpetuate the Sephardic language and values via literature, the leading Bosnian Sephardic intellectuals (such as Ribi Avram Romano, Dr. Samuel Romano, The word zabava ( party ) can be explained away by the fact that it was the official name of the event, and in such a situation it would be very normal for a bilingual person to quote in the original language. 30 For more information on the subject, see Cvi Loker, Sarajevski spor i sefardski pokret u Jugoslaviji, Zbornik Jevrejskog istorijskog muzeja, vol. 7 (Beograd: Jevrejski Istorijski Muzej, 1997), For the ideology of the movement, see the manifestos written by its members: A. Jesua Kajon, Sefardi do danas, Biblioteka Esperanza (Zagreb: Esperanza, 1927), and Samuel Kamhi, Sefardi i sefardski pokret, Biblioteka Esperanza (Zagreb: Esperanza, 1927), For the short biography of Dr. Samuel Romano, see Zvi Loker s annotation

274 serbo-croatian influences 349 Laura Papo Bohoreta, 33 Benjamin Pinto, 34 Moni Finci, 35 Josua Izrael 36 and others) wrote dozens of plays, novels, and short stories in JS. Some of these intellectuals (e.g. Avram Romano and Benjamin Pinto) were dialectal writers par excellence. Others (like, Laura Papo Bohoreta ) 37 tried to recreate a modern super-dialectical literary JS which could easily be understood by all the Sephardim of the ex-ottoman lands. In both cases, however, their writings disclose (sometimes through macaroni dialogues and sometimes through unintended calque-translations from SC) an amazing level of Slavic influence on all the strata of local JS, 38 starting with the lexicon and the syntax, and on to morphology and phonology. This paper analyzes the phonological, morphological, morpho-syntactical, syntactical and lexical influences of SC on Bosnian JS, 39 as they are (consciously or unconsciously) reflected in the literature of the Sephardic Circle. in the introduction to Romano s Dictionnaire judéo-espagnol parlé français allemand, avec une introduction sur la phonétique et sur la formation des mots dans le judéo-espagnol (Ph.D. diss., University of Zagreb, 1933), issued by Misgav Yerushalayim, Jerusalem, For more information about her biobibliography, see Eliezer Papo, Hayeha umifala ha-sifruti shel Laura Papo Bohoreta, ha-mahazait ha-sefaradit-yehudit harishona (The life and the opus of Laura Papo Bohoreta, the First Sephardic Feminine Dramatist), El Prezente 1 & Mikan 8 (2007): For Pinto s biobibliography, see NeziroviÆ, Jevrejsko-spanjolska knji evnost, For Finci s short biobiliography, see NeziroviÆ, Jevrejsko-spanjolska knji evnost, 615, For Israel s biobibliography, see NeziroviÆ, Jevrejsko-spanjolska knji evnost, For more information on Bohoreta s linguistic policy, see: Eliezer Papo, Dibur belashon ahat bakehila diglosit, ha-omnam? Leshonotehem shel Yehude Bosnia ve-hertsegovina ulshona shel Laura Papo Bohoreta (Is Unilingual Speech a Possibility in a Diaglossic Community: The Languages of the Bosnian Jews and the Language of Laura Papo Bohoreta), Peamim (in print) [Hebr.]. 38 Comp. David Bunis, On the Incorporation of Slavisms in the Grammatical System of Yugoslavian Judezmo, Jews and Slavs 9 [=Festschrift Professor Jacob Allerhand], ed. W. Moskovich ( Jerusalem and Vienna: Hebrew University of Jerusalem, 2001), For general characteristics of Bosnian Judeo-Spanish, see Kalmi Baruh s Ph.D diss. Der Lautstand des Judenspanichen in Bosnien (University of Vienna, 1923) or his article El judeo-español de Bosnia in Revista de la Filología Española XVII (1930): ; as well as Anton Kovacec, Les séphardim en Yougoslavie et leur langue (d apres quelques publications yougoslaves), Studia romanica et anglica zagrebiensia, XXV XXVI (1968): and Muhamed NeziroviÆ, Judenspanisch, Wieser Enzyklopädie des Europäischen Ostens Lexicon der Sprachen des Europäischen Ostens (Klagenfurt: Wieser Verlag, 2002), For more on the phonetics and phonology of Bosnian Judeo-Spanish, see Alica KnezoviÆ, Fonetika i fonologija idovskospanjolskog govora u Sarajevu (M.A. thesis, University of Zagreb, 1986).

275 350 eliezer papo 2. Phonological Influences It would appear that the phonological influences on Bosnian spoken JS should be limited to the tendency to palatalize the plosive-velar consonants [k] and [g] after the palatal accented vowel [i]. This tendency is typical for the diminutive suffixes iko/ika/ikos/ikas usually pronounced in Bosnian spoken JS as ikjo/ikja/ikjos/ikjas, as exemplified in the following words: ermanikjos, 40 kulcanidikjo, 41 palikjo, 42 perikjo, 43 sorvikjo, 44 tasikja, 45 vizinikjas. 46 Not every [k] and [g] that follow the palatal accented [i] are palatalized but the phenomenon is all encompassing and can be observed in all the strata of JS lexicon, regardless of the origin of the word or its nature. It applies to Ottoman loanwords (for example tefterikjo) 47 as well as to the SC ones (as in the words zelenikjas 48 or javanikjus); 49 to nouns (like in the examples given above); to adjectives (like rikjo, 50 pretikja, 51 haraganikja, 52 cikjo, 53 or ombligju, 54 pingja 55 ) or to verbs (bendigja 56 the subjunctive form, third person sing., of the verb bendizir; didju the first person of present indicative (sing.) of the verb dezir and its subjunctive form for the third person of singular didjan). 57 It is also very usual in the affectionate 40 Laura Papo Bohoreta (later in the footnotes: LPB), Pasensia vale muco, ms. p. 9 [...] esto ja siento de kuando kunava jo a los ermanikjos. 41 LPB, Hermandad, ms. p. 48: [...] y a la kitara le vamos meter un kulcinadikjo [...] 42 LPB, Hermandad, ms. p. 41: Bendico palikjo de un tiempo! 43 LPB, Hermandad, ms. p. 25: Komo el perikjo va tornar. 44 LPB, Hermandad, ms. p. 25: Beve un sorvikjo, todas beven. 45 LPB, Hermandad, ms. p. 40: Toma, agora, todas una tasikja de lece. 46 LPB, Hermandad, ms. p. 25: Las vizinikjas le inceron los mejojos! 47 LPB, Hermandad, ms. p. 29: El perdido stava eskriviendo no se luke en el tefterikjo! 48 LPB, Hermandad, ms. p. 26: Ariva faziremos konducu, mos faziremos zelenikjas, veras komer, veras batir el diente! 49 LPB, Hermandad, ms. p. 50: Son buenus lus javanikjus. 50 LPB, Pasensia, ms. p. 8: Rikjo no so, ja saves, ama kuando me kantan las fi ikjas, no mi trukava por el mas gevir de la sivdat. 51 LPB, Hermandad, ms. p. 39a: I tu, pretikja! Ketal te kamina a ti el feco? 52 LPB, Hermandad, ms. p. 30: A tus anjos hue yo, muj rizona y haraganikja, y la verdat ke te diga: abolada, abolada. 53 LPB, Hermandad, ms. p. 19: Cikjo gusto hue kuando la resivio tu Aser el ministro prezidenti. 54 LPB, Hermandad, ms. p. 36: Dizen ke eja esta tan alta ke tu no li puedis vinir ni al ombligju! 55 LPB, Esterka, ms. II akto, p. 22: Si va ver la pingja i algo de apetitozo naldo jo! 56 LPB, Pasensia, ms. p. 12: Bendigja al Kriador ke no les da mala vida. 57 Josefiko, Tija Strulaca jeva mal kun il jarnu, Jevrejski glas 52 (1932): 5.

276 serbo-croatian influences 351 forms / pet forms (regardless of their language of origin): Merkadikja, 58 Mosikjo, Rafikjo, Nisimikjo, 59 Petrikjo, Jovikjo Morphological Influences The examined corpus shows one SC morphological influence on spoken Bosnian JS: the neutralization of the gender in personal pronouns for the first and second person of plural. Unlike the traditional JS which differentiates between the masculine personal pronouns for the first and the second person of plural (mozotros and vozotros) and the feminine personal pronouns (mozotras and vozotras), in SC there is no gender in the personal pronouns for the first two persons of the plural. In the writings of Laura Papo Bohoreta, this differentiation is constantly neutralized. For example, in the play Avia de ser (in scenes with three characters involved: the mother and her two daughters), Sara (one of the daughters) tells the mother: Ajdi, mana, kantimos i mozotros vamos akompañar 61 or: No se spante por mozotros, mana! while the other daughter, Rahela, adds: Mozotros no bivimos en tiera de Moros!. 62 In another play, Esterka, the main character after which the play is named explains to her niece: Ves, Linda, kuando entro esta senjora, del paso ke izo, del o ada ke eco, jo supe en su momento ke no va merkar nada! Mozotros huemos en una klasa [...]. In the same play, Rikica (Esterka s assistent) states: A las senjoras amas ja les pasa, ja se ulvidan, se sakuden enriva de mozotros las lavoraderas y las cikas. This neutralization of gender distinction is typical of all Bohoreta s plays. In Tiempos pasados, the main female character, usta, says: Salga mi enimigo komo salimos mozotros las mu eris! 63 In the play Hermandat/Suegra ni de baro buena, two female characters, Dona and Palombi, are quarrelling about the role the heart should play in the world of a modern woman. Dona asks Palombi: I onde vos Salgu jo ahuera i lis didju, ki mi didjan, ki keru i jo saver luke es esta ribultina, la ora urada? 58 LPB, Hermandad, ms. p. 49: Tristi di Merkadikja! 59 LPB, Hermandad, ms. p. 39b: Si estava Mosikjo, Rafikjo, Nisimikjo, si avia ken ke vos mire komo lavoras [...] 60 LPB, Hermandad, ms. p. 49: Aaa, Petrikjo i Jovikjo! 61 LPB Avia de ser, II ver. ms. p Ibid., ibid. 63 LPB Tiempos pasados ms. p. 9.

277 352 eliezer papo se topa a vozotros el korason? and Palombi retorts: Asu lugar komo y a vozotros las idealistas. Solo ke mozotros no lo ecamos tanto e este korason tyran! Ke salte, ke sufra, ke jore mozotros adelantre, bivimos y no mos desamos amargar de el!. 64 The phenomenon might be related to the SC influence on this particular writer as other authors of the Sephardic Circle are aware of the traditional JS gender distinction in the personal pronouns for the first and the second person of plural. In the already quoted passage from Romano, we find Berta telling her mother: Tu mus keris a mozotras sporedijar [...] to which her mother responds: Importa vuoztras sos las ratoneras [...]. 4. Morpho-Syntactical Influences As far as morpho-syntactical SC influences on spoken Bosnian JS are concerned, the examined corpus attests to one such influence: the use of indirect pronominal objects as affectionate form. In Bosnian spoken SC, the indirect pronominal objects (meni/mi, tebi/ti, njemu/mu, nama, vama, njima), in addition to their usual roles, can also be used as a way of demonstrating affection towards the interlocutor. The local JS has adopted this semantic shift and its indirect pronominal objects (me, te, le, mos, vos, les) are used also as a way of demonstrating affection. This is one of the most interesting influences of Bosnian spoken SC on Bosnian spoken JS. Here are some examples followed by their SC parallels and English translation: JS Alas skundidas, el rubi ke ambizava a los kunjadikos, me ecava muestras i cap cup, cap cup te embezo yo a meldar [...] 65 SC [...] i malo po malo, malo po malo naucim ti ja da citam [...] In this example, just like in following ones, the indirect pronominal object te or ti should not be translated according to its usual meaning but, rather, as a word of endearment: little by little, little by little, my dear, and I ve learned how to read. JS Mozotros te tanjimos esta plata sin azer guzma unas 50 vezes! 66 SC Mi smo ti svirale tu plocu, bez pretjerivanja, nekih 50 puta. 64 LPB, Hermandad, ms. p. 35, LPB, Esterka, sm, I akto, p LPB, Esterka, sm, I akto, p. 10.

278 serbo-croatian influences 353 E We have played that record, my dear, without exaggeration some 50 times. JS Esto te es el arte anónimo [...] 67 SC To ti je anonimna umjetnost [...] E This, my dear, is anonymous art [...] JS Esto te es komo el soldado deskonesido ke kaje a la guera! 68 SC To ti je kao neznani junak koji pogine u ratu! E It is, my dear, similar to the unknown hero who dies in the war! JS Jo te so estesa! 69 SC Ja sam ti ista! E My dear, I am the same as that. JS Esta te es guerfana. 70 SC Ta ti je siroce. E That one, my dear, is an orphan. The pronominal object ame/mi can have the same role: JS Alkavo no me gostates del amanet de konjada Riketa! 71 SC Na kraju mi ne proba maksuziju jetrve Rikete! E In the end, my dear, you have not tried the speciality of my sister- in-law Riketa! 5. Syntactical Influences The syntactical influences of SC on Bosnian spoken JS are mostly related to calques word by word translations of SC expressions. There are dozens of examples in the corpus. I have chosen only few: For example, the JS expression por inat translates SC za inat capriciously, as can be seen from the example Todo esta komo ecado en baso por inat! ( It all looks as if thrown down capriciously! ). 72 The JS expression ser majmun de alguno translates SC biti neciji majmun to be someone s monkey, as can be seen from the example: Majmun vuestro so? ( Am I your monkey? ). 73 In spoken SC, the 67 LPB, Esterka, sm., II akto, p LPB, Esterka, sm., II akto, p LPB, Esterka, sm., III akto, p LPB, Shuegra, sm., I akto, p LPB, Shuegra, sm., I akto, p LPB, Hermandat, ms. p. 69 [70]. 73 LPB, Hermandat, ms. p. 69 [70].

279 354 eliezer papo adjectives lijepo ( nice ) or dobro ( good ) can be used as adverbs, like in the examples lijepo se naljutiti ( to go mad in a nice way ) or lijepo se sporazumjeti. Bosnian spoken JS has adopted this structure, as can be attested from the following examples: JS SC JS SC Ala mansevez ja mos supimos i mozotros hanino araviar, ke encapetar, ke gritos. 74 U mladosti smo se i mi znale lijepo naljutiti, koje sva<de, koja galama. En una viene una dama, se deso hanino servir, la patrona se da a la pena kon ea, ora, ora i media i se va, oj no me puedo decizar ja vinire otro dia [...] 75 Istom, do<de jedna gospo<da, dade se lijepo poslu iti, gazdarica se potrudi oko nje [...] JS Jo ja me di hanino a entender kon ea! 76 SC Ja sam se uspjela lijepo sporazumjeti s njom. JS Se anjos pasates la ora en<dunto, ja vos koneses hanino las manjikjas. 77 SC Sest godina se zabavljate, dobro si poznajete narav. In Bosnian spoken SC, the verb skakati to jump is sometimes used in the meaning of to make efforts. From there comes a special derogatory remark sve da skaces ( even if you were to jump ) aimed at emphasizing disbelief that someone will attain something even if he makes an effort. This expression was also calqued to Bosnian spoken JS: JS SC Gritar no te kero, ja sos mansevo para la hupa, me or es no dar en el o o de la Juderia, si medras nam de kufer no te dan novia si saltas barminam! 78 [...] neæe ti dati mladu sve da skaces, gluho bilo! The SC expression nista se ne dopadati ( not to have any grace ) was calqued to JS as no estar nada agradando (as in the example: Esta tose minuda no me esta nada agradando 79 / Ovaj sitni kasalj nista mi se ne dopada. ), while the expression dr ati se principa ( to abide by principles ) was calqued as detenerse de principes (as in the example Delantre 74 LPB, Esterka, sm, I akto, p LPB, Esterka, sm, II akto, p LPB, Hermandat, ms. p LPB, Shuegra, ms. p LPB, O os mios, ms. p LPB, Esterka, sm, I akto, p. 15.

280 serbo-croatian influences 355 del Dio, de la gjente por esteso devemos dar ripuesta, por esta alma sin pekado, i de estos principes mos kale detener i de nada otro 80 / [...] tih nam se principa valja dr ati i niceg drugog ). It should be pointed out here that the word principes in the last example is not plural of the JS prinicipe ( prince ), but rather of SC germanism: princip ( principle ). 6. Lexical Influences 6a. Nouns One of the general rules for the lexical influences of SC on Bosnian spoken JS is that nouns ending in the vowel [a] are recognized as feminine, and consequently, the definitive or indefinitive article for feminine is added to them, according to their place in the sentence, as in the following example: Koriendo, le kaje la beba, Dona la alevanta la cika kaje kansada enbaso, ve la beba onde Dona i se le empesa aserkar avagar, avagar 81 or Jo ki sinti estu, ja mi fizi una bivulica. 82 As we can see from this last example, the phonological tendencies peculiar to Bosnian spoken JS, such as closing the non-accented vowel [o] into [u] also apply to SC loan words. JS bivulica comes from SC bivolica ( female buffalo ). The same is true for the tendency of closing the non-accented vowel [e] into [i] apply Ah, nivolja, mi fi itju, nivolja [...]. 83 JS nivolja is actually SC nevolja trouble. Usually, nouns ending in [a] are defined as feminine in SC itself. Sometimes, probably because of the obvious masculine nature like, for example, in the case of the word tata (father) in spite of the [a] ending, the word is recognized as masculine. Probably for the same reason, this recognition is retained in JS as well: Mi tata! Mi tata kerido. 84 The nouns ending in consonants are usually recognized as masculine. Sometimes they are left the way they are pronounced in SC, but in many cases the morpheme [o] used in JS as marker for masculine gender is added to masculine nouns ending in consonants, 80 LPB, Esterka, sm, I akto, p LPB, Hermandat, ms. p Josefiko, Tija Strulaca jeva mal kun il jarnu, Jevrejski glas 52 (1932): Josefiko, Turnandu di la Kisela, Jevrejski glas 42 (1932): LPB, Shuegra, ms. p. 2.

281 356 eliezer papo as can be seen in the next example: A estos anjos estan los mansevikos komo los bivolos! 85 Bivol is buffalo in SC, to which the masculinization morpheme [o] has been added, together with the morpheme [s] for plural and the definitive article for plural masculine: los. In some words like cabru, which comes from SC cabar ( pail, tub ), not only the masculine gender morpheme [o] is added, but also syncope (neutralization of the vowel [a]). The same rules applied in the rest of JS lexicon are applied to the Slavisms included in it. Thus, for example, the diminutive form of masculine nouns is created by adding the suffix iko/ikjo, as can be seen from the following examples: Agora les vo fazer un fenti, si esto no ajuda les vo ecar cabriko de agua jelada veras saltar! 86 or Si ti ece este cabrikjo de agua freska, luego te se va fujir, amor y algo otro. 87 In the ethnonim javanikjus (like in the example: Son buenus lus javanikjus. ), 88 used by Bosnian Sephardim to refer to their Serbian-Orthodox neighbors, 89 besides the masculine gender morpheme [o], the diminutive suffix [ikju] and the plural morpheme [s], we can observe the assimilation of the vowel [o] in the first syllable into [a] ( Jovan-Javan), probably due to the influence of the second vowel [a] accompanied by the consonant [n]. JS does not have any declinations, whereas SC has seven. Most of the SC lexical loans to JS were adopted in their nominative form. Sometimes, however, for still unknown reasons, JS speakers prefer the genitive form, as for example in the word kola ( folk dance ). Given the fact that in JS the gender of a noun is indicated by its last morpheme, and given the fact that the genitive form of kolo-kola ends in the vowel [a], the SC neutrum kolo has become feminine kola in JS: Empesan kon las tamburas a tanjer Tija Merkada balja por esteso en medio de la kola, se va y torna despues de poko kon un grande tifzin de zelena, ea la pone enriva la kavesa y balia en medio de la kola. 90 Sometimes loan words can be incorporated into JS in their diminutive forms, like in the following example: Mamica, mamica mia, me ija murir de eskarinjo LPB, Pasensia vale muco p LPB, Hermandat, ms. p LPB, Hermandat, ms. p. 39 a. 88 LPB, Hermandat, ms. p The term developed from a very common Serbian masculine name: Jovan. 90 LPB, Hermandat, ms. p LPB, Esterka, sm, II akto, p. 24.

282 serbo-croatian influences 357 6b. Adjectives When incorporating SC adjectives which end in consonants into JS, Bosnian Jews tend to absorb them together with their original gender. Being that in SC masculine adjectives can end with the vowel [i] (termination typical for JS adjectives without gender, like grande or verde), in the process of absorption the [i] ending is usually replaced with the typical masculine JS gender morpheme [o], as in the example: Puedi ser ni il maridu rogjenu no mirisjo esti regalu ansina amurozu di alma i di kurason. 92 Rogjenu is JS adaptation of SC ro<deni own. JS adjective cudu, (like in the example [...] mi stuvu muj cudu ) 93 developed from SC cudno ( currious ) did not need addition of the gender morpheme a, as in the language of origin it ends with o. Here though, due to the change of accentuation, the consonant [n] became soft and was neutralized. JS adjectives never end with [dno/dnu], while JS participle (many times used as adjective) always end with [do], as in avlado, kerido, fuido. 6c. Verbs In Romano s above-quoted passage of caricature, there are nine verbs which originate in SC: sporedijar, docerear, zapnijar, hofirijar, vjencear, zanimear, rugear, hvalear, shvatijar (from SC usporediti, doæerati, zapnuti, hofirati, vjencati, zanimati, rugati, hvaliti, shvatiti). All of them are absorbed into the grammatical system of JS by attributing them to the verbal group I (AR). In all the cases, the same rules were applied: the SC infinitive morpheme iti/ati/uti is replaced by JS infinitive morpheme EAR Due to the peculiar phonological characteristics of Bosnian JS, in this dialect the morpheme is usually pronounced as IAR/IYAR, as can be seen from the examples in the passage itself. Out of the nine verbs, three are shown in the text in the infinitive, and in all three of them the JS infinitive morpheme EAR is pronounced as IYAR: sporedijar, hofirijarli, shvatijar. The addition of the JS morpheme attributes the verbs in case to the verbal group I. From now on, they are conjugated through all the tenses and persons as all the verbs belonging to this group. Thus, besides the three already mentioned verbs which are contained in the text 92 MMP, Tija Strulaca en la Makarska, Jevrejski glas 50 (1937): Josefiko, Turnandu di la Kisela, Jevrejski glas 42 (1932): 6.

283 358 eliezer papo in the infinitive form, the quoted passage contains one verb in the second person present sing. (rugejas); three verbs in the third person present singular (docereja, vjenceja and hvaleja); one verb in the third person present plural (zanimejan) and one verb in third person of past simple tense, sing. (zapnijo). The elaboration on phonological and morphological mutations which occurred in some of the examples surpasses the modest scope of the present article. 6d. Adverbs When incorporating SC adverbs which end in consonants into JS, Bosnian Jews tend to add to them the gender morpheme [o], which in Bosnian JS often becomes [u], as in the following example: Ma zaludu; no li ajuda la boka di alvar in blahu, 94 or ja apruvi sjen kozas, zaludu, mi kirida, todu zaludu, 95 zaludu being the JS adaptation of SC uzalud in vain. 7. Conclusion The writings of the members of the Sephardic Circle evince large-scale interference of SC on spoken Bosnian JS in all three interwar period generations (grandfathers, sons and grandsons) on all the linguistic levels: i.e. phonological, morphological, morpho-syntactical, syntactical and lexical. The phonological influences are approximately the same in all three age groups. Morphological influences can only be attested in the writings of one author (LPB) and do not seem to represent a development in the Bosnian JS dialect in general. The morpho-syntactical influences discussed above seem to be more typical (characteristic) of the speech of older women than of the other two age groups. The syntactical influences appear be typical of all age groups, but the lexical influences were much more typical of the grandsons than of fathers or grandfathers. In any case, the very fact that all these influences were incorporated into the grammatical system of Judeo-Spanish, without destroying it or replacing it, shows the great vitality and flexibility of JS. These two characteristics were enough to allow it to survive as an ethnic language. Had it not been 94 M. M. P., Tija Strulaca en la Makarska, Jevrejski glas 50 (1937): Josefiko, Turnandu di la Kisela, Jevrejski glas 42 (1932): 6.

284 serbo-croatian influences 359 for the Croatian occupation of Bosnia and Herzegovina during WW II, when most of JS speakers were annihilated by the Croat and Muslim Ustashi movement, taking with them their language, it would continue to exist today, so the genocide was also a linguicide. Eliezer Papo is a PhD student and lecturer at the Ben-Gurion University of the Negev as well as vicedirector of the Moshe David Gaon Center for Ladino Culture at the same University. His recent articles on Sephardic Culture and Literature include: The life and the opus of Laura Papo Bohoreta, the First Judeo-Spanish Feminine Dramatist (El Prezente 1 & Mikan 8 [2007]: 61 89, [Hebr.]); Pedigree, Erudition and Piety; Involvment and Mobility: The Life Story of Ribi Dawid ben Ya aqov Pardo A Case Study in the Making of Traditional Sephardic Óa am (Miscelánea de Estudios Árabes y Hebraicos, 55 [2006]: ).

285 360 eliezer papo Figure 1 Esperanza, 1927 I row: Jesua Kajon, Jakica Atijas, Avram Pinto, Izidor Levi, Sua Salom. II row: Avram Gaon, A. Kamhi, Mazalta Poljokan, Iso Levi, Ruta Levi, Samuel SarafiÆ. III row: Markus Finci, Elijas Eskenazi, S. Altarac, Avram Gaon, Eliezer Levi, Mosko Kaveson, Levi, Jo i Kabiljo, Drago Papo & one unknown person. (From the private collection of Eliezer Papo Unknown photographer)

286 serbo-croatian influences 361 Figure 2 Laura Papo Bohoreta ( ) (Courtesy of the Jewish Community Sarajevo Unknown photographer)

287 362 eliezer papo Figure 3 A page from Bohoreta s play Tiempos pasados (autograph kept at the Archive of the City of Sarajevo) (Made by Eliezer Papo)

288 serbo-croatian influences 363 Figure 4 A short story in JS from Jevrejski glas 50 (11/XII/1931): 7 (Made by Eliezer Papo)

289

290 פעמים 118 המאה העשרים העורך: אבריאל בר לבב עורך משנה: מיכאל גלצר מזכיר המערכת: יאיר עדיאל מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח

291

292 אליעזר פאפו משנתה הלשונית של לאורה פאפו, בוכוריטה, בהקשרה ההיסטורי והחברתי מפעלה הספרותי של לאורה פאפו, שכונתה ב וכ ו ריטה ) (, ענף ומגוון. בוכוריטה כתבה שירים, סיפורים קצרים, נובלות, מסות ומחזות, וכן עסקה בתרגום ספרותי ובאיסוף הפולקלור היהודי הספרדי. חלק גדול משיריה, מסיפוריה ומהנובלות פורסמו בעיתונות היהודית הבוסנית בין שתי מלחמות העולם. אולם מחזותיה, שהם עיקר מפעלה הספרותי, מעולם לא פורסמו. עיזבונה הספרותי של בוכוריטה שמור בארכיון העיר סרייבו. בפירוט העיזבון ובתיאורו, בסיפור חייה ובהשלמת רשימת כתביה ופרסומיה של בוכוריטה כבר 1 עסקתי במקום אחר. מאמר זה עוסק במשנתה הלשונית המוצהרת והבלתי מוצהרת של בוכוריטה בעניין הכתיב הראוי, השפה הכתובה הראויה - כפי שהיא משתקפת במסותיה, בחלקים נרטיביים של מחזותיה, בסיפוריה ובנובלות שכתבה - והשפה המייצגת את הדיבור החי, היינו שפת הדמויות ביצירותיה. אראה איך התמודדה הסופרת עם העובדה שבני הדור הצעיר בתקופתה כבר הפסיקו לדבר בינם לבין עצמם ספרדית יהודית ואף מיעטו להזדקק לה בשיחה עם דור ההורים או דור הסבים. בוכוריטה המציאה עבור דמויותיה הספרותיות * מאמר זה הוא עיבוד של פרק מעבודת המוסמך שלי, 'מפעלה הספרותי של לאורה פאפו "בוכוריטה", רקע היסטורי וחברתי; ניתוח לשוני', אשר נכתבה בהדרכתו של פרופ' דוד מ' בוניס, באוניברסיטה העברית בירושלים. כל הטקסטים הספרדיים היהודיים והסרבו קרואטיים המצוטטים במאמר הם בתרגומי. המובאות הסרבו קרואטיות מופיעות רק בתרגום עברי. 1 פאפו, בוכוריטה. פעמים 118 )תשס"ט(, עמ'

293 הצעירות ספרדית יהודית מודרנית שאף כי לא הייתה קיימת במציאות, הרי לכל הפחות מבחינתה של היוצרת, ראוי היה שתתקיים. במחזותיה הציעה בוכוריטה לבני הנוער היהודי הספרדי פתרונות לשוניים, מתוך תקווה שנוער זה, אשר רובו ככולו עדיין הבין ספרדית יהודית גם אם לא דיבר בה, יתאהב מחדש בשפת אבותיו. רבים אכן עשו זאת, ובהם שחקני 'מתתיה', איגוד הנוער 2 היהודי העובד, אשר הציגו את כל מחזותיה ותמונות ההווי של בוכוריטה, ופעילי 'החוג הספרדי'. 3 סביר להניח כי אלמלא השואה, הכיבוש הקרואטי של בוסניה והרצגובינה ורציחת רוב יהודיה בידי הא וסט ש ים, היה מפעלה התאטרלי של בוכוריטה ממשיך להניב פ רות עד עצם היום הזה. המאפיינים העיקריים של הספרדית היהודית הבוסנית Vieras avlar el Italiano, vieras ki bravo! Jo ja me di hanino a entender kon ea! Ija i venia, me dizia: La parla Italiano, jo le di a entender ke la parla mia no ez del Italiano otro ke es la buena estrena de mis mansevezes, y es parla fina. 4 ניבם של יהודי בוסניה והרצגובינה משך את תשומת לבם של חוקרים כבר מתחילת המאה העשרים. בין שתי מלחמות העולם קמו מתוך הקהילה עצמה שני חוקרים שתרמו תרומה גדולה לקידום מחקר הניב: קאלמי ברוך, אשר בפרסומיו בגרמנית, קסטיליינית, סרבו קרואטית וצרפתית תיאר את הניב ואת 2 על שיתוף הפעולה ההדוק בין בוכוריטה ללהקת השחקנים החובבנים של 'מתתיה' ראו: שם. 3 על חוג זה, חבריו, השקפתם ומפעליהם ראו: פאפו, החוג הספרדי. 4 דבריה של טיאה מירקאדה מתוך: בוכוריטה, חותנת, עמ' 21. ברפליקה זו טיאה מירקאדה 'מבינה' איטלקית על פי ספרדית יהודית המדוברת בבוסניה. האיטלקייה פונה אליה בשאלה אם היא דוברת איטלקית italiano(.)parla טיאה מירקאדה מבינה שהיא נשאלת אם הפנינים שלה הן איטלקיות, והיא עונה שאין הן איטלקיות כי אם זכר למזלה הטוב מתקופת צעירותה. אי ההבנה נובעת מהנטייה בניב הבוסני להורדת התנועה ]e[, בהשפעת עיצורים מכתשיים, ל ] a [; בגלל נטייה זו המילה הספרדית יהודית perla )פנינה( נהגית בסרייבו כ parla אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 126

294 לאורה פאפו בוכוריטה )עומדת במרכז( ואחיותיה פעמים 118 )תשס"ט( 127

295 מאפייניו העיקריים, 5 ושמואל רומאנו, אשר חיבר מילון תלת לשוני: ספרדית יהודית מדוברת / צרפתית / גרמנית. 6 במאמר הקדמה למילון סיכם דוד מ' בוניס בשנת 1995 את תולדות מחקר הניב, אך מאז שנכתב סיכום זה פורסמו כמה מאמרים שקידמו את מחקר הספרדית היהודית הבוסנית, פרי עטם של יצחק פאפו, אלדינה קינטנה, אנדריה זינטו, בוניס ומוחמד נזירוביץ'. 7 יצחק פאפו עסק בהשפעות לקסיקליות לא רומניות על הספרדית היהודית המדוברת של בוסניה, וחיבר מילון של מילים עבריות בשפתם המדוברת של יהודי סרייבו ומילון של מילים תורכיות בשפתם המדוברת. 8 בשנת 1995 יצאה לאור 9 חוברת ללימוד הספרדית היהודית הבוסנית המדוברת אשר חיבר דוד פארדו. תרומתה העיקרית מצויה בחלק הדקדוקי ובתיעוד מילות סלנג וביטויים והיגדים יומיומיים שאינם מופיעים במילונו של רומאנו. מן הראוי להזכיר כאן גם את עבודתה של אליצה קנזוביץ' פשורן בתחום הפונטיקה והפונולוגיה של 10 הספרדית היהודית המדוברת בסרייבו. יש להדגיש כי חלק גדול ממאפייני הניב, במיוחד אלה השייכים לתחום הפונולוגיה, אינם באים לידי ביטוי בשפתה הכתובה של בוכוריטה. גם בשפת דמויותיה מאפיינים אלה מופיעים בצמצום אשר אינו משקף מציאות לשונית בקרב הקהילה היהודית בסרייבו. בתקופתה של בוכוריטה פעלו בסרייבו כעשרים סופרים שפרסמו את יצירותיהם בספרדית יהודית בעיתונות היהודית המקומית. רוב כותבי הסיפורים הקצרים כתבו בניב המקומי, בשפה עממית, בלי לשלוח את ידם בלשונן של דמויותיהם - דמויותיהם הן דמויות מייצגות שלשונן גם היא ייצוגית. יתרה מזו, חלק מיוצרים אלה היו סופרים ניביים מובהקים, שאף את החלקים הנרטיביים של סיפוריהם כתבו בניב המקומי ולא בשפה הניטרלית )העל ניבית( והממוערבת שהתקבעה כשפת כתיבה ברוך, הגייה; ברוך, בוסניה; ברוך, יהודי הבלקן. 5 רומאנו. המילון הוגש כעבודת דוקטור בחוג לשפות רומניות 6 של אוניברסיטת זגרב בשנת 1933, ולאחרונה פורסם בירושלים. בוניס, זינטו; וריאציות; קינטנה, תורכיזמים; פאפו, 7 סלאוויזמים; נזירוביץ', ספרדית יהודית. מאמרו של נזירוביץ', למרות כותרתו הכללית, עוסק )בלי לציין זאת במפורש( בעיקר בפנומנולוגיה של הניב הבוסני, וכל הדוגמאות שהביא מהספרות החדשה כדי לאייר תופעות לשוניות שונות לקוחות מיצירותיהם של יהודי סרייבו. פאפו, מילים עבריות; פאפו, מילים תורכיות. 8 פארדו. 9 קנזוביץ' פשורן. 10 אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 128

296 נורמטיווית בקרב המשכילים הספרדים היהודים. סיפוריו של חכם ר' אברהם רומאנו, המכונה בוקי, הם דוגמה מובהקת לשיטה זו. 11 חכם זה, נצר למשפחת רבנים ידועה מסרייבו, אשר שימש כרבה של הקהילה היהודית במונסטיר ערב מלחמת העולם השנייה )ובמרס 1943 נלקח לאושוויץ יחד עם רוב בני הקהילה(, כתב את סיפוריו בעיקר בספרדית היהודית הבוסנית, מבלי ליצור הבחנה כלשהי בין שפתן המדוברת והעממית של דמויותיו לבין שפתו שלו בתור מספר. בהיותו נאמן לעקרון הכתיבה בשפת הדמויות, גם כשעזב את הניב שלו, הניב הבוסני, לא עשה זאת בוקי לטובת שפת כתיבה על ניבית - ישנה או חדשה, קיימת או מאולתרת - כי אם לטובת ניב אחר. 12 להלן קטע נרטיבי מסיפורו 'שבתו של דוד חיים' Hajim ( :) El Šabat de tiju Ansina entendjo tiju Haim la vida, i ansina la va pasandu. I si no la tomava ansina, ken savi ondi ja stava fin agora. No es koza di burlar. Moevi krijaturas tjeni. Al fižu grandi ja kazo, ma i a el i a la noera, lus tjeni in kaza. I di luke si mantjeni? Estu es foerti ansina induna dizir. Todu fazi. I cǎdiris adova. I imbudus fazi. I đamis apega. I kvandu li trajin algun atoendu aburakadu, ja lu savi muj boenu memlijar. In kurtu dizir, luke keri ki li trajin a adovar, atras no lu torna. Dešalu aki dizi ja ti lu vo azer haliz moevu. I la varda, ja li vjeni di la manu. 13 ככה הבין טיאו חיים את החיים, וככה הוא מעביר אותם. ואילו לא היה לוקח אותם ככה, מי יודע היכן היה סופו. זה לא צחוק. תשעה ילדים יש לו. את הבן הגדול הוא כבר חיתן, אבל הם עדיין אצלו בבית, הבן והכלה. וממה הוא חי? קשה לענות על זה ככה באחת. הוא עושה הכול. הוא אפילו מתקן מטריות, עושה משפכים. וגם מדביק זכוכיות חלון שנשברו. כשמביאים לו איזה כלי שבור, הוא יודע היטב לתקנו. בקיצור, מה שלא יביאו לו לתקן הוא לא מחזיר. 'תשאיר את זה כאן', הוא אומר, 'אעשה לך אותו אשכרה חדש'. והאמת, יוצא לו. 11 לפרטים נוספים על האיש ועל מפעלו הספרותי ראו: פאפו, לשון, עמ' 34, הערה כך למשל בסיפורו 'מונסטיר תמיד תישאר מונסטיר', אשר נכתב בעת כהונתו כרב בקהילת מונסטיר, ושעלילתו מתרחשת בעיר זו, ובהתאם לכך דמויות הסיפור מדברות בניב המונסטירלי. ראו: בוקי, מונסטיר. 13 בוקי, שבת. פעמים 118 )תשס"ט( 129

297 בשורות אלה באים לידי ביטוי כמעט כל מאפייניו העיקריים של הניב בתחום הפונולוגיה: קיום חציצה )hiatus( ;]oe[ 14 הנטייה לנטרל כמעט בכל מקום את ההבחנה בין התנועה הבלתי מוטעמת ]o[ לתנועה ]u[; 15 הנטייה לנטרל כמעט בכל מקום את ההבחנה בין התנועה הבלתי מוטעמת ]e[ לתנועה ]i[; 16 הנטייה להורדת התנועה ]e[ כאשר היא מקדימה את העיצורים המכתשיים ]l[ או ]r[, בהברות מוטעמות ובלתי מוטעמות כאחת, לתנועה ]a[; 17 היעדר התנועה ]e[ תחילית לפני העיצור ]s[ המלווה בעיצור אחר; 18 הנטייה לשמר ]f[ לטינית אטימולוגית - 19 ולצדה קיום וריאציות במילים מסוימות; 20 שמירת רצף העיצורים ]-rd-[ בלי מטתזה 21 )מטתזה האופיינית כל כך לניבים אחדים (. 22 אין כאן מקום לחקור את שיטותיהם של כל בני הקבוצה אשר פרסמו בעיתונים 'יברייסקי ז'יבוט' život( Jevrejski ]החיים היהודיים[( ו'יברייסקי גלאס' glas( Jevrejski ]הקול היהודי[(, נושא זה ראוי בהחלט למחקר עצמאי. אך כדי לאייר את תופעת אימוץ השפה העממית כשפה ספרותית על ידי חלק מהסופרים מסרייבו, אצטט קטע נוסף, מסיפור של ממ"פ, 23 שגם הוא דגל בשיטה זו, 'רוצים לסדר אותו' atucǎr ( :) Lu kerin 14 כנראה התקיימו בסרייבו שתי הווריאנטות: ]oe[ ו ] we [. אצל בוקי אמנם מופיעה אך ורק,]oe[ ואצל בוכוריטה תמיד,]we[ וכך גם אצל ממ"פ )ראו להלן, הערה 25(. 15 בקטע המובא כאן עשרים ואחת דוגמאות לנטייה זו. 16 בקטע המובא כאן שלושים ושלוש דוגמאות לנטייה זו. 17 כמו במילה varda בקטע שלפנינו או כמו במילה parla במוטו של סעיף זה, וראו לעיל, הערה כמו בפועל )בהטיה( stava 19 כמו במילים: fižu ו fazi )המופיעה פעמיים בקטע המובא כאן(. 20 כמו בפועל azer 21 כמו במילה varda 22 מעניין שנטייה זו הקיימת בניב הבוסני של הספרדית היהודית אינה מצויה בניבים השכנים )כגון הספרדית היהודית המדוברת בבלגרד או אפילו במונסטיר(, אך היא מוכרת בניב של אזור קסטוריה ביוון. ראו: קינטנה, וריאציות. הימצאותה הספורדית בניבים דלמטיים )דוברובניק וספליט( נובעת מהקשרים ההדוקים שהיו לקהילות אלה עם המרכז היהודי בסרייבו. 23 תחת ראשי תיבות M.M.P. פורסמו ב'יברייסקי גלאס' בשנים תשעה סיפורים קצרים. ראו: נזירוביץ', ספרות, עמ' מלבד ההנחה כי מדובר בבן משפחת פאפו או פינטו )שתי משפחות גדולות ששמן מתחיל באות פ"א( לא העלה נזירוביץ' שום השערה בעניין זהותו של המחבר. אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 130

298 Pinsandu ki kavu i ravu no aj para esti friju, ki esti anju uvu pokus kazamjentus, a di lenja gasto, luke maj no si akorda in sus jamim, lu veji salir al dizijadu. Mami, mirandulu komu sta vinjendu dilantri del, si li skurisjo todu, afilu las kajis stuvjerun blankas al bilur, kižu abultar kaleža ma laheto di Mušon hue maz brzanu: - Buenos dijas sinjor Mami, kital la vaz pasandu? - Buenu diremus, tiju Mušon, luke es di buenu? - Trez dijas aj ki ti sto aspirandu dilantri di esta kaza, moldi di tuparmi kun ti no aj, il malah ti mando! - Ki no li ajga algu akapitadu tiju Mušon, si fazi Mami dil muevu. - Sorda seja la mala ora, no akapito nada, sino sinti ki ti keris kazar? - Jo, kazar, in esti tjempu? 24 בחשבו שאין סוף בכלל לקור הזה, שהשנה היו מעט חתונות, ועל ההוצאות לעץ לחימום, שהוא אינו זוכר כאלה מימיו, הוא רואה פתאום את 'המבוקש' יוצא מהבית. מאמי, איך שראה אותו ניגש אליו, חשך עליו עולמו, אפילו שהרחובות היו לבנים כמו בדולח. הוא רצה לעבור רחוב, אבל מושון, הנודניק, היה זריז יותר: - יום טוב לך, מר מאמי, מה שלומך? - נגיד שטוב, דוד מושון, מה הטוב שבפיו? - שלושה ימים כבר אני מחכה לך ליד הבית הזה, אין דרך להיפגש אתך, המלאך שלח אותך עכשיו. - קרה לך משהו, דוד מושון? מאמי עושה את עצמו לא מבין. - שלא תשמע השעה הרעה, לא קרה כלום, אלא שמעתי שאתה רוצה להתחתן? - אני, להתחתן, במזג אוויר כזה? גם אצל ממ"פ אין הבדל בין שפתו שלו לשפתן של דמויותיו. מה הן מדברות ספרדית יהודית עממית, כך גם הוא. גם בחלק הנרטיבי של הקטע וגם בדו שיח 25 בין הדמויות ניתן לזהות את מאפייני הניב שכבר ציינתי. גם וידקוביץ' פטרוב לא הצליחה לגלות מי מסתתר מאחורי ראשי תיבות אלה. 24 ממ"פ. 25 בניגוד לבוקי, אך בדומה לבוכוריטה, ממ"פ הכיר רק את פעמים 118 )תשס"ט( 131

299 מאפייני הניב שציינתי עד כה שייכים כולם לתחום הפונולוגיה, אך לספרדית היהודית המדוברת בבוסניה והרצגובינה מספר תכונות מיוחדות גם בתחום המורפולוגיה והתחביר. לתחום המורפולוגיה שייכת הנטייה בניב לבטא את יחסת הפנייה )vokativo( באמצעות יחסת המושא העקיף.)dativo( להלן מספר דוגמאות לתופעה, ממחזותיה של בוכוריטה: Grasia: Eee! No mi ecǐ las palavras al ajre!... Judacǐ: Deša tomar soluk a mi fiža! Dainda tengo la savor del pastel de šabat, y tu luego keras! Esto es prinsipio de la semana! Aspera aminja avriremos el cěfenk, empesaremos a ganar y duspues a gastar! 26 גראסיאה: אי, אי, אי, אל תזרוק לי מילים לאוויר!... יודאג'י: תני לנשום, בתי! עדיין יש לי טעם של שבת בפה, ואת כבר רוצה! זה רק התחלה של השבוע. חכי... מחר... נפתח בסטה, נתחיל להרוויח, ואחר כך לבזבז! Senjoru: Y razon tienen, a mi ermana Flor! Ermana Flor: No tienen, asi mi bivas. 27 צודקים, גם והם סינייורו: אחותי! אירמאנה פ'לור: הם ממש לא, שתהי לי בריאה. Linda: I no le kontava nono los dukados? Nona: El ke repoze onde esta ecǎdo, el no fazia esto, mucǒs fazian, ama a el le dava alguna vez en el ožo: Rufkula no se komo te veo la frontera! Jo komo la draga le cǐjava: Esta suzia a mi padre. 28 לינדה: וסבא לא נהג לספור את הזהובים שלך? הסבתא: הוא, שינוח איפה שהוא נמצא, לא היה עושה זאת, רבים כן. אבל לפעמים זה היה מנקר לו את העיניים: 'רופקולה, מה יש לה לפרונטירה שלך!' ואני כמו דרקון הייתי קופצת: 'היא התלכלכה, אבא ]בעלי['. הדו תנועה.]we[ כמו כן הוא העיד על קיום הווריאנטה,hue הקיימת בניב בצדה של הצורה fue 26 בוכוריטה, הסבלנות, עמ' בוכוריטה, חותנת, עמ' בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה א, עמ' 5. כ"י A הוא אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 132

300 No se, mi tija, no me mezuri kon ea ke se krea! Ja la vera, a mi tija. 29 אני לא יודעת, דודה, לא מדדתי את עצמי מולה - תאמיני לי! אבל את כבר תראי אותה, דודה. Joro trava joro, a mi fiža šuga estas lagrimas. 30 בכי מביא בכי, בתי - תנגבי את הדמעות האלה. לתחום התחביר שייכת הנטייה להקדים לשם הפועל כינויי גוף שהם מושאים ישירים או עקיפים. 31 להלן מספר דוגמאות ממחזותיה של בוכוריטה: Agora topo la ora de mi kastigar? 32 עכשיו מצאת לנכון להעניש אותי? Me sulvidi de le kontar ke vide a Sterka merkar fruta. 33 שכחתי לספר לה שראית את סטירקה קונה פ רות. אני מתעלפת מלראות אתכם. ver. 34 Perdiendo me esto de vos Se apiadaran de mos sentir. 35 הם ירחמו מלשמוע אותנו. Miremos de mos entender. 36 נשתדל להבין זה את זה. אוטוגרף של המחברת, וכ"י B כתוב במכונת כתיבה. אין הבדלים גדולים בין שני כתבי היד של המחזה, אך העדפתי לצטט מכ"י B, הנוח יותר לקריאה. בוכוריטה, אחווה, עמ' בוכוריטה, הי ה היה, גרסה ב, עמ' נטייה זו הייתה קיימת כבר בניב הסלוניקאי, וכידוע ראשוני 31 היהודים הבוסנים הגיעו מסלוניקי. בוכוריטה, הסבלנות, עמ' בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה א, עמ' שם, מערכה א, עמ' בוכוריטה, חותנת, עמ' בוכוריטה, אחווה, עמ' פעמים 118 )תשס"ט( 133

301 צורה זו אינה נורמטיווית, וקיימת בצדה אפשרות לכתוב כינויי גוף שהם מושאים כסיומות אחרי שם הפועל. להלן מספר דוגמאות: Rahela: I jo me dezmajo de sintirle el guezmo. la madre: Dainda no saliteš de la kaška de guevo. Kave?! Para vozotros ez agua klara, esto voz es la mižor bevienda. 37 רחלה: אני גם מתעלפת כשאני מריחה את ריחו. האם: עדיין לא יצאת מהקליפה של ביצה. קפה?! בשבילכן יש מים קרים, זוהי השתייה הטובה ביותר עבורכן. Me parese ke si era jo mansevo varon, no me mankava koraže de dezirle a una mucǎcǐka ke le tengo kerensia! 38 נראה לי שלו אני הייתי בחור צעיר, לא היה חסר לי אומץ לב להגיד לבחורה שהיא מוצאת חן בעיניי. En mucǒ penser estuvimos todos, luego vo telefonarles, jir a traerles la buena nueva! 39 כולנו היינו מאוד מודאגים, מיד אני אטלפן אליהם, אלך להביא להם בשורה טובה. אתה רואה, אתה רואה, מה זה kara. 40 Ve, ve, luke es darles להתייחס אליהם יפה. שיטת הכתיב האקלקטית של בוכוריטה Me siervo de fonetika, eskrivir komo se avla, porke de muestros dias mucǎs gazetas en oriente kualas se eskrivian en ladino no lo azen mas i ansina dan posibildat de azerse meldar, de todos los ke konesen los karakteres/letras latinas 41 בוכוריטה, הי ה היה, גרסה ב, עמ' בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה ג, עמ' בוכוריטה, חותנת, עמ' בוכוריטה, עיניים שלי, כ"י B, מערכה א, עמ' תרגום: אני משתמשת בפונטיקה כתיבה שמשקפת דיבור, 41 כי בימינו אלה הרבה עיתונים במזרח שפעם יצאו ב'לדינו' ]הכוונה בכתב עברי[, כבר אינם יוצאים כך, ולכן הם יכולים אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 134

302 בניגוד לאינטלקטואלים יהודים בוסניים אחדים, דוגמת חכם ר' אברהם אחרן קאפון, 42 אשר אימצו לגמרי את הכתיב הקסטילייני המודרני, לבוכוריטה לא הייתה עמדה נחרצת בעניין. מעיון בכתביה עולה כי הכריעה באיזה כתיב להשתמש על פי ההקשר וקהל היעד. כאשר פנתה לקהל חיצוני, למשל ב'רומאנסירו', 43 נקטה כתיב קסטילייני עד היכן שהשיגה ידה )שלא כקאפון, להיקרא על ידי כל מי שמכיר אותיות לטיניות )בוכוריטה, האישה, כ"י B, עמ' 2(. 42 לפרטים נוספים על האיש ועל שיטתו ראו: פאפו, לשון, עמ' לפי עדותה של בוכוריטה, ברשימת זיכרון אשר כתבה במלאות שנתיים למותו, הותירה דמותו של קאפון, נביא ההשכלה והק דמה, רושם רב בנפשה. ראו: בוכוריטה, קאפון. חכם קאפון מופיע כאחת הדמויות המרכזיות ב'זמנים שעברו' pasados (,) Tiempos אחת מתמונות ההווי של בוכוריטה. ההערצה ביניהם לא הייתה חד סטרית. לאחרונה העמידה לרשותי הגב' לוצי פטרוביץ' מבורך, נכדתו של קאפון, שיר הקדשה שכתב קאפון לבוכוריטה בספר Leçons Françaises de Afectisimo שהעניק לה במתנה. כותרתו של השיר literature a la intelectual y נלבבת(, והוא מוקדש )מזכרת recuerdo Sarajevo distinguida Señora Laura Papo en )לאינטלקטואלית וגברת נשגבה, לאורה פאפו בסרייבו( להלן נוסחו: Cuando era SEÑORITA ya sabía / escoger amigos muchos y afables, / por los cuales gran inclinación tenía / porque, sin embargo, eran adorables. // Ella distinguida DAMA es agora, y está las noches todas y los días / con amigos diferentes que adora; / pues son ellos que la guian en sus vias. // Sus amigos son sin lengua y sin labios, / empero son sus mejores consejeros; / ellos son creados por ilustres sabios / y de veras son discretos y sinceros. // Estos dias recibi de la Señora / un amigo de los suyos, muy gracioso / y, por cambio, le remito yo agora, uno de los míos, viejo, provechoso. // Su afectísimo amigo que le manda un apretón / mano caluroso y que bien le aguera. // 1927 Abr. A. Cappon, Sarajevo, 17 de febrero de )בהיותך עלמה כבר ידעת / מצוא חברים רבים נוחים, / שאליהם נטה לבך / על היותם, ללא ספק, שובי לב. // היום את כבר גברת נכבדה / יומם וליל את בחברת / חברים נערצים אחרים; / והם מובילים אותך בדרכך. // חברייך הם בלי שפה ושפתיים, / אך הם טובי יועצייך; / בידי גדולי חכמים נוצרו המה / ובאמת עדינים וכנים הם. // לא מזמן ממך קיבלתי / חברך בעל החן, / ותחתיו לך אני שולח, אחד משלי ישן אך מועיל. // חבר ה המעריץ השולח לחיצת כף / יד חמה ואיחולים טובים. // אבר' א' קאפון, סרייבו, 17 בפברואר 1927(. 43 ה'רומאנסירו' של בוכוריטה מופיע בעיזבונה בשתי גרסאות. פעמים 118 )תשס"ט( 135

303 אשר שלט בכללי הכתיב הקסטילייני שליטה מוחלטת, לבוכוריטה היו בו טעויות רבות(. אולם כשקהל היעד שלה היה הקהילה היהודית המקומית השתמשה תמיד בכתיב הסרבו קרואטי, שהיה מוכר לקוראיה. גם במאמרים שבהם הכתיב סרבו קרואטי הרבתה בוכוריטה להשתמש - אם כי לא השתמשה באופן שיטתי - בגרפמה >y< לציון העיצור ]j[ או לציון מילת יחס i )ו (, אף שגרפמה זו אינה קיימת באלף בית הסרבו קרואטי. מכלל החומר עולה המסקנה שהשיטה הסלאווית/הגרמנית לציין את העיצור ]j[ בגרפמה לטינית >j< לא הניחה את דעתה של בוכוריטה. ככל הנראה סברה כי פתרון אורתוגרפי זה מרחיק את הניב הבוסני משאר הניבים של הספרדית היהודית, שהגרפמה >j< נתפסת בהם - בהשפעת הצרפתית - כסימן לעיצור ]ž[. מכל מקום בין אם הייתה זו הסיבה לסלידתה מהשימוש באות ובין אם לאו, בוכוריטה מיעטה להשתמש בה. פעמים רבות, אם כי לא לרוב, השתמשה בגרפמה >y< כדי לציין את העיצור ]j[ במילים מסוימות, כגון: ay )יש(, yo )אני( או ya )כבר(. בוכוריטה גם נטתה להשמיט )לפחות בכתיב( את הצליל ]j[ כשהוא נמצא בין התנועה ]e[ או ]i[ לבין תנועה אחרת. אצל שאר הסופרים אשר יצרו בסרייבו בתקופה זו צליל זה תמיד בא לידי ביטוי גרפי. החוקרים שעסקו בניב, החל מברוך וכלה בקנזוביץ' פשורן וקינטנה, הסכימו שבמצב כזה קיימת בניב הפונמה /j/. אולם בוכוריטה כתבה בעקביות (ak)ea/s במקום,(ak)eja/s ו ak)eo/s ) במקום.(ak)ejo/s להלן דוגמה: Yo dezeo deskrivir a la mužer sefardi komo lo repeti, akea de un tiempo, deskonesida, no estimada, sigun su mereser, avlaremos kontaremos por ea, i siguiremos fin la mužer de nuestros dias. 44 אני רוצה לתאר את האישה הספרדית, כמו שכבר אמרתי, את האישה של פעם, הבלתי ידועה ובלתי מכובדת, לפי זכותה, נדבר ונספר עליה, ונמשיך עד לאישה בת זמננו. גרסא בתרא, המהודרת, כוללת עשר רומנסות. גרסא קמא כוללת רישומים ראשוניים של שבע מתוך עשר הרומנסות הכלולות בגרסא בתרא ובצדן שש רומנסות נוספות. מאמרו של ברוך על הרומנסות הספרדיות של יהודי בוסניה, אשר תורגם גם לאנגלית, מבוסס על ה'רומאנסירו' של בוכוריטה. ראו: ברוך, רומנסות. חלק מהרומנסות אשר נרשמו בידי בוכוריטה פורסמו גם ב'רומאנסירו' של אלעזר. אולם ה'רומאנסירו' שלה פורסם בשלמותו רק על ידי נזירוביץ'. ראו: נזירוביץ', רומאנסירו. 44 בוכוריטה, האישה, כ"י B, עמ' 2 אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 136

304 כתיב זה הופיע גם בפולמוסה הנזכר עם בוקי. את המילה ladriju הוא כתב, כשיטתו, בדיוק כמו שהיא נהגית בקרב בני הקהילה. 45 בתגובתה של בוכוריטה צוטטה מילה זו פעמיים, ופעמיים נכתבה Ay unos ladrios :ladrio embezan bendicǒs ke ala mužer eskolada le )קיימות שטויות 'מבורכות' שמחנכות את האישה המשכילה(, וכן: Oj grasias al Dio non es semežante ansina, los pustos ladrios, la salvan de tragedia )היום, תודה לאל, הדבר כבר אינו כך, ה'שטויות הארורות' מצילות אותה מטרגדיה דומה(. 46 מילים אלה ממחישות יפה את נטיותיה הנזכרות של בוכוריטה, אך גם את חוסר העקביות בכתיב שלה. מתוך סלידתה משימוש בגרפמה >j< לציון העיצור ]j[ ויתרה על הציון הגרפי של הצליל האחר ח כ י בין שתי תנועות, ואף במילה ay )יש( ציינה אותו ב > y <. אולם בהמשך הטקסט כתבה את המילה oj )היום( ב > j <. נראה כי ביסוד גישתה עמדה השפעת הניב האסתאנבולי, שבו הצליל ]j[ בין שתי תנועות נוטה להתאפס, שהרי בשנותיה המעצבות שהתה בוכוריטה בבירתה של האימפריה הגוססת. ייתכן שכבר אז אימצה לה הרגלי כתיבה שהיו מבוססים על הנורמות הנהוגות בניב המארח. בכתביה של בוכוריטה ניכרת נטייה מעניינת נוספת: ככל שהכתיבה ציבורית פחות, כך היא קרובה יותר לכתיב הקסטילייני. כדי להדגים זאת אביא קטע מטיוטה של המסה 'האישה הספרדייה בבוסניה' de( La mužer sefardi 47,Bosna גרסה א( ואת אותו הקטע מתוך הגרסה הסופית של המאמר )גרסה ב(. הטיוטה נכתבה בכתיב קסטילייני/סרבו קרואטי מעורב, והגרסה הסופית - בכתיב סרבו קרואטי, עם השפעות קסטילייניות זעירות: גרסה ב Esta mezma Espanja, oj republika i no mas en manos i poder eklesiastikos (galahim) mos jama, mos avre sus puertas, mos konvida a fondar hogares (kazas) גרסה א Esta mezma España nos yama atras, mos avre sus puertas, mos convida a fondar muevos hogares en sus teritorios. Le quedo al Judio despues de tanto sufrir, desengaños, huersa de creer o de tener confiencia? Los dias Dispues vieni jo se aki oras di nocǐ, komi, i es ilugu tomar il 45 manu ladriju in la )בוקי, שכנות(. 46 בוכוריטה, אימהות. 47 לאחרונה ההדיר נזירוביץ' הוצאת פקסימיליה של שתי גרסאותיה של מסה זו, בתוספת תרגום לבוסנית. ראו: בוכוריטה, האישה. פעמים 118 )תשס"ט( 137

305 muevos! Le kedo al Sefaradi huersa de kreer duspues de aver tanto sufrido? El espanjol pretende ke semos una rama del arvol (iberiko) los mežores testiguos son nuestros uzos, refranes tražes, manžares, cantes, endecǎs, romansas. Ma si komo rama, aferimos raiz en otras tieras, onde estamos bendigamos i arvoles viežos ke no se transplanten! 49 havlaran sigun dice nuestra ley. Ahora cale convencer a todos que si mos yaman no es por piadat sino por las derechedades que mos apartienen nuestros uzos, muestras tradiciones, trajes, komidas, cantes, endechas romances, todo todico es testiguo que semos una rama deskožada del grande arvole del puevlo iberico komo nos dizen. Pero esta rama ya se enraizo en tieras otras. Sigun un refran viežos arboles no se transplantan. 48 למרות טעויות הכתיב הרבות ברור שבגרסה האישית נטתה בוכוריטה לכתיב קסטילייני, ואילו בגרסה שנועדה לציבור הרחב, הושמטו מרבית יסודות הכתיב הקסטילייני. יש להסיק מכך כי בוכוריטה העדיפה אישית את הכתיב הקסטילייני, אך מתוך אילוצים מעשיים, כגון התחשבות בקהל הקוראים, ויתרה עליו בכל כתביה הכלליים, כפי שהצהירה בדברים המובאים כמוטו לפרק זה. העובדה שההקדשות של יצירותיה כתובות כולן בכתיב קסטילייני מאששת מסקנה זו. יש לציין כי מאחר שההקדשות הן יחידות טקסט קצרות שלא נכתבו בלחצה של השראה ספרותית, אין בהן הסטיות המאפיינות יחידות טקסט ארוכות יותר שכתבה בוכוריטה בכתיב קסטילייני בכתיבה ספונטנית. יתרה מזו, בהקדשות מצויה גם נטייה לרה קסטילייניזציה מתונה. את מסתה 'האישה הספרדייה בבוסניה' הקדישה בוכוריטה ל'לה ביניב'ולינציה' במילים אלה: A la Benevolencia, valerosa amiga del progreso )ל'ביניב'ולינציה', אוהבת ה קדמה האמתית(. 50 גם במילים אלה ניכרים אותות השפעתו של קאפון על בוכוריטה. בעקבותיו היא התעלמה - שם, כ"י A, עמ' שם, כ"י B, עמ' שם, כ"י B, עמוד השער. 50 אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 138

306 כתב היד של המסה 'האישה הספרדייה בבוסניה' מאת בוכוריטה, 1931 פעמים 118 )תשס"ט( 139

307 אמנם רק בכתיבה פורמלית - מהמילה הספרדית היהודית valutoza ואימצה את אחותה הקסטיליינית.valerosa אימוץ הכתיב הקסטילייני בא לידי ביטוי במיוחד בהקדשה של המחזה 'איסטירקה': Penserios dedicados a mi muy querida madre, mi mamile, que la nombravan איסטירקה cuando era joben, su hija grande Bohoreta 51 הגיגים מוקדשים לאמי היקרה מאוד, לאימא'לה שלי, שבהיותה צעירה קראו לה איסטירקה, מבתה הבכורה, בוכוריטה הכתיב של הקדשה זו קסטילייני לחלוטין. ההקדשה, בדומה להקדשה הקודמת, מסגירה התפתות מסוימת לשיטת הרה קסטילייניזציה. בספרדית היהודית משתמשים בהקשרים אלה בדרך כלל בתואר השם,manseva אך בהקדשה היא הוחלפה בצורה קסטיליינית נורמטיווית:.joben גם ההקדשות של המחזה 'עיניים שלי' mios ( ) Ožos ושל המחזה 'חותנת אפילו עשויה חרס איננה טובה' נכתבו בכתיב קסטילייני נורמטיווי: Dedicados penserios y membransas a muestras nonas 52 מחשבות וזיכרונות המוקדשים לסבתות שלנו Dedicado al bravo y joben artista Šalom, el que sabe hacer reir y llorar al publico sefardi de Saraj que mucho lo quere 53 מוקדש לשחקן מעולה וצעיר, שלום, אשר יודע להצחיק ולגרום בכי לקהל הספרדי בסרייבו, קהל שאוהב אותו מאוד מן הראוי לשים לב שלמרות הנטייה לרה קסטילייניזציה המאפיינת את השורות הפורמליות האלה - ורק אותן - המילה הספרדית היהודית nona )סבתא( לא הוחלפה במקבילתה הקסטיליינית, וגם הצורה muestras לא הוחלפה ב nuestras. לסיכום, לבוכוריטה היו שלוש שיטות כתיב: שיטה כללית, שיטה אישית ושיטה פורמלית. השיטה הכללית מאפיינת את פרסומיה בעיתונות, את בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, עמוד השער. 51 בוכוריטה, עיניים שלי, כ"י B, עמוד השער. 52 בוכוריטה, חותנת, עמוד השער. 53 אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 140

308 מחזותיה ואת תמונות ההווי שלה, אשר כאמור נכתבו לשחקנים מקומיים, והיא מבוססת על הכתיב הסרבו קרואטי בתוספת יסודות קסטילייניים אחדים. השיטה האישית היא שיטה מעורבת, המאפיינת את כתיבתה הספונטנית שלא נועדה לקהל הרחב, כגון גרסאות ראשונות של ה'רומאנסירו' או של המסה 'האישה הספרדייה בבוסניה'. בשיטה זו ניכרת נטייה לעבור לכתיב קסטילייני אך בלא עקביות. בשיטה הפורמלית ניכרת מגמה לאמץ באופן מסודר את הכתיב הקסטילייני. היא שימשה בכתבים שנועדו לקהל חיצוני, כגון גרסה בתרא של ה'רומאנסירו', או ביחידות טקסט 'טקסיות', דוגמת ההקדשות או השיר 'לרגל חגיגת המאבק, העבודה וההצלה' jubileo( Al occasion del succeso,)de combate lavoro i שנכתב לכבוד אירוע משפחתי. אם כן שיטת הכתיב של בוכוריטה לא הייתה אחידה כי אם אקראית, והייתה בבחינת פשרה בין נטיות אידאליסטיות לאילוצים מעשיים, בין הרצוי למצוי. שפתה הכתובה של בוכוריטה: נורמטיוויזציה מתונה Esto tresladando en mi madre lengua esta cǐka ovra, kuala inisiativa me hue dada por el Sr. Dr. Vita Kayon ke desea ke se avle i se eskriva sofre el folklor sefardi en lingua espanjola, muestro idiom, komo lo avlamos en muestros lugares... Vo prekurar de espiegarme lo mas klaro posible, en un tono popular, ke me entiendan la mas parte del publiko. 54 Se va prekurar ke la lengua sea klara ke se pueda entender un poko mas lonđe de Bosanski Brod. 55 סופרים ספרדים אשר פעלו בסרייבו בין שתי מלחמות העולם היו חלוקים ביחסם לניב המקומי. היו שביקשו, כמו קאפון וחסידי שיטתו, לכונן ספרדית יהודית ספרותית, נורמטיווית, עכשווית ומערבית; הם ביקשו לבסס לשון זו בעיקר על 54 תרגום: אני מתרגמת לשפת האם שלי את היצירה הקטנה הזאת, שתחילתה ביזמתו של מר ד"ר ויטה קאייון, אשר רוצה שידובר וייכתב על אודות הפולקלור הספרדי בשפה ספרדית, הלשון שלנו, כפי שאנחנו מדברים אותה במקומותינו... אני אשתדל להתבטא בצורה ברורה ביותר, בנימה פופולרית, כדי שרוב הקהל יבין אותי )בוכוריטה, האישה, כ"י B, עמ' 2(. 55 תרגום: נשתדל שהשפה תהיה ברורה, כדי שיוכלו להבינה גם קצת רחוק מבוסנסקי ברוד )בוכוריטה, נביא(. פעמים 118 )תשס"ט( 141

309 המרכיב האיברו רומני של הספרדית היהודית הקיימת, ולמלא על פי הדגם הקסטילייני את החסר שצפוי היה כי ייווצר בה עקב הוויתור על המרכיבים הלא רומניים, דהיינו המרכיב העברי הארמי והמרכיב התורכי העות'מאני. כנגדם נמצאו סופרים כמו בוקי או ממ"פ, אשר לא ביקשו לחולל רפורמה כלשהי בשפה, והם השתמשו ביצירותיהם בשפה העממית החיה והתוססת של קהילתם. כאמור, הדוגלים בשיטה זו לא רק שלא שלחו את ידם לייפות את שפתן של דמויותיהם, אלא שאף בחלקים הנרטיביים השתמשו בניב. בוכוריטה לא השתייכה אף לאחת משתי הקבוצות. בדומה לקאפון הייתה לה משנה סדורה בעניין השפה. כאמור היא ביקשה ליצור חלופה להתבוללות הלשונית, לחדש את נעוריה של הספרדית היהודית ולכונן ניב עכשווי שיוכל לשמש כשפת ספרות )ואולי גם כשפת דיבור(. אולם בניגוד לקאפון סברה בוכוריטה כי אין לוותר על מרכיביה ההיסטוריים של השפה, ובכתביה שזורות מילים עבריות ותורכיות עות'מאניות רבות. היא גרסה - ובעניין זה עמדתה קרובה לעמדותיהם של בוקי, ממ"פ ואחרים אשר כתבו בשפה עממית - כי יש ליצור את הניב העכשווי הזה על בסיס השפה העממית הקיימת. אך שלא כאחרים טענה כי אין לאמץ את השפה העממית כמות שהיא אלא יש לחתור לנורמטיוויזציה מסוימת. הנורמטיוויזציה שאליה חתרה בוכוריטה לא הייתה מהפכנית ומרחיקת לכת כמו זו של קאפון. כפי שניסחה זאת בדברים המובאים כמוטו לסעיף זה, היא ביקשה בעיקר לטהר את השפה מסטיות ניביות ההופכות אותה לבלתי מובנת מחוץ לגבולותיה של המדינה )ולמוקצה מחמת מיאוס בעיני חלק של האינטליגנצייה המקומית(. בשפתה הכתובה של בוכוריטה, דהיינו בשיריה, במסותיה, במאמריה בעיתונות ובתרגומיה, לא באו לידי ביטוי חלק גדול ממאפייני הניב. למשל החציצה ]oe[ אינה קיימת בשפתה הכתובה. גם הנטייה לנטרל את ההבחנה בין התנועה הבלתי מוטעמת ]o[ לתנועה ]u[ או הנטייה לנטרל את ההבחנה בין התנועה הבלתי מוטעמת ]e[ לתנועה ]i[ כמעט ואינן קיימות בשפתה הכתובה של בוכוריטה, וכן אין בה הנטייה להורדת התנועה ]e[, בהשפעת העיצורים המכתשיים ]l[ ו ] r [, ל ] a [. בניגוד למנהג הרווח בשפה המדוברת בסרייבו, התנועה ]e[ התחילית מופיעה בשפתה הכתובה של בוכוריטה כמעט תמיד גם לפני העיצור ]s[. אך על ה ] f [ האטימולוגית, הנשמרת בשפתם המדוברת של יהודי בוסניה, בחרה בוכוריטה לוותר כמעט תמיד. למעשה המאפיין היחיד של הניב שבוכוריטה אימצה בשפתה הכתובה הוא שמירת רצף העיצורים,]-rd-[ בלי מטתזה. ויש בכך ראיה שהנורמטיוויזציה שביקשה לחולל לא נועדה לקרב את הניב הבוסני לניבים תורכיים, שבהם המטתזה אכן קיימת. אפשר היה לנסות ולפרש עובדה זו כחלק מהמגמה לקרב את הספרדית היהודית הבוסנית לקסטיליינית, אך מכלל החומר עולה דווקא אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 142

310 מסקנה אחרת - שבוכוריטה חתרה לקרב את הניב הבוסני לניב על ספרדי יהודי, שאף כי איננו קיים, מן הראוי היה שיהיה קיים. את המדיניות המודעת הזאת של בוכוריטה אפשר להדגים יפה באמצעות פולמוסה עם בוקי. בסיפורו בוקי שם בפיה של אחת הדמויות את המילים: insaradas (Akel) tjenpu, ki stavamus todu )]אותו[ הזמן שהיינו סגורות לחלוטין(. 56 חלק גדול ממאפייני הניב משתקפים במילים אלה. במאמר התגובה שלה נזקקה בוכוריטה למילים הנזכרות אך בצטטה אותן ביטלה את כל מאפייני 57 הניב המשתקפים בהן: enseradas. (Buen) tienpo, ke estavamos בארבע מילים )מילה אחת,,todu הושמטה( עשתה בוכוריטה שבעה 'תיקונים' כדי לבטל את סממני הניב: פעמיים ש חזרה את ה > o < ההיסטורית, שאצל בוקי צוינה כ > u < - במילה tjenpu/tienpo ו stavamus/estavamos ; פעמיים ש חזרה את ה > e < ההיסטורית, שאצל בוקי צוינה כ > i < - במילה ki/ke ו insaradas/enseradas ; במילה insaradas/enseradas היא גם ש חזרה את ה > e < ההיסטורית, שאצל בוקי צוינה כ > a <, בהשפעת ה > r <; נוסף על כך במילה stavamus/estavamos ש חזרה את ה > e < ההיסטורית התחילית לפני העיצור >s< המלווה בעיצור אחר >t<; ובמילה tjenpu/tienpo החליפה כדרכה את העיצור >j< ב > i < חצי עיצורית. שפתן של דמויותיה של בוכוריטה: בין ייצוג מהימן לניב מתוקן לשונן של דמויותיה של בוכוריטה שונה מלשונה שלה. בדומה לבוקי ולממ"פ ביקשה בוכוריטה ליצור דמויות ייצוגיות אשר תבטאנה את הקהילה ואת ההווי שלה, בעבר ובהווה, ועל כן התבקש שדמויותיה - לפחות אלו מהן השייכות לדורות אשר המשיכו לדבר ספרדית יהודית - תדברנה בניב המקומי. ואכן כל מאפייני הניב אשר תוארו לעיל בסעיף 'המאפיינים העיקריים של הספרדית היהודית הבוסנית' באים לידי ביטוי גם בדיבורן של דמויותיה של בוכוריטה. אך בניגוד לסופרים ניביים אשר הקפידו ששפתם תשקף בדיוק את דרכי הדיבור של בני הקהילה, לא הקפידה בוכוריטה ששפתן של דמויותיה או הייצוג הגרפי של שפתן ישקפו תמיד ובאופן שיטתי את כל מאפייני הניב. למשל היא ש חזרה את התנועה ]e[ ההיסטורית גם במקומות שבהם היא נהגית בניב הבוסני כ ] a [, בהשפעת העיצורים המכתשיים ]l[ ו ] r [. כמו כן ש חזרה לרוב את התנועה ]e[ בוקי, שכנות. 56 בוכוריטה, אימהות. 57 פעמים 118 )תשס"ט( 143

311 התחילית לפני העיצור ]s[ המלווה בעיצור אחר, אף שבניב הבוסני אין היא נהגית. לעתים אמנם מופיעות בכתיבתה של בוכוריטה צורות ניביות, למשל בדוגמה הבאה, שבה הצורות estuvo/stava מופיעות במקביל, ובצדן הצורות skova )בלי >e< תחילית( ו eskriviendo )עם >e< תחילית(. בדוגמה זו ניתן לראות גם כיצד שחזרה בוכוריטה את ה > e < ההיסטורית במילה,perdido הנהגית בניב הבוסני :pardidu Ja se loke me jamaš! Akel malmazal de los entožos verdes me se estuvo fregoneando a lado de las vakas! Jo ke las bekleo del mal ožo, ja no me agrado de verlo komo las esta mirando! Me aserki de el detras, no digas komo la sida, vidi jo ke es akel perdido de Bencion Kapuano, el ke le kere fazer tanto danjo a Eliezer, no hue haragana, incǐ esti ibrik de agua kemando, la maša tomi por si por no, y la skova para bien ke me se tope, avagar kon mis cǔrapis, kamini komo un gato! El perdido stava eskriviendo no se luke en el tefterikjo! 58 אני יודעת למה אתן קוראות לי! הביש מזל הזה עם המשקפיים הירוקים הסתובב לי ליד הפרות! אני הרי שומרת עליהן מפני עין הרעה, ולא מצא חן בעיניי איך שהוא הסתכל עליהן! התקרבתי אליו מאחור, מה אני אגיד לכן, כמו איזו שדה, ראיתי שזה בנציון קאפואנו הנוכל, זה שכל כך רוצה להזיק לאליעזר, לא התעצלתי, מילאתי את הכד הזה במים רותחים, לקחתי גם מלקחיים, ליתר ביטחון, ומטאטא, שיהיה בכל מקרה, ולאט, בגרביים בלבד, הלכתי כמו איזה חתול. הנוכל היה רושם, אני יודעת מה, בפנקס. במה שנוגע לנטרול ההבחנה בתנועות בלתי מוטעמות בין ]o[ ו ] e [ לבין ]u[ ו ] i [ בהתאמה, שיטתה של בוכוריטה נראית אקראית יותר. לא רק שהיא לא הקפידה לנטרל הבחנה זו בכל מקום, אם כי הרבתה לעשות זאת, אלא שלעתים משתקף בשפתן של דמויותיה תיקון יתר. התנועות ]o[ ו ] e [ משתחזרות לכאורה גם במקומות שבהם היו תמיד רק התנועות ]u[ ו ] i [. תיקון היתר )שיש לו הדים גם אצל שמואל רומאנו בסיפורים אחדים שפרסם בספרדית יהודית( מלמד שנטרול ההבחנה בניב בין התנועות הבלתי מוטעמות ]o[ ו ] e [ ל ] u [ ו ] i [ 58 בוכוריטה, אחווה, עמ' 29. אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 144

312 משפחה יהודית בסרייבו, סוף המאה התשע עשרה פעמים 118 )תשס"ט( 145

313 היה מסודר כל כך שכאשר ביקשו חוגים מסוימים באינטליגנצייה הספרדית המקומית לבטלו, כדי לתקן את הניב ולשחזר )או לכונן( שפה ספרותית, כבר לא ידעו להכיר את עקבותיו וביטלו לכאורה את הנטרול גם במילים שבהן הוא מעולם לא התקיים. 59 במחזותיה של בוכוריטה דוגמאות אחדות לתופעת תיקון היתר, אך בלא עקביות שעשויה הייתה ללמד כי מדובר בניסיון ליצור אידיולקט של דמות מסוימת. Nona: Asenta mes njetas. Moreniko: I jo kave nona! Nona: Tu sos cǐku, keridiko, a ti te truše šurup de almoras, veras ke bueno e komete la biskotela engjunto! 60 Asenta a lado de nona. Moreniko: Jo kero gjugar. Se va, Linda le jeva el šurup i la biskutela enriva de un platiko de la kantadera. 61 סבתא: שבו לכן, נכדותי. מוריניקו: מה עם הקפה בשבילי, סבתא! סבתא: אתה קטן, יקירי, לך הבאתי מיץ תותי עץ, תראה איזה יופי - ותאכל גם את העוגה יחד עם המיץ! בוא, שב ליד הסבתא. מוריניקו: אני רוצה לשחק. הוא הולך, לינדה מביאה לו מיץ ועוגה על תקליט. בקטע המצוטט סבתא, שעד כה דיברה בצורה רגילה לכל דבר, מתחילה פתאום לדבר בתיקון יתר. היא אומרת mes במקום e,mis במקום I, ואף biskotela במקום biskutela )שני תיקוני יתר אלה מתבטלים בדברי המחברת, בהוראה לשחקנים(. אי אפשר לתלות את הדבר בכך שסבתא מדברת עם הנין וכביכול רוצה להנחיל לו שפה גבוהה, מפני שבאותו המעמד היא קוראת לו,cǐku כנהוג בניב )לפי אותו ההיגיון, תהליך זהה היה צריך להתרחש במילה הבאה - אך במקום זה מופיעה בטקסט הצורה,keridiko ולא keridiku או.)keridikju 59 לפרטים ראו: פאפו, מי. 60 בין שתי מלחמות העולם היו בסרבו קרואטית הכתובה בכתיב לטיני שלוש דרכים חלופיות לציון הפונמה :]dз[ gj,dj ו đ. המימוש הפונולוגי של כולן שווה, והוא ג'. 61 בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה א, עמ' 9. בדומה לכך לינדה מתוארת שם על ידי בוכוריטה עצמה )בהוראות לשחקנים הכתובות בסוגריים( כ maravejada muj )מתפעלת מאוד(. ראו: שם, כ"י A, מערכה ראשונה, עמ' 11. לדברי אליעזר ב'אחווה' דונה היא viktema )קרבן( של כעסו של אשר. ראו: בוכוריטה, אחווה, עמ' 9. אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 146

314 אם כן מתבקשת המסקנה כי סגנון דיבורן של דמויותיה של בוכוריטה אינו משקף דיבור עממי ראלי, כמו דיבורן של דמויותיהן של סופרים ניביים, אך גם אינו מתכחש ומתנכר לדיבור זה, כפי שעשו קאפון וחסידי שיטתו. חוסר אחידות ניכר בשפתן של דמויותיה של בוכוריטה גם במה שנוגע להשתקפות הנטייה הקיימת בניב לשמר ]f[ אטימולוגית )תוך כדי קיום הווריאציות במילים מסוימות(. למשל בתמונת ההווי 'היה היה' de( Avia,)ser האם מספרת לבנותיה סיפור עממי. במשפט הראשון היא משתמשת בצורה,iža אך כבר במשפט השלישי מופיעה הצורה :fiža Avia de ser una iža del rey ke se jamava Sol. Sol era su nombre, i su ermozura no era menos! Kara: sangre i lecě, kaveos klaros no digaš, la kolor del trigo ruvjo, ožo arazgado, mavi. El rey i la reina la kerian komo fiža regalada. 62 היה הייתה בת מלך אחת שקראו לה סול. קראו לה סול ]שמש[, והיא הייתה יפה כמו השמש! פניה: דם וחלב, שערה בהיר - מה אני אגיד לכן, חיטה בשלה, עיניה - כחולות, גדולות. המלך והמלכה אהבו אותה כמו שאוהבים בת יחידה. המאפיין היחיד של הניב שבא לידי ביטוי ללא יוצא מן הכלל היא שמירת רצף העיצורים,]-rd-[ בלי מטתזה. למרות שהייתה באסתאנבול בשנותיה המעצבות לא אימצה בוכוריטה לשפתה את המטתזה המאפיינת את הניבים התורכיים והיא אינה מופיע בכתביה. לסיכום, חוסר השיטה של בוכוריטה בעיצוב שפתן של דמויותיה ניכר ועקבי בכל מחזותיה ובכל תמונות ההווי שלה. סגנון כתיבתה היה אקראי, והוא נע בין ייצוג הניב לתיקונו - הגרפי לכל הפחות. כאמור כל מאפייני הניב באים לידי ביטוי בכתיבתה של בוכוריטה, אך לא באופן שיטתי, לא תמיד ולא בכל מקום, כי אם בפיזור ובאופן ספורדי. השפעות סרבו קרואטיות על הספרדית היהודית הבוסנית שבפי דמויותיה של בוכוריטה א. השפעות בתחום הפונולוגיה הנטייה לבטא עיצורים פוצצים וילוניים ]g[ ו ] k [ כח כ יים ] k[ ו ] g [, אחרי 62 בוכוריטה, הי ה היה, גרסה ב, עמ' 3. פעמים 118 )תשס"ט( 147

315 התנועה החכית המוטעמת ]i[ 63 באה לידי ביטוי במיוחד בצורת הקטנה, וזאת מפני שבסיומות הקטנה -ikas( )-iko, -ika, -ikos, העיצור הפוצץ הווילוני ]k[ מופיע תמיד אחרי התנועה החכית המוטעמת ]i[. להלן מספר דוגמאות מלוקטות מקורפוס מחזותיה ותמונות ההווי של בוכוריטה: Cěsatlik, césatlik, esto ja siento de kuando kunava jo a los ermanikjos. 64 משבר, משבר, זה מה שאני שומעת מאז שהייתי מרדימה את אחיי הקטנים. y a la kitara le vamos meter un kulcǎnidikjo. 65 ולגיטרה נשים לה איזה שמיכה קטנה. Bendicǒ palikjo de un tiempo! 66 ברוך המקל של פעם! Komo el perikjo va tornar. 67 כמו כלבון הוא יחזור! היא שותה לגימה אחת, כולן beven. 68 beve un sorvikjo, todas שותות. Toma, agora, todas una tasikja de lecě. 69 עכשיו קחו כולכן ספלון חלב. 63 לעתים העיצור ] k[ יכול להתחזק עד כדי ]c [. למשל השם Ariva va morar tata y בדוגמה הבאה נהגה כ Raficǒ : Rafikjo mama, abašo vo morar yo kuando vo ser tata, i tu Raficǒ, vas kortižo a morar kon el pero, alado de kaza, en el )למעלה יגור אבא, וגם אימא, למטה אגור אני כשאהיה אבא, ואתה ראפיג'ו תגור עם כלב, ליד הבית, בחצר ]בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה ג, עמ' 1 א[(. בניב הבוסני גם העיצור ] g[ יכול להתחזק עד כדי,]dз[ אך לא מצאתי דוגמאות לכך במפעלה הספרותי של בוכוריטה. 64 בוכוריטה, הסבלנות, עמ' בוכוריטה, אחווה, עמ' שם, עמ' שם, עמ' שם. 69 שם, עמ' 40. אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 148

316 Las vizinikjas le incěron los mejojos! 70 השכנות בלבלו לה את מוח! נטייה זו נוגעת לאוצר המילים הספרדי היהודי כולו, בלי הבחנה על פי מקורן האטימולוגי של מילים. היא מתקיימת במילים ממקור איברו רומני )כמו ברשימה המובאת לעיל(, אך גם במילים שמקורן תורכי עות'מאני )למשל במילה )tefterikjo או סרבו קרואטי )כמו במילה javanikjus או )zelenikjas ואף בצורות חיבה הנגזרות משמות פרטיים יהודיים ספרדיים,)Merkadikja( עבריים Nisimikjo( )Mošikjo, Rafikjo, או סרביים Petrikjo( או.)Jovikjo El perdido stava eskriviendo no se luke en el tefterikjo! 71 המנוול הזה כתב, אני יודעת מה, בפנקסון! Son buenus lus javanikjus. 72 הם טובים, הסרבים האלה. Ariva faziremos konducǔ, mosfaziremos zelenikjas, veras komer, veras batir el diente! 73 למעלה נעשה משהו לחטוף, נעשה לנו פשטידות, את תראי מה זה לאכול, תראי מה זה להעסיק שיניים. Tristi di Merkadikja! 74 אוי לך מירקאדיקייה! Si estava Mošikjo, Rafikjo, Nisimikjo, si avia ken ke vos mire komo lavoraš, vieraš manear de brasos, kuerpo, maneavaš luke kale y no kale! 75 אילו היו פה מושיקייו, ראפיקייו, ניסימיקייו, אילו היה מי שיסתכל עליכן כשאתן עובדות, הייתן רואות מה זה להניע ידיים, גוף, הייתן מניעות מה שצריך ומה שלא צריך! שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' 39 ב. 75 פעמים 118 )תשס"ט( 149

317 Aaa, Petrikjo i Jovikjo! 76 אהה, פיטריקייו ויוב'יקייו! כאמור נטייה זו איננה קשורה לצורת הקטנה דווקא, והיא יכולה להתקיים בכל מקום שבו העיצור הפוצץ הווילוני ]k[ מופיע אחרי התנועה החכית המוטעמת ]i[ )כמו בתוארי השם )cǐkjo, haraganikja, pretikja, rikjo או העיצור הפוצץ הווילוני ]g[ מופיע אחרי תנועה זו )כמו בשמות העצם ombligju או :bendizir בהווה של הפועל ]subjantivo[ או בציווי במודוס התילוי pingja.)bendigja C ikjo gusto hue kuando la resivio tu Ašer el ministro prezidenti. 77 לא ממש יפה היה כשקיבל את פניה אשר שלך - ראש הממשלה שלך. A tus anjos hue yo, muj rizona y haraganikja, y la verdat ke te diga: abolada, abolada. 78 בגילך אני הייתי צחקנית גדולה ודי עצלה, ולהגיד לך את האמת, הייתי מעופפת, מעופפת. I tu, pretikja! Ketal te kamina a ti el fecǒ? 79 ואת, שחרחורת! איך מתקדמת העבודה שלך? Rikjo no so, ja saveš, ama kuando me kantan las fižikjas, no mi trukava por el mas gevir de la sivdat. 80 אינני עשיר, אתם יודעים, אבל כשבנותי שרות לי, לא הייתי מחליף את מקומי עם גדולי הגבירים בעיר. Si va ver la pingja i algo de apetitozo naldo jo! 81 אם תהיה שם איזה 'טיפה' ומשהו טעים - הנני. שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' שם, עמ' 39 א. 79 בוכוריטה, הסבלנות, עמ' בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה ב, עמ' אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 150

318 Dizen ke eja esta tan alta ke tu no li puedis vinir ni al ombligju! 82 Bendigja al Kriador ke no les da mala vida. 83 אומרים שהיא כל כך גבוהה שאתה לא מגיע עד לברכיים שלה! תודי לבורא שאינו נותן לכם חיים רעים. ב. השפעות מורפולוגיות בקורפוס מחזותיה ותמונות ההווי של בוכוריטה )וכן בשאר כתביה( כינוי גוף ראשון )mozotras( ושני )vozotras( אינם מופיעים לעולם בנקבה רבות. הצורות mozotros ו vozotros משמשות לשני המינים. ככל הנראה מדובר בהשפעה של השפה הסרבו קרואטית, אשר אינה מבדילה בין זכר לנקבה בכינויי גוף ראשון ושני של רבים, ושכינויי גוף אחידים, mi )אנחנו( ו vi )אתם/ן(, משמשים בה לשני המינים. 84 להלן מספר דוגמאות מהקורפוס: Sara: Ajdi, mana, kantimos i mozotros vamos akompañar. (Kantan las tres.) 85 la madre: Veš luke son lus ombres! El Dio no de, kreerlos! Sara: No se spante por mozotros, mana! Rahela: Mozotros no bivimos en tiera de Moros! 86 שרה: בואי, אימא, שירי לנו - ואנחנו נלווה אותך. )שלושתן שרות.( האם:... ראיתן מה זה גברים, אלוהים ישמור, להאמין להם! שרה: אל תפחדי בשבילנו, אימא! רחל: אנחנו לא חיות בארץ המורים! בוכוריטה, אחווה, עמ' בוכוריטה, הסבלנות, עמ' יש לציין כי בספרדית היהודית הבוסנית נשתמרה ההבחנה בין זכר לנקבה )eyos/eyas( בכינוי גוף זה. העובדה שבסרבו קרואטית יש הבחנה בין זכר לנקבה בכינוי גוף שלישי של רבים oni( ]הם[, one ]הן[( רק חיזקה את ההבחנה הקיימת. 85 בוכוריטה, הי ה היה, גרסה ב, עמ' שם, עמ' 10. פעמים 118 )תשס"ט( 151

319 Esterka: Ves, Linda, kuando entro esta senjora, del paso ke izo, de la ožada ke ecǒ, jo supe en su momento ke no va merkar nada! Mozotros huemos en una klasa, y siempre me tuvo selo, porke jo ambezava mežor ke ea, agora vino komo si vinsia la guera, a mostrarme ke ea es rika, y yo kale ke lavore. 87 איסטירקה: את רואה, לינדה, כשנכנסה הגברת הזאת, מהצעד שהיא עשתה, מהמבט שלה, אני מיד ידעתי שהיא לא תקנה כלום! אנחנו למדנו באותה כיתה, והיא תמיד קינאה בי, מפני שאני למדתי יותר טוב ממנה, ועכשיו היא הגיעה כאילו שניצחה במלחמה, להראות לי שהיא עשירה, ושאני חייבת לעבוד. Rikica: A las senjoras amas ja les pasa, ja se ulvidan. Se sakuden enriva de mozotros las lavoraderas y las cǐkas. 88 ריקיצה: לגבירות זה עובר, הן שוכחות. הן מוציאות את זה עלינו העובדות והקטנות. Žusta: Kuantas son las doljozas ke meresen jir a los korzos, esto es a ravijar. La keria ver! Las keria ver! Kontar las pudijamos! Mos afogamos ejajas de fitecǒs! A semanas enteras no vemos luz de bivos. Sino avia algunos kidušin al kal, jo no se! Aj! Salga mi enimigo komo salimos mozotros las mužeris! 89 ז'וסטה: כמה יש כבר עדינות כאלה שזוכות לצאת לטיילת, זה מה שמכעיס. אני רוצה לראות אותה! אני רוצה לראות אותן! אפשר לספור אותן! אנחנו, המסכנות, טובעות בעבודות בית! שבועות שלמים אנחנו לא רואות את אור היום. - אם לא היו איזה קידושין בבית הכנסת, אני לא יודעת...! אוי! י צאו אויביי כמה שיוצאות אנחנו הנשים! בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה ב, עמ' שם, עמ' בוכוריטה, זמנים, עמ' אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 152

320 Linda: Mira konfafa de nona i njeta ni ecǎs tino ke Moreniko se hue alado de vozotros i ke se durmio. 90 לינדה: ראו דיבורים של סבתא ונכדה - אפילו לא ש מ ת לב שמוריניקו היה לידכן ושהוא נרדם. Dona: I onde vos se topa a vozotros el korason? Al ruksak parese! Palombi: Asu lugar komo y a vozotros las idealistas. Solo ke mozotros no lo ecǎmos tanto e este korason tyran! Ke salte, ke sufra, ke jore mozotros adelantre, bivimos y no mos dešamos amargar de el! Dona: Beata vozotros! Bendicǎs seaš. Ansina kalia ser! Esto es manjas kon las kualas se nasen! No se deša esto ambezar esto no es alfabet! 91 דונה: ואיפה הלב שלהן? בתיק גב כנראה! פאלומבי: במקומו - כמו אצלכן האידאליסטיות. רק שאנחנו לא כל כך שמות לב ללב, הרודן הזה! שיקפוץ, שיסבול, שיבכה - ואנחנו נתקדם, נחיה, ולא ניתן לו למרמר אותנו! דונה: אשריכן! ברוכות אתן. כך היה צריך להיות! אלה תכונות שנולדים אתן! אי אפשר ללמוד את זה - זה לא אלף בית!( זוהי השפעה סרבו קרואטית מובהקת על לשונה של בוכוריטה דווקא, ואין היא קיימת, למיטב ידיעתי, בכתביהם של סופרים יהודים ספרדים אחרים אשר פעלו בסרייבו באותה התקופה. למשל בוקי השתמש במפורש בצורות נקבה מיוחדות לכינויי גוף ראשון ושני של רבים. בסיפורו 'הכנות' בירטה אומרת לא מה: sporedijar Tu mus keris a mozotras )את רוצה להשוות אותנו(, ובהמשך אמה אומרת לה: ratoneras Importa vuoztras soš las )מה 92 שחשוב זה שאתן מלכודות עכברים(. בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה א, עמ' בוכוריטה, אחווה, עמ' , 91 בוקי, הכנות. 92 פעמים 118 )תשס"ט( 153

321 ג. השפעות מורפולוגיות תחביריות אחת ההשפעות המעניינות ביותר של השפה הסרבו קרואטית העממית המדוברת על הספרדית היהודית הבוסנית המדוברת היא חיזוק הנטייה להשתמש בכינויי גוף המציינים מושא עקיף להבעת קרבה. תופעה זו קיימת גם בקסטיליינית, 93 ובניבים ספרדיים יהודיים אחרים, אך בבוסניה, בהשפעת התופעה המקבילה בסרבו קרואטית המדוברת, היא התחזקה והפכה לנפוצה מאוד. עם זאת תפקידם הראשוני של כינויי הגוף המציינים מושא עקיף לא נפגם, וכך הם משמשים בעת ובעונה אחת בשני תפקידים שונים ורחוקים. דוברי ניבים של ספרדית יהודית שבהם כינויי גוף מושא המציינים עקיף אינם משמשים להבעת קרבה, עשויים להתקשות בקריאת טקסטים הכתובים בניב הבוסני ואף להיתקל באי הבנות בשיחה חיה עם דוברי הניב הבוסני. התופעה הנפוצה כל כך בשפתם המדוברת של יהודי בוסניה, שכיחה גם בטקסטים המשקפים את שפת הדיבור אשר פורסמו בסרייבו בין שתי מלחמות העולם, ואף במחזות ובתמונות ההווי של בוכוריטה נמצאו לה דוגמאות רבות. להלן כמה מהן )אחרי המובאה בספרדית יהודית באה המקבילה בסרבו קרואטית, לעתים רק מקבילה חלקית, ולאחר מכן - התרגום העברי(: Alas skundidas, el rubi ke ambizava a los kunjadikos, me ecǎva muestras i cǎp cǔp, cǎp cǔp te embezo yo a meldar tenga bueno mi Luna oj en dia kuando la veo me akordo i dainda keria darle las mersedes! 94...i malo po malo, malo po malo naucǐm ti ja da cǐtam... במחתרת, רובי, שלימד את בנ י גיסי, הראה לי, ואט אט, אט אט, ואני, יקירתי, למדתי לקרוא - שיהיה לה כל טוב ללונה שלי, עד היום כשאני רואה אותה אני נזכרת, ועדיין אני רוצה להודות לה. Mozotros te tanjimos esta plata sin azer guzma unas 50 vezes! 95 Mi smo ti svirale tu plocǔ, bez pretjerivanja, nekih 50 puta. אנחנו, יקירתי, השמענו את התקליט הזה, בלי להגזים, איזה 50 פעם. ראו: גרסיה, עמ' posesivo( 344 )Dativo de interés y 93 והדוגמאות שם, למשל: Dios te me guarde de mal בוכוריטה, איסטירקה, כ"י B, מערכה א, עמ' שם, עמ' אליעזר פאפו / משנתה הלשונית של לאורה פאפו 154

322 סרייבו בין שתי מלחמות העולם פעמים 118 )תשס"ט( 155