סוגיות חברתיות בישראל

Transcript

1 החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה סוגיות חברתיות בישראל גיליון מס 23 חורף 2017 תשע ז

2

3 גיליון 2 3 חורף תשע"ז החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה עורך: ד"ר משה לוי, אוניברסיטת אריאל בשומרון עורך מייסד: פרופ דן סואן, אוניברסיטת אריאל בשומרון מערכת אקזקוטיבית: ד"ר נסים ליאון, אוניברסיטת בר-אילן; ד"ר סמדר נוי, המכללה האקדמית אשקלון עורך מדור סקירת ספרים: ד"ר עוזי בן-שלום, אוניברסיטת אריאל בשומרון כתובת המערכת: החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה אוניברסיטת אריאל בשומרון מועצת המערכת: פרופ איתן אלעד, אוניברסיטת אריאל בשומרון פרופ אליעזר בן רפאל, אוניברסיטת תל אביב פרופ שרה גורי-רוזנבליט, האוניברסיטה הפתוחה פרופ יונה גינזבורג, אוניברסיטת בר-אילן פרופ' ניצה דוידוביץ, אוניברסיטת אריאל בשומרון פרופ רן חרמש, אוניברסיטת אריאל בשומרון ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב פרופ אוריאל לוויתן, אוניברסיטת חיפה פרופ זהבה סולומון, אוניברסיטת תל אביב פרופ סוזן סרד, אוניברסיטת סאפוק, בוסטון פרופ חוה עציוני-הלוי, אוניברסיטת בר-אילן פרופ אבי קירשנבאום, הטכניון פרופ ניסן רובין, אוניברסיטת בר-אילן פרופ' יצחק שנל, אוניברסיטת תל אביב פרופ' רחל שרעבי, המכללה האקדמית אשקלון טל: פקס: דוא"ל: moshele@ariel.ac.il עריכה גרפית: שיר רן ISSN X

4 הנחיות להגשת כתבי יד לפרסום בסוגיות חברתיות בישראל למאמרים הכתובים עברית יש לצרף תקציר באנגלית, ולמאמרים הכתובים אנגלית יש לצרף תקציר בעברית. התקציר יהיה בהיקף של מילים. אין המערכת מתרגמת תקצירים! לכל מאמר יש לצרף 6-5 מילות מפתח, המצביעות על הנושאים העיקריים שיידונו במאמר. המאמר עצמו יהיה בהיקף של 9,000-5,000 מילים, בכלל זה גם המקורות. את המאמרים יש להקליד בגופן.Times New Roman 12 יש להעבירם על פי כתובת המייל המופיעה בראש הגיליון, ולבקש אישור על קבלתם. כללי הכתיבה והאזכור החלים על המאמרים הם כללי ה- APA. ניתן לדלות אותם מאתר הנחיות הכתיבה של כתב העת מגמות באינטרנט או במישרין מאתר ה- APA. הערות שוליים של המחבר לא יוכנסו בשולי העמוד, אלא יקובצו במספור רץ בסוף המאמר. כל המאמרים יועברו לקוראים חיצוניים לשיפוט.

5 תוכן העניינים 4 6 דבר העורך אביגיל מור מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" מרים ביליג ונגה פרידמן שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם עופר מוכתר ודורית מסיקה מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 118 אודי כרמי מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 140 בתיה בן הדור אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל I רינה שחר וטל סורמלו סקירת ספרים על המחברים תקצירים באנגלית הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך

6 דבר העורך בפתח הדברים ברצוני לברך את פרופ דן סואן לרגל יציאתו לגמלאות. פרופ סואן, מייסד סוגיות חברתיות בישראל ועורכו הראשי למשך עשור, ביקש ליצור בכתב העת בימה עברית לשיח אקדמי מגוון העוסק בחברה הישראלית. ב- 22 הגיליונות שפרופ סואן ערך נכללו מאמרים מתחומי ידע שונים שנכתבו על פי מתודולוגיות שונות לחקר סוגיות המעסיקות את החברה הישראלית ואת חוקריה. גיוון זה אף התבטא בנכונותה של המערכת לקבל לפרסום מאמרים שנכתבו מפרסקטיבות ערכיות שונות המאפשרות להבין סוגיות מרכזיות בהוויה הישראלית המתפתחת באופנים חדשים ומעניינים. בשם חברי המערכת אבקש להודות לפרופ סואן על יוזמתו המבורכת, על יכולתו לגייס חוקרים ותיקים וצעירים ממוסדות שונים לתרום מפרי מחקריהם לכתב העת, ועל עבודותו השקדנית שנעשתה בתנאים לא פשוטים. נאחל לפרופ סואן בריאות והצלחה בהמשך דרכו ונקווה כי כתב העת ימשיך להיות מקור גאווה ועניין למייסדו. גיליון זה מחזיק שבעה מאמרים העוסקים בנושאים מגוונים רבים: הטרדות מיניות במרחב הציבורי, הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות, שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום, משמעותם של מועדוני אגרוף לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים, יציאתם לעצמאות של איגודי הספורט הישראלים, אימון מנהלים )coaching( בארגונים ישראליים, וספרות הילדים החרדית. במאמר הפותח אביגיל מור עוסקת בהיבט חשוב של סוגיה הנמצאת בימים אלה במרכזו של השיח הציבורי בישראל הטרדות מיניות. ממצאי המחקר, המתמקד בהטרדות ברחוב, מציגים פער מגדרי ניכר בשיעורי החשיפה להטרדת רחוב, בהגדרת התופעה כהטרדה מינית ובהשפעותיה הנפשיות. ממצאים אלו מלמדים כי כל סוגי הטרדת הרחוב שנשים רבות חוות מהווים בעיה מרכזית ורצינית מאוד בחייהן, בעוד שמחייהם של גברים היא נעדרת כמעט לחלוטין. שני המאמרים הבאים בקובץ דנים במשמעותה של תופעת ההתנדבות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית. מאמרן של ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב משווה בין חוויית ההתנדבות של גברים ובין חוויית ההתנדבות של נשים שהתנדבו במהלך מבצע צוק איתן. מן המחקר עולה שלמרות המניעים הזהים ורמת שביעות הרצון הדומה של נשים וגברים, נמצא שגברים חוו יותר מנשים תחושת רווחה נפשית באפקט החיובי במהלך ההתנדבות, וכן נמצאו הבדלים בהערכת מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד. 4

7 מאמרן של מרים ביליג ונגה פרידמן מלמד על תרומתם החיובית של בני נוער ששולבו בצוות חירום יישובי ביישוב בשומרון. תרומה זו כוללת שיפור בתהליך היישום של מערך החירום היישובי, בחיזוק ההון הקהילתי ביישוב, ובהעצמת בני הנוער והפיכתם לחלק פעיל בקהילה. מאמרם של עופר מוכתר ודורית מסיקה עוסק אף הוא בבני נוער ובשילובם בקהילה. המאמר מבוסס על מחקר שנערך ביפו, בירושלים ובעכו, והוא עומד על הפעילות החינוכית- טיפולית הנעשית במועדוני אגרוף לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים. ממצאי המחקר מעידים כי העצמת בני הנוער המהגרים באמצעות אימון ספורטיבי מעודדת את השתלבותם הנורמטיבית בחברה, מונעת מהם להיקלע לסיטואציות אלימות מחוץ לזירת האגרוף ומנתבת אותם לדפוסי התנהגות התורמים לקהילה. העיסוק בספורט עומד גם בלב מאמרו של אודי כרמי. מאמר זה מציג ניתוח היסטורי מעמיק של התהליך שעבר על מוסדות הספורט בישראל, והוא מתאר את תהליך סגירת ההתאחדות לספורט ואת מאבקם הממושך של איגודי הספורט ב מודל הפוליטי ששלט בספורט מאז תקופת היישוב. מאמרה של בתיה בן הדור מציג כיצד תהליך אימון מנהלים )coaching( משמש כלי להערכה סמויה של המתאמנים. ממצאי המחקר, המבוסס על נתונים שנאספו בשמונה ארגונים שונים בישראל, מעידים על עוצמת הפרקטיקה של אימון ככלי להערכת תפקוד בארגון ועל האילוצים הרבים בביצוע תהליך האימון. מאמרן של רינה שחר וטל סור, החותם את הגיליון הנוכחי, בוחן את הקריטריונים המכוונים הורים חרדים בבחירת ספר לילדיהם, מתוך התמקדות בספרים לגיל הרך. הממצאים מראים כי ספרי הילדים נתפסים באוכלוסייה החרדית ככלי חינוכי מן הדרגה הראשונה, והם נבחרים בקפידה על פי כמה קריטריונים, כגון איכות הספר, רמת הכתיבה, תקינות השפה ורמת העניין בתוכני הספרים, שעברו סינון קפדני מתכנים אלימים ובלתי צנועים. בהזדמנות זו אנו שמחים לקדם בברכה את הצטרפותה של פרופ רחל שרעבי למערכת. ד"ר משה לוי 5

8 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה אביגיל מור תקציר מחקר זה בוחן את שכיחות החשיפה להטרדת רחוב, דהיינו, להתייחסויות מיניות בלתי רצויות מצד זרים במרחב הציבורי, אצל נשים לעומת גברים; את מידת ההגדרה של התנהגויות אלו כהטרדה מינית על ידי שני המינים; ואת ההשלכות הנפשיות של חוויות אלו על שני המינים, בעיקר בכל הקשור לפחד מפני אלימות מינית. המחקר הנוכחי הוא הראשון מסוגו בישראל הבוחן את הקשר בין הטרדת רחוב ובין פחד מפני אלימות מינית, וכן את ההבדלים המגדריים בשיעורי החשיפה להטרדה כזו ובהגדרתה כהטרדה מינית. 229 צעירות וצעירים מילאו שאלון לדיווח עצמי ש כ לל ארבעה סולמות מדידה בעלי מהימנות פנימית גבוהה ביותר. הממצאים מתעדים פער מגדרי מובהק בשיעורי החשיפה להטרדת רחוב, בהגדרת התופעה כהטרדה מינית ובהשפעותיה הנפשיות. שיעורי החשיפה שנמצאו אצל הנשים היו גבוהים במידה ניכרת משיעוריה אצל הגברים. חשיפה מוגברת זו נקשרת אצל הנשים, אך לא אצל הגברים, לפחד ולחשש מפני אלימות מינית. הבדלים מגדריים התגלו גם בהגדרתן של התייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי כהטרדה מינית: נשים נוטות להגדירן כך הרבה יותר מגברים. עוד נמצא כי עמדות סקסיסטיות והחזקה במיתוסי אונס מקטינות את סיכויי ההכרה בהטרדה מסוג זה. מילות מפתח: הטרדת רחוב, הטרדה מינית, תקיפה מינית, אלימות מינית, הבדלים מגדריים. מבוא הטרדה מינית היא בעיה חברתית רווחת המתרחשת בהקשרים שונים ומגוונים, כגון במקום העבודה, במקום הלימודים, במהלך השירות הצבאי או בכל מקום אחר )גלזרמן, ממן ורבינרסון, ;2008 מור, ;2011,2009 קמיר, ; )Tabak, המודעות הציבורית לקיומה של ההטרדה המינית וההכרה החברתית הן בשכיחותה הגבוהה הן בהשלכותיה הרגשיות הקשות הולכות וגוברות )קמיר, 2011; קמיר, הריס, ברנדווימן, פגודה וויטנר, 2014; 2010 Kelly,.)Wesselmann & עם זאת, הכרה זו מתמקדת באופן צר למדי בעיקר בהטרדה מינית הנקשרת ליחסי כוח, בדגש על הטרדה פיזית ופחות על הווריאציה המילולית )לבנון, 2011(. מטרת המחקר הנוכחי לשרטט תמונת מצב של ההצקות המיניות השגרתיות 6

9 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 7 יותר, אלה המתרחשות באופן יום-יומי במרחב הציבורי, למשל ברחוב, בתחבורה הציבורית, במתחמים הומי אדם, במקומות בילוי וכדומה, בהשוואה מגדרית. לשם כך נבדקו שיעורי החשיפה להתייחסויות מיניות בלתי רצויות מצד זרים במרחב הציבורי המכונות בספרות העולמית "הטרדת רחוב" 2010( Kearl, )Fairchild & Rudman, 2008; בקרב נשים לעומת גברים, וכן המידה שבה התייחסויות אלה נחוות ומוגדרות כהטרדה מינית ומלבות פחד מפני אלימות מינית בקרב שני המינים. בתור רקע לדיון בהטרדת רחוב, מן הראוי לבחון את הידוע על הטרדה מינית בכלל, שכן המונח "הטרדת רחוב" מתייחס להתייחסויות מיניות בלתי רצויות מצד זרים במרחב הציבורי כגון מעשים מגונים, הצעות מיניות בלתי רצויות, התייחסות מינית משפילה וכדומה העולות בקנה אחד עם הגדרות החוק הישראלי להטרדה מינית. אמנם מרבית ההתייחסויות הללו מתרחשות, כמעט בהגדרה, באופן חד-פעמי מבלי שתהיה לנפגעת הזדמנות להראות את חוסר רצונה, ובמובן זה ניתן לומר כי החוק הישראלי בניסוחו הנוכחי צר מלהכיל את רובן, ואף אינו מתיישב עם המגמה העולמית, הרואה בהטרדת הרחוב תת- קטגוריה של ההטרדה המינית Kearl,( Fairchild & Rudman, 2008; Gardner, 1995; Kelly, 2010 ;2010(; Wesselmann & אך לצד ההכרה באי-ההלימה המלאה בין הגדרת החוק ובין המונח "הטרדת רחוב", נראה כי אין מניעה להשתמש בו במאמר זה כפי שמקובל בספרות העולמית. מה גם שעניינו של מחקר זה איננו הזווית המשפטית כי אם הזווית הפסיכולוגית, דהיינו, המידה שבה התייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי נחוות כהטרדה בעלת אופי מיני ומוגדרות כך בפי הנפגעות. אשר על כן, יש חשיבות לבדוק אם גם בחברה הישראלית נחווית הטרדת הרחוב כהטרדה מינית, ומהן השלכותיה. שיעורי ההטרדה המינית במקום העבודה בישראל תועדו אמפירית בכמה מחקרים, שמהם עולה כי 35% 70% מן הנשים בישראל יעברו הטרדה מינית במקום עבודתן, וכי השונ ות בין שיעורי ההטרדות נקשרת לגילה ולמצבה המשפחתי של העובדת )דו"ח מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, 2010; מור, 2011(. עוד עולה ממחקרים אלו כי מרבית התלונות על הטרדה מינית בעשור הראשון לקיומו של החוק נוגעות להטרדות שבוצעו בהקשר של יחסי עבודה )קמיר ואחרות, 2014(. כך גם בשיח הציבורי, אשר התמקדותו בהטרדה מינית מסוג זה נובעת ככל הנראה מן ההכרה שניצול של יחסי כוח הנו פסול במהותו )מור, 2011; קמיר, 2009(. נוסף על כך, גם העובדה שמפנה הפניות המיניות ידוע ומוכר למוטרדת מקלה, באופן תאורטי לפחות, על הפעלת סנקציות משפטיות נגדו, מה שמקנה הרגשה שניתן ושיש טעם לפעול בנדון 2000( Nielsen,.)Bowman, 1993; לעומת זאת, נראה כי יש הכרה חברתית פחותה בסוגים אחרים של הטרדה מינית, כמו

10 אביגיל מור 8 גם בצורך להקנות לנשים הגנה מפניהם. יותר מכול, יש התייחסות ציבורית מועטה ביותר להטרדת הרחוב ולהצקות המיניות היום-יומיות שנשים חוות מידי גברים זרים במרחב הציבורי. בשונה מהטרדה מינית המתבצעת בידי אדם שמוכר לנפגעת, כגון מעביד, מכר, בן משפחה וכדומה, הטרדת הרחוב מתבצעת בידי זרים ברחוב, בתחבורה הציבורית, במקומות בילוי ובמקומות ציבוריים אחרים )1993.)Bowman, אף שהחוק הישראלי אוסר על הטרדה מינית בכל מקום ובכל הקשר, ייתכן כאמור שהוא צר מדי מכדי לכלול סוג זה של הטרדה בשל דרישתו להתייחסויות חוזרות ולהדיפתן, שנעדרות על פי רוב מהטרדה על ידי זר במרחב הציבורי. גם הספרות המחקרית אינה מרבה לעסוק בסוג זה של פניות מיניות בלתי רצויות, למרות העובדה שהחוק חל גם עליהן בהקשרים מסוימים. משום כך אין מידע רב, באופן יחסי, בנוגע לשיעוריה של הטרדה כזו. עם זאת, מן המעט הידוע מדובר בתופעה נרחבת ביותר. הספרות העולמית המועטה הקיימת מתעדת שיעורי שכיחות של 80% ויותר אצל נשים, הגבוהים הרבה יותר משיעורי ההטרדה המינית במקום העבודה, ומעידים שנשים נחשפות אליה באופן שגרתי ביותר 2000( Welsh,.)Gardner, 1995; MacMillan, Nierobisz, & למעשה, ההטרדה מצד זרים כה רווחת עד שנדמה שהיא חלק מן המרקם החברתי, ואין כמעט מקום שבו נשים מוגנות מפניה. כמעט בכל אשר יפנו יש סיכון שייתקלו בה, שוב ושוב. הטרדה זו כוללת התנהגויות מילוליות ובלתי מילוליות, כגון קריאות מיניות, נגיעות בחלקי גוף אינטימיים, הערות מיניות משפילות, הצעות בעלות אופי מיני, היצמדות או התחככות מצד גברים זרים במרחב הציבורי 2010( Kearl,.)Bowman, 1993; Gardner, 1995; עוד נמצא במחקרים אלו ש- 70% בערך מהטרדות הרחוב נעשות בידי גבר בודד, ואילו ביתר ההטרדות מעורבים כמה גברים )2010,)Kearl, וכן שלמרבית הנשים בארצות שבהן התקיימו המחקרים ברור שאיש בסביבתן לא יתייחס ברצינות למצוקתן, ועל כן הן מרגישות חסרות אונים. מן האחוז הנמוך מאוד של תלונות על הטרדה מינית מצד זרים בישראל כ- 15% מכלל התלונות )קמיר ואחרות, 2014( ניתן לשער שגם כאן אין לנפגעות ציפייה להתייחסות מערכתית רצינית לאשר עבר עליהן. כאמור, הטרדת רחוב דומה במובנים מהותיים מאוד להטרדה מינית מכל סוג אחר. בדומה להטרדות האחרות, הטרדת רחוב מושתתת על התייחסויות מיניות לאישה שאינה מעוניינת בהן, תוך התייחסות משפילה אליה כאל חפץ מיני המותר לכול. גם ההתנהגויות הכלולות בה דומות, בין אם מדובר בנגיעות בלתי רצויות ובין אם בהחפצה מילולית Fairchild( Rudman, 2008 &(; אלו גם אלו עלולות לגרום תחושת עלבון והשפלה. כדבריה של הראבן )1999(, הטרדה מינית מכל סוג היא פלישה לא רצויה, המל ווה בהתעלמות מתגובתה

11 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 9 המילולית והפיזית של הנפלשת ובמחיקת אותות הרתיעה והסלידה שלה. שני סוגי הטרדה אלו הם וריאציות של האלימות המגדרית כלפי נשים, וכמו כל סוגי האלימות הזאת הם מפרים את זכויות האדם של הנפגעות )קמיר, 2002; 2010.)Kearl, מהשוואה שערכו מקמילן ואחרות )2000 al., )MacMillan et בין שכיחותם של שני סוגי ההטרדה עולה כי הטרדת רחוב נפוצה הרבה יותר מהטרדה מינית בידי אדם מוכר 85% לעומת 51%, בהתאמה. בעקבות זאת, הן משתוממות מדוע למרות השכיחות הגבוהה של הטרדת הרחוב, אין היא זוכה להתייחסות ולטיפול ראויים. מאחר שאין שום ממצאים אמפיריים על הטרדות רחוב בישראל, אין לדעת אם המגמות בארץ מקבילות. המחקר הנוכחי מניח שיש דמיון בין המגמות בארץ ובעולם ובודק אם אכן כך הוא. אם בעולם ההתייחסות להטרדת רחוב מועטה, הרי שבשיח הישראלי אין כמעט כל התייחסות לתופעה הזאת, למרות היותה רווחת ביותר. באחד המחקרים היחידים בנושא )מור, 2009( נמצא ש- 89% מן הנשים דיווחו על הטרדה כזו. ההתעלמות גורפת כמעט לחלוטין, ומלבד השיח הציבורי גם התחום האקדמי והתחום המשפטי נכללים בה. אמנם החוק הישראלי אינו פוסח על הטרדות רחוב, שכן הוא מונה חמישה סוגים של פניות מיניות שנחשבות הטרדה מינית אם הן אינן רצויות לנמענת, בלא קשר למידת היכרותה עם המטריד או למקום קיומה )קמיר, 2009(, אך להכרה חוקית זו אין ביטוי רב בשיח הציבורי. הקושי רב אף יותר כשמדובר בפניות מיניות מילוליות בלתי רצויות. אף שהחוק הישראלי מתייחס ספציפית להתנהגויות אלו כהטרדה מינית, התביעות בעקבותיהן מועטות למדי, בעיקר כשהן ניצבות לבדן )לבנון, 2011(. קמיר ואחרות )2014( מצאו כי הטרדות מיניות מילוליות מהוות רק כרבע מכלל ההטרדות שבגינן הוגשו תלונות. זאת לעומת הטרדות שכללו גם מרכיב גופני, המהוות את חלק הארי של התלונות. ההתעלמות מתופעה רווחת זו, בחברה הישראלית והגלובלית כאחת, נקשרת כנראה במידה רבה להפחתה בערכה ובערך השפעותיה המצטברות על הנשים החשופות לה באופן מתמשך וקבוע. באומן )1993 )Bowman, מציעה מספר הסברים לכך. לשיטתה, הטרדת רחוב אינה נחשבת בעיה שיש לטפל בה חברתית או משפטית משום שהיא נתפסת כתופעה נורמטיבית וטריוויאלית, שאינה דורשת טיפול מיוחד. כמו כן, מאחר שהמטריד זר לנפגעת נדמה שיהיה קשה יותר לפעול נגדו, שכן כמעט בלתי אפשרי לאתר זר שמטריד ונעלם כעבור רגע, ולכן כביכול אין טעם להתעסק בזה. באומן זוקפת את הביטול הזה גם לנקודת המבט האנדרוצנטרית, הרווחת בחברה ובמערכת המשפט, שבדרך כלל אינה מגדירה את התופעה כבעיה ואינה בוחנת את השפעותיה על כלל אוכלוסיית הנשים. עקב התעלמות זו אין כמעט בנמצא תיעוד מסודר של השלכות הטרדת הרחוב. עם זאת,

12 אביגיל מור 10 יש תיעוד רב של ההשפעות הנפשיות הקשות של הטרדה מינית במקום העבודה. בשל העובדה שהטרדת רחוב היא וריאציה של ההטרדה המינית לסוגיה, הרי שהיא צפויה להוביל לתוצאות נפשיות דומות למדי )2008 Rudman,.)Fairchild & בהתאם לכך, ניתן לשאוב מידע ממאגרי הידע הקיימים לגבי הסוגים שנחקרו יותר. ממכלול המחקרים עולה כי להטרדה המינית השפעה שלילית מצטברת על מצבן הנפשי של המוטרדות )& O Hare.)O Donohue, 1998 מתברר שנפגעות רבות סובלות מתסמינים הדומים במהותם לתגובה פוסט-טראומטית, ובהם חוסר ישע, מתח ולחץ, עצבנות וחוסר מנוחה, חרדה, דיכאון, קשיים בריכוז והתפרצויות של בכי בלתי נשלט )& Firestone Dansky & Kilpatrick, ;1997 Gruber, 1997.)Harris, ;1994 רבות מהן גם חוות את ההטרדה כהשפלה וניצול, המובילים להרגשה של חוסר אונים, אבדן שליטה, פחד, נישול מכוח, בדידות ופגיעה בביטחון העצמי וכן בתחושת היכולות האישיות. מגלי ואחרות )1999 al., )Magley et הראו עוד כי הנזקים הנפשיים מנותקים מהגדרת הנמענת את חציית גבולותיה כהטרדה מינית. בבדיקת הנזקים הנפשיים של ההטרדה המינית כפונקציה של הגדרתה כהטרדה, לא נמצא כל הבדל בתגובות הנפשיות הקשות להטרדה המינית, ואין זה משנה אם הנפגעת הגדירה אותה כהטרדה או לא. התגובות הנפשיות גם לא הושפעו מחומרת ההטרדה, ותגובות קשות נמצאו עקב הטרדה מתונה וחמורה כאחת. ממצאים אלו מתבססים אף הם על מחקרים זרים בשל מיעוט המחקר האמפירי בישראל. עם זאת, ממעט המחקרים הישראליים בנושא עולים נזקים פסיכולוגיים דומים 2013( Farchi,.)Moor, Golan, Ben Meir, & למרות תיעוד זה, אחת התגובות הנפשיות הפוטנציאליות של ההטרדה המינית שנחקרה הרבה פחות היא תחושת האיום והפחד מתקיפה מינית, העלולה להתפתח בעקבות הטרדה מינית לסוגיה. חרדה זו עלולה להתפתח ביתר שאת בעקבות חשיפה חוזרת להטרדת רחוב דווקא, ואכן יש עדות לכך. מן המחקר המועט בנושא עולה שהטרדה מצד זר במרחב הציבורי אכן מגבירה את הפחד מפני תקיפה מינית ואונס, והיא אף מובילה להגבלה עצמית של התנועה החופשית במרחב. לדוגמה, מקמילן ואחרות )2000 al., )MacMillan et ערכו מחקר שהשווה את ההשפעה היחסית של הטרדה מצד זר על תחושת הביטחון של נשים לעומת השפעת הטרדה מצד אדם מוכר על תחושה זו. מן הממצאים עולה שלהטרדת רחוב יש השפעה שלילית רבה יותר. בייחוד הן מציינות שהטרדה מצד זר נקשרת לפחד רב יותר מהליכה לבד ברחוב או במגרשי חניה בשעות הלילה, משימוש בתחבורה ציבורית, ואפילו מהימצאות לבד בבית בלילות. במחקר אחר פיירצ'יילד ורודמן Rudman,( Fairchild & 2008( מצאו שחשיפה להטרדת רחוב העלתה את תחושת הסכנה מפני אונס, וזו נקשרה לפחד מפני אונס, שהוביל להגבלת התנועה. ממצאים אלו מתכתבים עם ממצאים עקביים

13 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 11 אחרים, המראים שיותר ממחצית הנשים חוששות להסתובב ברחוב לבד לאחר רדת החשכה )2000 al.,,)macmillan et חוות פחד רב יותר מפני תקיפה בידי זר לעומת פחד מכפייה מינית בידי אדם מוכר )אף כי רובן מודעות לשכיחות היחסית הנמוכה של אונס בידי זר(, וכן מגבילות את תנועתן החופשית בשל כך )1997 Muehlenhard,.)Hickman & גורדון וריגר )1989 Riger, )Gordon & מוסיפות שפחד זה מוביל לתחושת פגיע ות אצל הנשים, ובשל כך לדריכות יתר ולעמידה קבועה על המשמר. המחקר הנוכחי הוא הראשון מסוגו הבוחן את הקשר בין הטרדת רחוב ובין פחד מאלימות מינית בישראל. אם הטרדת רחוב לא נחקרה כמעט כלל עד היום, החשיפה היחסית של שני המינים לתופעה זו ועמדותיהם כלפיה נחקרו אף פחות מכך. גם כאן, בדומה למחקר בדבר נזקי ההטרדה המינית, רוב המחקרים שהתייחסו לפערים מגדריים התמקדו בהטרדה מינית במקום העבודה או במהלך השירות הצבאי. ממחקרים אלו עולה בעקביות שאף ששני המינים עלולים לחוות הטרדה מינית, הרוב המכריע של נפגעי עברה זו הוא נשים )1997,)Gruber, ורוב ההטרדות מבוצעות בידי גברים )1997.)Baguh, הנתונים הקיימים מצביעים על כך שבערך 90% מנפגעי ההטרדה המינית הם נשים, וכן ששיעור הנשים העוברות הטרדה מינית נע בין 40% ל- 90%, בעוד שמן הגברים נפגעים פחות מ- 10% )הקר, 2011(. מחקר מקיף שערכו סטריט ואחרות 2007( Kelly, )Street, Gradus, Stafford, & בצבא האמריקאי, לדוגמה, העלה כי נשים חוות את כל סוגי ההטרדה המינית באחוזים גבוהים הרבה יותר מגברים. הנשים במחקר זה דיווחו שנחשפו למגוון התייחסויות מיניות בלתי רצויות, כגון נעיצת עיניים או נגיעות בחלקי גוף אינטימיים, הצעות מגונות וכדומה, בשיעורים הגבוהים פי 10 מגברים )כ- 45% לעומת כ- 4% (. יתר על כן, יש עדויות שנשים מתמודדות עם השלכות קשות יותר בעקבות חשיפה להטרדה מינית, כגון פיטורים או התפטרות ממקום העבודה שבו התבצעה ההטרדה 1997( Kilpatrick,.)Dansky & ממצא עקבי נוסף נוגע לפער מגדרי בתפיסת ההטרדה המינית. ממחקרים שונים בסוגיה זו עולה שגברים ונשים חלוקים אילו סוגי התנהגויות מהווים הטרדה מינית McCabe( & Hardman, 2005; Russell, 2004; Wiener, Hurt, Russell, Mennen, & Gasper, 1997(. למעשה, ממחקר למחקר מתגלים פערים מגדריים גדולים בהגדרת ההטרדה המינית, כשנשים נוטות יותר מגברים להגדיר התנהגויות רבות כמטרידות ואף לדרג אותן בחומרה רבה יותר. יתרה מזו, אפילו כשנבחנים משתנים מתווכים בקשר שבין מגדר לתפיסת ההגדרה המינית, כגון תפיסות מגדריות, מאפייני אישיות ממוגדרים, נסיבות האירועים המתוארים וכדומה מתברר כי המגדר ממשיך לנבא שונ ות בהגדרת ההטרדה המינית מעל ומעבר ליתר המשתנים גם יחד 2004( Melancon,.)O Connor, Gutek, Stockdale, Geer, & מחקר-

14 אביגיל מור 12 על שסיכם את ממצאיהם של 62 מחקרים בנושא זה Sackett,( Rotundo, Nguyen, & 2001( משרטט תמונת מצב כוללת, המראה כי נשים כקבוצה נוטות יותר מגברים לתפוס התנהגויות רבות יותר כמכוננות הטרדה מינית, והפערים הללו מתרחבים ככל שההטרדה המינית בוטה פחות. מחקר ישראלי ש כ לל כ- 250 משתתפים מתעד מגמות דומות )מור, 2011(. במחקר זה התבקשו המשתתפים לקבוע אם סדרת התנהגויות המהוות הטרדה מינית על פי חוק נחשבות הטרדה בעיניהם. גם מחקר זה העלה פער תפיסתי מגדרי נרחב, כשנשים מגדירות כהטרדה מינית התנהגויות רבות יותר מגברים, מגלות הרבה פחות סלחנות מגברים כלפי התופעה ומוצאות הרבה פחות קשר בין התנהגות הנמענת ובין עצם הטרדתה מאשר הגברים. כמו כן, גם במחקר זה חוזר הממצא בדבר התרחבות הפער המגדרי ככל שההתנהגות המטרידה בוטה פחות, והצטמצמותו ביחס לסחיטת טובות הנאה מיניות מכל סוג שהוא. עם זאת, עד היום לא נבחנו הבדלים מגדריים בתפיסת התייחסויות מיניות בלתי רצויות מצד זרים כהטרדה מינית, לא בישראל ולא בעולם. מחקר זה הוא הראשון מסוגו לבחון את השאלה הזאת. לאור מכלול ההשפעות השליליות של ההטרדה המינית, ולצד הקושי הרווח לזהות את התופעה ולהגדירה כראוי, עולה בבירור הצורך במחקר שיבדוק את נושא ההטרדה המינית מצד זרים במרחב הציבורי, נושא שעד כה נחקר בצורה ספורדית בלבד. במחקר הנוכחי נעשה הצעד הראשון בכיוון זה בישראל, ונבדקות בו שכיחות החשיפה להטרדת הרחוב אצל נשים לעומת גברים, מידת ההכרה בה כהטרדה אצל שני המינים, והשפעותיה הנפשיות, בעיקר בכל הקשור לפחד מפני אלימות מינית וגם זאת מן הפן המגדרי. כמו כן, מתוך התחשבות בכך שעמדות הפרט כלפי האלימות המינית וקרבנותיה, ואף כלפי תפקידי האישה ככלל, עשויות להשפיע על תפיסת הטרדת הרחוב, נבחנו גם משתנים אלו כגורמים מתווכים. השערות המחקר, אם כן, הן כדלהלן: 1. נשים נחשפות להתייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי )הטרדת רחוב( בשיעורים גבוהים יותר מגברים. 2. נשים מגדירות את ההתייחסויות המיניות מצד זרים במרחב הציבורי כהטרדה במידה רבה יותר מגברים. 3. יש קשר בין שתי ההשערות הראשונות, כלומר, ההכרה בהתנהגויות אלו כהטרדה צפויה לנבוע במידה רבה מרמת החשיפה. מאחר שגברים כמעט שאינם נחשפים להטרדות רחוב, צפוי שהם יגדירו פחות את ההתנהגויות הללו כהטרדה. 4. יימצא קשר בין מידת החשיפה להטרדת רחוב וחווייתה כהטרדה ובין הפחד מפני אלימות

15 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 13 מינית. על כן, צפוי שהטרדת רחוב תפגע בתחושת הביטחון של הנשים אך לא של הגברים, וכן שנשים יחוו פחד רב יותר מאלימות מינית בהשוואה לגברים. 5. יימצא קשר הפוך בין מידת הסקסיזם והאמונה במיתוסי אונס ובין הגדרת התייחסויות מיניות מצד זרים כהטרדה. השיטה מדגם המדגם כולל 220 משתתפים 168 נשים ו- 52 גברים. המשתתפים הם בני 18 58, וגילם הממוצע הוא 29. רוב רובם )כ- 82% ( יהודים, כ- 11.3% דרוזים, כ- 1.5% מוסלמים ופחות מאחוז )0.5%( נוצרים, והשאר בלתי מזוהים. כ- 79% הגדירו את עצמם חילוניים, 16.5% מסורתיים, 4.1% דתיים וכ- 0.5% הזדהו כחרדים. רוב המשתתפים )45.4%( רווקים, ו- 24.8% הם רווקים הנמצאים בקשר ממושך. אחוז הנשואים הוא 26.1%, והיתר גרושים או אלמנים. מרבית המשתתפים מתגוררים בצפון הארץ או במרכזה 47.5% בכל אחד משני האזורים והיתר )5%( גרים בדרום. כ- 40% מהמשתתפים הם בעלי השכלה תיכונית ואחוז דומה בעלי תואר ראשון, ואילו לשאר המשתתפים יש תואר שני ומעלה. קצת יותר משני שלישים מן המשתתפים )69.9%( עובדים בתור שכירים, 26.7% עצמאיים ומיעוטם סטודנטים )3.4%(. כלי המדידה חשיפה להטרדת רחוב כדי לאמוד את שיעורי החשיפה להטרדת רחוב נעשה שימוש בשאלון לדיווח עצמי על חשיפה להטרדה מינית:,SEQ Sexual Experiences Questionnaire שניסחו פיצג'רלד ואחרות )1995 Drasgow,,)Fitzgerald, Gelfand, & והותאם בידי פיירצ'יילד ורודמן )2008 Rudman, )Fairchild & לסיטואציות של הטרדה מצד זר במרחב הציבורי )הטרדת רחוב(. השאלון נועד לבדוק את התדירות שבה נחשפו המשתתפות והמשתתפים להתייחסויות מיניות בלתי רצויות מצד זרים במרחב הציבורי, דהיינו להטרדת רחוב. התשובות האפשריות הוצגו בסולם, מ- 1 )היעדר חשיפה להטרדה( עד 5 )חשיפה לעתים קרובות מאוד(. שאלון ה- SEQ נמצא בשימוש מחקרי רב בארצות הברית ונחשב המדד הטוב ביותר כיום בספרות למדידת החשיפה להטרדה מינית. גרסה שלו הותאמה לחוק הישראלי והיא משמשת למחקר מקומי )מור, 2011(, ועליה מבוסס השאלון הנוכחי. השאלון הנוכחי משלב אפוא אדפטציה של ההתנהגויות המפורטות בו לפי דרישות החוק הישראלי, לצד הצגתן באופן התואם את

16 אביגיל מור 14 אופי ביטוין במרחב הציבורי, כנהוג בחקר הטרדות אלו. התנהגויות אלו כוללות: קריאות, שריקות והערות מיניות משפילות, הצעות בעלות אופי מיני, וכן מעשים מגונים כגון נגיעות בחלקים אינטימיים בגוף, התחככות או היצמדות לגוף הנמענת או הנמען. לשאלון המקורי מאפיינים פסיכומטריים מעולים ומהימנותו היא בין 0.86 ל )1995 al.,.)fitzgerald et מהימנותה של הגרסה המותאמת שבה נעשה שימוש במדגם הנוכחי היא 0.9. הגדרת התייחסויות מיניות מצד זרים כהטרדה מינית המידה שבה המשתתפים מגדירים התייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי כהטרדה מינית נאמדה בעזרת אותו סולם שבו נמדדה מידת החשיפה, אלא שבמקום תדירות החשיפה להתנהגויות אלו נדרשו המשתתפים לדרג את המידה שבה הם רואים אותן כהטרדה. רשימת ההתנהגויות הייתה אפוא זהה לקודמתה, וההבדל היחיד ביניהן היה ההנחיה למשתתפים לציין "באיזו מידה את/ה מחשיב/ה התייחסויות שכאלה במרחב הציבורי להטרדה?". כמו כן, נוספו כמה שאלות בנוגע לתגובות נוספות להתייחסויות הללו, כגון פחד, השפלה, הבנה, התבדחות וכדומה. התשובות האפשריות נעו מ- 1 )כלל לא( ועד 5 )במידה רבה ביותר(. גם לסולם הזה נמדד אלפא קרונבך של 0.9 במדגם הנוכחי. פחד מפני אלימות מינית כמה היגדים מדדו את מידת החשש מפני אלימות מינית, לדוגמה: "איני מרגיש/ה בטוח/ה להסתובב לבדי בלילה" או "אני חושש/ת מתקיפה מינית". המהימנות של סולם זה במדגם הנוכחי הייתה לסולם זה נוסף גם היגד שאמד את מידת החשיפה למין כפוי. החזקה במיתוסי אונס מידת ההחזקה במיתוסים ביחס לאונס נאמדה על ידי גרסה מקוצרת של השאלון למדידת ההחזקה במיתוסי אונס של פיין, לונסוויי ופיצג'רלד Fitzgerald,( Payne, Lonsway, & 1999(. זהו מדד הנמצא בשימוש רב ולו מהימנות גבוהה של 0.87; במדגם הנוכחי המהימנות הייתה אף גבוהה יותר השאלון הזה מודד את מידת ההאשמה של הנפגעת באונס ואת מזעור חומרת התופעה. להלן היגדים לדוגמה: "אם נשים נאנסות, זה לרוב בגלל שהן לא אמרו 'לא' בצורה מספיק ברורה", או "גברים בדרך כלל לא מתכוונים לכפות מין על אישה, אלא שלפעמים הם פשוט נסחפים יותר מדי". הנבדקים התבקשו לציין את מידת הסכמתם להיגדים לפי סולם ליקרט בעל 5 רמות, מ- 1 )לגמרי לא( ועד 5 )הסכמה רבה ביותר(; דירוג גבוה מעיד על מידת החזקה גבוהה במיתוסים.

17 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 15 מינניות )סקסיזם( גרסה מקוצרת של השאלון למדידת מינניות אמביוולנטית של גליק ופיסק Fiske,( Glick & 1996( שימשה להערכת תפיסותיהם של הנבדקים לגבי שוויון מגדרי. השאלון כלל היגדים כגון "לנשים בימינו יש יותר מדי כוח ושליטה" או "נשים מתלוננות על אפליה כל פעם שמשהו לא מסתדר להן". הנבדקים התבקשו לציין את מידת הסכמתם להיגדים לפי סולם ליקרט בעל 5 רמות, מ- 1 )לגמרי לא( ועד 5 )הסכמה רבה ביותר(; דירוג גבוה מעיד על רמת מינניות גבוהה. האלפא קרונבך של הסולם במדגם הנוכחי הוא מהלך המחקר המחקר התבצע באמצעות שאלונים אינטרנטיים לדיווח עצמי שהופצו ברשתות חברתיות כגון פייסבוק, בדואר אלקטרוני ובפורומים שונים. במדגם נכללו סטודנטים וסטודנטיות מן המכללה האקדמית תל חי, והם התבקשו להעביר את השאלון גם הלאה, במדיות החברתיות שלהם ובפורומים שונים, בדגימת כדור שלג. המשתתפים הונחו למלא את השאלון בזמנם החופשי והובטח להם שתשובותיהם יהיו אנונימיות לחלוטין. כמו כן, נאמר להם שהשאלות מתייחסות לתפיסותיהם האישיות בלבד, ועל כן אין תשובות "נכונות" או "לא נכונות". כל סולם מדידה הוצג באמצעות הנחיות מפורטות למילויו. כמעט כל המשתתפים שהחלו למלא את השאלון סיימו למלאו, מלבד שלושה )1.5%(, שפרשו לפני השלמתו. ממצאים כמצופה, הממצאים מתעדים פערים מגדריים מובהקים בכל המשתנים שנמדדו. כפי שניתן לראות בלוח 1, סדרה של מבחני t למדגמים בלתי תלויים העלתה שנשים נחשפות להתייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי באופן מובהק הרבה יותר מגברים. מבדיקת ההתפלגויות עולה שכ- 75% מן הנבדקות דיווחו על חשיפה להטרדת רחוב, לעומת 10% בלבד מן הנבדקים. סדרה נוספת של מבחני t הראתה שנשים גם מגדירות את ההתייחסויות הללו כהטרדה הרבה יותר מגברים )80% לעומת פחות מ- 50%, בהתאמה(. כמו כן, נשים מדווחות על פחד רב הרבה יותר מפני אלימות מינית ועל רמות נמוכות יותר של סקסיזם והחזקה במיתוסי אונס מאשר גברים. כל הבדלי המגדר הללו מובהקים ברמת 000.>p. ניתוחי רגרסיה מרובה )ראו לוח 3( הראו שההבדלים המגדריים בחשיפה להטרדת רחוב והגדרתה כהטרדה נשארים מובהקים גם לאחר שליטה בסקסיזם ובמיתוסי אונס, וכן שפערים מגדריים אלו ניבאו שונ ות בהכרה בהטרדה המינית מעל ומעבר להשתייכות המגדרית כשלעצמה. כלומר, חשיפה ומגדר מנבאים את הגדרת ההתייחסויות המיניות מצד זרים כהטרדה באופן עצמאי.

18 אביגיל מור 16 לוח 1: הבדלים בין המינים במידת החשיפה להטרדת רחוב t -2.86*** -6.55*** -5.33*** -3.21*** -3.64*** -3.65*** -5.16*** הגדרה כהטרדה מינית גברים נשים 3.67 (1.4) 4.14 (.91) 2.92 (1.1) 3.94 (.93) 3.69 (1.3) 4.46 (.76) 3.84 (1.1) 4.32 (.84) 4.02 (1.1) 4.54 (.79) 4.53 (.79) 4.84 (.43) 4.27 (1.0) 4.82 (.51) t *** *** -7.87*** -6.95*** -4.1*** -5.6*** -5.9*** חשיפה להטרדה מצד זרים גברים נשים 1.29 (.49) 3.01 (.91) 1.58 (.69) 3.40 (1.0) 1.83 (.76) 2.95 (.93) 1.58 (.72) 2.68 (1.1) 1.73 (.79) 2.26 (.87) 1.40 (.57) 2.12 (.86) 1.44 (.64) 2.12 (.94) סוג / מין שריקות או קריאות מיניות נעיצת עיניים בעלת אופי מיני הערות בעלות אופי מיני בדיחות מיניות מעליבות הזמנה ליחסים אינטימיים נגיעות בעלות אופי מיני התחככות או היצמדות לגוף *** -5.91*** *** 6.01*** 4.20*** 1.54 (.44) 3.13 (.93) 1.42 (.65) 2.01 (.90) 2.47 (.94) 2.65 (.72) 4.44 (.56) 3.49 (1.0) 1.40 (.49) 1.95 (.69) חשיפה להטרדה מצד זר באופן כולל הגדרת פניות מיניות מצד זר כהטרדה פחד מפני אלימות מינית החזקה במיתוסי אונס סקסיזם p<.000***

19 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 17 השוואה מגדרית של שכיחות סוגי ההטרדה השונים מעלה שרוב גורף של הנשים )82%( נחשפות לשריקות או לקריאות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי, בעוד שפחות מ- 1% מן הגברים דיווחו על התנסות כזו. מגמה דומה עלתה ביחס לנעיצת עיניים בעלת אופי מיני: כ- 75% מן הנשים מדווחות על כך לעומת אחוזים מעטים מן הגברים )כ- 4% (. באופן דומה, כ- 70% מן הנשים חוו הערות מיניות לעומת כ- 11% מן הגברים, ול- 52% מן הנשים הופנו בדיחות גסות לעומת 7% מן הגברים. גם נגיעות בעלות אופי מיני והתחככות או היצמדות לגוף הנמענת או הנמען נחוו באופן דיספרופורציוני אצל נשים בהשוואה לגברים )30% לעומת 3%, בהתאמה(. יש גם פער מגדרי בתגובות להטרדת רחוב )ראו לוח 2(. גם במקרים המעטים יחסית שבהם גברים נחשפים להתייחסויות מיניות במרחב הציבורי, הם חווים אותן כהטרדה הרבה פחות מנשים: בעוד שכ- 48% מהנשים המוטרדות חשו פחד במהלך ההטרדה ברחוב, רק כ- 1% מן הגברים הגיבו כך באותה סיטואציה. לעומת זאת, 75% מן הגברים התייחסו לפניות המיניות בבדיחות הדעת, ו- 85% מהם ייחסו כוונות טובות למ פנה ההפניות המיניות, לעומת 20% בלבד מן הנשים שהתייחסו אליהן כאל בדיחה ו- 30% שהניחו שכוונת המטריד הייתה לטובה. בסיכומו של דבר, כשלושה רבעים מן הנשים )74%( חוו את הפניות הללו כהטרדה, לעומת כעשירית בלבד מן הגברים )11%( שחוו חוויה דומה. לוח 2: הבדלים בין המינים בתגובות להטרדת רחוב t -4.41*** -4.65*** -6.45*** -6.44*** 3.26*** 4.29*** סוג תגובה פחד השפלה כעס נחווה כהטרדה ייחוס כוונות טובות תגובה מבודחת p<.000*** נשים 3.11 (1.25) 3.24 (1.39) 3.98 (1.15) 3.99 (1.16) 1.69 (.98) 1.18 (1.00) מין גברים 2.03 (1.14) 1.98 (.98) 2.48 (1.18) 2.43 (1.07) 2.33 (1.06) 2.67 (1.24) הקשר בין החשיפה להטרדת רחוב ובין שאר המשתנים נבדק בסדרה של מתאמי פירסון. כפי שניתן לראות בלוח 3, יש מתאם מובהק בין מידת החשיפה להתייחסויות מיניות מצד

20 אביגיל מור 18 זרים במרחב הציבורי ובין חווייתן והגדרתן כהטרדה מינית: ככל שעולה מידת החשיפה, כך גוברת הנטייה להגדיר את ההתנהגויות הללו כהטרדה. באופן דומה נמצא גם קשר מובהק בין מידת החשיפה ובין פחד מפני אלימות מינית, כך שחשיפה רבה יותר גוררת פחד רב יותר. כמו כן, נמצא שככל שההחזקה במיתוסי אונס ובעמדות מינניות גבוהה יותר, כך יש נטייה למזער את חשיבות הפניות המיניות מצד זרים ולא להתייחס אליהן כאל הטרדה. לוח 3: מתאמים בין חשיפה להטרדת רחוב והגדרתה כהטרדה, פחד מאלימות מינית, החזקה במיתוסי אונס ומינניות חשיפה הגדרה כהטרדה פחד מאונס מיתוסי אונס מינניות p<.000*** מגדר.57***.35***.58*** -.38*** -.27*** חשיפה.38***.50*** -.35*** -.41*** הגדרה.35*** -.62*** -.58*** פחד מאונס מיתוסים סקסיזם -.68*** -.36*** -.21*** מספר ניתוחי רגרסיה מרובה בחנו את הקשרים המורכבים בין המשתנים השונים המנבאים את הגדרת ההתייחסויות המיניות מצד זרים כהטרדה, וכן את מנבאי הפחד מאלימות מינית. לוח 4 מעיד שכל המשתנים המנבאים הגדרה של פניות מיניות מצד זרים כהטרדה עושים זאת באופן נפרד אלו מאלו. כפי שניתן לראות בלוח 5, פחד מפני אלימות מינית נקשר באופן מובהק לחשיפה להטרדת רחוב ולמגדר, אך לא להגדרה כהטרדה או להחזקה במיתוסי אונס, ורק במעט למינניות. בחינת ההשפעה הממתנת של המאפיינים הדמוגרפיים הראתה שאין כל השפעה ממתנת לדת, להשכלה או לרמת המודעות המגדרית. רק לגיל היה אפקט מסוים: גיל צעיר יותר נקשר לפחד רב יותר מפני אלימות מינית.

21 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 19 לוח 4: רגרסיה מרובה לבחינת חשיפה, מגדר, החזקה במיתוסי אונס ומינניות כמנבאים של הגדרת ההתייחסויות המיניות מצד זרים כהטרדה מינית β.138***.134** -.374*** -.286** SE B משתנה חשיפה לפניות מיניות מזרים מגדר החזקה במיתוסי אונס מינניות.453 R 2 p<0.00***, p<0.01** לוח 5: רגרסיה מרובה לבחינת חשיפה, מגדר, הגדרה כהטרדה, החזקה במיתוסי אונס ומינניות כמנבאים פחד מפני אלימות מינית β.231***.380*** * SE B משתנה חשיפה לפניות מיניות מזרים מגדר הגדרה כהטרדה החזקה במיתוסי אונס מינניות.401 R 2 p<0.05**, p<0.00***, p<0.01* בסיום השאלון נבדקה מידת החשיפה של המשתתפות והמשתתפים למין כפוי, והתברר שאחוז הנשים נפגעות המין הכפוי במחקר זה הוא 23%, ואילו אחוז הגברים הוא 3%, כשההבדל בין המינים משמעותי ומובהק )000.>p 39.-=t(., כמו כן, נמצא קשר צפוי בין היפגעות מתקיפה מינית ובין פחד מפני אלימות מינית ( 000.>p 33.=r(.,

22 אביגיל מור 20 דיון המחקר הנוכחי משרטט תמונת מצב בהשוואה מגדרית של ההטרדות המיניות היום-יומיות במרחב הציבורי. נבדקו בו שיעורי החשיפה להתייחסויות מיניות מצד זרים בקרב נשים לעומת גברים, המידה שבה התייחסויות אלו מוגדרות כהטרדה מינית, וכיצד אלו משפיעים על תחושת הביטחון לעומת פחד מפני אלימות מינית אצל שני המינים. ממצאי המחקר מתעדים שיעורים גבוהים של חשיפה להטרדת רחוב אצל נשים, הגבוהים באופן מובהק מן השיעורים המקבילים אצל גברים. חשיפה מוגברת זו נקשרת אצל הנשים, אך לא אצל הגברים, לפחד וחשש מפני אלימות מינית. הבדלים מגדריים התגלו גם בהגדרתן של התייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי כהטרדה מינית, כשנשים נוטות להגדרה כזו במידה ניכרת הרבה יותר מגברים. מגמות אלו נמצאות בהלימה עם הספרות על הנושא בארצות אחרות al.,( Bowman, 1993; Fairchild & Rudman, 2008; MacMillan et.)2000; Magley et al., 1999; Street et al., 2007 העובדה שכל סוגי הטרדת הרחוב נחווים בשיעורים כה גבוהים אצל נשים, שלא כמו אצל גברים, מדגישה את היותה בעיה רצינית מאוד בחייהן של נשים, בעוד שמחייהם של גברים היא נעדרת כמעט לחלוטין. וכך, מה שנדמה כבעיה שולית ובלתי מזיקה מתגלה כמטרד משמעותי ביותר, הנושא בחובו תחושת אי-נוחות ופחד לרוב הנשים. קרל )2010 )Kearl, מצביעה על כך שהטרדת רחוב שוללת מנשים את תחושת הביטחון במרחב הציבורי, ובכך מציבה אותה על הספקטרום של הפרת זכויות האדם. פיירצ'יילד ורודמן )& Fairchild )Rudman, 2008 מטיבות לתאר זאת באומרן שהטרדה מינית מידי זרים הופכת למעשה את כל המרחב הציבורי לסביבה יום-יומית עוינת לנשים. ניתן אף לומר שמגמות אלו מעידות כי נשים וגברים כמו חיים בשני עולמות שונים, כשהם חווים את המרחב הציבורי באופן נבדל ביותר, בדומה לטענותיהן של מקמילן ואחרות )2000 al.,.)macmillan et ייתכן שיש בכוחה של מגמה זו להסביר את ההפחתה בערך התופעה בתרבות הנוכחית, שכן זו מעוצבת במידה רבה מתוך שדה ראייה אנדרוצנטרי, הנותן משנה תוקף לחוויות של הגברים ודוחק לקרן זווית את ההתנסות הנשית. גם חוקרות נוספות זיהו את הנטייה האנדרוצנטרית הזאת )למשל: קמיר, 2002; 1993.)Bowman, קרל )2010 )Kearl, מוסיפה וקובעת שלא יהיה שוויון זכויות מגדרי אלא כאשר גברים יכירו בחומרת התופעה ובמקביל יפסיקו באופן מוחלט להטריד נשים במרחב הציבורי. יתר על כן, בעוד שמרבית הנשים )74%( שנחשפו להתייחסויות מיניות מצד זרים חוות אותן כהטרדה משפילה ומפחידה, רוב הגברים )כ- 90% ( שנחשפו להתנסויות דומות אינם חווים אותן באופן הזה. ממצא זה מתיישב עם הממצא המקביל, המראה שבאופן כללי גברים מגדירים

23 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 21 התייחסויות מיניות כאלה כהטרדה מינית הרבה פחות מנשים )50% לעומת 80%, בהתאמה(. המתאם המובהק בין מידת החשיפה להתייחסויות מיניות מצד זרים במרחב הציבורי ובין הגדרתן כהטרדה מינית, ולפיו ככל שעולה מידת החשיפה כך גוברת הנטייה להגדיר התנהגויות אלו כהטרדה, מקנה הסבר אפשרי לפערי המגדר בהגדרת התופעה כהטרדה. ייתכן שהפער המגדרי בחשיפה לפניות מיניות מצד זרים, הגבוהה בקרב נשים פי 7 מאשר בקרב גברים, מוביל לכך שגברים אינם מבינים עד כמה פניות אלו מטרידות ועל כן גם אינם מגדירים אותן כהטרדה. נראה שהם אינם מצליחים לצאת משדה החוויות שלהם ולהבין שנשים חוות את העולם באופן אחר מהם. בהתאם לכך, וכן בהתאם לשיעורי החשיפה הנבדלים, יש פער מגדרי ניכר בהגדרת ההתנהגויות הללו כהטרדה מינית. נראה שהעובדה שגברים אינם נחשפים על פי רוב לפניות אלו, ושהמיעוט שכן נחשף אליהן אינו חווה אותן באופן מטריד, מובילה לכך שגברים מתייחסים בביטול לחוויה הזאת, ובשונה מהנשים אינם רואים בה הטרדה. וכך, בעוד שמרבית הנשים מגדירות את ההתייחסות המינית מצד זרים כהטרדה מינית, רוב הגברים אינם סבורים שמדובר בהטרדה כלל. מחקרים רבים תיעדו פער מגדרי מעין זה בתפיסת ההטרדה המינית באופן כללי )מור, ;2011 Rotundo Gutek et al., 1999; O Connor et al., 2004; al., 2001,)et כך שהמגמה שהתגלתה כאן מתיישבת היטב עם זו המתוארת בספרות. בהקשר להטרדת רחוב, פער זה מרמז שגברים למעשה אינם מבינים את המציאות היום-יומית הבלתי נסבלת שהנשים חוות במרחב הציבורי, וכאמור חיים כביכול בגלקסיה אחרת. הסבר נוסף נמצא במחקרים המראים כי גברים כקבוצה נוטים לחוות באופן חיובי יותר, ואפילו מחמיא, התנהגויות מיניות מסוימות שנשים חוות כמאיימות ומטרידות Gutek,( 1985(. מתוך התבוננות זו, ייתכן שהם מתקשים להבין שאותן התנהגויות יכולות להיחוות אצל נשים כהטרדה. עם זאת, יש לזכור שגברים אינם נחשפים לחוויית ההחפצה המינית המתמשכת שהנשים נחשפות לה, ואולי מכאן נובעת הפרשנות החיובית שלהם לפניות מיניות כאלה או אחרות שאינן מקובלות על נשים. יתרה מזו, בהתחשב בכך שהטרדה מינית מוגדרת כהתייחסות מינית בלתי רצויה, הרי שכל התנהגות שבמצב רצוי תהווה מחמאה, תיתפס כפי הנראה גם בעיני גברים כהטרדה כאשר היא איננה רצויה. למרות קיומו של קשר מובהק בין מידת החשיפה להטרדת רחוב ובין הגדרתה כהטרדה, יש לציין שהממצאים מראים כי מגדר תורם להבדלים בזיהוי הטרדת הרחוב ככזו מעל ומעבר לחשיפה בלבד. כלומר, ללא שום קשר למידת החשיפה, גברים כקבוצה מכירים בממד המטריד של פניות מיניות ברחוב הרבה פחות מנשים, רק בשל מינם. העובדה שמגדר וחשיפה מנבאים באופן נפרד את הגדרת הפניות המיניות מזר כהטרדה מעידה שייתכן שלנשים יש מודעות גבוהה יותר למאפייניה ולמהותה של ההטרדה המינית, ולכן הן יכולות

24 אביגיל מור 22 לזהות אותה גם אם לא נחשפו באופן אישי לתופעה )מור, 2011(. זאת ועוד, נשים מגלות הזדהות רבה יותר עם נפגעות הטרדה מינית מאשר גברים, בעיקר בשל היותן חלק הארי של נפגעי ההטרדה המינית, בעוד שגברים, שאינם סובלים מהטרדה מינית באותה תדירות, אינם מזדהים עם הקרבן באותה מידה ולכן גם מתייחסים להתנהגויות הללו בסלחנות רבה יותר )1996 Katz,.)Gutek et al., ;1999 נראה שזהו המצב גם ביחס להטרדת רחוב. באופן דומה גם החזקה בעמדות סקסיסטיות כלפי נשים בכלל ותפיסות סטראוטיפיות של אלימות מינית בפרט נקשרות לנטייה למזער את חומרתן של הפניות המיניות מצד זרים ולא לראותן כהטרדה, ולהפך. כלומר, נראה כי היכולת לזהות הטרדה מינית מסוג הטרדת רחוב היא גם תולדה של תפיסת עולם נטולת עמדות סקסיסטיות ומיתוסי אונס. החשיפה להטרדת רחוב נקשרת באופן מובהק גם לפחד מפני אלימות מינית, כך שחשיפה רבה יותר גוררת פחד רב יותר. מתברר שבעקבות החשיפה הרבה להטרדת רחוב, נשים חוות פחד מפני תקיפות מיניות במידה רבה יותר מגברים, שלמעשה כמעט אינם חווים פחד כזה כלל. גם כאן מתקבל הרושם כאילו שני המינים חיים במציאות מקבילה. בעוד שנשים מדווחות על פחד רב מפני אלימות מינית, גברים כקבוצה משוחררים ממנו כמעט לגמרי. מקמילן ואחרות )2000 al., )MacMillan et מציינות שמציאות חייהם הנבדלת של שני המינים מובילה לכך שנשים חוות פחד מאונס בכל מיני נסיבות הנראות לגברים בלתי מזיקות לחלוטין. גורדון וריגר )1989 Riger, )Gordon & מפרטות שהפחד מאונס קיים תמיד במקום כלשהו בתודעתן של נשים, גם אם לא תמיד בקדמתה. רוב הנשים חוות פחד זה כמין תחושה לא נוחה ובלתי מרפה שמשהו נורא עלול לקרות להן, ותחושה זו מגבילה את חופש התנועה שלהן. קיומו של איום תמידי זה בחייהן של נשים מוביל לדריכות יתר ולתחושה שעליהן לעמוד על המשמר כל הזמן. ייתכן שחלק מן הפער ברמת החרדה נקשר לפער המגדרי בשיעורי ההיפגעות מאלימות מינית, הגבוהים לאין ערוך בקרב נשים, כפי שנמצא במחקר הנוכחי ואף באחרים )למשל: Breiding al., 2014.)et המחקר הנוכחי גם הראה שהיפגעות מכפייה מינית נקשרת בפני עצמה לפחד מוגבר מפני אלימות מינית, ללא קשר לחשיפה להטרדת רחוב. עם זאת, אין זה מפתיע שהטרדת רחוב מערערת בפני עצמה את תחושת הביטחון של הנשים אך לא של הגברים. העובדה שהמרחב הציבורי שבו נעות נשים רווי פניות מיניות בלתי רצויות, משמשת להן תזכורת קבועה לפגיעותן מול האלימות המינית הרווחת מסביבן ומשמרת את תחושת הסכנה והאיום. היא ממחישה לנשים באופן יום-יומי את מעמדן כאובייקט מיני בחברה הפטריארכלית ואת הקלות הבלתי נסבלת שבה גברים מרשים לעצמם לחצות את גבולותיהן של הנשים. היא גם מזכירה להן שפריצת גבולות זו זוכה על פי רוב ליחס סלחני מצד החברה, ובכך מדגישה עוד יותר את היותן בלתי מוגנות

25 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 23 מפניה בכל הרמות. ייתכן שהפחד המתעורר אצל נשים ביחס להטרדות מצד זרים נקשר גם לחשש שההטרדה לא תיעצר שם אלא תיעשה תקיפה מינית חמורה יותר, בהתאמה לממצאיה של קרל )2010,)Kearl, שתיעדה חששות מעין אלו אצל אחוז גבוה )כ- 66% ( מן הנשים. וכך, ההטרדה המינית במרחב הציבורי משמשת תזכורת לפערי הכוחות בין המינים ומחדדת לנשים שעליהן להתנהל בזהירות בכל אשר יפנו. והן אכן עושות כך.)Fairchild & Rudman, 2008; MacMillan et al., 2000( ממצא חשוב נוסף מגלה שפחד זה מתפתח ללא קשר להגדרת הפניות המיניות מצד זרים כהטרדה. כלומר, החשיפה המוגברת להטרדת רחוב פוגעת בתחושת הביטחון של האישה, ואין זה משנה אם היא מגדירה אותה כהטרדה או לא. מתברר שאין צורך להציב במודע את הפניות המיניות מצד זרים על ספקטרום ההטרדה המינית כדי שיתפתח פחד מאלימות מינית. ממצא זה מתיישב עם ממצאיהן של מגלי ואחרות )1999 al.,,)magley et שהראו כי נזקים נפשיים מכל הסוגים מנותקים מהגדרת הנמענת את חציית גבולותיה כהטרדה מינית. גם עמדות נאורות בנוגע לשוויון מגדרי ולאלימות מינית אינן ממתנות את הקשר הזה ואינן מונעות את התפתחות הפחד. בחינת ההשפעה של יתר המאפיינים הדמוגרפיים העלתה מגמה דומה והראתה שאין כל השפעה ממתנת לדת, להשכלה או לרמת המודעות המגדרית. רק לגיל היה אפקט קל, כשגיל צעיר יותר נקשר לפחד רב יותר מפני אלימות מינית. כלומר, חשיפה מתמשכת להטרדת רחוב מייצרת אצל מי שחוו אותה תחושת חוסר ביטחון ופחד מפני אלימות מינית כמעט ללא שום קשר למשתנה כלשהו אחר. במילים אחרות, בעקבות הטרדת רחוב נחווה המרחב הציבורי, באופן אחיד למדי, כמפחיד וכמאיים. ניתן לראות במכלול ממצאי המחקר אזהרה נגד המשך ההתעלמות הציבורית מהטרדת הרחוב. הממצאים מצביעים בבירור על כך שמדובר בבעיה רצינית שיש לפעול למיגורה. אין זה מספק כלל שהחוק הישראלי חל באופן תאורטי אף על תופעה זו, ול ו גם באופן חלקי, אם בפועל היא נמשכת כמעט באין מפריע. עצם העובדה שנשים ממעטות מאוד להתלונן על הטרדות המתרחשות מחוץ למקום העבודה )קמיר ואחרות, 2014( מעלה את ההשערה כי הן אינן רואות ברשויות החוק כתובת מתאימה לכך. מציאות זו, המשתלבת עם ממצאי המחקר הנוכחי, מרמזת שאולי החוק הקיים אינו הכלי המתאים לטיפול בהטרדות רחוב ולמיגורן. נראה שאף שיש למערכת המשפט כלים סבירים להתמודדות עם הטרדות מיניות בין מכרים, ייתכן שיכולתה להתמודד עם הטרדות בזירה הציבורית מוגבלת. בהקשר זה, מן הראוי גם לשים לב לפער בין הגדרת הנשים עצמן את הפניות המיניות מסוג זה כהטרדה מינית ובין מגבלות החוק. המחקר הנוכחי מראה שכאשר בוחנים את חוויית ההטרדה במרחב הציבורי מן הזווית הסובייקטיבית של הנפגעות, מתברר כי הן חוות מצבים

26 אביגיל מור 24 אלו כהטרדה מינית גם אם הם אינם תואמים בשלמות את הגדרות החוק הישראלי. ייתכן שאפשר אפילו לטעון שאחת ממטרותיו העיקריות של החוק, אשר נועד בין היתר לייצר הפנמה של מהות התופעה )קמיר, 2009(, הושגה במידה ניכרת ביותר אצל נשים, ואף מע בר לכך; כעת, כשהנשים מבינות היטב את הפסול שבהתייחסות מינית בלתי רצויה בכל הקשר שהוא, הן מצפות להגדרתה הבלתי מסויגת כהטרדה מינית. לפיכך, ייתכן שנדרשת מחשבה מחודשת על הגדרות החוק והיקפו, כך שייתן מענה גם להטרדה כזו. לחלופין נדרשת חשיבה יצירתית חוץ-משפטית שתציע פתרונות אפקטיביים לבעיה. כך או כך, פתרון הדילמה הזאת רלוונטי פחות למחקר ספציפי זה, שבעיקרו נועד לבחון את החוויה הסובייקטיבית של החשיפה להטרדה בעלת אופי מיני במרחב הציבורי, וכן לעודד שיח ציבורי עליה, ולאו דווקא לבחון את היבטיה החוקיים. מחקר זה מספק גם תיקוף נוסף לאמינותם של שיעורי החשיפה של נשים למין כפוי, דהיינו אונס, שעלו ממחקרים קודמים )מור, 2009; 2006 Nurius,.)Casey & כמו במחקרים הקודמים, שהציבו שיעורים אלה ברמה של 20% פחות או יותר, במחקר הנוכחי הם ניצבים על 23%. לעומת זאת, בקרב הגברים נתגלו אחוזי חשיפה נמוכים יותר 3%. שיעורים מובחנים אלו מתיישבים עם ממצאי מחקרים עדכניים אחרים )למשל: al., Breiding et 2014(. הממצאים האלה מחדדים עוד יותר את חומרתה של הבעיה, שאינה נראית כהולכת ודועכת, ומוסיפים נדבך נוסף לאזהרה הקודמת בדבר דחיפות הטיפול במכלול ההיבטים והווריאציות של האלימות המינית כלפי נשים. בדומה למחקרים אחרים, גם למחקר זה יש מגבלות מסוימות שמן הראוי להתייחס אליהן במחקרים עתידיים. ייתכן שהעובדה שבמחקר השתתפו יותר נשים מגברים תרמה במידה כלשהי לרמת הפערים המגדריים שתועדו, וראוי לערוך מחקר דומה עם ייצוג מגדרי שווה. היה נכון גם להתייחס לנטייה המינית של הנמענים וכן למינו של המטריד, התייחסות שלא נעשתה במחקר זה, ומן הראוי לברר את השפעת המשתנים הללו במחקר עתידי. כמו כן, בהחלט יש מקום לחזור על מחקרים אלו עם מדגמים גדולים ומגוונים יותר, וכן עם יותר משתנים מתווכים, כדי לשפוך אור נוסף על מורכבות התופעה. גם ייתכן שהשימוש בשאלונים מקוונים מצמצם במידה מסוימת את ייצוגיות המדגם, אף שהנגישות למחשבים בעידן הנוכחי שווה למדי לכל נפש, בעיקר בקרב הדור הצעיר שהיווה את חלק הארי של משתתפי המחקר, וכן ייתכן ששיטת דגימה כזו מאפשרת גישה לאוכלוסיית מחקר מגוונת יותר מאשר שיטת איסוף הנתונים המסורתית 2004( John,.)Gosling, Vazire, Srivastava, & למרות מגבלות אלו, נראה שהממצאים שתועדו כאן מעידים על צורך ממשי בשינוי נורמטיבי וחינוכי עמוק, אשר יגדיר מחדש את נורמות ההתנהגות המינית, כך שאלה יושתתו על כיבוד הזולת וצרכיו/ה

27 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 25 בכל הקשר. החוק לבדו לא יוכל להשיג מטרות אלו. יש לקוות כי תוצאות מחקר זה יקדמו, ול ו במעט, את השינוי המיוחל הזה. תודות לעוזרות המחקר ספא אבו סאלח ונינה שחנובצקי על עזרתן בהוצאתו לפועל של מחקר זה. מקורות גלזרמן, מ', ממן, מ' ורבינרסון, ד' )2008(. הטרדה מינית במערכת הרפואית. הרפואה, ,741 דו"ח מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת )2010(. הטרדה מינית בעבודה בישראל. אוחזר מתוך הקר, ד' )2011(. אלימות והטרדה הטרדה מינית, מאפייני וממדי התופעה. בתוך ל' לבנון )עורכת(, מילים מטרידות סוגיות בהטרדה מינית מילולית )עמ' 37 45(. תל אביב: הספרייה לדמוקרטיה. הראבן, ג' )1999(. לא מדובר בסקס. פנים, , לבנון, ל' )2011(. בראשית הדברים. בתוך ל' לבנון )עורכת(, מילים מטרידות סוגיות בהטרדה מינית מילולית )עמ' 15 27(. תל אביב: הספרייה לדמוקרטיה. מור, א' )2009(. הערכה ראשונית של ממדי ומאפייני החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים בישראל. סוגיות חברתיות בישראל, , מור, א' )2011(. הטרדה מינית במקום העבודה: שיעוריה, מאפייניה ותפישות מגדריות ביחס אליה. סוגיות חברתיות בישראל, , קמיר, א' )2002(. פמיניזם, זכויות ומשפט. תל אביב: משרד הביטחון, הוצאה לאור. קמיר, א' )2009(. זה מטריד אותי: לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד וכרמל. קמיר, א' )2011(. הערכת מצב בתום העשור הראשון. בתוך ל' לבנון )עורכת(, מילים מטרידות סוגיות בהטרדה מינית מילולית )עמ' (. תל אביב: הספרייה לדמוקרטיה. קמיר, א', הריס, ר', ברנדווימן, י', פגודה, ש' וויטנר, ש' )2014(. החוק למניעת הטרדה מינית במערכות המשפט והמשמעת: נתונים מן העשור הראשון. "המשפט" ברשת זכויות אדם, ב,

28 אביגיל מור 26 Baugh, S. G. (1997). On the persistence of sexual harassment in the workplace. Journal of Business Ethics, 16, Berdahl, J. (2007a). The sexual harassment of uppity women. Journal of Applied Psychology, 92, Berdahl, J. (2007b). Harassment based on sex: Protecting social status in the context of gender hierarchy. Academy of Management Review, 32, Bowman, C. G. (1993). Street harassment and the informal ghettoization of women. Harvard Law Review, 106, Breiding, M. J., Smith, S. G., Basile, K. C., Walters, M. L., Chen, J., & Merrick, M. T. (2014). Prevalence and characteristics of sexual violence, stalking, and intimate partner violence victimization: National intimate partner and sexual violence survey, United States, Surveillance Summaries, 63, Retrieved from Casey, E. A., & Nurius, P. S. (2006). Trends in the prevalence and characteristics of sexual violence: A cohort analysis. Violence and Victims, 21(5), Dansky, B. S., & Kilpatrick, D. G. (1997). Effects of sexual harassment. In W. O Donohue (Ed.), Sexual harassment: Theory, research and treatment (pp ). Boston, MA: Allyn and Bacon. Fairchild, K. F., & Rudman, L. A. (2008). Everyday stranger harassment and women s objectification. Social Justice Research, 21, Firestone, J. M., & Harris, R. J. (1994). Sexual harassment in the U.S. military: Individual and environmental contexts. Armed Forces and Society, 21, Fitzgerald, L. F., Gelfand, M. J., & Drasgow, F. (1995). Measuring sexual harassment: Theoretical and psychometric advances. Basic and Applied Social Psychology, 17, Gardner, C. B. (1995). Passing by: Gender and public harassment. Berkley, CA: University of California Press. Glick, P., & Fiske, S. T. (1996). The ambivalent sexism inventory: Differentiating hostile and benevolent sexism. Journal of Personality and Social Psychology, 70,

29 מציאות יום-יומית מאיימת הטרדת רחוב והשלכותיה 27 Gordon, M., & Riger, S. (1989). The female fear. New York, NY: Free Press. Gosling, S. D., Vazire, S., Srivastava, S., & John, O. P. (2004). Should we trust web-based studies? A comparative analysis of six preconceptions about internet questionnaires. American Psychologist, 59, Gruber, J. E. (1997). An epidemiology of sexual harassment: Evidence from North American and Europe. In W. O Donohue (Ed.), Sexual harassment: Theory, research and treatment (pp ). Boston, MA: Allyn and Bacon. Gutek, B. A. (1985). Sex and the workplace: The impact of sexual behavior and harassment on women, men, and organizations. San Francisco, CA: Jossey-Bass. Gutek, B. A., O Connor, M. A., Melancon, R., Stockdale, M. S., Geer, T.M., & Done, R.S. (1999). The utility of the reasonable woman legal standard in hostile environment sexual harassment cases: A multimethod, multi-study examination. Psychology, Public Policy, and Law, 5, Hickman, S. E., & Muehlenhard, C. L. (1997). College women s fears and precautionary behaviors relating to acquaintance rape and stranger rape. Psychology of Women Quarterly, 21, Katz, R. C. (1996). Effects of Gender and situation on the perception of sexual harassment. Sex Roles, 34, Kearl, H. (2010). Stop street harassment: Making public places safe and welcoming for women. Santa Barbara, CA: Praeger. MacMillan, R., Nierobisz, A., & Welsh, S. (2000). Experiencing the streets: Harassment and perceptions of safety among women. Journal of Research in Crime and Delinquency, 37, Magley, V. J., Waldo, C. R., Drasgow, F., & Fitzgerald, L. F. (1999). The impact of sexual harassment on military personnel: Is it the same for men and women? Military Psychology, 11, McCabe, M. P., & Hardman, L. (2005). Attitudes and perceptions of workers to sexual harassment. The Journal of Social Psychology, 145, Moor, A., Golan, D., Ben Meir, E., & Farchi, M. (2013). Rape: A trauma of paralyzing dehumanization. Journal of Aggression, Maltreatment and Trauma, 22,

30 אביגיל מור 28 Nielsen, L. B. (2000). Situating legal consciousness: Experiences and attitudes of ordinary citizens about law and street harassment. Law and Society Review, 34, O Connor, M., Gutek, B. A., Stockdale, M., Geer, T. M., & Melancon, R. (2004). Explaining sexual harassment judgments: Looking beyond gender of the rater. Law and Human Behavior, 28, O Hare, E. A., & O Donohue, W. (1998). Sexual harassment: Identifying risk factors. Archives of Sexual Behavior, 27, Payne, D. L., Lonsway, K. A., & Fitzgerald, L. F. (1999). Rape myth acceptance: Exploration of its structure and its measurement using the Illinois Rape Myth Acceptance Scale. Journal of Research in Personality, 33, Rotundo, M., Nguyen, D. H., & Sackett, P. R. (2001). A meta-analytic review of gender differences in perceptions of sexual harassment. Journal of Applied Psychology, 86, Russell, B. L. (2004). Tolerance of sexual harassment: An examination of gender differences, ambivalent sexism, social dominance, and gender roles. Sex Roles, 50, Street, A. E., Gradus, J. L., Stafford, J., & Kelly, K. (2007). Gender differences in experiences of sexual harassment: Data from a male-dominated environment. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 75, Tabak, N. (2005). Sexual harassment: Abuse or flirtation?. Medicine and Law, 24, Wesselmann, E. D., & Kelly, J. R. (2010). Cat-calls and culpability: Investigating the frequency and functions of stranger harassment. Sex Roles, 63, Wiener, R. L., Hurt, L., Russell, B., Mennen, K., & Gasper, C. (1997). Perceptions of sexual harassment: The effects of gender, legal standard and ambivalent sexism. Law and Human Behavior, 21,

31 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב תקציר מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה להשוות את חוויית ההתנדבות בין גברים לנשים שהתנדבו במהלך מבצע "צוק איתן". המחקר התבסס על מדגם שהשתתפו בו 485 מתנדבים, מהם 180 גברים ו- 305 נשים, ובחן את חוויית ההתנדבות בכמה היבטים: מניעי ההתנדבות, התחושות בעת ההתנדבות עצמה, שהתבטאו בשביעות הרצון מפעילות ההתנדבות ובתחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות, ולבסוף, הערכת כוונותיהם להתנדב בעתיד. ממצאי המחקר הצביעו הן על דמיון והן על הבדלים בין המינים. מן המחקר עולה כי המניע העיקרי להתנדבות בקרב שני המינים הוא סולידריות חברתית. ואולם, נמצא כי גברים מונעים ממניעים של העצמה אישית יותר מנשים. לא נמצאו הבדלים בין המינים בשביעות הרצון מפעילות ההתנדבות על היבטיה השונים. עם זאת, נמצא כי גברים חוו יותר מנשים תחושת רווחה נפשית באפקט החיובי בעת ההתנדבות, ונמצאו הבדלים ביניהם גם בהערכת מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד. גברים הצהירו יותר מנשים כי יתנדבו בעתיד בתדירות גבוהה, וכי יתנדבו בתחום הדומה לזה שבו התנדבו במבצע "צוק איתן". נמצא כי בקרב נשים הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד מוסברת על ידי מניעי ההתנדבות וההשתייכות לארגון המפעיל מתנדבים בעת שגרה, ואילו בקרב גברים היא מוסברת על ידי תחושותיהם בעת פעילות ההתנדבות עצמה. מילות מפתח: התנדבות בשעת חירום, מניעי ההתנדבות, הערכת מגמות ההתנדבות, שביעות רצון מן ההתנדבות, תחושת רווחה נפשית בהתנדבות. מבוא מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה לבחון הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בעת אירוע חירום, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרב מתנדבים במהלך מבצע "צוק איתן". מצב חירום מוגדר כאירוע ממשי או אירוע העומד להתרחש, המסכן או מאיים לסכן חיי אדם, או אירוע העשוי לפגוע בתשתיות חיוניות לקיום חברי הקהילה )2004 Buckle, )Coles & המצריך התארגנות ותגובות יוצאות דופן. בין אירועי החירום אפשר להצביע על מצבים 29

32 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 30 שאינם מעשה ידי אדם, כגון אסונות טבע, רעידות אדמה קשות, בצורת, התפרצות הרי געש, הוריקנים, צונאמי, מזג אוויר קיצוני )גלי חום או קור קיצוניים( ומגפות, וכן מצבים שהם מעשה ידי אדם, כגון תאונות רבות-נפגעים, מלחמות, אירועי טרור ועוד. במצבי חירום אלו, חברי הקהילה הנפגעת או המאוימת בפגיעה הם מושא ההצלה, ולמתנדבים הלוקחים חלק באירוע יש תרומה רבה לצמצום נזקי האירוע Dorp,( Fernandez, Barbera, & Van 2006(. מבצע "צוק איתן", שהתרחש בישראל בחודשים יולי-אוגוסט 2014, הוא דוגמה לאירוע חירום מעשה ידי אדם, והוא מייצג את הלוחמה המודרנית המתאפיינת בפעולות איבה המתרחשות בשטח הרווי באוכלוסייה אזרחית, ולא בחזית המרוחקת מריכוזי אוכלוסין כבעבר. במצבים אלו האוכלוסייה האזרחית מוצאת עצמה בלב הלחימה וחווה סכנה לחיי אדם, לפגיעה ברכוש ולהפרה של שגרת החיים. במבצע "צוק איתן" התנהלה לחימה בין מדינת ישראל לתנועת החמאס וארגונים נוספים ברצועת עזה, והאוכלוסייה האזרחית משני צדי הגבול נאלצה להתמודד עם הסכנה הקיומית ועם ההפרה בשגרת החיים. מחקר זה בוחן את חוויית ההתנדבות בישראל בקרב המתנדבים במבצע "צוק איתן", כמבטאת את אחד הממדים של התמודדות האוכלוסייה עם הסכנות הטמונות במצבי חירום. על פי סטולינגס וקוואראנטלי )1985 Quarantelli,,)Stallings & אפשר להבחין בהבדלים בין מתנדבים באופן הגעתם לזירת האירוע. מקצת המתנדבים מגיעים לשטח באמצעות ארגוני מתנדבים )להלן: מתנדבים מאורגנים(, ואחרים מגיעים לאירוע באופן ספונטני ועל דעת עצמם, מתוך רצון לסייע לחברי הקהילה )להלן: מתנדבים ספונטניים(. המתנדבים בקטגוריה הראשונה משתייכים בחלקם לארגוני הצלה המתמחים בסיוע במצבי חירום )כגון מכבי אש, מגן דוד אדום ופיקוד העורף(, ואחרים פועלים בשגרה במסגרת ארגוני התנדבות, אך בעת הגעתם לאזור הסכנה אינם משתייכים לארגוני מתנדבים המתמחים בסיוע בשעת חירום. המתנדבים המאורגנים, ובפרט אלו המתמחים בסיוע בשעת חירום, עוברים הכשרה מקצועית ונפשית לקראת אירוע החירום, ולכן הם בעלי מיומנויות מקצועיות והכשרה לעמידה במצבי לחץ בעת האירוע. אשר למתנדבים הספונטניים, מקצתם הם בעלי ידע מקצועי ומיומנויות שנרכשו בחיי היום-יום על אף שלא עברו הכשרה מיוחדת לשעת החירום, ואחרים עוברים הכשרה בשטח )2013 Smith,.)Whitehead & בעת המבצע פעלו מתנדבים רבים, מאורגנים וספונטניים, באזור הדרום הסמוך לאזור הלחימה, אך האחרים פעלו ביתר אזורי הארץ. המתנדבים במבצע "צוק איתן" פעלו במגוון תחומים, והם עסקו בהפעלת ילדים בגנים ובבתי ספר ובסיוע בהכנסתם למקלטים בעת האזעקות, וכן בסיוע לקשישים ולתשושים בעריכת קניות וברכישת תרופות. מתנדבים אחרים עסקו בהכנת מקלטים, בסיוע נפשי למשפחות הנפגעים ולאנשים שהיו זקוקים לסיוע עקב הפרת

33 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 31 השגרה בשל מצב החירום, בסיוע לחיילים הפצועים, למשפחותיהם ועוד )קוליק, 2015(. למיטב ידיעתנו, מחקרים שונים שעסקו בהבדלים מגדריים בהקשר להתנדבות, בחנו סוגיה זו בעת שגרה, אולם לא בשעת חירום. לפיכך, לממצאי מחקר זה עשויות להיות השלכות הן בתחום העיוני הן בתחום המעשי. בתחום העיוני, המחקר משלים את הידע התאורטי בתחום זה ועשוי למצוא הבדלים מגדריים בהתנדבות בשעת חירום, ולהרחיב את הידע הקיים על אודות ההבדלים המגדריים בתחומי חיים שונים. מבחינה מעשית, בעקבות ממצאי המחקר ניתן יהיה להמליץ על ניהול התנדבות בשעת חירום התואמת מגדר, שמביאה בחשבון את המאפיינים הייחודיים של גברים ושל נשים. הבדלים מגדריים בהתנדבות - מסגרת מושגית רוב הגישות התאורטיות המסבירות את ההבדלים המגדריים בתחומי חיים שונים מתבססות על גישת תפקידי המגדר של איגלי וקרולי )1986 Crowley,.)Eagly & על פי גישה זו, הגדרת תפקידי המגדר מטביעה את חותמה על העולם החברתי, מעצבת את האופן שבו הפרט רואה את עצמו ומכוון את נטיותיו כלפי אחרים, ומשפיעה על תפקודם של גברים ונשים בהקשרים שונים של חיי היום-יום. על פי תפיסה זו, החברה מנתבת נשים לתפקידים טיפוליים, ואילו גברים מנותבים לתפקידים אמצעותיים )אינסטרומנטליים( שמטרתם לקדם מטרות יישומיות במהירות. אשר להבדלים מגדריים בהתנדבות, התאוריה המרכזית שמסבירה הבדלים בין המינים היא תאוריית התפקידים החברתיים באשר למתן סיוע theory( Social role al., 1999,)of helping, Switzer et הנגזרת מתאוריית תפקידי המינים הכללית, ועוסקת במיוחד במתן סיוע לאח ר ללא תמורה חומרית. על פי תאוריה זו, גברים ונשים עוברים משחר ילדותם תהליך ח ברות שונה באופיו למתן סיוע. תהליך הח ברות שנשים עוברות מקנה להן יכולת ורצון לסייע לאחרים באמצעות טיפול פיזי והענקת תמיכה נפשית, קשב והכלה. לעומת זאת, תהליך הח ברות שגברים עוברים מקנה להם יכולת ורצון לסייע לאח ר באמצעות פעולות שאופיין הרואי ומשימתי )בפרט באירוע חירום(. לפיכך, השאלה שנבדקה במחקר זה היא: אילו הבדלים קיימים בין המינים בהיבטים שונים של חוויית ההתנדבות בשעת חירום? קיימות שתי השערות אפשריות לגבי התנהגות נשים וגברים בעת ההתנדבות. האחת, ההבדלים בין המינים הקיימים בהתנדבות בעת שגרה יישמרו בשעת חירום, ובשל הסכנה הקיומית הם יתחדדו וכל אחד מבני המינים יעשה את תפקידיו על פי תבניות קבועות מראש שהוכשרו אליהן בתהליך הח ברות. השנייה, בשל הסכנה לפגיעה בנפש והרצון לשרוד ולסייע לקהילה במצב אקוטי, מיטשטשים ההבדלים המגדריים הצפויים בהתנדבות בעת שגרה, ושני המינים הופכים להיות דומים זה לזה בהיבטים שונים של פעילות ההתנדבות.

34 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 32 בחינת ההבדלים המגדריים בהתנדבות, גם בעת שגרה, לא זכתה לדיון נרחב בספרות המחקרית. מחקרים מעטים בלבד עסקו בסוגיה זו, ורובם ככולם התמקדו בהבדלים בין גברים לנשים בשיעורי ההתנדבות בשגרה )למשל:.)Einolf, 2011 נתונים מראים כי קיימים הבדלים מגדריים בשיעורי ההתנדבות, אך הבדלים אלה משתנים ממדינה למדינה )2000.)Wilson, כך למשל, נמצא שבישראל שיעור הגברים המתנדבים גבוה יותר משיעור הנשים המתנדבות )22% לעומת 18%, בהתאמה; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013(. מגמה זאת קיימת גם בקנדה, שם שיעור הגברים המתנדבים מגיע ל- 45%, לעומת שיעור הנשים המתנדבות שמגיע ל- 42% בלבד )2015.)Shina, בארצות הברית התמונה שונה, ונשים נוטות להתנדב יותר מגברים )28.3% לעומת 22%, בהתאמה; US, 2015.)Bureau of Labor Statistics, גם באוסטרליה נשים נוטות להתנדב יותר מגברים, ושיעור הנשים המתנדבות מגיע לכדי 38%, לעומת 34% מכלל הגברים.)Australian Bureau of Statistics, 2010( אשר להבדלים המגדריים במשתנים הסובייקטיביים של ההתנדבות )כגון מניעים ושביעות רצון בהתנדבות(, בשל העובדה שההתנדבות בשגרה וההתנדבות בשעת חירום הן במהותן פעילויות דומות שאינן זוכות לתגמול כספי, נוכל לבסס חלק מהשערותינו ביחס להבדלים המגדריים בחוויית ההתנדבות בשעת חירום על הידע שהצטבר באשר להבדלים בין גברים לנשים בתחום ההתנדבות בשגרה. יתר על כן, בשל הדמיון בין פעילות ההתנדבות לפעילות במסגרת המשפחה ובמסגרת העבודה )2006,)Taniguchi, נוכל לבסס חלק אחר מן ההשערות על ממצאים באשר להבדלים בין המינים בתחומים אלו. הדמיון בין הפעילות בהתנדבות לזו שבמסגרת העבודה נובע מכך שבשני סוגי הפעילויות, ובפרט כאשר ההתנדבות היא פורמלית ומופעלת על ידי ארגון או עמותה, מתקיימת פעילות גומלין )אינטראקציה( בין הפרט לסביבה בתוך מסגרת היררכית המתגמלת את פעילותו, אך עשויה במקביל להטיל עליו סנקציות. כך, בדומה לעובד במסגרת ארגון, העובר תהליכי בקרה והערכה, גם פעילות המתנדב מוערכת על ידי רכזי ההתנדבות, ובעת כ של בפעילות, המתנדב עשוי למצוא עצמו מורחק מזירת ההתנדבות, כלומר מפוטר. אשר לדמיון בין הפעילות בהתנדבות לפעילות במסגרת המשפחה, שני סוגי הפעילות אינם כרוכים בתגמול כספי, ולעתים, בדומה למשפחה, עשויים להתפתח בין המתנדב למוטבים יחסים ראשוניים. לפיכך, מחקר זה בחן הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות במבצע "צוק איתן" בשלושה היבטים: המניעים להתנדבות, המהווים למעשה גורמים הקודמים להתנדבות; שביעות הרצון מפעילות ההתנדבות ותחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות, תחושות המתפתחות בעת תהליך ההתנדבות עצמו; ולבסוף, נבחן מבטם

35 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 33 לעתיד של המתנדבים בתום המבצע, שהוא מבחינתם סוף תהליך ההתנדבות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהערכת מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד. הבדלים מגדריים במניעי ההתנדבות על פי התאוריה הפונקציונליסטית, אנשים מונעים להתנדב על ידי צרכים שונים )& Clary.)Snyder, 1999 על פי המודל הדו-ממדי לארגון מניעי ההתנדבות, ניתן לקבץ את מכלול המניעים לשתי קטגוריות עיקריות: מניעים אנוכיים-אמצעותיים )אינסטרומנטליים(, שנועדו למלא צרכים אישיים, ומניעים אלטרואיסטיים-ערכיים, שנועדו למלא צרכים הקשורים בעזרה לזולת )1981 Gerrard,.)Frisch & על פי מודל זה, במחקר זה באו לידי ביטוי מניעים אלטרואיסטיים-ערכיים בציון המניע סולידריות חברתית שנועדה לסייע לחברי הקהילה שנפגעה, ומניעים אנוכיים אמצעותיים )אינסטרומנטליים( בציון הצורך בהעצמה אישית ובבריחה מן המציאות באמצעות ההתנדבות. אשר להבדלים מגדריים במניעי ההתנדבות, מקצת המחקרים שבחנו הבדלים בין המינים במניעים להתנדבות בשגרה, תומכים בגישת התפקידים החברתיים באשר למתן סיוע Switzer( al., 1999,)et והם הראו כי בעת ההתנדבות נשים מונעות ממניעים אלטרואיסטיים-ערכיים, כגון סיוע לנזקק וסולידריות חברתית, יותר מאשר גברים, ואילו גברים מונעים ממניעים אנוכיים-אמצעותיים )אינסטרומנטליים(, כגון רכישת מיומנויות בעת ההתנדבות, יצירת קשרים בין-אישיים וכדומה, יותר מאשר נשים Gerstein,( Fletcher & Major, ;2004.)Wilkeson, & Anderson, 2004 הבדלים מגדריים בשביעות הרצון מן ההתנדבות שביעות הרצון מן ההתנדבות היא ההערכה הכוללת של המתנדב את תחושת הסיפוק שלו מפעילות ההתנדבות )לסיכום ראו:.)Pauline, 2011 בהמשך לסכמה הדו-גורמית שהציגו הרצברג ומאוזנר )1959 Mausner, )Herzberg & להסבר מקורות שביעות הרצון בעבודה, אפשר להצביע על שתי קבוצות של גורמים המסבירים את שביעות הרצון מן ההתנדבות: גורמים אינטרינזיים וגורמים אקסטרינזיים )2004 Stuizer,.)Meier & חוקרים מזהים בהיבטים האינטרינזיים של שביעות הרצון מן ההתנדבות תחושות של נתינה לאח ר ומשמעות הנובעות מעצם הפעילות ההתנדבותית, ואת האפשרות לממש באמצעותה ערכי חיים החשובים לאדם המתנדב. לעומת זאת, ההיבטים האקסטרינזיים של שביעות הרצון מן ההתנדבות מייצגים את מידת ההתאמה של ההדרכה לצרכיו של המתנדב ואת תנאי הסביבה הפיזית שבהם נעשית ההתנדבות. בסיכומו של דבר, בדומה לתחום העבודה, התגמולים

36 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 34 האינטרינזיים שהפרט מפיק מן ההתנדבות מתייחסים למאפיינים של תוכן ההתנדבות, ואילו התגמולים האקסטרינזיים מתייחסים למאפיינים שאינם שייכים לתוכן ההתנדבות, וקשורים לסביבת ההתנדבות ולתנאיה )ראו למשל: בר חיים, 2004(. במחקר זה שיערנו כי בקרב נשים רמת שביעות הרצון תהיה נמוכה מזו של הגברים. הסיבות לכך נעוצות בין היתר בהבדלים במאפייניהן האישיים ובהתנהלותן היום-יומית, שהן סיבות גם לרמות נמוכות יותר של שביעות רצון של נשים בתחום העבודה ובתחום המשפחה בהשוואה לאלה של גברים. כך למשל, נשים רגישות יותר לאיכות מערכות יחסים בין-אישיות, מודעות יותר לאקלים הרגשי של הקשר הבין-אישי )2002 Waltz, )Croyle & ומתאפיינות ברגישות חברתית גבוהה יותר מאשר הגברים )2013 Walzer,.)Loscocco & לפיכך, בפעילויות הגומלין החברתיות, וגם בעת ההתנדבות )2006,)Kulik, נשים פגיעות יותר מגברים כאשר ציפיותיהן החברתיות אינן מתממשות. נוסף על כך, כאשר פעילויות הגומלין הן פורמליות, כמו אלה שבמקום העבודה, גברים מתוגמלים יותר מנשים, ותפקידם במדרג ההיררכי גבוה יותר, ולפיכך ניתן לצפות לשביעות רצון נמוכה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים בתחומים השונים של פעילותן. ואמנם, ממצאי מחקרים שבחנו את סביבת העבודה מראים כי בדרך כלל שביעות הרצון בעבודה בקרב נשים נמוכה מזו של הגברים בהיבטים של תמיכת הממונים, אפשרויות הקידום ורמת השכר שלהן )& Fustos, Pook,.)Marian, 2003 גם במסגרת חיי הנישואין, שביעות הרצון בקרב נשים נמוכה מזו של הגברים )לסיכום, ראו מחקר מטה-אנליזה: Henry, 2014.)Jackson, Miller, Oka, & בין הגורמים לכך, ציפיות גבוהות יותר בקרב נשים מיחסי הזוגיות, חלוקה לא שוויונית של מטלות הבית ויחסי כוחות לא מאוזנים המעניקים לגבר את עיקר הסמכות בקבלת החלטות חשובות. בהמשך לכך, אמנם מסגרת ההתנדבות אינה היררכית כמו זו הקיימת במקומות העבודה, ואף הציפייה לאינטימיות בין-אישית בתוך מסגרת זו היא פחותה בהשוואה ליחסי זוגיות, אך עם זאת, נמצא שגם במסגרת ההתנדבות בשגרה שביעות הרצון של גברים מההתנדבות גבוהה בהשוואה לזו של נשים )2007.)Kulik, במחקר זה שביעות הרצון הוערכה באמצעות שלושה ממדים: שביעות הרצון מההיבטים האינטרינזיים של ההתנדבות, שביעות הרצון מההיבטים האקסטרינזיים של ההתנדבות ושביעות הרצון הכללית מההתנדבות. הבדלים מגדריים בתחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות במחקר זה אומץ המודל הדו-ממדי להערכה של תחושת הרווחה הנפשית הכללית Charles,( Gatz, 2001,)Reynolds, & אשר הותאם לבדיקת תחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות. במודל זה קיימים שני ממדים, והוא מבוסס על ההנחה כי תחושת הרווחה הנפשית נקבעת על

37 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 35 ידי שילוב של שניהם: האפקט החיובי של ההתנדבות מתבטא בתדירות גבוהה של רגשות חיוביים, כגון שמחה וסיפוק )להלן: האפקט החיובי(, והאפקט השלילי של ההתנדבות מתבטא בתדירות גבוהה של רגשות שליליים, כגון מתח ועצב )להלן: האפקט השלילי(. ההבדלים המגדריים בתחושת הרווחה הנפשית עשויים לשקף מצב סובייקטיבי אמתי, או לנבוע משוני בהרשאה החברתית להביע רגשות - חיוביים ושליליים - שניתנה לגברים ולנשים Nolen-(.)Hoeksema, 2012 על פי ההסבר הראשון, על אף השינויים בהגדרת תפקידי המינים שחלו בעשורים האחרונים, נשים חוות קונפליקט תפקידים בין הבית לעבודה בעוצמה רבה יותר מאשר גברים )2001 Shaffer,,)Fu & שכן עול הטיפול בבני המשפחה ובתחזוקת הבית מוטל עדיין על כתפיהן. הוק )2004 )Hook, מצאה גם קשר שלילי בין מספר השעות שמקדישות נשים להתנדבות ובין מספר השעות שהן מקדישות לעבודתן בשכר, בעוד שבקרב גברים קשר זה לא נמצא. במחקר שבחן הבדלים מגדריים בקונפליקט התפקידים בין הבית להתנדבות, אשר נערך לאחרונה, נמצא כי בקרב נשים שרמת ההעצמה האישית שלהן נמוכה, קונפליקט התפקידים בין הבית להתנדבות חזק יותר מאשר בקרב גברים )ברפמן, 2011(. כאשר נשים הן בעלות משפחה ועובדות )או לומדות( ובמקביל מתנדבות, קונפליקט התפקידים עלול להתעצם ולפגוע ברווחתן הנפשית בעת ההתנדבות. יש להניח כי בשעת חירום מועצמת אצל המתנדבות ההתנגשות בין דרישות המשפחה לדרישות ההתנדבות, בשל הצורך שלהן לדאוג לילדים או לקשישים במשפחה הזקוקים להשגחה מיוחדת עקב מצב החירום )כניסה למקלט בעת אזעקה, קניית מזון או תרופות לקשישים במשפחה(, ותחושת הרווחה הנפשית שלהן בעת ההתנדבות עלולה להיפגע יותר. על פי ההסבר השני, בשל הבדלים מגדריים בתחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות, הנובעים מהבדלים בתהליכי הח ברות, נשים זוכות להרשאה חברתית להביע חולשה ומצוקה ולבטא את אי-שביעות רצונן, ואילו הגברים אמורים לשמור על תדמית הרואית במצבים מסוכנים כמו זה שמעורר מצב החירום )2012.)Cleary, על כן, סביר להניח כי נשים יביעו יותר רגשות שליליים ופחות רגשות חיוביים בהשוואה לגברים, גם אם הן חוות רגשות דומים. הבדלים מגדריים בהערכת מגמות ההתנדבות בעתיד ההתנדבות בפועל היא פעולה ממשית, ואולם הערכת מגמות ההתנדבות מבטאת על פי פסיכולוגיים חברתיים קלאסיים את הנטייה ההתנהגותית מבין שלושת רכיבי העמדה )למשל:.)Allport, 1935 לפיכך, הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד עשויה למצוא את ביטויה בהערכת הנטייה הכללית להתנדב בעתיד, בהערכת תדירות ההתנדבות בעתיד או

38 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 36 בהערכת הכוונה להתנדב בעתיד בתחום דומה לתחום שבו עוסק המתנדב בהווה. במחקר הנוכחי אומצו שלושת המדדים הללו להערכת מגמות ההתנדבות הצפויות של המתנדבים במבצע "צוק איתן". למיטב ידיעתנו, עד כה לא נערכו מחקרים שבחנו הבדלים מגדריים בהערכת מגמות ההתנדבות בעתיד בקרב מתנדבים בשגרה, ואף לא כאלה שבחנו הבדלים אלו בין מתנדבים בשעת חירום. בחינת ההבדלים המגדריים בשיעורי ההתנדבות בפועל בעת שגרה מעלה כי בישראל גברים עוסקים בהתנדבות בשיעורים גבוהים יותר בהשוואה לנשים )גברים 22%, נשים 18%( )הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013(. אשר להבדלים המגדריים בהערכת הנטייה להתנדב בעתיד )העשויה להתפרש כמעין התחייבות והבטחה להתנדב(, נוכל לשער כי בשל המעמסה הרבה הכרוכה בטיפול בבית ובמשפחה, הערכתן של הנשים כי יתנדבו בעתיד, בכל אחד מן המדדים שצוינו, תהיה נמוכה יותר מאשר בקרב גברים. נוסף על בחינת ההבדלים המגדריים בהערכתם של משתתפי המחקר את מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד, נבחנו גם ההבדלים בין גברים לנשים במערך המשתנים המסבירים את כוונותיהם. מה מסביר את הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד? - הבדלים מגדריים לשם בחינת סוגיה זו, אומצה גישת החליפין החברתית הקלאסית )1964,)Blau, המבוססת על הטענה כי הפרט ימשיך לפעול בהקשר מסוים בתנאים של חליפין מאוזנים בין השקעתו לרווחים שהוא מקבל מפעילותו. על בסיס גישה זו, יש להניח כי המתנדב ירצה להמשיך להתנדב כאשר הוא מתוגמל על מעשיו, וככל שהתגמולים מפעילות זו יהיו בעלי ערך רב יותר בעבורו, כך הוא יגלה נטייה חזקה יותר להתנדב בעתיד. בין התגמולים המופקים מן ההתנדבות: שביעות הרצון מן הפעילות ההתנדבותית )על כל שלושת ממדיה(; תחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות; ומניעי ההתנדבות, אשר בשל היותם ביטויים של צורכי המתנדב, ניתן לראות בהם אמצעי להשגת תגמול. לפיכך, מעצם הפוטנציאל הטמון במניעי ההתנדבות להשגת תגמולים רצויים, ניתן בעקיפין לקשר גם את מניעי ההתנדבות לתגמולים המופקים מההתנדבות. כפי שצוין, בהיעדר מחקרים שבחנו את מערך המשתנים המסבירים הערכה של מגמות ההתנדבות בעתיד בשעת חירום, בחינת ההבדלים המגדריים במערך המשתנים המסבירים הערכה זו בקרב מתנדבי "צוק איתן" אינה נשענת על השערות מסוימות, ולפיכך בהיבט זה המחקר נושא אופי של מחקר גישוש )מחקר אקספלורטיבי(.

39 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 37 מטרת המחקר וההשערות המרכזיות מחקר זה נועד לבדוק הבדלים מגדריים בהיבטים שונים של חוויית ההתנדבות במבצע "צוק איתן". שאלת המחקר הייתה אם בעת ההתנדבות בשעת חירום ממשיכים להתקיים הבדלים מגדריים במניעי ההתנדבות, בשביעות הרצון מפעילות ההתנדבות, בתחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות ובהערכת מגמות ההתנדבות בעתיד. על בסיס הידע על אודות הבדלים מגדריים, שהצטבר בתחומים שונים, היו השערות המחקר כדלהלן: נשים יהיו מונעות יותר ממניעים אלטרואיסטיים-ערכיים, ואילו גברים יהיו מונעים יותר ממניעים אנוכיים-אמצעותיים )אינסטרומנטליים(. רמות שביעות הרצון והרווחה הנפשית בהתנדבות יהיו נמוכות יותר בקרב הנשים לעומת הגברים. בקרב גברים מגמות ההתנדבות בעתיד יהיו חזקות יותר לעומת אלה של נשים. בנוסף, בחנו אם יש הבדלים בין גברים ובין נשים במערך המשתנים המסבירים את הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד בתום המבצע. שיטת המחקר מדגם המחקר והליך איסוף הנתונים במחקר השתתפו 485 מתנדבים, מהם 180 גברים )37.11%( ו- 305 נשים )62.89%(. גילם הממוצע של המשתתפים היה צעיר )M = SD 34.43; = 17.2 (, ורובם עבדו או למדו )ראו לוח 1(. מרבית המשתתפים במדגם היו משכילים, ויותר ממחציתם היו אקדמאים. באשר לאזור המגורים, רוב משתתפי המחקר לא התגוררו ביישובי קו החזית, אלא ביתר חלקי הארץ )24.1% גרו בדרום, ואילו 75.9% ביתר חלקי הארץ(. 64.9% היו רווקים, 30% היו נשואים, והיתר גרושים או אלמנים. נוסף על כך, רוב המתנדבים )כ- 70% ( היו מתנדבים ספונטניים, שהגיעו להתנדב במבצע "צוק איתן" באמצעות חברים או מכרים, וקצתם הגיעו באמצעות חיפוש באינטרנט. חלק אחר מן המתנדבים )כ- 30% ( השתייכו לארגוני מתנדבים הפועלים בשגרה. המתנדבים עסקו בתחומי פעילות מגוונים, בעיקר סיוע בהפעלת ילדים, איוש חדרי מלחמה )חמ"ל( וטיפול במקלטים, וגם בתחומים אחרים, כגון עידוד נפשי של התושבים באזורי הלחימה, מתן אוזן קשבת לאלו שהיו זקוקים לכך, סיוע לחולים ולזקנים ועוד. אשר להבדלים המגדריים במשתני הרקע, מלוח 1 עולה שהנשים הן משכילות יותר מן הגברים, וששיעור הגברים המתגוררים בדרום הארץ היה גבוה בהרבה משיעור הנשים המתגוררות באזור זה. במהלך השבוע האחרון של המבצע הועברו השאלונים למתנדבים בעת פעילות ההתנדבות בשטח על ידי עוזרי המחקר, ובתום המבצע הועברו השאלונים למתנדבים על פי רשימות

40 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 38 שהיו בידי ארגוני מתנדבים שונים באמצעות רשת האינטרנט, או באמצעות כתובות של מקום ההתנדבות הקבוע שהיו בידי רכזי ההתנדבות. שאלון המחקר היה קצר, וזמן המענה עמד על כ- 10 דקות. כל השאלונים, הן אלו שמולאו במהלך המבצע הן אלו שמולאו לאחריו, היו אנונימיים וזהים בתוכנם. לוח 1: התפלגות המדגם על פי משתני הרקע העיקריים גברים מול נשים c² c² (2,485) =11.2* המשתנה השכלה מצב משפחתי הורות מצב תעסוקתי ערכים תיכונית חלקית תיכונית מלאה אקדמית רווקים נשואים אלמנים וגרושים יש ילדים עובדים לומדים מובטלים גמלאים מגדר נשים גברים % 37.11% 9 9 3% 5% % 53.9% % 41.1% % 63.3% % 34% % 2.7% % 30.7% % 41.7% % 36.6% % 6.3% % 15.4% n n % n % n % n % n % n % n % n % n % n % n % n %

41 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 39 c² c² (1,485) =11.71*** מגדר נשים גברים % 29.5% % 70.5% % 32.8% % 67.2% n n % n % n % n % M SD המשתנה סוג המתנדבים מקום מגורים גיל ערכים מאורגנים ספונטניים דרום הארץ יתר חלקי הארץ p<.05*, p<.01**, p<.001*** כלי המחקר המניעים להתנדבות מניעי ההתנדבות נבחנו על ידי השאלון שפיתחו קלרי, סניידר ורידג' )& Snyder, Clary,,)Ridge, 1992 בגרסה מקוצרת שהכילה 12 מניעים. משתתפי המחקר התבקשו לציין את עוצמת המניע שלהם להתנדב במבצע "צוק איתן" על סולם ליקרט בן 5 דרגות, החל מ- 1 )כלל לא( ועד 5 )במידה רבה(. בניתוח גורמים ראשוני, שנערך בשיטת ה- Varimax, נמצאו שלושה גורמים, ואולם ארבעה פריטים בשאלון היו בעלי טעינ ות זהה בגורמים שונים. על כן הם הוסרו מן השאלון ונערך ניתוח גורמים נוסף על שמונת פרטי השאלון הנותרים )לטעינ ות הפריטים בגורמים השונים, ראו נספח 1(. בניתוח הגורמים הסופי נמצאו שלושה עולמות תוכן מובחנים אשר הסבירו יחדיו 65.83% מן השונ ות :)Eigenvalue>1( מניעים להעצמה אישית באמצעות ההתנדבות, אשר כללו פריטים, כגון "אני מתנדב כי ההתנדבות עוזרת לי לשפר מיומנויות תעסוקתיות" )מניע זה הסביר 33.7% מן השונות(; מניעים של סולידריות חברתית, אשר כללו פריטים כגון "אני מתנדב כי שלומם של חברי הקהילה חשוב לי" )מניע זה הסביר 19.2% מן השונות(; מניעים של בריחה מן המציאות, אשר כללו פריטים, כגון "ההתנדבות עוזרת לי לברוח מהבעיות שלי" )מניע זה הסביר 12.8% מן השונות(. עבור כל גורם חושב ציון אחד באמצעות ממוצע כל פריטי הגורם, וככל שהציון גבוה יותר, המשמעות היא שעוצמת המניע חזקה יותר. ערכי המהימנות הפנימית, בשיטת

42 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 40 אלפא קרונבך, של הגורמים נמצאו גבוהים, וכך במניעי ההעצמה האישית 0.76=α, במניעים של בריחה מן המציאות 0.73=α ובמניעים של סולידריות חברתית 0.82=α. שביעות הרצון מן ההתנדבות שביעות הרצון מן ההתנדבות נבחנה על פי שתי קטגוריות: שביעות רצון כללית ושביעות הרצון מהיבטים ספציפיים של ההתנדבות: שביעות רצון כללית מן ההתנדבות נבחנה באמצעות שאלה אחת: "ציין עד כמה אתה שבע רצון בצורה כללית מן ההתנדבות שלך במבצע 'צוק איתן'?". משתתפי המחקר התבקשו לדרג את תשובותיהם על סולם ליקרט בן 5 דרגות, החל מ- 1 )בכלל לא( ועד 5 )במידה רבה(. נמצא כי בשאלה זו נמצאו במחקר קודם )קוליק, 2006( הבדלים בין נשים לאורך מעגל חייהן. שביעות רצון מהיבטים ספציפיים של ההתנדבות נבחנה על בסיס שאלון שפיתחה קוליק )2001(. השאלון הכיל 11 פריטים המתייחסים לשביעות רצונם של המתנדבים מהיבטים שונים של ההתנדבות במבצע "צוק איתן". משתתפי המחקר התבקשו לדרג את תשובותיהם על סולם ליקרט בן 5 דרגות, החל מ- 1 )כלל לא( ועד 5 )במידה רבה(. בניתוח גורמים שנערך על פריטי השאלון בשיטת ה- Varimax,)Eigenvalue>1( נמצאו שני גורמים עיקריים שהסבירו יחד 76% מן השונות: שביעות רצון מהיבטים אינטרינזיים של ההתנדבות במבצע "צוק איתן", כגון השיבוץ לתפקיד, התנאים הפיזיים בהתנדבות וההדרכה לקראת הפעילות בהתנדבות, ושביעות רצון מהיבטים אקסטרינזיים של ההתנדבות, כגון המשוב מ ר כזי ההתנדבות, תחושת העניין והמשמעות בהתנדבות ותחושת התרומה למוטבים. ערכי המהימנות הפנימית, בשיטת אלפא קרונבך, של גורמים אלו היו גבוהים: בהיבטים האינטרינזיים 0.82=α, ובהיבטים האקסטרינזיים 0.86=α. לכל אחד מן הגורמים חושב ציון אחד באמצעות ממוצע כל הגורמים. ככל שהציון גבוה יותר, המשמעות היא כי שביעות הרצון מההיבט המסוים שבו עסק הגורם הייתה גבוהה יותר. תחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות תחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות נבחנה באמצעות שאלון שפיתחו ווטסון וקלארק Watson( Clark, 1988 &(, אשר הותאם למחקר זה. משתתפי המחקר התבקשו לענות על כל אחת מן השאלות, ולציין באיזו מידה הם חוו בעת ההתנדבות את התחושות המצוינות בשאלון. ניתוח הגורמים שנערך על פריטי השאלון בשיטת ה- Varimax, חשף )בדומה לשאלון המקורי( שני גורמים )Eigenvalue>1( שהסבירו יחד 70% מן השונות: האפקט החיובי של תחושת

43 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 41 הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות, אשר כלל פריטים כגון "בעת ההתנדבות הרגשתי שמח, רגוע, אקטיבי", והאפקט השלילי של תחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות, אשר כלל פריטים כגון "בעת ההתנדבות הרגשתי עצוב, מפוחד, מדוכא". המהימנות הפנימית, בשיטת אלפא קרונבך, של הגורמים הייתה טובה, וכך עבור האפקט החיובי של תחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות, 0.90=α, ועבור האפקט השלילי, 0.92=α. עבור כל גורם חושב ציון אחד באמצעות ממוצע כל פריטי הגורם, וככל שהציון היה גבוה יותר, המשמעות היא כי תחושת הרווחה הנפשית הייתה חזקה יותר או חלשה יותר בהתאם לתוכן הגורם. שאלון הערכת מגמות ההתנדבות לאחר המבצע השאלון, שנבנה לצורך המחקר הנוכחי, בחן את מגמות ההתנדבות של המתנדב משלוש נקודות ראות: האם למתנדב יש כוונה להתנדב בעתיד? )סולם התשובות: 1 -כן, 2 -לא(; מהי תדירות ההתנדבות הצפויה בעתיד? ) 1 -מעטה, 2 -רבה(; והאם למתנדב יש כוונה להתנדב בתחום דומה לתחום שבו התנדב במבצע "צוק איתן"? ) 1 -כן, 2 -לא(. השאלון כלל גם שאלון רקע ובו הוצגו שאלות שבדקו מאפיינים שונים: גיל, השכלה, מידת הדתיות, המצב המשפחתי, הורות, המצב התעסוקתי, מקום המגורים ומקום ההתנדבות )דרום הארץ לעומת שאר חלקי הארץ( וכן סוג המתנדב )מתנדב ספונטני או מאורגן(. ממצאים כיוון ששאלת המחקר עסקה בהבדלים בין גברים לנשים בחוויית ההתנדבות, כל העיבודים השוו בין המינים, והניתוחים הסטטיסטיים כללו ניתוחים דו-משתניים וניתוחים רב-משתניים. טרם ביצוע העיבודים לבדיקת השערות המחקר, נבחנו ההבדלים במשתני המחקר העיקריים בין המשיבים שענו לשאלוני המחקר בעת המבצע ובין אלו שענו ימים אחדים לאחר תום המבצע. לא נמצאו הבדלים של ממש בין שתי הקבוצות באף לא אחד ממשתני המחקר. מניעי ההתנדבות מניעי ההתנדבות נחלקו לשלושה סוגים: מניעי העצמה אישית, מניעים של בריחה מן המציאות ומניעים של סולידריות חברתית. במבט כללי על שלושת סוגי המניעים, נראה כי בקרב שני המינים המניעים החזקים ביותר הם מניעים של סולידריות חברתית, אחריהם מניעים של העצמה אישית, ולבסוף - המניעים הקשורים לבריחה מן המציאות )אשר עוצמתם הייתה הנמוכה ביותר, ראו לוח 2(. נערך ניתוח MANOVA חד-כיווני לבחינת ההבדלים F (3,481) במניעי ההתנדבות בין המינים, אשר הראה הבדלים מובהקים סטטיסטית ),4.59=

44 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב >P.)Partial eta 2 ;0.28= עם זאת, בניתוחי ANOVA שנועדו לבדוק הבדלים בין המינים בכל אחד משלושת סוגי המניעים, נמצאו הבדלים מובהקים במניעי ההעצמה האישית בלבד, ונמצא כי גברים מ ונעים ממניעים אלו יותר מאשר נשים )ראו לוח 2(. לוח 2: ניתוח שונות לבדיקת הבדלים מגדריים במניעים וברווחה הנפשית בהתנדבות גברים מול נשים F 6.13** ***.07 סה כ סטיית תקן ממוצע המשתנה מניעי ההתנדבות העצמה אישית סולידריות חברתית בריחה מן המציאות רווחה נפשית אפקט חיובי אפקט שלילי קבוצת המחקר גברים נשים גברים נשים גברים נשים גברים נשים גברים נשים ממוצע סטיית תקן p<.05*, p<.01**, p<.005*** שביעות הרצון מן ההתנדבות שביעות הרצון מן ההתנדבות הוערכה על פי שלושה ממדים: שביעות רצון כללית מחוויית ההתנדבות במבצע "צוק איתן", שביעות רצון מהיבטים אינטרינזיים של ההתנדבות ושביעות רצון מהיבטים אקסטרינזיים של ההתנדבות; לגבי כל אחד מן הממדים נבחנו הבדלים בין המינים. ניתוחי t test שנועדו לבחון את ההבדלים בין גברים לנשים בכל אחד משלושת הממדים הצביעו על היעדר הבדלים מובהקים סטטיסטית בין המינים. כך, באשר לשביעות הרצון הכללית מההתנדבות לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין המינים )בקרב גברים: SD= =M, ובקרב נשים: SD= =M(. נוסף על כך, לא

45 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 43 נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין המינים בהיבטים האינטרינזיים של שביעות הרצון )בקרב נשים: SD= =M, ובקרב גברים: SD= =M(, ואף לא בהיבטים האקסטרינזיים )בקרב גברים: SD= =M, ובקרב נשים: SD= =M(. תחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות כאמור, תחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות נבחנה באפקט החיובי ובאפקט השלילי שלה. כדי לבדוק הבדלים בין גברים לנשים בשני האפקטים, נערך ניתוח MANOVA חד-כיווני.F (2,482) אשר העלה הבדלים מובהקים בין המינים: 0.02= 2 ;6.92= ;001.>P Partial eta )ראו לוח 2(. ואולם, בניתוחי ANOVA חד-כיווניים, שנערכו בנפרד לכל אחד משני האפקטים של תחושת הרווחה הנפשית, נמצאו הבדלים מובהקים בין המינים באפקט החיובי בלבד, והממצאים הראו כי תחושת הרווחה הנפשית באפקט החיובי בעת ההתנדבות הייתה גבוהה יותר בקרב הגברים מאשר בקרב הנשים. הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד הנטייה להתנדב בעתיד הוערכה על ידי משתתפי המחקר באמצעות שלושה מדדים: הכוונה להתנדב לאחר מבצע "צוק איתן", הכוונה להתנדב לאחר המבצע בתחום דומה לתחום ההתנדבות במבצע "צוק איתן" והתדירות הצפויה של ההתנדבות בעתיד )ערכי כל שלושת המדדים היו שמיים-דיכוטומיים, ראו סעיף "כלי המחקר"(. הכוונה להתנדב בעתיד על פי מבחן χ 2 לא נמצאו הבדלים בין המינים בכוונתם להתנדב בעתיד בקרב הגברים 70.6% דיווחו על כוונתם להתנדב בעתיד, ו- 29.4% דיווחו שאינם מתכוונים לעשות זאת, ובקרב הנשים 69.2% ו- 30.8%, בהתאמה. הכוונה להתנדב בתחום דומה ממצאי מבחן χ 2 העלו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין גברים לנשים 01.>P χ. 2 ;6.72= בקרב הגברים, 56.1% דיווחו על כוונתם להתנדב (1,485) בתחום דומה לתחום שבו התנדבו במבצע "צוק איתן", ו- 43.9% דיווחו שאינם מתכוונים לעשות זאת, ואילו בקרב הנשים 43.9% ו- 56.1%, בהתאמה. הכוונה להתנדב בתדירות גבוהה ממצאי מבחן χ 2 העלו הבדלים מובהקים בין המינים 001.>P χ, 2 ;9.98= ונמצא כי בהשוואה לנשים, שיעור גבוה יותר של גברים מתכוונים (1,485) להתנדב בעתיד בתדירות גבוהה. כך בקרב הגברים, 41.1% דיווחו כי יתנדבו בעתיד בתדירות גבוהה ו- 58.9% דיווחו כי יתנדבו בתדירות נמוכה, ואילו בקרב הנשים 27.2% ו- 72.8%, בהתאמה.

46 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 44 כיוון שנמצאו הבדלים בין גברים לנשים במשתני רקע אחדים, נבדק באמצעות מערכת משוואות רגרסיה לינארית אם גם לאחר ניכוי השפעתם נשמרים הבדלים במשתנים של חוויית ההתנדבות שבהם נמצאו הבדלים בין גברים לנשים )כגון המניעים של העצמה אישית, האפקט החיובי בתחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות, הכוונה להתנדב בעתיד, הכוונה להתנדב בתחום דומה והכוונה להתנדב בתדירות גבוהה(. הבדלים מגדריים במשתני המחקר לאחר ניכוי תרומתם של משתני הרקע לוח 3 מציג את ניתוחי הרגרסיה הלינארית עבור המשתנים המתארים את חוויית ההתנדבות. במשוואות אלו הוכנסו בצד המשתנה מגדר גם משתני הרקע השכלה ומקום מגורים )דרום הארץ לעומת יתר חלקי הארץ(, אשר בהם נמצאו הבדלים בין המינים )ראו לוח 1(. נוסף על כך, בשל הקשר בין המשתנים גיל, הורות וסוג ההתנדבות )מאורגן או ספונטני( למשתנים המתארים את חוויית ההתנדבות )קוליק, 2015(, הוכנסו אף משתנים אלו למשוואות הרגרסיה. באמצעות משוואת הרגרסיה ניתן לנכות את תרומתם של משתני הרקע מתרומת המשתנה מגדר, ולבחון אם גם לאחר פעולה זו תורם המגדר תרומה של ממש להסבר המשתנים המתארים את חוויית ההתנדבות. לוח 3: מקדמי הרגרסיה הלינארית )β( להסבר משתני חוויית ההתנדבות על ידי משתני רקע מניעי ההתנדבות רווחה נפשית שביעות רצון מפעילות ההתנדבות סולידריות העצמה אישית בריחה מן המציאות -.20**.01.13** בהתנדבות אפקט חיובי אפקט שלילי שביעות רצון כללית -.21** היבטים אינטרינזיים * היבטים אקסטרינזיים * -.15** , * , , , ** 6, ** ** גיל השכלה סוג המתנדב.21***.22***.01 מקום המגורים.08 18** -.10 הורות מגדר 6,456 6,456 6,456 Df 5.85*** 7.321*** 6.02*** F R 2 p<.05*, p<.01**, p<.005***

47 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 45 הערה ללוח 3: הערכים עבור מגדר הם: 1 -גברים, 2 -נשים; הערכים עבור אזור ההתנדבות הם: 1 -דרום הארץ, 2 -יתר חלקי הארץ; הערכים עבור הורות הם: 1 -יש ילדים, 2 -אין ילדים; הערכים עבור סוג המתנדב: 1 -מאורגן, 2 -ספונטני. מעיון בלוח 3, המציג את הניתוח באמצעות מערכת משוואות רגרסיה לינארית, אפשר לומר כי מלבד מניעים של העצמה האישית, שבהם לא נמצא הבדל בין גברים לנשים, ולאחר ניכוי תרומתם של משתני הרקע המבדילים בין המינים, נשארו ההבדלים המגדריים בעינם. הערכת מגמות ההתנדבות בעתיד - הבדלים מגדריים אחת ממטרות המחקר הייתה להשוות את מערך המשתנים המסבירים את מגמות ההתנדבות בעתיד על פי מגדר. המשתנים שנבדקו היו בין היתר משתני רקע, כגון גיל, השכלה, הורות )יש ילדים, אין ילדים(, מקום המגורים )אזור הדרום לעומת יתר חלקי הארץ(, מקום ההתנדבות )מקום המגורים של המתנדב לעומת מקום התנדבות אחר( וסוג ההתנדבות )ספונטנית או מאורגנת(. כמו כן, הוכנסו למשוואת הרגרסיה גם משתנים שתיארו את חוויית ההתנדבות: מניעי ההתנדבות )העצמה אישית, סולידריות חברתית ובריחה מן המציאות(, שביעות הרצון מן ההתנדבות )כללית וספציפית באמצעות היבטים אינטרינזיים ואקסטרינזיים( ותחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות )אפקט חיובי ואפקט שלילי(. בחינת התרומה הכוללת של מערך המשתנים המסבירים את שלושת מדדי ההערכה של מגמות ההתנדבות בעתיד נבחנה באמצעות רגרסיה לוגיסטית )ראו לוח 5(. טרם עריכת הרגרסיות הלוגיסטיות לשלושת מדדי ההערכה של מגמות ההתנדבות בעתיד לכל אחד מן המינים, חושבו מתאמי פירסון בין משתני המחקר המתארים את חוויית ההתנדבות בקרב גברים ונשים בנפרד. בצד דפוסי הקשרים הדומים בקרב שני המינים העולים מלוח 4, ניתן לראות גם דפוסי קשרים ייחודיים האופייניים לכל אחד מן המינים.

48 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 46 לוח 4: מתאמי פירסון בין משתני המחקר העיקריים )גברים מעל האלכסון ונשים מתחת לאלכסון( המשתנים 1.17* **.09.18** ***.17** -.22** **.28***.16*.03.36*** -.22*** *.01.23**.06.25*** -.29***.34***.18**.05.29***.54*** ***.43*** -.12* ***.22**.27***.52*** -.16*.57*** -.41***.16** ***.36***.37***.60***.25** -.58***.49***.17**.21*** *** -.46*** ***.20**.29*** ***.55***.50***.48**.13* ** *** -.14**.19***.15**.13* **.02.44*** **.19*** ***.17**.19***.15**.31.12*.15**.07.14**.14** 1. העצמה אישית 2. בריחה מן המציאות 3. סולידריות 4. אפקט חיובי 5. אפקט שלילי 6. היבטים אינטרינזיים 7. היבטים אקסטרינזיים 8. שביעות רצון כללית 9. כוונה כללית להתנדב 10. התנדבות דומה 11. תדירות ההתנדבות p<.05*, p<.01**, p<.005*** מודל הרגרסיה הלוגיסטית רגרסיה לוגיסטית בוחנת את הסיכוי לכך שמשתתף המחקר שייך לקטגוריה מסוימת בטווח שבין 0 ל- 1. כאשר הערך שנמצא קרוב ל- 0, המשמעות היא שהסיכוי להתרחשות המאורע הוא קטן מאוד )סביר כי הערכת ההתנדבות בעתיד נמוכה מהממוצע(. כאשר הערך קרוב ל- 1, המשמעות היא שהסיכוי להתרחשות המאורע הוא גדול מאוד )סביר כי הערכת ההתנדבות בעתיד גבוהה מהממוצע(. מכאן, רגרסיה לוגיסטית בודקת שינויים בסבירות להתרחשות של מאורע מסוים )המשתנה התלוי( ולא שינויים במשתנה התלוי עצמו. במודל

49 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 47 הרגרסיה הלוגיסטית המשתנה התלוי מוגדר כמשתנה שמי-דיכוטומי, וכיוון שאופיים של מדדי ההערכה של מגמות ההתנדבות בעתיד הוא דיכוטומי, נעשה שימוש במודל זה לניתוח הממצאים. השימוש בתוכנת v.6 )Muthen & Muthen, 2007( Mplus מאפשר להתייחס לשלושת המשתנים התלויים, המבטאים את הערכת מגמות ההתנדבות )הכוונה הכללית להתנדב בעתיד, הכוונה להתנדב בתחום דומה ותדירות ההתנדבות המשוערת(, כאל מערכת משוואות מבניות, כך שהמתאמים בין המשתנים התלויים נאמדים בניתוח נתיבים. לוח 4 מציג את תוצאות האמידה של מודל המשוואות המבניות עם שלושה משתנים אנדוגניים )משתני רקע, שביעות רצון מהיבטי ההתנדבות ומניעי ההתנדבות( המוגדרים כמשתנים דיכוטומיים. לוח 5 מראה את תרומתם של משתני המחקר )משתני רקע, שביעות רצון מהיבטי ההתנדבות ומניעי ההתנדבות( להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד. תרומה זו נמצאה דומה ושונה בקרב כל אחד מהמינים. לדוגמה, המשתנה השכלה תרם תרומה שלילית להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד, הן בקרב הנשים הן בקרב הגברים, אולם תרומתו הייתה שונה בקרב כל אחד מן המינים: בקרב גברים ההשכלה מסבירה את הערכתם כי יתנדבו בעתיד באותו התחום, והיא קט נה ככל שהשכלתם גבוהה יותר )05.>p,0.63-=b(, ואילו בקרב הנשים היא מסבירה את הערכתן כי יתנדבו בעתיד בתדירות גבוהה, והיא קט נה ככל שהשכלתן גבוהה יותר )05.>p,0.37-=b(. נוסף על כך, בקרב הגברים הגיל תורם להסבר כוונתם להתנדב באותו התחום )01.>p,0.05=b(, ואילו בקרב הנשים הגיל תורם להסבר כוונתן הכללית להתנדב )05.>p,0.03=b(. כלומר, ככל שהגיל עולה, מתחזקת הערכתם של הגברים כי יתנדבו בתחום דומה לתחום שבו התנדבו במבצע "צוק איתן", ואילו בקרב הנשים מתחזקת הערכתן כי יתנדבו באופן כללי. עוד נמצא כי בקרב הגברים ההתנדבות ביישוב אחר שאינו מקום מגוריהם הקבוע תורמת להסבר הערכתם כי יתנדבו בעתיד, וגם להסבר הערכתם כי יתנדבו בתחום דומה לתחום שבו התנדבו במבצע "צוק איתן" ),0.53=b 001.>p ;05.>p;,1.13=b בהתאמה(. לעומת זאת, בקרב הנשים ההתנדבות ביישוב אחר, שאינו מקום המגורים הקבוע, לא תרמה תרומה כלשהי להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד אף לא באחד משלושת המדדים. לעומת זאת, נמצא כי סוג המתנדבים )מאורגנים או ספונטניים( תורם להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד בקרב שני המינים, אך בקרב הנשים תרומתו חזקה יותר. כך, נמצא כי הגברים שהגיעו בצורה ספונטנית נטו להעריך כי לא יתנדבו בעתיד )10.>p,0.60-=b(, וגם נטו פחות להעריך כי יתנדבו בעתיד בתדירות גבוהה )05.>p,0.57-=b(. לעומת זאת, נמצא כי בקרב הנשים משתנה זה היה קשור להערכתן לגבי שלושת המדדים שנבחנו: נמצא

50 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 48 הבדל בין מתנדבות ספונטניות למתנדבות מאורגנות בכל שלושת המדדים. הערכתן שיתנדבו בעתיד נמוכה יותר מהערכתן של מתנדבות מאורגנות )01.>p,0.91-=b(; הערכתן שיתנדבו בעתיד בתחום דומה לתחום שבו התנדבו במבצע "צוק איתן" נמוכה יותר משל האחרות ),0.78-=b והערכתן שיתנדבו בתדירות גבוהה אף היא נמוכה יותר,1.06-=b(; )001.>p.)p<.01 נמצא גם כי המשתנים המתארים את חוויית ההתנדבות עצמה תרמו להסבר ההבדלים בין המינים בהערכת מגמות ההתנדבות בעתיד. כך, בקרב הנשים מניעי הסולידריות החברתית קשורים בקשר חיובי לעלייה בהערכתן כי יתנדבו בעתיד, אך קשורים בצורה שלילית להערכתן כי יתנדבו באותו התחום )05.>p,0.33=b, ;01.>p,0.26-=b בהתאמה(, ואילו בקרב הגברים לא נמצאה תרומה של מניעי הסולידריות החברתית להערכת מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד בכל שלושת המדדים. נוסף על כך, בקרב גברים בלבד נמצאה תרומה על גבול המובהקות של שביעות הרצון הכללית מן ההתנדבות להסבר כוונתם הכללית להתנדב, וככל שרמת שביעות הרצון הכללית גבוהה יותר, גוברת גם הערכתם של הגברים כי יתנדבו בעתיד. עוד נמצא בקרב גברים קשר חיובי בין ההיבטים האינטרינזיים של שביעות הרצון מן ההתנדבות לבין הערכתם את הכוונה הכללית להתנדב בעתיד והערכתם כי יתנדבו באותו התחום )01.>p,0.40=b, ;05.>p,0.89=b בהתאמה(, ובקרב הנשים נמצא קשר חיובי בין ההיבטים האינטרינזיים של שביעות הרצון מן ההתנדבות ובין הערכתן כי יתנדבו בעתיד באותו התחום )01.>p,0.54=b(. לבסוף, נמצא כי אצל הנשים האפקט השלילי בתחושת הרווחה הנפשית תרם תרומה שלילית להסבר הכוונה להתנדב באותו התחום ),0.67-=b 001.>p(, ואילו אצל הגברים נמצא כי האפקט החיובי בתחושת הרווחה הנפשית בהתנדבות תרם להסבר הערכתם כי יתנדבו בעתיד בתדירות גבוהה. תרשימים 1 ו- 2 מציגים את הקשרים בין המשתנים התלויים הנובעים מצורת האמידה, כפי שהוסבר לעיל.

51 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 49 תרשים 1: מודל המחקר עבור הערכת מגמות התנדבות בעתיד - גברים קו מרוסק נטייה למובהקות.

52 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 50 תרשים 2: מודל המחקר עבור הערכת מגמות התנדבות בעתיד נשים קו מרוסק נטייה למובהקות. לסיכום, הניסיון להשוות על פי מגדר את המשתנים המסבירים בצורה המיטבית את מגמות ההתנדבות בעתיד, מראה כי בקרב גברים ההתנדבות ביישוב אחר, שאינו מקום מגוריהם הקבוע, מעלה את הערכתם כי יתנדבו בעתיד, ואילו בקרב נשים ההגעה להתנדבות באופן ספונטני מפחיתה את הערכתן כי יתנדבו בעתיד. עוד נמצא בקרב נשים כי לעוצמת מניעי הסולידריות החברתית ישנה תרומה רבה יותר להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד, ואילו בקרב גברים ניכרת

53 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 51 תרומה רבה יותר של שביעות הרצון הכללית מההתנדבות ושל ההיבטים האינטרינזיים של שביעות הרצון מן ההתנדבות. ניתן לטעון כי בקרב נשים הגורמים הקודמים להתנדבות )אופן ההגעה להתנדבות ומניעי ההתנדבות( הם בעלי תרומה גדולה יותר להסבר מגמות ההתנדבות, ואילו בקרב גברים תורמים לכך יותר גורמים הקשורים לתחושותיהם במהלך ההתנדבות עצמה )שביעות רצון כללית מההתנדבות, שביעות רצון מהיבטים אינטרינזיים של ההתנדבות, והתנדבות ביישוב אחר שאינו מקום המגורים הקבוע של המתנדב(. לוח 5: מקדמי מודל הרגרסיה הלוגיסטית להערכת מגמות התנדבות עתידיות גברים מול נשים גיל כוונה כללית להתנדב גברים כוונה להתנדב באותו התחום.05** (.02) -.63* (.31).40 (.66) -.17 (.36) 1.13*** (.31) -.63 (.47) -.12 (.20) -.08 (.22) -.13 (.23).19 (.18).89** (.29) כוונה להתנדב בתדירות גבוהה כוונה כללית להתנדב נשים כוונה להתנדב באותו התחום.02 (.01) -.13 (.16) -.13 (.35) -.44~ (.24).08 (.17) -1.06*** (.23) -.01 (.09).20 (.13) -.26* (.13).01 (.09).54** (.16) כוונה להתנדב בתדירות גבוהה.01 (.01) -.37* (.17) -.01 (.33) -.15 (.23) -.18 (.18) -.78** (.24) -.02 (.10).14 (.13).14 (.12).05 (.09).07 (.14).03* (.01) -.25 (.17) -.14 (.34) -.34 (.24) -.01 (.17) -.91** (.28).04 (.10) -.11 (.13).33** (.13).18~ (.10).18 (.15).02 (.01) -.13 (.19) -.24 (.39).13 (.25).06 (.24) -.57* (.27).15 (.14).06 (.13) -.08 (.14).06 (.12).18 (.18) השכלה האם יש ילדים מגורים בדרום התנדבות ביישוב אחר סוג המתנדב שביעות רצון מן ההתנדבות מניעים של העצמה אישית מניעים של סולידריות מניעים של בריחה מן המציאות שביעות רצון מהיבטים אינטרינזיים (.01).25 (.25).46 (.46).49 (.30).53* (.25) -.60~ (.33).27~ (.16) -.21 (.15).06 (.16).17 (.16).40* (.20)

54 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 52 שביעות רצון מהיבטים אקסטרינזיים אפקט שלילי כוונה כללית להתנדב גברים כוונה להתנדב באותו התחום.17 (.19) כוונה להתנדב בתדירות גבוהה כוונה כללית להתנדב נשים כוונה להתנדב באותו התחום -.08 (.11) כוונה להתנדב בתדירות גבוהה -.02 (.12) -.16 (.17) -.02 (.14) -.06 (.11) -.38* (.15) -.67*** (.19) -.20 (.15).13 (.19).07 (.23) -.18 (.15) -.02 (.15).39* (.20) -.38 (.30) - מתאמים בין שלושת המדדים -.45*** (.09) -.30** (.09).69*** (.09) -.01 (.12) -.15 (.16) -.10 (.27) -.02 (.20) -.47*** (.13).66*** (.11) אפקט חיובי כוונה להתנדב באותו התחום כוונה להתנדב בתדירות גבוהה.16* (.05).14.38*** (.07).31.27** (.08).19.28** (.08).24.72*** (.07).62.38*** (.10).31 R 2 Pseudo R 2 למודל בלתי תלוי p<.05*, p<.01**, p<.005*** הערה: הערכים עבור מגדר הם: 1 -גברים, 2 -נשים; הערכים עבור אזור ההתנדבות הם: 1 -דרום הארץ, 2 -יתר חלקי הארץ; הערכים עבור הורות הם: 1 -יש ילדים, 2 -אין ילדים; הערכים עבור סוג המתנדב: 1 -מאורגן, 2 -ספונטני. דיון על פי התפיסה הרווחת, בשל הבדלים בתהליכי הח ברות בין המינים ניכרים הבדלים גדולים בין גברים לנשים בהתנהלות, בעמדות ובחוויות בתחומי חיים שונים, כגון משפחה, עבודה, וגם בהתנדבות. ואולם, בחקר ההבדלים המגדריים בהתנדבות בולט היעדרם של מחקרים שבחנו הבדלים בין גברים לנשים במצבי חירום. לפיכך, השאלה שנבחנה במחקר הנוכחי הייתה אם ההבדלים בין המינים בהיבטים השונים המתארים את חוויית ההתנדבות בשגרה,

55 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 53 מאפיינים אותם גם בהתנדבות בשעת חירום. ממצאי המחקר מצביעים על תמונת מצב מורכבת למדי, אשר על פיה בחלק מההיבטים המאפיינים את חוויית ההתנדבות בשעת חירום קיימים הבדלים בין המינים, ואילו בהיבטים אחרים, ובניגוד להשערותינו, הצטמצמו ההבדלים. אשר לדמיון בין המינים, נמצא כי בשעת חירום גברים ונשים דומים ביניהם במדרג המניעים שלהם להתנדב. כך, שני המינים ה ונעו יותר ממניעים אלטרואיסטיים-ערכיים, אשר באו לידי ביטוי בסולידריות החברתית, ופחות ממניעים אנוכיים-אמצעותיים )אינסטרומנטליים( שמטרתם לשרת את המתנדב בעת מצב החירום ולתרום לרווחתו מניעים של העצמה אישית והמניעים של בריחה מן המציאות. ממצא דומה עלה גם במחקר שנערך ביפן, אשר בחן את מניעי המתנדבים בעת רעידת האדמה החזקה שפקדה את המדינה בשנת ) Shi,.)Han, Wang, & בצד הדמיון בין המינים, ממחקרנו עולים גם הבדלים בולטים בין גברים לנשים בעוצמת מניעי ההעצמה האישית, ועוצמתו של המניע הזה הייתה חזקה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. ואמנם, ממחקר משלים למחקר המדווח במאמר זה, אשר נערך בשיטה האיכותנית )קוליק, 2015(, עלו ממצאים דומים. במחקר זה התבקשו משתתפי המחקר לתאר את הרגעים שהיו עבורם המרגשים ביותר בעת ההתנדבות במבצע "צוק איתן", ונמצא כי בהשוואה לנשים דיווחו גברים על הזדמנויות רבות יותר לצמיחה מתוך פעילויות הגומלין החברתיות שנרקמו בעת ההתנדבות, הן עם המוטבים הן עם יתר המתנדבים האחרים ששימשו להם מקור ללמידה ולגילויים חדשים. עם זאת, יש לסייג מסקנה זו כיוון שבעת ניכוי תרומתו של המשתנה מקום מגורים )דרום הארץ לעומת יתר חלקי הארץ(, התבטלו ההבדלים המגדריים במניעים של העצמה אישית באמצעות ההתנדבות. ואולם, על אף שניכוי המשתנה מקום המגורים מבטל את ההבדלים המגדריים במניעי ההעצמה האישית, לא ניתן לראות את ההבדלים המגדריים במניעים אלה )טרם ניכוי תרומת מקום המגורים( כמקריים לחלוטין. בהמשך לכך, במחקר המשלים למחקר זה )קוליק, 2015( נמצא כי המתנדבים בדרום הארץ מונעים ממניעים של העצמה אישית יותר ממתנדבים ביתר חלקי הארץ. התפלגות מדגם המחקר על פי מגדר )ראו הסעיף "מדגם המחקר והליך איסוף הנתונים"(, מראה כי שיעור הגברים המתנדבים בדרום היה גבוה משיעור הנשים המתנדבות באזור זה. הסבר אפשרי לממצא זה עשוי להיות עוצמת הצורך של גברים לחוות תחושות של שליטה, הרואיות ועשייה, המוקנות באמצעות התנדבות באזור שבו קיימת סכנה קיומית ממשית. לפיכך, גם אם מניעי ההעצמה האישית באמצעות ההתנדבות אינם קשורים ישירות למגדר, העובדה שבאזורים שבהם הסיכון גדול ניכרת נטייה של מתנדבים לפעול ממניעים

56 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 54 של העצמה אישית, והעובדה ששיעור המתנדבים בדרום היה גבוה משיעור המתנדבות, מאפשרות לטעון כי העצמה אישית קשורה בעקיפין למגדר. גם בתחושת הרווחה הנפשית בעת ההתנדבות נמצאו הבדלים בין גברים לנשים )שנשמרו גם לאחר ניכוי תרומתם של משתני הרקע המבדילים בין המינים(. כך, מן הממצאים עולה כי אירוע החירום הביטחוני והשלכותיו גורמים באותה מידה לתחושות של מתח וחרדה )אפקט שלילי( בקרב שני המינים, אך גברים מצליחים יותר מנשים למצוא באירוע החירום היבטים חיוביים המרוממים את רוחם ומביאים אותם לחוות רגשות חיוביים )אפקט חיובי(. ייתכן שתהליך הח ברות שעוברים הגברים אשר הכשיר אותם לשמור על תדמית גברית, וגם הניסיון הרב יותר של גברים בלחימה, מאפשרים להם לחוות יותר מהנשים רגשות חיוביים גם במקרים שבהם קיימת סכנה לפגיעה. עם זאת, לא נמצאו הבדלים בין המינים בשביעות הרצון מן ההתנדבות על שלושת ממדיה: שביעות רצון כללית מההתנדבות ושביעות הרצון מהיבטים אינטרינזיים ומהיבטים אקסטרינזיים שלה. נראה כי בהתנדבות בשעת חירום, על אף הציפיות השונות מצד כל אחד מן המינים הנובעות מתהליכי ח ברות שונים, ההתמקדות במטרת ההישרדות מצמצמת את ההבדלים בין גברים לנשים בסיפוק שהם חווים בהתנדבות. ממצא זה מבליט את האופי הייחודי של ההתנדבות בשעת חירום לעומת הקשרים אחרים )עבודה, משפחה, התנדבות בשגרה(, שבהם ההבדלים בין המינים ברמת הסיפוק בולטים יותר. אשר להסבר מגמות ההתנדבות בעתיד, לא נמצאו הבדלים בין המינים בכוונה הכללית להתנדב בתום המבצע, ואולם נמצא כי בהשוואה לנשים, גברים נוטים יותר להעריך כי יתנדבו בתחום דומה לתחום שבו התנדבו במבצע "צוק איתן", וכי יתנדבו בתדירות גבוהה. מתוך כך, נראה כי הנטייה הכללית ליציבות ולהתחייבות להתנדב בקרב הגברים חזקה יותר מאשר בקרב נשים, וייתכן שההסבר לכך קשור לתפקידי המגדר. בשל קונפליקט התפקידים בין הבית לעבודה, המאפיין יותר את הנשים והמתבטא בכך שהן אימהות לילדים הדורשים את טיפולן או בנות להורים הזקוקים להשגחה ולתמיכה, נשים חוששות להתחייב להתנדב בתדירות גבוהה כמו הגברים. כל משתני המחקר הצליחו להסביר בצורה טובה למדי את הערכתם של שני המינים באשר למגמות ההתנדבות שלהם בעתיד, אם כי מערך המשתנים המסביר מגמות אלה שונה אצל כל אחד מן המינים. באופן כללי, הערכתם של משתתפי המחקר את מגמות ההתנדבות שלהם בעתיד בשעת חירום מצביעה על כך שגברים נוטים יותר מנשים להיות מושפעים מגורמים המאפיינים את חוויית ההתנדבות עצמה, בעוד נשים מושפעות יותר מן המניעים שהביאו אותן להתנדב. כך למשל, ככלל, גברים נוטים יותר למגמות חזקות של התנדבות

57 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 55 בעתיד כאשר חוויית ההתנדבות שלהם משביעת רצון או כאשר האפקט החיובי של תחושת הרווחה הנפשית גבוה, ואילו אצל נשים הנטייה להתנדב בעתיד נקבעת במידה רבה יותר על ידי מניעים של סולידריות חברתית. אצל נשים, השפעתם של גורמים חיצוניים, שאינם קשורים לתהליך ההתנדבות עצמו, באה לידי ביטוי בכך שאופן ההגעה )ספונטני או מאורגן( תרם תרומה רבה יותר להערכתן את מגמות ההתנדבות שלהן בעתיד מאשר בקרב גברים. נראה כי מתנדבים מאורגנים נהנים יותר מחוויית ההתנדבות בשל התמיכה של הארגון המפעיל לעומת אלו המגיעים בצורה ספונטנית )קוליק, 2015(. לפיכך, בשל רגישותן החברתית, נשים מושפעות מן היחסים עם הארגון המפעיל יותר מאשר גברים Kulik,( 2006(, וההתנדבות באמצעות ארגון מפעיל היא משמעותית יותר עבורן, מה שמשפיע על נטייתן להתנדב. עוד נמצא כי קיימים הבדלים מגדריים בולטים נוספים ביחס לתרומה של מקום ההתנדבות. בקרב גברים בלבד נמצא כי התנדבות ביישוב אחר, שאינו מקום מגוריהם הקבוע, מהווה גורם המגביר את כוונותיהם להתנדב. נראה כי בקרב הגברים, ההתנדבות ביישוב אחר שאינו מקום המגורים הקבוע מצביעה על הנעה גבוהה להתגייסות למערך ההתנדבות )במבצע "צוק איתן" מקום זה היה בדרך כלל דרום הארץ(. לעומת זאת, התמונה בקרב נשים היא שונה. גם כאשר הנשים התנדבו במקום שאינו יישוב מגוריהם והפגינו בכך הנעה גבוהה לתרום לקהילה, אזי בשל תפקידיהן כאימהות וכמטפלות בילדים או בהורים קשישים, הן אינן יכולות להתחייב לכך במידה דומה לזו של הגברים. לסיכום, בהיבט התאורטי תרומתו של מחקר זה היא היותו נדבך נוסף בהבנה של תאוריית התפקידים החברתיים למתן סיוע 1999( al., )Social role theory of helping, Switzer et התאוריה הבולטת להסבר הבדלים מגדריים בהתנדבות. על בסיס הממצאים ניתן לטעון כי בשל אופייה הייחודי של ההתנדבות בשעת חירום, ואולי אף בשל השינויים שחלו בתפקידי המינים בתקופתנו )הנותנים את אותותיהם גם בתחומים אחרים, כגון משפחה ועבודה(, הבדלים מסוימים הצפויים בין המינים ממשיכים להתקיים בהתנדבות בשעת חירום, ואולם הבדלים אחרים מצטמצמים ומבטאים בכך את אופיו הייחודי של אירוע החירום. לפיכך, על מנת להרחיב את תאוריית התפקידים החברתיים למתן סיוע בהתייחס למגדר ולעדכן אותה, יש לערוך מחקרים נוספים העוסקים במגוון מצבים שבהם נדרש סיוע )כגון מצבי שגרה ומצבי חירום מסוגים שונים(, ומביאים בחשבון את אופיו המיוחד של המצב הדורש סיוע, וכן את השינויים באשר לתפקידי המינים החלים בתקופתנו. אשר למגבלות המחקר, ראשית, דגימת המחקר הייתה דגימת נוחות ולא דגימה מייצגת מבחינת מקום וזמן. כך, אף על פי שנקודות הדגימה כללו מקומות רבים בארץ, ובעיקר את אזורי קו האש, הן לא ייצגו בצורה שיטתית את כל היישובים שהיו תחת מתקפת רקטות

58 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 56 בעת המבצע. נוסף על כך, שאלוני המחקר שאמנם בחנו את חוויית ההתנדבות במבצע "צוק איתן", נאספו בשלושת הימים האחרונים של המבצע וכשבוע לאחר מכן, ועל כן בהכללת ממצאי המחקר יש להביא בחשבון מגבלות אלו. המלצות יישומיות בשל התפיסה המקובלת כיום בקרב החוקרים כי ההתנדבות היא מעין קריירה הנמשכת לאורך שנים ולעתים אף לאורך מעגל החיים של המתנדב, יש להתייחס להתנדבות בשעת חירום כאל תקופה בתוך קריירה זו. על כן, בדומה לקריירה מקצועית, אשר על מנת לפתח ולתחזק אותה אנשים זוכים לייעוץ והכוון, גם לקריירה בהתנדבות יש לספק שירותים אלו על ידי אנשי מקצוע העוסקים בניהול מתנדבים בשעת חירום. על בסיס הממצאים של מחקר זה, ניתן להמליץ על הכוון התנדבות בשעת חירום תלוי-מגדר בהיבטים מסוימים, שכן בהשוואה לגברים, נשים נוטות פחות לחוות רגשות חיוביים, והרגשות השליליים שהן חוות מהווים בלם למגמות ההתנדבות שלהן בעתיד, בעת חירום ובעת שגרה. לפיכך, על אנשי המקצוע העוסקים בהנעת מתנדבים, והמנהלים פעילויות התנדבות או מארגנים אותן, ליצור תהליך הנעה המותאם למגדר של המתנדב. כך, בקרב נשים יש להעצים במיוחד את מניעי ההתנדבות, ובעיקר את הסולידריות החברתית, אשר על פי הממצאים תורמים מאוד לכוונותיהן להתנדב בעתיד. לעומת זאת, בקרב גברים יש להדגיש את ההתנסות ברגשות חיוביים ואת תחושת הסיפוק במהלך העשייה ההתנדבותית. ולבסוף, כיוון שגיל צעיר והשכלה גבוהה מהווים בלמים בהיבטים אחדים של מגמות ההתנדבות בעתיד בקרב שני המינים, בעת ניהול מתנדבים יש למצוא דרכים חדשניות ויצירתיות להנעת מתנדבים צעירים ומשכילים על מנת לרתום את המשאבים הטמונים בהשכלה גבוהה ובגיל צעיר לעשייה למען האחר ולמען הקהילה והחברה, בעת חירום ובעת שגרה כאחת. מאחר שרק בקרב גברים נמצא קשר בין שיבוצם מחוץ לאזור מגוריהם ובין הנטייה שהם הביעו להתנדב בעתיד, ניתן להמליץ לרכזי ההתנדבות לשבץ גברים בעת חירום מחוץ לאזור מגוריהם מבלי לחשוש שהקושי הנובע מהתנדבות מחוץ למקום המגורים יהווה גורם שירתיע אותם מלהתנדב בעתיד. נראה שלמרות הקושי )ואולי דווקא בגללו(, תחושת התרומה של גברים המתנדבים מחוץ לאזור מגוריהם מהווה גורם מניע, המדרבן אותם להמשיך להתנדב גם בעתיד בעת שגרה.

59 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 57 מקורות בר חיים, א' )2004(. התנהגות ארגונית )כרך ב(. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. ברפמן, ד' )2011(. ריבוי תפקידים, קונפליקט בין תפקידי והעצמה אצל פעילים קהילתיים משכונות מצוקה בישראל. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה". אוניברסיטת בן-גוריון. לקט נתונים מתוך הסקר החברתי 3102 בנושא התנדבות בישראל לרגל יום ההתנדבות הבין לאומי - הודעה לעיתונות. ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קוליק, ל' )2001(. גורמי רקע מצב ואישיות המנבאים התמדה ושחיקה נפשית אצל מתנדבים. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי, דוח מחקר. קוליק, ל' )2006(. חוויית ההתנדבות ומשאבי ההתנדבות בקרב נשים בשירותי הרווחה - ניתוח משווה על פי תקופות חיים. ביטחון סוציאלי, , קוליק, ל' )2015(. התנדבות בשעת חירום. הוצג בכנס בנושא: ההתנדבות באחריות מי? ) (. אוניברסיטת בר-אילן. Allport, G. W. (1935). Attitudes. In C. Murchison (Ed.), A handbook of social psychology (pp ). Worcester, MA: Clark University Press. Australian Bureau of Statistics (2010). Volunteering work Australian national information referral service. ABS, Voluntarywork, Australia. Blau, P. M. (1964). Exchange and power in social life. New Brunswick, NJ: Transaction Publishers. Bureau of Labor Statistics, US Department of Labor (2015). News release; Volunteering in the United States. Charles, S. T., Reynolds, C. A., & Gatz, M. (2001). Age-related differences and change in positive and negative affect over 23 years. Journal of Personality and Social Psychology, 80(1), 136. Clary, E. G., & Snyder, M. (1999). The motivations to volunteer theoretical and practical considerations. Current Directions in Psychological Science, 8(5), Clary, E. G., Snyder, M., & Ridge, R. (1992). Volunteers motivations: A functional strategy for the recruitment, placement, and retention of volunteers. Nonprofit Management and Leadership.

60 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 58 Cleary, A. (2012). Suicidal action, emotional expression, and the performance of masculinities. Social Science and Medicine, 74(4), Coles, E., & Buckle, P. (2004). Developing community resilience as a foundation for effective disaster recovery. Australian Journal of Emergency Management, 19, Croyle, K. L., & Waltz, J. (2002). Emotional awareness and couples relationship satisfaction. Journal of Marital and Family Therapy, 28(4), Eagly, A. H., & Crowley, M. (1986). Gender and helping behavior: A metaanalytic review of the social psychological literature. Psychological Bulletin, 100(3), Einolf, C. J. (2011). Gender differences in the correlates of volunteering and charitable giving. Nonprofit and Voluntary Sector Quarterly, 40(6), Fernandez, L., Barbera, J., & Van Dorp, J. R. (2006). Spontaneous volunteer response to disasters: The benefits and consequences of good intentions. Journal of Emergency Management, 4(5), Fletcher, T. D., & Major, D. A. (2004). Medical students motivations to volunteer: An examination of the nature of gender differences. Sex Roles, 51(1-2), Frisch, M. B., & Gerrard, M. (1981). Natural helping systems: A survey of Red Cross volunteers. American Journal of Community Psychology, 9(5), Fu, C. K., & Shaffer, M. A. (2001). The tug of work and family: Direct and indirect domain-specific determinants of work-family conflict. Personnel Review, 30(5), Gerstein, I. H., Wilkeson, D. A., & Anderson, H. (2004). Differences in motivations of paid versus nonpaid volunteers. Psychological Reports, 94(1), Han, R., Wang, W., & Shi, J. (2011). Motivation of Sichuan earthquake volunteers and its implication for emergency management th International Joint Conference on Computational Sciences and Optimization (CSO 2011), April 15-19, Kunming and Lijang City, China, 2011.

61 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 59 Herzberg, M., Mausner, B., & Snyderman B. (1959). The motivation to work. New York, NY: Wiely. Hook, J. L. (2004). Reconsidering the division of household labor: Incorporating volunteer work and informal support. Journal of Marriage and Family, 66(1), Jackson, J. B., Miller, R. B., Oka, M., & Henry, R. G. (2014). Gender differences in marital satisfaction: A meta analysis. Journal of Marriage and Family, 76(1), Kulik, L. (2006). Burnout among volunteers in the social services: The impact of gender and employment status. Journal of Community Psychology, 34(5), Kulik, L. (2007). Predicting responses to volunteering among adolescents in Israel: The contribution of personal and situational variables. VOLUNTAS: International Journal of Voluntary and Nonprofit Organizations, 18(1), Loscocco, K., & Walzer, S. (2013). Gender and the culture of heterosexual marriage in the United States. Journal of Family Theory and Review, 5(1), Meier S., Stuizer A. (February 2004). Is volunteering rewarding in itself?. Institute for Empirical Research in Economics, Working Paper Series 180, University of Zurich. Muthen, L. K., & Muthen, B. O. (2007). Mplus user s guide (6 th ed.). Los Angeles, CA: Muthén and Muthén. Nolen-Hoeksema, S. (2012). Emotion regulation and psychopathology: The role of gender. Annual Review of Clinical Psychology, 8, Pauline, G. (2011). Volunteer satisfaction and intent to remain: An analysis of contributing factors among professional golf event volunteers. International Journal of Event Management Research, 6(1), Pook, L. A., Fostos, J., & Marian, L. (2003). The impact of gender bias on job satisfaction. Human Systems Management, 22(1), Shina, M. (2015). Volunteering in Canada Spotlight on Canadian.

62 ליאת קוליק, רונית בר ואיה דולב 60 The General Social Survey Minister of Industry: Canada. Stallings, R. A., & Quarantelli, E. L. (1985). Emergent citizen groups and emergency management. Public Administration Review, 45 (special issue), Switzer, C. L., Switzer, G. E., Stukas, A. A., & Baker, C. E. (1999). Medical student motivations to volunteer: Gender differences and comparisons to other volunteers. Journal of Prevention and Intervention in the Community, 18(1-2), Taniguchi, H. (2006). Men s and women s volunteering: Gender differences in the effects of employment and family characteristics. Nonprofit and Voluntary Sector Quarterly, 35(1), Watson, D., Clark, L. A., & Tellegen, A. (1988). Development and validation of brief measures of positive and negative affect: The PANAS scales. Journal of Personality and Social Psychology, 54(6), Whitehead, G. I., & Smith, S. H. (2013). The coverage of spontaneous and planned helping behaviors in introductory social psychology textbooks: A brief report. North American Journal of Psychology, 15(2), Wilson, J. (2000). Volunteering. Annual Review of Sociology, 1,

63 התנדבות בצבע אדום הבדלים מגדריים בחוויית ההתנדבות בקרב מתנדבים במבצע "צוק איתן" 61 נספחים נספח : 1 ניתוח גורמים בשאלון מניעי ההתנדבות הרכב הפריטים וטעינותם תוכן הפריט ההזדמנויות החברתיות שההתנדבות מספקת חשובות עבורי ההתנדבות גורמת לי להרגיש שאני אדם טוב באמצעות ההתנדבות אני זוכה להכרה חברתית אני מתנדב/ת כי שלומם של מתנדבי הקהילה בישראל חשוב לי אני מתנדב/ת כי אני מרגיש/ה שחשוב לעזור לאחרים אני מתנדב/ת כי בני ישראל ערבים זה לזה אני מתנדב/ת כי ההתנדבות היא בריחה טובה מהצרות שלי ההתנדבות מסייעת לי להתמודד עם הבעיות שלי מניעים של העצמה אישית.68 מניעים של סולידריות מניעים של בריחה מן המציאות

64 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( 1 כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם מרים ביליג ונגה פרידמן תקציר יישובים כפריים מבודדים זקוקים להתארגנות עצמאית במצבי חירום. לצורך זה הוקמו בישראל צוותי צח"י )צוות חירום יישובי( המורכבים ממתנדבים תושבי היישוב שעברו הכשרה מקצועית בסיסית כדי להיות צוות התערבות וסיוע במצבי חירום ומשבר ביישובים. בשנת 2009 הוחלט ביישוב בר-שם לצרף בני נוער לצוות צח"י כתכנית הרצה )פיילוט( ראשונית בשומרון. המחקר בוחן את תהליכי ההשפעה של תכנית לשילוב בני נוער בצוות צח"י ביישוב בר-שם בתור חקר מקרה study(.)case המחקר מתבסס על תצפית משתתפת, ניתוח מסמכים וביצוע ראיונות עומק עם בני נוער ואנשים שהיו מעורבים בקורס. ממצאי המחקר מלמדים כי גיוסם של בני הנוער לצח"י תרם לשיפור תהליך היישום של מערך החירום היישובי, לחיזוק ההון הקהילתי ביישוב, ולהעצמתם של בני הנוער. המחקר מצביע על חשיבות הממדים הרגשיים-קוגניטיביים שנוצרים בתהליך זה ועל השלכותיהם מצד הפרט, מצד הקהילה ומצד ארגון צח"י. המחקר מראה כי הנוער שהשתלב בתכנית נעשה לא רק נוער שמתנדב במצבי חירום אלא נוער שפעיל ביישוב ומקושר לקהילה. מילות מפתח: צוות חירום יישובי, התנדבות נוער, חוסן קהילתי, העצמה אישית. מבוא יישובים כפריים קטנים ומבודדים סובלים מכך שהם מרוחקים ממוקדי שירות ציבורי בכלל ושירותי חירום בפרט. גודלם של יישובים אלו אינו מצדיק את קיומם של שירותים בסיסיים בהם, כגון שירותי בריאות, כבאות והצלה ומשטרה, ולכן התושבים נאלצים להיעזר בשירותיה של העיר הקרובה ליישובם גם אם היא שוכנת במרחק רב ממנו. חסרונם של שירותים אלו מורגש במיוחד במצבי חירום ואסון, המכים לא פעם במהירות ובלא כל התרעה. הם יכולים לגרום התמודדות בו-זמנית עם תרחישים רבים, כגון טיפול בפצועים ובנפגעים, פגיעה בתשתיות, צורך לפינוי אוכלוסייה, או גיוס כוחות לחיפוש נעדר. יישובים מבודדים ומרוחקים נאלצים להתמודד בכוחות עצמם עם מצב החירום עד הגעתם של הכוחות 62

65 63 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם המקצועיים ממוקדי השירות האזוריים. לכן, עליהם להיערך לכך ולדאוג לצוות כוננות נגיש ומיומן לטיפול בשעת דחק כזו. תפקודה של הקהילה בפרק זמן יקר זה תלוי במידה רבה ביכולת התארגנותה ובמוכנותה לניהול מצב חירום. קושי נוסף שיישובים כפריים קטנים ומבודדים נאלצים להתמודד אתו הוא ההיצע הנמוך של פעילויות הפנאי לבני הנוער והצורך לאתגר אותם בשעות הפנאי. היותם יישובים קטנים מקשה עליהם לתת מענה לצרכיהם של בני הנוער המתבגר ביישוב, וקושי זה עשוי לגרום להם תחושות תסכול ושעמום, שעלולות להוליך גם לפעולות ונדליזם. אחד מתחומי ההתנדבות ביישובים הקהילתיים הוא צוות חירום יישובי )צח"י(, המבוסס על תושבים המשתייכים לאותה קהילה שהוכשרו להתמודד עם מצבי חירום ביישוב שבו הם מתגוררים. בשלושת העשורים האחרונים מוקמים בישראל צוותי חירום בעיקר ביישובי גבול וביישובים הסובלים מאירועי טרור מתמשכים, הזקוקים לקבלת מענה מידי באירוע חירום שקשה לצפות אותו מראש. היישוב בר-שם הוא דוגמה ליישוב מבודד כזה שהוקם בו צוות חירום יישובי. הצוות כולל תושבים בוגרים, בעיקר בעלי משפחות, שהתנדבו לתרום מכישוריהם ומזמנם לטובת הקמת צוות זה. אירוע שקרה ביישוב בר-שם בזמן שגרה, ובו אחד מילדי היישוב הלך לאיבוד, הביא לגיוסם של בני הנוער להשתתף בצוות חשיבה וחיפוש. בדיעבד, אירוע מכונן זה לימד על כוחם ונכונותם של הנוער לתרום במצבי חירום, ובעקבותיו הוחלט בשנת תש"ע להקים פרויקט נוער צח"י ביישוב. הפרויקט היישובי בשיתוף המועצה האזורית, האגף לשירותים חברתיים והיחידה לעבודה קהילתית, הוא ניסיון ראשוני בשומרון - לשתף את בני הנוער במערך החירום היישובי ולצרף אותם לצוות החירום של המבוגרים. שלא כמו בני הנוער המתנדבים בארגוני חירום אחרים כגון מד"א או שירותי הכבאות וההצלה, שבהם בני הנוער מבצעים למעשה תפקידים ופעולות שנקבעו מראש, ההשתתפות בצח"י מקנה לבני הנוער הזדמנות להשתתף בדיונים כלליים ובקבלת ההחלטות שמתבצעות על ידי הצוות. שיתוף זה מתייחס למוכנות למצבי חירום, גם בשלב ביצוע ניהול מקרה החירום וגם בתור בעלי מיומנויות כמנהלים ומנהיגים בזמן חירום. מעורבות הוליסטית זו בניהול מקרי החירום מטילה על בני הנוער אחריות לתהליך הכללי שלו ולא רק לביצוע משימות מסוימות. לצורך הכשרתם לתפקיד זה תוכננה להם תכנית הכשרה מקצועית. בני הנוער אותרו מראש, עברו מיון וראיונות אישיים, ומהם נבחרו אלו שנמצאו מתאימים מבחינת בגרותם הנפשית ובשלותם הרגשית לתפקד במצבי חירום ולחץ. את ההכשרה סיימו שני מחזורים של נוער צח"י בבר-שם, הראשון בשנת 2010 והשני בשנת בני הנוער שותפו בישיבות צח"י ובישיבות ועדת הביטחון ביישוב. המחקר מתבסס על חקר מקרה מתוך ניסיון לעמוד

66 מרים ביליג ונגה פרידמן 64 על השלכות התהליכים וההשפעות של שילוב "נוער בצוות חירום יישובי" )נצח"י( על התפעול המקצועי של צוות החירום היישובי, על הקהילה ועל הנוער עצמו. הרעיון לצרף את בני הנוער לצוות החירום היישובי לא התקבל בהתלהבות רבה בקרב כל חברי הצוות המבוגרים. למרות ניסיונם של יו"ר צח"י, סגן יו"ר צח"י, אנשים מהמועצה וכמה אנשי צוות לדחוף לכך, חלק מחברי צח"י העלו שאלות על התרומה והתועלת בשילובו של הנוער בצוות. כמה מהם עמדו על הקשיים וכאב הראש ששילוב זה עלול לגרום לצוות, וחששו שהנוער יהיה להם למעמסה, שהוא לא יעמוד במתח הנפשי ובלחץ בזמן אירוע חירום, ושהוא יקשה על תפקוד הצוות באירוע כזה. לעומתם, אחרים התלהבו מן הרעיון והדגישו את היתרונות שבשילוב צעירים בצוות. לא הייתה אחידות דעים גם על אופן שילוב הנוער בצח"י: יש שהדגישו את הצורך ברגישות רבה יותר כלפי הצעירים מצד המבוגרים בצח"י, ואת הצורך שיעברו הכנה מוקדמת והכשרה לכך, ויש שביקשו לשלבם בכלל התפקידים. לעומת זאת, כל בני הנוער ראו בחיוב את צירופם לצח"י וגילו נכונות להשתלב בתפקידים השונים. לאחר ההכשרה היישובית שיזמו יו"ר צח"י, סגן יו"ר צח"י ומתנדב שהיה אחראי על תוכן ההכשרה בשיתוף אנשי המועצה האזורית, ובה השתתפו לראשונה המבוגרים והנוער יחדיו בתרגיל יישובי, התברר שבעקבות העבודה המשותפת ולאור תפקוד הנוער בתרגיל, גם אותם מבוגרים שהתנגדו תחילה לצירוף הנוער נעשו תומכים נלהבים בצירופו. ארגוני החירום בישראל ובעולם מושתתים במידה רבה על מערך מתנדבים )& Simon,)Fallon, 2011 והם משקיעים משאבים רבים בגיוס המתנדבים ובדאגה להמשך התנדבותם. תמיכה מקצועית, יחסי גומלין הולמים, הכרה במעמדם וגיבוש קבוצתי תורמים במידה רבה לשביעות הרצון של המתנדבים ולשמירה על מחויבות מתמשכת לארגון )שם(. המניעים שגורמים לאנשים להתנדב בארגוני חירום נובעים מסיבות שונות. תאוריות על התנדבות מסבירות שההתנדבות נובעת מתמהיל של יסודות אנוכיים ואלטרואיסטיים: יש לה מניעים אישיים, למשל תועלת אישית או צורך להבנה עצמית, וכן מניעים חברתיים, למשל קשרים חברתיים ופעילות ארגונית )סואן וקראוס, 2004; 2000.)Wilson, יהיה הגורם אשר יהיה להתנדבות, אין מחלוקת שהיא מובילה להשפעות חיוביות רבות, ובהן תחושת סיפוק מן החיים, הגברת ההערכה העצמית, והישגים מקצועיים ותעסוקתיים. רוב מערך החירום ביישובים קטנים ומבודדים מושתת על צוותי חירום של מתנדבים מן הקהילה עצמה. המתנדבים הם בעלי קשרים חברתיים, תחושת אכפתיות ושייכות לקהילה, המעודדים עזרה לזולת Halman,( Dekker & Jones, 2006 ;2012(. בישראל הוקמו צוותי צח"י המבוססים על טהרת המתנדבים. בדרך כלל הצוות מורכב מן האוכלוסייה הבוגרת ביישוב ובני הנוער אינם שותפים בו.

67 65 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם גיל ההתבגרות מאופיין בחיפוש אחר זהות אישית וקולקטיבית, ולפיכך הוא זמן ייעודי חשוב למציאת מיקומו וזהותו של המתבגר בחברה שבה הוא חי. מודעות המתבגר לתהליך זה יכולה לבוא לידי ביטוי גם במעורבותו האזרחית וההתנדבותית );2005 Goggin, Adler & Goossens, 2014.)Cicognani, Klimstra, & נמצא קשר בין סגנונות היווצרות זהות בשלב ההתבגרות ובין מידת ההתפתחות החיובית של הנוער ומעורבותו בקהילה Crocetti,( Žukauskienė, 2014.)Erentaitė, & בשותפות של בני הנוער בקהילה באות לידי ביטוי השלכות רגשיות-קוגניטיביות שמתבטאות גם בחייהם של בני הנוער עצמם. יתרה מזו, נמצא שהתנדבות של בני נוער מקטינה את הסבירות להתנהגויות שליליות כגון השתמטות מבית הספר או בעיות סמים )2000.)Wilson, כדי שהנוער ייכנס לעולם המבוגרים בתור תורם חיובי ומוצלח, יש לזהות את נקודות החוזק שלו, לאפשר לו להיות מעורב בפעילויות שיתמכו בצמיחה חיובית שלו, לעבוד עמו בשיתוף פעולה ולספק לו את המשאבים הדרושים לו בסביבתו Urban,( Lerner, Lerner, & Benson, 2011; Mueller, Lewin-Bizan, &.)2011 שילוב נוער מתנדב בצוותי חירום העיקרון העומד בבסיס תכניות )Youth Community Organizing( YCO הוא פיתוח נוער חיובי Development(.)PYD - Positive Youth מנקודת מבט זו, הנוער הוא משאב חיובי שיש לפתחו בשל כישוריו ומאפייניו הייחודיים. באופן מסורתי, המחקרים על חירום ואסונות הניחו שבני נוער הם קרבנות פסיביים שאינם משתתפים כלל או שהם משתתפים רק מעט בתהליך קבלת ההחלטות, ניהול סיכונים, הכנה לאסונות, מניעתם ותגובה להם, ורק מעט מן המודלים התאורטיים ומן ההנחיות לניהול מצבי חירום הצביעו על התרומה הפוטנציאלית של בני הנוער כמקור למידע חשוב. מאחר שמקרי חירום הם לרוב מקומיים, עלתה מודעותם של מקבלי ההחלטות לתפקיד המיוחד שיש לבני נוער במצבי חירום. לכן, ביישום תכניות למניעת מקרי חירום והתכוננות אליהם עלתה החשיבות של ייצוגם של בני הנוער בתכנית 2008( Abrams,.)Schafer, Carroll, Haynes, & המעורבות של בני נוער לצד המבוגרים בקהילה במוכנות לקראת אסונות ובמניעתם היא קריטית מצד "גישה השתתפותית במניעת סיכון באסונות" );2005, ISDR Head, ;2011 Hall, 2009.)Turnbull, Sterrett, & Hilleboe, 2013; Walden, Hawrylyshyn, & גישה זו מבוססת על שילוב גורמים ובעלי עניין רבים ככל האפשר בניהול אירוע חירום. כל חברי הקהילה, ללא קשר לגילם, למינם, למוצאם האתני, לדתם או למצבם הסוציו-אקונומי, אמורים להיות מעורבים בחשיבה, בתכנון, בהתייעצות, ובקבלת החלטות לגבי כל ההיבטים

68 מרים ביליג ונגה פרידמן 66 הקשורים לאסון )2007 Pelling,.)Fernandez & Shaw, ;2013 כדי ליישם את "הגישה ההשתתפותית במניעת סיכון באסונות" החלו לפתח תכניות שונות המשלבות ומכשירות את בני הנוער בתחום החירום, והן מיושמות ברחבי העולם, למשל בקנדה, בהודו ובארצות הברית )למשל: Jeyanth, 2003.)McGill, 2014; Newport & הסוכנות הפדרלית לניהול החירום Management( FEMA - Federal Emergency,)Agency מחלקת החינוך של ארצות הברית והצלב האדום פיתחו לאחרונה אסטרטגיה של גיוס קהילות במדינות שונות לחינוך ילדים ונוער למוכנות לקראת מצבי חירום ולניהולם. תכניות חינוך אלו מתייחסות לשלושת שלבי האירוע - הכנה לפני האירוע, תגובה לו בזמן התרחשותו והתאוששות לאחריו - ובהן למשל התכנית לנוער של צוות חירום יישובי Team( )Community Emergency Response והוועידה למוכנות נוער Youth( FEMA & American Red Cross, 2014; Powell, Black,( )Preparedness Council Smith, 2012 &(. התכניות מותאמות בצורה ייחודית לנוער: שיטות יצירתיות, עזרים ויזואליים אינטראקטיביים ולימוד חוויתי שבו הנוער פעיל באופן אקטיבי )2014.)FEMA, מן ההיבט התפעולי של מערך החירום, בני הנוער מביאים תועלות שאינן ניתנות על ידי המבוגרים: הידע, ההיכרות הגאוגרפית, הרעיונות החדשניים והיצירתיות, וכן האנרגיה, ההתלהבות ויכולת הגישה הקלה לטכנולוגיות תקשורת שמאפשרות למידה, איתור הזדמנויות ואיסוף מידע מהיר כגון דרך האינטרנט,,GIS טלפונים סלולריים והרשתות החברתיות. בני הנוער גם עשויים להיות פרקטיים יותר במצבי חירום ולהפגין אומץ ותושייה רבים יותר, וכן יכולת מנהיגות ועצמאות רבה Thomas( Golombek, 2002; Powell et al., 2012; Florencia, 2009 &(. בני הנוער תורמים הרבה גם לתקשורת בזמן ההכנה לאירועי חירום ובמהלכם: חינוך לזמן חירום ולמניעת אסונות בקהילה, העברת מידע והנגשתו בשפות שונות והפצת מסרים )2006 Wisner,.)Ronan & Johnston, ;2005 נדבך נוסף בתרומתם היא זווית הראייה השונה שלהם מזו של המבוגרים, למשל: בשיקום לאחר אסון אפשר לשתף את בני הנוער עם המבוגרים בביקורת על תכניות השיקום ובהצעות לשנות אותן, מאחר שהם יכולים להצביע על נקודות רבות שמבוגרים יתעלמו מהן )2008.)Bartlett, אף שהמודעות לחשיבות הנוער בתור הון אנושי משמעותי בניהול אירועי חירום התגברה בשנים האחרונות, היישומים המקומיים של תכניות אלו נשארים מוגבלים, גם כשרשויות לוקחות בחשבון את האוכלוסייה הצעירה ומפתחות תכניות למעורבות נוער בניהול אירועים אלו 2012( Shaw,.)Fernandez & Shaw, 2013, 2014; Matsuoka & הסיבה העיקרית לפער הזה היא, שמקבלי החלטות רבים עדיין מתייחסים לאנשים צעירים כלא בוגרים ומפקפקים ביכולתם לטפל ביעילות בתובענות הכרוכה בניהול אירועי חירום )2013.)INEE,

69 67 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם שילוב נוער במעורבות קהילתית "תחושת קהילתיות" הוגדרה על ידי סרסון )1974 )Sarason, כתפיסת הדומות בין אנשים שונים, זיהוי התלות ההדדית ביניהם, הרצון לשמר תלות זו על פי המצופה מכל אחד ואחד וההרגשה להשתייך למבנה יציב ואמין. לפיכך, תחושת קהילתיות היא גורם מפתח בקידום פיתוחה של הקהילה, בריבוי המקסימלי של משאביה האנושיים הפנימיים ובהעצמה חברתית )2014 Rochira,.)Talò, Mannarini, & באמצעות "מודל הארגון הקהילתי" Organizing( )Community ניתן ליצור משאבים לבניית מערכות יחסים, מיומנויות וידע קהילתיים )2008 Staples,.)Delgado & מאחר שמשנות ה- 80 גוברת המודעות לזיהוי תפקידם של בני הנוער בקהילה ולהכרה בהם בתור נכס ומשאב בהון האנושי הקהילתי, פותח מודל משולב: "מודל הארגון הקהילתי לנוער" Organizing) (YCO - Youth Community 2002( James,.)Delgado & Staples, 2008; Ginwright & יישום מודל זה בא לידי ביטוי בשיתוף בני הנוער במגוון רחב של פעילויות התנדבותיות מובנות ומפוקחות מחוץ לתכנית הלימודים בהקשרים רבים, כגון קידום מערכות הבריאות, הביטחון, התקשורת והמשפט, וכן מאבקים לשוויון מגדרי או אתני של בעלי מוגבלויות Fredricks,( Bohnert, Delgado, 2006.)& Randall, 2010; התארגנויות נוער Organizing( )Youth אלו מוכוונות להגדרת מטרות הקשורות לנושאים החשובים להן ולקהילה, והן מחפשות דרך לשינוי חברתי ולהשפעה חיובית על הסביבה ובו-זמנית גם לחוות שינוי ברמה האישית )2008 Staples,.)Delgado & נמצא כי פיתוח השתתפות נוער ב- YCO בכוחו להגביר את תחושת הקהילתיות ולפתח את הקהילה לטווח הרחוק באמצעות יצירת קשר רגשי משותף עם הקהילה והחברה Evans,( Brennan, 2007; Chiessi, Cicognani, & Sonn, 2010;.)2007; Talò et al., 2014 יחסי נוער-מבוגרים המושתתים על אמון וכבוד הדדיים עשויים להיות עוצמתיים לשינוי ארגוני, קהילתי וחברתי, לחיזוק תחושות הביטחון, החוסן, והחשיבה הביקורתית של בני הנוער ולקידום רווחתם החברתית Cicognani,( Albanesi, Cicognani, & Zani, 2007; Mazzoni, Albanesi, & Zani, 2015; Eisman, Stoddard, Bauermeister, Caldwell, & Zimmerman, 2016; Harper & Carver, 1999; Krauss, Collura, & Zeldin, 2014; Rose-Krasnor, 2015.)Ramey & תפקיד המבוגרים להעניק תמיכה וייעוץ לפי תפיסת עולמו של הנוער מחד, ולפי הדרך שבה הם רוצים שהנוער יפעל מאידך )& Delgado.)Staples, 2008 החוקרים מציינים ארבעה מרכיבי ליבה שעליהם להיות מיוצגים כדי שהשותפות נוער-מבוגרים תהיה אפקטיבית: קבלת החלטות משותפת שבה הנוער הוא משתתף מרכזי ולא צדדי, כזו שמקדמת את המוטיבציה שלו ואת יכולתו לרכוש מיומנויות;

70 מרים ביליג ונגה פרידמן 68 מבוגרים המשמשים "מנטורים" טבעיים לבני הנוער ותומכים בהם בהקשבה פעילה ולא שיפוטית, ושבמהלך התהליך כולו מערכת היחסים ביניהם תהיה שוויונית; פעילות גומלין שבה בני הנוער והמבוגרים כאחד מביעים את נקודות המבט המגוונות שלהם ואת חוויותיהם השונות כך שמתאפשר להם לעבוד יחד מתוך מטרה משותפת; ויצירת התקשרויות קהילתיות באמצעות פגישות עם בעלי עניין בקהילה Blanchet-( Akiva, Cortina, & Smith, ;2014 Shaw, 2014.)Cohen, Manolson, & כמו כן, על המבוגרים לאפשר לבני הנוער לקבוע את מידת התערבותם, לראות בהם מקור ידע, ולוודא שהלמידה ביניהם תהיה הדדית במגוון מצבים וללא תלות בגיל )2008 Staples,.)Delgado & בדומה לגישה השתתפותית זו בתכניות,YCO הפרדיגמה של "גישה השתתפותית במניעת סיכון באסונות" היא יסוד חשוב בפיתוח הכללי של הקהילה, בגיבושה, בחיזוקה ובבניית הון חברתי לטווח ארוך על ידי פעילותם המשותפת של חברי הקהילה ויצירת פתרונות לבעיותיהם 2010( Boano,.)Khan, 2013; Lyons, Schilderman, & גישה זו קרובה לעיקרון של ניהול חירום עכשווי בכך שהיא מעודדת התמודדות מיטבית של התושבים עם הקשיים שנובעים ממצב החירום, מחזקת את אמונתם ביכולתם לגבור עליהם, משחררת תסכולים, חרדות ולחצים, מעלה את מורל האוכלוסייה, ומונעת דחיקה לשוליים של קבוצות חברתיות וכך מחישה את תהליך ההתמודדות והשיקום של אותם תושבים Ellerman,( Timmerman, 2009 ;2006(. לפיכך, תכניות YCO הולכות ותופסות תאוצה במגוון תחומים שבהם הנוער משתתף ומתוך זיהוי צורכי הקהילה וההשתלבות בהם. המחקרים הראשונים בתחום זה התמקדו בהשלכות הפוליטיות והקהילתיות )2011 )Shah, שלהן, אך כיום יש הערכה גוברת לאופן שבו תכניות אלו עשויות להשפיע על פיתוח הנוער עצמו Delgado(.)& Staples, 2008; Ginwright, 2010; Kirshner, 2007; Shah, 2011 ההשלכות של הפעילות ההתנדבותית באות לידי ביטוי גם במערכת המשפחתית, ויש לה תפקיד מכריע בכל יוזמה שבה מעורבים בני נוער )2008 Staples,.)Delgado & התכניות עשויות להשפיע לטובה על המצב המשפחתי הפרטי של בני הנוער, למשל: בתכנית לצדק ושוויון חברתי בני הנוער עשויים לקחת אחריות ולפעול לשינוי המצב הקיים Delgado,( Pittman, 2000.)Jones, & Rohani, 2005; הואיל והתכניות הן התנדבותיות, מחוץ לשעות הלימודים הפורמליות, ואינן תלויות באילוצי זמן, בהבדלי תרבות, בניסיון העבר או במצב הסוציו-אקונומי של המשפחה, בכוחן לחסום את פעילויות בני הנוער או לתמוך בהן. בני הנוער משתתפים בשיקום הקהילות לאחר אסונות ובכך גם מסייעים למשפחותיהם לנטרל את האשמה וחוסר האונים שהם מרגישים על אבדן בתיהם והאנשים האהובים עליהם.)Jabry, 2003(

71 69 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם העצמת בני הנוער על ידי פעילות התנדבותית חוקרים מדגישים את חשיבות המעורבות הפסיכולוגית לפיתוח החיובי של בני הנוער, ובעיניהם היא חשובה יותר מן ההיבט הכמותי של אינטנסיביות ההשתתפות בתכנית Adachi( YCO יש עדויות אמפיריות רבות לפוטנציאל החיובי של תכניות. &( Willoughby, 2014 מבחינת תרומתן לבני הנוער, למשל בהעצמה ובחיזוק החיובי של תפיסתם העצמית ובפיתוח המוטיבציה שלהם ללמידה )2008 Staples,.)Delgado & התכניות הופכות את בני הנוער למוקד כוח מרכזי המעניק להם תפקידי מפתח ומכיר ביכולותיהם, בזכויותיהם ובתחומי אחריותם 2012( Smith,.)Sherrod, Tomey-Purta, & Flanafan, 2010; הבנת הסיכונים ולימוד פעולות התגוננות על ידי בני הנוער מחזקים את הביטחון העצמי שלהם בהתמודדות באירוע חירום. שילובם במערך החירום תורם לתחושת האחריות הקולקטיבית שלהם, והיא מחזקת את המעורבת החברתית שלהם. כל אלה מפתחים אצל בני הנוער קשר רגשי לקהילה ולמשפחה, והוא מעניק להם ביטחון וחוסן נפשי )2014 al.,.)krauss et ההתנדבות של בני הנוער מגבירה את מעורבותם הפוליטית, והיא גם מסייעת ליכולתם להתמודד עם סיכונים וקשיים Sipe,( Flanagan, 2004; Gambone, Yu, Lewis-Charp, Suyemoto, 2013 & Lacow, 2006; Schwartz &.) השתתפות פעילה של נוער בקהילה התגלתה ככלי חשוב לקידום פיתוח מודעות ביקורתית, להעצמה ולאזרחות טובה, וכן להכרה ביכולותיהם לגלות מנהיגות בשעת משבר )2012 Smith,.)Sherrod et al., ;2010 נמצא כי ההתנדבות בצוותי החירום והכשרה המותאמת לגילם מפתחות אצל בני הנוער כישורים רבים שבעזרתם הם עשויים להפוך למנהיגים בסביבתם, למשל בבית או בבית הספר )& FEMA al., 2012,)American Red Cross, 2014; Powell et ולעצב את מיקומם בחברה בעתיד.)Powell et al., 2012; Thomas & Florencia, 2009( בניגוד למחקרים קודמים שעסקו בעיקר בתוצאות החיוביות של שילוב נוער בפעילויות קהילתיות מאורגנות, המחקר הנוכחי מנסה לעמוד על ההשפעה הכוללת של התכנית הניסיונית לשילוב בני נוער מתנדבים בצוות צח"י ביישוב הקהילתי בר-שם. מתודולוגיה תהליך איסוף הנתונים התבצע בשנים והתבסס על שלושה מקורות נתונים: 1. מחקר עצמי research( )practitioner שבו החוקרת 2 תיעדה את פרויקט נוער צח"י בבר- שם בשיטת התצפית המשתתפת. המחקר כלל 2 מחזורים של קורס צח"י, הראשון בשנת 2010 והשני בשנת בקורס זה עברו הנערים הכשרה ובה מפגשים שנתיים )פעם

72 מרים ביליג ונגה פרידמן 70 בשבועיים( בקורס הראשון, ומפגש )פעם בשבוע( במשך ארבעה חודשים בקורס השני. 2. בשנים אלו נאספו מסמכים הקשורים לפרויקט נוער צח"י בבר-שם, ובהם ניירות עמדה, מכתבים ותעודות, פרוטוקולים של ישיבות, כתבות במקומונים של המועצה האזורית שומרון ותכנית פעילות נוער צח"י כמחויבות אישית. 3. בחודשים אוקטובר-דצמבר 2014 בוצעו 18 ראיונות עומק באופן אקראי לפי פירוט זה: 8 ראיונות עם בני נוער צח"י שהשתתפו במחזור השני, 4 ראיונות עם הורי בני הנוער שילדיהם השתתפו בתכנית, 6 ראיונות עם אנשי צח"י )המבוגרים(, ועוד 2 ראיונות עם אנשים אחרים שהיו מעורבים בפועל בקורס. רוב הראיונות נעשו פנים אל פנים, וריאיון אחד נעשה טלפונית. הם היו מוב נים למחצה, והייתה בהם פתיחות לשאלות חדשות שעשויות להתעורר במהלך הריאיון. מן התיאור האתנוגרפי שעלה מן התצפיות והראיונות ומניתוח המסמכים שנאספו דלינו קטגוריות עיקריות שחזרו על עצמן במידה ניכרת ואפשרו לצייר תמונה הרמונית וכוללת שאותה אנו מבקשות להציג במאמר זה. חשוב לציין שלא נמצאו סתירות או חילוקי דעות בין המקורות השונים במחקר, ובייחוד לא בין תיאורי בני הנוער, ההורים וחברי צח"י המבוגרים. כפי שיוצג בפרק הממצאים, המקורות השונים אפשרו לנו לחשוף את התהליך שחולל שינויים במרקם היישובי והביא להעצמה קהילתית בעקבות שילוב התכנית של התנדבות נוער צח"י ביישוב. עוד נציין כי כיום בני נוער צח"י ביישוב הם כוננים ומשתלמים עם חברי צח"י המבוגרים. מטרת המחקר לעמוד על ההשפעה הכוללת של התכנית הניסיונית לשילוב בני נוער מתנדבים בצוות צח"י ביישוב הקהילתי בר-שם. המחקר יתמקד בשלושה ממדים מרכזיים: 1. הרמה התפעולית של מערך ניהול אירועי חירום. 2. מרקם היחסים בין בני הנוער למבוגרים ולקהילה. 3. ההעצמה האישית של בני הנוער המשתתפים בתכנית והקשר ליישוב מגוריהם. המחקר יוצא מתוך גישה הוליסטית ומניח שיש מעגלי השפעה הדדיים בין שלושת הממדים הללו. המחקר יעמוד על התהליכים הפנימיים הרגשיים-קוגניטיביים שמניעים את בני הנוער והמבוגרים בתכניות YCO ועל יכולתם להשפיע ולחולל שינויים ביישוב ולתרום להעצמה קהילתית.

73 71 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם ממצאים התרומה לשיפור התפעול המקצועי חשיבה רעננה ויצירתיות - התרומה המקצועית העיקרית של הנוער לצח"י שעלתה מפי המרואיינים המבוגרים ומפי הנוער היא היתרון שיש לבני נוער בחשיבה מחוץ לקופסה. חברי הצוות המבוגרים ציינו כי חשיבתם של בני הנוער הפתיעה אותם במקרים רבים. כך תיאר זאת סגן יו"ר צח"י: "למדתי מהנוער רעיונות לא צפויים, הם מעשירים מקומות שאנחנו ]כמבוגרים[ לא מגיעים אליהם. תלמיד המעשיר את רבו ]...[ בני הנוער נותנים כיוונים שמבוגרים לא תמיד חושבים עליהם" )ח"מ(. ראש צוות הלוגיסטיקה הוסיף: "כמה שאנחנו חושבים שאנחנו חכמים, לפעמים חשיבה של ילד יכולה לשנות כיוון" )א"ת(. בין המרואיינים הייתה תמימות דעים שבני הנוער תורמים מאוד בסיעור מוחות, ושהם מצטיינים באלתור פתרונות שונים מפתרונותיהם של המבוגרים. כך תיארה זאת יו"ר צח"י: ביקשנו להכין רשימות עם פרטי התושבים לצורך תקשורת בשעת חירום, אך תושבים לא שיתפו פעולה עם מזכירות היישוב ומערך הביטחון ולא מילאו טופסי עדכון. זו בעיה שמערך הביטחון ניסה להתמודד א תה הרבה זמן ללא הצלחה. ערכנו סיעור מוחות במסגרת צח"י בשאלה כיצד לדובב תושבים לעדכן את הפרטים המבוקשים. בני הנוער חשבו על רעיונות כגון העמדת דוכן בברכת היישוב, שינוי נוסח של הטופס שיהיה יותר פשוט ונעים למילוי, ומעבר של בני נוער בין בתי היישוב על מנת למלא את הטפסים ביחד עם התושבים. גם במהלך התרגיל היישובי בני הנוער היו חלק מקבוצות חשיבה בצוותים השונים ותרמו בחשיבה על דרך הפעולה בתרגיל )נ"פ(. מן העבודה המשותפת עם בני הנוער התברר כי חוסר הניסיון שלהם בניהול מצבי חירום הוא דווקא יתרון ולא חיסרון, כי מבחינתם שום דבר אינו מובן מאליו. אחד הנערים תיאר את תרומתם של בני הנוער בחשיבה המשותפת: "אנשים צעירים הם יותר פורצי דרך, הם יכולים להביא הברקה, הם נחשפים לכל כך הרבה דברים ולפעמים הם יודעים הרבה יותר" )ה"ט(. מיומנות טכנולוגית גבוהה - תרומה נוספת של הנוער למקצועיות של צח"י היא נגישותו הרבה לטכנולוגיה שיכולה לייעל תהליכים. בני הנוער חשופים יותר לטכנולוגיות חדישות, והם מיומנים וזריזים יותר בהטמעת השימוש בהן, בייחוד בכל הקשור לתכנות מחשב ותקשורת. הנוער משתמש בטכנולוגיה בטבעיות ובמהירות רבה יותר מן המבוגרים, והוא יודע לנצל אותה טוב יותר במצבי חירום. ההבדלים בין בני הנוער למבוגרים בלטו מאוד במחזור הראשון מאחר שבו רוב המבוגרים כלל לא היו חשופים לטכנולוגיות החדשות ולא היו להם מכשירים ניידים חכמים. גם במחזור השני התקדמו בני הנוער עם

74 מרים ביליג ונגה פרידמן 72 הטכנולוגיה ונעזרו בתקשורת החברתית כדי להעביר הודעות בתפוצה רחבה ומהירה. בני הנוער יצרו קבוצת וואטסאפ של צוות צח"י וסייעו בכך לייעול העברת ההודעות בין חברי הצוות. מכיוון שבר-שם הוא יישוב שאין בו מקרי חירום רבים, העבודה עם הנוער התרכזה בהכנה למצב חירום בשעות שגרה ובתרגילים. בני הנוער בנו תשתית אינטרנטית ובה רשימות עם פרטי תושבים ופרטים חיוניים על אוכלוסיות תל"ם )תשומת לב מיוחדת(, והם העלו את המידע ל"ענן" שנגיש לכולם כך שבכל מצב חירום יתאפשר להגיע מכל מקום לפרטים הנדרשים. ראש צוות הרפואה נעזר בנער שהוא מתנדב פעיל במד"א בנוסף להתנדבותו בצח"י - הנער בדק את הציוד בחדר העזרה הראשונה בבר כה והעיר הערות מקצועיות. כך תיאר זאת סגן יו"ר צח"י: "מי שהיה מקצוען בתחום מסוים השתמשנו בו. האחרים בדברים אחרים, למשל, נערה דוברת רוסית, נעזרו בה לתרגום. צוות לוגיסטיקה הכין מסד נתונים מעודכן של התושבים. לשם כך ראש הצוות הסתייע בשתי נערות שהזינו את הנתונים למחשב" )ח"מ(. זמינות ויכולת תנועה - יתרון חשוב בצירוף הנוער לצוות צח"י הוא ביכולתם לתגבר ולהרחיב את היצע כוח האדם המתנדב לצח"י. בזמן שגרה עבר הנוער בין הבתים ביישוב ועדכן פרטים ברשימות צח"י. גם במצבי חירום התברר כי הנוער זמין יותר ונמצא ברוב שעות היום והלילה ביישוב, וכך מהווה כוח עזר לצוות המבוגרים. לנוער יש יתרון ביכולתו המהירה לנוע ממקום למקום, ובמחקר התברר כי יכולת התנועה הזאת חשובה בשעת חירום, יתרון שלא חשבו עליו לפני כן. לא פעם נדרשו אנשי הצוות לרוץ ממקום למקום בין מוסדות שונים בתוך היישוב, והצעירים חסכו את הריצה למבוגרים. יש גם אזורים בשטח היישוב שהנוער מכיר טוב יותר מן המבוגרים, למשל מועדון הנוער. כך תיאר זאת ראש צוות הלוגיסטיקה בצח"י: בתרגיל שלנו ביצענו הדמיה לפגיעה במועדון בית"ר, שאני אישית לא הכרתי אותו כלל. הסתייעתי בנוער לאתר את הכניסות למקום, את מיקום ארונות החשמל, את מקומות המילוט האפשריים מבחינת גישה ברגל. כמו כן, נוער צח"י בזמן התרגיל היה הראשון שהיה מוכן להגיע לשטח ולתת דיווח מה המצב. הם נמצאים שם, הם חיים שם, מכירים את המקום יותר מאתנו המבוגרים ]...[ התרגיל שינה את התפיסה שלי לגביהם בייחוד לגבי נושא הראייה וההיכרות עם השטח, שלי היה פחות מוכר. אני חושב שאם היה מקרה שקורה בספרייה או בכל מועדון אחר שקשור לנוער כגון מועדון הנוער, המצב היה דומה )א"ת(.

75 73 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם המפגש הבין-דורי הציב תמונת ראי בפני המבוגרים וגם בפני הצעירים, וכל קבוצה נעשתה מודעת יותר ליתרונותיה של הקבוצה האחרת ולמדה על יכולותיה ומגבלותיה שלה. המבוגרים למדו על מגבלותיהם ביחס לצעירים, שינו את הערכתם כלפיהם וגילו נכונות לסמוך עליהם בזמן אמת. לצד הערכתם של הצעירים את ניסיונם של המבוגרים, הם חוו בעיקר חוויה מצטברת של הצלחה אישית שלהם: גם מעצם בחירתם לתפקיד, גם מהצלחתם בו וגם מן המשוב החיובי שקיבלו מן המבוגרים. הצעירים נהנו מכך שהצדיקו את האמון שקיבלו מן המבוגרים, ובעקבות הגברת הערכתם העצמית גבר גם ביטחונם העצמי וגם רצונם להוכיח את עצמם במישורים אחרים הקשורים לחיי היישוב. התרומה לחיזוק ההון הקהילתי מחויבות כלפי הסביבה - בעקבות ההכשרה שקיבלו בתכנית צח"י, בני הנוער נהיו מודעים יותר למה שקורה סביבם, אכפתיים יותר ותורמים יותר להגנה על היישוב לא רק במצבי חירום אלא גם בחיי השגרה. ההכשרה שבני הנוער עברו בצח"י העניקה להם ערכים של אחריות כלפי הסביבה והכשרה להתמודדות בשטח באירועים חריגים. היותם זמינים ביישוב במשך רוב שעות היממה והנטייה שלהם להסתובב מחוץ לבית הקנו לנוער צח"י יתרון בזיהוי ראשוני של אירועים חריגים ובתגובה מהירה לתרחישים. דוגמה לכך עלתה מעדותה של יו"ר צח"י: נער מהקורס הראשון, שאל תוך כדי הקורס: "מי בכלל יקשיב לי בזמן חירום? הרי אני רק נער". סגן יו"ר צח"י ענה לו: "מי שמתפקד, אליו יקשיבו בזמן חירום". יום אחד אותו נער יצא מביתו וראה 7 עצים עולים בלהבות בחצר הבית. אחותו ואמו שהיו בבית נכנסו ללחץ וגם השכנה. כיוון שהנער היה בהרצאה של מפקד תחנת כיבוי אש ומפקד היחידה לחילוץ והצלה שומרון, הוא ידע שדבר ראשון יש לפנות את האנשים מהבית כדי למנוע שאיפת עשן ולחייג לכיבוי. אחר כך התחיל לחלק הוראות לכולם מה לעשות. עד שהכיבוי הגיע, הם השתלטו לחלוטין על השרפה לבד. אחרי האירוע, אותו נער התקשר אליי וסיפר בהתרגשות שמה שהוא למד בקורס ממש עבד במציאות. אין לי ספק שזה השפיע עליו לכל חייו )פ"מ(. במהלך הקורס, ובייחוד לאחריו, התחזק הקשר של נוער צח"י עם הנהגת היישוב והמזכירות ונוצר שיתוף פעולה הדדי ביניהם לצורך קבלת מידע וסיוע לפתרון בעיות שהתגלו ביישוב ובקהילה. בני הנוער החלו לפתח רגשי אחריות ומודעות לנעשה ביישוב, וכפי שתיארה נ"פ: "הם היו נוהגים להתקשר אליי ולדווח על משהו חריג בסביבת היישוב, כמו למשל נער שדיווח על עשן חריג מאזור התעשייה". כשהיה ניסיון התאבדות ביישוב התבקשו בני הנוער לחסום

76 מרים ביליג ונגה פרידמן 74 את המעבר לסקרנים. כמובילי דרך נעשו נוער צח"י דמויות לחיקוי לבני הנוער האחרים ביישוב, והם עודדו אותם להתנהגות חיובית. רוב המרואיינים הצעירים והוותיקים הדגישו בתיאור ההשפעות של שילוב הנוער בצוות צח"י, שלאחר גיוס בני הנוער לצח"י פסק הוונדליזם ביישוב. אמנם בני נוער צח"י הם לא אלו שביצעו את הוונדליזם אבל מעורבותם בפרויקט יצרה אווירה שלא עודדה בני נוער אחרים לבצעו. אחד הנערים הצביע על כך שנוער צח"י יכול להיות גורם חשוב בסיוע לנוער ביישוב במצב חירום: "נוער בצח"י יכול להרגיע נוער שהוא לא בצח"י. לי הם יקשיבו" )מ"ר(. בני הנוער בצח"י נעשו רגישים יותר לזהות צעירים במצוקה ביישוב, והם נעשו גורם משמעותי שאליו יכלו ילדים ובני נוער לפנות ישירות וללא חסמים וחששות. כך תיארה זאת רכזת הקהילה ביישוב: "נוער צח"י מהווה אוזן קשבת במקומות שאנחנו מפספסים. למשל, אצל חבר כזה וכזה קורה משהו. זה לא נקרא מלשנות אלא עזרה והושטת יד" )ה"נ(. נושא נוסף שעלה במחקר הוא התרומה של נוער צח"י במניעת אסונות. א"ת מתאר: "נער צח"י יכול למנוע ]אסון[ ולשמור על הסביבה והקהילה, זה מה שמפריד בין נוער שותף ]ביישוב[ ונוער לא שותף" )ב"מ(. גם בזמן הכנה לחירום בשעת שגרה לא היססו המבוגרים להיעזר בבני הנוער ולסמוך עליהם: "כשארגנו כל מיני דברים הם ]בני הנוער[ ישר היו קופצים. הסתייעתי בנוער לאתר כניסות למקום שלא הכרתי בשעת תרגיל וכן במציאת מיקום ארונות חשמל או מקומות מילוט אפשריים. הם חיים שם, מכירים את המקום יותר מאתנו המבוגרים" )א ת(. נערה מקורס צח"י השני סיפרה על תחושת אחריותה ליישוב בטווח הארוך: "אני חושבת שחשוב לשתף אותנו בתור נוער ביישוב כי בשלב מסוים גם אנחנו נהיה מבוגרים ביישוב. כשמכניסים אותנו מגיל צעיר אנחנו יותר מודעים למה שקורה וגם רוצים יותר לעזור במה שקורה" )ג"א(. אותה נערה נגעה גם בזיהוי צרכים של מבוגרים ביישוב שנזקקו לעזרה והצעירים התגייסו לסייע להם. היא למשל דוברת רוסית, וכך סייעה לשיפור התקשורת בין המזכירות לאוכלוסייה שדוברת רוסית ביישוב. במחקר עלה שנוער שעבר את קורס צח"י נעשה נוער חיובי יותר, ושינוי זה בא לידי ביטוי גם ביחסו של הנוער אל המשפחה וההורים, ובעקבות זאת גם יחסם של ההורים ושל הסביבה הרחבה יותר אל הנוער נעשה חיובי יותר. כך תיארה זאת יו"ר צח"י: "קיבלתי הדים ממשפחה שבנה הפך להיות יותר רגיש ומכבד בעקבות היותו חלק מנוער צח"י. גם מצד המשפחה הם העריכו את פעילותו והוא חש בזאת" )פ"נ(. אחת האימהות העידה על ההשפעה החיובית אצלם בבית: "נוער צח"י מעצים בכל מובן אפשרי. ביחס של אותו בן נוער כלפי

77 75 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם משפחתו וההורים במובן של מרד הנעורים וגם התפיסה של ההורים את הנער. זה מעניק כבוד הדדי" )ה"נ(. תחושת אלטרואיזם - בעקבות ההשתתפות בתכנית ציינו בני הנוער שהם עברו שינוי רב מבחינת נכונותם לתרום למען הכלל. מבחינות רבות הם הפכו מבני נוער פסיביים המחכים לקבל הוראות מן המבוגרים, לאנשים אקטיביים שלוקחים אחריות על מצבם. מנהל במועצה שצפה בתרגיל האימון של צח"י ציין שעצם ההשתתפות של הנוער בתרגיל מעידה על רצונם להית פעילים בקהילה ועל אחריותם להבטיח מענה מקצועי במצבי חירום ביישוב. תושבים תיארו תחושת גאווה ביישוב מכך שהנוער "לא רק עסוק בעצמו" אלא גם נותן מעצמו לאחרים ואכפתי כלפיהם )נ"פ(. הנוער שהתנדב לצח"י פיתח הרגלי התנדבות, ובעקבות התכנית כמה מהם ממשיכים להתנדב במקומות נוספים בבית הספר ומחוצה לו בתחומים מגוונים. א ם ששניים מילדיה השתתפו בתכנית סיפרה: "הפעילות בצח"י גרמה לגלגל מאוד חיובי ]...[ במסגרת בית הספר במחויבות אישית היו צריכים להתנדב 60 שעות, אך היא התנדבה כפול ]בעקבות השתתפותה בנוער צח"י[ - היא התנדבה אצל ניצולי שואה ובמעבדה לביולוגיה" )ח"י(. הנוער בצח"י סייע באיסוף מידע וריכוזו ובהפצת מידע לציבור וכך עלתה המודעות לפעילות צח"י ביישוב. ניתן ללמוד על כך מעדותו של יו"ר המזכירות: "כשנוער צח"י עומד בשער ומחלק עלונים או מבקש תרומה או לוקח אחריות, הנוער מושך תשומת לב אחרת מאשר אדם מבוגר ]...[ בזה הם מושכים את הקהילה לעניין הזה". לדעתם של המבוגרים, הקורס תרם למודעות למחויבות להתנדב ולהנאה שניתן להפיק מן ההתנדבות וגם להמשך ההתנדבות בעתיד הרחוק. כך תיאר זאת יו"ר מזכירות היישוב: "מה שעשית שהיית צעיר הוא מוביל אותך הלאה בחיים. דרך של ללמוד, לתרום, לעבוד. כמו שתרמת בהתנדבות אתה תורם הלאה. או שאתה לא שם ואז אין לך את ההזדמנות להבין שיש דברים אחרים" )ב"מ(. בני הנוער בצח"י סייעו בהכנת אירועים קהילתיים ביישוב ובטקסים של יום הזיכרון ויום העצמאות. חלקם התנדבו להדרכה בתנועת הנוער בית"ר ביישוב, וכך נעשו דמויות מוערכות בעיני בני הנוער והמבוגרים בו. בני הנוער ציינו שההכשרה שהם עברו בצח"י נתנה להם כלים להפעיל אחרים, ולכן כשנדרשת התנדבות נוער ביישוב הם יכולים גם להתנדב בעצמם וגם להפעיל בני נוער אחרים ולרכז את הפעילות. בעקבות השמועות על הקורס והפעילות סביבו, הורים ובני נוער שלא גויסו עד כה לצח"י ביקשו להצטרף לתכנית. הרצון ביישוב להתנדב לצח"י עלה והפך את המתנדבים ל"נוער העילית ביישוב", וכפי

78 מרים ביליג ונגה פרידמן 76 שמתאר זאת סגן יו"ר צח"י: "באו אליי אנשים וביקשו שאכניס את הילד שלהם לצח"י. מעגל המעורבות והאכפתיות גודל. בטוח שהנער יגדל זה יוסיף לקהילה. למבוגרים זה מוסיף כי רואים שיש נוער אכפתי. זה דלק למוטיבציה ביישוב" )ח"מ(. פטריוטיזם מקומי - התכנית לשילוב הנוער בצח"י דגלה בתפיסה של השקעה ב"קבוצה נבחרת". מסר זה עבר לקהילה מתוך הרצינות הרבה של מיון בני הנוער והכשרתם, ובעקבותיהם התייחסו תושבי היישוב לחברי נוער צח"י כמובחרי היישוב, ואצל הנוער התפתחה תחושה של גאוות יחידה. מנהל במועצה התייחס לחיזוק הקהילה: "החוסן הקהילתי מתבטא ביכולת של הקהילה לגלות עמידות בשעת משבר. אחד המשאבים שיש לה זה שימוש נכון במשאבי כוח אדם ]...[ החשיפה של פעילות נוער צח"י באתר היישוב או בדרך אחרת נותנת לתושבים תחושה שהנוער בצח"י נמצא בתרגילים וכך בני הנוער תורמים לחוסן הקהילתי" )ז"צ(. שיתוף הפעולה המקצועי בין בני הנוער והמבוגרים שינה את היחס של בני הנוער כלפי היישוב, כפי שעלה בראיונות רבים. אחת הנערות סיפרה שעצם בחירתה להתנדב בצח"י עם המבוגרים נתנה לה תחושה של חשיבות ונחיצות: "לא התייחסתי אליהם כמבוגרים אלא כחלק מהצוות. התייחסתי בתור להיות ביחד" )ר"מ(. נערה אחרת מן הקורס השני הוסיפה: "זה ממש ריגש אותי. לא חשבתי בחיים שלנוער יש איזה משמעות פה ביישוב" )ס"ד(. לדברי המרואיינים, תחושות אלו באו לידי ביטוי בכל פעם שהם באו במגע עם תושבי היישוב המבוגרים. כך הסבירה זאת נערה שהשתתפה בקורס השני: "כאשר עברנו בין הבתים לעדכון פרטי תושבים לשעת חירום ]...[ ברגע שאמרתי שאני מנוער צח"י כבר זה נתן לי מעמד מיוחד ]...[ הרגשתי שהאנשים התייחסו אליי יותר ברצינות" )מ י(. אמה של אחת הנערות סיפרה שמאז שבתה גויסה לצח"י היא חשה שנוצרו אצלה תחושות חשיבות ואחריות כלפי היישוב: "הם הרגישו שהם עושים משהו אמתי וחשוב. הם ]בני הנוער[ לקחו את זה ברצינות, שאם הם לא ידעו מספיק טוב ]את החומר[ אז יקרה אסון" )ח"י(. התרומה למען הכלל תרמה לתחושות אחווה והזדהות אצל חברי הקהילה, והיא שיפרה את תחושת השייכות של בני הנוער כלפיה. בני הנוער ציינו שהם חשים מחויבות ליישוב מעצם שיתופם בתכנית ולאור ההשקעה שלו בהם והעובדה שהוא סומך עליהם. אחת האימהות העידה על התחושות שחשו בתה וחבריה לפרויקט: "הם הרגישו שהם חלק מהבנייה של הקהילה, של האחריות על הקהילה, של שמירה על הסדר של הקהילה והשיפור שלה" )ח"י(. הורים של בני הנוער שהשתתפו בקורס ציינו שהקורס חיזק אצל ילדיהם את הקשר ליישוב: "נוצר אצל נוער צח"י פטריוטיזם מקומי, הם החלו לדבר בשפה של 'היישוב שלנו', 'היישוב שלי'. זה לא מובן מאליו" )ש"ש(.

79 77 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם מן הניתוח האתנוגרפי עולה כי שיתוף הנוער בצוות צח"י יצר מעמד חדש לבני הנוער במארג היישובי, והוא הוביל לתהליך של שינוי במערכות היחסים הפנים-קהילתיים. מתברר כי קשרי ה"עבודה" שנוצרו בין נוער צח"י ובין הנהלת היישוב וחברי צוות צח"י המבוגרים הקנו להם מעמד של "שותפים" בתחום הביטחון ביישוב, וכך הקשר הרגשי שלהם כלפי מקום המגורים שלהם התחזק. בני הנוער שקיבלו תשבחות על פועלם בצח"י נהנו ממעמדם החדש ביישוב ומתחושת ההערכה כלפיהם, והם חיפשו משימות ואתגרים חדשים שבהם יוכלו לתרום לכלל. בני הנוער גילו אמפתיה ואכפתיות, וכן תחושת אחריות, בכל הקשור ליישוב, לקהילה ולמשפחותיהם. המבוגרים ראו שניתן לסמוך על נוער צח"י, העריכו ושיבחו אותם על פועלם, ושיתוף הפעולה ביניהם והאמון ההדדי התחזקו. ביישוב נוצר שיח חדש ומכיל בין צעירים למבוגרים, שיח שלא היה קיים לפני כן, וכך תחושת המחויבות של נוער צח"י ליישוב התגברה אף יותר, ולצדה גם תחושת הגאווה להיות חלק ממנו. התרומה להעצמת הנוער גילוי עצמי - בני הנוער מציינים שהפרויקט של נוער צח"י העשיר את הידע שלהם ונתן להם פרספקטיבה שונה על מגוון תחומים שלא הכירו קודם לכן וכעת גילו בהם עניין. למשל, הצעירים העידו שלפני הקורס לא הכירו את חשיבות הארגון והלוגיסטיקה במערך החירום ולא ידעו שאפשר ללמוד מקצוע זה באקדמיה. אחרים התלהבו מתחום הרפואה בעקבות ההכשרה שקיבלו בקורס. ניסיון זה אפשר להם לגבש את החלטותיהם לגבי בחירת מגמת הלימוד, הקריירה הצבאית שלהם והמקצוע שילמדו בעתיד. חשיבות רבה ייחסו בני הנוער להכשרה שעברו במסגרת הקורס בנושא דוברות, ובה תרגלו עמידה מול קהל וכיצד להעביר מסרים במצב חירום. גם הביישנים שבהם למדו בהכשרה כיצד לדבר מול קהל, וגילו שהם מסוגלים לכך ואף נהנים מהופעתם זו. כמה מהם פיתחו יכולות אלו בתפקידי הדרכה בבית"ר או בבית הספר ובצבא, כפי שאחת האימהות העידה: "הבן שלי בקורס קצינים היה צריך להכין הרצאה של 10 דקות. שאלתי אותו: 'קשה לך?' ענה: 'מה פתאום? אני בוגר צח"י' ]...[ ההשתתפות של בני נוער במסגרת מסוג זה גם מעניקה להם ביטחון עצמי לטווח הארוך, למשל יהיה להם יתרון בראיונות לקבלת עבודה בעתיד" )ה"נ(. הפעילות בצח"י אפשרה לגלות כישורים חדשים שהנוער לא היה מודע אליהם לפני שהתגייס לנוער צח"י. היבט זה עלה בתיאורו של ה"ט: "בעיקר זה ]הפרויקט[ נתן הרבה ביטחון לאלו שהיה להם פחות, שפחות התבלטו ופחות דיברו. המקום הזה הוציא כמה מהם ]מבני הנוער[ החוצה. אנשים קיבלו ביטחון, ראו שהם יכולים לדבר והדעה שלהם חשובה".

80 מרים ביליג ונגה פרידמן 78 בפעילות צח"י למשל נבחנה יכולתם להתמודד בהצלחה בעבודה במצבי לחץ: יש בני נוער שגילו שהם דווקא מתפקדים טוב במצבים כאלו, אחרים גילו את יכולתם וכישרונם לחשוב מחוץ לקופסה, ויש שגילו את יכולת המנהיגות שלהם שבאה לידי ביטוי בתקשורת טובה עם אנשים, בסמכותיות וכדומה. הפרויקט תרם לפיתוח תכונות מנהיגות והתפתחות אישית וחשף אצל הצעירים את יכולת ההדרכה שלהם. כך תיארה זאת אמה של בת שהשתתפה בתכנית: "הבת שלי ]...[ זה שינה אותה לגמרי לגמרי. ממישהי ביישנית וסגורה ]...[ אחרי הקורס היא התחברה ויזמה בעצמה. היום היא בעתודה מנהיגה חברתית. צח"י התחיל את התהליך הזה והריץ אותו ממש" )ח"י(. חיזוק מעמדם החברתי - פעילות נוער צח"י הובילה ליצירת קשרים חברתיים בינם לבין עצמם. נער מן הקורס הראשון תיאר זאת: "היינו נפגשים אחרי בית הספר או פעילות גיבוש או יוצאים ביחד. היינו מאוד מגובשים, גם בצח"י וגם בכלל" )ה"ט(. נער אחר העיד ששייכותו לקבוצת נוער צח"י יצרה מעגל חברתי שהתגבש סביב החוויה המשותפת: "החברים הכי טובים היו חבר'ה מהצח"י, אלה האנשים שהייתי מאוד קרוב אליהם אז כי חווינו דברים ביחד" )ה"ט(. אמו של אחד הנערים בצח"י הצביעה על העובדה שהשתלבותו בנוער צח"י תרמה ליכולתו להשתלב מבחינה חברתית עם בני נוער אחרים ביישוב: "הוא ידע שהוא אדם מאוד חכם אבל לא חברותי. זה ]הפרויקט[ נתן לו יכולת להתגבר על המכשול הזה" )ש"ש(. מעדויות בני הנוער שהשתתפו בתכנית עלה כי לאחר הכשרתם בתכנית צח"י הם חשו רגועים יותר וחרדים פחות להשתתף בהתמודדות באירוע חירום. לדבריהם, בעקבות ההשתתפות בתכנית הם הבינו כיצד פועל מערך החירום, מהי חלוקת התפקידים בו ומהו תפקידם הספציפי במערך הכולל. בני הנוער ציינו שהמוכנות שלהם לקראת אירוע חירום הקנתה להם יתרון על פני בני הנוער האחרים וחיזקה את מעמדם החברתי. עם הזמן בני הנוער שהשתתפו בקורס נעשו קבוצה מגובשת, והם החלו להיפגש גם מעבר לשעות הפעילות בצח"י לבילוי משותף. לדברי המרואיינים, בעקבות ההתנדבות בצח"י נוצר לחץ חברתי חיובי שעודד את בני הנוער להיות אקטיביים, לחשוב יחד מה ניתן לעשות ולתרום ליישוב ולקהילה, וכך הם ביססו עוד יותר את מעמדם החברתי ביישוב. לכמה מבני הנוער זה היה שינוי משמעותי, שכן לפני שהצטרפו לצח"י הם נטו להסתגר בבתיהם כי לא מצאו מעגל חברתי שנקשרו אליו ולא הרבו להשתתף בפעילות חברתית או בפעילויות תנועת הנוער. כך תיארה זאת אמה של אחת המתנדבות: "אצל הבת שלי הקורס פיתח אופקים, אבל בעיקר תרם מבחינה חברתית ]...[ הייתה ילדה לגמרי בודדה מבחינה חברתית. היא השתנתה לגמרי באותה שנה" )ח"י(.

81 79 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם מלבד יצירת קבוצה מגובשת חברתית של בני נוער צח"י בבר-שם, היה ניסיון גם לקשר בינם ובין נוער מתנדב ממקומות אחרים. נוער צח"י הוזמן לצפות בתרגיל של "צופי אש" עם הכבאים בתחנת הכיבוי בעיר אחרת, ולאחר מכן התקיים מפגש בין בני הנוער ונוצרו קשרים חברתיים מחוץ ליישוב. ההשתייכות לצוות החירום נתנה הזדמנות שווה לכל בני הנוער שהתנדבו בו לגלות ולהוציא לפועל את הפוטנציאל שטמון בהם ולגלות כישורים שלהם שלא היו מודעים להם. התנדבותם לצד מבוגרים אפשרה להם לקבל חיזוקים משמעותיים שאולי לא היו זוכים לקבל מחבריהם בני הנוער. יש לכך חשיבות מיוחדת לבני נוער מוכשרים בעלי ביטחון עצמי נמוך וכישורים חברתיים חלשים יחסית. ניתן לראות כי הצלחה במישור אחד, למשל בגילוי כישורים אישיים, לצד משובים חיוביים מצד המבוגרים, עשויים להגביר את הביטחון העצמי של בני הנוער ולתרום לחיזוק מעמדם החברתי. מן הניתוח האתנוגרפי של ראיונות העומק נבנה מודל )ראה איור 1( המתאר את תהליך ההעצמה של בני הנוער בשלושה ממדים: ייעול מערך החירום הקהילתי, העצמת הקהילה והעצמת נוער צח"י. מן המודל מתקבלת תמונה של מערכת כוללת המקיימת יחסי גומלין בין כל חלקיה, ובהם כל ממד משפיע על הממדים האחרים ומעצים אותם. איור 1: נצח"י )נוער צוות חירום יישובי( מעגלי השפעה ותהליך העצמה קהילתית

82 מרים ביליג ונגה פרידמן 80 דיון ומסקנות פוטנם בחן את השינויים שחלו בהון החברתי בחברה האמריקאית לאורך השנים על ידי השוואת מרכיבים אובייקטיביים שונים באורח החיים האמריקאי, ובהם השתתפות בפעילות חברתית-קהילתית, קשרים חברתיים בלתי פורמליים, אלטרואיזם, התנדבות ומתן צדקה, מחויבות לקהילה, יחסי אמון ועוד )2000.)Putnam, בנוסף לגורמים האובייקטיביים המרכיבים את ההון החברתי וניתנים למדידה כמותית, חוקרים מצביעים גם על תרומתם החשובה של מרכיבים סובייקטיביים המבטאים תודעה ותחושות של חברי הקהילה כגון חוויות משותפות, הרגשת אחווה והזדהות, גילוי לב ועוד בתור גורמים המעצימים את הקהילה )ביליג, 2006; 2009,.)DeSteno מתוך מכלול המרכיבים של ההון החברתי התמקד מחקר זה בהיבט אחד שלו ההתנדבות בקהילה. בעידן הפוסט-מודרני, המדגיש את האינדיבידואליזם, את הניכור ואת ההישגיות, ההתנדבות בקהילה אינה מובנת מאליה. אף על פי כן, אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של התנדבות למען הכלל אצל מבוגרים ובני נוער, והיא כוללת התמסרות לקולקטיב, אלטרואיזם ושיתוף רגשות. בני הנוער נוטים להתנדב בתנועות נוער ובארגוני חירום ממשלתיים כגון מד"א או שירותי הכבאות וההצלה, וכן בארגוני שמירת הסביבה וכדומה, התנדבות שמכונה בספרות המחקר "השתתפות אזרחית" 2000( Florin,.)Ehrlich, 2000; Wandersman & בפעילות זו בני הנוער תורמים מזמנם, מכישרונם וממרצם, והם מפתחים תחושות הזדהות ונאמנות כלפי התנועה או הארגון שהם מחויבים לו. הפעילויות הללו ממוקדות במסגרת הייעודית של מערך רחב יותר של הארגון בפריסה ארצית, ולכן אף שההתנדבות תורמת ליצירת חברה אזרחית טובה יותר, היא אינה משפיעה בהכרח באופן ישיר על הקהילה שבה בני הנוער חיים או קושרת אותם באופן משמעותי לסביבת מגוריהם. מצבי חירום מאפשרים לגייס משאבים מיטביים מתוך הקהילה, מעודדים בני נוער ומבוגרים להתנדב ותורמים לחיזוק מעמדה של ההנהגה המקומית, להעצמת ההון החברתי ולהדגשת האידאולוגיה והערכים שקושרים את התושבים למקום מגוריהם )2013.)Billig,,2006 המקרה של היישוב בר-שם מעניין במיוחד כיוון שהתגייסותם של בני הנוער לצוות צח"י לא נבעה כתוצאה ממצב חירום, אלא מתחושת האחריות שהתפתחה אצל בני הנוער במצב שגרה כלפי מצבי חירום העשויים לקרות ביישוב. שילוב הנוער בצוות צח"י )נצח"י( מאפשר העצמה הדדית של הקהילה במצב של שגרה, גם כאשר אין איום ממשי על היישוב. התנדבות זו שונה מהתנדבויות אחרות בארגוני חירום כגון מד"א או שירותי הכבאות וההצלה, כיוון שבצח"י בני הנוער משתתפים בפעילות התנדבותית בשעת חירום לטובת היישוב שבו הם מתגוררים. להתנדבות הספציפית של הנוער בצח"י ביישוב בר-שם

83 81 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם הייתה משמעות נוספת, כיוון שזהו יישוב קטן ומרוחק יחסית מעיר גדולה, והנוער בו סובל משעמום וממחסור באפשרויות בילוי בשעות הפנאי. ההתנדבות של הנוער בצח"י שברה את שגרת החיים של בני הנוער ביישוב והציבה בפניהם אתגרים, גם מצד הפעולות בצח"י שהשתתפו בהן וגם מצד שילובם במערך ההתנדבות של המבוגרים. שילוב בני הנוער בצח"י חייב את המבוגרים לשמש דוגמה אישית ולהתייחס ברצינות לתפקידם בצח"י, והם גם העניקו לבני הנוער תחושה של "שווים" מבחינת תרומתם הקריטית למערך החירום מתוך תפיסת ניהול הוליסטית. שילוב זה בא לידי ביטוי בכל שלבי ניהול אירוע החירום וקבלת ההחלטות: בתכנונו, בהכנתו, בזמן האירוע ולאחריו. המקרה של נוער צח"י ביישוב בר-שם מלמד כי השיתוף במערך החירום הקהילתי חיזק אצל הנוער את הרצון וההתלהבות להתנדב בקהילה, לצאת מן הבית, ליצור קשרים חברתיים ולהיפתח ללימוד נושאים חדשים, והוא חיזק את המודעות העצמית של בני הנוער ליכולתיהם. שילוב הנוער תרם לתפעול טוב יותר של צח"י, הן מבחינת תכנון הפעילות הן מבחינת ביצועו בפועל. התברר כי האמון בבני הנוער הוכיח את עצמו ותרם לצוות החירום חדשנות, מיומנויות טכנולוגיות, זמינות ויכולת תנועה. כפי שעלה במחקרים שעסקו במודל הארגון הקהילתי לנוער,)YCO( בני הנוער גם תרמו למניעת שחיקה של המבוגרים בצח"י וכן לחיזוק החוסן הקהילתי )2008 Staples,.)Delgado & התברר כי ההכנה למצבי חירום הייתה מספקת להנעת מעגלי השפעה שונים שתרמו לחיזוק ההון הקהילתי ביישוב. הכנסתם של הצעירים לצוות צח"י חוללה שינויים בלתי צפויים שאיש לא חזה כשהתכנית התגבשה. מלבד תרומתם של בני הנוער לשיפור התפעול של מערך צח"י, התברר כי העבודה המשותפת של המבוגרים עם בני הנוער אמנם תרמה לטשטוש הגבולות בין עולם המבוגרים לעולמם של בני הנוער ביישוב, אך במידה רבה היא גם הדגישה ועיצבה אותם מחדש. היא עודדה הידברות טובה יותר בין הצעירים למבוגרים ותרמה ליחסים גלויי לב ומלאי פתיחות שלא היו קיימים ביניהם לפני כן, וגם העצימה תחושות של שותפות גורל עם כלל תושבי היישוב. לצד ההערכה המקצועית והאמפתיה שהפגינו המבוגרים כלפי הצעירים, נוצר גם שיח חדש של הבנה, הערכה וכבוד הדדי. מתברר כי מלבד ההשפעה הממוקדת על משתתפי התכנית, המבוגרים ובני הנוער גם יחד, ביכולתם לניהול משבר, לתכנית נוער צח"י היו השלכות רחבות הרבה יותר שנגעו לכלל השיח החברתי-תרבותי ביישוב. במחקר נמצא כי השינוי ביחסים בין המבוגרים לבני הנוער לא נשמר במסגרת הפעילות של צח"י בלבד, אלא גם גרם שינוי חיובי בקשר הבין-דורי במשפחה וביחסיהם של בני הנוער ליתר חברי הקהילה, וכן חולל שינויים ביחסיהם של בני הנוער בצח"י לשאר בני גילם ביישוב. בעקבות גיוס בני הנוער לצח"י נוצרה ביישוב בר-שם

84 מרים ביליג ונגה פרידמן 82 אווירת אחריות משותפת גם מצד המבוגרים וגם מצד בני הנוער. להתנדבותם של בני הנוער הייתה גם השפעה על הדימוי העצמי של בני הנוער שהשתתפו בצח"י ועל חיזוק הקשר שלהם ליישובם. שינויים אלו נבעו מתהליך שתחילתו ביוזמה של יו"ר צח"י ומזכירות היישוב, והיא יצרה תגובות שרשרת ספונטניות שחיזקו את הקשרים והזיקות ההדדיות בין התושבים ביישוב. הצד הרגשי התגלה במחקר כגורם מרכזי להתנעת תהליכי שינוי הן בתפקוד בני הנוער בצח"י הן ביחסיהם עם המבוגרים ביישוב. התברר כי באמצעות שילוב הנוער בצח"י נוצרה העצמה רגשית לבני הנוער, ומלבד ההשפעה האישית עליהם היא השפיעה גם על יחסם לחברה. ממחקר זה עולה החשיבות של עידוד הנוער ל"הצלחות קטנות" שמעלות את החוללות העצמית efficacy( )self של בני הנוער )כ"ץ, 2012(. יש גם חשיבות למשוב החיובי ולתמיכה הרגשית שקיבלו בני הנוער מן המבוגרים בפעילותם המשותפת בצח"י ובקהילה. לעידוד כזה, שלא התקבל במסגרות הפורמליות של מוסדות החינוך אלא באופן ספונטני על ידי חברי הקהילה, הייתה השפעה רבה על בני הנוער. כל אלה היו גורם מניע לשינויים בהון החברתי ביישוב ובהעצמת בני הנוער, שתוארו לעיל. המחקרים הצביעו על כך שההתנדבות בארגוני חירום ממשלתיים והתנדבויות בתנועת נוער עשויות לעורר רגשות של אלטרואיזם, תושייה ומנהיגות. מחקר זה מבקש להדגיש כי בהשתתפות במערך החירום בקהילה שבה חיים המתנדבים עצמם, מועצמים גם רגשות אחרים. דרך ההתארגנות למצבי החירום נוגעת בבסיס התודעה של שייכות לכלל, והיא יוצרת תחושות אמפתיה לאנשים שהם חיים אתם ומגבירה את תחושת הקהילתיות ואת תחושת השייכות למקום המגורים. להבדיל מן הארגון הקהילתי,YCO ההיערכות למצבי חירום מחייבת התנסות במצבי משבר שצוות צח"י נדרש לתרגל, ועליו גם להיות כונן למקרה שיוקפצו לאירוע חירום בכל רגע. כיוון שכל אירוע חירום ביישוב משמש זרז )קטליזטור( להצפת רגשות וחוויות משותפות שנטמעים בקהילה זמן מה עד האירוע הבא, הפעילות הקבועה בצח"י יוצרת מתח וריגוש תמידי, והחיבור שנוצר בו ליישוב ולקהילה אינו רק בשעות הפעילות עצמן אלא בכל שעות היממה. צירופם של בני הנוער לצוות צח"י מעורר בהם רגשי אחריות קולקטיבית כלפי הסביבה שבה הם חיים ו"תחושת קהילתיות מתמשכת" )2014 al.,.)talò et פעילות זו מעצימה את בני הנוער וקושרת אותם מבחינה רגשית ליישוב. בתהליך זה נבנו ועוצבו מחדש החוסן הקהילתי ביישוב והחוסן האישי של המשתתפים בתכנית. למרות ההשפעות החיוביות של השתלבות נוער צח"י ביישוב הקהילתי בר-שם שתוארו בהרחבה במאמר, מחקר זה לא עסק בתוכן שהועבר לבני הנוער בקורסי ההכשרה או

85 83 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם במתודות שננקטו בו, וכן במידת השפעתן על הצלחת התכנית, ויש מקום לבחון זאת במחקר המשך. יש להוסיף שמחקר זה מתאר תופעה שנצפתה ביישוב אחד בלבד ובשני מחזורים בלבד, ויש לבחון מקרים אחרים ביישובים נוספים ולבחון את ההשפעות של גודל היישוב ומאפייני האוכלוסייה בו על הצלחת התכנית. מחקר זה גם נעשה כשלא היה איום ביטחוני קונקרטי על היישוב, וייתכן שהממצאים על תפקוד בני הנוער בתקופת מתח ביטחוני היו שונים. יש גם להניח שכמו בכל תהליך מיון לקבלה לתכנית כלשהי, יש בני נוער מאוכזבים שלא התקבלו אליה, ומחקר זה חסר ראיונות עם בני נוער כאלה ועם בני נוער שלא היו מעוניינים בתכנית, ויש מקום לחקור זאת במחקרים בעתיד. המחקר מצביע על שלל ההשפעות החיוביות שנוצרו בעקבות שילוב בני הנוער בתכנית נוער צח"י ומראה כי הנוער שהשתלב בתכנית נעשה לא רק נוער שמתנדב במצבי חירום, אלא גם נוער שפעיל ביישוב ומקושר לקהילה. מתברר כי שיתוף נוער בתכנית צח"י יצר ערך הוליסטי לקהילה ובכך חשיבותו. מקורות ביליג, מ' )2006(. ההון החברתי ותרומתו להתמודדות עם מצבי משבר ביישובי חבל עזה. ירושלים: מכון פולסהיימר למחקרי מדיניות. כ"ץ, ש' )2012(. חוללות עצמית אבחון והתערבות, שימוש במתודולוגיה איכותית לחשיפת אמונות חוללות בתחום החינוך. חיפה: מכללת שאנן. סואן, ד' וקראוס, ד' )2004(. הצלה יו"ש מניעי התנדבות לארגון, והקשר ביניהם לבין שביעות הרצון מן הפעילות במסגרתו. מחקרי יהודה ושומרון, יג, Adachi, P., & Willoughby, T. (2014). It s not how much you play, but how much you enjoy the game: The longitudinal associations between adolescents self-esteem and the frequency versus enjoyment of involvement in sports. Journal of Youth and Adolescence, 43(1), ? engagement civic Adler, R. P., & Goggin, J. (2005). What do we mean by Journal of Transformative Education, 3(3), Akiva, T., Cortina, K. S., & Smith, C. (2014). Involving youth in program decision-making: How common and what might it do for youth?. Journal of Youth and Adolescence, 43,

86 מרים ביליג ונגה פרידמן 84 Albanesi, C., Cicognani, E., & Zani, B. (2007). Sense of community, civic engagement and social wellbeing in Italian adolescents. Journal of Community and Applied Social Psychology, 17, Bartlett, S. (2008). The implications of climate change for children in lowerincome countries. Children, Youth and Environments, 18(1), Billig, M. (2006). Is my home my castle? Place attachment, risk perception and religious faith. Environment and Behavior, 38(2), Billig, M. (2013). Loyalty under stress: The communal psychology of loyalty to a place. In L. D. Miller & W. C. Moore (Eds.), Psychology of loyalty (pp ). New York, NY: Nova Science Publishers. Blanchet-Cohen, N., Manolson, S., & Shaw, K. (2014). Youth-led decision making in community development grants. Youth and Society, 46(6), Bohnert, A., Fredricks, J., & Randall, E. (2010). Capturing unique dimensions of youth organized activity involvement: Theoretical and methodological considerations. Review of Educational Research, 80(4), Brennan, M. A. (2007). Placing volunteers at the center of community development. The International Journal of Volunteer Administration, 24(4), Chiessi, M., Cicognani, E., & Sonn, C. (2010). Assessing sense of community in adolescents: Validating the brief version of the brief scale of sense of community in adolescents (SoC-A). Journal of Community Psychology, 38, Cicognani, E., Klimstra, T., & Goossens, L. (2014). Sense of community, identity statuses, and loneliness in adolescence: A cross-national study on Italian and Belgian youth. Journal of Community Psychology, 42, Cicognani, E., Mazzoni, D., Albanesi, C., & Zani, B. (2015). Sense of community and empowerment among young people: Understanding pathways from civic participation to social well-being. VOLUNTAS: International Journal of Voluntary and Nonprofit Organizations, 26(1), Crocetti, E., Erentaitė, R., & Žukauskienė, R. (2014). Identity styles, positive youth development, and civic engagement in adolescence. Journal of Youth

87 85 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם (11), Adolescence, and Dekker, P., & Halman, L. (2012). The values of volunteering: Cross-cultural perspectives. New York, NY: Springer Science and Business Media. Delgado, M. (2006). Designs and methods for youth-led social research. Thousand Oaks, CA: Sage Publications. Delgado, M., Jones, K., & Rohani, M. (2005). Social work practice with immigrant and refugee youth in the United States. Boston, MA: Allyn & Bacon. Delgado, M., & Staples, L. (2008). Youth-led community organizing: Theory and action. Oxford: University Press Online. Hot choice: DeSteno, D. (2009). Social emotions and intertemporal mechanisms for bulding social and economic capital. Current Directions in Psychological Science, 18(5), Ehrlich, T. (2000). Civic responsibility and higher education. Phoenix, AZ: Oryx Press. Eisman, A. B., Stoddard, S. A., Bauermeister, J. A., Caldwell, C. H., & Zimmerman, M. A. (2016). Trajectories of organized activity participation among urban adolescents: An analysis of predisposing factors. J Youth Adolescence, 4, Ellerman, D. P. (2006). Helping people help themselves: From the World Bank to an alternative philosophy of development assistance. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. Evans, S. D. (2007). Youth sense of community: Voice and power in community contexts. Journal of Community Psychology, 35, FEMA Federal Emergency Management Agency (2014). Community Emergency Response Teams (CERT). Retrieved from community-emergency-response-teams (version current at December 2014). FEMA & American Red Cross (2014). National strategy for youth preparedness education. Retrieved from NationalStrategy_Final_508.pdf.

88 מרים ביליג ונגה פרידמן 86 Fernandez, G., & Shaw, R. (2013). Youth council participation in disaster risk reduction in Infanta and Makati, Philippines: A policy review. International Journal of Disaster Risk Science, 4(3), Fernandez, G., & Shaw, R. (2014). Participation of youth councils in locallevel HFA implementation in Infanta and Makati, Philippines and its policy (3), Policy, omplications. Risk, Hazards and Crisis in Public Flanagan, C. A. (2004). Volunteerism, leadership, political socialization, and civic engagement. In R. M. Lerner & L. Steinberg (Eds.), Handbook of adolescent psychology (pp ). New York, NY: Wiley. Gambone, M., Yu, H., Lewis-Charp, H., Sipe, C., & Lacow, J. (2006). Youth organizing, identity-support, and youth development agencies as avenues for involvement. Journal of Community Practice, 14, Ginwright, S. (2010). Building a pipeline for justice: Understanding youth organizing and the leadership pipeline. Brooklyn, NY: Funders Collaborative on Youth Organizing. Ginwright, S., & James, T. (2002). From assets to agents of change: Social justice, organizing, and youth development. New Directions in Youth Development, 22, Golombek, S. B. (Ed.). (2002). What works in youth participation: Case studies from around the world. Baltimore, MD: International Youth Foundation. Harper, G., W., & Carver, L. J. (1999). Out-of-the-mainstream youth as partners in collaborative research: Exploring the benefits and challenges. Health Education and Behavior, 26, Head, B. W. (2011). Why not ask them? Mapping and promoting youth participation. Children and Youth Services Review, 33(4), INEE International Network for Education Emergincies (2013). Engaging youth led and youth serving organizations in disaster relief efforts: A guide for international agencies involved in emergency response and recovery. Retrieved from INEEGuidanceDocEngagingYouthOrganizationsinDisasterRelief Efforts_1.pdf.

89 87 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם ISDR International Strategy for Disaster Reduction (2005). Hyogo framework for action : Building the resilience of nations and communities to disasters. Extract from the final report of the World Conference on Disaster Reduction. Retrieved from org/2005/wcdr/intergover/official-doc/l-docs/hyogo-framework-foraction-english.pdf Jabry, A. (2003). Children in disasters: After the cameras have gone. Disaster Prevention and Management, 12(3), 268. Jones, K. S. (2006). Giving and volunteering as distinct forms of civic engagement: The role of community integration and personal resources in formal helping. Nonprofit and Voluntary Sector Quarterly, 35, Khan, M. S. A. (2013). Disaster preparedness for sustainable development in Bangladesh. Disaster Prevention and Management: An International Journal, 17(5), Kirshner, B. (2007). Introduction: Youth activism as a context for learning and development. The American Behavioral Scientist, 51, Krauss, S. E., Collura, J., & Zeldin, S. (2014). Youth-adult partnership: Exploring contributions to empowerment, agency and community connections in Malaysian youth programs. Journal of Youth and Adolescence, 43(9), Lerner, R., Lerner, J., & Benson, J. (2011). Positive youth development: Research and applications for promoting thriving in adolescence. Advances in Child Development and Behavior, 41, Lyons, M., Schilderman, T., & Boano, C. (2010). Building back better: Delivering people-centred housing reconstruction at scale. Retrieved from Matsuoka, Y., & Shaw, R. (2012). Hyogo framework for action as an assessment tool of risk reduction: Philippines national progress and Makati city. Risk, Hazards and Crisis in Public Policy, 3(4), McGill (2014). McGill student emergency response team. Retrieved from (version current at December 2014).

90 מרים ביליג ונגה פרידמן 88 Mueller, M., Lewin-bizan, S., & Urban, J. (2011). Youth activity involvement and positive youth development. Advances in Child Development and Behavior, 41, Newport, J., K., & Jeyanth G. G. P (2003). Community participation and public awareness in disaster mitigation. Disaster Prevention and Management: An International Journal, 12(1), Pelling, M. (2007). Learning from others: The scope and challenges for participatory disaster risk assessment. Disasters, 31(4), Pittman, K. (2000). Balancing the equation: Communities supporting youth, youth supporting communities. CYD Journal, 1, Powell, P., Black, L., & Smith, M. (2012). Training youth to prepare communities for disasters. University of Nevada Cooperative Extension Fact Sheet Retrieved from cy/2012/fs1209.pdf Putnam, R. D. (2000). Bowling alone: The collapse and revival of American community. New York, NY: Simon and Schuster. Ramey, H. L., & Rose-Krasnor, L. (2015). The new mentality: Youth-adult partnerships in community mental health promotion. Children and Youth Services Review, 50, Ronan, K. R., & Johnston, D. M. (2005). Promoting community resilience in disasters: The role for school, youth and families. New York, NY: Springer Science and Business Media. Sarason, S. B. (1974). The psychological sense of community: Prospects for community psychology. San Francisco, CA: Jossey-Bass. Schafer, W. A., Carroll, J. M., Haynes, S. R., & Abrams, S. (2008). Emergency management planning as collaborative community work. Journal of Homeland Security and Emergency Management, 5(1), Schwartz, S., & Suyemoto, K. (2013). Creating change from the inside: Youth development within a youth community organizing program. Journal of Community Psychology, 41, Shah, S. (2011). Building transformative youth leadership: Data on the

91 89 שילוב בני נוער מתנדבים בצוות חירום יישובי )צח"י( כתהליך לשינוי והעצמה קהילתית - חקר מקרה ביישוב בר-שם impacts of youth organizing. Brooklyn, NY: Funders Collaborative on Youth Organizing. Sherrod, L., Torney-Purta, J., & Flanagan, C. (Eds.). (2010). Handbook of research on civic engagement in youth. Hoboken, NJ: Wiley. Simon, R., & Fallon, B. (2011). Retention of volunteers in the emergency services: Exploring interpersonal and group cohesion factors. Australian Journal of Emergency Management, 26(1), Smith, R. (2012). Set charge about change: The effects of a long-term youth civic engagement program. Journal of Community Engagement and Scholarship, 5(2), Talò, C., Mannarini, T., & Rochira, A. (2014). Sense of community and community participation: A meta-analytic review. Social Indicators Research, 117, Thomas, T., & Florencia, E. (Eds.). (2009). Youth engaging with the world: Media, communication and social change. Göteborg: Nordicom. Timmerman, G. (2009). Youth policy and participation: An analysis of pedagogical ideals in municipal youth policy in the Netherlands. Children and Youth Services Review, 31(5), Turnbull, M., Sterrett, C. L., & Hilleboe, A. (2013). Toward resilience: A guide to disaster risk reduction and climate change adaptation. Warwickshire, UK: Practical Action Publishing. Walden, D., Hawrylyshyn, K., & Hall, N. (2009). Children on the frontline: Children and young people in disaster risk reduction. London, UK: Plan International and World Vision. Wandersman, A., & Florin, P. (2000). Citizen participation and community organizations. In J. Rappaport & E. Seidman (Eds.), Handbook of community psychology (pp ). New York, NY: Springer. Wilson, J. (2000). Volunteering. Annual Review of Sociology, 26, Wisner, B. (2006). Let our children teach us! A review of the role of education and knowledge in disaster risk reduction. India: Books For Change.

92 מרים ביליג ונגה פרידמן 90 הערות 1 שם היישוב שונה על מנת לשמור על פרטיות המרואיינים. 2 ד"ר נ"פ, החוקרת מתוקף תפקידה כיו"ר צח"י ביישוב מגוריה, הייתה יוזמת וחלק מתכנון התכנית וביצועה, לרבות ריאיון המועמדים, קבלתם לתכנית נוער צח"י וליווי הקורס בכל הפגישות והפעילויות. היא גם הייתה בקשר שוטף עם בני הנוער, עם המרצים ועם גורמים אחרים, כגון המועצה האזורית. משנת 2014 סיימה החוקרת את תפקידה בתור יו"ר צח"י, והצוות החדש לא המשיך את הפרויקט.

93 עופר מוכתר ודורית מסיקה מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים תקציר מאמר זה מתמקד בעשייה חינוכית-טיפולית הנעשית לבני נוער ממדינות חבר העמים במועדוני אגרוף. המחקר מנסה להציג את תפקידם של מועדוני האגרוף בתור סוכן ח ברות של החברה הישראלית בקרב בני נוער עולים ממדינות חבר העמים ולנסות לבחון את כוחם הטיפולי בתור מסגרות חינוך בלתי פורמליות העשויות למנוע פשיעה וסטייה חברתית של בני הנוער המהגרים. במחקר נערכו ראיונות עומק עם 20 מרואיינים - 15 מתאגרפים צעירים ו- 5 מומחי אגרוף )מאמנים ומנהלי מועדונים( - מ- 3 מועדוני אגרוף בישראל )יפו, ירושלים, עכו(. כל המרואיינים היגרו לישראל ממדינות חבר העמים. ניתוח התוכן של ראיונות העומק העלה כמה קטגוריות משותפות הקשורות לתפקידים אפשריים של מועדון האגרוף בחייהם של המתאגרפים יוצאי חבר העמים. הממצאים עולים בקנה אחד עם ספרות המחקר ולפיה באופן כללי לספורט יש פוטנציאל תרפויטי, בעיקר לאוכלוסיות של מהגרים, בזכות המודל החיובי התורם לאינטגרציה חברתית ולחיזוק תחושת המסוגלות שלהם. חשיבותו הייחודית של האגרוף בהקשר זה טמונה בכך שאינדיבידואלים מקבוצות שוליים יכולים לראות בו סיכוי להצלחתם. עובדה זו עשויה להעיד על חשיבותה הרבה של תמיכה טיפולית באמצעות ספורט לעולים ממשפחות מצוקה כחלק מן הניסיון לשלבם בחברה הנורמטיבית שקולטת אותם. על פי ההשערה שמועדוני האגרוף משמשים חלק מרכזי בתהליך הח ברות של המתאגרפים הצעירים העולים מחבר העמים, ושמומחי האגרוף הם סוכני ח ברות שלהם, נבחנו היגדים שונים שנתנו תימוכין להשערה זו ויצרו 9 קטגוריות - תרפיה נפשית, כוח והגנה עצמית, חתירה להישגיות, איפוק ושליטה עצמית, שייכות ומשפחתיות, אינטגרציה חברתית, אגרוף כתת- תרבות, מניעת הידרדרות לפשע וחינוך לערכים - שמהן ניכר כי המתאגרפים ספגו ממועדוני האגרוף ערכים, נורמות ומיומנויות חברתיות. מילות מפתח: ספורט, יוצאי חבר העמים, חינוך בלתי פורמלי, מועדוני אגרוף, אנומיה, צמצום פשיעה. 91

94 עופר מוכתר ודורית מסיקה 92 מבוא משנת 1989 קלטה מדינת ישראל יותר ממיליון עולים ממדינות חבר העמים. יש לציין כי מחקרים טוענים שהגירה לארץ זרה היא אירוע שגורם התמודדות עם קשיים רבים, וכן שעשוי להיות לה פוטנציאל ליצירת דחק רגשי אצל עולים, ושתחושות מצוקה הן תגובה נורמטיבית למעבר בין תרבויות. מאמר זה מתמקד בעשייה חינוכית-טיפולית לבני נוער ממדינות חבר העמים במועדוני אגרוף. אחת מן התאוריות שמנחות מאמר זה היא זו של קלוורד ואוהלין )& Cloward )Ohlin, גישת ההזדמנויות החלופיות. גישה זו דוגלת בהקצאת משאבים לאוכלוסיות במצוקה, כלומר מניעת פעולות של סטייה חברתית באמצעות יצירת אלטרנטיבות חיוביות ונגישות, וכן היא דוגלת בייזום תכניות ספורט ופנאי לנוער, המזמינות נוער לבוא ולהשתתף בפעילויות ספורט. ההנחה שבבסיס תאוריה זו היא, שהבאתם הפיזית של נערים ונערות אל מוקד עניין חיובי ימנע מהם בהכרח להסתובב ברחובות ולהימשך לפעילויות בלתי חוקיות. לטענת מצדדי גישה זו, המפתח לפתרון הבעיות הפנים-עירוניות - פשיעה, אבטלה, קשיי הסתגלות וכדומה - הוא הקצאת משאבים חברתיים לבעיות אלו )1985 Weis,.)Hawkins & המחקר הנוכחי ינסה להציג את תפקידם של מועדוני האגרוף )ענף ספורט פופולרי אצל בני נוער יוצאי חבר העמים בישראל( בתור סוכן ח ברות של החברה הישראלית, ולנסות לבחון את כוחם הטיפולי בתור מסגרות חינוך בלתי פורמליות העשויות למנוע פשיעה וסטייה חברתית של בני הנוער המהגרים ולספק להם תהליך ח ברות חיובי. האגרוף הוא ענף ספורט עתיק יומין, ונחשב ספורט פופולרי ברחבי העולם בכלל ובמדינות חבר העמים בפרט, שם הוא זוכה לחשיפה רבה באמצעי התקשורת )2011.)Fulton, מחקרים שונים מראים שלענף האגרוף, כמו לסוגי ספורט אחרים, יש השפעה חברתית מרחיקת לכת על העוסקים בו. מחקרים רבים הראו כי העיסוק בספורט תורם הן לבריאותו הפיזית של הספורטאי הן לבריאותו הנפשית, ובכללה גם להערכתו העצמית ולדימויו העצמי. לעיסוק בספורט יש גם היבטים שונים של תרומה לתחום החברתי, כגון תחושת ההשתייכות לקבוצה מגובשת, מלוכדת ותומכת. לעתים קרובות בקבוצות אלו יש פרטים שיש להם מאפיינים שונים מבחינת מגדר, מוצא, מעמד סוציו-אקונומי, אמונה דתית, דעות פוליטיות, גיל ועוד )2005.)Coalter, עובדה זו הופכת את העיסוק בענפי ספורט שונים למקרה בוחן מעניין, בייחוד בהקשר להשפעות חברתיות בכלל ולתהליך הח ברות בפרט.

95 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 93 סקירת ספרות הבדלים תרבותיים - הרקע לקשיים של העולים ממדינות חבר העמים בתרבות הרוסית מוקדי שליטה חיצוניים שלטו בעוצמה רבה בכל תחומי החיים של הפרט והמשפחה. התפיסה הפוליטית-חברתית הייתה הכפפת צורכי הפרט וזכויותיו לצורכי החברה. המשפחה הייתה אחד האובייקטים שבו נלחם המשטר הסובייטי כיוון שמשפחה ונישואין עמדו בניגוד לקולקטיב. יחסי מין הוכרו כצורך ביולוגי ולא הייתה נטייה להדגיש את נושא האהבה ככיסוי ליחסי מין. לכן, היו אימהות חד-הוריות רבות באותם ימים. הנישואים והגירושים במדינות חבר העמים היו פשוטים לביצוע, ולכן לא תמיד הופעל שיקול דעת רציני לפני צעד כזה )מירסקי ופראוור, 1992(. לעומת זאת, בישראל פוגשים העולים וילדיהם מוקד שליטה חיצוני נמוך יחסית, והשלכותיו של מפגש זה הן למשל זלזול בסמכות ונטייה של בני הנוער להתנהגות מינית מופקרת )שטרקל, שמעון וברגיא, 1997(. בעקבות ההבדלים הבין-תרבותיים האלה, המתבגרים העולים מאופיינים בחוסר גבולות, והוא גורם להם ולהוריהם מבוכה ובלבול. בהיעדר היכרות עם המסגרות השונות בארץ, גבולות גמישים נתפסים כלגיטימציה לאנרכיה )אדלשטיין, 2007(. בארצות המוצא של העולים מבנה המשפחה היהודית העירונית היה תלת-דורי, והמשפחה הייתה קטנה )פחות מ- 2 ילדים בממוצע למשפחה(. גיל הנישואים היה מוקדם יחסית, ורווחה התופעה של משפחות חד-הוריות. גם בין המשפחות שמגיעות מחבר העמים לישראל יש משפחות חד-הוריות רבות או משפחות שנישואיהן התפרקו בעקבות העלייה. הסמכות ההורית בארצות המוצא של העולים נשמרה עד גיל מבוגר יחסית: ההורים החליטו לילדיהם, והילדים לא היו שותפים בהחלטות המשפחה. שיטות החינוך הדגישו התנהגות רציונלית: הילד נדרש להבין, להתאפק ולהיות צייתן, ותוקפנות שלו לא התקבלה בסובלנות. אם כן, הבחירה לעלות לישראל לא הייתה בידי הילדים ובני הנוער אלא בידי הוריהם ולמענם. ההורים מאמצים דרגות שונות של התקרבנות הנובעות מן הכאב והקושי שבעלייה. הילדים קולטים את מידת הקרבתם של ההורים, הכוללת את הציפיות של ההורים מן הילדים ואת ההאשמות שלהם כלפיהם, ובתגובה לכך הם אינם מפנים כעס כלפי ההורים אלא כלפי החברה שקלטה אותם. תגובות של כעס ואשמה מקשים על הילדים בתהליך קליטתם, וכעס עצור כלפי ההורים יוצר ניכור במשפחה )מירסקי ופראוור, 1992(. הנורמות המרכזיות של המשפחה ביחס לילדיהם בארצות המוצא של העולים הן צייתנות ונימוסים טובים בבית ובמוסדות החינוך. נורמות אלו יצרו תרבות של "כפל פנים" או false self )בניגוד לחברה הישראלית, המעודדת תרבות של.)true self בתרבות של "כפל פנים" הפן הפנימי או האמתי נותר חבוי בפני המשפחה הקרובה, והפן הגלוי או הכוזב הוא

96 עופר מוכתר ודורית מסיקה 94 ההתנהגות לפי הנורמות המצופות. מצב כזה יוצר ריחוק בין ילדים להוריהם, בין ילדים למחנכיהם ובין ילדים לחבריהם, והוא מקשה על היחסים בין הורים לילדים במפגש עם תרבות חדשה שהנורמות שלה הן ביטוי עצמי אותנטי, ישירות וגילוי לב. ההבדלים האלה בין התרבויות יצרו חוסר הבנה וזלזול מצד העולים, שנתפסים כחשודים מצד הנוער הוותיק, והם מקשים על יצירת יחסים חברתיים. עם זאת, חלק מן העולים חוו כבר בארצות המוצא שלהם שינויים משמעותיים במשטר, ולכן המתבגרים מתקשים להזדהות עם מרכיבי תרבות יציבים שיוכלו להיות בשבילם בסיס יציב להתפתחות אישית. קשיים חמורים מכך הם חוסר היציבות הפוליטית בארצות המוצא והמפגש עם החברה הישראלית הדמוקרטית והשונה מתרבות המוצא שלהם, המקשים על המתבגר עוד יותר )וייל-טנא והופמן, 1995(. נערים ומבוגרים הנתקלים בחברת השפע מתקשים להתמודד עם השינוי בין כוח הקנייה ובין שוק המוצרים: בארצות המוצא היה להם כוח קנייה אך הממשלה לא אפשרה לקנות מגוון מוצרים, ואילו בישראל הממשלה מאפשרת לרכוש הכול, אך לעולים אין כוח קנייה. לכן, נערים רבים עוזבים את בית הספר ומתחילים לעבוד, ואילו אחרים "סוחבים" כסף מהוריהם או פונים לעבריינות )אפל, 2001; כאהן, דולב, שמש ורהב, 1998; מירסקי ופראוור, 1992(. ח ברות מחדש - מקומם של בני הנוער העולים מחבר העמים בארץ ישראל העולים מחבר העמים הגיעו לישראל מחברה שעברה תהפוכות ושינויים רבים. מלבד הבדלים חברתיים-תרבותיים בין ארצות המוצא לחברה הקולטת, הגירה בזמן שינוי בארצות המוצא יוצרת בעיות מסובכות עוד יותר. בעקבות השאיפה לשמור על נוקשות כדי לשמר את המצב הישן והמוכר, הילד עלול להסתגר בתרבות המ שנ ה ולפתח תחושות זרות וניכור כלפי החברה שקולטת אותו. לעתים חלים שבר והתמוטטות מוחלטים במערכות הפיקוח והוויסות של ההורים, כשהם מוותרים על ח ברות הילד ומותירים את האחריות לכך בידי סוכני ח ברות מחוץ לבית. במקרים כאלה יש סכנה ל"נשירה" או ל"נפילה בין הכיסאות" של הילדים, כשהתרבות הקולטת אינה לוקחת על עצמה את התפקיד שהעניק לה ההורה )רואר-סטריאר ורוזנטל, 2001(. גם הקשיים שעמם מתמודדים הילדים במערכת החינוך מובילים את חלקם לנשירה סמויה ולנשירה גלויה, המתבטאות באבדן יכולת הפיקוח של בית הספר על התנהגותם, ובהתחברות נבדלת של ילדים אלו לקבוצות אחרות שמצבן דומה למצב שלהם, בעיקר בקרב בני ארצות מוצאם. הנשירה מביאה למצב שבו הקונפליקט התרבותי עם החברה הקולטת מועצם ומתבטא בתחושת חוסר שייכות וחוסר מחויבות של חלק מבני העולים לחברה הישראלית, והוא מועצם אף יותר בגלל בעיות הזהות שלהם עם היהדות עוד מביתם

97 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 95 המקורי, ומחריף כשבני נוער אלו אינם מוגדרים כיהודים )אדלשטיין, 2007(. דוגמה לבעיות של מערכת החינוך עם עולים מחבר העמים ניתן לראות במחקרם של טטר ואחרים )טטר, כפיר, סבר, אדלר ורגב, 1994( על תהליכי קליטת 60,000 תלמידים עולים בשנים : רוב התלמידים העולים מתוארים כמי שמגלים סימנים של הלם תרבותי ונוסטלגיה לעבר, המתבטאים בהסתגרות, בהשקעה מעטה בלימודים, בעייפות ובהיעדרויות. כשליש מן התלמידים דיווחו על מצוקה כלכלית המתבטאת בין השאר במחסור בספרי עזר ובספרי לימוד, באי-תשלום לבית הספר ובתנאים קשים בבית בזמן הכנת שיעורים. התלמידים גם דיווחו על בעיות חברתיות שיש להם עם תלמידים ותיקים, המתבטאות בנתק ובהתעלמות הדדית. הלם תרבות, קונפליקט תרבותי, קשיי קליטה ונשירה - מושגים אלו מצביעים על הקשיים והקונפליקטים העומדים בפני ילדים ומתבגרים, וכמה מן ההשלכות של קשיים אלו עשויות להתבטא בהתנהגות סוטה ואף עבריינית. בני העולים החשים במצוקה ובקשיים עם הסביבה החוץ-משפחתית שלהם חווים גם קונפליקטים במסגרת המשפחתית שלהם, שכן חלקם רוצים לחקות את יחסי הילדים- הורים שהם פוגשים בחברה הישראלית וכך יוצאים נגד הנורמות של ארצות המוצא שלהם. חוסר הבנת ההורים את השפה החדשה שרכשו הילדים ואת מוסדות החינוך שלהם, הופך את ילדיהם למתווכים בין הוריהם ובין הסביבה, וכך נוצרת תלות של ההורים בילדיהם ובעקבותיה גם ירידה ברמת הפיקוח של ההורים עליהם. לעתים היחלשות המעמד המקצועי והאישי של ההורים מובילה לכך שהילדים נושרים מבית הספר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. חוסר הפיקוח של ההורים על משפחתם, ונשירת הצעירים ממסגרת לימודית לצד הדחייה החברתית של העולים מצד הוותיקים ולהפך, מביאים להתחברות נבדלת שלהם לעבריינות, ובחלקה היא פורקן לכעס שלהם על החברה הקולטת. בשנים האחרונות ישנה עלייה ניכרת וייצוג רב של בני נוער עולים בסטטיסטיקה הפלילית )אדלשטיין, 2007(. מנתונים אלו אנו למדים שכמו בעליות אחרות לישראל, בני העולים עלולים לסבול ממצוקות שונות המקשות על קליטתם בחברה הישראלית, ואצל חלק מהם הן עלולות להתבטא בסטייה חברתית ובעבריינות. חלק מבני הנוער חשים שהוריהם כפו עליהם את העלייה ואת הקשיים הכרוכים בה, אך כיוון שלטענת ההורים הדבר נעשה לטובתם, הם מתקשים לבטא את כעסם על כך שההורים הציבו אותם במצבי מצוקה כגון אבדן קבוצת השווים שהייתה להם במקור, אבדן שפת האם שלהם ואובדן העולם המוכר והידוע להם, ועל שהעמידו אותם בפני קשיים לימודיים וחברתיים. בדרך כלל כעסם מופנה אפוא כלפי החברה הקולטת שהביאה לירידת מצבם של ההורים מבחינה מקצועית ופגעה בבני הנוער, בעיקר מבחינה חברתית ותרבותית

98 עופר מוכתר ודורית מסיקה 96 )אדלשטיין, 2007(. הקשיים השונים הללו מגבירים את הצורך בכלים שיסייעו לבני הנוער העולים וינתבו את דרכם לאפיקים חיוביים יותר, בעיקר כאלה שייצרו להם תחושות שייכות והתחברות לתרבות החדשה שאליה נחשפו כשעלו ארצה. ספורט ככלי לשינוי ניתן לראות כי ספורט הוא כלי יעיל למשיכת בני נוער רבים למסגרות כוללות יותר - מעין "פיתיון" חיובי לנוער. לארי הוקינס היטיב להשתמש בכלי זה כשהכין ב תכנית של מחנה קיץ סביב ספורט שלמעשה נועדה להיות תכנית הכנה ועידוד לכניסה לקולג'. סיפורו של הוקינס מסוקר במחקרו של הרטמן, מחקר אתנוגרפי המבוסס על ניסיונו של הרטמן בתחום ובעיקר על מפעלו של הוקינס. המחקר מציג את גישתו של הוקינס אל הספורט ככלי המושך בני נוער. הספורט הוא הדרך שבה אני נוגע באנשים - הורים וילדים כאחד. זהו העוגן, הגזר, מערכת ההובלה שבאמצעותה אנו מושכים את תשומת הלב של הילדים והופכים אותם לתלמידים רציניים ומסורים. בלי ספורט - או כלי בעל ערך דומה - לא הייתה לי דרך לדבר עם הילדים, דרך לתקשר אתם ולשכנע אותם בחשיבות החינוך, העבודה הקשה וההתחייבות הכוללת שהוא דורש )2003.)Hartmann, התכנית נחלה הצלחה רבה וכיום הוקינס עומד בראשות ה- IAE - אגודה ללא מטרות רווח שנועדה להרחיב את ההזדמנויות החינוכיות של נוער דל-אמצעים באמצעות ספורט, והוא אחראי לפרויקטים רבים ברוח תכנית זו. תכנית הייעוץ הספורטיבי של ווסט-יורקשייר היא מקרה נוסף של שימוש בספורט בתור כלי לשינוי התנהגות הפרט. התכנית היא תכנית התנדבותית )מצד הנוער המשתתף( שנמשכת 12 שבועות, וניתנת בה חונכות של ייעוץ וליווי אישי ספורטיבי לעבריינים צעירים בתקופת מבחן. הליווי מכווין את הנער לפעילויות ספורטיביות, למציאת מסגרות בשבילם ובעיקר לחשיפה לפעילויות פנאי חדשות - והוא נעשה בידי ספורטאים. במחקר נמצא כי לנערים שסיימו לפחות 8 שבועות בתכנית היה סיכוי נמוך מאוד שיבצעו עברה חוזרת )& Nichols.)Taylor, 1996 הספורט כסוכן ח ברות הססמה המוכרת "ספורט בונה אופי" משקפת אמונה חברתית שהתחילה ביוון העתיקה, נמשכה מאז דורות רבים, ואפשר למצוא אותה אף בפנימיות באנגליה ובצפון אמריקה בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20. בפנימיות אלו השתמשו המחנכים באימון גופני

99 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 97 ובתחרויות ספורט כדי לפתח תכונות של אומץ, דבקות במטרה, הגינות, שיתוף פעולה ומשמעת עצמית. העיסוק בספורט, ובעיקר בספורט תחרותי בבית הספר ובמסגרות אחרות, נתפס כגורם חשוב בתהליך הח ברות של צעירים. הסוציולוגים של הספורט מניחים כי העיסוק בספורט על פי כללי משחק חברתיים מקובלים ובמסגרות חברתיות מקובלות משפיע על פיתוח תכונות אופי מסוימות, על הפנמת נורמות וערכים מסוימים ועל הישגים חברתיים שונים )פייגין, 2004(. יתרונותיה החברתיים של הפעילות הספורטיבית כוללים קבלה חברתית בקבוצת השווים, קידום היכולת לשתף פעולה ולדאוג לערבות הדדית, טיפוח יכולת המנהיגות, פיתוח כלי הערכה וביקורת, הגברת המוטיבציה לפי כללים מאורגנים ובחירה מתוך מגוון פעילויות בהתאם ליכולות ולנטייה האישית )אהרוני, נאגר ואלגביש, 2013(. לספורט גם מיוחס פוטנציאל תרפויטי לאוכלוסיות בסיכון בתור גורם שמרחיק צעירים מפשע ומשקם עבריינים. פעילות ספורטיבית מציעה לצעירים בסיכון מודל חיובי יותר מתרבות הפשע שבה הם חיים, מספקת לצעירים חסרי הישגים אלטרנטיבה חינוכית, שאיפות והערכה עצמית, ונותנת מענה לצורך בריגוש ובעצמאות )2005.)Coalter, תהליך הח ברות של ספורטאים גם כרוך פעמים רבות בנורמליזציה של כאב ופציעות כערכים ספורטיביים חיוביים. ערכים אלו מתקשרים גם להבנייתה של הזהות הגברית )1998.)Keating, הגישה הפונקציונלית-מבנית מגדירה כל תופעה חברתית לפי ארבעת צורכי הקיום של החברה - הטמעת ערכים, פיתוח סולידריות, הצבת מטרות והבטחת הסתגלות. בהיותו מנגנון ח ברות יעיל נתפס הספורט בגישה זו ככלי שתורם להטמעת ערכים חברתיים כגון אינדיבידואליות, הגינות ותחרותיות. לספורט יש גם פונקציה של פיתוח סולידריות, מכיוון שהעיסוק בו נרחב ומאפשר לכידות חברתית )גלילי, לידור ובן-פורת, 2009(. הגישה הפונקציונלית-מבנית רואה בספורט מוסד חברתי-חינוכי בלתי פורמלי שעשוי לסייע ביצירת אינטגרציה חברתית כדי להבטיח את המשך קיומה של החברה ואת מנגנון ההסתגלות של המהגרים )פייגין, 2004(. ענף האגרוף, שעומד במרכזו של מאמר זה, מעלה כמה סוגיות חברתיות. טבעו האלים של האגרוף והכוונה לפגוע ביריב מעוררים שאלה על מעמדו המוסרי. המטרה באגרוף היא להכות את היריב, בעיקר במכות חזקות לכיוון הגוף והראש, ולחמוק ממכותיו שלו )2006.)Oftedal, האגרוף כרוך במאמץ פיזי רב ודורש מיומנות גבוהה, כוח וכושר עמידה )1998.)Keating, ניהול קרב מול מתאגרף מיומן אחר היא תצוגת תכלית של קשיחות. השליטה בגוף ובראש היא חלק בלתי נפרד מן האגרוף, והיא מקור לגאווה למתאגרפים מקצועיים )1998,)Jefferson, אולם יחסה של החברה כלפי אגרוף היה אמביוולנטי מראשיתו.

100 עופר מוכתר ודורית מסיקה 98 מצד אחד, יש באגרוף כוח המהווה אלטרנטיבה חיובית לחיים הקשים ברחוב )2011.)Fulton, הערכים שמקדשת תרבות האגרוף כוללים התמודדות עם כאב ובדידות העשויים להיות רלוונטיים מחוץ לזירה ולשמש את רווחת הכלל )2006.)Oftedal, מצד שני, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בקרב שבו המתאגרף מנסה לגרום נזק ליריבו Fulton,( 2011(. למעשה, אף שהאגרוף מקדש את הגוף וחותר לשמירה עליו ולטיפוחו, אגרוף הוא גם אחד הענפים היחידים המאפשר לספורטאים לפגוע ביריב שלהם בזירה ואף מעודד אותם לכך )1995.)Wacquant, למיקום בזירת האגרוף יש חשיבות קריטית בדיון המוסרי, שכן פעולות שייחשבו בלתי חוקיות לחלוטין מחוץ לזירה מקבלות לגיטימציה כאשר הן מתבצעות בה )2006.)Oftedal, לצד שאלת מוסריותו של ספורט האגרוף, משתקפות בו גם סוגיות חברתיות מורכבות. חקירת ענף ספורט זה מעלה עניינים הקשורים ליחסי כוח חברתיים. ההון החברתי של תחום האגרוף נקשר באופן בלעדי להיווצרות הגמוניה גברית בעלת ערכים גבריים מסורתיים )2011.)Fulton, זהו ספורט המציג גברים כחזקים פיזית, קשוחים ודומיננטיים, ו"הגוף הוא מרכז היקום" מבחינת המתאגרפים, החל במראה מסוים וייחודי להם וכלה ביכולות פיזיות ייחודיות לענף. אם כן, למתאגרפים יש תת-תרבות שהם מזוהים אתה - ההתייחסות לגוף היא מעין הונו של המתאגרף, וגופו הוא הנכס שלו )1995.)Wacquant, הכוח והיכולת מושגים באמצעות משטר אימון קפדני החותר ליצירת שלמות ועליונות גברית. גופו של המתאגרף נעשה מכונה ברוטלית בעלת עוצמה, וניתן להקביל אותה להגמוניה הגברית המצ'ואיסטית )1998.)Jefferson, מחקר שבדק את שורשיו של האגרוף מצא כי המחלוקת סביב ענף ספורט זה אינה מתמצה בסוגיית האלימות בלבד, אלא נוגעת גם לקונפליקטים משמעותיים יותר על רקע מגדרי, מעמדי, גזעי ולאומי )2010.)Ungar, בנוסף לזיהוי האגרוף כתחום גברי דומיננטי, הוא מתאפיין בנוכחות גבוהה של קבוצות מיעוט בחברה. אגרוף היה ענף הספורט המקצועני הראשון בארצות הברית שהשתתפו בו ספורטאים אפרו-אמריקאים ואף זכו להישגים יוצאי דופן. עם זאת, תחרויות האגרוף בין שחורים ללבנים שירתו אינטרסים קפיטליסטיים יותר משקידמו את המתאגרפים בני המיעוטים )גלילי ואחרים, 2009(. בארצות הברית כיום רוב המתאגרפים ברמה החובבנית והמקצוענית הם אפרו-אמריקאים, ואילו באוסטרליה מככב המיעוט האבוריג'יני בתחום האגרוף הרבה יותר מחלקו היחסי בחברה )1998.)Keating, מצב זה קשור להתפתחות הסטטוס של האגרוף כענף ספורט הכרוך בסיכון ובניצול. צמצום ענף ספורט זה לנישה כוחנית ובעייתית הפך אותו לנגיש לקבוצות חברתיות חלשות המוכנות לקבל את הסיכון הגבוה שייפגעו ואת הסבירות הנמוכה שיצליחו.

101 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 99 כמה מחקרים ניסו לבחון את ההשפעות של מועדוני האגרוף על המתאגרפים החברים בהם. מחקר שבוצע במועדוני אגרוף בשיקגו מצא שיש יתרונות רבים לספורט זה בחייהם של המתאגרפים. ראיונות ותצפיות שנערכו במשך שלוש שנים העלו כי מועדוני האגרוף הגנו על המתאגרפים השחורים מפני "הרחוב הרצחני שבחוץ" ואפשרו להם לשמר את תחושת הכבוד העצמי שלהם )2006.)Oftedal, למרות הקשר הברור שנמצא בין השתייכות לתרבות רחוב כוחנית ובין עיסוק באגרוף, המחקר הראה כי האגרוף הרחיק את הספורטאים מתרבות הגטו ומהשפעתו ההרסנית לטובת השקעה באימונים ושמירה על אורח חיים בריא. ספורט זה הקנה לחיי המתאגרפים משמעות אישית וחברתית בעולם האכזרי שנולדו אליו )פייגין, 2004(. מחקר אחר בחן מתאגרפים מהגרים בקנדה וזיהה כמה גורמים שהפכו ענף ספורט זה לאטרקטיבי במיוחד למיעוטים ולמהגרים. האגרוף נתפס בעיני בני הנוער המהגרים כדרך לצאת משכונות המהגרים שבהן הם התגוררו. עוד נמצא במחקר כי צעירים מהגרים מגיעים לאגרוף גם בזכות המשמעת העצמית שסוג ספורט זה אמור להקנות Keating,(.)1998 סקירת מחקרים על השלכות חברתיות של עיסוק באגרוף ובאמנויות לחימה קבעה כי לאגרוף יש פוטנציאל לשיפור היכולות החברתיות והסטטוס החברתי בזכות ההשתייכות למסגרת הספורטיבית 2010( Theeboom,.)Vertonghen & מתודולוגיה שאלת המחקר כיצד תורם ענף האגרוף להשתלבותם של בני נוער מהגרים בחברה הישראלית? שיטה מחקר זה בוצע לפי הפרדיגמה האיכותנית שמדגישה חקירה הוליסטית של תופעות בהקשרן מתוך התייחסות לפרשנויות סובייקטיביות של תופעות אלו. על פי הגישה האיכותנית, ניתן להבין חוויות אנושיות דרך הנרטיבים שאנשים מספרים על היבטים שונים בחייהם )שקדי, 2003(. כלומר, חוקרים איכותניים חוקרים את הדברים במיקומם הטבעי ומנסים למצוא משמעות בתופעות או לפרש אותן במונחים שבני אדם משתמשים בהם )& Denzin.)Lincoln, 1994 מטרת המחקר הייתה להבין את התפקיד של מועדוני האגרוף בחייהם של מתאגרפים עולים חדשים מחבר העמים ואת מידת השפעתם על תהליך הח ברות שהם חווים בחברה

102 עופר מוכתר ודורית מסיקה 100 הישראלית. לפיכך נעשה שימוש בגישה איכותנית של איסוף נתונים וניתוחם המציגה פרספקטיבה עשירה ומעמיקה של תהליכים חברתיים המבוססת על הנרטיבים השגורים בפי המתאמנים והמאמנים במועדונים שנחקרו. כלים במחקר איכותני משמש ריאיון העומק כלי מרכזי לבחינת חוויותיהם של הפרטים בחברה ומשמעותן של חוויות אלו. ריאיון זה הוא מעין שיחה שבה המראיין והמרואיין מפתחים יחד משמעויות של נושאים מסוימים. לעומת ריאיון פורמלי, שבו יש שאלות סטנדרטיות ומתוכננות מראש, ריאיון העומק מתאפיין בסגנון פתוח המאפשר למראיינים להבנות את הסיפור שלהם בהנחיה מינימלית )שקדי, 2003(. במחקר זה בוצע ריאיון עומק חצי פתוח עם 20 מתאגרפים במועדונים כדי לעמוד על הדרך שבה המרואיין חווה את תרומתו של האגרוף לחייו. הראיונות החלו בשאלות שעסקו במאפיינים דמוגרפיים ובנתונים כלליים של המשתתפים בהם: שם, גיל, מוצא, עיסוק, שנות ותק באגרוף ושנות ותק במועדון האגרוף. אלו שאלות היסוד שמהן התפתחה השיחה עם המרואיינים: 1. איך הגעת למועדון? 2. למה אתה עוסק דווקא בספורט הזה? מה אתה אוהב במיוחד בענף הזה? 3. מה תורמת לך השהייה במועדון? 4. האם אתה מרגיש שהשתנת בעקבות האימונים במועדון? שאלות משנה: מה למדת בזכות העיסוק בספורט הזה? איפה לדעתך היית היום בלי האגרוף? 5. מה האגרוף יכול לתרום להצלחה שלך בחיים? שאלות משנה: איך לדעתך הספורט הזה עוזר להשתלב בחברה? על מה האגרוף משפיע חוץ מפיתוח הגוף והכושר הגופני? המשתתפים במחקר במחקר השתתפו 20 מרואיינים זכרים - 15 מתאגרפים צעירים ו- 5 מומחי אגרוף )מאמנים ומנהלי מועדונים( - מ- 3 מועדוני אגרוף בישראל )יפו, ירושלים ועכו(. כל המרואיינים היגרו לישראל ממדינות חבר העמים. בכל המועדונים שנחקרו יש שיעור גבוה של מתאמנים יוצאי מדינות חברי העמים, ובוגרי

103 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 101 המועדונים הם מן המצטיינים בתחום האגרוף בישראל - כמה מהם אלופי ישראל, חברי הנבחרת הארצית ואלופי תחרויות בין-לאומיות. טווח הגילאים של המתאגרפים במחקר הוא )וגילם הממוצע הוא 16.7(. גיל העלייה הממוצע שלהם הוא 8, וטווח הוותק שלהם בעולם האגרוף הוא בין שנה ל- 8 שנים )ממוצע הוותק שלהם הוא 4 שנים(. מומחי האגרוף היו כולם מתאגרפים בעברם, וטווח הגילאים שלהם הוא בין 29 ל- 66 )הגיל הממוצע שלהם הוא 46.3(. טווח הוותק שלהם בעולם האגרוף הוא בין 11 ל- 44 שנים )וממוצע הוותק שלהם הוא 38.9 שנים(. הבחירה באוכלוסיית מחקר המורכבת ממתאגרפים ומאנשי מקצוע מתחום האגרוף נובעת מהיותם חלק מרכזי מן האוכלוסיות המרכיבות את "משולש האימון" - שלושת הגורמים המרכזיים הקשורים לטיפוח ספורטאים, ובו משתפים פעולה ההורים, המאמנים והמתאמנים בתיאום ציפיות )לידור, 2004; 1997 Maclean,.)Lee & בחינת אוכלוסיות אלו מאפשרת לקבל תמונה מדויקת והוליסטית של התפתחות המתאגרפים על ידי בחינת הפרספקטיבה הייחודית של כל גורם במשולש זה )2010 Pierce,.)Lauer, Gould, Roman, & ניתוח סיפוריהם הייחודיים של המתאגרפים יאפשר לקבל נקודת מבט על האופן שבו הם תופסים ומגדירים את התהליכים המתרחשים במועדוני האגרוף ואת ההשפעה של תהליכים אלו על חייהם. צירופם של מומחי האגרוף למחקר נועד לחזק את ההשערה העומדת בבסיסו, שתימצא השפעה רבה למועדוני האגרוף על תהליך השתלבותם של בני הנוער המהגרים בחברה הישראלית מתוך הנחה שהם סוכני הח ברות שלהם ועשויים לספק פרספקטיבה רחבה ומהימנה יותר למחקר. הליך בשלב הראשון של איסוף הנתונים בוצעו ראיונות העומק עם כ- 15 מתאגרפים ועם חמשת המומחים. כל ריאיון נמשך כשעה. הוא נפתח בהסבר כללי על המחקר ועל דרך ביצוע הריאיון. תחילה נשאלו כמה שאלות דמוגרפיות כדי לקבל פרטים על המרואיין וכדי לסייע בריכוך האווירה לקראת השאלות המהותיות יותר. במעמד הריאיון הובטח למתאגרפים כי לא יימסרו פרטים מזהים שלהם לשום גורם, וכי נתוני הריאיון ישמשו לעריכת המחקר בלבד. השיחה עם כל מרואיין הוקלטה ולאחר מכן הועלתה על הכתב לצורך ניתוח התוכן. יחידת התוכן בכל מקורות המחקר הייתה היגדים וניסיון למצוא קווי דמיון משמעותיים ביניהם. לאחר מיון ההיגדים לקבוצות ניתן לכל אחת מהן שם מובחן המייצג את כלל הנתונים באותה קטגוריה )שקדי, 2003(. הקטגוריות נבחרו בידי החוקר על פי שיקוליו ולפי שאלת המחקר )צבר בן יהושע, 1990(.

104 עופר מוכתר ודורית מסיקה 102 מגבלות המחקר המחקר האיכותני מדגיש את הצורך בהבנה או בפירוש סובייקטיבי של תופעות חברתיות. לפיכך, אחת החולשות המרכזיות של מחקר איכותני היא שאלת תוקפו של המחקר. חולשת התוקף הפנימי מקורה במאפיין המובהק ביותר שלו - נוכחות החוקר כצופה במקום ההתרחשות ושיטות התיעוד הבלתי אמצעיות. אולם זהו גם מקור כוחה של השיטה: הימצאות החוקר באתר המחקר ואיסוף הנתונים לאורך זמן מאפשרים ניתוח מתמשך ומשווה, המזכך ומאשר את ההתאמה בין הקטגוריות המדעיות ובין מציאות החיים של המשתתפים. הריאיון הוא מקור חשוב לנתונים, והוא מנוסח בשפה הקרובה יותר לשפת המשתתפים )צבר בן יהושע, 1990(. במחקר איכותני החוקר מתיימר לתאר באופן המיטבי והמרבי את המציאות בזמן ובמקום של הבדיקה, כדי שמסקנות המחקר יציגו הבנה רחבה של התופעה ויספקו בסיס ידע לבדיקת הכללות לגבי אוכלוסיות נוספות במחקרים עתידיים )1985 Guba,.)Lincoln & ממצאים ניתוח התוכן של ראיונות העומק העלה תשע קטגוריות משותפות הקשורות לתפקידים אפשריים של מועדון האגרוף בחייהם של המתאגרפים יוצאי חבר העמים כפי שהם באים לידי ביטוי בהשקפת עולמם. 1. תרפיה נפשית היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על יכולתו של העיסוק באגרוף להיטיב עם קשיים פסיכולוגיים שונים. אחד המתאגרפים אמר: את הבללייקה שעליה ניגנתי בשביל אבא שלי ברוסיה, המרתי בזוג כפפות אגרוף שהביא לי אליפויות. מדבריו אלו ניכר עד כמה לאגרוף הייתה משמעות סנטימנטלית למרואיין בהשוואתו את האגרוף כדרך בשבילו לזכות באליפות )משמעות ערכית וחיובית( לימים שבהם ניגן בשביל אביו. נראה כי הצורך בתיקון נפשי נובע מן המצב החריג של מתאגרפים רבים שמגיעים למועדון האגרוף. אחד המומחים ציין: את כל מי שנפל ולא מצא עזרה אספתי להתאגרף במועדון שלי במקלט.

105 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 103 מומחה נוסף ציין במפורש כי האגרוף נותן מענה לקשיים הנפשיים והרגשיים של המתאמנים במועדון: מה בדיוק הסיבוב של הילדים הללו בחיים אני לא יודע, אבל כל מי שמגיע לפה יש לו איזה סיבוב. הרי לפה כולם באים עם רגשי נחיתות. בנפש יש להם פגם ומשהו בלב שלהם מושפל, והם מחפשים באגרוף קומפנסציה. אחד המתאגרפים הצעירים אמר על האגרוף: זה עוזר כי זה תורם לביטחון העצמי. המקום הזה נתן לי יותר ביטחון עצמי. המתאגרפים מתארים חוויה פנימית משמעותית ושינוי אישיותי של ממש בעקבות האימון במועדון האגרוף. אחד מהם טען שהקרבות במועדון מפגישים את האדם עם עצמו ומשפרים את רווחתו הנפשית: רק אם תטעם את הטעם הזה, אתה יכול להגיד מי אתה. כי אם לא השתתפת בתחרות, לא תדע איפה אתה עומד ויש כאלה שמשקרים את עצמם ומתאמנים בבית מול המראות או עושים קרב מול צל במחתרת, אבל קרב אמתי זה לצאת מול קהל, להרגיש את הפחד ולשכנע את עצמך שאין פחד. עניין נוסף שעלה בדברי המרואיינים הוא השיפור בדימוי העצמי, כפי שאמר אחד המתאגרפים: מאז שהייתי בגיל קטן צחקו עליי שאני רוסי, ההורים חירשים. היום אני יודע מה אני שווה. במקרה זה נראה כי הדימוי העצמי של המתאגרף השתנה בעקבות כניסת האגרוף לחייו, וכי בזכותו הוא יודע מה הוא שווה. מתאגרף נוסף ציין: אני חושב שאגרוף עשה אותי אדם טוב יותר. ניתן לראות במשפט זה קביעה המתמצתת את הקטגוריה כולה, שכן מגוון ההיגדים המשתייכים לה מבטאים שינוי עצמי חיובי ביותר בעקבות העיסוק באגרוף והצגתו כבעל משמעות והשפעה רבה על הדימוי העצמי שלהם ועל חייהם. 2. כוח והגנה עצמית היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על תרומת האגרוף ליצירת תחושה של כוח ואמצעי הגנה. הקשר של אגרוף להגנה עצמית בא לידי ביטוי בדבריו של אחד המתאגרפים: באגרוף יש זכות נאצלת. מותר לך להתגונן.

106 עופר מוכתר ודורית מסיקה 104 מתאגרף נוסף הזכיר גם הוא את עניין ההגנה העצמית במפורש כשנשאל מה הוא אוהב באגרוף: אני אוהב את זה שאני יודע להגן על עצמי וזה עוזר לי להסתדר עם אנשים אחרים גם מחוץ למועדון. הצורך בהגנה עצמית מתחדד לעומת עדויות על חולשתם של המגיעים למועדון האגרוף. כך תיאר אחד המאמנים כמה מן הנערים שמגיעים להתאמן במועדון: הם באים אלינו מאפס. הם מתחילים מאפס. אפס אפסים. ילדים ממש... לגמרי מפורקים. מאמן אחר חיזק את התיאור הזה והוסיף: הייתה תקופה גדולה שחלק מהילדים לא רצו לצאת לזירה, להתאגרף. חלקם עדין מאוד, ילדים מאוד עדינים. והרבה כאלה באים. ותסתכל בעיניים של כל אחד ואתה לא תראה אלימות באף אחד. להפך, זה מסכנים שבאו הנה לחפש את ההגנה, לחפש איזשהו כוח שאני אתן להם. ואחד מן המומחים ציין: זה מועדון ספורט לכל דבר ועניין. אין כאן משרד רווחה, גם לא משרד חינוך. רק הבנה שמה שנראה מבחוץ ספורט מסוכן, הוא בעצם ההגנה הטובה ביותר עבור הנערים האלה. רעיון האגרוף ככוח מגן מקבל משמעות מיוחדת בכמה היגדים המתייחסים לצורך של יהודים במהלך ההיסטוריה להגן על עצמם מפני שנאת זרים, וכפי שסיפר אחד המתאגרפים: בגלל אנטישמיות נכנסתי לאגרוף, כדי שאוכל להגן על עצמי. במקום אחר ניתן הסבר ארוך יותר על ידי מתאגרף נוסף: חיינו בעולם אנטישמי, ואם הייתה בך גאווה עצמית ולא רצית להיראות מושפל וחתיכת זבל בעיני הגויים, אז הייתי מרביץ להם בכל פעם שקראו לי ככה, והגנתי על עצמי ועל המשפחה. לתחושת הכוח מיוחסת חשיבות לא רק כמספקת הגנה לחלש אלא גם בהיגדים המהללים את התחושה עצמה. כך תיאר מתאגרף נוסף את משמעות האגרוף בשבילו: להרגיש את הכוח שלי, לא להזיק, אלא להרגיש את הכוח שיש. חיזוק תחושת הכוח הגיע לשיאו בדבריו של אחד המאמנים: הססמאות שלנו זה להפוך בן אדם לחייל קרבי. קטגוריה זו מעלה, אם כן, את הקשר של ספורט האגרוף לפיתוח כוח פיזי המהווה הגנה למתאגרפים מעמדת מוצא חלשה.

107 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים חתירה להישגיות היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על התרומה בחתירה להישגים במועדונים, בגאווה שבאליפות ובתחושות החיוביות של המתאגרפים בעקבות ההישגיות. אחד המאמנים טען: אין עוד הרבה ענפי ספורט בארץ שיש להם כל כך הרבה אלופים וגביעים. וכן הוסיף אחד המתאגרפים: פה ושם יש פה גם אלופי ישראל. למשל, בשנה שעברה אחד הנערים מהמועדון זכה באליפות ישראל לנערים במשקל 40 קילו. גאוות המאמנים על הישגי תלמידיהם בלטה במיוחד במשפטו של אחד המאמנים על חניכו: ואחרי כמה שנים הילד הזה היה כבר אלוף הארץ, הוא הלך עם בשר ודם להיות שלוש פעמים אלוף. קידוש הזכייה באליפות עלה לא רק מעדויותיהם של המאמנים אלא גם מגישתם של המתאגרפים: בחוץ תהיה ג'נטלמן, תעשה הכול. אבל בזירה יש מטרה אחת - זה לנצח. דברים אלו מחדדים את התחושה שמועדוני האגרוף מדגישים שיש לחתור תמיד להישגיות. כמה מן ההיגדים שעוסקים בחתירה להישגים מדגישים את ההיבט הערכי של הניסיון להשיג את הניצחון - הישג אישי, מלבד קבלת גביע או מדליה. כך עלה מעדותו של אחד המתאגרפים: המאמנים כל הזמן אומרים שמי שמנסה ולא מוותר מצליח. אני הפסדתי בכמה קרבות בהתחלה אבל המאמנים עזרו לי לא לוותר. אחר כך הצלחתי ואפילו הייתי אלוף ישראל. תפיסת ההישגים באגרוף כהגשמת חלום מתבטאת גם בתובנתו של מתאגרף נוסף: למרות צלעות מרוסקות וכליות מחוררות וקרנית עין קרועה, הקסם באגרוף הוא של סיכון כל כולך בשביל חלום שאיש לא רואה מלבדך. אחד המאמנים תיאר את המוטיבציה לחתור להישגים באגרוף במילים האלה: טעם ניצחון זה טעם שאין להשוות אותו עם שום טעם אחר בחיים. 4. איפוק ושליטה עצמית היגדים המשתייכים לקטגוריה זו עוסקים בהשפעה המרסנת של ענף האגרוף מתוך תפיסה הרואה בענף כלי להשגת איפוק ושליטה עצמית וכן למיתון האלימות. דבריהם של המתאגרפים מעידים על תרומת האגרוף ליכולת האיפוק שלהם. כשאחד מהם נשאל מה השתנה בעקבות אימוני האגרוף, הוא השיב: השתנה הרבה. אם לפני, כל מי שהתגרה בי התחלתי אתו מכות, היום זה לא ככה. היום

108 עופר מוכתר ודורית מסיקה 106 אני קודם כול מנסה לסגור את זה בדיבורים בלי מכות, בלי כלום. כלומר, מאז שהמרואיין החל לעסוק באגרוף, הוא נוטה פחות להיכנס לעימותים פיזיים, ובמקום ההתלהמות שאפיינה אותו הוא מנסה למצוא פתרונות לא אלימים ולהשתמש בשיח במקום באלימות. תיאור זה מזכיר את תשובתו של מתאגרף נוסף במחקר: כשאתה מתאגרף בזירה אתה לא צריך להילחם מחוץ לזירה במי שמציק לך. גם מתאגרף אחר סיפר באופן דומה על השפעת האגרוף: אתה יודע להגן על עצמך ובגלל זה לא נכנס למכות עם כל אחד, דווקא מנסה לדבר אתו קודם. מתאגרף נוסף הציע הסבר לשינוי שחולל המועדון - האגרוף תפס את מקומה של האלימות בחייו. אם בעבר הוא נקלע פעמים רבות למצבי אלימות, כשנשאל מה קרה מאז שהחל להתאגרף הוא השיב: הכול השתנה. כל יום יש לי פה מכות. מה אני צריך את זה גם שם?! 5. שייכות ומשפחתיות היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מתייחסים לתחושות החום והמשפחתיות שהמועדון מעניק לחבריו. ההיגדים מעלים כי המאמנים מתפקדים כ"הורים שניים" למתאגרפים, והם מפגינים יחס חם ואבהי כלפיהם ומעניקים להם תחושת שייכות וביתיות. בכמה מן ההיגדים מתבטאים יחסים אלו במילים מפורשות מתחום המשפחה. כך למשל סיפר אחד המתאגרפים על מאמנו: בא ראשון, יוצא אחרון. הוא סוגר עוד יום בהתנדבות. בבוקר הוא עובד בתחזוקה, בערב הוא מטפל ב"פרחים", כמו שהוא קורא לנו. אנחנו ילדים של אחרים, אבל הילדים שלו. ואחד המאמנים סיפר: אני מצלצל יום ולילה, אם קורה איזה משהו במשטרה, מצלצלים אליי מיד. אם בבית הספר משהו קרה, מיד אליי מצלצלים. זה קשר כל הזמן. זה משפחה. ככה עושים משפחה. מדבריו אלו נראה כי הגישה המשפחתית במועדונים אינה מקרית אלא מייצגת מדיניות מכוונת ואמונה מודעת מצד המאמנים. גם המתאגרפים עצמם מעידים על המקום האבהי המובהק שיש למאמנים בחייהם ועל האכפתיות שלהם כלפיהם. אחד המתאגרפים תיאר זאת כך: הגעתי לשם דרך חבר שלי שסיפר לי על המועדון. הוא סיפר לי על המאמן ואיך שהוא כמו אבא בשביל כולם.

109 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 107 גם מתאגרף אחר העלה את העניין המשפחתי באופן נוגע ללב מבלי שנשאל על כך: המאמנים הם כמו הורים חדשים שהכרתי אותם. כאילו עכשיו הכרת לי את אימא ואבא, כאילו את אבא ואבא, ועכשיו צריך להתחיל לחיות אתם מחדש את כל החיים. בראיונות אחרים תחושת המשפחתיות מרומזת יותר אך עדיין נוכחת בבירור. כך תיאר בהתמוגגות אחד המאמנים את הסיפוק מעבודתו: לראות איך בן אדם בעיניים שלך הוא מתקדם והוא מתחיל להיות ילד גדול, להיות כבר בוגר, להיות חייל, פתאום הוא בא עם המדים, אתה מבין? אחר כך הוא מזמין אותך לחתונה, ופתאום ילד ראשון נולד לו. 6. אינטגרציה חברתית היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על הניסיון של המועדונים לסייע לקידום בני הנוער המהגרים ממדינות חבר העמים, בעיקר בני נוער המגיעים ממשפחות במצוקה ובסיכון, ולעזור להם להשתלב בחברה. אחד המאמנים ציין זאת במפורש: באתי מאוזבקיסטן בלהט מהפכני כדי להקל על בעיטות הגורל במהגרים ובחלשים ולאפשר להם להתקבל כבני הארץ. ומאמן אחר תיאר כך את המתאגרפים שלו: חלקם עלו לישראל בלי שהם מכירים מישהו כאן, יש לנו ילדים שעלו בלי ההורים שלהם, נערים... שרק מחפשים הזדמנות. אני מנסה להציע להם דרך להשתלב ולהצליח. השוויוניות והרצון לאינטגרציה עולים גם מהתבטאויות של המתאגרפים. אחד המתאגרפים העולים תיאר את השינוי שחל בתפיסתו בעקבות האגרוף: הכרתי הרבה אנשים חדשים שהפכו להיות חברים שלי, חוץ מהחברים הרגילים שיש לי. בזכותם הכרתי מקומות חדשים ואנשים חדשים. זה עזר לי להתייחס לאנשים כמו אל בני אדם, לא משנה אם הם עולים או ותיקים. האווירה השוויונית של מועדון האגרוף ניכרת גם בעדותו של מתאגרף אחר: למדתי שלא כל מה שאומרים לך אנשים צריך להקשיב, שיש כמה צדדים לאותו דבר. למדתי שהדרך בין עולים לוותיקים זה להכיר אחד את השני ולדבר. וגם ברור שלעשות אגרוף ביחד. מדבריו עולה שהאגרוף תורם לשילוב החברתי של העולים ולשיפור הקשר בינם ובין הוותיקים.

110 עופר מוכתר ודורית מסיקה אגרוף כתת-תרבות היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על תחושתם של המתאגרפים שזהותם מיוצגת מצד היותם "מתאגרפים": קידוש הגוף והסממנים החיצוניים המתלווים לו, המייחדים את תרבות האגרוף משאר החברה הכללית. אחד המתאגרפים אמר בראיונו: העבודה על הגוף והשמירה עליו הם ערך עליון. אפילו שהמטרה היא לפגוע בגוף של היריב, כאן אנחנו לומדים שהגוף שלנו הוא הדבר הכי חשב שיש לנו. ומתאגרף אחר הוסיף: אנחנו לומדים להעריך את העוצמה של הגוף שלנו ולשמור עליו. להתאמן הרבה, לאכול נכון, להעלות משקל ולחזק את הגוף. לפני שאתה יוצא לזירה אתה רוצה להיראות הכי טוב שלך מול הקהל... כולם כאן רוצים להיות מוחמד עלי. מלבד הרצון לטפח את שרירי הגוף ולהעלות את המשקל כדי להגביר את הכוח הפיזי ולהראות אותו כלפי חוץ, ניכר כי ישנם סממנים ייחודיים נוספים במראה החיצוני המייצגים לדעת המתאגרפים עוצמה וכוח "לכאורה". כך ציין אחד המתאגרפים: כשהגעתי היה לי שיער ארוך ומבולגן, כשהתחלתי להתאמן הלכתי לס פ ר וביקשתי שיקצץ הכול. רציתי להיות מגולח כמו חייל מרינס, להיראות כמו שנראה לוחם. 8. מניעת הידרדרות לפשע היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על תרומת האגרוף בתור אמצעי להצלת בני הנוער מ"חיי הרחוב". אחד המאמנים סיפר: הגיעה אליי אימא שכבר איבדה בן אחד לסמים ומבקשת ממני: תציל לי את הקטן. שלא יגמור כמו כלב. אין לי עוד בן. גם אחד המתאגרפים ראה בהשתייכות למועדון דרך לתקן את דרכיו, וכך סיפר כיצד הגיע לאגרוף: באתי לפה לארץ, מצאתי חברים, ניגנו בגיטרה. אבל אחר כך שמתי לב שהקבוצה הזאת לא בשבילי. שתו וודקה, עישנו סיגריות, עישנו סמים. אמרתי: חבר'ה, תודה רבה. אני אמצא משהו אחר, ומצאתי את האגרוף. המרת ההשתייכות לחברה בעייתית בהצטרפות למועדון האגרוף נוכחת גם בהיגדים נוספים, למשל של מתאגרף אחר: בשבילי זה היה הרבה מאוד, ועזר לי להאמין בעצמי שאני יכול לעזור לאבא שלי

111 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 109 בעסק, ולהתרחק מחברים בשכונה שלא עשיתי אתם כלום, רק לשתות אלכוהול. חשוב להוסיף שמלבד ההתנתקות מהשפעה חברתית שלילית והמעבר למועדון, להיגדים רבים בקטגוריה זו יש גם מכנה משותף אחר - חוסר המעש ההרסני לפני תחילת העיסוק באגרוף. אחד המאמנים מסביר זאת בתארו את אחד מחניכיו: פשוט לפני שהוא הגיע אליי הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. מחפש את עצמו, עושה שטויות, מסתובב, אין לו מה לעשות. אגרוף זה מסגרת. מתאגרף נוסף הבהיר כי השיטוט ברחובות אינו מסתכם בחוסר מעש בלבד אלא מביא גם להסתבכות ממשית: לפני שנה? איפה הייתי? ברחוב, מסתובב עם חברים, לא עושים כלום. לפעמים עושים שטויות. דברים כאלה. סתם, כל מיני תאקלים. וגם מתאגרף אחר ציין: עד שהגעתי לכאן אחרי הלימודים בעיקר הסתובבתי ברחובות, וטוב לא יצא מזה. 9. חינוך לערכים היגדים המשתייכים לקטגוריה זו מצביעים על הערכיות שמאפיינת את לימודי האגרוף במועדונים. אמנם הערכים שמיוצגים בהיגדים מגוונים לכאורה, אך לכולם משותפת האמונה בהיבט החינוכי של האגרוף. אחד המאמנים הצהיר במפורש על אמונה זו: אנחנו מחנכים. חוץ מזה שאנחנו מלמדים אגרוף, אנחנו מלמדים את האזרחות, להיות אזרחים טובים, להיות מחונכים. במהלך חינוך זה לאזרחות טובה מודגשת הקטגוריה של "להיות בן אדם" בלשונם של אנשי המועדון, וכוונתם כמובן להתנהגות הראויה לאדם הגון מן השורה. בהיגד שנראה כמייצג את תפיסת עולמו הבסיסית תיאר זאת אחד המאמנים: קודם כול תהיה בן אדם טוב, אחר כך נעבוד על מתאגרף טוב. ככה צריך להיות בן אדם, אני חושב, וככה אני מלמד את התלמידים שלי גם כן. מונח אחר מתייחס לדרכיו של האדם "בחיים", כלומר "בחיים האמתיים" שמחוץ למועדון האגרוף. שאיפתם של מאמני האגרוף לצייד את המתאגרפים בערכים עמוקים כרוכה בהתייחסותם להתנהגותם גם בחיי היום-יום ולא רק בזירה. ברוח זו ניסה אחד המתאגרפים לסכם את מטרתם האמתית של המאמנים: זה לא חשוב, אתה מבין, אם בזירה אתה מנצח או לא מנצח. אלופים בתחרויות זה לא חשוב. העיקר שבחיים אתה תהיה אלוף.

112 עופר מוכתר ודורית מסיקה 110 אנו למדים מדבריו של המרואיין שהניצחון האמתי לפי תפיסתם של מועדוני האגרוף הוא להיות בראש ובראשונה בן אדם בחיים עצמם, ללא קשר לתוצאות בזירה. דיון במחקר זה נבדק תפקידם של מועדוני אגרוף בתור סוכני ח ברות של החברה הישראלית בקרב בני נוער עולים ממדינות חבר העמים, ונעשה ניסיון לבחון את תפקידם בעשייה החינוכית הבלתי פורמלית ואת מידת השפעתם על תהליך הסוציאליזציה שעוברים בני הנוער העולים. כדי להתחקות אחר התפקיד שיש למועדון בחייהם של הצעירים נערכו ראיונות עומק עמם ועם מומחים בתחום. ניתוח התוכן העלה כמה קטגוריות המשותפות להיגדים השונים שהתקבלו בראיונות העומק, והוא הראה שיש לתפקודם החברתי של מועדון האגרוף מגמות. הממצאים עולים בקנה אחד עם ספרות המחקר, ולפיה לספורט באופן כללי יש פוטנציאל תרפויטי, בעיקר לאוכלוסיות של מהגרים, בזכות המודל החיובי התורם לאינטגרציה חברתית ולחיזוק תחושת המסוגלות. חשיבותו הייחודית של האגרוף בהקשר זה טמונה בכך שאינדיבידואלים מקבוצות שוליים יכולים לראות בו סיכוי להצלחתם לעומת ענפי ספורט "מיינסטרים" )2005.)Coalter, עובדה זו עשויה להעיד על חשיבותה הרבה של תמיכה טיפולית בעולים ממשפחות מצוקה בתור חלק מן הניסיון לשלבם בחברה הנורמטיבית שקולטת אותם. דברים אלו תומכים בעיקר בהיבטים של הקטגוריות "תרפיה נפשית" ו"חתירה להישגיות", היבטים שעלו ובלטו בין התפקידים שהמועדון מספק לבני הנוער העולים. מלבד חשיבות זו, הפופולריות הרבה של האגרוף בעיני הנערים מוסברת בין היתר ביכולתו לתרום ליכולת ההישרדות שלהם ב"חיי הרחוב" הקשים )2011.)Fulton, ניתן לראות בכך חיזוק לגישתו של הירשי בדבר ארבעת המדדים לסיכוי הפרט לפשוע: יצירת קשר עם אחרים, נגישות לאמצעים לגיטימיים, אמונה בנורמות החברה ומעורבות בפעילויות נורמטיביות - ככל שכל אחד ממדדים אלו גבוה יותר, כך קטן הסיכוי שהפרט יסטה ויפשע )1969.)Hirschi, נראה שהמועדונים מקיימים שניים מארבעת המאפיינים )נגישות לאמצעים לגיטימיים ואמונה בנורמות החברה(, ומנסים לקיים גם את השניים האחרים - יצירת קשר עם אחרים ומעורבות בפעילויות נורמטיביות הן פועל יוצא של התכניות לנוער, תכניות המתנהלות עם קבוצה בפגישות קבועות לצורך קיומה של מטרה נורמטיבית. בקטגוריה של אינטגרציה חברתית ניכר כי סוכני הח ברות במועדון רואים בתפקידם שליחות, בעיקר בסיוע לבני נוער ממשפחות מצוקה ובניסיונם של המועדונים להנחיל ערכים לבני הנוער ולחנך אותם להיות אזרחים טובים יותר בחברה הישראלית.

113 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 111 האימונים במועדוני האגרוף עשויים לתרום לצמצום האנומיה בקרב בני הנוער יוצא חבר העמים. אנומיה זהו מצב שבו מתעוררות הנורמות החברתיות של הפרט, ואין התאמה בין הנגישות למטרות או בין המשאבים לערכים שהחברה מקדשת. מצב זה מבלבל את הפרט, והוא הולך ומתנתק מן החברה ומן הנורמות שלה. תופעת האנומיה אופיינית למהגרים רבים המתקשים להסתגל לערכי החברה שקולטת אותם, ובסיפוק תחושת המשפחתיות והאכפתיות לעולים המועדונים מתפקדים בתור סוכני ח ברות משמעותיים בשביל המהגרים, ומכאן שהשפעתם גדולה על הקניית ערכים חיוביים. לשיטתו של דורקהיים, "כל שהוא מקור לסולידריות חברתית הוא מוסרי, כל שמאלץ אדם להתחשב באחרים הוא מוסרי, וכל שמחייב אותו לכוון את מעשיו דרך משהו אחר מלבד שירות האגו שלו הוא מוסרי" - ובהכרח מצמצם את האופציה של אנומיה Durkheim,(.)1947, p. 398 על פי ממצאי המחקר ניתן לטעון שתכניות הספורט והפנאי שמנהיגים המאמנים במועדוני האגרוף משמשות למעשה מקור לסולידריות חברתית ומחזקות את השייכות החברתית של המתאגרפים, וכך סיכוייהם לפשוע עשויים לקטון. כך עולה גם מן הקטגוריות המתייחסות למועדון כמשפחה ולאגרוף כתת-תרבות: הן מראות שלחברי הקבוצה יש תחושת שייכות הן ברובד הפנימי-רגשי הן במאפיינים חיצוניים הייחודיים להם. גישות למידה שונות טוענות שהתהליך היוצר של הפשיעה הוא הלמידה, אך הגורם המסייע לה הוא הסביבה - רמת העוני ואחוז הפשיעה בה. מעשה עברייני נוצר ממחשבה עבריינית, מהזדמנות עבריינית ומלמידה עבריינית )1973.)Sutherland,,1947 מרואיינים רבים העידו שהאגרוף הוא בשבילם כלי ללמידת איפוק ושליטה עצמית, וכן למיתון האלימות שבה נהגו לעתים בעברם. לגישתם, סטייה חברתית היא התנהגות נלמדת, בדיוק כמו כל התנהגות אחרת. לכן, כדי שפרט יפשע עליו להתחבר לקבוצה שבה נלמדת הפשיעה בפועל, ושמקובלים בה ערכים הנותנים לגיטימציה לעברה על החוק. פשיעה יכולה להילמד רק בקבוצות קטנות ובאופן ישיר. אם כן, ניתן לטעון שמועדוני האגרוף מנטרלים את אחד ממרכיבי המעשה העברייני, ובכך הם עשויים להפחית את כמות הפשיעה של בני הנוער באזור שלהם. המועדונים מספקים מודל לימודי חיובי לעולים ודרך לגיטימית להתמודד עם כעסים וקשיים מחד ועם תחושת מסוגלות ושאיפה להישגיות מאידך. גם החינוך לערכים, הגברת הכוח, שיפור ההגנה העצמית, ואף ההתייחסות לגוף כאל הון ולפיה המתאגרף מיוצג על ידי גופו ועל ידי השימוש בו בענף האגרוף - כל אלו גורמים למתאגרף לגרוף אהדה חברתית וזו מגבירה את רצונו לשמור על גופו, כך שהסיכון לפגיעה

114 עופר מוכתר ודורית מסיקה 112 בו נלקח בחשבון רק כשהמתאגרף עולה לזירה )1995.)Wacquant, בתרבות המועדון נלמדת אפוא החשיבות בשמירה על הגוף ובשימוש נכון בכוח ובעוצמה הנרכשים, הן ברמת הענף למען הספורט בתור מטרה חיובית וחתירה להישגיות, הן ברמה החברתית למען אהדת הקהל והגנה עצמית. גם גישת הפעילות השגרתית )1979 Felson, )Cohen & תראה בממצאי המחקר חיזוק נוסף להשפעות הממתנות של מועדוני האגרוף על פשיעתם של בני נוער. על פי תאוריה זו, השייכת לאסכולת החשיבה הרציונלית, פשיעה היא התנהגות שנמנעת על ידי גורמים ספציפיים ומתקיימת כשהם חסרים. כל שצריך לקיום פשע הוא הזדמנות ומצב שיאפשר זאת. שלושת הגורמים שצריכים להתקיים הם: פרט בעל מוטיבציה לפשוע, קרבן או מטרה פוטנציאליים, והיעדר פיקוח או "גורם משגיח"; "גורם משגיח" יכול להיות גם עובר אורח שעשוי להיות ע ד למעשה וכך ימנע את ההזדמנות לבצע פשע ללא השלכות. במבט ראשון נראה כי כל מאמן במועדוני האגרוף הוא "גורם משגיח" המפקח על התנהגות המתאגרף, ממתן אותה ומחנך אותו לערכים חיוביים, וכך מפחית את הזדמנויות הפשיעה באזור המועדון. יתרה מזו, הממצאים העלו שלמידת ספורט האגרוף יוצרת אצל בני הנוער תחושה של כוח ואמצעי הגנה. כשזה נלמד, המתאגרף אינו בעמדה של "פרט בעל מוטיבציה לפשוע", והשימוש בכוח נתפס ככלי שמטרתו מלבד הגנה עצמית היא גם הגנה על החלש. כך מתעצמים תחושת השייכות של העולים בחברה ורצונם לעזור לזולת, כיוון שהם רואים את עצמם כבעלי יכולת להגן על הפרט מפני פשיעה. סיכום העצמת בני הנוער המהגרים באמצעות האימון בזירה מכוונת לעידוד השתלבותם הנורמטיבית בחברה. העובדה שבני נוער אלו מחזקים את כוחם במהלך לימודי האגרוף משרתת את טובת הכלל, משום שהביטחון ביכולתם הפיזית מאפשר להם להימנע מסיטואציות אלימות ולפתח דפוסי התנהגות קונסטרוקטיביים יותר. תובנה זו מצביעה על תרומתו האפשרית של האגרוף ושל אמנויות לחימה אחרות לרווחתם האישית של מתאמנים מקבוצות חברתיות מוחלשות, וכן לתהליך ח ברות מוצלח שלהם לטובת החברה כולה. לאור הממצאים החיוביים של מחקר זה, יש להמשיך ולבחון את השפעתם של העיסוק באגרוף ושל המאמנים במועדוני האגרוף על יכולת ההשתלבות של קבוצות חברתיות שונות. רצוי לבחון במחקר המשך משתנים נוספים ואף לבצע מחקר כמותי שבו ייבחנו שביעות רצונם של העולים מתכנית האגרוף; מידת ההערכה העצמית שלהם לעומת פרמטרים שיבחנו טרום דפוסי פשיעה ובתר דפוסי שקיעה )ובהם רקע פלילי(; השתתפות

115 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 113 בתקריות אלימות; תחושת שייכות; מצב חברתי וכדומה. מומלץ גם לבצע מחקר השוואתי בין השפעות התכנית על עולים ובין השפעותיה על מתאגרפים שאינם עולים כדי למצוא תימוכין לממצאי מחקר זה. מקורות אדלשטיין, א' )2007(. שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים ועבריינות נלווית בקרב בני נוער יוצא חבר העמים. ירושלים: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. אהרוני, ח', נאגר, ח' ואלגביש, ל' )2013(. מנהיגות בחינוך הגופני והספורט: מודל הכשרה ופיתוח מנהיגות במכללת קיי. ביטאון מכון מופ"ת, , אפל, א' )2001(. הנשירה מבית הספר בקרב תלמידים עולים. ירושלים: הכנסת - הוועדה המיוחדת לנושא הנשירה מבתי הספר. גלילי, י', לידור, ר' ובן-פורת, א' )2009(. במגרש המשחקים - ספורט וחברה בתחילת האלף השלישי. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. וייל-טנא, ל' והופמן, א' )1995(. צרכים ומענים דיפרנציאליים בטיפול במתבגרים עולים מברית המועצות. חברה ורווחה, טז) 1 (, טטר, מ', כפיר, ד', סבר, ר', אדלר, ח' ורגב, ח' )1994(. חקר סוגיות נבחרות בתחום קליטת תלמידים עולים בבתי-ספר יסודיים ועל יסודיים בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית - המכון לחקר הטיפוח בחינוך. כאהן, פ', דולב, ט', שמש, א' ורהב, ג'. )1998(. סקר בני נוער בטיפול השירות לקידום נוער - ממצאים עיקריים. מניתוק לשילוב, , לידור, ר' )2004(. ההקשר החינוכי של הספורט: גישה מערכתית. בתוך ר' לידור ונ' פייגין )עורכים(, "זה רק ספורט?" - ההקשר החינוכי של הספורט בבית הספר ובקהילה )עמ' (. תל-אביב: רמות. מירסקי, י' ופראוור, ל' )1992(. לעלות כמתבגר להתבגר כעולה - נוער עולה מבריה"מ )לשעבר( בישראל. ירושלים: אלכא ומכון ון ליר. משוניס, ג"ג )1999(. סוציולוגיה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. פייגין, נ' )2004(. חברות באמצעות ספורט. בתוך ר' לידור )עורך(, התנהגות מוטורית - היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים )עמ' (. ירושלים: מאגנס. צבר בן יהושע, נ' )1990(. המחקר האיכותני בהוראה ולמידה. גבעתיים: הוצאת מסדה. צדקיהו, ש' )2004(. חינוך לערכים אזרחיים באמצעות הספורט והחינוך הגופני. בתוך ר'

116 עופר מוכתר ודורית מסיקה 114 לידור )עורך(, התנהגות מוטורית - היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים )עמ' (. ירושלים: מאגנס. קאופמן, ח' וגלילי, י' )2009(. ספורט, אידיאולוגיה ציונית ומדינת ישראל. סוגיות חברתיות בישראל,.31-10,8 רואר-סטריאר, ד' ורוזנטל, מ' )2001(. מעבר בין תרבותי והשפעותיו על הורות וחברות ילדים. בתוך מ' ליסק וא' לשם )עורכים(, מרוסיה לישראל - זהות ותרבות במעבר )עמ' (. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. שטרקל, ר', שמעון, ז' וברגיא, א' )1997(. "גשר לקשר" - התבגרות, זוגיות ומיניות בתהליכי המעבר והמפגש הבין תרבותי של עולי אתיופיה וברית המועצות לשעבר בישראל. מניתוק לשילוב, , שקדי, א' )2003(. מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני - תיאוריה ויישום. תל אביב: רמות. Audit Commission (2009). Tired of hanging around: Using sport and leisure activities to prevent anti-social behavior by young people (pp ). Local government: National Report (UK). Begg, D. J., Langley, J. D., Moffitt, T., & Marshall, S. W. (1996). Sport and delinquency: An examination of the deterrence hypothesis in a longitudinal study. British Journal of Sports Medicine, 30, Bowers, K. J., & Johnson, S. D. (2003). Spreading the word: The role of publicity in crime prevention. Home Office Research Study, 272, Braathen, E. T., & Syebak, S. (1992). Motivational differences among talented teenage athletes: The significance of gender, type of sport and level of excellence. Scandinavian Journal of Medicine and Science in Sports, 2, Clinton, B. (1994). Presidential radio address. Weekly Radio Address Delivered by U.S. President Bill Clinton on June 18, Coalter, F. (2005). The social benefits of sport. New York, NY: Free Press. Cloward, R., & Ohlin, L. (1960). Delinquency and opportunity. Glencoe, IL: The Free Press. Cohen, L. E., & Felson, M. (1979). Social change and crime rate trends: A routine activity approach. American Sociological Review, 17,

117 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 115 Denzin, N. K., & Lincoln, Y. S. (Eds.). (1994). Handbook of qualitative reasarch. London: Sage Publications. Derezotes, D. (1995). Evaluation of the late night basketball project. Child and Adolescent Social Work Journal, 12(1), Durkheim, E. (1947). Suicide: A study in sociology. New York, NY: Free Press. Farrell, W. C. J. et al. (1995). Redirecting the lives of urban black males: An assessment of Milwaukee s midnight basketball league. Journal of Community Practice, 2(4), Fulton, J. (2011). What s your :? worth The development of capital in british boxing. European Journal for Sport and Society, 8(3), Hartmann, D. (2001). Notes on midnight basketball and the cultural politics of recreation, race, and at-risk urban youth. Journal of Sport and Social Issues, 25(4), Hartmann, D. (2003). Theorizing sport as social intervention: A view from the grassroots. Quest, 55(2), Hartmann, D., & Depro, B. (2006). Rethinking sports-based community crime prevention: A preliminary analysis of the relationship between midnight basketball and urban crime rates. Journal of Sport and Social Issues, 30(2), Hartmann, D., & Wheelock, D. (2002). Sport as prevention? Minneapolis experiment with late-night basketball. CURA Reporter,Summer 2002, Hartmann, D., & Wheelock, D. (2007). Midnight basketball and the 1994 crime bill debates: The operation of a racial code. The Sociological Quarterly, 48(2), Hawkins, J. D., & Weis, J. G. (1985). The social development model: An integrated approach to delinquency prevention. The Journal of Primary Prevention, 6(2), Hirschi, T. (1969). Causes of delinquency. Berkeley, CA: University of California Press. Jefferson, T. (1998). Muscle, hard men and iron Mike Tyson: Reflections

118 עופר מוכתר ודורית מסיקה 116 of desire, anxiety and the embodiment of masculinity. Body and Society, 4(1), Keating, M. J. (1998). Inside the ring: The ethnic and racial composition of the edmonton boxing community. Alberta, CA: University of Alberta. Lauer, L., Gould, D., Roman, N., & Pierce, M. (2010) Parental behaviors that affect junior tennis player development. Psychology of Sport and Exercise, 11(6), Lee, M., & Maclean, S. (1997). Sources of parental pressure among age group swimmers. European Journal of Physical Education, 2(2), Lincoln, Y. S., & Guba, E. G. (1985). Naturalistic inquiry. London: Sage. Long, J., Welch, M., Bramham, P., Butterfield, J., Hylton, K., & Lloyd, E. (2002). Count me in: The dimensions of social inclusion through culture, media and sport. Leeds: Metropolitan University. Merton, R. K. (1938). Social structure and anomie. American Sociological Review, 3(5), Nichols, G., & Crow, I. (2004). Measuring the impact of crime reduction interventions involving sports activities for young people. The Howard Journal of Criminal Justice, 43(3), Nichols, G., & Taylor, P. (1996). West yorkshire sports counseling: Final evaluation report. Sheffield: University of Sheffield Leisure Management Unit. Oftedal, B. M. (2006). Boxing is not an olympic sport! Ethical considerations. Oslo: The Norwegian School of Sport Sciences. Rutter, M. (1979). Protective factors in children s responses to stress and disadvantage. Primary Prevention of Psychopathology (Vol. 3: Social Competence in Children) (pp ). Hanover, NH: University Press of New England. Rutter, M. (1987). Psychosocial resilience and protective mechanisma. American Journal of Orthopsychiatry, 57(3), Sutherland, E. H. (1947). Principles of criminology (4th ed.). Philadelphia, PA: Lippincott.

119 מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים 117 Sutherland, E. H. (1973). On analyzing crime. Chicago, IL: University of Chicago Press. Terry, D. (1994). Basketball at midnight: Hope on a summer eve. The New York Times (September 19, 1994). Thomas, P. (1994). Getting to the bottom line on crime. The Washington Post National Weekly Edition (July 18, 1994). Ungar, U. (2010). Families as navigatiors and negotiators. Family Process, 49(3), Vertonghen, J., & Theeboom, M. (2010). The social-psychological outcomes of martial arts practise among youth: A review. Journal of Sports, Science and Medicine, 9, Wacquant, L. (1995). Pugs at work: Bodily capital and bodily labour among professional boxers. Body and Society, 1(1),

120 אודי כרמי מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים תקציר בשנת 1996 נסגרה ההתאחדות לספורט, ואיגודי הספורט יצאו לעצמאות. סגירת ההתאחדות שמה קץ ל מודל הפוליטי ששלט בספורט הישראלי מתקופת היישוב. על פי מודל זה, נוהלה ההתאחדות על ידי נציגיהם של הפועל ושל מכבי, שייצגו את המחנה הפועלי ואת המחנה האזרחי-בורגני. הפועל ו מכבי שלטו במוסדות הספורט בישראל הודות להסכם ה פיפטי-פיפטי שנחתם ביניהם. שני המרכזים המשיכו להחיל את ההסכם על ההתאחדות לספורט ועל איגודי הספורט גם שנים רבות לאחר שפג תוקפו הרשמי. המאמר דן בשני גורמים עיקריים שהביאו לסגירת ההתאחדות וליציאתם של איגודי הספורט לעצמאות: הקמת התאחדויות א-פוליטיות, עוצמה ו אייל, שהתחרו בהתאחדות לספורט ובתקציביה, ומאבקם הממושך של האיגודים לניהול עצמי. מילות מפתח: ההתאחדות לספורט, מרכזי הספורט, פיפטי-פיפטי, ועדת ידלין, כספי הימורים. מבוא עד אמצע שנות ה- 90 הייתה ההתאחדות לספורט בישראל המוסד הגדול והחזק בספורט הישראלי, ובאחריותה אוגדו ענפי הספורט האולימפיים. ההתאחדות התפרקה בשנת 1996, ובכך הסתיימה תקופה שבה נשלטה ההתאחדות על ידי מרכזי הספורט, שייצגו תנועות פוליטיות. ההתאחדות לספורט בישראל ירשה את המבנה הפוליטי שלה מתקופת היישוב. לפני קום המדינה התגבשו בארץ שני מחנות עיקריים: המחנה הסוציאליסטי ) הפועלי (, שחתר לבניין חברה חדשה בארץ ישראל בדרך חלוצית, ו המחנה האזרחי, שדגל בבניין הארץ בספונטניות בידי עולים בעלי הון פרטי. המחנה הגדול יותר היה אמור לזכות בשליטה פוליטית במוקדי הכוח בתנועה הציונית וביישוב )חלמיש, 1998, עמ' 65; שפירא, תשנ ה, עמ' 59 60(. תולדות היישוב היו כרוכים בדיון אידאולוגי אינטנסיבי, והוא היה עילה למאבקים בתחומי חיים שונים )ליסק, 2009, עמ' 15(. הספורט שיקף את הניגודים הרעיוניים בין המחנה האזרחי ובין המחנה הפועלי. מכבי ו הפועל ייצגו את המחנות הללו בהתאמה. 118

121 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 119 הסתדרות מכבי בארץ ישראל הוקמה בשנת 1912, ומראש הציגה את עצמה כארגון לא פוליטי שרואה את ייעודו לא רק בפעילות ספורטיבית אלא כארגון הממלא יעדים לאומיים, חינוכיים וביטחוניים )חריף, 2011, עמ' 127(. הפועל נוסד בשנת 1926, והוא סבר שמחובתו להגשים יעד חברתי-מעמדי, כלומר יצירת חברה חדשה. התאגדות הפועל הגדירה את תפקיד הספורט בחברה האידאלית: לא ספורט לשם ספורט אלא כלי שרת לבריאות העובד ולליכודו, לתיקון הפגמים הנגרמים בעבודה, ליצירת ערנות ומצב רוח טוב ולהפגת עייפות ותשישות )בן ישראל, 2010, עמ' 137(. נקודת המחלוקת העיקרית בין מכבי ל הפועל הייתה מחויבותם לרעיונות אידאולוגיים שונים. שתי ההתאגדויות נעשו כלי שרת במאבק האידאולוגי של שני המחנות ביישוב היהודי באותם ימים )קאופמן, 2003(. זירת המאבק העיקרית בין שתי ההתאגדויות הייתה התאחדות אגודות הספורט לחובבים בארץ ישראל. מוסד זה הוקם בדצמבר 1931 על ידי פעילי מכבי ובראשם יוסף יקותיאלי, ובפברואר 1932 הוא אושר על ידי השלטונות הארץ-ישראליים. נציגי הפועל בחרו שלא להשתתף בפעילותה של ההתאחדות ובאירועי ספורט שיזמה מכבי, כגון המכבייה הראשונה )1932( והשנייה )1935( )חריף, 2011, עמ'.) אחרי קום המדינה התרכז המאבק בין הפועל ל מכבי בעיקר בשליטה על מוסדות הספורט, כגון ההתאחדות לספורט, ההתאחדות לכדורגל והוועד האולימפי. מיום הקמתה נאבקה ההתאחדות לספורט על מעמדה כמוסד-על בספורט הישראלי. ההתאחדות הורכבה מנציגים של מרכזי הספורט, בעיקר מ מכבי ומ הפועל, על פי מפתח פוליטי )שהשתנה מעת לעת(, על פי כוחם האלקטורלי ועל פי הסכמים שעשו ביניהם. הנהלותיהם של איגודי הספורט, שהיו מסונפים להתאחדות, הורכבו אף הן על פי מפתח פוליטי ופעלו על פי האינטרסים של שולחיהם. הנהלות האיגודים ניהלו את ענייניהם על סמך תקציב שאושר על ידי הנהלת ההתאחדות. החלטותיה של הנהלת ההתאחדות הושפעו לעתים קרובות ממאבקי כוח של עסקנים פוליטיים בהתאחדות ובוועד האולימפי. לדוגמה, מאבקי הכוח מנעו את פתיחתן של הליגות הסדירות בכדורגל ועיכבו במשך חודשים רבים את הקמתו של הוועד האולימפי הישראלי, משום שכל מרכז הקים לעצמו ועד אולימפי משלו. השאיפה לקיים פעילות ספורט בהתערבות פוליטית מינימלית יצרה חלון הזדמנויות היסטורי )קאופמן, 2003(. 2002, בשנת 1951 נחתם הסכם בין אגודות הפועל ו מכבי. ההסכם כונה פיפטי-פיפטי, ונקבע בו שההנהלות של מוסדות הספורט יורכבו לפי בסיס פריטטי. על פי ההסכם, להתאחדות לספורט מונו שני יושבי ראש, שני מזכירים ושני גזברים, והם התחלפו כל שלושה חודשים. בהנהלה כיהנו אפוא 6 עסקנים מ מכבי ו- 6

122 אודי כרמי 120 עסקנים מ הפועל, ולכן הורכבו נבחרות ישראל בענפים השונים על פי מפתח פוליטי ולא על פי הישגיהם של הספורטאים. כפילות זו שמה את הספורט הישראלי ללעג ולקלס בארץ ובחוץ לארץ )גיל, 1977, עמ' 373(. אף על פי כן, באווירה של הימים ההם ההסכם היה בבחינת הרע במיעוטו: הוא הביא לשביתת נשק זמנית של אגודות מכבי ו הפועל וא פשר ניהול תקין של מוסדות הספורט ושל הליגות בענפי הספורט השונים )קאופמן, 2003(. כדי שהתחלופה התכופה לא תשבש את ההתנהלות, התפקידים הבכירים במוסדות הספורט בישראל עברו מצד לצד לסירוגין. הסכם ה פיפטי-פיפטי גיבש את העסקנים משני הצדדים לקבוצה בעלת כוח רב. מרכזי ספורט אחרים, בית ר ו אליצור, שייצגו תנועות פוליטיות אחרות, נדחקו לשוליים. תוקף הסכם ה פיפטי-פיפטי פג בשנת 1954 בהתאחדות לכדורגל, אולם המשיך להיות תקף עוד כ- 10 שנים בהתאחדות לספורט. בסוף שנות ה- 50 ובתחילת שנות ה- 60 גדל כוחו של מרכז הפועל, והוא נעשה המרכז הגדול ביותר בארץ. הפועל חש חזק דיו כדי לנסות ולהשתלט על מוסדות הספורט. המפתח להשגתו את השלטון היה ביטולו של הסכם ה פיפטי-פיפטי בהתאחדות לספורט, הסכם שכבל את הפועל. הדרך לבטל את ההסכם נעשתה על ידי קיום בחירות חופשיות בהתאחדות ושליטה בה באמצעות הרוב היחסי. בתחילת פברואר 1964 בוטל הסכם ה פיפטי-פיפטי גם בהתאחדות לספורט, אך תקופת ירח הדבש בין הפועל ל מכבי נמשכה גם לאחר ביטול ה פיפטי-פיפטי. מנהיגי הפועל ו מכבי הקימו ועדת הידברות. מנהיגי שני המרכזים הגיעו לישיבות הנהלה לאחר שסיכמו מראש את עמדותיהם, וכך פגעו בהתנהלות התקינה והמקצועית של המוסד ובסמכותו של יושב הראש )חרות, (. נציג בית ר טען ש הפועל ו מכבי התאחדו כדי ליהנות באופן בלעדי ממשאבי ההתאחדות לספורט, כאילו הם היו רכושם הפרטי )חרות, (. המרכזים הקטנים, בית ר ו אליצור, לא סיכנו את ההגמוניה של הפועל ו מכבי בהתאחדות לספורט, שנשלטה על ידיהם עד שנות ה- 80. משנות ה- 80 ואילך החלו שני תהליכים שערערו את שלטונם של הפועל ו מכבי בהתאחדות: עלייתו של מרכז א-פוליטי חדש ולחצם של איגודי הספורט לצאת לעצמאות. הקמת המרכזים עוצמה ו אייל מאבקם של איגודי הספורט לעצמאות החל בשנות ה- 60. הכדורגל היה הענף היחיד שפעל בתור גוף עצמאי, מאז שהוקמה ב התאחדות ארץ ישראלית למשחק כדורגל, והכדורסל זכה לעצמאות בשנת 1968 )פז, 1968, עמ' 11(; יש לציין ששני ענפים אלו נשלטו על ידי מרכזי הספורט גם כשפעלו באופן עצמאי. שאר ענפי הספורט לא זכו לאוטונומיה

123 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 121 ניהולית ונאלצו לפעול תחת מרותה של ההתאחדות לספורט, שפעלה על פי אינטרסים פוליטיים. המאבק לעצמאות נמשך עד לפירוקה של ההתאחדות בשנת אירוע זה היה שיאו של תהליך המעבר מן ה מודל הפוליטי ל מודל המסחרי )בן פורת, 2002, עמ' (. ה מודל המסחרי התבטא במעבר של אגודות ספורט לבעלות פרטית, בהפיכתן לעסק כלכלי וביציאת ענפי הספורט לעצמאות ניהולית. במהלך השנים מנעו הפועל ו מכבי מקבוצות של ספורטאים שביקשו להתאגד באופן עצמאי, לפעול מחוץ למסגרת ההתאחדות לספורט. שיתוף הפעולה בתחום זה נועד לשמור על ההגמוניה של שני המרכזים הפוליטיים, וניסיונות להקים התאחדות עצמאית נתקלו בהתנגדות תקיפה מצד עסקני המרכזים. ענף הג'ודו, לדוגמה, נתקל בשנותיו הראשונות בקשיים רבים מצד מרכזי הספורט, משום שפעיליו, בעיקר עולים מדרום אפריקה, ביקשו להקים התאחדות עצמאית וסירבו להסתפח לאחד ממרכזי הספורט הפוליטיים )מעריב, (. ב ביקשו רוכבי אופניים צעירים, שהשתייכו לאגודה עצמאית שנקראה גלגלי העץ, להשתייך להתאחדות לספורט אך זו סירבה לקבלם )מעריב, (. בשנות ה- 80 וה- 90 התחולל שינוי במעמד המרכזים בשל הפגיעה שחלה בכוחם הפוליטי. השנים הללו התאפיינו בין השאר בהפרטת המשק הציבורי. מרכזי הספורט איבדו מכוחם בשל התרופפות הקשר שלהם עם המפלגות הפוליטיות שתחת חסותן הם פעלו. השינוי במעמדו של הפועל היה הבולט ביותר. ארגון הפועל ' פעל בחסות ארגון העובדים והפועלים הגדול והחזק במדינה ההסתדרות שנחלש מאוד ב )בן פורת, 2002, עמ' 229(. בשנה זו התפטר חיים רמון מכהונתו כשר הבריאות והחליט להתמודד בראש סיעה חדשה בהסתדרות. בבחירות שהתקיימו במאי זכתה סיעתו, חיים חדשים להסתדרות, ב- 47% מקולות הבוחרים והביסה את סיעת העבודה. אחת מפעולותיו הראשונות של רמון הייתה ניתוק קופת החולים הכללית מן ההסתדרות, ובעקבותיה קטן מספר חבריה במידה ניכרת. הוא גם מכר רבים מנכסי ההסתדרות מתוך מגמה של הפרטה וכדי להקטין את חובותיה. כבר בשנות ה- 80 חדלה ההסתדרות להוות מקור כוח ל הפועל. אמנם באופן רשמי לא חל שינוי ביחסים בין ההסתדרות ל הפועל כי בשנים אלו הוא המשיך להיות תלוי בהסתדרות כבעבר, אך תלותו בה העיקה על ההסתדרות. השינוי במעמדה הפוליטי של ההסתדרות השפיע על מעמדם של נציגי הפועל שנשלחו לייצגו במוסדות הספורט השונים, משום שאיבדו את רשת הביטחון שממנה נהנו בעבר. אגודות ספורט, שעד אז חששו לפעול באופן עצמאי מבחינה פוליטית וכלכלית, החלו לפעול להשגת ניהול אוטונומי. עורך הדין ידין מכנס, עסקן ספורט ואיש עסקים, ניצל את המצב, וב הקים מועדון פרטי לרכיבה

124 אודי כרמי 122 על אופניים הדוושנים. המועדון לא זכה בתמיכה משום שלא פעל תחת חסותם של מרכזי הספורט הפוליטיים. כשצבר כוח פנה מכנס למועצת ההימורים בספורט וביקש מהם שיתמכו בו, אך המועצה סירבה לבקשתו )ריאיון עם ידין מכנס, (. כדי לזכות בתקציבים פנה מכנס לאגודות ספורט רבות ושידל אותן לעבור אל המרכז שלו ולהתנתק מן המרכזים הגדולים. לשם כך הקים מוסד חדש שנקרא עוצמה, שאיגד איגודים והתאחדויות של 21 ענפי ספורט אולימפיים שלא היו שותפים לאחד ממרכזי הספורט הפוליטיים. ב איגד מכנס 50 מועדונים, ובהם 3,000 ספורטאים מענפי ספורט לא אולימפיים, בהתאחדות לספורט עצמאית שנקראה אייל )כיום אי לת (. כשהתעצם כוחו בסוף שנות ה- 80 פנה לבית המשפט ודרש מימון לפעולות מועדוניו על פי קריטריונים הזהים לאלה של המרכזים הגדולים. לאחר דיונים ממושכים פסק בית המשפט להעביר כספי הימורים למכנס ולאגודותיו )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק (. כדי להסדיר את נושא העברתם של כספי ההימורים למוסדות הספורט ולאגודות, הוקמה ב ועדה בראשות שר החינוך לשעבר, אהרן ידלין. הוועדה הטילה על מנהל רשות הספורט, יריב אורן, לקבוע את הקריטריונים לחלוקת הכספים. ראשי המרכזים לא היו שבעי רצון מן המינוי, משום שחששו שגוף ניטרלי, ממלכתי, יתעלם מן האינטרסים שלהם )שם, תיק (. יריב אורן נתפס כמי שמנסה לחסל את המרכזים על ידי קביעת קריטריונים המונעים מהם ליהנות מכספי ההימורים )שם, תיק 1-036; שם, תיק 1-358(. הדיון בנושא חלוקת כספי ההימורים והתנהלותה של ועדת ידלין הגיע לוועדת הכספים של הכנסת. בדיון נשמעו קולות הקוראים להפסיק את הקצבת הכספים למרכזי הספורט ולהעבירם ישירות לאגודות הספורט. מרכז מכבי החל לארגן שדולה )לובי( אצל הפוליטיקאים כדי לקבל את תמיכתה של ועדת הכספים לעצירת המהלך, שהוגדר על ידי אחד מראשי מכבי, צבי ורשביאק, כ קטלני )שם, תיק 1-358(. כשהגיע סגן שר החינוך, התרבות והספורט, פנחס גולדשטיין, לישיבה עם ראשי מכבי, הביעו אלה בפניו את דאגותיהם לגבי שתי נקודות שהטרידו אותם במיוחד: הרכב הוועדה, שלא כלל את נציגי המרכזים הפוליטיים, והעברתם של כספי ההימורים ישירות לאגודות, מבלי שהמרכזים קיבלו מהם דבר )שם, תיק 1-358(. לאחר הפגישה הביעו החברים חששות בשל עמדותיו הממלכתיות של סגן השר )שם, תיק (. השדולה כללה פנייה לחברי כנסת נוספים מתנועת הליכוד. במרכז מכבי דאגו להזכיר להם שהמשך התמיכה בהם מותנה בשמירה על האינטרסים של המרכז )שם, תיק (. נציג מכבי, עזריקם מילצ'ן, אמר במפורש: יש לעבוד חזק על חברי הכנסת מאחר והם רוצים לנטרל את אנשי מרכזי הספורט במועצת ההימורים ולאייש אותה בנציגים 'ניטראליים' )שם, תיק 1-358(.

125 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 123 אהרן ידלין, ממפלגת העבודה, נלכד בין הפטיש ובין הסדן. מצד אחד, הוא חיפש דרך לעמוד בדרישות הממלכתיות, ביודעו שכל נטייה לטובתם של המרכזים, ובעיקר לכיוונו של הפועל, תיפסל על ידי בית המשפט. מצד שני, הוא הצהיר בפומבי שאינו מעוניין להשתית את הספורט בישראל על יוזמות פרטיות, ושהוא מעדיף שהמרכזים ימשיכו להיות גורם מרכזי בספורט הישראלי. לכן, מצד אחד הוא הודיע שהמציאות החדשה מחייבת את העברתם של כספי ההימורים גם לקבוצות שאינן חברות בארגונים הפועל ו מכבי, ומצד שני הוא אישר למרכזים הפוליטיים תוספת תקציבית בשיעור של 25% כדי ש לא לזעזע את המערכת )הארכיון ע ש נשרי, תיק 5.42/16(. לראשונה קבעה ועדת ידלין מהי הגדרתו של מרכז ספורט ומהם הקריטריונים לחלוקת הכספים לענפי הספורט השונים. על פי הקריטריונים הללו, עוצמה בראשותו של מכנס הייתה זכאית להקצבות כספיות נכבדות. לעומת זאת, אייל קופח כיוון שאיגד ענפי ספורט לא אולימפיים, וועדת ידלין לא פירטה מהו ענף ספורט. מכנס החליט להמשיך להיאבק ופנה שוב לבית המשפט )ריאיון עם ידין מכנס, (. בינתיים מינה סגן שר החינוך, התרבות והספורט, פנחס גולדשטיין, ועדה ציבורית עליונה לספורט. הוועדה הייתה אמורה לבדוק את יישום מסקנותיה של ועדת ידלין. דוד הרניק מונה ליו ר הועדה, ועסקני הפועל ראו במינויו סדין אדום. במרס 1985 העז להציג את מועמדותו לתפקיד יו ר ועדת הטניס הארצית בהתאחדות לספורט, בניגוד להחלטות מרכז הפועל, שביקש לתמוך במועמד אחר. הרניק נבחר לתפקיד אך הועמד לדין משמעתי בפני ועדת המשמעת העליונה של הפועל. הוועדה הרשיעה אותו ופסקה שהרניק התנכר למוסכמות ולנורמות מקודשות, המרה את פי שולחיו והמרה את פי התנועה שייצג ו שבזכותה הגיע לפסגת המעמד. הוועדה הרחיקה את הרניק לשש שנים מפעילות ב הפועל )מעריב, ; שם,.) גם במרכז מכבי לא קיבלו את המינוי בברכה. לטענתם, הרניק התנכל לשני המרכזים, גם ל הפועל וגם ל מכבי. ב מכבי חששו שהרניק, שגילה נטיות עצמאיות, יפעל לטובתו של ידין מכנס. חבר מזכירות מכבי, עזריקם מילצ'ן, הציע שאף אחד לא יופיע בפני ועדת הרניק בלי אישור המזכירות ולפני שתתאם את עמדותיה עם הפועל )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-358(. ועדת הרניק התרכזה בקביעת הרכבה של מועצת ההימורים, שהיה קריטי לחלוקת התקציבים. לפי מסקנות הוועדה, מוסדות הספורט הפוליטיים נעשו מיעוט בהנהלת המועצה, והיא המליצה להפחית את הקצבות מועצת ההימורים למרכזי הספורט עד ל- 15% ולהעביר את הקצבות המועצה ישירות לאגודות. סגן שר החינוך, התרבות והספורט, פנחס גולדשטיין, הודיע שיאמץ את כל המסקנות )שם, תיק 1-358(.

126 אודי כרמי 124 שמו של ידין מכנס הוזכר בקביעות בישיבות המרכזים. החשש מפני התעצמותו גדל, בעיקר לאחר החלטות בית המשפט ומסקנותיהן של ועדות ידלין והרניק. בישיבת מזכירות מכבי התלוננו: לא ברור לי מה קורה עם ידין מכנס אדם יחיד שמגיע כבר למיליון ויותר. הוא התלבש על ענפים שההתאחדות פלטה אותם ואנחנו רק מדברים ]...[ זה כבר שנתיים שרק מדברים והעובדה היא שנתנו לו הכול על כף היד )שם, תיק 1-358(. עורך הדין ברוך פליקר ייצג את מכבי ותיאר את עלייתו של מכנס: ידין ידע להיכנס ב'תפרים' שבין המוסדות וזכה בהישגים רבים ]...[ צריך להגיע לבלימה תוך מספר חודשים ולהתחיל לזכות חזרה ב'נכסים' שהפסדנו )שם, תיק 1-356(. יחזקאל הרמלך התריע מפני הנטייה לקיים פעילות ספורט עצמאית ללא תלות במרכזים ובעסקני הספורט העומדים בראשם: אדם עם יוזמה, ארגון וכסף, יכול תוך זמן קצר לצחוק מכולנו ]...[ זה נושא שיש לראותו כפרויקט ראשון במעלה, שאם לא כן נהרס כולנו )שם, תיק 1-356(. מכנס ניהל משא ומתן עם אגודות של מרכזים אחרים כדי להעביר אותם לשליטתו )שם, תיק 1-360(. צבי ורשביאק הציע פעולת נגד שכוללת השתלטות על אגודותיו של מכנס: צריך 'לחפש אותו', לבדוק מי הן האגודות ולנסות 'לגנוב' אותן בחזרה, להתחיל לזנב באגודות חדשות )שם, תיק 1-356(; הוא צריך לדעת שאנחנו במלחמה איתו ]...[ שאיפת חייו היא, להגיע לאיגודים עצמאיים, ואז יוכל לשלוח את נציגיו לוועד האולימפי, וכמובן שלא יהיה זה איש 'מכבי' )שם, תיק 1-358; שם, תיק 1-356(. ב מכבי החליטו לנסות לשתף פעולה עם הפועל, וראשי שני המרכזים נפגשו להתייעצות דחופה. הפגישה התקיימה בסוף ינואר 1992 והתמקדה בנושא אחד: ידין מכנס. שני המרכזים החליטו לנקוט פעולה בכמה מישורים. הפועל ו מכבי ביקשו מברוך פליקר לייצגם בבית המשפט בעתירה שהגיש מכנס בנושא ההקצבות, והם דאגו לבחור את פליקר ליו ר ועדת התקנון בהתאחדות לספורט כדי לשמור על ההגמוניה של המרכזים )שם, תיק 1-360(. העסקנים גם פנו לסגן שר החינוך, התרבות והספורט, מיכה גולדמן, וניסו לשכנעו שמכנס מסכן את הספורט )שם, תיק 1-360(. בישיבות המזכירות של מכבי נשמעו גם קולות אחרים, הקוראים לשתף פעולה עם מכנס לפני שישתלט על מוסדות הספורט במדינה. עזריקם מילצ'ן הציע לשתף אתו פעולה כי אם לא נעשה זאת יעשה זאת 'הפועל', אבל צבי ורשביאק התנגד משום שלא בטח במכנס: הוא מתנכל לנו בצורה ברורה. כבר נתנו לו יותר מדי והוא לוקח לנו קבוצות )שם, תיק 1-358(. חבר המזכירות דני אסנין הציע להמשיך ולתאם עמדות עם הפועל : אם לא נכה אותו בפעולה מתואמת עם 'הפועל', נפסיד )שם, תיק 1-356(. חברי מזכירות נוספים חשדו במכנס שהוא מנהל משא ומתן עם הפועל, ולכן החליטו לנהל משא ומתן

127 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 125 עם אס א )איגוד ספורט אקדמי של סטודנטים(, אליצור וכמובן עם הפועל, מבלי להתחייב לאף אחד מהם )שם, תיק 1-358(. כעבור שנתיים התברר שבמקביל לשיחותיו ולסיכומיו עם מכבי, מכנס קיים משא ומתן סודי עם יורם אוברקוביץ', יו ר מועצת המנהלים של מרכז הפועל. הוא שימש יו ר הוועד הארצי של עובדי חברת החשמל, גוף רב-עוצמה המייצג כ- 17 אלף עובדים, ומאמצע שנות ה- 80 נעשה ה כוח העולה בספורט הישראלי. כעסקנים רבים לפניו מילא מגוון תפקידים בספורט הישראלי: יו ר איגוד הכדוריד, יו ר איגוד הכדורסל, יו ר הוועד האולימפי בישראל ומ מ יו ר המועצה להסדר ההימורים בספורט. מינויו ב בתור יו ר דירקטוריון הפועל הקנה לו את הכוח הפוליטי הגדול בספורט הישראלי, בהיותו מרכז הספורט הגדול ביותר בישראל. אוברקוביץ' דרש לצרף את מכנס לישיבה משותפת עם ראשי המרכזים, וב מכבי זעמו על דרישתו זו כי כך השפעתם עלולה להיות שולית מול קואליציה לא צפויה של הפועל ומכנס )שם, תיק 1-356(. ב קבע בית המשפט שיש להעביר כספים לאגודותיו של ידין מכנס עד סוף השנה. בית המשפט גם הורה למועצה להיכנס למשא ומתן עם התאחדות עוצמה ולקבוע את גודל התקציב שיוענק לה. משום שמועצת ההימורים לא קיימה את החלטת בג ץ ולא עמדה בהתחייבותה הכספית למכנס, הקים שר החינוך אמנון רובינשטיין ועדה בראשות השופט )בדימוס( מרדכי בן-דרור ליישום ההחלטה. מרכז הוועדה היה יריב אורן, וחברי הוועדה לא היו מוכרים לעסקני הספורט, חוץ מאורן, שכיהן כמנהל רשות הספורט. הרכב הוועדה עורר דאגה רבה אצל ראשי מרכזי הספורט הפוליטיים, בעיקר לאחר ששר החינוך הצהיר שמינה במכוון חברי ועדה שאינם מתחום הספורט )שם(. אנשי הפועל שמרו על קשר רצוף עם מכבי כדי להופיע בוועדה באחדות דעים. בשל החשש מפני מסקנות הוועדה והשלכותיהן על תקציבי המרכזים, החליטו שני המרכזים להגיש לוועדה מסמך משותף שבו תובא עמדתם על קביעת הקריטריונים לחלוקת הכספים )שם(. בנובמבר 1994 הגישה ועדת בן-דרור את מסקנותיה על קביעת התבחינים ואופן חלוקת כספי המועצה להסדר ההימורים בספורט. המלצות הוועדה היו קשות ביותר למרכזים, להתאחדויות השונות ולאיגודי הספורט, כי התברר שחלקם בעוגת התקציב קטנה במידה ניכרת. הוועדה המליצה שלא להעביר כספים למרכזי הספורט מהכנסות מפעל גביע הטוטו, אלא להעבירם ישירות לקבוצות המשתתפות במפעל זה. מסקנות הוועדה לגבי ההתאחדות לספורט היו חמורות ביותר, שכן הוועדה לא המליצה כלל להקציב להתאחדות סכום כסף כלשהו )הארכיון ע ש נשרי, תיק 5.41/1(. הנזק הכספי שנגרם לתקציביהם של מרכזי הספורט היה גדול ועורר התמרמרות רבה.

128 אודי כרמי 126 בדצמבר 1994 הגיעו כ- 30 עסקני ספורט להשתתף בישיבת ועדת הספורט בכנסת. לישיבה הגיעו גם סגן השר גולדמן והשופט מרדכי בן-דרור. הישיבה הייתה סוערת ביותר. סגן השר גולדמן נתפס כמי שמשתף פעולה עם ועדת בן-דרור, ולכן הותקף על ידי רוב הנוכחים, שדרשו לעכב את יישום מסקנות הוועדה ולהקים ועדה חלופית בהרכב שיכלול גם נציגים של מוסדות הספורט. עסקני מכבי דרשו שהמדינה תקצה להם כספים לפעילותם, אולם לא קיבלו את העובדה שגורם ממלכתי שהתמנה לעמוד בראש תחום הספורט במדינה מנווט אותו באופן אובייקטיבי. ב מכבי נשמעו קולות שקראו לפנות לשר החינוך רובינשטיין כדי להבהיר לו שהספורט ניזוק משום שסגנו הוא גורם מפריע )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-356(. בפגישה שיזמו ראשי מכבי עם חבר הכנסת דן תיכון טענו החברים: קיימת מגמה שהולכת וצוברת תאוצה של מעורבות הממשלה בספורט ]...[ ופה החליט סגן השר שהוא מנהל את הספורט היום-יומי בישראל ולכך אין אנו יכולים להסכים )שם(. בישיבת מזכירות קראו הנוכחים ש לא לתת לסגן השר לנהל את הספורט במדינה ]...[ מדיניותו להשתלט על כל הספורט במדינה והוא מרכז בידיו כוח עולה וגדל. החברים הציעו לפנות לחברי כנסת בשאילתות שיקשו על פעילותו העצמאית. טוב שיש שוט מעל גולדמן, סברו אנשי מכבי והחליטו לאיים בהשבתת הספורט בישראל אם תקציבם ייפגע )שם(. סגן השר גולדמן ספג ביקורת גם ממזכ ל הפועל. לדבריו, גולדמן הוא הקברן של הספורט במדינת ישראל )ידיעות אחרונות, (. עסקני המרכזים שכרו את שירותיו של שתדלן שייצג את האינטרסים של מוסדותיהם אצל חברי הכנסת )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-356(. השתדלן לא הצליח לבלום את עלייתו של ידין מכנס ודרישותיו לשינוי מבני בספורט הישראלי. לאחר מאבק ממושך במרכזי הספורט ובמועצת ההימורים, שכלל 8 פניות לבית המשפט, הצליח מכנס להשיג תקציבים לשני המוסדות שהקים. בשיא פעילותה כללה עוצמה 500 אגודות ו- 15 אלף ספורטאים. ב אייל )כיום אי לת ( 30 איגודים המוכרים על ידי מנהל הספורט ועל ידי ההתאחדויות הבין-לאומיות בענפים שונים )מתוך אתר אילת (. בפעילותו כעסקן ספורט שאף מכנס להיבחר ליו ר ועדת האופניים, שפעלה בהתאחדות לספורט. בחירת היו ר נעשתה על פי מפתח של מספרי הספורטאים באגודות השונות. ערב הבחירות לראשות ועדת האופניים ב הגיש מכנס מספר כרטיסים גדול, והוא הקנה לו את הרוב הדרוש. לביסוס מעמדו נאבק מכנס ברישום הפיקטיבי של ספורטאים שהיה נהוג בהתאחדות ושנועד לגייס קולות לבחירתו של מועמד כלשהו. לאחר בחירתו החליטה ועדת בן-דרור שרק ספורטאי שיתחרה לפחות פעמיים בשנה ייחשב בעל קול להצבעה. בעקבות

129 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 127 החלטה זו התברר שמ- 850 הספורטאים בוועדת האופניים נותרו בפועל 230 ספורטאים בלבד )ריאיון עם ידין מכנס, (. לאחר שהשיג את הרוב הדרוש נבחר מכנס ליו ר ועדת האופניים הארצית. מיום שהחל לכהן כיו ר הוועדה נאבק מכנס לסגירתה של ההתאחדות ולהוצאתם של הענפים לעצמאות. מכנס, שכיהן כיו ר שני המרכזים החדשים, לא פגע רק במרכזי הספורט הפועל ו מכבי אלא גם דחף לפירוקה של ההתאחדות לספורט. אחת הטענות העיקריות של מכנס הייתה נגד הריכוזיות של ההתאחדות, שאכן שלטה שליטה מוחלטת בוועדות הענפים השונים. התקנונים של ההתאחדות לכדורגל ושל ההתאחדות לספורט נוצרו באופן שהנציח את ההגמוניה המשותפת של עסקני שני המרכזים הגדולים הפועל ו מכבי, והם הקשו על כניסתן של קבוצות חדשות )שם(. בשל תפיסתו את אופן ניהולו של הספורט בישראל נוצר מתח בינו ובין מזכ ל ההתאחדות, שמואל ללקין. ללקין ניסה לשמור על מעמדה של ההתאחדות כארגון שמייצג את כל הענפים על פי העיקרון שמור לי ואשמור לך )שם(. מכנס זכה לתמיכה דווקא מיורם אוברקוביץ', כי גם אוברקוביץ' שאף לפרק את המוסד במאבקו בגוורדיה הוותיקה של הפועל. לשם כך פתח במאבק ממושך להוצאת ועדות הענפים לעצמאות ולסגירתה של ההתאחדות לספורט. למאבקם של אוברקוביץ' ומכנס לפירוק ההתאחדות הצטרפו איגודי הספורט השונים ששאפו לעצמאות. מאבק האיגודים לעצמאות בתחילת שנות ה- 60 החלו להישמע קריאות ראשונות להוצאת ענפי הספורט לעצמאות, שעד אז פעלו במסגרת ההתאחדות לספורט והיו נתונים למרותה. באותן שנים ענף הכדורגל היה היחיד שפעל כהתאחדות עצמאית, וב ביקשו ראשי ענף הכדורסל להוציא גם את הענף שלהם לעצמאות. ראשי המרכזים הפוליטיים התנגדו למהלך זה. כל עוד פעלו ועדות הענפים תחת מרותה המוחלטת של ההתאחדות לספורט, הן נשלטו על ידי עסקני המרכזים, שניהלו את המוסד. עסקני המרכזים חששו שכשהאיגודים ייעשו עצמאיים הם יאבדו את זיקתם הפוליטית ולא ישמעו להם )מעריב, (. חבלי הלידה של איגוד הכדורסל העצמאי היו קשים וארוכים. ההחלטה בעניינו של הענף הייתה תלויה בעסקני הפועל, ואלה התקשו לשחרר את הענף מתלותו המוחלטת בהם )מעריב, (. בנושא זה התקיימו ישיבות רבות עם פעילי כדורסל, ובהן הסכימו מנהיגי הפועל להוציא את הענף מרשותם, אולם דרשו להשאיר בידיהם את הזכות להכריע ב החלטות עקרוניות ולנהל את תקציב האיגוד )מעריב, (. הנושא

130 אודי כרמי 128 העיקרי שעלה בדיונים היה תקציב האיגוד. בענף הכדורסל פעלו ב קבוצות ובהן כ- 5,000 שחקנים. הענף העביר מדי שנה לקופת ההתאחדות לספורט 80 אלף ל י. עסקני ההתאחדות, שליחיהם של המרכזים, התקשו לוותר על מקור הכנסה נאה זה ולכן הקשו על המהלך. לטענתם, הפרדה מוחלטת של הכדורסל מן ההתאחדות הכללית תייתר אותו )מעריב, (. לאחר שבע שנות מאבק יצא ענף הכדורסל מרשות ההתאחדות וב נעשה איגוד עצמאי. המאבק הממושך של הכדורסל עודד ענפים נוספים לתבוע את עצמאותם. ב ניסו גם פעילים מענף הכדורעף ומענף השחייה להקים איגודים עצמאיים. עסקני ענף הכדורעף כינסו אספת עיתונאים וציינו בפניהם עובדות ומספרים לחיזוק דרישתם. לטענתם, מספרם של שחקני הכדורעף הרשומים בהתאחדות הוא 5,842, כ- 30% מכלל הספורטאים שהיו רשומים בה. הכנסות הענף הגיעו ל- 49 אלף ל י, ותקציבו היה 107 אלף ל י. כדי להיעשות איגוד עצמאי נדרש הענף לגייס 260 אלף ל י. פעילי הענף סברו שקבלת עצמאות עשויה לתת תנופה להתפתחותו של הכדורעף בישראל ולהעלות את רמתו )מעריב, (. ההתאחדות לספורט לא ראתה בעין יפה את דרישתם של אותם פעילים מענף הכדורעף, והיא זימנה דיון דחוף בנושא זה )מעריב, (. בפברואר 1973 התכנסו רכזי ועדות הענפים בהתאחדות לספורט ודרשו דיון נוסף ורציני בהוצאת כל ועדות הענפים לעצמאות. בכינוס השתתף גם מזכ ל הפועל באותם ימים, יוסף ענבר, ונידונה בו הצעה להפוך את ההתאחדות לפדרציה של איגודים עצמאיים, ושזו תאציל עליהם מסמכויותיה )דבר, (. להתנגדותו של ענבר היו שותפים גם עסקנים מ הפועל וגם מ מכבי. יצחק אופק, מראשי הפועל, הודה כי הקושי בהקמת ההתאחדויות העצמאיות, נעוץ בחשש לגיטימי של התפרקות מאחריות ומרות תנועתית מרכזית )דבר, (. יצחק כספי מ מכבי, שכיהן כיו ר ההתאחדות, הביע בקצרה את דעתו בסוגיית העצמאות: אני סבור גם שלוועדות אין מה להתאונן מבחינת חופש הפעולה שלהן )דבר, (. הנושא ירד זמנית מסדר היום הציבורי, אך כעבור כמה שנים שב אליו. במרס 1978 בישר עיתון דבר על מהפכה כביכול המתחוללת בהתאחדות לספורט, וכוללת רוויזיה פרסונלית. בכתבה דווח על מתן אוטונומיה לחמישה ענפי ספורט: כדוריד, כדורעף, קליעה, שחייה וש י ט. בהמשך הכתבה התברר שלאמתו של דבר האוטונומיה אינה מתן עצמאות מלאה לענפי הספורט הללו אלא אחיזת עיניים בלבד, שנועדה להשתיק את הפעילים שעסקו בהם בהתנדבות. בשנות ה- 80 החריפה התסיסה באיגודי הספורט, והם דרשו בתוקף את יציאתם לעצמאות. התערבותם של ראשי ההתאחדות לספורט בנעשה באיגודים

131 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 129 הגדילה את הניכור ביניהם ובין הפעילים ב שטח. האינטרס של הנהלת ההתאחדות, ובעיקר של העומד בראשה, היה לשמר בכל מחיר את רוח הסכם ה פיפטי-פיפטי )ארכיון ע ש לבון,.)IV ב פרסם עיתון דבר שמרכז הפועל תומך במתן עצמאות לענפי הש י ט, הקליעה והשחייה. מזכירות הפועל אישרה את המלצותיה של ועדה מיוחדת בראשותו של אהרון להב, והיא בחנה את הנושא והטילה על ועדה נוספת להמשיך ולבדוק אותו )דבר, (. ב עלתה שוב הצעה בהנהלת ההתאחדות לספורט להפוך את כל ועדות הענפים לאיגודי ספורט. המשמעות של ההצעה הייתה ניתוקן של הנהלות הענפים מהשפעתם של מרכזי הספורט הפוליטיים, והשארתן בשליטתה של ההתאחדות כארגון-הגג שלהן )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-358(. לקראת האספה הכללית שתוכננה להתקיים בסוף שנת 1989 נערכו שני המרכזים הגדולים הפועל ו מכבי למאבק משותף ברעיון של הוצאת ועדות הענפים לעצמאות. ראשי המרכזים נפגשו וניסו להגיע להבנות בנושאים שעל סדר היום בלא להצביע עליהן. פעילי הענפים השונים הפעילו לחץ גדול על חברי נשיאות ההתאחדות. ב הפועל וב מכבי לא קיבלו את הרעיון שראשי ועדות הענפים, שמונו לעמוד בראש הענפים ולקדמם, ישלטו בנעשה בהם בלי שיהיו כפופים למר ות המרכז. פעילי שני המרכזים נפגשו וסיכמו על האסטרטגיה שבה יחויבו לנקוט לגבי השינויים בהתאחדות )שם, תיק 1-356(. התנגדותם של הפועל ו מכבי לעצמאות האיגודים שיתקה את היוזמה במשך 6 שנים. בינואר 1995 חל שינוי ביחסו של הפועל לעצמאותן של ועדות הענפים, והוא נבע משינוי יחסו של יורם אוברקוביץ' כלפי ההסכמות הרשמיות והבלתי רשמיות בין הפועל ל מכבי. ב- 1 בינואר 1995 דיווח עיתון ידיעות אחרונות על קואליציה היסטורית שנרקמה בין מרכז הפועל ובין מרכז הספורט עוצמה. מכנס כאמור שאף לפרק את ההתאחדות לספורט ולהוציא את ועדות הענפים לעצמאות, וכך לצמצם את תפקידי המוסד לתחום המ נהלי בלבד. אוברקוביץ' צוטט בעיתון כמי שתמך ביוזמתו של מכנס לפרק את ההתאחדות לספורט )ידיעות אחרונות, (. לא זו בלבד שעמדה זו הייתה מנוגדת לסיכום של אוברקוביץ' עם מרכז מכבי, אלא שהיא גם התנגדה לעמדתם של רבים מן העסקנים הוותיקים ב הפועל, שלא רצו לוותר בקלות על מעמדם )ידיעות אחרונות,.) אוברקוביץ' שיחק משחק כפול. מצד אחד, הוא תמך בפומבי ביוזמתו של מכנס לפירוק ההתאחדות לספורט, ומצד שני הוא ניהל משא ומתן עם הפועל על חלוקת התפקידים בהתאחדות ובוועד האולימפי. אוברקוביץ' הרשה לעצמו להיות נדיב כלפי מכבי ביודעו

132 אודי כרמי 130 שלמינויים בהתאחדות לספורט, העומדת בפני סגירה, אין תוקף של ממש. לכן, הוא הציע לנציגם, יחזקאל הרמלך, את תפקיד יו ר הנהלת ההתאחדות ואף חתם על הסכם המאשר את הצעתו )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-356(. ההצעה נועדה לרכך את התנגדות מכבי לתמיכתו ביוזמת מכנס וגם להזכיר לעסקני הפועל הוותיקים, שחפצו בתפקיד, שאינו חייב להם דבר. המאבק הפנימי בין עסקני הפועל הוותיקים ובין אוברקוביץ' הגיע לשיאו בישיבת המרכז שהתקיימה בסוף ינואר הוויכוחים בין הסיעות השונות ב הפועל התרכזו סביב הקיצוץ הצפוי בתקציב המרכז ובפיטוריהם הצפויים של עסקנים ותיקים )ידיעות אחרונות, (. בהמשך הישיבה דנו הנוכחים בהסכמיו של אוברקוביץ' עם מכבי ובשאיפתו לסגור את ההתאחדות לספורט. יו ר ההתאחדות, שמשון בובר, הודיע שלא ייתן יד להסכמיו של אוברקוביץ' עם מכבי : אתה לא יכול להחזיק את השאלטר גם בחברת החשמל וגם בהתאחדות לספורט )שם(. למאבקי הכוח בין ותיקי הפועל ובין אוברקוביץ' נוסף מאבק נוסף. סגן שר החינוך, מיכה גולדמן, החליט לפעול באופן עצמאי וללא שיתוף פעולה מצד המרכזים, ובמהלך ביסוס מעמדו בספורט הישראלי החליט לעצור את הקצבות המדינה למוסדות הספורט. סגן השר ספג ביקורת גם מראשי מכבי. היו ר החדש של ההתאחדות לספורט, נציג מכבי, יחזקאל הרמלך, איים להקפיא את ההכנות האולימפיות של המשלחת האולימפית למשחקי אטלנטה 1996 משום שלדבריו לא העביר גולדמן כספים למוסד )ידיעות אחרונות, ; שם, (. המאבק על הנהגת הספורט הישראלי בין יו ר הוועד האולימפי יורם אוברקוביץ' ובין סגן השר גולדמן החריף. הדברים הגיעו לשיאם כשנפגשו אצל שר החינוך אמנון רובינשטיין. בפגישה נודע לראשונה לאוברקוביץ' על תכנית חמש-שנתית שמכין גולדמן לשינוי מבנה הספורט במדינה. אוברקוביץ' התריס כלפי סגן השר: מי אתה בכלל? מה זה עובדים על תכנית? מי בכלל יודע מזה? שוב אתם עושים דברים במחתרת? )ידיעות אחרונות, (. בתחילת אוגוסט פנה אוברקוביץ' לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, וביקש ממנו להתערב בסכסוך עם גולדמן כדי למנוע מאבקים מיותרים )ידיעות אחרונות, (. הלחץ על גולדמן הניב פרי. במסיבת עיתונאים שבה סגן השר היה אמור לבשר על שינויים מהפכניים במבנה הספורט בארץ, הוא נמנע מהצגת התכנית. לשאלת עיתונאי מדוע הציג בהזמנה למסיבת העיתונאים סעיף על מצב הספורט הישראלי בחמש השנים הקרובות, ענה: זו טעות של העוזר שלי, שלמה )ידיעות אחרונות,.) בפברואר 1995 פרצה שערורייה שהדיה נשמעו בתקשורת חודשים רבים: התברר שאלפי ספורטאים בהתאחדות נרשמו באופן פיקטיבי. הגילוי חיזק את עמדתו של אוברקוביץ' על

133 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 131 פירוקה של ההתאחדות. הרישומים הכוזבים התפרסמו בתקשורת, כשהתגלה כרטיס שחקן של תינוקת בת שנתיים וחצי בענף הג'ודו. הרישומים הפיקטיביים בהתאחדות לספורט לא היו תופעה חדשה. מרכז אליצור היה הראשון שגילה פרצה בתקנון ההתאחדות והחל לרשום ב מכל הבא ליד. המרכז התמקד בענף הג'ודו, ובו נרשמו אלפי ילדים בני 5 6, ורוב רובם לא התחרו מעולם. המטרה הייתה כפולה: להגדיל את כוחו של המרכז באיגוד ואף לכבוש את ראשותו, וכן להגדיל את ההקצבות למרכז מכספי ה טוטו, המחולקים על פי מספר האגודות. בעקבות אליצור הלכו המרכזים האחרים ופתחו בשורת פעולות לרישום פיקטיבי של ספורטאים. אלפי הספורטאים הרשומים באיגודים לא השתתפו מעולם בתחרויות; בענף הג'ודו בלבד הוערך מספרם בכ- 8,000 ספורטאים! )ידיעות אחרונות,.) הפגיעה באמינותה וביוקרתה של ההתאחדות כמוסד המייצג את הספורט במדינה הייתה קשה. באמצע אוגוסט 1995 הודיע אוברקוביץ' רשמית שלאחר משחקי אטלנטה תיסגר ההתאחדות לספורט. העסקנים הוותיקים של הפועל ו מכבי החליטו לפעול נגד עמדתו של אוברקוביץ', שאיים על מעמדם )ידיעות אחרונות, (. יו ר ההתאחדות הרמלך זימן ישיבה עם ראשי הענפים, שידלם להישאר בהתאחדות לספורט ואף הודיע לתקשורת שההתאחדות תמשיך לפעול ולהתקיים כהנהלת-גג לאיגודים שיצאו לעצמאות ושתמשיך לדאוג להגדלת תקציביהם )ידיעות אחרונות, (. אוברקוביץ' הכחיש את הידיעה ובתגובה החליט לזמן אספה משלו עם ראשי האיגודים כדי להסביר להם את היתרונות הגלומים ביציאה לעצמאות מלאה )ידיעות אחרונות, (. בניסיון ליישור ההדורים זומנה פגישה משותפת של הרמלך ואוברקוביץ'. הרמלך נדהם לגלות שלישיבה הצטרף עורך הדין ידין מכנס ומיהר למחות על הצטרפותו הלא צפויה בטענה שמשתתפי הפגישה נקבעו מראש. אוברקוביץ' השיב למחאתו: לכל ישיבה הוא יבוא איתי, ובתגובה החליט הרמלך לפרוש מן הישיבה )ידיעות אחרונות, (. ב מכבי קראו להפסיק את ההידברות עם אוברקוביץ' לנוכח שיתוף הפעולה שלו עם מכנס: לדבריהם, שיתוף פעולה עמו הוא בבחינת מחדל לספורט הישראלי )ארכיון מכבי ע ש יקותיאלי, תיק 1-35(. ימיה האחרונים של ההתאחדות לספורט בעוד יו ר ההתאחדות לספורט, יחזקאל הרמלך, מנהל מלחמת מאסף על קיומה של ההתאחדות, הופיע סגן שר החינוך, מיכה גולדמן, בטקס חלוקת פרסי משרד החינוך לספורטאים והצהיר: אני שמח, שבסוף השנה הזו ייעלם סוף-סוף השריד האחרון של

134 אודי כרמי 132 הקומוניזם בישראל ההתאחדות לספורט )ארכיון 'מכבי' ע ש יקותיאלי, תיק 1-356(. בתגובה מיהר הרמלך לאיים בהשבתת כל ענפי הספורט. אריה מליניאק, עיתונאי ומאמן כדורסל, שחקר את התנהלות הספורט בישראל, צפה מן הצד בקרב המאסף שניהל בחודשים האחרונים יחזקאל הרמלך. מאבקו לשמר את המוסד שעמד בראשו, בניגוד לעמדותיהם של אוברקוביץ' וסגן השר גולדמן, היה אבוד מראש. כך תיאר מליניאק את פרפורי הגסיסה של ההתאחדות: מדובר במאבקי שליטה וכוח, כאשר הקוזאק הנגזל הרמלך, מנסה להנציח את שליטתו בגוף, שאבד עליו הכלח, והוא קרא להפרדת הספורט מן הפוליטיקה: הגיע הזמן שספורטאי עבר ואנשי מ נהל, כלכלה וציבור ינהלו את הספורט )ידיעות אחרונות, (. שמואל ללקין, שמאז 1962 כיהן בתור מזכ ל ההתאחדות לספורט והיה לדמות הדומיננטית בה, נותר בודד במערכה על ההתאחדות. במשך השנים ניסה ללכת בין הטיפות ולתמרן בין עסקני הפועל ו מכבי. זמן מה הוא חש שהאדמה בוערת תחת רגליו. לאחר עשרות שנות הגמוניה בספורט הישראלי קמו אגודות מתחרות, והן לא נזקקו עוד לשירותי המרכזים ולניהולה של ההתאחדות לספורט כארגון-גג. ראשי הוועד האולימפי ניסו לשכנע את ראשי ההתאחדות לספורט לפתוח את שעריה בפני ענפי ספורט נוספים כדי שלא לזעזע את מוסדות הספורט בישראל. יצחק אופק, שנבחר ב למזכ ל הפועל ובמקביל ליו ר הוועד האולימפי וכיהן בתפקיד זה עד 1991, האשים את ללקין בכך שסירב לקבל ענפים חדשים )אופק, 1997, עמ' 8(. מסמך שפרסם שמואל ללקין מאשר במקצת את טענתו של אופק. בדצמבר 1990 שלח ללקין נייר עמדה לכמה פעילים מרכזיים בספורט הישראלי. נייר העמדה ביטא את חששותיו של ללקין מפני קריסת המוסד שעמד בראשו. מצד אחד, ללקין התנגד להצטרפותם של ענפים נוספים להתאחדות. מצד שני, הוא הציע לספח להתאחדות את הענפים העצמאיים )כדורגל, כדורסל וטניס(, אך הצעתו זו לא הייתה ריאלית. ללקין הציע שהמוסד ישמש מוסד גג מוכר לכל ענפי הספורט אשר יוסכם עליהם )הארכיון ע ש נשרי, תיק ללקין(. התגובות למסמך היו צוננות. האלוף )במיל'( אהרן דורון, שכיהן בתור יו ר ההתאחדות לספורט בשנות ה- 70, לא היה שותף להתלהבותו של ללקין )שם(. גם גלעד ויינגרטן, מן הדמויות הבולטות בספורט הישראלי, היה ספקן )שם(. ללקין, שנותר לבד במערכה על קיומה של ההתאחדות לספורט, ניסה לבצע מהלך שישאיר בידיו את השליטה באיגודים, ול ו רק באופן חלקי, וכך ישמור על משרתו בתור מנכ ל המוסד. ללקין הציע לאיגודים אוטונומיה מקצועית במסגרת ההתאחדות בתור ארגון-גג שיעניק להם שירותים בירוקרטיים. כדי להוציא לפועל את התכנית ניהל ללקין משא ומתן עם ראש עיריית הרצליה דאז, אלי לנדאו, על העברתה של ההתאחדות לעירו. ללקין קיווה לכלול בהתאחדות גם את

135 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 133 ענפי הכדורגל והכדורסל, ומעבר המשרדים להרצליה נועד לחלץ את המוסד מידיהם של המרכזים הפוליטיים ולהעמידו בפיקוח משותף של העירייה ושל הנהלת ההתאחדות. לנדאו ניאות להעמיד ללא תמורה שטח גדול לטובת המיזם החדש מתוך תקווה שמעבר המוסד יסייע לפתח את העיר )ריאיון עם שמואל ללקין, (. מרכזי הספורט הפועל ו מכבי נרתעו מן המיזם, ובייחוד התנגד לו יורם אוברקוביץ'. הפקעת ההתאחדות לספורט מתחום השפעתו הייתה עלולה לפגוע ביכולתו לשלוט בנעשה בספורט. המאבק על התכנית נמשך כשנה. ההסכם בין ההתאחדות לספורט לעיריית הרצליה היה אמור להיחתם בישיבה חגיגית בשנת 1995, אך כשהגיע יום החתימה עדיין לא היה ברור אם אכן ייחתם. ללקין סיפר על שאירע בישיבה המכריעה: בשלב מסוים הגיע אוברקוביץ' ואמר שמי שיצביע יוצא מ'הפועל'. גם 'מכבי' קיבלו הוראה. כשאנשי 'מכבי' ראו ש'הפועל' לא מצביע גם 'מכבי' לא הצביעו )שם(. שלומית ניר-טור, שחיינית שהשתתפה בשני משחקים אולימפיים )מקסיקו ומינכן( וכיום פעילה בהנהגת הספורט הנשי בארץ, נכחה בישיבה ותיארה את שאירע: זה היה הזוי. ליורם היה כוח בלתי רגיל. בלי לדבר הרבה ובלי להתייעץ, נתן הוראה וכל מי שהיה קשור ל'הפועל' הצביעו נגד זה )ריאיון עם שלומית ניר-טור,.) בינואר 1996 התקיימה אספה כללית של ההתאחדות ובה הכריזו 18 איגודי הספורט על עצמאותם. האספה הכללית הסוערת הייתה הפרק האחרון בהיסטוריה של ההתאחדות לספורט. הלחץ מ למטה של הוועדות הארציות של ענפי הספורט והלחץ מ למעלה של מרכזי הספורט הפועל ו מכבי היו גדולים מנשוא. ללקין לא זכה לתמיכה ממלכתית. ב- 1 בינואר בישרה העיתונות: משרדי האיגודים בהתאחדות לספורט סגורים מהיום )ידיעות אחרונות, (. המוסד הבולט ביותר בספורט הישראלי התפרק לאחר 65 שנות פעילות. כך תיאר ללקין את סגירת המוסד, שבראשו עמד במשך 34 שנים: כשראו שההתאחדות מתפרקת אנשים עזבו לפני שפירקו רשמית ולא נשארו לסגור את הדלת )ריאיון עם שמואל ללקין, (. סיכום ההתאחדות לספורט הייתה במשך 65 שנים המוסד החזק והדומיננטי ביותר בספורט הישראלי. ההתאחדות שימשה מסגרת לאיגודי הספורט בענפים האולימפיים. בנשיאות ההתאחדות ובראשות הענפים שפעלו בה כיהנו נציגי מרכזים פוליטיים, והם ייצגו את האינטרסים של שולחיהם. בשנת 1951 נחתם הסכם בין שני המרכזים הגדולים, הפועל ו מכבי, הסכם שכונה פיפטי-פיפטי. על פי ההסכם, ההתאחדות לספורט נשלטה על ידי עסקנים

136 אודי כרמי 134 פוליטיים, והם דחקו את רגלי בית ר ו אליצור. גם כשבוטל הסכם ה פיפטי-פיפטי המשיכו הפועל ו מכבי לשתף פעולה ביניהם ולשלוט בהתאחדות לספורט ובמשאביה. החלטות רבות של ההתאחדות ושל האיגודים המסונפים לה הושפעו מלחצים פוליטיים. לעתים קרובות הנחו שיקולים אלו כלומר, שמירת האיזון בין המרכזים את החלטותיהם בנושאים מקצועיים. במאמר זה דנו בשני תהליכים עיקריים שהביאו ב לפירוקה של ההתאחדות לספורט בישראל. התהליך הראשון שבו דנו היה תהליך ההפרטה של המשק הציבורי שהחל בישראל בשנות ה- 80. תהליך זה התעצם בשנות ה- 90, והוא השפיע גם על הספורט והתבטא במעבר מ מודל פוליטי ל מודל מסחרי-מקצועני. המעבר בא לידי ביטוי בעיקר בהתרופפות הקשר בין מרכזי הספורט הפוליטיים לאגודות הספורט. אחד הגורמים שהאיצו את התהליך היה בחירתו של חיים רמון למזכ ל ההסתדרות. רמון הפריט רבים מנכסיה והסיר את חסותו ממרכז הפועל. הכדורגל ובעקבותיו ענפי ספורט אחרים, שנשלטו עד אז על ידי תנועות פוליטיות, החלו להתמסחר ולהתמקצע. מגמה זו באה לידי ביטוי בהקמת מרכז הספורט עוצמה על ידי עורך הדין ידין מכנס. עוצמה הייתה גוף א-פוליטי, והיא תבעה הקצבות מכספי ההימורים כפי שהוענקו כספים אלו למרכזי הספורט ולהתאחדות לספורט. כשמכנס נתקל בסירוב לתביעותיו פנה לערכאות משפטיות וזכה בהן. לשם יישום החלטות בית המשפט הוקמה ועדה בראשות השופט בן- דרור. הוועדה הגישה את מסקנותיה ב וקבעה שיש להעביר את כספי ההימורים לקבוצות ללא תיווך המרכזים. מסקנות הוועדה לגבי ההתאחדות לספורט היו חמורות: ההתאחדות לא תיהנה יותר מכספים אלו. ידין מכנס, מייסד עוצמה, החל לפעול גם במישור הפוליטי כדי לערער על ההגמוניה של הפועל ו מכבי בהתאחדות לספורט. מכנס חתר להשיג רוב אלקטורלי באיגוד האופניים ומונה ליו ר הענף. כש עוצמה צברה כוח פוליטי ופיננסי החלו הפועל ו מכבי לחזר אחרי מכנס וליצור עמו קואליציה כדי להשיג יתרון. התהליך השני היה תביעת איגודי הענפים לצאת לעצמאות. במקביל להקמת עוצמה תבעו איגודי הספורט לצאת מחסותה של ההתאחדות לספורט ולהתנהל באוטונומיה ניהולית, ללא התערבות מ למעלה. תביעתם לניהול עצמי נשמעה כבר בשנות ה- 60, אולם עד שנות ה- 90 נהנו רק ענפי הכדורגל והכדורסל מזכות זו. בשנות ה- 90 הפעילו פעילי האיגודים לחץ על מוסדות הספורט כדי לאפשר להם לצאת מן ההתאחדות לספורט ולנהל את הענפים ללא התערבותה. ראשי האיגודים זכו לתמיכה מיורם אוברקוביץ'. בתחילת שנות ה- 90 אוברקוביץ' היה הדמות הדומיננטית ביותר בספורט הישראלי.

137 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 135 שאיפתו להעביר את מרכז הכובד מן ההתאחדות לספורט לוועד האולימפי עלתה בקנה אחד עם שאיפותיהם של האיגודים לעצמאות. גם האחראי על הספורט מטעם הממשלה, סגן שר החינוך מיכה גולדמן, תמך בעצמאות האיגודים. ראשי ההתאחדות לספורט חששו לאבד את מעמדם בתור מנהיגי הספורט בישראל, ותקופה ארוכה הם נאבקו על המשך קיומו של המוסד. כחלק מן המאבק הציעו לשנות את ייעודה ואת צביונה של ההתאחדות. מזכ ל ההתאחדות, שמואל ללקין, ניסה במהלך נואש להעביר את ההתאחדות להרצליה ולהוציא אותה מהשפעת המרכזים. יורם אוברקוביץ' סיכל את המהלך, וב- 1 בינואר 1996 נסגרה ההתאחדות לספורט. איגודי הספורט נקלעו למצב מעורפל מבחינה משפטית. מצד אחד, הם לא השתייכו יותר להתאחדות משום שהיא נסגרה. מצד שני, הם עדיין לא נרשמו כעמותות עצמאיות. הספורטאים לא היו מבוטחים והמאמנים הלאומיים פוטרו ולא ידעו אם יועסקו בעתיד )ידיעות אחרונות, (. במשך ארבעה חודשים השתרר תוהו ובוהו בספורט הישראלי. רק בחודש אפריל 1996 החל הוועד האולימפי, שבינתיים נעשה המוסד הדומיננטי בספורט הישראלי, להעניק שירותים לאיגודים העצמאיים במקום ההתאחדות לספורט שנסגרה )הארכיון ע ש נשרי, תיק 5.18/21(. החלטה זו ביטאה את השינוי המבני שהתחולל בספורט הישראלי. מקורות ארכיונים: ארכיון לחקר תנועת העבודה ע ש פנחס לבון פרוטוקול ישיבת ועדת האגרוף ) (,,IV עמ' 2. ארכיון מכבי ע ש יוסף יקותיאלי פרוטוקול ישיבת הנהלה של מזכירות מכבי ) (, תיק 1-036, עמ' 2. פרוטוקול ישיבת הנהלה של מזכירות מכבי ) (, תיק , עמ' 1. פרוטוקול ישיבת הנהלה של מזכירות מכבי ) (, תיק 1-036, עמ' 3. פרוטוקול מזכירות מכבי ) (, תיק 1-358, עמ' 1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק 1-358, עמ' 1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מרכז מכבי ) (, תיק , עמ' 2. פרוטוקול ישיבת מזכירות מרכז מכבי ) (, תיק 1-358, עמ' 3. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק 1-358, עמ' 1.

138 אודי כרמי 136 פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק 1-358, עמ' 2. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק , עמ' 1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 14 ) (, תיק 1-358, עמ' 5. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 18 ) (, תיק 1-358, עמ' 1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 22 ) (, תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 22 ) (, תיק 1-358, עמ' 3. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 25 ) (, תיק 1-358, עמ' 2. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 26 ) (, תיק 1-358, עמ' 2-1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 33 ) (, תיק 1-356, עמ' 3. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי מ/ 39 ) (, תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 31 תיק פרוטוקול ישיבת הנהלה של מזכירות מכבי ) (, 5/34 תיק , עמ' 1. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 8/34 תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 34/13 תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 34/14 תיק 1-356, עמ' 2. פרוטוקול המפגש עם ח כ דן תיכון ) (, תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, תיק 1-356, עמ' 2. פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 34/17 תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 34/18 תיק פרוטוקול ישיבת מזכירות מכבי ) (, 34/23 תיק 1-356, עמ' 2. הארכיון ע ש צבי נשרי במכון וינגייט פרוטוקול ישיבת מזכירות הפועל ) (, מס' 27/89, תיק 5.42/16, עמ' 2. שמואל ללקין, עת לשינוי מבני ) (, תיק ללקין. ויינגרטן אל ללקין, תגובתי למסמך שלך 'עת לשינוי מבני בטרם קריסה' ) (, תיק ללקין, עמ' 2. דורון אל ללקין ) (, תיק ללקין, עמ' 1. דו ח ועדת השופט )בדימוס( בן-דרור )נובמבר 1994(, תיק 5.41/1, סעיף 9 /א'-ו', וכן סעיף 10, עמ' פרוטוקול ישיבת נשיאות הוועד האולימפי ) (, תיק 5.18/21.

139 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 137 עיתונות: דבר פוקס, י'. מקצה המסלול: עצמאות. עמ' רכזי ועדות בהתאחדות לספורט מבקשים עצמאות. עמ' דגון, ב'. השאיפה לעצמאות עדיין פועמת ב- 16 הענפים של ההתאחדות לספורט. עמ' תקנון הענפים האוטונומיים נבדק בהתאחדות לספורט. עמ' 4. חרות התאחדות הספורט אינה ממלאת אחר הנחיותיה של ועדת דורי. עמ' עו ד א. נאמן מנסח את לקחי טוקיו ומתריע על השתלטות הפועל על ההתאחדות לספורט. עמ' 3. ידיעות אחרונות חזני, ג'. מסתמן: מרכז הפועל יתמוך ביוזמת עוצמה להוצאת האיגודים לעצמאות. עמ' חזני, ג'. גולדמן: ב- 1 בינואר 96 לא תהיה התאחדות לספורט. עמ' חזני, ג'. מרכז הפועל דחה את הצעת התקציב שאושרה בדירקטוריון. עמ' חזני, ג'. ללקין: חייבים להילחם בתופעה, זה כבר הגיע לממדים נוראיים. עמ' חזני, ג'. גולדמן הוא הקברן של הספורט במדינת ישראל חזני, ג'. ההתאחדות לספורט: כסף או שביתה. עמ' חזני, ג'. גולדמן: אנו מכינים תכנית רב-שנתית. אוברקוביץ' בתגובה: מי אתה בכלל?. עמ' חזני, ג'. אוברקוביץ' פנה לרבין: עצור את מיכה גולדמן. עמ' חזני, ג'. גולדמן לא הציג את תכנית החומש שלו. עמ' חזני, ג'. אוברקוביץ': ההתאחדות תפסיק לתפקד כשהאיגודים יצאו לעצמאות. עמ' אוברקוביץ' והרמלך ממשיכים להילחם. עמ' חזני, ג'. אוברקוביץ': ההתאחדות לספורט לא תפעל כהנהלת-גג לאיגודים העצמאיים. עמ' 9.

140 אודי כרמי חזני, ג'. פוצצה ישיבה בין ראשי הפועל ו מכבי בהתאחדות לספורט. עמ' חזני, ג'. גולדמן על ההתאחדות לספורט: השריד האחרון של הקומוניזם. עמ' חזני, ג'. משרדי האיגודים בהתאחדות לספורט סגורים מהיום. עמ' מליניאק, א'. בלי לחיצות ידיים. עמ' 6. מעריב פורת, י'. בעד ונגד עצמאות לכדורסל. עמ' פז, א'. מרכזי הספורט אינם ששים נוכח הקמת התאחדות הג'ודו. עמ' אותה הגברת בשינוי אדרת. עמ' כהנא, י'. את העצמאות לכדורסל תקבע ועדה מיוחדת. עמ' כהנא, י'. מרכזי הספורט יתבעו עצמאות מוחלטת לכדורסל. עמ' ענף הכדורסל דורש עצמאות. עמ' כהנא י'. בעקבות הכדורסל עצמאות גם לכדורעף ולשחייה. עמ' כ- 30 רוכבי אופניים צעירים. עמ' ביגמן, ב'. מרכז הפועל הרחיק את הרניק ל- 6 שנים ; הרניק: כמו ברוסיה. עמ' ביגמן, ב'. אופק פועל למניעת חברותו של הרניק בוועד האולימפי. עמ' 24. ראיונות: ריאיון עם שמואל ללקין ) ( נערך ע י אורי זמרי וישראל פז, ארכיון ע ש נשרי במכון וינגייט. ריאיון עם ידין מכנס ) ( נערך ע י אורי זמרי ובתיה אור, ארכיון ע ש נשרי במכון וינגייט, תיק 5.42/16. ריאיון עם שמואל ללקין ) ( נערך ע י אודי כרמי. ריאיון עם שלומית ניר-טור ) ( נערך ע י אודי כרמי. ספרים ומאמרים: אופק, י' )1997(. הספורט בישראל 1996/7. תל אביב: המכון הישראלי למנהל ספורט. בן ישראל, ט' )2010(. מהלכה למעשה סיפורה של תרבות הגוף בתרבות הארץ- ישראלית. תל אביב: מכון מופ ת.

141 מהתאחדות לספורט לאיגודי ספורט עצמאיים 139 בן פורת, א' )2002(. ממשחק לסחורה הכדורגל הישראלי באר שבע: המרכז למורשת בן גוריון. גיל, ע' )1977(. סיפורו של הפועל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומרכז הפועל. גלעדי, ד' )1984(. תל אביב בעלייה הרביעית. בתוך מ' נאור )עורך(, תל אביב בראשיתה )עמ' 77 84(. ירושלים: יד בן צבי. חלמיש, א' )1998(. חישוקיה של חברה וולונטרית: מוסדות, מפלגות ארגונים )יחידה 3 בקורס: מ בית לאומי ל מדינה בדרך (. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. חריף, ח' )2011(. ציונות של שרירים. ירושלים: יד בן צבי. ליסק, מ' )2009(. עיונים בהיסטוריה חברתית של ישראל. ירושלים: מוסד ביאליק. פז, י' )1968(. כדורסל בישראל תל אביב: מכון וינגייט. קאופמן, ח' )2002(. מכבי מול הפועל היווצרותו של הפילוג הפוליטי בספורט בארץ- ישראלי. בתוך ח' קאופמן וח' חריף )עורכים(, תרבות הגוף והספורט במאה ה- 20 )עמ' (. ירושלים: יד בן צבי. קאופמן, ח' )2003(. חלפו ימי הפיפטי-פיפטי. פנים, , שפירא, א' )תשנ ה(. היסטוריה מדינית של היישוב בתוך מ' ליסק, א' שפירא וג' כהן )עורכים(, תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה )חלק ב( )עמ' 1 117(. ירושלים: מוסד ביאליק.

142 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל בתיה בן הדור תקציר במחקר מוצג תהליך אימון מנהלים )coaching( ככלי להערכה סמויה של המתאמנים. המחקר התבסס על ניתוח 79 תמלילים של מפגשי אימון עם מנהלי ביניים, מנהליהם ומנהלות משאבי אנוש ב- 8 ארגונים בישראל, והוא התמקד בבחינת תפיסותיהם בנושא זה. ממצאי המחקר מעידים על עוצמת הפרקטיקה של אימון ככלי להערכת תפקוד בארגון ועל מרחב האילוצים שבו מתבצע תהליך האימון. בדיון מומשגים ממצאי המחקר מתוך פרספקטיבה של יחסי כוח בארגון, וכן מובאות בו משמעויות אפשריות שלהם. מילות מפתח: אימון מנהלים, פיתוח מנהלים, הערכת תפקוד בארגון, ישראל, מחקר איכותני. מבוא המחקר בתחום אימון מנהלים )coaching( בארגונים עוסק בדרך כלל בנקודת מבט המתמקדת בתועלת שניתן להפיק מאימון. כמקובל בתחום האימון והייעוץ הארגוני, מתפרסמים בכתבי עת תיאורי מקרים ומחקרים שנכתבו על ידי מאמנים מקצועיים או בשיתופם, ובמידה כזו או אחרת הם משווקים את מרכולתם בכמה נושאים, למשל אסטרטגיות אימון, העצמת מנהלים וההישגים שמושגים בתהליכי האימון. בעבודתי כמאמנת גיליתי שבעיני ארגון שמעסיק מאמנים למנהליו, תהליך האימון כרוך בתהליך אחר השייך לעולם תוכן שונה תהליך ההערכה. במהלך האימון מתבצעת הערכה ברבדים שונים של עבודת המנהל המתאמן, אולם הערכה זו אינה מתבצעת באופן גלוי כי אם באופן סמוי הנסתר מן העין. מחקר זה ינסה לבחון אם וכיצד תהליך אימון המנהלים הוא כלי להערכה סמויה של תפקוד המנהל, והוא יתמקד בבחינת תפיסות המנהלים המתאמנים ונציגי הארגונים )מנהלים בכירים ומנהלות משאבי אנוש( בנושא זה. במאמר אבקש להצביע על יחסי הגומלין המורכבים בין אימון מנהלים בארגונים ובין השימוש באימון ככלי הערכה סמוי להערכת המתאמן. כדי להבין את מרחב הציפיות והאילוצים שבו מתבצע תהליך האימון, נותחו תמלילים של מפגשי אימון עם מנהלי ביניים ונבחנו יחסי הגומלין בין תהליך האימון 140

143 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 141 לתהליך ההערכה הארגוני. במאמר יוצגו כמה מן התפיסות הקיימות בארגונים שנחקרו, ובהן יחסם של המנהלים המתאמנים לתהליך האימון כתהליך הערכה. רקע אימון מנהלים בארגונים מקורו של מושג האימון הוא מתחום הספורט, ועל אף התרחבות השימוש במושג בתחומים ובהקשרים אחרים, הוא עדיין נאמן למשמעותו המקורית, כלומר תהליך ליווי לאדם הרוצה לשפר את יכולותיו בתחומים שונים בעזרת אדם אחר המסייע לו לעשות זאת. יש שיטות אימון רבות מאוד, וגם היכולות שהאימון מיועד לשפר הן רבות ומגוונות, ובהן יכולות בתחומים אישיים, כגון אימון למציאת אהבה, לחיזוק הזוגיות, לגידול ילדים, להתפתחות אישית או להתעשרות, וכן יכולות בתחומים הקשורים לתעסוקה, כגון מציאת עבודה, השגת קידום בה או יצירת קשרים מקצועיים )2009 Medsker,.)Cassidy & הפדרציה הבין-לאומית לאימון Federation( )ICF International Coaching מגדירה אימון מקצועי כמערכת יחסים מקצועית ומתמשכת המסייעת לאנשים להפיק תוצאות יוצאות דופן בחייהם, בקריירה שלהם או בעסקיהם. באמצעות תהליך האימון הלקוחות מעמיקים את למידתם ומשפרים את ביצועיהם ואת איכות חייהם. בכל מפגש הלקוח בוחר את מוקד השיחה, והמאמן מאזין לו ושואל שאלות מנחות. אינטראקציה זו יוצרת בהירות ומניעה את הלקוח לפעולה. אימון מקדם את הלקוח על ידי העמקת המודעות שלו והתמקדות במקום שבו נמצא הלקוח כיום לעומת המקום שבו הוא רוצה להיות בעתיד. התוצאות נובעות מבחירות הלקוח, מכוונותיו ומפעולותיו, והן נתמכות על ידי מאמצי המאמן ויישום תהליך האימון 2009(.)ICF, אימון מנהלים היא אחת הפרקטיקות לפיתוח המשאב האנושי בארגון, והיא מסייעת לשיפור תפקוד המנהלים בו. בדרך כלל פרקטיקה זו מנוהלת על ידי הארגון וממומנת על ידיו. מנהלים שפונים באופן פרטי למאמנים בדרך כלל אינם נכללים בקטגוריית "אימון מנהלים" כי אם בקטגוריות אחרות, כגון "אימון לקריירה", "אימון לחיים" או אימון אחר. השימוש בפרקטיקת אימון המנהלים מתרחב מדי שנה. בונו ואחרים Purvanova,( Bono, Peterson, 2009 )Towler, & מציינים שבשנת 2007 נרשמו באופן רשמי לפחות 30,000 מאמנים בתחום הניהול ברחבי העולם, ובשוק מאמני המנהלים בארגונים ההכנסות בשנה זו היו גבוהות ממיליארד דולר. חוקרים שחקרו את נושא אימון המנהלים הגדירו אותו בהגדרות דומות למדי. בונו ואחרים )2009 al., )Bono et למשל הציעו את ההגדרה הבאה לאימון מנהלים:

144 בתיה בן הדור 142 תהליך למידה אישי הכרוך בסדרת אינטראקציות אישיות בין מנהל למאמן מחוץ לארגון. באימון מצטייד המנהל בכלים, בידע ובהזדמנויות לפתח את עצמו ולשפר את האפקטיביות האישית שלו. שינוי התנהגותי מתמשך הוא היעד האולטימטיבי של תהליך אימון מנהלים. אופנת אימון המנהלים לא פסחה גם על ישראל. כפי שמתרחש בשאר העולם, גם בישראל תהליכי אימון למנהלים בארגונים נעשים נפוצים יותר ויותר. מאות ארגונים, בעיקר כאלה המשקיעים בתחום פיתוח המנהלים, מעסיקים מאמנים חיצוניים מתוך אמונה שתהליך זה ישפר את כישורי הניהול של מנהליהם בכל דרגות הניהול. חוקרים רבים סבורים כי תהליך האימון משפר את ביצועי המתאמן ואת מיומנותו בתחומים שונים,2007( Phillips.)Bono et al., 2009; לדעת מקדרמוט ואחרים McDermott,( Newton, 2007,)Levenson, & ניהול האימון משפר לא רק את ביצועי המתאמן אלא משפיע גם על ביצועי הארגון כולו. כמה ניסיונות התבצעו כדי להעריך את התועלת שבתהליך אימון המנהלים ולמדוד את ה- ROI )בחינת ההחזר על השקעה, )Return On Investment שלו,2007( Phillips.)McGovern et al., 2001; Phillips,2007; Phillips & חוקרים שניסו למדוד את התועלת מאימוני מנהלים השתמשו בכלים שונים, כגון הערכת המנהלים המתאמנים את התועלת מן האימון )2001 al., )McGovern et והערכתה על ידי מאמנים )2009 al.,.)coutu et עם זאת, ככל שאר הכלים לפיתוח אישי, קשה מאוד למדוד ולבודד את התועלת מן התהליך )2001 al.,.)mcgovern et הקושי לעמוד על הרווחיות הכלכלית של התועלת מאימון גורם לעתים תסכול אצל גורמים שונים בארגונים )ובייחוד לגורמים המשלמים על התהליך( ואף לפקפק בתועלתו )1991 Phillips,.)Berge, ;2008 ייתכן שתסכול זה הוא הגורם למעקב צמוד של הארגון אחר המתאמנים ואחר תהליך האימון כדי לנסות להעריך את התועלת הטמונה בו. במאמר זה אדגים כיצד הניסיון להעריך את התועלת שבאימון המנהלים הופך לתהליך הערכה סמויה של התפקוד בארגון. מחקרי הערכת תפקוד בארגון והקשר בינם למחקרי אימון תהליך הערכת תפקוד בארגון הוא תהליך מובנה הבוחן את ביצועי העובדים המועסקים בו )2011 Manroop,.)Mckenna, Richardson, & מדובר במהלך ארגוני רחב הכולל תכנון מראש של התהליך, לרבות הצבת מטרות לתהליך ההערכה, בחירת תבנית הערכה ואופן הערכה בארגון, הכנת טופס הערכה, הדרכת מעריכים ומוערכים, ביצוע ההערכות כך שיכלול מתן משוב, הצבת יעדים, והעברת הנתונים למשאבי אנוש לשם תכלולם והסקת

145 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 143 מסקנות ארגוניות. תהליך הערכת תפקוד מסתיים לעתים קרובות בתוצאות מעשיות, כגון תגמול המוערך או קידומו )צינר ורבנו, 2009(. תהליכי הערכת תפקוד בארגון נחקרו במחקרים רבים, החל במחקרים על שיטות ותבניות הערכה 1994( Kane, )Campbell, Dunnette, Arvey, & Hellervik, 1973; וכלה במחקרים הבוחנים את יישום ההערכות בארגונים שונים Cleveland,( Murphy & 1991(. רבים מחוקרי תחום הערכת התפקוד בארגון שאפו להגדיר חוקים וכללים שיהיו נכונים למגוון רחב של מערכות להערכת תפקוד בארגונים, ומחקרים רבים בתחום זה נערכו בשיטות כמותניות והתמקדו ב- relationship,cause-effect במחקר כמותני ובחשיבה לינארית 2005( Moore,.)Latham, Almost, Mann, & כמה חוקרים ביקרו את הגישה הכמותנית והפוזיטיביסטית למחקרי הערכת תפקוד בארגון );1984 Cooke, Banner & Ludwig, 1990 )Longenecker & וטענו שהאופי האובייקטיבי והכמותני של מחקרי הערכת התפקוד בארגון אינו משקף נאמנה את ההתרחשות בארגונים, המושפעת בעיקר מיחסי כוח פוליטיים. אמנם היו חוקרים שניסו להבין את נושא הערכת התפקוד בארגון מפרספקטיבה של פוליטיקה ארגונית במחקרים כמותניים )למשל: Latham, Tziner, Haccoun, 1996,)Prince, & אבל בדרך כלל השיקולים הפוליטיים שמעורבים בהערכה מודגמים באופן חי ומוחשי באמצעות תיאורי מקרה. בתיאור חקר מקרה study( )case שמציג ברלו )1989 )Barlow, הוא מתאר כיצד מטרתו הגלויה של תהליך הערכת התפקוד בארגון שחקר הייתה הערכת ההישגים הניהוליים וההגעה למטרות שהוצבו, אך למעשה מתהליך ההערכה עלה שקבלת קידום בארגון נבעה מתהליכים פוליטיים הרבה יותר מאשר קריטריונים "אובייקטיביים"; חברי ההנהלה הבכירה הגנו על הכניסה להנהלה, תוך התבססות על תהליך הערכת התפקוד בארגון באופן שהוא יותר פוליטי מענייני. יש הבדלים מוב נים בין תהליך הערכת התפקוד לתהליך אימון מנהלים: אימון הוא תהליך אישי המיועד לאוכלוסיית מנהלים ספציפית, והוא מתמקד בעיקר בנקודות הקשורות לנושאי ניהול שאותן המנהלים שואפים לשפר. בניגוד להערכת התפקוד בארגון, שהיא תהליך כלל ארגוני, האימון מותנה בהסכמת המתאמן, והצלחתו תלויה מאוד בכימיה שנוצרת בין המאמן למתאמן )2009.)Scoular, גם תוצאותיו של תהליך האימון הן "נזילות" יותר וקשות יותר למדידה 2009(.)Peterson, בסקר שערכו קאוטו ואחרים 2009( al., )Coutu et נבדקו 140 מאמנים של מנהלים מובילים במשק האמריקאי, ונמצאה בו אי-אחידות באופן הדיווח על האימון ובאופן מדידת תוצאותיו. עם זאת, לתהליך הערכת תפקוד מנהלים ולתהליך אימון מנהלים יש מטרה משותפת שיפור

146 בתיה בן הדור 144 תפקוד המנהל )2009 Lane,.)Hooijberg & אלא שאם בחינת תפקודו של המנהל והערכתו הן חלק מובנה בתהליך הערכת התפקוד בארגון, באימון ההערכה סמויה יותר ומסתתרת מתחת לפני השטח. בונו ואחרים )2009 al., )Bono et טוענים כי רוב המאמנים סבורים שיש צורך בהערכה אישית assessment( )individual של המנהלים המתאמנים, אך יש חילוקי דעות לגבי מה צריך להעריך, כיצד לבצע את ההערכה, ומי יקבל אותה מנהלו הישיר של המתאמן, מנהל בכיר יותר או משאבי אנוש. המסקנה מדבריהם היא שלעתים יש פער בין מטרתו הגלויה של תהליך האימון שיפור ביצועי המנהלים ובין הציפייה מתחת לפני השטח שהאימון ישמש גם כלי להערכת ביצועיו של המנהל המתאמן ולהעברת תוצאות הערכה זו לארגון. נוסף על כך, נראה שמתאמנים ומנהלים רבים תופסים את האימון עצמו כדרך להערכת ביצועיהם Vickers( Bavister, 2005 &(. על בסיס מחקרים אלו יש יסוד להאמין שתהליך האימון בארגון משמש כלי הערכה סמוי לבחינת תפקודו של המנהל המתאמן. הערכה סמויה המישור הסמוי הוזכר פעמים רבות בהקשר לחקר ארגונים. שיין )1996 )Schein, טען כי בכל תרבות ארגונית יש רבדים גלויים שבהם מבחין גם מי שמגיע לארגון לזמן קצר, ורבדים סמויים שמתגלים רק למי שנמצא זמן ממושך בארגון. הרבדים הסמויים הם המשמעותיים ביותר וכוללים את ערכי היסוד של כל תרבות ארגונית. למרות חשיבותם, קשה מאוד לזהות ולאפיין אותם, ולכן המישור הסמוי נחקר פחות מן המישור הגלוי. מחקר הארגונים ניסה בעיקר לאפיין את הידע הסמוי knowledge( )tacit של העובדים )1962.)Polanyi, פולני טען כי "אנו יודעים יותר ממה שאנו מסוגלים לומר"; הוא התייחס בעיקר לידע פרקטי של "איך לבצע" וטען כי הידע ספציפי להקשר מסוים בתפקיד או בסיטואציה כלשהי. נונקה )1994 )Nonaka, טען כי ידע סמוי בארגון הוא ידע סובייקטיבי המורכב מתובנות, מכוונות ומתחושות של עובדים. רוב החוקרים מתייחסים לידע סמוי כאל נכס בלתי מוחשי של הארגון 2001( Abrams,,)Grant, 1993; Swap, Leonard, Shiels, & ולכן המחקר מרבה )באופן יחסי( לעסוק בנושא זה, למרות הקושי שבחקירתו. טענתו המרכזית של מחקר זה היא, שבתהליך האימון מתבצעת בארגון גם הערכה סמויה של תפקוד העובד, ושהערכה סמויה זו היא חלק מן המישור הסמוי שקיים בכל ארגון. במישור הגלוי מתנהלים בארגונים רבים תהליכי הערכת ביצועים מוב נים ובהם מוערך תפקודם של עובדים באופן פורמלי. בתהליכים אלו העובד זוכה לקבל משוב על ביצועיו ואף תגמולים שונים. עם זאת, גם בארגונים שבהם יש תהליכי הערכה פורמלית וקל וחומר בארגונים שבהם אין תהליכים כאלה העובד מוערך באופן א-פורמלי על ידי מנהליו,

147 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 145 עמיתיו, העובדים הכפופים לו וכן גורמים רבים בארגון. הערכה זו לרוב אינה מד ווחת באופן ישיר לעובד, והיא באה לידי ביטוי באופנים אחרים, כגון רכילות, מתן הטבות שונות והטלת סנקציות, אך בשל חוסר הנרא ות של ההערכה הסמויה, הדיון המחקרי בה מצומצם מאוד. גם כשנבחנים פרמטרים סמויים בהערכת תפקוד העובד, למשל במאמרם של רואו וויידנר )2011 Widener,,)Rowe & המחקר מתמקד בידע הסמוי שהוביל לפיתוח הפרמטרים של ההערכה ולא בתהליך ההערכה הסמוי עצמו. הטענה שתהליך האימון משמש כלי להערכת תפקודו של המנהל בארגון, גם באופן סמוי, נשענת על טענות שנטענו על מחקר הצדדים הגלויים בלבד בפרקטיקות דומות בתחום ניהול משאבי אנוש 2011( al.,.)eby & Lockwood, 2005; Mckenna et תהליך המנטורינג למשל, וכפי שמציינות אלן ואחרות )2008 Lentz,,)Allen, Eby, O brien, & נחקר בעיקר באמצעים כמותניים ורק מעט תשומת לב הוקדשה במחקר לצדדים הא-פורמליים והסמויים בו, וכך גם תהליך האימון נחקר יותר מתוך תשומת לב לחלקיו הגלויים והפורמליים ופחות לחלקיו הסמויים. טענת מחקר זה היא, שהערכת תפקוד המתאמן באופן סמוי על ידי הארגון היא חלק בלתי נפרד מתהליך האימון. בפרק הממצאים יפורטו הפרקטיקות שבהן הארגון משתמש להערכת המתאמנים ולפיקוח עליהם בתהליך האימון. שיטת המחקר שיטת המחקר ניתנת לאפיון כ"חקר מקרים מרובים" study( De Jong( )multiple case Versloot, 1999 &(, שנעשה על ידי מחברת המאמר בתפקידה כמאמנת. חקרי מקרים המבוססים על עדות עצמית studies( )evidence-based case נפוצים בתחומים כגון פסיכותרפיה )1990, Gilmore.)Krantz & הרעיון שעליו מבוססים חקרי מקרים של עדות עצמית הוא הצגת המקרה במהימנות רבה ובאופן דומה ככל האפשר לחיים האמתיים )2012 Short,,)McDowall & ולצד מחקר כמותי מחקר כזה יכול לספק תמונת עולם קוהרנטית רציפה של המצב או התהליך שנחקרים )2003 Woelfel,.)Abusabha & דיי )2010 )Day, תיאר חקר מקרה שבו החוקר הוא גם המאמן, והוא טען כי שיטה זו היא המתאימה ביותר להבנת התנהגות לא מודעת במערכת יחסי אימון. המחקר התבצע בשיטה איכותנית והתבסס על בחינת חקר מקרה בארגונים בישראל, שכללה ניתוח תמלול מפגשים עם מתאמנים, עם מנהלות משאבי אנוש ועם מנהליהם של 1 המתאמנים; בסך הכול נותחו 79 תמלילי מפגשים. ניתוח התמלילים התבצע בשיטות איכותניות לניתוח טקסט );2000 Lincoln, Denzin & Lyman, 2000.)Mishler, 1986; Schwandt, 2000; Vidich & ההנחה המרכזית העומדת

148 בתיה בן הדור 146 בבסיס שיטת מחקר זו היא, שהידע החברתי אינו נתפס כאובייקטיבי, כנתון במציאות כשלעצמו, אלא שהשגת הידע על תפיסות חברתיות, עמדות והנחות יסוד, היא בעיקרה מהלך פרשני, ושיש בו מידות שונות של הבניה חברתית. הממצאים שהוצגו מתבססים על מפגשי אימון שנערכו בין הכותבת ובין 23 מנהלי ביניים שהועסקו ב- 8 ארגונים שונים. נערכו מפגשים גם עם 4 מנהלות משאבי אנוש ועם 4 מנהלים בכירים ששימשו מנהליהם הישירים של המתאמנים. לאחר תקופה של כשנה וחצי התקשרתי אל המתאמנים, אל מנהלות משאבי האנוש ואל המנהלים הבכירים שעמם נפגשתי, וביקשתי את רשותם להשתמש בציטוטים ובהערות שרשמתי במהלך הפגישה עמם, כשפרטיהם מטושטשים ובשמות בדויים. שני מתאמנות ומתאמן אחד, וכן מנהל יחידה בכיר, לא הרשו לי להשתמש בטקסטים ובציטוטים מן המפגשים אתם, וגם לא הצלחתי ליצור קשר עם שני מתאמנים שעזבו את הארגונים. לכן, מאמר זה מתבסס על 65 מפגשים עם 18 מנהלי ביניים, 9 מפגשים עם 4 מנהלות משאבי אנוש )2 מהן סמנכ"ליות, ו- 2 מהן מנהלות זוטרות יותר(, ו- 5 מפגשים עם 3 מנהלים בכירים בארגון ששימשו מנהליהם הישירים של חלק מן המתאמנים. בסך הכול כאמור נותחו 79 מפגשים. מאפייני המתאמנים - המנהלים המתאמנים היו בני 27 46, ו- 3 מהם היו נשים. רוב רובם )16 מנהלים( עוסקים בתחום ההיי-טק. מספר הפגישות עם כל מנהל היה בין 3 ל- 9. מבין המנהלים הבכירים הייתה אישה אחת, וגם כל המרואיינים מתחום משאבי האנוש היו נשים. משך המפגשים ומיקומם - משך כל פגישה הוגדר כשעה, אך לעתים התארכה הפגישה בשל הצורך לברר נושאים בוערים. הפגישות נערכו בדרך כלל בארגוני המתאמנים, ורובן במשרדו של המתאמן. אם המתאמן חלק את חדרו עם מנהל אחר או שהיה קושי להשיג פרטיות במפגש עמו, המפגשים נערכו בחדרי ישיבות או בחדרי מנהלים שהיו פנויים בזמן המפגש. שלושה מפגשים נערכו בבית קפה. כל המפגשים תומללו על ידי כתיבה במחברת בזמן המפגש. ממצאים אימון כתהליך הערכה סמויה של תפקוד המתאמן התבוננות ביקורתית בתהליך האימון וביחסים שבין המאמן, המתאמן והארגון, מצביעה על אחת הפונקציות שלא מרבים לעסוק בה פונקציית הערכת המתאמן על ידי הארגון. כלומר, האימון משמש כלי בידי הארגון לא רק לפיתוח אישי של המתאמן )המטרה הגלויה( אלא גם להערכת תפקודו במהלך האימון בפרט ובמילוי תפקידו בכלל. בבחינת תהליך האימון בולטים שני גורמים עיקריים המזהים את תהליך האימון כהערכת תפקוד סמויה: הגורם הראשון הוא בחירת המתאמנים לתהליך האימון השאלות הקשורות

149 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 147 לגורם זה הן: מהם השיקולים לבחירת מתאמן? כיצד שיקולים אלו מוצגים למתאמנים? וכיצד נתפסת בחירה זו על ידי המתאמנים?; הגורם השני הוא הבקרה על תהליך האימון, הדרישה לדיווח על ידי הארגון, והאופן שבו נתפסת דרישה זו על ידי המתאמנים. שני גורמים אלו יחד מבססים את הטענה שתהליך האימון נתפס כתהליך הערכת תפקוד סמויה בארגון. 1. בחירת המתאמנים מי הם המתאמנים? עוד לפני שנותחו הטקסטים עצמם נבדקו אילו מנהלים מיוצגים במפגשי האימון, כלומר מי למעשה נבחר להשתתף באימון ומדוע דווקא הוא נבחר לכך. יש דרכים שונות להתאים מאמן למתאמן. כמה מן המנהלים שאימנתי הגיעו לאימון לאחר קורס לרכישת מיומנויות ניהול שבו השתתפו בהכשרתם הניהולית, ואילו לגבי מנהלים אחרים התקבלה בקשה מאחד הממונים עליהם לסייע בשיפור יכולותיהם; רק מנהל ביניים אחד ביקש ישירות לסייע לו על ידי אימון. אין זה מקרה שדווקא מנהלים אלו נבחרו מכל המנהלים בארגון להשתתף בתהליך זה, שעלותו אינה מבוטלת; גם מבין המנהלים שהשתתפו בהכשרות, רק חלק קטן מהמנהלים ממשיכים בתהליך אימון אישי. ניתן לחלק את מנהלי הביניים שמופנים לאימון ניהולי לשני סוגים: הסוג הראשון הוא מנהלים שבמשאבי אנוש איתרו אותם כבעלי "פוטנציאל לקידום". בדרך כלל תפקודם של מנהלים אלו לא היה מושלם והם נתקלו בקשיים. מטרת האימון לפי תפיסת מנהלות משאבי אנוש הייתה לעזור להם להתמודד עם הקשיים שמעכבים אותם מלהתקדם ולסייע להם לשנות את תפקודם ולעשות את "קפיצת המדרגה" שנדרשה מהם. כך הציגה דורה, מנהלת משאבי אנוש בחברת היי-טק, את הסיבה לבקשתה למפגשי אימון למנהל ביניים: לטובי יש בעיה בניהול הזמן, הוא לוקח הכול על עצמו. בסך הכול הוא מנהל ממש טוב, הוא בן אדם מקסים, אני מחבבת אותו מאוד ]...[ העניין הוא שהוא תמיד בלחץ, אף פעם לא מספיק. הוא כבר מזמן יכול היה להתקדם אבל הבעיה הזו פשוט תוקעת אותו. הייתי רוצה שתעזרי לו להתמודד עם הנושא. )דורה, מנהלת משאבי אנוש(. הסוג השני של מועמדים לתהליך אימון הם מנהלים שסומנו כבעלי קשיים משמעותיים בתפקוד, מצב שמקדרמוט ואחרים )2007 al., )McDermott et קראו לו "סכנת ירידה מן הפסים" risks(,)derailment והוא עשוי להוביל בסופו של דבר, אם לא חל שיפור בתפקוד העובד, לפיטוריו. במקרה כזה הארגון רואה באימון כלי להחזרת המנהל הכושל למסלול, ולעתים זהו הניסיון האחרון של הארגון לסייע לתפקודו. כדוגמה למקרה זה ניתן להביא את דבריה של נאוה, מנהלת משאבי אנוש בחברת תעשייה, שהציגה את הרציונל לפגישה עם דיוויד, מי שנתפס בארגון כמנהל כושל:

150 בתיה בן הדור 148 דיוויד לא מסתדר עם המנהל שלו בכלל. הוא בעצם לא מסתדר עם אף אחד. אני ]נאוה[ ניסיתי לעזור לו אבל הוא פשוט תוקע לעצמו מקלות בגלגלים, הוא לא מקשיב, הוא מתעצבן וצועק כאילו כולם חייבים לו. להגיד לך את האמת אפילו אני די מיואשת... אני מקווה שאת תצליחי להעביר לו עד כמה הוא קרוב לעזיבת הארגון... ההתנהגות שלו חייבת להשתנות. )נאוה, מנהלת משאבי אנוש(. אם כך, משמעות התהליך האימוני היא, שהארגון משקיע כסף ומאמצים במנהלים המתאמנים משתי הסיבות שתוארו לעיל: הרצון לשפר את ביצועי המנהל כיוון שחסרים לו כלים שיסייעו לו לקבל קידום, או רצון למנוע התדרדרות נוספת שלו ולעתים אף את עזיבתו. קאוטו ואחרים )2009 al., )Coutu et טוענים על פי סקר שערכו, שרוב המנהלים )48%( שמגיעים לאימון עושים זאת כדי לשפר את יכולותיהם, ורק מיעוט מהם )12%( מגיעים אליו כדי למנוע התדרדרות. 11 מ- 18 המנהלים שהשתתפו במחקר זה הגיעו לאימון כדי לשפר את יכולותיהם, ורק 5 הוגדרו כ"סכנת ירידה מן הפסים", כפי שהגדירו זאת מקדרמוט ואחרים 2007( al.,.)mcdermott et כיצד מוצגת למתאמן סיבת השתתפותו בתהליך האימון? בדרך כלל תהליך האימון מוצג למתאמן הן על ידי הארגון )מנהלת משאבי אנוש או המנהל הישיר שלו( הן על ידי המאמנת כפעולה שמטרתה לשמש לו אוזן קשבת ולסייע לו להתמודד עם קשיים שמטרידים אותו. כך תיארה אילנה, מנהלת משאבי אנוש זוטרה, כיצד הציגה למתאמנת בטי, שנמצאה ב סכנת ירידה מן הפסים", מדוע היא נבחרה להשתתף בתהליך אימון: אמרתי לבטי שהיא נבחרה להיות בתהליך של אימון, ובטי ישר שאלה למה דווקא היא ואם זה קשור ליחסים שלה עם המנהל שלה שהם אה... לא הכי טובים. אמרתי לה שאין שום קשר, ושבקורס הניהול שהיא השתתפה היא העלתה כל מיני קשיים שבתהליך אימוני היא תוכל ללמוד איך להתמודד אתם, במיוחד שאחד העובדים שלה הוא מאוד בעייתי. )אילנה, מנהלת משאבי אנוש(. לעתים מוצגת ההשתתפות בתהליך האימון כסוג של "צ'ופר" הטבה שהמנהל מקבל מן הארגון, שמשקיע בו זמן וכסף. ככל שהמנהל המתאמן בכיר יותר, האימון נתפס בעיניו ככלי שבא לשפר את יכולות הניהול שלו. בשיחתי הראשונה עם טובי, מנהל בכיר, הוא התייחס לעניין: אני ממש שמח שדורה ]מנהלת משאבי האנוש[ פנתה אלייך. היוזמה לא באה ממני אבל כשהיא שאלה אותי זה נראה לי רעיון מצוין. יש כל מיני נושאים שאני חושב

151 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 149 שאני אוכל מאוד להיעזר בך. דורה בטח דיברה אתך על הנושא של ניהול זמן, דיברתי על זה אתה כמה פעמים. )טובי, מתאמן, מנהל בכיר(. טובי היה המתאמן הראשון מן המנהלים בארגון שלו, ולאחר תהליך האימון הוא קודם לתפקיד בכיר יותר. ההוכחה לכך שתהליך האימון נתפס כמבסס יוקרה בארגון התרחשה לאחר סיום תהליך האימון של טובי, כשמנהלת משאבי אנוש פנתה אליי שוב וביקשה שאאמן מנהלת בכירה נוספת מאותו ארגון, הפעם ביוזמתה של אותה מתאמנת. כיצד תופס המתאמן את בחירתו להשתתף בתהליך האימון? במפגשים בין המתאמנים למאמנת בדרך כלל לא עולה באופן גלוי השאלה "מדוע דווקא אני נבחרתי להשתתף בתהליך אימון". עם זאת, השאלה עומדת בחלל החדר ובדרך כלל עולה במפגש הראשון בצורות שונות. כך למשל היא עלתה בהערת אגב לכאורה של רוני, אחד המנהלים המתאמנים, שנפגש עמי לאחר שסיים קורס ניהול פנים-ארגוני ממושך: טוב בהתחלה הופתעתי שדווקא לי הציעו אימון. אני חושב שאני מנהל טוב ולא הרגשתי איזה צורך ]...[ אבל גם איתן ]מנהלו הישיר[ חשב שכדאי לי. הוא סיפר לי שגם הוא עבר תהליך אימון שמאוד תרם לו. )רוני, מתאמן, מנהל ביניים(. אף שמלכתחילה רוני לא הרגיש צורך באימון ניהולי, תפיסתו את תהליך האימון השתנתה לטובה לאחר שגילה שאיתן, מנהל מוערך בעיניו, השתתף בתהליך אימון והמליץ גם לו להשתתף בו. הדבר תרם לשיפור התדמית של תהליך האימון בעיניו. אורה, אחת המתאמנות, התבטאה כך בתחילת מפגשנו: אני דווקא ]ההדגשה שלי[ שמחה מאוד שקיבלתי סיוע בחשיבה על הבעיות שמטרידות אותי. דיברתי על כך גם עם אילנה ]מנהלת משאבי אנוש[, ויש הרבה נושאים שהייתי רוצה להתלבט עליהם אתך. )אורה, מתאמנת, מנהלת ביניים(. אורה לא ביקשה בהכרח את תהליך האימון, וניכר כי היא ספקנית ביחס אליו, אולם לאחר חשיבה היא החליטה להתייחס לבחירתה כמתאמנת בחיוב ולתהליך האימון ככלי לשיתוף פעולה בינה ובין הארגון, והיא אף הבהירה שמטרתה שלה ומטרת הארגון לגביה זהות. המסר שהארגון ניסה להעביר לה עבר בחזרה מפיה אליי. לעומת אורה ורוני, שבאופן כללי שמחו בקבלת תהליך האימון, מתאמנים אחרים התייחסו להפנייתם לתהליך האימון כביקורת של הארגון כלפיהם. בפגישתי הראשונה עם דיוויד, מנהל בדרג ביניים שמנהליו סברו שהוא איננו מתאים לתפקידו ואילו מנהלת משאבי אנוש בארגונו סברה שתהליך אימון יוכל לסייע לו לשפר את תפקודו הוא התרעם על כך שדווקא לו הוצע תהליך אימון:

152 בתיה בן הדור 150 דיוויד: "את יכולה להגיד לי למה אני צריך את האימון הזה? אף מנהל אחר פה לא צריך לעשות את הדבר הזה". מאמנת: "למה לדעתך הוא הוצע רק לך?". דיוויד: "שלא תחשבי שאני לא יודע שהמנהלים האחרים חושבים שאני trouble,maker הם היו רוצים שאני אעוף מכאן" )דיוויד, מתאמן, מנהל ביניים(. דיוויד התייחס לעובדה שרק הוא נמצא בתהליך אימון כסוג של סטירת לחי מצד הארגון. הוא חש מבודד מן המנהלים האחרים ומצמרת הארגון, והעובדה שהארגון חייב רק אותו להיפגש עם מאמנת חידדה תחושה זו. אף שהארגון השקיע בו משאבים כספיים ומשאבי זמן, דיוויד חש כי הוא מקופח מעצם הבחירה בו. העובדה שהארגון חייב את דיוויד להשתתף בתהליך אימון )כנראה בניגוד לרצונו( מעידה שתהליך האימון אינו מיועד רק לפיתוח אישי, ושלעתים הוא נובע מאינטרסים אחרים של הארגון. ייתכן שאם תפיסתו של דיוויד את עצם השתתפותו בתהליך האימון הייתה שונה, גם תוצאותיו היו מוצלחות יותר. מפרק זה עולה כי עצם בחירת מנהלי הביניים שישתתפו בתהליך אימון מהווה הערכה של תפקודם. הבחירה במנהל נובעת בדרך כלל משני מניעים עיקריים: או רצון ארגוני לקידום המנהל מתוך שיפור נקודות חלשות יותר בתפקודו, או מעין ניסיון לשיפור מיומנויות הניהול של מנהל שנתפס כמנהל כושל. פעמים רבות ציפיות הארגון מהמשך תהליך האימון באות לידי ביטוי בהעברת מסרים סמויים או גלויים למאמנת ולמתאמנים. יש גם מתאמנים שעסוקים בבירור הסיבות שהובילו לבחירתם לתהליך האימון, והם מביעים חששות סמויים או גלויים מהשתתפותם בתהליך זה. סמית'ר וריילי )2001 Reilly, )Smither & מציינים כי המודעות העצמית של מתאמן לבחירתו לתהליך האימון מכיוון שהוא "בסכנת ירידה מן הפסים", עשויה להיות "לא נוחה" הן למתאמן הן למאמן, אך הם גם טוענים כי עצם מטרתו של האימון היא חידוד מודעות המתאמן, ולכן אין אפשרות שלא להתייחס לכך. 2.בקרה ודיווח גורמים בארגונים לפי ויקרס ובוויסטר )2005 Bavister,,)Vickers & למאמן בארגונים יש שני לקוחות: האחד הוא הלקוח המתאמן, והשני הוא מה שהם מכנים ה"פטרון" הגורם שמקבל את ההחלטה להעסיק את המאמן בארגון. בדרך כלל גורם זה הוא מנהל משאבי אנוש, מנכ"ל או מנהל בכיר אחר. פעמים רבות ה"פטרון" מציג למאמן האישי את ערכיה ומטרותיה של החברה לפני שהוא מציג בפניו את האדם שעליו לאמן. בפניית ה"פטרון" אל המאמן עולה פעמים רבות הציפייה שהמאמן ידווח על תפקוד המנהלים ויסייע לארגון בשיפוט תפקוד

153 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 151 המתאמן. בעבודתי כמאמנת כלל החוזה שלי עם הארגונים שעבדתי אתם דרישה לדווח לארגון על פרטים אדמיניסטרטיביים בלבד, כגון מועדי המפגשים והאם הם התקיימו. אולם מתחת לפני השטח חשתי כי הגורמים הארגוניים רצו להשתמש באימון ככלי לבחינת תפקוד המנהלים שנמצאים בתהליך האימון ולהערכתם. הרצון שיהיה פיקוח ודיווח על המנהלים המתאמנים בא לידי ביטוי אצל רוב נציגי הארגונים, הן מתחום משאבי האנוש הן מתחומי הניהול, אולם הוא הובע בדרכים שונות. חלק מנציגי הארגונים ניסחו את רצונם בדיווח באופן מעודן. לדוגמה, ורה, מנהלת משאבי אנוש בתחום ההיי-טק, פנתה אליי כדי שאאמן את שי, שסומן כמנהל "בעייתי", ובפנייתה אליי היא הוסיפה: לשי לקח הרבה זמן להיות מקודם. הוא אצלנו חמש שנים ובתפקיד של מנהל צוות חצי שנה. אני חושבת שאימון יכול לעזור לו. יש עבודה ]...[ יש הרבה דברים שצריכים להשתפר אצלו. אני מאוד אשמח לשמוע על ההתקדמות שלו. )ורה, מנהלת משאבי אנוש(. ורה התנסחה בנימה חיובית, אולם ציפייתה לשמוע דיווח ניכרת בדבריה, והרצון שיהיו בקרה ופיקוח של משאבי אנוש על תהליך האימון ניכר אף הוא במובהק. מנהלים אחרים נקטו גישה עקיפה פחות, ואף שהכירו את תנאי החוזה עם הארגון ניסו לדרוש דיווח ישיר על המתרחש בתהליך האימון. כך למשל דרשה לורי, מנהלתה של מירי, דיווח על תחום מסוים בתפקודה של מירי שהטריד אותה, לאחר שתיארה את תכונותיה של מירי: אין לי כרגע הרבה זמן אבל חשוב לי שנשמור על קשר ]...[ אני רוצה לדבר אתך בהמשך, יש דברים שחשוב לי לדעת שיכולים להשפיע על ההתקדמות של מירי, למשל לבחון את המידה שבה מירי יכולה להוביל אנשים. יש לך את הנייד שלי? )לורי, מנהלת בכירה(. לורי, כמנהלת הרגילה לנהל אנשים, ניסתה לנהל גם אותי על ידי הצבת הדרישה לקבלת דיווח. בתגובה לדרישתה הזכרתי לה את תנאי האימון ואת חוסר יכולתי לדווח לה על המתרחש. לאחר שיחה זו ניתקה לורי את הקשר עמי והתקשיתי לשוחח עמה גם בנושאים נוספים שלא היו קשורים דווקא לתהליך האימון של מירי. נאוה, מנהלת משאבי אנוש בחברת תעשייה, התייחסה לתהליך האימון לא רק ככלי לשיפור התפקוד של אחד מן המנהלים בחברה שלה אלא גם ככלי לבחינת התאמתו לתפקידו. כשהיא פנתה אליי בבקשה שאאמן את דיוויד, מנהל ביניים בחברה שלה, היא ציינה שהיא מצפה לשמוע ממני דיווח:

154 בתיה בן הדור 152 המפגשים שלך עם דיוויד הם קריטיים לגבי ההחלטה אם הוא יישאר כאן או לא. הוא ממש בתהליך של בחינה ]...[ אחרי מפגשי האימון נצטרך לקבל החלטה אם דיוויד יוכל להישאר בתפקידו. )נאוה, מנהלת משאבי אנוש(. נאוה התייחסה למפגשי האימון ככלי לשיפוט ובחינה של ביצועיו של דיוויד, והתייחסות כזו נשמעה שוב ושוב גם באינטראקציות אחרות שלי עם מנהלים בכירים ומנהלות משאבי אנוש. מנהלים מסוימים אף התנו את השתתפות המתאמן במפגשי האימון בהעברת דו"ח בסוף האימון. הסכמתי להעביר דו"ח כזה רק אם הוא ייכתב באופן כללי ולא יובאו בו דוגמאות ספציפיות, וכן שהמתאמן יראה אותו ויאשר את תוכנו לפני שאעביר אותו לנציגי הארגון. בשלושת המקרים שבהם הצבתי תנאים אלו ויתרו המנהלים על העברת הדו"ח אליהם. אם כן, אף שהאימון לא שימש באופן פורמלי כלי לפיקוח על המתאמנים, ממנהלים רבים עלתה הציפייה שהאימון אכן ישמש כלי כזה. בקרה ופיקוח הצד של המתאמנים במפגשי האימון עצמם עמדה פעמים רבות בחלל החדר סוגיית הפיקוח כסיבה למפגשים. המתאמנים היו מודעים לנושא זה והגיבו לו בדרכים שונות. היו מתאמנים שניסו להשתמש באפשרות הפיקוח ככלי להעברת מידע אל ממוניהם או אל גורמים אחרים בארגון. כך לדוגמה אמר לי אייב, אחד המתאמנים, כשדנתי אתו על שמירת הסודיות: תראי זה לא שיש לי מה להסתיר ]...[ לא אכפת לי שסם ]הממונה הישיר שלו[ ידע על מה דיברנו. הוא יודע בדיוק מה המצב ומה הקשיים שיש פה ויש הרבה נושאים שקשורים אליו. )אייב, מתאמן, מנהל ביניים(. ואכן, בפגישותינו הציג אייב כמה נושאים שרצה להעלות בפני מנהלים בארגון. הוא ביקש שאהיה כצינור בשבילו להעברת מסרים למנהלו הישיר ולארגון. במפגשי האימון עם מתאמנים מן הסוג השני )אלו שהישארותם בארגון הועמדה בסימן שאלה( היה ניכר שהם מודעים לסיבה שבגללה הופנו למפגשי האימון ושהם חוששים מדיווח על המתרחש בהם. בדרך כלל עוררה סיבה זו התנגדות אצל המתאמן, גם אם באופן עקיף. כך אמרה לי בטי, אחת המתאמנות, שכעסה על הארגון: יכול להיות שהם רוצים לדעת מה קורה אצלי ]...[ מה לא בסדר אצלי. ממשאבי אנוש כבר שידרו לי להוריד פרופיל ולא להתערב בכל דבר. ורה ]מנהלת משאבי אנוש[ דיברה אתי ]...[ אנחנו לא חייבות לדבר על העבודה, נכון? יש לי הרבה התלבטויות גם בחיים האישיים. )בטי, מתאמנת, מנהלת ביניים(.

155 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 153 בטי חששה שאדווח לארגון על תפקודה )למרות ההסכם בינינו שלא אספר דבר ממה שנאמר בחדר(, והיא העדיפה, לפחות בהתחלה, לדבר אתי על חייה האישיים )היא התלבטה לגבי תחום תעסוקה שמתאים לה(. בניית יחסי האמון שלי עם בטי נמשכה זמן רב יחסית בשל חששה כי "מרגלים" אחריה בעזרת תהליך האימון. נוסף על כך, ברוב מפגשי האימון שבהם שימשתי מאמנת חשתי כי נוצר אמון ביני ובין המתאמנים, ופעמים רבות הם אף חשפו בפניי תיאורים אישיים מחייהם הפרטיים והמקצועיים, אך אף אחד מהם לא הביע רמז כלשהו להתנהגות שאיננה קונבנציונלית התנהגות הסותרת את כללי הארגון, כפי שמתואר למשל אצל הריסון )2004, )Harrison לרבות המנהלים שחשו ממורמרים וכעוסים כלפי הארגון. השערתי בנושא זה היא, שכיוון שההקשר הארגוני נכח בחדר המפגשים נערכו בארגון, והם אורגנו ומומנו על ידיו המתאמנים חשו אי-נוחות להתוודות על התנהגות כזו מצדם. פעמים רבות ניסו המתאמנים להוכיח לי בפגישת האימון שהם עושים את מה שהארגון מצפה מהם, גם אם עשייה זו גובה מהם מחיר אישי. שי, לדוגמה, חשש שמנהלו חושב שהוא אינו משקיע מספיק בעבודתו, וכך תיאר זאת בשיחתו עמי: אני עובד המון שעות, גם בבית ]...[ אשתי הרבה פעמים אומרת לי שהיא מרגישה שאין לה פרטנר. בשבוע שעבר הייתה לה אספת מורים ו"הברזתי" לה ברגע האחרון... הייתה לנו תקלה בשעות הערב וכל המערכות של חברת X לא היו פועלות אם לא הייתי כאן. )שי, מתאמן, מנהל ביניים(. על אף החוזה בינינו ומאמציי לרכוש את אמונו, גם שי ניסה לשכנע אותי שהוא מתאמץ כי ראה בי שליח מטעם הארגון. רבים מן המנהלים המתאמנים, גם אם לא הביעו זאת בגלוי, הגיבו על מה שחשבו שהן ציפיות הארגון שהופנו אליהם, והם פנו אליי, המאמנת, כאל הכתובת המתאימה להוכיח לה עד כמה הם עומדים בציפיות אלו. תפקידה של המאמנת בהערכה הסמויה בין הפטיש ובין הסדן כמאמנת חוויתי על בשרי את הפער בין הרצון לפיקוח ובקרה מצד הארגון ובין הצורך לשמור על אמון המתאמנים בי ובתהליך האימון, וכן הצורך לקיים את תהליך הפיתוח האישי והניהולי, מטרתו המוצהרת של תהליך האימון, שנפגע כשהמתאמן חש שהוא נמצא בביקורת של הארגון. בספרות מתואר הקושי של המאמן כששני לקוחות בעלי צרכים שונים ורצונות סותרים ניצבים מולו. ויקרס ובוויסטר )2005 Bavister, )Vickers & מתארים את המאמן כ"להטוטן" המנסה בלא הרף למצוא את האיזון בין צרכיהם של שני הצדדים.

156 בתיה בן הדור 154 גם אני כמאמנת חשתי שעליי להשקיע מאמצים רבים בשמירה על קיום הקוד המוסרי של תהליך האימון. הלחץ )הגלוי והסמוי( של נציגי הארגון גם ממשאבי אנוש וגם מן ההנהלה הבכירה לקבל דיווח על המתרחש במפגשים הוא לחץ רב, בייחוד לאור העובדה שנציגי הארגון הם אלו שמשלמים לי והם אלו שיחליטו אם להזמין אותי לאימונים נוספים בעתיד. ואכן, הרגשתי כמי שפוסעת על חבל דק בניסיוני להשביע את רצון כל לקוחותיי מחד, ומאידך גם לשמור על הקוד האתי שלי כמאמנת. אם אמשיך את מטפורת הלהטוטנות, לא תמיד הצלחתי לאחוז בכל הכדורים מבלי להפיל אחד מהם. במהלך אחד האימונים של אחד המתאמנים, שזומן לאימון בשל שיוכו ל"סוג השני" של המתאמנים, אלו שיש כלפיהם חשש ש"ירדו מן הפסים", התבקשתי להגיע לוועדה שבה נכחו מנהלת משאבי האנוש של החברה, המנכ"ל שלה ומנהלו הישיר של העובד. ועדה זו דנה אם להשאיר את המנהל המתאמן בארגון. התנאי שלי להשתתפות בוועדה זו היה, שהמנהל המתאמן יסכים שאשתתף בה ואביע במהלך הדיונים את דעתי עליו. בדיעבד, התברר לי שזו הייתה טעות. אמנם העובד אישר לי בשיחת טלפון להשתתף בוועדה, אך לא ידעתי שגורמים מן הארגון לחצו עליו שיסכים לכך. הפגישה נטתה לכיוון חובתו של העובד, וככל שניסיתי להסביר את המורכבות שבתפקידו, הרגשתי שאני נמצאת בוועדה בתקן של "עלה תאנה" וכדי שמנהלי הארגון יוכלו לטעון שנתנו לעובד "הזדמנות"; הטרמינולוגיה של "מתן הזדמנות" נפוצה באופן כללי בתהליכי הערכת התפקוד בארגון, ולא פעם העובד שתפקודו מוערך מוזהר שאם יקבל ציונים נמוכים בהערכת תפקודו, תהיה זו עילה מספקת )מול בתי משפט( לפיטוריו, כפי שתיארו זאת מרטין ואחרים )2000 Kohoe,.)Martin, Batrol, & לא חזרתי שוב על טעות זו, אך את הטעם המר של שותפות בפיטורי עובד הרגשתי תקופה ארוכה לאחר מכן, אף שידעתי כי העובד המפוטר אכן לא התאים לארגון שפוטר ממנו. בהתבוננותי מנקודת מבט מרוחקת יותר על עבודתי כבעלת מקצוע שעלולה להסתכן בפגיעה אתית מכוח יכולתי להשפיע על התנהלות יום-יומית בארגון ואף על גורל הקריירה של מתאמנים שונים, וכן כחוקרת המבצעת רפלקציה על תהליכי האימון שהעברתי ועל התהליכים הארגוניים שהייתי עדה להם, גיליתי שמצבים מורכבים כאלה העמידו אותי גם בתפקיד ה"נאשמת" וגם בתפקיד ה"שופטת" בו-זמנית, והם חידדו במידה רבה את הבנתי לגבי המשמעות הארגונית והאישית של תהליכי האימון. בדיון ינותח תהליך האימון כהערכה סמויה, וכן מקומה של המאמנת בתהליך זה מתוך בחינת הפעלת יחסי הכוח בתוך הארגון.

157 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 155 דיון מחקר זה מציג את תהליך האימון כסוג של הערכת תפקוד והערכת ביצועים א-פורמליות. אף שבבחינת מטרות האימון למנהלים בספרות המחקר קשה למצוא אזכור למטרת הערכת התפקוד )היא מובאת למשל אצל:,)Downey, 2001 ולמרות ההבדלים בין המטרות ואופן ההפעלה של תהליך האימון ובין המטרות ואופן ההפעלה של תהליך הערכת תפקוד, וכפי שנסקר לעיל, במחקר נמצא כי "אנשי הארגון" מנהלות משאבי אנוש ומנהלים בכירים אחרים בארגון התייחסו לתהליך האימון כסוג של תהליך הערכת תפקוד, ואף המתאמנים התייחסו אליו כך: החל בשלב בחירת המנהלים שישתתפו בתהליך האימון, עבור בדרך הערכת הצלחת המתאמנים בתהליך האימון וכלה בחריצת גורלם מתוך הסתייעות בתהליך האימון. לצד התהליך הפורמלי של האימון, שמטרותיו לקדם את המתאמן ולהעניק לו כלי ניהול, התנהל תהליך סמוי אך משמעותי ומשפיע לא פחות של הערכה, בקרה ופיקוח. על עוצמת הפרקטיקה של אימון ככלי הערכה ניתן ללמוד מן הדוגמאות המוצגות במאמר: דרישות מעודנות יותר ופחות של גורמים שונים בארגונים לקבל דיווח על תכניו של תהליך האימון מן המאמן, ולעתים אף ציפייה שהמאמן ישפוט את התנהגותו ואופיו של המתאמן. הקשר בין אימון מנהלים להערכה סמויה מעורר את הצורך בדיון על יחסי הכוח בארגון. לפי פוקו )1980,)Foucault, כוח אינו ישות שבני האדם יכולים להחזיק בה כיוון שהוא קיים רק ביחסים החברתיים ומשתנה כל הזמן. יחסי כוח בארגונים מתקיימים בתצורות שונות וניתן להתבונן עליהם מנקודות מבט שונות. אחת מהן היא מידת הנרא ות של יחסי הכוח. לפי גוונטה וקורנוול )2001 Cornwall,,)Gaventa & ניתן לסדר יחסי כוח בארגונים על ציר שנע מן הצד הגלוי לצד הסמוי. בצד הגלוי, הכוח בא לידי ביטוי ביכולתה של קבוצה חזקה יותר להכריח את החלשים ממנה לפעול בדרך מסוימת, וכך נוצר קונפליקט גלוי ביניהם. במרכז הציר מופעל הכוח על ידי הדרת קבוצה חלשה יותר מגישה למקורות כוח ולתהליכים פוליטיים, וכך ניתן להימנע מקונפליקט גלוי בין הקבוצות החזקות לחלשות יותר. בצדו השני של הציר, בצד הסמוי, הקבוצה החזקה יותר משפיעה על הכרתו של הצד החלש יותר כך שהוא מאמץ את תפיסותיו והשקפת עולמו של הצד החזק. משמעות הפעלה כזו של יחסי כוח היא שכך לא נוצרים קונפליקטים. יישום הציר שתואר על ידי גוונטה וקורנוול על המתואר במאמר זה, מורה שחיוב מנהלי הביניים להשתתף בתהליך האימון )כפי שאירע במקרה של דיוויד, שתואר לעיל( הוא פרקטיקה גלויה של הפעלת כוח הכופה את תהליך האימון על המתאמן כחלק מתהליך הערכת תפקודו הסמוי והלא פורמלי. מצב זה יוצר קונפליקט גלוי, הבא לידי ביטוי למשל בכעסו של דיוויד על ארגונו ועל טקטיקת ההסוואה של פרקטיקת האימון כדי שתוכל לשמש כלי הערכה

158 בתיה בן הדור 156 ושיפוט. דוגמה נוספת להפעלה גלויה של יחסי כוח בארגון היא במקרה שבו כמאמנת ביקשתי את אישורו של המתאמן להבאת חלק מתוכני מפגש האימון לוועדה ששפטה אותו, והמתאמן הסכים לכך משום שהארגון הכריח אותו להסכים. העיוורון שלי לגבי הפרקטיקות של הפעלת הכוח הארגוניות הוא שסייע לתהליך השיפוט להתרחש כפי שהתרחש. לעומת זאת, הבנתו של אייב את תהליך הפיקוח ואת הרצון להעביר מסרים לארגון דרך המאמנת, היא קצהו השני של הציר, הקצה שבו הצד החלש יותר מושפע מהצד החזק ומזדהה עם התפיסות והאידאולוגיות של בעלי השליטה בכוח. אייב אפילו לא היה מעוניין בסודיות שהוצעה לו אלא רצה לשתף את הארגון בכל מה שקרה במפגשי האימון, ומכאן ניתן להבין שהוא אימץ את נקודת המבט של הארגון. מקרים אלו ומקרים נוספים הצביעו על כך שככל שהמתאמן היה בכיר יותר ומוערך יותר על ידי הארגון, כך הקונפליקט היה סמוי יותר והמנהל אימץ יותר תפיסות ואידאולוגיות של הארגון, ולמעשה התקרב לצד של מפעילי הכוח. המנהלים הבכירים, אלה שדרשו ממני לדווח להם על שהתרחש במפגשים, הזדהו לגמרי עם הארגון ומיקמו את עצמם בצד של מפעילי הכוח ולא בצד של אלו שעליהם מופעל הכוח )להדגמה ראו תרשים מס' 1(. תרשים :1 יחסי כוח בארגונים )לפי: Cornwall, 2001 )Gaventa & יישום על אימון כהערכה סמויה אף על פי כן, גם המיקום בצד החזק של מפעילי הכוח אינו נובע תמיד מבחירה. אנשי הארגון )מנהלות משאבי אנוש ומנהלים בכירים( אינם "נבלים", המתעקשים להפוך תהליך אישי של התפתחות עצמית לתהליך של הערכת תפקוד, בקרה ופיקוח, המוביל לעתים אף לפיטורים. רוב רובם של אנשי הארגון שעבדתי אתם היו מקצוענים ובעלי כוונות טובות. האפשרות שנתנו הארגונים למנהלים זוטרים ומנהלי ביניים להשתתף באימון אישי לניהול

159 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 157 אינו דבר של מה בכך זו השקעה של הארגון בעובד, הן מצד עלות האימון הן מצד נתינת האפשרות והזמן למנהל הזוטר להתפתח ולהתקדם. בארגון שהוקם למטרות רווח ושללא הצלחה פיננסית לא יוכל לשרוד, לביצועי העובדים והמנהלים יש חשיבות קריטית, ואין להתפלא שלאור ההשקעה במנהל המתאמן ציפו אנשי הארגון לקבל תמורה ממנה. אף שבתחום הפיתוח האישי קשה מאוד למדוד שיפור בעקבות השקעה, רוב אנשי הארגון הרגישו מחויבים לעובדים והיו בעלי רצון טוב וכוונה אמתית לתמוך בהתפתחות המנהלים הזוטרים. הדינמיקה שבחיי הארגון והצבתם בצד של "מפעילי הכוח" חייבו אותם לנקוט צעדי בקרה ופיקוח כדי לוודא שמשאבי הארגון אינם מתבזבזים לשווא. נקודה נוספת היא, שהשימוש בכלי האימון לא רק לייעודו המקורי פיתוח אישי וניהולי של המתאמן אלא גם להערכה ולבקרה סמויה בעיקר, הוא חלק ממערכת יחסי הכוח הגלויים והסמויים בארגונים. לתהליכי פיקוח ובקרה אלו יש חשיבות גם מצד העובדה שהמתאמנים מודעים לכך שמדובר בתהליך הערכת תפקוד סמויה, ושהתכנים בתהליך האימון עוברים סינון מתוך מגמה של רצייה חברתית ולכן האותנטיות של התהליך עלולה להיפגע. הבנה זו חשובה לאנשי הפיתוח הארגוני כיוון שהיא מאירה מגבלה של תהליך האימון, שלא זו בלבד שהיא אינה נלקחת בחשבון, אלא שאדרבה פעמים רבות מוצג האמון שנוצר לכאורה בתהליך האימון כאחת מנקודות החוזק שלו )ראו למשל: Lane, 2009.)Hooijberg & סיכום ההבנה שתהליך אימון המנהלים בארגונים משמש גם תהליך סמוי להערכת תפקוד העובד, מרחיבה את הפרספקטיבה של אנשי מעשה ואנשי תאוריה על תהליך האימון, ואף מציגה דילמות ארגוניות ואישיות שחווים המתאמנים בעקבות השתתפותם באימון. מושג ה"הערכה הסמויה" פותח במיוחד למחקר זה בשל מחסור בתאוריה הרלוונטית לו, ותפיסה כזו של תהליך האימון ככלי לבקרה ופיקוח מוסיפה לו משתנים נוספים המשפיעים מאוד על האימון אך נותרים סמויים, למשל יחסי הכוח בין הארגון למנהל המתאמן. לעתים קרובות משתנים אלו כלל אינם עולים לדיון ונותרים כחששות בלב המתאמנים, אך הם עשויים להשפיע על האותנטיות של תהליך האימון. ההבנות העולות מן המחקר מדגישות את מקומם החשוב של המאמנים בתפר שבין התהליך הגלוי לתהליך הסמוי. על המאמנים להבין את המשמעויות הסמויות של תהליך האימון, מלבד מטרותיו הגלויות, וכן עליהם להיות מודעים לציפיות הסותרות של כלל הגורמים המעורבים בתהליך האימון, ולשים לב שהאיזון העדין שבין הפן הגלוי לפן הסמוי, וכן בין ציפיות הארגון, ציפיות המתאמן ומטרות האימון לא יופר. אולם מלבד תפקוד המאמנים, חשוב

160 בתיה בן הדור 158 מאוד שאנשי הארגון יהיו מודעים להשלכות הרחבות יותר של ההשתתפות בתהליך האימון תחושותיו של מתאמן הנמצא תחת זכוכית מגדלת ארגונית, והפיתוי לשבור את הקוד האתי של האימון והמאמן כדי לענות על צורכי הארגון וכך לפגום בהצלחת תהליך האימון. מקורות צינר, א' ורבנו, ע' )2009(. הערכת התפקוד בארגון התפתחות ושינוי. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. Abusabha, R., & Woelfel, M. L. (2003). Qualitative vs quantitative methods: Two opposites that make a perfect match. Journal of the American Dietetic Association, 103(5), Allen, T. D., Eby, L. T., O brien, K. E., & Lentz, E. (2008). The state of mentoring research: A qualitative review of current research methods and future research implications. Journal of Vocational Behavior, 73(3), Banner, D. K., & Cooke, R. A. (1984). Ethical dilemmas in performance appraisal. Journal of Business Ethics, 3, Barlow, G. (1989). Deficiencies and the perpetuation of power: Latent functions in management appraisal. Journal of Management Studies, 26, Berge, Z. L. (2008). Why it is so hard to evaluate training in the workplace?. Industrial and Commercial Training, 40(7), Bono, J. E., Purvanova, R. K., Towler, A. J., & Peterson, D. B. (2009). A survey of executive coaching practices. Personnel Psychology, 62(2), Campbell, J., Dunnette, M., Arvey, M., & Hellervik, L. (1973). The development and evaluation of behaviorally based rating scales. Journal of Applied Psychology, 57, Cassidy, M. F., & Medsker, K. L. (2009). Coaching and performance improvement. Performance Improvement Quarterly, 21(4), 3-5. Coutu, D., Kauffman, C. P., Charan, R., Peterson, D. B., Maccoby, M., Scoular, P. A., & Grant, A. M. (2009). What can coaches do for you?. Harvard Business Review, 87(1), Day, A. (2010). Coaching at relational depth: A case study. Journal of

161 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 159 Management Development, 29(10), De Jong, J. A., & Versloot, B. (1999). Structuring on-the-job training: Report of a multiple case study. International Journal of Training and Development, 3(3), Denzin, N. K., & Lincoln, Y. S. (2000). Introduction: The discipline and practice of qualitative research. In N. K. Denzin & Y. S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (2nd. ed) (pp. 1-20). Thousand Oaks, CA: Sage Publications. Downey, M. (2001). Effective coaching. London: Texere Publishing Limited. Eby, L. T., & Lockwood, A.( 2005). Protégés and mentors reaction to participating in formal mentoring programs: A qualitative investigation. Journal of Vocational Behavior, 67(3), Foucault, M. (1980). Power/knowledge: Selected interviews and other writings. New York, NY: Pantheon. Gaventa, J., & Cornwall, A. (2001). Power and knowledge. In P. Reason & H. Bradely (Eds.), Handbook of action research (pp ). London: Sage Publications. Grant, R. M. (1993). Organizational capabilities within knowledge based view of the firm. Paper presented at the annual firm of the Academy of Management. Atlanta, GA. Harrison, W. (2004). Misbehavior in organizations: Theory, research and management. Personnel Psychology, 57(3), Hooijberg, R., & Lane, N. (2009). Using multisource feedback coaching effectively in executive education. Academy of Management Learning and Education, 8(4), The ICF code of ethics (2009). International coach federation. Lexington, KY. Retrieved from Kane, J. S. (1994). A model of volitional rating behavior. Human Resource Management Review, 4, Krantz, J., & Gilmore, T. (1990). Projective identification in organizational consultation. Retrieved from

162 בתיה בן הדור 160 Latham, G., Almost, J., Mann, S., & Moore, C. (2005). New developments in performance management. Organizational Dynamics, 34, Longenecker, C. O., & Ludwig, D. (1990). Ethical dilemmas in performance appraisal revisited. Journal of Business Ethics, 9, Martin, D. C., Batrol, K. M., & Kohoe, P. E. (2000). The legal ramifications of performance appraisal: The growing significance. Public Personnel Management, 29(3), McDermott, M., Levenson, A., & Newton, S. (2007). What coaching can and cannot do for your organization. Human Resource Planning, 30(2), McDowall, A., & Short, E. (2012). New case study guidelines. Coaching: An International Journal of Theory, Research and Practice, 5(2), McGovern, J., Lindemann, M., Vergara, M., Murphy, S., Barker, L., & Warrenfeltz, R. (2001). Maximizing the impact of executive coaching: Behavioral change, organizational outcomes and return. The Manchester Review, 6(1), 1-9. McKenna, S., Richardson, J., & Manroop, L. (2011). Alternative paradigms and the study and practice of performance management and evaluation. Human Resource Management Review, 21(2), Mishler, E. G. (1986). Research interviewing: Context and narrative. Cambridge: Harvard University Press. Murphy, K. R., & Cleveland, J. N. (1991), Performance appraisal: An organizational perspective. Boston, MA: Allyn and Bacon. Nonaka, I. (1994). A dynamic theory of organizational knowledge (1), Science, creation. Organization Peterson, D. B. (2009). Does your coach give you value for your money?. Harvard Business Review, 87(1), Phillips, J. J. (1991). Handbook of training evaluation and measurement methods. Houston, TX: Gulf Publishing. Phillips, J. J. (2007). Measuring the ROI of a coaching intervention (part 2). Performance Improvement, 46(10), Phillips, J. J., & Phillips, P. P. (2007). Show me the money The use of ROI in performance improvement. Performance Improvement, 46(9), 8-22.

163 אימון מנהלים בארגונים כהערכת תפקוד סמויה חקר מקרים בישראל 161 Polanyi, M. (1962). Personal knowledge: Towards a post critical philosophy. London: Tavistock. Rowe, B. J., & Widner, S. K. (2011). Where performance management and knowledge management meet: Evaluating and managing corporate knowledge. Journal of Accounting and Finance, 11(2), Schein, E. S. (1996). Three cultures of management: The key to organizational learning. MIT Sloan Management Review, 38(1) Schwandt, T. A. (2000). Three epistemological stances for qualitative inquiry: Interpretivism, hermeneutics and social constructionism. In N. K. Denzin & Y. S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (2nd ed.) (pp ). Thousand Oaks, CA: Sage Publications. Scoular, P. A. (2009). How do you pick a coach?. Harvard Business Review, 87(1), 96. Smither, J. W., & Reilly, S. P. (2001). Coaching in organizations. in M. London (Ed.), How people evaluate others in organizations (pp ). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates Publishers. Swap, W., Leonard, D., Shiels, M., & Abrams, L. (2001). Using mentoring and storytelling to transfer knowledge in the workplace. Journal of Management Information Systems, 18(1), Tziner, A., Latham, G. P., Prince, B. S., & Haccoun, R. (1996). Development and validation of questionnaire for measuring political considerations in performance appraisal. Journal of Organizational Behavior, 17, Vickers, A., & Bavister, S. (2005). Teach yourself coaching. London: Hodder Arnold. Vidich, A. J., & Lyman, S. M. (1994). Qualitative methods: Their history in sociology and anthropology. In N. K. Denzin & Y. S. Lincoln (Eds.), Handbook of qualitative research (2nd ed.) (pp ). Thousand Oaks, CA: Sage Publications. הערות 1 במאמר מוצגים ציטוטים מפי המתאמנים בשמות בדויים, וכן התייחסויות של מנהליהם ומנהלות משאבי אנוש שעמם נפגשתי, אף הם בשמות בדויים.

164 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך רינה שחר וטל סורמלו תקציר מחקר זה בא לבחון את הקריטריונים שמלווים את בחירת ספרי הילדים החרדים לספריות פרטיות של הורים חרדים לעומת בחירת ספרים אלו לספריות ציבוריות, מתוך התמקדות בספרות החרדית לגיל הרך. המחקר איכותני ומבוסס על 23 ראיונות עם הורים במגזר החרדי ועל 2 ראיונות עומק עם בעלת ספרייה חרדית, וכן על סקירה וניתוח של טקסטים ואיורים מ- 28 ספרים ייעודיים למגזר החרדי, כלומר, ספרים שנכתבו על ידי סופרים חרדים והוצאו לאור בהוצאות חרדיות. ברמה האמפירית המחקר מתמקד בספרות החרדית לגיל הרך, תופעה חדשה יחסית בעולם החרדי, ויש בו נקודת מבט ראשונית יחסית על בחירת העולם החרדי לייצר ספרות בדלנית משל עצמו המאפשרת לבחור את התכנים, הערכים והמסרים המועברים בה כבר בגיל הרך. ברמה הפרקטית המחקר מספק מצע לניתוח הקריטריונים המלווים את ההורים במגזר החרדי בבחירת הספרות לילדיהם, ולפי קריטריונים אלו ניתן לבודד את המסרים והערכים הנחשבים ראויים בחינוך החרדי. ממצאי המחקר מראים כי קריטריון מרכזי בבחירת ספר לילדים בעולם החרדי הוא רמת הספר, וכי יש חשיבות רבה למסרים שלו ולתוכנו כי לרוב לא ייבחר סתם ספר; כדי להכניסו לספריית הילד, על הספר להכיל ערך מוסף כלשהו, מצד שפתו, המידע שבו או מסרו החינוכי. אף שהנושא המגדרי במגזר החרדי מובנה וברור, הוא בולט פחות בפעולותיהם ובתכונותיהם של גיבורי הספרים בגילאים הנמוכים. נוסף על כך, ישנם נושאים רבים שעד לפני כמה עשורים לא קיבלו מענה כלל בחברה החרדית, אך כיום יש לחלקם מענה בספרות החרדית, כגון היחס לאימהות עובדות או לנישואים שניים וכדומה. מילות מפתח: חרדים, ספרות, ילדים, הגיל הרך, המגזר החרדי. 162

165 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 163 מבוא והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה לי בצאתי ממצרים )שמות יג, ח(. מאז ומעולם ראתה היהדות בסיפור דרך להעברת מידע, ללימוד ולחינוך. עם הספר לומד לאורך כל השנים על ידי העברת מסרים באמצעות אגדות ומשלים ובאמצעות קריאה וניתוח של טקסטים ומדרשים. ישראל מאופיינת בכמה שסעים חברתיים. מן הבולטים שבהם הוא השסע החילוני-חרדי. בשנים האחרונות הלך והעמיק שסע זה עד שכיום נראה שבין שתי החברות אין כמעט מכנה משותף. חוסר ההיכרות בין שתי החברות מעצים את ההבדלים ביניהן גם במקומות שבהם הפערים אינם קיימים באמת. מרבית המחקרים שנחשפנו אליהם שהתייחסו לחברה החרדית נעשו או מתוך נקודת מבט חרדית או מתוך תפיסת עולם ביקורתית כלפי סגירותו של העולם החרדי. במאמר זה ננסה להציג את היחס לספרות הגיל הרך החרדית מנקודת מבטם של אימהות ואבות חרדים. ניסיון זה ייעשה, ככל שניתן, מתוך עמדה שאינה חילונית, ביקורתית או שיפוטית, כלומר, לא מתוך רצון להבין או להצדיק את העמדות שייחשפו, אלא מתוך התבוננות בהן כפי שהן בהווייתן התרבותית ובתפיסת העולם החרדית. הספרות החרדית לגיל הרך היא תחום חדש יחסית וכמעט שלא נחקר בעבר. בעשורים האחרונים התפתחה מאוד ספרות ילדים ייעודית למגזר החרדי. במחקר זה נבחן את הקריטריונים החשובים להורים חרדים בבחירת ספר לילדי הגיל הרך: מה חשוב להורה חרדי בבחירתו ספרים לילדיו? מהם הקריטריונים לבחירת ספרים לספרייה ציבורית? מהם התכנים והנושאים שבהם נוגעים ספרי הגיל הרך החרדיים? וכיצד מתמודדת ספרות הילדים החרדית עם נושאים חדשים שהתהוו בחברה בשנים האחרונות? ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא א תו זכר ונקבה ברא א תם )בראשית א, כז(. זכר ונקבה בראם ויברך א תם ויקרא את שמם אדם ביום ה בראם )בראשית ה, ב(. בהתייחסות לפן המגדרי בחברה החרדית, ניתן לראות שבמקורות נבראו שני המינים כשווים. החברה החרדית היא מגדרית בהווייתה, מתוך בחירה ובאופן מודע. מחקר זה אינו עוסק ישירות בנושא זה, אך ניגע בו דרך ההתייחסות המגדרית בספרי הגיל הרך: כיצד תופס המגזר החרדי את הסיבות לשוני בין המינים, ואילו פשרות נעשות מבחירה ובאופן מודע בגין אמונה זו.

166 רינה שחר וטל סורמלו 164 מחקר זה סייע לנו, מחד גיסא, להכיר ולהבין טוב יותר את תפיסות העולם החרדיות, ומאידך גיסא לזהות קווי דמיון רבים בין חלקי החברה השונים. סקירת ספרות והגדרות סקירת הספרות תתייחס לשני הנושאים שיטופלו במחקר זה: המגזר החרדי ומאפייניו, ומאפייני ספרות ילדים חרדית לגיל הרך. המגזר החרדי חרד הוא מי שירא את הקב ה ושומר את מצוותיו וחוקיו. מילון אבן-שושן מגדיר את החרדי כירא שמים, אדוק מאוד במצוות וכאורתודוקס )אורתודוקסיה משמעה הדעה הישנה אורתודוקס הוא מאמין אדוק וחסר פשרות(. אבן-שושן מתייחס להבחנה שהייתה נהוגה בראשית שנות המדינה בין חרדים ל חופשיים. החרדי מוגדר כמי שחושש מהתפשטות הכפירה. במקומות אחרים ההתייחסות היא לערך אורתודוקסיה האורתודוקסים הם שכינו עצמם חרדים או יראים. המושג חרדי מבטא את החרדה למילוי מצוות האל באופן דקדקני ומדויק, ומקורו מן הפסוק )ישעיהו סו, ה(: ש מעו דבר ה החרדים אל דברו )אבן-שושן, 1998; וייל, 1990; חנני, 2008(. פירושה המילולי של המילה חרד הוא פחד או דאגה. לאחר מלחמת העולם השנייה היה מקובל להגדיר קבוצה יהודית זו כ אולטרה- אורתודוקסים, אך בסופו של דבר העדיפו להתייחס אליה כ יהדות חרדית או כ חברה חרדית, כלומר, כחברה שמרנית דתית. החרדים עצמם מכנים את עצמם עם התורה, 1 יהדות התורה או יהודים שומרי תורה ומצוות )פרידמן, 1999; 1992,.)Heliman לפי ההערכה האחרונה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה החרדית בשנים היוותה כ- 13% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל )פרידמן ואחרים, 2011(. שורשים היסטוריים עקרונותיה של השקפת העולם החרדית התגבשו בתהליך ארוך וממושך. תחילתו בראשית המאה ה- 18, בימים שבהם החלה להיווצר תנועת ההשכלה היהודית, שעודדה רכישת ידע והשתלבות של הקהילה היהודית בסביבתה הלא יהודית. באמצע המאה ה- 19 ערערו תהליכי מודרניזציה וחילון את יציבותן של הדת והמסורת. במאה ה- 19 פעל ה חת ם סופר )ר משה סופר(, מגדולי המתנגדים לתנועת ההשכלה. כדי להביע את עמדתו השלילית לחידושים, טבע את הביטוי חדש אסור מן התורה בכל מקום. פירושו המקורי של ביטוי זה הוא, שיש איסור דאורייתא לאכול את תבואת השנה החדשה לפני הנפת העומר. על ידי

167 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 165 השאלת ביטוי זה ביטא ה חת ם סופר את השקפת העולם החרדית, הרואה במודרניזציה ובחילוניות פגע רע המאיים על שלמות דרך החיים הראויה, שמסורה לנו מדורי דורות )חנני ואלמוג, 2008; פרידמן, 1991; שגב, 2013(. התעצמות היהדות החרדית במהלך המאה ה- 19 נבעה בעיקר מהתפתחותן של תנועת ההשכלה והתנועה הציונית. תנועות אלו, שחרתו על דגלן את החילוניות והלאומיות, משכו אליהן צעירים רבים מכל מגזרי היהדות. בעיני החברה האורתודוקסית נתפס תהליך זה כביטוי לחורבן פנימי שהתחולל בחברה היהודית, בבחינת מהרסיך ומחריביך ממך יצאו )ישעיהו מט, יז(. כדי להילחם בתופעה זו הקימו האורתודוקסים באירופה את תנועת אגודת ישראל. בשל חששו מחילון, חלק מן הציבור החרדי מסתייג מן התנועה הציונית עד ימינו אנו. ההלכה היהודית היא מערכת דינמית של חוקים שהתאימה את עצמה למציאות המתחדשת מעת לעת. החרדים הפכו אותה למערכת קפואה וסגורה שמשמרת מנהגים והלכות ואינה מתייחסת לשינויים שחלים בחברה. הסתגרות מרצון זו באה לבודד את האורתודוקסיה, פחות מן הגויים ויותר מן היהודים שבחרו להשתלב ב מציאות החדשה. אף שהעולם החרדי אינו הומוגני, והוא מורכב מקבוצות בעלות גישות ואידאולוגיות שונות, את כולן מאחדת התודעה המתמדת שיש תופעות חברתיות ורוחניות המאיימות ומסכנות את קיומו של העם היהודי. להתגוננות זו ביטויים קהילתיים, גאוגרפיים, אידאולוגיים והלכתיים: מסגרות חברתיות )כגון בתי ספר וסמינרים(, המהוות טריטוריה מוגנת שמצילה את השרידים שנותרו, ועידוד וטיפוח של חברת הלומדים כדי לחסום את ה סחף בדרך נוספת. ההיסטוריה הפנימית של החברה החרדית התמודדה הן עם תנועות חילוניות לאומניות הן עם תהליכי השיקום הלאומי שהציעה מדינת ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה )אלאור, 2006; חנני ואלמוג, ;2008 פרידמן, ;1991 שגב,.)2013 השקפת העולם החרדית מעבר לאמונה הרווחת של שומרי מצוות באשר הם שהקב ה הוא זה שמנהל את העולם באופן ישיר ושנוכחותו קבועה ונצחית, מודגשים באמונה החרדית כמה מאפיינים ייחודיים. התורה ומורי ההלכה מלווים את כל תחומי החיים. מנהיגי הקבוצה, הרבנים, נחשבים אבות רוחניים, שמנתבים את התנהגות הציבור על פי פסקי ההלכה, ויש לכבדם ולציית לפסיקתם ללא עוררין )אלאור, 1992; וייל, 1990; פרידמן, 1991; קפלן, 2003(. השקפת העולם החרדית רואה בתורה אמת חד-משמעית שהועברה בעם היהודי מדור לדור. את התורה שבכתב ניתן לפרש רק לפי התורה שבעל פה, כפי שפירשו אותה חז ל והפוסקים המקובלים בדורות השונים. שום גישה מחקרית, פרשנות חדישה או ביקורת מקרא אינן יכולות להחליף

168 רינה שחר וטל סורמלו 166 את ההלכה המסורה מדורי דורות. נקודת מוצא זו מנחה את הציבור החרדי להשקיע את רוב זמנו בלימוד התורה ומצוותיה. בחברה החרדית שתי מטרות עיקריות: קיום חברת הלומדים ובידול מן החברה המודרנית, ובפועל יש תלות בין מטרות אלו: קיום חברת הלומדים הוא שמאפשר את הבידול מן החברה המודרנית. תהליך הסוציאליזציה של החברה החרדית מכין את המינים השונים לתפקידיהם הייחודיים. הנישואים בחברה זו הם המסגרת שמאפשרת את הגשמת המטרות החברתיות, משמרת את ערכי הקהילה ומבטיחה את המשכיות יציבותה. בעידן שבו בעיקר נשים חרדיות מתערות בחברה החילונית לצורך פרנסה, נוצרו מנגנוני פיקוח חברתי כדי לשמור על היבדלות מן החברה המודרנית ועל צביונה וערכיה של הקהילה החרדית. אחד מן המנגנונים האלה הוא ספרות בדלנית )ליוש, 2007; פרידמן, 1991(. פלגים עיקריים בחברה החרדית החברה החרדית מחולקת לתתי-קבוצות רבות המייצגות גוונים חברתיים ואידאולוגיים שונים, ואלו כמה מן הפלגים העיקריים בחברה זו: ליטאים, חסידים, ספרדים, העדה החרדית ו החרדים המודרניים. הפיצול בין הליטאים לחסידים נוצר במזרח אירופה במאה ה- 18. החסידות נוצרה כתנועה של פשוטי עם, שמרדה באליטיזם האמיד של עולם הרבנים והחכמים התורניים שא פשר לקיים את מצוות לימוד התורה בישיבות. העולם התורני הליטאי התנגד לחסידות הן בשל המעמד המשני שייחסה ללימוד התורה הן בשל דעותיה המשיחיות שנוגדות את תפיסתו )חנני, 2008; פרידמן, 1991(. ליטאים הזרם הליטאי נוצר מתוך ההתנגדות לחסידות. מתנגדי החסידות, או בכינוי ם המתנגדים, הונהגו על ידי הגאון ר אליהו מווילנה )הגר א( שבליטא, ומכאן שמם ליטאים. הליטאים רואים בלימוד התורה את המטרה הנעלה מכול. הישיבות הליטאיות הן ישיבות העילית של החרדים. בזרם הליטאי יש כמה פלגים, וההבחנה ביניהם אינה חדה מאוד. התפיסה המקובלת בזרם זה היא שהגברים הם לומדי תורה, אך גם בו ניתן למצוא גברים שעובדים לפרנסתם. הזרם הליטאי מתאפיין בפתיחות יחסית למודרניזציה, והיא באה לידי ביטוי בלבוש מודרני יחסית כיפה שחורה, ז קט קצר, זקן קצר ומטופח וכן בשימוש בטכנולוגיה מודרנית ובמציאת מקורות פרנסה שמשתלבים בעולם העסקים ובעולם המחשבים. ציבור זה נחשב פתוח וחשוף יותר מן האחרים לעולם החילוני )בר אור ואחרים, 2008; חנני, 2008(. חסידים החסידות, שהוקמה על ידי הבעל שם טוב, גם היא מן הזרמים הגדולים בחברה החרדית. מקור השם הוא מן המילה חסד חסיד הוא אדם העושה חסד עם סביבתו.

169 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 167 החסידות נוצרה בתור מחאה לעבודת הדת השמרנית והמסתגרת שהייתה נהוגה במזרח אירופה. מנהיגי היהדות וגדולי התורה היו מרוחקים ומנוכרים מרוב העם, שהיה ב ור מוחלט בענייני התורה. החסידות הפיחה רוח חיים בקהילות היהודיות המדוכאות ממעשי האיבה והפוגרומים, לאור התפיסה החסידית שגורסת כי האל אוהב את עמו ללא קשר ללימוד התורה או לגדולתו הלמדנית. גם בזרם זה פלגים שונים, ובדרך כלל החסידים מתאפיינים בשמרנות רבה יותר מזו של הליטאים. אדיקותם הרבה מתבטאת בסגנון לבוש מסורתי ובמשלח יד פשוט המעניק משכורת ורמת חיים נמוכות. שיעור הלומדים ש תורתם אומנותם קטן בחברה החסידית לעומת החברה הליטאית בשל האידאולוגיה החסידית שדוגלת בקידוש חיי המעשה ולא בעיסוק בחיי הרוח כשלעצמם. לכל קהילה חסידית יש אדמו ר )אדוננו מורנו ורבנו( מנהיג הקהילה. מנהיגות זו עוברת מדור לדור לפי השיטה המסורתית. חסידי חב ד )חכמה, בינה, דעת(, שלא כמו שאר החסידויות, נחשבים פתוחים יותר: רבים מהם עובדים לפרנסתם, מעורים בהוויה הישראלית ואף משרתים בצה ל. בניגוד לרוב החסידויות, שדוגלות במגורים בשכונות חרדיות בלבד, פזורים חסידי חב ד בכל רחבי הארץ והעולם, ומרבים בפעולות הסברה להנחלת ערכי היהדות לאוכלוסייה יהודית במקומות אלו )חנני, 2008(. ספרדים ישנם כמה פלגים של חרדים ספרדיים, יוצאי עדות המזרח. פלג קטן של העדה החרדית הספרדית תואם בהנהגותיו להנהגות העדה החרדית האשכנזית ו נטורי קרתא הוא אינו משתתף בבחירות, מערכות החינוך שלו עצמאיות לחלוטין ואינן נעזרות בתקציבים ממשלתיים, הוא מנהל בית דין עצמאי וכדומה. הפלג החרדי הספרדי הגדול יותר ממשיך את דרכו של היישוב הישן בירושלים ישיבת פורת יוסף. פלג זה התעצם בתחילת שנות ה- 80 מתוך תחושת אפליה פנים-חרדית. תחושה זו הביאה לפיתוח תשתית פוליטית )תנועת ש ס( ולהקמת מערכות חינוך חרדיות מזרחיות נפרדות ) מעיין החינוך התורני ו אל המעיין (. תנועת ש ס ספרדים שומרי תורה. התנועה הוקמה ב ביוזמת רבנים בני עדות המזרח, ובראשם הרב עובדיה יוסף. מבחינה תרבותית אימץ לעצמו פלג זה, שבמקור הגיע מארצות אסלמיות, אורח חיים והשקפה דתית הקרובים יותר למסורת העיירות היהודיות של מזרח אירופה. מפלגת ש ס, להבדיל ממפלגות חרדיות אחרות, אינה רק חרדית כי אם גם עדתית, ובשל כך מייצגת גם אוכלוסייה שאינה חרדית אך מרגישה קיפוח על רקע עדתי )חנני, 2008; נויברגר, 1997(. העדה החרדית פלג זה הוא ממשיכו של היישוב הישן, והוא מורכב מחסידויות המתנגדות נחרצות לציונות ולמדינת ישראל, שנתפסות בעיניהן כמקור לכל הרעות בחיי העם היהודי

170 רינה שחר וטל סורמלו 168 בדורות האחרונים. בדרך כלל מסרב פלג זה ליצור קשר כלשהו עם המדינה ותקציביה. הקיצוניים שבו הם נטורי קרתא ) שומרי העיר בארמית(, קהילה קטנה )כ- 10,000 נפשות( שמטילה את אימתה על העדה החרדית כולה. הכנסתה העיקרית של העדה החרדית היא מקבלת ההכשר בד ץ העדה החרדית, שמקובל על כל הפלגים החרדיים )בר אור ואחרים, 2008; חנני, 2008(. חרדים מודרניים בסוף המאה ה- 20 החל להתגבש זרם חדש של חרדים המכנים את עצמם חרדים מודרניים. לבושם אפנתי והם מתערים בחברה הכללית. התפיסה המנחה את אורח חייהם היא, שק רבה לסביבה הרחבה אינה פוגעת בשמירה על המצוות ובקיום ההלכה. מגמה זו באה לידי ביטוי בכמה תחומים: הכשרה מקצועית חרדית שמאפשרת התערות תעסוקתית; מעורבות בשירותי הביטחון, ההצלה והסיוע משמר אזרחי, נח ל חרדי, ארגונים כגון זק א, חסד של אמת, יד שרה, עזר מציון, הצלה ישראל, איחוד הצלה, וכדומה; השתלבות בתקשורת ובתרבות יש יותר ויותר אנשי תקשורת חרדיים, וכן אמצעי תקשורת המיועדים לאוכלוסייה החרדית )עיתונות, רדיו ואפילו פורומים באינטרנט(; והתערות במוסדות המדינה )בר אור ואחרים, 2008; חנני, 2008; גורוביץ וכהן-קסטרו, (. מאפייני החרדיות המאפיינים העיקריים של הקבוצות החרדיות: מחויבות ללימוד התורה וקידוש חברת הלומדים והגית בו יומם ולילה )יהושע א, ח(. לימוד התורה הוא ערך מרכזי בחברה החרדית. המושג תורה ועבודה מבטא את היחס בין זמן שמוקדש ללימוד תורה ובין זמן שמוקדש לעבודה. בעקבות מלחמת העולם השנייה ולאחר חורבן הישיבות באירופה, חברת הלומדים הייתה דרכה של היהדות החרדית לשקם את עולם התורה. כדי שהגברים יוכלו להקדיש את כל זמנם לעולמה של תורה ולשיקום היהדות, נטלו הנשים על עצמן את עול הפרנסה. צניעות והפרדה מגדרית במגזר החרדי ישנן הלכות צניעות ברורות ומוגדרות, כללי לבוש הנהוגים לנשים ולגברים, הפרדה פיזית בין ציבור נשי לציבור גברי במרחב הציבורי, ערך גבוה לחיי המשפחה ומבנה קהילתי ומשפחתי פטריארכלי. הלבוש הצנוע מהווה מחסום והפרדה בפני הגברים, התגוננות מפני השפעות זרות והשפעות של אפנה, וכן ניסיון לשמר את המשכיותה התרבותית של חברה מסורתית זו. בחברה החרדית ישנה הפרדה קפדנית שנשמרת כמעט בכל מרחב ציבורי, כגון מוסדות הלימוד, בתי הכנסת, אולמות אירועים וכדומה )אלאור,

171 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 169 ;1992 קפלן, ;2007, Yafeh,.)Heliman, 1992; Longman, 2007; שיעור ילודה גבוה ונישואים מוקדמים שיעור ילודה גבוה מתוך אמונה במצוות פרו ורבו כערך עליון שדואג לקיום המשך הדורות הבאים. מאפיינים נוספים של האוכלוסייה החרדית שמאפשרים את ריבוי הילדים הם הסתפקות במועט וריבוי גופי הצדקה וארגוני הסיוע )חנני ואלמוג, 2008; פרידמן, 1991(. הסתגרות והיבדלות בדלנות, פיזית ורוחנית, מתוך שאיפה לצמצם את השפעות העולם החיצוני, החילוני, המאיים על צביונה של החברה החרדית. היבדלות זו מסייעת להימנע מחוליי העולם החיצוני ובאה לידי ביטוי באזורי מגורים נפרדים, במסגרות חינוך נפרדות וייחודיות, בקריאת ספרות חרדית, בצנזורה תקשורתית ועוד. להיבדלות זו גם מאפיינים חזותיים מובהקים שמבטאים את הלכידות הקהילתית ומדגישים את ההזדהות עם תפיסת העולם השמרנית. הלבוש החרדי מבטא בדרך כלל את ההשתייכות הדתית-חברתית של כל זרם. בשנים האחרונות נפתח הציבור החרדי יותר ויותר כלפי החברה הסובבת אותו, ואת השפעותיה של פתיחות זו ניתן לראות בשינויים שחלו בעולם החרדי ובחוסר ההומוגניות שבו. מחויבות לפרשנות הלכה מחמירה וקפדנית, הנאמנת לסמכות רבנית, דוחה אפיוני מודרניזציה ומעצבת את הוויי החיים על פי המסורת היהודית. הסתייגות של הקבוצות המחמירות מן המפעל הציוני וממדינת ישראל )אלאור, 1992; פרידמן, 1991; קפלן, 2003; שלהב, 1991(. עמדות מגדריות המאפיין המגדרי בחברה החרדית מבחין בין התפקידים החברתיים של גבר ושל אישה. התפיסה המסורתית רואה בגבר את האחראי העיקרי לניהול ענייני החוץ והפרנסה שנועדו לספק למשפחתו את המשאבים הדרושים לה, וכן עליו להיות מקור הסמכות והמשמעת במשפחה. האישה נחשבת עיקר הבית, האחראית העיקרית לענייני הבית, כלומר, ארגונו וניהולו, וכמובן חינוך הילדים )פוגל-ביז אוי, 1999(. מבנה המשפחה החרדית הוא פטריארכלי, והיה צורך בשינוי תפיסתי וחינוכי שימצב את הנשים החרדיות כמפרנסות ב הוראת שעה זמן מיוחד לשינוי ההלכה לפי הוראת חכמים. ישנו מתח מתמיד בין תפיסת עליונות הגבר הלומד ובין תפיסת האישה כ עזר כנגדו, והוא נגרם בעקבות השינוי במצבן ובאורח חייהן של הנשים החרדיות, שרוכשות השכלה ויוצאות לעבודה

172 רינה שחר וטל סורמלו 170 במגוון תחומים. אמנם נשים נחשפות יותר ויותר למקצועות רבים ומגוונים ויוצאות מן המגזר החרדי לצורכי פרנסה, אך עדיין התפיסה החרדית היא שאישה לא תכהן בתפקיד ציבורי או פוליטי, שכן ייעודה העיקרי הוא להיות עיקר הבית, לגדל ילדים ולחנך אותם. עם זאת, יציאת הנשים ללימודים ולעבודה טשטשה את חלוקת התפקידים במשפחה החרדית, וחלוקה זו נעשתה ברורה פחות מבחינה מגדרית: הנשים הן שמופקדות על התחומים החומריים ועל התקציבים של המשפחה, ולכן מעמדן אינו מעמד של תלות אלא של עוצמה. כיוון שבתפיסה החרדית העבודה מייצגת את הגשמיות, מעודדת התמקדות במותרות וסותרת את הרוחניות, גברים רבים הופכים את תורתם לאומנותם ומעודדים את הנשים לשאת בעול הפרנסה )אלאור 1992; פרידמן, 1999; קפלן, 2007; 2003, שטדלר, 2003; שלג, 2000(. שינויים במגזר החרדי ב מובלעת החרדית בחברה הישראלית, שדואגת לשמר את מאפייניה הייחודיים ומגבילה את השפעתם של קשרים חיצוניים, ניתן להבחין במגמות של פתיחות ושינוי, והן באות לידי ביטוי בשימוש באמצעים טכנולוגיים מודרניים, בהשכלה כללית, בהשכלה גבוהה וביציאה למקומות עבודה שאינם חרדיים. מהלכים אלו סודקים את החיץ בין החברות ומאפשרים לחרדים וכן לשאר החברה להיפתח לרעיונות חדשים ולהכיר את העולם האחר )אלאור ונריה, 2003; סיון, 1991(. בעקבות התדרדרותה של הקהילה החרדית למצוקה כלכלית, ההבנה שסיוע הדדי אינו יכול להבטיח את קיומה של חברת הלומדים, ושאיפת הציבור לשפר את רמת חייו, חל מפנה בשנת 1996 שהגמיש את היחס של מנהיגי הקהילה ללימודים כלליים ואקדמאיים. על פי סקרים שנעשו, אחוזים לא מבוטלים בחברה החרדית )גברים ונשים( מעוניינים לרכוש השכלה אקדמאית ומקצועית, וכן הועלו כמה המלצות שיסייעו לצמצם את הפערים בין החברות ולאפשר לקהילה החרדית להשתלב בקלות רבה יותר בחברה הכללית: מכינות ייעודיות לחרדים; תמיכה וסיוע כלכלי; שירותי ייעוץ והכוונה; ותמיכה דתית וחברתית בקהילות החרדיות עצמן. החברה החרדית פיתחה לאורך השנים מנגנונים שמאפשרים לה לקלוט את השינויים שמחוץ לה לצד שימור אופייה הייחודי והבדלני. כל קבוצה הקימה מסגרות ייחודיות משלה מתוך רצון להנחיל לדורות הבאים חינוך שמותאם לערכיה. העמדות הייחודיות באות לידי ביטוי באמצעי הלימוד המותרים במערכות החינוך השונות, למשל: יש מוסדות חינוך חרדיים המחייבים שימוש במחשבים, ואילו מוסדות אחרים אוסרים שימוש בהם. השינוי העיקרי מתבטא באופן שבו העולם החרדי מתייחס להשכלה ובהרחבת אפשרויות ההכשרה וההשכלה

173 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 171 לנשים ולגברים: הוקם מערך הכשרה ולימוד שמותאם לחברה החרדית כדי לאפשר לחבריה להשתלב בשוק העבודה הכללי, וכן הוקמו מוסדות להשכלה גבוהה שמאפשרים לנשים ולגברים חרדים לרכוש השכלה במקצועות חופשיים וטכנולוגיים; הלימודים המקצועיים האלה מתקיימים לצד לימודי הקודש וכך נשמרת המסגרת התורנית )קפלן, 2003; שלג, 2000(. בשנים האחרונות יש מעבר מגמתי מתפקידי שירות בתוך החברה החרדית לתחומי עיסוק שרלוונטיים לחברה המודרנית, וגם תרבות הצריכה ותרבות הפנאי, בעיקר של נשים חרדיות, השתנו )גונן, 1995; לופו, 2003; ליוש, 2007; מלחי, כהן וקאופמן, 2008; פרידמן,.)1999 חלק מן השינויים במגזר החרדי באים לידי ביטוי גם בספרות החרדית לגיל הרך. יש השפעה לא מעטה של הספרות העברית על הספרות החרדית, ולכן מובעים בספרות החרדית נושאים שלא הובעו בה לפני כן )מלחי, 2014; שגב, 2013(. על כך נרחיב בפרק על ספרות הילדים. ספרות ילדים מהי? גולדברג )1977( הגדירה את ספרות הילדים כענף של ספרות בפרוזה ושירה שמותאם בתוכנו ובסגנונו להבנתם של ילדים. רגב )תשכ ח( הדגיש שמטרתה של ספרות הילדים משולבת: חינוך, עיצוב האישיות והקניית הערכים מחד גיסא, ומאידך גיסא הקניית ידע. הוא הוסיף שכיוון שמדובר בספרות, יש לבחון אותה באופן אמנותי לפני בחינת הדידקטיות שבה, וכן לשים לב שהיא מכוונת לטווח גילאים ומותאמת לשלב ההתפתחותי של כל שכבת גיל. גם הראל )1991( טען שספרות ילדים היא בראש ובראשונה ספרות, ולכן היא מבוססת על אותם חוקים שעליהם מבוססת הספרות בכלל, אך הוא הדגיש כי יש לבחון את ספרות הילדים כסוגה נפרדת בעלת מאפיינים ייחודיים משל עצמה. אדיר כהן )אריאל, 1983( אף הוסיף שספרות תפקידה לשמש מצע לנחיתה רכה לחיים, כלומר תהליך של סוציאליזציה )ח ברות( שדרכו לומד הפרט כיצד להיות חלק מן החברה; בתהליכים אלו מתעצבת אישיותם של בני האדם לתפקידם והתנהגותם בחברה שבה הם חיים, ולכן יש להתאים את ספרות הילדים לסיטואציות שאופייניות לתקופה, כאלו שיכשירו את הילד להתמודד עם סוגיות ריאליות שמלוות את יומו. לפי הראל )1991(, מאפייני ספרות של כל תקופה נוצרים כתגובה לתהליכי התקופה הקודמת ומאפייניה. בעשורים האחרונים שונה מעמדו של הילד, וכבר אין הוא חלק מקולקטיב מוגדר אלא אינדיבידואל עצמאי המבטא את עצמיותו. לתהליך זה משמעות נוספת לספרות הילדים: השפה נעשתה מדוברת ורדודה יותר, ומשולבים בה שיבושי לשון וסלנג )אריאל, 1983; הראל, 1991; מלחי, 1995; רגב, תשכ ח; שפירא ובן אליעזר, 1992(.

174 רינה שחר וטל סורמלו 172 המורכבות בהגדרת הענף הספרותי שנקרא ספרות ילדים כרוכה בכמה קריטריונים: המוען, הנמען, וכוונתו של כותב הספר. אין אפשרות למצוא מכנה משותף בין סופרי הילדים השונים )המוען(: גילם ומינם שונים, מקצועותיהם מגוונים, וכן השקפת עולמם ודתם; לא ניתן אפילו להגדיר את כותב ספרי הילדים כמבוגר, שכן ישנם גם ילדים שכותבים ספרי ילדים. גם הגדרת ספרות ילדים כספרות שנכתבה במכוון לילדים מחמיצה את המטרה, שכן ספרים רבים לילדים לא נכתבו מלכתחילה למטרה זו. יש המנסים להגדיר את ספרות הילדים כספרות שעוסקת בנושאים שמעסיקים ילדים וקשורים לעולמם, אך גם הגדרה זו אינה מדויקת דיה כי יש סיפורי עמים שאינם עוסקים דווקא במציאות חייהם של ילדים. נראה אפוא שהעיקר הוא יכולת תפיסתו של הקורא. לפי גולדברג )1977(, יש לכוון לספרות שסגנונה פשוט וצלול, שאין בה בעיות מורכבות רבות, ושהיא משתמשת בעולם מושגים הנהירים לילד לפי גילו ותפיסתו. מלחי )1995( הדגישה שמדובר בספרות שבאה לייצג את עולם החשיבה והרגשות של ילדים, אך הכתיבה עצמה היא בדרך כלל הבעה של מבוגר. ספרות ילדים דידקטית נכתבת לרוב על ידי מבוגרים כדי להנחיל את תפיסת עולמם ולהשפיע על דעותיהם, אמונותיהם והתנהגותם של הילדים, וכן לתת לילדים כלים להתמודדות עם המציאות החברתית )גולדברג, 1977; מלחי, 1995; רגב, תשכ ח;.)Shachar, 2012 ספרות ילדים כסוכן סוציאליזציה )ח ברות( ספרות הילדים, ככל מוצר תרבות, משקפת את המבנה החברתי ואת הנורמות הנהוגות בחברה. ספר הוא סוכן ח ברות משמעותי וישיר מעצם היותו חשוף לכל שכבות האוכלוסייה בגילאים שונים ובשלבי ההתפתחות השונים. נוצר אפוא מעין מעגל קסמים הספר הוא תוצר של התרבות שבו יצא לאור מחד, ומאידך הוא מעצב את אותה תרבות בדמותו. ילדים פוגשים ספרות בכל יום ובכל מקום בבית, בגן, בבית הספר, בחגים, בטקסים. הספרות מחנכת אותם לתפקידים המצופים מהם, להתנהגות ראויה ולהגדרת הערכים היסודיים של חברתם. אם כן, ספר אינו רק משקף מציאות קיימת אלא גם יוצר מציאות רצויה חדשה. לילדים, וכן למבוגרים, לא תמיד ברור הגבול בין דמיון למציאות, ולעתים תפיסת הסיפור כאמת גורמת להם להפנים את מסריו ביתר שאת. הזדהות עם דמויות מסוימות בספרות יגרמו לילד לנסות ולהידמות להן, והיכולת להזדהות עם אחרים היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על התפתחות הדימוי העצמי של הילד. גם לערכים ולעמדות שמוצגים בספרים יש השפעה רבה על חיי היום-יום של הילד ועל אופן תפיסתו את עצמו, וכיוון שהם מועברים בספרות בצורה עקיפה ולא בצורה דידקטית ישירה, הם לעתים מוטמעים בנורמות היום-יומיות שלו )וכך מתרחש לפעמים גם אצל מבוגרים( מבלי שידע כיצד הוטמעו בהן ומבלי לאפשר לו לסנן את מה שאינו רצוי או נחוץ

175 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 173 בעיניו. מלבד שיקולים חינוכיים כאלה, לספרות יש לעתים גם מטרה ליצור מסגרת לתכנים שהסופר או החברה רוצים להטמיע בדור הבא. במקרים רבים הספרות היא אפוא סוכנת מרכזית בעיצוב התאמתם של ילדים לערכי החברה שלהם, ומלבד העשרת שפתם היא נועדה גם להציג בפניהם את הרבדים השונים של תרבותם )גונן, 1995; גור ומזלי; רותם, 2013; שחר, קרקו ובן-ארצי, ;2002 שטיימן, ; p..)shachar, 2012, לחשיבותה של ספרות ילדים כסוכן תרבות, יש להוסיף את השפעתם של האיורים המובאים בספרות הילדים על עולמם של הילדים. אמנם ספר מאויר הוא מוצר אמנותי, אך לא ניתן להתעלם מתפקידו התרבותי-סוציולוגי ומהיותו כלי בידי החברה להעברת ערכיה לדור הצעיר. לצד הממד המילולי גם הממד הוויזואלי הוא דרך להבניה תרבותית, והטקסטים והאיורים מעבירים את ערכי החברה לקוראי הספר. לאיורים עצמם תפקיד חשוב בהבנת הסיפור, בהבהרת פירוש מילים קשות ובהרחבת אוצר המילים. לרובנו, ובייחוד לילדים עד גיל 6, התקשורת הראשונה עם הספר היא ויזואלית. בספרי ילדים לגילאים נמוכים בדרך כלל תהיה התאמה בין הטקסט לאיור כדי שלא ליצור בלבול, וכיוון שאוצר המילים של הילד מועט בגילאים אלו, האיור מעשיר את המורכבות הלשונית ומהווה הסבר למונחים השונים המופיעים בטקסט. לעתים האיורים גם יכולים להוסיף מידע שאינו כלול בסיפור או לתאר את הדמויות, לתרום לאווירה העולה ממנו או לחדד את המסר, וממילא בלי האיורים הספר לא יהיה שלם )גונן, ;1995 יסעור, ;2004 קיטה ואשל, ; Shulevitz,.)Nodelman, 1996; ספרות הילדים החרדית ספרייתו של ילד חרדי כוללת לרוב ספרים רבים, אך המונח ספרות ילדים חרדית מסמן יצירות שנכתבו על ידי יוצרים חרדים לילדים חרדים ושתוכנן עבר את הביקורת של גופי הבקרה החרדיים. אף שאפשר למצוא ספרות ילדים חרדית כבר בתחילת שנות ה- 70, הספרות החרדית לגיל הרך חדשה יותר. בספרות הילדים החרדית יש למאפיינים שעליהם עמדנו לעיל משמעות שונה במקצת. ראשית, ספרות זו מחדדת דגשים שונים באופן חד-משמעי, ולכן המוען והנמען שלה מוגדרים היטב ואינם אנונימיים או אפילו אמורפיים כפי שהוגדרו בספרות הילדים הכללית. מצד המוען, כיוון שבתפיסה החרדית ה יוצר היחיד הוא בורא העולם, הסופר אינו רשאי לחדש דבר אלא רק להיות ה צינור שדרכו יונחלו ערכי התורה והחברה לדור הבא. על הסופר להשתייך לחברה מוגדרת, לעבור את הביקורת של מערכת הפיקוח ולהביע השקפת עולם ברורה שמוסכמת על מנהיגי הקהילה. גם הנמען מוכר ומוגדר היטב. התוכן שמועבר בספרים מכוון במדויק לאוכלוסיית היעד ולמסר שהוא מעוניין להעביר לה. ספרות זו מנצלת באופן מיטבי את התבנית הסיפורית או

176 רינה שחר וטל סורמלו 174 השירית כדי להשפיע ככל שניתן על עיצוב הילדות. המבחן האמתי של ספרות זו הוא מידת התאמתו של המסר הספרותי עם ניסיונו של הילד הקורא בעולם הממשי: ככל שהמתאם יהיה גבוה יותר, כך יכולות הזיהוי והסיווג של הקורא הצעיר יהיו מדויקות יותר. ענף ספרות הילדים החרדית מבוסס על ההנחה שיצירה שתשקף טוב יותר את עולמו של הילד היא זו שתמצא את דרכה אליו )מלחי, 2011(. 1995, בספרות הילדים החרדית כמעט תמיד יהיה ביטוי לעקרונות החינוך היהודיים. חז ל רואים את הילד כחומר ביד היוצר, ואת המבוגר כמי שתפקידו לחנך את הילדים ולהעביר להם את מסורת הדורות. בספרות זו אין לילד חופש ביטוי מלא לצרכיו. לרוב יהיה בה פיקוח של מבוגר על הרגשות המותרים והלגיטימיים ועל הצרכים הפסיכולוגיים שבהם תעסוק היצירה, לצד אלו שלא יוזכרו בה כלל, ובכך גם תימנע הלגיטימיות שלהם. ספרות זו לא תערער על מעמד ההורים והמבוגרים בקהילה, לא תציג תסכול מן הדת או ביקורת כלפיה, ובמקרים רבים גם לא תיתן לגיטימציה להבעת רגשות כגון קנאה בתוך המשפחה או התעלמות מן החלש. ספרות הילדים החרדית מתאפיינת גם בסיומים המפייסים וההרמוניים שלה, והסיפור צריך להסתיים בתיקון ובהתעלות )מלחי, 2014(. 1995, בשנים האחרונות הושפעה מאוד ספרות הילדים החרדית מספרות הילדים העברית, הן מצד תוכני הסיפורים הן מצד הדרך שבה סופר הסיפור: יש בה שימוש רב יותר בבעלי חיים, היא דידקטיות פחות מבעבר, והתהליך שעובר על הגיבור או הגיבורה מעוצב יותר. לכך יש להוסיף שבמקום מוסר השכל חד-משמעי ומידי ודגמים אידאיים שרחוקים מן המציאות, ניתן מקום רב יותר בספרות החרדית העכשווית לתהליך שעובר על אלו שמציאות חייהם מושלמת פחות )מלחי, 2014; רותם, 2013(. ספרות הילדים החרדית נעשתה עם השנים ספרות תוססת, מתפתחת ורבגונית. גם אם אין בה קריאת תיגר על המבנה הפטריארכלי, הספרות אינה מתעלמת מן הקשיים שנוצרו בחברה החרדית ומן השינויים שהיא חווה. למרות שינויים אלו, דמות האם בספרות הילדים עדיין מוצגת לרוב כדמות אידאלית, המשקיעה במסירות את כל זמנה בחינוך ילדיה, ומן הבחינה הזאת הספרות אינה משקפת את המציאות האמתית, שבה האישה לעתים היא מפרנסת יחידה ונעדרת שעות רבות מן הבית. ספרים רבים מציגים נשים עוצמתיות ובעלות כוח רב )שגב, 2013(. חשיבות הספרות ביהדות בכלל ולילדים בפרט לאורך כל הדורות ייחסו היהודים חשיבות רבה לאגדות חז ל. את מקומה המרכזי של האגדה והסיפור במסורת היהודית ניתן לראות בהשפעה שלהם על תחומי עניין רבים. המטפורות השזורות באגדות אפשרו לחדד מסרים

177 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 175 ולוודא שיובנו כהלכה. מבחינת היהדות, סיפור טוב מהווה לימוד מהנה ומרגוע לנפש, והוא מסייע ביצירת חברויות ומפתח את הדמיון והיצירתיות. החסידות רואה בסיפורים מעין חברים שדרכם ניתן להרחיב אופקים ולהקנות ידע וניסיון רב, הן על ערכים רוחניים יהודיים הן על נושאים אחרים כגון עולם הטבע. ואם כך הוא בנוגע לספרות למבוגרים, על אחת כמה וכמה שכך הוא בספרות לילדים. הקראת סיפור לילדים כבר בגיל הרך מחזקת את הקשר עם ההורה ומרגיעה את הפעוט, וגם אם נדמה שהוא עדיין אינו מבין את הסיפור, יש ערך מוסף להקראתו: מלבד ההנאה, הידע והסקרנות שסיפור איכותי מסב לנמעניו, הוא גם מסייע לפיתוח הדמיון של הילד, לשיפור כושר הריכוז שלו ולהעשרת לשונו; כל אלו תורמים לעיצוב אופיו של הילד ומפתחים את שכלו ורגשותיו. הספר גם מלמד את הילדים כיצד להתנהג במצבים שונים, מאפשר להם להזדהות עם דמויות ומקנה להם יכולת להבין את רגשותיו של האחר. ספר אף יכול ללמד לקח במצבים שבהם הוא נדרש, וסיפור עם מוסר השכל משמש ביהדות כלי חשוב לשיפור המידות. לדוגמה, בסיפורי התנ ך והתלמוד ישנם מסרים חינוכיים רבים. אלו מקנים ידע רב על היהדות ועל השקפת העולם והערכים הראויים בה, מעודדים לאהבת ה, לאהבת ישראל, ליצירת חברויות ולהתחזקות בתורה ומצוות )חב ד, 2014; יפה, 2001(. ספרות הילדים החרדית היא שיקוף לעקרונות החינוך של המקרא ושל חז ל, והיא מהווה המשך אידאולוגי לתפיסת חז ל את תקופת הילדות. מתפקידיו העיקריים של המבוגר ביהדות הוא חינוך הילדים, וספרי הילדים הם אחד הכלים המרכזיים לעיצוב דמות הילדים ולחינוכם. בגילאים הצעירים יותר יועברו בספרי הילדים מסרים טהורים של צדיקות מוחלטת, ובגילאים בוגרים יותר יועברו בה גם מסרים מורכבים יותר, שיבהירו שגם אם בני אדם אינם מצליחים תמיד לשמור על כל המצוות אין זה פוגע באופיים, ומכך גם ילמדו כיצד להתמודד עם רגשות מורכבים וחיוביים פחות. נוסף על כך, ספרות הילדים החרדית מתייחסת לתקופת הילדות כסמל להמשכיות הדורות הקודמים, ומחברת ומתאימה אותה לחיי ההווה )מלחי, 1995(. לאור סקירת הספרות מוצגות שאלות המחקר: מהם קריטריוני התוכן והקריטריונים הוויזואליים )איורים( לבחירת ספר ילדים לגיל הרך במגזר החרדי? כיצד הורים חרדים בוחרים ספר לספריית הילדים הפרטית שלהם, ומהם הקריטריונים של בחירת ספרים לספרייה ציבורית?

178 רינה שחר וטל סורמלו 176 שיטת המחקר אוכלוסיית המחקר לשם כתיבת מחקר זה נערכו 23 ראיונות עם הורים חרדים שיש להם ילד אחד לכל הפחות, ו- 2 ראיונות נוספים ומורחבים עם בעלת ספרייה חרדית אם לשישה ילדים המשתייכת למגזר החסידי, גרה בשכונה חרדית בירושלים ובעלה ראש ישיבה. במקביל נסקרו 28 ספרים חרדיים ומגוון של איורי כריכות של ספרים חרדיים, רובם מיועדים לגיל הרך. הראיונות וסקירת הספרים סייעו לבחון ולהגדיר את הקריטריונים השונים שלפיהם הורים בחברה החרדית בוחרים את הספרים הראויים לילדיהם )תמלול הראיונות וטבלת מאפייני הספרים שנסקרו מתועדים ושמורים לכל דורש(. כלי המחקר השאלון להורים החרדים כלל מידע דמוגרפי: גיל, עיסוק, מין, מצב משפחתי, מספר ילדים, טווח גילאים, עיר מגורים, שכונה )חרדית/מעורבת/חילונית(, מגזר חרדי )ליטאים/ ספרדים/העדה החרדית/מודרניים/אחר(; וכן שאלות פתוחות על הקריטריונים לבחירת ספרי הילדים: מהם הקריטריונים הוויזואליים? מהם קריטריוני התוכן? האם נדרש אישור של ועדה או עיתונות חרדית? מהם הקריטריונים הציבוריים לעומת הקריטריונים הפרטיים )השאלה מספרייה ציבורית לעומת רכישה לספרייה הפרטית( שמלווים את שיקול דעתכם בבחירת ספר לילדיכם? האם מופעל עליכם לחץ חברתי בבחירת הספרים לילדיכם? האם יש ספרים של סופרים )חרדים או חילונים( שלא תאפשרו לילדיכם לקרוא? האם יש ספרים של סופרים נכרים )לא יהודים( שאליהם כן תחשפו את ילדיכם? האם אתם עורכים ביקורת על כל ספר לפני שהילד יקרא בו? מי מעורב יותר בבחירת הספרים אצלכם בבית האם? האב? שניכם יחד? האם צד אחד אינו מעורב כלל? השאלון לבעלת הספרייה החרדית כלל: כמה ספרים לגיל הרך יש בספרייה? כמה מהם נכתבו על ידי סופר גבר וכמה על ידי סופרת אישה? כמה סופרים גברים יש במערכת הספרייה? כמה סופרות יש במערכת הספרייה? מתוך כלל הסופרים כמה מהם סופרים וסופרות לילדי הגיל הרך? האם יש שוני באופי הכתיבה בין סופרים לסופרות? האם קיימת כתיבה פמיניסטית חרדית לילדים? האם יש הבדל בתוכן, בעלילה או בתיאור הדמויות בין ספר שנכתב על ילדה ובין ספר שנכתב על ילד בספרי הגיל הרך? ובהקשר לתכנים אלו, האם יש הבדלים בין ספרים שנכתבו על ידי סופר גבר ובין כאלה שנכתבו על ידי סופרת אישה? אילו תכנים )מילוליים או איורים( לא ייכנסו לספרייה? אילו ספרים יוכנסו לספרייה הפרטית של ילדייך אך לא לספרייה הציבורית?

179 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 177 נדגמו קריטריונים לניתוח ספרי הגיל הרך שנסקרו, כגון פרטי הספר, פרטי הסופר או הסופרת, תקציר תוכן העלילה, תכונות הגיבורים )תכונות אופייניות לילד ולילדה וכן תכונות המשותפות לשניהם(, וכן ספירת מספר המופעים של איורי בנים ושל איורי בנות בספרים. לוח 1: סטטיסטיקה תיאורית - משתני רקע תרשים 1: התפלגות המשתתפים לפי אזור מגורים ניתן לראות שרוב המשתתפים גרים בערים בעלות ריכוז אוכלוסייה חרדית גבוה תרשים 2: התפלגות המשתתפים לפי סיווג שכונת מגורים תרשים 3: התפלגות המשתתפים לפי עיסוק במגזר החרדי או מחוצה לו ניתן לראות שרוב המשתתפים גרים בשכונות חרדיות ורק כרבע בשכונות מעורבות תרשים 4: התפלגות המשתתפים לפי גילאים ניתן לראות שיותר ממחצית מהמשתתפים עובדים בחברות מעורבות תרשים 5: התפלגות המשתתפים לפי מין רוב משתתפי המדגם היו בני ניתן לראות שרובן המוחלט של המשתתפות במחקר היו נשים

180 רינה שחר וטל סורמלו תרשים 7: התפלגות המשתתפים לפי מספר ילדים 178 תרשים 6: התפלגות המשתתפים לפי סיווגם במגזר החרדי ניתן לראות שרוב אוכלוסיית המחקר שייכת למגזר הליטאי, מעט למגזר החסידי ומעט לספרדי רק ל- 9% מהמשתתפים יש יותר משבעה ילדים המחקר נערך בשיטת ניתוח תוכן איכותני. ניתוח התוכן שילב בין סקירת ספרים בחינת טקסטים ואיורים, מיונם וניתוחם בטבלת פרמטרים שנקבעה מראש ובין ראיונות אישיים להורים חרדים ולבעלת ספרייה חרדית. לכל סוג ריאיון נבנה שאלון תואם ובו פרטים דמוגרפיים כלליים של הנשאל או הנשאלת, וכן שאלות על הקריטריונים שנבחנו במחקר זה. לעונים על שאלון הקריטריונים להורים החרדים בוצע ניתוח דמוגרפי באמצעות מסד הנתונים של תכנת,Microsoft Excel כדי לבחון את חתך גילאי המשתתפים, את גילאי ילדיהם, את עיסוקיהם, את השתייכותם למגזר החרדי ואת שכונת מגוריהם. על מנת לנסות ולשמור על אובייקטיביות מרבית הועברו השאלונים לביקורתן של שתי נשים חרדיות כדי לוודא שהשאלות כתובות ככל האפשר ללא שיפוטיות. במחקר שולבו נתונים מן האינטרנט ונתונים מתכנת המידע בספרייה החרדית שנדגמה נלקחו ממנה סטטיסטיקות של סופרות וסופרים חרדים )לילדים, לנוער ולמבוגרים(. שאלון הקריטריונים הורכב משני תתי-שאלונים: שאלון דמוגרפי ושאלון שבחן את הקריטריונים השונים שלפיהם בוחרים או פוסלים הורים חרדים ספר לילדיהם בגיל הרך. שאלון שלישי, ייעודי למנהלת הספרייה, כלל שאלות על קריטריונים לבחירת ספר לספרייה ציבורית, שאלות על תכנים רצויים וראויים, וכן שאלות כמותיות על סופרים וסופרות, על כמות ספרים לגיל הרך ועל הבדלי כתיבה מגדריים בין סופרות לסופרים. חלק מן הראיונות בוצעו פנים אל פנים, חלקם התקיימו בטלפון וחלקם מולאו עצמאית ונשלחו בדואר אלקטרוני. הספרים נסקרו אחד אחד מתוך התמקדות במידע הנדרש לכל ספר מולאה שורה בטבלה לפי הפרמטרים לבחינה שנקבעו מראש. ממצאים ודיון שאלות המחקר העיקריות דנו בקריטריונים לבחירת ספר ילדים לגיל הרך במגזר החרדי. הסעיפים הבאים יתייחסו לממצאים השונים שעלו מניתוח הראיונות ומסקירת הספרים, לפי שאלות המחקר על הקריטריונים בעולם החרדי ל הכשרת ספר ילדים לגיל הרך. להלן

181 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 179 נתייחס גם לנושאים שאמנם לא נשאלו במחקר זה, אך מאחר שהם עלו בראיונות השונים ראינו חשיבות להזכירם ול ו בקצרה. הקריטריונים לבחירת ספר ילדים במגזר החרדי בראיונות עם ההורים ועם בעלת הספרייה עלה כי תפקיד ספרות הילדים החרדית הוא להבנות את הערכים הרצויים ולחנך אליהם. יש הורים שבודקים כל ספר שהושאל בספרייה לפני שהילד קורא אותו, ויש שסומכים על הסינון ועל שיקול דעתם של מנהלי הספרייה. הכשר לספרים חרדים בקטגוריית ההכשרים הפורמליים יש הכשרים של ממש, הניתנים בתשלום כהכשר בד ץ, יש הכשרים של ועדות רוחניות וישנם הכשרים בעקיפין סיפורים שפורסמו בהמשכים בעיתונות החרדית ואוגדו לבסוף לספר. יש לציין שמרבית ההורים אינם מודעים להכשרים אלו, וגם מבין אלו שכן מודעים להם רק מעטים מייחסים להכשר משמעות כלשהי; הרוב סומכים על שיקול דעתם שלהם או של סביבתם, והם יבחרו את ספריהם מבלי לבדוק אם הוא כשר או לא. לעומת זאת, להכשרים אלו יש משמעות בבחירת ספרים לספרייה ציבורית. מנהלת הספרייה החרדית ציינה שלספרייה הציבורית יוכנסו רק ספרים כשרים, אך לספרייתה הפרטית של ילדיה יוכנסו ספרים רבים נוספים שעומדים בקריטריונים שלה ושל בעלה. דוגמה להכשר פורמלי שניתן לספר חרדי: הכשר בד ץ תורת אמת הכשר כזה עולה בין 1,000 ל- 1,500 ש ח. יש הטוענים בבדיחות דעת כי לעתים כתב ההכשר ארוך מהספר עצמו )טסלר,.)2012

182 רינה שחר וטל סורמלו 180 כשספר נפסל על ידי הוועדה הוא לא יוכנס לספרייה הציבורית. אלו שקיבלו אישור או שפורסמו בעיתונות החרדית יוכנסו לספרייה גם אם הם שנויים במחלוקת או שיש עליהם ביקורת של ההורים, אלא אם יפסלו אותם מטעמים אחרים כאלימות יתר. ספרים שאינם עומדים בסטנדרטים אלו, גם הכשרים שבהם, יוסרו מהמדפים, או שלחלופין תתווסף אליהם מדבקת התראה באישור ההורים בלבד. גורלם של הספרים תלוי במידה רבה בהוצאת הספרים או בעיתון שבו פורסם הסיפור. לדברי בעלת הספרייה ובעלה: לא קל לקבל הכשר לספר חרדי, ולכן אם קיבלת אישור, כסופר או כהוצאה לאור, כמעט ולא יבדקו אותך. ספריו של סופר שכשל בהעברת מסר או באיור פעם אחת לא יוכנסו אוטומטית לספרייה אלא יעברו ביקורת פעם אחר פעם, גם אם ועדות חרדיות אישרו אותו. היתרון של סיפורים שפורסמו בהמשכים בעיתון הוא, שהסופר מקבל ביקורת על כתיבתו במהלך העבודה על הספר, וכשסיפורים אלו יאוגדו לספר הם יתוקנו ותכנים בעייתיים יושמטו מהם לפני שיוצאו לאור. את רוב הספרים לספרייה הציבורית קונה בעלה של בעלת הספרייה, בדרך כלל לאחר התייעצות עם אשתו, והוא גם זה שמחפש ספרים חדשים לספרייה. לאגף ספרי המבוגרים בספרייה ייכנסו גם ספרים לא חרדיים, ואם הסיפור מעניין )כסיפורי מסע מרתקים( ושפתו נקייה יחסית יוכנס הספר לספרייה גם אם אין הוא סיפור על ערכי דת או שנכתב על ידי סופר דתי. בספרייה ציבורית חרדית יש השפעה רבה ל חוקי הקהילה, והספרים בה עוברים סינון וביקורת: ספר שיש בו תמונות לא ראויות, שפה לא נקייה, או דמויות אלימות מדי ייפסל או שתוצמד לו התראה. יש שרואים בהכשרים אלו את תמצית ההבדל בין טיפולן של החברות השונות בספרות הילדים, ואחרים רואים בהם ביטול זמן גרידא: לטענתם, ההכשר גורם לקורא לקרוא את כתב ההכשר לפני קריאת הספר ולבטל את זמנו. הוצאות הספרים החרדיות, או אלו שעובדות עם סופרים חרדים, משתדלות לכוון למכנה המשותף הגדול ביותר במגזר החרדי. רק במקרים חריגים ידפיסו ספר למרות היותו שנוי במחלוקת; כך קרה למשל בספר שכתבו על ראשי ממשלת ישראל למרות הביקורת שיצאה על הספר טען המוציא לאור: אני לא יכול להגיד לאנשים שגולדה מאיר לא הייתה ראשת ממשלה, רק בגלל שהיא אישה )טסלר, 2012(. חשיבות התוכן אחד הקריטריונים החשובים ביותר לבחירת ספרי הילדים החרדיים הוא רמת התוכן. למרבית ההורים חשובה מאוד לשון רהוטה, עברית תקנית ושפה גבוהה, וכן שיהיו בספר מסר כלשהו, מידע היסטורי או מידע אחר, וכמובן שהספר יהיה מעניין וכתוב היטב. המסר שההורים מחפשים צריך להיות על מצוות או על ערכים חשובים ערכי

183 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 181 היהדות או ערכים אוניברסליים. להורים גם חשוב שהעלילה תהיה שנונה או מותחת, כגון פנטזיה טובה. בעלת הספרייה סיפרה על כמה דוגמאות לספרים לגיל הרך, חרדיים ושאינם חרדיים, שהיא אוהבת מאוד לספר לילדיה: ד ר סוס בגלל השנינות, ההומור והאיורים המצוינים, או ספרים מסוימים שכתב מאיר שלו; כמובן שלא תכניס לספרייתה ספר כ אבא עושה בושות, אך ספרים כגון קרמר החתול, גומות החן של זוהר או וניל על המצח ותות על האף מהווים תוספת מלאת הומור ומסר חינוכי ראוי לארון ספרי הילדים )נציין שהספרנית ובעלה הם חרדים חסידים, ילידי ישראל, הגרים בשכונה חרדית בירושלים ואינם חוזרים בתשובה(. דוגמה נוספת שהזכירה היא תרגום נהדר לדבריה מיידיש ל חנה רוצה מרציפנה, או הספר שעון הקסמים, שמשלב בין עלילה מעניינת, מתח ופנטזיה. הורים רבים יפסלו תכנים או איורים אלימים מדי גם אם הספר חרדי ו כשר למהדרין. לדוגמה: מדרשים קשים שמל ווים באיורים אלימים וקשים לעיכול; לטענת ההורים, אמנם גם מדרשים כאלה צריך ללמוד, אך ניתן לעשות זאת גם ללא איורים קשים לצפייה. גם ספרים שיש להם מסר חינוכי בעייתי ייפסלו, ללא קשר ל כשרותם. בעלת הספרייה הדגימה זאת על ידי הספר החרדי לגיל הרך מים בעיניים : לדבריה, האיורים מקסימים אך הסיפור מספר על ילדה בכיינית ש נענשת על כך ללא מסר כלשהו או כלים שיאפשרו לה לשנות תכונה זו, והיא מוסיפה שגם הכתיבה והחריזה בספר זה רדודות בעיניה ולכן לא תכניס ספר כזה לספריית ילדיה. נוסף על כך, היא לא תכניס לספרייתה הפרטית סיפורים קשים או קיצוניים על ילדות רחוב, פליטי בית או סמים ופשיעה תכנים שהורים חרדים, והורים בכלל, לא ישמחו שילדיהם עד גיל מסוים ייחשפו אליהם. בשל המשמעות החינוכית שיש לספרי הילדים החרדיים, בכל מקום שתופיע בספרות זו תחושה אסורה כלשהי מיד יוצג לה תיקון צודק שיחזיר את ה סדר על כנו. כיום אף נוכל למצוא בה טיפול במגוון רגשות רחב יותר ובתהליכים מורכבים יותר, ופחות מוסר השכל ורדרד ומובן מאליו. אך למרות פתיחות מסוימת זו, לספר ילדים חרדי לא יוכנסו תכנים הנוגדים את רוח היהדות וערכיה ולא ישווקו בו תכנים לא צנועים )כפורנוגרפיה(, גם לא למטרות רווח )טסלר, 2012; רותם, 2013(. ספר חרדי לא יכיל למשל תיאורים והסברים על לידה, שכן זו מתוארת במגזר החרדי כנס של הקב ה, שפותח את בטנה של האישה ומוציא ממנה את היילוד. גם הספרים המדעיים הנפוצים מאוד בספרות החרדית יותאמו לחברה זו, ולכן למשל לא תהיה בהם התייחסות לדינוזאורים, כי קיומם לפני אלפי שנים נוגד את האמונה היהודית ולפיה העולם, כפי שהוא, נברא לפני כ- 6,000 שנה בלבד )אף על פי שישנם חרדים שטוענים שניתן להוכיח אפילו מן הגמרא את קיומם של יצורים אלו בעבר(.

184 רינה שחר וטל סורמלו 182 הקומיקס הוא כוכב עולה בכתיבה החרדית. יש המתייחסים אליו כאל רעה חולה שיש בה תכנים לא ראויים, וכספר שמרדד את השפה ולכן מפספס את אחת ממטרותיה העיקריות של ספרות הילדים. לעומתם, המסנגרים עליו מזכירים את יתרונותיו הרבים בעקבות התמורות בתוכני ספרות הילדים החרדית, וטוענים שעליית קרנו של הקומיקס משקפת את השינויים שחלו בחברה החרדית, שהחלה לטפל בנושאים שעד כה היו מחוץ לתחומה )טסלר, 2012; מגל, 2012; רותם, 2013(. הורים רבים דווקא אוהבים מאוד את ספרי הקומיקס. לדבריהם, הקומיקס מצליח להעביר את הערכים והמסרים הרצויים בדרכים שנונות וחכמות. ישנן סדרות קומיקס על חגים או כאלה שממחישות אירועים היסטוריים למשל מקראיים כגון חורבן בית המקדש באמצעות שפה וטכנולוגיה עכשוויות. לדוגמה, ספר קומיקס על מגילת אסתר שמתאר את המשתה כישיבת ממשלה עם מסכי ענק וטלפונים ניידים, או סיפור על יציאת מצרים שמתאר את ה לימוזינה של פרעה שממתינה למשה ואהרן. בעיני ההורים סיפורים אלו ממחיזים לילד את הסיפור ומנגישים לו את המסר בשפה שהוא מדבר בה. ההורים גם אוהבים תחכום בספרים. גדי פולק למשל, סופר וצייר, מאייר את ספריו כחלק מן העלילה: האיור מלווה את הסיפור כולו, והדמויות זזות בו ומלוות את התוכן. את הספרים האלה אפשר לקרוא כקומיקס רגיל, כסיפור יחיד ברצף, או ללוות כל פעם רק דמות אחת או שתיים ולקרוא רק עליהן כנתיבים ברצף הסיפורים שנשזרים אחד בשני. לגילאים בוגרים יותר יש ספרי ידע רבים או ספרי עלילה )כספרי היסטוריה, ספרי מתח, ספרי מדע, ספרי שיאי גינס וכדומה(. כמובן שיש נושאים שאינם נכנסים לספרות החרדית מתוך בחירה שלא לחשוף את הדור הצעיר לתיאורים לא ראויים מבחינתם )כתיאורי מיניות או אלימות יתר(. האיורים להורים חשוב שהאיורים לא יסתרו את אורח החיים שלהם וכן שיהיו יפים ומצוירים באיכות גבוהה, שכן איור אסתטי שמושך את עינם של ההורים ימשוך מן הסתם גם את עיני הילדים. אמנם איור לא יפה לא יפסול ספר טוב, אך בהחלט יש לו משקל בבחירת הספרים, בעיקר כשמדובר בספרים לגיל הרך. באופן כללי בגיל הרך האיורים מסוננים פחות, וגם רמת הצניעות בהם רלוונטית פחות להורים. רוב ההורים מעיינים בספרים ובאיורים כדי לוודא שהאיורים תואמים את אורח חייהם, את ערכיהם ואת המסרים הראויים בעיניהם, ובעיקר שאין בהם אלימות מיותרת. במהלך כתיבת המאמר נחשפנו ללא מעט אמירות סטראוטיפיות נחרצות, ובהן: אין בספרים חרדיים איורי חיות, וודאי חיות שאינן כשרות; אין בהם איורים של בנות או נשים; אין סופרות במגזר החרדי וכדומה. כמובן שלאמירות אלו אין כל שחר. אם בעבר ספרות

185 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 183 הילדים החרדית כמעט שלא עסקה בבעלי חיים, בשנים האחרונות נוצרה פתיחות לגישה זו. יש מודעות גוברת הן אצל הורים הן אצל כותבים חרדים לחשיבות הקשר של בני אדם עם בעלי החיים, וכן שהשימוש בבעלי חיים בספרות מאפשר להעביר מסרים חשובים כמעט ללא צורך בנימה דידקטית. לכן, אמנם סביר שאין בספרות החרדית איורים של חזירים, אך בהחלט יהיו בה איורים רבים של בעלי חיים. בספרים חרדיים נעשה שימוש רב בהאנשה של חיות, ובהן גם חיות לא כשרות כחתולים, כלבים, חמורים, סוסים, דובים וכדומה )ויש גם ספרים שלמים על חיות וכן ספרי ג ונגל(. לא זו בלבד שאין בעיה מבחינת המגזר החרדי בהאנשה כזו של חיות, אלא אדרבה על ידי ההאנשה ניתן להעביר בקלות רבה יותר מסרים וערכים רבים. ספרים שיש בהם איורים של חיות מסייעים להעביר מסרים של מצוות ומדרשים, וכן מלמדים על מצוות ביהדות שעוסקות ביחס הראוי לבעלי חיים ובאופן הטיפול בהן )מלחי, 2014(. להלן שתי דוגמאות שנכתבו על ידי סופרת חרדית ולהן כתב הכשר רשמי: הסטראוטיפים שליוו את כתיבת המאמר גובו גם בכתבות שונות. כתבה באתר YNET משנת 2012 מסבירה בכותרתה שספרות הילדים החרדית תקבל הכשר רק כשאין כלבים ואין נשים בספר, וכותרת המשנה מרחיבה שרצוי שגם לא יהיו בו שמות של סופרות וחיות טמאות. בכתבה אחרת אף מצוטט מנכ ל של הוצאת ספרים שמוציאה לאור ספרים חרדיים, שטען שההוצאה דואגת שלא יהיו איורים של ילד וילדה יחד ולכן משנה את האיורים לשני בנים או שתי בנות, ושלעתים יוצאים ספרים לאור בגרסאות שונות אחת לעולם החילוני ואחת לעולם החרדי )טסלר, 2012; מגל, 2012(. למרות הסטראוטיפים הללו, בספרים החרדיים יהיו כמובן איורים של בנות וכן של נשים, אך ודאי שלבושן יהיה צנוע.

186 רינה שחר וטל סורמלו 184 דוגמאות לספרים חרדיים עם תמונות של נשים ובנות )גם בעלות מקצוע - גם הרופאה היא אישה( תרשים 8: התפלגות כמות הספרים שבהם יש איורים, לפי מין, בספרי הגיל הרך שנסקרו ניתן לראות את חלוקתם היחסית של מופעי איורי הבנים לאיורי הבנות בספרים שנסקרו דוגמאות לספרים עם איורים וגיבורים המשלבים בנים ובנות יחדיו ניתן לראות שבכל האיורים הלבוש צנוע, אך לא חייבים להיות דתיים - באחד הספרים הילד ללא כיפה מעל גיל בר מצווה אין במגזר החרדי חברויות בין בנים לבנות, אך בגיל הרך למרבית ההורים אין בעיה עם חברויות כאלה. בדרך כלל כשמופיעים בן ובת בספר ילדים חרדי הם יהיו אח ואחות, אך מוצגת כאן סדרת הספרים )שמיועדת אפילו לילדים גדולים יותר( של מנוחה בקרמן, ילדי שי, המספרת על חבורת ילדים ירושלמית של בנים ובנות הפותרת תעלומות ועושה מעשים טובים לסביבתה. יש סדרות שלמות נוספות המתארות את קורותיהם של ילד וילדה )לרוב אחים( גיבורים, כגון סדרת שולי ומולי של מנוחה בקרמן.

187 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 185 תרשים 9: התפלגות ספרי הגיל הרך שנסקרו לפי מין גיבור הספר ניתן לראות את החלוקה היחסית בין כמות הספרים עם גיבור ילד לעומת גיבורה ילדה כמובן שכל האיורים, גם של הבנים וגם של הבנות, הם איורים צנועים גם כשהדמות אינה דתית. מהראיונות השונים, הן עם ההורים הן עם בעלת הספרייה, עלה שבספרות המיועדת לנוער יש יותר ספרות לנערות מספרות לנערים, ושבספרי נערות רבים הגיבורה היא תלמידת סמינר. כשמדובר בספרות הגיל הרך, יש לא מעט ספרים, ואפילו סדרות שלמות, שבהם הגיבורה היא ילדה או צמד ילדות, כסדרת ספריה של יפה גנז על מימי וסימי, או סדרת הספרים של מנוחה בקרמן על דינה דיי וקורותיה, או ספריה של מנוחה פוקס על אביגיל בת חיל )ויש לה סדרה מקבילה על הילד אביחיל בן חיל (. גם הטענה שאין במגזר החרדי סופרות חרדיות התבררה במחקר זה כטענה שאין בה ממש, שכן עלה מהמחקר שדווקא במגזר החרדי יש לא מעט סופרות נשים: כ- 25% מאוכלוסיית הסופרים בספרות החרדית. בספרות החרדית לגיל הרך בולטת נוכחותן באופן כמעט בלעדי. בספרייה החרדית שבדקנו יש כ- 350 ספרים שמוגדרים כספרים חרדיים לגיל הרך )מיועדים לילדים עד גיל 5(, ובין הסופרים של ספרים אלו היו 9 סופרות נשים וסופר גבר יחיד. באופן כללי בין ספרי הספרייה דגמה בעלת הספרייה כ- 320 סופרים חרדים. מבין כלל הסופרים בספרייה יש כ- 5 שאינם יהודים כלל. יש לשים לב שכאשר הסופר או המאייר הוא גבר, אזי רוב הדמויות בעלילה ובאיורים יהיו דמויות של בנים, ואילו נשים כותבות באופן מאוזן למדי גם על בנים וגם על בנות וכן מאיירות את שני המינים. חיות שונות מצוירים גם על ידי מאיירים גברים וגם על ידי מאיירות נשים.

188 רינה שחר וטל סורמלו 186 תרשים 10: התפלגות הספרים שנסקרו לפי מין הסופר/ת ניתן לראות שמתוך הספרים שנסקרו, מרבית הספרים נכתבו על ידי סופרות נשים, מעט על ידי סופר גבר, ואף חלק קטן באמצעות שיתוף פעולה בין סופר גבר לסופרת אישה תרשים 11: התפלגות הספרים שנסקרו לפי מין מאייר/ת הספר ניתן לראות שמתוך הספרים שנסקרו, מרבית הספרים אוירו על ידי מאיירות נשים )חלקן מאיירות גם ספרות חילונית( קריטריונים ציבוריים לספרייה הפרטית אחת השאלות בשאלון להורים הייתה אם יש הבדל בין קריטריונים ציבוריים )השאלת ספר בספרייה( ובין קריטריונים פרטיים )רכישת ספר(, וזו נשאלה מצדנו מנקודת מבט של מראית עין וכיצד תיתפס פעולתם בעיני אנשי קהילתם. היה מפתיע לגלות שרבים מן ההורים שענו שיש הבדל בין שני סוגי הקריטריונים, התייחסו דווקא לפן הערכי והאיכותי של הספר. רובם ציינו שספר שיירכש ויישאר שנים על מדפי ספריית ילדיהם ייבדק יותר מספר שהושאל מספרייה, ולכן צריך להיות לספר שיירכש ערך מוסף וראוי הרבה יותר מזה של ספר שהושאל לשבוע מן הספרייה וילדיהם יקראו בו פעם או פעמיים בלבד. מעורבות האבות החרדים בבחירת ספרות לילדים בכל משפחה, ואין זה משנה המגזר שלה, ישנם הורים מעורבים יותר ומעורבים פחות. גם במגזר החרדי היה ניתן לראות שישנם זוגות חרדים שמשתפים פעולה יותר בבחירת הספרות לילדיהם ויש כאלה שפחות משתפים פעולה בכך. נקודה שהודגשה במחקר היא, שבעולם החרדי הא ם אמונה יותר על צורכי הבית ועל

189 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 187 חינוך הילדים. ברוב הראיונות שנערכו, גם באלו שבהם האב היה מעורב בבחירת הספרים, היה ברור שמקומה של האם בבחירת הספרים ובחינוך בכלל הוא דומיננטי יותר, וכן שיש הסכמה מלאה של האב לבחירותיה של האם. עוד עלה שיש הבנה והסכמה בין בני הזוג על המסגרת החינוכית הראויה לילדיהם. הסכמה זו בין ההורים נבנית בתחילת החיים המשותפים, ומכאן שההורים סומכים אחד על השני שיתוו את הדרך הנכונה. במרחב הציבורי אבות רבים מלווים את ילדיהם לספרייה הציבורית ובוחרים את ספרי הקריאה שלהם יחדיו. גיור ספרים כתבתו של מגל בעיתון גלובס )2012( מסבירה כיצד ניתן ל גייר ספרים במגזר החרדי. כבר במאה הקודמת היו סופרים ש גיירו תכנים של ספרות טובה ורומנים, וגם כיום תכנים מסוימים מגוירים לטובת הערך האוניברסלי שהם מעבירים, וכך המלך מידאס רודף הזהב הפך ל הגנן וגן הזהב היהודי. מן הראיונות עלה כי בספריות במוסדות החינוך החרדיים, המורים קוראים ספרות חילונית או זרה ומוחקים במרקר שחור מילים לא נקיות כגון קללות. יש הוצאות ספרים שמוציאות סדרות מקבילות של ספרים, ואלו ה כשרות יכילו איורים צנועים אך יוסרו מהם תכנים בעייתיים, למשל מידע על דינוזאורים. הורים רבים מתייחסים לשינוי שחל בעקבות התרחבות היריעה של הספרות החרדית. בילדותם הם קראו הכול לא הייתה ספרות ילדים חרדית, ולכן הספרות כולה, חילונית וזרה, הייתה נגישה להם; אמנם לעתים נמחקה מילה בעייתית כזו או אחרת מתוך הספרים, אך לא נמנעה גישתם לספרים מסוימים. יש הורים שרואים יתרון במצבה החדש של הספרות החרדית: היום אין צורך בספרות ילדים חילונית, יש מגוון אדיר בספרות הילדים החרדית ואין צורך בפשרה. אך יש הרואים בכך חיסרון ומגבלה וטוענים שהספרות החרדית מגמתית וצרה, ושחלק ממנה רדוד ולכן לא ייכנס לביתם; הורים חרדים רבים יסננו כל ספרות שנכנסת לביתם גם זו החילונית, וגם זו החרדית. בעבר לא סוננו כלל ספרים לגיל הרך, וההגבלה עליהם החלה רק בגילאי בית הספר, כשגבר החשש לפגיעה בערכים שהחברה ובית הספר מנחילים לילדים. הורים הבוחרים בדרך מסוימת יקבלו על עצמם בדרך כלל גם את מגבלותיה, ובהן גם את הגבלתם של ספרים מסוימים. כמובן, יש הורים חרדים שיכניסו רק ספרות חרדית לביתם, אך רוב המשתתפים במחקר זה בוחנים את הספרים לפי תוכנם ומהותם. ככלל, אם הספר כתוב בשפה נקייה ומעביר מסר אוניברסלי ראוי הם ישמחו להכניסו לספריית ילדיהם. מגדריות במגזר החרדי מתוך הראיונות השונים עלתה אמירה ברורה וחד-משמעית שהחברה החרדית היא מגדרית במהותה מתוך מודעות ומתוך בחירה, שלפי תפיסת

190 רינה שחר וטל סורמלו 188 המרואיינים יש הבדלים ברורים מאוד בין גבר לאישה, ושהחברה החרדית אף דואגת להדגיש הבדלים אלו במכוון. בקונפליקט שבין הבחירה לצאת לעבודה או להישאר בבית, יעדיפו הנשים החרדיות בשל הקשר החזק שלהן לחיי המשפחה לייצר פתרונות שמגוננים על הבית והמשפחה, כדי להפחית את המתח שנוצר בין התפקידים השונים. נשים חרדיות רבות מתייחסות לעובדה שהמבנה המוסדי במדינת ישראל כיום אינו מאפשר לנשים לנהל בנחת בית ומשפחה לצד קריירה מפותחת ומוצלחת. בעקבות מגבלות אלו בוחרות הנשים החרדיות להתרכז בבניית בית, מתוך תפיסת עולם שמעמידה את חשיבות הקמת המשפחה ומצוות פרו ורבו כערכים חשובים יותר. בספרים לגיל הרך הפן המגדרי מודגש פחות בהתייחסות לילדים בדמויות הילדים הצעירים בדרך כלל הגיבור והגיבורה עושים אותם דברים וחווים אותן חוויות אך הוא מודגש מאוד מתוך בחירה בדמויות המבוגרים. לעומת זאת, הלבוש של דמויות הילדים הצעירים תמיד יותאם ללבוש היהודי המסורתי לבן ולבת. לעתים אפשר גם למצוא ספרי ילדים שעוסקים בנישואים שניים, באם שיוצאת לעבודה ובאב שלוקח את ילדיו הקטנים לשחק בגינה או שהוא מבצע עבודות בבית. סיכום ומסקנות במחקר זה נבחנו הקריטריונים שמכוונים הורים חרדים בבחירת ספר לילדיהם, מתוך התמקדות בספרים לגיל הרך. השאלה העיקרית שנשאלה היא מהם הקריטריונים לבחירת ספר ילדים חרדי לגיל הרך. הממצאים מראים כי הספר באוכלוסייה החרדית נחשב כלי חינוכי מן הדרגה הראשונה, ולכן ההורים בוחרים אותו בקפידה. איכות הספר היא החשובה ביותר מבחינתם של ההורים: רמת הכתיבה שלו, תקינות השפה ותוכן מעניין ובעל משמעות. יותר ויותר הורים חרדים מעדיפים לחשוף את ילדיהם לספרות חרדית המסוננת מלכתחילה מתכנים בעייתיים, וגם בתוך הספרות החרדית עצמה ההורים מסננים את התכנים לפי המסרים והערכים שהם רוצים להקנות לילדיהם. לעומת זאת, אמנם האיורים המלווים את הספרים צריכים להיות צנועים, אך בספרים לגיל הרך כמעט שאין סינון של האיורים, והסינון שכן קיים מתמקד בעיקר בסינון איורים אלימים. רוב ההורים החרדים אינם פוסלים ספרות שאינה חרדית, ודאי שלא בגילאים הנמוכים, גם אם זו תדרוש עיון והשקעה רבים יותר בסינונם. מבחינתם, כל ספר שתכניו עומדים בקריטריונים ומועבר בו ערך אוניברסלי ראוי או ידע שתואמים את ערכי הבית היהודי, יוכנס לביתם בשמחה. לעתים מסרים אוניברסליים ראויים עוברים גיור, כגון גיור סיפורו של המלך מידאס העצל והחומרי בספר על הגנן וגן הזהב. שאלת הקריטריונים הציבוריים הניבה תוצאות מפתיעות, שכן היא נשאלה מנקודת מבט של מראית עין ו הלחץ הציבורי, אך פורשה על ידי מרבית ההורים מנקודת מבט של

191 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 189 איכות הספר. רובם ראו בהשאלת ספר לשבוע מספרייה ציבורית פעולה הדורשת בקרה פחותה הרבה יותר מזו הנדרשת לרכישת ספר שילווה את ילדם לאורך שנים, שכן רכישה כזו דורשת לבחון את רמת איכותו, שפתו, העניין שבו והערך המוסף של הקניית ידע או חינוך. התייחסנו לאמירות סטראוטיפיות שונות שנחשפנו אליהן במהלך כתיבת המאמר הן מתוך העיתונות הן מאנשים סביבנו. אמנם כמה מאמירות אלו קיבלו חיזוק וביסוס במחקר, אך תפיסות סטראוטיפיות רבות גם הופרכו בו. וכך, במהלך המחקר היה ניתן ללמוד לא מעט על נקודת המבט של תפיסת העולם החרדית, וכן להבחין בהבדלים בינה ובין תפיסת העולם החילונית, כגון ביחס לזהות המגדרית. המגזר החרדי הוא מגדרי בהווייתו. הפרדה זו מודעת, מכוונת ומודגשת היטב, מתוך בחירה ומתוך תפיסת עולם שסוברת שיש משמעות להבדלים בין גבר לאישה גם מצד תפקידיהם. בספרי הגיל הרך ההבדל המגדרי ביחס לילדים כמעט שאינו קיים, מלבד באיורים של לבוש או בתיאור תפקידים מסורתיים של מנהגים דתיים. אף שהספרות מכוונת כמובן להצגת תפקידי הגבר והאישה ביהדות, בגילאים הצעירים אין הבדלים ניכרים במרבית הספרים בין תכונות ויכולות של בן ובין תכונות ויכולות של בת, ובנים ובנות עושים בספרים אלו בדרך כלל את אותן פעולות. עוד מצאנו במחקר שיש לא מעט סופרות חרדיות כ- 25% מן הסופרים החרדים. בספרות לגיל הרך יש רוב מוחץ לסופרות נשים, וכך גם למאיירות. כאשר מתייחסים לאיורים ולתכנים בספרות הגיל הרך החרדית ניתן לראות שיש איזון יחסי בין דמויות של בנות לדמויות של בנים, ובלא מעט ספרים הגיבורה היא ילדה. במחקר גם עלה שבספרים לגילאי הנוער יש יותר ספרים לנערות מאשר לנערים ושברבים מספרים אלו הגיבורה היא נערה, והממצאים הראו שספרות הילדים החרדית אוהבת מאוד להשתמש בחיות ולהאניש אותן, ושמבחינתה זו אחת הדרכים שמאפשרת להעביר באופן מיטבי מסרים וערכים רבים. מגבלות המחקר רוב המרואיינים במחקר זה היו נשים; מתוך 23 ראיונות רק 3 היו עם אבות מן המגזר החרדי. ראיונות אלו גובו בראיונות עם מנהלת ספרייה חרדית ובעלה, ובסקירתם של 28 ספרי ילדים ושל כמות נכבדה נוספת של איורי כריכות מספרות הגיל הרך החרדית )כמה מהם מוצגים בפרק הממצאים(. מדגם זה קטן יחסית והיה כדאי להרחיבו הן את כמות הראיונות הן את כמות הספרים. המלצה למחקרים נוספים ישנם כמה נושאים, מעניינים לא פחות, שלא נחקרו ישירות במחקר זה אך בכל זאת זכו להתייחסות מעטה במהלכו. נושאים אלו יכולים להתפתח לכיווני

192 רינה שחר וטל סורמלו 190 מחקר אפשריים בעתיד, למשל: ספרי הלימוד החרדיים לבנים ולבנות בראיונות השונים התייחסו הורים רבים לספרי הלימוד לגילאי בית ספר. לדבריהם, ספרי הלימוד של הבנות בגילאים אלו איכותיים וברמה גבוהה הרבה יותר מאלו של הבנים, שכן בישיבות לומדים בעיקר תורה ויהדות וכמעט שלא לומדים לימודי ליבה. הורים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מכך ואף טענו שתופעה זו עשויה לפגוע בלימודי הגמרא בעתיד, שכן סוגיות יהודיות רבות הן מתמטיות ביסודן: כשמגיעים ללימודי גמרא, טענו הורים רבים, יש המון סוגיות שדורשות מתמטיקה ברמה גבוהה. אם הבנים היו לומדים לימודי ליבה כמו שצריך, היה להם הרבה יותר קל ללמוד סוגיות גמרא מורכבות. כמו כן, יש מקום לעסוק גם בנושאים האלה: אישושם והפרכתם של סטראוטיפים של העולם החילוני על העולם החרדי ולהפך; מחקר מעמיק יותר על השינויים בתכנים שבהם עוסקת הספרות החרדית; עמדותיהם של גברים חרדים על הספרות החרדית )במחקר זה השתתפו בעיקר נשים(; עמדותיהם של סופרים וסופרות חרדים על תוכני ספרות הילדים החרדית. בנימה אישית נוכל להוסיף שבמהלך השיחות בראיונות עלתה לא פעם פליאה, הן מצדנו הן מצד המרואיינים, על דמיון הערכים בתחומים רבים בין שני המגזרים. ניתן לקוות שהמחקר יצליח לקרב, ול ו במעט, בין הקבוצות השונות שנוצרו בחברה, בין על ידי העלאת סקרנות לגבי הצד השני, בין על ידי הפחתת החשש ממנו. גם אם מחקר זה יצליח רק לעורר ספק לגבי אותן דעות קדומות שמקננות בכל אחד ואחת מאתנו, ייתכן שספק כזה עשוי להיות תחילתו של סדק בחומת ההפרדה בין החברות השונות ולאפשר להן להתקרב זו לזו ולהתחיל להכיר מעט יותר אחת את השנייה. תודות ברצוננו להביע תודה מיוחדת לשתי חברות טובות מן המגזר החרדי שסייעו רבות לכתיבת מחקר זה על הידע שחשפו בפנינו בפתיחות ובכנות, על סיוען בעיצוב השאלונים, על ספרי הגיל הרך שהשאילו לנו, על השתתפותן במחקר זה ועל סיוען במציאת משתתפים נוספים: מיכל לוי, מן המגזר הליטאי, אם לשישה, סטודנטית, מנהלת פרויקטים ומנתחת מערכות מחשוב, וחברה טובה במשך שנים רבות; ומירי בקרמן, מן המגזר החסידי, בעלת ספרייה חרדית בשכונה חרדית, אם לשישה, מנהלת פרויקטים ופיתוח בתחום המחשבים, ואישה קסומה, חכמה ונעימת הליכות.

193 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 191 מקורות אבן-שושן, א )1998(. המלון החדש: אוצר שלם של הלשון העברית הספרותית, המדעית והמדוברת, ניבים ואמרות עבריים וארמיים, מ נחים בינלאומיים, בתשעה כרכים. ירושלים: קריית ספר בע מ. אלאור, ת )1992(. משכילות ובורות מעולמן של נשים חרדיות. תל אביב: עם עובד. אלאור, ת )2006(. מקומות שמורים מגדר ואתניות במחוזות הדת והתשובה. תל אביב: עם עובד. אלאור, ת ונריה, ע )2003(. המשוטט החרדי צריכת זמן ומרחב בקרב האוכלוסייה החרדית בירושלים. בתוך ע סיון וק קפלן )עורכים(, חרדים ישראלים השתלבות בלא טמיעה )עמ (. ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. אריאל, מ )1983(. למה מחנכת ספרות ילדים ראיון עם פרופ אדיר כהן )ביה ס לחינוך, אוניברסיטת חיפה(. נגה, 7. אוחזר מתוך בר אור, ד ואחרים )2008(. סימני הכר חזותיים של פלגים בחברה החרדית. אנשים ישראל המדריך לחברה הישראלית. חיפה: מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. אוחזר מתוך. גולדברג, ל )1997(. בין סופר ילדים לקוראיו מאמרים בספרות ילדים. תל אביב: ספריית פועלים הוצאת הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר. גונן, ר )1995(. מסרים ערכיים בספרי ילדים ישראליים מאוירים לגיל הרך בין השנים זמין באתר הגיל הרך. גור, ח ומזלי, ר. ספרות ילדים תכנית לשוויון בין המינים לגיל הרך. משרד החינוך המרכז לפדגוגיה ביקורתית. זמין באתר המרכז לפדגוגיה ביקורתית. גורוביץ, נ וכהן-קסטרו, א ) (. החרדים תפרוסת גאוגרפית ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אוחזר מתוך הראל, ש )1991(. ספרות ילדים היא ספרות: בחינה ביקורתית של מגמות, מושגים ומוסכמות. בית ברל: מרכז ימימה לחקר ספרות ילדים. וייל, ל )1990(. פנומנולוגיה של הפרעות נפשיות באוכלוסייה החרדית שנחשפה לטיפול ציבורי. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית בירושלים.

194 רינה שחר וטל סורמלו 192 חב ד )2014(. חשיבות עצומה לסיפורי ילדים. אוחזר מתוך חנני, ה )2008(. זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית. אנשים ישראל המדריך לחברה הישראלית. חיפה: מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. אוחזר מתוך. חנני, ה ואלמוג, ע )2008(. זיהוי, גבולות וממדי האוכלוסייה החרדית. אנשים ישראל המדריך לחברה הישראלית. חיפה: מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. אוחזר מתוך. טסלר, י )2012(. ספר ילדים בהכשר הבד ץ - בלי כלבים, בלי נשים. אתר YNET.) ( יסעור, ח )2004(. על התפקידים השונים של התמונות בספרי ילדים. מעגלי קריאה, 30, יפה, א )2001(. היבטים פסיכולוגיים של ספרות ילדים חרדית - תפיסת הילד ותפיסת העצמי. מגמות, מא, לופו, י )2003(. מפנה בחברה החרדית הכשרה מקצועית ולימודים אקדמאיים. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות. ליוש, ב )2007(. בין שומרת סף לסוכנת שינוי נשים חרדיות בתחומי השכלה, פרנסה ופנאי, באור התאוריה המעוגנת בשדה. חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה. אוניברסיטת בר-אילן. מגל, י )2012(. בין קודש לחול - תכירו את הכוח העולה בשוק הספרים החרדי. אתר גלובס ) (. מלאך-פיינס, א )1998(. פסיכולוגיה של המינים. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. מלחי, א )1995(. ספרות הילדים החרדית ותפיסת חז ל את עולם הילד. טללי אורות, ו, מלחי, א )2011(. מהפכה באספקלריה של ילדות. מקור ראשון, מוסף שבת ) (. מלחי, א )2014(. בעלי חיים כגיבורים בספרות-הילדים החרדית לגיל הרך. שאנן, כ, מלחי, א, כהן, ב וקאופמן, ד )2008(. חרדים לעתידם עמדות וחסמים ביחס ללימודים גבוהים במגזר החרדי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל. נויברגר, ב )1997(. המערכת המפלגתית. בתוך ב נויברגר )עורך(, ממשל ופוליטיקה המפלגות בישראל )עמ (. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

195 הקריטריונים לבחירת ספרות ילדים במגזר החרדי - מתוך התמקדות בספרות לגיל הרך 193 סיון, ע )1991(. תרבות המובלעת. אלפיים, , פוגל-ביז אוי, ס )1999(. משפחות בישראל: בין משפחתיות לפוסט מודרניות. בתוך ג רוזן )עורך(, מין מגדר פוליטיקה )עמ (. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. פרידמן, י ואחרים )2011(. שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסייה החרדית בישראל. ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פרידמן, מ )1991(. החברה החרדית מקורות, מגמות ותהליכים. ירושלים: מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראל. פרידמן, מ )1999(. כל כבודה בת מלך חוצה: האשה החרדית. בתוך ד אריאל, מ ליבוביץ וי מזור )עורכים(, ברוך שעשני אשה? האשה ביהדות מהתנ ך ועד ימינו )עמ (. תל אביב: ידיעות אחרונות ספרי חמד. קיטה, ב ואשל, מ )2006(. איורים בספרי סיפורים מאוירים - תרומתם להרחבה ולהעמקה של אוצר המילים של ילדים. עיון ומחקר בהכשרת מורים, , קפלן, ק )2003(. חקר החברה החרדית בישראל - מאפיינים, הישגים ואתגרים. בתוך ע סיון וק קפלן )עורכים(, חרדים ישראלים השתלבות בלא טמיעה )עמ (. ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. קפלן, ק )2007(. בסוד השיח החרדי. ירושלים: מרכז זלמן שזר. רגב, מ )תשכ ח(. ספרות ילדים וכיצד לטפח את הקריאה בה. ירושלים: משרד החינוך והתרבות. רותם, ת )2013(. מה קוראים ילדים חרדים?. אתר הארץ ) (. שגב, י )2013(. תמות זרמים ומגמות בספרות הילדים החרדית והדתית משנות התשעים ואילך. אורשת, ד, שחר, ר, קרקו, ש ובן-ארצי, ט )2002(. בניית המגדר בחברה הישראלית באמצעות ספרי קריאה וספרי לימוד לילדים. החינוך וסביבו, כד, שטדלר, נ )2003(. להתפרנס או לחכות לנס המלכוד החרדי והשתקפותו ביחסי תורה ועבודה. בתוך ע סיון וק קפלן )עורכים(, חרדים ישראלים השתלבות בלא טמיעה )עמ 32 55(. ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר. שטיימן, י )2006(. טקסטים לילדים כסוכנים אידאולוגיים. דפים, , שלג, י )2000(. הדתיים החדשים מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל. ירושלים: כתר. שלהב, י )1991(. עיירה בכרך גאוגרפיה של התבדלות והשלמה. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.

196 רינה שחר וטל סורמלו 194 שפירא, י ובן אליעזר, א )1992(. יסודות הסוציולוגיה. תל אביב: עם עובד. תמיר, ט )2006(. נשים בישראל בין תיאוריה למציאות: מגמות, שינויים ונתונים. ירושלים: שדולת הנשים בישראל. Heliman, S. C. (1992). Defenders of the faith: Inside ultra orthodox Jewry. New York, NY: Schoken Books. Longman, C. (2007). Not us, but you have :! changed Discourses of difference and belonging among Haredi women. Social Compass, 54(1), Nodelman, P. (1996). How picturebooks work. In S. Egoff et al. (Eds.), Only connect: Reading on children s literature (pp ). Toronto, CA: Oxford. Shachar R. (2012). Structuring of gender in Israeli society through children s reading and textbooks. Journal of Research in Childhood Education, 26(3), Shulevitz, U. (1996). What is a picturebook?. In S. Egoff et al. (Eds.), Only connect: reading on children s literature (pp ). Toronto, CA: Oxford. Yafeh, O. (2007). The time in the body: Cultural construction of femininity in ultraorthodox kindergartens for girls. Ethos, 35, הערות 1 בשנת 1992 נדרש בג צ להגדיר את החרדים בנפרד מן הדתיים הלאומיים בעקבות עתירה שהגישה עמותת מעלה נגד שרי האוצר ועמותת אל המעיין. הגדרת השופט אהרן ברק את זהותם של החרדים התעלמה מן הממד התאולוגי-אידאולוגי והתבססה על אורח החיים של הציבור החרדי ועל דפוסי התנהגותו. ה חרדיות היא אפוא מושג התלוי באורח החיים ואי אפשר להגדירו באופן חד-ערכי וחד-משמעי. סיווגם הישיר ביותר הוא על ידי הגדרתם העצמית כשייכים לציבור זה )חנני ואלמוג, 2008; פרידמן, 1991(.

197 סקירת ספרים בעריכת ד"ר עוזי בן שלום א' לב-און )עורך( )2015( קהילות מקוונות תל אביב: רסלינג )226 עמ'( סקרה: ד"ר אלה בן עטר המושג "קהילה וירטואלית" נושא עמו מתח בין שני עולמות: הקהילה האינטימית, מעין בית משותף לחבריה, והעולם הווירטואלי הגדול והפתוח. "קהילה" מוגדרת כקבוצת שותפים בעלי רקע חברתי או פוליטי שיש ביניהם יחסי קרבה ושותפות בתחומי חיים מגוונים )צבע, 2010(. בעולם המקוון של ימינו מושג זה משתנה, שכן ריטואלים וקשרים בין אנשים מתרחשים במרחב מדומיין. יישומי אינטרנט ומדיה דיגיטלית חדשים מסוגלים לספק מלבד מידע גם תמיכה חברתית ותחושת שייכות. הקשרים בקהילות אלו מתבססים על נושאי עניין משותפים ועל דפוסי תקשורת אישיים, המהווים מוקד להזדהות ומשמעות )בן-יוסף, 2010(. היווצרותן של קהילות מקוונות בשני העשורים האחרונים יצרה מציאות חדשה המחייבת בחינה מחודשת של הדרכים שבהן הוגדרו ותוארו בעבר הקהילות השונות. הקהילות המקוונות שינו במידה ניכרת את התפיסה הקודמת של המושג "קהילה" כיחידים שהצטרפו לקבוצה במרחב גאוגרפי משותף. שירותי האינטרנט יצרו מצע טכנולוגי שמאפשר את התפתחותם של מבנים חברתיים חדשים שבהם נבנות ופועלות קהילות וולונטריות מקוונות שמנגנוני ההסדרה החברתית ודרכי השיתוף בהן חורגים ממרחבים גאוגרפיים מוגדרים. למרות ריבוי קהילות אלו וההטרוגניות הרבה שלהן, ניתן לראות בהן גוף חברתי מובחן בשל הגבולות הממשיים והדמיוניים שמגדירים אותן. הזמינות הגבוהה של הקהילה, העובדה שפעילותה מתועדת, ויכולת הלמידה המשותפת של חברי הקהילה ליצור ידע חדש במרחב הווירטואלי, מבליטות את הפוטנציאל היוצר שיש לקבוצות אלו )2006.)Alvarez, האם קבוצה מקוונת נחשבת "קהילה"? הדיון בשאלות מהי קהילה וירטואלית ואם קהילה וירטואלית יכולה להיחשב קהילה במובנים סוציולוגיים-פוליטיים רחוק מסיומו. כמה חוקרים נוטים להתייחס באופן טכני לקהילה מקוונת כקהילה היכולה להתאים לכל טכנולוגיה, כגון פורומים, צ'טים וקבוצות דיון. חוקרים אחרים מתייחסים לקהילות וירטואליות כאל קבוצות חברתיות הנמצאות ברשת ובהן אנשים מתדיינים בצורה מעמיקה, מגלים את רגשותיהם 195

198 אלה בן עטר 196 ויוצרים מערכות יחסים אישיות במרחב הווירטואלי )2000.)Rheingold, חיזוק לראיית הקבוצות המקוונות כקהילה ניתן לראות בכך שאנשים ממשיכים להשתתף בדיונים פומביים אלו לאורך זמן ומשקיעים בהם את מיטב רגשותיהם עד שנוצר מארג של יחסים אישיים בין חברי הקהילה )הכטר, 2005(. הספר "קהילות מקוונות" שערך אזי לב און נענה לאתגר בחינת אופיין וייחודן של קהילות אלו, והוא עושה זאת באמצעות קלידוסקופ מגוון של מאמרים על הקהילות המקוונות. לספר תשעה פרקים: מבוא שנכתב על ידי העורך, ושמונה פרקים שכל אחד מהם נכתב על ידי מחבר אחר ומציג קהילה ייחודית למאפייניה הפרטיים ולמאפייניה המשותפים עם שאר הקהילות המקוונות. פרק המבוא מתאר את המושג "קהילה מקוונת" מתוך התייחסות לסוגי קהילות שונים: קהילות מקצועיות, קהילות עניין, קהילות תמיכה, קהילות חברתיות וקהילות המבוססות על מקום. לאחר חלוקה זו המחבר מציג את התפקודים הפונקציונליים של הקהילות המקוונות: 1. הקהילה המקוונת כקבוצת מיקוד המאפשרת גישה לקהל יעד מובחן ומוגדר על פי העדפות ותחומי עניין. קהל מובחן זה מאפשר למשל לחברות מסחריות לבחון רעיונות, מוצרים ושירותים בשלבים השונים של תהליך פיתוחו של מוצר, לפני שיווקו ובמהלכו. 2. הקהילה המקוונת כזירה לחשיפת "כוכבים" וגילוי כישרונות חדשים שייתכן שבעבר היו נותרים חבויים. החשיפה נוצרת באמצעות החבר ות ברשת הקהילה הייעודית של אנשים בעלי אותם תחומי עניין. 3. הקהילה המקוונת מאפשרת לסנן מידע באמצעות היזון חוזר שמאפשר לחברי הקהילה לקבל משוב על מידע רלוונטי מתוך ביקורתיות רבה לתוכן המועלה, וכך מתרבות רמת האמינות והרלוונטיות של המידע המועבר לקהילה על ידי מנהליה וחבריה. 4. קהילה מקוונת ככלי לגיוס פעילים בעלי תחומי עניין משותפים, דעות דומות לביצוע יוזמות חדשות או שיתוף ברעיונות הקשורים לנושאים חברתיים ולנושאים פוליטיים. לצד יתרונות אלו המחבר רואה גם את "הצד האפל" של הרשתות החברתיות, היכולות להעניק במה להבעת דעות קיצוניות וכך להדגיש טיעונים שאין בהם נתינת מקום לדעות שונות שעליהן אין הסכמה משותפת בין חברי הקהילה המקוונת. פרקי הספר חושפים בפני הקוראים קהילות מקוונות רבות ומגוונות: קהילות מקוונות שהתארגנותן ספונטנית, כגון קהילות מגדריות של נערות ישראליות; קהילות של גולשי אינטרנט בפורומים מקוונים לצורך קבלת מידע ותמיכה בנושאי בריאות; קהילות שתומכות

199 סקירת ספרים 197 באנורקסיה ומתנהלות סביב רעיון משותף ולפיו רזון הוא יעד רצוי; וקהילות מקוונות של הורים ובני משפחות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. קהילות מקוונות אחרות שמוצגות בספר הן קהילות הקשורות למוסדות, למשל הקהילות המקצועיות שהוקמו על ידי משרד הרווחה. שני פרקים נוספים בספר מציגים מחקרים מגוף המחקר המדעי המתפתח לאחרונה, הבוחן את העולם הווירטואלי ומציע מודלים חדשים להתבוננות אינטגרטיבית. התבוננות כזו משלבת בין תחומים שונים כגון חברה, יצירה ומסחר, והיא משתמשת בכלים חדשים המאפשרים לעקוב אחר סדר יומן של קהילות מקוונות. הספר מיועד לקהל קוראים נרחב שמתעניין בסוציולוגיה, בתקשורת ובפסיכולוגיה חברתית, ולכל אלו הרוצים להרחיב את הידע שלהם על העולם המשתנה בעקבות התבססותה של המדיה המקוונת. חוקרים וסטודנטים יכולים למצוא בו עניין בתור בסיס לפיתוח מחקרי נוסף בתחום הקהילות בכלל והפעילות הנרחבת שלהן ברשת האינטרנט בפרט. הוצאתו לאור של ספר עיוני בעברית בתחום הקהילות המקוונות מנגיש תחום זה גם לקהל האינטלקטואלי והסקרן המחפש להעשיר את הבנתו בדרכי התקשורת ובמסגרות החברתיות שנוצרות בלא הרף בעולם המתחדש. ד"ר אלה בן עטר, המחלקה לתקשורת במכללת ספיר, ורכזת מגמת רדיו בתיכון שער הנגב. מקורות בן-יוסף, שי )2010(. יש פתרון לכל מתיישב היבטים קהילתיים של שיקום מפוני גוש קטיף. עבודה לשם קבלת התואר דוקטור. המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. הכטר, תרצה )2005(. אינטרנט, קהילות וירטואליות ודעת קהל. איגוד האינטרנט הישראלי. אוחזר מתוך צבע, יקותיאל )2010(. קבוצות למידה וקהילות ידע מקוונות בשירותי הרווחה. חברה ורווחה, ל, Alvarez, L. H. (2006). Distributed collaborative learning communities enabled by information communication technology. Unpublished doctoral thesis. Rotterdam: Erasmus University. Rheingold, H. (2000). The virtual community (revised ed.). Cambridge, Mass.: The MIT Press.

200 אסף שרעבי 198 נ' ליאון )2016( המצנפת והדגל לאומיות-שכנגד בחרדיות המזרחית ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד )156 עמ'( סקר: ד"ר אסף שרעבי מיקומה של החברה החרדית-מזרחית )ונציגתה הפוליטית מפלגת ש"ס( בחברה הישראלית היה ועודנו מושא למחקר ערני על ידי חוקרים מדיסציפלינות שונות. ספרו של נסים ליאון, "המצנפת והדגל לאומיות-שכנגד בחרדיות המזרחית", הוא נקודת ציון חשובה, שכן הוא עוסק באופן שבו החרדיות המזרחית מציעה דגם לאומי אלטרנטיבי לעומת שלושה מוקדי כוח חשובים בחברה הישראלית: האידאולוגיה הלאומית הדומיננטית )חילונים-מסורתיים(; האורתודוקסיה הדתית, המזדהה עם האידאולוגיה הלאומית הדומיננטית, אך גם ביקורתית כלפיה מתוך רצון להנחות אותה )הציונות הדתית(; והאורתודוקסיה הדתית הרואה במדינת הלאום כלי שרת ודוחה את האידאולוגיה הלאומית )חרדיות אשכנזית(. לעומת דגמים אלו, טוען ליאון, החרדיות המזרחית מציעה אידאולוגיה לאומית אלטרנטיבית, לאומיות שאותה הוא מכנה "לאומיות-שכנגד". ה"לאומיות-שכנגד" שמתאר ליאון נשענת על כמה עקרונות מרכזיים: א. שימור חברת הלומדים החרדית. שימור זה נעשה בשילוב שתי גישות סותרות הסתייגות מן הציונות מצד אחד, ומצד שני ראייתה כנ ס, שבין השאר א פשר להקים את חברת הלומדים. ב. פוליטיזציה של הרבנות המזרחית, ובראש ובראשונה של משרת ה"ראשון לציון". העצמתו של מוסד ה"ראשון לציון" על ידי הרב עובדיה יוסף וממשיכיו אפשרה להפוך מוסד זה לסמכות רבנית לאומית שיש לה אחריות למדינת ישראל. ג. העמדת קשר הדם היהודי במרכז הרעיון הלאומי במקום העמדת הטריטוריה במרכזו. כאן מתאר ליאון את הסתייגותו של הרב עובדיה יוסף מן הציונות הדתית, את עמדתו היונית כלפי תהליך השלום, ואת עבודת הגבול הטהרנית כלפי הגבולות האתניים של הקולקטיב. ד. תפיסה ממלכתית של המוסדות הלאומיים שיש להם קונצנזוס בחברה הישראלית, כגון הצבא, למשל ביחס לתפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל. לטענתו של ליאון, ה"לאומיות-שכנגד" היא דגם אסרטיבי של לאומיות, הדומה לזה של הציונות הדתית והמבקשת להגביר את האחיזה במוקדי הכוח השלטוניים. אלא שבניגוד

201 סקירת ספרים 199 ללאומיות הציונית-דתית, הנשענת על טקסטים של הגות ואידאולוגיה, לחרדיות המזרחית אין כמעט טקסטים מנחים. החרדיות המזרחית "מלווה בעיקר בפרקטיקה, במסורת, בדרשנות עממית ובעמידה על ניואנסים הקשורים במזג פוליטי" )עמ' 127(. אמנם ליאון אינו אומר זאת במפורש, אבל נראה כי כוונתו שלאומיות פרקטית זו מצריכה יותר את עבודתו של אתנוגרף מיומן שיחשוף אותה ויעמוד על דקויותיה, ופחות את עבודתו של חוקר טקסטים המתמקד בהגות. אין זה רק מסר מתודולוגי אלא גם תובנה חברתית עבודה תרבותית ופוליטית פרקטית של תנועה חברתית מסוימת מאפשרת לה להימנע מהשמעת קינות בנוסח "לא הצלחנו להתנחל בלבבות". דגם ה"לאומיות-שכנגד" נשען לטענתו של ליאון על המעמד הדואלי של החברה החרדית- מזרחית בין התבדלות חרדית להשתלבות מסורתית, בין המילה הכתובה למסורת הפעילה, ובין הסתייגות מן הציונות לקשר הדוק עם ציבורים ציוניים. נדמה אם כן ש"התחככות" היא מונח מפתח בספר זה. ליאון כבר נדרש לרעיון ה"התחככות" החברתית כשתיאר )ליאון, 2009( את החרדיות המזרחית כחרדיות רכה חרדיות רחבת שוליים, המחברת בין הזהויות השונות בחברה הישראלית. בספר זה הוא עובר מהתרכזות בעבודה התרבותית של החרדיות המזרחית, ובמרכזה תנועת התשובה ורעיון "זיכוי הרבים", אל העבודה הפוליטית של החרדיות המזרחית. כך הוא מוסיף להתחככות החברתית-תרבותית גם התחככות פוליטית, כלומר במוסדות המדינה והשלטון, וגם התחככות בירוקרטית, בייחוד במשרות רבניות. בכך ליאון מבקש לשכנע את הקורא, והוא עושה זאת בהצלחה, שאין להבין את הק רבה הרעיונית של החרדיות המזרחית לציונות לפי גישה מהותנית הסוברת שקרבה זו נובעת מרגש ציוני "טבעי" של מזרחים באשר הם. לטענתו, הקרבה הרעיונית של החרדיות המזרחית לציונות נובעת מקרבתה של החרדיות המזרחית למזרחים הלא-חרדים. אמנם קרבה זו יכולה לייצר חיכוכים באותם מרחבים היברידיים, כפי שליאון היטיב לתאר בספרו "חרדיות רכה" )שם(, אך היא גם מייצרת "דיאלוג וקריצה", כפי שהוא מתאר בספר זה. כך למשל ליאון מראה את ההתמודדות של עורכי הסידורים ובאי בתי הכנסת עם התפילה לשלום חיילי צה"ל במציאות חברתית המורכבת מקבוצות שונות, הנעות בין חרדיות השוללת את הציונות ובין מסורתיות הרואה בה ערך חשוב. הדיאלוג והקריצה מתאפשרים באופן פרדוקסלי, טוען ליאון, דווקא בשל נזילותו הפרשנית של הטקסט וקשיחותו של המנהג. תובנה מעניינת זו היא אחת מני רבות השזורות לאורך ספר זה. בסיכומו של הספר ליאון טוען ש"הלאומיות-שכנגד" משקפת "מעבר מעמדה ממוקפת, הכפופה להשקפת העולם החרדית זו המסויגת מהמפעל הלאומי היהודי המודרני לעמדה עצמאית הבונה גרסה משל עצמה למפעל זה ומחברת בין הביקורת החרדית כנגד הציונות לבין

202 אסף שרעבי 200 זיקה מורכבת אליה" )עמ' 125(. כך המעבר מזהות ממוקפת לעמדה עצמאית מציע לאוחזים בה דגם אלטרנטיבי של לאומיות, שעשוי לשמש מקור להעצמה חברתית. ספרו של ליאון תורם תרומה חשובה לחקר החברה החרדית-מזרחית. בשל מעמדה הדואלי קל לראות בה )הן במחקר הן בשיח הציבורי( תופעה לא אותנטית, דגם משנה לדגמים טהורים וקוהרנטיים יותר ממנה. ליאון, כחוקר המוביל בחקר החברה החרדית- מזרחית, יצא לא פעם נגד תפיסה זו, ונראה כי בספר זה הוא עושה זאת פעם נוספת, באמצעות הפריזמה הפוליטית-חברתית. מאחר שהחברה החרדית-מזרחית היא כוח חברתי דומיננטי בחברה הישראלית, הספר עשוי להיות מאיר עיניים גם לאלו המתעניינים בנושאים הקשורים לסוציולוגיה של החברה בישראל. לבסוף, הספר תורם תרומה מעניינת וחשובה גם לחקר הלאומיות, ובייחוד למפגש בין פרויקט הלאומיות לתנועות דתיות אורתודוקסיות. מקורות ליאון, נ' )2009(. חרדיות רכה התחדשות דתית ביהדות המזרחית. ירושלים: יד יצחק בן צבי.

203 אודות המחברים 201 על המחברים ביליג, מרים פרופ' מרים ביליג היא חברת הסגל הבכיר במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל, ומנהלת המחקר במו"פ מזרח, יו"ש ובקעת הירדן. בעלת תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ותואר שלישי בתכנון ערים ואזורים. מחקריה עוסקים בקשר בין הסביבה הפיזית לתחושות האנשים ולהתנהגותם בה, וכן בחקר קהילות, יישובים קהילתיים והתחדשות עירונית. בן הדור, בתיה ד"ר בתיה בן הדור היא חברת סגל במחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל, ורכזת הקורס "הערכת התפקוד בארגון התפתחות ושינוי" באוניברסיטה הפתוחה. מתמחה בתחומי ניהול, התנהגות ארגונית, הון חברתי, מגדר בארגונים, יחסי צבא-חברה ועוד. בר, רונית ראש תחום התנדבות וקהילה, ג'וינט ישראל, אשלים. תחומי מחקרה: התנדבות ותעסוקה. דולב, איה ראש מדור מחקר במחלקת אוכלוסייה, פיקוד העורף. תחומי מחקרה: התנהגות אוכלוסייה בשעת חירום, וכן חוסן קהילתי ועירוני. כרמי, אודי ד"ר אודי כרמי היה בעבר סייף בין-לאומי ומאמן אולימפי. כיום הוא חוקר ספורט, וראש בית הספר להכשרת מורים לחינוך גופני במכללת אוהלו. מוכתר, עופר ד"ר עופר מוכתר הוא מרצה מן המניין במחלקה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. בין תחומי מחקרו: אלימות בספורט וטיפול בבני נוער באמצעות ספורט.

204 על המחברים 202 מור, אביגיל ד"ר אביגיל מור היא פסיכולוגית, ראש התכנית ללימודי מגדר וחברת סגל בחוג לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל חי. מחקריה מתמקדים בשני תחומים עיקריים: ההיבטים הפסיכולוגים והחברתיים של האלימות המינית כלפי נשים, והפסיכולוגיה המגדרית. היא פרסמה מחקרים רבים העוסקים בהקשרים החברתיים של האלימות המינית ובהשלכותיה הנפשיות. ספר פרי עטה העוסק באלימות המינית באופן רב ממדי עומד לראות אור בקרוב. בעבודתה הקלינית מתמחה ד"ר מור בין היתר בטיפול בנפגעות ובנפגעים מאלימות מינית. היא גם משמשת יועצת פסיכולוגית למרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית ואונס באזור הגליל. מסיקה, דורית בוגרת תואר שני בהצטיינות מן המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום המחקר שלה הוא פרופילאות. סורמלו, טל יועצת מערכות מידע עצמאית ומנחת פתרונות )Neuro Linguistic Programming( NLP לארגונים וליחידים. מרצה בקורסים מקצועיים בתחום מערכות המידע והמחשוב. בעלת תואר בהנדסת תכנה ותואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה, וסטודנטית לתואר שני ביחסים בין-לאומיים באוניברסיטת בר-אילן. פרידמן, נגה מו"פ מזרח, יו"ש ובקעת הירדן. ד"ר נגה פרידמן בעלת תואר שני בפסיכולוגיה משפטית ותואר שלישי בניהול. מרצה בתחומי תולדות האמנות ובניהול. קוליק, ליאת פרופ' ליאת קוליק היא מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. תחומי מחקר עיקריים: מגדר, התנדבות ומערכת העבודה-משפחה.

205 אודות המחברים 203 שחר, רינה ד"ר רינה שחר היא מרצה בכירה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן. נושאי מחקריה העיקריים: שוויון מגדרי, מגדר וחינוך, הזוגיות הצעירה, משפחה וקריירה, הגבריות החדשה והאבהות השוויונית. לשעבר נשיאת איגוד נשים אקדמאיות בישראל, וממקימות שדולת הנשים בישראל.

206 The criteria for choosing children s literature in the ultra- Orthodox society Rina Shachar and Tal Suramelo This study examines the criteria that guide ultra-orthodox literature writing, focusing on early childhood literature, and the criteria used to select children s books for a private library compared to a public library in the ultra-orthodox sector. The research is qualitative, based on 23 interviews with parents (mothers and fathers) in the ultra-orthodox sector, two depth interviews with an ultra-orthodox library manager, and a review and analysis of the texts and illustrations of 28 ultra-orthodox books, most of them designed for early childhood (up to age 5) written by ultra-orthodox writers and published by ultra-orthodox publishers. Empirically, this study focuses on a relatively new phenomenon in the ultra-orthodox world and offers a preliminary perspective on the ultra- Orthodox society s decision to create its own separatist literature, where they can choose the contents, adapt and monitor the ethical values and messages of the texts. From a practical point of view, this study provides a platform to analyze the criteria used by ultra-orthodox parents in selecting their children s literature. From these criteria, it is able to isolate the values that are considered appropriate and attention-worthy in ultra-orthodox education. The study findings suggest that book quality is a major criterion for selecting children s reading material. To become a part of a child s library, a book should have some added value such as literary language, information, or some educational message. Although the gender issue in the ultra-orthodox sector is a clearly defined topic, it features less prominently in the actions and traits pre-school book heroes. Many issues such as working mothers and second marriages, have been only recently addressed in contemporary ultra-orthodox literature. Keywords: Literature, children, early childhood, ultra-orthodox. VII

207 Coaching executives as tacit performance evaluation: A multiple case study Batia Ben Hador Purpose - This research examined organizational perceptions regarding the coaching process as an evaluation tool. Design/methodology/approach - The research method used is a multiple case study based on the author s work with coached executives in eight organizations in Israel. Texts of 79 coaching encounters with executives, their directors and human resource personnel were analyzed using a qualitative text analysis method. Findings - The research findings provide evidence of the intensity of the coaching practice as a tacit evaluating tool for organizational functioning, in relation to five aspects: The selection of executives for the coaching meetings, the participants perception of their participation in the coaching process, desires of the organizational control function, how participants deal with organizational supervision, and confidentiality. Research limitations/implications - Research findings are discussed through a perspective of power relations in the organization and their significance is presented. Practical implications - The usage of the coaching tool not only for its original purpose, but also for tacit evaluation and oversight potentially undermines the coaching process and its perceived authenticity. Originality/value - The concept of tacit evaluation was developed for this research. Conceptualizing the coaching process as a tacit tool of control and supervision can help us better understand the coaching process and its covert and overt components. Keywords: Coaching, management development, performance, Israel. VI

208 From sport association to independent sport associations Udi Carmi In 1996, the Israeli Sport Association was closed and sport associations became independent. Closing the Association put an end to the political model that had dominated Israeli sports since the British Mandate period. According to this model, the Association was managed by representatives of Hapoel and Maccabi, which represented the labor sector and the civilianbourgeois sector. Hapoel and Maccabi dominated Israel s sports institutions as a result of the fifty-fifty agreement, which was signed between them. The two organizations continued implementing the agreement with respect to sports associations many years after it had officially expired. The article discusses two main factors that led to the closing of the Association and to the independence of the sports associations. The first factor is the establishment of apolitical associations, Otzma and Eyal, which competed with the sport association and its budgets. The second is the longstanding struggle of the associations for self-management. Keywords: Israeli sports federation, sport centers, fifty-fifty, Yadlin commission, gambling funds. V

209 Informal education program through sport for youth from the former Soviet Union in Israel Ofer Muchtar and Dorit Mesika Informal educational activities offer youths a positive counterbalance to experiences with crime, poverty, and lack of education. The use of sport as a means of empowerment, integration, and development can produce farreaching results as it provides an informal educational framework while providing youths with the adrenaline and thrill that their age group finds so satisfying. Youths are given the tools to channel these feelings into positive outcomes, fighting off the negative social and personal impact of boredom. Sport also serves as a common language and interest that crosses religious, ethnic and political barriers. This paper focuses on the educational and therapeutic initiatives of boxing clubs for youth from the former Soviet Union in Israel. Using in-depth qualitative interviews with 20 participants, the paper examines whether the sports and recreation programs in the boxing clubs curb inner-city crime by keeping youth off the streets and engaging them with alternatives to drugs and crime while providing social support and education in areas such as antisocial behavior, gang activity and alcohol abuse. Keywords: Immigrants, reducing crime, sport, boxing, Israel. IV

210 Integrating volunteering youth in a community emergency response team (CERT) as a process for communal change and empowerment: A case study of Bar-Sam communal settlement Billig Miriam and Noga Friedman Remote community villages need to be independently organized in emergency situations. To achieve this, CERTs (Community Emergency Response Teams) were established in Israel. The CERTs are based on volunteering residents of the village who have undergone professional basic training in order to be function as members of the intervention and assistance teams in emergency and crisis situations in the villages. In 2009, the community village Bar- Sam decided to add youth to its CERT as a pilot program in the Samaria region. This research examines the factors that influenced the program to integrate youth in the Bar-Sam CERT as a case study. It is based on practitioner research, documents, analyses, and in-depth interviews with participating youth and other stakeholders. The findings of the research demonstrate that enlisting youngsters into CERT contributed to the continuing development of the village s emergency infrastructure, strengthened the community capital of the village and empowered the youth as a result of their participation. The research points to the importance of emotional- cognitive dimensions that are created in this process and the implications they have on individuals, the community, and the organization. The study shows that the youth who were integrated into the program not only became part of the emergency volunteer team, but also became active in village activities and connected to the community. Keywords: CERT (Community Emergency Response Team), volunteering youth, community resilience, personal empowerment. III

211 Volunteering in an emergency: Gender differences among volunteers in Operation Protective Edge Liat Kulik, Ronit Bar and Aya Dolev The main goal of the study was to compare the experience of volunteering among men (N=180) vs. women (n=305) during Operation Protective Edge. Specifically, we compared motives for volunteering, general satisfaction and satisfaction with intrinsic and extrinsic aspects of volunteering, and wellbeing in volunteering (i.e., positive versus negative affect). Furthermore, we examined participants intentions to volunteer after the Operation, as reflected in their general tendency to volunteer, the expected frequency of their volunteer activity, and their willingness to engage in volunteer activity in the same field as they did in Operation Protective Edge. The findings revealed that whereas the main motive for volunteering for both men and women was social solidarity, personal empowerment was a stronger motive for men. However, no gender differences were found in satisfaction with intrinsic and extrinsic aspects of volunteering. No significant gender differences were found in intentions to volunteer in the future, although the expected frequency of future volunteer activity and willingness to volunteer in the same field as in Operation Protective Edge was higher for men than for women. Gender differences were also found in the set of variables that explained the participants intentions to volunteer in the future. On the whole, women s intentions to volunteer after the Operation were affected by the motive of social solidarity and by affiliation with a volunteer organization, whereas the men s intentions were more strongly affected by the intrinsic aspects of volunteering. Key words: Volunteering in an emergency situation, satisfaction with volunteering, expectations for future volunteer activity, motives for volunteering, gender. II

212 Article Abstracts Intimidating reality: Street harassment and its consequences Avigail Moor This study investigates the extent of exposure to street harassment among Israeli women in comparison to men, the degree to which such behaviors are regarded by both genders as sexual harassment and the psychological implications - particularly as they pertain to fear of sexual violence - from a gender perspective as well. Two hundred and twenty nine young women and men completed a self-report questionnaire consisting of four highly reliable scales. The findings document a significant gender gap in the exposure to street harassment, its definition as sexual harassment, and its psychological effects. Exposure rates to street harassment were found to be significantly higher among women as compared to men. These elevated rates are associated for women, but not for men, with fear of sexual violence. Gender differences also emerged in the definition of these unwanted sexual references as sexual harassment, with women tending to define them as such considerably more than men. It was also found that sexist attitudes and acceptance of rape myths reduce the likelihood of recognizing such behaviors as harassment. Keywords: Street harassment, sexual harassment, sexual assault, sexual violence, gender differences. I

213 Table of contents Moshe Levy: Editorial Avigail Moor Intimidating reality: Street harassment and its consequences Liat Kulik, Ronit Bar and Aya Dolev Volunteering in an emergency: Gender differences among volunteers in Operation Protective Edge Billig Miriam and Noga Friedman Integrating volunteering youth in a community emergency response team (CERT) as a driver of communal change and empowerment: A case study of the Bar-Sam communal settlement Ofer Muchtar and Dorit Mesika Informal education program through sport for youth from the former Soviet Union in Israel Udi Carmi From sport association to independent sport associations Batia Ben Hador Coaching executives as tacit performance evaluation: A multiple case study Rina Shachar and Tal Suramelo The criteria for choosing children s literature in the ultra-orthodox society Book reviews About the authors English abstracts I

214 No. 23 Winter 2017 Published by: Department of Sociology & Anthropology Editor: Dr. Moshe Levy Ariel University Founding Editor: Prof. Dan Soen Editorial Address: Department of Sociology & Anthropology Ariel University Ariel 44837, Israel Tel.: Fax.: moshele@ariel.ac.il A Journal for Study and Analysis of Israeli Social Issues Executive Editorial Committee: Dr. N. Leon, Bar-Ilan University; Dr. S. Noy, Ashkelon Academic College Editor of Book Review: Dr. Uzi Ben-Shalom, Ariel University Editorial Board: Prof. Eliezer Ben-Raphael, Tel-Aviv University Prof. Ran Chermesh, Ariel University & Ben-Gurion University of the Negev Prof. Nitza Davidovitch, Ariel University Prof. Eitan Elaad, Ariel University Prof. Yona Ginsburg, Bar-Ilan University Prof. Eva Etzioni-Halevy, Bar-Ilan University Prof. Sarah Guri-Rosenblit, The Open University of Israel Prof. Avi Kirshenbaum, Technion Israel Institute of Technology Prof. Uriel Leviathan, University of Haifa Prof. Nissan Rubin, Bar-Ilan University Prof. Itzhak Schnell, Tel Aviv University Prof. Susan Sered, Suffolk University, Boston, Mass. Prof. Zehava Solomon, Tel Aviv University Prof. Rachel Sharaby, Ashkelon Academic College Graphics: Sheer Ran ISSN X