69163) C [M] nm 50, 268 M cm

Transcript

1 א ב ג סמסטר אביב, תשע"א 11) פיתרון מס' 4: תרגיל ) פיסיקלית א' כימיה בליעה והעברה של אור חוק בר-למבר) כללי.1 נתון כי הסטודנט מדד את ההעברה דרך דוגמת החלבון בתוך תא של 1 ס"מ. גרף של העברה T) כתלות בריכוז, המצויר למטה בגרף השחור), אינו יוצא ליניארי. הסיבה לכך היא שחוק בר-למבר מנבא ליניאריות של הבליעה ולא ההעברה) ביחס לריכוז:. =lc היות והקשר בין הבליעה להעברה הוא לוגריתמי, ולא ליניארי, הגרף של ההעברה אינו ליניארי. : = log 1 נצייר, אם כן, גרף של תלות הבליעה בריכוז, לאחר שנחשב את הבליעה T C [ µ M ] T λ = 58 nm ) λ = 58 nm ) ואכן, כפי שאפשר לראות הגרף המתקבל מראה התאמה ליניארית טובה מקדם ההתאמה R קרוב מאוד ל- 1): 1. T/ [] Y = +*X R = x1-6 4.x1-6 6.x1-6 8.x1-6 1.x1-5 1.x1-5 C [M] T bs נחלץ את מקדם הבליעה המולרי ) ) מן השיפוע של הישר בגרף של כתלות ב- C. לפי חוק בר-למבר:, =lc ועל כן השיפוע של הישר הוא. slope=l ידוע לנו שאורך התא הוא =l, ועל כן השיפוע שווה בערכו המספרי גם ל- בעצמו. 1cm ממשוואת הקו הישר שהותאמה, רואים כי:. λ = 58nm 5, 68 M cm הרעיון של הסטודנטים נכון. מדוע? היות ומדובר באותו החלבון, הרי שיש לו עקומה אופיינית של λ, שכלל אינה תלויה בתנאי הניסוי, אלא בחומר עצמו. תנאי הניסוי אורך התא l, ריכוז הדוגמה C וכו') יקבעו את הערך האבסולוטי של הבליעה,. =lc כלומר, כפי שראינו בתרגול, הקשר הפונקציונאלי בין הבליעה בתנאי הניסוי) לבין מקדם הבליעה המאפיין את החומר) הוא מכפלת הגדלים.lC מכאן, שהשוואת הגרפים של הסטודנטים אכן רלוונטית, והקבוע הכפלי מייצג את היחס בין מקדמי. λ= 65nm הבליעה המולריים בשני אורכי הגל: λ= 58nm למעשה, אם הסטודנטים מכירים את תכונות הבליעה של החלבון כלומר, את עקומת λ ), הם יוכלו בעזרת השוואה זו לבדוק את איכות הניסויים שלהם. 1

2 א ד ו ה ז כאן התשובה עדינה יותר. הסטודנטים יכולים גם כאן להשוות את תוצאותיהם, ושוב בשני המקרים יקבלו שני קווים ישרים שהיחס, 1 λ ) בין שיפועיהם ייתן את היחס בין מקדמי הבליעה המולריים של שני החלבונים. כלומר: λ ) כאשר 1) ו- ) מייצג את שני החלבונים השונים. כלומר, מבחינה זו גם כאן ההשוואה תניב תוצאה מסוימת, והיא את היחס בין סיכויי הבליעה של כל חלבון באורך הגל הרצוי. המשמעות כאן היא כבר השוואה בין שני חומרים שונים שלכל אחד גרף אופיניי שונה של λ. רשות:) כפי שציינו בקצרה בתרגול וכפי שייתכן וידוע לכם מקורסים נוספים, חוק בר-למבר הוא קירוב ואינו תקף לכל מצב. למשל, חוק בר-למבר מניח מראש כי עוצמת האור המוקרן נמוכה יחסית בתחום המכונה התחום הליניארי), כי המולקולות המוקרנות לא עוברות ריאקציה זו עם זו שמשנה את תכונותיהן וכי ריכוז המולקולות נמוך מספיק כך שלא נוצרים אגרגטים ואין תופעות שמשנות את הבליעה כתוצאה מעליית הריכוז). במקרה זה, הסטודנט ביצע את הניסוי בריכוז גבוה מאוד של חלבון כשלושה סדרי גודל מעל שאר המדידות שלו בניסוי). לכן, ייתכן ובחלבון זה העלייה בריכוז גרמה לשינוי כלשהו בתכונות הבליעה, בין אם בשל יצירה של קומפלקסים גדולים של חלבון או של אגרגטים שמפזרים חלק מן האור וכו'. לכן, זוהי דוגמה לכך שבריכוזים גבוהים, חוק בר-למבר עלול להישבר. כעת, התוצאות מתארות את תלות ההעברה באורך התא בו נמצאת הדוגמה, המכונה גם בעגה המקצועית הדרך האופטית path) optic של הדוגמה. עמודה מס' בטבלה מתארת מצב של תא שהוא באורך של מאית המילימטר, כלומר תא דק מאוד. בהתאם, ניתן לראות כי ההעברה קרובה מאוד ל- 1. כלומר, היות והתא קצר מאוד, רוב האור מועבר ולא נבלע. לעומתה, עמודה מס' 5 מתארת תא ארוך במיוחד של כ- ס"מ. במקרה זה, ניתן לראות כי ההעברה כמעט מתאפסת. גם כאן, ההיגיון הוא זהה למקודם: היות והתא ארוך מאוד, מרבית האור נבלע, ולכן רק מקצתו מועבר דרך התא. שני ההסברים מתבססים, כמובן, על הקשר, =lc כאשר ו- C קבועים, אך I משתנה כל הזמן. ולכן: כעת נרצה לקבוע את הריכוז הקבוע בו עבד הסטודנט בחלק זה של הניסוי. היות ומדובר באותו החלבון מן הניסוי הקודם, הרי שקבוע הבליעה המולרי שלו ) ) זהה למקודם. כלומר, שהעקומה λ נשארה זהה למקודם. בסעיף ב', מצאנו כבר כי קבוע הבליעה המולרי באורך. הגל הנחקר הוא: = 58nm 5, 68M cm לשם חילוץ הריכוז הקבוע, נוכל או לבצע את מה שביצענו בסעיפים הקודמים, כלומר לצייר גרף של בליעה ) כתלות באורך התא l), ולחלץ ממנו את C. עם זאת, היות ושתי מדידות הן בגבולות של תא דק מאוד או עבה מאוד שבהן אנו יודעים שעלולות להיות סטיות מחוק בר-למבר וכן סטיות במדידה של המכשיר - נעדיף במקרה זה לקבוע על סמך מדידה בודדת, למשל זו באורך תא של מ"מ. במקרה זה:. = log T = log.31=.5=lc λ 5, C = M 49.8µ M l = M cm cm = =. הריאקציה הנתונה היא:. כמו כן, נתון לנו λ= 95 nm) = 3M cm וכן כי, l= נתון לנו כי אורך התא הוא 1cm 4.[ ] = 1 1 כי ריכוז התחילי בכלי M מן הספקטרום הנתון לאחר שעה של הריאקציה, נוכל לחשב את ריכוזו של חומר לאחר שעה זו λ= 95 nm) C בעזרת חוק בר-למבר, לפי:.8 1 = = = M l λ = 95 nm) 1cm 3M cm.

3 ב ד ג את הריכוז של חומר לאחר השעה הזו, נוכל לקבוע לפי חוק שימור המסה ומשיקולי סטויכיומטריה של הריאקציה הנתונה. היות ונפח כלי הריאקציה נשמר, נוכל להתייחס לשיקולים סטויכיומטריים עבור הריכוזים בצורה דומה לזו הנהוגה עבור מולים: מכאן, נקבל: ולכן: : [ ] 1 h: [ ] x x = [ ] [ ] = = x t M [ ] t x = = = M ניתן לראות כי ריכוזו של המונומר גבוה יותר בערך פי ). בסעיף א' קיבלנו כי ריכוזו של חומר גדול יותר מריכוזו של חומר. לכאורה, ללא חשיבה, היינו מצפים לראות פיק בליעה גבוה יותר בספקטרום עבור חומר. אך, אם נזכור כי לכל חומר בליעה אופיינית משל עצמו בפרט שאנו מדברים כעת על אורכי גל שונים), הרי שניישב את הסתירה לכאורה בין התצפית הניסיונית לבין הריכוזים שקיבלנו. לכן, למרות שהתא זהה והריכוז של חומר גבוה יותר, מתקבל מצב בו פיק הבליעה של גבוה יותר. על מנת למצוא את מקדם הבליעה של חומר בפיק המרכזי שלו ב- 68 ננומטר), נעזר בחוק בר- למבר ובריכוז שקיבלנו בחישוב בסעיף ב'. נקבל: λ= 68 nm).3 λ= 68 nm) = = = 14M cm 4 lc 1cm M אכן, קיבלנו כי מקדם הבליעה של חומר בפיק שלו קטן פי כ- 15 ממקדם הבליעה של חומר בפיק שלו. זאת, בהתאם להסברנו מסעיף ב' לגבי מדוע פיק הבליעה של נמוך יותר למרות ריכוזו הגבוה. נשאלנו לגבי מקדמי הבליעה של שני החומרים באורך גל של 71 ננומטר. לגבי חומר, הרי שבשאלה נתון לנו כי הספקטרא של החומרים מופרדים זה מזה לחלוטין, ומכאן שבאזור המבוקש מקדם הבליעה המולרי של חומר הוא אפס. כלומר, חומר אינו בולע באזור זה, ולכן הבליעה שם היא אפס למרות שאכן קיים תא עם בתוכו): = nm). =λ 71 לגבי חומר, קיימת בליעה באזור המסומן כפי שניתן לראות). היחס בין הבליעות בשני אורכי גל עבור אותו חומר זהה ליחס בין מקדמי הבליעה המולריים ראו שאלה מס' 1, סעיף ג'). לכן, נחשב את מקדם הבליעה המולרי של באורך הגל המבוקש בהשוואה לבליעה שלו בפיק 68 ננומטר): λmx ) λmx ) lc λmx ).3 71 ) 71nm ) λ = λ = nm λ71nm ) =.15 = lc לכן, מקדם הבליעה המולרי של חומר באורך הגל הדרוש הוא: λmx ) 14 λ = 71 nm) = = = 17M cm 3

4 א ב שיטות ניסיוניות למדידת קצב של ריאקציות 3. נתונה הריאקציה מסדר ראשון הנמשכת עד תום: HrCCHr CH ) CHrCrH g) r g) + CH CH ) 4CH g) הריאקציה נחקרה בכלי בטמפרטורה קבועה ובלחץ קבוע, ובתחילה הכלי הכיל רק את המגיב. מציאת הלחץ לאחר זמן רב. נשים לב, כי בריאקציה שלנו מכל מול גז נוצרים 3 מול גז. היות ונתון כי הריאקציה נמשכת עד תום, הרי שלאחר זמן רב כל המגיב הופך לתוצר. לכן, לאחר זמן רב הלחץ יהיה גדול פי 3 מן הלחץ המקורי אז היה רק מגיב): P t ) = 3 P ) = 448.5torr מציאת קבוע הקצב בדיוק כמו בכל השאלות הקודמות שפתרנו בתרגול ובתרגיל לסדר ראשון, נעדיף לצייר את הגרף הליניארי, כלומר את ln הלחץ החלקי של המגיב כתלות בזמן למשל). נעבוד באותה שיטה בה עבדנו בתרגול, כלומר נסמן ב- x את לחץ המגיב שהגיב: H rcchr CH ) CHrCrH r + CH CH ) CH g ) g ) 4 g ) : P) t : P) x x x P 1 tot t) = P) + x x= Ptot t) P) ) ולכן, נוכל לתרגם את הטבלה הנתונה של הלחץ הכללי) לטבלה במונחי x. למעשה, מעניין אותנו P = P) x= 1 3 P) P t) reactant ) tot הלחץ של המגיב כתלות בזמן: t min) P torr) P react torr) lnp react ובצורה גרפית: lnp_reactant [lntorr)] y = -.8x R = Time min). k =.8 min 1 לכן, קבוע הקצב של הריאקציה מתקבל מן השיפוע) הוא: 4

5 ג ד א לו היינו עובדים בטמפרטורה בה הברום נוזלי, בעוד כל שאר הצורונים גזיים, הרי שמכל מול של גז של מגיב) היינו מקבלים מול של גז של תוצר); משמע, הלחץ לא היה משתנה במהלך הריאקציה, והטבלה הייתה מורה על לחץ קבוע. כמובן, שבמקרה זה לא היינו יכולים לחקור את הריאקציה ע"י ניטור הלחץ בה. שיטה נוספת לקביעת קבוע הקצב של הריאקציה היא ע"י מעקב אחר הבליעה. ל- r בליעה אופיינית צבעו חום-אדום בולט), ועל כן ניתן לנטר את הריאקציה בשיטה זו. כמובן, שניתוח התוצאות וקבלת קצב הריאקציה וקבוע הקצב שלה ייעשה בהתבסס על חוק בר-למבר. נתון כי הסטודנט מבצע את הריאקציה הכימית:. + C g) g ) g) בטרם נפתור את השאלה בעזרת ההנחיות הנתונות), נשים לב לכמה עובדות: *) הלחץ בריאקציה רק עולה עם התקדמותה; לכן, על הסטודנט "לפחד" אך ורק מלחץ עודף ולא מלחץ נמוך מדי. על מנת לפתור בעיה של לחץ נמוך מדי, הוא תמיד יכול להתחיל בלחץ המינימלי המותר, כלומר 1 torr להכניס רק מגיב בלחץ כזה). *) אמנם איננו יודעים את קבוע הקצב המדויק, אך יחידותיו נתונות. מן היחידות, אנו יכולים לקבוע כי הריאקציה היא מסדר ראשון בדקו כי אתם מבינים מדוע). *) לאחר שהבנו את הנ"ל, ברור כי אם הסטודנט רוצה לעבוד בבטחה, עליו להתחשב במקרה הגרוע ביותר. 1 לשם כך, נניח כי קבוע הריאקציה מקסימלי בתחום, כלומר, k = 1 min כך שהלחץ שיווצר תוך שלוש שעות גם כן מקסימלי..4 כעת נפנה לפיתרון המתמטי של השאלה, בהתבסס על ההנחיות שניתנו. נבנה שני ביטויים ללחץ של המגיב לאחר שלוש שעות: ביטוי א' בהתבסס על סדר הריאקציה: היות ונוכחנו כי הריאקציה היא מסדר ראשון, נוכל לרשום את המשוואה ללחץ החלקי של המגיב כתלות בזמן: P t) = P ) e kt ביטוי ב' בהתבסס על מידת התקדמות הריאקציה השוואה ללחץ הכולל): נעבוד כעת באותה הצורה בה עבדנו בתרגול. נסמן ב- x את הלחץ של המגיב שהגיב כפי שהסברנו בתרגול, זה נשמע מוזר, אך זה לגיטימי לחלוטין) ונרשום את טבלת המאזן הכללי: + C g) g ) g ) : P ) t : P ) x x x P 1 tot t) = P ) + x x= Ptot t) P )) קיבלנו ביטוי המקשר בין x לבין הלחץ הכללי בכלי. נזכור כעת כי בסימונים שלנו מתקיים: 1 ) P t) = P ) x= P ) Ptot t) P ) = 1.5 P ).5 Ptot t) נשווה בין הביטוי האחרון שקיבלנו לבין הביטוי שחילצנו מן הסדר הראשון: kt 1.5 P ).5 Ptot t) = P t) = P ) e וכך נוכל לחלץ ביטוי ל- ) P כתלות בשאר הגדלים בבעיה:.5 Ptot t) P ) = kt 1.5 e כעת, נרצה לדעת מהו הריכוז המקסימלי של שיכול הסטודנט להזין למערכת. לשם כך, נתבונן במקרה הקצה בו לאחר שלוש שעות בדיוק מגיע הלחץ המקסימלי במערכת ל- 4. torr כמו כן, נציב את קבוע הקצב אותו חילצנו קודם הגרוע ביותר); 5

6 א ב ב נקבל:.5 Ptot t) P.5 4 ) max = = torr kt = torr 1 min 18min 1.5 e 1.5 e וכעת פתרנו את השאלה. כלומר, הסטודנט יוכל להזין את המגיב בתחום הלחצים: 1 torr= P ) P ) P ) = torr min max כעת, נתון כי הלחץ המינימלי המותר במערכת הוא 18. torr שימו לב, כי דרך פיתרון השאלה בתנאים אלו לא משתנה עד הסוף, כלומר עדיין נקבל באותו האופן:. P ) = torr אך כעת, נקבל למעשה את התנאי הבא: 18 torr= P ) min P ) P ) max = torr כמובן שתנאי זה לא יכול להתקיים בשום מצב. לכן, המסקנה שלנו היא שבתנאים החדשים, הסטודנט כלל לא יכול לבצע את הריאקציה במערכת הנתונה. שינוי התנאים במקרה זה הוא עקרוני ומשנה לחלוטין ולא רק כמותית) את התשובה לשאלה! max השאלה עוסקת ביישום של חוק בר-למבר לבליעה. הריאקציה הנתונה היא:. X H 3 aq) aq) 1 d[ X ] d[ H ] בטרם נתחיל, נשים לב כי משוואת הקצב הדיפרנציאלית נתונה ע"י: = =r לפקטור 3 3 dt dt תהיה משמעות בהמשך!) = nm). λ= 5 כמו כן, נתון לנו כי X בולע באורך הגל 54, nm כך ש: 1 cm M. l= נתון כי אורך התא בו בוצע ניסוי הבליעה הוא: 3.cm לצורך שאלה זו, נניח בהעדר נתונים נוספים) כי רק הצורון X בולע באורך הגל הנתון, וכי הצורון H לא בולע כלל באורך גל זה או שבליעתו זניחה). λ. λ למציאת ריכוז X בזמן,1sec נשתמש בחוק בר-למבר: c= = λlc λl ולכן התשובה היא: λ= 54nm [ X ] 1sec = = = M = 3.73µ M 3 l 5. 1 cm M 3.cm λ= 54nm.5 נצייר את תלות הבליעה בזמן. כפי שנרמז, התגובה נחשדת להיות מסדר ראשון ולכן ניתן לצייר את הבליעה כתלות בזמן ולהתאים אקספוננט) או לצייר את ln הבליעה כתלות בזמן ולקבל קו ישר). נבצע את שתי האפשרויות:.5 Model: Exp_D ecay y=*exp-k'*x). -.3 M odel: Linear y=+x.4 R^ = ±.4 k'.1997± R ^ = ±.14 k' -.±.3 [].3..1 ln [] Tim e [sec] Tim e [sec] 6

7 ג א ב משני הגרפים רואים כי הריאקציה היא מסדר ראשון כפי שהוסבר לעיל); כמו כן, ניתן לחלץ את קבוע הקצב של הריאקציה. כאן, עלינו לזכור את שציינו בראשית השאלה הפקטור 3), שגורם לכך שקבוע הקצב שלנו הוא שליש השיפוע:. k = sec 3 1 את הבליעה של X בזמן ניתן לקבל משני הגרפים: X ) =.599 left right.518 ) = e.6 X. t = ln מכאן, 1 מהערך שקיבלנו, ניתן לראות כי זמן מחצית החיים של X הוא: 34.71sec 3k = ניתן לומר בבטחה כי מדובר בצבע מאכל לא איכותי, היות והוא יציב למשך זמן קצר מאוד ואינו מחזיק מעמד מעבר לכך. חקר פלואורסנציה במערכות ביולוגיות I. = α נתבקשנו למצוא בשאלה נתון היחס בין עוצמת הפלואורסנציה ) לאור הנבלע: I קשר פונקציונאלי בין לבין C ריכוז האנזים המעורר, כלומר ריכוז האנזים שבלע אור). בהתאם לרמז, נצא מחוק בר-למבר בצורתו האקספוננציאלית: I ln1) ln1) 1 T e = = = = e lc I נשתמש בתלות הניסיונית של הפלואורסנציה בעוצמת האור הנבלע: I ln1) ln1) lc = α Io I) = α Io1 ) = α Io 1 e ) = α Io 1 e ) Io נתון לנו כי ריכוז האנזים המעורר נמוך יחסית כלומר, נוכל להניח כי מעריך האקספוננט קטן יחסית). כמו כן, נרמז לנו לעשות קירוב בעזרת טור טיילור לאקספוננט. לכן: ln1) lc = α I 1 e α I 1 1 ln1) lc o ) o )) α ln1) ) = I l C C o התוצאה שקיבלנו מעידה על יחס ליניארי בין הפלואורסנציה לבין הריכוז. כפי שכבר ראינו מספר פעמים בקורס בהקשרים שונים של חקר קצב של ריאקציות: ע"י לחצים חלקיים, ע"י בליעה וכו'), הקשר הליניארי "טוב" לנו, היות והוא מאפשר לנו יישום פשוט של משוואות קצב שונות..6 הערות לפיתרון: 1) שימו לב כי אם נדייק בפיתרון הרי שהריכוז C) שאליו קשרנו את הוא ריכוז האנזים הקיים בתמיסה באופן כללי, ולאו דווקא ריכוז האנזים המעורר כפי שנתבקשנו. עם זאת, ניתן להניח כי קיים קשר ליניארי בין הריכוז הכללי לריכוז שבלע אור זהו למעשה האחוז שבולע את האור), ועל כן הקשר טוב לנו. ) המשמעות הפיסיקלית של התשובה ברורה יחסית: ליניארי בכמות העוצמה שנעלמת בתא; מכאן, שכל פוטון שפוגע בתא ונושא כמות אנרגיה קבועה) ונעלם נבלע), אחראי להעברת מולקולת אנזים למצב המעורר. כלומר, אנו בגבול הליניארי של הבליעה ועוצמת ההארה, ואין לנו תהליכים לא-ליניאריים כגון, תהליכים שבהם פוטון אחד יכול לעורר מספר פעמים את המולקולה או שמספר פוטונים פועלים על אותה מולקולה וכו'). נחקור את הקשר שבין עוצמת הפלואורסנציה לזמן, כאשר נזכור כי הקשר בין הפלואורסנציה לריכוז המצב המעורר הוא קשר ליניארי, כפי שגילינו. לכן, נוכל ליישם את משוואות הקצב הרגילות עד כדי הכפלה בקבוע. ניסיון להתאים לריאקציה חוקי קצב שונים, מראה כי ההתאמה האופטימלית היא לסדר ראשון. להלן מוצג גרף של ln עוצמת הפלואורסנציה לזמן: 7

8 ג ד ה ו ln.u.) louroscence Vs. Time y = x R = 1 E-6 4E-6 6E-6 8E-6.1 Time sec) מגרף זה נסיק הן כי מדובר בסדר ראשון בהשוואה לניסיונות להתאים לסדרים אחרים, שיצאו פחות טובים) והן נחלץ את קבוע הקצב: k 1 sec 5 1 הערה: הסתייגות לסעיף זה יכולה להיות שמדובר בזמנים קצרים מאוד, ועל כן קשה לקבוע מה ההתאמה המיטבית בייחוד כי מדובר בזמן שהוא פחות מזמן חיים של הריאקציה). עם זאת, נתעלם כאן מסוגיה זו. זמן החיים הנתון לפלואורסנציה מתאים לזה שניתן לחשב לפי הנוסחה לסדר ראשון: 1 5 sec=. τ = 1 ההתאמה מצוינת! 1µ sec k כעת נתון כי הדוגמה מוקרנת ב- UV זמן כפול מן הזמן הקודם. הכוונה העיקרית בסעיף זה הייתה לבדוק את ההבנה כי זמן הדעיכה וקבוע הקצב יישארו קבועים אינם תלויים בריכוז ההתחלתי של המולקולות המעוררות). ייתכן ואכן יהיה הבדל בעוצמת הפלואורסנציה התחילית, עקב שינוי אפשרי בריכוז של האוכלוסייה המעוררת שבלעה את האור). נזכור כי בעוד תלוי ליניארית בעוצמת האור הפוגע ) I), הרי ש- תלוי בעוצמה זו אך ורק בעוצמה log I לוגריתמית: =. משמע, אם נגדיל את העוצמה התחילית פי 1, הרי ש- יגדל פי 1 I ואילו פי 1 בלבד. כלומר, מבחינה ניסיונית הרגישות של מדידת הפלואורסנציה גבוהה בהרבה בפקטור של סדר גודל) לכן נעדיף למדוד גודל זה. בניסוי בליעה, אנו מודדים את היחס שבין עוצמת האור הפוגע בדוגמה לעוצמת האור שעובר אותה כלומר, לא נבלע על ידה או מפוזר לכיוונים אחרים). לכן, ברור כי אנו חייבים להציב את הגלאי בדיוק מיקום גלאי אופטימלי מול הקרן המעוררת לאחר הדוגמה בקו ישר), כפי שהדגמנו בהסברים על מדידת בליעה בחוק בר-למבר. לעומת זאת, הפלואורסנציה היא I כבר פליטה של החומר, שמתפשטת לכל הכיוונים ניתן I דוגמה להניח עבור רוב המקרים שהפליטה די איזוטרופית). זאת, בעוד שהקרן המעוררת היא בעלת כיוון מוגדר במרחב. לכן, נרצה להציב את הגלאי בזווית של 9º לקרן המעוררת ראו ציור): בצורה כזו, ניתן לסנן מן המדידה את הסיגנל של הקרן המעוררת. ניסיונית, זה מאפשר לשפר את היחס בין האות פלואורסנציה) לרעש קרן מעוררת):.Signal to Noise S/N) Ratio 8